DOCPROPERTY DocDateEng * MERGEFORMAT 10 בנובמבר 2024
DOCPROPERTY DocDateHeb * MERGEFORMAT ט’ בחשוון תשפ”ה
DOCPROPERTY DocNumber * MERGEFORMAT 4700-1039-2024-008464
תקציר פסק-דין
ע”פ 5930/22 אברג’יל נ’ מדינת ישראל
ע”פ 5868/22 רוחן נ’ מדינת ישראל
ע”פ 5158/22 בוהדנה נ’ מדינת ישראל
ע”פ 5889/22 סבח נ’ מדינת ישראל
ע”פ 5871/22 סוסן נ’ מדינת ישראל
ע”פ 5299/22 עמוס נ’ מדינת ישראל
ע”פ 5136/22 לוקר נ’ מדינת ישראל
ע”פ 5881/22 בן שיטרית נ’ מדינת ישראל
ע”פ 5901/22 מדינת ישראל נ’ רוחן ובוהדנה
הרכב שופטים אב”ד השופט יוסף אלרון, השופט אלכס שטיין, השופטת גילה כנפי-שטייניץ
בית המשפט העליון, בפסק-דין של ראש ההרכב – השופט י’ אלרון, ובהסכמת השופט א’ שטיין והשופטת ג’ כנפי-שטייניץ, דן ב-9 ערעורים שהוגשו בעניין הפרשה שכונתה “פרשת 512”.
עניינם של הערעורים בפרשה ייחודית בחומרתה ובהיקפה, ריבוי אירועים ומעורבים בה, שעניינה עבירות חמורות אשר כוללות רצח, ניסיון רצח, סיוע לרצח, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות סמים בהיקפים גדולים, הלבנת הון ועבירות מס – כחלק מפעילות בינלאומית של ארגון הפשיעה בראשו עמד יצחק אברג’יל.
בפסק דין מפורט קבע בית המשפט העליון מפי השופט י’ אלרון, כי החל משנת 2002 ועד לשנת 2006, המערערים יצחק אברג’יל ואבי רוחן היו מאוגדים בארגון פשיעה בינלאומי בראשו עמד אברג’יל. לשם קידום מטרות הארגון, המערערים ניהלו מערך לוגיסטי בינלאומי מסועף וחוצה יבשות שכלל זרועות בבלגיה, בספרד, ביפן, בקנדה, באוסטרליה ובישראל.
בשנת 2002, אברג’יל הכריז על סכסוך בין הארגון לבין גורמים עבריינים אחרים, ביניהם העבריין זאב רוזנשטיין. זאת הן על רקע חששו כי היריבים הללו חברו יחדיו כנגד הארגון והיו אחראים לרצח אחיו יעקב אברג’יל, והן כחלק ממאבקי כוח ושליטה בעולם העברייני, לשם ביסוס מעמד הארגון.
למימון פעולותיו, הארגון ביצע, בין היתר, עסקאות סמים מסוגים שונים, בכמויות גדולות, העברות סמים ממדינות דרום אמריקה והפצתם במדינות אירופה, קנדה, אוסטרליה, יפן וישראל, וזאת בהיקף של מאות מיליוני שקלים.
מרווחי הפעילות הפלילית הארגון רכש והחזיק כלי נשק שונים ומטעני חבלה. כמו כן, בהתאם להכוונת אברג’יל, מנהלי הארגון העבירו מתוך הרווחים תשלומים לאנשי הביצוע של הארגון, תשלום לדירות מסתור, לשכירת כלי רכב, לרכישת כרטיסי טיסה, לרכישת מכשירי טלפון ניידים לחברי הארגון ומנהליו, לכיסוי שכר טרחת עורכי דין, וכן ביצעו הפקדות כספים עבור חברי הארגון העצורים ומשפחותיהם – הכול במסגרת הפעילות הפלילית של הארגון.
הארגון פעל במבנה היררכי, בו לכל חבר היה תפקיד מוגדר:
המערער יצחק אברג’יל עמד בראש הארגון, ניהל והנחה את הכפופים לו, הכווין את פעילותם ופיקוח עליה, הכווין את פעילותו הכלכלית של הארגון, קבע את חלוקת רווחי ההכנסות, קיבל את חלקו מתוכן, והורה על השימוש שיעשה בכספים לצורך הפעילות הפלילית של הארגון. כן הורה לחברי הארגון לנקוט בפעולות אלימות נגד הארגונים היריבים כחלק מהסכסוך שעליו הכריז.
המערער אבי רוחן שימש כראש קבוצה עבריינית אליה השתייכו בין היתר עד המדינה א.ג. (“טולי”), אשר שימש כאיש ביצוע בעסקאות הסמים והעברת הכספים. רוחן והקבוצה בראשותו, ביצעו במסגרת הארגון פעילות פלילית בתחום עבירות הסמים, הלבנת הון ואלימות, ומימנו את פעילותו, ובכלל זה את מעשה הרצח ברחוב יהודה הלוי בתל-אביב.
המערערים עופר בוהדנה ושמעון סבח שימשו כאנשי ביצוע אלימים של ארגון הפשיעה. במסגרת זו, ביצעו השניים מעשי רצח וניסיונות רצח עבור הארגון; המערער אהרון סוסן עסק במסגרת פעילות הארגון הן בתחום האלימות הן בתחום הסמים; והמערערים אברהם לוקר ויעקב בן שיטרית היו פעילים בארגון בתחום עבירות הסמים.
