בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
לפני
כבוד סגנית הנשיא, השופטת יעל רז-לוי – אב”ד
כבוד השופט אהרון משניות
כבוד השופטת רחל תורן
בעניין: מדינת ישראל
ע”י פמייד – עוה”ד מורן גז
מוראד אלקרעאן (עציר)
ע”י ב”כ עוה”ד אבנר שמש
נגד
המאשימה
הנאשם
הכרעת דין
(עותק מותר בפרסום)
בהתאם להסכמת הצדדים ולהחלטתנו מיום 31.1.25, להלן עותק מותר לפרסום של הכרעת
הדין שניתנה על ידינו ביום 25.06.24 בהשמטת פרטים מסוימים. פרטי המתלוננת וכל פרט
מזהה אודותיה נותרים אסורים בפרסום.
השופטת רחל תורן
כתב האישום
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר מייחס לו עבירת אינוס לפי סעיף 345(ב)(2) ו- (3) לחוק העונשין,
התשל”ז – 1977 (להלן: “חוק העונשין”), עבירה של מעשים מגונים לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף
345 (ב) (2) ו – (3) לחוק העונשין וכן עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק.
על פי הנטען בכתב האישום, במועד הרלבנטי לכתב האישום, המתלוננת עבדה והתגוררה באחד מבתי
המלון שב[הושמט] ובינה לבין הנאשם אין היכרות מוקדמת. בתאריך 2.8.2021 בשעה 22:00 לערך,
התיישבה על מיטת שיזוף בחוף של אחד מבתי המלון ובשלב מסוים נרדמה. כעבור מספר שעות, בתאריך
3.8.2021, בשעה 03:00 לערך, התעוררה והחלה לצעוד למלון. בעת שהייתה בדרכה, החל הנאשם ללכת
בעקבותיה, לדבר איתה ולחבקה. היא ביקשה מהנאשם שיניח לה והתחמקה למלתחה סמוכה. הנאשם
נכנס בעקבותיה למלתחה ודרש ממנה לקיים עמו יחסי מין. בתגובה, החלה המתלוננת לצעוק והנאשם
יצא מן המלתחה, אך מיד לאחר מכן, נכנס שוב, תוך שהוא אוחז בידו ראש של בקבוק זכוכית שבור,
הצמיד את שבר הבקבוק לצווארה וגרם לה לחבלות: שריטות וסימן אדום על הצוואר. הוא איים עליה
1 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
שיהרוג אותה, והחל לנשק אותה שלא בהסכמתה החופשית, הפשיט אותה בכוח מבגדיה, הפשיל את
מכנסיו עד לקרסוליו, ובעודה יושבת על מדרגה במלתחה, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה ובעל אותה
בניגוד לרצונה. בשלב מסוים ליקק את איבר מינה שלא בהסכמתה, ולאחר מכן שב והחדיר את איבר מינו
לאיבר מינה עד אשר בא על סיפוקו על בטנה.
במעשיו אלה בעל את המתלוננת ואף ביצע בה מעשים מגונים, הכול תוך איום בנשק קר וגרימת חבלה
גופנית, ואיים עליה שלא כדין בכוונה להפחידה או להקניטה.
המענה לכתב האישום
הנאשם הכחיש את המיוחס לו ומסר כי המתלוננת ניגשה אליו עת ישב עם חבריו, ביקשה סיגריה,
ומאוחר יותר ביקשה ממנו ללוותה, ואף ביקשה ממנו להיכנס איתה למלתחות, שם קיים עמה יחסי מין
בהסכמה. באשר לשבר הבקבוק, הנאשם אישר כי אכן שתה ‘קולה’ מבקבוק במקום, אך הכחיש את כל
טענותיה לעניין שבירת הבקבוק ואיום באמצעותו.
סקירת הראיות
במסגרת פרשת התביעה העידה המתלוננת – שתיארה את האירועים נשואי כתב האישום, וכן הובאו אמה
ואחיה שהעידו על מצבה הנפשי לאחר האירוע. כמו כן העידו מנהל המשק של המלון בו עבדה המתלוננת
ועובדים נוספים, הוצגו תיעודים של סימנים על צווארה, של שבר הבקבוק באמצעותו אוימה, ממצאי
התאמת טביעות אצבע של הנאשם עליו, הוגשו מסמכים רפואיים אודות הבדיקה שעברה המתלוננת
בבייים [הושמט] לאחר שהתלוננה במשטרה, אמרות הנאשם במשטרה, עימות שנערך בין הנאשם
למתלוננת, שחזור שערכה המתלוננת, ומוצגים נוספים שיפורטו בהמשך.
–
במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם, וכן הוגשו הודעות המתלוננת במשטרה בתיק זה בניסיון להצביע על
סתירות בינן לבין עדותה בפנינו, וכן הודעותיה מתיק משטרה נוסף במסגרת תלונת אונס קודמת
שהגישה בעבר, וכן הוגשה חוות דעת מומחה בנושא הסימנים שנראו על צווארה של המתלוננת.
עדות המתלוננת
בחקירתה הראשית, סיפרה המתלוננת כי היא בת 46, רווקה ולה 3 ילדים. רוב חייה עבדה ברשתות פארם
שונות ובשל משבר הקורונה החלה לעבוד בתור חדרנית במלון ב[הושמט]. ביום האירוע עבדה כ-12 שעות
ברציפות, ובסביבות השעה 22:00 בלילה, כאשר סיימה את המשמרת, קנתה לעצמה בירה, נשכבה על
מיטת שיזוף בחוף הים וככל הנראה נרדמה בשל העייפות. כאשר התעוררה עזבה את המקום, ואז הבחינה
2 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
העד ח’ מסר בחקירתו הראשית, כי הוא מכיר את הנאשם, ותיאר כי הם עבדו יחד במלון. הוא ראה את
הנאשם עם בחורה ממוצא רוסי, סיפר שדיברו, הנאשם מסר לו את הטלפון הנייד שלו, הלך וחזר. לא יודע
מה קרה אחר כך כי הלך לישון. נשאל מה אמר לו הנאשם על ייהבחורהיי שראה אותו מדבר איתה באותו
לילה, תיאר אותה בהמשך כבחורה רוסיה עם שיער שחור גזור מקדימה (מתאים לתיאור של המתלוננת
– ר.ת.) ועל כך ענה שהוא לא שאל והנאשם לא סיפר לו עליה (עמ’ 250 ש’ 3).
רס”מ מיכאל זיגלר
חוקר במשטרת ערד באמצעותו הוגשו המזכרים ת/10 ו- ת/10א’, לפיהם ניסה להשיג ללא הצלחה את
חבריו של הנאשם לפי פרטים שמסר הנאשם, וכן שוחח טלפונית עם ח’, שסיפר לו כי הוא ידיד של
המתלוננת, וכי ביום 3.8.2021 המתלוננת אכן שלחה לו הודעה בה כתבה כי נאנסה ואיימו עליה עם בקבוק,
אך ההודעה לא נשמרה אצלו בטלפון שכן הוא נוהג למחוק הודעות נכנסות. כשהתבקש להגיע למסור
עדות, השיב ח’ שאינו מעוניין להיות מעורב בתיק זה והוא חולה.
בחקירתו הנגדית נשאל החוקר האם ראה את ההודעה והשיב שהוא עצמו לא ראה את ההודעה
שהמתלוננת ציינה כי נשלחה לח’, וככל שהיה רואה היה מצלם אותה (עמ’ 228 ש’ 5). כשביקש מהמתלוננת
לראות את ההודעה ששלחה לטענתה לח’, היא מסרה שהטלפון הנייד שלה נגנב.
דו”חות צפייה במצלמות האבטחה במלון ובסביבה
,
ת/13 – בתאריך 2.8.21 בשעה 22:34 נצפית המתלוננת נכנסת לחוף עם תיק גב, לאחר מכן חוזרת והולכת
לצד השני, לאחר חצות בשעה 00:27 יוצאת מהחוף והולכת לכיוון מלון (הושמט), נכנסת לאזור המלתחות
שם ויוצאת כעבור שעה, בשעה 01:38, והולכת לכיוון מלון (הושמט), כעבור דקה הנאשם מתנתק
מהחבורה והולך גם הוא לכיוון מלון (הושמט). בשעה 03:56 נראה הנאשם חוזר מכיוון מלון (הושמט)
ונכנס למלון (הושמט).
ת/19 – ביום 2.8.21 בשעה 21:06 נצפתה המתלוננת לובשת חולצה ארוכה וג’ינס ארוך, יצאה מהמלון.
בשעה 22:15 נצפתה נכנסת לחנות (הושמט), בתוך החנות נראית בוחרת 2 פחיות בירה. במצלמות של
המועצה היא נראית בשעה 04:37 (שעה לאחר הנאשם ר.ת.) הולכת למלון (הושמט) וניגשת לפקיד
הקבלה.
מסמך מחדר מיון [הושמט] אודות בדיקת המתלוננת
מהמסמך האמור ת/18 עולה כי לפי הדיווח שהמתלוננת מסרה לצוות, בסמוך לאחר הגשת התלונה
במשטרה, הייתה שפיכת זרע בתוך הנרתיק. המתלוננת מתארת שם ששתתה 2 בקבוקים ונרדמה
והתעוררה כאשר גבר רוכן לעברה. היא התעוררה והתחילה לברוח, בסוף נכנסה לחדר ההלבשה של מלון
דוד, הגבר נכנס אחריה ודרש ממנה מין. בהתחלה צעקה לעזרה ואז יצא, שמעה שבירה של בקבוק ונכנס
11 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
ושרט אותה בצוואר ואיים עליה, היא ניסתה לדבר איתו באופן עדין וזה לא עזר. נשאלה בפרק 4 בעמ’ 4
האם חוותה אירוע של תקיפה מינית בעבר, וענתה על כך בשלילה, והאם הוגשה על ידה פעם תלונה
במשטרה וענתה שוב בשלילה. בעמ’ 5 מתואר שבצוואר יש אזורי שפשוף ו 2 שריטות של 2-3 סיימ
צמודות ומעל שריטה של 4 סיימ, וכן המטומה של 2 ס”מ מתחת לקלוויקולה (עצם הבריח) הימנית.
גרסת הנאשם
אמרת הנאשם הראשונה מיום 10.08.2021 – ת/8
באמרה זו, שתכונה להלן ייהאמרה המכחישה”, הנאשם מסר כי הוא בן 23, מאורס, עובד כשישה חודשים
במלון בנהושמט]. לפעמים נוהג לשתות אלכוהול עם חבריו אך לא שתה למעלה משבועיים, ולא עישן
סמים כבר חודש. מסר כי הפעם האחרונה שקיים יחסי מין הייתה לפני כשנה ולאחר אירוסיו לא דיבר
עם אף אישה אחרת. הוא מאורס חודשיים, והוא אינו נוהג להפשיט בחורה אלא אם היא רוצה, לא בכוח.
ביום שני בשבוע (יום האירוע – ר.ת.) יצא עם חבריו לחוף בשעה 21:00 בלילה אך לא שתה אלכוהול.
לדבריו הם חזרו למלון בשעה 23:00 או 00:00, כיוון שעד 00:30 ניתן להיכנס חזרה למלון ולאחר מכן
המלון נסגר. תיאר כי כולם חזרו יחדיו למלון. שלל שהכיר מישהי באותו לילה, שלל שמכיר בחורה בשמה
של המתלוננת ומעולם לא שוחח עמה (ש’ 101). כשהוטח בו שקיים יחסי מין באותו לילה הכחיש זאת
ואמר שניתן אף לבדוק זאת במצלמות של המלון. לדבריו: “לא לא משקר, ואם הייתי בחוץ הייתי אומר”
(ש’ 113).
אמרת הנאשם השנייה מיום 12.8.2021 – ת/8א
הנאשם מסר שדיבר עם עורך דין והוא רוצה לספר כעת שבאותו יום כן שכב עם בחורה. לדבריו, לא סיפר
על כך קודם לכן כי הוא מאורס ולא רצה שהאישה שלו תדע ששכב עם מישהי אחרת. באותו יום ישב עם
חבריו שאת שמותיהם מסר, כולם מלצרים במלון, וזה היה אחרי השעה 23:00. בחוף הוא שתה כוס וודקה
אחת עם אקסל. פתאום באה אליהם בחורה, ביקשה סיגריה. הוא נתן לה קופסת סיגריות והיא התיישבה
איתם על מיטת שיזוף, שאלה אותם מה הם עושים שם והציעה לו ללכת איתה לצד, והוא הלך איתה לחוף
של מלון סמוך. הם דיברו, הוא סיפר לה שהוא מערד ושהוא נשוי. שאל אותה לשמה והיא ענתה אנג’לי,
שהיא מ[הושמט]. הוא היה ללא חולצה והיא התחילה לנשק אותו מהגרון’ ובפה, ואמרה לו שיש שם
הרבה אנשים ושיילכו הצדה. היה שם מקום בו מתלבשים, הכניסה הייתה חסומה עם ערימת כיסאות
והוא הזיז אותם והם נכנסו פנימה. היא הורידה את בגדיה וגם הורידה את מכנסיו. הוא נשכב על הספסל
והיא מצצה את איבר מינו. אמר לה לעלות עליו והיא התיישבה עליו, נישקה אותו והכניסה את איבר מינו
לאיבר מינה. כשהרגיש שהוא מגיע לפורקנו “הרמתי אותה עם הידיים וזרקתי הצדה וגמרתי על
הרצפה”. היא רצתה שיעשו שוב סקס והוא אמר שתתן לו לעשן סיגריה ואז יעשו שוב. הם התלבשו
והדליקו סיגריה ואז היא הביטה בשעון שלה ואמרה שיש לה עבודה והיא צריכה ללכת למלון. הנאשם
שאל אותה איך יפגוש אותה שוב והיא אמרה שיבוא למחרת לאותו חוף. הוא הלך לחבריו והיא הלכה
12 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
למלון. אחרי שחזר שכח מזה ולא הלך למחרת לחוף. היא אמרה לו לבוא למחרת ב 19:00 אך הוא לא
יכול היה לבוא כי הייתה לו עבודה (ש’ 6).
הנאשם הסביר שהחליט כעת לספר למשטרה על האירוע כי ארוסתו כבר יודעת. אמרו לה שהוא אנס.
בזמן האירוע הוא לבש מכנסיים קצרים וחולצה של המלון, אותה השאיר עם חבריו כשהלך עם
המתלוננת. אמר שהמתלוננת קצת מבוגרת אבל יפה, לבשה מכנסי ג’ינס וחולצה וורודה, היא החזיקה
בירה והיה לה ג’וינט ביד שהיא עישנה. נשאל אם היא הייתה שיכורה וענה “נראה לי היא הייתה שיכורה
לגמרה… הייתה הולכת ימינה ושמאולה. כשהלכנו ביחד. אני תפסתי אותה ביד ושאלתי את שיכורה
והיא אמרה לי כן אבל קצת” (הטעויות במקור – ר.ת.) (ש’ 24).
הנאשם הוסיף כי הוא הציע למתלוננת ללכת לחדר במלון אבל היא אמרה שיותר טוב שם. את הבגדים
שהורידה הניחה על הרצפה ונשארה עירומה. את מכנסיו הקצרים הפשיל עם התחתונים למטה, היא
התיישבה עליו והיא זו שהכניסה את איבר מינו לתוכה. היא אמרה לו שהיא עובדת בניקיונות במלון בו
עבדה. הם הלכו בסביבות השעה 1:00 וחזרו בערך בשעה 3:00. כשחזר נותר שם רק חבר אחד (עד התביעה
חי הנייל – ר.ת.) והם חזרו יחד למלון. הוא סיפר לחבר שעשה איתה סקס. בזמן שעשו סקס לא היה לה
משהו ביד, היא שמה את הטלפון שלה בתיק והניחה את התיק על הרצפה (ש’ 55). שאל אותה אם היא
מתחתנת, אמרה שלא, שהיה לה חבר והם נפרדו. כשהוצגה לו תמונתה של המתלוננת אמר שזו אנג’לה.
כשהוטח בו שהיא טוענת שרדף אחריה ודרש ממנה סקס ענה יילא לא לא, מה פתאום. היא התחילה לנשק
אותי” (ש’ 73). כשהוטח בו שהיא טוענת שאיים עליה עם שבר בקבוק, הכחיש ואמר שלא תפס משהו
שבור בכלל, וציין כי גם לא ראה שברי זכוכית ליד המלתחות. לשאלה מדוע היא מתלוננת נגדו אמר שיכול
להיות שמישהו שלח אותה, שהוא מרגיש שיש פה משחק, כי היא ניגשה ישירות אליו. הנאשם מסר
למשטרה את מספרי הטלפון של חבריו שלטענתו היו עמו באותו ערב (יצוין כי המשטרה ניסתה לאתרם
ללא הצלחה ת/23 – ר.ת.).
אמרת הנאשם השלישית במשטרה מיום 24.08.2021 – ת/8ב
הנאשם נשאל האם קנה למתלוננת שתייה בטרם קיימו יחסי מין והשיב בשלילה, תוך שציין כי היה לה
בתיק בקבוק גדול ובירה ביד, שניהם בקבוקי זכוכית. הוא שתה לפני שפגש אותה אך כשראה אותה
החזיק בקבוק קולה’ ביד. סיפר שאמר לה שהוא מכסייפה. בהמשך שאלה אותו האם הוא מעוניין לשכב
איתה, והנאשם הציע לה לבוא עמו למלון, אך היא אמרה לו שיש מקלחות ושיבוא איתה לשם. כשהגיעו
למקלחות מצאו כסאות, הוא משך כיסא למקלחת, הם נכנסו פנימה, המתלוננת החלה לנשק אותו ואמרה
לו ‘איזה חתיך נדלקתי עלייך’ והוא השיב לה שגם היא יפה. היא התחילה לנשק אותו, אולי בגרון, וירדה
לאט והחלה למצוץ את איבר מינו, אז התפשטה, הוא ישב על הספסל והיא עלתה עליו (ש’ 26). כשנכנסו
למלתחות ה’קולה’ שלו הייתה איתו (ש’ 28), הם עישנו סיגריה, התחילו את הסקס ואחרי שסיימו עישנו
13 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
עוד סיגריה, והוא שאל אותה אם היא רוצה לשכב שוב או שזה מספיק, והמתלוננת השיבה לו לדבריו:
ילא, מחר, תביא את הטלפון שלך ונפגש’ והוא השיב לה שלא צריך להתקשר, שתגיע למלון ותחפש את
אובמה’, כך קוראים לו שם (ש’ 30).
הנאשם שלל שאנס את המתלוננת, טען שאם זה היה אונס לא היה מוסר לה את פרטיו ואת מקום עבודתו.
שלל כי שבר בקבוק זכוכית כלשהו ולא ראה זכוכיות על הרצפה (ש’ 34 ואילך). כשהוצגה לו תמונה של
בקבוק קולה’, אישר שהבקבוק שלו, והוא אינו יודע כיצד נשבר, וכי יתכן שהמתלוננת בעצמה שברה. טען
כי כשהלך – הבקבוק לא היה שבור. כשנאמר לו שיש טביעות אצבע שלו על הבקבוק, השיב שהבקבוק אכן
היה איתו וכי יתכן שיש עוד בקבוקים בחוף עם טביעות אצבע שלו והוסיף: “אין מצב שמישהו התארס
לפני חודשיים ויעשה דבר כזה אונס כי אני אוהב את האישה שלי, אשה שלי עכשיו נפרדת ממני בגלל
הדבר הזה, כמו שאני אומר לך באתי להגיש תלונה וקיבלתי תיק אונס בהרדמה” (ש’ 42). מסר כי לאחר
מכן שב עם חבר שלו למלון, בשעה 01:00 בלילה, הוא יצא להביא סיגריות וחזר שוב למלון שכן היו לו
סיגריות ברכב. כשיצא שוב מהמלון זה היה למשך זמן רב כיוון ששוחח עם האישה שלו בטלפון (ש’ 52).
טען שאם היה מדובר באונס, המתלוננת לא הייתה נותנת לו לגעת בה והוא היה אמור להכות אותה או
לשרוט אותה. כשנשאל מדוע שהמתלוננת תשקר, השיב כי פעם הייתה לו בעיה עם רוסי במלון בו עבדה
וכנראה הוא שלח את המתלוננת, שכן היא ניגשה ישר אליו. סיכם ואמר: ייהרסה לי את החיים, אין מה
לעשות” (ש’ 62).
