מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת דיאנה פסו-ואגו
מבקשת:
ש.ק.
נגד
משיב:
מ.ק.
החלטה
בפניי בקשת האם, להורות על חיוב, האב, במזונות זמניים של הקטינים: ע. יליד ___, ע. ילידת ___, ע.א. יליד _____ וע. יליד ____ (להלן: "הקטינים"), הם הילדים המשותפים של הצדדים, יהודים, אשר נישאו זל"ז כדמו"י ביום 25.5.2011.
המבקשת פנתה להליך יישוב סכסוך, שם ביקשו הצדדים להאריך תקופת עיכוב הליכים אולם לא הגיעו להסכמות ובחלוף המועד, התיק נסגר.
לטענת המבקשת, המשיב עזב את בית הצדדים בחודש מאי 2024 ועבר להתגורר בבית הוריו והיא נותרה להתגורר בבית הצדדים יחד עם הקטינים.
המבקשת טוענת, כי המשיב עובד בחברת "XX" ושכרו כ – 20,000 ₪ ובנוסף לו הכנסות נוספות ממקורות נוספים. לדבריה, במרוצת השנים, דאגה לגידול הקטינים ותחזוקת הבית, עת היא עובדת כגננת במשרד החינוך ושכרה כ – 10,000 ₪.
לטענת המבקשת, קיימים פערי שכר, כך שהוצאות תחזוקת הבית ובני המשפחה שולמו משכרו החודשי ואילו הכנסתה שימשה למימון צרכים שוטפים. בנוסף, הצדדים חיו ברמת חיים גבוה כך שלטובת התא המשפחתי הקצו כ – 30,000 ₪, בנוסף לכספי השקעות של המשיב שהופקדו לח"ן המשותף.
המבקשת מוסיפה, כי המשיב חדל מלהעביר את משכרותו לח"ן המשותף, כך שהחשבון מצוי ביתרת חוב של כ – 20,000 ₪, אינו משלם עבור מזונות הקטינים והיא נושאת בכלל תשלומי חינוך, מזון, הוצאות מדור וכו כך שלא נותר לה הכנסה כלל.
המבקשת מוסיפה, כי הצדדים הגיעו להסכמות זמניות, לפיהם מתקיימים זמני שהות שוויוניים, בין הקטינים לבין הצדדים.
המבקשת עותרת לתשלום דמי מזונות הקטינים בסך 5,000 ₪ בחודש הכוללים דמי מדור ואחזקתו. בעבור הקטינה ע. 1,380 ₪, ע. 1,170 ₪, ע. 1,200 ₪ וע. 1,250 ₪. בנוסף מבקשת לחייב המשיב במחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגות.
המבקשת עותרת לתשלום דמי מזונות אישה בסך 2,000 ₪ בחודש, עד למועד סידור גיטין והכל החל מחודש מאי 2024, עת עזב המשיב את בית הצדדים.
המשיב בתגובתו, טען כי דמי המזונות המבוקשים מופרזים ואינם תואמים את המציאות בה חיו הצדדים. בנוסף, הצדדים ניהלו משא ומתן ארוך בסופו הצדדים לא הגיעו להסכמות.
לטענת המשיב, נאלץ לעזוב את בית הצדדים לאחר שהמבקשת הגישה תלונת שווא ובשל חשש ממקרים נוספים עזב את בית הצדדים ועבר להתגורר בבית הוריו.
המשיב יטען, כי ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, אכן מקיימים זמני שהות שוויוניים עם הקטינים והוא דואג לכלל צורכיהם לרבות תשלומי קופת חולים, תרופות, חיסכון לקטינים, הוצאות חינוך וכו.
המשיב מוסיף, כי המבקשת עובדת כגננת במשרה מלאה ושכרה החודשי בסך כ-10,800 ₪ אך עם הגשת הבקשה ליישוב סכסוך החלה המבקשת להפחית שעות עבודה לחצי משרה ללא סיבה מוצדקת וכך יוצא ששכרה הופחת ועומד על סך 6,182 ₪ וזאת בכדי להציג תמונה שקרית לבית המשפט. לדבריו, המשיב עבד עד לחודש 8/24 בחברת "XXX" אך פוטר והחל מחודש 9/24 החל עובד בחברת "YY" ושכרו 15,500 ₪ לחודש. לדבריו, ניתן להיווכח, למעשה, כי לא קיימים פערי שכר גדולים בין הצדדים וזאת לפני שהמבקשת החליטה לשנות ולהפחית את שעות עבודתה.