עד המדינה ש.כ. (“בומבי”) היה אחראי על פעילותו המבצעית של הארגון בתחום מעשי האלימות כממונה על אנשי הביצוע; עדי המדינה ה.צ., א.צ. ו-י.מ., היו פעילים מרכזיים בארגון בתחום עבירות הסמים ועבירות נשק, ובכללן ייצור מטעני חבלה לצורך פעילותו הפלילית של הארגון. ביתו של ה.צ. בשכונת בבלי בתל-אביב שימש כמקום מפגש עבור חברי הארגון.
בית המשפט העליון, מפי השופט אלרון ובהסכמת השופטים שטיין וכנפי-שטייניץ, קבע כי פעילותו העבריינית של הארגון הייתה תקדימית הן בממדיה הן בתוצאותיה הקטלניות. הודגש כי שיא הפעילות הפלילית של הארגון היה מעשי הרצח המתוכננים והשיטתיים שכוונו נגד יריב הארגון זאב רוזנשטיין, ושבוצעו תוך גרימת נזקים רבים לגוף ולרכוש. החמור שבהם היה פיצוץ מטען חבלה קטלני בלב העיר תל-אביב—אירוע בו נרצחו שלושה אזרחים חפים מפשע ועשרות רבות נפצעו בדרגות חומרה שונות.
לאחר עיון בטענות הצדדים, שמיעת טיעוניהם בישיבות רבות ובחינת מסכת הראיות הנרחבת שהוצגה בפני בית המשפט העליון, הוחלט, פה-אחד, כמפורט בפסק דינו של השופט יוסף אלרון, כדלקמן:
ע”פ 5930/22 אברג’יל נ’ מדינת ישראל
הרשעתו במסגרת האישום הראשון, בעבירה של עמידה בראש ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
נקבע כי עסקינן בארגון פשיעה רב עוצמה, בעל זרועות בארץ ובחו”ל, אשר כלל פעילים רבים שהיו מאוגדים בקבוצות, ושפעל לאורך שנים כמערכת עצמאית ונפרדת. הארגון עסק במקביל בסחר בינלאומי בסמים בהיקפים עצומים, ובביצוע עבירות אלימות מתוכננות ושיטתיות, על מנת להילחם במתחריו. לארגון אף היה מנגנון להליכי גביה ופתרון מחלוקות, גישה לבלדרים וסייענים, מאגר דירות ורכבים משותף, ועוד.
חברי הארגון פעלו כקבוצה מלוכדת, עם מקומות מפגש קבועים, כולל דירות מסתור. הארגון היה ערב לחבריו, דאג לאבטחה ולכלי רכב ממוגנים למנהליו, ולהצטיידות באמצעי לחימה רבים. הארגון אף אופיין במידור ובחשאיות, שכללו החלפת טלפונים תדירה ושימוש בשפת קוד. כמו כן, נקבע כי הוכח מעמדו הבלתי מעורער של אברג’יל כראש הארגון, ומחומר הראיות ניתן היה ללמוד בבירור על מרכזיותו והנהגתו, על השפעתו המוחלטת, ועל ההערצה שחברי הארגון רחשו לו.
הרשעת אברג’יל במסגרת האישום השני (“העסקה הגדולה”), בעבירה של יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, וכן בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
אברג’יל הורשע באישום זה בעסקת סמים חובקת עולם בהיקפים גדולים, שבמהלכה הועברו מפרו לקנדה בתוך מכונה תעשייתית, לפחות 460 ק”ג סם מסוג קוקאין, שהוסלק בתוך גלגלי ברזל. נקבע כי אברג’יל קיבל מכספי העסקה סכום של 2.7 מיליון דולר לערך, המהווים “רכוש אסור” בהתאם לחוק איסור הלבנת הון. נקבע כי כספי מכירת הסמים שהועברו לישראל שימשו את חברי הארגון לצורך פעילותו השוטפת, ובין היתר לתשלום עבור מאבטחים, לרכישת דירות וכלי רכב, לרכישת כרטיסי טיסה ועוד. בית המשפט העליון הדגיש את חומרת העבירה בנסיבות הסחר הבינלאומי שבוצע, אשר באה לידי ביטוי בעסקת הסמים המורכבת שתוכננה בקפידה, ואת היקפה העצום וחוצה היבשות.
הרשעת אברג’יל במסגרת האישום השלישי (“אירוע כיכר פלומר”), בעבירות של ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לביצוע פשע וגרימת חבלה של ממש, במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
אברג’יל הורשע באישום זה בביצוע ניסיון התנקשות בזאב רוזנשטיין בכיכר פלומר בתל-אביב, באמצעות מכונית ממולכדת במטען חבלה, שהופעל באמצעות שלט-רחוק. נקבע כי התוכנית העבריינית הייתה יוזמה ברורה של אברג’יל כחלק מהמלחמה שהכריז נגד רוזנשטיין. אברג’יל הנחה את פעילי הארגון ושלח אותם לביצוע המשימה גופה, מבלי שנכח בזירת האירוע בעצמו, והיה מעורב בכל שלבי התכנית ונתן לה את אישורו. לפיכך, נקבע כי יש לראות באברג’יל כמבצע בצוותא ומעשיו מבססים נגדו את ההרשעה בעבירות בהן הורשע באישום זה.
