XXXXXXXXXXXXXXXXXX
לפני כבוד השופטת חנה מרים לומפ, שופט אלעזר נחלון, שופט אוהד גורדון
המערער
פלוני XXXXXX (קטין) ת”ז XXXXXXXXX
נגד
המשיבה
מדינת ישראל
<#2#>
נוכחים:
המערער וב”כ – עו”ד חאג’ מופיד
ב”כ המשיבה – עו”ד גלית שוהם
הוריו של המערער
מתורגמן לשפה הערבית – מר איימן
פרוטוקול
ב”כ המערער: חוזר על הודעת הערעור.
מדובר בערעור שנסוב על גזר הדין שהוטל על המערער הקטין – מאסר בפועל למשך תשעה חודשים. הוא גם נסוב לעניין ההרשעה עצמה. מדובר בקטין שהיה בזמן ביצוע העבירה בן 15 וחודש ימים. כידוע בפסיקה וגם בחוק העונש, יש התייחסות לגיל הצעיר והמיוחד של גילאים 14 ו-16. המערער היה במעצר של ממש במשך חודשיים, לאחר מכן שוחרר למעצר בית מלא בבית דודתו במקום מרוחק מביתו XXXXXXX למשך שישה חודשים. לאחר מכן ולאחר שהוגשו תסקירים עדכניים בענייננו, בית המשפט קמא נעתר להקלה בכך שהוא ימשיך בלימודים.
הוא עבר דרך ארוכה עם קצינת המבחן, השתתף בשני קורסים, שגם המשפחה וגם המערער השתתפו בכל הפגישות. בסופו של יום, הוא נבדק לעומק לעניין הבנת חומרת העבירות שהוא הורשע בהן. בסופו של יום, קצין המבחן הגיש תסקיר לעונש שהמליץ על דרכי טיפול, ציין בהמלצתו מה הסיבה שנקט בהמלצה הזאת, שהוא מביע חרטה מלאה, מבין את חומרת המעשה, משתתף בקורסים בכל הפגישות יחד עם בני משפחתו, משתתף בלימודים ומקבל ציונים גבוהים, קיבל תעודות שמעידות על רתימתו ללימודים – מציג לבית המשפט.
לעניין חומרת העבירה וההרשעה, התנאי הראשון הוא פגיעה חמורה בסיכויי השיקום של הנאשם. הוא עבר דרך ארוכה, השתתף בקורסים ובמפגשים, יש חוות דעת חיוביות לגביו בהמשך שנה וחצי. כשבית המשפט קמא גזר את דינו, הוא לא נימק למה להטיל עליו עונש של מאסר בפועל ולא ללכת בדרכי טיפול. הוא צריך לנמק מה הסיבה, הוא רק שקל את העניין הציבורי ולא את השיקולים האחרים.
יש פסיקה ענפה לגבי התייחסות לאי הרשעה: ע”פ 2669/00, צריך להישקל עבר פלילי, לנאשם אין עבר פלילי. כמו גם גילו, הנשק הצפוי לו מההרשעה, יש לו שאיפה להמשיך וללמוד באקדמיה, נוכח התעודות והציונים שהוא מקבל. נכון כי באשר לבגירים שיקול ציבורי גובר, אך לגבי קטינים, ההצדקה היא לשקול את השיקול האינדיבידואלי והשיקול השיקומי.
אם התסקיר היה שלילי, ניחא. אומרים שאי אפשר לתת אמון באדם שיש לגביו תסקיר שלילי, תסקיר חיובי כזה במשך עשרים שנה לא ראיתי.
אני אדגיש כי נקודת האיזון משתנה עת עסקינן בקטינים, זאת נוכח המשקל שניתן לשיקולי השיקום. אני מפנה לדברי כב’ הנשיאה בייניש (מצטט).
לעניין אי נקיטת טיפול ושיקום בעניינו של המערער, בית המשפט קמא שגה וגזר דינו ניתן בניגוד לכללים שקבועים בחוק ובפסיקה.
לעניין חוק הנוער, יש את סעיף 24, שקבע בסעיף קטן 2 כי יש לצוות על כמה אלטרנטיבות שהן אמצעים בדרכי טיפול ולא רק עניין של של”צ. יש אמצעים אחרים שאפשר לנקוט בהם. מכיוון שהמעצר בפועל הוא תשעה חודשים, הייתה חובה על בית המשפט לקבל את חוות דעת הממונה על עבודות השירות.
