בפני
כב’ השופטת תמר סנונית פורר
האם:
האם, ת”ז
ע”י ב”כ עו”ד חורש
נגד
האב:
האב, ת”ז
ע”י ב”כ עו”ד בכור בוני
פסק דין
הליך זה עניינו הכרעה בתביעה למזונות ומדור עבור שני קטינים.
א. רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים נישאו זל”ז כדמו”י בשנת 2010 והתגרשו בשנת 2023.
לצדדים שני ילדים משותפים: קטינה ילידת 2011 כיום בת 12 וקטין יליד 2014 כיום בן 10.
ביום 14.7.2016 כאשר לצדדים שני ילדים משותפים אישרו בבית משפט זה הסכם ממון (תה”ס 18709-07-16) שעיקרו הפרדה רכושית. במועד אישור ההסכם היו לאב שתי דירות בבעלותו.
בחודש 4/22 עזב האב את דירת המגורים המשותפת ועבר להתגורר בבית אמו.
ביום 29.6.22 פתח האב הליך יישוב סכסוך (י”ס 65482-06-22) אשר נסגר ביום 14.8.22 בהיעדר התייצבות. ביום 25.8.22 ניתנה במסגרת ההליך החלטה למזונות זמניים כמפורט להלן.
הצדדים הגישו תביעות הדדיות למזונות קטינים ולזמני שהות כדלהלן:
תביעת אב למזונות הקטינים מיום 11.9.22 (תלה”מ 23584-09-22).
תביעת אם למזונות הקטינים ולמזונות אישה מיום 19.9.22 (תלה”מ 42120-09-22).
תביעת אב לזמני שהות מיום 11.9.22 (תלה”מ 23593-09-22).
תביעת אם לזמני שהות מיום 13.9.22 (תלה”מ 29780-09-22).
בהחלטה מיום 7.6.23 הוריתי כי לשם יעילות הדיון כלל טענות הצדדים לגבי מזונות הקטינים יתבררו במסגרת תביעה זו (תלה”מ 42120-09-22) וטענותיהם לגבי זמני שהות יתבררו במסגרת תלה”מ 23593-09-22 והתיקים הנוספים ייסגרו.
בחודש 1/2023 הגישה האם כנגד האב בקשה לצו הגנה (ה”ט 38837-01-23). בפסק הדין בצו ההגנה הורחק האב למשך שלושה חודשים מהאם ולגבי הקטינים נקבע שזמני השהות יהיו בנוכחות צד ג’ לאותו פרק זמן.
מזונות זמניים – ניתנו ארבע החלטות למזונות זמניים כדלהלן:
החלטה מיום 25.8.22 במסגרת תיק י”ס 65482-06-22 – לפיה האב יישא במלוא עלות שכר דירת המגורים בה מתגוררים האם והקטינים וזאת עד לתום תקופת השכירות והתשלום יגלם את חלקו בכל הוצאות הקטינים לרבות חינוך ורפואה:
החלטה מיום 21.11.22 (בקשה 1) – לפיה האב יישא בסך של 6,000 ₪ בגין מזונותיהם ובכלל זה הוצאות חינוך ורפואה וכן מדורם של שני הקטינים ביחד:
“לאחר בחינת הבקשה והתגובה וכן את ההתנהלות שהייתה בהליך י”ס אני מורה כדלקמן: בהחלטה מיום 25.8.22 התייחסתי לצורך להשאיר את המצב הקיים לאור מספר נימוקים בין היתר פערי השתכרות בין הצדדים, לצורך לספק לקטינים את צרכיהם, התנהלות שהייתה שבה שני הצדדים אישרו כי המשיב משלם את מלוא המדור על אף הפרידה. כמו כן נקבע כי תשלום המדור – מלוא השכירות – יגלם את כל הוצאות הקטינים לרבות הוצאות חינוך ורפואה. כמו כן צויין כי כאשר תוגש תביעה הדברים ישובו ויבחנו. האב נמנע בתגובתו להתייחס לפערי ההשתכרות והתמקד בנושא זמני השהות ושכירת דירת מגורים נוספת על ידו. הוא לא פירט כל גרסה לגבי הכנסותיו. טרם הוגש על ידו כתב הגנה גם. בי”ס אישור רו”ח מעיד על הכנסות רק משכ”ד בסך של כ-24,000 ש”ח לחודש. אין התייחסות לפערי ההכנסות בין הצדדים. בנסיבות הללו אין מנוס מקביעה כי פערי ההכנסות עודם קיימים. השינוי הוא בהשכרת דירה על ידי האב וכן קביעת זמני שהות כמעט שווים (נוטים מעט לטובת האם). על כן ומאחר ומדובר בקורת גג של הקטינים ולקחתי בחשבון את גילאי הקטינים 11 ו-8 וחצי ואת פערי ההכנסה בין הצדדים שלא הוכחשו על ידי האב ועם זאת בהתחשב בזמני השהות הקיימים ושכירת הדירה ואני מורה כי האב יישא בתשלום 6,000 ₪ משכירות כמזונות ומדור הקטינים לרבות הוצאות חינוך ורפואה. לא יהיו הוצאות עבור מזונות ומדור נוספים לאב. החלטה זו בתוקף עד לשמיעת הצדדים בדיון ולאחר שהאב יגיש כתב הגנה”.
החלטה מיום 7.6.23 לאחר הקד”מ – ניתנה החלטה בה הושאר המצב על כנו תוך הוספת רכיבי רפואה וחינוך. קרי בנוסף לסך של 6,000 ₪ נקבע שהאב יישא במחצית הוצאות רפואה חריגות של הקטינים וכן במחצית הוצאות החינוך:
14. בכל הנוגע למזונות הקטינים – לקחתי בחשבון את השיקולים הבאים:
זמני שהות לאב של פעמיים בשבוע כולל לינה וכל סופ”ש שני עד מוצ”ש.
הקטינים בני 11 ו-8.
לאם הכנסה של 5,000 ₪ לחודש. לאם שכ”ד בסך של 7,150 ₪ לחודש.
