בפני
כב’ השופטת עפרה גיא
תובעת
ח’
באמצעות ב”כ עו”ד טל קולסקי
נגד
נתבע
ש’
באמצעות ב”כ עו”ד גליה לב רן
ובעניין הקטינים:
1. ר’ יליד 2019– כבן חמש וחצי כיום;
2. פ’ יליד 2020 – כבן ארבע וחודשיים כיום;
3. ר’ יליד 2020 – כבן ארבע וחודשיים כיום;
להלן: “הקטינים”.
פסק דין
מונחת בפני תביעת התובעת לחיוב הנתבע במזונות אישה וקטינים.
הואיל והתובעת עובדת למחייתה וכפי שאראה בפסק-הדין אף משתכרת סכומים שיש בהם כדי לספק צרכיה, כמו גם בהינתן כי התובעת זנחה עתירתה בעניין זה במסגרת ניהול ההליך, אני דוחה כבר עתה את תביעת התובעת למזונות אישה ובמסגרת פסק דין זה אדרש אך לתביעה לחיוב הנתבע במזונות הקטינים.
התובעת תכונה להלן בפסק-הדין גם: ‘האם’.
הנתבע יכונה להלן בפסק-הדין גם: ‘האב.
רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת
1. הצדדים שבפניי, שניהם יהודים ואזרחי המדינה, הינם בני זוג לשעבר אשר נישאו זל”ז כדמו”י ביום 18.07.2016 ומנישואין אלה נולדו להם שלושה ילדים, הם הקטינים אשר פרטיהם לעיל.
2. ראשיתם של ההליכים שהתנהלו בין הצדדים ננקטו ביום 21.04.21, בהגשת בקשה לצו הגנה אותה הגיש הנתבע כנגד התובעת במסגרת ה”ט 44820-04-21.
בדיון אשר התקיים במעמד הצדדים ביום 29.04.21, אליו התייצבה גם עו”ס לסדרי דין, טענה האחרונה כי נכון לעת ההיא התובעת עובדת ואילו הנתבע נמצא בבית ומטפל בתאומים פ’ ו-ר’.
עוד העידה העו”ס, בדיון הנ”ל, על מצב כלכלי דחוק ולא קל של המשפחה וכי משפחת הנתבע תומכת בצדדים כלכלית ופיזית (עמ’ 3 שורות 24-25 ובעמ’ 5 שורה 32) באופן שוטף (עמ’ 5 שורה 17).
3. בתום הדיון ניתן תוקף החלטה להסכמות אליהן הגיעו הצדדים, במסגרתן, ניתן צו הדדי האוסר על הצדדים להתקרב אל הצד השני או להימצא במרחק של עד 150 מ’ זה מזה.
תקשורת בין הצדדים התאפשרה בעניינים הקשורים לקטינים בלבד ובאמצעות הודעות וואטסאפ בלבד.
עוד נקבעו זמני שהות נרחבים בין הנתבע לקטינים, בשבוע הראשון – בימים שני ורביעי כולל לינה וכן כל סוף שבוע שני החל מיום שישי ועד ליום ראשון ובשבוע השני – בימים שלישי, חמישי וראשון, כולל לינה והצדדים אינם חולקים קורת גג משותפת החל מחודש אפריל 2021.
4. ביום 12.07.21 הגיש הנתבע תביעה לקביעת זמני שהות, אחזקת קטינים וענייני אפוטרופסות בתלה”מ 23416-07-21 (להלן: ‘תביעת האב למשמורת’), במסגרתה עתר הנתבע, בין היתר, לקבלת משמורת מלאה על הקטינים.
התובעת, מצידה, טענה אף היא לקבלת משמורת מלאה על הקטינים ואף עתרה לכך במסגרת תובענה עצמאית אותה הגישה בתלה”מ 63087-10-21 (להלן: תביעת האם למשמורת’).
5. ביום 20.10.22 הגיש הנתבע, במסגרת תביעתו למשמורת, בקשה דחופה לצמצום זמני של חלוקת זמני השהות. בבקשתו טען האב כי המגורים המשותפים בבית הוריו, משך למעלה משנה וחצי, בצפיפות איומה וללא פרטיות, העיבו על יחסיהם המעורערים של הוריו, החריפו את היחסים הנפיצים בינו לבין אביו עד כדי נתק מוחלט בין השניים.
משכך, טען הנתבע כי נקלע למצוקה קשה, בעטיה אין באפשרותו להמשיך להתגורר בבית הוריו, וכפועל יוצא אין באפשרותו לספק לקטינים תנאי מחייה סבירים ומינימאליים. הוסיף הנתבע כי אין לו יכולת כלכלית לשכור יחידת דיור וכי גם פנייתו בבקשה לקבלת סיוע מרשויות הרווחה, ממשרד השיכון ומהמוסד לביטוח לאומי, לא נשאו פרי.
כפועל יוצא, ביקש הנתבע לצמצם את זמני השהות הנרחבים שנקבעו לו עם הקטינים ולקבוע כי אלה לא יכללו את לינת הקטינים במחיצתו ויתקיימו פעמיים בשבוע, בימים שני ורביעי, החל מהשעה 17:00 ועד לשעה 19:30 ובכל סוף שבוע שני, ביום שבת החל מהשעה 16:00 ועד לשעה 19:00.
התובעת התנגדה לבקשה ובהחלטה מיום 02.11.22 דחיתי את בקשת הנתבע בהינתן כי לא מצאתי מקום להורות על צמצום זמני השהות, תוך שציינתי בהחלטה כאמור כי אין לשכוח כי המדובר בתביעת אב להיותו הורה משמורן על הקטינים וכי קרע במשפחת האב לא יכול להוות עילה לצמצום זמני השהות, שעה שעליהם להיות קבועים ובלתי משתנים.
6. הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה מיום 02.11.22 (רמ”ש 25548-11-22) ובדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, ביום 12.12.22, הודיעו ב”כ הצדדים כי הגיעו למתווה מוסכם בעניין תביעותיהם ההדדיות של הצדדים למשמורת, באופן שיגישו הודעה משותפת במסגרתה יודיעו על הסכמה למחיקת תביעת האב למשמורת, ללא צו להוצאות ולקבלת תביעת האם למשמורת.
כך גם הסכימו הצדדים כי זמני השהות של האב באמצע השבוע יתקיימו בימים שני ורביעי, ישירות ממסגרות החינוך ועד לשעה 19:00 בערב.
הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות ביחס לחלוקת זמני השהות במהלך סופי השבוע ונקבע כי לכל הפחות יתקיימו זמני שהות של מספר שעות ביום שישי וביום שבת, בכל סוף שבוע שני, והנתבע הצהיר כי ישתדל לארגן מקום לינה, כך שזמני השהות של הקטינים במחיצתו יכללו לינה.
הצדדים אף הסדירו המחלוקת ביחס לצורך בהגשת תסקיר והסדרת חלוקת זמני השהות בסופי שבוע, במועדי ישראל ובחופשות.
הסכמות הצדדים קיבלו תוקף של החלטה והביאו לסיום בירורה של בקשת רשות הערעור.
7. ביום 04.01.23 הוגשה הודעה מוסכמת מטעם הצדדים, בה הודיעו על ההסכמות אליהן הגיעו במסגרת בקשת רשות הערעור בדיון מיום 12.12.22 וכאמור.
הצדדים ציינו כי לאחר ההסכמות אליהן הגיעו בבית המשפט המחוזי, הם הגיעו להסכמה נוספת במסגרתה הסדירו, באופן זמני, את זמני השהות בסופי השבוע, באופן שהנתבע ישהה עם הקטינים בכל סוף שבוע שני, ביום שישי וביום שבת בין השעות 16:00 ל-19:00.
8. בהחלטה מיום 04.01.23 ניתן תוקף פסק-דין להסכמות הצדדים, הן אלה אליהן הגיעו בדיון בבקשת רשות הערעור והן אלה הזמניות, אליהן הגיעו לאחריו וניתן צו לעריכת תסקיר למתן המלצות ביחס לקביעת זמני השהות בסופי השבוע ובמועדי ישראל.
9. תסקיר עו”ס לסדרי דין הוגש ביום 01.06.23.
בתסקיר דיווחה העו”ס כי זמני השהות של האב עם הקטינים מתקיימים במתכונת שאושרה בהחלטה מיום 04.01.23. העו”ס הוסיפה כי הצדדים נמצאים בקשר רציף בעניינים הנוגעים לקטינים; כי האב לוקח את קטין ר’ מידי יום שלישי לחוג ומסייע, כשעולה הצורך, גם בהתארגנות הערב, כולל ארוחת ערב ומקלחות.
העו”ס הוסיפה כי האם מבקשת את הרחבת זמני השהות, כך שיכללו את לינת הקטינים אצל האב בכל סוף שבוע שני ולמשך שני לילות, כאשר מנגד טוען האב כי טרם מצא מקום מגורים מסודר אליו יכול לקחת את הקטינים ומשכך מסרב כלל ללינה. העו”ס ציינה כי האב כורך את סוגיית זמני השהות עם סוגיית המזונות, בעוד האם מבקשת זמן ל’מילוי מצברים’ שהיא זקוקה לו אחת לשבועיים, שכן מתקשה להתנהל באופן יומיומי אינטנסיבי עם שלושה בנים שגילם מתחת לגיל חמש וכי היא אינה פנויה לענייניה.
עוד ציינה העו”ס כי ניסיונות שערכה עם האב לקבוע חלופות שיאפשרו את לינת הקטינים אצלן אחת למספר שבועות נשללו ע”י האב.