לעניין סוגית ההרשעה, קצין המבחן השאיר את זה לשיקול דעת בית המשפט. בגלל שמדובר בתיק היחיד של המערער והוא נתרם להליך הטיפולי, החליט קצין המבחן להטיל של”צ, צו מבחן לשלושה חודשים והתחייבות. אני מפנה לת”פ 16454-09-23, שם בית המשפט קיבל את המלצת שירות המבחן והטיל של”צ על שני אירועים. העובדה שהאירוע שלנו הוא בזמן מלחמה בעוד שפסק הדין שאני מפנה אליו הוא לפניה, היא לא מהותית בעיניי.
נכון שמדובר בשלושה אירועים, אבל מבחינת הזמן, הם סמוכים אחד לשני. יש לראות את זה כאירוע אחד וצריך לנהוג בענישה לגבי אירוע אחד.
גם לעניין הבניית הענישה לתקנות 113, נכון שהן לא חלות על קטינים, אך צריך לשקול את זה.
כשבית המשפט קמא שחרר אותו למעצר בית, הוא שחרר אותו על סמך השיקול של גילו הצעיר ביותר. בגלל שאחרים לא שוחררו, בית המשפט קמא גזר עליהם מאסר בפועל. יש קבוצה אחרת שגם שיחררו למעצר בית ובית משפט השלום שלח אחד מהם לקבל חוות דעת מהממונה על עבודות השירות.
הפרקליטות הופתעה מגזר הדין החמור. האחר שהופנה לממונה, שם הפרקליטות לא התנגדה שהממונה יבדוק את עניין התאמתו לביצוע עבודות שירות.
כשבית המשפט קבע תשעה חודשים, היה צריך לשלוח אותו לממונה , על מנת שירצה את המאסר הזה בעבודות שירות.
גם כשבית המשפט קמא לא נימק את גזר דינו לעניין ההרשעה או אי ההרשעה ולעניין ההליך הטיפולי, בית המשפט צריך להתערב בגזר הדין ולחלופין, לשלוח את המערער לממונה על עבודות שירות.
ב”כ המשיבה: מפנה לענ”פ 28612-11-24 שניתן ב-30.12.2024 בנסיבות הרבה פחות חמורות על אירוע אחד, נסיבות אישיות דומות, גזר דין של ארבעה חודשי מאסר. מציגה גזר דין של נאשם נוסף בפרשה, קטין, שהורשע בשתי עבירות של התפרעות בלבד ונגזרו עליו 10 חודשי מאסר בפועל. יש תיק נוסף שבאותה פרשייה יש כתב אישום נוסף, שם ביחס לקטין שנגזר דינו בשתי עבירות התפרעויות ועל ירי זיקוקים, נגזרו 18 חודשי מאסר.
מדובר בעונש סביר. אנחנו מדברים על שלושה אירועים של הפרות סדר ביום 7, 9 ו-12 באוקטובר. בהשתתפות של שלושה אירועים כאלה ,א יאפשר לקבל את עמדת המערער שמדובר בהיגררות.
אני קוראת לזה התלהבות אידיאולוגיות. מה לעשות שהעבירות האלה מבוצעות הרבה פעמים על ידי קטינים.
אני חוזרת על הנסיבות המחמירות – מלחמה קיומית, החשש “משומר החומות 2”, הצורך של כוחות הביטחון להתמודד בהתפרעויות האלה במקום להתרכז בלחימה בדרום. בית המשפט נתן דעתו לשיתוף הפעולה של המערער עם שירות המבחן ובכל זאת קבע ובצדק שנסיבות ביצוע העבירה מצדיקות החמרה. אני מפנה לסעיף 33 לגזר הדין. בית המשפט כתב בצדק שהוא לא מוצא הבנה ביחס לתסקיר שניתן בעניין המערער.
כנראה שחברי ואני חיים בשתי מדינות נפרדות. האמרה של חברי שהוא אומר בפני בית המשפט שאירועי שבעה באוקטובר לא רלוונטיים להחמרה בעונש. חברי מנסה כעת להוציא את דבריי מהקשרם, אך כוונתי ברורה.