הרשעת אברג’יל במסגרת האישום הרביעי (“הפיצוץ ביהודה הלוי”), ב-3 עבירות רצח בכוונה תחילה, חבלה בכוונה מחמירה, פציעה שלא כדין, גרם חבלה חמורה, גרם חבלה של ממש, קשירת קשר לביצוע פשע, במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
נקבע כי על פי התכנית העבריינית, כוונת הקושרים הייתה לגרום למותו של רוזנשטיין בבית העסק להמרת מטבע (“הצ’יינג'”), אותו נהג לפקוד באופן קבוע, ברח’ יהודה הלוי 47 בתל-אביב. אברג’יל הורה לקושרים להעביר לידיו כסף למימון החיסול, מכספי “העסקה הגדולה”, וזאת לצורך רכישת אמל”ח, איסוף מודיעין ותשלום לפעילי השטח בארגון.
נקבע כי אברג’יל היה מי שהגה את רעיון ההתנקשות ברוזנשטיין, היה בין מתכנני האירוע, ומי שעמד מאחורי הפגישות בבלגיה, שם התגורר באותה עת, ולשם זימן אליו את חברי הארגון במטרה לדון במבצע החיסול ולגייס כספים לביצועו. סמוך לאחר מכן, המערערים סבח, בוהדנה וסוסן, קשרו קשר יחד עם בומבי ו-ה.צ., ועל דעת אברג’יל, להוציא לפועל את תכנית החיסול באמצעות מטען חבלה שיונח על גג הצ’יינג’.
בתאריך 11.12.2003 (מועד האירוע) בשעה 12:30 לערך, רוזנשטיין הגיע לצ’יינג’, מלווה במאבטחיו, זאת כאשר החוליה המבצעת של פעילי הארגון המתינה בסמוך לזירה וקיימה תצפיות. משזיהו את רוזנשטיין, ובתיאום ביניהם, אחד הפעילים לחץ על שלט-רחוק, וכתוצאה מכך אירע פיצוץ רב עוצמה. כתוצאה מהפיצוץ נגרם מותם של שלושה קורבנות תמימים – נפתלי מגד ז”ל, רחמים צרויה ז”ל, ומשה מזרחי ז”ל, וכן נפצעו 53 אנשים ששהו בסמוך למקום, וביניהם רוזנשטיין, מאבטחיו ועוברי אורח נוספים. כן נגרם נזק כבד לצ’יינג’ ולבתי העסק הסמוכים. הודגש כי מדובר באירוע עברייני חמור ביותר, שבוצע במסגרת ארגון פשיעה, בטבורה של עיר, על רקע מלחמות הכוח שאברג’יל ניהל מול יריביו, תוך התעלמות בוטה מהמחיר שעלולים לשלם אזרחים תמימים שייקלעו לזירה.
הדיון באישום חמור זה נחתם בדבריו של השופט אלרון:
“אף היום אנו עדים למקרים בהם מתפוצצים מטעני חבלה בכבישים ראשיים בלב העיר, או במרכזי שכונות מגורים, כשהמטרה היא “חיסול חשבונות” מצד ארגוני פשיעה. תפקידו של בית-המשפט להשמיע מסר ברור וחד משמעי, המוקיע מעשים אלה, שמחירם החברתי כבד וקשה מנשוא. לפיכך, אני סבור כי אין מנוס מהחמרת הענישה בעבירות אלה, הן לשם הרתעה והן לשם שמירה על שלום הציבור.”
הרשעת אברג’יל במסגרת האישום השישי (“פרשת הבלדרית”), בעבירה של יבוא סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
אברג’יל הורשע באישום זה יחד עם המערער סוסן, ביבוא 9 ק”ג סם קוקאין מפרו ללונדון, באמצעות בלדרית. ואולם, לאחר שהבלדרית הגיעה לאנגליה, היא נעלמה וחמקה מידי הארגון כשהסמים באמתחתה. נקבע כי על רקע מעמדו של אברג’יל כראש הארגון, הלה אישר את העסקה שהארגון היה צפוי להפיק ממנה רווחים.
נקבע כי תפקידו המרכזי של אברג’יל באירוע הוכיח את עצם עמידתו בראש היררכיית הארגון. כך כאשר העסקה נתקלה בקושי משמעותי, נוכח בריחת הבלדרית עם הסמים – חברי הארגון פנו לעזרתו של אברג’יל בבקשת סיוע והדרכה, בניסיונות להציל את העסקה. אברג’יל פנה לפעילים בארגון והנחה אותם כיצד לסייע במשבר שנוצר, ואף בהמשך החליט לאשר את הצעת בומבי, לפיה עד המדינה י.מ. ישלם קנס כספי לארגון בשל אחריותו לכישלון העסקה ולאובדן הסמים.
הרשעת אברג’יל במסגרת האישום השביעי (“עסקת המיליון”), בעבירה של יבוא סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
באישום זה אברג’יל הורשע יחד עם המערער לוקר, בעבירה של יבוא מיליון כדורי סם מסוג אקסטזי מהולנד לאוסטרליה, שם נמכרו חלק מהסמים על-ידי אנשי הארגון, והיתרה נלקחה על-ידי חבורת אופנוענים אוסטרליים, שחמקה מהארגון ונעלמה עם הסמים.