המשיב מוסיף וטוען, כי לצדדים חשבון משותף וחשבונות נפרדים. המבקשת נהגה להעביר את שכרה לחשבון אישי, כשהיא לא משתפת מה מצבה בחשבון, בעודו הוא מעביר את שכרו לחשבון המשותף ודואג לתשלומי הוצאות שוטפות של הבית ורק לאחר הגשת תלונה במשטרה פעל לפתוח חשבון בנק משלו.
המשיב יטען, כי מיום עזיבתו את בית, הצדדים נוהגים בהורות משותפת כך שהוא נושא בהוצאות הקטינים. לדבריו המבקשת שילמה מחצית הוצאות חינוך, ומן הראוי, שתשתלם תשלומי הוצאות הבית, בו היא מתגוררת, עת מסרבת לשלם תשלומי מחצית משכנתא. לדברי המשיב, לא מתנגד לשאת בתשלומי מחצית המשכנתא.
לטענת המשיב, המבקשת לא פרטה צרכי הקטינים ולא בכדי לא צרפה מסמכים המעידים על הוצאות אלו. עוד הוסיף , כי עסקינן בנסיבות בהן הקטינים מעל גיל 6, זמני שהות שוויוניים, בהם האב משלם כלל הוצאותיהם עת שוהים עימו (המשיב העמיד הוצאותיו החודשיות בסך 13,600 ₪ לחודש בניהם שכירות 4,000 ₪ חשמל 1200 ₪, מים 250 ₪, ארנונה 400 ₪ ביטוח בית 200 ₪ ביטוח בריאות 1,304 ₪, גז 150 ₪, ביגוד והנעלה 800 ₪, מזון 3,000 ₪ וכו) ולכן יש לחייבו בסכום נמוך.
סופו של יום מבקש המשיב לחייבו בדמי מזונות עבור כל קטין בסך 300 ₪ ובנוסף במחצית תשלום משכנתא בסך 1,500 ₪ וכן מחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגות. המשיב לא התייחס לבקשת האישה לפסוק מזונותיה שלה.
הכרעה
הלכה היא, כי הדיון במזונות זמניים נערך בשלב ראשוני בו טרם נשמעו ראיות וכי מדובר בסעד זמני המבוסס על ראיות לכאוריות בלבד (ראו: ע"א 2398/97 אייל נ' אייל (פורסם בנבו, 17.12.97) עמ' 608; בע"מ 1326/12 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 28.3.12)). בית המשפט אינו נכנס בעובי הקורה, ואינו מנתח באופן מקיף את הראיות שבפניו וקביעותיו "שנקבעו בשלב זה אינן מחייבות כאשר התובענה תתברר לגופה" [ראה: ע"א 542/68 בן סירה נ' בן סירה, פ"ד כג(1) 169 (1969)].
צרכי הקטינים כמו גם הכנסות הצדדים ופוטנציאל השתכרותם, יתבררו בהמשך ההליך, לרבות בשלב שמיעת הראיות ככל וידרשו לכך.
הכנסות הצדדים: המבקשת צרפה תלושי שכר עבור חודשים 12/23-11/24 (ללא תלוש שכר עבור חודש 3/24) מהם עולה, כי שכרה החודשי 10,000 ₪ לחודש. בנוסף תדפיס עו"ש מח"ן משותף בנק מזרחי עבור חודשים 1-12/24 וכן תדפיס עו"ש מחשבונה האישי מבנק מס"ד עבור חודשים 12/23-12/24, תדפיס כרטיס אשראי עבור חודשים 5-8/24.
המבקשת צרפה חשבונית עבור הוצאות חינוך הקטינים, חשבון ארנונה, קבלות עבור מזון, חשבונות חשמל וכן טבלה עבור הוצאות הקטינים.