העו”ס ציינה כי היא סבורה שיש לחזק את קשר הורה-ילד, לצד מתן מרחב לאם לאגור כוחות כך שכל המשפחה תרוויח מכך ומשכך המליצה על הרחבת מסגרת זמני השהות לסופי שבוע עם לינה אחת בין יום שישי ליום שבת, אחת לחמישה שבועות וכן ביחס לחלוקת זמני שהות בחג ראש השנה ובחג הפסח (הראשון והשני), כך שאף אלה יכללו את לינת הקטינים אצל האב. עוד המליצה העו”ס על הרחבת זמני השהות במהלך חופשת הקיץ, באופן שבשבוע הראשון של חודש אוגוסט ישהו הקטינים עם האב בימים ראשון עד חמישי, בין השעות 08:00-17:00.
10. הצדדים התנגדו להמלצות העו”ס, כל אחד מטעמיו הוא, כאשר האם טענה כי התסקיר שטחי, לא ממצה, אינו מידתי, אינו ראוי ופוגע קשות בזכויותיה, לא מתחשב בצרכיה כאם וכאישה, מה שיוביל לפגיעה בטובת הקטינים.
האם עמדה על קביעת זמני שהות בכל סוף שבוע שני והאב, מצידו, טען כי המלצות העו”ס אינן ישימות בפועל ויפגעו פגיעה אנושה בקטינים, שעה שהוא עצמו הושלך לרחוב ומצוי ללא קורת גג. עוד טוען האב כי הוא אב הדואג לילדיו ומסייע לאם בכל הנדרש בטיפול השוטף בקטינים, מעבר לזמני השהות, לרבות, משחק עמם במשחקים התפתחותיים, מלמד את הקטין ר’ לעבוד במחשב, מסייע לאם בקניות, לוקח את הקטינים לקבלת טיפול רפואי, מבלה עם הקטינים והאם בבילויים משפחתיים בסופי שבוע בהם שוהים הקטינים במחיצת האם ומסייע לאם בשגרת הערב, הכוללת מקלחות והרדמת הקטינים.
11. בפסק-דין מיום 23.07.23, אשר ניתן בתביעת האם למשמורת, נדחתה טענת האב לפיה הוא חסר תנאים בסיסיים להלין את הקטינים וקבעתי כי על האב להתאים עצמו ולמצוא אפשרות להלין הקטינים ונקבעו זמני השהות בין האב לקטינים בכל סוף שבוע שני, החל מיום שישי ממסגרות החינוך ועד לשעה 19:30 במוצאי יום השבת.
12. ערעור האב על פסק-הדין מיום 23.07.23, במסגרת עמ”ש 62560-08-23, נדחה בהסכמת הצדדים בדיון שהתקיים ביום 15.05.24, ללא צו להוצאות ולמעט הפחתה בקנס הכספי שנקבע במסגרתו וכמפורט בפסק-הדין של הערעור.
אם כן, חלוקת זמני השהות שנקבעה בפסק-הדין מיום 23.07.23, נותרה על כנה.
13. האב חויב במזונות הקטינים בהחלטה מיום 24.08.21, עת נקבע כי ישלם עבור מזונותיהם הזמניים של הקטינים את הסך של 3,600 ₪ בחודש וכן יישא במחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות של הקטינים.
להלן: ‘ההחלטה למזונות זמניים’.
החיוב במזונות זמניים נקבע החל ממועד הגשת התביעה שבפני ובכל 20 לחודש.
בקשת רשות ערעור, אשר הוגשה ע”י התובעת בעניין גובה המזונות הזמניים שנפסקו, נדחתה בהחלטה מיום 23.11.21 (רמ”ש 16138-10-11).
14. בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 07.02.22, ולאחר שהתברר כי הוצאות החינוך של הקטינים פחתו בשיעור לא מבוטל, הועמדו מזונותיהם הזמניים של הקטינים ומדורם על סך של 4,500 ₪, זאת החל מחודש פברואר 2022. חיוב האב בתשלום מחצית הוצאות חינוך ומחצית הוצאות רפואה חריגות נותר בעינו.
15. בקשה להגדלת מזונות, אותה הגישה התובעת ביום 12.01.23, נוכח צמצומם של זמני השהות שהתקיימו בין הנתבע לקטינים, נדחתה במסגרת החלטה מיום 14.02.23, תוך שקבעתי כי בשים לב לכך שחובתו האבסולוטית של האב לשאת במזונות הקטינים נוכח גילם נלקחה בחשבון, לא מצאתי לעת ההיא כי יש בצמצום זמני השהות בכדי להשפיע על גובה המזונות הזמניים.
יכולתם הכלכלית של הצדדים
16. תחילה מצאתי להעיר כי אין חולק בין הצדדים כי השניים הגיעו להסכמות משפחתיות שונות מאלה הנוהגות בימינו בקרב החברה הצעירה המסורתית/חילונית, כאשר הסכימו כי האב הוא זה שיהיה אחראי לניהול הבית פנימה וגידול הקטינים, בעוד האם נטלה על עצמה את נטל פרנסת המשפחה. המחלוקת הקיימת בין הצדדים בעניין זה היא האם עסקינן בהסכמות זמניות, כטענת התובעת אם לאו.
כך, שעובר לתקופה של כשנתיים קודם הקרע שנוצר ביחסי הצדדים, ולמעט תקופה קצרה של מספר חודשים וכפי שיפורט בהמשך, האב לא עבד מחוץ לבית, ניהל את משק הבית וטיפל בקטינים, בעוד האם עבדה מחוץ לבית ודאגה לפרנסת המשפחה.
יודגש כי לגופו של עניין הסכמת הצדדים כאמור אינה מעלה ואינה מורידה לצורך הכרעה בתביעה שבפני, שכן הסכמות אלה יפות היו כל עוד הצדדים חיו יחדיו בהרמוניה והן פוקעות בעת פרידה.
יוער כי לא נעלם מעיני כי האב לא השתמט מחובתו שבדין לזון ולפרנס את הקטינים ונשא בהוצאותיהם גם אחרי עזיבתו את הבית ואף קודם שחויב במזונותיהם הזמניים ואף ביצע רכישת ריהוט וציוד מתאים לרווחת הקטינים בעת שהייתם עימו בבית הוריו.
כך גם אין ספק בליבי כי עסקינן באב טוב, דואג, האוהב את ילדיו אהבת נפש וקשור אליהם בעבותות וכי נסיבות חייהם של הצדדים בכלל ואלה של האב בפרט, הובילו אותו לקבלת החלטות כואבות ביחס לחלוקת זמני השהות עם הקטינים, אותם גידל וטיפח מיום היוולדם.
ויובהר, אין באמור כדי להמעיט מהורותה של האם, מהאהבה ומהטיפול המסור אותו היא מעניקה לקטינים ומהעובדה כי עם צמצומם של זמני השהות שהתקיימו עם האב מרבית הנטל הכרוך בטיפול ובגידול הקטינים מוטל על כתפיה, מה שלא מותיר לה כמעט זמן לעצמה.
17. יכולתו הכלכלית של הנתבע
א. הנתבע החל לעבוד בחודש יולי 2021 כסוכן מכירות אצל ד’ בהיקף משרה מלאה ואת הכנסתו הצפויה העריך בכתב ההגנה בגובה של 6,500 ₪ בממוצע בחודש.
לכתב ההגנה צרף הנתבע תלוש שכר לחודש יולי 2021, ממנו עולה כי עבור 19 ימי עבודה השתכר את הסך של 5,954 ₪.
עוד צורפו לכתב ההגנה תלושי שכר של הנתבע מעבודה קודמת, אצל חב’ ‘… בע”מ’ לחודשים 03/2020; 05-08/2020, מהם עולה כי הכנסתו הממוצעת בחודשים כאמור עמדה ע”ס של כ-2,080 ₪ לחודש (עבור שלושה ימי עבודה בחודש בלבד).
לתצהיר עדות ראשית צרף הנתבע תלושי שכר מעבודתו אצל ‘ד’, לחודשים 10/2021-09/2022, מהם עולה כי הכנסתו בחודשים כאמור עמדה ע”ס של כ-6,200 ₪ בממוצע בחודש.
ב. הנתבע העיד כי הוא עובד בהיקף משרה מלאה וכי שעות עבודתו משתנות בהתאם לזמני השהות אותם מקיים עם הקטינים – עמ’ 13 שורות 13 ו-23-28 וכי ימי העבודה אותם עבד בכל חודש משקפים את ימי העבודה שהיו בפועל באותו החודש, לרבות הפחתת ימי חג שחלו באותם החודשים – עמ’ 14 שורות 1-7.
כשנשאל הנתבע בחקירתו, מדוע הוא אינו עובד בעבודה נוספת השיב כי ניסה לעשות זאת, אלא שהאפשרות לעבוד בלילות אינה ישימה מאחר שאם יעבוד בלילה לא יוכל לתפקד בעבודתו במהלך היום וכשנשאל מדוע הוא איננו עובד בסופי שבוע, השיב כי הוא איננו עובד בשבת – עמ’ 14 שורות 18 ו-22. לשאלת ב”כ התובעת ביחס למקומות עבודה בשמירה בהן הוא יכול לישון, השיב הנתבע: ‘אשמח לשמוע על הצעות עבודה כאלה’ – עמ’ 14 שורות 19-20.
הנתבע העיד כי הוא אינו רשום בחברת כח אדם – עמ’ 14 שורות 26.
