לפני כב’ השופטת ענת אלפסי, סגנית הנשיא
התובע/הנתבע
האח הצעיר
הנתבעת/התובעת
התובעים הנוספים
בתמ”ש 8656-04-19
האחות (א)
האח (ד)
האחות (ס)
האח (ע)
יורשי האח (מ)
פסק דין
עניינו של פסק דין זה במחלוקת שנפלה בין חמישה אחים לגבי הזכויות בדירת הוריהם המנוחים. האח הצעיר טוען כי שאר האחים הסתלקו מחלקם בעזבון לטובתו, בעוד האחים טוענים כי עשו כן בהסתמך על הבטחת האח הצעיר להעביר אליהם תשלום לאחר שימכור את הדירה.
רקע והליכים:
הצדדים הם אחים, ילדיהם של האם המנוחה אשר נפטרה ביום 14/7/08 והאב המנוח אשר נפטר ביום 22/8/09. הנכס שנותר בעזבונם הוא דירת מגורים באזור הדרום.
כשנה לאחר מכן, ביום 6/6/10 , נפטר אחד משבעת האחים וביום 19/10/10 ניתן צו ירושה אחר עזבונו לפיו יורשיו הם רעייתו (מחצית) ושני ילדיו (רבע לכל אחד מהם).
בשנת 2013 נערכה שיחה בין כלל האחים בעניין חלוקת העזבון. רובם המכריע של האחים טוענים כי האח הצעיר הבטיח להם שיטפל במכירת הדירה ולאחר מכן יעביר להם חלקם בתמורה בניכוי הוצאותיו, כאשר בהסתמך על כך חתמו על תצהירי הסתלקות לטובתו. האח הצעיר טוען כי האחים הסתלקו לטובתו בשל כך שהוא דאג לכלל צרכי ההורים בעת חייהם, מבלי שהבטיח להם דבר בגין מכירת הדירה.
ביום 21/10/13 חתמו האחים (א), (פ), (ד) ו(ס) על תצהירי הסתלקות מעזבון האב המנוח לטובת האח הצעיר. ביום 9/9/14 חתמו האחיות (ס) ו(פ) על תצהירי הסתלקות מעזבון האם המנוחה לטובת האח הצעיר וביום 1/12/14 חתם האח (ד) על תצהיר הסתלקות כאמור.
האחות (א) היתה בזמנים הרלוונטים בהליך פשיטת רגל בגינם לא ניתן היה לקבל תצהיר הסתלקות מטעמה. במסגרת הליך הכינוס, הוסכם כי האח הצעיר יעביר 85,000 ₪ לקופת הכינוס בגין חלקה בדירה ובכפוף לכך תקבל הפטר מכלל חובותיה. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה ביום 14/1/16 אשר לאחריו קיבלה הפטר.
ביום 28/3/16 ניתן צו ירושה אחר עזבון האב המנוח וביום 14/8/16 ניתן צו ירושה אחר עזבון האם המנוחה, לפיהם הבן הצעיר יורש 4/7, הבת (א) יורשת 1/7, הבן (ע) יורש 1/7 ויורשי הבן המנוח (מ) ז”ל יורשים אף הם 1/7.
ביום 27/1/16 הגיש האח הצעיר תביעה לפירוק שיתוף בדירה (תמ”ש 21522-11-16) באופן בו תימכר ותמורתה תחולק בין האחים על פי צו הירושה. אלמנתו של האח המנוח הגישה כתב הגנה בו הודיעה כי מסכימה לפירוק השיתוף. כתבי הגנה נוספים לא הוגשו, דיון לא התקיים וביום 11/5/17 הודיע האח הצעיר כי מבקש למחוק תביעתו לפירוק שיתוף הואיל והאחים מעוניינים להגיע להסכמה ביניהם. לפיכך, התביעה נמחקה והתיק האמור נסגר.
ביום 10/5/17 הגיעו האח הצעיר והאח (ע) להסכם לפיו האח (ע) יפנה את דירת ההורים המנוחים תוך 60 יום, כאשר האח הצעיר לוקח על עצמו לסלק את מלוא החובות שצבר אחיו (ע) כלפי הרשויות, מבלי לדרוש תשלום דמי שימוש ראויים בגין הדירה.
האח (ע) לא קיים ההסכם וביום 25/7/17 הגיש האח הצעיר תביעה לפינויו מהדירה על יסוד ההסכם האמור (תמ”ש 56674-07-17), האח (ע) הגיש כתב הגנה, בטענה כי האח הצעיר הבטיח לו ולכלל האחים כי יקבלו תשלום לאחר מכירת הדירה. לכתב ההגנה הצטרפו גם האחים שחתמו על תצהירי ההסתלקות בטענה כי הם קיבלו אותה הבטחה מהאח הצעיר ובהתבסס עליה חתמו על תצהירי ההסתלקות. בדיונים הובהר כי לא ניתן לברר טענותיהם במסגרת הצטרפותם לכתב ההגנה של האח. בדיון מיום 29/1/17 הגיעו התובע והנתבע להסכמה בדבר סילוק כלל טענותיהם ההדדיות, לרבות פינוי הדירה עד ליום 28/1/18. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין ובכך נסגר גם הליך זה.
ביום 29/1/18 הגיש האח (ע) תביעה לביטול פסק הדין (בתמ”ש 66448-01-18) בהתייחס למועד פינוי הדירה, אך לדיון שנקבע לא טרח להתייצב ולכן ביום 1/7/18 נמחקה התביעה. ביום 15/2/18 הגיש האח (ע) בקשה לצו הגנה כלפי האח הצעיר (ה”ט 27858-02-18) אך גם לדיון שנקבע בעניינה לא טרח להתייצב ולכן גם היא נמחקה.
בחלוף מספר חדשים בוצעה העברת הזכויות של (ע) לאח הצעיר בלשכת רישום המקרקעין.
