DOCPROPERTY DocDateEng * MERGEFORMAT 03 במרץ 2025
DOCPROPERTY DocDateHeb * MERGEFORMAT ג’ באדר תשפ”ה
DOCPROPERTY DocNumber * MERGEFORMAT 4700-1039-2025-002071
תקציר גזר הדין – תפ”ח 29712-07-22
בית המשפט המחוזי באר שבע, הרכב השופטים: אב”ד השופטת גילת שלו, השופטת דינה כהן, השופט איתי ברסלר-גונן
בית המשפט המחוזי בבאר שבע (אב”ד השופטת גילת שלו, השופטת דינה כהן, השופט איתי ברסלר-גונן) גזר היום את דינם של שני אחים מהדרום, שהורשעו על פי הודאתם בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חטיפה לשם חבלה חמורה, כליאת שווא, איומים והסתייעות ברכב לביצוע פשע – עבירות אותן ביצעו כלפי אחותם הצעירה מהם אך במעט.
הנאשמים קשרו קשר לחטוף את המתלוננת ולגרום לה לחבלות חמורות שיעמידו אותה בסכנה ממשית לחייה, משום שסברו כי המתלוננת מנהלת אורח חיים שאינו הולם את ערכי משפחתם.
ביום 16.6.22 בשעות הבוקר, המתלוננת הגיעה לבקר בבית המשפחה ונכנסה להתקלח. עם צאתה מהמקלחת, הנאשמים תפסו את המתלוננת, תקפו אותה, הפשיטו אותה מבגדיה, תוך שהם מאיימים עליה באמרם שבכוונתם להרוג אותה. השניים קשרו את ידיה ורגליה של המתלוננת, כיסו את גופה בשמיכה וכלאו אותה בתא המטען של רכבם, אליו העמיסו גם קרשים ומיכל בנזין. לאחר מכן, נסעו הנאשמים עם המתלוננת בתא המטען של הרכב, עצרו ליד מערה הנמצאת בשטח פתוח, הכניסו אותה למערה, ואמרו לה כי הם מתכוונים לשרוף אותה. המתלוננת התחננה שלא יהרגו אותה בעודה בהכרה, ואחד האחים הסכים לגרום לה לאבד את הכרתה בטרם ישרפו את גופה.
במשך השעות בהן שהו במערה, הנאשמים ניסו באמצעים שונים לגרום למתלוננת לאבד את הכרתה: ניסו להשקותה בבנזין, נתנו לה כמות כדורים גדולה לבליעה, נתנו לה סכין, פחית חצויה ומספריים על מנת שתחתוך לעצמה את הוורידים ועוד.
לאחר מכן, נטל אחד מהאחים קרשים מהרכב, ערם אותם במערה ושפך עליהם בנזין, דרש מהמתלוננת לשכב על ערימת העצים ושפך עליה בנזין, ולאחר שהתחננה שלא ישרפו אותה בעודה בהכרה, האחר השקה אותה בבנזין.
או אז, נשמעו רעשים מחוץ למערה. האחים יצאו החוצה שם התעמתו עם שלושה עוברי אורח. המתלוננת הצליחה לצאת מהמערה ולברוח למכונית של אחד מעוברי האורח, אשר מילטו אותה מהמקום.
עוד יצוין, כי העבירות נעברו בעת שנאשם 1 היה אמור להימצא במעצר בית אותו הפר.
בית המשפט ציין בגזר דינו כי “העבירות בהן הורשעו הנאשמים מפליגות בחומרתן. כתב האישום מגולל אירוע מזעזע, מבהיל ובלתי נתפס, שנדמה כלקוח מסרט אימה, שבמהלכו המתלוננת נחטפת מביתה, כשהיא עירומה ומכוסה בשמיכה בלבד, ידיה ורגליה קשורות, והיא מובלת בתוך תא מטען של רכב למערה מבודדת, שם מודיעים לה כי אחיה בכוונתם לשרוף את גופה, ולאחר מכן מתחילה מסכת ארוכה של נסיונות לגרום לה חבלה חמורה באמצעים שונים, כיד הדמיון החולני… מעבר לחומרה הניכרת של המעשים, יסוד חומרה נוסף מצוי ברקע לביצועם – נסיונם של הנאשמים להטיל מורא וללמד לקח את המתלוננת – אחותם הצעירה, שלטעמם ניהלה אורח חיים שאינו הולם את ערכי משפחתם”.
