רמ"ש 34589-12-24 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני ואח'
לפני
כבוד השופטת פאני גילת כהן
המבקשת
ב"כ היועצת המשפטי לממשלה
באמצעות פרקליטות מחוז דרום – אזרחי
המשיבים
1. פלוני
2. פלונית
3. פלוני
4. פלוני
5. פלוני
קטין המיוצג באמצעות הוריו – המשיבים 1 ו-2
כולם באמצעות עו"ד גיא ברנד
פסק דין
היש להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה על פיה, בהינתן השלב בו מצוי ההליך קמא, יש לבצע בדיקה לסיווג רקמות ביחס למשיבים 3-5 ללא זיהוי מבדל בינם ובין ילדיו האחרים של האב הנטען- המשיב 1 – זוהי השאלה שבלב פסק הדין שלפנינו.
מבוא
מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת מיום 11.11.2024, אשר ניתנה בתום דיון שהתקיים לפניו בהליך ועניינו קביעת אבהות (תמ"ש 26110-08-23), בגדרה נקבע, כי חרף עתירת המבקשת, יש לאפשר ביצוע הבדיקה הגנטית לבירור אבהות המשיב 1 ביחס למשיבים 3-5 בנוהל חו"ל ללא זיהוי מבדל לילדיו הרשומים של המשיב 1.
להשלמת התמונה יצוין, כבר בשלב זה, כי עפ"י הנטען, למשיב 1 ילדים נוספים, תושבי ישראל, שהם בטווח הגילים של המשיבים 3-5.
משכך, עמדה המבקשת על כך שבמועד נטילת החומר הגנטי מהמשיבים 3-5 בחו"ל לצורך ביצוע הבדיקה לסיווג רקמות, יתייצבו שני ילדיו של המשיב 1 הרשומים במרשם האוכלוסין (שהם בטווח הגיל של משיבים 3-5) באחת מלשכות רשות האוכלוסין בארץ על מנת להבטיח אותנטיות הבדיקה, בעוד המשיבים התנגדו לכך, וכאמור עמדתם נתקבלה ע"י בית המשפט קמא, כאמור.
לבת המחלוקת בין הצדדים היא, אפוא, האם אכן נדרש זיהוי מבדל בנסיבות המקרה דנא אם לאו.
רקע כללי בתמצית
מכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט קמא עולה, כי המשיב 1 הוא אזרח ישראלי, יליד אתיופיה, שעלה לישראל בשנת 2004 וגרוש משנת 2022.
ראשיתו של ההליך קמא בהגשת תביעה ע"י המשיבים 1 ו-2 לקביעת אבהות המשיב 1 ביחס למשיבים 4 ו-5, ולקביעת אבהות המשיב 1 ביחס למשיב 3.
על פי הנטען בכתב התביעה, המשיבה 2 היא אזרחית אתיופיה, בת זוגו של המשיב 1 ואם המשיבים 4 ו-5 עמם היא מתגוררת באתיופיה; המשיב 3 הוא אזרח אתיופיה, יליד 2001, בנו של משיב 1 ואישה אחרת, אשר נישאה בינתיים לאחר, ואין המשיב 1 בקשר עמה.
כן נטען בכתב התביעה, כי המשיבים 1 ו-2 הכירו לפני כ – 25 שנים באתיופיה, ומאז הם בקשר רציף, הגם שהמשיב 1 מתגורר, כאמור, בישראל, ואילו המשיבה 2 באתיופיה.
ביום 26.05.2024 הוגשה בקשת המשיבים לתיקון כתב התביעה, כך שיצורף אליה קטין נוסף, שנולד למשיבה 2 ביום 03.01.2024, ועפ"י הנטען הוא בנו של המשיב 1. במסגרת הבקשה עדכנו המשיבים 1 ו-2, כי מרבית המסמכים הרשמיים שהמבקשת דרשה כי יוצגו לצורך בירור התובענה מצויים בידיהם.