לאב הכנסה משכירות. האב לא צירף מסמכים מספיקים על כך. גם דו”ח רו”ח מציין הכנסות בהתאם להצהרת האב בסך של 297,900 ₪ שנתי – ללא אסמכתאות ופירוט נוסף. לטענת האב הוא משתכר נטו 14,300 ₪ לחודש. בהיעדר פירוט מספיק אאמוד את הכנסתו בסך של 18,000 ₪ נטו לחודש לכל הפחות. לאב שכ”ד בסך של 7,900 ₪ לחודש.
15. יחס ההכנסות בין ההורים הוא בשיעור של 22% האם – 78% האב, לפני ניכוי שכ”ד שהם משלמים.
16. בפערי ההכנסות הקיימים שהם משמעותיים, גם בהינתן זמני השהות הנוכחיים, אין מקום להפחתת המזונות שנפסקו. אי פסיקת מזונות משמעותית תוביל כי לא תהא קורת גג ראויה לקטינים וזאת יש למנוע.
17. עם זאת ולאור טענות שעלו בקד”מ ומששוכנעתי שצורכי הקטינים לא זוכים לסיפוק מלא בפרט בפן הרפואי, אני קובעת כי יש להוסיף על המזונות רכיבים של חינוך ורפואה. עם זאת רכיבים אלה לא יהיו בחלוקה לפי יחס הכנסות אלא בחלקים שווים. בכך יהווה הדבר איזון נוסף בין טענות הצדדים. בנוסף האם תקבל לידיה את קצבת הילדים דבר המהווה גם הוא איזון נוסף.
18. על כן ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות בביטוח בריאות ממלכתי, לרבות אבחונים, טיפול רגשי וטיפולי שיניים, ובכפוף להצגת אסמכתאות לתשלום. הוראה זו תחול החל מחודש 9/2022.
19. ההורים ישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוכיות הבאות: תשלומים למסגרת החינוכית, ספרי לימוד, ציוד לימודי, חוג לכל קטין, בניכוי מענק תחילת שנה”ל מהמל”ל ובכפוף להצגת אסמכתאות לתשלום. הוראה זו תחול החל מחודש 9/2022.
20. האב יוכל לקזז תשלומים ששילם עבור הוצאות חינוך ורפואה מהחיובים שפורטו לעיל.
21. יובהר כי מדובר בהחלטה זמנית והדברים ישובו וייבחנו בעת ההוכחות ובפסק הדין, לרבות אפשרות לשינוי רטרואקטיבי.”
החלטה מיום 6.2.24 (בקשה 9) של האב להפחתת המזונות – בהחלטה נדחתה בקשת האב להפחתת מזונות אשר הוגשה לאחר שהאם הגישה תצע”ר מטעמה והוריתי כי הטענות יתבררו במסגרת ההליך העיקרי לרבות אפשרות לשינוי רטרואקטיבי:
זמני שהות – ביום 1.8.23 ניתן פסק הדין בתלה”מ 23593-09-22 ובו נקבעו זמני שהות ביחס של 6/8 לטובת האם כדלהלן כאשר לינת הקטינה אצל האב תיעשה באופן מדורג: בימים א+ג+ה כולל לינה – עם האם; בימים ב+ד כולל לינה – עם האב; בסופ”ש כולל לינה ביום ו ובמוצ”ש – לסירוגין עם כ”א מההורים.
האב לא הגיש כתב הגנה במסגרת תביעה זו ולאור החלטתי לאחד את תיקי המזונות אתייחס בפסק דין זה לכתב התביעה שהגיש האב במסגרת תלה”מ 23584-09-22 ככתב הגנה מטעמו במסגרת תביעה זו. תוך בחינת טענות שני הצדדים באופן שווה.
בתיק זה התקיים דיון קד”מ ודיון הוכחות. הוגשו סיכומים בכתב ובהתאם ניתן כעת פסק הדין.
ב. דיון והכרעה
בראשית הדברים יוער כי הצדדים הרחיבו שלא לצורך ובצורה בלתי סבירה בטענותיהם ובהיקפן. “רעשי הרקע” גרמו לקושי בבירור טענות הצדדים ודרשו מבית המשפט להקדיש את עיקר הזמן לברירת המוץ מן התבן וגזלו זמן שיפוטי יקר.
בכתב התביעה עתרה האם לחיוב האב במזונות הקטינים בסך של 10,780 ₪ לחודש וכן לשאת בסך של 84% משיעור הוצאות רפואה חריגות של הקטינים. כמו כן עתרה האם לחיוב האב במזונותיה בסך של 5,490 ₪ לחודש בהתאם לרמת חיי הצדדים במהלך נישואיהם.
בתצע”ר ובסיכומיה לא התייחסה האם כלל לעתירה למזונותיה ויש לראות בה כמי שזנחה עתירתה על כן איני נדרשת לכך במסגרת פסק הדין, ואני מורה על מחיקת רכיב זה.
בכתב התביעה בתלה”מ 234584-09-22 עתר האב לאור גיל הקטינים ובהתאם לבע”מ 919/15 להורות כי בהוצאותיהם תלויות שהות וכן בהוצאות מדורם של הקטינים יישא כ”א מהצדדים בעת שהותם עימו, ובהוצאות שאינן תלויות שהות יישאו הצדדים בחלקים שווים מבלי שיוטל חיוב על מי מהצדדים למשנהו. האם הגישה כתב הגנה ועתרה לדחיית התובענה.
בסיכומיו עתר האב לחייבו במזונות ע”ס 480 ש”ח ובמדור ע”ס 400 ₪ לכ”א מהקטינים (בסה”כ 1,760 ₪ לשני הקטינים) וכן במחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגות של הקטינים.
הכנסות האם
לטענת האם היא סיימה 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות, לא למדה לימודים גבוהים ולא רכשה מקצוע ועבדה בעבודות מזכירות שונות. עם לידת הקטינים הפסיקה את עבודתה מחוץ לבית והקדישה את עיקר זמנה ומרצה לטיפול בקטינים, כאשר בשנים 2014-16 התגורר האב מרבית הזמן בחו”ל לצורך עבודתו בחברת *** שייסד ושב לשהות עם משפחתו בסופ”ש בלבד בעוד היא נושאת לבדה בנטל גידול הקטינים.
