מספר בקשה:5
לפני
כבוד השופטת דיאנה פסו-ואגו
מבקשת:
נ.ה. ת”ז
נגד
משיב:
א.ב. ת”ז
החלטה (מזונות זמניים)
המבקשת, היא האם, הגישה בקשה, להורות על חיוב האב, במזונות זמניים של הקטינים, ה.ב. כבת 6 ילידת 2018 וה.ב. כבן 4 יליד 2019 (להלן:” הקטינים”), ילדיהם המשותפים של הצדדים, יהודים, שנישאו בנישואים אזרחיים בתאריך ____והכל לאחר שהליך י”ס לא צלח.
בתאריך 0.0.2022 הצדדים חתמו על הסכם גירושין ( להלן: “ההסכם, “הסכם גירושין”) אשר קיבל תוקף של פסק דין ע”י כבוד ס’ הנשיא השופטת רותם קודלר עיאש, במסגרתו נקבע, כי תוקפו עד ליום 9.8.24. סעיף 11 להסכם הסדיר, סוגיית דמי המזונות החודשיים והעמידם על סך 2,500 ₪ לחודש עבור שני הקטינים, כאשר לצידם תנאים אשר מהם יהיה ניתן להפחית ו/או לבטל את דמי המזונות.
לטענת המבקשת, הצדדים חתמו על הסכם גירושין כאשר המשיב הוא זה אשר מכתיב את תנאיו, ונעשה על פי רצונו, כאשר היא חתמה ללא כל יעוץ משפטי וללא מידע על זכויותיה ולמעשה נחתם ללא רצונה החופשי וכראיה לכך ניתן לראות את תנאיו והסכומים הבלתי סבירים של ההסכם.
עוד הוסיפה המבקשת, כי המשיב אינו משלם את דמי המזונות בפועל ומעביר לידיה 500 ₪ בחודש, בלבד, עבור שני הקטינים, בעודה נושאת בכל נטל גידול הקטינים, קורסת תחת הנטל הכלכלי ונאלצת להסתייע בעזרת הוריה.
לדברי המבקשת, המשיב בעל השכלה גבוהה, עובד כעצמאי, בעל 3 תארים כלכליים, יועץ עסקי, ומרצה בתחומים עסקיים ושיווקיים, מעביר קורסים ושכרו להרצאות וקורסים הינו אלפי שקלים. למשיב פוטנציאל השתכרות גבוה משלה כאשר שכרו בסך 20,000-40,000 ₪ לחודש וכראיה לשכרו הגבוה רק לאחרונה רכש רכב חדש יוקרתי בסך 150,000 ₪.
המבקשת, כיום, מועסקת כעובדת סוציאלית במחלקה לשירותים חברתיים ושכרה כ-9,000 ₪ לחודש, כאשר בתקופת הנישואים לא עבדה והמשיב היה המפרנס העיקרי. המשיב לא חשף בפניה את שכרו המדויק אולם משיחות שניהלו סיפר כי מרוויח בין 20,000 – 40,000 ₪ לחודש. המשיב לא גילה בפניה זכויותיו קרנות חסכונות, ואילו חשבונות בנק מנהל איזה סכומים נצברו לטובתו. אך, חיו ברמת חיים גבוהה, היו נוהגים לבלות, לנפוש ולטוס ומעולם לא חסך מאום. מאז מעוד הפירוד לא שיתף אותה בהכנסותיו זכויותיו ושכרו נשאר בבחינת עמום.
לטענת המבקשת, מאז הולדת הקטינים היא האחרית הבלעדית לגידולם, דואגת לבריאות, חינוך, מזונם ולמעשה כל נטל גידול הקטינים על כתפיה בלבד בעוד המשיב היה במצב נפשי מעורר וטען כי זקוק לעזרה לשקם עצמו. לא זאת ועוד, מאז מועד הפירוד (המבקשת טוענת, כי המשיב עזב את בית הצדדים בחודש 6/21) המשיב עבר להתגורר בב’ וזמני השהות של הקטינים מהווים 18% מזמני השהות. המשיב לא מעורב בחינוך הקטינים, ביטל אחריות וניתק וכל קשר עם המוסדות החינוכיים ואף מערים על המבקשת קשיים בגידול הקטינים.