בכתב ההגנה שהוגש על ידה עתרה המבקשת, כאמור, לביצוע הבדיקה הגנטית לבירור קשרי המשפחה הנטענים בתביעה תוך זיהוי מבדל וגם לפיצול התביעה לשתי תביעות נפרדות היות שמדובר בתביעה לקביעת אבהות המשיב 1 ביחס לילדים משתי אימהות שונות.
מעיון בתיק קמא עולה, כי שתי הבקשות הללו, הן של המשיבים לתיקון כתב התביעה והן של המבקשת לפיצול התביעה טרם הוכרעו.
לפיכך, ההחלטה שלפנינו לא תעסוק בעניינו של הקטין הנוסף שנולד למשיבה 2 אשתקד ולאחר שנפתח ההליך קמא.
ביום 11.11.2024 התקיים דיון בפני בית המשפט קמא במסגרתו טענו המשיבים, כי בידיהם המסמכים שנדרשו ע"י המבקשת, לרבות דרכונים ותעודות לידה של כל הילדים לגביהם הוגשה התביעה, הצהירו מפי בא כוחם, כי אין להם כוונה להתל ברשויות, ועתרו למתן צו לביצוע בדיקה לסיווג רקמות בנוהל חו"ל. מנגד, עמדה המבקשת על טענתה לפיה יש צורך בזיהוי מבדל, היות שלמשיב 1 ילדים המצויים בטווח הגילים של המשיבים 3-5 לגביהם מבוקשת הבדיקה, וכי תכלית הדרישה לזיהוי מבדל היא למנוע מצב שבו ילדי המשיב 1 הרשומים במרשם האוכלוסין יבואו בנעלי המשיבים 3-5 ויבצעו הבדיקה במקומם.
בתום הדיון ניתנה, כאמור, ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, בגדרה נדחתה דרישת המבקשת לביצוע זיהוי מבדל, וכך נקבע, בין השאר: "בכל הנוגע לדרישה לזיהוי מבדל, בשלב זה דרישה זו נראית בעיני מוקשית עד מאוד, שעה שעסקינן במי שמחזיקים במסמכי אימות תקפים, ומדובר למעשה במהלך שמשול במידה רבה מאוד לרתימת העגלה לפני הסוסים… שאלות מתחום הזיהוי המבדל עלו לקונית גרידא באיזו מתגובות ב"כ היועמ"ש וממילא כמפורט לעיל, לא מצאתי לבטח שלא בשלב זה בטרם התייצבו הצדדים לבצע בדיקה בנוהל חו"ל, להורות על עירובם של צדדי ג' נטענים אך נוכח דרישות אלה…"
עוד קבע בית המשפט, כי: "הסיכון שמי שנטען שהם ילדיו של התובע ימצאו את עצמם במעגל שוטה שבו מחד הם מתבקשים לבצע בדיקה בנוהל חו"ל מבלי שכף רגלם דורכת במדינת ישראל, ומנגד נדרשים גם מבעוד מועד לנקוט במהלכים הכוללים צדדי ג' נוספים באשר משמעותם ככלל הטלה א-פריורית של ספק בנפקותם של מסמכי זיהוי הכוללים גם אמצעי לזיהוי ויזואלי, לכל הפחות מוקדמת היא וניתן גם לתהות האם אינה חורגת מהמידתיות הראויה בנסיבות העניין".
על יסוד האמור הורה בית המשפט לב"כ המשיבים להמציא את יתר מסמכי הזיהוי הנדרשים ללא דיחוי לידי ב"כ המבקשת, ולהגיש צו בנוסח מוסכם לביצוע הבדיקה לסיווג רקמות בנוהל חו"ל.
המבקשת לא השלימה עם ההחלטה והגישה בקשת רשות הערעור שלפנינו. המשיבים נתבקשו להשיב עליה ועשו כן, ומכאן ההחלטה דנא.
