מספר פל”א 171205/2016
לפני כבוד השופט ניר זנו
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשם
XXXXX (קטין) ת.ז. XXXXX
<#3#>
גזר דין-עותק מותר לפרסום
1. כללי
XXXXX (להלן: “הנאשם”), יליד XXXXX, נמצא אשם על פי הודאתו בביצוע העבירות כדלקמן:
גרימת מוות בנהיגה רשלנית – לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל”ז-1977 בצירוף סעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ”א-1961 (להלן: “הפקודה”), בצירוף סעיף 40 לפקודה.
נהיגה בלי רישיון נהיגה – לפי סעיף 10(א) לפקודה, בצירוף סעיף 38(1) לפקודה.
תאונה בה נגרם נזק לאדם ולרכוש – לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, התשכ”א-1961 (להלן: “התקנות”) בצירוף סעיף 68 לפקודה.
ב-XXXX, קיימת חנייה לכלי רכב התחומה על ידי מדרכות וחומה שעליה בנויה גדר העשויה מברזל. לחנייה פתח לכניסה ויציאת רכבים ופתח נוסף לכניסה ויציאה של הולכי רגל (להלן: “המקום”). י.י, יליד XXXXX (להלן: “הקטין י.י”) מתגורר בבניין הסמוך למקום. מכתב האישום המתוקן עולה כי ביום 20/04/16, לקראת חג הפסח, ארגן הקטין י.י במקום עמדה לשטיפת רכבים והנאשם עבד בשטיפת הרכבים. בנסיבות העניין, הגיע למקום ק.א (להלן: “א'”) ברכבו לצורך שטיפת הרכב, והנאשם החל בשטיפת רכבו. במועד הרלוונטי לכתב האישום לא היה הנאשם בעל רישיון נהיגה ומעולם לא למד לנהוג. בשלב מסוים, ביקש הנאשם מא’ להזיז את הרכב ולהחנותו סמוך לעמדת השטיפה. א’ נכנס לרכב, התניעו, הזיז אותו לבקשת הנאשם בסמוך לעמדת השטיפה והנאשם המשיך בעבודתו בשטיפת הרכב. לאחר מכן, ומשלא הגיע צינור השטיפה לכל חלקי הרכב, פנה הנאשם פעם נוספת לא’ וביקש ממנו להזיז את הרכב, בתגובה מסר א’ את מפתחות הרכב לנאשם אשר ביקש לכוונו בנסיעה לאחור ובעל הרכב נעתר. באותה העת, במדרכה שגובלת לחנייה, ישבו XXXX ילידת XXXX ז”ל (להלן: “המנוחה”) ואחיה הקטן XXXX יליד XXXX. הנאשם נכנס לרכב, התניעו והחל בנסיעה לאחור לכיוון המדרכה הממוקמת מאחוריו, במהלך הנסיעה לאחור עלה הנאשם עם הרכב על המדרכה ופגע עם חלקו האחורי של הרכב במנוחה ובאחיה הקטן XXXX, הנאשם המשיך בנסיעה לאחור עד שהתנגש בגדר הברזל התוחמת את החנייה. המנוחה והקטין XXX נלכדו בין גב הרכב לגדר הברזל שניזוקה מפגיעת הרכב (להלן: “התאונה”). כתוצאה מהתאונה, ספגה המנוחה פגיעת ראש קשה, פונתה לבית החולים על ידי צוות מגן דוד אדום, שם נקבע מותה. כמו כן, כתוצאה מהתאונה נגרם לקטין XXXX שפשוף בברך שמאל והמטומה. הנאשם התרשל בהתנהגותו ונהיגתו, בין היתר בכך שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה ומעולם לא למד לנהוג, נסע לאחור מבלי להסתכל ולהבחין במנוחה ובקטין XXXX, עלה עם הרכב על המדרכה ופגע במנוחה ובקטין XXX, לא בלם את הרכב ורק כאשר הרכב התנגש בגדר הברזל התוחמת את החניה נעצר הרכב, בעת שהמנוחה והקטין XXX לכודים בין הרכב לגדר. במעשיו אלה, גרם הנאשם ברשלנותו למותה של המנוחה תוך שימוש ברכב, נהג ברכב מנועי מבלי שהיה לו רישיון נהיגה תקף וגרם לתאונה בה נגרם נזק לאנשים ולרכוש.
2. תסקיר שירות המבחן
הנאשם, בן 18.1, עומד לדין לראשונה בחייו. הוא מגיע מרקע משפחתי תקין, כאשר הוא הבן השני מתוך 7 אחים. המשפחה מקיימת אורח חיים חרדי. שירות המבחן התרשם מהורים אוהבים ואכפתיים המעורבים בחיי בנם. הם מציבים גבולות לילדיהם והמשפחה בעלת עורף משפחתי חזק ותומך.
