לפני הרכב כבוד השופטים:
חננאל שרעבי [אב”ד]
אספרנצה אלון
אריה נאמן
המערער
ח. ע
ע”י ב”כ עו”ד רפאל שדמי
נגד
המשיבה
י. ע
ע”י ב”כ עו”ד אילנה מור יוסף
פסק דין
כב’ השופטת אספרנצה אלון:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופט ניר זיתוני) מיום 19.02.2024 (להלן: “בית משפט קמא”), שניתן בתלה”מ 56173-05-21 ושעניינו תביעה לאיזון רכושי, פירוק שיתוף מקרקעין ומטלטלין בין בני זוג, הם הצדדים דנן (להלן: “פסק הדין קמא”).
אביא את שלוש הקביעות הרלוונטיות לערעור.
האחת עניינה התמחרות בין הצדדים וזכייתה של המשיבה בדירה ברח’ …, הידועה כגוש 00000, חלקה 00/4 (להלן: “דירה 4”) (פסקאות 29–33 לפסק הדין קמא) ומסקנת בית משפט קמא בסעיף 54 לפסק הדין קמא:
משהליך ההתמחרות בנוגע לדירה מס’ 4 הסתיים ובשים לב לסכום השמאות המעודכנת לגבי דירה מס’ 6 התובע, אזי לשם איזון סופי וכולל, על הנתבעת להעביר לתובע בעניין זה סך של 80,000 ₪. [ 1,520,000 / 2 = 760,000 ₪. שווי דירה מס’ 6 על פי חוות הדעת המעודכנת 1,360,000/2 = 680,000 ₪ כך שההפרש שעל הנתבעת להעביר לתובע 80,000 ₪]. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום ההתמחרות לטענת הנתבעת , אותה קיבלתי , 16.2.22 ועד מועד התשלום המלא בפועל.
השנייה עניינה איזון הרכבים “סקודה” ו”הונדה” (להלן: “הרכבים”) באופן שהמערער ירכוש את שני הרכבים המשותפים על פי מחיר מחירון (פסקאות 40–42 לפסק הדין קמא) ומסקנת בית משפט קמא בסעיף 58 לפסק הדין קמא:
לאיזון הרכבים האיש יעביר לאישה סך של 49,500 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הקרע , 17.4.21 ועד מועד התשלום בפועל .
השלישית עניינה דחיית עתירת המערער בחיוב המשיבה בתשלום מחצית הלוואה (פסקאות 43–45 לפסק הדין קמא) ומסקנת בית משפט קמא בסעיף 55 לפסק הדין קמא:
איזון יתרות והלוואות – אני מאמץ את קביעות המומחה כאמור בחוות דעתו המעודכנת מיום 30.11.2022. מכאן, כל אחד מהצדדים יהיה מחויב לשאת בסך של 43,273.55 ₪. דין עתירת האיש לחייב את האישה במחצית ההלוואה שנלקחה לרכישת הדירה – להידחות שכן סך זה נכלל במסגרת איזון יתרות ההלוואות. צד ששילם לגורם המלווה מעבר לחלקו , יוכל לדרוש מהצד האחר להחזיר לו את מה ששילם או לקזז מכל חיוב שהוטל עליו כלפי הצד האחר במסגרת פסק הדין , הכל בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלום לנושה ועד מועד התשלום בפועל ע”י הצד האחר.
דרך הילוכי בפסק דין זה תהיה שאביא את טענות הצדדים לגבי כל קביעה ואת מסקנתי לגביה. הראשונה, כאמור, תהיה באשר להתמחרות הצדדים ביחס לדירה מס’ 4 וקביעת בית משפט קמא כי המשיבה זכתה בהתמחרות תמורת סך של 1,520,000 ₪, ראו לעניין זה סעיף 29 לפסק הדין קמא:
לאחר שעיינתי ושקלתי טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר המונח בפני לרבות ההתכתבויות שהוחלפו בין הצדדים ולאחר שנתתי את דעתי להתנהלות הצדדים בסמוך להודעתה של הנתבעת בדבר הצעתה האחרונה ובהעדר כל הסתייגות בעניין זה בסמוך למועד הודעתה של הנתבעת, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענותיה של האישה שכן הוכח כי לגבי דירה מס’ 4 נערכה התמחרות בין הצדדים והתמחרות זו הסתיימה בזכייתה של הנתבעת לרכישת דירה מס’ 4.