ג. הנתבע טען כי קודם הולדת התאומים ר’ ו-פ’ עבד בעבודות זמניות, בין היתר, עם דוד שלו כנהג שלוש פעמים בשבוע ושכרו עמד ע”ס של כ-2,500 ₪ – 3,000 ₪ בחודש וכי הוא לא עובד בחנות הירקות של אביו עוד משנת 2019 – ראו, עדות הנתבע בדיון 07.02.22 בעמ’ 2 שורות 14-16 שורה 27.
ד. כאמור משך חודשים רבים שקדמו להגשת התביעה האב לא עבד מחוץ לבית אלא היה אמון על הטיפול בקטינים וניהול משק הבית המשותף.
טרם נישואי הצדדים ועד לחודש יולי 2019 עבד הנתבע בעסק המשפחתי של הוריו ולשיטתו השתכר את הסך של 5,000 ₪ בחודש.
ה. הנתבע טוען כי הוא בעל 12 שנות לימוד עיוניים; נעדר הכשרה מקצועית כלשהי וכי טרם הפירוד הוא נסמך על הכנסת התובעת.
ו. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבע הועסק בעסק המשפחתי שבבעלות הוריו והשתכר למצער את הסך של 10,000 ₪ בחודש, אלא שהפסיק עבודתו שם שנה וחצי עובר להגשת כתב התביעה על רקע סכסוך שנתגלע בינו לבין אביו וכי מאז ועד לפרידת הצדדים שהנתבע לא עבד ולא השתכר.
ביחס לתלושי השכר שצרף המשיב מעבודתו בעבר אצל אביו, טוענת התובעת כי עסקינן בתלושי שכר פיקטיביים וכי בפועל שילם לו אביו סך של 2,500 ₪ במזומן בכל סוף שבוע ובסך הכל 10,000 ₪ מידי חודש.
עוד הוסיפה התובעת בעניין זה וטענה כי נוכח מגורי הנתבע בבית הוריו, הרי שאין לו הוצאות מדור; הוצאות אחזקת מדור; כלכלה וכיו”ב וכי הנתבע יכול ומסוגל לשאת בדמי המזונות הנתבעים ואת פוטנציאל השתכרותו ביקשה להעמיד על סך של 10,000 ₪, אליו יש להוסיף את הסיוע השוטף אותו לשיטתה הוא מקבל מהוריו, בגובה 7,400 ₪ בחודש, כך שאת סך הכנסות הנתבע העמידה התובעת בגובה של 17,400 ₪ בחודש.
בחקירתו הכחיש הנתבע כי הוריו סיפקו להם בקביעות מוצרי מזון אחת לשבועיים; הכחיש כי אימו שילמה את הוצאות הגן של הקטין ר’; שלל הטענה לקבלת סיוע כלכלי שוטף ממשפחתו ולא זכר אם אימו נשאה בהוצאות אחזקת מדור של הצדדים – עמ’ 16 שורות 7; 11; 26 ו-18.
ז. בבקשה להגדלת מזונות, מיום 26.01.23, טענה התובעת כי עם צמצום זמני השהות בין האב לבין הקטינים, הרי שמחובתו של האב להשיא הכנסותיו, בין אם על דרך של הגדלת היקף שעות עבודה ובין אם על דרך של מציאת עבודה נוספת, לרבות בלילות ובסופי שבוע ובעניין זה נחקר הנתבע וכאמור לעיל.
ח. הנתבע עושה שימוש ברכב חדיש שניתן לו מהחברה בה הוא מועסק ואין לו הוצאות דלק ומוסך- ראו, סעיף 14 לתצהיר עדות ראשית שהגיש הנתבע וחקירתו בעמ’ 13 שורות 16-21.
ט. בחקירתו העיד האב כי ידו אינה משגת לצאת למגורים במדור שכור, אף לא עם שותף – עמ’ 17 שורות 22-23; כי כל הוצאות המחייה שלו עומדות ע”ס כולל של 1,600 ₪ בחודש – עמ’ 18 שורות 1 ו- 3; אישר כי חשבון הבנק שלו לא נקלע ליתרת חובה וזאת בהינתן כי לא היתה לו אפשרות להיקלע ליתרה שלילית נוכח העיקול שהוטל על חשבון הבנק – עמ’ 18 שורות 22-26 ואף העיד כי לא קיימות לו הלוואות או פיקדונות בחשבון הבנק – עמ’ 18 שורות 28 ו-32.
י. הנתבע הצהיר כי לצורך תשלום מזונות הקטינים וסיפוק צרכיהם הוא נטל הלוואות מבני משפחה ומכרים ואשר צורפו כנספחים לתצהיר עדות ראשית שהגיש והעיד כי החזיר חלק מהן ואת היתרה ישלם עד הסוף, אלא שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו הסדרת מלוא החובות בזמן קצר יותר– עמ’ 19 שורות 5-24.
יא. הנתבע לא הגיש תצהירים מטעמם של בני המשפחה והמכרים מהם נטל לטענתו הלוואות והוא אף לא זימנם למסירת עדות, משכך אין בכוונתי לקבל טענות אלה של הנתבע.
ייצוג הנתבע ע”י עו”ד פרטי מחזק אף הוא את הרושם כי לנתבע יכולת כלכלית גבוהה יותר מזו המוצהרת על ידו.
עוד יש לקחת בחשבון שלנתבע רכב ממקום עבודתו. לנתבע אין הוצאות דלק וביטוח וניתן לראות זאת כהכנסה נוספת המוערכת על ידי בכ- 1,500 ₪ בממוצע לחודש (כ- 1,000 ₪ עבור דלק וסך נוסף של 500 ₪ עבור ביטוחים).
יב. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני ביחס ליכולתו הכלכלית של הנתבע, נוכח הכנסתו הנטענת, בגובה של 6,500 ₪, אל מול הוצאותיו החודשיות עליהן הצהיר בסך של 4,500 ₪ עבור תשלום מזונות; סך של 2,000 ₪ בגין חלקו בהוצאות החינוך של הקטינים (בעת בה התאומים ר’ ו-פ’ התחנכו בגנים פרטיים – ראו, עדות האב בעמ’ 20 שורות 5-9) וגובה הוצאותיו החודשיות בסך של 1,600 ₪, אני מעמידה את הכנסות הנתבע ע”ס של 8,100 ₪ בממוצע בחודש. בעניין זה מצאתי כי בהעדר הוכחה שנטל הלוואות מבני משפחה וחברים ונוכח העובדה כי אינו מצוי ביתרת חובה או בכל חוב שהוא כלפי הבנק בו הוא מנהל חשבונו, מצאתי כי לנתבע סכום נוסף לפחות בגובה של 1,600 ₪ בחודש עליו הוא אינו מצהיר (הוצאות חודשיות בגובה 8,100 ₪ פחות משכורתו הנטענת בגובה 6,500 ₪), ולא מן הנמנע כי חלק מיתרה זו ניתנת לו כסיוע מאת הוריו ובהתאם להצהרת התובעת ועדות העו”ס במסגרת הליך צו ההגנה שהתנהל בן הצדדים וכאמור לעיל. בצירוף ההטבה בגין הרכב בסך של כ- 1,500 ₪ בממוצע בחודש, אני מעמידה את הכנסות הנתבע, מכלל המקורות, ע”ס של 9,600 ₪ בחודש.
18. יכולתה הכלכלית של התובעת
א. בכתב התביעה טענה התובעת כי נוכח פרידת הצדדים ועזיבתו של הנתבע את הבית והצורך לטפל בקטינים שלא שהו במסגרות חינוכיות, היא הפסיקה עבודתה ברשת המזון ‘…’, שם השתכרה את הסך של 5,000 ₪ בחודש וכי נכון לעת ההיא היא מתקיימת מדמי אבטלה בסך של 3,874 ₪ בחודש.
לידי התובעת משתלמת קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי.
התובעת טענה כי קודם להולדת בנם הבכור של הצדדים, היא עבדה ברשת ‘…’ והשתכרה את הסך של 5,500 ₪ בממוצע בחודש.
ב. הוסיפה התובעת וטענה כי בחודשי ההיריון הראשונים של התאומים ר’ ו-פ’ היא הוצאה לשמירת היריון, תקופה בה שני הצדדים לא עבדו והתקיימו בעזרת סיוע כספי מאת הורי הנתבע, מכספי ירושה אותם קיבלה לאחר פטירת אימה ומכספי המוסד לביטוח לאומי אותם קיבלה בעקבות יציאתה לשמירת ההיריון.
ג. את הסיוע החודשי השוטף אותו קיבלו הצדדים מהורי הנתבע העמידה התובעת ע”ס כולל של 7,400 ₪ וטענה כי סיוע קבוע זה הפך לחלק מההכנסות הקבועות של המשפחה ותוך שהצדדים מתקיימים ומסתמכים על סיוע זה.
בחקירתה העידה התובעת כי הסיוע שקיבלו הצדדים מהורי הנתבע הגיע, בין היתר, באמצעות עריכת קניות פעמיים בשבוע – עמ’ 9 שורה 32
ד. הוסיפה התובעת וטענה כי מאז ומתמיד עבדה בעבודות מזדמנות בהן עמד פוטנציאל השתכרותה בגובה של 5,000 ₪ בחודש לכל היותר; כי היא נעדרת כל השכלה אקדמאית, הכשרות או קורסים. כך גם טענה כי היא נעדרת עורף משפחתי כלכלי, בניגוד לנתבע אשר משפחתו תומכת ומסייעת לו כלכלית.
