מספר בקשה:1
בפני
כב’ השופטת ורד שביט פינקלשטיין
בעניין הקטינות:
המבקשת:
1. ל’ ע’
2. מ’ ע’
3. ד’ ע’
ש’ ע’
ע”י עו”ד שירי רובינס גולן
נגד
המשיב:
י’ ע’
ע”י עו”ד טליה שחר ו/או אסף שרעף
החלטה
מונחת לפני בקשה לפסיקת מזונות זמניים שהגישה אמן של שלוש קטינות כנגד אביהן – המשיב.
רקע עובדתי נדרש:
המבקשת (להלן גם: “האם”) והמשיב (להלן גם: “האב”) (להלן שניהם: “הצדדים”) הינם בני זוג שנישאו זה לזו כדמו”י ביום 30.06.09.
מנישואי הצדדים נולדו להם שלוש בנות כדלקמן: ל’ ע’ כבת 13 שנים; מ’ ע’ כבת 9 שנים; וד’ ע’ כבת 5 שנים (להלן: “הקטינות”).
בטרם נישואיהם חתמו הצדדים על הסכם ממון וביום 30.04.2009 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הממון בפני בית המשפט. הסכם הממון מחריג נכסים שהיו בבעלות המשיב טרם נישואי הצדדים וקובע שיתוף בנוגע לנכסים שיצברו הצדדים בתקופת הנישואין.
ביום 12.09.23 הגישה המבקשת בקשה לפסיקת מזונות זמניים.
לאחר קבלת תגובת המשיב ניתנה ביום 20.11.23 החלטתי לפיה לאור כך שהצדדים מתגוררים תחת קורת גג אחת וממשיכים להתנהל מחשבון הבנק המשותף ממנו משולמות כל הוצאות הבית והקטינות ומאחר שטרם נקבעו זמני השהות של הקטינות עם ההורים, אין מקום בשלב זה לפסיקת מזונות אלא לאחר הסדרת הנ”ל. בנוסף, לצורך השלמת הנתונים, הוריתי לצדדים להגיש תדפיסי חשבונות בנק שבבעלות מי מהצדדים לתקופה של 12 חודשים קודם להגשת התביעה.
ביום 29.11.23 הגיעו הצדדים באמצעות יחידת הסיוע להסכמות זמניות בנוגע לחלוקת זמני שהות שוויוניים של הקטינים עם ההורים, כמפורט בדו”ח שהוגש.
בדיון מיום 27.12.23 ניתן תוקף של החלטה להסכמות אלו ונוכח בקשת האם לבחון יישומם בפועל ומתן המלצות של קבע, הוריתי על הזמנת תסקיר מהמחלקה לשירותים חברתיים בעיריית חולון.
בנוסף, בהתאם לבקשות הצדדים, נתבקשו והוגשו מסמכים נוספים בקשר להכנסות הצדדים לרבות תדפיסי חשבונות בנק וכן יתרות כספים וחסכונות בבנקים.
ביום 27.12.23 התקיים דיון אליו התייצבו הצדדים ובאי כוחם והשמיעו את טיעוניהם בנוגע לבקשה.
נכון להיום, הצדדים מתגוררים ביחד בבית פרטי בחולון ע”ש הוריו של המשיב. לטענת הצדדים הם משלמים להוריו של המשיב דמי שכירות מופחתים בסך של 6,000 ₪ בחודש.
יצוין, כי לאור טענת המבקשת כי בכוונתה לעזוב את דירת המגורים ולשכור לעצמה ולקטינות דירה שכורה, וזאת תוכל לעשות רק לאחר שייפסקו לטובתה מזונות זמניים לרבות מדור, יש להידרש לסוגיית פסיקת המזונות הזמניים כעת.
המסגרת המשפטית:
בעת פסיקת מזונות זמניים, בית המשפט אינו נדרש להיכנס לעובי הקורה או לקבוע מסמרות לגבי העובדות הנדונות. כמו כן, כבכל דיון בבקשה לסעד זמני, אין בית המשפט נדרש לניתוח מעמיק של הראיות, ורשאי הוא להחליט בסוגיה המונחת לפניו על סמך ראיות לכאוריות, אשר הובאו לפניו עד לאותו שלב (בע”א 201/72 יהודה אילן נ’ רעיה אילן, כו (2) 209; ע”א 542/68 יצחק בן סירה נ’ אסתר, מיכל ושמעון בן סירה כג (1) 169, 170).