בהיסטוריה הלימודית של הנאשם, קיים תפקוד לימודי והתנהגותי תקין. הנאשם הביע בפני שירות המבחן מוטיבציה גבוהה להתגייס לצה”ל ולשרת ביחידה קרבית. לנוכח מעורבותו בעבירה והקשיים הרגשיים שחווה בעקבות המקרה, הופנה לטיפול רגשי אצל פסיכולוג והיה בטיפול במשך 7 חודשים. מטרת הטיפול הייתה לסייע לו בהתמודדות עם הדחק הרגשי שחש בעקבות ההשלכות הקשות של אירוע העבירה. לפני כארבעה חודשים, החל לעבוד במלון XXXX ב-XXXX בתור מלצר.
בקשר עם שירות המבחן הנאשם והוריו שיתפו פעולה באופן מלא. הנאשם שיתף באופן כנה בתחושותיו ושירות המבחן ערך עמו עיבוד עבירה מעמיק, אשר במסגרתו הוא הצליח לזהות טעויות חשיבה, מחשבות ורגשות. כמו כן, עיבדו עמו את הקושי הרגשי עמו הוא מתמודד בשל התוצאות הטרגיות.
הנאשם הודה במיוחס לו והביע חרטה כנה על מעשיו. לדבריו, מעשהו היה “בשוגג”, הוא לא חשב על תוצאות התנהגותו, לא הפעיל שיקול דעת ולא היה מודע לסיכונים הכרוכים במעשיו. בשיחות בשירות המבחן בתחילה גילה טעויות חשיבה וטען ש”להזיז את הרכב זה לא סיפור גדול” והיה נראה כי הוא מתקשה להתעמק בפרטי האירוע ורגשותיו. בשיחות מעמיקות יותר בהמשך, ההתמקדות הייתה בכל פרטי האירוע ועם הזמן – הצליח הנאשם להתבונן על כל האירוע ולעכל את תוצאותיו הטרגיות. הייתה עבודה פנימית על עולמו הרגשי, אמפתיה לקורבן והבנת תוצאות מעשיו אשר גרמו לקטילת חיים. הנאשם הבין את תוצאות מעשיו הקטלניות שילוו אותו לאורך כל החיים. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מבין את הנזק שגרם לקורבן ומשפחתה והן לעצמו, משפחתו וסביבתו ואת חומרת מעשיו.
גורמי הסיכוי: הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו, הביע חרטה על כך ועל התוצאות הקשות שעלו ממעשיו תוך הפגנת אמפתיה כלפי הקורבן ומשפחתה. מדובר במעמדו המשפטי הראשון, הנאשם והוריו שיתפו פעולה עם שירות המבחן באופן מלא החל מהרגע הראשון. מדובר במשפחה אוהבת ודואגת, ההורים אכפתיים ומהווים מקור של תמיכה וסיוע עבורו. תפקודו במסגרת הלימודים תקין לאורך השנים, סיים בשנה שעברה 12 שנות לימוד ובגרות מלאה, עובד מזה כארבעה חודשים באופן קבוע ומקיים שגרת חיים יציבה. הנאשם מגלה מוטיבציה גבוהה לשרת בצה”ל ולקיים אורח חיים תקין ושומר חוק.
גורמי הסיכון: מעורבותו של הנאשם בעבירה עם תוצאות קטלניות, ההשפעה על מצבו הנפשי באופן מאוד עמוק, מצב רוחו הירוד והקשיים הרגשיים מהם סובל לעיתים. חומרת העבירה והשלכותיה הטרגיות מהוות גם הן גורם סיכון.
מדובר בקטין הזקוק לענישה על מנת להמחיש את המחיר שהוא משלם על התוצאות הטרגיות של התנהגותו בעבירה. שירות המבחן סבור כי הטלת עונש מאסר בפועל עלול להוות משבר שהוא יתקשה להתמודד עמו מבחינה רגשית ויפגע בתפקודו בעתיד.
לאור האמור לעיל, שירות המבחן התרשם כי הנאשם עבר תהליך טיפולי משמעותי של עיבוד עבירה ולקיחת אחריות. הם סבורים כי בשלה העת לסיום ההליך המשפטי. לנוכח חומרת העבירה והתוצאה הקטלנית, שירות המבחן ממליץ לאמץ את הסדר הטיעון, להרשיע את הנער בדין ולהטיל עליו מאסר שיבוצע בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ושלילת רישיון נהיגה. שירות המבחן אינו רואה צורך בהמשך טיפול בשירותיו.
3. חוות דעת הממונה על עבודות השירות
הנאשם התייצב ביום 29/11/17 לראיון התאמה בפני הממונה על עבודות שירות, נמצא מתאים לריצוי עונשו בדרך זו והסכים לעמוד בתנאים אשר פורטו במהלך הריאיון.