נקבע כי משרשרת שיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר עלתה בבירור מעורבותו של אברג’יל בעסקה, בין באמצעות משקיעים או מעורבים נוספים, כמי שפעל נמרצות לקידומה, ולאחר שנקלעה לקשיים – כמי שפעל כדי לפתור את העניין, וכמי שהיה צפוי ליהנות מרווחיה.
הרשעת אברג’יל במסגרת האישום השמיני (“12 טון”), בעבירה של ניסיון לייבוא סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
באישום זה אברג’יל הורשע בעבירה של ניסיון ליצוא 12 טון סם מסוג חשיש ממרוקו. בית המשפט העליון קבע כי מהתשתית הראייתית שהונחה לפניו עולה, כי אברג’יל יזם את הניסיון לקידום יצוא החשיש ממרוקו; קיבל החלטות בשלבי המשא ומתן לקראת ביצוע העסקה; קבע את זהות מבצעיה; ועודכן על ידי פעילי הארגון על שלביה השונים של העסקה עד לכישלונה.
הערעור על הרשעת אברג’יל במסגרת האישום ה-11 (“עסקאות הסמים ביפן”), בעבירה של יבוא סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה – התקבל, ואברג’יל זוכה מחמת הספק.
נקבע כי בנסיבות העניין לא הונח מסד ראייתי מספק ביחס לאברג’יל: עד המדינה לא קשר אותו בדבריו לחלק מהעסקאות, ולא נמצא סיוע ראייתי הנדרש להרשעת נאשם על-פי עדותו של עד מדינה.
הרשעת אברג’יל באישום ה-13 (עבירות המס), בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה, במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
באישום זה אברג’יל הורשע יחד עם המערערים רוחן, סוסן, לוקר ובן שיטרית בעבירות של התחמקות ממס במרמה במסגרת ארגון פשיעה, משלא דיווחו על הכנסות ולא שילמו את המס אשר חל על הכנסותיהם מעבירות הסחר בסמים.
נקבע כי הוכח שמימון פעילות הארגון נעשה מכספי “העסקה הגדולה” מושא האישום השני, ובפרט מחלקו של אברג’יל ברווחים. הרשעתו של אברג’יל התבססה על אי-דיווחו לרשות המיסים על הכנסותיו מעבירות הסחר בסמים – בגין חלקו ברווחי “העסקה הגדולה” בסכום של 9,836,640 ש”ח; ובגין הכנסה בסכום של 80,000 דולר ארה”ב שנצמחה מתשלום כספי “הקנס” ששילם עד המדינה י.מ. לארגון בשל אובדן הסמים ב”פרשת הבלדרית”.
בעניין זה, הדגיש בית המשפט העליון מפי השופט אלרון, את קיומה של חבות במס גם כאשר ההכנסה הופקה ממעשים פליליים. כמו כן, חזר בית המשפט על ההלכה אשר קבעה כי החיסיון מפני הפללה עצמית נסוג מפני חובת הגילוי הסטטוטורית שבפקודת מס הכנסה.
לסיכום, ערעורו של אברג’יל באישומים הראשון, השני, השלישי, הרביעי, השישי, השביעי, השמיני והשלושה-עשר – נדחה, והרשעתו נותרה על כנה; ערעורו באישום ה-11 – התקבל ואברג’יל זוכה מחמת הספק מהרשעתו באישום זה.
לפיכך, עונשי מאסר העולם שנגזרו על אברג’יל – נותרו על כנם; ואולם, בשל זיכויו מהאישום ה-11, עונש המאסר בפועל שנגזר עליו (בנוסף לעונשי מאסר העולם) הועמד על 22 שנות מאסר (חלף 30 שנות המאסר בפועל שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי) – מהן 11 שנים לריצוי במצטבר למאסרי העולם, ו-11 שנים בחופף למאסרים אלו, לצד יתר רכיבי גזר-הדין שיוותרו בעינם (פיצוי למשפחות הנרצחים, פיצוי לנפגעי העבירה מאישומים 3 ו-4, ותשלום קנס כספי).
ע”פ 5868/22 רוחן נ’ מדינת ישראל
הרשעתו במסגרת האישום הראשון, בעבירה של מנהל ומממן פעילות בארגון פשיעה – נותרה על כנה.
בית המשפט העליון מפי השופט אלרון קבע כי רוחן שימש כאחד מבכירי הארגון וכממלא מקומו של אברג’יל בעת שהאחרון שהה בחו”ל. נקבע כי חלקו ומעמדו של רוחן בצמרת הארגון עלו באופן מפורש מחומר הראיות, ומצאו ביטוי מיוחד במסגרת עסקת הסמים הגדולה ובמסגרת אירוע הפיצוץ של מטען החבלה ברח’ יהודה הלוי בתל-אביב.