הפסיקה מורה כי מזונות זמניים הם סוג מיוחד של סעד זמני אשר נועד להבטיח את קיומם של הזכאים למזונות עד לבירור המשפטי. משכך, על השופט היושב לדין לבחון בזהירות רבה את טענות הצדדים והנתונים שהוצגו, תוך שימת דגש על העובדה כי מדובר בסעד זמני המתבסס על ראיות לכאוריות בלבד (רע”א 324/88 אדר נ’ אדר, פ”ד מב(3) 347, 351 וע”א 2398/97 אייל נ’ אייל, פ”ד נא(א) 608).
אשר להיקף המזונות הזמניים נקבע כי אלו כל אותם כספים הדרושים לצורך מחייתם של הזכאים לכך, עד לסיום ההליך לפי שיקול דעתו של בית המשפט. על פי הפסיקה הרווחת, כובד המשקל ומלאכת האיזון בין כל השיקולים הרלוונטיים, אינם שמים עוד את הדגש על מניעת “חרפת רעב”, אלא על “שמירה על המצב הקיים כפי שזה היה ערב הקרע בין הצדדים” (ראה בהקשר לפסיקת מזונות אישה וצמצום פער כלכלי רציני בין הצדדים בדברי כב’ השופט דרורי בבר”ע (י-ם) 1081/05 פלוני נ’ אלמונית (8.8.2006)).
יש סוברים כי כיום סכום המזונות המינימלי לילדים בגין הצרכים הבסיסיים בלבד צריך לעמוד על סכום מינימום של בין 1,600 – 1,700 ₪. כך לדוגמה, כב’ השופט י. שנלר מציין בעמ”ש 1057/09 ש.ת. נ’ ד.ג. (פורסם במאגרים 17.10.17) כי לאור השינויים שחלו במשך השנים בשערוך אותן הוצאות מינימליות וכן לאור הצרכים שהתווספו עם השנים, כגון בכל הקשור באמצעי התקשורת השונים ובמחשוב, אשר ניתן לראות בהם כיום, כצרכים הכרחיים יש להגדיל את הסכום לסכום של כ – 1,700 ₪.
יצוין, כי על פי פסיקה מאוחרת, נקבע כי גובה הצרכים המינימליים של קטין (הכרחיים ושאינם הכרחיים) בשני בתים ללא הוצאת מדור עומד על סך של 2,250 ₪- 2,500 ₪ לחודש (ר’, לדוגמא, רמ”ש (תל אביב) 51912-03-21 א.נ נ’ ס.כ.נ (2021); רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 נ. נ’ נ’. (2018); עמ”ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ’ ל.צ.ס. (2019); תלה”מ (ירושלים) 6984-07-19 פלונית נ’ פלוני (2019); עמ”ש (חיפה) 56000-10-18 פלוני נ’ פלונית (2018); עמ”ש(מרכז) 21704-03-18 א.ו נ’ א.ו (2018)).
עם זאת, נפסק כי במקרים בהם הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה יותר, יש לקחת בחשבון את רמת החיים של המשפחה טרם פרוץ הסכסוך ולקבוע את רמת המזונות בהתאם. כך, למשל, נקבע בעמ”ש 67824-01-22 ד.מ. נ’ מ.מ. (19.01.2023) כי כאשר מדובר בקטין שהורגל לרמת חיים גבוהה, יש להניח כי מדובר בעלויות צרכים גבוהות מהממוצע ולא בהתאם לסכום שנקבע לעיל שמשקף אמת מידה ממוצעת של קטין המתגורר בבית רגיל.
