לפני
כבוד השופטת דיאנה פסו-ואגו
תובעת:
ב.ב.
נגד
נתבע:
מ.ב.
החלטה
עסקינן בשתי תובענות, שהוגשו על ידי שני הצדדים. האחת: ביום 22.09.24, תלה"מ 59573-09-24 הוגשה על ידי האישה לקביעת מקום מגורים מרכזי של הקטינים, בבית התובעת, קביעת אחריות הורית משותפת וקביעת בית עיקרי לצרכי קבלת הטבות/הנחות בעבור הקטינים. השנייה: ביום 26.09.24 תלה"מ 73735-09-24, הוגשה על ידי האיש, לקביעת אחריות הורית משותפת וזמני שהות שוויוניים.
התובענות הוגשו לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות בהליך יישוב הסכסוך, אך ניתנה החלטה הקובעת זמני שהות בין הקטינים לנתבע, אביהם והם: ימי שני ורביעי בשבוע, כולל לינה וסופ"ש אחד לשבועיים, כולל לינה, כאשר האב אוסף הקטינים ממסגרות החינוך ומשיבים למסגרות החינוך למחרת בבוקר.
זמני שהות אלו מתקיימים מיום 03.09.24.
האישה בתביעתה ביקשה כי בית המשפט יורה על עריכת תסקיר, בטענה, כי האיש מתגורר בבית הוריו, עם אימו, בתנאי תחזוקה ירודים, אינו דואג לצרכיהם המינימאליים של הקטינים, לרבות לבוש הולם, מפגין אלימות כלפי הקטינים. כן הוסיפה כי יש לצמצם זמני השהות על מנת למנוע טלטלה של הקטינים, על ידי מעבר רב בין בתי הצדדים.
האיש, מנגד, עתר להרחבת זמני השהות, בטענה כי במהלך חיי הצדדים מעולם לא הוכפש ולא נטען כנגדו דבר, כך גם לא באשר לבית הוריו, שם בילו הצדדים יחדיו ורבות. כן נטען, כי שימש כמטפל עיקרי בקטינים, עת האישה עבדה במשמרות ובכלל. כן הוסיף שאין בידי האישה כל בסיס לטענותיה, מלבד רצונה להביא את האיש להסכים למעבר מגוריה, עם הקטינים, לקריית גת.
בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, ביום 02.02.25 אף העיד כי לאחרונה ביקשה האישה, כי האיש ישהה עם הקטינים, בבית הוריו, למספר ימים, נוכח רצונה לצאת את הארץ לחופשה. דיי בכך להעיד על עמדתה האמיתית של האישה.
האישה לא הכחישה כי אכן ביקשה זאת מהאיש.
סופו של יום עתר האיש לקבל התובענה שהוגשה על ידו ולקבוע זמני שהות שוויוניים, מקום בו הוא מעניק לקטינים את הטיפול המיטבי ולהם כלל הנדרש בבית הוריו, עד שיתאפשר לו לשכור דירה בעצמו בעבורם.
למען הסדר הטוב, יצוין, כי ביום 29.01.25 הגישה האישה תובענה להעתקת מקום מגורים, לעיר קריית גת.
בדיון שהתקיים טענה באת כוח התובעת, כי לא ניתן להכריע בתובענות אלו, ללא שתוגש חוות דעת מומחה (בניגוד לתובענה בה עתרה לתסקיר).
לכשנשאלה לתחום המומחיות הנדרש ומטרת חוות הדעת, השיבה:
"אני מבקשת לציין שיש תביעה להעתקת מקום מגורים לק.ג. ולכן אני מסרבת להוספת יום, אני חושבת שמומחה צריך להחליט האם זה נכון שיתקיים הסדרי שהות שיווניים עם ילדים עם צרכים מיוחדים. שיגיד הוא ממליץ על העתקת מגורים, תסקיר של עו"ס זה שטחי בעיניי, צריך פסיכולוג ילדים. הילד עם צרכים מיוחדים ויש לזה השלכות. יש לנ. עיכוב התפתחותי משמעותי. הילדים מתחת לגיל 6, הם צריכים בית מרכזי אחד. לשאלת בית המשפט איפה רואים מצוקה של הילדים, אני משיבה שהיא רוצה לעבור לק.ג. והוא מתנגד. צריך לחבר את התביעות.
לשאלת בית המשפט מה הבעיה שהוא ישהה עם הילדים עוד יום, אני משיבה שמרשתי אומרת שהוא לא מפנה זמן לילדים, הוא צריך להפעיל אותם אחר הצהריים מחוץ לבית. הוא צריך לעשות להם פעילויות מסוימות.