תמצית טענות הצדדים
לטענת המבקשת, שגה בית המשפט קמא עת אפשר ביצוע הבדיקה לסיווג רקמות ללא ביצוע זיהוי מבדל, שעה שהסעד המבוקש הוא הצהרתי בעניין מעמד, והוא חל כלפי כולי עלמא, ובשים לב לאינטרס הציבורי הניצב בלב הבקשה לביצוע זיהוי מבדל בנסיבות שלפנינו – הגנה על תקינות המרשם, בפרט שעה שלתוצאות הבדיקה הגנטית השלכה על מעמד בישראל או אז נודעת חשיבות רבה לזיהוי הנבדקים באופן וודאי; לדידה, זיהוי מבדל הוא אמצעי קרוב לוודאי על מנת להבטיח שהילדים מושא הדיון הם אלה שייבדקו ולא ילדיו הרשומים של המשיב 1, ובכך למנוע זיהוי שגוי. בהקשר זה נטען עוד, כי הגם שילדיו הרשומים של המשיב 1 מחזיקים באמצעי זיהוי תקפים, אין בכך להבטיח כי במועד ביצוע הבדיקה בחו"ל הם אכן ישהו בארץ, משלא ניתן לשלול האפשרות שהם מחזיקים בדרכונים זרים. עוד נטען בהקשר זה כי בהתאם להוראת תקנה 2 לתקנות מידע גנטי (עריכת בדיקה גנטית לקשרי משפחה, תיעוד ושמירת תוצאותיה), תש"ע-2010, כאשר יש ספק לגבי הזיהוי ובפרט כשיש להורה הנטען ילדים נוספים בטווח גילים דומה לגיל הילדים לגביהם נטען לקיומה של זיקת הורות, יש לנקוט בדרכי זיהוי נוספות, ובענייננו – בזיהוי מבדל; המבקשת מדגישה חשיבות הבדיקה הגנטית לצורך קביעת קשרי משפחה ומעמדה כ"מלכת הראיות" בכגון דא באשר הוכר בפסיקה, וכפועל יוצא מכך גם התפיסה לפיה אין מקום להסתפק בראיות פחותות ממנה עת הסעד המבוקש הוא הצהרה בעניין מעמד; בנסיבות שלפנינו ביצוע הבדיקה ללא זיהוי מבדל עלול להוביל לכך, שניתן אמנם יהיה להכיר באבהותו הביולוגית של המשיב 1 בלבד, ברם לא ניתן יהא להכיר בתוצאות הבדיקה הגנטית לצרכים אזרחיים, וספק אם יינתן בכך מענה למבוקשם של המשיבים; ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור לוקה בחסר, וככל שהיא תיוותר על כנה, רשאי יהיה פקיד הרישום, בהתאם לסמכות המסורה בידו ולשיקול דעתו, לסרב לרישום המשיבים 3-5 כילדיו של המשיב 1 בהעדר ביסוס ראייתי מספק לכך- תוצאה שניתן למנוע באמצעות הזיהוי המבדל; ההחלטה איננה מנומקת כדבעי והיא נעדרת התייחסות עניינית לטענות המבקשת.
לפיכך עותרת המבקשת לקבל בקשת רשות הערעור, לדון בה כבערעור ולהורות על ביטול ההחלטה.