בתצע”ר טענה האם כי החל מחודש 10/23 היא עובדת במשרד *** ומשתכרת סך של 7,500 ₪ נטו לחודש סכום המשקף את מלוא פוטנציאל השתכרותה. לאחר הגשת התצע”ר הגישה האם מסמכים משלימים וטענה כי משתכרת סך של 7,500 ₪ ברוטו לחודש בהתאם לתלושי משכורת שצירפה. בסיכומיה טענה האם כי משתכרת סך של 6,900 ₪ (באותו מקום עבודה) ומעולם לא השתכרה מעבר לכך.
בתצע”ר טענה האם כי הוריה מסייעים לה ברכישת סלי מזון בסך של 2,000 ₪ בחודש.
בחקירתה האם שבה וחזרה על גרסתה לעניין הכנסתה והוסיפה כי בקשתה להעלאה במשכורת נדחתה וכי היקף המשרה שלה נקבע ע”י המעסיק בהתאם לצרכיו ולאור מצב המשק בעת הזו אינה מועסקת מעבר לכך (ראו: פרוטוקול מיום 24.3.24, עמ’ 22 שורות 16-24).
לטענת האם עד לפרידת הצדדים היא הפקידה או העבירה את מלוא הכנסתה וכן פיצויי פיטורין שקיבלה לחשבון המשותף של הצדדים אשר שימש לצורכי משק הבית המשותף והקטינים.
לטענת האם אין בבעלותה רכוש מכל מין וסוג שהוא.
בתצע”ר טענה האם כי מצבה הכלכלי הינו בכי רע, וכי המזונות הזמניים שנפסקו ביום 7.6.23 אינם מספיקים למלוא צורכי הקטינים והיא מסתייעת בהוריה לרכישת מזון עבורה ועבור הקטינים.
לטענת האב בכתב התביעה שהגיש, האם משתכרת סך של 6,500 ₪ עבור משרה חלקית בלבד ועל כן פוטנציאל הכנסתה הינו בשיעור של 13,000 ש”ח למצער. בתצע”ר טען האב כי הכנסתה של האם עומדת ע”ס של 7,500 ₪ לחודש עבור 70% משרה בלבד ופוטנציאל הכנסתה עולה על הכנסתה בפועל. בסיכומים טען האב כי האם משתכרת מעבודתה במשרד *** סך של 6,900 ₪ נטו לחודש עבור 70% משרה והיא אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה.
בסיכומיו טען האב כי בחישוב הכנסת האם יש להביא בחשבון את קצבת הדיור, קצבת הילדים ואת מענק הלימודים השנתי עבור הקטינים.
כמו כן לטענת האב, הורי האם מסייעים לה בסכומים העולים כדי אלפי שקלים בכל חודש. בחקירתה האם נשאלה על כך במפורש והכחישה כי הוריה מסייעים לה בסכום חודשי קבוע (ראו: פרוטוקול מיום 24.3.24, עמ’ 25, שורות 1-2).
בדיקת ממוצע תלושי המשכורת של האם שצורפו לכתב התביעה ולתצע”ר מעלה כי שכרה של האם מעבודתה ב*** בחודשים 6/22-9/23 היה בסך ממוצע של 5,127 ₪ נטו לחודש. שכרה מעבודתה במשרד *** בחודשים 10/23-2/24 היה בסך ממוצע של 6,231 ₪ נטו לחודש. האם צירפה חוזה העסקה ממשרד *** בו היא עובדת לפיו משכורתה החודשית תעמוד ע”ס של 7,500 ₪ ברוטו בחודש והיא כוללת החזר הוצאות נסיעה בסך של 600 ₪ בחודש.
האם צירפה לתצע”ר דפי חשבון בנק וכן פירוט חיובי אשראי לאחר פרידת הצדדים לתקופה 12/22-12/23.
מדור האם – לאם הוצאה על שכ”ד בסך של 7,850 ₪ החל מחודש 12/23 אשר תעמוד ע”ס של 8,000 ₪ החל מחודש 12/24 בהתאם להסכם שכירות שצירפה האם לתצע”ר. האם מקבלת סיוע בשכ”ד ממשרד השיכון בסך של 1,370 ₪ לחודש. אשר על כן לאם הוצאה בגין שכ”ד ע”ס של 6,480 ₪ לחודש.
לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שצורפו וכן חקירת האם אני קובעת כי הכנסתה הממוצעת הכוללת של האם עומדת ע”ס של 6,900 ₪ נטו לחודש.
אני דוחה את טענת האב כי להכנסתה של האם יש להוסיף קצבת דיור מענק לימודים וקצבת בט”ל מהטעמים שלהלן: קצבת הדיור הופחתה מגובה שכר הדירה של האם ועל כן הובאה בחשבון בחישוב הכנסתה הפנויה של האם; מענק הלימודים הובא בחשבון במסגרת חלוקת הוצאות החינוך המיוחדות של הקטינים וקצבת הילדים נועדה לצורכי הקטינים בלבד ועל כן אין מקום להביאה בחשבון כחלק מהכנסת האם.
כמו כן אני דוחה את טענת האב כי יש להביא בחשבון את העזרה הכספית שמקבלת האם מהוריה. הטענה נטענה בעלמא לא נתמכה בראיות מתאימות והאב אף לא נקב בסכום שלטענתו יש להוסיף להכנסת האם בגין עזרה מהוריה. האם אישרה כי הוריה מסייעים לה ברכישת מוצרי מזון אולם הדבר מעיד על מצבה הכלכלי הרעוע של האם ואין להביא בחשבון סיוע זה כהכנסה מצד האם.
דמי השכירות בגין דירת האם עומדים ע”ס 6,480 ₪ לחודש. אשר על כן, הכנסתה הפנויה של האם עומדת ע”ס של 420 ₪ בחודש.
הכנסות האב
לטענת האב בכתב התביעה, עיסוקו הוא ניהול שוטף של 5 דירות ירושה שבבעלותו, הכנסתו מדמי שכירות עומדת ע”ס של 24,825 ₪ ברוטו לחודש ובניכוי הוצאות בסך של 10,088 ₪ המורכבות מסך של 7,293 ₪ בגין הוצאות שוטפות לחודש וסך של 2,795 ₪ בגין החזר חודשי של הלוואות, הכנסתו החודשית הינה ע”ס של 14,737 ₪ נטו לחודש.