אני סבורה שצריך למנות מישהו חיצוני שיבדוק האם טובת הקטינים שתהיה חלוקה שיוונית."
באשר להתנהלות הנטענת כלפי האיש והבסיס לטענה שיש לבחון התנהלותו, העידה האישה:
"לשאלת בית המשפט מאיפה אני יודעת את המדע, אני משיב שתמיד שהוא חוזר מהגן, אני מקבלת הודעות מהגננת שהילד מאד כועס ולא רגוע, אני אומרת לה שהוא היה אצל האבא, כל הזמן שהוא נמצא בגן הוא לא רגוע, הם מתקשרים אליי שאני אדבר איתו לפעמים. גם לפני כן, כתבנו את זה בתביעות הקודמות, הוא היה מחטיף להם בלילה, כשהוא קם ובוכה בלילה, הוא לא יכל להשתלט עליו.
לשאלת בית המשפט באיזה מובן הוא לא משתף פעולה עם טיפול לילדים, אני משיבה שזה מה שהילד הגדול אומר לי, נ., הזמן היחיד שיש לי איתו זה זמן המקלחת, הוא מאד בעייתי, אני שואלת אותו מה עשיתם עם אבא, שאלות רגילות, הוא אומר לי שהם היו עם אבא והאח הקטן היה עם הסבתא והוא הלך רק לבית כנסת.
לשאלת בית המשפט, אני לא חושבת שהוא מצליח להתמודד איתם. לשאלת בית המשפט איך אני יודעת שהבית של הסבתא מלוכלך, אני משיבה שהייתי שם לפני יוני 2024. תחילת חודש יוני. זה תמיד היה, זה לא חדש.
גם לעניין התורים, כשאני קובעת תורים זה לא תלוי בי, לעניין הרפואה, טיפולים מאד קשה לי לקבוע כי אני צריכה להגיע רק עם אחד הילדים, אין לי עזרה. אם אני קובעת בימים שלו, הוא מתלונן.
לשאלת בית המשפט האם זה כבר קרה שהוא לא לקח, אני משיבה שזה קרה בחודש 08 שהוא לא היה מוכן להגיע."
הכרעה
כידוע אחריות הורית, חובות וזכויות ההורים, מעוגנים בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, הקובעת, כי:
"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו."
צרכים אלו אינם אך צרכים פיזיים של קטין, אלא גם ריגשיים ונפשיים, בין היתר בדרך של קיום זמני שהות עימו, טיפול בצרכייו הרפואיים, על ידי ליווי לרופא, לבדיקות, לטיפולים מומלצים וכן בילוי לבניית קשרים בריאים, תקינים והכרחיים בין קטין להוריו. ככל שהקטין קטן יותר, כך החשיבות בדבר הטיפול וזמני השהות, גבוהה יותר ויש לתתת עליה את הדעת בהתאם ל"זמן ילד" ולא "זמן מבוגר" (ראה פסק דינו של בית משפט המחוזי, מיום 26.05.22 ברמ"ש 22674-05-22 פלוני נ' אלמונית).
כידוע על בית המשפט לא מוטלת "כל חובה בדין לקבלת המלצות העו"ס לסדרי דין טרם מתן החלטה בעניין, זמנית או סופית." (רמ"ש (מחוזי ת"א) 27434-12-19 מ' ש' ב' נ' ג' ב' נ' [פורסם בנבו 24.12.19), כאשר אין חולק שככל ועולה טענה, בדבר קיומו של חשש לשלומו של הקטין, יהיה לבחון אותה כדבעי. אך, לשם כך, על צד המתנגד לקיום זמני שהות מורחבים או בכלל, בטענה לאותו חשש, ובעניינינו של האישה, להניח תשתית עובדתית וראייתית סובסטנטיבית, אף בשלב זה, לפיה הסדרי השהות אינם משרתים את טובת הקטינים.
עם פקיעתו של קשר, בין הורים, קשר בו מעורב קטין, זכותו של כל הורה כפי חובותיו, לבלות עם הקטין, ולמלא אחר צרכיו וברירת המחדל היא, כי יתקיימו זמני שהות אצל שני הוריהם לרבות לינה, וככל וניתן ומתאפשר, יהיו אלו זמני שהות רחבים ככל שניתן, אלא אם הונחה תשתית המעידה כי יהיה בכך לפגוע בקטינים, כאמור.