בהמשך הגיע האח הצעיר להבנה בדבר העברת תשלומים גם עם אלמנתו של האח (מ) ז”ל ובהתאם לכך בוצעה העברת הזכויות שלהם לאח הצעיר בלשכת רישום המקרקעין.
עוד בהמשך הגיע להבנה בדבר העברת תשלומים עם האחות (פ) וגם זכויותיה עברו אליו בלשכת רישום המקרקעין.
ביום 11/3/19 נערך הסכם מכר בין האח הצעיר לבין צד שלישי, לפיו מוכר לו את הזכויות בדירה תמורת 650,000 ₪ וביום 13/3/19 נרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכש.
ביום 1/4/19 הגיש האח הצעיר תביעה להעברת זכויות כלפי אחותו (א) (במסגרתתמ”ש 1333-04-19) על יסוד ההסכם בהליך פשיטת הרגל, כאשר הוא מציין כי חרף ההסכם לא הסכימה לחתום על פסיקתא לפיו זכויותיה עוברות אליו.
בכתב ההגנה טענה האחות (א) כי האח הצעיר סיכם מול שאר האחים שכל אחד מהם יקבל סכום השווה ל 1/7 משווי הדירה והוא אינו מקיים הבטחתו כלפיהם. עוד טענה כי גם היא עצמה אמורה היתה לקבל סכום גבוה יותר.
ביום 15/4/19 עתר הצעיר לאפשר לו להפקיד בקופת בית המשפט 7,857 ₪ (ההפרש הנטען על ידי (א)), על מנת לאפשר לו קיום הסכם המכר עליו חתם לגבי הדירה. ביום 21/5/24 ניתנה החלטה המתירה לו לעשות כן, לצד חתימת האחות על מסמכי המכירה.
ביום 3/4/19 הגישו האחות (א), האח (ע), האח (ד) והאחות (ס) תביעה לגבי חלקם בעזבון כנגד האח הצעיר, אליו צירפו כנתבעים פורמליים את יורשי האח (מ) ז”ל (במסגרתת”ע 8658-04-19) בו חזרו על טענתם לפיה סוכם בין האחים שהאח הצעיר ימכור את הדירה ויחלק תמורתה בין כלל האחים בחלקים שווים, כאשר בכפוף לכך חתמו על תצהירי ההסתלקות. הואיל והאח לא קיים התחייבותו כלפיהם, רשאים לחזור בהם מהסתלקותם ולקבל חלקם בעזבון. בכתב ההגנה טען הצעיר כי מדובר בהסתלקות מוחלטת ללא כל תנאי אחר, צווי ירושה ניתנו כדין ולכן יש לדחות התביעה.
ביום 3/10/19 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה, בה נקבע כי ב”כ הצדדים ישוחחו עם עורך הדין אשר טיפל בתצהירי ההסתלקות על מנת להבהיר הדברים ולקדם הסכמה, אך הדבר לא צלח. ביום 11/11/20 וביום 30/12/21 התקיימו דיוני קדם משפט נוספים בהם נעשו ניסיונות נוספות לקדם הסכמה, לרבות הפניה לגישור, אך הדבר לא הניב הסכם. בהעדר הסכמה נקבע מועד לישיבת הוכחות לצד מועדים להגשת מוצגים.
ביום 22/2/23 הצדדים הגישו תיקי מוצגים, לקראת ישיבת ההוכחות. ביום 15/6/23 התקיימה ישיבת הוכחות, בה העיד תחילה עורך הדין שערך את תצהירי ההסתלקות, לאחר מכן העידו בעלי הדין, ולבסוף העידה האחות (פ).
בתום ישיבת ההוכחות נעשה ניסיון נוסף לקדם הסכמה, אך הדבר לא נסתייע ולכן נקבעו מועדים להגשת סיכומים. הסיכומים הוגשו בת”ע 8658-04-19 לגבי שתי התובענות. לצערי, פסק הדין ניתן רק כעת, בשל רצף אירועים טראגיים במשפחתה המורחבת של הח”מ ועם הצדדים הסליחה. מכאן, לגוף העניין.
עיקרי טענות האחים:
טוענים כי האח הצעיר הבטיח שידאג להם, ימכור את הדירה ולאחר ניכוי הוצאותיו יעביר להם כספים בגין חלקם בעזבון, תוך שהוא מסביר להם כי על מנת לאפשר הדבר עליהם לחתום על תצהירי הסתלקות לטובתו.
עוד טוענים כי חתמו על תצהירי ההסתלקות רק לאחר ששוכנעו על ידי האח ועורך הדין גם יחד כי אין הם מוותרים באמת על זכויותיהם בדירה, אלא מדובר בהליך פרוצדורלי בלבד, שכן עדיף כי אדם אחד יטפל בצווי הירושה ועם סיום ההליך ומכירת הדירה יחלק ביניהם הכספים שווה בשווה.
טוענים כי האח הצעיר שכנע אותם למחוק תביעה לפירוק שיתוף על מנת למנוע הקרע במשפחתם, בכך טען שהבטיח להם שוב כי לכשתימכר הדירה תחולק התמורה בין כלל היורשים. כאן המקום לציין כי ההיפך הוא הנכון, מדובר בתביעה לפירוק שיתוף שהגיש הצעיר כלפי האחים ואותה ביקש למחוק בטענה כי מתנהל מו”מ כולל מול כלל האחים.
טוענים כי כולם אנשים קשיי יום המתקיימים בצורה בסיסית ביותר והאח הצעיר ניצל תמימותם, לרבות (ע) ו(א).
האחות (א) טוענת כי האח הצעיר ניצל מצוקתה הכלכלית והציע לרכוש חלקה בדירה תמורת תשלום 85,000 ₪ לטובת קופת הכינוס, אף כי סכום זה נמוך מחלקה בעזבון שכן הערכת השווי של הדירה עומדת על 650,000 ₪. בהיותה בעלת 1/7 הזכויות היה עליה לקבל כ- 93,000 ₪. טענה כי הסכימה מתוך הנחה שגם שאר האחים יקבלו כל אחד את חלקו.