המבקשת הוסיפה וטענה, כי בעוד היא דאגה לגידול הקטינים, המשיב היה עסוק לאורך השנים בהתפתחות אישית ופיתוח הקריירה ובכך הגדיל הכנסותיו. בהסכם גירושין שנחתם בין הצדדים המשיב הכתיב סכום מזונות מזערי שאינו מספיק לגידול הקטינים ואף בו אינו עומד, ולמעשה השאיר את המבקשת בהתמודדות כלכלית קשה , חסרון כיס וחיי צמצום עבורה ועבור הקטינים.
המבקשת עותרת לחיוב המשיב בסך 7,756 ₪ לחודש, עבור צורכי הקטינה סך 3,600 ₪ ועבור הקטין ה’ סך של 2,323 ₪, דמי מדור ואחזקתו סך 1,683 ₪. וכן עותרת לחייב את המשיב 60% הוצאות חינוך והוצאות רפואיות.
לטענת המבקשת החל מחודש 8/24 לא מתקיים צהרון עבור הקטינים כך שיום הלימודים התקצר, כיוצא מכך, נדרשת להכין ארוחת צהריים מידי יום , ויום עבודתה התקצר כך שהוצאותיה גדלו והכנסתה פחתה.
המשיב בתגובתו טען, שההסכם גירושין שנחתם בין הצדדים נערך במשך מספר חודשים לאחר שיחות משותפות, חשיבה של כל אחד לעצמו והתייעצות עם צדדי ג’ והכל על מנת לגבש הסכמות ולהביאן לכדי הסכם שבסופו אושר ע”י בית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין.
לטענת המשיב, בהסכם נקבע, כי המשיב יישא בתשלום מזונות בסך 2,500 ₪ לחודש עבור שני הקטינים כאשר הסכום יורד בהדרגה. בתאריך 16.11.22 המבקשת שלחה הסכם חדש שנוסח ע”י הצדדים ובו נקבע כי המשיב יישא בדמי מזונות בסך 1,500 ₪ לחודש עבור שני הקטינים וכך קורה מידי חודש בנוסך נושא בתשלום מחצית חינוך, מחצית חוד לקטינה, ומפקיד 200 ₪ מידי חודש לחיסכון הקטינים.
המשיב טען, כי הצדדים השתייכו לכת שהתפרקה בחודש 9/23 אשר גרמה למשבר עמוק ואף לסכסוך שנתגלע בין הצדדים.
לדברי המשיב, הוא עובד כעצמאי, יועץ ומרצה עובד עם עיריות ומוסדות ממשלתיים ובמסגרת עבודתו נאלץ לנסוע למקומות שונים בארץ למשך מספר ימים. בשנת 2023 שכרו עמד על סך כ-12,500 ₪ בחודש. בנוסף, המשיב מציין כי עם תחילת המלחמה בוטלו כל העבודות העתידיות לשנים 2023-2024 ולמעשה עבור חודשים 10/23-9/24 קיבל קצבת אבטלה ורק בחודש 7/24 חזר לעבוד, ובשקלול חודשי שכרו עתיד להיות כ-8,000 ₪ לחודש.
לטענת המשיב המבקשת עובדת סוציאלית , אשת חינוך לגילך הרך ומטפלת בפסיכותרפיה הוליסטית ששכרה כ-9,500 ₪ לחודש בנוסף מקבלת קצבת ילדים כך שכרה עומד על כ-10,000 ₪ לחודש. לא זאת ועוד, יחסי ההכנסות של הצדדים ביחס לשנת 2023 הינו 45% לאם ו-55% לאב ולשנת 2024 ההפך.
המשיב טען, כי משלם הלוואות בעוד למבקשת אין הלוואות ומקבלת תמיכה מאביה, הוא שאדם עשיר.
המשיב טען כי בחודש 9/24 עבר להתגורר ב___ כאשר המבקשת הסכימה והוסיפה כי גם ברצונה לעבור להתגורר שם אולם תישאר בע’ שנה נוספת ולאחריה תבצע המעבר.
כן הוסיף וטען שהוצאותיהן הנטענות של הקטינים, אינן תואמות את המציאות, המבקשת נותרה להתגורר ב___, מקום מרוחק מהעיר, אין מקומות בילויי, מלבד צרכניה ודוכן פלאפל אחת לשבוע. בהתאם לכך, עבור הקטינה ה’ ולאור גילה כל הורה יישא במזונות כאשר הקטין שוהה עימו ועבור הקטין ה’ יש לחייבו רק בתשלום מזונות ללא מדור בסך 1,591 ₪ וזאת עד הגיע הקטין לגיל 6. לעניין מחציות חינוך ורפואה יתחלקו בין הצדדים באופן שווה ועל המבקשת לממש זכויותיה כמקובל.
