מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת תמר סנונית פורר
המבקשת:
ב”כ היועצת המשפטית לממשלה
באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי
ע”י ב”כ עו”ד לוי מנצור
נגד
המשיבים:
1. אלמונית
2. אלמוני
ע”י ב”כ עו”ד לייבוביץ
החלטה
לפני בקשה לעיכוב ביצוע לרישום אימהותה של המבקשת במסגרת ערעור על פסק דינו של בימ”ש קמא (כב’ השופטת ע’ הלר כריש) מיום 1.1.2025. במסגרת פסק הדין קבע בימ”ש כי המשיבה הינה אימה של הקטינה ילידת 3.6.24 שנולדה בהליך פונדקאות בגיאורגיה על סמך בדיקת רקמות שנערכה לאחר שנולדה. בערעור מתבקש להורות כי המשיבה תופנה להגיש בקשה לכינון הורות לקטינה באמצעות צו הורות פסיקתי או הליך אימוץ ולבטל את הקביעה כי היא אימה של הקטינה על סמך תוצאות הבדיקה הגנטית בלבד.
לטענת המבקשת ככל שלא יעוכב פסק הדין, אימהותה של המשיבה תקבל ביטוי במרשם ותביא לשינוי המצב הקיים, עדכון כלל הגופים הציבוריים וצדדים שלישיים המקבלים מידע מהמרשם ומסתמכים עליו. זאת לפני שההורות נקבעה על פי הנדרש על ידי היועמ”ש באמצעות מתן צו הורות פסיקתי בהליך נוסף או צו אימוץ. לטענת המבקשת לו ישונה המרשם יהיה קושי להחזיר את הדברים לאחור ועל כן עלולה לעלות הטענה כי הערעור הינו תיאורטי. המבקשת טוענת כי: “לא ייגרם נזק למשיבים או לקטינה אם יעוכב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור, שכן הקטינה כבר רשומה כאזרחית ישראלית במרשם האוכלוסין כבתו של המשיב 1, וזכאית לקבל את כל הזכויות להן זכאי כל אזרח מן השורה”.
המשיבים עותרים לדחיית הבקשה. המשיבים טוענים כי בכל מקרה בסופו של יום תירשם אימהותה של המשיבה ביחס לקטינה – בין אם יוותר פסק הדין על כנו בהתאם לזיקה הגנטית ועל פי בדיקת הרקמות שנערכה ובין אם יתקבל הערעור ויינתן צו הורות פסיקתי. כמו כן מציינים כי לא תהיה מניעה לתקן את הרישום במידת הצורך ועל כן אין עילה לעיכוב פסק הדין. המשיבים מדגישים בתשובה את טובתו של הקטינה, והעדרה מהבקשה שהוגשה. הם מציינים כי טובתו הינה רישום אימהותה של המשיבה ולאלתר. המשיבים מדגישים את הדרך המפרכת שעברו עד להפיכתם להורים ועל תחושתם הקשה כי המבקשת מקשה על רישומה של המשיבה שהוכח כי היא אימה הגנטית של הקטינה.
לאחר בחינת הבקשה והתגובה, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.
האמור בהחלטתי בעמ”ש 21763-02-25 היועץ המשפטי לממשלה נ’ אלמוני ואח’ מיום 18.2.25 יפים גם לגבי החלטה זו. אולם גם בחינת פסק הדין נשוא הליך זה מעלה כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע.
בכל הנוגע לסיכויי הערעור – אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחרונה ניתנו שורה ארוכה של פסקי דין בבתי המשפט למשפחה בהם נקבע כי יש לקבוע את האימהות בפונדקאות חו”ל שעה שהוכח הקשר הגנטי ובוצעה בדיקת רקמות בישראל בהתאם לכך. עמדתה היועמ”ש כי יש להורות על קיומו של הליך נוסף לכינון ההורות נדחתה ברוב המוחלט של ההליכים.
אין התייחסות מספקת בבקשה לעיכוב ביצוע לעובדה כי עד לפני 10 חודשים המצב המשפטי ששרר מבחינת עמדת היועמ”ש היה שונה בתכלית, והייתה הסכמה לכך שיינתנו פסקי דין שקבעו אימהות על בסיס בדיקת הרקמות שבוצעה על פי חוק מידע גנטי, תשס”א-2000 בישראל. תוקפו של הנוהל הפנימי פג. אולם פסקי הדין שניתנו במהלך שנים עפ”י הנוהל, ועוד לפני כן, ובהם נקבעה ההורות (אבהות ואימהות) לאחר בדיקת רקמות ובהתאם לה – לא.
בכל הנוגע לפסק דינו של בית המשפט קמא מיום 1.1.25 הרי שהוא ניתן לאחר דיון, בחינת כלל טענות הצדדים, מנומקת, מפורט, ומתייחס לכל טענות הצדדים ומתייחס מפורשות למצב שהיה קיים, ולמצב הנוכחי. הטענה כי סיכויי הערעור גבוהים, אינה כה מוחלטת כפי שמוצג על ידי המבקשת. בית המשפט קמא התייחס לטענות המבקשת לחשש מיצירת הורות משולשת ושלל אותן גם אם היה נעתר לשיטת המבקשת ומורה על קיומו של הליך נוסף (סעיף 16 לפסק הדין).