עסקינן בקטינות כבנות 13, 9 ו- 5 שנים. בנוגע לקטינה ד’ כבת 5 שנים אזי על פי סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי”ט-1959, האב חב במזונותיה על פי הדין האישי כאשר עד גיל 6 שנים החיוב על האב הוא במלוא צרכיו ההכרחיים. בנוגע לשתי הקטינות ל’ ומ’, אזי יש לבחון את פסיקת המזונות בהתאם להלכת בע”מ 919/15 אשר שינתה את פסיקת מזונות קטינים מעל גיל 6 שנים שהייתה נהוגה עד כה במסגרתה נקבע כי “בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה”.
הכנסות האם:
האם עובדת כמורה בבית ספר ולטענתה עד לא מזמן השתכרה כ – 8,000 ₪ בחודש ולאחרונה התחילה לקבל עוד 10 שעות חינוך מיוחד בדמות תוספת של 10% לשכר, כך שהיא מרוויחה כיום כ – 9,000 ₪ בחודש. בנוסף, לטענת האם, ישנם חודשים שההכנסה שלה גבוהה יותר, אולם הדבר נובע מכך שקיבלה במשך מספר חודשים החזר שכר לימוד שמשולם לה דרך תלוש המשכורת.
מנגד לטענת האב, הכנסתה גבוהה בהרבה ומגיעה גם ל – 12,000 ₪ בחודש והיא צפויה לקבל העלאה בשכר.
יצוין, כי האם צירפה תלושי שכר כמפורט להלן: יוני 2022 – 9,969 ₪, יולי – 13,335 ₪, אוגוסט – 7,004 ₪, ספטמבר – 8,556 ₪, אוקטובר – 7,624 ₪, נובמבר – 8,431 ₪, דצמבר – 8,351 ₪, ינואר 2023- 9,409 ₪, פברואר 2023 – 9,873 ₪, מרץ – 8,301 ₪, אפריל 2023 – 8,410 ₪, מאי – 14,806 ₪, יוני – 13,230 ₪. חישוב ממוצע של 13 תלושי השכר כאמור לעיל, יוצא ממוצע של 9,792 ₪ נטו בחודש.
על כן, אני קובעת כי הכנסתה של האם לצורך תשלום המזונות הזמניים עומדת ע”ס של 9,792 ₪ בחודש ובמעוגל 9,800 ₪ נטו לחודש.
יצוין, כי מהכנסה זו יש לקזז את הוצאת המדור הצפויה. לטענת האם בכוונתה לשכור מדור לה ולילדים בסכום של כ – 8,500 ₪ בחודש. לדבריה, הצדדים התגוררו בשכונה יקרה ב— בבית פרטי והתרגלו לבית מרווח ועל כן עליה לשכור מדור באותו אזור. מנגד, טען האב כי מדובר בדמי שכירות מופרזים וכי ניתן למצוא דירות זולות יותר בחולון בסכום נמוך יותר ואף צירף דוגמאות מאתר יד 2 לפיהן ניתן למצוא דירות בחולון גם בסכום של בין 4,200 ל – 5,300 ₪.
לאחר שבחנתי ושקלתי את טענת הצדדים, לא מצאתי לקבל את טענת האב לפיה על האם לעבור דירה לשכונה אחרת וזולה בהרבה מהשכונה בה התגוררה המשפחה בעבר ובפרט נוכח העובדה כי הקטינות ממשיכות ללמוד באותו בית ספר בו הן לומדות כיום וכי זמני השהות של הקטינות עם ההורים נקבעו באופן שוויוני. יחד עם זאת, המשך המגורים באותה שכונה או בסמוך לה, אין משמעה כי הקטינות צריכות להתגורר בבית פרטי ויקר בעלות של 8,500 ₪ שכן ניתן למצוא דירה רגילה בבית משותף באותה שכונה בשכירות נמוכה יותר. על כן, אני רואה לנכון להעמיד את הוצאת המדור של האם עם הקטינות לאחר שתעזוב את בית הצדדים על סך של 7,000 ₪ בחודש.
על כן, הכנסתה הפנויה של האם, לאחר שתשכור דירה, תעמוד על שכרה הממוצע בהפחתת דמי השכירות שתאלץ לשלם, כך שיישארו לה סך של 2,800 ₪ לחודש לכלכלת יתר הצרכים (9,800-7,000).