באשר למסגרת המשפטית, בכתב התביעה טענו האחים לעושק, הטעיה, מצג שווא, עשיית עושר ולא במשפט. עוד טענו כי רשאים לחזור בהם מן ההסתלקות בדומה להסתלקות ממתנה, הואיל והאח הצעיר התנהג כלפיהם באופן מחפיר. בכתב התביעה טענו כי מטעם זה יש לבטל את צו הירושה שניתן ולהוציא תחתיו צו ירושה חדש, לפיו כל אחד מהאחים מקבל 1/7 מהעזבון. בסיכומים לא חזרו על דברים אלה, אלא טענו כי נוצר הסכם נאמנות בעל פה בין האח הצעיר לבין שאר האחים, מכח מערכת אמון שהיתה ביניהם כאחים. מטעם זה, סבורים כי זכאים לקבלת חלקם בעזבון ההורים המנוחים, היינו הדירה.
עיקרי טענות האח הצעיר:
טענתו המרכזית היא כי תצהירי ההסתלקות נעשו מתוך הבנה מלאה ומתוך הסכמה מלאה של האחים להסתלק מחלקם בעזבון, תוך דחיית כלל טענותיהם לגבי הסכמות בעל פה.
טוען כי הסיבה להסכמה נעוצה בידיעתם של האחים לגבי העובדה שהוא רכש את הדירה עבור הוריו המנוחים, על מנת שיגורו בה ואף דאג לכלל צרכיהם של ההורים לעת זקנה. בנוסף, על הדירה רבצו עיקולים וחובות והוא דאג לסלקם מכספו ומכספי הלוואה שנטל.
בהמשך טוען כי לכל אחד מהאחים שהסתלקו היתה סיבה טובה לעשות כן. התצהירים נחתמו לאחר שהאחים הבינו באופן ברור לחלוטין את משמעותו ואת סופיות ההליך.
טוען כי בנוסף על תצהירי ההסתלקות, ביום 18/5/15 חתמו האחים על הסכם ולפיו מלוא הזכויות בנכס יועברו אליו ואין להם כל טענה בעניין זה.
בכתב ההגנה גם טען להתיישנות, אך בסיכומיו לא העלה עוד טענה זו ומכאן שזנח אותה, ככל בשל כך שלא חלפו שבע שנים ממועד חתימת תצהירי ההסתלקות ועד הגשת התביעה.
לגבי האחות (א), טוען כי ביום 21/10/13 חתמה על תצהיר הסתלקות לטובתו. הואיל והיתה נתונה בהליכי פשיטת רגל, פנה למנהל המיוחד, כאשר בשיתופה של (א) הסכימו על עריכת שומה לנכס ולפיה הוערך הנכס ב- 650,000 ₪. נוכח ההוצאות הרבות שהוציא מכיסו, ללא השתתפות מי מהאחים הוסכם באישור המנהל המיוחד ובהסכמתה המלאה של (א) כי חלקה בנכס יעמוד על 85,000 ₪ . חרף הסדרת התשלום וקבלת הפטר, אחותו (א) סירבה לשתף פעולה בהעברת הבעלות. הצעיר טוען כי פנה לנאמן לאכוף ההסכם אך נדחה מחוסר סמכות. טוען כי התקשר עם רוכש פוטנציאלי למכירת הנכס אלא ש(א) סירבה לחתום על ההסכם ללא כל הצדקה.
לגבי האח (ע), טוען כי מאחר והנכס היה תפוס על ידו, הגיע עימו להסכם בדבר פינוי הדירה כנגד פירעון מלוא החובות על ידי האח הצעיר. טוען כי האח (ע) הפר התחייבותו על פי ההסכם ולכן נאלץ להגיש כנגדו תביעת פינוי, כאשר במסגרתה ניתן תוקף של פסק דין להסכמתם. גם לאחר הסכמה זו היה עליו להשקיע זמן רב בפינויו בפועל אך לבסוף הדבר נעשה וזכויותיו של האח (ע) בדירה עברו לבעלותו של הצעיר.
טוען כי מן הבחינה המשפטית יורש המסתלק מחלקו בעזבון אינו נחשב עוד יורש ולכן משעה שחתמו על הסתלקותם אינם זכאים לדבר. מוסיף כי בהסתמך על תצהירי ההסתלקות, הדירה נרשמה בבעלותו ונמכרה. עוד טוען כי אינו חייב להתחלק עימם בתמורת הדירה, אך לפנים משורת הדין, כמחווה של רצון טוב ועל מנת לשמור על יחסי משפחה תקינים, יסכים לפצותם בסכום של 5,000 ₪ עד 10,000 ₪.
דיון והכרעה
מן הבחינה המשפטית, כפי שצויין לעיל, בכתב התביעה טענו האחים כי תצהירי ההסתלקות נחתמו על יסוד התחייבות אחיהם הצעיר להעביר להם חלקם בתמורת הדירה ומשעה שהפר התחייבותו יש לבטל תצהירי ההסתלקות וליתן צו ירושה לפיו כל אחד יורש 1/7 מהעזבון. בסיכומים לא חזרו עוד על טענות אלה אלא טענו לקיום הסכם נאמנות בין האחים האח הצעיר, אשר מכוחו זכאים לקבל חלקם בעזבון.
מצידו של האח הצעיר, בכתב ההגנה טען כי תצהירי ההסתלקות תקפים כאשר הוא מכחיש טענת האחים לגבי ההתחייבות כלפיהם. עוד טען כי משעה שהסתלקו מחלקם בעזבון,
הם אינם בגדר יורשים ולכן אינם זכאים לקבל דבר. בסיכומיו כלל לא התייחס לטענת האחים בדבר הסכם הנאמנות בעל פה. עם זאת, ציין כי יסכים לשלם להם סכום בו נקב על מנת לסיים ההליך בהסכמה.