עדות הנאשם בבית המשפט
בבית המשפט חזר הנאשם וסיפר כי בערב בו התרחש האירוע יצא עם חבריו לחוף הים, שתה עמם כוס
אלכוהול אחת, נכנס לים, ולאחר ששטף את עצמו, ניגשה אליו המתלוננת ושאלה אותו אם יש לו סיגריות.
הוא ענה שיש לו במקום בו ישב קודם עם חבריו. היא ביקשה שיביא לה וכך עשה, נתן לה קופסת סיגריות.
היא שאלה אותו מהיכן הוא, ענה לה מכסייפה, שאלה לשמו, לגילו ולמקום עבודתו והוא ענה. אמרה לו
ששמה אנג’לה, שהיא מתגוררת ב[הושמט] ועובדת במשק בית במלון. הוא שאל אותה אם יש לה חבר
והיא ענתה בשלילה, שהיא נפרדה ממנו לפני מספר שבועות. שאל אם יש לה ילדים והיא ענתה בשלילה.
הם התחילו לדבר ואז היא התחילה לנשק אותו “מהגרון”, והוא גם נישק אותה. הוא הציע לה ללכת
למלון שם יש לו חדר, אך היא ענתה ששם יראו אותה ואז הלכו לאזור המלתחות. היו שם כיסאות והם
הוציאו אותם, נכנסו למלתחות, היה שם ספסל מרובע, הם התיישבו והחלו להתנשק. היא שאלה אותו
אם בא לו לשכב איתה, והוא השיב לה “אם את רוצה למה לא?” (עמ’ 257 ש’ 30). היא זרקה את בגדיה
על הרצפה והוא נישק אותה ואמר לה שתעלה עליו. היא הורידה לו את הבגדים, את המכנסיים של
העבודה והוא הפשילם עד לברכיו: “והיא עלתה עלי וכאילו ושכבנו ביחד והכל היה בסדר. אחרי המספר
ישבנו” (עמ’ 258 ש’ 9-10). לדבריו, היא הייתה זו שהכניסה את איבר המין שלו לאיבר מינה (עמ’ 258 ש’
14 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
17-18), צחקה כל הזמן, הוא לא הרגיש שהיא מאוכזבת. לאחר שסיימו ישבו ועישנו ואז אמרה שיש לה
עבודה והיא צריכה ללכת. כששאל אותה כיצד יפגוש אותה שוב, ענתה שלמחרת בשעה 19:00 ייפגשו
באותו מקום. הוא אמר שאינו יודע אם יהיה לו זמן והיא אמרה לו שיגיע בכל זאת, והוא הלך. לדבריו,
אמר לה שאם תרצה לחפש אותו, הוא מוכר בכל בתי המלון באזור בשם ‘אובמה’. כששאל אותה מדוע לא
הלכה לחוף של המלון בו היא עובדת, אמרה לו שרק בחוף בו נפגשו יש אנשים. לאחר שנפרדו ראה שהיא
יוצאת והולכת למלון, והוא הלך לחבריו.
כשנקרא למשטרה, לא ידע את הסיבה לכך, ושם לדבריו לא סיפר את האמת כי לא רצה שארוסתו תדע
שהיה במשטרה. הוא ממשפחה מכובדת ועמד להתחתן כעבור חודש, ולא רצה שידעו מכך, אבל שבחקירה
השנייה סיפר את כל האמת.
לטענתו, דברי המתלוננת כנגדו הם שקר. היא הזדהתה בשם לא שלה. כשאמרו לו במשטרה את שמה, לא
ידע במי מדובר. כשהוצגה לו תמונתה מיד אמר שזו אנג’לה, כפי שהיא הזדהתה בפניו. החוקר שאל אותו
מהיכן הוא יודע פרטים רבים אודותיה, שהיא גרה ב[הושמט] ושהיא עובדת ניקיון במלון והוא ענה שהיא
סיפרה לו הכול, שהם ישבו יחד שעה או יותר. עמד על כך שלא אנס אותה: “זה היה הכל בהסכמה שלה.
אני שאלתי אותה את רוצה שאני אשכב אתך? היא אמרה לי כן, למה לא? אין לי חברים אין לי כלום,
אנחנו יכולים לעשות את הכל. זה מה שהיה” (עמ’ 262 ש’ 14-16).
בחקירתו הנגדית נשאל על הודעתו הראשונה במשטרה שם שיקר. הוא התבקש להסביר מדוע אמר שם
שהתארס רק חודשיים קודם לכן, ושלא קיים יחסי מין במשך שנה, והסביר: “שיקרתי בחקירה
הראשונה בגלל החתונה שלי ובגלל המורשת שלי בגלל אמא ובגלל האחים” (עמ’ 265 ש’ 17-18). אישר
שהתארס בתאריך 29 בינואר של אותה שנה. החקירה הראשונה מאוד הלחיצה אותו, חשב שמדובר
במשהו קצר שיימשך 5 דקות אבל כששמע שהוא מואשם באונס הוא התמוטט ופונה לבית חולים. לאחר
שנעצר והבין שאינו חוזר הביתה, סיפר את האמת, שכן כל המשפחה כבר ידעה הכול. בחקירה הראשונה
שיקר כי היה בלחץ ולא עיכל את זה עדיין (עמ’ 272 ש’ 18). הודה בחקירתו הנגדית בפנינו שוב ושוב ששיקר
בחקירתו הראשונה בכל הפרטים לגביהם נשאל: לגבי השעה שחזר למלון, החברים שחזרו עמו למלון,
לגבי שתיית אלכוהול, ולגבי קיום יחסי מין באותו לילה.
נשאל על כך שאם רצה לומר את האמת, מדוע אמר שהתארס חודשיים קודם לכן למרות שהתארס כחצי
שנה קודם לכן, וענה כי אין לו הסבר לכך, והתעקש: “בחקירה השניה אני לא שיקרתי בכלל” (עמ’ 283
ש’ 25). הוא אישר למאשימה שאמר למתלוננת שהוא נשוי, זאת כיוון שהיה מאורס. לאחר שדיברו עשרים
דקות לערך היא התחילה לנשק אותו, ואז הציע לה ללכת למלון אך היא לא רצתה. הוא זוכר היטב כל
מה שקרה, ואם כך, נשאל על ידי המאשימה, כיצד לא זכר בבית המשפט את מה שסיפר בחקירתו
במשטרה, שהמתלוננת גם מצצה את איבר מינו, ועל כך השיב שהיא אכן עשתה זאת ושאם היו בודקים,
היו מוצאים את הד.נ.א שלה על איבר המין שלו (עמ’ 289 ש’ 14-15), ולא סיפר זאת בבית המשפט כי
15 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
התבייש וכי היה בלחץ. לאחר שסיימו, כלשונו: “לאחר שזרקתי אותה הצדה” (עמ’ 296 ש’ 22), הם דיברו
ועישנו סיגריה, דיברו על העבודה שלה וחזר על כך שהיא אמרה שהיא רוצה לשכב איתו שוב אבל לא כעת
אלא שייפגשו למחרת בשעה 19:00 בערב.
הנאשם הבין שהיא מבוגרת ממנו, היא מצאה חן בעיניו, ותיאר שהיא הייתה שיכורה, הייתה “שיכורה
מההתחלה” (עמ’ 300 ש’ 25), “כאילו שיכורה לגמרי, כאילו היא הייתה שיכורה ובקושי הולכת”…
“הייתה לה בירה ביד כאילו” (עמ’ 300 ש’ 30, 33). לשאלה אם ראה שהיא שיכורה מדוע שכב איתה, ענה:
“אני לא חשבתי על דבר כזה” (עמ’ 301 ש’ 9). הם התנשקו, היא ביקשה לשכב איתו, “ואני הסכמתי, אני
לא אמרתי שלא” (עמ’ 301 ש’ 15). באירוע במלתחות לאחר שמצצה את איבר מינו אמר לה “תעזבי, בואי
תעלי עלי” (עמ’ 304 ש’ 24) והיא עשתה זאת, ישבה עליו ובאמצעות ידיה הכניסה את איבר המין שלו
לאיבר המין שלה. אישר שוב שהמתלוננת הייתה שיכורה עוד כשפגש בה, שעזר לה ללכת (עמ’ 306 ש’ -20
21) וגם כשעזב אותה היא הייתה שיכורה (עמ’ 306 ש’ 32). הוא מבין שזה לא בסדר לשכב עם מישהי
שיכורה (עמ’ 307 ש’ 14).
כשחזר למקומו נותר שם חבר אחד, ח’, הוא סיפר לו על האירוע עם המתלוננת למחרת, ואין לו הסבר
מדוע החבר העיד בבית המשפט שלא סיפר לו (עמ’ 308 ש’ 15-23). לדבריו לא אנס את המתלוננת, לא יודע
מהיכן הסימנים על צווארה, לא יודע מדוע התלוננה נגדו (עמ’ 309 ש’ 12-29). אמר שוב ושוב שלא היו
סימנים ושאם היה שורט אותה עם בקבוק זכוכית היו נותרות שריטות “עוד שנה ומשהו” (עמ’ 311 ש’
16-17). כשהוא היה במקום, הבקבוק ממנו שתה היה שלם (עמ’ 312 ש’ 20-22). הוא לא יודע מדוע
המתלוננת טענה שאנס אותה, ואמר שההסברים שנתן על הסיבה לתלונתה במשטרה (שרוסי כלשהו שלח
אותה אליו ושלכן ניגשה ישירות אליו – ר.ת.) ניתנו על ידו מתוך לחץ ומתוך כל המחשבות שהיו לו.
בחקירתו החוזרת נשאל הנאשם על ידי ההגנה כיצד התרשם ממצבה, שכן אמר שהייתה שיכורה, וענה
להגנה שהיא הבינה את הכול, לפי מה שראה, וזכרה את הכול, היא זכרה את שמו, קראה בשמו מספר
פעמים, “כן, על מה שאני שואל אותה, על מה שאני רוצה, היא הייתה מבינה את הכל” (עמ’ 316 ש’ -5
.(6
בשלב זה בייכ המאשימה הבהירה לשאלת בית המשפט שהנאשם אינו מואשם באינוס המתלוננת בסעיף
המתייחס למצב בו היא שיכורה או במצב המונע התנגדות, אלא בסעיף שיוחס לו בכתב האישום,
והמחלוקת היא סביב שאלת ההסכמה (עמ’ 316, 317 לפרוטוקול).
עד מומחה – מר איתי ברקן
העד הינו מפיק ובמאי העובד בתעשיית הווידאו הישראלית למעלה מ- 22 שנים. ההגנה שלחה אליו את
הסרטון בו נראית המתלוננת נכנסת ללובי המלון לאחר האירוע, והוא התבקש להביע דעתו על מראה
16 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
צווארה. לפי חוות דעתו שהוגשה וסומנה נ/8, בסרטון לא נראים סימנים כלשהם על צווארה ויש התאמה
ואחידות בין גוון העור של פניה הבהירות ושל צווארה. העד פירט את הטכניקות שבהן השתמש ולפיהן
“לא ניכרים סימנים אדומים או שריטות כלשהן בצידו השמאלי של צוואר האשה”, וסיכם: “לא ניכרים
סימני פציעה כלשהי או אדמומיות חריגה בצווארה או פניה של האשה המצולמת”.
בחקירתו הנגדית הציגה לו המאשימה תמונה ובה סימן אדום על צווארה של המתלוננת, והעד הסביר
שהסימן האדום נובע מהגדלת התמונה ולא מכך שהיה סימן על עורה של המתלוננת, והראה שאותו סימן
מופיע גם על האוזן שלה וגם בחיבור של קו החולצה שלה (עמ’ 330 ש’ 14-15), וכי מה שעשתה המאשימה
היא פעולה שבה אותה כמות פיקסלים’ לא התרחבה אלא “נמרחת על שטח יותר גדול ויותר ממוקד
בעצם, ואז נוצרת איזושהי מניפולציה בעין” (עמ’ 334 ש’ 2-4). העד הסביר כי לקח את הסרטון למערכת
העריכה באולפני הרצליה ושם בדק אותו באמצעות תוכנות מקצועיות, ללא מניפולציה דיגיטלית.
יצוין כי במסגרת פרשת ההגנה הוגשו גם 4 הודעות המתלוננת במשטרה (נ/1,2,3,4), זאת במטרה
להצביע על סתירות בינן לבין עדותה בפנינו, וכן הוגשה תלונה קודמת שהגישה בשנת 2018 (שתי הודעות
נ/7, לא) נגד אדם אחר בגין אינוס שביצע בה. ראיות אלה תיסקרנה להלן במסגרת פרק הדיון וההכרעה.
סיכומי הצדדים
םרכןמר המאשימה
המאשימה ביקשה לתת אמון מלא בדברי המתלוננת. לעמדתה, עדותה של המתלוננת הייתה עקבית,
ברורה ונחושה, היא דווחה על מקרה האונס למקורביה ולמשטרה, הציגה את השריטות שהיו לה על
צווארה ואלה תועדו. היא ציינה באשר לסימנים על הצוואר שאלה לא גרמו לפציעתה, לא ירד דם ורק
נותרו שריטות. סיפרה שפחדה שיהרוג אותה, אמרה יילא להרוג’י ותחת איום זה הסכימה להמשך האירוע.
על תלונתה הקודמת שהוגשה לפני 6 שנים על כך שנאנסה, תלונה שאת עצם הגשתה הכחישה בפנינו,
טוענת המאשימה כי אכן המתלוננת לא אמרה אמת בעדותה בפנינו בבית המשפט, אך התבקשנו שלא
ליתן לכך משקל רב ולא לגרוע ממהימנותה בנוגע לתלונתה כעת. לעמדת המאשימה אין קשר בין
האירועים, והסתרתה את האירוע נבעה מזהות החשוד שם, ומן הפחד שלה מאותו אדם אז והיום.
לעמדת המאשימה אין סתירות בין הודעותיה של המתלוננת במשטרה לבין עדותה בבית המשפט. גם
בעימות חזרה על גרסתה במדויק. בשחזור ניכר כי עשתה מאמץ לדייק ונמנעה מלומר דברים בהם אינה
בטוחה. גם במסמכים הרפואיים תיארה את האירוע עם הנאשם באופן זהה לתיאוריה האחרים, כמו כן
נמצאו טביעות אצבע של הנאשם על שבר הבקבוק שהביאה למשטרה וכן נמצא דנייא של הנאשם על
17 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
תחתוניה.
על עדות השוטר בלזצ’וק שסיפר כי המתלוננת זכורה לו מאירועים קודמים וסיפר בפנינו על שיכרותה
טענה המאשימה שזכרונו של השוטר מעורפל, וביקשה שלא לקבוע ממצא לפיו.
על עדות אמה של המתלוננת שסיפרה כי הבת התקשרה אליה בערב, ביקשה להישען כתיאור של מצבה
הנפשי של המתלוננת לאחר האירוע, שהייתה ייבדיפרסיה נוראית” כדברי האם.
המאשימה הזכירה את עדות מנהל המשק במלון בו עבדה המתלוננת, שציין כי לא זיהה עליה כל סימני
חבלה ושיש לה בעיית שתיה, אך לא הביעה עמדה לגבי עדותו של המנהל. הזכירה את אחיה של המתלוננת
שתיאר כי אחותו סיפרה לו על האונס, והוסיף שהמתלוננת התלוננה גם נגדו במשטרה ושיש לה בעיית
שתיה, כן הזכירה המאשימה את עדות סגן מנהל המשק שהעיד כי המתלוננת ביקשה שיסתכל על צווארה
אך הוא לא ראה כל סימני חבלה. חברו של הנאשם מסר בניגוד לדברי הנאשם כי הנאשם לא סיפר לו דבר
על האירוע המיני עם המתלוננת.
על עדות הנאשם בפנינו אמרה המאשימה כי היא שזורה בשקרים וסתירות. בחקירתו הראשונה הכחיש
כל קשר לאירוע המיני ובחקירה השנייה מסר כי הסתיר את האמת שכן לא רצה שארוסתו תגלה זאת.
טען שלא שתה אלכוהול למרות שבהודעתו השנייה הודה שכן שתה, וצייר תמונה כאילו המתלוננת כפתה
עצמה עליו והציג אותה כמי שהייתה שתויה ובעלת כושר שיפוט לקוי.
המאשימה סבורה כי הנאשם התקשה לחזור על גרסתו השקרית לפיה המתלוננת ביצעה בו גם מין
אוראלי, אמר שלא היה משהו אחר, ורק לבסוף ינזכר’ וסיפר על כך.
השקרים עליהם ביקשה המאשימה לעמוד ושבהם הודה הנאשם רק באמרתו השנייה ולעתים סתר עצמו,
נוגעים להכחשתו את יחסי המין עם המתלוננת ועם נשים בכלל בשנה שקודם לאירוע, וטענה כי התיאור
שמסר לגבי שיכרותה של המתלוננת הינם ניסיון להשחירה. בין השאר הפנתה לדבריו באשר למועד בו
התארס – פעם אמר חודשיים ופעם חצי שנה, שתיית האלכוהול שהוכחשה מלכתחילה באמרתו השקרית
וכו’ דברים מהם נסוג באמרתו השנייה ואילך.
באשר לעד המומחה שהעידה ההגנה טענה המאשימה כי מומחיותו אינה טובה מזו של אחרים ואין לקבוע
כל ממצא על פיו.
לסיכום, ביקשה המאשימה להרשיע את הנאשם במיוחס לו, לקבוע כי הראיות מלמדות על סיפור עקבי
ואמין של המתלוננת, אשר חוזק בדברי אמה ואחיה שתיארו את מצבה הנפשי, ובדברי עובדי המלון
בפניהם התלוננה למחרת בבוקר. מנגד, גרסת הנאשם בלתי מהימנה ומתחמקת ונמצאו בה סתירות רבות.
סיכומי ההגנה
18 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
לעמדת ההגנה יש לזכות את הנאשם. המדובר בתלונה שהוגשה על ידי מתלוננת שחייה היו קשים ומזלה
לא שפר עליה, סובלת מבעיית אלכוהול וילדיה אינם בחזקתה, עברה ממקום מגורים אחד למשנהו,
ממקום עבודה אחד למשנהו, הייתה מעורבת באופן כזה ואחר עם רשויות החוק, מעורבת בחברה שולית
ומכירה את הצורך בהיצמדות לגרסה.
ההגנה ניתחה את גרסאות המתלוננת השונות בהתאם לציר הזמן, והפנתה לסתירות בנוגע לדבריה על
תחילת הערב, הפגישה בנאשם, הבריחה מפניו, הכניסה למלתחות ותיאור האקט המיני ועצם קיומה של
שיחה לאחריהם. לסיכום פרק זה נטען כי בכל שלב של האירוע, עדות המתלוננת רצופת סתירות בעניינים
מהותיים ולכן יש להטיל ספק באמיתותה.
באשר לתלונה הקודמת על האונס נטען על ידי ההגנה כי כשהוטח במתלוננת כי בניגוד לדבריה כבר
התלוננה בעבר על אונס, שיקרה וטענה כי לא התלוננה, כי אינה זוכרת דבר כזה, ולאחר שנמסרו לה פרטי
התלונה המשיכה בהכחשתה, וכאשר בית המשפט הטיח בה שתלונתה הקודמת לפניו והדברים כתובים,
עדיין עמדה על כך שהתלוננה רק על כך שאותו אדם שלח לה הודעות, ולא על אונס.
בעניין זה הפנתה ההגנה גם לכך שהמתלוננת הגישה תלונה נוספת, אחרת, נגד אחיה. היא עצמה סיפרה
על כך ואחיה נחקר ואמר שדובר בתלונת סרק. טען בעמ’ 208 לפרוטוקול כי אחותו אדם לא בריא שיכול
לעשות הרבה דברים בלי לחשוב ורק אחר כך לחשוב. אמר שאחותו ביטלה את התלונה נגדו כי זה היה
סתם, היא רק רצתה להפחיד אותו, עמ’ 209, 210 לפרוטוקול.