המערער טען כי לא נערכה כל התמחרות בין הצדדים ומשכך שגה בית משפט קמא בקביעתו כי נערכה התמחרות בין הצדדים והמשיבה זכתה ברכישת דירה מס’ 4. בפועל לא נערכה בין הצדדים כל התמחרות בהתאם לכללים בסיסיים; אין כל הוראה בחוק או בפסיקה, המחריגה צדדים המנהלים הליך בענייני משפחה, מביצוע התמחרות לפי כללים בסיסיים. כלשונו, “לא הייתה תחרות, לא היה הגינות, לא היה דיאלוג, לא היה מחיר, לא בוצע שום דבר”, ולפיכך יש להורות על ביטול קביעה זו. זאת ועוד, לגבי דירה 4, בה זכתה המשיבה, לא נערכה שמאות מעודכנת, להבדיל מדירה מס’ 6, בה זכה המערער, ואשר לגביה נערכה שמאות מעודכנת. ובנוסף, המשיבה ערכה טיוטת הסכם גירושין וכתבה כי היא תשלם לידי המערער את הפרש השווי של אותן דירות, שעמד אז, לשיטתה, על סך של 180,000 ₪. בסופו של יום, על פי פסק הדין קיבלה המשיבה את אותה דירה ללא תשלום כלשהו לידי המערער. הטעות בפסק הדין, כך לטענת המערער, זועקת לשמיים.
המשיבה טענה כי יש לדחות את טענת המערער לעניין זה. לטענתה, המערער הציע לרכוש את דירה 4 תמורת סך של 1,250,000 ₪ ובית משפט קמא הורה למשיבה להשיב להצעה תוך 14 ימים, שאם לא כן, הדבר יתפרש כהסכמה. המשיבה לא הסכימה להצעה זו, הצדדים ניהלו התמחרות ביניהם באמצעות באי כוחם, ב”כ המשיבה הגישה הודעת עדכון לבית משפט ביחס להליך ההתמחרות אך המערער בחר שלא להגיב לה. ב”כ המערער אישר במכתבו מיום 06.03.2022 שהצעתה האחרונה של המשיבה לרכישת דירה 4 התקבלה על ידו (1,520,000 ₪); כי לאחר מכן המערער החל לפנות את מטלטלי המשיבה מדירה 6, דבר אשר העיד בפועל שדירה 4 תהא בידי המשיבה ואילו דירה 6 תהא בידי המערער; כי המשיבה הסתמכה על מצגי המערער ובא כוחה ומכאן שהחלה לשפץ את דירה 4; כי המערער לא התנגד או השמיע כל טענה כנגד אותה התמחרות בזמן אמת. כי המערער מושתק מהשמעת טענותיו כעת; כי יש לתת תוקף לרכישת דירה 4 וזאת אף לאור דיני החוזים (הצעה וקיבול); כי גם אם לא מדובר ב”התמחרות קלאסית” הרי שהצדדים ידעו והצליחו לנהל התמחרות ביחס לדירה 4 באופן מיטבי, מהיר ויעיל; הצדדים הסכימו כי התשלם בגין הדירות יבוצע במסגרת איזון משאבים כולל על דרך הקיזוז ולא באופן מיידי עם סיום ההתמחרות. באשר לטענות המערער בעניין עדכון השמאות, טענה המשיבה כי המערער אישר בחקירתו הנגדית שהוא בדק את שווי השוק של דירה 4, לא העלה בזמן אמת ו/או במהלך ההתמחרות כל דרישה לעדכן את השמאות לגבי דירה 4 ובפועל ההתמחרות הייתה על בסיס סכום הגבוה ב־25% משוויה על פי השמאות הישנה. תוצאת פסק הדין למעשה קבעה שההפרש בין שתי הדירות, לאחר השמאות המעודכנת של דירה 6, הטיבה עם המערער ובמקום שהמשיבה תשלם למערער סך של 30,000 ₪ בלבד היא חויבה במסגרת האיזון לשלם למערער סך של 80,000 ₪, היינו כמעט פי 3 מהשמאות המקורית. ביחס לטענה שהמשיבה הציעה למערער לשלם 180,000 ₪, טענה כי טענות המערער בנדון אינן נכונות וחסרות כל בסיס; ולסיום, טענות המערער כיום מהוות חוסר תום לב קיצוני המחייבות דחייתן על הסף.