נמצא, איפוא, כי חלה הרחבת חזית כפולה מטעם שני הצדדים. יש להניח כי לאחר שמיעת הראיות השכילו להבין שרק באמצעות דיון בשאלת תוקף צווי ההסתלקות לצד שאלת קיומה של ההתחייבות ומשמעותה הכספית, ניתן יהיה להכריע בסכסוך ולסיים אותו.
מן הבחינה העובדתית, בעניין שלפנינו, עיון בכלל העדויות והמוצגים מוביל למסקנה כי האח הצעיר הבטיח לכל אחיו ואחיותיו כי לאחר שימכור את הדירה ייתן לכל אחד מהם סכום כספי או שווה ערך לו בגין חלקו בדירה, בשים לב להוצאותיו בגין הדירה. בהסתמך על התחייבותו זו חתמו רובם על תצהירי ההסתלקות מן העזבון לטובתו, כאשר הם מבינים היטב משמעותה הסופית של ההסתלקות. הלכה למעשה, האח הצעיר קיים התחייבותו כלפי כולם, למעט האח (ד) והאחות (ס), כפי שיפורט להלן.
ראשית, עיון בעדותו של עו”ד (ט) אשר ערך את תצהירי ההסתלקות (ומסר עדותו המפורטת לאחר קבלת הסכמת שני הצדדים להסרת החסיון), מעלה כי האח הצעיר התחייב כלפי אחיו להעביר להם חלקם בדירה ובהסתמך על כן חתמו על תצהירי ההסתלקות, כאשר הם מניחים כי גם הסכם המכר ייחתם במשרדו של עורך הדין, באופן שיבטיח כי אכן יקבלו חלקם בתמורת הדירה.
בעניין ההסתלקות לצד ההבטחה העיד עו”ד (ט) (בעמ’ 15 ש’ 16-1 לפרוטוקול)
“בעקרון הייתה הסתלקות ואמרו שסומכים על הצעיר ובזה זה נגמר. הכוונה סומכים עליו שלא ירמה אותם או (מ)ו כזה. הצעיר, כמו שאני מבין והבנתי, הוא היה האח היותר משפיע במשפחה. הבנתי ממנו שהוא רכש את הבית להורים, הוא שילם. לא ווידאתי שזה נכון, אני אומר שזה מה שהוא אמר. מאחר שהמצב היה בין המשפחה, האחים, למעט אח אחד שלא עלינו כבר לא איתנו, המצב היה משפחה רגילה מבחינת יחסים, הם היו מצוינים בין כמעט כל אלה שיושבים פה. מכוח זה ומכוח זה שאולי הוא רכש בעבר, הם אמרו שסומכים עליו ועליי. שאלתי מה הכוונה עלי? הם אמרו שאם הדירה תימכר הם רוצים שאני אטפל בזה ומצפים לקבל כספים מהצעיר…
הבהרתי להם באופן חד משמעי שההסתלקות שלהם מוחלטת, כלומר ביום שהוא יירשם, הוא יהיה בעל הבית. זהו.
(ההדגשות כאן ובכל מקום בהמשך הן שלי, ע.א.)
עוד בעניין סופיות תצהירי ההסתלקות העיד עו”ד (ט) (עמ’ 15 ש’ 25-20 לפרוטוקול):
“ש. “הסברת את כל המשמעות של ההסתלקות שבעצם לא יקבלו כלום?
ת. לא אמרתי לא יקבלו כלום. אמרתי שההסתלקות שלהם מוחלטת מהעיזבון, כלומר שאם הוא יירשם כבעל הנכס, זה על שמו. המסמך אומר אתם מסתלקים מהעיזבון. כולם אנשים אינטליגנטים ומבינים על מה חתמו”.
בעניין מערכת היחסים הפנימית בין האחים, העיד (עמ’ 17 ש’ 26-18 לפרוטוקול):
“….. אמרתי שהמוטו היה בגדול שהצעיר היה צריך לפצות את האחים שלו כי הם סיכמו אתו דברים. לא נכנסתי למה סיכמו. לא ביקשו שאערוך הסכם בין יורשים. אני עושה 100 כאלה בשנה. אם היו רוצים הסכם בין יורשים הייתי אומר להם שצריך להוציא צו ירושה ולערוך הסכם בין יורשים כמקובל. הם באו בידיעה ובהכוונה כבר שהם הולכים לעשות תצהירי הסתלקות אבל הם מסתדרים עם אח שלהם והתפלאתי שזה לא נעשה אצלי והבנתי שלא קיבלו שום דבר מאח שלהם. זה לא היה רוח הדברים כשהם היו אצלי. רוב האנשים קשיי יום ולא אנשים שיש להם מיליונים. אם היה וויתור מוחלט שהכירו בזה שהבית שלו מלכתחילה שקנה להורים זה סיפור אחד, אך זה לא מה שהובטח להם ממה שדיבר אתי או אתם. הוא אמר שיפצה את האחים שלו. לא נכנסתי לפרטים.”
ועוד חידד בעניין התחייבותו של הצעיר (בעמ’ 18 ש’ 15-5 לפרוטוקול):
“ש. להזכיר שהם באו לחתום על הוויתור?
ת. אין יותר ברור ממה שאמרתי. אמרתי להם שאני יודע שהצעיר אמר שהוא יפצה אותם. אמרתי את זה גם קודם.
…
“הם חתמו על תצהיר הסתלקות לא כולם יחד. אף אחד לא שאל אותי שאלות. הם סיכמו דברים עם הצעיר ואני האמנתי סובייקטיבית שהוא יפצה אותם, בקיזוז אולי מה שהוא שילם להורים וכל אחד יקבל מה שיסכמו ביניהם. לא חשבתי לרגע שנגיע למצב שימכור את הבית ולא ייתן לאחים שלו כסף”.
בעניין ידיעתו האישית על התחייבותו של הצעיר העיד (עמ’ 18 ש’ 26-21 לפרוטוקול)
“ש. זה סותר את העדות שלך.
ת. זה לא סותר שום עדות שלי. הוא אמר אני אפצה אותם בכסף כשהדירה תימכר. את זה הוא אמר לי.