מעורבות רוחן כמנהל בארגון השתקפה בפעולותיו הניהוליות אשר חרגו ממתן הכוונה לקבוצה המקורית שעמד בראשה: כך הוכח כי נוכחותו של רוחן בפגישות בבלגיה, שמטרתן הייתה לקדם ולהוציא לפועל את תכנית הפגיעה ברוזנשטיין, הצביעה על בכירותו בתוך הארגון; וכך אף הצטרפותו לאברג’יל ל”שיחת פיוס” עם רוזנשטיין בבית-מלון בים המלח. מדובר היה במפגש פסגה בניסיון להגיע להבנות בין הארגון לבין רוזנשטיין, והשתתפות רוחן במפגש, מבלי שהיה לו סכסוך עצמאי עם רוזנשטיין, מלמדת היטב הן על מעמדו הבכיר בארגון, הן על שותפותו במאבק נגד יריב הארגון.
נקבע כי רוחן נמנה על מקבלי ההחלטות בארגון, הכווין ומימן פעילות במסגרתו, נשא בתפקיד מפתח, ואף גיבה את ראש הארגון אברג’יל בהיעדרו – כל זאת, באופן שביסס את אשמתו בעבירה של מנהל ומממן בארגון פשיעה.
הרשעת רוחן במסגרת האישום השני (“העסקה הגדולה”), בעבירה של יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, וכן בעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור, שבוצעו במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
כאמור, במסגרת עסקת סמים זו הועברו מפרו לקנדה בתוך מכונה תעשייתית לפחות 460 ק”ג סם מסוג קוקאין, שהוסלק בתוך גלגלי ברזל. נקבע כי קבוצת רוחן קיבלה מרווחי העסקה סכום של 2.7 מיליון דולר לערך שחולק בין חברי הקבוצה. כספי מכירת הסמים שהועברו לישראל שימשו את חברי הארגון לצורך תשלום למאבטחים, רכישת כרטיסי טיסה, תשלום הוצאות המעורבים במהלך שהותם בקנדה; רכישת ג’יפ BMW על-ידי רוחן, ורכישת דירות על-ידי חברי קבוצתו. נקבע כי פעולות אלה היוו עשיית פעולה ברכוש, בידיעה שהוא אסור, בניגוד לחוק איסור הלבנת הון.
עוד נקבע כי העסקה שיקפה את התנהלותו ופעילותו המשולבת של ארגון הפשיעה, וביטאה את האופן בו קבוצת רוחן חברה ונטמעה בארגון של אברג’יל – כיצד הקבוצות שילבו כוחות בקידום פעילותו הפלילית של הארגון, וכיצד עסקאות הסמים מימנו את הפעילות האלימה שהתבצעה במסגרתו.
הרשעת רוחן במסגרת האישום הרביעי (“הפיצוץ ביהודה הלוי”), בעבירות של סיוע לרצח, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, סיוע לפציעה שלא כדין, סיוע לגרם חבלה חמורה, סיוע לגרם חבלה של ממש, וקשירת קשר לביצוע פשע, במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
השופט אלרון קבע כי הרשעת רוחן התבססה על מסכת ראיות רחבה ואיתנה, הן ביחס למעמדו כמנהל בכיר בארגון, הן ביחס לחלקו ב”ישיבת ההנהלה” של הארגון בבלגיה – בה הוחלט להאיץ את תכנית חיסול רוזנשטיין ולהוציאה אל הפועל – והן ביחס להעברת הכספים למימוש התכנית אשר בוצעה לאחר מכן בישראל, באישורו. נקבע כי די בכך כדי לגבש את חלקו של רוחן כמסייע לביצוע של עבירות הרצח והעבירות הנלוות באישום זה.
מאחר שתרומתו של רוחן לעבירות כאמור לא עלתה מעבר לסיוע , נדחה ערעור המדינה על זיכויו מהאישום שייחס לו ביצוע עיקרי – זאת, מבלי להקל ראש בחומרת מעשיו.
הרשעת רוחן באישום ה-13 (עבירות המס), בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה, עורמה ותחבולה, במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
הרשעתו באישום זה התבססה על אי-דיווחו לרשות המיסים בתקופה הרלוונטית, על הכנסותיו מעבירות הסחר בסמים – בגין חלקו ברווחי “העסקה הגדולה” בסכום של 1,800,000 ש”ח.
לסיכום, ערעורו של רוחן באישומים הראשון, השני, הרביעי, והשלושה-עשר – נדחה, כמו גם ערעורו על העונש. כמו כן, נדחה ערעור המדינה בע”פ 5901/22 על זיכויו של רוחן מעבירת הרצח באישום הרביעי, תוך הותרת הרשעתו כמסייע לרצח על כנה; עוד נקבע, כי אין להתערב בעונש המאסר שנגזר עליו – 25 שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד יתר רכיבי גזר-הדין שנותרו בעינם (מאסר מותנה, פיצוי למשפחות הנרצחים, פיצוי לנפגעי העבירה מאישום 4, ותשלום קנס כספי).
ע”פ 5299/22 עמוס נ’ מדינת ישראל
השופט אלרון קיבל את ערעורו של עמוס וזיכה אותו, מחמת הספק, מהרשעתו באישום השלישי (“כיכר פלומר”) – זאת, מאחר שבנסיבות העניין לא הונח מסד ראייתי מספק ביחס למערער בעדותו של עד המדינה ובראיות שהיו אמורות לסייע לעדות זו.
