centercenter
00
בית משפט לענייני משפחה באשדוד
תלה”מ 5258-08-19
תלה”מ 5199-08-19
תלה”מ 14750-09-19
תלה”מ 68020-12-20
תלה”מ 45859-06-22
לפני כב’ השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא
התובעת/הנתבעת:
האשה
הנתבע / התובע:
האיש
פסק דין
עניינו של פסק דין זה במספר מחלוקות בין הצדדים אשר במרכזן טענות בדבר הברחת כספים, איזון נכסים והערכת שווי מניות, כפי שיפורט להלן.
להלן עיקרי הדברים:
הצדדים נישאו ביום 31/12/99, כאשר האשה גרושה ואם לילד בן כארבע שנים והאיש גרוש ללא ילדים. ביום 16/9/00 נולד בנם הבכור וביום 28/9/02 נולד בנם הצעיר. עם נישואיהם רכשו דירה, בשנת 2001 מכרו אותה ורכשו תחתיה בית צמוד קרקע. בשנת 2007 מכרו את הבית ורכשו דירת מגורים רחבת ידיים. שני הצדדים עובדי חברת אלקטרוניקה.
במאי 2017 חייהם המשותפים נקלעו למשבר בעטיו הודיעה האשה כי רצונה להתגרש. ביום 23/5/17 פתחה בהליך יישוב סכסוך (י”ס 50218-05-17), אך ביום 6/6/17 הודיעה כי הצדדים מנהלים הידברות של ממש ולכן מבקשת לסגור ההליך.
בסמוך למועד זה, חתמו הצדדים על הסכם חלוקת רכוש הקובע עקרון של חלוקת הרכוש הקיים, אלא שהסכם זה לא הועבר לאישור בית המשפט. בהמשך יישמו חלק מהוראותיו.
בחלוף כשנתיים, פרץ משבר נוסף בחיי הצדדים. בחודש מרץ 2019 פנו לגישור שלא הניב הסכם וביום 16/5/19 שוב עתרה האשה ליישוב סכסוך (י”ס 36695-05-19), שהסתיים ללא הסכם. ביום 17/7/19 הוטל צו עיקול זמני על מחצית זכויות האיש בנכסים המשותפים (הדירה, כלי הרכב, חשבונות הבנק ומחזיקי המניות, קרן הפנסיה וקופות הגמל).
ביום 14/7/19 עתרה האשה לקבלת צו הגנה כנגד האיש (ה”ט 32011-07-19). בהחלטת הביניים נקבע כי המשיב לא ייכנס לבית בו מתגוררת המבקשת, לצד קביעת מועד לדיון, ללא צו הגנה. בדיון מיום 18/7/19 התברר כי האיש נכנס את הבית חרף ההרחקה, לטענתו על מנת לאסוף את חפציו האישיים. עוד התברר כי מספר חדשים קודם לכן, האשה שרפה באש הקמין הביתי מסמכים שונים אשר להבנתה היו ישנים. בתום הדיון הסכימו הצדדים על ניהול מו”מ ועל הפרדת מגורים, כך שהאיש יצא מהבית תוך שמירת קשר עם הילדים המשותפים. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.
ביום 4/8/19 הגישה האשה תביעה למזונות הבנים המשותפים (בתלה”מ 5199-08-19) .
באותו יום הגישה גם תביעה לחלוקת הרכוש המשותף (בתלה”מ 5258-08-19), בה טענה כי המסמך עליו חתמה אינו הסכם מחייב, הוא הבריח כספים לבני משפחתו, התעשר והתקדם בעבודתו על חשבונה ולכן עליו להשיב הכספים ולחלוק עימה את הרכוש המשותף באופן בו תקבל 75% ממנו.
ביום 6/10/19 הגיש האיש כתב הגנה בו טען כי ההסכם מחייב ויושם בפועל, הכספים שהעביר לבני משפחתו הוחזרו לו ולכן יש לחלק הרכוש שנותר שווה בשווה.
ביום 19/8/19 עתרה לצו הגנה נוסף (41870-08-19). בטענה כי האיש נכנס לבית עת היתה בחו”ל . בדיון שהתקיים ביום 25/8/19 הסכימו על מתן צו מניעה הדדי ללא הגבלת זמן .
ביום 8/9/19 הגיש האיש תביעה לדמי שימוש ראויים בגין יחידת הדיור הצמודה לביתם המשותף ועבור שימוש בלעדי בבית (בתלה”מ 14750-09-19).
במקביל ניהלו הצדדים הליכים בבית הדין הרבני ובמהלך שנת 2020 התגרשו.
ביום 27/4/20 תבעה האם משמורת משותפת (בתלה”מ 35204-04-20) לגבי הבן הצעיר שהיה קטין אותה עת. הצדדים הופנו להדרכה לגבי הקשר בינן לבין אימו, הקשר השתקם וביום11/9/20, בסמוך להגיעו לגיל 18, נסגר ההליך.
ביום 29/12/20 תבעה האשה דמי שימוש בכלי הרכב המשותפים (בתלה”מ 68020-12-20).
וביום 21/6/22 תבע האיש דמי שימוש בחפצים המשותפים (בתלה”מ 45859-06-22).
ביום 1/3/20 הצדדים הגישו תצהירי רכוש מטעמם.
ביום 25/6/2020 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה, וביום 3/12/20 התקיימה ישיבת קדם משפט שניה. במסגרת דיונים אלה מונו מומחים, ונתקבלו מספר חוות דעת:
ביום 24/2/20 חוות דעת השמאית לפי שווי דירת המגורים כ 2,950,000 ₪;
ביום 2/12/20 חוות דעת בעניין שווי המניות שצברו הצדדים במהלך החיים המשותפים;
ביום 14/7/21 חוות דעת העניין חשבונות הבנק והברחות כספים;
וביום 9/5/22 חוות דעת מתוקנת בעניין הזכויות והכספים שצברו בחייהם המשותפים.
יצוין כי מועד הקרע בכלל ההליכים נקבע ליום 30/5/19.
בעניין דירת המגורים המשותפת (הנקייה ממשכנתא) ביום 22/10/21 הוגש הסכם מכר לפיו האיש רוכש חלקה תמורת 1,705,000 ₪. מדובר בדירה שצמודה לה יחידת נופש, לגבי נקבע ביום 3/12/20 כי הכספים המתקבלים בגין יחידת זו יחולקו בין הצדדים שווה בשווה.
ביחס למיטלטלין נקבע כי יועברו שתי רשימות וביום 22/10/21 ניתנה החלטה בדבר חלוקת המיטלטלין. חרף האמור קיימת מחלוקת לעניין מיטלטלין נוספים אשר לטענת האיש הסתירה האשה ולא דיווחה עליהם.
ביום 18/7/21 התקיימה ישיבת קדם משפט אחרונה, נעשה נסיון לקדם הסכמה, על יסוד חוות הדעת שהוגשו, אך הדבר לא נשא פרי ולכן נקבעו מועדים לדיוני הוכחות, לקראתם הוגשו תיקי מוצגים. האיש הודיע ביום 18/11/21 כי המסמכים שצירף המומחה הם המוצגים מטעמו והאשה הגישה תיק מוצגים ביום 21/11/21.
באשר לדיוני ההוכחות: ביום 9/5/22 נחקרו המומחים;
בתום דיון זה ציינה האשה כי לא שרפה את כלל המסמכים ולמעשה בביתה נמצאים 15 קלסרים. לפיכך נקבע כי תעביר הקלסרים לב”כ האיש וכך נעשה.
ביום 21/11/22 נחקרו הוריו של האיש ובהמשך נחקר נגדית האיש עצמו.
ביום 8/12/22 הסתיימה חקירתו הנגדית של האיש והתקיימה חקירתה הנגדית של האשה.
בתום ישיבת ההוכחות, בהעדר הסכמה, נקבעו מועדים להגשת סיכומים בכלל התובענות הפתוחות. סיכומי האשה הוגשו ביום 22/1/23, סיכומי האיש ביום 15/3/23 וסיכומי התשובה של האשה ביום 22/3/23, אשר התמקדו בעניין חלוקת הרכוש
יצוין כי ביום 28/12/22 נמחקת תביעת האשה לכתובה בבית הדין הרבני. האיש טען כי הדבר נעשה מפני שחששה מכך שבן זוגה יידרש להעיד, אך העניין אינו רלוונטי לענייננו.
לקראת מתן פסק הדין נתבקשו הצדדים להגיש עדכון לגבי הליכים אחרים המתנהלים ביניהם. האשה הודיעה כי האיש הגיש תביעה בבית הדין לעבודה בעניין פיטוריו והאיש מסר נתונים לגבי חשבון שניהל בארה”ב ולגבי העסק הפרטי שפתח לקראת הפרידה. ההודעה האחרונה בעניין זה הוגשה ביום 26/6/24, הכל כפי שיפורט בהמשך.
להלן יובאו עיקרי טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים ולאחר מכן בחינת משמעות ההסכם, בחינת היקף הרכוש ואופן חלוקתו בין הצדדים.
עיקרי טענות התובעת (האשה):
ככלל, טוענת כי מערכת היחסים ביניהם היתה בלתי מאוזנת. האיש פיתח קריירה כמנהל בכיר בחברת אלקטרוניקה, בעוד היא עבדה כפקידה באותה חברה והקדישה זמנה לילדים. הוא העביר כספים לחשבונו הפרטי כבר משנת 2009, רכש כלי רכב יוקרתיים מבלי לאפשר לה לעשות בהם כל שימוש. רק כשהודיעה כי רצונה להתגרש, התעורר אצלו חשש לגבי הנכסים שצבר ולכן יזם הסכם, אשר מטרתו ליצור פרק זמן בו יוכל להמשיך ולהבריח נכסים.
טענה כי המסמך עליו החתים אותה נעשה תוך כדי ניצול חולשתה ורצונה לשלום בית. הדבר נעשה מתוך טעות והטעיה ומשכך דינו להתבטל, מה גם כי לא ניתן לו תוקף משפטי. בנוסף, מדובר במסמך שאין בו התייחסות לחלק ניכר מהרכוש המשותף, לרבות חשבונות בנק נוספים, תיק המניות, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות וכספי הביטוח. עוד טוענת כי הלכה למעשה האיש לא פעל על פי האמור בהסכם, לא חילק את הכספים, לא גילה כי בבעלותו חשבונות בנק נוספים, לא איזן את הזכויות הסוציאליות ולמעשה לא עשה דבר.
בנוסף טענה כי הסתיר נתונים לגבי חשבונותיו הנוספים בכך שכתובת מגוריו לקבלת דברי דואר היתה כתובת המגורים של אביו, דבר שאפשר לו לקבל דברי דואר מבלי שהתובעת תדע אודותיהם.