מנגד, טוענים המשיבים, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא משלא נפלה בה שגגה, בהיותה מנומקת היטב, ובהעדר כל בסיס לחששות המבקשת מפני זיהוי שגוי; לדידם, טענות המבקשת משקפות תפיסה המעוררת חוסר נוחות, על פיה מוטל דופי מראש בקהילה מסוימת, בין אם בשל צבע עורה ובין אם כעניין מנטלי, אשר לגביה אין המדינה מסתפקת בזיהוי חבריה על פי דרכונים זרים ביומטרים בנציגות ישראל בחו"ל; כי טענות המבקשת לעניין הזיהוי המבדל אינן נתמכות בתשתית משפטית מספקת, למעט הסתמכות כללית על תקנה 2 לתקנות מידע גנטי, ואינן מתמודדות עם נימוקי ההחלטה מושא בקשת הערעור, שהיא נכונה, מבוססת ומידתית; כי עמדת המבקשת שרירותית ונעדרת ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענותיה בדבר החשש מפני שיבוש הבדיקה עד כדי פגיעה בכבוד המשיבים ואף לא בדבר הקושי לבצע הזיהוי במקרה דנא; כי בדין קבע בית המשפט קמא, שהיות וישנם מסמכי זיהוי תקפים, אין הצדקה לדרישה לזיהוי מבדל בשלב זה של ההליך; כי יש לאזן בין האינטרס הציבורי של נכונות המרשם ובין זכויות הפרט לכבוד ולנגישות להליכים משפטיים, וכי ממילא ככל שיתעורר חשד קונקרטי לזיהוי שגוי, ניתן יהיה לבקש זיהוי נוסף, אולם אין להפוך זאת לדרישת סף אוטומטית, ויש להעדיף גישה מכבדת, היות שמדובר בזכויות יסוד לחיי משפחה ולאיחוד משפחות; כי על הרשות המנהלית מוטלת חובת הגינות מוגברת כלפי הפרט ועליה לנהוג ללא משוא פנים, בהעדר שרירותיות ובשוויון; ועמדת המבקשת, לרבות זו המשתקפת בבקשת רשות הערעור, נגועה בדעות קדומות כלפי המשיבים בשל מוצאם. לפיכך עותרים המשיבים לדחיית בקשת רשות הערעור.
דיון והכרעה
לאחר עיון באשר מונח לפניי ובתיק המתנהל בבית המשפט קמא, בהתאם להוראת תקנה 138(א)(5), תקנה 149(2)(א) ו-(ב) ותקנה 146(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 מצאתי, ליתן רשות לערער על החלטת בית המשפט קמא, לדון בבקשה כבערעור בהתאם לרשות שניתנה, לקבל הערעור ולהורות על ביטול ההחלטה ועל השבת הדיון לבית המשפט קמא, והכל כמפורט להלן.
ראשית יובהר, כי לא מצאתי ממש בטענות המשיבים לפיהן עמדת המבקשת נשענת על תפיסה גזענית או על דעות קדומות. הנימוק המרכזי עליו נשענת עמדת המבקשת נעוץ בעובדה, שאינה שנויה במחלוקת, כי למשיב 1 ילדים נוספים, הרשומים במרשם האוכלוסין, אשר שניים מהם מצויים בטווח הגילים של המשיבים 3-5. בכל הכבוד הראוי, נסיבות מעין אלו בהן אדם טוען שלו מספר ילדים ממספר נשים והם נולדו במועדים הסמוכים יחסית זה לזה, אינן בבחינת חזון נפרץ, ומשכך איני מקבלת טענת המשיבים, כי עמדת המבקשת, האמונה על האינטרס הציבורי, היא שרירותית ומפלה.
לגוף העניין – דומה, כי אין צורך להרחיב בעניין חשיבות ההקפדה על קבלת הראיה הטובה ביותר לשם קביעת קשרי משפחה. הצדדים שלפניי אף אינם חלוקים בדבר הצורך בביצוע בדיקה גנטית אגב בירור התובענה קמא.
עם זאת, נטושה בין הצדדים מחלוקת בשאלת הצורך בדרכי זיהוי נוספות זולת הבדיקה הגנטית, וליתר דיוק – בעוד המבקשת סבורה שכבר בשלב זה של ההליך ובד בבד עם ביצוע הבדיקה הגנטית יש לבצע זיהוי מבדל, טוענים המשיבים, כי אין הצדקה לכך, וכי ככל שלאחר ביצוע הבדיקה יתעורר חשש בדבר אותנטיות הבדיקה וכפועל יוצא מכך – חשש בדבר מהימנות תוצאותיה, אזי ניתן יהא לשוב ולהידרש לצורך בזיהוי נוסף.