לכתב התביעה לא צרפה התובעת כל אסמכתה שהיא ביחס להכנסותיה בעבר ובהווה ואף לא צרפה דפי חשבון בנק ופירוט עסקאות באשראי לחודשים אשר קדמו להגשת התביעה.
ה. בהודעה מיום 02.09.21, טענה התובעת כי בין החודשים ספטמבר 2020 ועד לחודש דצמבר 2021 לא היתה לה כל הכנסה.
להודעה כאמור צרפה התובעת אישור שנתי למס הכנסה לשנת 2021, מהמוסד לביטוח לאומי, מיום 02.09.21, במסגרתו אושר כי בתקופה מיום 01.01.21 ועד ליום 02.09.21 שולמו לתובעת דמי אבטלה בסך של 4,620 ₪ ברוטו.
בנוסף, צורפו תלושי שכר של התובעת לחודש ינואר 2021, אצל ‘ג’, המעיד על הכנסה של 5,405 ₪ נטו בחודש וכן תלושי שכר מרשת המזון ‘..’ לחודשים: פברואר 2021 ע”ס 6,045 ₪ נטו; מרס 2021 ע”ס 5,792 ₪ נטו; אפריל 2021 ע”ס 2,230 ₪ נטו (עבור 12 ימי עבודה בלבד) וכן תלוש שכר לחודש מאי 2021, ממנו עולה כי בחודש זה קיבלה התובעת את הסך של 402 ₪ בגין פידיון ימי חופשה.
לא ברור לבית המשפט כיצד הנתונים האלה מתיישבים עם קבלת דמי האבטלה והצהרת התובעת על העדר הכנסה, כמו גם אישור המל”ל על העדר הכנסה לתקופה מחודש ספטמבר 2020 ועד לחודש דצמבר 2021.
התובעת אף לא הצליחה ליישב סתירה זו במסגרת חקירתה – עמ’ 10 שורות 25-27.
ו. בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 07.02.22 טען ב”כ התובעת כי התובעת החלה לעבוד בחנות שווארמה, תמורת שכר שעתי בגובה 29 ₪ וכי הכנסתה מעבודה כאמור עומדת ע”ס של כ-4,000 ₪ לחודש.
ז. לתצהיר עדות ראשית צרפה התובעת תלושי שכר לחודשים 12/2021-08/2022, מעבודתה אצל ‘… בע”מ’, מהם עולה הכנסה קבועה ולא משתנה של 3,800 ₪ לחודש.
לבקשה להגדלת דמי המזונות הזמניים צרפה התובעת, בין היתר, תלושי שכר לחודשים 06-12/2000 גם מהם עולה הכנסה חודשית קבועה ולא משתנה בגובה של 3,800 ₪ בחודש.
כבר עתה יוער בעניין זה כי עיון בתלושי השכר מלמד על כי שכר האם לא השתנה ולא היה תלוי בכמות ימי העבודה / מספר שעות העבודה, חרף טענת האם לשכר שעתי. עוד עולה כי השכר שולם לתובעת שלא באמצעות חשבון בנק.
התובעת נחקרה בעניין זה, אישרה כי שכרה מחושב לפי שעה וכשנשאלה כיצד שכרה לא משתנה ונשאר קבוע גם בחודש בו היא עובדת 115 שעות וגם בחודש בו היא עובדת 80 שעות, השיבה: ‘אני לא מבינה בתלושים אני עובדת לפי שעה’ – עמ’ 6 שורות 2-5.
התובעת אף העידה כי את משכורתה היא מקבלת במזומן – עמ’ 6 שורה 13 וכי היא לא עושה שימוש בשיקים או בכרטיסי אשראי ומתנהלת במזומן בלבד – עמ’ 6 שורה 31.
התובעת העידה כי מקורות הכנסתה נכון למועד חקירתה, מעבודתה בחנות השווארמה בלבד – עמ’ 6 שורה 33.
ח. בהרצאת פרטים שצורפה לכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית הצהירה התובעת על חובות בסך של 62,000 ₪ לבנק דיסקונט וסך של 35,000 ₪ לדודתה ובעדותה העידה כי הסדירה חובות כאמור – עמ’ 10 שורות 8-13.
לתצהיר עדות ראשית צרפה התובעת דפי חשבון בנק לחודשים 03-09/2022, מהם עולות הכנסות של קצבת ילדים 394 ₪ ותשלומי המזונות המועברים ע”י האב, כאשר אין כל זכר להפקדות נוספות שמקורן בהכנסות התובעת מעבודה.
להודעה מיום 03.07.23 צרפה התובעת דפי חשבון בנק לחודשים 12/2021-06/2023, מהם עולה, בין היתר, כי בחודש ינואר 2023 עלתה קצבת הילדים לסכום של 413 ₪ (מסכום של 394 ₪) וכי בחודש מאי 2023 החלה האם לקבל סיוע ממשרד הבינוי והשיכון בגובה של 1,170 ₪ בחודש. גם בפירוט זה אין זכר להפקדת הכנסות התובעת לחשבון הבנק.
בחקירתה אישרה התובעת קבלת הסיוע בדיור בגובה 1,170 ₪ – ראו, בעמ’ 5 שורה 23.
ט. בבקשה להגדלת מזונות, שהוגשה ע”י התובעת ביום 26.01.23, טענה התובעת לראשונה לעניין עבודתה הנוספת בתחום הכביסה/סידור ארונות, וציינה כי לעיתים היא מצליחה לעבוד לפי הזמנה בקיפול בגדים ואולם עסקינן בהכנסה בלתי קבועה ובשיעור זניח ושולי לחלוטין של כ- 200-300 ₪ לחודש וכי יש חודשים בהם אין לה כל הכנסה מעבודתה זו – ראו, סעיף 17 לבקשה.
התובעת העידה כי חצי שנה עובר לחקירתה הפסיקה לעבוד בסידור ארונות – עמ’ 8 שורה 17 ושורה 19; כי ייתכן שבחודש יוני 2021 עבדה באופן חד פעמי בעבודה כאמור – עמ’ 8 שורה 19 וכי בפעם האחרונה שעסקה בכך היתה כשהייתה ‘תקועה’ בלי מזומנים – עמ’ 8 שורה 19-20.
י. התובעת העידה כי ביום 27.07.22 קיבלה מענק עבודה בגובה 3,822 ₪, המגיע אחת לשנה לאמהות חד הוריות שהכנסותיהן נמוכות וכי בקשתה לקבלת המענק גם בשנת 2023 – סורבה – עמ’ 5 שורות 26-28. התובעת אישרה כי סך הכנסותיה, הכוללות את משכורתה בחנות השווארמה, את קצבת הילדים ואת דמי המזונות מגיע לסך כולל של 8,690 ₪ בחודש, בעוד הוצאותיה החודשיות מכפילות את הכנסותיה ומגיעות לסך של 17,898 ₪ בחודש, לא כולל הוצאות חינוך – ראו בעמ’ 8 שורות 9-11.
כשנשאלה התובעת כיצד מהכנסותיה החודשיות כאמור היא מצליחה לשאת בכל ההוצאות הנטענות על ידה ואיך חשבון הבנק שלא לא נקלע ליתרת חובה, השיבה: ‘יש לי עזרה שבועית לקניות לבית מהאחיות של אמא שלי ועזרה חודשית בתשלומים’ – עמ’ 8 שורה 13.
כשעומתה התובעת עם הגרסה שהציגה בעניין זה במסגרת הבקשה למזונות זמניים (וגם בסעיף 48 לכתב התביעה-ה.ש-ע.ג), שם טענה כי היא נעדרת עורף משפחתי כלכלי, השיבה: ‘זה לאחרונה. זה היה נכון לאותו הזמן’ – עמ’ 8 שורה 15.
יא. מנגד, הנתבע הכחיש טענות התובעת ביחס להכנסותיה; טען כי התובעת מחזיקה בתעודה של קוסמטיקאית מוסמכת וכי לתובעת יתרון על פניו, שכן לצד עבודתה כשכירה נהגה לעסוק בעבודה נוספת שאפשרה לה הכנסה נקייה ולא מדווחת.
הנתבע טוען כי עזיבת התובעת את עבודתה עם פתיחת ההליכים המשפטיים נבעה ממניעים טקטיים ועל מנת ליצור מצג שווא לפיו מחייתה תלויה בו ולראיה, פניות שנעשו לתובעת מצד אחותו, בהצעה להעניק לה סיוע בטיפול בקטינים על מנת שזו תוכל לצאת כהרגלה למקום עבודתה, נענו לדבריו בסירוב מצד התובעת. עוד מוסיף הנתבע וטוען כי התובעת עושה כל שביכולה לסחוט כספים ממנו ומבני משפחתו, אשר אינם עתירי נכסים או ממון.
יב. ביחס להכנסות התובעת טען הנתבע כי מעבודתה ב’…’ השתכרה התובעת סכומים הנעים בין 6,500 ₪ ל-7,000 ₪ בחודש, לא כולל תוספת בונוסים שקיבלה; כי מעבודתה ברשת ‘…’ השתכרה סך של כ-5,700 ₪ בחודש וכי לאחר הולדת בנם הבכור נהגה התובעת לעבוד מדירת הצדדים ככבסנית שקיבלה כביסות, גיהצה וקיפלה, בעוד הוא היה אמון על הטיפול בקטין. עוד טוען הנתבע כי בעת הגשת התביעה קיבלה התובעת דמי אבטלה והמשיכה לעבוד בסידור ארונות בבתי לקוחות, אלא שהכמינה הכנסתה הנוספת מרשויות המס ומבית המשפט.