באשר לטענתו לפיה בתחילה טענה כי שרפה מסמכים ורק לאחר חקירתו הנגדית של האקטואר הודתה כי בביתה 15 קלסרים נוספים, טוענת כי מעולם לא הסתירה דבר קיומם, לא נשאלה אודותיהם ולא חשבה שהם רלוונטיים. היא העבירה לאקטואר כל מסמך רלוונטי. המסמכים ששרפה הם רק חשבונות חשמל מים וכד’ שהתיישנו, לא מעבר לכך.
טוענת כי לאחר נישואיהם רכשו דירה משותפת, עבורה הביאה הון עצמי של 80,000$. בשנת 2001 מכרו הדירה ורכשו במקומה בית קרקע. בשנת 2007 מכרו את הבית ורכשו את דירת המגורים האחרונה. מיותר לציין כי הטענה בעניין ההון העצמי אינה רלוונטית.
עוד טוענת כי האיש טיפח תחביבים יקרים כגון רכישת שישה כלי רכב: מוסטנג, סילברדו, רייזר, אופנוע שטח ועגלה נגררת. כאשר עזב הבית רוקן אותו ממרבית חפציו, נטל שלושה רכבי שטח, אופנוע, עגלה נגררת וכד’.
טוענת כי עוד בשנת 2009 פתח האיש חשבון בנק נפרד על שמו, כאשר במקביל הצדדים התנהלו בחשבון משותף אליה הפקידה משכורתה ודמי השכירות עבור יחידת הדיור.
טוענת כי הבריח כספים משותפים תוך העברתם לצדדי ג’ וצבר על שמו בלבד רכוש. הגם הוצא נגדו צו הגנה הגיע לבית ונטל רכוש משותף נוסף, משך יתרת כספים מהחשבון המשותף וביצע רכישות בכרטיס האשראי שהיה ברשותו.
טוענת כי בשנים 2017 עד 2019 האיש העביר לאימו 1,655,000 ₪ בעוד שהיא העבירה אליו רק 430,000 ₪. טוענת כי עליו להשיב ההפרש לקופה המשותפת, לשם איזון. מציינת כי טענתו לפיה אימו העבירה אליהם כספים לשם סיוע אינה הגיונית מפני שלא היו זקוקים לסיוע ומפני שלאימו אין מקורות סיוע. עוד טענה כי עמדתו זו סותרת את העובדה שליד אחת ההעברות לאם צוין כי נעשתה לשם תמיכה כלכלית. עוד מציינת כי האיש שינה גרסאותיו. בתחילה טען כי אימו העמידה לרשותם 841,000 ₪. רק לאחר שבמהלך חקירתו הנגדית התברר כי העביר לאימו 1,650,000 ₪, טען כי אימו העבירה אליו גם כספים במזומן ולכן העביר אליה הכספים האמורים. עוד טענה כי ביום 9.1.18 נטל הלוואה בגובה 100,000 ₪ ולמחרת ביום 10.1.18 נטל הלוואה נוספת בגובה 100,000 ₪, כאשר את הכספים הללו העביר ישירות לאימו. מדובר בפעולות שהתובעת לא ידעה אודותיהם דבר ולכן לא היה כל מקום להכנסתן לחוות הדעת כחובות טעונים איזון.
טענה כי בשנים 2001 עד 2005 האיש העביר לאביו 399,466 ₪, כאשר מתוכם החזיר לו האב רק 171,373 ₪. לפיכך סבורה כי על האיש להחזיר לקופה המשותפת את ההפרש בגובה 233,193 ₪, לשם איזון.
עוד מוסיפה כי בשנת 2006 העביר לדודתו 155,000 ₪,אותם עליו להשיב ולאזן.
בנוסף טוענת כי ביום 25/5/06 העביר 425,000 ₪ מהחשבון המשותף לחשבונו הפרטי בבנק ד., אך אלה לא נמצאו שם כאשר החשבון האמור נסגר. מכאן מבקשת להסיק כי הכספים הללו ככל הנראה הועברו לחשבון הבנק של אימו (חרף העובדה שלא נמצאה אסמכתא לטענה כי הופקדו לחשבון הבנק של האם). טוענת כי יש להתייחס לסכום זה כאל סכום שהוברח ולכן להביאו בחשבון במסגרת האיזון הכולל. בעניין זה טוענת כי אין לקבל טענת האיש לפיה מדובר בהעברות כספים הקשורות ברכישת הדירה בשנת 2007.
בסיכומיה מוסיפה טענה לפיה בשנת 2016 ביצע העברות בסכום של 40,000 דולר בטענה כי מדובר ברכישת חלפים לרכב בשל תאונה שעבר ולא ברור מדוע הביטוח לא ביצע התשלום. מדובר בהרחבת חזית ובתאריך שקדם למועד הקרע, כך שאין מקום לדון בטענה זו.
בנוסף טוענת כי ביום 25/9/18 מכר ניירות ערך בסך 137,000 ₪ מחשבונו הפרטי וגם כספים אלה טעונים איזון.
טוענת כי יש לחייב האיש להעביר אליה מחצית כספי פיצויים שקיבלו עבור בנם הבכור במסגרת הסדר פשרה עם בית החולים.
עוד טוענת כי היתה ברשות האיש מניית UBS אשר שוויה כ 106,000 דולר (לפי חוו”ד האקטואר) אותם העביר לחשבון הבנק של אימו ולכן לא הובאה בחוות הדעת במסגרת האיזון, למרות שיש מקום לעשות כן הואיל ומדובר בהברחה. (אינה מציינת מועד).
עוד טוענת כי צבר מניות אופציה בחברת אלקטרוניקה לאור המשרה הבכירה בה נמצא, אשר לא קיבלו כל ביטוי בחוות הדעת, הואיל והמומחה ממתין להנחיה בעניין זה.
בנוסף, טוענת למרות טענת האיש לפיה פדה לחשבונו 325,000 ₪ מתוך מניות אלקטרוניקה, לא נמצאה אסמכתא לכך. בחשבון זה היתה יתרת זכות בגובה 10,5312 ₪ תחת הכותרת “יתרת סגירה”. על המומחה לאזן את שני הסכומים הללו.
עוד יש ברשותו של האיש 963 “מניות חסומות” אשר ניתנו לאיש כהטבה ממעסיקו ולא קיבלו ביטוי בחוו”ד המומחה (אינה מציינת מועד או שווי).
בנוסף טוענת כי זכאית לקבלת מחצית פיצויי הפיטורין של האיש ממקום עבודתו, ואלה לא הובאו בחשבון במסגרת האיזון בחוות הדעת.
באשר לפדיון ימי חופשה, טוענת כי האיש סיים העסקתו ולכן זכאית למחצית הסכום. זאת, בשונה ממנה, שעודנה עובדת ולכן לא ניתן לפדות מראש את דמי החופשה שלה.
באשר לכספים שצבר בקרן ש’, טוענת כי פדה הכספים ביום 12/6/17 והעביר ישירות לאימו, לכן לא נכללו באיזון. בשל כך הפסידה מחצית מתוך סך של 241,000 ₪.
באשר לכספים שנצברו בקופת הגמל א’ בגובה 115,000 ₪ אותם משך בחודש יוני 2017. בסוף החודש, כאשר בוצע האיזון ע”י המומחה, נותרו בחשבון זה רק 78,571 ₪ אשר אוזנו. עליה לקבל גם מחצית הסכום שהוברח על ידי האיש.
טוענת כי לנתבע חשבון נוסף בבנק בארה”ב שלא ברור מה היקפו.
בנוסף טוענת כי מנהל חשבון בבנק מ’, כאשר בשנים 2017 עד 2019 הועברו מחשבון זה 163,000 ₪ ועוד 116,000 דולר ישירות לחשבון הבנק של האיש בבנק פ. ומשם לחשבון של אימו של האיש.
עוד בבעלותו שני חשבונות בבנק אחר אשר נסגרו במועד שלא צוין. באחד היתה יתרה בגובה 287,170 ₪ ובשני היתה יתרה בגובה 66,606 ₪ ולא ברור לאן הועברו הכספים.
טוענת כי תוך כדי ניהול ההליך גילתה כי האיש מנהל עסק פרטי של מתן שירותי ייעוץ לעסקים גדולים כגון פ. א. ש. ורכבת ישראל, אותו החל לנהל עוד במהלך החיים המשותפים. בשנת 2019 הצהיר על הכנסה בגובה 19,000 ₪ כעוסק פטור, אך הדבר מצריך בדיקה. מבקשת להרחיב כתב מינוי האקטואר ולהורות על איזון העסק לרבות המוניטין.
באשר לכספי פיטורין שקיבלה טרם הנישואין בגובה 12,745 ₪, טוענת כי לא היה מקום לאזנם במסגרת חוות דעת המומחה, בהיותם נכס אישי שאינו בר איזון. כבר עתה יצוין כי אין כל מקום לברר טענה זו ולו מן הטעם שהאשה לא הפנתה למומחה שאלה כלשהיא בעניין זה. נוסף על האמור, הלכה פסוקה היא לפנינו כי משעה שאדם הפקיד כספים לחשבון הבנק המשותף, הרי הם בגדר כספים שנטמעו ברכוש המשותף ולכן יש מקום לאזנם, כפי שעשה המומחה. משכך, אין מקום לברר טענה זו.
באשר לכספים שנמצאים בחשבון הבנק בגובה 140,000 ₪ המורכבים מהפקדות של אביה לחשבונם בגובה 3,000 ₪ לחודש, אותם איזן המומחה, טוענת כי מדובר בכספי ירושה אותם החליט אביה לחלק בעודו בחיים ולכן אין להכניסם באיזון, בניגוד לחוו”ד המומחה.
גם בעניין זה אין מקום לדון בטענה, בשל כך שהתובעת לא הפנתה למומחה כל שאלה בנושא. בנוסף, משעה שמדובר בכספים שהעביר אליה אביה בעודו בחיים, אין מדובר בכספי ירושה. עוד בנוסף, שעה שמדובר בכספים שהופקדו בחשבון המשותף, ממילא אין לדון בטענה מסוג זה, כפי שהובהר לעיל.
עוד טענה כי האיש עשה שימוש בכרטיסי האשראי גם לאחר מועד הקרע והעניין לא קיבל כל ביטוי בחוות הדעת של המומחה.
ביחס לכלל הנכסים טוענת כי יש להורות על חלוקה לא שווה לפי סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון, באופן שבו היא תקבל 75% מכלל הרכוש המשותף נוכח פערי ההשתכרות ביניהם.
באשר לתביעתה לקבלת דמי שימוש בגין כלי הרכב, טוענת כי בהיותה בעלת 50% הזכויות בכלי הרכב שנטל האיש, זכאית לדמי שימוש בגובה 800 ₪ ליום ובסה”כ 448,800 ₪.