נזכיר מושכלות יסוד בעניין הערך של גילוי האמת שהוא אינטרס ראשון במעלה בכל שיטת משפט מתוקנת, ולמעשה בבחינת מטרת העל ונשמת אפו של המשפט, ויפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון: "ככלל, המשפט חותר לגילוי האמת העובדתית שהרי 'המשפט עומד על האמת'. ביסוד ההליך השיפוטי עומדת חשיפת האמת…" (בר"ע 1129/05 אלמוני נ' פלמונית, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
צא ולמד, כי ביטוי למשקלו הרב של אינטרס גילוי האמת בהליך השיפוטי ניצב בנקודת המוצא לפיה הכלל הוא חקר האמת ואיתורה, וההימנעות מכך מחמת החשש מפני פגיעה בערכים אחרים מהווה את החריג.
חשיבות רבה נודעת לרישום פרטים אמיתיים בתעודות ובמסמכים רשמיים של אדם, והיא חלק מן האינטרס הציבורי שבמנהל תקין, והוא אוניברסלי ונחלתן של כל המדינות המתוקנות.
המסגרת הנורמטיבית בנדון דדן מצויה בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965.
המרשם מהווה, למעשה, מקור לפעולות משפטיות, לזכויות ולחובות החלות על כלל אזרחי המדינה, ומכאן החשיבות הרבה שבתקינותו ובהיותו אמין ומדויק.
ודוק, בענייננו אין המדובר בעניין טכני-פורמלי שתכליתו היא להצביע על הזיקה הביולוגית בין המשיב 1 והמשיבים 3-5. המבקשת עמדה על כך בטיעוניה, בפרט שעה שתכלית הסעד הנתבע בהליך קמא היא הסדרת מעמדם של המשיבים 3-5 בישראל, ועניין זה לא זכה להתייחסות בתשובת המשיבים לבקשת רשות הערעור.
לעניין ההבחנה בין הרישום גרידא ובין רישום המסדיר מעמד באספקלריה של המשפט המנהלי, ראו דברי כב' השופטת ע' ארבל ב-בג"ץ 10533/04 איל ויס נ' שר הפנים (פורסם במאגרים האלקטרוניים):
"לטעמי יש לעשות הבחנה בין שני הנהלים העומדים לביקורתנו השיפוטית. נוהל הרישום, כשמו כן הוא, עניינו ברישום בלבד… לעומת זאת נוהל המעמד עוסק למעשה בהקניית מעמד לקטין שנולד…
הבחנה זו הינה מהותית ביותר ורלוונטית לדיון שלפנינו… ראשית, ככל שמדובר בשיקול הראשון העוסק במשמעויות הנגזרות מהקניית מעמד לקטין בישראל, הרי ששיקול מרכזי זה אינו חל בכל הנוגע לנוהל הרישום והוא רלוונטי לנוהל המעמד בלבד. החשש המרכזי מבחינת האינטרס הציבורי בהצהרת אבהות כוזבת נוגע להקניית מעמד למי שאינו זכאי לכך… מובן כי קיומו של שיקול זה בכל הנוגע לנוהל המעמד ומנגד העדרו של שיקול זה לגבי נוהל הרישום יש בהם כדי להשפיע על האיזון שנערך בנוגע לשני הנהלים, ולהצדיק את ההבחנה ביניהם.
שנית, הבחנה זו יש בה כדי להשפיע אף על שני השיקולים האחרים בקבוצת השיקולים הראשונה, שעניינם ביצירת מרשם אוכלוסין אמין ומדויק ובטובתו של הקטין לדעת מיהו אביו הביולוגי, כמו גם האינטרס הציבורי הנגזר מכך. ככל שמדובר בנוהל הרישום הרי שהחשש למתן הצהרת אבהות כוזבת הוא קטן שכן הרווח המשני העשוי לצמוח מכך מוטל בספק… לפיכך גם החששות הנוגעים לאמינות המרשם ולטובתו של הקטין פוחתים במידה משמעותית. לעומת זאת במסגרת נוהל המעמד הרווח המשני המושג – קבלת מעמד בישראל עבור הקטין – הוא ברור ומשמעותי, ומכאן שהחששות להצהרות אבהות שאינן אמת מתעצם ומשפיע ביותר על השיקולים האמורים..