דיון והכרעה באשר להליך ההתמחרות סביב דירה 4
בחנתי את טענות הצדדים ומצאתי כי יש לדחות את טענות המערער.
בפן העובדתי-ראייתי יצוין כדלקמן:
ביום 29.09.2021 הוגשה חוות דעתו של השמאי מר דן ברלינר להערכת שווי שתי הדירות המשותפות שבבעלות הצדדים. לגבי דירה 4, היא הוערכה בסך של 1,210,000 ₪, ודירה 6 הוערכה בסך של 1,150,000 ₪. שתי הדירות הוערכו כפנויות מכל חוב ושעבוד. ביום 29.03.2023 עודכנה חוות הדעת ביחס לדירה 6, והוערכה בסך של 1,360,000 ₪. היינו, תוספת של 210,000 ₪.
ביום 03.02.2022 ניתנה החלטה מאת בית משפט קמא, וזאת לאחר שהמערער הציע לרכוש את דירה 4 בסך של 1,250,000 ₪. להלן החלק הרלוונטי לענייננו, כדלקמן:
[…] 3. באשר לשתי הדירות ברחוב …, אני סבור כי נוכח קיומו של פער של 60,000 ₪ בשווי של שתי הדירות בהתאם לחוו”ד השמאי שהוגשה לתיק ביום 29/9/21, יש הצדקה מלאה לפרק את השיתוף כך שתבוצע התמחרות בין הצדדים. האיש הציע בדיון היום לרכוש את הדירה ברחוב… 00/4 במחיר של 1,250,000 ₪ באופן שבו האיש יצטרך להעביר לאשה 50,000 ₪ לאיזון הפער בין השווי של שתי הדירות. האשה תשיב להצעה זו תוך 14 יום מהיום, כאשר התשובה תוגש גם לתיק ביהמ”ש. אי הגשת תשובה תתפרש כהסכמה והצדדים יפעלו לפירוק השיתוף על בסיס הצעת האיש. […].
המערער לא הגיש כל התנגדות או טענה או בקשה ביחס להחלטה זו, שכן אילולא הייתה המשיבה מציעה הצעה גבוהה מזו שהציע, היה המערער זוכה בהתמחרות – “על בסיס הצעת האיש”.
להלן השתלשלות ההתכתבויות/האירועים שארעו לאחר ההחלטה, בין ב”כ הצדדים:
03.02.2022 – המערער הציע לרכוש הדירה 4 (בפני בית משפט קמא) בסך של 1,250,000 ₪.
06.02.2022 – המשיבה הציעה לרכוש הדירה 4 בסך של 1,270,000 ₪
07.02.2022 – המערער הציע לרכוש הדירה 4 בסך של 1,300,000 ₪. (“1. שולחי מוכן לשלם למרשתך שווי מחצית זכויותיה בדירה 4, כפי שוויה המוערך על ידו על סך 1,300,000 ₪ (מיליון ושלוש מאות ₪). […].”)
07.02.2022 – המשיבה הציעה לרכוש הדירה 4 בסך של 1,320,000 ₪.
09.02.2022 – המערער הציע לרכוש הדירה 4 בסך של 1,350,000 ₪. (“1. שולחי יאות לרכוש הדירה בה מתגוררת מרשתך שעה ששוויה המלאה יעמוד על סך 1,350,000 ₪. […].”)
14.02.2022 – המשיבה הציעה לרכוש הדירה 4 בסך של 1,370,000 ₪.
15.02.2022 – המערער הציע לרכוש הדירה 4 בסך של 1,400,000 ₪. (“1. שולחי מציע לרכוש את חלקה של מרשתך בדירה מס’ 4 ולשלם לה, כחלקה, לפי שווי (שלם) של הדירה, סך מיליון וארבע מאות ₪. […].”)
15.02.2022 – המשיבה הציעה לרכוש דירה 4 בסך של 1,420,000 ₪.
