לפני
כבוד השופטת מירב הרשקוביץ יצחקי
המבקשת
פלונית (עצירה)
ע”י ב”כ עו”ד יוסי נקר ועו”ד ורדה שטיינברג
משיבים
מחלקה לשירותים חברתיים באר שבע
עו”ס לחוק הנוער סמדר קרפל (עו”ס ילדים בסיכון)
ב”כ היועצת המשפטית לממשלה במשרד
הרווחה והביטחון החברתי, עו”ד מורן גנות ברנע
בעניין הקטינים:XXXX
ע”י אפוטרופוא לדין מטעם הסיוע המשפטי
עו”ד נטע ממן – אמר
החלטה
בדיון מיום 31 למרץ 2024 הוכרו הקטינים X (כבן 6 שנים) וX (כבת 4 שנים) (להלן: “הקטינים”) כנזקקים וניתן בעניינם צו הוצאה ממשמורת האם למשך שנה והשמתם במרכז חירום (תנ”ז 60852-03-24). זאת על רקע אשפוזם עקב הזנחה, הקאות ותת משקל ולאחר מותו הטראגי של אחיהם הקטן, xxxx ז”ל. כנגד המבקשת, אימם של הקטינים, הוגש כתב אישום בגין רצח בנה xxxx. לאחר הגשת כתב האישום, נשללה מהמבקשת האפוטרופסות על הקטינים, וזאת בהתאם לקבוע בסעיף 27א(ב) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב-1962 (להלן: “החוק” או “חוק הכשרות”). לכן, ביום 18 למאי 2024 מינה בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, אפוטרופוס לגוף ולרכוש הקטינים.
לאחרונה, הגישה המבקשת מספר בקשות בעניין הקטינים:
בקשה לאשר לסבתא לשהות לצד הקטין X אשר ע”פ הבקשה מאושפז בבית החולים וצפוי לעבור ניתוח.
בקשה לאישור ביצוע בדיקה גנטית לקטין X לצורך אבחון המחלה ממנה סובל.
בקשה להעברת הקטינים לאומנת קרובים בבית הסבתא (אם המבקשת) ובקשה לאישור יציאת הקטינים לסופי שבוע בבית הסבתא.
באת כוח היועמ”ש לממשלה במשרד הרווחה והביטחון החברתי (להלן: “היועמ”ש”) הצטרפה כמשיבה להליך. היא ציינה, כי אפוטרופוסות המבקשת על ילדיה נשללה, לאחר הגשת כתב האישום כנגדה בגין רצח בנה xxxx ז”ל, וזאת בהתאם לחוק הכשרות שקובע כדלקמן:
“27א. (א) הורה שהורשע בפסק דין חלוט בביצוע עבירה מהעבירות המנויות להלן, תישלל אפוטרופסותו על ילדו הקטין: (1) עבירת רצח או ניסיון לרצח שביצע כלפי ההורה האחר של הקטין או כלפי אחד מילדיו שלו; (2) עבירת אינוס או מעשה סדום שביצע באחד מילדיו.
(ב) הורה שהוגש נגדו כתב אישום בשל ביצוע עבירה מהעבירות המנויות בסעיף קטן (א), תישלל אפוטרופסותו על ילדו הקטין זמנית עד זיכויו או עד מתן פסק דין חלוט המרשיעו בביצוע העבירה” (תיקון מספר 19 משנת 2020).
לשיטתה, הרציונל שעמד בבסיס התיקון לחוק הכשרות, הינו הכרה חברתית לפיה במקרים אלו אין להורה את היכולת לראות את טובת הקטין, ואין לו את היכולת לקבל החלטות לגבי ילדיו שכן מדובר על מי “שחסר שיקול דעת והבנה של צורכי ילדיו”. עוד צוין, כי אדם שאפוטרופסותו נשללה, לא יכול לקבל מידע על הקטין.