הכנסות האב:
הכנסתו של האב מורכבת ממספר מקורות כאשר לטענת האם לא ידוע לה מה היקף ההכנסות מהעסק של האב שעה שהוא מעביר את כל הכספים מהכנסות אלו לחשבון פרטי שלו שלאם אין גישה אליו.
לטענת האב הוא היה מעורב בתאונת אופנוע וכתוצאה מתאונה זו נקבעה לו נכות בסך של 100% וכתוצאה מנכות זו הוא מקבל מביטוח לאומי קצבה ע”ס של 8,000 ₪ בחודש.
כן לטענת האב, רוב הכנסותיו מתקבלות כיום מתשלומי שכירות מתוך הנכסים בבעלותו שהוחרגו בהסכם הממון. כבר עתה ייאמר כי טענת האב לפיה אין מקום להתחשב בהכנסות אלו – אינה יכולה להתקבל. הכנסות מדמי שכירות הן הכנסות לכל דבר ועניין בדומה להכנסה מעסק או מכל מקור אחר ויש להתחשב בהן גם אם מדובר בנכסים נפרדים של צד כזה או אחר.
יצוין, כי האב לא התייחס בתגובה לבקשה לדירות שבבעלותו (אשר פורטו בהסכם הממון בין הצדדים) ולא פירט את גובה תקבולי השכירות המתקבלים בצירוף הסכמי שכירות. על כן, לצורך פסיקת מזונות זמניים וכל עוד לא הוכח אחרת, הנתונים יילקחו בהתאם להצהרת האב בדיון מיום 27.12.23 בו טען כך: “הדירה ב— אני מקבל 6,000 ₪ בחודש זה יעלה ל 6,500 ₪. ב — זה 10,000 ₪ שכרגע היא לא מושכרת כי הדייר יצא משם כי אין מקלט. הדירה ב— יש שם 3 חדרים עם אזור משותף בחדר אחד אני מקבל 1,800 ₪ ו – 2,200 ₪. החדר השלישי לא מושכר ואם הוא יושכר אז ב – 1,800 ₪”. אם כן, לפי הערכת אומדן כללית שנתן המשיב, בהנחה וישכיר את כל הדירות שבבעלותו, עלות דמי השכירות שיקבל עומדים בסך הכל על כ – 22,300 ₪.
כן לאב יש עסק עצמאי בתחום עבודות החשמל כאשר לטענת האב עצמו הכנסתו מעסק זה עומדת על כ – 10,000 ₪ נטו בחודש. מנגד, טוענת האם כי לאב יש גם הכנסות רבות במזומן מהעסק וכי במהלך השנים הוא נהג לשלם חלק מההוצאות במזומן, אולם האם לא הוכיחה מה היקף הכנסות אלו ועניין זה יתברר בדיון ההוכחות.
על כן, בשלב זה ומבלי לפגוע בטענות האם, כי הכנסות האב גבוהות יותר מכפי שהצהיר עליהם ושעה שטענות האם טרם הוכחו, סך כל הכנסותיו של האב מכל המקורות הכספיים העומדים לרשותו עומד על לפחות (8,000+22,300+10,000) 40,300 ₪ לחודש.
הוצאות האב על מדור: כאמור, הצדדים מתגוררים בבית של הוריו של האב ומשלמים דמי שכירות מופחתים בסך 6,000 ₪ בחודש. האם לא הכחישה טענה זו בדבר דמי השכירות שעל הצדדים לשלם ההורים עבור מגוריהם בדירה. על כן, אני קובעת כי הוצאות המדור של האב בגין שכירות עומדות כיום ע”ס של 6,000 ₪.
מכאן, שהכנסתו הפנויה של האב, לאחר ניכוי דמי השכירות עומדת ע”ס של (40,300-6,000) 35,300 ₪ ובמעוגל 35,000 ₪ נטו לחודש.
יחס הכנסות פנויות: בשים לב לכך שהכנסתה הפנויה של האם עומדת ע”ס של 2,800 ₪ ואילו הכנסתו הפנויה של האב עומדת ע”ס של 35,000 ₪, הרי שיחס ההכנסות הוא (הכנסה חלקי כלל ההכנסות) 93% לטובת האב ו – 7% לטובת האם, ובמעוגל 90%-10% לטובת האב. מדובר בפער הכנסות משמעותי המשליך על שיעור פסיקת המזונות הזמניים.
