לפני כבוד השופטת מירב הרשקוביץ יצחקי
המבקשת
המחלקה לשירותים חברתיים- ערד
עו”ס לחוק נוער – מר עמיאל דלטרוף
בעניין
המשיבים
.1 פלונית
.2 פלוני
ב”כ המשיבים – עו”ד שמעון תורג’מן
בעניין הקטינה: XXX (13)
<#2#>
החלטה
החלטה זו עניינה בקטינה (בת 13) אשר הוצאה בצו ביניים מבית הוריה למרכז חירום, בשל הזנחה וחשש לעבירות מין מתמשכות מצד אביה. עו”ס לחוק הנוער ביקש להאריך את צו הביניים ב- 60 יום. במהלך הדיון בבקשה, ביקש לשנותה כך שבית המשפט יורה על חזרת הקטינה לבית הוריה.
הבקשה
בפני בקשת עו”ס לחוק הנוער במסגרת צו ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש”ך-1960 (להלן: “חוק הנוער”), בה מבוקש, כי אורה על החזרתה של הקטינה לבית המשיבים תחת צו השגחה עם דרכי טיפול בקהילה. מזה כחודש וחצי שוהה הקטינה במרכז החירום החרדי – “קן דרור” בירושלים (להלן: מרכז החירום), לשם הוצאה בצו ביניים שניתן בתאריך 24.12.24, בשל חשש לעבירות מין מתמשכות מצד אביה ובשל הזנחה מתמשכת.
ב”כ המשיבים ואפוטרופא לדין מסכימים לבקשת עו”ס לחוק הנוער ומבקשים גם הם, כי אורה על החזרתה של הקטינה לבית המשיבים. מנגד, גורמי הטיפול במרכז החירום וכן עו”ס מחוזית לחוק הנוער (מחוז דרום) והמפקחת על מרכז החירום, גם היא עו”ס מחוזית לפי חוק הנוער – סבורים, כי על הקטינה להישאר במרכז החרום עד להשלמת האבחון בעניינה.
הדיווח למחלקת הרווחה
עניינה של הקטינה בטיפול מחלקת הרווחה בערד מזה כשנה, בשל דיווח על פגיעה מינית ואלימות מתמשכת שביצע המשיב בקטינה. הדיווח הועבר על ידי מטפלת באומנות שטיפלה בקטינה במשך כשנתיים (דוח המטפלת באומנות XXX, הוגש במסגרת צב”ן 27761-11-24 (להלן: “הדיווח” ו”המטפלת”)).
כפי שעלה מהדיווח, הקטינה (אז בת 12) הופנתה לטיפול בשל דימוי עצמי נמוך, דחייה חברתית, ומכיוון שאינה מתפנה מצואה בשירותים “הדרך היחידה שמסכימה לשחרר זה בתוך התחתון”. הוריה רוחצים אותה ו”מנגבים לה”. היא שומעת בלילות שאביה מכה את אימה והיא בוכה. אביה מרבה לצעוק ו”גורם להרבה מתח ולחץ… והחיים שלהם היו יותר טובים אם אבא לא היה בתמונה”. המשיב יכול גם לאיים ולהכות אותה והיא “מנסה לברוח ולסגור את הדלת אבל הוא מתפרץ לחדר ומרביץ לה”.
הקטינה שיתפה כי בזמן שהמשיבה לא הייתה בבית, המשיב התפרץ לתוך האמבטיה ו”על אף שביקשה ממנו לצאת הוא נשאר והתעקש לסבן אותה פעם נוספת, אפילו שכבר סיימה. היא טענה, כי הוא נוגע בה באזורים אינטימיים ומתעכב שם”. באחד המפגשים שיתפה הקטינה, כי המשיב משחק איתה עם “בובת כבשה עם ידיים”, הוא מעביר את הבובה על הבטן שלו ועל איבר מינו כשהוא לבוש רק בגטקס ו”הרבה פעמים מוריד לחלוטין גם את הגטקס ואז מבקש מהקטינה לגעת כמו שהבובה שלו נוגעת. חלק מהפעמים מבקש ממנה גם להתפשט ונוגע בה. היא הוסיפה ואמרה “שזה לא רק זה” ולא הוסיפה לפרט.
בעקבות הדיווח, נפתחה חקירה פלילית, המשיב נעצר למשך 8 ימים לצרכי חקירה, ולאחר מכן שוחרר בתנאים הכוללים הרחקה מהקטינה ומהמשיבה למשך 30 ימים. לדברי ב”כ המשיבים התיק הפלילי כנגד המשיב נסגר מחוסר ראיות.
בחודש ינואר 2024 בעקבות קבלת הדיווח, עניינה של הקטינה הגיע לטיפול מחלקת הרווחה בערד. למשפחתה של הקטינה יש קשר הדוק עם XXXX בערד ואלה עמדו בקשר עם גורמי הרווחה לטיפול בקטינה (צב”ן 27761-11-24 ופרוטוקול דיון 13.11.2024).
ניסיונות הטיפול בקהילה
טרם הפנייה לבית המשפט, במהלך תקופה של כשנה – גורמי הרווחה עשו ניסיונות רבים לשמירת מוגנות הקטינה והטיפול בה במסגרת הקהילה.