הנתבע אף טוען כי התובעת הכמינה חשבונות בנק נוספים המתנהלים על שמה וכן כספים שקיבלה במזומן, עליהם לא דיווחה לרשויות המס.
התובעת נחקרה לעניין קיומם של חשבונות בנק נוספים המתנהלים על שמה והכחישה בחקירתה את קיומם – ראו, עדותה בעמ’ 9 שורות 17-21 ולפיכך, טענה זו לא הוכחה על הנתבע ולכן היא נדחית.
יג. כך גם מכחיש הנתבע טענות התובעת ביחס להכנסתה החודשית, ובתצהיר עדות ראשית שהגיש העריך את הכנסתה מעבודתה, הכוללת גם הכנסה מעבודתה בסידור ארונות בגדים ושירותי הכביסה והגיהוץ, עליה היא איננה מדווחת לרשויות המס, על סכומים כוללים הנעים בין 8,000 ₪ ל-10,000 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף את החיוב במזונות בגובה 4,500 ₪, לא כולל הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.
לטענת הנתבע לא בכדי המשיכה התובעת להתגורר בדירת פנטהאוז מרווחת תמורת דמי שכירות גבוהים וכי לאחרונה נודע לו כי התובעת קיבלה ירושה לאחר פטירת סבה.
בחקירתה אישרה התובעת כי קיבלה כספים מעיזבון סבה המנוח בסכום של כ-58,000 ₪ – עמ’ 9 שורה 24.
יד. לתצהיר עדות ראשית צרף הנתבע, כנספח טז’, תמלולי שיחות המעיד על עיסוקה של התובעת בסידור ארונות ולהודעה מיום 20.06.23 צורף דו”ח פירוט החקירה הסמויה שנערכה להוכחת עבודתה הנוספת של התובעת וכאמור בתמלולי השיחות שצורפו כנספח טז’ לתצהירו.
החוקרת הפרטית שביצעה את החקירה הסמויה נחקרה על התצהיר שצרפה לדו”ח החקירה וגרסתה לא נסתרה – ראו, בעמ’ 11 ו-12 לדיון 13.07.23.
טו. הנתבע טען גם כי התובעת עושה שימוש בלעדי ברכב הרשום פיקטיבית ע”ש אביה ועתירת התובעת בכתב התביעה לקבלת הוצאות אחזקת רכב, לרבות טסט, ביטוח והוצאות דלק, כאשר לא הצהירה על כי בבעלותה רכב, מחזקות טענת הנתבע כי למעשה עסקינן ברכב של התובעת, הגם שגם על עניין זה לא הצהירה התובעת.
בחקירתה אישרה התובעת כי החל מפטירת אימה, בשנת 2016, היא עושה שימוש ברכב שהיה שייך לאביה המנוח של אימה המנוחה – עמ’ 9 שורה 26.
טז.לאחר שעיינתי בכל אשר הובא בפני ביחס ליכולתה הכלכלית של התובעת, בחישוב הוצאותיה החודשיות, עליהן הצהירה התובעת בכתב התביעה: סך של 6,000 ₪ עבור שכר דירה; סך של 1,510 ₪ עבור הוצאות אחזקת מדור; סך של 6,426 ₪ עבור צרכי הקטינים; סך של 2,752 ₪ עבור צרכיה וחלקה בהוצאות החינוך כפי עדות האב וכאמור בגובה של 2,000 ₪ בחודש עבור חלקה ובסך כולל של 18,688 ₪, בקיזוז הכנסותיה המוצהרות בסך של 3,800 ₪ מעבודתה בחנות השווארמה; סך של 1,170 ₪ מסיוע בדיור; סך של 413 ₪ מקצבת ילדים וסך של 4,500 ₪ מדמי המזונות ובסך כולל של 9,883 ₪, ונוכח העובדה כי לתובעת אין יתרת חובה או כל חוב שהוא כלפי הבנק בו היא מנהלת חשבונה, מצאתי כי לתובעת הכנסה נוספת בגובה של 8,805 ₪ בחודש עליה היא איננה מדווחת (סך של 18,688 ₪ הוצאות בחודש פחות סך של 9,833 ₪ הכנסות).
בעניין זה יוזכר כי בחקירתה הצהירה התובעת על הוצאות גבוהות יותר, בסך כולל של 17,898 ₪, לא כולל הוצאות חינוך בגובה 2,000 ₪ – ראו עדותה בעמ’ 8 שורות 9-11.
עוד אוסיף כי ייצוג התובעת ע”י עו”ד פרטי מחזק אף הוא את הרושם כי לתובעת יכולת כלכלית גבוהה יותר מזו המוצהרת על ידה.
אם כן, גרסת התובעת אשר למשכורת אותה היא מקבלת מעבודתה בחנות השווארמה, אינה מתיישבת עם שעות העבודה השונות אל מול הכנסתה הקבועה והלא משתנה בהתאם. כך גם הסתרתה את העובדה כי היא עוסקת גם בתחום הכביסה וסידור ארונות עד לשלב מאוחר יותר של ניהול ההליך ואת העובדה כי משתמשת ברכב שניתן לה מבני המשפחה. משכך ובהתחשב בסיוע הכלכלי הלא מבוטל שמקבלת באופן שוטף מבני משפחתה ובכספים שקיבלה מעיזבון אמה וסבה המנוחים, כספים בהם עשתה שימוש שוטף גם במהלך חיי הנישואין וסביר שגם לאחר מכן וברי כי אלו ייגמרו בקרוב ואני מעריכה שהשימוש בכספים הללו עומדים על סך של כ- 2,500 ₪ בחודש, אני מעמידה את הכנסות התובעת מכלל המקורות, לרבות הסיוע הנטען שמקבלת מבני המשפחה ולמעט כספי הירושה שייגמרו בקרוב, ע”ס של 10,000 ₪ בממוצע בחודש.
19. הצדדים הצהירו על חוב משותף בבנק דיסקונט בגובה 62,000 ₪ (ראו הרצאות הפרטים שצורפו לכתב התביעה וההגנה) והצהירו כי הסדירו חוב כאמור – ראו, הסדר תשלומים שנערך בין הבנק לבין הנתבע, ממנו עולה כי הנתבע הגיע להסדר לתשלום חלקו בחוב, נספח ט’ לתצהיר עדות ראשית של הנתבע ועדות האם בעמ’ 10 שורות 11-14.
התובעת העידה כי הסדירה החוב לדודתה בגובה של 35,000 ₪ – ראו עדותה בעמ’ 10 שורה 9 ואילו טענות הנתבע באשר להלוואות שנטל מבני משפחה ומכרים לא הוכחה וכאמור לעיל.
20. מכל המקובץ וכאמור לעיל, מצאתי להעמיד את פוטנציאל/הכנסתה של התובעת בגובה של כ-10,000 ₪ נטו בחודש ואת הכנסתו של הנתבע לרבות פוטנציאל הכנסותיו בגובה של 9,600₪ נטו בחודש.
צרכי הקטינים
21. צרכי הקטינים, לא כולל הוצאות מדור, אחזקת מדור וחינוך, פורטו בכתב התביעה והועמדו ע”ס של 2,142 ₪ עבור כ”א מהקטינים.
בנוסף, עתרה התובעת לחיוב הנתבע במחצית הוצאות מדור ולחייבו בהוצאות רפואיות חריגות, בהוצאות חינוך, לרבות חריגות ובכל הוצאה נוספת מכל מין וסוג שיתברר כי יש בה צורך והוצאות שמרטף בגובה 500 ₪ בחודש.
הוצאות חינוך פורטו בכתב התביעה והועמדו ע”ש של 2,400 ₪ עבור כ”א מקטינים (הוצאה זו עבור הקטינים התאומים פ’ ו-ר’ צפתה פני עתיד).
לשאלת בית המשפט, בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 13.07.23, העיד הנתבע כי החל משנת הלימודים הקרבה (ספטמבר 2023) התאומים ר’ ו-פ’ יעברו למסגרת חינוכית בעלות של 800 ₪ לשנה (תחת 1,800 ₪ עבור כ”א מהם קודם לכן) ובתוספת צהרון של 300 ₪ לחודש, כפי ששילמו בעת ההיא עבור הבן הבכור ר’.
22. הוצאות ‘מדור’
א. הקטינים מתגוררים יחד עם אמם, התובעת, בדירת המגורים בה חיה המשפחה יחדיו קודם לפרידה, תמורת דמי שכירות בגובה של 6,000 ₪ בחודש וכעולה מהסכם שכירות שנחתם ביום 20.06.21, נספח ב’ לתביעה.
הנתבע אינו מתגורר בדירת המגורים מיום 16.04.21.
בעניין זה טען הנתבע כי התובעת ברוב חוצפתה על אף שידעה כי פני הצדדים לגירושין, חידשה את חוזה השכירות לאחר הפרידה, הגם שמדובר בדירה גדולה ומרווחת, בעלת מרפסת בגודל 100 מטר, שעה שהפסיקה עבודתה והוא עצמו נאלץ לעבור להתגורר בבית הוריו, חרף חוסר הנוחות והקשיים הנגרמים לו ולהוריו. משכך, טוען הנתבע כי על התובעת לעבור להתגורר בדירה צנועה יותר.
הוסיף הנתבע וטען כי גם לו הזכות לצאת למדור עצמאי ולנהל חייו בפרטיות ולא להיות סמוך על שולחנם של אחרים.