הומלץ להציבו במקום העבודה: XXXX, שכתובתו – XXXX , שכ’ XXX– XXX, ת.ד XXXX
מועד מומלץ לריצוי העבודות – 14/01/18.
4. טיעונים לעונש
ב”כ הצדדים הציגו הסדר טיעון לפיו מתבקש בית המשפט להרשיע את הקטין ולגזור עליו שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פיצוי מוסכם בסך 20,000 ₪ שישולם ב-10 תשלומים, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 10 שנים ופסילה על תנאי.
ב”כ הצדדים עתרו לאמץ את הסדר הטיעון המוצע תוך שהדגישו שניהם את הנסיבות הקשות בתיק זה, את הצורך להגן על ערך ושמירת חיי אדם. עם זאת, הציגו הצדדים הסכמה לסטות מהענישה המקובלת של מאסר בפועל במקרים מסוג זה ולהסכים על ענישה מקלה וזאת לאור העובדה כי מדובר בקטין אשר הודה ולקח אחריות עוד בשלבי החקירה. הקטין שולב בטיפול פרטני, עיבד את העבירה, המשמעות וההשלכות, לקח אחריות והביע צער. ולאור הטיפול המשמעותי אותו עבר, כמו גם רצונו של הקטין לנהל חיים נורמטיביים כמו גם לשרת שירות משמעותי בצה”ל וכן הסכמת משפחת הקורבן להסדר המוצע.
בנוסף ב”כ הנאשם תיאר כי מדובר בתלמיד מצטיין, מתנדב ב”XXXX”, מתנדב בבתי חולים, סיים את לימודיו עם תעודת בגרות מלאה.
בעניינו של הקטין מסרו עדות מר XXXX קרוב משפחה שהינו קצין משטרה לשעבר וכן דודו של הנער מר XXXX שהינו עיתונאי, אימו של הנאשם ואביו.
הדברים מפורטים בהרחבה בטיעונים לעונש מיום 14.12.17 אך אומר מדברי העדים עולה כי מדובר בנער אשר תרם במהלך חייו, מצטיין בלימודיו, מעוניין לשרת ביחידה קרבית וכי מדובר במשפחה חמה ותומכת אשר מתמודדת עם תוצאות האירוע והטיפול בקטין מאז קרות האירוע ומשתפת פעולה עם גורמי הטיפול באופן מלא.
5. דיון והכרעה
ענייננו במקרה טראגי וקטלני, בו חוסר בשיקול דעת רגעי גרם לתוצאות בלתי הפיכות מצדו של קטין וכפועל יוצא מכך נקבע מותה של המנוחה בתאונה כפי שתואר בהרחבה לעיל. בבואי לגזור את דינו של הנאשם עומדת לנגד עיניי, מחד גיסא, חומרת האירוע ותוצאתו הטראגית והקטלנית הדורשת החמרה בענישה. מאידך גיסא, עובדת היותו של הנאשם קטין בעת האירוע וכן תסקיר חיובי בעניינו. כבר נפסק בע”פ 49/09, כי בעניינם של קטינים אין לסטות מהמלצות שירות המבחן כשיש אופק שיקומי, אלא מטעמים כבדי משקל, אך יחד עם זאת קטינות אינה מהווה חסינות.
יפים לענייננו דבריו של כב’ השופט דנציגר בע”פ 4424/11 פלוני נ’ מ”י – פורסם בנבו:
“היות שעסקינן בקטין, ובשל העובדה כי שיקולי השיקום בעניינם של קטינים הם משמעותיים במלאכת גזירת הדין וצריך שבית המשפט יתן להם משקל של ממש [ראו למשל: ע”פ 49/09 מדינת ישראל נ’ פלונים, ([פורסם בנבו], 8.3.2009) (להלן: עניין פלונים); ע”פ 5388/09 פלוני נ’ מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 9.11.2009); ע”פ 3068/10 פלונית נ’ מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.11.2010)], הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להתעלם מעמדתו העדכנית של שירות המבחן לנוער, אשר על אף היותה המלצה שאינה כובלת את שיקול דעתו של בית המשפט, צריך שתהא לה משמעות רבה כאשר עסקינן בקטינים (ראו למשל: עניין פלונים, פסקה 27 לחוות דעתי).”
השיקום הינו ראשון במעלה כאשר דנים בעניינו של קטין וראה ע”פ 433/89 אטיאס נ’ מדינת ישראל פד”י מג(4) 170, שם נאמר:
“…יש להתחשב בנסיבותיו האישיות של העבריין שבאם לגזור את עונשו. שיקולים אלה לרב מוליכים לכיוונים נוגדים, ועל בית המשפט ליתן להם משקל, ולאזן ביניהם. כמובן, כל נאשם ונסיבותיו הוא, כל נאשם והשקלול של הרכיבים השונים לגביו. זהו עקרון הענישה האינדיווידואלית”.