לאחר סיום תקופת צו ההרחקה, שהוטל על המשיב במסגרת תנאי השחרור ממעצרו, ועל מנת להגן על הקטינה, סוכם עם המשיבים, אנשי הקהילה וגורמי הרווחה, כי המשיב יורחק מערד. לאחר מספר חודשים, המשיב הפר את צו ההרחקה ובחודש ספטמבר 2024 התקבל ברווחה דיווח, לפיו המשיב נצפה “אוכל גלידה עם הקטינה”.
לאחר שהמשיב הפר את צו ההרחקה אותו התחייב לקיים – ועל מנת להגן על הקטינה, הוחלט להוציא אותה לבית קרובי משפחה בירושלים.
עו”ס המשפחה וראש הצוות ביקרו את הקטינה בבית הקרובים בירושלים. במהלך הביקור, אחזה הקטינה בידה את בובת הכבשה (המוכרת מהדיווח על הפגיעה המינית) ושיתפה בבכי כי אביה עושה לה הצגות עם הבובה, אך “מיד התעשתה וחזרה מספר פעמים על דבריה, כי אביה לא עשה מה שדווח”. הקטינה אמרה שבעבר אביה נהג באלימות, אך כיום כבר לא, והיא “רוצה לחזור לאימה בערד ולומר לעו”ס לחוק הנוער ‘שירד לנו מהחיים'”. גורמי הטיפול מצאו, כי הרחקת הקטינה לבית המשפחה בירושלים לא מטיבה עימה, שכן במקום אין לקטינה מסגרת לימודית וחברתית.
ביום 9.10.24, התקיימה ועדת תכנון טיפול בנוכחות המשיבה, נציגי הקהילה וגורמי הרווחה. הוועדה המליצה על הוצאת הקטינה ממשמורת המשיבים ועוד סוכם שתינתן אפשרות לקהילה למצוא לקטינה משפחת “קלט קהילתי” ואם לא ימצאו כלל המענים לצרכי הקטינה – היא תופנה למרכז החירום.
ביום 4.11.24, הועברה הקטינה לבית משפחת הקלט הקהילתי, בהסכמת המשיבים.
צווי הביניים בעניינה של הקטינה
ביום 11.11.24 הגיש עו”ס לחוק נוער בקשה לצו ביניים בו ביקש שבית המשפט יעגן בצו את הסכמת המשיבים והקהילה ויורה על הוצאת הקטינה ממשמורת המשיבים, תוך השמתה במשפחת “קלט החירום הקהילתי”( צב”ן 27761-11-24).
ביום 13.11.24 התקיים דיון בבקשה, אליו לא התייצבו המשיבים. במהלך הדיון ציין עו”ס לחוק הנוער כי למרות שהקטינה שוהה, בהסכמת המשיבים, במשפחת הקלט הקהילתי כעשרה ימים, גורמי הרווחה מתקשים לשתף פעולה עם המשיבים ולכן מבוקש לעגן את ההסכמות בצו בית המשפט. בסיכום התסקיר שצורף לבקשה הודגש: “גורמי הטיפול סבורים כי הקטינה אכן עברה פגיעה מינית לאורך השנים”.
ביום 24.12.24 ביקש עו”ס לחוק הנוער כי אורה על הוצאתה של הקטינה למרכז החירום. צוין, כי מלכתחילה בוועדת תכנון הטיפול מחודש שהתכנסה בחודש אוקטובר הומלץ להוציא את הקטינה למרכז החירום. לבקשת המשיבים והקהילה “ניסינו את דרך הטיפול במשפחת קלט החירום ללא הצלחה, שכן הקשר בין הקטינה והמשיבה מסכל את הטיפול בקהילה ולמשפחת קלט החירום “אין כלים להתמודד” (צב”ן 67684-12-24).
אפוטרופא לדין הסכימה לבקשה והדגישה את חשיבות אבחונה של הקטינה במסגרת מרכז החירום. ב”כ המשיבים התנגד וביקש שבית המשפט “יקפיא את המצב”. הובהר, כי משפחת קלט החירום אינה מעוניינת להמשיך לטפל בקטינה. לאחר שהמשיבה העידה בפני, החלטתי לקבלת את בקשת עו”ס לחוק הנוער במלואה והורתי על הוצאתה של הקטינה למרכז החירום, עוד קבעתי שהמשיבים ישולבו בטיפול למניעת אלימות במסגרת הקהילה:
“התרשמתי באופן בלתי אמצעי כי המשיבה רוצה את טובתה של הקטינה אך אינה מסוגלת להגן עליה. כפי שהיא ציינה בפניי המשיב היה נוהג כלפיה ואף כלפי הקטינה באלימות. בדבריה של המשיבה עלה, כי היא מצדיקה את התנהגות בעלה שכן “ההתנהגויות שלי העלו אצלו את הזעם”. (שורה 11, עמ’ 11 לפרוטוקול הדיון). בהקשר זה הוסיפה “שלא היתה לו כוונה רעה”. עוד ציינה המשיבה כי בשל הבעיות הרפואיות מאז שהקטינה נולדה – ב”בריחת הקקי והוצאת הצואה” לפני כשבוע וחצי היא פנתה בעניין זה לרופא ילדים, מהמסמך שהוצג לפניי עולה שהרופא בדק את הקטינה בימים האחרונים ושוחח עם המשיבה בטלפון. לאחר שעיינתי בתסקירים שהוגשו וכן בדוח המטפלת באומנות ולאחר ששמעתי את הצדדים, והתרשמתי באופן בלתי אמצעי מהמשיבה, מצאתי כי מצבה של הקטינה מעורר דאגה רבה הן ברמה הרגשית והן ברמה הפיזית, שכן מדובר בקטינה שאף לדברי האם סובלת מבעיה קשה של “בריחת קקי” מיום היוולדה ועד עצם היום הזה שהיא בת 13. כן התרשמתי כי המשיב נוהג באלימות, כך עלה אף מדברי המשיבה וגם מהדו”ח החסוי שהוגש לעיוני. עוד התרשמתי מדו”ח המטפלת שסומן ת/1 כי גם שלומה הנפשי מעורר דאגה רבה, כך גם ציינה בפניי היום עו”ס המשפחה, שמשוחחת עם הקטינה מידי יום… מצבה של הקטינה מעורר דאגה רבה ואין מנוס משילובה במסגרת חירום אשר תערוך לה אבחון מקיף הן ברמה הפיזית והן ברמה הנפשית וזאת על מנת לדייק עבורה את המענים הנדרשים להתפתחותה התקינה…אני מסכימה עם ב”כ המשיבים שהיה עדיף לשלבה במסגרת מוגנת בתוך הקהילה על מנת שלא לנתקה מהסביבה המוכרת לה, אך הדרך הזאת נוסתה והלכו בה גורמי הרווחה במהלך השנה האחרונה וכן גם בית המשפט בהחלטתו הקודמת. כיום הובהר בפניי שמשפחת הקלט אינה מעוניינת להמשיך לטפל בקטינה והתרשמתי שלא ניתן לערוך אבחון יסודי במקום בו הקטינה לא מטופלת ולא מוגנת אף מהשפעות רגשיות מזיקות”.