ב. במסגרת ההחלטה למזונות זמניים הערתי כי לנוכח מצבם הכלכלי הדחוק של הצדדים והפרידה בין השניים, לא היתה כל הצדקה מצד התובעת לחדש את חוזה השכירות ואף להעלות את גובה שכר הדירה (מסכום של 5,500 ₪ לסכום של 6,000 ₪) וכי היה על התובעת למצוא מדור חלופי בעלות נמוכה הרבה יותר ולפיכך, מצאתי, במסגרת ההחלטה למזונות זמניים, להעמיד את גובה הוצאות ‘מדור’ בסך של 4,500 ₪ בחודש לכל היותר.
הערה דומה הובעה ע”י בית המשפט גם בדיון אשר התקיים בתובענה ביום 07.02.22, תוך שצוין כי המדובר בהוצאה בלתי סבירה עבור מדור ומצופה היה כי התובעת תתגורר במדור צנוע יותר נוכח הכנסות הצדדים ובנסיבות הקיימות.
התובעת לא לקחה את הערת בית המשפט כאמור לתשומת ליבה וביום 01 ביוני 2022 שבה וחידשה את הסכם השכירות, תמורת דמי שכירות בגובה של 6,000 ₪ בחודש, וכעולה מהסכם השכירות שצורף לתצהיר עדות ראשית.
גם לעובדה זו השפעה על הכרעת בית המשפט ביחס לשאלת יכולתה הכלכלית של התובעת בפועל, אל מול זו הנטענת על ידה.
אומנם, ב”כ התובעת חקר את הנתבע בעניין זה אולם, בהינתן כי הדוגמאות שהציג בפני הנתבע, ביחס לדירות המושכרות בסכומים זהים או העולים על אלה שמשלמת התובעת עבור שכר דירה, לא חשפו את מיקום הדירות ושטחן – עמ’ 17 שורות 8-16, הרי שהן לא ניתנות להשוואה.
ג. כאמור לעיל, החל מחודש מאי 2023 מקבלת התובעת סיוע בדיור בגובה של 1,170 ₪ בחודש, וכעולה מדפי חשבון בנק שצורפו לתצהירה.
ד. לפיכך, משלא הונח בפני כל הסבר שיניח את הדעת לכך שהתובעת בחרה להמשיך להתגורר בדירת הפנטהאוז המרווחת תחת מגורים במדור צנוע יותר, מצאתי להעמיד גם במסגרת פסק-הדין את הוצאות המדור של התובעת בגובה של 4,500 ₪ ובהפחתת הסיוע בדיור בגובה 1,170 ₪ בחודש, הוצאה זו תועמד על סך של 3,330 ₪ בחודש.
חלקם של הקטינים בהוצאת ‘מדור’ היא בשיעור 50% ובסך של 1,665 ₪ עבור הקטינים יחדיו ובסך של 555 ₪ עבור כ”א מהקטינים.
ה. הוצאות ‘אחזקת מדור’
הוצאות אחזקת מדור פורטו יחד עם הוצאת המדור (בסך 6,000 ₪), כאשר חלקם היחסי של הקטינים בהוצאות אלה, (בשיעור 50%) הועמד ע”ס כולל של 1,680 ₪ עבור כ”א מהקטינים.
לכתב התביעה צרפה התובעת אסמכתאות אודות חלק מהוצאות ‘אחזקת מדור’, מהן עולה הוצאת חשמל בגובה 370 ₪ לחודש; ארנונה בגובה 500 ₪ לחודש; מים בגובה 125 ₪ לחודש וועד בית בגובה 220 ₪ לחודש.
הוצאות ‘אחזקת מדור’ נוספות, אשר לא גובו באסמכתאות, פורטו בכתב התביעה והועמדו ע”ס של 200 ₪ לחודש עבור טלוויזיה ואינטרנט וסך של 100 ₪ בחודש עבור גז.
לתצהיר עדות ראשית צרפה התובעת אסמכתאות אודות הוצאות ‘אחזקת מדור’, מהן עולה הוצאה ע”ס של 220 ₪ עבור ועד בית; סך של 515 ₪ לחודש עבור ארנונה; על סך של 390 ₪ לחודש עבור חשמל; על סך של 185 ₪ עבור מים ועל סך של 200 ₪ עבור טלוויזיה ואינטרנט.
סך כל הוצאות ‘אחזקת המדור’ שנתמכו באסמכתאות עומד על 1,510 ₪ בחודש.
חלקם של הקטינים יחדיו בהוצאות אלה הוא בשיעור 50%, קרי סך של 755 ₪ וסך של 250 ₪ עבור כ”א מהקטינים.
23. צרכי הקטינים
א. צרכי הקטינים, לא כולל הוצאות מדור, אחזקת מדור וחינוך, פורטו בכתב התביעה והועמדו ע”ס של 2,142 ₪ עבור כ”א מהקטינים (סך של 1,000 ₪ עבור כלכלה; סך של 350 ₪ עבור ביגוד והנעלה; סך של 100 ₪ עבור קוסמטיקה והיגיינה, טיטולים, מגבונים, משחות וכיו”ב; סך של 100 ₪ עבור תרבות ופנאי; סך של 150 ₪ עבור חוגים; סך של 50 ₪ עבור בריאות; סך של 100 ₪ עבור נסיעות; סך של 47 ₪ עבור אחזקת רכב; סך של 100 ₪ עבור משחקים וצעצועים; סך של 50 ₪ עבור מספרה; סך של 75 ₪ עבור אירועים משפחתיים וימי הולדת וסך של 20 ₪ עבור תיקונים ובדק בית).
ב. בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את ההוצאות והסכומים שנתבעו בכתב התביעה, בסך כולל של 18,666 ₪ עבור שלושת הקטינים יחדיו, טען כי הם מופרכים, מנופחים, לא מציאותיים, משוללי כל יסוד, מנותקים ממצבם הכלכלי הקשה של הצדדים טרם הפרידה ומתעלמים מזמני השהות השוויוניים שנקבעו בעת ההיא. עוד הוסיף הנתבע וטען כי לתובעת ידועה היטב העובדה לפיה טרם הפרידה מצבם הכלכלי היה קשה וכי טרם פרידת הצדדים הוא היה סמוך על שולחנה ותלוי בה כלכלית.
עוד מוסיף הנתבע וטוען כי דרישת המזונות המוגזמת תוביל לגדיעת הקשר בינו לבין הקטינים וכי יש לאפשר לו קיום מינימאלי בכבוד כך שתיוותר לו הכנסה פנויה למימון הוצאות מחייתו.
בנוסף, טוען הנתבע כי יש לקחת בחשבון חוסר תום ליבה של התובעת, לרבות אי מילוי הרצאת הפרטים כדבעי; העלמת פרטים מהותיים אודות הכנסותיה; אי צירוף תלושי שכר לשניים עשר החודשים שקדמו לכתב התביעה; אי צירוף דפי חשבון בנק ופירוט כרטיסי אשראי וכן הסתרתה את העובדה כי במשך שנתיים עובר להגשת התביעה היא עושה שימוש יומיומי ברכב הרשום באופן פיקטיבי ע”ש אביה הגם שעתרה להשתתפותו בהוצאות דלק בגובה 600 ₪ בחודש ובהוצאות אחזקת הרכב, לרבות אגרת רישום וטיפולים (בסך של 2,500 ₪ לשנה-ה.ש-ע.ג).
הנתבע טען, נכון לעת בה התקיימה חלוקת זמני שהות שוויונית בין הצדדים, כי יש לפטור אותו מחיוב במזונות, כך שכל צד יישא בהוצאות הקטינים כשהם שוהים במחיצת מי מהם ולחילופין, להעמיד את השתתפותו במזונות בגובה 700 ₪ בחודש עבור כ”א מהקטינים וזאת עד הגיעם לגיל 6 שנים. בנוסף לחייבו בהוצאות מדור בשיעור 50% מעלות מדור סביר שלא יעלה על 4,000 ₪ בחודש וכן לשאת במחצית הוצאות חינוך ובמחצית הוצאות רפואיות חריגות.
ג. התובעת לא נחקרה אודות צרכי הקטינים הנתבעים.
ד. הנתבע העיד כי בעת בה קיים חלוקת זמני שהות שווה עם הקטינים, כל הוצאותיהם עמדו על סך של כ-1,000-1,500 ₪ – עמ’ 17 שורה 30.
דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
24. כידוע, בהתאם להוראות סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי”ט- 1958 הרי שאדם חייב במזונות ילדיו הקטינים בהתאם להוראות הדין האישי החל עליו. במקרה דנן, שעה ששני הצדדים יהודים, חלות הוראות הדין העברי.
25. בעניין הנדון עסקינן בקטינים ‘מקטני קטינים’, ר’ כבן חמש וחצי ופ’ ו-ר’, תאומים כבני ארבע, לפיכך ובהתאם לדין האישי החל על הצדדים, מוטלת על האב החובה האבסולוטית לשאת בכלל צרכיהם ההכרחיים וזאת מדין תורה (ראו ע”א 469/84 הדרי נ’ שני, פ”ד ל”ט (3) 197).
עם זאת, על אף ההלכה הפסוקה הקובעת כי הצרכים ההכרחיים אחידים ושווים הן לעני והן לעשיר (ע”א 591/81 פורטוגז נ’ פורטוגז), הרי שגם אלה יושפעו מיכולותיו הכלכליות של האב ויגזרו בהתאם למעמדו הכלכלי של האב.