לאור האמור, ביקשה באת כוח היועמ”ש, כי אמחק את כלל בקשות האם. לפי הטענה, משנשללה אפוטרופסותה של האם, היא אינה רשאית להיות צד להליך הנזקקות, אין לאפשר לה להגיש בקשות, ויש למחוק אותה מההליך. כמו כן, ביקשה באת כוח היועמ”ש למנוע את גישת באי כוחה של האם לתיק במערכת הממוחשבת “נט המשפט”, ולהורות כי מידע אליו כבר נחשפו לא יועבר למבקשת.
העובדת הסוציאלית לחוק הנוער והאפוטרופא לדין, ציינו גם הן את עמדת היועמ”ש ובקשו כי בנסיבות אלו אורה על מחיקת הבקשות, שכן לאחר שלילת האפוטרופסות של המבקשת על הקטינים, היא אינה צד להליך זה.
בתגובה לכך, ציינו ב”כ המבקשת, כי האם צד להליך למרות שנשללה אפוטרופסותה, שכן צד בהליך נזקקות יכול להיות גם מי שאינו אפוטרופוס על קטין. בסעיף ההגדרות בחוק הנוער הוגדר צד להליך – “אחראי על קטין”, שהוא: הורה לרבות הורה חורג, מאמץ, אפוטרופוס או מי שהקטין נמצא במשמורתו או בהשגחתו (סעיף 1 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), תש”ך-1960 (לעיל ולהלן: “חוק הנוער”). עוד הודגש, שבהתאם לסעיף 27א(ה) לחוק הכשרות, בית המשפט רשאי לבקשת הורה להורות על המשך האפוטרופסות על אף ההרשעה או הגשת כתב האישום, ובכל מקרה לשיטת ב”כ המשיבה הסעיף בחוק השולל את האפוטרופסות, אינו חל בהליכים בפני בית המשפט לנוער.
לבקשת בית המשפט לקבל התייחסות לבקשות המבקשת לגופן, ציינו עו”ס לחוק הנוער, באת כוח היועצת המשפטית לממשלה והאפוטרופא לדין, כדלקמן:
בעניין הבקשה שהסבתא תשהה בבית החולים לצד הקטין X– באישור ובתיאום עו”ס לחוק הנוער, ביקרה הסבתא את הקטין במהלך אשפוזיו בבית החולים, וכן ביקרה הסבתא את הקטינים במרכז החירום, מאז שהוצא צו הנזקקות בעניינו. הודגש, כי גורמי הטיפול לא מנעו את הקשר בין הסבתא לקטינים והעניין נעשה לאחר מחשבה על טובתם.
ביחס לבקשה לאפשר בדיקה גנטית לקטין, צוין כי הדבר אינו בסמכותו של בית המשפט לנוער.
ביחס לבקשה כי הסבתא תשמש מסגרת אומנת קרובים לקטינים – נמסר כי עניין זה נבחן על ידי הוועדה לתכנון טיפול והערכה במשרד הרווחה, שקבעה שהסבתא לא מתאימה לשמש כמשפחת אומנה לקטינים.
הצדדים העבירו לא מעט תגובות והתייחסויות לבית המשפט, לעניין זכות העמידה של האם כמבקשת. ב”כ היועצת המשפטית לממשלה חזרה על עמדתה לפיה יש למחוק את האם מרישומיה כמבקשת בהליך ואף לא לאפשר לה לעיין בתיק. ב”כ המבקשת הדגישו את זכותה של האם להשמיע את עמדתה בהליך הנזקקות של ילדיה.
ביום 27 לאוקטובר 2024, הועברה לבית המשפט הודעה מעמותת “גג לנזקק ולחוסה”, לפיה בצו שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, ביום 18 למאי 2024 – היא מונתה לאפוטרופוס לענייני גוף ורכוש של הקטינים. לכן, ועל מנת למנוע מצב של החלטות סותרות, בהחלטה מיום 2 לנובמבר 2024, התבקשו הצדדים להבהיר מה הם ההליכים המתקיימים בפני בית המשפט לענייני משפחה בעניינם של הקטינים.