ההגנה סבורה שעדות הנאשם הייתה אחידה ועקבית: הוא סיפר שלאחר שביקשה סיגריה והוא הלך
והביא, הם שוחחו ביניהם ואז התנשקו, הוא הציע לה ללכת למלון אך היא אמרה ששם יראו אותם
והציעה ללכת למלתחות, שם פינו את הכיסאות התיישבו על ספסל, החלו להתנשק שוב, שאלה אם בא לו
לשכב איתה, הוא ענה בחיוב, אז קיימו יחסי מין בהסכמה לאחריהם ישבו ושוחחו כפי שגם המתלוננת
מאשרת בסופו של דבר. הוא מסר לה היכן אפשר למצוא אותו, את כינויו, וסיפר כי בחקירתו הראשונה
הכחיש שכן חשש שהדבר ייחשף ואירוסיו יבוטלו, כפי שאכן קרה. סיפר את כל הפרטים שידע עליה,
שהיא הזדהתה בשם אנג’לה, וכך חזר ואמר גם בהמשך. ההגנה ביקשה לקבל את הסברו שלא סיפר מיד
על המין האוראלי שעשתה בו המתלוננת שכן התבייש ונלחץ מן המעמד בבית המשפט. הנאשם חזר ואישר
ששתה קוקה קולה ושהבקבוק שנמצא במקום שלו אך עמד על הכחשתו ששבר אותו או שאיים
באמצעותו.
לעמדת ההגנה המתלוננת והנאשם קיימו יחסי מין מזדמנים, בהסכמה, ולא ברור מדוע התלוננה נגדו.
היא לא הגישה תלונה מיד אלא שלחה לטענתה הודעה בטלפון לידיד / בן זוג, למאבטח במלון לא סיפרה
דבר, ורק כשלחצו עליה לקום ולצאת לעבודה עלה עניין האונס, לא לפני שקנתה עוד בקבוק בירה. מאז,
התבצרה בעמדתה וכנראה לא סברה שהעניין יסתבך, כפי שלא קרה גם עם תלונתה משנת 2018.
למתלוננת אין קושי להגיש תלונות שווא כפי שעשתה כבר פעמים קודמות נגד אותו אי ונגד אחיה שאותו
19 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
–
רק רצתה להפחיד. קיימות תמיהות רבות והן אינן עוברות את הסף הנדרש להרשעה בפלילים – מעבר
לכל ספק סביר, ולכן יש לזכות את הנאשם, לפחות מחמת הספק.
דיון והכרעה
לאור גרסת הנאשם והראיות הפורנזיות, יריעת המחלוקת בתיק זה מתמקדת בעיקר בשאלת האופן בו
התקיים המגע המיני בין המתלוננת לנאשם. למעשה, הנאשם מאשר כי באותו אירוע קיים מגע מיני
עם המתלוננת עמה לא הייתה לו כל היכרות מוקדמת, זאת בשעת לילה מאוחרת בחוף הים, כאשר גם
לשיטתו, מיד אחרי חילופי דברים קצרים ביניהם, המפגש הפך להיות מפגש של מגע מיני מלא
במלתחות בחוף הים.
–
אלא שמכאן נפערת תהום בין גרסאות הצדדים – בעוד שהמתלוננת טוענת כי יחסי המין קוימו בכפייה
ובאיומי שבר בקבוק זכוכית שהוצמד לצווארה, טוען הנאשם כי יחסי המין קוימו בהסכמה מלאה מצדה
של המתלוננת ולמעשה חלק ניכר היה גם ביוזמתה.
לצורך ההכרעה בין הגרסאות אבחן את עדות המתלוננת, אעריך את מהימנותה, את החיזוקים לגרסתה,
ככל שישנם, וכן אבחן את עדות הנאשם, את הראיות הפורנזיות והאחרות שהציגו הצדדים ואת
המסקנות המשפטיות הנגזרות מכל אלה.
בחינת עדות המתלוננת
עיקרי גרסתה של המתלוננת לאירוע העולים ממכלול הראיות, מעדותה בפנינו ומהודעותיה במשטרה,
מהשחזור ומהעימות שערכה עם הנאשם, הינם שבשעת לילה מאוחרת, בליל ה 3.8.21, סביב השעה 2:00
לפנות בוקר, עת התעוררה משינה על מיטת שיזוף בחוף וצעדה לכיוון המלון בו עבדה והתגוררה, אדם –
אותו לא הכירה – הלך אחריה, ונכנס אחריה למלתחות אליהן היא נכנסה על מנת לברוח ולהסתתר מפניו.
אותו אדם ביקש לקיים עמה יחסי מין, ומשלא שיתפה פעולה, יצא מהמלתחות, היא שמעה קול של
זכוכית נשברת ואז נכנס חזרה לתוך המלתחות כאשר שבר בקבוק בידו, ולאחר שהצמידו לצווארה דרש
יסקס” (עמ’ 16 ש’ 1) ואיים עליה. היא תיארה כי “הרגשתי שאני הולכת למות” (עמ’ 31 ש’ 3), וקיימה
עמו יחסי מין. המתלוננת הסבירה כי בשל החשש מפניו והחשש כי יפגע בה, הייתה נחמדה אליו וכלשונה,
ייזרמהיי איתו. הוא נישק אותה, הפשיט אותה, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, הוציאו, ליקק את איבר
מינה, ואז החדיר שוב את איבר המין, הוציאו ובא על פורקנו על בטנה. לאחר שסיימו, ישבו לעשן סיגריה.
אמרה על כך: יידיברנו הייתי מסכימה לדבר, הייתי מסכימה להכל, אחרי בקבוק הייתי מסכימה לדבר
הייתי מסכימה להכל, מה שלא צריך רק להישאר בחיים” (עמ’ 84 ש’ 11-12). אמר לה ששמו אחמד.
לאחר שעזב את המקום, היא לקחה עמה את שבר הזכוכית, חזרה לחדרה והלכה לישון. בבוקר, כשהעירו
20 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
אותה לצאת לעבודתה, אמרה לממונים עליה כי הותקפה בלילה, והלכה למשטרה והגישה תלונה על אונס,
מסרה למשטרה את שבר הבקבוק, הציגה את הסימנים שנותרו על צווארה ומסרה את תחתוניה מאותו
אירוע. היא גם התלוותה לשוטר והצביעה על המקום בו התרחש האונס במלתחות, ונמצאו מחוצה לו
שברי זכוכית.
ייאמר מיד, בדבריה בפנינו ובגרסתה, המתלוננת עוררה בעיניי רושם אמין ונטול אינטרס או מניע לתלונת
שווא. היא לא ידעה לזהות את הנאשם, גם לא בעימות שנערך בהמשך ביניהם שבועיים אחר כך, בשלב
שהנאשם שישב לידה בחדר העימות כבר הודה שקיים עמה יחסי מין. למן הרגע הראשון עמדתה הייתה
נחרצת כי יחסי המין בוצעו בכפיה ונגד רצונה. “הגרעין הקשה” של המעשים שמסרה אודות האירועים
היה שלם, עקבי וצלול – שהיא נאנסה במלתחות בחוף בלילה על ידי אדם, אותו לא הכירה קודם,
ושהנאשם זוהה בבדיקות פורנזיות והודה כי מדובר בו, באופן שתואר לעיל. אותו גרעין קשה קיים וצף
בבירור מתחילת הדיווח שלה, החל מרגע הדיווח לממונים עליה במקום העבודה, כך כשהלכה מיד
למשטרה והתלוננה, הלכה לבית החולים [הושמט] ונבדקה, מסרה את בגדיה ואת שבר הבקבוק לבדיקה,
השתתפה בעימות עם הנאשם וביצעה שחזור של האירועים.
בדבריה במשטרה ובפנינו היו אמנם מספר קשיים ואלה יפורטו בהמשך, אולם אקדים ואומר כי בסיכומם
של דברים, לאחר שדנתי בהם וניתחתי אותם, התרשמותי היא כי קשיים אלה אינם מכרסמים ב’גרעין
הקשה’ של תלונתה ואינם שוללים את אמינותה של המתלוננת ממנה התרשמתי לחיוב.
בעייפ 9471/16 מור אסלן נ’ מדינת ישראל (19.07.18) פסקה 16 נקבע כך:
“כפי שנקבע לא אחת על ידי בית משפט זה, יש לבחון את
אמינות גרסתו של נפגע עבירת המין בכללותה, תוך ניסיון
לאתר את “גרעין האמת”, ולעיתים אף ניתן להסתפק ב”גרעין
הקשה” של הגרסה (ראו למשל: ע”פ 252/16 פלוני נ’ מדינת
ישראל [פורסם בנבו] (21.12.2017)).”
עוד נזכיר כי ככלל, וכך קובעת גם ההלכה, אין לצפות ממתלוננת ומכל קורבן עבירת מין כי יזכור כל פרט
ופרט, וראו ע”פ 4538/12 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 16 וההפניות שם (04.05.15), בו נקבע:
“אין לצפות מאדם כי יזכור פרטי אירוע טראומטי כאילו תיעד
אותו בזמן אמת, בייחוד כאשר מדובר בקורבן עבירת מין. לפיכך
השאלה איננה אם קיימים אי-דיוקים ואי התאמות בפרטים,
אלא אם המיקשה כולה היא אמינה, ואם הגרעין הקשה של
האירועים והתמונה הכוללת המתקבלת מן העדות והחיזוקים
לה מאפשרים מסקנה בדבר אשמת הנאשם מעבר לכל ספק”…
21 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
אין מחלוקת בין הצדדים כי המתלוננת לא הכירה את הנאשם קודם לאירוע, אין לה איתו דבר וחצי דבר,
התלונה לא הסבה לה טובת הנאה כלשהי, לא ממנו ולא ממקום העבודה. הוא היה אנונימי לחלוטין
בעיניה, אדם זר שנטפל אליה באישון לילה ובמקום חשוך.
בעדותה בפנינו המתלוננת הייתה נרגשת מאוד, כעסה על ההגנה ועל המסמכים שהוצגו לה או שהופנתה
אליהם, וניכר שהכעס היה אותנטי לחלוטין ושהיא משוכנעת בצדקתה לחלוטין. כעסה על כך שלא
מאמינים לה או שמנסים לערער את מהימנותה ואת גרסתה לאירועים. דווקא הכעס הזה על הניירות’
שההגנה החזיקה, כך כינתה את הראיות שההגנה הציגה במהלך חקירתה הנגדית, הוסיפה לאמינותה
בעיני, ושיקפה את תחושת התסכול שחשה מכך שמטילים ספק בדבריה על פשע שבוצע בה על לא עוול
בכפה על ידי אדם זר.
בקצרה אומר כי תגובותיה אלו, מאבקה להכיר בצדקת תלונתה, בצירוף התלונה הכמעט מידית למשטרה,
הסימנים על צווארה, שבר הבקבוק עליו טביעות האצבע של הנאשם, שברי הזכוכית במקום האירוע,
שרידי הד.נ.א. בתחתוניה, הדיווח הכמעט מידי לאמה ולאחיה, והודאת הנאשם – לאחר שמלכתחילה
כפר לחלוטין במעורבותו באירוע – כי קיים עמה יחסי מין מלאים באותו אירוע, כשהיא שתויה, תרמו
לביסוס אמינותה ואמינות דבריה בעיני.
המתלוננת ענתה לכל השאלות שהוצגו לה ללא כחל וסרק, הודתה בגילוי לב כי טרם האירוע צרכה
אלכוהול, 2 בקבוקי בירה, וגם הייתה עייפה מאוד אחרי 15 שעות ייעל הרגליים”. אמרה שחלקים
מהאירוע יינמחקויי לה, ושגם בדרכה למשטרה צרכה בקבוק בירה נוסף. היא לא עשתה לעצמה ‘הנחות’.
כשעומתה עם שאלות קשות לא חיפשה פתרונות קלים, לא ייפתה את התמונה ולא את עצמה. כשלא זכרה
– הודתה בכך, אמרה על עצמה, בלשונה, שלא הייתה בפוקוס’. גישה כנה זו מצדה ועל עצמה שיקפה בעיני
אותנטיות, וכך נקבע בעייפ 2092/21 אלכסנדר לוז’קין נ’ מדינת ישראל (30.10.22) פסקה 16, על מתלוננת
שהייתה שיכורה במהלך אונס שבוצע בה, ואף סיפרה שהתבלבלה בזהות הנאשם בשל כך:
“פרטים אלה מחזקים את המסקנה כי בפנינו עדות אותנטית
של נערה אשר חוותה חוויה טראומטית קשה, ושחרף זאת אינה
מנסה לייפות את פני הדברים ביחס לעצמה.”
ולמרות קשיים אלה, עייפותה והאלכוהול, שעת הלילה המאוחרת והמקום החשוך, זכרה היטב את מעשה
האונס, את האיום עליה, את חששה לחייה, ואת פרטי המעשה המיני שבוצע בה, את השתלשלות
האירועים, וידעה לספק ראיות פורנזיות לגביו. דבר לא הזיזה מתלונתה.
הטענות בדבר סתירות וקשיים בעדות המתלוננת
22 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
במהלך פרשת ההגנה וכחלק עיקרי מסיכומיה, הועלו טענות על סתירות וקשיים בדבריה של המתלוננת
באשר לאירועי אותו לילה ובעקבותיהם ביקשה ההגנה שניווכח שאין לתת בהם אמון ובכל מקרה שנקבע
כי אשמת הנאשם לא הוכחה מעבר לספק סביר ואלה הם :
בעדותה בפנינו המתלוננת הכחישה שאי פעם בעבר נאנסה או שניסו לאנוס אותה (עמ’ 104 ש’ 25) ושהגישה
תלונה על כך במשטרה, זאת למרות שבפועל בשנת 2018 הגישה תלונה נגד מי שהתגוררה אצלו באותה
תקופה על כך שאנס אותה. בעניין זה הוגשו לנו 2 הודעות שהן למעשה תלונה אחת, מ7 ו – מלא בהן
התלוננה שאנס אותה. לאחר שהיקשו עליה בעניין זה בחקירתה הנגדית, אישרה בפנינו שהתלוננה נגד
‘מישהו’ במשטרה, אולם אמרה שהתלונה הייתה בעניין של הטרדות שכן אותו אדם שהיא התגוררה
בביתו תקופה מסוימת ועזבה, המשיך לשלוח לה הודעות לטלפון שלה, והיא רצתה שאלו יפסיקו,
והתעקשה שהתלונה נגדו הייתה על ההטרדה שלה וכלל לא על אונס, ושהם כלל לא קיימו יחסי מין (עמי
109 ש’ 16). עוד העידה שהיא אינה זוכרת את שמו של אותו אדם. כשהזכירו לה את שמו אישרה זאת, אך
עדיין התכחשה לכך שהתלוננה נגדו (עמ’ 112 ש’ 1-2). לשאלות בית המשפט אישרה לבסוף שכן התלוננה
בעבר על אונס, אבל אמרה שהתלוננה על כך שייניסה לאנוס אותה, ייניסה” לעשות סקס ולא שעשה בפועל
(עמ’ 119 ש’ 6-7), אך בהמשך כששוב נשאלה על כך חזרה ואמרה שכלל לא קיימה עם אותו אדם יחסי מין.
כאמור, לפי ראיות ההגנה נ/7 ו – מלא, המתלוננת התלוננה במשטרה בשנת 2018 נגד אותו אדם כי אנס
אותה פעמים רבות במשך כשלושה חודשים במהלך אותה שנה, על בסיס יומיומי ולעתים יותר מפעם אחת
ביום, גם איים עליה ותקף אותה פיזית כל התקופה שהתגוררה עמו.
מעיון באותן הודעות עולה כי אמרה שם גם כי מדובר באדם שריצה בעבר עונש מאסר של 25 שנים, עוד
אמרה אז כי היא חוששת מפניו ומפני משפחתו, וכי הוא ממשיך להטריד אותה בטלפון. בהודעתה הנוספת
מלא מאותה תקופה פירטה גם כי היא מפחדת מפניו, ושמשפחתו יצרה עמה קשר ודרשה ממנה לבטל את
התלונה, שאחותו ביקשה ממנה שתבטל את התלונה והיא אמרה לאחות “שבשבילה אני אקח את
התלונה”.
מעבר לדבריה בפנינו, גם בבית החולים [הושמט] אליו נשלחה לבדיקה לאחר הגשת התלונה בענייננו,
כשנשאלה על ידי הצוות האם אי פעם בעבר נאנסה – לא דיווחה על כך והכחישה זאת, וגם כשנשאלה שם
ב[הושמט] האם התלוננה בעבר במשטרה, השיבה בשלילה, תשובות שאינן אמת, ת/18. לא יכולה להיות
מחלוקת כי זהו שקר. אין מדובר כאן בשכחה או בבלבול שנובע מסיבה כלשהי, מדובר בהליך של הגשת
תלונה בגין עבירות חמורות מאוד, ולא מאוד מזמן, היה זה לפני מספר שנים, בשנת 2018. נמסר לנו שהתיק
נסגר.
23 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
עם זאת, וכעולה מדבריה בתלונה בזמנו ומדבריה בפנינו במהלך עדותה בפנינו, מדובר בתלונה שהוגשה על
ידה נגד מי שהטיל עליה את מוראו, גם אחותו פנתה אליה בעניינו והיא הבטיחה לה אז שתיקח את
התלונה’ והיא הסכימה לכך, לטענתה גם בני משפחתו איימו עליה בזמנו, ודובר במי שסיים אז לרצות
עונש מאסר ממושך ביותר. כלשונה בעדותה בפנינו: “בקיצור היה צריך להיות לנו דיון גם כן ולא הלכתי
למה המשפחה שלו התקשרה וכולם עבריינים, זה משפחה מאד מפורסמת שלו, עבריינים ואמרו שאם
אני אלך לדיון, אז זה לא ייגמר טוב. אז אני לא הלכתי, לא עשיתי שום דבר” (עמ’ 113 ש’ 16-18). בנסיבות
אלה, סביר להניח כי חשש זה מפניו עדיין מקנן בה, ודאי בה – אשה מוחלשת שהמזל לא האיר לה פנים,
בלשון המעטה. יתכן גם שלתפיסתה של המתלוננת, האירוע הקודם עם אותו אדם שונה באופיו מזה שעליו
התלוננה כאן, שכן לדבריה בפנינו: “לאנוס כמו שהוא עשה? לא”י (עמ’ 104 ש’ 25). שם דובר באדם שאותו
הכירה, שהזמינה לגור אצלו ואז ניצל אותה מינית ואנס אותה, ויתכן כי בתפיסתה, בראייתה שלה, מדובר
בשני מעשים שונים לחלוטין.
הסברים אלה אינם מוחקים או מעלימים את העובדה שלא אמרה בפנינו אמת, אך יש בהם כדי להסביר
אולי את מניעיה ואת הלך מחשבתה. מכל מקום, שקר זה, שאף המאשימה ערה לו ואף ציינה אותו
בסיכומיה אך ביקשה להמעיט מחשיבותו, אינו נוגע לפרטי האירוע הנדון ולא לנאשם דכאן, ונראה לי כי
בנסיבות תיק זה וההסברים שיש לכך, השפעתו על קביעת מהימנותה של המתלוננת בענייננו מצומצמת
ביותר.
