DOCPROPERTY DocDateEng * MERGEFORMAT 02 בינואר 2025
DOCPROPERTY DocDateHeb * MERGEFORMAT ב’ בטבת תשפ”ה
DOCPROPERTY DocNumber * MERGEFORMAT 4700-1039-2025-000055
תקציר פסק-דין
תיק עפ”ג 23486-12-24 מדינת ישראל נגד דחלה
הרכב השופטים: השופט יוסף אלרון, השופט אלכס שטיין, השופט חאלד כבוב
תאריך מתן פסק הדין: כ”ב שבט תשפ”ה (20.02.2025)
בית המשפט העליון, מפי השופט י’ אלרון ובהסכמת השופטים א’ שטיין ו-ח’ כבוב, קיבל את ערעור המדינה והחמיר בעונשם של המשיבים כך שעל חמזה דחלה נגזר עונש של 7 שנות מאסר בפועל, חלף 36 חודשי מאסר בפועל שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי; ועל נאיף דחלה נגזר עונש של 6 שנות מאסר בפועל, חלף 31 חודשי מאסר בפועל שנגזרו עליו בבית המשפט המחוזי.
המשיבים הורשעו על פי הודאתם בכתב אישום מתוקן, בעבירות של איומים וסחיטה איומים, במסגרת פרשייה חמורה של גביית “דמי חסות”. כתב האישום המתוקן חושף מסכת עבריינית מתמשכת של מעשי סחיטה באיומים והטלת אימה, שהופנתה כלפי בני היישוב טורעאן. השופט אלרון עמד על חומרת מעשי המשיבים שיחד עם נאשמים נוספים, איימו והפילו חיתתם במשך זמן ניכר על קורבנות שונים, החל מבעלי חלקת אדמה, דרך בעל חנות אטליז ורפת וכלה במהנדס. המשיבים אף לא בחלו בתוכן האיומים ומעשי הסחיטה, משל היו “אדוני הארץ” כך שלא תימכרנה קרקעות, אלא בהנחייתם ולאחר שיזכו לנתח מפירות המכירה; לא ינוהלו בתי עסק, אלא אם תשולם תמורה בעבור שירותי “הגנה” מטעמם, אף שאלו אינם נצרכים; וכך מכלול שגרת החיים, העסקית והחברתית, תלוי בהבל פיהם. במשך תקופה ממושכת, נדרשו הקרבנות להכפיף את רצונם ואת שלוותם לדרישותיהם הכספיות של המשיבים, המגובות באיומים קשים.
השופט אלרון הוסיף והפנה למגמת ההחמרה במדיניות הענישה בעבירות הסחיטה באיומים שעניינן גביית “דמי חסות”; כמו גם לעמדתו הערכית של המחוקק ביחס לחומרתן של עבירות אלו ועל הצורך בענישה הולמת, מרתיעה ומוחשית כחלק מהתמודדות עמן, כפי שבאה לידי ביטוי בתיקון מס’ 146 לחוק העונשין שבו הוספה עבירה ייעודית וחמורה שעניינה גביית “דמי חסות”.
בשל חומרתן של עבירות הסחיטה באיומים במסגרת גביית “דמי חסות”, נפיצותן והפיכתן למכת מדינה, הבהיר השופט אלרון כי בשלה העת להעלאה ממשית של רף הענישה בפועל – למען יראו וייראו. בעבירות אלו, ובייחוד כאשר מדובר בריבוי עבירות, במקרים בעלי חומרה יתרה ובמסכת עבריינית מתמשכת, שיטתית ורחבת היקף, כבענייננו – מן הראוי שייגזרו עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית המגיעה לכדי 10 שנים, ואף יותר.
אולם, רק בשל הכלל הידוע שלפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, ובפרט כאשר היא מעלה את רף החומרה בקביעת עונשים, ובהתחשב בהסדר הטיעון במסגרתו הודו המשיבים במיוחס להם, עונשם של המשיבים הוחמר כאמור לעיל בלבד.
השופט אלרון כתב בסיכום פסק הדין:
״לא אשגה אם אומר כי תושבי היישוב טורעאן מביטים אלינו, זועקים את זעקתם ומבקשים מאיתנו כי נצילם מידם הכבדה של אלו אשר הפכו את החיים ביישובם השלו, למקום שהשלווה והרוגע אינם שוכנים בו יותר. המענה שלנו, כבתי המשפט, הוא לגזור על עבריינים אלו ודומיהם, עונש אשר ירחיקם מהחברה לתקופה לא מבוטלת, בתקווה שבכך נסייע להשיב את הביטחון והשלווה לבני היישוב”.
*** הנוסח המחייב הוא של פסק הדין המלא ***