ע”פ 5889/22 סבח נ’ מדינת ישראל
הרשעת סבח במסגרת האישום השלישי (“אירוע כיכר פלומר”), בעבירות של ניסיון לרצח, חבלה בכוונה מחמירה, קשירת קשר לביצוע פשע וגרימת חבלה של ממש, במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
נקבע כי סבח, שהיה פעיל בארגון הפשיעה של אברג’יל, היה אחד מחברי החוליה המבצעת באירוע מושא האישום, ושתוכנן מראש כחלק ממאבקי הכוח של הארגון נגד רוזנשטיין. הרשעתו התבססה על מעורבותו במלכוד מכונית הסוזוקי שהתפוצצה באירוע: סבח היה מעורב באופן ממשי בהרכבת מטען חבלה, בהטמנתו בתוך פגוש המכונית ובהרכבת הפגוש על הרכב. מדובר במעורבות ממשית בעבירה של ניסיון רצח כמבצע בצוותא. נוסף על כך, התנהלותו של סבח מיד לאחר האירוע, בין היתר, מעשה ההימלטות וההתחבאות, בדומה לפעילי ארגון נוספים – אף היא תומכת בהיותו מבצע בצוותא, לצד הבעת נכונותו להשתתף בתוכנית העבריינית שנרקמה, תוך התעלמות מהסיכונים הכרוכים בפיצוץ מכונית בליבה של עיר.
הרשעת סבח במסגרת האישום הרביעי (“הפיצוץ ביהודה הלוי”), בעבירות של סיוע לרצח, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, סיוע לפציעה שלא כדין, סיוע לגרם חבלה חמורה, סיוע לגרם חבלה של ממש, במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
השופט אלרון קבע כי סבח נכח במקום בשתי הפעמים כאשר עד המדינה ה.צ. טיפל במטען החבלה שיועד לאירוע – בפעם הראשונה בעת הכנתו, ובפעם השנייה בעת תיקונו; ואף העביר את המטען מחזקתו של ה.צ. אל הגורם העברייני שהגיע לקבלו על פי תיאום מראש. נקבע כי נוכחותו של סבח במקום לא הייתה מקרית, אלא יזומה ומכוונת, והוא היה מודע לטיב התכנית העבריינית שעמדה על הפרק. בשל העובדה שסבח לא נכלל בצוות מבצעי הרצח, נקבעה אחריותו כמסייע לעבירות בהן הורשע. סבח סייע הן בנוכחותו במקום הן מבחינת קרבתו המוחשית לעבירה – מטעני החבלה הוחזקו במו ידיו בשני האירועים בהם העבירם, כל אחד על פי נסיבותיו.
לסיכום, ערעורו של סבח באישומים השלישי והרביעי – נדחה, כמו גם ערעורו על העונש, שנותר על כנו – מאסר בפועל למשך 16 שנים, מאסר על תנאי למשך שנתיים, פיצוי למשפחות הנרצחים, פיצוי לנפגעי העבירה מאישומים 3 ו-4, וכן תשלום קנס כספי.
ע”פ 5871/22 סוסן נ’ מדינת ישראל
הרשעת סוסן במסגרת האישום הרביעי (“הפיצוץ ביהודה הלוי”), בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
השופט אלרון קבע כי סוסן היה חלק בלתי נפרד מהחוליה המבצעת באירוע והשתתף במגוון המשימות השוטפות שהוטלו עליו, הן בשכירת דירה בסביבת הצ’יינג’ לצורכי תצפית, הן בנוכחותו בעת החלפת מטען החבלה. בנוסף, סוסן היה הגורם שעמו שוחח אברג’יל כדי לברר כיצד מתקדמת התכנית הפלילית, כפי שהשתקף מהאזנות הסתר. לפיכך, נקבע כי סוסן היה מעורב בקשר פלילי לרצוח את רוזנשטיין עם פעילים נוספים בארגון.
הרשעת סוסן במסגרת האישום השישי (“פרשת הבלדרית”), בעבירה של יבוא סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
באישום זה סוסן הורשע יחד עם אברג’יל ביבוא 9 ק”ג קוקאין מפרו ללונדון, באמצעות בלדרית. ואולם, לאחר שהבלדרית הגיעה לאנגליה, היא נעלמה וחמקה מידי הארגון כשהסמים באמתחתה. נקבע כי סוסן היה שותף בעסקת הסמים כמבצע עיקרי והיה בקיא בפרטיה.
הרשעת סוסן במסגרת האישום התשיעי (“44 אלף”), בעבירה של ניסיון ליצוא סמים במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
באישום זה סוסן הורשע בעבירה של ניסיון ליצוא 44 אלף כדורי סם מסוג אקסטזי מבלגיה לישראל, באמצעות שליחתם בדואר. במוקד הראיות הייתה חבילת הסמים שנתפסה בניסיון לשליחתה מבלגיה לישראל. לאחר המשלוח, שיחות הטלפון העוקבות, שתוכנן העיד על שימוש בשפת קוד ושבהן סוסן נטל חלק מרכזי במעורבותו האקטיבית לאיתור חבילת הסמים, הוכיחו את אשמתו במיוחס לו.
סוסן זוכה מהרשעתו באישום ה-13 (“עבירות המס”), נוכח הצהרת המדינה כי לא תעמוד על הרשעתו באישום זה.
לסיכום, ערעורו של סוסן באישומים הרביעי, השישי והתשיעי – נדחה; והוא זוכה מהרשעתו באישום השלושה-עשר בהסכמת המדינה.