ביום 22.1.25, בסמוך לפקיעת הצו הגיש עו”ס לחוק הנוער בקשה להארכתו ב-60 ימים. בבקשתו ציין, כי ביום 20.1.25 התקיימה ועדת הערכה ראשונית במרכז החירום בה הומלץ על המשך השמתה של הקטינה במרכז החירום למשך 60 ימים נוספים להמשך ההליך האבחוני. עוד צוין, כי הקטינה חווה “קושי תרבותי” במקום, שכן הקהילה בעלת מאפיינים תרבותיים ולה “ההגבלות ייחודיות” ושונות בנושא צניעות ועוד. הקטינה “נקרעת” בין כללי המקום לבין כללי הקהילה. יחד עם זאת, על מנת להבין את עולמה הנפשי ומצבה הרפואי – יש צורך להאריך את שהותה של הקטינה במרכז החירום שכן, שם ניתן להעמיק את “ההתבוננות” בקטינה בראיה “רב מערכתית” הכוללת אבחון “פסיכו-דיאגנוסטי אשר יסייע בשיקוף מצבה מהאספקטים השונים” (צב”ן 56895-01-25 ודוח עו”ס מרכז החירום מיום 21.1.25).
ביום 29.1.25 התקיים דיון בבקשה. בפתח הדיון ביקש עו”ס לחוק הנוער לשנות את הבקשה שהגיש מספר ימים קודם לכן. לדבריו, “היום בבוקר” חל שינוי בעמדת גורמי הטיפול בקהילה וזאת בשל התרשמות “כלל גורמי הטיפול”, שמרכז החירום בו נמצאת הקטינה “לא מתאים לה” ולא ניתן לקדם במקום את אבחונה של הקטינה. לכן ביקש כי אורה על שובה של הקטינה לבית המשיבים, ולמען שמירת מוגנותה אורה למשיב שלא ישהה לבדו עם הקטינה והמשיבה תפקח עליו. בעניין דרכי הטיפול, ציין כי הקטינה תשוב לבית ספרה, המשיבים יעברו טיפול פעם בשבוע והמשפחה תלווה על ידי סומכת. לשאלות בית המשפט, השיב עו”ס לחוק הנוער כי המענים שהוצעו נאמרו “באופן כללי” וכדי לבנות תכנית מסודרת גורמי הטיפול זקוקים למספר ימים. ב”כ המשיבים הצטרף לבקשת עו”ס לחוק הנוער, כך גם האפוטרופא לדין שציינה שגם היא “לא רואה ברירה אלא להחזיר את הקטינה היום הביתה תוך כדי שיינתנו הוראות למשיבים להשלים את האבחונים”.
למחרת הדיון, ביום 30.1.25 ניתנה החלטתי, בה פירטתי את נסיבותיה המורכבות של הקטינה, אי שיתוף הפעולה של המשיבים עם גורמי הטיפול בשנה האחרונה והחשש הכבד למוגנותה. הורתי על דיון נוסף אליו תתייצב עו”ס המחוזית לחוק נוער, המפקחת על המבקש, שתבהיר כיצד לאחר מספר ימים שונתה עמדת גורמי הטיפול.
ביום 3.2.25 הגיש עו”ס לחוק הנוער בקשה מעודכנת הניצבת כעת לפתחי, בה ביקש שאורה על חזרתה של הקטינה לבית המשיבים תחת “צו השגחה בקהילה למשך שנה” .
ביום 4.2.25 התקיים הדיון, אליו התייצבה עו”ס המחוזית (דרום) לחוק נוער, סנדרה פלץ-קצב. במהלך עדותה ציינה כי במסגרת תפקידה היא מפקחת על עו”ס לחוק הנוער במחוז הדרום וביניהם מגיש הבקשה, וכן מפקחת על מרכז חירום בערד. מניסיונה ותפקידה כיום היא מכירה היטב את תחום מרכזי החירום. ככלל משך האבחון אורך 3 חודשים, יש קטינים שבעניינם נדרש להאריך את השהות במרכז החירום לצורך השלמת האבחון. לעמדתה המקצועית יש להשלים את אבחון הקטינה במסגרת מרכז החירום ולהאריך את שהותה במקום לעוד 60 יום. במסגרת האבחון לבדוק את המשיבים ושיתוף הפעולה שלהם ולייצר תכנית מוגנות ישימה לקטינה שניתן לפקח עליה.