בתצע”ר טען האב כי מאז הגיעו לגיל 40 הוא מתפרנס למחייתו משכ”ד המתקבל מהשכרת 5 דירות שירש מאביו אשר עמד בשנים 2021-2023 ע”ס של 300,100 ₪ ברוטו (סך של 25,000 ₪ ברוטו לחודש לפי גרסת האב) ובניכוי הוצאות נותר בידו סך של 166,280 ₪ נטו בשנה, דהיינו סך של 13,856 ₪ נטו לחודש בשנים 2021-2023.
לטענת האב יש לו הוצאות בגין שיפוץ הדירות וכן נגרם לו נזק כלכלי רב כאשר לעיתים דיירי הדירות מסרבים לשלם שכ”ד או לפנות את הדירה.
בתצע”ר אישר האב כי אינו עובד מאז שנת 2016 לאחר שחברה שהקים בחו”ל לא הייתה רווחית וטען באופן גורף וללא פירוט כי אין לו פוטנציאל השתכרות אין לו תואר אקדמאי ואין לו ניסיון מקצועי ותעסוקתי מזה שנים.
להוכחת הכנסותיו והוצאותיו החודשיות צירף האב לתצע”ר את המסמכים שלהלן:
אישור הכנסות משכ”ד מחודש 1/24 חתום ע”י רו”ח. מדובר במסמך שמהותו אינה ברורה ובו נכתב כי הסכום הנקוב כהכנסות משכ”ד הינו בהתאם להצהרתו של האב והכנסותיו משכ”ד הן בסך של 300,100 ₪ (נספח 10 לתצע”ר).
דו”ח רווח והפסד לא מפורט לשנת 2023 לפיו הכנסותיו עומדות ע”ס של 300,100 ₪ והוצאות אחזקה ע”ס של 133,820 ₪ ללא פירוט לגבי טיבן של ההוצאות ולמה הן מתייחסות (נספח 10 לתצע”ר).
7 הסכמי שכירות של דירות שבבעלותו – מהם עולה כי שכר הדירה המתקבל מהם בהתאם להסכם הינו ע”ס של 27,900 ₪ לחודש (נספח 11 לתצע”ר). יוער כי האב לא פירט את שכר הדירה החודשי המתקבל מכל דירה ומכלל הדירות והותיר מלאכה זו לבית המשפט.
מסמך רו”ח המאשר תשלום מס של 10% מהמחזור ולא מהרווח ללא אפשרות של קיזוז הוצאות (נספח 12 לתצע”ר). גם במסמך זה אין התייחסות פשוטה ליחס שבין מלוא שכ”ד לתשלום בפועל של המס.
קבלה על תשלום למ”ה ע”ס של 30,010 עבור 10% משכ”ד (נספח 12 לתצע”ר).
קבלות חלקיות על הוצאות אחזקה של הדירות (נספח 13 לתצע”ר).
אישור הכנסה משכ”ד לשנת 2021 – המסמך אינו קריא.
מסמך תזרים חודשי לשנת 2022 – מדובר במסמך שאינו מפורט שלא ע”ג נייר מכתבים רשמי ואשר על פי הכתוב בו נערך בהתאם למסמכים שהציג האב בלבד, חלקו מודפס וחלקו כתוב בכתב יד וחתום ע”י רו”ח.
תדפיס תנועות בחשבון הבנק הפרטי של האב לתקופה 1-12/2023 – לטענת האב מהתדפיס עולה כי הוא מצוי בגירעון מדי חודש ומשתמש בכספי הלוואות/קופ”ג באמצעות פירעון פיקדון יומי למימון הוצאות מחייה.
בתצע”ר טען האב כי הכנסות הצדדים לא הספיקו למימון רמת חייהם והם נאלצו להיעזר בבני משפחה לפדות פיצויי פיטורין וליטול הלוואות רבות לשם מימון רמת חייהם. לטענת האב בסמוך לפרידת הצדדים הייתה בחשבון המשותף יתרת חוב גבוהה והוא נאלץ להעביר מחשבונו סך של 24,000 ₪ לכיסוי החוב.
הלוואות שנטל האב – לטענת האב הוא נטל את ההלוואות שלהלן:
הלוואה ע”ס 750,000 ₪ מחב’ כלל שההחזר החודשי בגינה עומד ע”ס של 4,400 ₪.
הלוואה שנפרעה ע”ס 550,000 ₪ מחב’ הפניקס (בתצע”ר טען האב כי ההלוואה הינה ע”ס 525,000 ₪)
בכתב התביעה טען האב כי נטל את שתי ההלוואות בשל מצבן הרעוע של הדירות.
בתצע”ר ובחקירתו טען האב כי את ההלוואה מחב’ כלל נטל כנגד שעבוד על אחד מנכסיו ואת ההלוואה מהפניקס נטל על מנת לפרוע חובות ע”ס 200,000 ₪ מעסקו וכן חובות משותפים של הצדדים.
הלוואה ע”ס 25,000 ₪ מבנק לאומי.
הלוואה מיום 30.1.20 ע”ס 30,000 ₪ מחב’ מקס פיננסים.
הלוואה ע”ס 40,000 ₪ מחודש 1/2024 לתשלום מס ולמחייה שוטפת.
האב לא נקב בשיעור ההחזר החודשי של ההלוואות למעט סך של 4,440 ₪. אך לא פירט לאיזו תקופה ומהי היתרה לתשלום.
לטענת האם עד לשנת 2016 עבד האב בחברות *** שונות כמנכ”ל ואח”כ כבעלים וראה ברכה בעמלו אך לא נקבה בשיעור הכנסתו של האב. לטענת האם האב אינו עובד מאז שנת 2016 והכנסתו משכ”ד מכלל הדירות שבבעלותו עומדת ע”ס של כ-30,000 ₪ נטו לחודש אשר מופקדים לחשבונו הפרטי של האב.
בתצע”ר טענה האם כי במשך שנים הייתה מעורבת בתחזוקת הדירות המושכרות והשכרתן ועמדה בקשר עם המתווך ויודעת מידיעה אישית את שיעור ההכנסה החודשי משכ”ד. האם צירפה לתצע”ר התכתבויות עם המתווך המחזקות את גרסתה אשר לא הוכחשה ולא נסתרה ע”י האב.