הכרעה
הלכה היא, כי הדיון במזונות זמניים נערך בשלב ראשוני בו טרם נשמעו ראיות וכי מדובר בסעד זמני המבוסס על ראיות לכאוריות בלבד (ראו: ע”א 2398/97 אייל נ’ אייל (פורסם בנבו, 17.12.97) עמ’ 608; בע”מ 1326/12 פלוני נ’ פלונית (פורסם בנבו, 28.3.12)). בית המשפט אינו נכנס בעובי הקורה, ואינו מנתח באופן מקיף את הראיות שבפניו וקביעותיו “שנקבעו בשלב זה אינן מחייבות כאשר התובענה תתברר לגופה” [ראה: ע”א 542/68 בן סירה נ’ בן סירה, פ”ד כג(1) 169 (1969)].
צרכי הקטינים כמו גם הכנסות הצדדים ופוטנציאל השתכרותם, יתבררו בהמשך ההליך, לרבות בשלב שמיעת הראיות ככל וידרשו לכך.
תחילה יצוין, כי ביום 08.08.24 ניתנה החלטה לפיה, נוכח המועד הקרוב של הדיון שנקבע בעניינם של הצדדים, מצאתי להותיר הוראות ההסכם, שנכרת ביניהם, בעניין המזונות, על כנן, עד לחודש 10/24. היות והדיון נדחה, בהעדר תסקיר ונוכח עיכוב צפוי בעריכתו – הוגשה בקשה למתן החלטה נוספת.
הכנסות הצדדים: המבקשת הגישה תדפיסי כרטיס אשראי עבור חודשים 3-7/24 המעידים על הוצאות, קבלה על סך 270 ₪ עבור טיפול לקטינה ה’.
מנגד לא צירפה טופס הרצאת פרטים, תלושי שכר, קבלות על הוצאות, הסכם שכירות וכיוצ”ב ומהמסמכים שצורפו לא ניתן לגזור מהם צורכי הקטינים.
המשיב הגיש תדפיס פירוט הלוואות, דוח רווח והפסד לשנת 2023 שעולה ממנו שהכנסתו החודשית בסך 12,949 ₪ לחודש, אישור זכאות דמי אבטלה עבור חודשים 10/23-4/24 כאשר עבור כל חודש התקבל דמי אבטלה שונים כאשר התשלום האחרון עבור חודש 3/24 על סך 9,359 ₪ וסה”כ עבור כל החודשים סך של 29,019 ₪.
בנוסף המשיב הגיש תדפיס קצבת ילדים אשר מועברת למבקשת בסך 269 ₪ לחודש.
המשיב לא צרף טופס הרצאת פרטים, קבלות על הוצאות, וכיוצ”ב המעידים על הוצאותיו.
יוער כי המבקשת, טענה כי האב מרוויח בין 20,000 – 40,000 ₪ בחודש לערך, אולם לא תמכה טיעוניה במסמכים לביסוסה , עת, לבטח בשלב זה, הנטל מוטל על כתפיה.
זמני שהות: בתאריך 26.9.2024 התקיים דיון בתיק הקשור תלה”מ ___ במעמדו ניתנה החלטה כי זמני שהות של הקטינים עם האב יתקיימו בכל סופ”ש לסירוגין החל מיום ה’ מסיום המסגרת החינוכית ועד יום שבת בשעה 20:00, הם זמני השהות שבתוקף, לפיהן תוכרע הבקשה.
הוצאות הקטינים: המבקשת פרטה הוצאות הקטינה ה’, בסך 3,600 ₪ לחודש שהם מזון: 1,000 ₪, ביגוד: 100 ₪, הנעלה: 100 ₪, טואלטיקה: 100 ₪, מתנות: 100 ₪, כללית: 24.5 ₪, חוג: 150 ₪ וכן, 60% הוצאות חינוך ורפואה ובנוסף 40% הוצאות מדור ואחזקתו.
הוצאות הקטין ה’, בסך 2,323 ₪ לחודש שהם: מזון: 1,000 ₪, ביגוד: 100 ₪, הנעלה: 100 ₪, טואלטיקה: 100 ₪, מתנות: 100 ₪, כללית: 24.5 ₪ וכן, 60% הוצאות חינוך ורפואה ובנוסף 40% הוצאות מדור ואחזקתו.
המשיבה פרטה הוצאות הקטינים ללא כל צירוף אסמכתאות מהן ניתן לגזור הוצאות אלו, כאשר בנוסף, לא בהיר החישוב האריתמטי שנעשה בנוגע להוצאות נטענות אלו.