באשר לתביעת האיש לדמי שימוש ראויים בדירה, טוענת כי נטולת יסוד בשל כך שעזב את הבית מרצונו.
באשר לתביעת האיש לדמי שימוש ראויים בגין החפצים, טוענת כי נטולת יסוד בשל כך שהוגשה לאחר שיהוי רב ולאחר שנטל מהבית את המיטלטלין בהן חפץ, גם לפי הרשימות. עוד טוענת כי לאחר מועד הקרע עשה שימוש בכרטיס האשראי מהחשבון המשותף על מנת לרכוש לעצמו מיטלטלין חדשים.
באשר לתביעתה למזונות, אינה מציינת דבר ומכאן כי זנחה תביעתה זו וטוב שכך. יש להניח כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה ששני הבנים בגרו ומתגוררים עם אביהם מרבית הזמן.
עיקרי טענות הנתבע (האיש) בעניין הרכוש
ככלל, טען כי מערכת היחסים ביניהם התנהלה על פי רצונותיה המתחלפים של התובעת, אשר ניהלה את ענייני הכספים ביד רמה, תוך עריכת גליונות אקסל וחישובים מדוקדקים לגבי כל שקל. כל פעולה שנעשתה היתה בידיעתה המלאה. כל כלי הרכב שרכש עמדו גם לרשותה, לרבות תשלומי ביטוח, אלא שהיא בחרה שלא לעשות בהם שימוש. רצונה להתגרש נבע מקשר אחר שניהלה ולא מהטענות שמייחסת לו.
עוד טוען כי במזיד שרפה כל מסמך אשר יש בו כדי לאפשר לאיש לבסס טענותיו כנגדה, אך הסתירה עובדה זו מפני המומחה, עד לאחר חקירתו. סבור כי יש בכך כדי להכביד את נטל הראיה המוטל עליה.
בשנת 2017 חתמו על הסכם בו הפרידו הרכוש המשותף למעט בית המגורים והזכויות הפנסיוניות עד 2017. טוען כי היא זו שניסחה ההסכם וקבעה כיצד תבוצע חלוקת הכספים. היא זו שביקשה הפרדה רכושית מלאה ואף התנתה את המשך הזוגיות בחתימה על ההסכם. טוען כי הסיבה האמיתית להפרדת החשבונות היתה חששה כי הגרוש שלה יממש את איומיו ויתבע אותה למזונות ולכן היא שביקשה הפרדת רכוש וחשבונות. טענותיה ולפיה הכריח אותה לחתום מופרכות ושקריות.
טוען כי גם יישם הוראות ההסכם. לשם איזון הכספים וכלי הרכב העביר לחשבונה 292,000 ₪ ביום 12/6/17. עוד טוען כי ממועד חתימת ההסכם החלה גם האשה להעביר משכורתה לחשבון נפרד, כאשר לחשבון המשותף הפקיד כל אחד 3,500 ₪ לחודש. כך התנהלו שנים עד למועד הגשת התובענה. עוד טוען כי הצליחו במשך השנים אף לחסוך כספים.
באשר לדירה, מכחיש טענת האשה כי הביאה עימה לנישואין 80,000 $ לשם רכישת הדירה. כפי שצוין לעיל, מדובר בנתון שאינו רלוונטי.
באשר לדמי השכירות עבור יחידת הדיור, טוען כי אלה לא הופקדו בחשבון המשותף אלא שולמו במזומן וכל אחד מהצדדים היה מקבל מחצית.
באשר למיטלטלין, טוען כי הכינה שתי רשימות מהן העלימה פריטים יקרים לליבו ולכיסו, כגון אוסף מכוניות צעצוע, ציוד צלילה, ציוד רחיפה, חלקי סטריאו וכלי עבודה. טענתה כי מצאה את הציוד רק בדיעבד, אינה הגיונית. טוען כי פירסמה בפייסבוק את הציוד, מכרה אותו ואת התמורה שלשלה לכיסה. מכחיש כי נטל חפצים מהבית מלבד בגדים וציוד מגן של האופנוע.
מציין כי כתובת מגוריו בכל הבנקים היא כתובת המגורים של הצדדים ולא כתובת בית אביו, למעט בתקופה בה התגוררו בסמוך אליו.
באשר לכספי הפיצויים של הבן, מציין כי סיכמו שהסכום יישמר אצלו כדי לשמור הכספים לבן (סעיף 7 להסכם). הלכה למעשה התובעת מחזיקה בסכום חלקי בחשבונה. בפועל הילד אינו מקיים עימה כל קשר. מכל מקום עליה להעביר אליו את הסכום.
באשר לכספים שהעביר לאימו, טוען כי התובעת ידעה שאימו הפקידה לו 841,000 ₪ למשמרת. הכספים שהעביר לה הם החזר כספים שהעבירה היא אליו. טוען כי במהלך השנים אימו העבירה אליהם כ 1,300,000 ₪ וכל מה שהעביר לה הוא החזר הכספים הללו. התובעת ידעה היטב כי כך פני הדברים, אך בחרה להסתיר את המסמכים בטענה כי שרפה אותם. רק לבסוף ציינה כי למעשה נמצאים בביתה 15 קלסרים, אך אלה נמצאו חסרים מסמכים רבים, אותם, ככל הנראה החביאה.
מציין כי כלל העברות הכספים לחשבון המשותף מבנק ד. בוצעו מטעם אימו. לעיתים שמה מצוין ולעיתים שמה אינו מצוין, אך מספר האסמכתא הוא זהה לחלוטין, כפי שהודתה גם התובעת בחקירתה הנגדית.
מקור הכספים בחשבון אימו הוא כספים שקיבלה בגין מכירת בית שהיה בבעלותה.
לאור דברים אלה, אין לאזן את הכספים שהעביר לאימו, בניגוד לחוו”ד המומחה.
באשר לכספים שלטענתה עברו לדודתו בגובה 155,000 ₪, טוען כי הדודה החזירה את הכספים ואף טוען כי האקטואר התייחס לכך.
באשר לחשבונו הנפרד בבנק פ., טוען כי התנהל מולה בשקיפות מלאה , לא הוציא כספים מהחשבון המשותף , לא הסתיר כספים ולא הבריח.
באשר לחשבון בבנק בארה”ב טוען כי מדובר בחשבון שפתחו שניהם כאשר היו במסגרת “רילוקיישן” וסגרו עם חזרתם ארצה.
באשר לחשבון בבנק מ’, מדובר בחשבון נאמנות המנוהל על ידי נאמן תכנית האופציות והמניות של חברת אלקטרוניקה.
לגבי החשבון בבנק א’ טען כי נסגר לפני 18 שנים ואינו רלוונטי.
באשר לזכויות הפנסיוניות, טען כי לא ידעו כיצד לבצע האיזון בפועל ולכן לא עשו זאת.
מאשר כי מחזיק במניות אלקטרוניקה ומעריך המניות בשווי כ- 50,000 ₪.
באשר למניות שנפדו, בסיכומיו מציין כי על פי חוו”ד האקטואר הסכומים שקיבל תמורת המניות הופקדו בחשבונו כך שאין מקום להביאן בחשבון פעם נוספת.
טוען כי גם התובעת מחזיקה במניות אלקטרוניקה שקיבלה בהטבה ממקום העבודה באלקטרוניקה. המניות אוזנו בהתאם לחווה”ד.
באשר לתיק המניות שלו טוען כי בשנת 2017 עם חלוקת הרכוש והפרדת הנכסים העביר לתובעת מחצית מערך המניות ואף היא אישרה את העברת הסכום.
מניות חסומות אינן רלוונטיות לטעמו, הואיל ומבשילות רק לאחר שנים רבות. מציין כי גם לתובעת עצמה מניות חסומות, אותן יש להביא בחשבון.
טוען כי התובעת משכה מהחשבון המשותף 9,000 ₪ לאחר מועד הקרע ולכן יש לאזן סכום זה.
באשר לכספים שהעביר אליה אביה, טוען כי מדובר ב- 108,000 ₪, מהם החזירו לאביה 30,000 ₪, כספם שניתנו לאשה לשם מימון טיפולים וניתוחים קוסמטיים.
בעניין אופן החלוקה, סבור כי בנסיבות העניין, לכל היותר זכאית לקבל מחצית הרכוש ולא מעבר לכך, בהעדר תחולה לסעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
באשר לעסק שבבעלותו, טען כי מדובר בעסק פטור בתחום ייעוץ חירום אשר החל לפעול בתחילת שנת 2019, כאשר ההוצאות בו עולות על ההכנסות. להודעתו הנוספת מיום 16/6/24 צירף דו”ח רואה החשבון שלו לפיו הרווחים עד מאי 2019 עומדים על 13,874 ₪.
באשר לתביעה לדמי שימוש ראויים בעניין המכוניות, טוען כי אלה אוזנו עם הכספים שהעביר לה בסמוך להסכם ולכן אין כל יסוד לטענותיה בעניין זה.
באשר לתביעתו לדמי שימוש ראויים בגין הדירה, אינו מציין דבר ומכאן כי זנח תביעה זו, ככל הנראה לאור ההחלטה מיום 3/12/20 בה חוייבה האשה להעביר לאיש מחצית דמי שכירות בגין יחידת דיור זו.
באשר לתביעתו לדמי שימוש ראויים בגין המיטלטלין, טוען כי האשה מכרה ציוד ביתי רב שלטענתה מצאה לאחר שהצדדים נפרדו ולאחר שהוחלפו ביניהם בשתי הרשימות, לרבות דגמים נוספים של מכוניות צעצוע, חליפות צלילה של כלל בני המשפחה ועוד. מדובר בחזרה על הטענה בעניין חלוקת המיטלטלין.
באשר לתביעת האשה למזונות, אינו מתייחס לתובענה זו, בהעדר התייחסות מצידה.
גדר המחלוקת:
השאלה הראשונה היא שאלת תקפו ומשמעותו של ההסכם בין הצדדים משנת 2017, האם מדובר בהסכם ממון או במסמך המשקף הבנותיהם של הצדדים, מה משמעותו לגבי הנכסים שלא צוינו בו, לגבי הנכסים בהם לא פעלו על פי ההסכם ולגבי הנכסים שצברו הצדדים לאחר שנחתם.
השאלה השניה היא מה היקף הנכסים שצברו הצדדים בתקופת החיים המשותפים, מעבר לדירת המגורים המשותפת, אותה רכש האיש מהאשה תמורת מחצית שוויה. מדובר במיטלטלין, בכספי הבנק, בכספים שנטען כי האיש הבריח לבני משפחתו, בזכויות ממקומות העבודה לרבות מניות ואף בטענה לגבי העסק הפרטי שניהל האיש.