וכך נקבע בע”פ 5633/12 און ניימן נ’ מדינת ישראל (10.07.13) פסקה 26, באשר לשקרים של קורבנות
עבירות מין:
“נחזור ונזכיר, בהקשר זה, כי בשל השפעותיהן הייחודיות של
עבירות מין על קורבנותיהם, הרי, שבניגוד למקרים אחרים,
אין לצפות כי גרסתם של קורבנות עבירות אלה, תהא שלמה,
עקבית, קוהרנטית, וחסרת אי-דיוקים (ע”פ 5582/09 פלוני נ’
מדינת ישראל, פסקה 84 [פורסם בנבו] (20.10.2010) (להלן:
ע”פ 5582/09); ע”פ 6643/05 מדינת ישראל נ’ פלוני, פסקה 12
[פורסם בנבו] (3.7.2007) (להלן: ע”פ 6643/05)). לפיכך, וכפי
שנפסק לא אחת, בבוא בית המשפט לבחון את מהימנות גרסת
המתלוננת (או המתלונן) בעבירות מין, הוא יכול להסתפק
“בגרעין האמת” שבה, ולעיתים אך “בגרעין הקשה” של
הדברים. יתירה מזאת, במקרים כגון דא, רשאי בית המשפט
לקבוע ממצאים עובדתיים על-יסוד גרסתו של קורבן לתקיפה
מינית, חרף שקרים ואי-אמירת אמת מצידו (ראו, מני רבים,
עניין לזרובסקי, בעמ’ 263 (2001); ע”פ 9497/08 פלוני נ’ מדינת
ישראל, פסקה 22 [פורסם בנבו] (27.7.2009); ע”פ 1947/07
פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 12 [פורסם בנבו] (20.12.2009);
ע”פ 5582/09, [פורסם בנבו] פסקה 84, וההפניות שם; ע”פ
24 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
5636/08 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 13-12 [פורסם בנבו]
.((26.1.2009)
זאת ועוד, במצב הדברים הרגיל בוחן בית-המשפט את
התנהלותו והתנהגותו של קורבן העבירה, במהלך האירוע
ולאחריו, במדדים של היגיון ו”רציונאליות”. לא כך הוא הדבר
בעבירות מין, באשר ניסיון החיים מלמדנו, כי פעמים רבות
התנהגותו של קורבן עבירת המין, עשויה להידמות, למתבונן
מהצד, תמוהה, לא רציונאלית וכזו שאינה מתיישבת עם
ההיגיון והשכל הישר. לפיכך, אף אם התנהגותו של קורבן
עבירת המין נראית למתבונן הסביר, בלתי הולמת, לא הגיונית
או לא ראויה בנסיבות העניין, הרי שאין בכך כדי להעיד,
בהכרח, כי גרסת הקורבן אינה אמת לאמיתה (ראו, ע”פ
7833/05 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 15 [פורסם בנבו]
(15.5.2007); ע”פ 9458/05 רחמילוב נ’ מדינת ישראל, פסקה ו
[פורסם בנבו] (24.7.2006); ע”פ 599/02 פרי נ’ מדינת ישראל,
פסקה 6 [פורסם בנבו] (22.5.2003); ע”פ 6375/02 בבקוב נ’
מדינת ישראל, פ”ד נח(2) 419, 429 (2004) (להלן: עניין
בבקוב)).”
לסיכום עניין זה, ההתכחשות המבולבלת לתלונת האונס, במכלול התמונה, במכלול הנסיבות ועל רקע
אישיות המתלוננת והתיאור של דמות אותו נילון, אינו פוסל בעיני את מהימנותה ואת מהימנות דבריה.
באשר לשבר הבקבוק באמצעותו טענה המתלוננת כי הנאשם איים עליה, העידה המתלוננת שלאחר
שהנאשם איים עליה עם שבר הבקבוק, בזמן האקט המיני, הניח את שבר הבקבוק בצד, ולא החזיק אותו,
ולא איים באמצעותו עליה בזמן האונס (עמ’ 143 ש’ 12-15). לעומת זה, בתלונתה במשטרה נ/1 כשנשאלה
האם הנאשם אחז בבקבוק במשך כל הזמן הזה שהיו יחד, השיבה על כך בחיוב (נ/1 ש’ 53-54). גם בהודעה
נוספת שמסרה במשטרה נ/3 טענה שהנאשם הניח את שבר הבקבוק בצד: “הוא איים עלי עם שבר בקבוק
ואז הוא נראה לי שם את הבקבוק השבר של הבקבוק בצד כי באותם שניות אמרתי לו שאני אעשה הכל
רק שלא יהרוג אותי ואז הוא הפשיט אותי” (נ/3 ש’ 13).
הגם שיש שוני בתיאוריה בעניין זה, נראה כי גרעין תלונתה בהקשר זה עקבי: היא אוימה באמצעות שבר
בקבוק שהוצמד לצווארה, וההבדלים אם השבר הוצמד משך כל האירוע לצוואר, או רק בתחילתו ואז
הונח בצד, פחות מהותי בעיניי, שהרי ברור שלטענתה שבר הבקבוק נוכח באירוע ונותר גורם מאיים.
המתלוננת תיארה את כל האירוע כאגרסיבי ואף הוסיפה בכנות כי בשל החשש מהנאשם אף ייזרמה איתו,
זאת בלית ברירה, ולפיכך אינני רואה בעניין זה דבר הפוגע כהוא זה במהימנותה. בנוסף, ניתן להעריך כי
קשה עד בלתי אפשרי לדמיין שהנאשם יכול היה לבצע את כל המיוחס לו, הפשטת המתלוננת, הרמת
המתלוננת, חדירה, יציאה, ביצוע מין אוראלי ושוב חדירה והזזת המתלוננת הצדה כשרצה לבוא על
סיפוקו, כאשר יד אחת מנוטרלתי ומוצמדת כל העת לצווארה של המתלוננת.
25 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
באשר לאיום המילולי שנטען שהנאשם השמיע כלפיה ושהתלווה לאיום הפיזי בשבר הבקבוק, המתלוננת
לא ציינה במהלך עדותה בפנינו שהנאשם גם איים עליה מילולית בפיו, אלא רק שראתה את שבר הבקבוק
ושאז אמרה לו ירק לא להרוג’ כמפורט לעיל. בסוף חקירתה הנגדית נשאלה על ידי ההגנה כיצד היא
מסבירה את זה שבהודעתה הראשונה במשטרה נ/1 אמרה שהוא גם איים עליה מילולית שיהרוג אותה
(נ/1 ש’ 148), וענתה שהיא אינה זוכרת זאת, אבל שאם כך אמרה במשטרה כך היה (עמ’ 140 ש’ 3,6). מעיון
בהודעתה הראשונה עולה שמלכתחילה כשנשאלה שם האם איים עליה בזמן שהיו יחד ענתה על כך בשלילה
(נ/1 ש’ 145-146), אולם מיד בהמשך כשנשאלה האם איים עליה תוך כדי שהצמיד את הבקבוק לצווארה
ענתה בחיוב, כך שמתקבל הרושם שהמתלוננת לא זכרה את הדו-שיח במדויק, ובנסיבות האירוע ובמצב
בו הייתה, אין מקום לדקדק עמה בדיוק במלל שהנאשם השמיע, והעיקר הוא שהיא עמדה על תוכנם ועל
המסר שהועבר לה: שאם לא יהיה סקס, הוא יפגע בה.
בעדותה בפנינו אמרה המתלוננת שהנאשם הלך אחריה, היא ניסתה להתחמק, להסתתר במלתחות, אך
הוא מצא אותה. בהודעתה נ/1 ש’ 134 אמרה שכלל לא ניסתה להתנגד לו. ולעומת שני אלה, בשחזור נ/6
מתארת המתלוננת שבדרך למלתחות היה מאבק פיזי בינה לבין הנאשם, ושהיא דחפה אותו (ש’ 144-148),
מתארת התנגדות פיזית למעשים, תיאור עליו היא אינה חוזרת, לא בהודעותיה במשטרה ולא בעדותה
בפנינו. לכאורה מדובר בפער משמעותי אולם נראה כי בהמשך השחזור יש ניסיון שלה להסביר את דבריה
עת אמרה “לא בדיוק מאבק, אבל זה שאני ניסיתי איכשהו לברוח ולהתחמק ממנו, כי הוא לא שחרר
אותי” (ש’ 167). לפיכך, יתכן שההסבר נעוץ בבלבול מסוים, אולי בקשיי התבטאות ושפה, וממש לא
בתיאור שונה של האירועים.
בעדותה בפנינו המתלוננת נשאלה על התיאור הפיזי שנתנה לגבי הנאשם ואף אמרה להגנה שלא זכרה אותו
(עמ’ 149 ש’ 2). נזכיר שבעימות בינה לבין הנאשם כלל לא זיהתה את הנאשם ת/9. חוסר היכולת לזהות
את מי שאנס אותה עולה בקנה אחד עם קשיי זיכרונה הנוספים לגבי אותו ערב ומתיישב עם מצבה באותו
אירוע, שתויה ועייפה, בשעת לפנות בוקר ובמקום חשוך. הרי אין מחלוקת – והנאשם הודה – שקיים עמה
יחסי מין ושהוא נטל חלק באירוע, ולפיכך, העובדה שהיא אינה זוכרת את מראהו מלמדת לא רק על מצבה
הרעוע באותו לילה, אלא יותר מכך – על זה שלא היה לה כל עניין עם הנאשם, ושהיא לא חיפשה להעליל
דווקא עליו, אדם שכלל אינו מוכר לה ושאותו היא אינה מזהה גם כשנאמר לה שזה הוא, ולייחס לו תלונת
אונס. העובדה שלא הצליחה לזהותו דווקא מחזקת את מהימנותה.
בכל הודעותיה העידה המתלוננת כי הנאשם בא על פורקנו על בטנה וראו למשל נ/1 ש’ 74, בו אמרה שהוא
הוציא את איבר מינו וייגמריי על בטנה. עם זאת בבדיקתה בבית החולים [הושמט] ת/18 כשנשאלה
ספציפית על כך, ענתה שהוא בא על פורקנו בתוך הנרתיק שלה. גם פער זה לא נעלם מעיני. נזכיר כי
המתלוננת אמרה שגם בדרכה למשטרה בבוקר שלאחר המקרה, שלאחריה הגיעה ל[הושמט] שתתה בקבוק
26 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
בירה נוסף, יתכן שגם התבלבלה, בנוסף – עברית אינה שפת האם שלה, ויתכן שיש בכך כדי להסביר את
הפערים, שהרי אין מחלוקת כי הנאשם בא על פורקנו באותו אירוע, ואין משמעות מבחינת עיקרי האירוע
אם בא על פורקנו בתוך הנרתיק או מחוצה לו, ואין לכך כל השלכה על יסודות העבירה. מדובר במכלול
התמונה בעניין שולי ונטול השפעה בסוגיית קביעת מהימנותה של המתלוננת.
המתלוננת תיארה את אופי האירוע כאגרסיבי נ/4 ש’ 17 אך מנגד שלא היה כזה ושהיא זרמה’ עם הנאשם
ואף שוחחה עמו (עמ’ 16 לפרוטוקול ש’ 3-5 ועמ’ 139 ש’ 2-4), אך השימוש במילים אלה אינו סותר בהכרח
את רכיב הכפייה בכל האירוע עם הנאשם, שכן המתלוננת עצמה מספרת בפה מלא כי מרגע שהאיום הוצג,
הוצמד השבר לצווארה והיה איום על חייה, היא זרמה’ רק מתוך החשש לחייה, כך היא עצמה חזרה
ואמרה, ולכן האירוע יכול בהחלט להחוות על ידה כאגרסיבי, ועדיין היא סוג של זורמת איתו, כדי לחוס
על חייה.
באשר לרגע פגישתה עם הנאשם באותו לילה, בבית המשפט העידה המתלוננת שהבחינה לראשונה בנאשם
באותו לילה כשהוא מתהלך בחוף (עמ’ 73 ש’ 10). בהמשך אמרה שאינה זוכרת, הסכימה שייתכן שהיא זו
שפנתה אליו ואולי היא ביקשה ממנו סיגריה (עמ’ 80 ש’ 18, 82 ש’ 32). בהודעתה נ/1 מסרה שראתה אותו
עומד מולה מיד כשהתעוררה על החוף ופקחה את עיניה “ואז פשוט ראיתי אותו לידי” (ש’ 42). פער זה
הינו דוגמא מובהקת למצב בו הייתה באותה שעה, ואינו צריך להיזקף לחובתה. ולהפך, העובדה שהסכימה
לאפשרות שייתכן שהיא פנתה אליו וביקשה סיגריה, אך עמדה על דבריה שהאירוע בהמשך היה בכוח וללא
הסכמתה, מגבירה את מהימנות דבריה בנוגע לאירועי אותו ערב, שכן המתלוננת אינה מנסה לצייר תמונה
מסוימת דווקא או כזו שנוחה לה.
לא נעלמו מעיני פערים נוספים או אי התאמות כגון זהות הגורם אליו רצתה להתקשר טרם הפגיעה,
למשטרה או למישהו מהעבודה, האם הנאשם לקח לה את הטלפון מהיד, אולי רק ניסה לקחתו או לקח
והחזיר, וכיוצ”ב אי דיוקים, אולם פערים אלה נראים בעיניי שוליים, לא מהותיים, וקשורים לטבע
האנושי, ואינם מעידים בהכרח על חוסר מהימנות של המתלוננת או על כך שתלונתה הינה בדיה, ואינם
מבססים חשש של תלונת שווא. יתכן גם שחלקם של הקשיים נעוצים בקשיי השפה שלה, מדובר בעולה
מרוסיה, שעברית אינה שפת האם שלה, ניתן היה להבחין בכך בתיעודים מחקירת המשטרה וגם בעדותה
בפנינו. גם כשניסתה להציל עצמה בתוך המלתחות סיפרה שצעקה שיצילו אותה: “ברוסית, בעברית, בכל
שפה, תעזרו” (עמ’ 14 ש’ 24), ולמשל – כשההגנה טענה נגדה שלא זיהו בבוקר שלמחרת בעבודה שיש לה
שריטות על הצוואר – ענתה בעברית מגומגמת: “לא זיהיתי, בטח שהוא כן יגיד בגלל זה פיטרו אותי
מהעבודה שלא זיהית” (עמ’ 67 ש’ 28), וזו רק דוגמא אחת מיני רבות השזורות לכל אורך עדותה
ואמרותיה. העברית שבפיה קלוקלת, מדובר גם במי שחייה לא היו קלים בלשון המעטה, אין לה עבודה,
לא מקום מגורים, כל השנים האחרונות עברה ממוסד גמילה אחד לאחר ונלחמה על הישרדותה, מה שהופך
אותה, גם בעיניה, מטרה קלה לניצול.
27 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
בעניין השריטות על צווארה של המתלוננת, הפנתה ההגנה לעדויות מנהל המשק במלון מי ושל סגנו מי שלא
הבחינו בסימנים, סגן המנהל אמר במשטרה שהמתלוננת הסבה את תשומת לבו לכך אך הוא לא ראה
ובעדותו בפנינו אישר זאת: “היא אמרה לי את זה אבל אני לא ראיתי את זה כבר” (עמ’ 225 ש’ 6-7), וכן
הובא מומחה מטעם ההגנה לעניין פרשנות התיעוד ממצלמות המלון בו נראית המתלוננת ממרחק נכנסת
לפנות בוקר למלון. לטענת המומחה לא נראו סימנים על צווארה של המתלוננת והסימנים שנראו בתצלום
שהוגדל ושהוצג לנו היו כתוצאה מפיתוח לא מקצועי של התצלום, ולא מסימנים שהיו שם. טענות אלה
נראות לי קלושות ואינן מחזיקות מים שכן סימנים אלה ממילא נמצאו ותועדו הן על ידי גורמי החקירה
שראו אותם מקרוב והן על ידי הצוות הרפואי שבדק את המתלוננת בבוקר מספר שעות לאחר האירוע.
ממצאיהם לא נשללו ולא הופרכו ולכן אין בטענות ההגנה בעניין זה כדי לערערם.
השפעת האלכוהול – כאמור, מהעדויות עלה כי למתלוננת יש בעיית שתיה, בעיה לא חדשה. היא עצמה
הודתה בכך ולא הכחישה. אף הנאשם מסר בחקירתו במשטרה שכאשר פגש את המתלוננת היא החזיקה
בידה בירה והיה לה ג’וינט ביד שהיא עישנה. כשנשאל אם היא הייתה שיכורה ענה: “נראה לי היא הייתה
שיכורה לגמרה… הייתה הולכת ימינה ושמאולה. כשהלכנו ביחד. אני תפסתי אותה ביד ושאלתי את
שיכורה והיא אמרה לי כן אבל קצת” (הטעויות במקור – ר.ת.) (ת/8א ש’ 24).
בעיית ההתמכרות לאלכוהול והשכרות בזמן האירוע אינה פוגמת באמינות עד ובוודאי שאינה שוללת את
מהימנות דבריו, כל מקרה לנסיבותיו, אך הדבר מחייב אותנו למידה נוספת של זהירות. אין מחלוקת
שהמתלוננת אינה זוכרת את כל הפרטים כולם והיא עצמה אמרה שהייתה עייפה ושתתה, אך עם זאת את
החלקים העיקריים שפורטו כאן, של האיום בשבר בקבוק, האיום על חייה, החדירה והמין האוראלי היא
זוכרת היטב ולא סטתה מדבריה כהוא זה.
מצבה זה של המתלוננת, שהנאשם הפליג בתיאורו, מסייע להבין את קשיי זיכרונה ואת חוסר העקביות
בפרטים מסוימים שמסרה. תיאור זה לגביה אינו משחירה בעיני, להפך, הוא טומן בחובו את ההסבר
לדיווחים החלקיים ולכך שהיא לא הצליחה לזהות את הנאשם, אף שאין מחלוקת כי קיימה עמו יחסי
מין, שהוא עצמו מודה בהם.
לפיכך, על אף הסתירות שהוצגו ושנדונו כאן, נראה כי מדובר בסתירות או בקשיים שיש להם הסבר, ומלבד
עניין התלונה הקודמת – לו נמצא בעיני הסבר מניח את הדעת, שאר הסתירות נראות בעיני שוליות וניתנות
ליישוב.
בעייפ 993/00 נור נ’ מדינת ישראל פ”ד נו(6) 205, 233, נקבע באשר לכך:
28 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
“יש להבחין בין “יסתירות לכאורה’, הנעוצות בטבע האנושי,
לבין יסתירות אמיתיות’, המעלות חשש של אמירת שקר; שרק
האחרונות מכרסמות ומעמידות בספק את מהימנות העדות
שבקשר אליה מתגלות הסתירות”.
ולסיכום, אין בקשיים בגרסתה של המתלוננת ושנדונו כאן באריכות, כדי לכרסם במהימנותה ובגרעין
תלונתה באשר לאירוע האונס, גרעין שנותר איתן, ולא נשלל הרושם החיובי והאמין שהותירה עלי בעדותה
בפנינו.
החיזוקים לעדות המתלוננת
במקרה שבפנינו עדות המתלוננת אינה עומדת בחלל ריק, נהפוך הוא. למעשה גרסתה הראשונית של
המתלוננת כפי שנמסרה עוד בנקודת המשטרה הסמוכה לסייר שהגיע למקום ת/3, עובתה ונתמכה אט
אט בראיות ועדויות – שמחזקות אותה ועולות עמה בקנה אחד – ראיות ועדויות שנותרו כאלה גם בתום
ההליך, זאת ללא שהנאשם סיפק הסבר סביר אחר להן, כפי שיפורט להלן:
תלונה מידית
התלונה הוגשה כמעט באופן מידי. האירוע התרחש בשעה 2:00 לפנות בוקר בקירוב, והמתלוננת הלכה
חזרה למלון בו היא עבדה והתגוררה והלכה לישון, אולם מיד כשהתעוררה דיווחה בעבודה שהותקפה –
כפי שהעידו מנהל מחלקת המשק במלון בו עבדה וסגנו – והלכה למשטרה והגישה תלונה ור’ ת/3, נ/1,
הלכה משם למיון בבייים [הושמט] ת/18 ואף דיברה עם אמה, ואכן אמה של המתלוננת העידה בפנינו
ואישרה שהמתלוננת התקשרה אליה בערב, דיווחה על האירוע, לרבות האיום עם שבר בקבוק בגרונה
וחרדתה לחייה, ובכתה באוזני האם והיא אמרה לה ללכת למשטרה. בדיעבד נראה כי האם טעתה או
התבלבלה והשיחה עם המתלוננת התקיימה בבוקר, בטרם התלוננה המתלוננת במשטרה, כפי שמאשר גם
אחיה של המתלוננת ששוחח עמה אף הוא ואמר שהאם אמרה לו שדיברה עם אחותו המתלוננת בבוקר.
מכל מקום לכולם מסרה דיווח דומה.
הפסיקה חזרה וציינה כי תלונה מידית מחזקת את מהימנותו של המתלונן ור’ עייפ 993/00 נור נ’ מדינת
ישראל פייד נו (6), עמ’ 230, בעמ’ 234, שם נקבע :
“עוד נקבע בפסיקה כי תלונה מיידית בצורה נרעשת ופרועה
ולעתים גם פרצי בכי יכולים להיות סיוע או חיזוק לדברי
מתלוננת כעדה יחידה באשר לתקיפה מינית שנעשתה בה זמן
קצר לפני כן…”
29 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
שבר הבקבוק ושברי הזכוכית
–
במפגש הראשון עם השוטר הסייר שהגיע למתלוננת, המתלוננת מסרה לו את שבר הבקבוק באמצעותו
אוימה לטענתה. ודוק, אין חולק כי שבר הבקבוק נלקח על ידי המתלוננת מיד בסיום המפגש בינה לבין
הנאשם וטרם חזרתה למלון, שכן על פי המצלמות המתלוננת חזרה למלון מחוף הים ואין כל ראיה שיצאה
ממנו קודם למפגש עם השוטר. גם לא נטען אחרת. מכאן ששבר הבקבוק שהמתלוננת הביאה עמה נלקח
על ידה מיד לאחר קיום המגע המיני במלתחות. והנה – על שבר הבקבוק שהמתלוננת ציינה שמי שפגע בה
שהרי לא הכירה את הנאשם – אחז בו, אכן אותרו טביעות אצבע של הנאשם ת/20, ת/21 ; וכאמור
זאת מבלי שהמתלוננת יודעת לציין את שמו של הנאשם או לזהותו אף בעימות בו ישב בסמוך אליה.
