centercenter
00
בית משפט לענייני משפחה באילת
תלה”מ 32284-05-21 א. נ’ כ.
בפני
כב’ השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
תובעת
א.א.
מיוצגת מטעם הסיוע המשפטי ע”י עו”ד אבי מיכאלי
נגד
נתבע
י.כ.
מיוצג ע”י עו”ד אליאב בלימן
החלטה
עניינה של התביעה במסגרתה ניתנת החלטה זו היא תביעה למזונות שהגישה התובעת (להלן- האם) נגד הנתבע, מי שהאם הייתה נשואה לו אך הוא אינו אביה הביולוגי של הילדה מושא התביעה למזונות.
הרקע העובדתי:
1. כחודשיים לאחר הגשת התביעה הוגשה לתיק בקשה של הנתבע לדחיית התביעה על הסף. בשאלה זו התקיים דיון וביום 12/3/2022 ניתנה החלטה בבקשה לסילוק על הסף בזו הלשון:
” עיקר טענות הנתבע (להלן גם: המבקש):
1. הוא אינו אביה הביולוגי של הקטינה וגם התובעת מודה בכך. כך, התובעת מודעת לזהותו של האב הביולוגי והיה עליה להגיש התביעה כנגדו.
במהלך החודש הראשון להיכרותם גילתה התובעת שהיא בהריון מבן זוגה הקודם.
התובעת היא שביקשה לנתק עמו את הקשר וביקשה להתגרש מעליו ומסרבת למסור לו את פרטי האב הביולוגי. הצדדים התגרשו ביום 9/3/2021.
כשהייתה הקטינה בת שנה ו-3 חודשים ביקשה התובעת להתגרש ממנו וכשהגיעה הבת לגיל שנתיים או בסמוך לכך נאלץ לעזוב את מגוריו עם התובעת לאחר שזו תקפה אותו ואף נדונה על כך ל”חצי שנת מאסר בית”.
בשים לב לאמור לטענת המבקש “על התובעת מוטלת חובה להגיש את תביעת מזונות הקטינה, כנגד אבי הקטינה אשר פרטיו ידועים לתובעת” לחלופין עתר המבקש לחייב את התובעת למסור לו את פרטי האב הביולוגי על מנת שיוכל להגיש כנגדו הודעת צד ג’.
עיקר טענות התובעת (להלן-האם):
2. דין הבקשה להידחות שכן המבקש הוא זה שביקש שהאם תמשיך בהריונה ותלד את הבת.
העובדה שהקטינה אינה בתו הביולוגית לא “…הפריעה לנתבע לגדל אותה, לחנך אותה, לקלח אותה, לדאוג ולהיות לה לאב לכל דבר ועניין … אילו היה הנתבע מבהיר, מיידע או עושה סימן כלשהו כי אין ברצונו לקחת אחריות על הקטינה… הנתבע היה זה שחתם על מסמכי שיחרור הקטינה מבית החולים, הנתבע היה זה שרשם את הקטינה כביתו בתעודת הזהות שלו והנתבע בעצמו היה זה שקעקע את שמה של הקטינה על גופו” (ס’ 4 לתשובת האם לבקשה) .
הנתבע אהב את הקטינה ושימש לה “…כמשענת מיום היוולדה, טיפל חינך ודאג ומיום שלא- פשוט החליט כי אינו מעוניין בכך עוד, לא כך עובדים הדברים” (ס 7 לתשובת האם לבקשה). האב הביולוגי לא ראה את הבת מעולם. יתרה מכך, סבר בעצה אחת עם האם שהדבר הנכון הוא להפיל את העובר לעת ההיא, הבת דהיום.
“…אלמלא הפעיל הנתבע לחצים כה חזקים על התובעת, הבטיח להיות לעזרתה ולגדל איתה את הקטינה, ישנו סיכוי לא פעוט כי הקטינה לא הייתה מגיעה לעולם שכן לא הייתה בכוונת התובעת ללדת את הקטינה לבדה” (ס’ 11 לתשובת האם לבקשה).
3. בתגובתו לתשובת האם לבקשה טען הנתבע שטיעוני האם אמורים להישמע “…רק במידה וכתב התביעה לא יסולק על הסף” (ס’ 4 לתגובת המבקש לתשובת האם).
עוד טען שטענותיה על הבטחותיו לגדל עמה את הקטינה הוכחשו על ידו בכתב ההגנה. הנתבע שב וטען שעל התובעת לתבוע את האב הביולוגי והפנה לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי”ט-1957.