ש. האם שמעת את זה ממנו?
ת. ממנו שמעתי וגם מהם.”
ועוד העיד (עמ’ 18 ש’ 30 – עמ’ 19 ש’ 3 לפרוטוקול):
“לא שכנעתי אף אחד. הם שוכנעו ע”י הנתבע ועובדתית באו לחתום. תצהיר וויתור מותנה, אין דבר כזה, בכלל לא השתמשנו במילים האלה. אני לא יודע מה האחרון התחייב בפני התובעים, אני יודע מה הוא אמר לי. הוא אמר שיפצה את האחים שלו בכסף או משהו כזה אחרי שתימכר הדירה. גם המכירה הייתה צריכה להיות אצלי. הוא נתן לי לחשוב ולאחרים לחשוב שהדירה תימכר דרכי וברגע שתימכר הוא יישב אתם ויגיע אתם להסכמות כמה מפצה ויחלק מה שאפשר ביניהם. אני מדגיש שבדיעבד נודע לי שההסתלקות לא הייתה כי כל אחד רצה להסתלק, אלא היו עוד סיבות להסתלקות. חוץ מזה שהם סמכו עליו”.
בנוסף העיד כי התחייבותו של הצעיר נעשתה בהתחשב בסיוע שהעניק להוריו, אך לא בניגוד אליה, ואלה דבריו (עמ’ 19 ש’ 23-11 לפרוטוקול):
“ש. אתה גם לא שמעת את הצעיר מבטיח להם הבטחות בנוכחותך?
ת. הוא אמר לי. לא שאני זוכר, אני זוכר רק מה אמר לי.
ש. כשנאמר בסעיף 3 וגם בסעיף 2 לכתב התביעה שהוויתור נעשה לאחר ששוכנעו ע”י הנתבע וב”כ עו”ד (ט) כי אין הם מוותרים באמת על זכויותיהם בדירה אלא מדובר בהליך פרוצדורלי בלבד, זה נכון או לא נכון?
ת. קודם כל לא שכנעתי אף אחד, נתחיל בזה. לא יודע מה זה הליך פרוצדורלי, אני רק יודע שהם סמכו עליו והוא היה צריך כמו שהוא אמר לי, לפצות אותם בכסף.
ש. איך אתה יודע שהתכוון בכסף?
ת. כי הוא אמר לי.
ש. נכון שהוא גם אמר לך שהם מוותרים לו כי הוא זה ששילם את כל ההוצאות ותמך בהורים ושילם כספים על הבית?
ת. לא. אני לא מתבלבל. הוא אמר לי שבעבר הוא קנה את הדירה להורים והוא טיפל בהורים והוא יערוך התחשבנות עם האחים שלו ומה שמגיע להם הם יקבלו. מה יותר ברור מזה?!
ש. מפנה לסעיף 4, שם כתוב שבמעמד החתימה על תצהיר הוויתור הבהרת להם שכשתימכר הדירה התמורה תחולק ביניהם שווה בשווה.
ת. אם המכירה הייתה מתבצעת דרכי, לא היינו פה היום. הייתי אומר לצעיר תשב עם האחים שלך ותן לי הוראות בלתי חוזרות כנאמן כדי לבצע להם את פעולות ההעברה. אם הוא היה אומר לי שלא מסכים לתת להם כלום, לא הייתי מסכים לערוך את ההסכם כי אני לא מוכן שהם ייפגעו. הראייה לכך שהעסקה לא נעשתה אצלי. הייתה לזה סיבה.”
עוד העיד כי הופתע לגלות שהאח הצעיר מכר את הנכס באמצעות משרד עו”ד אחר, ככל הנראה מפני שידע כי אם ייערך ההסכם במשרדו הכספים יחולקו כפי שהתחייב ואלה דבריו (עמ’ 21 ש’ 29-25 לפרוטוקול):
“ש. אמרת קודם שלא האמנת שהצעיר לא ירמה אותם. אח”כ גם אמרת שהוא נתפס בעיניך כאדם אמין ועכשיו כשאני מראה לך את המסמך הזה, אתה לא סבור שהצעיר מילא כל ההתחייבויות שלו כלפיה כמו שהוא סיפר ?
ת. מדברייך אני מבין שאכן היו לצעיר התחייבויות כלפי האחים שלו ואני לא מבין כלום מהמסך אני רק יודע שהצעיר, עד שהוא לקח את התיק ממני, הדעה שלי עליו השתנתה. הוא נתפס בעיניי כאדם אמין מאוד בזמנים שטיפלתי בו, טיפלתי בו בעוד דברים ולא רק בזה ואחרי זה התעוררו בי ספקות כאלו ואחרות.
ש. וזה בגלל שלקח לך את התיק?
ת. לא בגלל זה. זה שהוא לקח את התיק זו תוצאה. העסקה של הדירה בכלל לא בעניין כספי בכלל, זה לא מעניין אותי. העסקה הייתה אמורה להיות במשרדי ואת זה גם האחים הבינו. כשהוא עשה לא במשרדי, האמינות שלו נפגעה בעיניי.
ש. אתה משער עכשיו?
ת. אני אומר מה אני חושב. הוא לא אמר לי כלום, הוא בא ולקח את התיק מהמשרד שלי, נקודה. הוא רצה ללכת לעו”ד אחר שלא ידע את יוסף. זה מה שאני חושב. לא יודע למה הם חתמו ומה הוסבר להם.
סיכומו של עניין, על פי עדותו של עורך הדין, האח הצעיר התחייב לפניו ולפני אחיו כי יפעל למכירת הדירה ולחלוקת התמורה ביניהם (לאחר ניכוי הוצאותיו), כאשר בהסתמך על כך חתמו על תצהירי הסתלקות שאת משמעותם הבינו היטב.
