מספר בקשה:2
לפני
כבוד השופטת תמר סנונית פורר
המבקשת:
ב”כ היועצת המשפטית לממשלה
ע”י ב”כ עו”ד מנצור
נגד
המשיבים:
1. אלמוני
2. אלמונית
ע”י ב”כ עו”ד לייבוביץ
החלטה
לפני בקשה לעיכוב ביצוע לרישום אימהותה של המבקשת במסגרת ערעור על החלטה ופס”ד של בימ”ש קמא (כב’ השופטת הבכירה מ’ דהן) מיום 4.11.24 ומיום 24.12.24. במסגרת פסק הדין קבע בימ”ש כי המשיבה הינה אימו של הקטין שנולד בהליך פונדקאות בגיאורגיה על סמך בדיקת רקמות שנערכה לאחר שנולד. בערעור מתבקש להורות כי המשיבה תופנה להגיש בקשה לכינון הורות לקטין באמצעות צו הורות פסיקתי ולבטל את הקביעה כי היא אימו של הקטין על סמך תוצאות הבדיקה הגנטית בלבד.
להשלמת התמונה יצויין כי לא הוגש ערעור על החלק בפסק הדין בו נקבעה אבהותו של האב על סמך אותה בדיקת רקמות.
לטענת המבקשת ככל שלא יעוכב פסק הדין, אימהותה של המשיבה תקבל ביטוי במרשם ותביא לשינוי המצב הקיים, עדכון כלל הגופים הציבוריים וצדדים שלישיים המקבלים מידע מהמרשם ומסתמכים עליו. זאת לפני שההורות נקבעה על פי הנדרש על ידי היועמ”ש באמצעות מתן צו הורות פסיקתי בהליך נוסף. לטענת המבקשת לו ישונה המרשם יהיה קושי להחזיר את הדברים לאחור ועל כן עלולה לעלות הטענה כי הערעור הינו תיאורטי. המבקשת טוענת כי: “לא ייגרם נזק למשיבים או לקטין אם יעוכב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור, שכן הקטין כבר רשום כאזרח ישראל במרשם האוכלוסין כבנו של המשיב 1, וזכאי לקבל את כל הזכויות להן זכאי כל אזרח מן השורה”.
המשיבים עותרים לדחיית הבקשה. המשיבים טוענים כי בכל מקרה בסופו של יום תירשם אימהותה של המשיבה ביחס לקטין – בין אם יוותר פסק הדין על כנו בהתאם לזיקה הגנטית ועל פי בדיקת הרקמות שנערכה ובין אם יתקבל הערעור ויינתן צו הורות פסיקתי. כמו כן מציינים כי לא תהיה מניעה לתקן את הרישום במידת הצורך ועל כן אין עילה לעיכוב פסק הדין. המשיבים מדגישים בתשובה את טובתו של הקטין, והעדרה מהבקשה שהוגשה. הם מציינים כי טובתו הינה רישום אימהותה של המשיבה ולאלתר.
לאחר בחינת הבקשה והתגובה, דין הבקשה להידחות.
בכל הנוגע לסיכויי הערעור – אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחרונה ניתנו שורה ארוכה של פסקי דין בבתי המשפט למשפחה בהם נקבע כי יש לקבוע את האימהות בפונדקאות חו”ל שעה שהוכח הקשר הגנטי ובוצעה בדיקת רקמות בישראל בהתאם לכך. עמדתה היועמ”ש כי יש להורות על קיומו של הליך נוסף לכינון ההורות נדחתה ברוב המוחלט של ההליכים.