למרות עמדת המפקחת, עו”ס לחוק הנוער חזר על בקשתו להשיב את הילדה לבית המשיבים לטיפול במסגרת הקהילה, שכן לקטינה “קשה מאוד” במרכז החירום – בשל הפערים התרבותיים ובעיקר בשל הרגשתה והקשר “הסימביוטי ביותר” של הקטינה והמשיבה – הפוגע ביכולתה לתת אמון בגורמי הטיפול במרכז החירום. לדברי עו”ס לחוק הנוער המשך השמתה במקום עלול להביא לפגיעה נפשית בה, לא ניתן לאבחן את הקטינה במקום ועולה חשש כי המשך שהותה שם תביא לחשיפתה לאורח חיים שונה מדרכם “הסגורה” של קהילת X דבר שיקשה על חזרתה לבית ספרה ולקהילתה. לכן ביקש, כי אורה על השבתה לבית המשיבים תחת צו השגחה ודרכי טיפול בקהילה ובמקביל “נכון יהיה” שיעשה למשיב הערכת מסוכנות (תסקיר מיום 21.1.25). לשאלות בית המשפט לגבי דרכי הטיפול, השיב עו”ס לחוק הנוער כי לאחרונה נעשתה פנייה למרכז טיפולי להורים באשדוד הנקרא “שבילים” וטרם התקבלה תשובה, לא תואם לקטינה אבחון פסיכו-דיאגנוסטי ולא אותרה פסיכולוגית בקהילה, המשיבים לא בטיפול משפחתי ולא נבדק אם הקטינה תוכל לשוב לבית ספרה. כמו כן לא בוצע כל אבחון או הערכת צרכים טיפולים של המשיב, לא נבחנה מסוכנותו אך יש “אדם בבני ברק שעושה את זה”. (ראו פרוטוקול דיון מיום 4.2.25 עמ’ 8 שורות 3-20).
אפוטרופא לדין תמכה בבקשת עו”ס לחוק הנוער ובקשה כי אורה על החזרתה של הקטינה לבית המשיבים. לדבריה, במרכז החירום הקטינה “לא נתרמת” וכיום המשיבים משתפים פעולה עם גורמי הטיפול, “זמינים לכל שיחה, מגיעים לכל ועדה” והגיעו לכל ביקור במרכז החירום. את שיתוף הפעולה של המשיבים “יש לקחת בשתי ידיים” ולהורות על חזרתה של הקטינה הביתה. לאחר שבמהלך הדיון, הוסר החיסיון על דיווח המטפלת באומנות – ולשאלתי בעניין המוגנות, ציינה האפוטרופא שהיא מכירה את הדיווח והיא “לא בטוחה שבטוח לה בבית”, אך בשל הנסיבות והעובדה כי מדובר ברצונה של ילדה בת 13 – יש להורות על שובה לביתה.
ב”כ המשיבים ביקש גם הוא שאקבל את בקשת עו”ס לחוק הנוער ואשיב את הקטינה לבית המשיבים. הוא הדגיש, כי גורמי הטיפול, האפוטרופא לדין והמשיבים – סבורים שיש להחזיר את הקטינה לבית המשיבים ולכן אין לבית המשפט סמכות להחליט אחרת. עורך הדין הלין על ההתערבות האקטיבית של בית המשפט ועל קיום הדיון הנוסף בו העידה עו”ס מחוזית לחוק נוער, שכן לא ברור על איזה “בסיס מקצועי” נקבעה עמדתה. ובכל מקרה, יש להעדיף את עמדתו של עו”ס לחוק הנוער שמלווה את המשפחה חודשים ארוכים, שכן “עמדתו היא מקצועית ומבוססת על היכרות מעמיקה ואפשרויות טיפול בקהילה”. ב”כ המשיבים הדגיש, כי מרכז החירום לא מטיב עם הקטינה אלא גורם לה נזק – ולמעשה “יש תמימות דעים לכל הפורום המכובד” שמרכז החירום לא מתאים לקטינה והשהות במקום גורמת לה “נזק ורגרסיה”. עוד הדגיש, שהקטינה נמצאת במקום בניגוד לרצונה והמשיבים ישתפו פעולה עם גורמי הטיפול: “ישקיעו כל מה שצריך ויראו כל גורם טיפולי למען המשפחה”. בסיכום דבריו ציין, כי המשיב מתחייב, בשלב זה, לעבור להתגורר בדירת הוריו בירושלים, כך שהקטינה תוכל לחזור להתגורר עם המשיבה, וכך “נייצר לקטינה את “המוגנות האולטימטיבית”. לשאלת בית המשפט השיב, כי המשיב לא מוכן לעבור הערכת מסוכנות ולבית משפט זה אין סמכות להורות על כך.