השאלה השלישית היא מה אופן חלוקת הנכסים, האם יש מקום להחלת החריגים הקבועים בחוק, לרבות סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג.
שאלה ראשונה: משמעות ההסכם משנת 2017
על מנת לדון בהסכם במדויק, יובא כלשונו ההסכם מיום 1/6/17:
“נערך והוסכם בין ר. רי. לש. רי. ב- 1 ביוני 2017 משפחה וזוגיות
אלו אינם נישואים פתוחים.
נמשיך להתגורר יחד באותו בית ולגדל את הילדים.
נתנהג אחד לשני בכבוד ובנימוס. לא נצעק זה על זה, ולא נשפוט זה את זה. נקשיב באמפטיה זה לזה.
נקיים תקשורת פתוחה וכנה זה עם זה.
אף צד לא ינהל זוגיות אחרת במקביל. במקרה של רצון לקיים זוגיות חדשה/אחרת, ניפרד ונתחלק באופן שווה בבית ובתכולתו.
הדיון בגירושין יתנהל בבית הדין לענייני משפחה.
כספים ורכוש
כנקודת התחלה, יתחלק החשבון המשותף (480155) באופן הבא: 90,000 ₪ לר. והיתרה לש..
לאחר שש. תעביר את יתרת הכסף מהחשבון המשותף אל חשבונה הפרטי, החשבון המשותף ישמש חשבון להוצאות הבית והילדים.
מדי תקופה ש. ור. יפקידו כל אחד מהם סכום זהה בחשבון זה.
החשבון של ר. (82690) יישאר בבעלותו וניהולו ולש. לא תהיה זכות בחשבון זה.
כל אחד ינהל חשבון בנק נפרד ויחזיק כרטיסי אשראי משלו. המשכורות יכנסו לחשבונו של כל אחד בהתאמה.
נתחלק באופן שווה בעלויות הוצאות הבית וגידול הילדים.
הוצאות הבית כוללות: חשמל, מים, ארנונה, טלפון, כבלים, אינטרנט, מזון, ריהוט, תיקונים שוטפים, שיפוץ, בע”ח.
הוצאות ילדים כוללות: חוגים, ביגוד, ביטוחים (בריאות, חיים, שיניים, קופ”ח), ציוד לימודי והוצאות לימוד, מיחשוב, הוצאות רפואיות.
בטרם ביצוע תשלום בגין ההוצאות הנ”ל, יש להגיע להסכמה מראש לגבי ההוצאה והגובה שלה.
הכספים שנצברו בתוכניות הפנסיה עד לתאריך 1 ביוני 2017, יתחלקו בינינו בהתאם לחוק.
ר. יעביר לי. רי. סכום של 200,000 ₪ אותו קיבל י. בעקבות הסכם עם בי”ח בשנת 2009. את הסכום יעביר ר. כשי. יזדקק לו.
(לדוגמא, עבור ניתוח, שכר לימוד, טיול גדול, דירה וכו’).
הכנסות מיחידת הדיור יתחלקו שווה בשווה וכך גם ההוצאות בגין היחידה. יש להגיע להסכמה מראש על כל הוצאה הקשורה ביחידת הדיור.
הרכבים של ר. יישארו בבעלותו ויחולו עליו כל העלויות בגין אחזקתם.
רכב הליסינג ישמש את שנינו וישולם ע”י ר.. במקרה שר. יאלץ להשתמש ברכב שלו בגלל שהליסינג בשימוש ש., עלות הדלק תתחלק בין שנינו. ר. יאפשר לש. להשתמש ברכבים שלו אם הליסינג לא יהיה זמין עבורה ועלות הדלק תתחלק בין שנינו.
לא נשתף בן משפחה או חבר משותף בהסכם זה או ברצון להתגרש, אלא בהסכמה מראש.
חתימת הצדדים ביום 1 ביוני 2017
____________________________________
ר. רי.ש. ר.
ת.ז. 24910176ת.ז. 24282121
מן הבחינה המשפטית, הלכה פסוקה היא לפנינו כי הסכם בין הצדדים, גם אם לא קיבל תוקף של פסק דין ואושר כהסכם ממון, יש בו כדי לקבוע אופן חלוקת הרכוש הנזכר באותו הסכם. ר’ בעניין זה פסק הדין שניתן על ידי כב’ השופט זגורי בתלה”מ (נצ’) 55727-09-20 ל.כ נ’ י.כ (נבו, 25/4/2021) אשר אלה עיקריו:
“הסכם ממון אינו ממצה את אופני ההתקשרות בין בני זוג ואינו שולל קיומם של הסדרים אחרים, בין שהם מכוח הוראות חוק אחרות ובין שהן מכוח דיני המשפחה. כיצד נבחין בין “הסכם אחר” לפי סעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון לבין “הסכם ממון” כמשמעותו בסעיף 1 לחוק יחסי ממון ?
עיון בפסיקה מעלה כי למרות מאמצי הפסיקה לייחד את ההסכם האחר מהסכם ממון, לא תמיד נמצאו הבדלים חד משמעיים וברורים. בנסיבות אלו נראה נכון בעיני בימ”ש זה לדייק ולמקד את המאפיינים של “ההסכם האחר” כהצעת המלומדים שלם ורוזן צבי ולפי המבחנים שנשנו בפסיקה כדלהלן:
ראשית, ההגדרה צריכה להיעשות על דרך השלילה והשיור. ככלל, הסכם בין בני זוג המסדיר אופן עריכת איזון משאבים למקרה של פקיעת הנישואין (גם ביחס לחלק מנכסיהם) אמור להיות הסכם ממון. (הגם שבהחלט ניתן לאשר הסכם ממון המחריג נכס מסוים ממסת הנכסים ובלבד שהמטרה היא להבטיח את ההחרגה בעת איזון המשאבים). ואילו הסכם שאינו כללי (מתייחס לנכסים ספציפיים מתוך כלל הנכסים של הצדדים) ומטרתו אינה צופה פני פקיעת נישואין אינו הסכם ממון ויכול להיחשב ל”הסכם אחר” ובלבד שנעשה בכתב.
ככל שמדובר יהיה בהסכם ספציפי יותר המתייחס להסדר כלכלי או עסקי בין הצדדים, ללא תלות בשאלת פקיעת הנישואין, כך הנטייה השיפוטית תהיה להכיר בו “כהסכם אחר” לפי סעיף 5(א)(3) כאמור. ולהפך, ככל שההסכם מתייחס ליותר נכסים ותולה את החרגתם בעניין פקיעת הנישואין, כך ניטה לראות בו הסכם ממון ולא הסכם אחר”.
מן הבחינה העובדתית, בעניין שלפנינו, ההסכם אמנם לא אושר בבית המשפט, אך אין חולק כי נחתם על ידי שני הצדדים. עיון בהסכם מעלה כי מדובר בהסכם הצופה המשך חיים משותפים, באופן שימנע מחלוקות בין הצדדים. ההסכם מתייחס למרבית הנכסים המשותפים, לרבות הבית, כלי הרכב, חשבונות הבנק והזכויות ממקומות העבודה עד לשנת 2017, אך אינו מתייחס למשמעות הזכויות הללו משנת 2017 ואילך ואף לא להעברות כספים ולחשבונות נוספים.
באשר ליישום הוראות ההסכם, מן העדויות עולה כי הצדדים יישמו את הוראות ההסכם לגבי חלוקת היתרה בחשבון הבנק המשותף, לגבי ההפקדות השוטפות לחשבון זה, לגבי כלי הרכב ולגבי יחידת הדיור, אך לא לגבי דירת המגורים המשותפת, לגבי חלוקת הזכויות ממקומות העבודה, לגבי מניות ולגבי חשבונות נוספים ולגבי נכסים עתידיים, הכל כפי שיפורט להלן.
בעניין חשבון הבנק המשותף, היתרה חולקה באופן בו ביום 12/6/17 האיש קיבל 90,000 ₪ והאשה קיבלה היתרה בגובה 292,000 ₪, כאשר מנגד כלי הרכב של האיש נשארו בבעלותו ללא טענה מצד האשה, כפי שאישר האיש בעדותו שלא נסתרה (עמ’ 67 לפרוטוקול) וכפי שהודתה האשה בחקירתה הנגדית (עמ’ 79 שורה 30 – עמ’ 80 ש’ 4):
ש. “חתמת שקיבלת 292,000 ₪ נכון?
ת. כן.
ש. בגין מה?
ת. היו לנו בערך 400,000 ₪ בחשבון הבנק המשותף שידעתי עליו והחלטנו לחלק,
כמו שהוא אמר, חצי בחצי. באמת הייתי סתומה והוא אמר לי נעביר ככה וככה
ואני אקח 300,000 ₪ והוא ייקח 100,000 ₪ אך בנוסף הוא לקח את כל הרכבים,
תיקי המניות. איך זה מתקזז חצי בחצי לא ברור לי אבל הייתי עיוורת לחלוטין. אני יודעת שאני נראית אדם מיושב, רציונלי, משכיל, אך במערכת היחסים איתו הייתי סמרטוט גמור והייתי מוכנה לעשות הכל שיאהב אותי והוא שיחק בי באופן הזה. הוא היה לוקח לי את האהבה, מחזיר לי, לוקח ומחזיר”.
בעניין כלי הרכב, יצוין כי גם על פי חוות דעת המומחה, שווי כלי הרכב שבבעלות האיש עומדת על כ- 280,000 ₪. נתון התומך במסקנה כי העברת הכספים נעשתה לשם איזון הבעלות בכלי הרכב, אשר נותרו אצל האיש.
בעניין המשך ניהול חשבון הבנק המשותף, לאחר חלוקת היתרה בחשבון המשותף בשנת 2017, פסקה לחלוטין הפקדת המשכורות לחשבון זה. האיש המשיך להפקיד משכורתו לחשבונות הנפרד בבנק פ. והאשה אשר החלה להפקיד משכורתה לחשבון שפתחה בבנק מ. מתוך חשבונות אלה, הפקיד כל אחד 3,500 ₪ לחודש לחשבון המשותף, כפי שציינה גם האשה בעדותה (עמ’ 79 ש’ 6 לפרוטוקול).
בעניין הכספים המגיעים לבן י., בהסכם צוין כי על האיש להעביר אליו 200,000 ₪, אך לא ברור אם הדבר נעשה בפועל, כפי שיפורט בהמשך.
בעניין חלוקת הזכויות ממקומות העבודה, הדבר לא נעשה, חרף האמור בהסכם. האיש הודה בכך בחקירתו הנגדית והסביר כי לא ידעו כיצד לעשות זאת (עמ’ עמ’ 67 ש’ 31-33).
בעניין המניות ההסכם שותק ומכאן ברור כי עניין זה טעון בירור בנפרד.