משמע, המתלוננת מספרת סיפור על אדם פלוני, אשר לדבריה קיים עמה יחסי מין בכוח לאחר שאיים
עליה עם שבר בקבוק, תיאור אותו היא מתארת באופן כה אותנטי כפי שצוין לעיל, ואכן נמצאות טביעות
אצבע של הנאשם, אשר בסופו של דבר חוזר בו מכפירתו ומאשר קיום מגע מיני עם המתלוננת.
המדובר בחיזוק משמעותי ביותר לעדות המתלוננת. עניין זה לא רק שמחזק באופן משמעותי את עדות
המתלוננת אלא מעורר תהיות רבות לגבי גרסת הנאשם, במיוחד כאשר הנאשם לא סיפק הסבר ממשי
לאותן טביעות אצבע על הבקבוק השבור שהמתלוננת טוענת שהוצמד לצווארה, פרט לדבריו שיכול ושתה
מהבקבוק ויש הרבה בחוף.
אין לנאשם כל הסבר לא רק לכך שהבקבוק שבור, והובא למשטרה על ידי המתלוננת עמה הודה שקיים
יחסי מין, אלא שעוד באותו בוקר היא גם הצביעה על המקום בו התרחש האונס, במלתחות, ובסמוך
לכניסה למלתחות ממש כפי שסיפרה לשוטר עוד קודם לכך, אותרו שברי זכוכית על ידי השוטר ואלה
תועדו ת/1ך’.
בנוסף, אזכיר כאן ועוד אחזור לכך בהמשך, אותר דנייא של הנאשם על תחתוניה של המתלוננת ת/31,
כאשר תוצאות הד.נ.א הגיעו לאחר האמרה המכחישה של הנאשם ת/8, אולם טרם שינוי הכיוון שעשה
הנאשם ומסירת האמרה המתוודה בה הודה בקיום יחסי המין ת/8א.
עניין הבקבוק והזכוכית מהווה חיזוק חיצוני, פוזיטיבי ועוצמתי ביותר לתלונה.
החבלות על צווארה של המתלוננת
בדויים של השוטר בלזצ’וק שפגש בה באותו בוקר מופיע בפסקה המתארת את ייפרטי המקרהיי – כי לפי
הדיווח הראשוני שקיבל אודות המתלוננת והתלונה “ייש סימני אלימות על גרונה” (ת/3 בעמוד הראשון).
בהמשך, על פי התיעוד של החוקרת שגבתה מהמתלוננת את האמרה הראשונה במשטרה מיד באותו בוקר,
30 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
בנאשם עוקב אחריה. היא נכנסה למלתחות אשר היו בקרבת מקום על מנת לחמוק מן הנאשם, אך הנאשם
נכנס בעקבותיה, בלשונה (יוער כי המתלוננת הינה עולה מרוסיה, אינה שולטת שליטה מלאה בעברית,
ושיבושי הלשון הינם במקור – ר.ת.): “ממש מציק הציק לי” (עמ’ 13 ש’ 26). היא אמרה לנאשם שיש לה
חבר, וכן שיש לה קשרים במשטרה ובכוונתה להתקשר למשטרה, “מה לא אמרתי, הכל אמרתי, לא עזר
שום דבר, התחלתי לצעוק” (עמ’ 14 ש’ 1-2). אז ניסה הנאשם ליטול ממנה את מכשיר הטלפון הנייד שלה
ללא הצלחה, והיא החלה לזעוק לעזרה “ברוסית, בעברית, בכל שפה, תעזרו” (עמ’ 14 ש’ 24). בהמשך
יצא הנאשם בכעס מהמלתחות, היא שמעה צליל שבירת בקבוק, ומיד לאחר מכן שב הנאשם עם שבר
הבקבוק ואיים עליה שיחתוך לה את הגרון. בעודו מצמיד את שבר הבקבוק לגרונה, אמרה לו: “מה
שאתה רוצה יהיה, רק לא להרוג, יש לי 3 ילדים בבקשה. זה מה שהסכמתי, כן הסכמתי. אחרי זה מי
לא יסכים” (עמ’ 15 ש’ 3-4), ותיארה: “אני באמת שאני הייתי מוות בעיניים שלי. חשבתי הורגים אותי
באותו רגע. זהו. הייתי מסכימה להכל. להכל. 3 ילדים, להכל. הייתי נחמדה, צחקתי, רק לא להרוג. אם
אני לא נורמלית, אני לא יודעת, איזה בן אדם לא יסכים לזה” (עמ’ 16 ש’ 3-5). עוד המשיכה ותיארה כי
הוא שרט את צווארה, אמר “סקס” (עמ’ 16 ש’ 1). לא זכרה מי הוריד לה את הבגדים. בהמשך, בעודה
יושבת על הספסל במלתחות, החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה, לאחר מכן נישק את איבר מינה,
החדיר בשנית את איבר מינו לאיבר מינה, הוציא את איבר מינו והגיע לסיפוקו על בטנה, “לא בפנים”
(עמ’ 24 ש’ 16).
לאחר שהנאשם יצא מהמקום, היא לקחה את שבר הבקבוק באמצעותו איים עליה וחזרה למלון, בדרכה
ביקשה סיגריה מהשומר בכניסה. למחרת בבוקר הודיעה בעבודתה כי היא לא מתכוונת להתחיל את
המשמרת וברצונה ללכת למשטרה להגיש תלונה. היא יצאה מהמלון, עצרה ניידת ונסעה לתחנת המשטרה
ב[הושמט]. היא הגישה תלונה וכן נסעה יחד עם השוטרים למקום האירוע. את שאר שברי הבקבוק הם
מצאו במקום. שבועיים לאחר המקרה נסעה שוב למקום האירוע על מנת לבצע שחזור.
היא סיפרה על האירוע לבחורה ‘חדשה’ שהייתה עמה בחדר, למנהל שלה ולסגנו, גם לאחראית החדרניות,
וכן סיפרה לאמה, שסיפרה על כך לאחיה. לילדיה סיפרה שעזבה את העבודה. היא גם שלחה הודעה
בטלפון לידיד שלה ח’ אודות האירוע, אך הוא לא השיב על הודעתה. מתחנת המשטרה נסעה לבית החולים
הושמט], שם מסרה את בגדיה מיום האירוע וביצעה את הבדיקות שנדרשה. לשאלת בית המשפט כיצד
הרגישה באירוע ענתה: “הרגשתי שאני הולכת למות” (עמ’ 31 ש’ 3), וכשסיפרה על כך לאמה בכתה.
בחקירתה הנגדית סיפרה כי מאז שנת 2014 שהתה במספר מסגרות לטיפול בבעיית השתיה ממנה סבלה,
בקהילה טיפולית, בהוסטלים באשדוד, בבאר שבע ובאשקלון (עמ’ 45 ש’ 3).
על נסיבות סיום עבודתה במלון לאחר האירוע סיפרה: “אמרו לי שאני לא כל כך עובדת טובה אחרי שמה
שקרה ופטרו אותי מהעבודה” (עמ’ 45 ש’ 19), אף הוסיפה שפוטרה ללא שימוע.
3 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
המתלוננת עומתה עם כך שלא נמצאה בטלפון שלה כל הודעה שלטענתה שלחה לאחר האירוע לח’ והיא
השיבה שהיא עדכנה את המשטרה שהטלפון שלה נגנב, אך לדבריה השוטרים הספיקו לראות את ההודעה
ששלחה לבן זוגה, והם אף צלצלו אליו, שלא בנוכחותה (עמ’ 57 ש’ 16-20).
המתלוננת תיארה כיצד ניראו הסימנים האדומים על צווארה, ואמרה שהיו 2 פסים אדומים. לדבריה,
סגן המנהל שלה בעבודה הבחין בפסים, ואף שאל אותה מי עשה לה זאת. לאחר שעומתה עם דברי העד
במשטרה לפיהם לא הבחין בסימנים אדומים על צווארה, השיבה שהוא משקר (עמ’ 63 ש’ 12). היא אישרה
שהתמונות של צווארה ת/2א משקפות את מראה החבלות מספר שעות לאחר האירוע, אך למחרת בבוקר
(בשעה שפנתה למנהליה והלכה למשטרה – ר.ת.) היו החבלות אדומות יותר (עמ’ 64 ש’ 7-11). לשאלה
מדוע אף המנהל מסר בחקירתו שלא ראה עליה סימנים, אמרה: “לא זיהיתי, בטח שהוא כן יגיד בגלל
זה פיטרו אותי מהעבודה שלא זיהית” (עמ’ 67 ש’ 28). בהמשך אמרה שבליל האירוע הסימנים היו
אדומים יותר מאשר בבוקר למחרת בו פוטרה (עמ’ 69 ש’ 11-12). המתלוננת הכחישה את טענת ההגנה כי
בעבר היה אירוע בו איבדה את ההכרה עקב שתית אלכוהול.
המתלוננת גם נשאלה מתי בפעם הראשונה באותו לילה נתקלה בנאשם, שכן בעדותה בבית המשפט מסרה
כי ראתה אותו בזמן ההליכה חזרה למלון, בעוד שבהודעתה במשטרה מסרה שראתה אותו עוד קודם לכן,
מיד כשפקחה את עיניה – בעודה שוכבת על מיטת השיזוף, ובתגובה לכך התכחשה לדבריה במשטרה (עמ’
73 ש’ 10), ודבקה בגירסתה בבית המשפט (קרי, שהבחינה בו בזמן ההליכה – ר.ת.). לשאלה מי פנה למי,
האם יתכן כי היא זו שפנתה מלכתחילה אל הנאשם, הסכימה כי יכול להיות שהיא פנתה אליו וביקשה
סיגריה, היא אינה זוכרת (עמ’ 82 ש’ 32).
המתלוננת אישרה כי יכול להיות שהם נשארו לדבר לאחר המקרה עוד מספר דקות: יידיברנו הייתי
מסכימה לדבר, הייתי מסכימה להכל, אחרי בקבוק הייתי מסכימה לדבר הייתי מסכימה להכל, מה
שלא צריך רק להישאר בחיים” (עמ’ 84 ש’ 11-12). סיפרה גם שהיא אינה זוכרת האם עישנו סיגריה יחד
לאחר מכן. ההגנה ביקשה מהמתלוננת להסביר מדוע בהודעתה הראשונה אמרה שאחרי האירוע הנאשם
הלך וכי הם לא דיברו ביניהם, בשונה מדבריה בעדותה בבית המשפט, ואמרה לבייכ הנאשם: “אני דברתי
אמרתי שאנחנו דיברנו אני לא יודע מאיפה יש לך את הניירות האלה” (עמ’ 85 ש’ 29). לדבריה, לאחר
שהתלבש, הנאשם אמר לה כי יגיע אליה למחרת לעבודה, וכשנשאלה במשטרה האם ידע היכן היא עובדת,
מסרה שאמרה לו לפני המקרה היכן היא עובדת, וזאת כדי שיחדל ממעשיו (עמ’ 88 ש’ 32).
המתלוננת נשאלה מספר פעמים האם ניסו לאנוס אותה בעבר, על כך השיבה בשלילה, והוסיפה: “לאנוס
כמו שהוא עשה את זה? לאי (עמ’ 104, ש’ 25), וכן נשאלה וענתה שמעולם לא התלוננה על אונס. כשנטען
שבידי ההגנה יש תלונה כזו שהיא הגישה על אונס השיבה כי היא אינה זוכרת דבר כזה, ומעולם לא
4 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
נצפו על ידי החוקרת שריטות על צווארה נ/1 ש’ 46, כך כתבה מפורשות. השריטות על צווארה של
המתלוננת גם תועדו בתצלומים שהוגשו לנו, והצוות הרפואי ב[הושמט] שבדק את המתלוננת באותו יום
לאחר שהייתה במשטרה ציין בדיווח שמילא כי הבחין בשריטות, ת/18.
המדובר בראיה המחזקת באופן ממשי את עדות המתלוננת ואת גרסתה הראשונית שנמסרה לאם עוד
קודם לפנייתה למשטרה, שמי שתקף אותה הצמיד בקבוק לצווארה, דווחה לסגן המנהל – גם אם לדבריו
לא ראה פגיעה אך אישר כי המתלוננת הסבה את תשומת לבו לכך ת/7 וכן בעדותו בפנינו אישר זאת,
השריטות דווחו ותועדו על ידי הגורמים השונים כמפורט לעיל, והנה אכן ישנו ממצא המתאים לתלונה,
ממצא שאין לנאשם כל הסבר סביר לגביו, כפי שאין לו אף הסבר לעניין שבר הבקבוק. גם חיזוק זה הינו
משמעותי ועוצמתי.
מצבה הנפשי של המתלוננת
הפסיקה חזרה וציינה כי מצב נפשי של קורבן עבירת מין לאחר ביצוע העבירה בו מהווה חיזוק ואפילו
יכול להגיע כדי סיוע מקום שזה נדרש, ור’ ע”פ 6808/18 פלוני נ’ מדינת ישראל, פסקה 25 לפסק דינו של
הש’ אי שטיין והאסמכתאות שם (16.5.2019), וכן עייפ 9471/16 מור אסלן נ’ מדינת ישראל (19.07.18)
פסקה 20 שם נקבע :
“כידוע, “מצב נפשי – נחשב מאז ומעולם כחיזוק ואפילו סיוע
… שהרי כמוהו כממצא פיזי בגופה של המתלוננת, המעיד על
מה שעברה” (ע”פ 9458/05 רחמילוב נ’ מדינת ישראל, [פורסם
בנבו] פסקה י”א (24.7.2006)).”
בענייננו אמה של המתלוננת תיארה כי המתלוננת הייתה במצב נפשי סוער לאחר האירוע, בכתה בטלפון
בכי רצחני’ בלשון האם, תוך שהיא מספרת לאם כי נאנסה, וכי איימו עליה בשבר זכוכית. גם כשהגיעה
לביתה של האם, ככל הנראה מספר ימים לאחר האירוע, תיארה האם כי עדיין הייתה במצב נפשי קשה,
הייתה בידיפרסיה נוראית’ (עמ’ 181 ש’ 8-9), לא יצאה מהבית, בכתה, ונבהלה בכל פעם שהתקרבו אליה.
לפיכך, גם בפרטים אלה יש להוות חיזוק משמעותי לדברי המתלוננת.
ומעבר לחיזוקים משמעותיים אלה, כל אחד מהם ובוודאי הצטברותם, יש לשוב ולהדגיש כי זוהי למעשה
תלונה אנונימית, כנגד אדם שהמתלוננת לא מכירה ולא יודעת כלל את זהותו, אין לה שום עניין עמו.
המתלוננת מספרת סיפור שבהמשך נתמך בכל הראיות בטביעות אצבע, בד.נ.א, והכל בשלב שכלל לא
יודעים מיהו אותו אדם, ובשלב שהוא – שנעצר על פי טביעת האצבע ככל הנראה, מכחיש בכלל כל מפגש
איתה.
–
לא היה ואין למתלוננת כל מניע לטפול על הנאשם שהיא אינה מכירה כלל תלונת שווא, אדם שאפילו לא
31 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
זוהה על ידה בעימות שנערך ביניהם ביום 16.8.21, זאת גם בשלב שכבר הודה כי קיים עמה יחסי מין
באותו מועד.
עדות הנאשם
אמרתו הראשונה של הנאשם בפנינו ת/8 הייתה שקרית לחלוטין והוא עצמו מודה בכך. באמרה זו הכחיש
כי היה באותה שעה בחוף הים, כי ראה את המתלוננת, גם לא קיים יחסי מין איתה ובכלל לא בשנה קודם
לכן.
יומיים אחר כך כאמור, בתאריך 12.8.21, אולי לאחר שביום 11.8.21 הוצגה בבית המשפט הבדיקה
המאמתת את הימצאות הד.נ.א. שלו בתחתוני המתלוננת, כך לפי החותמת המוטבעת על ת/31, שינה את
טעמו ובשינוי של 180 מעלות טען שקיים עם המתלוננת יחסי מין ואף ייחס לה יוזמה פעילה במהלכם.
כשנשאל על בקבוק הזכוכית שהוזכר בתלונתה ושנמצא בידי המשטרה אישר שהחזיק עמו בקבוק קולה’
מזכוכית והשאירו במקום, אולם התעקש שלא שבר אותו, לא איים באמצעותו, לא איים בכלל וטען שהם
אף נדברו להיפגש שוב למחרת. בהודאתו זו בקיום יחסי מין מלאים ומוסכמים ובשתייה מבקבוק
הזכוכית אותו הותיר במקום, צמצם את חזית כפירתו לרכיב ההסכמה בלבד כשטען כי הכל היה בשיתוף
פעולה מלא מצדה של המתלוננת.
כך, באמרה השניה והשלישית במשטרה, בעימות עם המתלוננת, ובפנינו בעדותו הראשית ובחקירתו
הנגדית, הסביר כי מלכתחילה שיקר במשטרה בשל חששו מביטול נישואיו וכבוד משפחתו, אולם משנודע
למשפחתו ולארוסתו על מעצרו והיא ממילא ביטלה את הנישואים, הוא יכול היה לספר שקיים יחסי מין
עם אשה אחרת שהזדהתה בשם אנג’לה, בהסכמה מלאה, שלא באיומים כלשהם, לא באמצעות שבר
בקבוק ולא באיום מילולי כלשהו, זאת כאשר המתלוננת שתויה ומתנדנדת מצד לצד, עד שהוא נאלץ
לתמוך בה בהליכתה. עמד על כך שלא אנס אותה: “זה היה הכל בהסכמה שלה. אני שאלתי אותה את
רוצה שאני אשכב אתך? היא אמרה לי כן, למה לא? אין לי חברים אין לי כלום, אנחנו יכולים לעשות את
הכל. זה מה שהיה.” (עמ’ 262 ש’ 14-16).
לכאורה, ביקש הנאשם לתקן ולהתוודות על מעשה שעשה ושאותו הכחיש רק מטעם זה של פגיעה
במשפחה ובארוסה, ועוד הצדיק זאת בכך ש’התחילה’ איתו והוא רק נגרר, אולם בבחינה בדיעבד נוצר
הרושם ששינוי זה והודאתו בקיום יחסי המין לא נעשו מתוך חרטה כנה ושיתוף פעולה אלא מתוך חישוב
קר, על מנת לצמצם למינימום את חזית כפירתו, לאחר שהבין שהראיות הפורנזיות שהחלו להיאסף
והתרבו בהמשך – שבר הבקבוק ועליו טביעות אצבע שלו, ממצאי שברי זכוכית במקום עליו הצביעה
המתלוננת כזירת האונס, השריטות על צווארה של המתלוננת, ממצאי ד.נ.א. שלו על תחתוניה של
המתלוננת, בהמשך גם מצלמות החוף שתיעדו אותו מתהלך שם באישון לילה, לא הותירו לו ברירה אלא
32 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
ללכת במסלול זה על מנת לנסות למזער נזקים ולהציל את עורו.
בגירסתו זו ניסה להלך בין הטיפות, לא ניסה שוב להרחיק עצמו מהאירוע, הודה ששתה מבקבוק קולה’
מזכוכית ושהשאירו במקום, זיהה את הבקבוק, אך כפר בשבירתו והאיום באמצעותו. גם מדיסק תיעוד
חקירתו ת/35 ניכר ניסיונו להציג שיתוף פעולה. בדקה 23:37 בתיעוד חקירתו מוצגות לנאשם תמונות
מהזירה בהן נראים שברי בקבוק של קוקה קולה והוא אומר מיד: “זה הבקבוק שלי אבל איך נשבר לא
יודע”, וכשהוא נשאל מי שבר אותו – עונה שאינו יודע ומוסיף: “מתי שהלכתי מאליה לא היה שבור”.