המשיב צרף תלושי שכר עבור חודשים 6/23-8-24 מחברת XX מהם עולה כי שכרו החודשי בסך 16,800 בעיגול (בקיזוז ניכויי חובה בלבד). בנוסף המשיב צרף תלושי שכר מחברת "קל בניין" עבור חודשים 9-12/24 מהם עולה כי שכרו החודשי בסך 17,600 ₪ בעיגול לחודש. כן, צרף תדפיס כרטיס אשראי עבור חודשים 6-12/24 ותדפיס ח"ן מבנק לאומי עבור חודשים 10-12/24 ו-1/25.
המשיב לא צרף קבלות ו/או חשבוניות לתשלום אולם מעיון מפירוט כרטיס אשראי שצורף ניתן ללמוד על הוצאות המשיב כפי שהובאו לעיל.
אם כן יחס ההכנסות הפנויות בין הצדדים כ – 63%/37%.
זמני שהות: כאמור, הצדדים הגיעו להסכמות בניהם כך שמתקיימים זמני שהות שוויוניים בין הצדדים. זמני השהות שהוסכמו הם בעלי משקל לצורך ההכרעה שבפניי ולפיהם תוכרע הבקשה.
המבקשת פרטה בטבלה המצורפת בנספח ו' את הוצאות הקטינים בניהם ביגוד 920 ₪, הנעלה 500 ₪, נייד 200 ₪, מתנות 200 ₪, תרבות ופנאי 850 ₪, מספרה וטיפולים קוסמטיים 260 ₪, פארם 490 ₪ מזון מיוחד עבור הקטין ע. 350 ₪. בנוסף פרטה המבקשת הוצאות תלויות שהות עבור הקטינים בסך 6,815 ₪ בניהם משכנתא 1,500 ₪, חשמל 150 ₪ ארנונה 150 ₪, מים 75 ₪, כז 35 ₪, כלכלה 3,000 ₪ תחזוקת בית 125 ₪ וכו.
עסקינן בקטינים מעל גיל 6, ובעניין זה הדין וההלכה קובעים, כי שני ההורים חבים מדין צדקה, בסיפוק צרכיהם עד כדי רמת חיים בה הורגלו הקטינים ערב הפירוד באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור, כאשר בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.17) נקבע, כי על מנת לקבוע מזונות הקטינים, יש לבחון את צרכי הקטינים, יחס הכנסות הצדדים ויחסי הסדרי שהות. וראו בעניין זה עמ"ש (מחוזי מרכז) 65692-11-19 ד.ס נ' ל.צ.ס (22.9.20) הקובע כי "על פי פסק דינו של בית המשפט העליון, חיוב המזונות יעשה בהתחשבות בצרכי הקטינים, יכולותיהם הכלכליות של כל אחד מההורים, חלוקת זמני השהות ואופי האחריות בפועל של כל אחד מההורים ביחס לקטינים."
לנוכח האמור, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהגישו הצדדים, על כל נספחיהם, ולאחר שהבאתי בחשבון את מכלול השיקולים, אני קובעת כדלקמן:
המשיב ישלם לידי המבקשת דמי מזונות בסך 1,600 ₪ כך שבעבור כל קטין 400 ₪ בנוסף המשיב ישלם בעבור רכיב מדור ואחזקתו, 900 ₪, (בנוסף למחצית המשכנתא בעבור חלקו בנכס – ראה פסק דינו של בית משפט העליון בבע"מ 1061/24 פלוני נגד פלונית, מיום 22.05.24 ) וסה"כ 2,500 ₪ (מחצית המשכנתא זו חובתו ההונית – המחצית שלה זה רכיב המדור – לבדוק)
הצדדים יישאו, כל אחד, במחצית הוצאות החינוך של הקטינים, הם: שכר לימוד עבור מעון/גן, צהרון (עד תום כתה ג'), בעלות ציבורית, תשלומי חובה לבי"ס, שיעורים פרטיים (בהסכמה, ובהעדר הסכמה לפי המלצת המחנך או המורה המקצועי הרלוונטי), על בסיס של שיעור אחד בשבוע, חוג אחד, בעלות מתנ"ס, ומחזור אחד של קייטנה בחודשי הקיץ בעלות של קייטנת מתנ"ס.
התשלום יבוצע בקיזוז כל הטבה לה זכאית המבקשת.