חשבונות בנק נוספים אינם נזכרים בהסכם למעט החשבון המשותף.
המסקנה העולה מיישום חלק מהוראות ההסכם, גם אם רק לגבי חלק מהנכסים, היא שלגבי הנכסים הללו הסכמת הצדדים תקפה ואין מקום או צורך לברר הדברים מחדש. טענת התובעת לפיה חתמה על המסמכים מתוך עמדת חולשה, אינה מבוססת. התובעת היא אשה אלגנטית ומשכילה, אשר מנהלת את לשכתו של סגן נשיא אלקטרוניקה העולמית ואף ניהלה ביד רמה את כלל המסמכים והחשבונות בביתם של הצדדים, אותם תייקה בסדר מופתי בתוך 15 הקלסרים שהסכימה למסור רק בשלהי דיוני ההוכחות, לאחר ששרפה באש הקמין הביתי חלק ניכר מהם טרם הגישה בקשה לצו הגנה. גם האיש הוא אדם אלגנטי ומשכיל, אשר סלל דרכו כיועץ בכיר בחברת אלקטרוניקה, תוך שהוא מצוי היטב בעולם הכספים. נראה כי מאזן הכוחות בין הצדדים היה מאוזן לחלוטין.
התוצאה היא כי על הנכסים המצוינים בהסכם יש להחיל את הוראותיו, בעוד שעל הנכסים שאינם מצוינים בהסכם, יש להחיל את הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג. לפיכך, יש לבחון היקף הנכסים הנוספים, כפי שיפורט להלן.
שאלה שניה: היקף הנכסים
דירת המגורים המשותפת, כאמור, נמכרה באופן בו האיש רכש חלקה של האשה בדירה, יש לברר טענות הצדדים בעניין המיטלטלין, בעניין הכספים בחשבונות הבנק לרבות אלה שלטענת האשה הבריח האיש לבני משפחתו; בעניין הזכויות ממקום העבודה של הצדדים בחברת אלקטרוניקה, לרבות המניות ובעניין העסק שפתח האיש לקראת סיום חייהם המשותפים של הצדדים.
המיטלטלין:
באשר למיטלטלין שבבית, אלה חולקו על פי שיטת שתי הרשימות, אך מתברר כי לאחר שחולקו, פרסמה האשה למכירה פריטים נוספים שמצאה בבית, כגון אוסף ובו 90 דגמי מכוניות צעצוע, חליפות צלילה של בני המשפחה, ציוד רחיפה, חלקי סטריאו וכלי עבודה.
האשה הודתה בעניין זה בחקירתה הנגדית (עמ’ 81 לפרוטוקול):
ש. אני מראה לך פרסום לגבי מכירת ציוד צלילה מיום 2/1/2022 או פרסמת ומכרת אוסף מכוניות שהוא התחנן בפניך שתחזירי לו, פרסמת משקולות וציוד וצעצועים שלו וכלי עבודה שלו שלקחת מהמחסן. פרסמת גם רסיבר לגבו נעשו מספר פניות וגם פרסמת אותו למכירה ורישיון הטייס שפנינו מספר פעמים ולא קיבלנו אותו. זה פורסם בכמה אתרים של ציוד שלו שנמכר ואת קיבלת עליהם כסף?
ת. כל הפרסומים האלה נעשו אחרי שהוא בחר את המטלטלין שלו, הוא בחר. כל הפריטים האלה נשארו אצלי ולכן מכרתי אותם כי אין לי מה לעשות איתם, בטח שאני עוברת לבית קטן. לשאלת בית המשפט האם הוא בחר לא לקחת עימו רסיבר או אוסף צעצועים או כלי עבודה אני משיבה שכן.
לשאלת בית המשפט איפה ברשימה מקבלים ביטוי אותם פריטים האלה כמו ציוד צלילה, המשקולות או אוסף המכוניות אני משיבה אחרי שהוחלט שהבית יימכר וחולק הציוד והוא לקח כל מה שהוא רצה אני התחלתי לארוז את החפצים ותוך כדי נתקלתי בדברים שהוא החביא בעליית הגג בתוך מקומות מוסלקים, דברים שלא ידעתי עליהם לפני כן ולכן הם לא נכנסו לרשימה. מצאתי דברים מוסלקים שהוחבאו בתוך שקיות. לשאלת בית המשפט אם מצאת אוסף מכוניות לא אמרתי לנתבע שמצאתי אוסף מכוניות אני משיבה שלא אמרתי שמצאתי אוסף מכוניות”.
במוצג נ/5 נמצא פרסום של הפריטים הללו במסגרת “מכירת חצר” תוך ציון השווי המוצע למכירה. לא ברור מה טעם מצאה במכירת פריטים אלה, אשר שוויים סנטימנטלי בעיקרו, כאשר ניתן היה להציע אותם לילדים המשותפים. מעשה מכירתם מהדהד את מעשה שריפת המסמכים אשר בפתח ההליכים. מדובר בעשרות פריטים, חלקם בשווי עשרות ₪ וחלקם בשווי מאות ₪. על דרך האומדנה, יש להניח כי מכירת החפצים הללו הניבה לה 10,000 ₪. התוצאה היא כי יש לאזן בין הצדדים 10,000 ₪ שבידי האשה.
כספי הפיצויים של הבן י.
בהסכם נקבע כי האיש יחזיק בכספים הללו ויעביר אותם לבן במידת הצורך.
התובעת העידה כי הסכום נתקבל בשיק המוחזק אצל האיש (עמ’ 80 לפרוטוקול):
ש. קיבלתם פיצויים בסך 250,000 ₪ בגין הילד, נכון?
ת. כן.
ש. הם עברו לחשבון המשותף?
ת. לא, אליו. קיבלנו את זה בשיק, הוא לקח את השיק לידיו. הכסף הזה של הילד ונועד לילד ונעלם.
ש. מתוך זה 125,000 ₪ את צריכה להחזיר.
ת. זה לא הגיע אלי מעולם איך אני אחזיר? הוא לקח את כל הכסף. בהסכם כתוב שהכסף הזה 250,000 ₪ יועבר לילד והכסף אצלו. אני אמרתי לו להעביר את זה לילד והוא אמר ‘לא, שהילד יבקש’ ואני מפנה לסעיף 7 בהסכם.
התוצאה היא כי מדובר בנכס שאינו בר איזון. סכום הפיצויים עבור הבן י. יישמר אצל אביו, עד הגיעו לגיל 18. ככל שהבן כשיר, יש להעביר אליו הכספים.
העברות כספים לבני משפחתו של האיש
בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מיום 14/7/21 נבחנו התנועות הכספיות בחשבונות הבנק של הצדדים משך תקופת החיים המשותפים, לרבות העברות מחשבונות הבנק של האיש לבני משפחתו ומהם אליו. המומחה מצא כי ההפרש בין הסכום שהעבירו ההורים לאיש לבין הסכום שהעביר הוא אליהם עומד על 451,000 ₪ שהעביר האיש ביתר, אלא שבמסגרת החקירות הנגדיות התבררו פרטים נוספים, כפי שיפורט להלן.
נוכח טענות הצדדים בעניין נטל הבאת הראיות, יובהר כי טענת האיש לפיה האשה גרמה לו נזק ראייתי בכך ששרפה חלק ניכר , הדברים רלוונטיים לגבי מסמכים הנוגעים לצדדים עצמם, אך לא לגבי מסמכים שהיו מצויים בידי אחרים, כגון חשבונות הבנק של הורי האיש, אשר אילו נחשפו, יכולים היו לאפשר זיהוי תנועות מחשבונותיהם לחשבונות הצדדים. בעניין זה חל הכלל לפיו בעל דין הנמנע מהבאת ראיה, חזקה עליו כי אילו היתה מובאת ראיה זו, היה הדבר פועל לרעתו. ר’ ע”א 27/91 קבלו נ’ שמעון (נבו, 20/3/95).
באשר לטענת האשה לפיה מסמכי הבנקים הנוספים בהם ניהל האיש את חשבונותיו מעולם לא הגיעו לביתם מפני שרשם כתובת מגוריו אצל אביו על מנת שדברי הדואר לגבי חשבונות בנק פרטיים שלו יגיעו לשם, בחקירתו הנגדית של האיש (עמ’ 64 ש’ 33-22 וכן עמ’ 69 ש’ 6-3 לפרוטוקול) התברר כי בשנת 2002 התגוררו ברח’ ס. הסמוך לרח’ ע. בו התגורר אביו, כפי שמצוין בנספח ט”ז לתיק המוצגים של התובעת. יצוין כי התובעת הכתירה מסמך זה בכותרת “תדפיס שינוי כתובת במשרד הפנים” בעוד שלמעשה מדובר במכתב המוסד לביטוח לאומי בו צוינה הכתובת האמורה. לאחר מעברם לבית ברח’ ז. בשנת 2007, עדכנו את כתובת המגורים בהתאם. עדותו של האיש בעניין זה לא נסתרה. לפיכך, אין מקום לקבל טענות האשה בעניין זה.
באשר לטענות בדבר הברחת כספים לאימו של האיש:
עיון בדפי החשבון של האיש בבנק שמספרו 62690 (מוצג נ/4) מעלה כי במהלך החיים המשותפים אימו של האיש העבירה לחשבונו כספים רבים, כאשר לגבי חלקם מצוין שמה ולגבי חלקם לא מצוין שמה, אך לצד כולם מצוין אותו מספר אסמכתא: 99011330, כפי שהודתה גם האשה בחקירתה הנגדית (עמ’ 78 ש’ 29 עד עמ’ 78 ש’ 24 לפרוטוקול)ואלה הסכומים העומדים על 851,000 ₪:
5/8/2009 – העברה בנקאית של 10,000 ₪ – דפי הבנק מוצג נ/4 אסמכתא 99011330
7/8/2009 – העברה בנקאית של 100,000 ₪ – דפי הבנק מוצג נ/4 אסמכתא 99011330
7/8/2009 – העברה בנקאית של 50,000 ₪ – דפי הבנק מוצג נ/4 אסמכתא 99011330
7/8/2009 – העברה בנקאית של 149,000 ₪ – דפי הבנק מוצג נ/4 אסמכתא 99011330
19/8/2010 – העברה בנקאית של 172,000 ₪ – דפי הבנק מוצג נ/4 אסמכתא 99011330
14/3/2012 – העברה בנקאית של 50,000 ₪ – דפי הבנק מוצג נ/4 אסמכתא 99011330
1/1/2013 – העברה בנקאית של 40,000 ₪ – דפי הבנק מוצג נ/4 אסמכתא 99011330
4/2/2013 – העברה בנקאית של 280,000 ₪ – דפי הבנק מוצג נ/4 אסמכתא 99011330.