16.02.2022 – המערער הציע לרכוש הדירה 4 בסך של 1,500,000 ₪. (“שולחי מציע לרכוש את חלקה של מרשתך בדירה מס’ 4 ולשלם לה, כחלקה, לפי שווי (שלם) של הדירה, סך מיליון וחמשע מאות ₪. […].”)
16.02.2022 – המשיבה הציעה לרכוש דירה 4 בסך של 1,520,000 ₪.
17.02.2022 – עדכנה ב”כ המשיבה את בית משפט קמא כי ביום 16.02.2022 הציע המערער לרכוש הדירה 4 בסך של 1,500,000 ₪ וכי המשיבה מנגד הודיעה כי הינה מוכנה לרכוש הדירה 4 בסך של 1,520,000 ₪ ₪, “אך התובע טרם השיב להצעתה.” באותו יום ניתנה החלטת בית משפט קמא לפיה “העדכון נרשם”. בית משפט קמא קבע בפסק דינו כי “החלטה זו נצפתה ע”י ב”כ התובע ביום 17.2.2022 בשעה 13:17.” (ראו סעיף 28 לפסק הדין קמא).
מהתכתובות עולה כי המערער לא העלה כל התנגדות ביחס להליך ההתמחרות, עת שוגרו המכתבים וההצעות השונות לרכישת דירה 4, בזמן אמת, וכי טענותיו לעניין הליך ההתמחרות לא עלו בעת החלפת ההצעות. עוד עולה מהתכתובות ומחילופי הצעות ב”כ הצדדים לרכישת דירה 4, העולות בזו אחר זו בסכומן, כי ב”כ המערער לא העלה את הצעתו לאחר יום 16.02.2022 (הצעה בסך של 1,520,000 ₪).
אילו הדברים היו מסתיימים כאן, ועל בסיס נתונים אלה בלבד קבע בית משפט קמא כי “נערכה התחרות וזו הסתיימה בזכייתה של הנתבעת לרכישת דירה 4” (פסקה 29 לפסק הדין קמא) יכול והיה מקום להגיש את הודעת הערעור ביחס לעניין ההתמחרות, שכן טענת הקיבול על דרך התנהגות (סעיף 6(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג-1973) – (להלן: “חוק החוזים”), היינו שהיעדר מענה מצד ב”כ המערער להצעת ב”כ המשיבה הינו סטייה מהתנהגותו עד כה להשיב להצעות, אינו קונקלוסיבי ומובהק. יחד עם זאת, הדברים התמשכו וקיבלו סיומת מפורשת יותר, כפי שאראה להלן.
ביום 03.03.2022 שלחה ב”כ המשיבה מכתב לב”כ המערער, שם נרשם כדלקמן:
“עו”ד שדמי שלום רב,
שולחתי קיבלה הצעה לרכישת הדירה תמורת סך של 1,750,000 ₪.
בטרם תשיב שולחתי להצעה זו אבקש לברר האם יד בידי שולחך הצעה טובה.
כמו כן, הנני למדה מההתנהגות שולחך שהצעת שולחתי מיום 16/02/22 לרכוש את הדירה ברח’ … 00/4 תמורת סך של 1,520,000 ₪ התקבלה שעה שלאחר משלוח ההצעה החל שולחך לפנות את חפציה של שולחתי שעוד נותרו בדירה ברח’… 00/6 בה מתגורר שולחך.
להתייחסותך אודה.
בכבוד רב […].” (ההדגשות אינן במקור – א.א.)
ביום 06.03.2022 השיב ב”כ המערער לב”כ המשיבה במכתב, שם נרשם כדלקמן:
“[…]
אמנם נכונה היא השערתך ביחס לדירה שבשימוש מרשתך ואכן ניתנת הסכמה למכירה משותפת של דירת ….
מתבקשת עריכת מסמכים משפטיים לחתימות שולחינו עמנו.
בכבוד רב […]” (ההדגשות אינן במקור – א.א.)
משמעות הדברים, “נכונה היא השערתך ביחס לדירה שבשימוש מרשתך” (תשובת ב”כ המערער), כי הצעת המשיבה מיום 16.02.2022 לרכוש את הדירה 4 תמורת סך של 1,520,000 ₪ “התקבלה”.
