לפני
כב’ השופטת ירדנה סרוסי
מערער
יעקב שמואל
ע”י ב”כ עו”ד עמנואל איפרגן
נגד
משיב
פקיד שומה יחידה ארצית לשומה
ע”י ב”כ עו”ד הגר אסף
פמת”א (אזרחי)
פסק דין חלקי
לפניי בקשה מטעם המשיב למתן פסק דין חלקי בערעור שבכותרת בהסתמך על הוראת סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל”א-1971 (להלן: “פקודת הראיות”). המשיב מבקש כי המערער לא יוכל להישמע בטענה כלשהי או להביא ראיה כלשהי כנגד היקף החשבוניות הפיקטיביות אשר נקבע שהופצו על ידו, בפסק דין מרשיע וחלוט ובעקבות הודאתו.
רקע הנדרש לעניין
בתאריך 23.2.2018, במסגרת עסקת טיעון בת”פ 34257-12-16, הודה המערער והורשע בכתב אישום מתוקן, לפיו בין השנים 2014 – 2016 סייע בהפצת חשבוניות פיקטיביות וכן שאפשר לאחרים להפיץ חשבוניות פיקטיביות תמורת תשלום (סע’ 1 – 3 לכתב האישום, נספח 1 לבקשה). במסגרת הודאת המערער בכתב האישום המתוקן, נקבע כי סכומי החשבוניות הפיקטיביות שהונפקו בעקבות פעילותו של המערער הסתכמו לסך של 702,403,123 ש”ח, כאשר סכום המע”מ מתוכן היה 105,325,706 ש”ח (סע’ 14 לאישום הראשון).
המשיב קבע את ההכנסה החייבת של המערער כאחוז מסוים מתוך סכום החשבוניות הפיקטיביות (לכל הפחות 5% מסכום החשבוניות לפני מע”מ). בבקשה זו, טוען המשיב כי יש לקבוע בערעור דנן את היקף הוצאת החשבוניות הפיקטיביות על סך של 702,403,123 ש”ח וכי אין לאפשר למערער לטעון או להביא ראיה כלשהי כנגד היקף החשבוניות הפיקטיביות שהופצו במסגרת פעילותו העבריינית.
המשיב נסמך על סעיף 42א לפקודת הראיות, שקובע שהממצאים והראיות של פסק דין חלוט שניתן במסגרת הליך פלילי המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במסגרת משפט אזרחי כראיה. המקרה הנידון אינו מקרה חריג שבו יש לאפשר להביא ראיות לסתור לפי סעיף 42ג לפקודת הראיות.
ויודגש, כי המשיב אינו מבקש למנוע מהמערער לטעון כנגד היקף הכנסתו מהפצת החשבוניות הפיקטיביות. כלומר, המשיב מבקש אך לקבוע כי ההכנסה שהפיק המערער, אם הפיק, תיגזר מתוך סך של 702,403,123 ש”ח, המהווה את הסכום הכולל של החשבוניות הפיקטיביות שהופצו.
המערער מתנגד לבקשה. לטענתו, קבלת הבקשה תביא לסגירת הדלת ולשלילת זכותו של המערער לעמוד ולטעון את טענותיו בפני בית משפט זה. יתר על כן, המערער טוען שהגשת בקשה זו היא ניסיון של המשיב להתחמק מדיון ענייני בהליך. בכוונת המערער להראות במהלך הדיון כי לא נטל את הרווחים שנטענים כלפיו בכתב השומה, ואף שאין למשיב הוכחה על כך שנטל את הרווחים או חלק מהם.
דיון והכרעה
סעיף 42א לפקודת הראיות קובע כי: “הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם ,יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע ,ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק ,הוא בעל דין במשפט האזרחי”.
הפסיקה והמלומדים פירשו את מטרות הסעיף ככפולות. ראשית, ייעול ההליך המשפטי ומניעת כפל התדיינות, ושנית, מניעת הכרעות משפטיות סותרות של בתי משפט שונים העוסקים באותו עניין. (ע”א 350/74 חברת מ. ל. ט בע”מ ואח’ נ’ מסעוד ויחיאל ממן, פ”ד כט(1) 208 (1974); יניב ואקי דיני ראיות כרך ב 1180 (2020)). מטרות אלו מושגות באמצעות ייתור הצורך בשמיעת ראיות בהליך האזרחי, לאחר שאלה כבר הובאו במסגרת ההליך הפלילי אשר הוכרע על בסיסן (על פי רף הוכחה מחמיר יותר מאשר זה הנדרש בהליך האזרחי).
יש לסייג, שסעיף 42ג לפקודת הראיות קובע חריג להוראת סעיף 42א ומאפשר במקרים מסוימים להגיש במסגרת ההליך האזרחי ראיות שסותרות את שנקבע בהליך הפלילי. אך בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט מתיר הבאת ראיות לסתור רק בנסיבות מיוחדות וחריגות, דהיינו, כאשר עלולה להיגרם “תוצאה בלתי צודקת בעליל” או כזו “המקפחת קיפוח קשה את הנתבע בהגנתו” (כב’ השופט י’ עמית בעניין רע”א 1518/15 מוסא ח’לף נ’ המוסד לביטוח לאומי פס’ 4 (8.3.2015); ראה גם יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1571-1570 (2009)).
נסיבות חריגות אלו לא נטענו בענייננו, וודאי לא הוכחו, כך שאין מקום לפעול בהתאם לסעיף 42ג לפקודת הראיות. ממילא, לא מצאתי כי קביעת היקף החשבוניות הפיקטיביות על פי הודאת המערער תגרום לתוצאה בלתי צודקת או לקיפוח הגנתו.
ויובהר, כי בניגוד לטענת המערער, דרכו להוכחת טענתו כי לא קיבל רווחים מתוך החשבוניות הפיקטיביות שהפיץ – אינה נחסמת. כל שביקש המשיב במסגרת הבקשה הוא קביעת היקף החשבוניות הפיקטיביות שהפיץ, כאשר מתוך היקף זה, תידון בערעור השאלה מהי, אם בכלל, הכנסתו של המערער. המערער לא טען בתשובתו כל טענה רלוונטית כנגד קביעה זו.
לפיכך, דין בקשת המשיב להתקבל והממצאים והמסקנות של ההרשעה החלוטה כנגד המערער לפי הסדר הטיעון יהוו ראיות קבילות בערעור שבכותרת בהסתמך על הוראת סעיף 42א לפקודת הראיות. היקף החשבוניות הפיקטיביות שהמערער סייע להפיץ ייקבע על סכום של 702,403,123 ש”ח.
המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 3,000 ש”ח.
ניתנה היום, כ”ד אב תשפ”ד, 28 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