שנית, מעדותו של האח הצעיר עצמו עולה כי הלכה למעשה קיים הבטחתו כלפי כלל האחים, למעט האח (ד) והאחות (ס). ואלה דבריו (עמ’ 23 ש’ 29-22 לפרוטוקול):
“לגבי (ע), בזמנו כב’ השופטת פסקת שהוא יצא מהבית והוא השאיר הרבה חובות. עו”ד (ט) נתן לו מכתב עם כל הסיכום. אמרתי ל(ע) שיש לנו דיון אצלך ומה שהשופטת תחליט, מה שמגיע לך. הצעתי שאני אשלם כל החובות של הבית והוא יוצא מהבית עכשיו. אני גם אשפץ את הבית וכל החובות שלו אני אשלם ושיחתום על המסמך הזה אצל עו”ד (ט). הוא בא אל עוה”ד, עוה”ד הסביר לו והוא חתם על וויתור.
מה שנשאר זה (ד) ו(ס). המחיר של הבית היה אז כשקניתי אותו מעמיגור 34,000 ₪ והיו עיקולים על הבית, גם עיקול של (א) על הבית, גם עיקול של (ע). (ד) היה בפש”ר והוא ידע שהכסף ילך לטמיון, לגורמים אחרים ולא אליו. אני הייתי גר מעל ההורים שלי”
(ההדגשה היא שלי, ע.א.)
שלישית, עיון בעדותה של האחות (א), מעלה כי האח הצעיר קיים התחייבותו כלפיה.
כפי שצויין לעיל, האחות (א) חתמה על תצהיר הסתלקות בשנת 2013. ואולם, בבואו של האח הצעיר לטפל בצו הירושה, היתה נתונה בהליך פשיטת רגל ולכן הרשם לענייני ירושה לא אישר הסתלקותה מחלקה בעיזבון. זוהי הסיבה לכך ששמה הופיע כיורשת 1/7 על פי צו הירושה. הלכה למעשה, העובדה שהאח הצעיר הפקיד בקופת העזבון 85,000 ₪, המשקפים את חלקה בעזבון, מלמדת על כך שאכן התחייב להעביר אליה ואל שאר האחים תשלום המשקף את חלקם בעזבון בניכוי הוצאותיו.
למען הסדר הטוב יצויין כי לא היתה כל רלוונטיות לטענתה הראשונית בדבר בטלות הסתלקותה, הואיל וההסתלקות האמורה כלל לא נתקבלה בשל היותה בהליכי פשיטת רגל.
פועל יוצא נוסף מכך שקיבלה הכספים הוא כי יש לקבל טענתו המשפטית של הצעיר כלפי (א) לפיה עליה להעביר אליו זכויותיה בדירה. הלכה למעשה, קיבלה (א) סכום המשקף 1/7 ממחיר התמורה בניכוי הוצאותיו של הצעיר, בדיוק כפי שטענה לגבי התחייבותו כלפי האחים. על פי הערכת השמאי אשר מונה בהליך פשיטת הרגל, מסגרת הליך הכינוס , ערכו של הנכס במצבו כתפוס היה 520,000 ₪ וכפנוי 650,000 ₪. העובדה שקיבלה 85,000 ₪ משמעותה כי קיבלה 1/7 מהתמורה שנתקבלה עבור הבית בהפחתת הוצאות בסיסיות. בנוסף, מדובר בתשלום לגביו סוכם מפורשות בין בא כוחה לבין הנאמן בהליך פשיטת הרגל, כאשר ביום 14/1/16 קבע בית המשפט של פשיטת רגל לפיו הסכמה זו הכוללת גם את הסכמת החייבת (היא (א)) מקבלת תוקף של החלטה. עם קבלת התשלום, אכן קיבלה הפטר. בנוסף, האחות (א) העידה כי הסיבה היחידה לכך שהתנגדה לחתום על המסמכים הנדרשים לשם העברת הזכויות לאחיה הצעיר, היה רצונה להגן על כלל האחים (עמ’ 28 ש’ 32-26). נמצא כי האחות (א) אכן מחוייבת להעביר לאח הצעיר את חלקה בדירה.
רביעית, עיון בעדותו של האח (ע), מעלה כי האח הצעיר קיים התחייבותו כלפיו:
מן ההליכים הקודמים שפורטו לעיל, עולה כי האח הצעיר פרע את כלל חובותיו של האח (ע) לרשויות בתקופה בה האח (ע) המשיך להתגורר בבית ההורים ללא כל תשלום, כאשר על יסוד נתון זה התחייב האח (ע) לפנות את דירת ההורים המנוחים, כאמור בהסכם ביניהם מיום 10/5/17. עצם קיומה של הסכמה זו, מלמדת על כך שהאח הצעיר ראה עצמו מחוייב כלפי אחיו (ע) בגין חלקו בעזבון, על יסוד ההתחייבות לכלל האחים.
כאן המקום לציין כי טענותיו של האח (ע) לגבי תצהירי ההסתלקות כלל אינן רלוונטיות, הואיל ומעולם לא חתם על תצהיר כאמור. המסמך שעליו חתם הוא ההסכם מיום 10/5/17. כפי שצויין לעיל, האח (ע) לא פינה הדירה במועד ולכן נאלץ האח הצעיר להגיש כלפיו תביעת פינוי בתמ”ש 56674-07-17, במסגרתה ניתן ביום 29/1/17 תוקף של פסק דין להסכמה האמורה.
חמישית, עיון בעדותה של האחות (פ) מעלה כי האח הצעיר קיים התחייבותו כלפיה:
מדובר באחות שלא הגישה כל תביעה, אך בעדותה מסרה כי היתה נוכחת בשיחה בה השתתפו כלל האחים והסתמכה על דברי אחיה ועל דברי עורך הדין לפיהם כל אחד יקבל חלקו לאחר ניכוי ההוצאות. בנוסף ציינה כי הגיעה עם אחיה הצעיר להסכמה לפיה תקבל את חלקה ולאחר שהעביר לה 54,000 ₪ חתמה לו על כך שקיבלה את המגיע לה (עמ’ 34 ש’ 21-3 לפרוטוקול). כפי שצויין לעיל, האחות (פ) לא הגישה כל תביעה כנגד האח הצעיר.