בעניין זה, יכול היה ב”כ המערער להתנגד ולהכחיש את “השערת” ב”כ המשיבה, דבר אשר לא עשה – לא במישרין ולא בעקיפין. אני סבורה כי הודעה זו של ב”כ המערער, מהווה הודעת קיבול, “המעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה”, בהתאמה וכקבוע בסעיף 5 לחוק החוזים.
עיינתי בפסקאות 31-32 לפסק הדין קמא, ואכן לא עולה מציטוטי הפרוטוקול כי המערער רצה, לחלופין יכול היה להציע הצעה נגדית העולה על הצעתה של המשיבה.
משכך אינני סבורה כי נפלה טעות בקביעת בית משפט קמא (פסקה 33 לפסק הדין קמא), “[…] כי התמחרות פנימית יכולה להיות גמישה יותר מהתמחרות בה משתתפים צדדי ג’ ואין לשלול את האפשרות כי תתקיים בדרך של חליפת מכתבים בין ב”כ הצדדים, כפי שנעשה במקרה דנן. כך בפרט כאשר ב”כ האיש לא מלין בזמן אמת על קיומה של התמחרות בדרך זו”.
לא מצאתי לקבל את עמדת ב”כ המערער כי בענייננו הייתה חובה לניהול התמחרות באמצעות כונס נכסים, לחלופין באופן המחייב כללים נוקשים. התמחרות באמצעות ב”כ הצדדים, כפי שנעשתה, על דרך של תמחור הדירה על ידי כל אחד מהצדדים, ומנגד העברת יתרת סכומים לאיזון הפערים, נושאת בתוכה יתרונות, לרבות ניהול מהיר בהרבה של ההליך וכן הוצאות מופחתות. הליך ההתמחרות כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, כלל שני משתתפים בלבד וזו נעשתה בהיעדר מציעים נוספים שהינם בגדר צדדי ג’, היינו התמחרות פנימית בין בני זוג בלבד, והוא נעשה באופן ענייני וברור. אני דוחה את טענת המערער “שלא נערכה התמחרות”, או במילותיו “לא הייתה תחרות, לא היה הגינות, לא היה דיאלוג, לא היה מחיר, לא בוצע שום דבר”. טענה זו מנוגדת למכתבים המפורשים שהוחלפו בין באי כוח הצדדים, והיא נוגדת את עקרון תום הלב, החל על כל הפעולות המשפטיות, גם אם אלו אינן בבחינת חוזה וכן על חיובים שאינן נובעים מחוזה (סעיף 61(ב) לחוק החוזים, וכן דוגמה אחת מיני רבים רע”א 6339/97 משה רוקר נ’ משה סלומון, נה(1) 199 .((1999)
למעלה מן הצורך אוסיף כי עיון בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא מיום 18.09.2023 (עמ’ 22-23, ש’ 34-4), מלמד כי המערער פינה את מטלטלי המשיבה מדירה 6 בחודש פברואר 2022, דבר המאשש את טענות ב”כ המשיבה שנכתבו במכתבה לב”כ המערער מיום 03.03.2022 ואשר יכול להוסיף משקל לטענת קיבול הצעת המשיבה לרכישת דירה 4 על דרך של התנהגות (“ש: בחודש פברואר 2022, פינית את כל הדברים של [המשיבה] מדירה 6 האם נותרו עוד דברים שלה בבית? ת: ממה שידוע לי לא, פיניתי בצורה מסודרת, היו לה 10 זוגות נעליים, שמתי לה בצורה מסודרת ליד הכניסה שלה. ש: עשית את זה בעצמך? ת: ברור.”).