ב”כ המערער: אני מופיע בבתי משפט של מדינה אחת, לא של שתי מדינות. חברתי צריכה להתבייש. מדובר באזרח ישראל וגם אני אזרח ישראל.
ב”כ המשיבה: הפסיקה קובעת מפורשות שבאירועי אלימות לאומניים הפסיקה צריכה להחמיר. אני מפנה לפסקי דין ממלחמת “שומר החומות” – ע”פ 901/22.
העונש ממש סביר ואין שום עילה להתערב בו.
ב”כ הצדדים: אנחנו מסכימים שפסק הדין יינתן בהיעדרנו ויישלח אלינו.
בית המשפט פונה לקטין: אנחנו לא יודעים מה תהיה התוצאה, אבל שמחים על התהליך שעברת ומקווים שתמשיך הלאה.
<#3#>
החלטה
פסק הדין יישלח לצדדים.
<#4#>
ניתן והודע היום ט”ז טבת תשפ”ה, 16/01/2025 במעמד הנוכחים.
חנה מרים לומפ, שופטת
אלעזר נחלון, שופט
אוהד גורדון, שופט
לאחר תום הדיון ויציאת הצדדים מן האולם
<#7#>
פסק דין
לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לנוער בירושלים (כב’ השופטת א’ מולד) מיום 29.10.24.
ביסוד גזר הדין עומדת מעורבותו של המערער במעשים חמורים, חוזרים ונשנים, שחומרתם עולה הן ממהותם והן מעיתוי ביצועם: המערער השתתף בשלוש התפרעויות אלימות במחנה הפליטים שועפאט כנגד כוחות הביטחון, בימים שסמוך למתקפת הטרור הרצחנית כלפי מדינת ישראל ותושביה מיום 7.10.23. המדובר בהתפרעויות קשות, מרובות משתתפים שחלקם היו רעולי פנים, וכללו שימוש באבנים, בקבוקי תבערה, זיקוקים והצתת מכולות אשפה. המערער עצמו יידה במסגרת אותן התפרעויות אבנים, כמפורט בכתב האישום.
בית המשפט הרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו, והטיל עליו עונש של 9 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס בסך של 7,500 ₪.
המערער משיג על ההחלטה להרשיעו בדין וכן על עונשו.
לאחר שקילה, לא נוכל לקבל את הערעור.
המערער ביצע כאמור מעשים חמורים ביותר, שוב ושוב, בתקופה קריטית למדינת ישראל. חומרה זו אינה מאפשרת להימנע מהרשעה, הגם שמדובר בקטין שעבר תהליך טיפולי (ראו והשוו: מדינת ישראל נ’ פלוני (10.9.24)).
לעניין העונש, בית משפט קמא נתן משקל לנתונים הפועלים לזכות המערער, ובכלל זה גילו הצעיר בעת שביצע את המעשים, והעובדה שהודה ונטל אחריות, שיתף פעולה עם שירות המבחן, הציג שאיפות לימודיות ומקצועיות, שהה במעצר במשך תקופה משמעותית ובהמשך היה נתון בתנאים מגבילים. למרות אלה, ובשים לב לשיקולי הגמול, ההוקעה וההרתעה נגזר העונש שפורט לעיל, וכאמור איננו מוצאים להתערב בו.
למרבה הצער, עבירות מהסוג האמור מבוצעות במקומותינו לא אחת בידי צעירים וקטינים, וללא ענישה מרתיעה ובמקרים המתאימים גם הטלת מאסר בפועל, לא ניתן יהיה להיאבק בתופעה זו.
הערעור נדחה אפוא.
המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 26.1.25 עד השעה 10:00 בבית המעצר “ניצן” ברמלה, או במקום אחר על פי החלטת שירות בתי הסוהר, כשברשותו תעודת זהות, או דרכון ועותק מפסק הדין וגזר הדין. על המערער לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר, טלפונים 074-7831077, 074-7831078.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
<#8#>
ניתן היום ט”ז טבת תשפ”ה, 16/01/2025 בהעדר הצדדים.
חנה מרים לומפ, שופטת
אלעזר נחלון, שופט
אוהד גורדון, שופט
הוקלד על ידי אלירן דולס