ביום 6.2.25, ביקרתי במרכז החירום וקיימתי שיחה חסויה עם הקטינה (שיחה שתועדה בפרוטוקול חסוי שתויק בתיק). להלן, אביא את תמצית השיחה, באישור הקטינה: היא מתגעגעת למשיבים, מבקשת שגם המשיב יגיע לביקורים וישתתף בטיפול המשפחתי במרכז החירום. היא רוצה לחזור הביתה וציינה שבחנוכה, ביומולדת האחרון שלה (א’ טבת) הייתה במרכז החירום ואת החג הבא “פורים” היא רוצה לחגוג בבית עם המשיבה.
לאחר הדיון האחרון, וביקור הקטינה במרכז החירום ולאור הטענה, כי השהות במקום אינה מקדמת את אבחון הקטינה ומזיקה לה, בקשתי עדכון לגבי מצב הקטינה מגורמי הטיפול במרכז החירום וכן את עמדתה של המפקחת על מרכז החירום, עו”ס מרכזת מחוזית:
ביום 6.2.25 הועבר עדכון על הטיפול הקטינה במרכז החירום, עליו חתומות מנהלת יחידת הבנות אסתר קהתי ועו”ס אתי שוורץ (המטפלת בקטינה). לדבריהן, הקטינה מתמודדת עם מכלול רחב של קשיים הנוגעים להיבטים תפקודיים, חברתיים, לימודים ורפואיים, כמו גם למערכת היחסים שלה עם הוריה מרכז החירום. יחד עם זאת, חלה התקדמות משמעותית בתפקודה של הקטינה, היא החלה לגלות עצמאות בתחומי החיים השונים, בניהול שגרת יומה ובפעולות בסיסיות של טיפול עצמי ולראשונה היא מתקלחת בעצמה. עוד צוין, כי לקטינה פערים לימודיים משמעותיים וכן בעיות רפואיות שלא טופלו בעבר הדורשות המשך בירור והתאמה של מענים מתאימים (ראו דו”ח עדכון מרכז החירום מיום 6.2.25)
בעמדת המפקחת, עו”ס מרכזת מחוזית עלה כי שהותה של הקטינה במרכז החירום חיונית לא רק לצורך הגנה, אלא לצורך אבחון והערכה. בהתייעצות עם גורמי הטיפול במקום לא עלה חשש לנזק נפשי משמעותי לקטינה. לדבריה, הקטינה הגיעה במצב של הזנחה קשה וקשר סימביוטי שלא אפשר התפתחות תקינה ונפרדות מהוריה. חזרתה כעת הביתה – היא מהלך לא מותאם לצרכיה אלא לצרכי הוריה (דו”ח המפקחת על מרכז החירום, עו”ס מחוזית לחוק נוער נגה לוי מיום 9.2.25).
דיון והכרעה
בית משפט לנוער הדן בתיקי הנזקקות, נידרש לתת משקל רב להמלצות גורמי הטיפול ובראשם למבקש, בהליך שבפניו, הוא העובד הסוציאלי שמונה לפי חוק הנוער.
עם זאת, ההחלטה הסופית לעולם נתונה לשיקול דעתו של השופט היושב בדין. שעה שמגיע לפתחו ענינו של קטין – אחריותו של בית המשפט לברר היכן יזכה בהגנה הנדרשת ויקבל מענה הכרחים לצרכיו הבסיסיים. הדבר נעשה באמצעות גורמי הטיפול, המשיבים, הקטין וכל אדם (כמו קרובי משפחה, מורים או חברי קהילה) היכול “לשפוך אור” ביחס לנתונים אלה ולטובת הקטין.
עוד נקבע בפסיקה, כי “נקיטה בעמדה פעילה מתבקשת מתוקף חובתו של בית המשפט ודאגתו לשלום הקטין ועל בית המשפט לעמוד על המשמר כל אימת שמועלית טענה של הורה להתעללות או אלימות במי מילדיו מצד בן משפחה אחר לצורך הגנה עליו… מכוח תפיסת תפקידו השיפוטי האמורה של בית המשפט ומכוח עיקרון טובת הילד וכאשר עולה חשש לשלום ילדים, הוא רשאי ואף מחויב לנהוג באופן אינקוויזיטורי ופעיל ולהתחשב הן בראיות שלפניו והן בראיות שניתן ליצור לצורך הערכת הסיכון הקונקרטי” (השופט אסף זגורי, הט (נצ’) 3870-02-21 ר.ק. (קטינה) נ’ נ.א. (קטין) (12.4.21)).
התנהלות עו”ס לחוק הנוער ומחדליו בעניינה של הקטינה, חייבו את בית המשפט לא להסתפק בעמדתו כפי שהוצגה בבקשה זו מלכתחילה, על אף שהייתה מוסכמת על האפוטרופא לדין והמשיבים.
מובן כי הוצאת הקטינה מביתה למשפחת קלט חירום ובהמשך למרכז חרום הינן פעולות מורכבות ביותר, שנעשו רק כאשר כלו כל הקיצין ולא היה מוצא אחר שאפשר לספק לה הגנה נדרשת, מזור לגופה ונפשה ואבחון הנדרש לדיוק הטיפול בה. על כן, לא אוכל לקבל את עמדת העו”ס, לטעמי, טובת הקטינה אינה תומכת בהוצאתה והעברתה ממסגרת למסגרת, תחילה למשפחת קלט חרום, אח”כ למרכז חרום, וכעת בהחלטה שנתקבלה אד הוק במהלך הדיון – להשיבה לביתה (פרוטוקול דיון מיום 29.1.25).