בתמ”ש (חי’) 663/92 פלונית ואח’ נ’ פלוני, פ”מ נה (1) 37, 41 נקבע:
‘רמת מזונותיהם של ילדים ‘אינה עולה’ על פי התעצמותו הכלכלית של האב (שלא כמו אשה שעולה עימו, עם בעלה). אך ילדים של עניים צריכים להסתפק במזונות הכרחיים ואילו מי שהוריו אמידים, זכאי למזונות ביד רחבה יותר בנחת ולא בצער ברווח ולא בצמצום’.
26. בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו], אשר עסק באופן חיוב הורים במזונות ילדיהם לאחר גיל 6 שנים ובשונה מההלכה שקדמה למועד מתן פסק-דין זה, נקבע כי החל מגיל 6 שנים ועד 15 שנים חבים שני ההורים לשאת במזונות ילדיהם הקטינים.
27. באשר לאופן החיוב מגיל 6 שנים נקבע כי החיוב המזונות יעשה תוך התחשבות בצרכי הקטינים, יכולותיהם הכלכליות של כל אחד מההורים, קביעת יחסיות היכולות הכלכליות של ההורים, חלוקת זמני השהות ואופי האחריות בפועל של כל אחד מההורים ביחס לקטינים.
ראו, 65692-11-19 ס. נ’ ס. (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
28. קביעה זו מתיישבת גם עם ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון במסגרת בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (פורסם במאגרים האלקטרוניים), במסגרתו העניק בית המשפט העליון פרשנות אחרת לתקנות הרבנות הראשית תש”ד ועל פיה חיוב במזונות ילדים בגילאי 6-15 הוא רק מדין צדקה והוא חל על שני ההורים, תוך חלוקת החיוב ביניהם עפ”י יכולותיהם הכלכליות מכלל המקורות העומדים לרשותם. הכלל, אם כן, הוא רק הלכות צדקה חלים על אביו ואימו של קטין, מגיל 6 ועד לגיל 15, והחיוב מן הדין בצרכים הכרחיים בהם מחוייב האב לבדו, מסתיים בהגיע הקטין לגיל 6 שנים.
29. בפרשת ס.נ’ ס. הנ”ל הובהרה סוגיית שיעור מזונותיו המינימליים של קטין בהתייחס למגורים בבית אחד אל מול מגוריו בשני בתים ובהתייחס לשינוי שהביאה אחריה הלכת בע”מ 919/15 וכדלקמן:
“בעבר, כל עוד נהגה ההלכה “הישנה” לפיה חיוב המזונות מוטל לשכמו של האב בלבד, צמצמה הפסיקה חיוב זה אך ורק ל”צרכים ההכרחיים” של הקטין וזאת על מנת שהנטל המוטל על האב לא יכביד עליו יתר על המידה . . . צרכים הכרחיים אלו הוערכו בפסיקה הנוהגת בסכומים אשר השתנו מעת לעת ובעבור הזמנים הועמדו על סכומים הנעים בין 1,150 ₪ ל- 1,400 ₪ . . .
מעת שקמה ועמדה ההלכה החדשה המחייבת את ההורים יחדיו לשאת במזונות הילדים סברו בתי המשפט שאין עוד מקום לצמצם צרכי הקטינים לצרכים הכרחיים בלבד אלא שיש לספק את מלוא צרכיהם ואלו הוערכו בסכומים הנעים בין 1900 – 1600 ₪ כסך מינימלי חודשי שאינו נדרש לראיה . . .
אך יותר מכך, כאשר הקטין נדרש לחלוק את זמני השהות בשני בתים עולים צרכיו (או, אם נדייק, עולה עלות צרכיו) אף מעבר לשיעור הנזכר, שהרי ההורים נזקקים להוצאות כפולות, שכן גם האם וגם האב נדרשים לקניית כיכר לחם וקרטון חלב (למרות שהקטין עמו רק בחלק מהזמן), וכל אחד מההורים אף נדרש לרכישת ביגוד מתאים וצרכים אחרים שיישארו בביתו עבור הקטין. כך, כדוגמה, אין זה מצופה כי בכל פעם שיעבור קטין מבית הורה אחד לאחר הוא ייטול עמו את נעלי הבית שלו, את הפיג’מה, או את המחשב בו הוא משתמש, כשם שברי שכל אחד מההורים יידרש, כדוגמה, לתשלום עבור רשת האינטרנט בביתו וכיוצ”ב. מתוך שכך, הוערכו צרכיו של קטין המתגורר בשני בתים בסך מינימלי של 2,250 ₪ . . . ‘.
יישום הדין החל
30. אם כך, הפסיקה הכירה בצרכים מינימאליים של קטין, שאינו חולק זמני שהות בשני בתים בחלוקה דומה, שאינם דורשים ראיה והעמידה אותם על הסך של שבין 1,600 ₪ ל – 1,900 ₪ לחודש לקטין, לרבות הוצאות אחזקת מדור ולהבדיל מהוצאות ‘מדור’ שאינם נכללים בסכומים כאמור.
31. כאמור לעיל, הצדדים יהודים ולכן עד גיל שש שנים האב חייב במלוא צרכיהם ההכרחיים של הקטינים מתוקף היותם מקטני קטינים ומדובר בחיוב עצמאי שאינו קשור להכנסות האם או למצב הכלכלי של האב (ראו ע”א 591/81 פורטוגז נ’ פורטוגז, פד”י לו (3) 449, 457).
בצרכים ההכרחיים בהם חב האב חיוב אבסולוטי נכללים מזון, לבוש, הוצאות מדור, וכן הוצאות רפואיות המכוסות על ידי הביטוח הרפואי.
32. כידוע, לבית המשפט הסמכות לפסוק מזונות ולקבוע גובה צרכי הקטינים, על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת של המרכיבים, זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעה שיפוטית (ראו ע”א 687/83 מזור נ’ מזור, פ”ד לח (3) 29, עמוד 33; ע”א 93/85 שגב נ’ שגב פ”ד לט (3) 822, עמוד 828.
בהינתן ההלכה הפסוקה ביחס לסכום המינימאלי הנדרש לקטין שאינו דורש ראייה; בהתחשב בגילם הרך של הקטינים; בהשתת מלוא החיוב עד לגיל 6 על שכם האב; במצבו הכלכלי של האב ובהלכה הפסוקה ביחס להשפעת מצבו הכלכלי של אב על מזונות ילדו הקטין, ובעובדה כי הקטינים שוהים במסגרות החינוכיות עד לשעות אחר הצהריים, אני מעמידה את צרכיהם ההכרחיים של הקטינים על סך כולל של 3,450 ובסך של 1,150 ₪ עבור כ”א מהקטינים בחודש (סך של 700 ₪ עבור כלכלה; סך של 150 ₪ עבור ביגוד והנעלה; סך של 50 ₪ עבור רפואה וסך של 250 ₪ עבור חלקו של כל קטין בהוצאות אחזקת מדור). לסכום זה יתווסף חלקם של הקטינים ברכיב ‘מדור’, בסך של 555 ₪ עבור כ”א מהם ובסך כולל של 5,115 ₪ בחודש עבור כל הקטינים וסך של 1,705 ₪ עבור כ”א מהקטינים.
מהסך של 5,115 ₪ מצאתי להפחית את קצבת הילדים המשתלמת בעבור הקטינים, בגובה של 413 ₪ בחודש ואת חיוב האב במזונות הקטינים להעמיד על סך של 4,700 ₪ בחודש.
33. אשר על כן, בשים לב שעסקינן בקטינים מתחת לגיל שש שנים, אני קובעת שהנתבע ישא במזונות הקטינים ומדורם בסך כולל של 4,700 ₪ בחודש ובסך של כ-1,565 עבור כ”א מהקטינים.
34. הואיל ועד עתה נושא הנתבע בתשלום המזונות הזמניים שנקבעו, אני קובעת שהחיוב במזונות זמניים יחול עד למועד מתן פסק-הדין והחל מהראשון לספטמבר ובכל חודש שלאחריו יחוייב הנתבע לשאת במזונות הקטינים בהתאם לחיוב שנקבע בפסק-הדין.
35. באשר לחלוקת נטל המזונות בהגיע הקטינים לגיל שש שנים ואילך, מצאתי לנכון להפנות לפסיקת בית המשפט המחוזי להלן לפיה:
‘איננו סבורים שיש לעשות תחשיב מתמטי דקדקני ודווקני, כפי שנוקטות רבות מהערכאות ואף חלק ממאמרי המלומדים שפורסמו מיד ובסמוך אחר פרסום הילכת בע”מ 919/15 אלא יש מקום, לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדוייק – של הפרמטרים הנזכרים וזאת מתוך הנחה כי – כדוגמה בלבד – אפשר שגם אם יחס זמני שהיית הקטינים אצל ההורים עומד על 70% אצל האחד ו – 30% אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים עמו מירב הזמן משקיע בעניינם השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר שמתבטאת לא רק באותו יחס מתמטי אחוזי של זמני השהייה– הכל כמובן תלוי נסיבות”.
ראו לעניין זה, עמ”ש 11623-07-17 ד.ש. נ’ מ.ש. (פורסם במאגרים האלקטרוניים).
36. אם כן, בהינתן כי החל מגיל שש שנים יש לחייב את שני הצדדים במזונות הקטינים ולצורך קביעת חלוקת כלל צרכיו של הקטין, הרי שיש להוסיף על המזונות שנקבעו לעיל את צרכי הקטינים שמעבר לצרכיהם ההכרחיים והם: הוצאות היגיינה על סך של 50 ₪; הוצאות תספורת על סך 50 ₪; הוצאות תרבות ופנאי ע”ס של 100 ₪; הוצאות נסיעה ע”ס 100 ₪ וסך של 50 ₪ עבור משחקים וצעצועים, בתוספת חלקם של הקטינים בהוצאות ‘מדור’ (555 ₪) ובהוצאות ‘אחזקת מדור’ (250 ₪) ובסך כולל של 2,055 ₪ בחודש עבור מזונות כ”א מהקטינים לתקופה החל מהגיעם לגיל שש שנים.