שלישית, יש להזכיר את הפסיקה רבת השנים של בית משפט זה שהוטמעה במשפטנו המבחינה בין רישום לבין סטאטוס… התייחסות המשפט למרשם כמאגר סטטיסטי ורישומי בלבד שכוחו מוגבל, מפחיתה את החשש ואת ההשלכות של הצהרות אבהות כוזבות. לעומת זאת, כאשר מדובר בקביעת מעמדו של אדם, דבר אשר יש בו כדי להשפיע על זכויותיו, הרי שתידרש בחינה מעמיקה יותר ודרישה ראייתית משמעותית יותר".
מתוך חשיבותו של ערך המעמד בישראל, הן מבחינת הפרט והן מבחינת המדינה, נובע האינטרס הציבורי כי לא יוענקו אזרחות או רישיון ישיבת קבע אלא למי שעומד באמות המידה שנקבעו לכך בדין, ואינטרס ציבורי זה הוא ללא ספק שיקול רלוונטי לצורך הפעלת סמכותה של המדינה לקבלת תשתית ראייתית מספקת טרם הענקת המעמד.
גם השיקול של אמינות המרשם הוא שיקול רלוונטי להגשמת סמכות המדינה בנושא הרישום, ומכאן גם הסמכויות הרחבות הנתונות לפקיד הרישום לדרוש ידיעות, מסמכים והצהרות הנוגעים לפרטי הרישום (סעיף 19 לחוק מרשם האוכלוסין). הדברים נכונים ביתר שאת בהתייחס לפרטי רישום המהווים ראיה לאמיתות תוכנם, עמם נמנים פרטי ההורות, כאשר הרישום בעניינם אינו סטטיסטי בלבד, אלא "יש בו ברישום שבמרשם כיום משהו מן המהות" (בג"ץ 6539/03 גולדמן נ' מדינת ישראל – משרד הפנים, פ"ד נט(3) 385, 394).
זאת ועוד, רישום פרטי ההורות במרשם מקרין, למעשה, על מכלול זכויות וחובות החלים על יחסי הורים וילדים בתחומי חיים שונים. על פקיד הרישום מוטלת, אפוא, אחריות להבטיח נכונות הרישום (בג"ץ 6483/05 קעדאן נ' שר הפנים, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
הנה כי כן, קביעת אבהות המשיב 1 ביחס למשיבים 3-5 היא עניין מהותי ורב ערך, ופרט למערך החובות והזכויות הנגזרות מקשרי המשפחה האמורים, לקביעה כזו, ככל שתתקבל, תהא נפקות גם לעניין מעמדם של המשיבים 3-5 בישראל.
המשיבים משליכים יהבם על כך שהם נושאים תעודות רשמיות שהונפקו בארץ המוצא שלהם-אתיופיה על פיהן ניתן לזהותם ולדידם די בכך לצורך ביצוע הבדיקה הגנטית ואימוץ תוצאותיה.
אמנם יש שיאמרו, כי עמדת המבקשת, לפיה בהעדר זיהוי מבדל עלול להתקבל זיהוי שגוי כתוצאה מהתייצבות ילדיו הרשומים של המשיב 1 לבדיקה במקום המשיבים 3-5 היא חשדנית, אולם אין בכך הבדל רב למשל מעמדת משרד הפנים, הדורשת במקרים מסוימים הצגת ראיות מנהליות לצורך הוכחת יהדות לשם קבלת מעמד מכוח חוק השבות, תש"י – 1950, והדבר לא נחשב כדרישה שיש בה פגיעה בכבוד המבקש.
ניתן אמנם להבין ללב המשיבים, אשר נדרשים, למעשה, מעבר לביצוע הבדיקה הגנטית לנקוט בפעולה נוספת, באמצעות צדדים שלישיים, אשר תכליתה היא שלילת האפשרות, שאחרים יתייצבו לביצוע הבדיקה תחתם, ובכך לזכות בסעד המבוקש על ידם במרמה.