הנתבע שלל את האפשרות של בית משפט זה להסתמך על פסק דינה של כבוד השופטת מירז מבית המשפט לענייני משפחה אליו הפנתה האם שכן “אינו יכול להוות וכאמור לעיל לא כפסק דין מנחה ובוודאי שאינו פסק דין מחייב” (ס’ 12 לתגובת המבקש לתשובת האם) והפנה בעצמו ל-בע”מ 4751/12 שם נקבע שישנם מקרים בהם יחויב גם מי שאינו אב ביולוגי, אולם “…כל זאת במקרים שבהם לא הובא הקטין לתא משפחתי מקשר קודם כאמור בסעיף 23 לפסק הדין” (ס’ 15 לתגובת המבקש לתשובת האם).
דיון והכרעה:
4. דין הבקשה לדחיית התביעה על הסף להידחות.
ראש וראשון יובהר שבמסגרת המחלוקות בין הצדדים עולות טענות עובדתיות מהותיות באשר לעצם ההולדה של הבת והתחייבותו של הנתבע שראה בבת כבתו לכל דבר ועניין, שימש לה כאב ודי בכך כדי להורות על בירור התביעה לגופה.
מהמארג התיאורי שעולה מכתב התביעה הנתבע שימש לבת אב לכל דבר ועניין ונשא במזונותיה עד לגירושיו מאמה.
בכתב התגובה של הנתבע לתשובת האם לבקשה לסילוק על הסף ציטט הנתבע מסעיף 23 לפסק הדין של כבוד השופט עמית ב-בע”מ 4751/12 וממנו הסיק שניתן לחייב אב במזונות ילדו של בן זוגו אף שעה שאינו אב ביולוגי רק אם לא “הובא” הקטין לתא המשפחתי מקשר קודם. אין מקום לנתח לעת הזו את דברי כבוד השופט עמית, אך כעולה מהדברים אותם ציטט הנתבע עצמו שקבע כבוד השופט עמית עולה תמונה הפוכה. כך נקבע שם:
“…לנוכח העובדה כי הקטינות אינן ילדותיו הביולוגיות או המאומצות של המבקש, ולנוכח העובדה כי המבקש והמשיבה לא נישאו זה לזו בשום שלב וחיו יחד כידועים בציבור –לא ניתן לחייב את המבקש במזונות הקטינות מכוח סעיף 3 לחוק המזונות. אלא שבניגוד לטענות המבקש, בכך לא מסתיים דיוננו (בע”מ 4751/12 סעיף 24 לפסק הדין).
דברים אלו שוללים את פרשנותו של הנתבע מקל וחומר שהוא והתובעת נישאו בהיות האם בחודש הרביעי להריונה. לא מצאתי להרחיב כבר לעת הזו מעבר לאמור ובכל ההשלכות של בע”מ 4571/12 על התיק שלפני. בהתקיים שאלות שבעובדה ראוי שיתבררו.[ראו גם עמ”ש 47454-01-12 ת’ ש’ ואח’ נ’ א’ ש’ 5/4/2012)]
“הדגש החשוב לצורך הליכה במסלול זה, הוא הכלל שלפיו הדיון באפשרות של דחיה על הסף צריך להתבסס על גרסתו העובדתית של התובע. ההלכה לעניין סילוק על הסף היא כי “לצורך בירור טענות של סילוק תביעה על הסף – יש להניח כי העובדות הנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות ואינן נתונות כשלעצמן במחלוקת. שלב ההכרעה בטענת הסף הדיונית אינו מאפשר ואינו מצריך הכרעה במחלוקות עובדתיות שעניינן אמור להתברר במשפט גופו” (ע”א 9413/03 אלנקווה נ’ הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ”ד סב (4) 525, 549-548 (2008); ע”א 2266/10 כהן נ’ נ.ז. השיק בע”מ [פורסם בנבו] (9.12.2010)).” [עא 7379/18 הדר יצחקי נ’ רון יצחקי (18/12/2019)]
5. ברם, גם אם אקבל את דברי הנתבע שזו דעתו של כבוד השופט עמית, אך כאמור פרשנותי שונה, עולה השאלה מה משמעות הדיבור אליו הפנה “מביא עמו”? האם מי שנישא עם בת זוגו בידיעה שהיא בהריון ואינה נושאת ברחמה את פרי זרעו הופך את הבת ל’מובאת’ עם האם ומכאן לגישתו של הנתבע לשלול את זכותה למזונות ממנו?