בסיכומים טענה האם כי לאב הכנסה נוספת מהשכרת חניה וכן הכנסות ממקורות נוספים. זאת על אף שהכחיש זאת בחקירתו, אך לא נקבה בשיעורן לא פירטה את מהותן ולא צירפה מסמכים לתמיכה בטענותיה.
לטענת האם מדי חודש שילם האב מכספים אשר בחשבונו הפרטי סך של 24,150 ₪ עבור הוצאות משק הבית המשפחתי, מהם סך ממוצע של כ-17,000 ₪ בחודש שהעביר האב מחשבונו הפרטי לחשבון המשותף וכן שילם את מלוא שכר הדירה בסך של 7,150 ₪ לחודש.
לטענת האם לאחר שהאב חדל להפקיד כספים לחשבון המשותף עמדה יתרת החובה בו ע”ס של 40,000 ₪ דבר שגם בו יש להעיד כי הכנסות האב והכספים שהעביר לחשבון המשותף עולים על הוצאות הצדדים העומדים כאמור ע”ס של כ-17,000 ₪ לחודש.
לטענת האם בסמוך לעזיבתו את הבית המשותף הוא הפחית את ההפקדות לחשבון המשותף אשר עמדו בחודש 6/2022 ע”ס של 21,150 ₪ בלבד והחל מחודש 7/22 לאחר הגשת הבקשה לי”ס הפסיק לחלוטין להעביר כספים לחשבון המשותף.
לטענת האם ניתן לקבל אומדן על שיעור הכנסות האב מרמת חייהם הגבוהה של הצדדים ושל האב אשר כללה רכישת ביגוד והנעלה ללא הגבלה, חוגים יוקרתיים לקטינים, חופשות משפחתיות במלונות יוקרתיים בחו”ל מדי שנה, השתתפות האב בסדנאות רוחניות בארץ ובחו”ל ורכבי יוקרה שהיו בבעלות האב, וכן מאופן ניהול כלכלת הבית ובכלל זה שיעור חיובי האשראי של הצדדים אשר עמד בחודשים 1-8/22 ע”ס ממוצע של 16,725 ₪ לחודש.
לטענת האם גם בעת שהיית הצדדים ב**** הם חיו ברמת חיים גבוהה על אף שאף אחד מהם לא עבד וזאת מהכנסות האב משכ”ד.
לטענת האם בסיכומיה לאב כספים וחסכונות בסכומים משמעותיים אשר האב מסתיר על אף חובת הגילוי המוגברת בהליך זה.
בסיכומים טענה האם כי ההכנסה ע”ס 13,000 ₪ הנטענת ע”י האב פחותה ממוצע חיוב האשראי החודשי שלו וגם אינה מתיישבת עם יתרות הזכות הגבוהות בחשבון הבנק הפרטי של האב.
לטענת האם גרסת האב כי הצדדים נאלצו ליטול הלוואות על מנת להתקיים אינה מתיישבת עם העובדה שהאב אינו ועובד מאז שנת 2016 ולא עם כך שבחר שלא למכור דירות שבבעלותו.
מדור האב – לאב הוצאה על שכ”ד שעמדה בתחילה בסך של 7,500 ₪ וע”ס של 8,000 ₪ החל מחודש 9/24 בהתאם להסכם שכירות שצירף האב לתצע”ר (נספח 18 לתצע”ר).
לאחר בחינת טענות הצדדים והראיות שצורפו וכן חקירת האב אני קובעת כי הכנסתו הממוצעת הכוללת של האב משכר דירה עומדת ע”ס של 300,000 ₪ ברוטו לשנה ובניכוי 10% מס סך של 270,000 ש”ח ₪ נטו לשנה וסך של 22,500 ₪ נטו לחודש.
גרסת האב לגבי הכנסתו והוצאותיו לגבי הנכסים שהוא משכיר הייתה מעורפלת ואיני מקבלת אותה במלואה. האב בחר להציג נתונים חלקיים ומעורפלים ולא צירף אסמכתאות מלאות לגבי הכנסותיו והוצאותיו על אף שיכול היה לעשות כן בנקל. האב לא פירט בצורה סדורה את כלל הנכסים שמשכיר ואת שכר הדירה המתקבל מכל אחד מהם ובחר להותיר לבית המשפט את מלאכת ריכוז הנתונים.
לאחר שמיעת הצדדים ובחינת כלל המסמכים שצורפו קבעתי את הכנסתו של האב בהתאם לאישור רו”ח על שיעור המס שמשלם האב והמסלול שנבחר. האב טען לגרסאות סותרות לגבי הוצאותיו ובכלל זה לגבי שיעור ההחזר החודשי של ההלוואות שנטל. בשים לב לבחירת האב במסלול חיוב מס קבוע ללא התחשבות בהוצאות איני מביאה בחשבון את הוצאותיו הנטענות של האב. הוצאות אלה גם לא הוכחו במלואן ובאופן מספק.
האב לא נתן הסבר מספק לכל אורך ההליך מדוע אם בעבר עבד ואם טוען כעת למצב כלכלי רעוע מדוע אינו מחפש עבודה ולו חלקית. האב לא הוכיח כל מניעה לעבודה כלשהי שיש להטיב את מצבו הכלכלי.
דמי השכירות בגין דירת האב עומדים ע”ס 8,000 ₪ לחודש. אשר על כן, הכנסתו הפנויה של האב עומדת ע”ס של 14,500 ₪ בחודש.
יחס ההכנסות בין הצדדים
על כן, אני קובעת כי יחס הכנסות ההורים הוא 23% האם – 77% האב. בהתחשב בהכנסה הפנויה הפער גדל ל: 2% האם – 98% האב.
חלוקת זמני שהות
בהתאם לפסק דין מיום 1.8.23 בתלה”מ 23593-09-22 נקבעו לצדדים זמני שהות ביחס של 6/8 לטובת האם כדלהלן: בימים א+ג+ה כולל לינה – עם האם; בימים ב+ד כולל לינה – עם האב; בסופ”ש כולל לינה ביום ו ובמוצ”ש – לסירוגין עם כ”א מההורים.