למען השלמת התמונה יצויין כי האח הצעיר צירף לתיק המוצגים מטעמו מסמך מיום 1/6/19 לפיו מתחייב להעביר לאחותו (פ) 80,000 ₪ (עמ’ 99 לתיק המוצגים מטעמו), כך שאפשר כי בפועל שולם סכום אחר. כך או אחרת, עצם העובדה שהאח הצעיר העביר כספים לאחותו (פ), מלמדת על כך שאכן התחייב לעשות כן.
שישית, עיון בעדויות מעלה כי הצעיר קיים התחייבותו גם כלפי יורשי אחיו (מ) ז”ל:
כפי שצויין לעיל, אלמנתו של האח מדובר בגיסה שלא הגישה תביעה ואף לא העידה.
הצעיר עצמו ציין בעדותו כי עמד בהתחייבותו כלפיה והעיד (בעמ’ 24 ש’ 8):
“(מ) שנפטר שילמתי כל הדברים”.
מעדותה של האחות (פ) (עמ’ 35 ש’ 5-1 לפרוטוקול) עולה כי הצעיר העביר 15,000 ₪ לכל אחד מילדיו של האח המנוח (מ) ז”ל, ככל הנראה נוסף על התשלומים שהעביר לאלמנתו.
נמצא כי גם לגבי אחיו (מ) ז”ל מימש הצעיר קיים התחייבותו ומכאן כי אכן התחייב.
בסיכום ביניים, נמצא כי הצעיר קיים את התחייבותו כלפי ארבעה מתוך ששת אחיו: לאחותו (א) שילם 85,000 ₪ באמצעות קופת הכינוס; לאחיו (ע) סילק כלל החובות בגין מגוריו בבית ההורים; לאחותו (פ) שילם סכום שהיה מקובל עליה; וגם לאלמנתו ויתומיו של אחיו המנוח (מ) העביר כספים. כל זאת, בשל ההתחייבות שהתחייב כלפיהם במשרדו של עו”ד (ט), כאשר הוא עצמו מודה כי כל שנותר הוא עניינם של אחיו (ד) ואחותו (ס). עוד עולה כי הסכום הרלוונטי לחלוקה הוא 85,000 ₪, כפי שקיבלה האחות (א).
למען הסדר הטוב יצויין כי טענתו של הצעיר לגבי המסמך שצורף כנספח ב’ לתיק המוצגים מטעמו (עמ’ 50) מעוררת קושי, לשון המעטה.
מדובר בדף אשר בראשו מצויין התאריך 18/5/15, בחלקו הראשון צויין כי האחים מודיעים שדירת ההורים המנוחים שייכת באופן בלעדי לצעיר, הואיל והוא זה שטיפל בהוריו והלווה להם כספים לשם רכישת השיפוץ הבית ובהמשכו של הדף לכאורה נמצאות חתימות של הבת (פ), הבת (א), והבן (ע). חתימתם של (ד) ו(מ) אינה ברורה וחתימתן של (ס) ו(מ) כלל אינה קיימת. המסמך אינו מגובה בתצהיר.
האח (ד) טען כי מעולם לא חתם על מסמך זה (עמ’ 26 ש’ 13-4) תוך שהוא מצביע על ההבדל המשמעותי בין החתימה הנטענת על מסמך זה לבין חתימתו על כתב הוויתור.
באת כוחו של הצעיר ציינה “יש לנו את המקור, נגיש לתיק” (עמ’ 26 ש’ 13 לפרוטוקול) אך בפועל לא הוגש מטעמו דבר. במצב דברים זה של הימנעות מהבאת ראייה, פועלת כלפיו החזקה שלפיה אילו היה מגיש את המסמך היה המסמך פועל לרעתו (ע”א 27/91 קבלו נ’ שמעון בע”מ, פ”ד מ”ט (1) 450. נוסף על כל האמור, כפי שצויין לעיל האח הצעיר העביר כספים לארבעה מתוך ששת אחיו. חזקה עליו כי לא היה מעביר כספים אלמלא התחייב לעשות כך כלפיהם, עניין שאינו עולה בקנה אחד עם המסמך האמור.
טענת האח הצעיר כי מימן רכישת הדירה וצרכי ההורים, לא הוכחה ואף אינה רלוונטית. למעלה מן הצורך יצויין כי הצעיר עצמו הודה כי מדובר בדירה שנרכשה תמורת סכום סמלי של 34,000 ₪ (עמ’ 23 ש’ 27 לפרוטוקול) וזאת על יסוד זכויותיהם של ההורים המנוחים בעמיגור. זכויות ההורים הם חלק הארי של הדירה. הדבר אינו הופך את האח הצעיר לבעל הזכויות בעליית ערכה של הדירה בשוק החפשי והדברים ברורים. יש להניח כי ידע זאת היטב ולכן התחייב להעביר לאחיו תשלומים ואף לרובם העביר תשלומים בפועל.
שביעית, מעדותו של האח (ד) עולה כי הסתמך על התחייבותו של אחיו הצעיר:
האח (ד) הודה כי בשנת 2013 נמצא בהליך פשיטת רגל (עמ’ 25 ש’ 29-28 לפרוטוקול). עוד ציין כי בשנת 2014 קיבל הפטר לאחר ששילם 30,000 ₪ לקופת הכינוס (עמ’ 26 ש’ 33-29 לפרוטוקול). בנוסף העיד כי הבית נמכר רק בשנת 2019, היינו שנים רבות לאחר שקיבל הפטר, כך שהעניין אינו רלוונטי (עמ’ 27 ש’ 19-17). כאן המקום לציין כי עיון בתיק פשיטת הרגל מעלה כי האח (ד) הודיע לפרוטוקול שזכאי לקבל 1/7 הזכויות בבית ההורים, אך האחים מנסים להגיע להסדר בעניין זה והדבר טרם הסתיים. לאחר דברים אלה סוכם מול הנאמן כי יקבל הפטר לאחר תשלום 30,000 ₪ נוספים.