באשר לטענת חוסר ההגינות, היעדר שוויון ו”עיוות ברור וקיצוני”, נוכח עדכון ערכי שמאות דירה 6 בלבד, לא מצאתי כי יש בטענה זו ממש, עד כדי הצורך לבטל את הליך ההתמחרות ולהורות על ניהולו מבראשית. ודוק – אילו דירה 4 הייתה נרכשת על ידי המשיבה בשווי כולל של 1,210,000 ₪ בלבד (הערכת חוות דעת השמאי מיום 29.09.2021), או בסכום הקרוב לשווי האמור, נדמה כי לא היה מנוס מלקבוע שלאור עדכון חוות דעת השמאי ביחס לדירה 6, קמה החובה לערוך גם כן, ובאופן הדדי, עדכון של חוות הדעת השמאית לדירה 4. יחד עם זאת, דירה 4 הוערכה בחוות דעת השמאי (29.09.2021) בשווי של 1,210,000 ₪, אך נרכשה על ידי המשיבה (לאחר סיום הליך ההתמחרות) בשווי כולל של 1,520,000 ₪. משמע, כ-25% מעל להערכת שווי השמאי האמורה. דירה 6 כאמור הוערכה על ידי השמאי בסך של 1,150,000 ₪, ושוויה עודכן לסך של 1,360,000 ₪, משמע כ- 18% מעל להערכת שווי השמאי הראשונית, ובאחוז אשר פחות מעליית ערך המכירה של דירה 4. במצב דברים זה, כאשר היעדר “משקולת” עדכון חוות הדעת ביחס לדירה 4 “תוקן” על דרך הליך ההתמחרות, וכפועל יוצא, שווי דירה 4 עלה לסך של 1,520,000 ₪, אינני סבורה כי עסקינן בחוסר הגינות והיעדר שוויון. הליך ההתמחרות ביחס לרכישת דירה 4 “תיקן”, הלכה למעשה, את היעדר “משקולת” עדכון חוות הדעת השמאית ביחס אליה.
מסקנת ביניים, לא מצאתי לשנות ממסקנת בית משפט קמא אשר הובאה בסעיף 33 לפסק הדין קמא, כי: “בחינת התנהלות הצדדים והאופן שבו הם פעלו מחזקים טענות הנתבעת לפיה אכן הסתיימה ההתמחרות בין הצדדים. אציין כי לא מצאתי בסיכומי התשובה כל הסבר ענייני ומשכנע להצדקה לעריכת התמחרות מחדש מלבד טענותיו הכלליות בדבר אי ניהול הליך תקין של התמחרות, הצדקות ענייניות הקשורות לשווי שהוצע ע”י הנתבעת. על כן, הצעתה של הנתבעת שנראתה בעיני סבירה וזאת בשים לב לשווי שנקבע בחוות דעת השמאי, מצדיקה לא להיעתר לעתירתו של התובע בעריכת התמחרות נוספת. […].”
הרכבים וערעור על חובת רכישתם – פסקאות 40-42 לפסק הדין קמא – שם נפסק כי המערער חייב לרכוש את חלקה של המשיבה בשני רכבים, ה”סקודה” […] וה”הונדה” ששימש את המשיבה ובנם של הצדדים, לפי שווי מחירון “יצחק-לוי” נכון למועד הקרע.
לגרסת המערער, שגה בית משפט קמא בקביעתו לעיל, שכן אין כל נימוק משפטי ראוי לפיו ניתן לחייב את המערער לרכוש את חלקה של המשיבה ברכבים אלה, על פני הוראה למכירתם בשוק החופשי, תוך חלוקת התמורה בין שני הצדדים בחלקים שווים ביניהם. יתרה מכך, חיובו של המערער לרכוש את חלקה של המשיבה ברכבים בוצע לפי מחירון “יצחק-לוי”, מבלי שניתנה התחשבות במצב הרכבים ובעובדה שאחד הרכבים (הסקודה) […]. המערער טען כי ערך הרכבים נמוך, עסקינן ברכבים הכוללים פגמים, כאשר פסק הדין קמא העניק למשיבה הטבה כספית גדולה על חלקה באותם “ברזלים” ומבלי לקחת בחשבון את ירידת הערך.
המשיבה טענה כי המערער לא טען בפני בית משפט קמא שעל המשיבה לרכוש את חלקו בסקודה (…), לחלופין שיש להורות על מכירתו לצד שלישי תוך כדי חלוקת התמורה, אלא ביקש להשאירו בידו, ודי בכך כדי לדחות על הסף טענותיו לעניין זה. באשר לטענות בדבר ערך ומחיר הרכבים, הרי שאלה נטענו באופן סתמי וללא כל ראיה מקובלת. באשר להונדה, המערער בסיכומיו כלל לא התייחס לשוויו, טען כי הוא מוכן לתת אותו כמתנה למשיבה חרף ידיעתו שאין לה כל צורך בו בהיעדר רישיון נהיגה. עוד נטען כי המערער ביקש למכור את הרכבים אולם מסיבות שאינן ידועות לה, הדבר לא נעשה. המשיבה טענה כי “לא יכולה להיות מחלוקת שיש לאזן את שוויו של כלי הרכב אשר נמצא בבעלות ובחזקתו של המערער ובהתאם למחירון במועד הקובע בהתאם להחלטת בית המשפט”.