בתגובתה מיום 4 לנובמבר 2024, ציינה עו”ס לחוק הנוער, כי בפני בית המשפט לענייני משפחה התקיימו מספר הליכים בעניינם של הקטינים הכוללים בקשות “למינוי אפוטרופוס נוסף לקטינים” ובקשות הנוגעות לטיפולים הרפואיים של הקטין X.
בתגובת האפוטרופא לדין מיום 6 לנובמבר 2024 הובהר, כי בפני בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע התנהל הליך שהסתיים, במסגרתו ביקשה הסבתא להתמנות כאפוטרופוס נוסף לקטינים. מתגובת ב”כ המבקשת מאותו היום עלה, כי בשל יעוץ משפטי שגוי שקיבלה הסבתא, היא הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בקשה להתמנות כאפוטרופוס נוסף על הקטינים, הבקשה נדחתה ומאז לא פנתה בבקשות נוספות לבית המשפט לענייני משפחה.
דיון והכרעה
מעמד הורה, שנשללה ממנו האפוטרופסות, בהליך נזקקות ילדו
סעיף 4 לתקנות הנוער התשל”א-1970 (להלן: תקנות הנוער) קובע כדלהלן:
“המשיבים בבקשה
4. האחראי על הקטין יהיה המשיב בבקשה; הקטין לא יהיה משיב בבקשה אלא אם לדעת פקיד הסעד הוא מסוגל לכאורה להבין את הענין וטובתו מחייבת זאת…”
משנשללה האפוטרופסות מהמבקשת, היא אינה אחראית על הקטינים, ומשכך אינה המשיבה בתיק הנזקקות. יחד עם זאת, במקרה טראגי זה, וכפי שיפורט בהמשך, מצאתי לבחון את בקשות המבקשת לגופן.
היועמ”ש חזרה על עמדתה, לפיה יש למחוק לאלתר את הבקשות, שכן בנסיבות אלו “אין לה את היכולת לראות את טובת הקטינים”.
אף אם אקבל את הנחת היועמ”ש לפיה ביסוד שלילת האפוטרופסות עומדת ההנחה שהורה שהוגש כנגדו כתב אישום בנסיבות אלו, אינו רואה את טובת ילדיו, אין הדבר משליך על אחריותו של בית המשפט לשמוע את עמדתו בהליך הנזקקות של ילדיו.
לא אחת, בהליכים המתקיימים בפני בית המשפט לנוער, עומדים צדדים להליך שהם הורים שיתכן שאינם “רואים את טובת ילדיהם”. גם במקרים בהם בית המשפט קבע כי מדובר בהורים שפגעו פיזית או נפשית בילדיהם, וניתן צו להוצאת ילדיהם לחזקת רשות הסעד, בכל בקשה לשינוי או הארכת אותו צו – מחויב בית המשפט לשמוע את עמדתם (ראו סעיף 8 לחוק הנוער). הנה כי כן, קביעה כי ההורה רואה רק את טובת הילד אינה תנאי לזכות העמידה של הורה בהליך הנזקקות.
הכלל העיקרי המנחה את בית המשפט לנוער בהחלטותיו הוא טובת הקטין שבפניו. כדי לדעת מהי טובת הקטין, הוא נדרש, בין השאר, לשמוע ולבחון עמדה גם של מי שנשללה ממנו האפוטרופסות (וראו לעניין זה את החלטת כבוד השופט ערן שילה בתלה”מ 42942-11-22 פלונית נ’ פלוני (עציר) ואח’ (פורסם בנבו 4.6.2023)). יכול להיות מצב, בו הורה, אף שנשללה אפוטרופוסתו, יבקש בקשה שהיא לטובת ילדיו. ובכל מקרה, חזקה על בית המשפט, כי בקשתו תבחן, בראייה רחבה של נסיבות המקרה, והכל בשים לב להמלצת גורמי הטיפול ועל מנת להגיע לתוצאה הטובה ביותר עבור הקטין שבפניו.