כאן המקום לציין כי זהו הסכום לו טען האיש בכתב ההגנה, טרם הגשת חוו”ד המומחה בה התגלו העברות כספים נוספות.
באשר להעברות הכספים במזומן להן טען האיש, מדובר בחמישה סכומים:
13/10/2002 – העברת 26,800 ₪ במזומן (19,000 ₪ + 7,850 ₪)
19/5/2006 – העברת 100,000 ₪ במזומן; 9/8/2009 – העברת 59,000 ₪ במזומן;
8/11/2011 – העברת 17,000 ₪ במזומן; 10/9/2012 – העברת 11,000 ₪ במזומן.
סכומים אלה אמנם נמצאו בדפי הבנק, אך אין כל אינדיקציה לגבי זהות הגורם המפקיד. כפי שציין המומחה בעדותו (עמ’ 44 לפרוטוקול), האיש לא הציג את דפי התנועות בחשבון הבנק של אימו ולכן לא ניתן היה לבחון תנועות מקבילות בחשבונה באותו מועד. בהעדר נתונים בעניין זה, לא ניתן לקבל טענתו. זאת ועוד, האיש לא הפנה למומחה שאלות בעניין זה ואף לא לאשה, ככל הנראה מפני שידע כי שהתשובה לא תפעל לטובתו. בנוסף, כפי שצוין לעיל, בכתב ההגנה טען כי ידעה אודות העברת 841,000 ₪, אך לא מעבר לכך. המסקנה היא כי האיש לא הוכיח טענתו לפיה אימו היא שהעבירה לחשבונות סכומים אלה.
באשר לטענת האיש בעניין הפקדת שיק בגובה 260,000 ₪ ביום 7/1/24, עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי אין מדובר בסכום שמקורו בחשבון האיש בבנק פ.. סכום זה נמצא בחשבון האיש בבנק א. שמספרו 24812/92 (עמ’ 63-61 וכן 87 לחוו”ד המומחה). עיון בדפי בנק א. (עמ’ 1430 לחוו”ד המומחה) מעלה כי במועד זה אמנם נכנסו 260,000 ₪ לחשבון האיש בבנק א., אך זאת מתוך פירעון פיקדון (מספר האסמכתא הוא 23010) ומכאן כי הדבר אינו תואם את גרסת האיש לפיה מדובר בהפקדת שיק. בנוסף, האיש נמנע מלהציג דפי התנועות בחשבון הבנק של אימו, באופן שאינו מאפשר בחינת טענותיו. בנוסף, נמנע מלהפנות כל שאלה בעניין זה למומחה או לאשה. משכך, אין מקום לקבל טענת האיש לפיה מדובר בכספים שמקורם אצל אימו.
מנגד, האיש העביר לחשבון אימו סכומים בגובה 1,300,000 ₪, כאמור בעמ’ 65 לפרוטוקול:
ביום 28/10/2015 סכום של 200,000 ₪; ביום 10/2/2017 סכום של 12,080 ₪;
ביום 16/7/2017, סכום של 250,000 ₪; ביום 21/8/2017 סכום של 20,000 ₪;
ביום 3/9/2017 סכום של 15,000 ₪; ביום 19/11 סכום של 25,000 ₪;
ביום 9/1/2018 סכום של 100,000 ₪; ביום 10/1/2018 סכום של 100,000 ₪;
ביום 14/3/2017 סכום של 124,000 ₪; ביום 17/7/17 העברת 60,000 דולר;
וביום 15/4/2019 העברת 55,000 דולר. כאמור, הסכום הכולל הוא 1,300,000 ₪.
נמצא, איפוא כי ההפרש בין הסכומים שהפקידה אימו של האיש בחשבונות לבין אלה שהוא העביר אליה, עומד על 449,000 ₪, אותם עליו להשיב לקופה המשותפת לשם איזון.
אשר לטענת האשה לפיה האיש העביר מחשבונו בבנק מ. לחשבונה של אימו 163,000 ₪ ועוד 116,000 דולר, עיון בעדות המומחה (עמ’ 37 ש’ 7-5) מעלה כי הטענה אינה מדויקת, שכן מדובר בכספים שהעביר האיש מחשבונו בבנק מ. לחשבונם המשותף של הצדדים, כאשר משם הועברו כספים לחשבון האם. שעה שסכומים אלה הובאו בחשבון במסגרת בחינת ההעברות מהאיש לאימו וממנה אליו, באמצעות חשבון הבנק המשותף, אין טעם לחשבם פעם נוספת, שכן מדובר בכפילות.
באשר לטענות בדבר העברת כספים לאביו של האיש:
האשה טוענת כי האיש העביר לאביו 399,466 ₪ בין השנים 2001 ל- 2005, בעוד האב העביר אליו 171,373 ₪ בלבד ומכאן שהאיש העביר לאביו ביתר סכום של 233,193 ₪. מכאן כי יש לאזן סכום זה לטובתה. האיש אינו מתייחס לעניין זה בסיכומיו. עיון בדפי הבנק של החשבון המשותף לאיש ולאביו שמספרו 344413 (נספח כ”ב לתיק המוצגים של האיש) מעלה כי מדובר בהעברות שבוצעו בשנים 2001 עד 2005, כאשר העסק שניהל האיש עם אביו נסגר עוד בשנת 1988, כפי שהעיד האב (עמ’ 54 ש’ 33-25).
העברות אלה, מחשבונם המשותף של הצדדים לחשבונם המשותף של האיש ואביו (ולא כפי שצוין בשוגג בפרוטוקול כהערת בית המשפט) מסתכמות ב- 334,566 ₪ ומורכבות מהסכומים הבאים: 13,515 ₪ שהועברו מהחשבון המשותף לחשבון האב ביום 10/12/02, עוד 136,756 ₪ שהועברו ביום 26/1/03, עוד 164,295 ₪ שהועברו ביום 11/8/03 ועוד 20,000 ₪ שהועברו ביום 25/1/04. מנגד, מחשבון האיש ואביו הועברו לחשבונם המשותף של הצדדים 171,373 ₪ ביום 26/12/02.
ההפרש בין הסכומים הללו עומד על 163,193 ₪ שהעביר האיש לאביו ביתר. מאליו מובן כי מדובר בכספים שהועברו ללא הסכמתה או ידיעתה של האשה.
לפיכך, על האיש להשיב לקופה המשותפת 163,193 ₪, ולאזנם.
באשר לטענות בדבר העברת כספים לדודתו של האיש
עיון בחוות הדעת מעלה כי המומחה ציין שהכספים יצאו מחשבון הבנק המשותף (או של האיש) לחשבון הדודה (הגב’ ס. ע.), בעמ’ 12 בחוות הדעת מיום 14/7/21 מצוין כי בשנת 2006 העביר האיש לדודתו הגב’ ס. ע. סכום של 155,000 ₪ ותו לא.
טענת האיש לפיה הדודה השיבה לאיש את הסכומים הללו, הופרכה לחלוטין בחקירתה הנגדית של האשה (בעמ’ 80 לפרוטוקול):
ש. טענת שר. הבריח לדודה שלו 155,000 ₪.
ת. כן, כך עלה מדו”ח האקטואר.
ש. מדוע לא ציינת שהוא החזיר את הכסף?
ת. האקטואר לא ציין שהיא החזירה, הוא ציין שהוא העביר לה. אני לא ראיתי שהיא החזירה, איפה כתוב שהיא החזירה? ובכלל למה להעביר לכל המשפחה שלו כל כך הרבה כספים?
ואמנם, עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי בשום מקום לא צוין כי הכספים הללו הושבו לאיש. לא זו אף זו, מדובר בסכום שצוין כחריג במסגרת העברות הכספים שביצע האיש, כפי שצוין לעיל. לפיכך, יש להשיב 155,000 ₪ לקופה המשותפת ולאזנו בין הצדדים.
לסיכום, נמצא כי האיש העביר לבני משפחתו ביתר את הסכומים הבאים: 449,000 ₪ העביר לאימו ביתר, 163,163 ₪ העביר לאביו ביתר ו- 155,000 ₪ לדודתו ביתר.
הסכום הכולל הינו 767,163 ₪, אותו יש לאזן בין הצדדים.
חשבונות הבנק
עיון בכלל הטענות בעניין זה, לרבות חוות דעתו המפורטת של רוה”ח מיום 14/7/21, מעלה כי חשבונות הבנק הרלוונטיים לצדדים במועד הקרע הם אלה המופיעים בחוות דעת המומחה, בעוד החשבונות האחרים אינם רלוונטיים. להלן יפורטו כלל חשבונות הבנק אליהם התייחסו הצדדים בכתבי טענותיהם והמומחה בחוות דעתו. למען הנוחות ההפניה תהא לפרק סיכום הממצאים בחוות הדעת מיום 14/7/21 , המונה 91 עמודי ניתוח ועוד כ- 1,450 עמודי נספחים.
בבנק א’ התנהל חשבון מס’ 24822-90 שנסגר ביום 24/3/05 וחשבון מס’ 24812-92 שנסגר ביום 18/5/06. עיקר היתרה בגובה 260,000 ₪ אשר כפי שצוין לעיל מקורם אינו ידוע, הועברה לחשבונם המשותף של הצדדים בבנק פ. שמספרו 480155 (עמ’ 87 לחוות הדעת של המומחה). נמצא כי אין כל מקום להעברת כספים בגין חשבון זה.
בבנק י’ נמצא חשבון זניח על שם האיש שמספרו 35643 (עמ’ 83 לחוות הדעת המומחה), שהיה פתוח חודשיים בלבד בשנת 2007.
בבנק בארה”ב לא נמצא כל חשבון רלוונטי. עיון בנספח ל”ז לתיק המוצגים של התובעת מעלה כי כאשר שהו הצדדים ברילוקיישן בחו”ל, בשנים 2007-2006, נוהלו שם שני חשבונות בנק: האחד שמספרו 45700100000 אליו הועברה משכורתו של האיש, והשני שמספרו 457000554277 . האיש לא נשאל על עניין זה בחקירתו הנגדית, מסיבה שאינה ברורה. בהודעתו לבית המשפט מיום 4/6/24 חזר והבהיר כי בתקופה זו היו בשליחות מטעם אלקטרוניקה בחו”ל ולאחר שחזרו נסגר החשבון, כאשר ברור כי לא ניתן לקבל אודותיו מידע בחלוף 17 שנים. עוד ציין כי אפשר כי המידע המבוקש נמצא בקלסרים שאת תכנן העלתה התובעת באש. התובעת בהודעתה מיום 9/6/24 טענה כי המסמכים מעולם לא היו בקלסרים והאיש הוא שאמור היה להמציאם. לגוף העניין, לא כך פני הדברים. התובעת, אשר הגישה עשרות בקשות בעניין המסמכים, יכולה היתה בנקל להגיש פסיקתא שעניינה קבלת מידע לגבי החשבונות הללו, אך בחרה שלא לעשות כן, מטעמים השמורים עימה. במצב דברים זה, לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח קיומם של כספים בחשבון זה במועד הקרע. לפיכך, אין מקום לתשלומי איזון בגין החשבון האמור.