ילדה בת 13 אינה “חפץ” שניתן להוציאו ל- 30 ימים ואז להחזירו לאותה המציאות הקשה, שלא השתנתה, חרף מאמצים שהושקעו בשנה האחרונה. אני סבורה כי קבלת בקשתו של העו”ס להחזירה לביתה, כבר בשלב זה ועוד טרם השלמת האבחון, תסכן את הקטינה ובוודאי שלא תתמוך בטובתה. כידוע: “קטין אינו חפץ, הניתן להיטלטל מיד אל יד ולו ככלי יש חפץ בו. קטן הוא אדם, הוא בן אדם, הוא איש – גם אם איש קטן בממדיו… (הש’ מישאל חשין ע”א 6106/92 פלונית נ’ היועמ”ש, פ”ד מח (2) 833 (1994)).
כמתחייב מפסיקת בית המשפט העליון, במסגרת החלטת ביניים מכוח סעיף 12 לחוק, רשאי בית המשפט להורות על נקיטת אמצעים זמניים שונים, ובמקרים המתאימים, גם על הוצאתו של הילד מחזקת הוריו. אף שהוצאה כזו ולו לזמן קצוב, מהווה צעד דרסטי ומכאיב, המשליך על זכויות הקטין וזכות המשיבים להורות, נפסק כי ניתן להשתמש בצעד קיצוני זה, רק בהעדר אמצעי פוגעני פחות, כשהאמצעי הינו חיוני והפעלתו נדרשת באופן מידי, ובהתקיים ראיות לכאוריות בדבר נזקקות (ראו בע”מ 94/14 פלונית נ’ פקיד הסעד לחוק הנוער אזור מערב ירושלים-עיר גנים ((9.1.14)), דנ”א 6041/02 פלונית נ’ פלוני (12.7.2004)).
בעניינה של הקטינה, מצאתי שיש ראיות לכאורה למכביר לנזקקותה, בהתאם לאמור בעילת הנזקקות שבסעיף 2 לחוק, לפיו: “האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה, וכי שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת”. עוד מצאתי שכיום, אין אמצעי פוגעני פחות, מלבד המשך השמתה במרכז החירום וזאת לאחר שבמשך כשנה נעשו ניסיונות רבים על ידי גורמי הרווחה לטפל בה במסגרת הקהילה – ללא הצלחה ואפרט להלן.
ראיות לכאורה לנזקקות הקטינה מצאתי בדווח וכן בתסקירים שצורפו לבקשות בעניינה, כמו גם בעדותה של האם בפני (פרוטוקול דיון 24.12.24). כן, התרשמתי באופן בלתי אמצעי כי אין בכוחה של המשיבה “לפקח” על המשיב (פרוטוקול הדיון מיום 24.12.24 וכן החלטה בצב”ן 67684-12-24). המשיבה בעצמה סובלת מאלימות המשיב, אשר נבדק על ידי פסיכיאטר שהמליץ על טיפול תרופתי. בשנה האחרונה, המשיבה לא הצליחה להביא אותו לטיפול והוא מסרב לקחת את הטיפול התרופתי.
עוד מצאתי, כי גורמי הטיפול , ניסו כל דרך אפשרית לאבחן ולטפל בקטינה במסגרת הקהילה, לאורך השנה האחרונה – ללא הצלחה, בשל אי שיתוף פעולה של המשיבים.
המשיבה הופנתה לטיפול עו”ס קהילה, ובחרה שלא לטפל בדיווח הקטינה, לדבריה “תוצאות החקירה המשטרתית העידו שלא היו דברים מעולם”. במהלך חודש מרץ 2024 יזמה את הפסקת הטיפול שניתן במסגרת החינוכית על ידי המטפלת באומנות מכיוון ש”הוא פוגע בקטינה כי המטפלת דיווחה דיווח שאינו אמת”.
במסגרת צווי הביניים בעניינה של הקטינה, חזר וציין עו”ס לחוק הנוער שהמשיבים לא משתפים פעולה עם גורמי הטיפול:
בבקשתו הראשונה ביקש “לעגן” בצו בית משפט את השמתה של הקטינה במשפחת הקלט הקהילתי, כי גורמי הרווחה מתקשים לשתף פעולה עם המשיבים ו “יש למנן את הקשר בין הקטינה למשיבה, שכן חוסר הוויסות שקיים בקשר כיום, מפר את האיזון הנדרש לשם הטיפול בקטינה”. “גורמי הטיפול סבורים כי הקטינה אכן עברה פגיעה מינית לאורך השנים” ומעלים חשש, שיהיה צורך לשלב את הקטינה במרכז חירום בשל אי שיתוף הפעולה של המשיבים הודגש, כי המשיבה לא משתפת פעולה עם גורמי הטיפול ו”היא מתכחשת לפגיעה המינית של הבת שלה והדבר משפיע על הילדה”. (צב”ן 27761-11-24 וראו גם פרוטוקול הדיון 13.11.24).
בבקשתו השנייה לבית המשפט, חזר עו”ס לחוק הנוער על המאמצים הרבים שנעשו על ידי גורמי הרווחה לטפל בקטינה במסגרת הקהילה. הניסיון האחרון – בה שולבה הקטינה במשפחת קלט קהילתי בקהילה, לא צלח בשל “חוסר הוויסות של המשיבה”, אשר נפגשת עם הקטינה ומשוחחת איתה כל יום בטלפון, הדבר משפיע על מצבה הריגשי של הקטינה והיא “מתנגדת ליצירת קשר עם משפחת הקלט וייתכן שמרגישה שאם תיקשר ותרגיש טוב בביתם היא תבגוד באימה”. ( צב”ן 67684-12-24 וגם פרוטוקול הדיון מיום 24.12.24).