כמו כן נקבע בפסק הדין כי לאור קושי של הקטינה היא תלון בבית האב בהדרגה והתבקש תסקיר עדכון. בהתאם לתסקיר מיום 23.1.24 הקטינה לנה בבית האב בסופ”ש וההורים משתפים פעולה ומעודדים את הקטינה להרחבת הלינה גם לאמצ”ש.
לאחר מתן פסק הדין הצדדים לא ניהלו הליכים נוספים לגבי זמני השהות. אשר על כן איני נדרשת לטענות הצדדים במסגרת הליך זה לגבי זמני השהות ולאור חלוף הזמן ושיתוף הפעולה בין ההורים ומשום טובת הקטינה, לצורך פסק דין זה אני קובעת כי זמני השהות הינם בהתאם לקבוע בפסק הדין.
צורכי הקטינים
בכתב התביעה עתרה האם לחיוב האב במזונות הקטינים ע”ס 7,120 עבור שני הקטינים ובהוצאות מדור ואחזקתו ע”ס 1,830 עבור כ”א מהקטינים ובסה”כ ע”ס 10,780 ₪ לחודש עבור שני הקטינים) בהתאם לפירוט שלהלן:
בתצע”ר הוסיפה האם כי לקטינים נוספו ההוצאות שלהלן:
עבור הקטין ***
הוראה מתקנת בעלות של כ-1,200 ₪ בחודש
אבחון פסיכיאטרי טיפול רגשי – האם לא נקבה בשיעורם.
חוג כדורגל – 220 ₪
צופים – 100 ₪
סלקום – 50 ₪
תשלום נוסף לביה”ס – 145 ₪
עבור הקטינה ***
צופים – 100 ₪
שיעורי עזר – 600 ₪
תחב”צ – 300 ₪
קוסמטיקה – 300 ₪
סלקום – 50 ₪
תשלומים לביה”ס – 45 ₪
כמו כן פירטה האם בתצע”ר את הוצאות המדור ואחזקתו כדלהלן:
האם צירפה קבלות חלקיות בגין ההוצאות הנטענות.
האם לא סכמה את כלל הוצאות הקטינים ומדורם והותירה מלאכה זו לבית המשפט. בסיכומיה לא התייחסה האם כלל להוצאות הקטינים, למעט עתירתה לפסוק את מזונות כ”א מהקטינים כולל מדור ע”ס 3,500 ₪ לכ”א מהם ובנוסף לחייב את האב לשאת ב-80% מהוצאות שאינן תלויות שהות של הקטינים.
לטענת האב בכתב התביעה ובתצע”ר לאור גילם של הקטינים יש לקבוע לגבי הוצאות תלויות שהות והוצאות מדור של הקטינים – כ”א מהצדדים יישא באופן ישיר ולא יוטל חיוב כלשהו על הצד השני, ולגבי הוצאות שאינן תלויות שהות – יישאו ההורים בחלקים שווים. בסיכומיו עתר האב לחייבו במזונות ע”ס 480 ש”ח ובמדור ע”ס 400 ₪ לכ”א מהקטינים (בסה”כ 1,760 ₪ לשני הקטינים) וכן במחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגות של הקטינים.
האב לא טען כנגד הוצאות הקטינים אשר נטענו ע”י האם ולא העמיד גרסה משלו להוצאותיהם. בכתב התביעה האב לא התייחס כלל לצורכי הקטינים. בתצע”ר האב פירט את הוצאות מדורו אך לא נקב בשיעור הוצאות הקטינים למעט חלק מהוצאות חינוך ורפואה חריגות וטען כי רוכש עבורם ביגוד והנעלה בסכום מצטבר של אלפי שקלים בשנה ונושא בהוצאות תלויות שהות עבורם. האב צירף קבלות חלקיות ותדפיס חיובי אשראי.
בסיכומיו טען האב כי האם אינה נושאת בהוצאות הקטינים שנטענו על ידה וכי הוא נושא בחלק ניכר מהוצאותיהם בנוסף לתשלומי המזונות ומשמש כ”הורה מרכז” ואין לחייבו בכפל מזונות. לגבי מדור טען האב כי רק בשל רצונה של האם לצדדים הוצאות דיור מעבר להכנסתם והמזונות שמעביר לידי האם משמשים לתשלומי מדורה של האם.
רמת חייהם של הקטינים – גרסאות הצדדים בעניין זה קוטביות. לטענת האם המשפחה חיה חיי רווחה ברמת חיים גבוהה במיוחד שהתאפשרה לאור הכנסותיו הגבוהות של האב ובמימונו הבלעדי של האב. לטענת האם הצדדים רכשו ביגוד והנעלה ללא הגבלה עבור הקטינים, הקטינים השתתפו בחוגים יוקרתיים, המשפחה נפשה מדי שנה בחופשות שנתיות במלונות יוקרה בחו”ל. האב החזיק רכבי יוקרה והשתתף בסדנאות בארץ ובחו”ל. גם בחקירתה חזרה האם על גרסתה לגבי רמת החיים של המשפחה (ראו: פרוטוקול מיום 24.3.24, עמ’ 9 שורות 3-9).
לטענת האם גרסתה נתמכת בפירוט חיובי האשראי שצורפו על ידה לכתב התביעה ולתצע”ר מהם עולה כי שיעור הוצאות החודשי של הצדדים בחודשים 1-8/2022 עמד ע”ס ממוצע של כ-16,725 ₪ בחודש, לא כולל שכ”ד ולא כולל תשלומים במזומן שהצדדים הוציאו מדי חודש.
לטענת האם על מנת ליצור מצג שווא בדבר קושי כלכלי לצורך הליך זה נטל האב הלוואה בחודש 5/22 ללא ידיעתה והסכמתה ע”ס 20,000 ₪ ובחודש 12/22 משך כ-40,000 ₪ מהחשבון המשותף. לטענת האב ההלוואות ניטלו לאור צורך אמיתי שכן הוצאות הצדדים עלו במידה ניכרת על הכנסותיהם.
האם צירפה לכתב התביעה ולתצע”ר פירוט חיובי כרטיסי אשראי שלה ושל האב מהחשבון המשותף של הצדדים מהם עולה כי ממוצע הוצאות הצדדים טרם פרידתם בחודשים 12/21-7/22 עמד ע”ס של כ-16,600 ₪ לחודש.