לאחר מכן בדקה 25:47 כאשר מוטח בפניו כי נמצאו טביעות אצבע שלו על הבקבוק הוא מגיב בחצי חיוך :
יינו בקבוק שלי”, ובהמשך: “הבקבוק היה אותי מהמלון לאיפה שישבנו ויש הרבה בקבוקים על החוף
וגם עליהם יש טביעות אצבע שלי.”
רוצה לומר, הנאשם אכן הודה החל מחקירתו השנייה כי קיים יחסי מין עם המתלוננת אך החל לספק
הסברים מופרכים וסותרים באשר לטענות ולממצאים שנאספו כפי שיפורט להלן.
להלן פירוט הקשיים שניכרו בדבריו
כאמור, באמרתו הראשונה במשטרה ת/8 שיקר במצח נחושה, לא דיבר על הסכמה ולא כלום, טען
שלא היו דברים מעולם, שלא היה כלל במקום. שקר זה באמרתו הראשונה, גם אם נבע מחשש זה
או אחר כטענתו, אינו דבר של מה בכך, באשר הוא מצביע על יכולתו של הנאשם לעמוד מול רשויות
החוק, מול חוקר משטרה בתחנת משטרה, בחשד חמור של עבירת אונס, ובלא להניד עפעף לשקר
במצח נחושה שלא היו דברים מעולם, שלא פגש במתלוננת ולא קיים יחסי מין באותו לילה ולא שנה
קודם לכן, אף שגם לטענתו בהמשך דבריו אלה שקריים, ואף להגדיל עשות ולהציע למשטרה ללכת
ולבדוק את המצלמות במקום על מנת לתמוך בגירסתו השקרית, אולי מתוך תקוות שווא שלא
יתאמצו ושהדבר לא ייבדק. הדבר מצביע על יכולתו להמשיך ולשקר ולהתל באחרים, ועל הקושי
והמכשול שהדבר מעמיד בבקשתו לתת אמון בדבריו בהמשך.
זאת ועוד, אם כדבריו חשש להודות כי קיים יחסי מין עם המתלוננת שכן לא רצה שהדבר ייוודע
למשפחתו ולארוסתו, יכול היה לבקש שפרט זה לא יפורסם ויישמר בדיסקרטיות, או שיכול היה
לכפור רק ברכיב זה של קיום יחסי מין, ולהודות בשאר, אלא שעיון באמרתו הראשונה ת/8 מצביע
על כך שבחר לשקר גם בכל שאר הפרטים שמסר ושבהם הודה מאוחר יותר: בשעה שחזר למלון,
בכך שלא שתה כלל אלכוהול באותו ערב, באשר למועד בו לטענתו התארס – חודשיים או 6 חודשים
קודם לכן, כפר בכלל שראה את המתלוננת בחוף באותו לילה. למעשה כל מה שאמר באותה אמרה
היה שקרי, לא רק הכפירה בקיום יחסי המין עם המתלוננת שהייתה חשובה לו, והדבר אינו מתיישב
עם טענתו כי שיקר בשל חששו היה מביטול האירוסין, שהרי הודאה בנכונות אותם פרטים לא הייתה
33 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
נדרשת להשגת אותה מטרה ולא הייתה משפיעה על ביטול האירוסין.
שינוי הגרסה של הנאשם מכפירה מוחלטת להודאה ביחסי מין בהסכמה אינו משכנע בכנותו, נהפוך
הוא, הוא נראה כאמור כניסיון שלו לצמצם נזקים, לאחר שהבין כי הראיות סוגרות עליו ונפגש עם
עורך דין, כי הבין שהראיות הפורנזיות לא יתירו לו ברירה אחרת, כי נמצאו טביעות אצבע שלו על
הבקבוק (ת/20,21), כי נמצאו ממצאי ד.נ.א. שלו בתחתוניה של המתלוננת יום קודם לכן (ת/31)
שסביר כי ידע על כך, כי נמצאו שברי זכוכיות בזירת ההתרחשות (ת/11) – בדיוק במקום שהמתלוננת
הצביעה עליו כזירת האונס, כך שנוצר הרושם כי המעט שיכול היה לעשות באותו שלב הוא לנסות
ולטעון כי קיים עמה יחסי מין בהסכמה. לפיכך נוצר הרושם כי אין כאן החלטה ספונטנית של גילוי
לב אלא תולדה של שקלול קר של מצבו המשפטי של הנאשם וניסיון לשפרו, זאת באופן שאינו מעורר
אמון.
הנאשם לא הסתפק בטיעון של יחסי מין מוסכמים אלא הוסיף וייחס למתלוננת ממש יוזמה
בקיומם. לא רק שהסכימה אלא שהייתה מאוד פעילה ומשולהבת. בטיעונו זה יש חוסר עקביות,
שלא לומר סתירה: בעוד שבאמרתו ת/8א מיום 12.8.21 (ש’ 6) בה הודה לראשונה בקיום יחסי המין
עם המתלוננת אמר שהמתלוננת התחילה לנשק אותו, הפשיטה אותו, מצצה לו את איבר המין ואז
הוא אמר לה יתעלי עליי, הרי שבעימות איתה ת/9 שנערך כעבור מספר ימים בתאריך 16.8.21 לא
טען עוד שהיא יזמה, אלא שהיא התחילה להוריד בגדים “ואז נדלקתי וזיינתי אותה” (ש’ 11).
באמרתו הנוספת ת/8ב מיום 24.8.21 הוסיף כי היא הציעה לו ושאלה אותו “אתה רוצה לשכב
איתי?” ואז התחילה לנשק אותו ואמרה לו “איזה חתיך, נדלקתי עליך” והתחילה למצוץ את איבר
מינו (ש’ 26). לבסוף בעדותו בפנינו בבית המשפט אמר שכאשר שאלה אותו אם בא לו לשכב איתה,
ענה לה: “אם את רוצה למה לא?” ואז שכבו (עמ’ 257 ש’ 29-30).
השוני כאן ברור, אם מלכתחילה באמרה הראשונה ת/8 הכחיש הכחשה טוטאלית, כעבור יומיים ב- ת/8א
יש כבר הודאה בקיום יחסי מין אבל ללא כל הזמנה מצדה של המתלוננת. בהמשך, בעימות מולה כעבור
4 ימים נוספים ת/9 אומר על עצמו שהוא יוזם – אז יינדלקתי וזיינתי אותה…” אך באמרתו הנוספת
כעבור מספר ימים ת/8ב הגלגל מתהפך וכעת היא כבר הציעה ושאלה אותו אם הוא רוצה לשכב איתה
ואמרה לו איזה חתיך, ובעצם היא זו שנדלקה עליו. כשהוא מגיע לבית המשפט התמונה משתנה עוד
יותר לכיוון נקיטת היוזמה מצידה והפעם לדבריו לאחר ששאלה אותו אם בא לו לשכב איתה, הוא נכנעי
לכאורה לחיזוריה וענה לה שאם היא רוצה למה לא. כך מדגים הנאשם בגרסותיו השונות סוג של ‘זיג
זג’, היפוך ועוד היפוך ומתאמץ, שלא באופן עקבי, להציג את המתלוננת כאקטיבית ואת עצמו כצד
פאסיבי נגרר.
–
34 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
לא רק ביוזמה לקיים יחסי מין אלא גם באשר להתרחשויות תוך כדי האירוע, הנאשם ייחס
למתלוננת אקטיביות יתירה במהלך קיום יחסי המין: היא זו שנישקה אותו מהגרון’, היא זו
שהתפשטה, בשתי אמרותיו במשטרה ת/8או- ת/8ב אמר גם שהיא זו שיירדה’ ומצצה לו את איבר
מינו, היא זו שהכניסה בעצמה את איבר מינו לתוך איבר מינה, ניסה לציירה כמי שנממש התנפלה
עליו. אמר גם שהמתלוננת הייתה זו שהורידה את בגדיו. גם אמר שאם היו בודקים בזמן, ניתן היה
למצוא ד.נ.א. שלה על איבר מינו כהוכחה לביצוע מין אוראלי על ידה. הניסיון והמאמץ להציגה כמי
שחשקה בו מתפתח ומפליג בפרטים עסיסיים כפי שהוצג לעיל ומלמד על רצון של הנאשם להקטין
מחלקו ולהפוך את המתלוננת באופן מלאכותי לצד אקטיבי ביותר ומשולהב ואותו לצד נחשק ונגרר.
ולא רק ביוזמה ובהתנהגות במהלך יחסי המין אלא גם בדבריו של הנאשם אודות ההתרחשות בסמוך
לאחר תום האירוע המיני הוסיף פרטים מתפתחים, וייחס למתלוננת – לא באופן עקבי – גם יוזמה
לקיים יחסי מין פעם נוספת איתו עוד באותו מפגש, לאחר שקיימו יחסי מין פעם אחת, וגם וביוזמה
להיפגש שוב איתו למחרת האירוע:
–
ב- ת/8א – אמרתו מיום 12.8 בה הודה שקיימו יחסי מין, אמר כי לאחר שסיימו, המתלוננת אמרה לו
“תעשה עוד אחד, הכוונה לעשות סקס עוד פעם”, הוא אמר לה שיעשנו קודם סיגריה, ואז היא הסתכלה
על השעון ואמרה שיש לה עבודה והיא צריכה ללכת. אז שאל אותה איך ייפגשו שוב והיא אמרה לו לבוא
למחרת לאותו חוף (ש’ 6).
לעומת זה באמרתו ת/8ב מיום 24.8 – תיאר כי אחרי שסיימו לקיים יחסי מין עישנו עוד סיגריה ואז הוא
שאל אותה, ולא היא אותו, אם היא “רוצה עוד אחד או מספיק”, והיא ענתה לו לדבריו “לא, מחר, תביא
לי את הטלפון שלך וניפגש” ואז נתן לה את פרטיו, אמר לה לדבריו שתבוא למלון ותחפש את ‘אובמה’,
כך קוראים לו שם (ש’ 30).
בהמשך לכך, בעדותו בפנינו בביהמ”ש
–
מסר שאחרי יחסי המין ישבו ועישנו סיגריה ודיברו ואז היא
הסתכלה על השעון ואמרה שיש לה עבודה שהיא צריכה למהר (עמ’ 296 ש’ 22-24). נשאל והתכחש לזה
שאמר לה שהוא רוצה לשכב איתה שוב כפי שמסר באמרתו ת/8ב (עמ’ 297 ש’ 7), אמר שהיא אמרה לו
שהיא רוצה – אבל לא עכשיו בגלל שיש לה עבודה (297 ש’ 9). לדבריו בפנינו, היא גם אמרה לו בוא ניפגש
מחר בערב והוא אמר לה בסדר, אבל משום מה, למרות ההזמנה לכאורה, לא בא. כשנשאל ע”י המאשימה
דווקא הודה שגם הוא רצה “לעשות איתה עוד אחד” (עמ’ 299 ש’ 9-10).
כך יוצא שלאורך כל תיאור אירוע המין: היוזמה לו, ההתנהגות תוך כדי וההתנהגות לאחריו, לא היה
עקבי בדבריו במאמציו לייחס למתלוננת אקטיביות, התלהבות ממנו, ממש התנפלות עליו, וזאת באופן
35 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
לא משכנע.
בעדותו בבית המשפט בפנינו הנאשם לא חזר על פרט חשוב ולא הזכיר כלל את המין האוראלי
שלטענתו ביצעה בו המתלוננת. ניכר היה שההגנה ניסתה להזכיר לו את המין האוראלי שייחס
למתלוננת, והוא נשאל האם היה עוד משהו מעבר לפירוט שמסר על יחסי המין, אולם ענה חד
משמעית שלא היה כלום (עמ’ 260 ש’ 5). רק בחקירתו הנגדית, כשהמאשימה הטיחה בו שלא סיפר
על כך, על אף שטען זאת במשטרה, אישר שהמתלוננת כן ביצעה בו מין אוראלי, והסביר שלא סיפר
זאת לא כי שכח, אלא משום שהתבייש וגם שהיה בלחץ. הלחץ ברור, לא נעים להעיד בבית המשפט
כנאשם, אולם מהי הבושה לספר דווקא על המין האוראלי, כאשר הוא מספר על כל פרט ופרט
באירוע, כל אחד מהם מביך ואינטימי, וכאשר הוא נלחם על חפותו ואומר שהכול היה בהסכמה,
ויתירה מכך ביוזמתה של המתלוננת, שהרי יש במין האוראלי כדי לחזק את טענתו שיחסי המין היו
לא רק בהסכמה מלאה אלא שהמתלוננת הייתה מעוניינת, הייתה אקטיבית באירוע, היא זאת
שנישקה אותו מהגרון’, התפשטה לבדה והכניסה את איבר מינו לתוך איבר מינה. אי חזרתו על פרט
מהותי זה לכל אורך עדותו הראשית, ורק בתשובה לשאלה בחקירה הנגדית, למרות שהתאמץ בכל
מאודו להציג את המתלוננת כצד יוזם ומעוניין, מלמד כי לא זכר מה ניסה לייחס לה, ומעיד עוד על
חולשת גרסתו ופוגע במהימנותו.
מעבר לסתירות המשמעותיות הנייל יש סתירות נוספות שוליות יותר, למשל ב- ת/8א אומר שסיפר
למתלוננת שהוא מערד, אך ב- ת/8ב אמר לה שהוא מכסייפה. באשר לשעת האירוע ב- ת/8א באמרה
בה הודה ביחסי מין אולם טען שהיו בהסכמה סיפר שחזר למלון בשעה 1:00 ואז יצא שוב לדבר עם
ארוסתו משך כשעתיים בעוד שלפי המצלמות ת/13 הוא התנתק מחבריו והתהלך בחוף לכיוון
המקום בו התרחש האונס בשעה 1:30 לפנות בוקר וחזר למלון כעבור שעתיים. בזמן זה ככל הנראה
התרחש האירוע נשוא כתב האישום.
אך מעבר לעניינים אלה, סך כל הפרטים והסתירות שהובאו כאן, הגרסה המתפתחת, המזגזגת
והמופרכת, מצביעים על כך שהנאשם שיקר, הן בחקירה והן בבית המשפט, וניסה בדרך זו, ללא הצלחה
יתירה לטעמי, להתמודד עם ראיות שרמסו את גרסתו.
בעייפ 2092/21 אלכסנדר לוז’קין נ’ מדינת ישראל הנייל נאמר על כך:
“18. הלכה היא עמנו כי שקרי נאשם בחקירה ובעדות מחזקים
את ראיות התביעה ומוסיפים משקל למשקלן (ראו, למשל: ע”פ
1645/08, בפסקה 23; ע”פ 334/02 סיבוני נ’ מדינת ישראל,
פסקה 14 [פורסם בנבו] (13.1.2003); ע”פ 2468/03 אלבויראת
נ’ מדינת ישראל, פסקה 9 [פורסם בנבו] (12.1.2004); דנ”פ
4342/97 מדינת ישראל נ’ אל עביד, פ”ד נא(1) 736, 803
36 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
כדי סיוע
–
(1998)). זאת במיוחד כאשר מדובר בשקרים שכאמור מגיעים
שקרים אשר מתייחסים ללב האירוע ואשר
מצביעים על ניסיונו של הנאשם להרחיק את עצמו מהאירוע
ולשוות לעצמו התנהגות תמימה. אלה היו שקרי המערער
במקרה שלפנינו. ודוק: ה”שיפוצים” שהמערער ביצע בגרסת
החפות שלו נעשו רק כאשר הוא נאלץ להתמודד עם ראיות
אובייקטיביות אשר הפריכו את גרסתו הקודמת מניה וביה.”
לסיכום, גירסתו של הנאשם רווית שקרים, מתפתחת ויש בה פרכות, זאת בניגוד למתלוננת שעדותה
נשמעה מהימנה ונמצאו לה חיזוקים וראיות תומכות למכביר. הנאשם לעומתה לא הציג כל ראיה או עד
לתמיכה בגרסתו, גם לא ביחס לתחילת האירועים באותו ערב, זאת הגם שציין כי חבריו היו עמו. יתירה
מכך, חברו של הנאשם ח’, אותו עובד שהעיד מטעם המאשימה בבית המשפט, לא תמך בדבריו. החבר
ניסה לעזור לו אך לא ידע כיצד, ומכל מקום העיד שהנאשם לא אמר לו דבר על מה שקרה עם אותה
ייבחורה רוסיהיי שדיברה איתו, הוא בכלל הלך לישון ולא יודע מה קרה אחר כך, זאת בניגוד לדברי
הנאשם שאמר שסיפר לח’ על כך שקיים עמה יחסי מין. הגם שאין ראיה חיצונית המכריעה פוזיטיבית
מי מהשניים דובר אמת בעניין זה, ברור שלעומת העד ח’, לנאשם יש אינטרס להציג את יחסי המין כדבר
שאין להסתירו ושלא הסתירו בפועל מפני החבר, שכן לטענתו בוצעו בהסכמה מלאה, ולכן עדיפים בעיני
דבריו של ח’ בעניין זה, שהנאשם לא אמר לו דבר אודות המתלוננת. עוד יש להוסיף כי לפי הראיות בתיק,
הנאשם מסר את כל פרטי חבריו שהיו עמו באותו לילה על החוף אולם איש מהם, פרט לאותו חבר, לא
אותר ולא נחקר וכאמור הנאשם יכול היה להביאם כעדי הגנה מטעמו, אך לא עשה כן וטעמיו עמו.
בכל דבריו של הנאשם בפנינו לא היה הסבר מניח את הדעת, אפילו לא הסבר ראשוני, מדוע המתלוננת,
עמה אין לו כל היכרות מוקדמת, תטפול עליו תלונה קשה כל כך. על אף שככלל היעדר הסבר לתלונה לא
ייזקף לחובת הנילון, עדיין תמוה שמי שלא הכירה אותו קודם, וקיימה עמו כדבריו יחסי מין בהסכמה
מלאה, תתייצב כעבור מספר שעות במשטרה ותתלונן כנגדו שאנס אותה.
האפשרות שהאירוע לא התרחש כטענתה של המתלוננת, אלא כטענתו של הנאשם וההשערות, שלאחר
שקיימה יחסי מין מוסכמים עם הנאשם, מיד בתום האירוע המיני הסוער עמו, היא אספה בקבוק עליו
טביעות אצבע של הנאשם, שברה אותו ופיזרה שם שברי זכוכיות, לקחה את שבר הבקבוק עמה, ואף
שרטה את עצמה טרם הגשת התלונה, והגישה נגדו – אדם חף מפשע שאינו מוכר לה ושהיא אינה מזהה
אותו אף שהוא כבר שינה טעמו ומודה שקיים עמה יחסי מין – תלונת שווא המצוצה מן האצבע, קלושה
שלא לומר בלתי נתפסת ומשוללת כל היגיון.
על היעדר הסבר מצד הנאשם והיעדר מוטיבציה להפללת השווא מצד המתלוננת ועל משקלם של אלה
ניתן להפנות לעייפ 9471/16 מור אסלן נ’ מדינת ישראל (19.07.18) פסקה 2, שם נקבע בנסיבות קרובות:
37 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
“לבסוף אציין כי לא עלה בידי המערער ליתן הסבר מניח את
הדעת למוטיבציה של המתלוננת להגיש נגדו תלונת שווא, שעה
שלא הייתה בין השניים כל היכרות מוקדמת. המערער ניסה
לטעון כי המתלוננת ביקשה להסתיר מחבריה את העובדה
שקיימה עימו יחסי מין בהסכמה. מלבד העובדה שקשה להלום
טענה זו, נוכח המחיר הכבד שמשלמות תדיר מתלוננות
בעבירות מין, הרי שהיא גם אינה מתיישבת עם טענות המערער
בנוגע לאופי המתלוננת ו”מתירנותה המינית.”
כאן כאמור טען הנאשם כי המתלוננת יזמה וממש התנפלה עליו, חשקה בו, ולכן מדוע שתטען נגדו ההפך,
שאת כאשר היא כלל אינה מכירה אותו ולא מזהה אותו, למה שתעשה זאת.