אין התייחסות מספקת בבקשה לעיכוב ביצוע לעובדה כי עד לפני 10 חודשים המצב המשפטי ששרר מבחינת עמדת היועמ”ש היה שונה בתכלית, והייתה הסכמה לכך שיינתנו פסקי דין שקבעו אימהות על בסיס בדיקת הרקמות שבוצעה על פי חוק מידע גנטי, תשס”א-2000 בישראל. תוקפו של הנוהל הפנימי פג. אולם פסקי הדין שניתנו במהלך שנים עפ”י הנוהל, ועוד לפני כן, ובהם נקבעה ההורות (אבהות ואימהות) לאחר בדיקת רקמות ובהתאם לה – לא.
בכל הנוגע להחלטת בית המשפט קמא מיום 24.12.24 הרי שהיא מנומקת, מפורטת, מתייחסת לכל טענות הצדדים ומתייחסת מפורשות למצב שהיה קיים, ולמצב הנוכחי. הטענה כי סיכויי הערעור גבוהים, אינה כה מוחלטת כפי שמוצג על ידי המבקשת. מדובר בסוגיה משפטית בה התעוררה מחלוקת במלוא העוז בעת האחרונה. הדברים יתבררו בערעור.
בכל הנוגע למאזן הנוחות והנזקים – בעניין זה אני סבורה כי המשיבים שיכנעו באופן ברור כי מאזן הנוחות, נוטה באופן מובהק לטובתם. גם אם אלך כברת דרך משמעותית לכיוון טענות המבקשת לגבי סיכויי הערעור, מאזן הנוחות מטה את הכף לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע.
טענת המבקשת לגבי עיכוב הביצוע נטענו ללא פירוט מספק. קביעת ההורות הינה בעלת אופי מהותי וחורגת מהיותה הוראה “רישומית” – אליה בעיקר מתייחסת המבקשת. החלטה הקובעת הורות הינה גם בעלת משמעות רישומית, אך היא איננה מהווה את ליבה של ההחלטה ואין היא עיקרה, אלא פועל יוצא אחד מסויים ממנה.
הקביעה כי אדם מסויים הינו הורה טומנת בחובה משמעויות משפטיות נרחבות הרבה מעבר רק לרישומו כהורה במרשם, למשל בכל הנוגע לחובות כלפי הקטין, אפוטרופסות, קשר עימו, זכויות ירושה, זכויות כלכליות ועוד ועוד. זכות ההורות של המשיבה הינה זכות בפני עצמה במנותק מזכות ההורות של המשיב ובמנותק מזכותו של הקטין להכרה בה, שתדון להלן.
המשיבה הינה אימו של הקטין מבחינה גנטית והיא גם אימו מיום לידתו בפועל. אין מחלוקת כי הקטין הוא בנם של המשיבים והם מגדלים אותו ודואגים לכל צרכיו ולא הועלתה כל טענה אחרת בעניין זה.
אין כל התייחסות בבקשה למשמעות עבור המשיבה, למעט נושא האזרחות שהוא קשור לקטין ולא למשיבה, של העדר הכרה בהורותה. הקטין כבר בן כחצי שנה. משמעות עיכוב הביצוע עבור המשיבה, שהיא לא תוכל לנקוט בכל טיפול הקשור לאפוטרופסות שעה שזכויותיה אינן מוכרות. אין היא זכאית להפעלת זכויותיה במקרה חלילה של פטירה, פרידה, הצורך לקבוע את מכלול זכויותיה וחובותיה כלפי הקטין. לא שוכנעתי מדוע עליה להמתין ומה הנזק שייגרם למאן דהו בהכרה בה כאימו של הקטין לאלתר גם באמצעות הרישום.
הטענה כי אבהות הקטין הוכרה ועל כן על המשיבה להמתין עד תום ההליכים המשפטיים, מוקשית בעיני ולא נומקה למעט נושא האזרחות של הקטין. וממילא הדבר אינו נותן מענה לזכויות המשיבה הנובעות מהורותה שלה כלפי הקטין.