לטענת האב לאור הכנסותיהם הדלות של הצדדים רמת החיים של המשפחה הייתה מאז ומעולם מתחת לממוצע הם חיו בדוחק כלכלי ובמלחמת הישרדות כלכלית. לטענת האב הצדדים לא חסכו כספים, לא קנו רכוש. פדו כספי פיצויים נזקקו לסיוע מבני משפחה ונטלו הלוואות בסך של מאות אלפי שקלים לשם מחייתם כמפורט בהרחבה בתצע”ר. לטענת האב הצדדים הסתפקו ברכוש דל שקיבלו מאימו ומאחיו או רכשו ביד שניה, חגגו ימי הולדת לצדדים בגינות ציבוריות ואימו מימנה לצדדים חופשות בישראל.
האב אישר שרכש רכב מסוג מרצדס לשימושו אולם לטענתו רכש את הרכב בהנחה משמעותית ובהלוואה בתנאי מימון נוחים.
לטענת האב גרסתו נתמכת בתדפיס תנועות מהחשבון המשותף שצורף לתצע”ר ממנו עולה כי בחשבון הבנק המשותף של הצדדים היו יתרות חובה משמעותיות.
בד בבד עם טענת האב לגבי רמת חייהם הנמוכה של הצדדים, טען האב בתצע”ר כי במהלך שנות נישואיהם נטלו הלוואות ע”ס מאות אלפי שקלים על מנת לממן רמת חיים מעבר ליכולתם הכלכלית של הצדדים.
כפי שצויין לעיל, ובפרט לאור טענות האב לגבי רמת החיים של הצדדים, האב לא הסביר לכל אורך ההליך, בפרט כאשר בעבר עבד, מדוע הוא מסתפק רק בהשכרת דירות ואינו עובד למחייתו. לו מצבו הכלכלי היה כפי שנטען על ידו חזקה עליו כי היה עובד ולו להשלמת הכנסה של עוד מספר אלפי שקלים בחודש.
לאחר בחינת טענות הצדדים וחומר הראיות שהונח בפניי אני מעדיפה את גרסת האם לעניין רמת חייהם של הקטינים. גרסת האב לפיה המשפחה חיה חיי דוחק אינה מתיישבת עם אורח חייהם של הצדדים כפי שהוכח, ובפרט עם טיב ושיעור הוצאות הקטינים הנטענות. בחירתו של האב שלא לעבוד לפרנסתו על אף שלא טען למניעה לעבוד, ועם בחירתו שלא למכור את אחת מדירות הירושה שבבעלותו, ככל והמצב הכלכלי הינו כה גרוע כפי שהוא טוען.
מועד החיוב במזונות – בכתב התביעה ובתצע”ר שני הצדדים לא התייחסו למועד ממנו יש לחייב במזונות. בסיכומיה טענה האם כי יש לחייב את האב רטרואקטיבית החל מיום 25.8.22 המועד בו ניתנה ההחלטה הראשונה למזונות זמניים בהליך י”ס, וזאת לאור פערים משמעותיים בין הצדדים. בסיכומיו עתר האב לקבוע את שיעור המזונות באופן רטרואקטיבי ממועד הגשת התביעה. לאחר בחינת טענות הצדדים ההחלטה שניתנה בי”ס הייתה נכונה לשעתה ועל כן אין מקום לשנותה. החיוב במזונות יהיה החל מחודש 9/2022, מועד הגשת התביעה.
שני הקטינים היו מעל לגיל 6 במועד הגשת התובענה. בהתאם לבע”מ 919/15 יש ליתן משקל לזמני השהות הקיימים ולפערי ההכנסות בין ההורים וכן לצרכי הקטינים בהתאם לרמת חייהן.
הפערים בהכנסות הצדדים מחייבים פסיקת מזונות משמעותית שתאפשר לקטינים לגדול אצל שני הוריהם, גם אם לא באופן שווה מאחר ולאב יכולות משמעותיות גבוהות משל האם. על כן גם שוכנעתי כי יש מקום להותרת תשלום עבור המדור, שיאפשר לצדדים להתגורר במקום מגוריהם הרגיל של הקטינים גם אם בשיעור גבוה מהשיעור המקובל בפסיקה. יש לראות את צרכיו וטובתו של הקטין הספציפי. לאב יש יכולת מוכחת ומשמעותית לשאת בסכום מזונות זה תוך שיש בידו עבור עצמו ודי והותר ואף מעבר לכך.
איש מההורים לא הפריד את צרכי הקטינים להוצאות תלויות שהות ושאינן תלויות שהות והם הותירו את המלאכה לבית המשפט.
צרכים תלויי שהות – האם תבעה סכום של 1,000 ₪ עבור הבת ***, 900 ₪ עבור הבן ***.
האב לא טען כנגד הסכומים שפורטו ע”י האם. כ”א מההורים נושא באופן ישיר בהוצאות אלה. בשל פערי ההשתכרות בין ההורים וההבדלים בזמני השהות יש מקום כי האב ישתתף בהוצאות אלה: 300 ₪ לחודש לכל קטין.
צרכים לא תלויי שהות – האם תבעה 550 ₪ עבור הבת *** וכן עוד 1,370 ₪ הוצאות שאינן תלויות שהות אך כוללות הוצאות חינוך, שיעורי עזר, הוצאות בריאות שוטפות, חוגים, צופים וקייטנות. האם תבעה 500 ₪ עבור הבן *** וכן עוד 2,800 ₪ הוצאות שאינן תלויות שהות אך כוללות הוצאות חינוך, שיעורי עזר, הוצאות בריאות שוטפות, 4 חוגים, וקייטנות.
האב לא טען כנגד הסכומים שפורטו ע”י האם.
לאור פערי ההשתכרות בין הצדדים אני קובעת כי האב יישא בצרכים לא תלויי שהות של כל קטין בסך של 500 ₪ לחודש לכל קטין. כאשר חלק מהוצאות החינוך יהיו חלק מהחיוב בו ישאו שני ההורים כפי שיפורט להלן ועל כן לא התחשבתי בהם בנוסף.
לאור הפערים המשמעותיים ביכולות הכלכליות של הצדדים האם תמשיך ותקבל את קצבת הילדים מהמל”ל עבור כ”א מהקטינים עד הגיעו לגיל 18.