בעניין זה ראוי להפנות לפסק דינו של בית משפט המחוזי בתל אביב, מיום 24.12.19, ברמ"ש 27434-12-19ש' ב' נ' נ' ב' נ':
"מבחינת בית משפט זה, כל עוד לא הוכח אחרת, שני ההורים במקרה דנן נורמטיביים ובעלי מסוגלות הורית טובה לגידול הקטין. בענייננו טרם הוכח אחרת ונראה שאותה מסוגלות הורית טובה הוכיחה את עצמה עד היום שהרי הקטין גדל לתפארת. טענות המבקשת בבר"ע בדבר אלימותו של המשיב וכי "הבילויים היומיומיים שלו כוללים יציאות תכופות לפאבים ומסעדות מהם חוזר מסומם ושתוי בשעות הקטנות של הילה. בנוסף לעובדה כי האב נוהג לעשן סמים בקביעות על בסיס יומי ולנהוג עם הקטין תחת השפעת סמים" בשלב זה אינן יותר מטענות בעלמא ולא הוכח דבר מאלו. טרם הוכחה כל התנהלות לא נורמטיבית של המשיב קל וחומר שלא סיכון הטמון לקטין בשהותו עמו. מתגובת המשיב גם הובהר כי הסדרי השהות שהתקיימו עמו מייד עם עזיבתו לבית הוריו (שם לטענת המבקשת לא היו לקטין תנאים נאותים והוא נאלץ ללון בדירה במיטת המשיב) הסתיימו זה מכבר משהמשיב שכר דירה מרווחת (בת 4 חדרים כשלטענת המשיב קיים בה חדר לקטין) בצמידות לדירת המגורים בה נותרה להתגורר המבקשת. מאז ניתנה החלטת בית המשפט קמא חלפו כבר כ-3 שבועות במהלכן יצא לקטין כבר ללון מספר לילות בדירה החדשה ולא נרשם כל משבר.
לא התרשמתי מתובעת החוששת לחיי ילדיה, לכך שהאב מרע עמם"
כך גם בעניינינו. כל עוד לא הוכח אחרת, האב, הוא הורה נורמטיבי ומיטיב לקטינים.
לא התרשמתי מדברי התובעת ומטענותיה, כי יש מקום וצורך לערב גורמי רווחה או מומחים בתחום פסיכולוגית הילדים, על מנת לבחון האם שהיית הקטינים עם אביהם מיטיבה עימם, כאשר לא הונח בסיס ראייתי לטענותיה, עת ההחלטה בדבר זמני השהות ניתנה בחודש 09/24 ומתקיימת כסדרה (על החלטה זו לא הוגש ערעור). כמו כן לא הוצגה ראיה כי הקטינים אינה מצויים בסביבה מיטיבה, אף אם אין האב מקיים באופן תדיר ושכיח פעילויות לשביעות רצון האם (פעילויות, שלא הונח בפני בית המשפט עדויות המעידות, כי האם לוקחת בהן חלק).
אוסיף ואציין, כי לא התרשמתי גם מטענות האם באשר לחוסר שיתוף הפעולה מצד האב, עת נטען באשר להתנהלותו מחודש 08/24 ובאשר לחשש מפני העתיד, כאשר מדברי האב עולה דבר רצונו לשפר התקשורת בין הצדדים, ולפעול לטובת הקטינים ולרווחתם, כפי שגם האם מבקשת.
סופו של יום – בפני התייצבו שני צדדים המבקשים את טובת הקטינים ואשר מטיבים עימם. עמידה על קשרים רחבים ומשמעותיים יותר, בין הקטינים לשני הוריהם, מחוייבת המציאות ואינה מהווה פגיעה בקטינים. ההיפך. יהיה בכך להטיב עימם ועם הצדדים עצמם.
באמרת אגב אעיר, כי הגם שמדברי האישה ובאת כוחה ניתן היה להבין, כי התנגדותן יכולה לנבוע מרצונה של האם לעבור להתגורר עם הקטינים בקריית גת (כפי תובענה שהגישה לפני מספר ימים) וכי ככל ויורחבו זמני השהות, או אף יוותרו על קנם, יקשה הדבר על כך – אבקש להניח כי לא זה הוא המניע להתנגדותה ואכן ראיית טובת הקטינים, היא נר לרגליה.
סוף דבר אני דוחה את בקשת האישה למנות מומחה או להזמין תסקיר לבחינת זמני השהות בין הקטינים לצדדים.
התובעת תודיע כיצד ברצונה להמשיך ולנהל את התובענה או שמא נותנת הסכמתה למתן פסק דין, בהינתן המצוי בפני בית המשפט והכל בתוך 21 ימים.
היות והבקשה הועלתה במסגרת קדם משפט, אליו התייצבו הצדדים, כחלק מברור ההליך – אין צו להוצאות.
ת.מ. בעוד 30 ימים.
מתירה פרסום ההחלטה, ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, ה' שבט תשפ"ה, 03 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