ככל ויתקבל בסופו של יום הערעור, לא שוכנעתי כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב על כנו או לשנותו ביחס למשיבה. ככל ומדובר ברישום, שהוא ליבת הטיעונים לא תהיה מניעה לתקנו. המשיבים ציינו זאת מפורשות בתגובתם. ככל ומדובר בעניינים כספיים כאלה ואחרים גם לשיטת המבקשת, המשיבה זכאית להם ותהיה זכאית להם. על כן טענה זו גם מוקשית. ככל וימצא למרות שהדבר לא פורט שיש איזו זכות כספית שלא הייתה מגיעה למשיבה, לא תהיה מניעה כי המשיבה תשיב אותה. או אז מדובר בעיכוב של חיוב כספי והכלל לגביו ממילא שאין לעכב ביצועו.
במאזן הנוחות והנזקים לא מצאתי מה הנזק שייגרם למבקשת מהכרה באימהות המשיבה, אימהות שכבר הוכחה בבדיקה הגנטית, שעליה אין המבקשת חולקת אלא רק על דרישת השלב הבא לאחריה. המשיבה מגדלת את הקטין, בנוסף היא אימו הגנטית, כך שגם טענת הפגיעה ב’צדדים שלישייים’ עליה חזרה המבקשת כטעם העיקרי, אינה ברורה. המצב האמיתי והמצג כלפי צדדים שלישיים שזהו התא המשפחתי של הקטין ואלו הם הוריו. זאת לא ישתנה בין אם יתקבל הערעור ובין אם יידחה.
זאת מבלי להתייחס בעת הזו להבחנה בין המשיב למשיבה ומדוע זכותה נסוגה מפניו. מדוע על המשיבה “להסתפק” לשיטת המבקשת בכך שחלק מזכויות הקטין התמלאו בשל הכרה באבהותו של המשיב. הדבר אינו מהווה מענה לזכויות ההורות שלה שנפרדות מזכויות ההורות שלו.
מעבר למאזן הנוחות והנזקים ביחס למשיבה יש לבחון את מאזן הנוחות והנזקים ביחס לקטין. טענה המבקשת כי מאחר ואבהות המשיב הוכרה הרי שכל זכויות הקטין מובטחות וקיבלו מענה ואין כל דחיפות בהכרת אימהותה של המשיבה, דינה להידחות.
המבקשת לא התייחסה לטובת הקטין הספציפי.
בעת בחינת טובת הילד יש להתחשב גם בעקרונות שהותוו באמנה הבין-לאומית לזכויות הילד משנת 1989 שאושרה על ידי ישראל בשנת 1991. על פי סעיף 7 לאמנה הבין-לאומית לזכויות הילד:
“הילד יירשם מייד לאחר לידתו, ותהיה לו מלידתו הזכות להיקרא בשם, הזכות לרכוש אזרחות, וככל האפשר הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על-ידם”. וכן: “המדינות החברות יבטיחו את מימוש זכויות אלה, בהתאם לדיניהן הלאומיים והתחייבויותיהן על פי המסמכים הבינלאומיים הנוגעים בדבר בתחום זה, ובמיוחד כאשר בהעדרם יהיה הילד חסר אזרחות”. (ההדגשות בקו – הוספו).
הובא גם בעמ”ש 24955-03-11 נ’ ואח’ נ’ ה’ ואח’ (נבו, 28.8.12), סעיף 65 לפסק הדין.
המשיבה הינה אימו של הקטין גנטית וגם בכל האופנים האחרים, על כך המבקשת כלל לא חולקת. הקטין זכאי באופן עצמאי כי אימהותה של המשיבה כלפיו תוכר ובאופן וודאי ויציב ומיידי, וכי היא תוכל לממש את כל זכויותיה וחובותיה ביחס אליו. בין אם יידרש עוד הליך ובין אם לאו. על כן אין מקום ממילא לעכב ביצוע ולא ייגרם כל נזק מביצוע פסק הדין ולאלתר.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.
ההחלטה ניתנת לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ’ שבט תשפ”ה, 18 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