6. יודגש פעם נוספת נסיבותיהם של הצדדים שלפני, שנישאו, הבת שנרשמה על ידי הנתבע בתעודת הזהות שלו, הנתבע נשא, כנטען במזונותיה עד הגיעה לגיל 3 והיה אב מעורב בחייה מטה את הכף לדחיית הבקשה ולבירור המחלוקת לגופה.
נקבע עוד ש”…כידוע, סילוק על הסף הריהו סעד קיצוני, והוא שמור למצבים חריגים ויוצאי דופן, שבהם ניכר כי אין ולו סיכוי קלוש שבירור התובענה לגופה יניב לתובע את הסעד המבוקש בהתבסס על העובדות הנטענות. מידת השימוש המצומצם בסעד של סילוק על הסף בערכאה הדיונית משפיע גם על היקף ההתערבות של ערכאת הערעור, והדברים נכונים על אחת כמה וכמה כשמדובר בהחלטה המורה על המשך בירור התובענה לגופה (וראו, אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 287 (מהדורה שלוש עשרה, 2020); ע”א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע”מ נ’ מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע”מ, [פורסם בנבו] פסקה 14 (4.6.2007); רע”א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע”מ נ’ לשכת סוכני ביטוח בישראל, [פורסם בנבו] פסקה 4 (26.12.2013)). [רעא 9261/20 בנק דיסקונט לישראל בע”מ נ’ Joint Stock Company Commercial Bank PrivatBank (25/3/2021)].
סוף דבר:
7. בשים לב למובא לעיל, לקיומן של מחלוקות עובדתיות מהותיות והצורך לבחון עובדות אלו השנויות במחלוקת מצאתי לדחות הבקשה לסילוק התביעה על הסף. …”
2. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
3. ביום 19/4/2022 הוגשה בקשה לפסיקת מזונות זמניים, הוגשה תגובת הנתבע, התקיים דיון וביום 5/7/2022 ניתנה החלטה בבקשה למזונות זמניים והתיק נקבע לשמיעת הוכחות ליום 21/9/22.
4. בשל תקלה (שנבעה מניהול הפרוטוקול בכתב יד בשל שביתת קלדניות) לא נשלחה הודעה על הדיון לצדדים ולדיון התייצבו רק הנתבע ובא כוחו.
5. הדיון הנוסף נקבע ליום 2/2/2023. הנתבע הגיש שתי בקשות לדחיית מועד הדיון, בקשות שנדחו. כך, בא כוחו לעת ההיא התפטר מייצוג הנתבע. לתיק הוגש ייפוי כוח של עו”ד אחרת תחתיו אשר הודיעה על התפטרותה מייצוג הנתבע לאחר מספר ימים מקבלת הייצוג.
6. הדיון שנקבע לשמיעת הוכחות התקיים ביום 30/5/2023. הגם שהדיון היה קבוע לשמיעת הוכחות טען בא כוחו של הנתבע בזו הלשון:
“למעשה אצלי אישית יש טענה שלא נטענה בעבר כנגד העניין הזה. הטענה שלנו שבעצם כל הרגע יהיה עליה, לטעון האם לא היה מדובר בתיק אשר היה אמור להתנהל כגניבת זרע של האב הביולוגי.
אשמח להפנות לפסק דין שמדבר על גניבת זרע, אין לי אותו מול העיניים אבל יש לי מספר תיק. מפנה לע”א 5464/93, בפסק הדין למעשה יש טענה לגבי קיום יחסי מין של אב ביולוגי בעצם, וטענה שבעצם היא רצתה להפיל. בית המשפט קבע כי לאישה אין זכות להחליט על גופה ועל כן לא ניתן להכריח אותה לבצע הפלה. לגבי אבות פוטנציאלים, מה שאני הצגתי מתוך פסק דין זה, נשאל בית המשפט ומשיב שכל גבר יכול להשתמש באמצעי מניעה לפני קיום יחסי מין, וברגע שאלה מתבצעים הוא נוטל על עצמו אחריות לתוצאות האפשריות.
הייתי מעוניין להגיש בקשה לבדיקת אבהות, על מנת שבאופן פורמאלי הנתבע יוכל להסיר את שמה של הילדה מתעודת הזהות שלו.