דיון והכרעה בעניין הרכבים
לאחר קריאת פסקאות 40-42 לפסק הדין קמא, ומבלי להאריך יתר על המידה, לא מצאתי כי בית משפט קמא נימק באופן ענייני מדוע יהא על המערער לרכוש את חלקה של המשיבה בהונדה, להבדיל מהסקודה ששימשה ועדיין המערער משתמש בה לצורכי עבודתו (…). נתתי דגש לטענת המערער כי ערך המכוניות נמוך נוכח פגמים רבים, כאשר ההונדה עומדת כ”אבן שאין לה הופכין” ופסק הדין קמא העניק למשיבה הטבה כספית גדולה על חלקה באותם “ברזלים”.
לו דעתי הייתה נשמעת, אציע לחבריי להותיר את קביעת בית משפט קמא לפיה על המערער לשלם את מחצית מחיר המחירון של הסקודה – בסך של 40,500 ₪, שכן כל אותה תקופה ממועד הקרע ועד לפירוק השיתוף בפועל עשה ועושה המערער שימוש ב[רכב] זה; ולבטל את קביעת בית משפט קמא כי על המערער לשלם למשיבה את סך של 9,500 ₪ המהווה מחצית ממחיר מחירון נכון למועד הקרע. לעניין ההונדה, אציע כי פירוק השיתוף בה ייעשה על דרך של התמחרות פנימית בין הצדדים, שתבוצע תוך 30 יום מהיום, כאשר כל צד יתחרה במשנהו וכאשר באי כוח הצדדים יפקחו במשותף על הליך זה. ככל שההתמחרות הפנימית לא תביא לפירוק שיתוף בהונדה, כאמור לעיל, אז יוצע הרכב למכירה לצד שלישי, והתמורה שתתקבל, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. בכל מקרה של מחלוקת יהיה רשאי כל צד לפנות בבקשה למתן הוראות לבית משפט קמא או ללשכת ההוצאה לפועל.
סיכום ביניים – הערעור לגבי הרכבים מתקבל בחלקו, כאמור בסעיף 24 לעיל.
ההלוואה וערעור על דחיית ההשבה – פסקאות 43-45 לפסק הדין קמא – שם נפסק כי המשיבה אינה צריכה להשתתף במחצית מסכום ההלוואה בסך של 83,000 ₪, אותה נאלץ המערער לקחת לצורך השלמת תמורת התשלום לרכישת דירה 4.
לגרסת המערער, המשיבה הודתה, הן בכתב והן בעל פה, כי היא חייבת באותה מחצית ההלוואה שנלקחה כאמור לצורך רכישת דירה 4, יחד עם זאת, תחת מילים רבות הצליחה המשיבה לבלבל את בית משפט קמא ולהעלים את חובה זה לטובת המערער. מכאן, שגה בית משפט קמא עת קבע, ללא כל נימוק משפטי או עובדתי מתאים, כי המשיבה אינה חייבת במחצית הלוואה זו.
המשיבה טענה כי המערער כבר פנה בעבר לבית משפט קמא בבקשה לחייב את המשיבה במחצית סכום הלוואה, אך זו נדחתה על בסיס העובדה שיתרת ההלוואה הייתה כלולה כבר בחוות דעתו של האקטואר, כי המערער חייב למשיבה כספים העולים פי כמה על יתרת ההלוואה האמורה, וכי הצדדים הסכימו לבצע איזון משאבים כולל וסופי. לגרסת המשיבה, הלוואות הצדדים, לרבות מחצית ההלוואה לה טוען המערער, אוזנו כולם במסגרת כוללת של איזון נכסי הצדדים, ומכאן שלא נפל פגם לעניין זה בפסק הדין קמא.
דיון והכרעה לעניין ההלוואה ודחיית ההשבה
באשר לטענת המערער כי שגה בית משפט קמא, עת קבע כי המשיבה אינה חייבת במחצית הלוואה שלקח המערער לצורך השלמת יתרת מחיר רכישת דירה 4, סבורני כי שוגה המערער.