מדובר בסוגיה משפטית בה התעוררה מחלוקת במלוא העוז בעת האחרונה. הדברים יתבררו בערעור.
בכל הנוגע למאזן הנוחות והנזקים – בעניין זה אני סבורה כי המשיבים שיכנעו באופן ברור כי מאזן הנוחות, נוטה באופן מובהק לטובתם. גם אם אלך כברת דרך משמעותית לכיוון טענות המבקשת לגבי סיכויי הערעור, מאזן הנוחות מטה את הכף לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.
האמור בסעיף 18 לפסק הדין מהווה את תמצית מאזן הנוחות והנזקים ולא ניתן להתעלם ממנו אך בשל כך שקיימת סוגיה משפטית שיש להכריע בה.:
“[..]לא ניתן להתעלם מהדרך הארוכה והקשה שעברו התובעים, והתובעת 2 בפרט, עד אשר זכו לחבוק בזרועותיהם את הקטינה אשר נולדה ממטען גנטי משותף שלהם. הבאת ילד לעולם באמצעות הליך פונדקאות בחו”ל כמובן אינו מוצא ראשון, אלא מדובר בתהליך ארוך, קשה וסבוך, הן ברובד הפיזי, הן ברובד הנפשי והן ברובד הכלכלי. התובעים שלפניי פנו לדרך זו משום אילוצים רפואיים. התובעת 2 סיפרה בדיון על הדרך המפרכת שנאלצה לעבור, לא מבחירה, אשר הייתה כרוכה בטיפולים רפואיים קשים וסבוכים. כל זאת על מנת להביא לעולם יחד עם התובע 1 ילד ממטען גנטי משותף של שניהם. לאחר כל זאת, ניתן להבין ללבה של התובעת 2 אשר עומדת על כך שקשר האימהות בינה לבין הקטינה יוכר מכוח הזיקה הגנטית, ומתנגדת לכך שאימהותה תוכר מכוח “זיקה לזיקה”, היינו מכוח היותה בת זוגו של אביה של הקטינה אשר יחד עמו היא תכננה את הבאת הקטינה לעולם.”
וכן בסעיף 20 לפסק הדין:
“בנוסף, דווקא על רקע הדרך המפרכת שנאלצו התובעים לעבור עד כה על מנת להביא את הקטינה לעולם, ראוי כי הליך ההכרה המשפטית בהורותם יהיה מה שיותר קצר, יעיל ופשוט. גם טובתה של הקטינה היא שהוריה לא יעסקו בתקופה הראשונה לחייה בביורוקרטיה שאינה לצורך על מנת לכונן את האימהות ביחס אליה, אלא שהאימהות תיקבע באופן מהיר ופשוט ועל יסוד הזיקה הגנטית.”
טענת המבקשת לגבי עיכוב הביצוע נטענו ללא פירוט מספק. קביעת ההורות הינה בעלת אופי מהותי וחורגת מהיותה הוראה “רישומית” – אליה בעיקר מתייחסת המבקשת. החלטה הקובעת הורות הינה גם בעלת משמעות רישומית, אך היא איננה מהווה את ליבה של ההחלטה ואין היא עיקרה, אלא פועל יוצא אחד מסויים ממנה.
הקביעה כי אדם מסויים הינו הורה טומנת בחובה משמעויות משפטיות נרחבות הרבה מעבר רק לרישומו כהורה במרשם, למשל בכל הנוגע לחובות כלפי הקטינה, אפוטרופסות, קשר עימה, זכויות ירושה, זכויות כלכליות ועוד ועוד. זכות ההורות של המשיבה הינה זכות בפני עצמה במנותק מזכות ההורות של המשיב ובמנותק מזכותה של הקטינה להכרה בה, שתדון להלן.
המשיבה הינה אימה של הקטינה מבחינה גנטית והיא גם אימה מיום לידתה בפועל. אין מחלוקת כי הקטינה היא בתם של המשיבים והם מגדלים אותה ודואגים לכל צרכיה ולא הועלתה כל טענה אחרת בעניין זה.
אין כל התייחסות בבקשה למשמעות עבור המשיבה, למעט נושא האזרחות שהוא קשור לקטינה ולא למשיבה, של העדר הכרה בהורותה. הקטינה כבר בת כ-8 חודשים. משמעות עיכוב הביצוע עבור המשיבה, שהיא לא תוכל לנקוט בכל טיפול הקשור לאפוטרופסות שעה שזכויותיה אינן מוכרות. אין היא זכאית להפעלת זכויותיה במקרה חלילה של פטירה, פרידה, הצורך לקבוע את מכלול זכויותיה וחובותיה כלפי הקטינה. לא שוכנעתי מדוע עליה להמתין ומה הנזק שייגרם למאן דהו בהכרה בה כאימה של הקטינה לאלתר גם באמצעות הרישום. בפרט שהרישום מבטא את המצב העובדתי ומהווה שיקוף שלו. לו היה מדובר במצב שונה, ניתן היה להבין את הצורך אולי להמתין. אולם זה אינו המקרה.