רכושם הנוסף של הצדדים:
כידוע במסגרת בחינת השיקולים לפסיקת מזונות יש לקחת בחשבון גם את יכולותיהם הכלכליות של הצדדים, בבחינת הרכוש שעומד לרשותם ומקורות כלכליים נוספים העומדים לרשותם אף שאינם חלק מההכנסות השוטפות כגון רכוש נוסף שבבעלותם, השקעות וחסכונות.
כאמור לעיל בבעלות האב 3 דירות ב— המוערכות על ידי האם במיליוני ₪ אשר מניבות לאב הכנסות פאסיביות בדמות דמי שכירות בסך של כ – 22,300 ₪ בחודש.
כן הצדדים רכשו בשנת 2018 מגרש ב— בשותפות עם אחרים. הזכויות במגרש נמכרו זה מכבר כאשר לטענת האב הוא הפקיד את כספי התמורה בסך של 1,200,000 ₪ לחשבון המשותף. מנגד, טוענת האם כי אינה יודעת באיזה סכום נמכר המגרש והאם מלוא התמורה הוכנסה לחשבון המשותף ועניין זה טעון בירור.
כך או כך, בהתאם לתדפיס חשבון הבנק נצבר בחשבון הבנק המשותף סך של כ – 1,200,000 ₪ כאשר לטענת האם קיימות הכנסות נוספות שטרם הוכחו. כן, מדפי חשבון הבנק המשותף של הצדדים בבנק מזרחי טפחות, עולה כי קיים גם פיקדון בסך של 370,000 ש”ח (נכון ליום 21.06.23). בדיון ביום 27.12.23 טענה האם כיום נותר בחשבון הבנק סך של 1,054,000 ₪ וכי לאחר תשלום המשכנתא על המגרש שנמכר יוותר סך של כ-800,000 ₪ בלבד, קרי חלקה של האם עומד על סך של 400,000 ₪ בלבד.
כן, עולה כי לאב יש פיקדונות בסך של כ – 700,000 ₪ וכן יתרת עו”ש של כ – 100,000 ₪ נכון לדצמבר 2023 בחשבון הבנק הרשום על שמו בלבד בנק מזרחי טפחות. על כן, עפ”י תדפיס שהוגש לתיק ביום 26.12.23 עולה כי קיים בחשבון זה סך של 879,286 ₪. יצוין, כי הצדדים חלוקים בנוגע לכספים המצויים בחשבון זה, ועניין זה יתברר בהליך הרכושי.
מכל האמור עולה כי לאב יש רכוש נוסף בשיעור ניכר הכולל לפחות 3 דירות ב—, חסכונות בסכומים גבוהים ותקבולים של עסק שלא ברור מה היקפם, כך שקיים פער משמעותי ביכולותיהם הכלכליות של הצדדים.
צרכי הקטינות:
עסקינן בקטינות כבנות 13, 9 ו-5 שנים.
האם עתרה לחייב את האב בצרכיהן השוטפים של כל אחת מהקטינות (לא כולל מדור ואחזקת מדור) בסך של 1,800 ₪ לחודש. בנוסף, עתרה לחיוב האב בסך של 3,400 ₪ לחודש בגין הוצאות המדור, שחושב על ידה כנגזרת של 40% מדמי שכירות של 8,500 ₪. במסגרת הדיון טענה ב”כ האם כי מדובר בטעות סופר וכי למעשה עותרת לחייב את האב בשיעור של 50% מדמי השכירות. כן עתרה לחיוב האב בסך של 1,340 ₪ לחודש בגין הוצאות אחזקת המדור, סך של 1,000 ₪ בחודש עבור הוצאות רכב, סך של 366 ₪ עבור הוצאות הכלב וכן עתרה לחייב את האב לשאת בלא פחות מ – 80% מכלל ההוצאות הבריאותיות והחינוכיות החריגות של הקטינות. יצוין, כי בדיון ביום 27.12.23 טענה האם כי לאחר קבלת מלוא המסמכים פער ההכנסות עומד על סך של 90%-10% לטובת האב ועל כן עתרה לחייב את האב לשאת בשיעור של 90% מההוצאות הבריאותיות והחינוכיות החריגות של הקטינות.