מקריאת פסק הדין קמא עולה כי רכיב זה של ההלוואה נכלל במסגרת האיזונים שערך המומחה, וכפי שניתן להבין מקריאת הפסקאות הבאות, כדלקמן:
“43. חיוב הנתבעת בחלקה בהחזרי ההלוואה בסך של 83,000 ביום 19.12.2022 הגיש התובע בקשה בה עתר לחייב את הנתבעת לשלם את חלקה בהחזר ההלוואה שנטל ע”ס 83,000 ₪ לשם רכישת הדירה בה גרה היום הנתבעת […].
[…]
45. […] מכאן, בהעדר כל התייחסות עניינית ומשכנעת מטעם התובע מדוע יש מקום לחייב את הנתבעת בתשלום מחצית ההלוואה שעה שרכיב זה אכן נכלל במסגרת האיזונים, אזי דין טענותיו של התובע ודין עתירתו לסעד זה להידחות.
[…]
49. עוד קבע המומחה “על פי הצהרת מר [המערער], ההלוואה מחשבון מס’ 00000 בבנק הפועלים נלקחה לצורך רכישת דירת מגורים משותפת בשנת 2017 אשר הייתה צריכה להיות משולמת כנגד הכנסות שכירות מהדירה אשר בפועל משולמות לחשבונה הפרטי של גב’ [המשיבה]. על פי הצהרת מר [המערער], ההלוואה מחשבון מס’ XXXXX בבנק הפועלים נלקחה לצורך רכישת דירת מגורים משותפת בשנת 2020. לדבריו, החזרי ההלוואה משולמים על ידו באופן אישי. המומחה לא נדרש לעסוק בסוגיה המשפטית בנוגע להחזרי ההלוואה […].
50. מכאן, בדין ובצדק איזן המומחה את יתרת ההלוואות במסגרת איזון הנכסים. יש לאזן את יתרת חשבונות הבנק לרבות הלוואות שלקחו הצדדים […]. אכן יש ממש בטענות הנתבעת בעניין כפי שהבהיר במעמד הדיון מיום 30.11.2022 שכן אין מקום להורות על חיוב הנתבעת בתשלומים אלו פעמיים [ ראה ש’ 6-12 בעמ’ 13].
[…]
55. איזון יתרות והלוואות – אני מאמץ את קביעות המומחה כאמור בחוות דעתו המעודכנת מיום 30.11.2022. מכאן, כל אחד מהצדדים יהיה מחויב לשאת בסך של 43,273.55 ₪. דין עתירת האיש לחייב את האישה במחצית ההלוואה שנלקחה לרכישת הדירה – להידחות שכן סך זה נכלל במסגרת איזון יתרות ההלוואות. […].” (ההדגשות אינן במקור – א.א).
משמרכיב ההלוואה נכלל במסגרת איזון הנכסים הכולל – דין רכיב ערעור זה להידחות.
סוף דבר
אציע לחבריי להורות על דחיית הערעור ברובו, למעט הקביעה באשר לרכב ההונדה, כאמור בסעיף 24 לפסק דיני לעיל. עוד אציע לחבריי להורות כי המערער יישא בהוצאות שכ”ט עורכי דין המשיבה בסך של 12,000 ₪, אשר ישולמו מאת הפיקדון שהפקיד, והיתרה תוחזר לידי המערער באמצעות בא כוחו.
השופט חננאל שרעבי, אב”ד:
אני מסכים.
השופט אריה נאמן:
אני מסכים.
הוחלט פה אחד על דחיית הערעור ברובו, למעט הקביעה באשר לרכב ההונדה, כאמור בסעיף 24 לפסק דינה של השופטת אלון.
המערער יישא בהוצאות ושכ”ט עורכי דין המשיבה בסכום כולל של 12,000 ₪, אשר ישולמו מאת הפיקדון שהפקיד, והיתרה תוחזר לידיו באמצעות בא כוחו.
פסק דין זה מותר לפרסום, תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, ט”ו שבט תשפ”ה, 13 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
ח. שרעבי, שופט
אב”ד
א. אלון, שופטת
א. נאמן, שופט