בית המשפט הדגיש כי העבירות בוצעו תוך תכנון מוקדם לפגוע במתלוננת והצטיידות באמצעים שונים כדי לבצע את זממם, וכי הנאשמים גילו נחישות רבה להוציא את תוכניתם לפועל ובשום שלב לא התעשתו ולא חזרו בהם מכוונתם.
עוד ציין בית המשפט, כי למרות שלמתלוננת לא נגרמו חבלות גופניות קשות, אין לזקוף זאת לזכות הנאשמים, אלא לזכות תושייתה של המתלוננת; וכי חומרת העבירה בה הורשעו הנאשמים אינה מוכתבת דווקא בשל התוצאה, אלא לפי עוצמת הכוונה של הנאשמים שהייתה גבוהה מאד, וגם הנזק הפוטנציאלי שיכול היה להיגרם כתוצאה מהמעשים. בנוסף, ולמרות שלא הוגש תסקיר נפגע עבירה לגבי המתלוננת, ניתן להסיק בסבירות גבוהה מאד כי נגרם למתלוננת נזק נפשי רב, שאת מידתו לא ניתן לאמוד.
בבואו לקבוע את מתחם הענישה, סקר בית המשפט את מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות דומות, וציין כי לא נמצאו פסקי דין הדומים בנסיבותיהם לענייננו, שכן “מדובר באירוע בעל מאפיינים ייחודיים לחומרא בנסיבותיו”. בית המשפט ציין כי מדיניות הענישה הנוהגת היא רק אחד השיקולים שעל בית המשפט לשקול בקביעת מתחם העונש ההולם, כך שבנסיבותיו המיוחדות והחריגות של המקרה, יש לקבוע מתחם שיהא בו לשקף את החומרה היחסית של האירוע.
לאור כל האמור, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשעו הנאשמים, נע בין 11 ל-15 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית הכוללת פיצוי למתלוננת. בית המשפט שקל את נסיבותיהם האישיות של הנאשמים, גילם הצעיר והפגיעה של העונש במשפחה המורחבת, את שאיפותיהם לעבור שיקום במהלך ריצוי העונש, ובמידה מסוימת את הודאתם, לקיחת האחריות המאוחרת והבעת החרטה; אך הודגש, כי הודאתם לא חסכה את עדות המתלוננת. עוד צוין, כי לשני הנאשמים עבר פלילי.
לאור כל האמור, ולאור הצורך בהרתעת היחיד והרבים, גזר בית המשפט על כל אחד מהנאשמים עונש מאסר בפועל של 13 שנים, מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת בסך 40,000 ₪ ועונשים נלווים.
בגזר הדין נכתב:
“אותן סיבות שהובילו את הנאשמים לביצוע העבירות, מה שקרוי בשפת היום יום כעבירות שבוצעו על רקע “כבוד המשפחה”, ראויות להוקעה ולגינוי ומהוות למעשה נסיבה ממשית לחומרא. אין כל ערך של כיבוד המשפחה במעשי הנאשמים, אלא חוסר כבוד וזילות לחיי אדם, ביטול האוטונומיה והעצמיות של המתלוננת, שהיא אחותם הצעירה של הנאשמים, פריקת כל רסן והעדר ציות לכללי ההתנהגות הבסיסיים ביותר בחברה מתוקנת”.
*** הנוסח המחייב הוא של פסק הדין המלא ***