מבחינתי גם שיבוצע דיון הוכחות היום, פשוט חשוב לי שתהיה החלטה אחת.
בעמ”ש 47454-01-12 כב’ השופט קבע כי חיוב אב במזונות ילד אפשרי על אף כאשר אין יכולת אופרטיבית לגבות מזונות מהאב הביולוגי, וכאשר חיובו במזונות ילדו קודם לחיובו של אב חורג. “בין אם מקור החובה לזון את ילדי בני הזוג הוא מכח הדין האישי, ובין אם הוא מכח הוראות החוק, הבסיס הראשוני לחיוב אדם במזונות הוא אבהות ביולוגית טבעית. לא ניתן לדון בחיובו של הורה חורג ובמזונות ילדיו הקטינים של בן זוגו, מבלי להתייחס לחובתו של האב הביולוגי” מצטט מעמ”ש 47454-01-12.
אצלנו למעשה מה שנטען, ההתנהלות התיק וההחלטה של המותב הייתה אמורה להסתמך על פסיקה מעין זו, ולעצור את ההליך כאשר נודע לבית המשפט כי קיים אב ביולוגי אשר מודע לילדה, ועל אף שבחר שהתובעת תעשה הפלה, ברגע שהתובעת נמנעה מכך אשוב ואטען כי על תיק זה להתנהל כתיק של גניבת זרע. לשאלת בית המשפט לעניין פסיקה שקשורה לגניבת זרע, אני טוען שלגבי התיק שהתייחסתי אליו זה היה התיק הרלוונטי שציינתי, אין לי בעיה לתת לבית המשפט אם הוא יתיר למסור בכתב, מכל מקום הטענה המרכזית שלי הייתה כי ברגע שהאב הביולוגי הנטען על ידי האם, במקרה כזה יוכר כאדם אשר זרעו נגנב, אותו אב ביולוגי יוכל לטעון כי הוצג לו על ידי התובעת שהשתמשה בגלולות לדוגמא, וקיימות לו אפשרות להגיש תביעה נזיקית, מציאות שאינה אפשרות בענייננו. דיון זה מטרתו הייתה לעמוד על העובדות ולהחליט האם מדובר באב של הילדה וכתוצאה מכך להחליט על מזונות זמנים או קבועים אשר מצדנו נטען כי כל עוד לא הוכח קשר אבהי לילדה וקיים אב ביולוגי בתמונה, אב ביולוגי אשר מודע להריונה של התובעת, היה מקום לעצור את התיק ולנהל את ההליכים כנגד האב הביולוגי. על התובעת היה לעשות כל שביכולתה על מנת למצוא את האב הביולוגי לעניין תובענה זו.
לענין הנתבע יצויין כי תמימותו ותום ליבו נוצלו לבחירתה של התובעת, לבוא בדין וחשבון כנגדו. עצם העובדה שהוגשה תביעת מזונות ללא תביעה להסדרי זהות לדוגמא, מראה על כך כי יכול והיה ברצונה של התובעת לרכב על חשבון הברון במקום לפעול באופן ראוי וצודק בעניין דנה, ולנסות לתבוע את האב הביולוגי או מזונות מהמל”ל. במאמר מוסגר יצויין כי הנתבע דל אמצעים ומביטוח לאומי הייתה זוכה לקבל את המזונות באופן מיטבי יותר.
זאת ועוד, כאשר קיימים חילוקי דעות בין האב לאם, הרי שגם קיימת זכות לאב בהריון האם, במקרה דנן זכות ההולדה השלילית… אני לא מייצג את האב הביולוגי, אני מנסה לטעון שהתיק היה אמור להתנהל מול האב הביולוגי לפני שהוא מגיע להתנהלות מולו.
דבר נוסף שאני רוצה להתייחס אליו באמת, שמר XXX טען למזונות משקמים כנגד הנתבע, כב’ בית המשפט התיר מזונות משקמים כנגד הנתבע בהחלטתו, ועל בית המשפט לבוא ולהחליט את תום המועד לתשלום המזונות המשקמים, שכן באם טענתי תתקבלנה נמנע מהיווצרות מצב של מזונות שניתנו כשידוע לצדדים כי התובעת ידה אינה משגת ובאם יידרש הנתבע לתשלום דמי המזונות לא יהיה לה כיצד להשיבם. בטענתי זו ארצה להתייחס לעובדה שלצערי הרב מתוך תמימותו וחוסר ידיעתו של הנתבע לא הוסבר לו על ידי ב”כ הקודם משמעות פסק הדין שניתן בהחלטת המזונות הזמניים, אינו עמד בתשלומם, התובעת הגישה כנגדו תיק בהוצל”פ, משנכנסתי לתמונה הוגשה בקשה לפריסת חוב המזונות, הבקשה שהוגשה על ידנו להוצל”פ הינה תשלום של 400 ₪ ל – 57 תשלומים, כמובן לצד תשלום מזונות שוטפים ככל שהחייב יידרש לכך. זה חשוב לדעת כי אני טוען שהוא אינו אמור לשלם כלל את המזונות בתיק זה לאור כלל הטענות.