מצאתי, כי במקרה הטראגי שבפני, בהם מדובר בקטינים ללא כל עורף משפחתי, יש לבחון את בקשות המבקשת לגבי הקשר עם הסבתא, הגם שהיא אינה המשיבה בהליך. את הסמכות החוקית לכך מצאתי בסעיף 1 בתקנות הנוער:
“עקרון יסוד:
בהליך לפי החוק, ישקול בית המשפט את טובתו של הילד ובכלל זה את מכלול זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו, וכן את רצונו בהתחשב בגילו ובכישוריו המתפתחים.
1.ב בכל עניין של סדרי דין שאין עליו הוראה אחרת לפי תקנות 2 עד 16, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק…”
הבקשות לגופן
הבקשה הראשונה: לעניין בקשת המשיבה לשהות ליד הקטין X בבית החולים בעת אשפוזו – כעולה מתגובת עו”ס לחוק הנוער, ב”כ היועמ”ש ואפוטרופא לדין, הסבתא מבקרת את הקטין ושוהה לצידו בבית החולים. למעשה, מאז הוצאת הקטין מחזקת אימו – הסבתא מצויה בקשר עם הקטינים ומבקרת אותם במרכז החירום. הודגש, כי גורמי הטיפול אפשרו את הקשר עם הסבתא, והכל בראי טובתם של הקטינים. בנסיבות אלו, קבעתי (כבר בהחלטה ביום 31 לאוקטובר 2024) כי הסבתא רשאית לבקר את הקטין ולשהות לצידו – והכל באישור ובתיאום עם עו”ס לחוק הנוער והאפוטרופוס של הקטינים.
הבקשה השנייה לביצוע בדיקה גנטית לX לצורך בירור רפואי – יובהר כי מקובלת עלי הטענה, כי אין בסמכות בית המשפט לנוער להורות על טיפולים ובדיקות רפואיות לקטין. הדבר נכון ביתר שאת, בשעה שבית המשפט לענייני משפחה מינה לקטין אפוטרופוס ונתן לו הוראות בעניין הטיפול הרפואי לX (ראו סעיף 68(ב) לחוק הכשרות המשפטית וגם ע”ש 3275/98 ורשביאק אייל, פקיד סעד לחוק הנוער מעירית חולון נ’ פלונית (11.6.1998) וגם בג”ץ 8533/13 פלונית נ’ בית הדין הרבני הגדול (29.6.2014)).
לעניין הבקשות השלישית והרביעית, שהסבתא תמונה להיות אומנה קבועה לקטינים והבקשה לאישור יציאת הקטינים לסופי שבוע בבית הסבתא – מצאתי לדחות בקשות אלו ממספר סיבות; אכן, מקובלת עלי עמדת המשיבות, לפיה עניינים מסוג זה נבחנים במסגרת ועדות לתכנון טיפול והערכה לקטין. בקשתה של הסבתא לשמש כמשפחת אומנה נבחנה ע”י גורמי הטיפול, שמצאו שהיא אינה מתאימה. כך גם לעניין הקשר בין הקטינים לסבתא ותדירות המפגשים בניהם. משעה שאין מחלוקת, כי העו”ס לחוק הנוער וגורמי הטיפול מאפשרים את הקשר בין הסבתא לקטינים באמצעות מפגשים, סבורני, כי גם בקשה זו תקבע ע”י גורמי המקצוע, והכל בראי טובת הקטינים.