בעניינו, הקטינה ה’ מעל גיל 6, הדין וההלכה קובעים, כי שני ההורים חבים מדין צדקה, בסיפוק צרכיהם עד כדי רמת חיים בה הורגלו הקטינים ערב הפירוד באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור, כאשר בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (19.7.17) נקבע, כי על מנת לקבוע מזונות הקטינים, יש לבחון את צרכי הקטינים, יחס הכנסות הצדדים ויחסי הסדרי שהות. וראו בעניין זה עמ”ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ד.ס נ’ ל.צ.ס (22.9.20) הקובע כי “על פי פסק דינו של בית המשפט העליון, חיוב המזונות יעשה בהתחשבות בצרכי הקטינים, יכולותיהם הכלכליות של כל אחד מההורים, חלוקת זמני השהות ואופי האחריות בפועל של כל אחד מההורים ביחס לקטינים.”
הקטין ה’ מתחת לגיל 6, ובעניין זה קובעים, הדין וההלכה, כי חובתו של אב, במזונות קטין עד גיל 6 שנים, עת חל הדין האישי, הוא הדין העברי, לפיו לפיו האב חייב במזונותיו ההכרחיים של ילדו מעיקר הדין. חובה זו לא שונתה בפרשת פלונית בבע”מ 919/15. [בע”מ 919/15, 1709/15 פלונית נ’ פלוני ואח’ (19.7.17) להלן: “בע”מ 919/15”].
לנוכח האמור, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים, על כל נספחיהם, והבאתי בחשבון את מכלול השיקולים אני קובעת כדלקמן:
המשיב ישלם לידי המבקשת, עבור דמי מזונות זמניים של הקטינים, הכוללים מדור ואחזקתו, סך של 3,600 ₪ מהם עבור הקטין ה’ סך של 2,000 ₪ לחודש ועבור הקטינה ה’ סך של 1,600 ₪.
הצדדים יישאו, כל אחד, במחצית הוצאות החינוך של הקטין, הם: שכר לימוד עבור מעון/גן, צהרון (עד תום כתה ג’), בעלות ציבורית, תשלומי חובה לבי”ס, שיעורים פרטיים (בהסכמה, ובהעדר הסכמה לפי המלצת המחנך או המורה המקצועי הרלוונטי), על בסיס של שיעור אחד בשבוע, חוג אחד, בעלות מתנ”ס, ומחזור אחד של קייטנה בחודשי הקיץ בעלות של קייטנת מתנ”ס.
התשלום יבוצע בקיזוז כל הטבה לה זכאית המבקשת.
קצבת המל”ל שתשולם עבור חינוך בגין הקטין, בתחילת שנה תשמש עבור צרכי החינוך (כולל ציוד לימודי) של הקטין ויתרת ההוצאות תחולק בין הצדדים כאמור.
הצדדים ישאו, כל אחד, במחצית הוצאות הרפואיות החריגות של הקטין, אשר אינן מכוסות על-ידי הביטוח הרפואי הממלכתי או הביטוח הרפואי המשלים שבו הם מבוטחים, לרבות אבחונים, טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים או אחרים, משקפיים, טיפולי שיניים לרבות אורתודנט וכיו”ב. בהעדר הסכמה אודות הוצאה רפואית, יפעלו בהתאם להמלצת רופא ילדים או מומחה מקצועי רלוונטי.
תוקף החיוב החל מחודש 11/24 (מועד בו מגיע לסיום תוקפו של החלטה למזונות זמניים מתאריך 8.8.2024).
התשלומים יבוצעו ביום ה – 10 לכל חודש עבור כל חודש מראש, ויהיו צמודים למדד שבסיסו המדד הידוע ביום מתן החלטה זו. חישובי הצמדה ייערכו אחת ל – 3 חודשים, ללא תשלום הפרשים למפרע.
תשלום ראשון של דמי המזונות השוטפים, ישולם ביום 10.11.2024.
קצבת הילדים המשולמת מטעם המל”ל תתווסף לדמי המזונות ותשולם לידי אם הקטין.
מובהר כי החלטה זו היא החלטה זמנית אשר ניתנה על סמך החומר שבפניי ומבלי שנכנסתי לעובי הקורה, ואין בה כדי לקבוע מסמרות בדבר גובה המזונות שיפסקו בסופו של ההליך.
ניתנה היום, ג’ חשוון תשפ”ה, 04 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