רשם הוצל”פ העלה בפנינו כי הנחייה לפרוס תשלומים בהתאם להנחיית בית המשפט 6 תשלומי, כאשר אין באפשרותו לעמוד בכך. אם בית המשפט ייתן החלטתו בעניין זה יסייע לנו גם בהוצל”פ.
דבר נוסף, בית המשפט בהחלטתו פסיקת מזונות זמניים ציין כי הנתבע נשא במזונותיה של הקטינה עד גיל 3, במשך 3 שנים שלמות היה המשיב אבי הקטינה לכל דבר ועניין, לרבות תעודת הזהות שלו, קעקע את שמה… אני טוען שבכתב התביעה שהוגש על ידי התובעת צויין כי הילדה הייתה בת שנה ו – 10 ברגע שהוגשה תלונה במשטרה על תקיפת התובעת את הנתבע, לאחר מכן נרשם כי עת נחקרה התובעת במשטרה נקבע… מצטט. הגיל שנתבע בסיפא לכתב התביעה רשום 3 שנים. פסיקת המזונות הייתה אמורה להתייחס לגיל שנה ו – 10 כפי שנטען על ידי התובע. המידע שמופיע בהחלטת ביתה משפט נשען על הסיפא של כתב התביעה ואינו מתאים לרישא. טענתי היא כי אם הילדה נהנתה ממזונות על ידי הנתבע עד גיל שנה ו – 10 ולא עד גיל 3, יש בנתון זה כי להשפיע על החלטת בית המשפט לעניין המזונות הזמניים. אני מפנה לבקשה למחיקת התביעה על הסף בסעיף 6. אני טוען שהוא נשא במזונות רק עד גיל שנה ו – 10 חודשים.
טענה מהותית אחת בעיקר חשוב לי לטעון, לעניין רישום בתעודת זהות של הילדה על ידי האב, אפנה את בית המשפט לנוהל מספר 220007 של רשות האוכלוסין וההגירה, נושא הנוהל – הכרה באבהות. סעיף 4.1 – הליך טיפול נרשם “במקרה ושני ההורים אזרחי ישראל או תושביה…” מצטט. כאשר הילדה נולדה מדובר בזוג שהיו לאחר נישואים, לכן הילדה נרשמה. לשאלתי את הנתבע האם הוא היה במשרד הפנים וחתם פיסית על הכרת אבהות או כל מסמך אחר, הוא יטען כי מעולם לא היה במשרד הפנים. היא רשמה אותו, הוא לא מחוייב לפנות ולבקש את הרישום.
אני מעוניין להגיש בקשה להסרת שמה של הילדה מתעודת הזהות. ”
במענה לדברים אלו הקשה ב”כ התובעת “למה הוא לא עשה את זה כשהוא גילה את הטעות לכאורה?… אבל הוא גילה שזו טעות בנישואים, פתאום כשתובעים זו טעות? איפה זה היה לפני?”
השיב ב”כ הנתבע: “כי טרם קיבלתי את התיק. טעויות שנעשו בעבר עכשיו אני מנסה לתקן. …טענת חברי על אף שיש בה מעט צדק, אטען כי מדובר בנתבע תם לב אשר ללא הסבר והבנה של הדברים אינו מבינם, ראיתי זאת לאחר קבלת הייצוג.
לאור כל דבריי אני מבקש מבית המשפט ליתן אפשרות לדון מחדש בתביעת המזונות המשקמים… סליחה, הזמניים, אני זוכר שרשום משקמים, אני מצטער. אנחנו שבים וטוענים שהתיק היה להתנהל באופן אופרטיבי מול האב הביולוגי ולא מול הנתבע. מדובר במקרה מיוחד כפי שבית המשפט טען, ומשכלל הצדדים הסכימו שאין מדובר בבתו הביולוגית של הנתבע, אני מבקש שבית המשפט ישקול מחדש. מה שאני מבקש זה לבדוק אפשרות לעיון חוזר בפסק דין למזונות זמניים לאור הטענות שנטענו, כי טענתי המרכזית שלא היה צורך לנהל את התיק נגד הנתבע.