לטענת האם לאורך נישואיהם חיו הצדדים ברמת חיים גבוהה. בטרם עברו להתגורר בבית הפרטי ב—-, התגוררו בדירה ב— של המשיב, אותה שיפץ המשיב ברמה גבוהה ולאחר הנישואין בנו לדירה קומה נוספת עם גג ענק של 170 מ”ר, בריכה קבועה בקיץ וג’קוזי ל 8 אנשים וכן מחסנים בהם אחסן המשיב חלק מהסחורה של עסק החשמל (סעיפים 8-15 לתביעה). כן לטענתה, לאורך השנים חיו הצדדים והקטינות ברמת חיים גבוהה הודות ליכולת הפרנסה הגבוהה של המשיב, רכשו לעצמם כל מה שרצו, יצאו לבילויים ומסעדות, הזמינו אוכל הביתה והרבו לנסוע לחו”ל, לנופשי משפחתיים, טסו לבד ועם חברים. כן, גם כאשר עברו ל—, עברו לשכונת — הנחשבת לשכונה יוקרתית והתגוררו בבית פרטי רחב ידיים בן 4 קומות עם מרפסות וגג שכולל מעלית מקומת המרתף ובעל תחנה בכל אחת מהמקומות עד לגג. כן, הבית והחדרים מאובזרים מכל טוב, אחת לחודש המבקשת מבצעת רכישת בגדים והנעלה מחו”ל לקטינות, הקטינות הולכות לחוגים רבים כגון פילאטיס, ריקוד, קפוארה, ספורט ועוד, כשהצדדים לא החסירו דבר מהקטינות לרבות דברי מותרות ופינוקים.
מנגד, טען האב כי בטרם מעבר הצדדים להתגורר בבית הפרטי, הם חיו בצניעות בדירה קטנה וישנה וגם לאחר מכן התנהלו מהחשבון המשותף של הצדדים כאשר לטענת המשיב הוא נהג להעביר בכל חודש סך של 8,000 ₪ מחשבון הבנק העסקי לחשבון המשותף (סעיף 24 לתגובה למזונות זמניים). עוד טוען האב כי הבקשה למזונות זמנים היא תיאורטית כאשר הצדדים טרם נפרדו וכן האם לא המציאה אסמכתאות לצורך כימות צרכי הקטינות.
יצוין, כי בדיון ביום 27.12.23 הכחישה ב”כ האם את הטענה לפיה היתה הסכמה שהאב יכניס סך של 8,000 ₪ לחודש בלבד וטענה כי “היו זמנים שהעביר 7,000 ₪ בהוראת קבע, אבל המזומנים שחו בבית, גם דברים שקשורים לבית, אני הראיתי לגבירתי יש העברות לכל מיני חשבונות. יש ניצול נוראי של החשבון המשותף” (עמ’ 14 ש’ – 16 לפרוט’). כן טענה כי לאב יש רכב מרצדס חדש וכי רוב חיי הנישואין האם לא עבדה, גידלה את הילדים והאב היה המפרנס העיקרי, כאשר רק בעת האחרונה החלה לעבוד כמורה (עמ’ 14 ש’ 2-6).
כן, האם צירפה דפי חשבון בנק לתביעה וכן תדפיס כרטיסי אשראי (נספח 11) בהם ניתן לצפות תשלומים לחוגים שונים (סטודיו, החברה לבידור), פילאטיס, ביגוד, הנעלה, קולנוע, בתי קפה, רכישות שונות שהמבקשת ציינה בדפי החשבון עבור מתנות ועוד.
לאחר שבחנתי ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי מדובר במשפחה שחיה ברמת חיים גבוהה מהממוצע שהתגוררה בבית פרטי גדול בן מספר קומות ב—. כן, התרשמתי כי ההורים הצליחו לחסוך סכומים נכבדים בחשבון הבנק המשותף חרף ההוצאות השוטפות וכי לא החסירו מהקטינות דבר.