מדור והוצאות אחזקת מדור – לאם יש הוצאה עבור דמי שכירות בסך של 6,480 ₪ לחודש לאחר ניכוי קצבה ממשרד השיכון, וכן יש הוצאות עבור אחזקת מדור. האם העריכה את חלקם של הקטינים במדור ובאחזקתו בסך של 1,830 ₪ לכל קטין. לאב הוצאה בסך של 8,000 ₪ ובבעלותו 5 דירות מגורים. זמני השהות כמעט שווים עם נטייה לטובת האם ולאור פערי ההשתכרות בין הצדדים ופערים משמעותיים ביכולותיהם הכלכליות והרכושיות, יש מקום לפסיקת מדור ואחזקתו. אשר על כן יתווסף תשלום בסך של 1,300 ₪ לחודש עבור מדור ואחזקת מדור עבור כ”א מהקטינים.
ללא פסיקת מזונות משמעותית יווצר פער שאין להסכים עימו בין ההורים. טובתם של הקטינים היא הותרת רמת החיים אצל שני הוריהם באופן מספק ובפרט כאשר האב יכול ומסוגל לעמוד בסכום שנפסק וללא קושי.
סה”כ האב יישא בסך של 2,100 ₪ עבור מזונות ומדור כ”א מהקטינים (800 ₪ עבור מזונות ו-1,300 ₪ עבור מדור ואחזקתו עבור שני הקטינים).
מועד תחילת תשלום המזונות – לאור הכלל שאין להשיב מזונות שנאכלו ועל מנת שלא להעמיק את המחלוקות בין הצדדים ולפגוע במצבם של הקטינים אני מורה כי מועד חיוב המזונות יהא החל מחודש 8/2024. הוראה כי האם תשיב את הפער משמעה פגיעה ישירה בקטינים וביכולתה של האם לפרנס אותם. לקחתי בחשבון גם בתמונה הכוללת כי בהוצאות הנוספות החיוב הוא בחלקים שווים ולא ביחס ההכנסות בין ההורים על אף הפערים המשמעותיים ביניהם. כמו כן לקחתי בחשבון כי ביכולתו של האב היה לצאת לעבוד ולא להתקיים אך ורק מהשכרת הדירות שבבעלותו. בסופו של יום טובת הקטינים מכריעה כי עד לפסק הדין תיוותר על כנה ההחלטה למזונות זמניים בתביעה זו.
בכל הנוגע לחלוקת ההוצאות הנוספות בין ההורים – בהתחשב במכלול נתוני ההכנסות, פערי ההכנסות, זמני השהות, תשלום המזונות ותשלום המדור – אני קובעת כי חלוקת ההוצאות הנוספות תהיה בחלקים שווים בין ההורים. יודגש פערי ההכנסות בין ההורים הם משמעותיים מאוד: 23% האם – 77% האב. עם זאת סברתי כי באיזון בין ההורים ובתמונה הכוללת יש מקום להורות על חיוב שווה ביניהם, וכי חלוקה אחרת עלולה אף לעודד הליכים משפטיים נוספים עתידיים.
על כן שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחים הקטינים, לרבות איבחונים, טיפול רגשי, טיפולי שיניים. האם תציג לאב אסמכתאות לתשלומים והוא יעביר לה מחצית התשלום. חיוב זה יהיה החל מחודש 9/2022.
שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוכיות של הקטינים המפורטות להלן: קייטנה בחופשת הפסח ו-2 מחזורים בחופשת הקיץ, 2 חוגים לכל קטין וצופים, תשלומים לבי”ס (לרבות ועד, תשלומי הורים), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, שיעורים פרטיים/עזר. מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל”ל לתחילת שנה”ל ככל שיתקבל. האם תציג לאב אסמכתאות לתשלומים והוא יעביר לה מחצית התשלום. חיוב זה יהיה החל מחודש 9/2022.
לאור האמור, ניתנות בזה ההוראות הבאות באשר לדמי המזונות:
החל מחודש 8/2024 יישא האב במזונות כ”א מהקטינים בסך של 2,100 ₪ לחודש (800 ₪ עבור מזונות ו-1,300 ₪ עבור מדור ואחזקתו עבור שני הקטינים).
(להלן יחד : “המזונות”).
עד למועד פסק הדין תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 21.11.22 ומיום 7.6.23.
תשלומי המזונות ישולמו ישירות לאם בכל 1 לחודש ומראש ועד הגיעו של הקטין לגיל י”ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. מהגיעו של הקטין לגיל י”ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. ועד לתום תקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד החודש הידוע במועד בו נפסקים דמי מזונות אלה, והתחשיב ייעשה לעומת המדד היודע בעת עריכת תחשיב ההצמדה.
האב יישא במחצית מההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחים הקטינים, לרבות איבחונים, טיפול רגשי, טיפולי שיניים. האם תציג לאב אסמכתאות לתשלומים והוא יעביר לה מחצית התשלום. חיוב זה יהיה החל מחודש 9/2022.
האב יישא במחצית מההוצאות החינוכיות של הקטינים המפורטות להלן: קייטנה בחופשת הפסח ו-2 מחזורים בחופשת הקיץ, 2 חוגים לכל קטין וצופים, תשלומים לבי”ס (לרבות ועד, תשלומי הורים), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, שיעורים פרטיים/עזר. מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל”ל לתחילת שנה”ל ככל שיתקבל. האם תציג לאב אסמכתאות לתשלומים והוא יעביר לה מחצית התשלום. חיוב זה יהיה החל מחודש 9/2022.
סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.
קצבת הילדים מאת המל”ל תשולם לידי האם, בנוסף לדמי המזונות.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה, היקפו של הליך זה והצורך שלא להסלים את היחסים בין הצדדים והיותם יחסים נמשכים, סברתי כי אין מקום ליתן צו להוצאות, וכ”א יישא בהוצאותיו (ראו: ע”א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע”מ ואח’ נ’ תפן מדיקל בע”מ (24.2.2022) סעיף 7 לפסק דינו של כב’ השופט עמית).
המזכירות תסגור את תלה”מ 42120-09-22.
ניתן היום, כ”ג תמוז תשפ”ד, 29 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 11.12.24.