לא ניתן לסיים פרק זה על עדות הנאשם מבלי לדון במצבה של המתלוננת, גם לטענת הנאשם. מאמרותיו
במשטרה ומעדותו בפנינו עלה כי הנאשם מודה שהיה מודע למצבה הלא יציב של המתלוננת בזמן קיום
יחסי המין עמה ואמר עליה כי הייתה “שיכורה מההתחלה”… “כאילו שיכורה לגמרי, כאילו היא
הייתה שיכורה ובקושי הולכת”… “הייתה לה בירה ביד כאילו” (עמ’ 300 ש’ 25, 30, 33). לשאלה אם
ראה שהיא שיכורה, מדוע בכל זאת שכב איתה ענה: “אני לא חשבתי על דבר כזה” (עמ’ 301 ש’ 9). גם
בהמשך עדותו אמר שוב שהמתלוננת הייתה שיכורה כשפגש בה, שעזר לה ללכת (עמ’ 306 ש’ 20-21), וגם
כשעזב אותה היא הייתה שיכורה (עמ’ 306 ש’ 32) ואף הוסיף ואמר שהוא מבין שזה לא בסדר לשכב עם
מישהי שיכורה (עמ’ 307 ש’ 14). דבריו אלה של הנאשם, המצביעים על אדישותו למצבה וניצולה על ידו,
כהודאתו, שנאמרו בניסיון להשחירה, מלמדים אף הם על הלך מחשבתו לגביה, שראה בה חלשה, מי
שניתן לנצל אותה במקום נטוש באישון לילה, ולא היסס לעשות זאת.
מסקנות
בהתאם לגרסת המתלוננת אותה קיבלתי, הנאשם הבחין במתלוננת על חוף הים, דיבר איתה, החל ללכת
אחריה ונכנס בעקבותיה למלתחה בחוף בנהושמט] ודרש ממנה לקיים עמו יחסי מין. כשצעקה יצא, שבר
בקבוק קולה שהיה עמו, חזר למלתחות תוך שהוא אוחז בידו ראש של בקבוק זכוכית שבור, הצמיד את
שבר הבקבוק לצווארה של המתלוננת, איים עליה כי יהרוג אותה וגרם לה אגב כך לשריטות וסימן אדום
על הצוואר. הוא פשט את בגדיה, הפשיל את מכנסיו עד לקרסוליו, ובעודה יושבת על מדרגה במלתחה,
נישק אותה, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה ובעל אותה בניגוד לרצונה. בשלב מסוים הוציא את איבר
מינו, ליקק את איבר מינה שלא בהסכמתה, ולאחר מכן שב והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, עד אשר
בא על סיפוקו על בטנה.
38 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
–
באשר למשמעות המשפטית של המעשים, נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת – ואף לא הועלה כל טיעון
בעניין זה מטעם ההגנה – כי במעשים שתיארה המתלוננת, עבר הנאשם את עבירת האינוס לפי סעיף
345(ב)(2) ו – (3) לחוק העונשין, התשל”ז – 1977 ובנסיבותיו: הוא בעל את המתלוננת – בכך הודה,
ומרגע שהתקבלה גירסתה כי עשה זאת בכוח, באיומי שבר בקבוק על צווארה, תוך ששרט אותה, קוימו
יסודות עבירה זו והנסיבות המחמירות שיוחסו לו בביצועה, קרי בעילתה של המתלוננת ללא הסכמתה,
באיומי נשק קר, תוך גרימת חבלה גופנית.
אציין בהערת אגב, כי בהתאם להודאתו של הנאשם, הוא קיים עמה יחסי מין כשהיא שתוייה, מתנדנדת
מצד לצד, עד שנאלץ לדבריו לתמוך בה, ואף הבין שזה יילא בסדר”י לשכב עמה. בכך, גם לגרסתו, יחסי
המין שקיים עם המתלוננת עולים לכאורה כדי עבירת אינוס בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, ור’
עייפ 8271/14 אבא גואל בן נתן רצון נ’ מדינת ישראל (18.07.16), פסקה פט. דא עקא, משקבעתי כי מולאו
יסודות העבירה שיוחסה לו, לפי סעיף 345(ב)(2) ו- (3) לחוק העונשין ובנסיבותיו, הדברים נאמרים
בבחינת למעלה מן הצורך.
אשר לעבירה של מעשים מגונים שהתייחסה ככל הנראה אם כי הדבר לא נוסח בבהירות בכתב
האישום – לליקוק איבר מינה של המתלוננת, אני סבורה כי בנסיבות הספציפיות של תיק זה, ובהתאם
להלכות הנוהגות, עבירה זו נבלעתי בעבירת האינוס, ובוצעה כשלב אמצעי ואינטגרלי של מעשה האינוס
וכחלק ממנו, ולכן אינני מוצאת מקום להרשיעו בנוסף אף בעבירה זו.
כמו כן יוחסה לנאשם עבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, וזו הוכחה מעצם קבלת הגירסה של
המתלוננת שהנאשם איים על חייה אמר לה שיהרוג אותה על מנת להפחידה – כדי שתיעתר לו, כפי
שאכן קרה.
–
לפיכך אמליץ בפני חבריי להרשיע את הנאשם בעבירת האינוס ובעבירת האיומים בנסיבות שיוחסו לו
בכתב האישום.
A
רחל תורן, שופטת
39 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
סגיין השופטת י. רז לוי – אבייד
קראתי בעיון את חוות דעתה המנומקת והמעמיקה של חברתי השופטת ר. תורן, ואף אני סבורה שאשמת
הנאשם בעבירות האינוס והאיומים הוכחו מעבר לכל ספק סביר.
ישנן מספר טעמים עיקריים שעומדים בבסיס מסקנתי זאת.
ראשית
עדות המתלוננת ביחס לאירוע מושא דיוננו עוררה בי אמון ונראה היה שהיא מעידה בכאב
ומדם ליבה. מעבר לכך, בגרסת המתלוננת ניכר גרעין האמת באופן ברור, נהיר ועקבי. גרעין אמת הנוגע
לכך שהנאשם ביצע את המעשים לאחר ששבר בקבוק זכוכית, איים עליה ובמהלך אותו איום וקירוב
הבקבוק לגרונה היא אף נשרטה בצווארה, וכי כל מעשיה לאחר מכן והעובדה שיזרמהיי איתו בקיום
המגע המיני, היה בשל ולאור אותם איומים ואותו חשש. המדובר בתיאור אותנטי של הדברים
והאירועים, כשהמתלוננת עומדת מהרגע הראשון על הדברים ואותו גרעין אמת בולט ומזדקר בכל
העדויות שבאו בפנינו, מרגע הדיווח לאימה ועד לדיווח במשטרה ובבית החולים [הושמט]. ויודגש,
המדובר במקרה בו למתלוננת אין שום עניין מול הנאשם עצמו אותו היא כלל אינה מכירה, אינה יודעת
את שמו – מעבר לכך שביקש ממנה לקרוא לו ‘אחמד’, ואף מתקשה בעימות לזהותו. נמצאנו למדים
איפוא, שהמתלוננת מיד לאחר שעות ספורות, מיד כשהיא קמה בשנת לילה קצרה לאחר המפגש עם
הנאשם, מספרת על המקרה שאירע עם אותו פלוני – שהיא מזהה על פי המבטא כבן מיעוטים, בחוף
[הושמט]. משמע, אין לה כל עניין מול הנאשם, או כל עניין בהגשת תלונה על אונס באיומים עם שבר
בקבוק שבר בקבוק שעל פי הראיות היא נטלה מיד בתום המגע המיני. וכל האמור קורה, לאחר
שלשיטת הנאשם המגע המיני התקיים לא רק בהסכמה אלא ביוזמה של המתלוננת, אשר ממש התנפלה
עליו, הפשיטה אותו וביצעה בו מין אוראלי. נראה כי מופרכות הדברים כמעט מדברת בעד עצמה.
שנית – קיימים חיזוקים רבים חיצוניים ומשמעותיים לעדות המתלוננת. למעשה אותו ייגרעין אמתי,
אותה ליבה של תלונת המתלוננת, מאומת ונתמך פעם אחר פעם, בראיות נוספות, חלקן ראיות פורזניות,
זאת בניגוד לגרסת הנאשם. גרסת הנאשם – אשר מעבר להכחשה הראשונית והרחקת עצמו מכל מגע עם
המתלוננת, גרסה אותה שינה בהמשך לאחר שהתקבלו ראיות פורנזיות המעידות על קיום מגע מיני
עימה, הינה גרסה שהובררה כשקרית גם בנושאים אחרים, כמו מתי קרה המקרה, מתי שב למלון – כל
אלו בניגוד לנראה במצלמות. מכאן, אין בפנינו תיק שעיקרו מה שקרוי – עדות מול עדות, כפי שקורה לא
אחת בעבירות מין אשר דרך כלל אינן מבוצעות בפרהסיה, אלא בתיק בו ישנן ראיות תומכות העולות
כדי חיזוק ואף סיוע לעדות המתלוננת, הגם שאלו אינן נדרשות על פי דין.
הראיות המרכזיות התומכות בתלונת המתלוננת הינן שבר הבקבוק שעליו טביעות האצבע של הנאשם,
השריטות בצווארה של המתלוננת שתואמות את התיאור שתיארה בדבר הצמדת שבר הבקבוק לצווארה,
התלונה המידית ומצבה הנפשי של המתלוננת בסמוך לאחר מכן. באשר לשבר הבקבוק – הרי בהתאם
40 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
למצלמות בחוף המתלוננת שבה למלון לאחר המקרה ולא יצאה ממנו יותר, אלא רק כשבאה להגיש את
התלונה. מכאן שהמתלוננת, כפי שסיפרה, נטלה עימה את שבר הבקבוק מיד לאחר קיום המגע המיני עם
הנאשם. המתלוננת אף הסבירה את האמור בכך שידעה כבר מיד לאחר שהנאשם הלך מהמקום, כי הוא
מתכוונת להתלונן על מה שעשה לה, ועל כן לקחה עימה את שבר הבקבוק; וכאמור על אותו בקבוק
נמצאו טביעות אצבע של הנאשם, ושברי זכוכית התואמים לשברי הבקבוק האמור, נמצאו מחוץ
למלתחה עליה הצביעה כמקום האונס, ואף האמור תומך בתיאור שלה בדבר שבירת הבקבוק מחוץ
למלתחות. לכן, אם לשיטת הנאשם נלך – המתלוננת מיד לאחר קיום מגע מיני שהיא יזמה מרצונה,
החליטה להתלונן על אונס ברוטאלי, ולצורך כך ממש באותו רגע טוותה את תוכנית הפעולה, ושברה
מחוץ למלתחות את הבקבוק ממנה שתה קודם לכן. האמנם? המדובר בסיפור מעשה, שלא רק שנשמע
כשלעצמו מעט דמיוני, אלא שבראותי את המתלוננת ובהתרשמותי ממנה ואף ממצבה באותם רגעים,
המדובר בתרחיש מופרך בעליל. וכאמור, התרשמתי מעדותה שהיא מספרת על האירוע בכאב ומדם
ליבה, וגם אם מדובר במתלוננת שיש לה בעיית שתייה, ועדותה בפנינו לא הייתה חפה מקשיים, בעיקר
בנושא התלונה הקודמת שהגישה בשנת 2018, ניכרו אותות האמת בדבריה בכל הנוגע למקרה מושא כתב
האישום.
שלישית
גרסת הנאשם לא עוררה בי כל אמון והיא התאפיינה בשקרים מהותיים. תחילה הנאשם
הכחיש כל מגע מיני עם המתלוננת, הכחיש שפגש כלל בחורה בחוף היום, הכחיש קיום יחסי מין במשך
תקופה ארוכה בכלל, ולאורך כל האמרה, השקרית אף לשיטתו היום, הוא מפנה את השוטרים למצלמות
ומציע להם לערוך בדיקות שונות, כדי לשכנע אותם שהוא מדבר אמת מדם ליבו, והכל כאמור כשמדובר
בגרסה שקרית לאורך כל החזית. וכידוע, הפסיקה חזרה וציינה כי הכחשה גורפת והרחקה מכל קשר
לזירת המקרה או האירוע, יש בה כדי להעיד על תחושת אשם.
נציין עוד כי אישור של קיום יחסי המין עם המתלוננת הגיע רק באמרה שבאה מאוחר לגילוי ד.נ.א של
הנאשם על תחתוניה של המתלוננת, ראיה המלמדת באופן שאינו משתמע לשתי פנים על קיום מגע מיני
עד כדי סיפוק מיני עם המתלוננת, כיון שמדובר בדגימה מזרע על תחתוניה, ועל כן משקלה של גרסה
מאוחרת זו שבה הודה בקיום מגע מיני איתה, לטעמי משקלה פחות. מעבר לכך, גרסת הנאשם התאפיינה
בשקרים נוספים וחוסר עקביות, למשל לגבי מועד אירוסיו – עניין שבו תלה את הסיבה לשקר הראשוני,
שכן לדבריו פחד שהדבר ייודע לארוסתו; וזאת כשלא הובאה כל ראיה מלבד דבריו לעצם האירוסין או
למועד האירוסין.
לא נעלם גם מעיני עניין התלונה הקודמת משנת 2018 לגביו ברור כי המתלוננת לא סיפרה על הדברים
כהוויתם גם בפנינו, שללה תחילה שהגישה בעבר תלונה בגין אונס, המשיכה לעמוד על כך שהתלונה
עסקה בהטרדה, ורק בשלהי החקירה הנגדית אמרה מספר דברים מהם ניתן להבין כי יכול ואכן היו
יחסי מין שלא ברצונה (ראו ההתייחסות המפורטת בחוות דעתה של חברתי השופטת תורן). ועדיין לטעמי
אין בעניין זה כדי לפגום או להחליש באופן ממשי את המסד הראייתי המוצק המבסס את אשמת הנאשם
41 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
במקרה שבענייננו מעבר לכל ספק סביר. זאת, הן משום העובדה ששם דובר בתלונה מסוג אחר כנגד אדם
עימו המתלוננת התגוררה, כאשר אכן העניין המרכזי שלשמו התלוננה היה שהוא ממשיך להתקשר
ולהטריד אותה, ולכן מבחינתה אכן העיקר היה ההטרדה; והן לאור דברי המתלוננת גם אז כשציינה
שפנתה אליה בת משפחה והיא חוששת להמשיך עם התלונה, וגם היום בעדותה בפנינו, ניכר החשש
מאותו אלברט לאור עברו הפלילי, עונש המאסר הארוך מאוד שריצה; ואותו פחד ממשי ממנו יכול שעמד
גם בבסיס חוסר רצונה לספר על הדברים גם היום, שכן הפחד עדיין שריר וקיים.
מסקנתי מכל האמור, ולאור שלל נימוקים שפורטו בחוות דעתה המעמיקה של חברתי, הינה כי אשמת
הנאשם בעבירת האינוס בנסיבות מחמירות ובעבירת האיומים, הוכחו מעבר לכל ספק סביר (ואף אני
סבורה – כעמדת חברתי – כי עבירת המעשים המגונים שיוחסה לנאשם נבלעתי בנסיבות תיק זה בעבירת
האינוס, ואין מקום להרשיעו גם בעבירה נוספת זו).
השופט אהרון משניות
יעל רז-לוי, שופטת
סגנית נשיא, אב”ד
גם אני מסכים לכל מה שכתבה חברתי השופטת תורן בחוות דעתה המפורטת והמנומקת היטב, ומצטרף
למסקנה שאליה הגיעה חברתי, כי יש להרשיע את הנאשם בעבירת האינוס ובעבירת האיומים שיוחסו
לו בכתב האישום.
אהרון משניות, שופט
42 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
לפיכך הוחלט כאמור בחוות דעתה של השופטת רחל תורן להרשיע את הנאשם בעבירת אינוס בניגוד
לסעיף 345(ב)(2) ו- (3) לחוק העונשין, התשל”ז – 1977, וכן בעבירת איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק
העונשין.
ניתנה היום, י”א שבט תשפ”ה, 09 פברואר 2025, במעמד הצדדים.
AB
יעל רז לוי, שופטת
סגנית הנשיא, אב”ד
אהרון משניות, שופט
רחל תורן, שופטת
43 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
התלוננה קודם לכן במשטרה על אונס. לדבריה, היא הגישה תלונה פעם אחת נגד אדם שהטריד אותה
בהודעות בטלפון, אך הם לא קיימו יחסי מין, והיא אינה זוכרת את שמו. כאשר ההגנה אמרה לה שלאותו
אדם קוראים אי, השיבה שאי ישב בכלא 25 שנים בגין רצח, ועוד שנה נוספת שהה בקהילה. הם התגוררו
יחד באותו בית במשך כחודשיים, היא לא יודעת אם איים עליה שירצח אותה, אך יתכן שפחדה ממנו כי
ישב בכלא, ומעולם לא התלוננה שאנס אותה. כשהוצגה לה תלונתה במשטרה כנגדו מיום 10.1.2018, נ/7,
שם טענה כי אותו אי אנס אותה במשך חודשיים, כמעט כל יום ואפילו מספר פעמים ביום, אמרה: “לא.
התלונה הייתה אחרת לגמרי, תלונה הייתה על הודעות. הראיתי את ההודעות, הם לקחו את ההודעותיי
(עמ’ 112 ש’ 1-2). בהמשך הוקראו לה דברים בנו7 ש’ 15 שם נכתב בזמנו מפיה: “הוא היה מבקש ממני
מהרגע הראשון שעברתי לגור אתו לעשות אתו סקס וזה היה בכוח הוא היה תופס אותי בכוח וזורק אותי
למיטה הוא היה אומר לי תורידי עכשיו חולצה ועכשיו זה קרה, אם הייתי נרדמת היה מגיע אלי למיטה
ובכוח שוכב אתי, ואני כל הזמן אמרתי לו לא. אני כל הזמן אמרתי לו לא, שאני לא רוצה והוא היה מאיים
עלי’, ועל כך השיבה ופירטה באשר ליחסים עם אי: “היינו גרים ביחד כמה חודשים אולי חודשיים לא
יותר מזה. בזמן אחרון הוא התחיל להיות יותר אגרסיבי, אז אמא שלי הגיעה לשם ולקחה אותי משם
מאשקלון מהבית הזה. והביאה לנהושמט] והשכרנו בית, והייתי גרה שם עם הילדים. עכשיו שעברתי
ל הושמט] הוא לא הפסיק להתקשר, הוא לא הפסיק לשלוח לי הודעות בצורה אגרסיבית מאד שהוא
יבוא” (עמ’ 113 ש’ 1-5).
לשאלת בית המשפט מדוע השוטר כתב שהיא אמרה שאותו אי אנס אותה, התעקשה: יילא, שלח לי
הודעות” (עמ’ 113 ש’ 11), “בקיצור היה צריך להיות לנו דיון גם כן ולא הלכתי למה המשפחה שלו
התקשרה וכולם עבריינים, זה משפחה מאד מפורסמת שלו, עבריינים ואמרו שאם אני אלך לדיון, אז זה
לא ייגמר טוב. אז אני לא הלכתי, לא עשיתי שום דבר” (עמ’ 113 ש’ 16-18), ולאחר שנשאלה על כך שוב
ושוב, אמרה לבית המשפט: “אני לא יודעת, אני דברתי על הודעות שלא נגמרו”, אך בהמשך הוסיפה:
ייהוא החזיק אותי בכוח יכול להיות אמרתי כזה דבר” (עמ’ 115 ש’ 5), וחזרה וציינה כי הגישה נגדו תלונה
רק בגין שליחת ההודעות, ולא על אונס, “אונס זה נקרא אונס מתי שאתה לא רוצה, זה אונס” (עמ’ 117
ש’ 32). לשאלת בית המשפט השיבה: “אני אגיד, אם שכבנו זה לא היה ברצוני, זה היה כאונס… כן הוא
ניסה כמה פעמים ישר התקשרתי לאמא. אז זה נקרא אונס כאילו. לא?” (עמ’ 118 ש’ 26), ייניסה לעשות
אתי סקס וזה נקרא אונס, הוא ניסה כמה פעמים ואנחנו רבנו, הוא התחיל להרים עלי ידיים, התקשרתי
לאמא והיא לקחה אותי משם. אני לא רואה שקרי (עמ’ 119 ש’ 6-7). לשאלה מדוע גם כאשר נשאלה בבית
החולים [הושמט], שם נבדקה לאחר הגשת התלונה נגד הנאשם, השיבה בשלילה לשאלה האם אי פעם
הגישה תלונה במשטרה, ציינה כי לא זכרה זאת כלל (עמ’ 156 ש’ 33), אחר כך אמרה שענתה להם בחיוב,
אך כשהוטח בה שענתה גם להם בשלילה, אמרה שזה לא יכול להיות (עמ’ 157 ש’ 11-12).