אשר על כן, לאחר בחינת הנתונים שהוגשו ובשלב שזה של מזונות זמניים, בשים לב לכך כי הבת ד’ היא קטינה כבת 5 שנים שהינה מקטני קטנים כאשר במקרה זה האב נדרש לשאת במלוא צרכיה ההכרחיים כאשר האם העמידה את חיובו של האב במזונות הקטינה על סך של 1,800 ₪ לחודש וכי קיימות שתי קטינות נוספות מעל גיל 6 שנים כאשר על פי הדין נדרשים הצדדים לשאת בצרכיהם לפי יחס הכנסות ויחס זמני שהות אשר עומדים בשלב זה על זמנים שווים אך קיימים פערים משמעותיים בהכנסות הצדדים בשיעור של 10% לטובת האם ו- 90% לטובת האב, כמפורט לעיל, אני מורה כדלקמן:
החל ממועד עזיבת האם את בית המגורים ואילך ועד למתן החלטה אחרת, האב יישא בצרכיה ההכרחיים של הקטינה ד’ בסך של 1,800 ₪ לחודש. עת תגיע הקטינה ד’ לגיל 6 יישא האב וישלם סך של 1,600 ₪ לחודש בגין מזונותיה השוטפים.
בגין צרכיהן השוטפים של הקטינות ל’ ומ’ יישא האב בגין צרכיהן השוטפים של הקטינות סך של 1,600 ₪ לחודש לכל אחד מהקטינות, ובסך הכל 3,200 ₪ לחודש.
כן, האב יישא ב- 50% מעלות דמי השכירות שתשכור האישה שלא עולים על סך של 7,000 ₪ לחודש, קרי עד לסך של 3,500 ₪ לחודש וזאת בכפוף להצגת חוזה שכירות על שמה.
כן, אני קובעת כי האב ישתתף בהוצאות אחזקת מדור של הקטינות בסכום משוערך בסך של 500 ₪ בחודש.
בנוסף, אני מורה כי הצדדים ישאו בשיעור של 90% (האב) ו-10% (האם) בהוצאות חינוכיות חריגות של הקטינות ובכלל כך עלות גן; צהרון עד כיתה ג’ כולל; כלל הוצאות בית הספר לרבות ולא למעט בגין ספרים, מחברות, ציוד כתיבה בתחילת שנה, תשלומים בתחילת שנה בהתאם לדף דרישה של בית הספר, סל תרבות, תשלומי ועד הורים, וכל הוצאה אחרת בהתאם לדרישת ביה”ס, וזאת בקיזוז המענק המגיע לקטינות מאת המל”ל; הוצאות שני חוגים עבור כל קטינה; הוצאות עבור 2 מחזורי קייטנות בקיץ; הוצאות בגין שיעורים פרטיים לקטינות בהתאם להמלצת מורה מחנכת או מורה מקצועית – והכל כנגד הצגת קבלות.
בנוסף, אני מורה כי הצדדים ישאו בשיעור של 90% (האב) ו-10% (האם) בהוצאות בריאותיות ובכלל כך הוצאות הרפואיות של הקטינים אשר אינן מכוסות על ידי סל בריאות או ביטוח בריאות אחר, ובכלל כך תרופות, טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטיים, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, אבחונים, אביזרים וטיפולים רפואיים בהתאם להמלצת רופא המטפל, וכיו”ב – והכל כנגד הצגת קבלות.
במקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר נחיצות ההוצאה החריגה תכריע עמדת הרופא המטפל בקטינים דרך קבע או הגורם המקצועי בבית הספר.
דמי המזונות ישולמו בכל 1 לחודש עבור אותו חודש ומראש.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, ויעודכנו כל שלושה חודשים, ללא תשלום הפרשים למפרע. המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא המדד הידוע במועד החלטתי זו.
קצבת הילדים המתקבלת לקטינות מאת המל”ל תשולם לידי האם ותתווסף על דמי המזונות הזמניים דלעיל.
סכום שלא ישולם במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד החיוב ועד התשלום בפועל.
מובהר בזאת, כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות לעניין סכום המזונות הסופי שייפסק.
המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותסגור את בקשה מס’ 1.
ניתן היום, כ”ט טבת תשפ”ד, 10 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.