37. בהתייחס לאופן חישוב החיוב במזונות הציגו פרופ’ שחר ליפשיץ והגברת ענת ליפשיץ במאמרם מזונות ילדים בגילאים 6 עד 15, במצבי משמורת משותפת? מבט פרשני וגישור בעקבות בע”מ 919/15 (טרם פורסם) את אופן החישוב האריתמטי שעל בית המשפט לערוך לאחר חילוץ הנתונים שקבעתי לעיל וציינו כי על מנת לחשב את המזונות אשר ישלם ההורה בעל ההכנסה הגבוהה להורה בעל ההכנסה הנמוכה יש לחבר שלושה מרכיבים והם:
רכיב המדור + רכיב תלוי שהות + רכיב לא תלוי שהות = סכום המזונות.
על מנת להגיע לכך יש לחשב את שיעור ההשתכרות אשר נקבע מהכנסתו של ההורה בעל השכר הנמוך לחלק לסך הכנסות ההורים וזהו שיעור ההשתכרות שהינו במקרה דנן:
הכנסות תובעת + הכנסות נתבע ובסך הכל 19,600 ₪.
בהפחתת הוצאות שכר דירה של האם, בגובה של 3,330 ₪ בחודש (סך מדור ריאלי בגובה 4,500 ₪ פחות הסיוע בדיור בגובה 1,170 ₪) ובהינתן כי לאב אין הוצאות עבור ‘מדור’, עומדת הכנסתה הפנויה של האם בגובה של 6,670 ₪ בחודש והכנסתו הפנויה של האב בגובה של 9,600 ₪ בחודש.
בהינתן היחס בהכנסות הצדדים, הרי שחלקה של התובעת מכלל ההכנסות הפנויות עומד על 40% ואילו חלקו של הנתבע על סך של 60% (הכנסות פנויות לאם בגובה 6,670 ₪ לחלק לסך הכנסות פנויות של הצדדים בסך כולל של 16,270 ₪ ).
חלוקת זמני השהות של הצדדים עם הקטינים
38. נתון נוסף אותו יש לקחת בחשבון הינו שיעור חלוקת זמני השהות- חישוב הצרכים שאותם מספק האב לקטינים בעת בה הם שוהים אצלו. אופן חישוב שיעור השהות נקבע באמצעות חישוב ימי השהייה של הילדים אצל כל אחד מההורים ובלבד שמדובר במספר ימים מינימלי המצדיק לקיחה בחשבון של צרכי הילדים שהינם תלויי שהות.
39. נוכח צמצומם של זמני השהות עם האב, הרי שהקטינים לנים אצל האב יומיים בפרק זמן של 28 יום. בהינתן כי מדובר במספר ימים מצומצם ביותר, לא מצאתי מקום לקחת בחשבון את צרכי הקטינים המסופקים ע”י האב בעת בה הם שוהים במחיצתו ולפיכך, חלוקה זו לא תילקח בחשבון בעת קביעת חיוב האב במזונות הקטינים.
40. משכך ושעה שלקחתי בחשבון את צרכי הקטינים (ע”ס של 2,055 ₪ עבור כ”א מהם), את הכנסתם הפנויה של הצדדים (סך של 6,670 ₪ לאם וסך של 9,600 ₪ לאב), העובדה שביתה של האם הוא הבית העיקרי של הקטינים ואילו האב מקיים עם הקטינים זמני השהות מצומצמים ביותר, מצאתי לנכון להעמיד את חלוקת הנטל במזונות הקטינים בין הצדדים בשיעור של 60% לחובת האב ובשיעור 40% לחובת האם.
41. בנסיבות אלו, אני קובעת שהאב יישא במזונות, מדור ו’אחזקת מדור’ הקטינים בסך כולל של 3,690 ₪ בחודש ובסך של 1,230 ₪ בחודש עבור כ”א מהקטינים וזאת החל מהגיע כל אחד מהקטינים לגיל שש שנים כאשר האם תישא ביתרת הוצאותיהם.
החיוב
42. הנתבע יישא במזונות הקטינים בסך כולל של 4,700 ₪ בחודש (סך של כ- 1,565 ₪ עבור כ”א מהקטינים), זאת החל ממועד מתן פסק-הדין ועד הגיע כ”א מהקטינים לגיל שש שנים כאשר הסכום ישולם בכל עשרה לחודש.
בהגיע כ”א מהקטינים לגיל שש שנים, יפחת החיוב ויעמוד ע”ס של 1,230 ₪ עבור כ”א מהקטינים כאשר האם תישא ביתרת הוצאותיהם.
עד למועד מתן פסק-הדין יחול החיוב במזונות הקטינים בהתאם להחלטות שניתנו ביחס למזונותיהם הזמניים של הקטינים וכאמור לעיל.
43. בנוסף, יישאו הצדדים בחלוקה, שווה ביניהם, בהוצאות הבאות:
הוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי או הביטוח המשלים.
טרם הטיפול תיידע האם את האב ולהיפך, בדבר הצורך בטיפול והעלות המשוערת.
במקרה של מחלוקת לגבי נחיצות ההוצאה, יכריע בכך הרופא המטפל או רופא מומחה לפי העניין, או יועץ חינוכי לעניין אבחונים והוראה מתקנת.
במקרה של מחלוקת לגבי גובה ההוצאה להבדיל מנחיצותה, יחויב האב על פי תעריף קופת חולים לעניין הוצאה רפואית חריגה, ככל ששירות כאמור ניתן בקופת החולים.
למען הסר ספק, הוצאות רפואיות חריגות לרבות אך לא רק, טיפולי שיניים, טיפולים אורתודנטים, משקפיים, עדשות, טיפולים פסיכולוגיים, אבחונים והוראה מתקנת.
ככל שהטיפולים מכל סוג יסובסדו על ידי מקום העבודה של מי מהצדדים יישאו הצדדים בחלקים שווים בהפרש שנותר לתשלום.
הסכומים ישולמו תוך 7 ימים ממועד הדרישה ובכפוף להצגת קבלות אודות התשלום בפועל ע”י מי מהצדדים.
הוצאות חינוך של הקטינים ובכלל זה הוצאות שכר לימוד עבור המוסד החינוכי וכל הוצאה אחרת על פי דרישת המוסד החינוכי.
למען הסר ספק, הוצאות חינוך לרבות, אך לא רק, הוצאות שכר לימוד, צהרונים, סל תרבות, תלבושת אחידה, ועד כיתה/גן, ציוד לבית ספר לרבות ספרי לימוד, קייטנת סוכות ופסח ושני מחזורים של קייטנה בחופש הגדול (לפי עלויות קייטנה במתנ”ס); טיולים; מסע לפולין, או משלחת אחרת מטעם המוסד החינוכי; פעילות בתנועת נוער וכן שיעורים פרטיים (עד לסך כולל של 600 ₪ בחודש עבור שלושת הקטינים יחדיו עבור השיעורים הפרטיים לכל אחד מהצדדים).
הסכומים ישולמו תוך 15 יום ממועד הדרישה ולאחר קיזוז מענק החינוך המתקבל בתחילת שנת הלימודים מהמוסד לביטוח לאומי.
כמו כן, יישא כל צד במחצית תשלום הוצאות חוג אחד עבור כל אחד מהקטינים, בעלות מתנ”ס, זאת בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע”י הצג שכנגד ובתוך 15 יום ממועד הצגתן.
ג. תשלום ההוצאות החריגות יהיה רק לאחר מיצוי כלל ההנחות להן זכאים הצדדים ובכפוף להצגת אסמכתא על התשלום, למעט במקרה חירום.
44. דין החיובים בתשלום הוצאות רפואיות חריגות; הוצאות חינוך וחוגים, כדין מזונות לצורך גבייתם.
45. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן שפורסם ביום 15.08.24 ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה.
46. כל תשלום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל.
47. סכום המזונות ישולם ישירות לחשבון הבנק של התובעת שפרטיו יימסרו לנתבע.
48. סכום המזונות ישולם לקטינים עד הגיע כ”א מהם לגיל שמונה עשרה שנים או עד סיום לימודי התיכון, לפי המועד המאוחר מבין השניים.
ממועד זה ועד תום שירות החובה בצה”ל או השירות הלאומי, ישלם הנתבע שליש סכום המזונות כערכם במועד הרלוונטי.
שירות חובה בצה”ל או שירות לאומי הינו תנאי לחיוב המפורט בסעיף זה.
ככל שמי מהילדים לא ישהה אצל התובעת שהות של קבע בתקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי, ישלם הנתבע סכום זה ישירות לידי הילד.
49. קצבת הביטוח הלאומי וכל קצבה או הטבה אחרת המשולמת בגין הקטינים, תשולם לידי התובעת.
50. בנסיבות העניין והואיל ומצאתי ששני הצדדים לא חשפו בפני בית המשפט מלוא הכנסותיהם, לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות לטובת הצד האחר וכל צד ישא בהוצאותיו.
51. פסק דין זה מסיים את בירור התובענה שבכותרת.
המזכירות תשלח עותק מפסק-הדין לב”כ הצדדים ותסגור את ההליך.
פסק-הדין מותר בפרסום בשינויי הגהה ונוסח והשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י”ד אב תשפ”ד, 18 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