בבנק ד’ נמצא חשבון של האיש שמספרו 19152398 (עמ’ 86 לחוות הדעת המומחה) ובו הפקדת שיק בגובה 425,000 ₪ מיום 25/5/06 אשר מקורו בחשבון המשותף של הצדדים בבנק פ.. מנגד, ביום 17/7/07 נמצאה העברת 398,400 ₪ מחשבון זה ליעד שאינו מזוהה. האיש הסביר כי הכספים שימשו לרכישת דירה, הסבר העולה בקנה אחד עם עדותו לפיה דירתם באשקלון נרכשה בשנת 2007(עמ’ 69 ש’ 4-3).
עוד נמצא בבנק ד’ חשבון נוסף של האיש שמספרו 40091319 (עמ’ 86 לחוות הדעת המומחה) באמצעותו שולמו הוצאות שוטפות בשנים 2009 עד 2019.
בבנק פ’ נמצא חשבונם המשותף של הצדדים שמספרו 480155 (עמ’ 79 לחוות הדעת המומחה) אליו הופקדו משכורותיהם של שני הצדדים עד יוני 2017, בסמוך למועד חתימת ההסכם. ממועד זה ואילך הפקיד כל אחד מהצדדים סכום חדשי קבוע לחשבון המשותף, כאשר את המשכורות הפקידו לחשבונות נפרדים, כפי שיפורט להלן. היתרה בחשבון זה הובאה בחשבון במסגרת האיזון הכולל.
עוד נמצא בבנק פ’ חשבון של האיש ומספרו 82690 (עמ’ 83-84 לחוות הדעת המומחה) שאף הוא הובא בחשבון באיזון הכולל. לחשבון זה הפקיד האיש משכורותיו משנת 2009 ואילך, בנוסף הופקדו בו כספים מתכנית תגמול לעובד ולחשבון זה אף מקושר חשבון דולר ממנו העביר האיש לאימו 115,000 דולר. מחשבון זה נמצאו העברות לחשבונות הוריו של האיש וכן הפקדות מחשבונותיהם לחשבונו, כאשר ההפרש עומד על 392,000 ₪ שהעביר האיש להוריו ביתר.
בנוסף נמצא בבנק פ. חשבון האיש שמספרו 64609 (עמ’ 88 לחוות דעת המומחה) אשר היה פתוח למשך חודש אחד במרץ 2007 לשם נטילת הלוואה לרכישת רכב שנפדתה מחשבונם המשותף של הצדדים.
עוד נמצא בבנק פ. חשבונה של האשה ומספרו 100141 (עמ’ 89 לחוות הדעת) שהיה פעיל משנת 2000 ועד 2001 ואינו רלוונטי.
בבנק ט’ נמצא חשבון האיש שמספרו 209419 (עמ’ 88 לחוות דעת המומחה) אותו ניהל משנת 2010 ועד 2019. מדובר בחשבון נאמנות המנוהל על ידי נאמן תכנית המניות של אלקטרוניקה אליו מועברת התמורה ממימוש המניות. המומחה מצא כי האיש העביר כספים מחשבון זה לחשבונו בבנק פ’ בגובה 163,589 ₪ וכן העביר 116,198 דולר ארה”ב לחשבונו בבנק פ.. שעה שמדובר בכספים שהופקדו בחשבונו, הטענות לגבי העברה לאימו נבחנו בנפרד ולכן אין מקום להביא את אותם כספים עצמם בחשבון פעם נוספת.
בבנק מ’ התנהל גם חשבון האשה שמספרו 250382. בשנת 2018 הופקדו לחשבון זה 300,000 ₪ לטובת פוליסת ביטוח חיים של האשה ב-מ.מ. וכספים אלה אוזנו במסגרת איזון המשאבים. בנוסף, מחודש יוני 2017 האשה החלה להפקיד משכורותיה לחשבון זה (כפי שצוין קודם לכן). היתרה בחשבון זה עמדה על 214,051 ₪.
באשר לטענות הצדדים לגבי פעולות שנעשו בחשבון המשותף לאחר מועד הקרע: טענת האיש לפיה האשה משכה מחשבון הבנק המשותף 9,000 ₪ לאחר מועד הקרע, לצד טענת האשה לפיה הכספים שנותרו בחשבון המשותף שימשו לפירעון חיובי האיש בכרטיס האשראי, הן טענות שהועלו רק בסיכומים, היינו מהוות הרחבת חזית, טעם אשר די בו כדי שלא להידרש להן. בנוסף, הובאו ללא הפניה לאסמכתא כלשהיא, מה גם שמדובר בסכומים נמוכים אשר יש להניח כי מקזזים זה את זה. לפיכך, אין מקום להידרש לטענות אלה.
סיכומו של פרק הבנקים:
בחוות הדעת בעניין איזון הנכסים מונה המומחה את כלל היתרות בחשבונות הבנק ומוצא כי בחשבונותיו של האיש הסכום הכולל הוא 338,558 ₪, בעוד שבחשבונות האשה
הסכום הכולל הוא 214,051 ₪. את ההפרש בגובה 124,507 ₪ יש לאזן בין הצדדים.
זכויות הצדדים מעבודתם בחברת אלקטרוניקה
ביום 9/5/22 הגיש המומחה מטעם בית המשפט חוות דעת מתוקנת, ובה שתי שיטות איזון: האחת לגבי כלל הזכויות המהוונות והשניה לגבחי הזכויות הנזילות בלבד.
לאור טענות התובעת לגבי חלק מהזכויות הללו, יובהר כי הטענות לגבי פיצויי פיטורין אינן רלוונטיות לאף אחד מהצדדים: לאשה מפני שטרם פרשה ולאיש מפני שיש להמתין לתוצאות ההליך בבית הדין לעבודה בעניינו, כפי שהסביר המומחה (בעמ’ 39 לפרוטוקול).
עוד יצוין כי טענות האשה לגבי פדיון כספים חלקי מקופת הגמל א’ אינה רלוונטית, שעה שכספים אלה הופקדו בחשבון בבנק פ. לגביו בוצע איזון.
טענותיה בעניין בית ההשקעות ש’ אינן רלוונטיות, לאור עדות המומחה (עמ’ 38 לפרוטוקול) לפיה חברת מ. ד. היא גלגולה הנוכחי בית ההשקעות האמור, אשר הזכויות שנצברו בה אוזנו בין הצדדים במסגרת חוות הדעת של המומחה. הכספים שנפדו מקופה זו הופקדו בחשבון בבנק פ. לגביו בוצע איזון ולכן אין להביאם בחשבון פעם נוספת.
באשר למכלול זכויות הצדדים ממקום העבודה, אלה מפורטות בעמ’ 9-4 לחוו”ד המומחה:
זכויות האיש ממקום עבודתו כוללות את הרכיבים הבאים:
קופות הגמל אק. גמל:נזילה 118,917 ₪ מהוונת 128,649 ₪;
קופת הגמל א. ש.:נזילה 78,571 ₪ מהוונת 85,001 ₪;
קרן ההשתלמות מ. ד.נזילה 40,820 ₪מהוונת 48,801 ₪;
ביטוח (מ., מג. והפ.)נזיל 138,387 ₪ מהוון 1,675,372 ₪;
מענק פרישה לרבות פדיון ימי חופשה נזיל 8,684 ₪מהוון כנ”ל
זכויות האשה ממקום עבודתה כוללות את החיובים הבאים:
קופת הגמל מג.נזילה 67,400 ₪ מהוונת 77,974 ₪
קרן ההשתלמות מג.נזילה 17,490 ₪ מהוונת כנ”ל
קרן ההשתלמות אנ.נזילה 271,013 מהוונת 324,458 ₪
פוליסות ביטוח (מג, מ.)נזיל 444,123 ₪מהוון 1,084,985 ₪;
מענק פרישה לרבות פדיון ימי חופשה נזיל – אין מהוון 15,383 ₪.
באשר לשיטת האיזון, סעיף (ג) 6 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ד – 1974 קובע:
“באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים”
ככלל, נקודת המוצא היא כי יש לאזן הזכויות הנזילות בלבד, בעוד שאת הזכויות העתידיות יש לחלוק לפי החוק לחלוקת חסכון פנסיוני. עם זאת, קיימות נסיבות חריגות בהן יש מקום להוון חלק מהזכויות, אשר מועד פירעונן קרוב, על מנת לסיים ההתחשבנות הכוללת.
ר’ פסק דינו המקיף של השופט זגורי בתלה”מ (נצ’) 35697-03-21 ד.א. נ’ נ.א (נבו, 13/3/22)
בעניין שלפנינו, עיון בחוות הדעת מעלה כי הזכויות מקופות הגמל ומקרנות ההשתלמות, אמורות להיפרע במועד קרוב יחסית, בתוך שנה עד שנתיים ממועד עריכת חוות הדעת. פוליסות הביטוח, לעומת זאת, אמורות להיפרע רק כאשר הצדדים יפרשו מעבודתם. על יסוד עקרון זה, החלוקה היא כדלקמן:
זכויותיו הנזילות והקרובות של האיש עומדות על סך 409,522 ₪
זכויותיה הנזילות והקרובות של האשה עומדות על סך 864,045 ₪.
ההפרש בין אלה לאלה עומד על הסכום אותו יש לאזן: 454,523 ₪.
מניות מחברת האלקטרוניקה
על פי חוות דעת המומחה בעניין זה, מיום 2/12/20, המניות בהן החזיקו הצדדים הן מניות “חסומות” מסוג RSU (Restricted Stock Units) ממספר סוגים:
האחד – מזומנים אשר שימשו להחזקת המניות;
השני – מניות הניתנות למימוש במועד הקרע (Vested)
השלישי – מניות שטרם הבשילו במועד הקרע (Unvested)
כאשר מניות שנתקבלו לפני מועד הקרע, אך היו חסומות לא נכללו בתחשיב
הרביעי – צבירת ESPP (Employee Stock Purchase Plan)/
בעניין המועד להערכת שווי המניות שטרם הבשילו, להלן דברי בית המשפט העליון (כב’ השופט מזוז) בבע”מ 7482/18 פלוני נ’ פלונית (נבו, 11/2/19), בהתייחס לפסק דינו של כב’ השופט פישר, שאושר בבית המשפט המחוזי, וכל נקבע בבית המשפט העליון:
“המועד בו יוערך ערכן של אופציות שאינן סחירות לצורך חלוקתן בין בני זוג הוא מועד מימוש האופציות בפועל, ולא מועד הקרע בין הצדדים. קביעה זו התבססה בין היתר על חוות דעתם של המומחים מטעם המשיבה אשר סברו כי הואיל והאופציות אינן סחירות וממילא לא ניתן לבצע חלוקה בעין שלהן טרם מימושן, ראוי לבחור בחלופה הקרובה ביותר לחלוקה בעין והיא חישוב ערכן ביום המימוש בפועל על ידי המבקש”
באותו עניין מדובר היה באופציות, להבדיל ממניות חסומות אשר טרם הבשילו, אך הרציונל העומד מאחורי הדברים חד הוא. מכאן כי גם מניות חסומות יש לחלק במועד בו יהיו ניתנות לפדיון.
