מ”ת 1202-03-25 מדינת ישראל נ’ פלוני10 מרץ 2025
לפני כבוד השופטת אורית קליינפלד
המבקשת
מדינת ישראל
נגד
המשיב
פלוני (עציר)
תושבי איו”ש
<#1#>
<#2#>
החלטה
לפניי בקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו כניסה לישראל שלא כחוק, גניבת רכב, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.
כידוע, בהחלטה על מעצרו של קטין נדרש בית המשפט לשקול את גילו של המשיב, את המסוכנות הנשקפת ממנו, את החשש מפני שיבוש מהלכי משפט והאפשרות להימלטות מן הדין. על בית המשפט לשקול את נתוניו של המשיב המפורטים בתסקיר, התייחסות לראיות לכאורה, העדר עבר פלילי והתאמת חלופה לסיכון הנשקף מפניו של המשיב.
במקרה שלפניי אין חולק ביחס לראיות לכאורה וכפועל יוצא אין חולק בקיומן של עילות מעצר, עם זאת, ביחס לעוצמתן של עילות מעצר – טען ב”כ המשיב כי מדובר בעוצמה פחותה לאור העובדה שלא מיוחסת למשיב נהיגה פוחזת או סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.
אבהיר כבר בשלב זה כי עמדה זו לא מקובלת על בית משפט זה אשר סבור כי כל כניסה לישראל, ללא מסננת ביטחונית על מנת לעבור בה עבירת רכוש מכל סוג שהוא, שאליה מצטרפת נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה, מבלי שהנוהג מורשה או מוסמך לעשות כן וכפועל יוצא אינו מיומן בשליטה בכלי רכב אשר השווה פעמים רבות בפסיקה לכלי נשק, ללא פוליסת ביטוח בת תוקף באופן אשר יש בה כדי לסכן גם את היכולת של מי שעשוי להיפגע מאותו נהג בלתי מורשה להיפרע ממנו, – מקימות עילות מעצר ברף הגבוה של המסוכנות והחומרה.
בתי המשפט עמדו בשורה של החלטות מהעת האחרונה על כך שהמצב הביטחוני הרגיש בו מצויה המדינה מזה למעלה משנה, מחייב זהירות נוספת, שכן בעת הזו קושי נוסף על גבי הקושי הרגיל בהבטחת התייצבות של מי שמתגורר בשטחי הרשות הפלסטינאית, על כך שלא ניתן לאיין את החשש מהימלטות הליכי שפיטה בערבויות כספיות בלבד בעניינם של תושבי האזור המעורבים בעבירות רכוש, לכך שנהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה וללא פוליסת ביטוח מציבים רף חומרה שאינו נמוך כלל ועיקר ואלה הולכים ומתעצמים ככל שגילו של החשוד קטן.
בם בהחלטת בית המשפט העליון אליה הפנתה ב”כ המבקשת הובהר כי התנהלות כאמור מגבשת עילת מעצר מסוג מסוכנות ומעצימה את עילת המעצר מסוג חשש להימלטות מאימת הדין.
ואחרי שכל זאת נאמר, כמצוות המחוקק, בחנתי את הערב המוצע ואומר בזהירות המתבקשת כי העובדה שהערב התייצב באולם בית המשפט והצהיר בכנות כי הכסף שיופקד הוא כספה של המשפחה וגם הערבות שאותה יידרש לחתום לא תהיה למעשה ערבותו שלו אלא מסתכמת בחתימתו על גבי נייר, אך האחריות וכך גם הפרעון יישאר על כתפי משפחתו של המשיב, הינה לכל הפחות פגיעה במוסד השחרור בערובה.
אפנה בהקשר זה להחלטת בית המשפט העליון בבש”פ 1902/12 אביטן נ’ מדינת ישראל בה נקבע כי: “ידעו ויפנימו המתחייבים לפקח על חשוד, נאשם או נידון את מלוא כובד האחריות המוטל על כתפיהם וידע כל נאשם השוקל להפר את תנאי שחרורו בערובה כי הוא עתיד לפגוע במבקשי טובתו אשר הסכימו לערוב לו”.
אפנה גם לבש”פ 6033/19 ובש”פ 980/12 בו נקבע כי על בית המשפט להיזהר מסלחנות מוגזמת בכל הנוגע לתנאי הערובה אשר תעודד בעקיפין הישנות של הפרות ותפגום ביעילותו של המוסד לשחרור בערובה. כאשר הערבות איננה התחייבות אמיתית לקיימה, לא ניתן לקבלה.
בסיכומם של דברים, חרף בקשת ב”כ המשיב להורות על מעצרו עד החלטה אחרת על מנת לאפשר בחינת ערב נוסף, לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין באיזון הנדרש, ובמשולב עם הנרשם בתסקיר שרות המבחן אשר הוגש לדיון הקבוע להיום, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.
מובן מאליו כי לב”כ המשיב שמורה הזכות להגיש עיון חוזר ככל ותימצא ערובה מתאימה אשר תבטיח התייצבותו של המשיב להמשך ההליכים המשפטיים בעניינו בנסיבות המפורטות תוך מתן מענה מתאים למסוכנות הגלומה בעבירות המיוחסות לו.
פרוטוקול זה מהווה צו מעצר.
ניתנות בזאת 5 שיחות טלפון למשיב על חשבון המדינה.
ציוד בסיסי יוכנס למשיב בהתאם לנהלי שב”ס.
זכות ערר כחוק.
<#3#>
ניתנה והודעה היום י’ אדר תשפ”ה, 10/03/2025 במעמד הנוכחים.
אורית קליינפלד, שופטת
הוקלד על ידי דנה מולא