בדיון האחרון, העידה בפני עו”ס המשפחה מטעם הרווחה, ליאורה וקסלר: נעשו מאמצים לרתום את המשיבה לטיפול הקטינה בקהילה “במקום הטבעי שלה”, היא וגם ראש הצוות שוחחו רבות עם המשיבה ובקשו שתשלב את הקטינה במרכז הטיפולי לפגיעות מיניות בילדים, המשיבה גם חתמה על הסכמה לכך, אך המשיב לא. צוין, כי בזמן שהקטינה שהתה אצל משפחת קלט החירום הקהלתי, היא הייתה רגועה והדבר השפיע עליה “ברמה הפיזיולוגית” והייתה הטבה בשליטת הקטינה על הסוגרים. לדבריה לאחר שבית המשפט הורה על טיפול במשיבים, היא פנתה למשיבה, מסרה לה את פרטי “המרכז הטיפולי לאלימות במשפחה” – המשיבים לא יצרו כל קשר עם המרכז. (ראו פרוטוקול הדיון 4.2.25).
לא אוכל לקבל גם את טענת האפוטרופא לדין ש”נכון להיום” המשיבים משתפים פעולה ו”זמינים לכל שיחה והגיעו לכל ועדה”. בעניינה של הקטינה הייתה ועדה אחת ביום 9.10.24, בה רק המשיבה השתתפה. את המלצות הוועדה המשיבים לא קיימו ולכן גם עניינם הגיע לפתחו של בית המשפט. המשיבים לא שיתפו פעולה עם גורמי הרווחה בטיפול בקטינה או בעצמם, גם לאחר שקיבלו הוראה בצו בית המשפט מיום 25 לדצמבר 2024, במסגרתו הורתי למשיבים להשתלב בטיפול באלימות במשפחה (צב”ן 67684-12-24).
עו”ס לחוק הנוער והצדדים הדגישו, כי יש להשיב את הקטינה לבית המשיבים שכן מרכז החירום מזיק לה. אפוטרופא לדין הוסיפה שהקטינה לא נתרמת במקום, “וחמור מזה היא מנודה חברתית, לא יוצרת קשרים עם חברות.. ויש לה רק חברה אחת בת 7..”. יאמר מיד, מדובר בקטינה שסובלת “מדחייה חברתית” הרבה לפני שהגיעה למרכז החירום. כאמור, כשנתיים לפני כן, הקטינה הופנתה לטיפול רגשי בשל פניה מבית ספרה לפיה היא סובלת מ”דימוי עצמי נמוך, מופנמות ודחייה חברתית”. הקטינה שיתפה את המטפלת על הקשיים החברתיים, על העובדה שהיא משוחחת רבות עם המשיבה על הנידוי של חברותיה. וכפי שעולה מהדוח הקטינה סובלת מדחייה חברתית, “בעיקר בגלל הקושי שלה לתקשר, וגם בשל הריח הלא נעים שנודף ממנה “בעקבות היציאות” של הצואה”. לצערנו, הקטינה סובלת מדחייה חברתית ומעצבות עוד לפני שהגיעה למרכז החירום (וראו גם פרוטוקול שיחה חסויה של בית המשפט עם הקטינה מיום 6.2.25).
עו”ס לחוק הנוער טען כי “שינוי החזית” בבקשתו הוא מכוון שהוא “לא רואה ערך בהמשך ההשמה במרכז החירום”. ולדבריו בשל “התנגדות הקטינה והשוני התרבותי” לא ניתן יהיה לקדם את אבחונה במקום. כאמור, גם האפוטרופא לדין וב”כ המשיבים טענו, כי מרכז החירום מזיק לקטינה ועלול להביא להידרדרות מצבה הנפשי. אכן הקטינה חווה קשיים במקום, כפי שאמרה עו”ס מחוזית דרום, אין ילד שמגיב “בשמחה” בנסיבות שכאלה, ובכל מקרה בעדכון מאת גורמי הטיפול במרכז החירום אשר ניתן לבקשת בית המשפט לאחר הדיון צוין כי “אין אינדיקציה לנזק משמעותי שייגרם לקטינה מהמשך שהותה במרכז החירום”. אכן, הקטינה מתמודדת עם מכלול רחב של קשיים הנוגעים גם לשוני התרבותי החרדי בינה לבין המקום, והיא מתקשה להשתלב חברתית וחווה תחושות של בדידות. אך יחד עם זאת, “חלה התקדמות משמעותית בתפקודה של הקטינה, היא החלה לגלות עצמאות בתחומי החיים השונים, בניהול שגרת יומה ובפעולות בסיסיות של טיפול עצמי. בביקור האחרון של המשיבה היא אמרה לה כי “לעולם לא תסכים יותר שיקלחו אותה אמירה זו מבטאת גיבוש של תחושת נפרדות, גבולות אישיים ושליטה על גופה, ומהווה ציון דרך משמעותי בתהליך ההתפתחותי שלה..” התקדמות זו מחזקת את ההנחה כיxxx זקוקה לסביבה אשר תעודד את צמיחתה האישית ותספק לה מרחב בטוח להמשיך בתהליך זה”. (ראו דו”ח מרכז החירום מיום 6.2.25)
המפקחת על מרכז החירום, עו”ס מרכזת מחוזית לחוק נוער ציינה, כי לאחר התייעצות עם צוות הטיפול במרכז החירום אין התרשמות שהקטינה במצוקה קשה ומדובר בתהליך טבעי של הסתגלות למקום. הקטינה יוצרת לאט קשרים חברתיים ומתרגלת להתנהל כפי שמצופה מבת גילה בכל תחומי החיים, הקטינה בתהליך נפרדות מהמשיבים ויש להשלים את האבחון בה תוך שילוב המשיבים בטיפול במרכז החירום (דוח המפקחת מיום 9.2.25).