הטענה כי אבהות הקטינה הוכרה ועל כן על המשיבה להמתין עד תום ההליכים המשפטיים, מוקשית בעיני ולא נומקה למעט נושא האזרחות של הקטינה. וממילא הדבר אינו נותן מענה לזכויות המשיבה הנובעות מהורותה שלה כלפי הקטינה.
ככל ויתקבל בסופו של יום הערעור, לא שוכנעתי כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב על כנו או לשנותו ביחס למשיבה. ככל ומדובר ברישום, שהוא ליבת הטיעונים לא תהיה מניעה לתקנו. המשיבים ציינו זאת מפורשות בתגובתם. ככל ומדובר בעניינים כספיים כאלה ואחרים גם לשיטת המבקשת, המשיבה זכאית להם ותהיה זכאית להם. על כן טענה זו גם מוקשית. ככל וימצא למרות שהדבר לא פורט שיש איזו זכות כספית שלא הייתה מגיעה למשיבה, לא תהיה מניעה כי המשיבה תשיב אותה. או אז מדובר בעיכוב של חיוב כספי והכלל לגביו ממילא שאין לעכב ביצועו.
במאזן הנוחות והנזקים לא מצאתי מה הנזק שייגרם למבקשת או לאותם צדדים שלישיים עלומים (שלא פורט מי הם) מהכרה באימהות המשיבה, אימהות שכבר הוכחה בבדיקה הגנטית המשקפת את המציאות בפועל, שעליה אין המבקשת חולקת אלא רק על דרישת השלב הבא לאחריה. המשיבה מגדלת את הקטינה, בנוסף היא אימה הגנטית. גם טענת הפגיעה ב’צדדים שלישייים’ עליה חזרה המבקשת כטעם העיקרי, אינה ברורה. המצב האמיתי והמצג כלפי צדדים שלישיים שזהו התא המשפחתי של הקטינה ואלו הם הוריה. זאת לא ישתנה בין אם יתקבל הערעור ובין אם יידחה.
זאת מבלי להתייחס בעת הזו להבחנה בין המשיב למשיבה ומדוע זכותה נסוגה מפניו. מדוע על המשיבה “להסתפק” לשיטת המבקשת בכך שחלק מזכויות הקטינה התמלאו בשל הכרה באבהותו של המשיב. הדבר אינו מהווה מענה לזכויות ההורות שלה שנפרדות מזכויות ההורות שלו.
מעבר למאזן הנוחות והנזקים ביחס למשיבה יש לבחון את מאזן הנוחות והנזקים ביחס לקטינה. טענה המבקשת כי מאחר ואבהות המשיב הוכרה הרי שכל זכויות הקטינה מובטחות וקיבלו מענה ואין כל דחיפות בהכרת אימהותה של המשיבה, דינה להידחות.
המבקשת לא התייחסה לטובת הקטינה הספציפית.
בעת בחינת טובת הילד יש להתחשב גם בעקרונות שהותוו באמנה הבין-לאומית לזכויות הילד משנת 1989 שאושרה על ידי ישראל בשנת 1991. על פי סעיף 7 לאמנה הבין-לאומית לזכויות הילד:
“הילד יירשם מייד לאחר לידתו, ותהיה לו מלידתו הזכות להיקרא בשם, הזכות לרכוש אזרחות, וככל האפשר הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על-ידם”. וכן: “המדינות החברות יבטיחו את מימוש זכויות אלה, בהתאם לדיניהן הלאומיים והתחייבויותיהן על פי המסמכים הבינלאומיים הנוגעים בדבר בתחום זה, ובמיוחד כאשר בהעדרם יהיה הילד חסר אזרחות”. (ההדגשות בקו – הוספו).
הובא גם בעמ”ש 24955-03-11 נ’ ואח’ נ’ ה’ ואח’ (נבו, 28.8.12), סעיף 65 לפסק הדין.
המשיבה הינה אימה של הקטינה גנטית וגם בכל האופנים האחרים, על כך המבקשת כלל לא חולקת. הקטינה זכאית באופן עצמאי כי אימהותה של המשיבה כלפיה תוכר ובאופן וודאי ויציב ומיידי, וכי היא תוכל לממש את כל זכויותיה וחובותיה ביחס אליה. בין אם יידרש עוד הליך ובין אם לאו. על כן אין מקום ממילא לעכב ביצוע ולא ייגרם כל נזק מביצוע פסק הדין ולאלתר. היה גם אמור להיות אינטרס למבקשת כי המשיבה תוכר כאם במהירות הנדרשת על מנת להבטיח כי החובות כלפיה יתמלאו בתוכן של חובה מהותית.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ההחלטה ניתנת לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ”ג שבט תשפ”ה, 21 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