קצבת המל"ל שתשולם עבור חינוך בגין הקטינים, בתחילת שנה תשמש עבור צרכי החינוך (כולל ציוד לימודי) של הקטינים ויתרת ההוצאות תחולק בין הצדדים כאמור.
הצדדים ישאו, כל אחד, במחצית הוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים, אשר אינן מכוסות על-ידי הביטוח הרפואי הממלכתי או הביטוח הרפואי המשלים שבו הם מבוטחים, לרבות אבחונים, טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים או אחרים, משקפיים, טיפולי שיניים לרבות אורתודנט וכיו"ב. בהעדר הסכמה אודות הוצאה רפואית, יפעלו בהתאם להמלצת רופא ילדים או מומחה מקצועי רלוונטי.
תוקף החיוב החל ממועד הגשת התביעה קרי, מחודש 01/25. טענה באשר למועד חיוב מוקדם יותר, תבחן במסגרת ההליך העיקרי.
התשלומים יבוצעו ביום ה – 10 לכל חודש עבור כל חודש מראש, ויהיו צמודים למדד שבסיסו המדד הידוע ביום מתן החלטה זו. חישובי הצמדה ייערכו אחת ל – 3 חודשים, ללא תשלום הפרשים למפרע.
הפרשי העבר שנצברו, ממועד החיוב, דהיינו, 01/25 ישולמו ב-5 תשלומים שווים ורצופים ויצטרפו לתשלומי המזונות השוטפים.
תשלום ראשון של דמי המזונות השוטפים, ישולם ביום 10.2.2025.
קצבת הילדים המשולמת מטעם המל"ל תתווסף לדמי המזונות ותשולם לידי אם הקטינים.
מזונות אישה – מקור החיוב במזונות אישה בדין הישראלי מצוי בסעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), התשי"ט-1959 הקובע: "אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". על פי הדין העברי, הזכות למזונות אישה נובעת מעצם קשר הנישואין, ראו: תלה"מ 62382-01-20 ט. נ' ט. [נבו] (6.1.2021) ובעניינינו הצדדים טרם התגרשו ויש לקבוע האם המבקשת זכאית למזונות אישה זמניים, שמטרתם, בין היתר, שמירה על המצב הקיים כפי שהיה ערב הקרע בין הצדדים (ראו: רמ"ש 51744-03-17 פלוני נ' פלונית [נבו] (26.3.2017), רמ"ש (ת"א) 34750-02-13 ג.ג. נ' ח.ג [נבו] (17.4.2013)).
עם זאת, מקום בו אישה עובדת ומשתכרת במידה מספקת, זכאי הבעל לטעון שהיא לא זכאית למזונות מכוח הכלל שבמשפט העברי, "מעשה ידיה תחת מזונותיה" (השוו: ד"נ 23/69 יוסף נ' יוסף פ"ד כד(1) 799, 800).
בעניינינו עתרה המבקשת לתשלום חודשי של 2,000 ₪ לחודש, עת לא הציגה כל מסמך או ראיה בדבר ההוצאות הנטענות, רמת החיים לה טענה וכי אליה הורגלה, טרם פרידת הצדדים וכיצד באה לידי ביטוי ירידה ברמת החיים, לאחר הפירוד. בעניינו, המבקשת עובדת ושכרה ולו הפוטנציאלי כ – 10,000 ₪ לחודש. אמנם המבקשת טוענת, כי על המשיב לספק לה מדור ראוי כפי שעשה במהלך החיים המשותפים, אך כאמור לא הוכחה רמת חיים מעבר לרמת הכנסתה לפני ואחרי הפירוד.
בנסיבות העניין בשלב זה נחה דעתי, כי יש ביכולתה של המבקשת לספק צרכיה ממשכורתה ויש להחיל את הכלל "צאי מעשה ידייך תחת מזונותייך".
על כן, בקשת המבקשת בסוגיה זו, נדחית.
מובהר כי החלטה זו היא החלטה זמנית אשר ניתנה על סמך החומר שבפניי ומבלי שנכנסתי לעובי הקורה, ואין בה כדי לקבוע מסמרות בדבר גובה המזונות שיפסקו בסופו של ההליך.
מתירה פרסום ההחלטה ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, ו' שבט תשפ"ה, 04 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