מינוי אפוטרופוס, סמכויות מקבילות בבתי המשפט לנוער ולענייני משפחה
בפני בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע התנהלו הליכים בעניינם של הקטינים: בקשות למינוי אפוטרופוס (זמני וקבוע); בקשות לקבל הוראות בעניין ההליכים הרפואיים של הקטין Xובקשת הסבתא להתמנות כאפוטרופוס נוסף לקטינים. קיומם של הליכים אלו לא הובא לידיעתי מבעוד מועד, על אף שברור כי הם נוגעים להליכים המתנהלים בפני. הליכים מקבילים אלו שהתנהלו בפני בית המשפט לענייני משפחה הובאו לידיעתי רק לאחר מס’ בקשות הבהרה של בית המשפט לצדדים.
קיום הליכים דומים בפני ערכאות שונות, עלולים להביא לעיוות דין, להחלטות סותרות, וכן ל”בזבוז” זמן שיפוטי שהוא משאב ציבורי יקר (וראו לעניין זה: כבוד השופט והנשיא בדימוס אהרון מלמד ז”ל, “בית משפט לעניני המשפחה כישראל”, הפרקליט (לז) (תשמ”ז)). הדבר נכון, ביתר שאת, עת מדובר “בדיני נפשות” בהליכים המתקיימים בפני בית המשפט לנוער ובית המשפט לענייני משפחה. ראוי היה כי הצדדים, היו מציינים מלכתחילה, את כלל ההליכים שהתקיימו בעניינם של הקטינים, בבית המשפט לענייני משפחה בב”ש. שכן, רק מהטעם הזה הייתי דוחה את הבקשות.
בתמיכה לבקשות, ציינו ב”כ המבקשת, שבהתאם לסעיף 27א(ה) לחוק הכשרות, בית המשפט רשאי לבקשת ההורה להורות על המשך האפוטרופסות (גם לעניינים מסוימים), וזאת על אף ההרשעה או הגשת כתב האישום כנגדו. יודגש, כי הסמכות לכך נתונה לבית המשפט לענייני משפחה ולא לבית משפט זה (ראו סעיף 78 לחוק הכשרות).
אומנם הליך הנזקקות בעניינם של הקטינים החל בטרם מונה להם אפוטרופוס על ידי בית המשפט לענייני משפחה, אך הדבר אינו מקנה סמכות “בענייני אפוטרופסות” לבית המשפט לנוער כפי שציינה כבוד השופטת ד’ ביניש:
“הוראת-סעיף 3(4) לחוק הנוער מסמיכה את בית-המשפט לנוער להורות על הוצאתו של קטין נזקק ממשמורת האחראי עליו ומסירתו למשמורתה של רשות הסעד, והכל בנסיבות המנויות בסעיף האמור. עם זאת, אין בהוראת-סעיף 3(4) הנ”ל על-פי לשונה ותכליתה, כדי להסמיך את בית-משפט לנוער להכריע בסכסוכים על-פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות” (בג”ץ 8906/04 פלונית נ’ פלוני (20.7.2005) וראו גם רע”א 4803/22 פלוני נ’ פלונית (14.7.2022)).
בכל מקרה, שעה שמונה לקטינים אפוטרופוס לענייני גוף ורכוש ע”י בית המשפט לענייני משפחה – אין בסמכות בית המשפט לנוער ליתן הוראות לאפוטרופוס, שכן מדובר בסמכות ייחודית של בית המשפט לענייני משפחה בלבד (ראו סעיף 39 וסעיף 78 לחוק הכשרות). הדבר נכון ביתר שאת, בשעה שהאפוטרופוס אינו צד להליך זה.
יוער, כי צו הנזקקות בעניינם של הקטינים בתוקף עד ליום 25 למרס 2025, המשיבות ישקלו האם יש צורך להאריכו, בשעה שמונה לקטינים אפוטרופוס חיצוני במינוי בית משפט, שאמון על כלל צורכיהם (ויש להניח כי יפעל בשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול והכל לטובת הקטינים).
המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים, לב”כ היועמ”ש, לעו”ס לחוק נוער ראשית ולנשיאת בתיהמשפט לנוער.
ניתנה היום, ט”ז חשוון תשפ”ה, 17 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