ערעורו של סוסן על עונשו – נדחה, ועונש המאסר בפועל למשך 12 שנים שהוטל עליו, לצד הפעלת מאסר מותנה באופן חופף, ומאסר על תנאי – נותרו על כנם. בשל זיכויו של סוסן מהאישום השלושה-עשר, בוטל עונש הקנס שהוטל עליו בסכום של 50,000 ש”ח.
ע”פ 5136/22 לוקר נ’ מדינת ישראל
הרשעת לוקר במסגרת האישום השביעי (“עסקת המיליון”), בעבירה של יבוא סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
באישום זה לוקר הורשע יחד עם אברג’יל בעבירות הקשורות לביצוע עסקת סמים, במסגרתה ייבאו מיליון כדורי סם מסוג אקסטזי מהולנד כדי למכרם באוסטרליה כחלק מפעילות הארגון. ואולם, העסקה הסתבכה כשחבורת אופנוענים אוסטרליים חמקה מהארגון ונעלמה עם הסמים. השופט אלרון קבע כי לוקר היה מעורב בעסקה ביחד עם אברג’יל ועם מעורבים נוספים, עימם נכח בפגישות, שוחח באמצעות קודים וכינויים, והיה חלק בלתי נפרד מהניסיונות לפתור את הקשיים שהתעוררו בהוצאת העסקה מן הכוח אל הפועל.
הרשעת לוקר באישום ה-13 (עבירות המס), בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה, עורמה ותחבולה, במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
נקבע כי לוקר הורשע באישום זה בגין הכנסה בסכום של 70,000 דולר ארה”ב שקיבל משי סילם במסגרת “עסקת המיליון”, ואשר לא דווחה לרשויות המס.
לסיכום, ערעורו של לוקר באישומים השביעי והשלושה-עשר – נדחה, כמו גם ערעורו על העונש, שנותר על כנו – מאסר בפועל למשך 5 שנים, לצד מאסר מותנה ותשלום קנס.
ע”פ 5881/22 בן שיטרית נ’ מדינת ישראל
הרשעת בן שיטרית באישום ה-11 (“עסקאות הסמים ביפן”), בעבירה של יבוא סם מסוכן, במסגרת ארגון פשיעה, ביחס לעסקאות “60,000 כדורי אקסטזי” ו-“90,000 כדורי אקסטזי” – נותרה על כנה; אולם הוא זוכה מחמת הספק מ”עסקת השולחן השני”, בשל היעדר סיוע ראייתי מספק לדברי עד המדינה בעניינו.
באישום זה דובר על עסקאות סמים שבוצעו במסגרת פעילות “הזרוע היפנית” של הארגון בין השנים 2006-2004. בעניינו של אישום זה נקבע כי בן שיטרית רכש ועשה שימוש במזוודות בעלות דופן כפולה המחולקות לתאים, באופן המתאים לאריזת כדורי אקסטזי, והורשע כמבצע עיקרי בעסקאות הסמים כמי שביצע פעולות של מימון, רכישה, העברה ויבוא סמים, לצורך קבלת רווחים מהן, לצרכיו ולצרכי הארגון.
הרשעת בן שיטרית באישום ה-12 (“הפגיעה בעד המדינה י.מ.”) בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
בן שיטרית הורשע בכך שבשנת 2006 ביפן, חתך את י.מ. בצווארו באמצעות סכין והותירו מתבוסס בדמו. בכך גרם ל-י.מ. חתך עמוק, שבעטיו נזקק לטיפול רפואי ול-37 תפרים. בפסק הדין הודגש כי אירוע הדקירה התרחש על רקע מאבק השליטה שהתקיים על “שוק הסמים” ביפן ועל נתחו של ארגון הפשיעה בשוק זה.
לסיכום, ערעורו של בן שיטרית על הרשעתו בקשר לעסקאות “60,000 כדורי אקסטזי” ו-“90,000 כדורי אקסטזי” מושא האישום ה-11, וערעורו באישום ה-12 – נדחו; בן שיטרית זוכה מחמת הספק מהרשעתו ב”עסקת השולחן השני” מושא האישום ה-11; ערעורו על העונש התקבל חלקית: עונשו הועמד על 9 שנות מאסר לריצוי בפועל (חלף 10 שנות המאסר בפועל שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי), לצד יתר רכיבי גזר-הדין שנותרו על כנם (מאסר מותנה למשך שנתיים, פיצוי כספי לעד המדינה י.מ ותשלום קנס).
ע”פ 5158/22 בוהדנה נ’ מדינת ישראל
הרשעת בוהדנה במסגרת האישום הרביעי (“הפיצוץ ביהודה הלוי”), ב-3 עבירות רצח בכוונה תחילה, חבלה בכוונה מחמירה, פציעה שלא כדין, גרם חבלה חמורה, גרם חבלה של ממש, קשירת קשר לביצוע פשע, במסגרת ארגון פשיעה – נותרה על כנה.
הוכח כי בוהדנה היה אחד מהמבצעים בצוותא האחראים לאירוע הקטלני ברח’ יהודה הלוי בתל-אביב, בתור מי שהיה שותף מלא להנחת מטען החבלה על גג הצ’יינג’, להוצאתו מהמקום לצורך החלפת הסוללה, ולהחזרת המטען המתוקן לגג המבנה. בכך הוכח כי בוהדנה נכלל במעגל הפנימי של מבצעי העבירה, היה בסוד התכנית העבריינית, וביצע פעולות ממשיות לצורך הוצאתה אל הפועל.
