לפני
כבוד השופטת גאולה לוין
המבקש
מ.מ.ס.
ע”י ב”כ עו”ד שרה זנו אמוראי
נגד
המשיבה
ע.ה.
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור המופנית נגד החלטה של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב’ השופטת ע’ גיא) מיום 21.1.2025, בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בעניין חיוב המבקש להפקיד ערובה בסך 20,000 ₪ במסגרת צו הגנה לפי החוק למניעת אלימות במשפחה.
1. ביום 24.12.2025 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המשיבה ליתן צו הגנה נגד המבקש. בהחלטה מצא בית המשפט כי התמלאו התנאים למתן צו הגנה על פי החוק למניעת אלימות במשפחה ואסר על המבקש להתקרב אל המשיבה או להטרידה באופן כלשהו. בית המשפט מצא כי בנסיבות העניין, קיימת הצדקה לכלול בצו ההגנה ערובה בהתאם להוראות סעיף 2(א)(ב) לחוק למניעת אלימות במשפחה, וזאת נוכח דיווח העו”ס לפיו המבקש מתקשה לווסת תגובותיו כלפי המשיבה וכל השתלשלות העניינים בין הצדדים, שיש בה כדי להצדיק הפקדת ערובה, אותה העמיד בית המשפט על 20,000 ₪.
2. הגם שהמבקש נדרש להפקיד הערובה תוך 7 ימים, הדבר לא נעשה עד היום.
תחת זאת הגיש המבקש ביום 6.1.2025 בקשה לאקונית להמרת הערובה בערבות עצמית. נטען בבקשה לחסרון כיס של המבקש, ונטען כי לא מצא כל אפשרות לגייס את הסכום המבוקש. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 13.1.2025.
3. ביום 14.1.2025 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיון חוזר, בה ביקש להמיר את העירבון בהתחייבות עצמית או לחלופין להעמיד העירבון ע”ס 3,000 ₪.
לפי הבקשה, למבקש התחייבויות לבנק ע”ס 292,238 ₪ – (מינוס) ועו”ס ביתרת זכות של 4,845 ₪. נטען כי המבקש עובד כשכיר ועושה שימוש ברכב עבודה. רכב הפורש שהיה בשימושו היה שייך לאביו והאב מכר את הרכב. שכרו של המבקש 15,000 ₪ (צורף תלוש של חברת ****************** בע”מ). נטען כי יציאתו האחרונה של המבקש מהארץ הייתה באוגוסט 2024, יחד עם חברים לספרד, לרגל נישואי אחד החברים. נטען כי אין למבקש, נוכח מצבו הכלכלי, כל יכולת להפקיד סכום של 20,000 ₪.
4. בהחלטה מיום 21.1.2025, לאחר קבלת תגובת המשיבה – שלא צורפה לבקשה לרשות ערעור – דחה בית המשפט את הבקשה השנייה לעיון חוזר, משלא מצא כי התקיימו התנאים המצדיקים לעיון מחדש בהחלטה. בית המשפט העיר כי המבקש לא צירף תדפיס עו”ש, ויש להניח כי גובה האשראי מעיד על ביטחונות משמעותיים. לפנים משורת הדין לא הגדיל בית המשפט את העירבון, וקבע כי זה יופקד תוך 3 ימים.
להשלמת התמונה יצוין, כי העירבון לא הופקד עד היום למרות שבקשת המבקש לעיכוב ביצוע, נדחתה (החלטה מיום 2.2.2025).
5. בבקשה לרשות ערעור נטען, כי בית המשפט הסתמך בהחלטתו על טענות המשיבה בלבד, וקבע ממצאים שגויים על כך שיש למבקש ביטחונות משמעותיים בחשבון הבנק, החזיק רכב מסוג פורש וכי שכרו החודשי 15,000 ₪. נטען כי למעט העובדה ששכרו החודשי של המבקש עומד על 15,000 ₪, למבקש אין ביטחונות בחשבון הבנק, שנמצא ביתרת חובה של 280,000 ₪, ואף אינו מחזיק בכרטיס אשראי. הוא שב וטוען כי רכב הפורש שהיה בבעלות אביו, נמכר זה מכבר.
המבקש טוען כי מעולם לא נקט אלימות כלפי המשיבה, ולא הייתה מלכתחילה הצדקה לקבוע כי עליו להפקיד ערובה. נטען כי החוק למניעת אלימות במשפחה, אינו מיועד למנוע מצב של מתחים, מריבות, צעקות והתבטאויות קשות, שהם מנחת חלקן של משפחות שמתפרקות. הוא מוסיף כי מטרת הפקדת העירבון היא הרתעת המבקש, ואין המדובר במקרה בו יש צורך במימוש העירבון במהירות וביעילות (בשונה מעירבון שמופקד עם הגשת ערעור). לכן, ערבות צד ג’ מהווה תחליף מספק להפקדת עירבון.
6. דין הבקשה להידחות ללא צורך בתשובה.
לא מצאתי כל שגגה בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה לדחות את הבקשה לעיון חוזר.
למקרא ההחלטה מיום 24.12.2024 – אותה לא צירף המבקש לבקשה, הגם שמדובר בהחלטה המהותית והמרכזית בתיק – עולה כי על פניו הייתה הצדקה לחייב את המבקש בהפקדת עירבון. מכל מקום, המבקש לא ערער על ההחלטה ההיא, אלא בחר להגיש בקשות לעיון חוזר.
כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת על כך שהמבקש חסר יכולת כלכלית להפקיד את העירבון. המבקש כלל לא פירט את נכסיו ולא הסביר מדוע אינו יכול להסתייע בסביבתו הקרובה (ובפרט באביו שהעמיד לרשותו רכב יוקרתי) כדי להפקיד את העירבון.
אינני סבורה כי ערבות עצמית וערבות צד ג’, הן תחליף מספק להפקדת עירבון, שיעמיד מקור כספי זמין למימוש מהיר למקרה של הפרת צו ההגנה.
הבקשה נדחית אפוא.
בנסיבות העניין, מצאתי לחייב את המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה, וזאת משום שלא הייתה כל הצדקה להגיש את הבקשה לרשות ערעור; משום שלבקשה לא צורפו מסמכים מהותיים, ובראשם ההחלטה מיום 24.12.2024; ומשום שהמבקש ממשיך להפר את ההחלטה השיפוטית ולא הפקיד את העירבון עד היום.
גובה ההוצאות לאוצר המדינה יעמוד על 5,000 ₪.
מתירה פרסום ההחלטה ללא שמות ופרטים מזהים.
ניתנה היום, ו’ שבט תשפ”ה, 04 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