וכן ראה גם ע”פ 4920/01 מדינת ישראל נ’ פלוני, שם סקרה כב’ השופטת (כתוארה אז) ד’ ביניש את המערכת הנורמטיבית וציינה, כי:
“כשמדובר בעבריין קטין יש לתת משקל רב במיוחד בגדר נסיבותיו האישיות גם לגילו של העבריין ולסיכויי שיקומו. בחוק הנוער… הביע המחוקק עמדתו, לפיה ענישת נוער עבריין תכוון ככל הניתן לשיקומו של הקטין, על מנת להחזירו לתפקוד נורמטיבי בחברה”.
מכלול הנסיבות מלמד כי רשלנות הנאשם מצויה ברף הגבוה וזאת בשל העובדה כי נהג חרף העובדה כי אין בידו רישיון נהיגה.
לא אחת נקבע על ידי בית המשפט העליון כי העונש הראוי למי שגרם למותו של אדם ברשלנות שבנהיגה הוא מאסר בפועל. חריגה מן הכלל לפיו יושתו עונשי מאסר לריצוי בפועל תעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם מדובר ברמת רשלנות נמוכה וכאשר מתקיימות נסיבות אישיות יוצאות דופן, המצדיקות, חרף הכלל האמור שלא לשלוח את הנאשם האינדיבידואלי למאסר מאחורי סורג ובריח.
בנסיבות המקרה שלפני, ראוי לתת לנסיבותיו האישיות של הנאשם, משקל משמעותי וזאת לאור גילו הצעיר, העובדה שמדובר באירוע טראומתי אשר שינה את חייו, הקטין ער לתוצאה הנוראה של התנהגותו והפנים את חומרתו הרבה של האירוע אשר נגרם באשמתו.
הנאשם הביע חרטה כנה על מעשיו כמו גם אמפתיה כלפי קורבן העבירה. התרשמתי מנאשם שאיננו בעל דפוסים עבריינים וככלל זהו מעמדו המשפטי הראשון. קטילת חייה של המנוחה תלווה אותו לאורך כל חייו, ברם, אני סבור כי העורף המשפחתי החם והתמיכה לה הוא זוכה ממשפחתו האוהבת והדואגת, יהוו מקור של תמיכה וסיוע עבורו.
לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים וקראתי את התסקיר, ולאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהנאשם עצמו, אני מחליט לקבל את הסדר הטיעון, תוך שאני מודע לחריגה ממתחם העונש ההולם באופן שיאפשר לנאשם לרצות את עונשו בדרך של עבודות שירות ומרשיע את הנאשם על פי סעיף 24 (1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל”א-1971 וגוזר את דינו כדלקמן:
1. מאסר בפועל למשך 6 חודשים, שירוצו בדרך של עבודות שירות ב- XXXX. הנאשם יועסק חמישה ימים בשבוע, לפי שעות העבודה הנהוגות במקום.
תחילת ריצוי עבודות השירות ביום 14/1/2018.
ככל שהממונה על עבודות השירות איננו סבור כי ניתן להתחיל במועד זה, יודיע על כך לבית המשפט.
הודעתי לנאשם והוא התחייב לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי בכתובת מגוריו, ולעמוד בתנאי הפיקוח ובביקורות הפתע, והצהיר שהבין כי כל הפרה של עבודות השירות עשוייה להביא להפסקה מינהלית, ולריצוי יתרת העונש במאסר בפועל.
2. 6 חודשי מאסר מותנים, למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית או נהיגה ללא רישיון נהיגה.
3. על הקטין לשלם למשפחת הקורבן פיצוי בסך של 20,000 ₪.
בהסכמת הצדדים אני מורה כי ההפקדה בסך 5,000 ₪ הקיימת בתיק מ”י 41389-04-16 תקוזז באופן מיידי ותעבור למשפחת הקורבן על פי פרטים שימסור ב”כ המאשימה.
יתרת הפיצוי בסך 15,000 ₪ תועבר ב-10 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.4.18.
4. לפי סעיף קטן (6) אני אוסר על הקטין לקבל, או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים על תנאי למשך שנתיים , אם יעבור שוב עבירה בה הורשע.
5. לפי סעיף קטן (6) אני אוסר על הקטין לקבל, או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים החל מהיום.
רשמתי לפני כי אין לקטין רישיון נהיגה.
עותק גזר הדין ישלח לממונה על עבודות השירות.
זכות ערעור כחוק.
<#4#>
ניתן והודע היום כ”ד טבת תשע”ח, 11/01/2018 במעמד הנוכחים.
ניר זנו, שופט
הוקלד על ידי אורנה גוזלן