עם זאת, בנסיבות המקרה שלפנינו, וגם אם ההסתברות לביצוע הבדיקה הגנטית ע"י אחרים נמוכה, יש לראות בדרישת המבקשת אמצעי זהירות בלבד ולא, חלילה, אות קין שהמדינה מבקשת להטיל במשיבים. יתר על כן, הליכה בנתיב זה תייעל בירור ההליך קמא ותחסוך משאבים נוספים הכרוכים בבקשת המעמד לאחר שתתקבלנה תוצאות הבדיקה הגנטית.
ודוק, הנימוק המרכזי עליו נשענת ההחלטה נושא דיוננו הוא שדרישת המבקשת מקדימה את זמנה. אין בידי לקבל גישה זו, שהרי תכלית הסעד הנתבע ע"י המשיבים כעולה בבירור מכתב התביעה שלהם בהליך קמא, היא מתן אזרחות ישראלית למשיבים 3-5.
היעלה על הדעת שתבוצע בדיקה גנטית ללא זיהוי מבדל ולאחר שתתקבלנה תוצאותיה והמדינה (פקיד הרישום) תשוב ותציג עמדתה לפיה אין להעניק למשיבים 3-5 מעמד של אזרחי ישראל מחמת הספק במהימנות הבדיקה נוכח היות המשיב 1 אב לילדים נוספים שגילם קרוב לגיל המשיבים 3-5, וייקבע אז שיש לבצע הבדיקה בשנית, תוך ביצוע זיהוי מבדל, משברי, כי לא ניתן יהיה בכל מקרה לפסוח על ביצוע הבדיקה הגנטית (בהיותה, כאמור, הראיה הטובה ביותר בכגון דא)?!
אין זאת אלא שאלה רטורית, ונראה, כי התשובה לה ברורה.
הנה כי כן, הפרדה זו בין השלבים השונים של ההליך, דהיינו ההכרה לכאורה באבהות המשיב 1 ביחס למשיבים 3-5 במישור המדעי-ביולוגי והכרה בהם כאזרחי המדינה במישור המשפטי-מינהלי היא במידה רבה מלאכותית, ועלולה לגרום להשקעת משאבים מיותרים.
מעבר לאינטרס הציבורי שעלול להיפגע מכך, ברי, כי גלומה בכך גם פגיעה באינטרסים של המשיבים עצמם, אשר חזקה עליהם, כי חפצים הם בסיום ההליך ובמיצוי זכויותיהם בדרך היעילה והטובה ביותר.
על יסוד האמור מצאתי, כי בנסיבותיו הפרטיקולריות של המקרה דנא עמדת המבקשת, שאינה מסתפקת בביצוע בדיקה גנטית לצורך קביעת מעמדם של המשיבים 3-5 בישראל ראויה, מידתית ומאזנת כראוי בין האינטרס הציבורי ובין האינטרסים של המשיבים, וכי נדרש זיהוי מבדל.
עם זאת, ושעה שהמבקשת עתרה להתייצבות שניים מילדי המשיב 1 הרשומים באחת מלשכות רשות האוכלוסין לצורך הזיהוי המבדל, והם אינם צד להליך קמא, ראוי, כי טרם קבלת החלטה בעניין, תישמע עמדתם בעניין.
סוף דבר
אשר על כן, ההחלטה מיום 11.11.2024 מבוטלת.
הדיון בבקשת המבקשת לביצוע הזיהוי המבדל מוחזר בזאת לבית המשפט קמא, אשר יקבל עמדת שני ילדי המשיב 1 שהתייצבותם בלשכות רשות האוכלוסין נדרשה ע"י המבקשת לצורך הזיהוי המבדל (הבגיר בעצמו והקטין באמצעות המשיב 1 ואמו ואפוטרופסיתו הטבעית) בדרך שימצא לנכון.
יוער, כי לא מן הנמנע שלאחר קבלת עמדתם של ילדי המשיב 1 תשקלנה אפשרויות נוספות לביצוע הזיהוי המבדל, ואין בקביעות דלעיל משום הבעת עמדה או התערבות בשיקול דעתה של הערכאה המבררת בעניין זה.
בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, ו' שבט תשפ"ה, 04 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