לעניין העונש, השופט אלרון קיבל חלקית את ערעור המדינה נגד הטלת כלל המאסרים שהוטלו על בוהדנה כעונשים חופפים, וקבע כי הלה ירצה שני מאסרי עולם שהוטלו עליו באופן מצטבר ואילו את שאר העונשים ירצה בחופף (חלף החפיפה המלאה שקבע בית המשפט המחוזי). נקבע כי חפיפה מלאה של כלל המאסרים אינה עולה בקנה אחד עם מטרות הענישה: גמול, הרתעה ושמירה על ביטחון הציבור. זאת, בין היתר, לנוכח פועלו של בוהדנה במסגרת ארגון פשיעה כוחני ואלים, והרשעתו בעבירה החמורה עלי ספר, שלצידה נקבע מאסר עולם חובה. נקבע כי מסקנה זו מתבקשת אף מנקודת מבט מוסרית שבבסיסה קדושת חיי אדם כערך עליון.
ואולם, נוכח האבחנה הנדרשת בין ראש ארגון הפשיעה, אברג’יל, שהורשע באותם מעשים במסגרת אישום זה, לבין בוהדנה, ובשים לב לכלל לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את מלוא חומר הדין, בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה נגד באופן חלקי בלבד, כאמור לעיל.
לסיכום, ערעורו של בוהדנה – נדחה, כמו גם ערעורו על העונש; ערעור המדינה בע”פ 5901/22 לעניין קולת העונש – התקבל חלקית, כך שבוהדנה ירצה שני מאסרי עולם שהוטלו עליו באופן מצטבר (חלף חפיפה מלאה של כלל עונשי המאסר שהוטלו עליו), ואילו את שאר העונשים ירצה בחופף, לצד יתר רכיבי גזר-הדין שיוותרו בעינם (מאסר מותנה, פיצוי למשפחות הנרצחים ופיצוי לנפגעי העבירה).
על כן, ולסיכום, אלה הן מסקנות פסק הדין:
בע”פ 5299/22 עמוס נ’ מדינת ישראל – המערער זוכה מכל המיוחס לו מחמת הספק.
בע”פ 5930/22 אברג’יל נ’ מדינת ישראל – המערער זוכה מחמת הספק מהרשעתו באישום ה-11; ערעורו באישומים הראשון, השני, השלישי, הרביעי, השישי, השביעי, השמיני ו-ה-13 – נדחה; עונשי מאסר העולם שנגזרו עליו – נותרו על כנם; בנוסף, עונש המאסר בפועל שנגזר עליו הועמד על 22 שנות מאסר – מהן 11 שנים לריצוי במצטבר למאסרי העולם, ו-11 שנים בחופף, לצד יתר רכיבי גזר-הדין, שנותרו בעינם.
בע”פ 5868/22 רוחן נ’ מדינת ישראל – ערעורו באישומים הראשון, השני, הרביעי, וה-13 נדחה, כמו גם ערעורו על העונש. כמו כן, נדחה ערעור המדינה בע”פ 5901/22 על זיכויו של רוחן מעבירת הרצח באישום הרביעי תוך הותרת הרשעתו כמסייע לרצח על כנה, וללא התערבות בעונש המאסר בפועל שנגזר עליו.
בע”פ 5889/22 סבח נ’ מדינת ישראל – ערעורו באישומים השלישי והרביעי נדחה, כמו גם ערעורו על העונש.
בע”פ 5871/22 סוסן נ’ מדינת ישראל – המערער זוכה מהרשעתו באישום ה-13; ערעורו באישומים הרביעי, השישי והתשיעי – נדחה. כמו כן, ערעורו על עונשו נדחה, למעט ביטול עונש הקנס שהוטל עליו.
בע”פ 5136/22 לוקר נ’ מדינת ישראל – ערעורו באישומים השביעי ו-ה-13 – נדחה, כמו גם ערעורו על העונש.
בע”פ 5881/22 בן שיטרית נ’ מדינת ישראל – המערער זוכה מחמת הספק מהרשעתו ב”עסקת השולחן השני” מושא האישום ה-11; ערעורו על הרשעתו בקשר לעסקאות “60,000 כדורי אקסטזי” ו-“90,000 כדורי אקסטזי” מושא האישום ה-11, וערעורו באישום ה-12 – נדחו; ערעורו על העונש התקבל חלקית, באופן שעונשו הועמד על 9 שנות מאסר בפועל, לצד יתר רכיבי גזר-הדין שנותרו על כנם.
בע”פ 5158/22 בוהדנה נ’ מדינת ישראל – ערעורו של המערער בנוגע לאישום הרביעי נדחה, כמו גם ערעורו על העונש; ערעור המדינה בע”פ 5901/22 על קולת העונש התקבל חלקית – כך שבוהדנה ירצה שני מאסרי עולם שהוטלו עליו באופן מצטבר, ואילו את שאר העונשים ירצה בחופף, לצד יתר רכיבי גזר-הדין שנותרו על כנם.
*** הנוסח המחייב הוא של פסק-הדין המלא ***