5 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
לאחר שנשאלה האם השוטרים ב[הושמט] מכירים אותה, אמרה שיתכן, בשל אירוע אחר (עמ’ 123 ש’ 4).
כשהוצגו לה דברי עד התביעה השוטר בלזצ’וק שכתב שהיא מוכרת לו מטיפול באירועים קודמים אתה,
השיבה שההכרות היא מאירוע קודם במלון אחר, בו תייר שיכור “שבר את הכניסה, לובי” (עמ’ 123 ש’
8). לדבריה, מלבד אירוע זה לא היו אירועים נוספים.
לשאלה האם יכול להיות שהיא הסתובבה בליל האירוע בחוף, השיבה בשלילה. כשהוטח בה כי לפי
מצלמה בחוף, היא נצפתה מסתובבת שם בשעה 1:37 לפנות בוקר, אמרה: “התקופה מסויימת אני לא
זוכרת, נרדמתי, בטוח נרדמתי. כמה זמן נרדמתי? אני לא זוכרת. שהלכתי כנראה פגשתי אותו ביקשתי
אולי סיגריה ואז התחיל את כל הסיפור. אני ככה את זה זוכרת. יותר מזה אני לא זוכרת” (עמ’ 128 ש’
.(16-18
המתלוננת פירטה עוד שבשיחתה עם הנאשם אמרה לו שהיא מפקחת, לא סתם חדרנית, כדי שיפחד, גם
אמרה: “הוא לקח ממני פלאפון, רציתי להתקשר למשטרה הוא לא נתן לי להתקשר למשטרה, לקח
ממני פלאפון, התחלתי לצעוק, הוא יצא. שבר בקבוק וחזר עם הבקבוק שבור” (עמ’ 129 ש’ 5-9). אישרה
שהנאשם אמר שיבוא לעבודה שלה, ויתכן שידע שהיא חדרנית כי הוא מכיר מישהו שם (הכוונה למלון בו
היא עובדת – ר.ת.), ועמדה על כך שהיא עצמה לא סיפרה לנאשם שהיא עובדת כחדרנית במלון (עמ’ 132
ש’ 31-33).
כשנשאלה האם מלבד האיום הפיזי כלפיה עם שבר הבקבוק היה גם איום מילולי מצד הנאשם כלפיה,
ענתה: “כשהוא חזר הוא היה מאד עצבני, הוא אמר יכול להיות משהו באותו רגע בדיוק מילים אני לא
זוכרת, עוד פעם אני אומרת. אחרי שהסכמתי הוא היה נחמד. שקט וישבנו ודיברנו והוא הלך” (עמ’ 139
ש’ 2-4). היא לא זכרה באיזו יד החזיק את הבקבוק, ופירטה שבזמן האירוע המיני הנאשם השאיר את
הבקבוק על הרצפה (עמ’ 143 ש’ 11-13). עוד נשאלה כיצד ייתכן שהנאשם החזיק בידו את הבקבוק כל
הזמן, גם כאשר ניסה לחטוף מידיה את הטלפון, וענתה שהדברים לא קרו באותו זמן: תחילה הנאשם
ניסה לחטוף לה את הטלפון ומשלא הצליח, יצא וחזר עם הבקבוק (עמ’ 145 ש’ 3-4). היא לא הצליחה
לחייג, הטלפון היה ביד שלה, הנאשם לקח ממנה את המכשיר ולאחר מכן השיבו לה. כשהוטח בה כי
קודם אמרה שהנאשם לא הצליח לתפוס את מכשיר הטלפון, וכעת אמרה שלקח אותו, השיבה: “יוהחזיר,
לא לקח לגמרי” (עמ’ 146 ש’ 5).
המתלוננת אישרה שבתלונתה לא ידעה לתאר במדויק כיצד נראה הנאשם, עד שראתה אותו בפעם
הראשונה בעימות, וגם אז לא זיהתה אותו. זכרה רק שהוא צעיר וגבוה וסברה שהוא עובד מלון. כשהוטח
בה שתיארה אותו לשוטרים עם שיער מתולתל, צעיר, מעט זקן, צבע עור חום לא בהיר, בערך בגובה שלה
ועם מבנה גוף כמו שלה וכי היה חזק, השיבה המתלוננת כי אלו לא המילים שלה (עמ’ 148 ש’ 31).
6 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
המתלוננת סיפרה בחקירתה הנגדית כי בתחילה היה ביניהם סקס רגיל, לאחר מכן הוא יירד’ לה, ואז
הגיע לפורקנו. כשנשאלה מדוע רק בשלהי חקירתה הנגדית היא ציינה לראשונה שהנאשם יירד’ לה,
השיבה: “אז אני סיפרתי לא נכון, זה מה שהוא עשה לי” (עמ’ 150 ש’ 1-2).
עוד אישרה כי בבוקר לאחר המקרה שתתה בירה עוד טרם הגעתה לתחנת המשטרה, וגם ביום האירוע,
ערב קודם, שתתה שתי בירות, אחת כשיצאה ממקום העבודה ואחת לאחר האירוע. המתלוננת המשיכה
ושללה את גירסת הנאשם לאירוע לפיה הכל נעשה בהסכמתה. עד כאן עדותה בבית המשפט.
שחזור שנערך ע”י המתלוננת
המתלוננת שחזרה את מסלול הליכתה באותו לילה והשחזור תועד ת/34, נראתה מהססת במספר
מקומות, הצביעה על מקום בו בוצע האונס ומסרה שיינמחקויי לה חלקים מהאירוע. סיפרה ששתתה בירה
ושוחחה עם ילדיה בטלפון, קשה לה להיזכר מה קרה בדיוק כי קצת נרדמה, בלשונה: “עייפות פלוס
יכול להיות 2 הבקבוקי בירה שיחקו את העייפות הזאת” (ש’ 60-61), היא נרדמה, וכשנשאלה מה היא
זוכרת בהמשך ענתה “ואז אני זוכרת שאני בורחת ממישהו” (שי 70). היא החלה ללכת בדרך שבה היא
בדרך כלל חוזרת למלון, היא חושבת שזה היה באמצע הלילה (ש’ 115), ואז בחור הלך אחריה “נתפס עלי,
והתחיל לדבר איתי ואני מנסה ללכת ממנו, או לרוץ ממנו” (ש’ 123), היא זוכרת בוודאות שברחה ממנו
ואז הוא מצא אותה שוב, ניסתה להיזכר היכן בדיוק התחבאה, ותיארה כי באחד המקומות התפתח
ביניהם מאבק: “זאת אומרת, לא מאבק אלא אני פשוט ניסיתי לברוח…דחפתי אותו… קרה משהו, לא
יכולה להגיד בדיוק כי לא יודעת, אולי בגלל השוק” (ש’ 144-148). סיפרה על הדו-שיח ביניהם, אמרה לו
שתתקשר למשטרה או לקרוב שלה, הוא ניסה לחטוף לה את הטלפון ואז צעקה ‘הצילו’ משטרה’. באותו
רגע יצא, היא חשבה שנבהל, ואז שמעה שבירה של בקבוק והוא חזר ושם לה אותו בצוואר תוך שהיא
מצביעה על צד שמאל בגרונה [04:29 בסרטון נ/6א]. היא הרגישה את המוות ואמרה לו שרק לא יהרוג
אותה, שהכול יהיה בסדר, שינתה את אופן הדיבור שלה כלפיו והוא נרגע קצת, והיא זרמה איתו עם
הכול מהפחד (ש’ 220). הם קיימו יחסי מין ולאחר שסיים אמר לה שתקרא לו אחמד ושהוא יבוא אליה
לעבודה. כשהלך, צילמה את הבקבוק ושלחה בשעה 4:03 הודעה למכר שלה, כתבה לו שכמעט רצחו אותה
ואנסו אותה ולקחה איתה את הבקבוק. במהלך האירוע היא השתדלה לא להסתכל עליו. היא לא זוכרת
שום דבר מעבר לכך, אישרה ששתתה 2 בקבוקי בירה והיא לא חושבת שאפשר להיות שיכורים מזה.
לדבריה הייתה מאוד עייפה אחרי 15 שעות יעל הרגליים’.
רס”מ אלכסנדר בלזצ’וק
המדובר בשוטר סייר שפגש במתלוננת בבוקר שלאחר האירוע, עוד באזור המלונות והחוף בו התרחש
האירוע; ולו מסרה המתלוננת את שבר הבקבוק שלקחה עימה מיד מהמקום שלדבריה הנאשם שבר
7 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
10
ואיים עליה באמצעותו. בלזצ’וק אף לקח את המתלוננת בדרך לתחנה למקום בחוף עליו הצביעה, ושם
נמצאו שברי זכוכית. הדברים תועדו בדויים פעולה שערך העד (ת/3) בו ציין כי בתאריך 3.8.21 ב
בבוקר לערך, הועבר לטיפולו מקרה לפיו הגיעה אשה לנקודת המשטרה הנמצאת בסמוך ומסרה כי
אתמול בשעה 2:00 בלילה ניגש אליה אדם בן מיעוטים שאינה מכירה, הצמיד לגרונה בקבוק ואנס אותה.
עוד צוין בייפרטי המקרה” שהועברו לטיפולו כי “יש סימני אלימות על צווארה”.
בחלק המתייחס לטיפולו במקרה, פירט העד כי המתלוננת מוכרת לו מאירועים קודמים בהם טיפל.
בתחקור הראשוני מסרה לו המתלוננת שלילה קודם אנסו אותה וכמעט הרגו אותה, שהחשוד בן מיעוטים
ואין לה היכרות עמו, שהוא רדף אחריה בחוף ציבורי. צוין כי המתלוננת הביאה עמה כאמור חלק מבקבוק
זכוכית שנתפס על ידו ונשמר במעטפה להמשך טיפול. בדרכם לתחנה ביקש מהמתלוננת שתצביע על מקום
ביצוע העבירה, וכשהגיעו לאותו מקום הבחין בשברי זכוכיות ככל הנראה מבקבוק קולה, והוא תיעד את
הדברים בצילום ת/1ו’. המתלוננת נלקחה על ידו לתחנת המשטרה בעיר הקרובה כדי להגיש תלונה ובדרך
לתחנה תיארה את הנאשם כצעיר עד גיל 30, מבנה גוף בינוני, שיער מתולתל ככל הנראה שחור או חום,
לבש חולצה לבנה ומכנסיים בצבע בז’, ולדבריה בזמן האירוע הנאשם ביקש ממנה לקרוא לו ‘אחמדי.
בעדותו בפנינו מסר העד שהכיר את המתלוננת שבעבר הייתה ייסוג של נעדרתי, ולא הבינה איפה היא
הייתה. היא נראתה לו אז שתויה, שיכורה. השיב שלא היה מדובר באירוע חריג, ככל הנראה הלכה לאן
שהוא ולא חזרה ולא הבינה היכן היא (עמ’ 171 ש’ 8-9). כשהוצגו לו תמונות עם סימנים על צווארה השיב
כי אינו זוכר שזיהה את הסימנים האלה, וככל שהיה מזהה אותם היה מציין זאת בדויים (עמ’ 172 ש’ 32).
הוסיף פרטים על האירוע הקודם שציין, לפיו הוא התרחש במלון אחר בו עבדה. תיאר שהמתלוננת הייתה
אז שיכורה, ביקשו ממנה לצאת מאותו מלון והסבירו לה שהיא כבר לא ממשיכה לעבוד במלון, ולאחר
מכן היא עזבה את המלון (עמ’ 173 ש’ 13-18).
שברי הזכוכית, טביעות אצבע וממצאי דנ”א
שבר הבקבוק שנמסר לעד בלזצ’וק נבדק, וביום 22.8.21 נשלחה התוצאה לפיה נמצאה זהות לטביעות
האצבע של הנאשם (ת/20, 21).
בנוסף, המקום עליו הצביעה המתלוננת בפני השוטר בלזצ’וק שבו אירע המקרה ובו נמצאו שברי זכוכית
תועד בתמונה ת/1ו’.
דגימת דנ”א שנלקחה מתחתוניה של המתלוננת ונשלחה לבדיקה, העלתה כי ביום 9.8.21 נמצאה זהות
לדנייא של הנאשם. המסמך הוגש לנו במסגרת ראיות המאשימה ועל פי החותמת המוטבעת עליו נראה כי
הוגש לבית המשפט שדן במעצרו של הנאשם ביום 11.8.21 (ת/31).
8 מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן (עציר)
עימות – בתאריך 16.8.21 נערך עימות בין המתלוננת לנאשם ת/9 שיפורט בהמשך. רק אציין כי בעימות
המתלוננת לא זיהתה את הנאשם, הוא זיהה אותה כמי שאיתה קיים יחסי מין, אך במהלך העימות
המשיכה ועמדה על תלונתה כנגדו.
אמה של המתלוננת
הודעתה במשטרה של האם ת/4 הוגשה חלף עדותה הראשית. בהודעתה מסרה כי המתלוננת התקשרה
אליה ביום שזה קרה וסיפרה לה שישמו’ לה בקבוק בגרון, ושגבר אנס אותה. לדברי האם, המתלוננת
הייתה במצב מזעזע, בכתה, הייתה בהיסטריה, חזרה על כך שהוא רצה להרוג אותה. במועד מסירת
ההודעה במשטרה 23.8.21 המתלוננת התגוררה אצלה והאם סיפרה שבכל פעם שהיא מתקרבת אליה
המתלוננת קופצת ונבהלת מאוד, עושה קולות של בהלה (ש’ 11), היא מנסה להרגיע אותה, ושמאז המקרה
המתלוננת לא יוצאת מהבית.
בחקירתה הנגדית בבית המשפט פירטה כי כשהמתלוננת התקשרה אליה מאוחר בלילה היא שמעה,
בלשונה: “הבכי הרצחני, היא כל כך בכתה וצעקה שאמא, רצו להרוג אותי” (עמ’ 180 ש’ 23-24), “הוא
שם לי את הבקבוק שבור בגרון החלטה או זה או זה” (עמ’ 181 ש’ 2-3). המתלוננת הגיעה אליה והייתה
“בדיפרסיה נוראית” (עמ’ 181 ש’ 8-9). כשנשאלה למי התכוונה כשאמרה בהודעתה ייהיא לא קדושה”,
הסבירה שהתכוונה למתלוננת ולחוסר המזל בחייה.
אחיה של המתלוננת
הודעתו במשטרה ת/6 הוגשה חלף עדותו הראשית, ולפיה יום קודם לכן בבוקר, ב- 3.8.21, אמו סיפרה
לו שהמתלוננת נאנסה. הוא טלפן למתלוננת והיא סיפרה לו שמישהו נדבק אליה בחוף הים והיא ברחה
לכיוון המקלחות, הוא שבר בקבוק, ושם את הבקבוק בגרון ואנס אותה. המתלוננת אמרה לו שאותו אדם
אמר לה ששמו אחמד או משהו כזה. הוא אמר לאחותו ללכת למשטרה.
בחקירתו הנגדית הוסיף, כי אין לו קשר עם המתלוננת, ואף אינו מעוניין להיות עמה בקשר, המתלוננת
מתגוררת כל פעם במקום אחר, עובדת כל פעם במקום עבודה אחר (עמ’ 204 ש’ 3-5), יש לה בעיות של
שתייה, והוא אף סייע לה בעבר להיכנס למוסדות על אף שסירבו להכניס אותה. העד נשאל בחקירה
הנגדית האם המתלוננת הגישה נגדו תלונה במשטרה, העד ציין מספר פעמים שזה לא קשור, ובסופו של
דבר אישר כי היא הגישה נגדו פעם אחת תלונה במשטרה ולאחר מכן ביטלה אותה, תיאר כי יהיה ויכוח
היא החליטה כביכול ללכת להגיש עלי תלונה ולהפחיד אותי כביכול ובסופו של דבר היא פשוט ביטלה
את זה וזה הכל” (עמ’ 210 ש’ 20-21).
מ’ – סמנכ”ל ומנהל המשק במלון בו עבדה המתלוננת
מתוך 43
בית המשפט המחוזי בבאר שבע
תפ”ח 63852-08-21 מדינת ישראל נ’ אלקרעאן(עציר)
הודעתו של העד במשטרה מ’ ת/5 הוגשה חלף עדותו הראשית ולפיה בבוקר המדובר המתלוננת באה אליו
למשרד, הייתה אמורה לקבל את סידור העבודה, אך אמרה שהיא רוצה ללכת למשטרה כי תקפו אותה.
הוא ביקש לציין שיש למתלוננת “בעיית שתיה מאוד קשה” (ש’ 4), לא ראה עליה סימני חבלה. היא
“שותה המון, היא לא מתעוררת לעבודה, היא מאחרת ולפני שבועיים מצאו אותה זרוקה ליד הכביש ליד
נחל עין בוקק אחרי שככל הנראה היא שתתה כל הלילה, לא יודע מי מצא אותה” (ש’ 14).
בחקירתו הנגדית הוסיף כי היו לה מעט בעיות משמעת, וכי לא הייתה מתעוררת בבקרים לעבודה, אך
הייתה מבצעת את עבודתה כנדרש (עמ’ 194 ש’ 1). פעם או פעמיים הגיעה למשמרת במצב לא שפויי כיוון
ששתתה, ועל כן החזיר אותה לחדרה. עוד הסביר שלאחר האירוע לא פיטר אותה שכן היא אינה עובדת
של המלון אלא עובדת קבלן, וכי לאחר המקרה המתלוננת נשארה עוד מספר ימים בחדר, כי לא היה לה
לאן ללכת, ולאחר מכן נעלמה ולא הודיעה לו כשעזבה.
מי – סגנו של מנהל המשק במלון
הודעותיו במשטרה של העד מי ת/7 ו- ת/לא הוגשו חלף חקירה ראשית. בהודעתו ת/7 מסר כי המתלוננת
קראה לו בבוקר ה – 3.8.21 לבוא דחוף. כשניגש אליה אמרה לו שהיא הולכת למשטרה והוא אמר לה
שעליה ללכת למנהל המשק ולעדכן אותו על מנת לקבל אישור וכך עשתה. היא אמרה שעשו לה משהו
בחוף, לא אמרה מה, אך אמרה לו “תסתכל על הצוואר שלי” (ש’ 4), אך “לא ראיתי שום דבר. היא אצביע
על הצוואר אבל לא ראיתי משהו מיוחד.” (הטעות במקור – ר.ת.) (ש’ 6). העד שלל שהמתלוננת נראתה
במצוקה ושלל שראה עליה חבלות. בהודעתו ת/לא נשאל האם המתלוננת התלוננה כבר בעבר שמישהו
במלון הטריד אותה מינית, ואישר שחודש קודם לכן המתלוננת סיפרה לו שבחור בשם אחמד נגע בה, הוא
דיבר עם אותו אחמד, כעס עליו אך האחרון הכחיש.
בחקירתו הנגדית בבית המשפט אישר כי הוא מכיר את הנאשם מלפני כעשור כשעבד במלון אחר (עמ’ 213
ש’ 22). הוא לא ידע כנגד מי התכוונה המתלוננת להתלונן, אמר כי לא ראה סימנים כלשהם על צווארה
והוסיף כי השיער הסתיר את צווארה ולכן לא ראה דבר (עמ’ 215 ש’ 6-8). כשהוטח בו כי המתלוננת טענה
בעדותה שהוא שאל אותה מי עשה לך את מה שיש לך על הצוואר, הכחיש זאת. כאשר הוצגו לו תמונות
בצבע ( ת/2א) של צווארה, שלל כי הבחין בסימנים הללו. עוד מסר שלא נתקל בבעיות שתייה שלה.
בחקירתו החוזרת, כשהופנה לדבריו במשטרה שם אמר: “היא אמרה לי שעשו לה משהו בחוף, היא לא
אמרה מה, היא אמרה תסתכל על הצוואר שלי, הסתכלתי על הצוואר אבל לא ראיתי משהו מיוחד’ (ת/7
ש’ 4-6), אישר: “אני לא ראיתי את זה, היא אמרה לי את זה אבל אני לא ראיתי את זה כבר” (עמ’ 225 ש’
.(6-7
ח’ – חברו של הנאשם
10 מתוך 43