גם בעדותה של עו”ס מחוזית דרום בבית המשפט, נמסר כי יש לסיים את אבחון הקטינה במרכז החירום, שכולל בדיקת יכולת עבודה עם ההורים ושיתוף הפעולה שלהם וכן ליצור תכנית מוגנות ישימה הניתנת לפיקוח. לדבריה, היא עבדה במשך שנים עם קהילת X – ונראה שבמקרה של הקטינה נעשו ניסיונות רבים לעזור לה במסגרת הקהילה. הקלט הקהילתי לא צלח בשל “רעשי רקע” מצד המשיבים (ראו פרוטוקול דיון מיום 4.2.25).
מכל האמור, מתעורר חשש כבד כי, בעת הזו, המשיבים אינם יכולים לספק לביתם בית מוגן ומענה בסיסי הכרחי לצרכיה המורכבים. כפי שפרטתי בהרחבה בהחלטתי זו, לאורך השנה האחרונה נעשו מאמצים רבים לגייס את המשיבים לשיתוף פעולה, להגן ולטפל בקטינה על מנת להוביל לשיפור במצבה הקשה, תוך שמירה על סביבתה הייחודית בתוך קהילת X, במקום מוכר לה. מאמצי אלו לא צלחו, כיוון שהוראות הרווחה הופרו באופן חוזר ונשנה. כיום הכרחי להשלים את אבחון הקטינה במסגרת מרכז החירום, על מנת לקבל תמונה מדויקת של צרכיה ולהתאים דרכי טיפול הולמות למצבה. המשיבים ישולבו גם הם בטיפול פרטני ומשפחתי במקום, בתקווה שיעשו כל שיידרש מהם על מנת לקבל בחזרה את בתם למשמורתם, או למצער, ונוכח החשדות הכבדים כלפי המשיב, למשמורת האם.
בנסיבות אלה ומותקף סמכותי בסעיפים 12+13 לחוק הנוער אני מורה כדלקמן:
הקטינה תמשיך לשהות במרכז החירום החרדי “קן דרור בירושלים – עד ליום 14.3.25, גורמי הטיפול יעשו ככל הניתן על מנת להשלים את אבחונה עד למועד זה, כמו”כ יבחנו עם גורמי הטיפול בקהילתה את ביקורי הקטינה בביתה, תוך שימרה על מוגנותה.
במסגרת אבחונה של הקטינה ישולבו המשיבים בטיפול פרטני ודיאדי והכל בהתאם להמלצת גורמי הטיפול במרכז החירום.
המשיבים יבקרו את הקטינה במרכז החירום, והכל בתיאום ובאישור גורמי הטיפול במרכז החירום.
ב”כ המשיבים יוודא, כי המשיב מעביר את המסמכים הפסיכיאטרים בעניינו לעו”ס לחוק הנוער.
עו”ס לחוק הנוער – יקבע למשיב אבחון והערכת צרכים טיפולים בהקדם ועד ליום 20.2.25.
עו”ס לחוק הנוער יעביר לגורמי הטיפול במרכז החירום- את כלל החומרים שנאספו בעניינה של הקטינה והמשיבים וכן את דוח המטפלת הרגשית שטיפלה בקטינה כשנתיים וכן את פרטי ההתקשרות עמה.
בשל חוסר ההסכמה בין גורמי הטיפול תתקיים ועדת תכנון טיפול מחוזית, בה ישתתפו גורמי הטיפול מהרווחה וגורמי הטיפול ממרכז החירום, הוועדה תתכנס בהקדם הניתן ועד ליום 10.3.25.
עו”ס לחוק הנוער יפנה לבית המשפט בכל צורך ויעביר עדכון לגבי הקטינה והמלצות וועדת התכנון – עד ליום 12.3.3.25.
יובהר לצדדים, כי מדובר בהחלטה זמנית, וכן לפי סעיף 14 לחוק הנוער, בהתקיים שינוי נסיבות, רשאי כל צד לפנות לבית המשפט בבקשה לשנות או לקצר או להאריך את ההחלטה.
לפני סיום ובטרם אחתום החלטתי זו, רואה אני חובה לציין כי מחדלים רבים שהובילו להתנהלות מורכבת בטיפול בעניינה של הקטינה. מסיבות לא ברורות, לא התקיימו וועדות תכנון טיפול כמתחייב בהוראות התע”ס, חומר רלוונטי לאבחון במרכז החרום לא הועבר ע”י גורמי הטיפול בקהילה והתקשורת בין גורמי הטיפול והאבחון כולם – לקתה בחסר. למען יופקו הלקחים החלטה זו תועבר: למנהל מחוז דרום, עו”ס ראשית לחוק הנוער, האחראית הארצית על ייצוג ילדים ונשיאת בתי המשפט לנוער.
זכות ערעור כחוק.
<#3#>
ניתנה והודעה היום י”ח שבט תשפ”ה, 16/02/2025 בהעדר הצדדים.
מירב הרשקוביץ יצחקי, שופטת