על יסוד עקרון זה, חלוקת הזכויות ממניות בעניין שלנו תהא כדלקמן:
כלל זכויות האשה לרבות בגין המניות שהבשילו במועד הקרע עומדים על 32,263 ₪;
כלל זכויות האיש לרבות בגין המניות שהבשילו במועד הקרע עומדים על 226,438 ₪;
ההפרש ביניהם עומד על 194,175 ₪ לטובת האיש ולכן יש לאזן סכום זה בין הצדדים.
באשר למניות שטרם הבשילו וניתן יהיה לפרוע אותן רק עם פרישה, המומחה ציין כי לא ניתן להעריך שוויין ואף לא ניתק להעריך את היקך החיוב במס שיחול עליהן. התוצאה היא כי כל אחד מהצדדים יקבל מחצית חלקו של האחר בעת פרישתו מעבודתו.
לגבי המניות שנפדו, המומחה (עמ’ 43-41 לפרוטוקול) העיד כי אלה נפדו לחשבון הבנק של האיש או לחשבון הבנק המשותף, אשר הובאו בחשבון במסגרת האיזון הכולל. לגבי כספים שעברו משם לחשבון אימו של האיש, אלה הובאו בחשבון במסגרת בחינת ההעברות ביניהם. מכך פני הדברים, אין מקום לערוך תחשיב נוסף בעניין זה.
העסק שניהל האיש כיועץ בטיחות
ביום 17/11/21 עתרה התובעת להורות למומחה להוסיף לאיזון עסק שניהל האיש במהלך החיים המשותפים, אשר דבר קיומו נודע לה רק כאשר עיינה במסמכים שבבית ומצאה שומת מס לשנת 2011, לפיה בני הזוג זכאים לקבל החזר מס. בהמשך הציגה שיק על סך 21,000 ₪ שקיבל האיש מחברת ה.ב. א. בשנת 2012. עוד בהמשך הציגה צילום מסמכים משתי תיקיות שנמצאו במחשבו האישי של האיש, האחת בשם HB פ. הש. והשנייה בשם HB ר.. ביום 18/1/22 הודיע המומחה כי לא בחן האם הצדדים ניהלו עסקים פרטיים במהלך החיים המשותפים. ביום 26/1/22 הועברה הודעתו לעיון הצדדים. חרף הודעה זו לא הגישה כל בקשה נוספת להערכת שווי העסק הנטען ומכאן ניתן היה להבין כי אינה עומדת עוד על טענתה זו. רק במסגרת הסיכומים, שבה והעלתה הטענה.
כאשר נשאל האיש על עניין זה בחקירתו הנגדית (עמ’ 58 לפרוטוקול) השיב כי מדובר בעוסק מורשה פטור ממס שעסק במתן ייעוץ לבטחון וחירום. בעת החיים המשותפים לא הרוויח כמעט דבר למעט הכנסה חד פעמית בשנת 2011 עליה דיווח ולכן נתקבלה שומת המס. ביחס לתיקיות ממחשבו האישי, בהן מופיעות מצגות המיועדות לפ. הש. ולר. י., הסביר כי במסגרת עבודתו באלקטרוניקה סיפק שירותי ייעוץ שונים, לרבות גורמים אלה.
עוד הוסיף כי מאז נפרדו, מנהל עסק פעיל. עיון בהודעת רואה החשבון של האיש מיום 16/6/24, מעלה כי ביום 1/2/18 נפתח עבורו תיק של עוסק פטור לצרכי מע”מ כיועץ בטיחות, כאשר ההכנסות הראשונות החלו להתקבל בחודש מאי 2019. על פי דו”ח כרטסת ההכנסות וההוצאות מינואר ועד מאי 2019, הרווח מסתכם ב 13,874 ₪. עוד מציין כי נכון לדצמבר 2019 הרווח מסתכם ב 9,123 ₪, כאשר לשיטתו זהו הסכום אליו יש להתייחס.
לגוף העניין, הנתון הרלוונטי הוא מצב העסק שניהל האיש במועד הקרע. אין מקום לבחון טענות האשה לגבי העסק שלטענתה ניהל האיש במהלך החיים המשותפים, מן הבחינה הדיונית והמהותית גם יחד. מן הבחינה הדיונית, אין מקום לבחון הטענה מפני שחרף הודעת המומחה מיום 18/1/22 לא הגישה כל בקשה נוספת בעניין זה. מן הבחינה המהותית, גם אם התנהל עוסק מורשה זה או אחר, הדבר נעשה בתקופת החיים המשותפים, כאשר הרלוונטיות היחידה היא למועד הקרע.
התוצאה היא כי הרווחים מעסק זה שעמדו על 13,874 ₪ במועד הקרע, יאוזנו בין הצדדים.
שאלה שלישית: מה אופן חלוקת הרכוש?
מן הבחינה המשפטית, הצדדים נישאו בשנת 2004 ולפיכך חל בעניינם חוק יחסי ממון בין בני זוג –התשל”ג -1973, (להלן: “החוק”) אשר במרכזו סעיף 5 הקובע עקרון של חלוקה שווה לגבי כלל הנכסים שנצברו בתקופת החיים המשותפים.
בסעיף 8 (2) לחוק נקבע:
“בית המשפט רשאי לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג”
באשר לטענה בעניין פערי השתכרות, הלכה פסוקה היא לפנינו כי יש מקום לכך רק כאשר מדובר בפערי השתכרת קיצוניים, כאשר אחד הצדדים מתקדם באופן מטאורי בעוד השני יושב בביתו ואינו עובד כלל, וכאשר בן הזוג המתקדם מנע קידומו של בן הזוג הביתי.
ר’ עמ”ש 64963-04-21 פלוני נ’ פלוני (נבו, 23/2/2022); עמ”ש (מרכז) 56634-06-20 פלוני נ’ פלונית (15/2/21, נבו), ועמ”ש 31035-09-16 ש.ג נ’ ד.ג (נבו 20.4.17)).
מן הבחינה העובדתית, עיון בתלושי השכר לחדשים 8/18 עד 7/19 של שני הצדדים בחברת אלקטרוניקה, מעלה כי האיש משתכר 22,856 ₪ לחודש נטו בממוצע ומנהל את החברה העצמאית שהקים, בעוד האשה משתכרת 15,692 ₪ לחודש נטו בממוצע. באשר לטענת האשה בעניין המוניטין ואופן ההתקדמות של האיש בחברת אלקטרוניקה לעומת אופן ההתקדמות שלה, אמנם קיים הבדל בין השניים, אך נראה כי כל אחד מהם צעד במסלול הקידום הצפוי לו.
נמצא כי יכולותיו הכלכליות של האיש אכן עולות על אלה של האשה, אך אין מדובר במצב דברים בו צד אחד מתקדם באופן מטאורי בעבודתו בעוד השני יושב בבית ומגדל/ת את הילדים. לפיכך, אין מקום לחלוקה שאינה מחצה על מחצה ולכן יאוזנו הזכויות בשווה.
סיכומו של עניין, על מנת לאזן בין הזכויות יש לסכום הסכומים שאצל כל אחד מהצדדים:
הסכומים שיש לאזן ונמצאים אצל האיש הם אלה:
בגין כספים שהעביר האיש לבני משפחתו ביתר, יש לאזן 767,193 ₪;
בגין יתרת הזכות בחשבונות הבנק של האיש, יש לאזן 124,507 ₪;
בגין שווי מניות האיש באלקטרוניקה מול שווי מניות האשה, יש לאזן 194,175 ₪;
בגין העסק שניהל האיש עובד לפירוד, יש לאזן 13,874 ₪.
הסכום הכולל שצבר האיש ואותו יש לאזן עומד על 1,099,749 ₪.
הסכומים שיש לאזן ונמצאים אצל האשה הם אלה:
בגין ההפרש בין שווי זכויותיה הנזילות לשווי זכויות האיש באלקטרוניקה יש לאזן 454,523 ₪.
בגין המיטלטלין שמכרה ללא ידיעתו יש לאזן 10,000 ₪.
הסכום הכולל הוא 464,523 ₪.
ההפרש בין הסכומים הללו עומד על 635,226 ₪. האשה זכאית לקבל מחצית הסכום העומד על 317,613 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד עד היום, היינו 357,736 ₪.
לאור כל האמור לעיל, חלוקת הרכוש תתבצע באופן הבא:
האיש ישלם לאשה 357,736 ₪ בתוך 30 יום. היה ולא יעשה כן, יתווספו לסכום זה הפרשי ריבית מיום הגשת חוות הדעת, 2/5/22.
כל צד יעביר לרעהו מחצית הזכויות הנוספות במועד גמילתן, לפי הפסיקתאות שצורפו לחוות דעת המומחה שייחתמו בנפרד.
בעניין המניות, תגיש ב”כ התובעת פסיקתא נפרדת לחתימה.
כספי הבנק של הבן י. יישמרו אצל האב ויועברו אליו במועד שנקבע לכך.
סוף דבר, התוצאה היא כדלקמן:
תביעת האשה לחלוקת רכוש בתלה”מ 5258-08-19 מתקבלת בחלקה כאמור לעיל.
תביעת האשה לדמי שימוש ראויים בגין המכוניות בתלה”מ 68020-12-20, נדחית;
תביעת האיש לדמי שימוש ראויים בגין הדירה בתלה”מ14750-09-19, נדחית;
תביעת האיש לדמי שימוש ראויים בגין המיטלטלין בתלה”מ45859-06-22, נדחית;
תביעת האשה למזונות אשה וילדים בתלה”מ 5199-08-19, נדחית.
באשר להוצאות, שעה שחלק מן הטענות נדחו וחלקן נתקבלו, ההוצאות בהן היה מקום לחייב כל צד, מקזזות אלה את אלה ולכן אין מקום להשית חיוב בגין רכיב זה.
המזכירות מתבקשת לנתב פסק הדין לכלל התובענות ולאחר מכן לסגור התיקים.
ניתן היום, כ”ו סיוון תשפ”ד, 02 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