אני מבקש שגם אם בית המשפט ידחה את הטענות שלי לא יהיו הוצאות.”
ב”כ התובעת השיב “אני לא מבקש להגיב, אני רוצה שבית המשפט ייתן החלטה. אנו הגבנו על כל זה כבר ובית המשפט נתן החלטה מנומקת. ” (המובאות כהופעתן במקור).
7. מכאן ההחלטה. יוער שלא הוגשה בקשה למחיקת שמה של הבת מתעודת הזהות שלו, לפחות לא לבית משפט זה.
דיון והחלטה:
8. על אתר ופתח החלטה זו אקדים ואביע התנצלותי על ההתארכות במתן ההחלטה בשל השינויים בסדרי העבודה של מותב זה.
9. עיון בדברים שהעלה בא כוחו של הנתבע בדיון אינם שונים מעמדתו של הנתבע כפי שהועלו בבקשת דחיית התביעה על הסף. הדברים נבחנו וניתנה החלטה שלא הועמדה לבחינתו של בית המשפט המחוזי.
החידוש בטענתו, שלאו חידוש הוא, בטענה לגניבת זרע. תוך הסתמכות על שנקבע, לכאורה, ב-ע”א 5464/93 אליו הפנה.
העובדות שם הן שהנתבע שם הסכים לרשום את הבן שנולד מחוץ לנישואים כבנו בכפוף להתחייבות התובעת האם שלא תתבע אותו בשמה או בשם הבן לתשלום מזונות. התמונה במקרה שלפני היא הפוכה. במעשיו, כפי שקבעתי בהחלטה בבקשה לדחיית התביעה על הסף כמו גם בהחלטה בבקשה לפסיקת מזונות זמניים היא שהנתבע בהתנהגותו דווקא התחייב לשאת במזונותיה של הבת.
מבלי לגרוע באמור משעה שמוסכם שהנתבע דכאן אינו אביה של הבת לא הבנתי את הצורך בבדיקת רקמות ואיך תיק זה הוא תיק כ”…גניבת זרע של האב הביולוגי”.
בשולי הדברים, ומבלי לגרוע באמור לעיל ובריחוק בין הטענה לעובדות שלפני, יובהר שביקשתי מבא כוחו של הנתבע להציג לי פסיקה הקובעת אפשרות של טענה לגניבת זרע בדין הישראלי, אולם הוא לא ידע להצביע על פסיקה כזו (למשל פסק דינה של כב’ סגה”נ השופטת מירה דהן ב-תמ”ש (ת”א) 13085-10-19 א.ה. נ’ נ.ג. (28/2/21) ס’ 28).
10. עוד מצאתי להדגיש שבא כוחו של הנתבע טען שבית המשפט “…קבע כי לאישה אין זכות להחליט על גופה…” איני יודע אם כיוון להחלטתי, אך קביעתו זו אינה מתיישבת עם הסיפא של טענתו “…ועל כן לא ניתן להכריח אותה לבצע הפלה”. ההפך הוא הנכון בדבריי. דווקא בשל זכותה של האישה על גופה לא ניתן להכריחה לבצע הפלה.
11. יוער ששאר ההערות שהועלו על ידי הנתבע באמצעות באי כוחו כמו למשל פרקי הזמן שנשא במזונות הבת, אופן הרישום של הבת בתעודת הזהות שלו שהועלו בטיעוני בא כוחו הנוכחי בדיון דינן להיבחן במסגרת הליך שמיעת ההוכחות.
12. בשים לב להחלטותיי ומשעה שלא מצאתי כל טיעון מהותי שיש בו לשנות את החלטתי ראוי ונכון שהתיק ייקבע לשמיעת הוכחות.
13. משעה שלבית משפט לענייני משפחה באילת מונה שופט חדש התיק ייקבע על פי יומנו.
14. התובעת מיוצגת מטעם הסיוע המשפטי ועל כן לא מצאתי לחייב הנתבע בהוצאות.
15. מתיר פרסום ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, י”א אייר תשפ”ד, 19 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