מכל מקום, מדבריו עולה כי אף הוא יצא מתוך הנחה שאחיו יעביר לכל אחד מהאחים סכום משמעותי לאחר מכירת הדירה, כאשר הסכום המדוייק לא היה ידוע לו (עמ’ 26 ש’ 24-21 לפרוטוקול). שב וציין כי כל האחים האמינו לאח הצעיר שיעביר להם את המגיע להם כאשר ברור כי מדובר בסכום משמעותי ולא ב 10,000 ₪ שהציע במסגרת ההליך (עמ’ 27 ש’ 28-24 לפרוטוקול). רק על יסוד דברים אלה, חתם על תצהיר ההסתלקות ואם היה יודע שהצעיר לא יעביר את הכספים, לא היה חותם על ההסתלקות (עמ’ 26 ש’ 29-22).
נמצא, איפוא, כי האח (ד) הסתמך על התחייבותו של אחיו הצעיר להעביר לידיו את התשלום המגיע לו ועל בסיס דברים אלה חתם על הסתלקותו מהעזבון.
שמינית, מעדותה של האחות (ס) גם כן עולה כי הסתמכה על התחייבותו של הצעיר:
בעדותה ציינה כי בשלב הראשון לא היתה מעוניינת לחתום על תצהיר ההסתלקות, אך עשתה כן לאחר שנחה דעתה כי האח הצעיר יעביר לה סכום משמעותי לאחר מכירת הדירה, ואלה דבריה (עמ’ 32 ש’ 19-16 לפרוטוקול):
“אמת שחתמתי על תצהיר ההסתלקות אבל לא הסכמתי לחתום בהתחלה. ביקשתי מעו”ד (ט), אמרתי שאני יודעת מה הוא עשה להורים, אין לי אמונה בו. שהוא ייקח על עצמו כשהצעיר ימכור את הדירה הוא יחלק את זה שווה בשווה. עו”ד (ט) אמר לי כן, שהוא לוקח על עצמו וכל אחד יקבל מה מגיע לו כשתימכר הדירה”
(ס) העידה כי היתה בטוחה שהאח הצעיר יעביר לה את החלק המגיע לה בתמורת הדירה. עוד ציינה כי בשלב מסויים היתה זקוקה לעזרתו בתשלום עבור תיקון צנרת בגובה 4,000 ₪ והוא השיב לה כי יסייע לה בתנאי שתחתום על מסמך, כאשר בלית ברירה נאלצה לעשות כן. הודתה כי עורך הדין הסביר לה שמדובר במסמך סופי, אך סמכה על אחיה כי יעביר לה חלקה. יצויין כי לגבי (ס) גם הצעיר לא טען שחתמה על המסמך מיום 15.8.15.
נמצא כי גם האחות (ס) הסתמכה על התחייבות אחיה הצעיר כי יעביר לה את הסכום המגיע לה, ורק משום כך חתמה על ההסתלקות לטובתו.
המסקנה העולה מן הדברים היא כי כלל האחים והאחיות הסתמכו על התחייבותו של הצעיר למכור את הדירה ולהעביר להם חלקם בניכוי הוצאותיו. על יסוד הסתמכות זו חתמו על תצהירי ההסתלקות לטובתו, כאשר הם מבינים היטב משמעותם.
מן הבחינה המשפטית, על פי דיני המניעות וההשתק, במצב דברים בו אדם הסתמך על מצג שיצר כלפיו אדם אחר לרבות ביצירת התחייבות ושינה מצבו לרעה על יסוד אותו מצג, יהיה האדם האחר מנוע ומושתק מלטעון כנגד אותה התחייבות.
ר’ פסיקת כב’ השופט זגורי בתמ”ש 4821/07 ס.ז. נ’ ע.ז. (נבו, 19/2/12).
בעניין שלפנינו, האחים הסתמכו על המצג שיצר כלפיהם אחיהם הצעיר ועל יסוד זה שינו מצבם לרעה בכך שחתמו על תצהירי ההסתלקות לטובתו. במצב דברים זה חלים דיני המניעות, בגינם מנוע הצעיר להתחמק מהתחייבותו והוא מחוייב לקיימה הן לגבי כלל האחים. כפי שקיים התחייבותו כלפי אחותו (א), כלפיו אחיו (ע), כלפי אחותו (פ) וכלפי יורשי אחיו המנוח (מ), כך עליו לקיים התחייבותו כלפי אחיו (ד) וכלפי אחותו (ס).
באשר לסכום הנדרש, כפי שצויין לעיל, הסכום ששילם לקופת הכינוס עבור אחותו (א), בגובה 85,000 ₪, הוא הסכום שהיה עליו לשלם גם לאחיו (ד) וגם לאחותו (ס). התוצאה היא כי האח הצעיר ישלם 85,0000 ₪ לאחיו (ד) ועוד 85,000 ₪ לאחותו (ס), וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק דין זה. היה ולא יבצע התשלומים במועדם ובמלואם, יישאו סכומים אלה ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 3/4/19.
סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כדלקמן:
תביעת האחים כלפי האח הצעיר (ת”ע 8658-04-19) מתקבלת כאמור בסעיף 50 לעיל.
תביעה הצעיר כלפי האחות (א) (תמ”ש 1333-04-19) מתקבלת כאמור בסעיף 38 לעיל.
באשר להוצאות, בנסיבות העניין, משעה שחלק מטענותיו של כל צד נתקבלו וחלק מטענותיו של כל צד נדחו, היה מקום להשית חיוב על כל אחד מהם, אלא שחיובים אלה היו מקזזים זה את זו ולכן לא יושת חיוב על אף אחד מהצדדים.
הפיקדון שהפקיד התובע בקופת בית המשפט, יושב לידיו.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים, על פי הכללים בעניין זה.
ניתן היום, כ”ב אב תשפ”ד, 26 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
