בפני
כב’ השופטת עפרה גיא
מערער
המערער
באמצעות באת כוחו- עו”ד לירון בטיטו
נגד
משיבה
המשיבה
באמצעות בא כוחה- עו”ד שרון קולסקי
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל באשדוד, כבוד הרשמת אודליה ביטון אוחיון שניתנה ביום 30/06/2024, במסגרתה הורתה כבוד הרשמת על החייאת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 524698-09-22 (להלן: “תיק ההוצאה לפועל”).
במרכז המחלוקת בין הצדדים חיוב המערער (להלן: “המערער” ו/או “האב”) בתשלומי גן עבור הבת הקטינה עבור חודש יולי 2023 ודחית טענותיו בנוגע לחיובו בתשלום גן פרטי עבור בתם הקטינה של הצדדים בהחלטת כבוד הרשמת.
העובדות שאינן במחלוקת
הצדדים נישאו כדמו”י וכיום גרושים ולהם שתי בנות, ילידות 2012 ו-2018.
בין הצדדים התנהלו הליכים לרבות תיק מזונות במסגרתו נקבעו מזונות זמניים ולאחר מכן, אף נפתח בגינו תיק הוצאה לפועל.
בדיון שהתקיים לפני כבוד הרשמת בתיק ההוצאה לפועל ביום 07/05/2023 הועמד חובו של המערער בתיק ההוצאה לפועל על סך של 6,399 ₪. עוד קבעה כב’ הרשמת שלאחר שישולם הסכום על ידי המערער, ייסגר תיק ההוצאה לפועל.
ביום 10/07/2023 הגיעו הצדדים להסכמות לפניי במסגרת תיק המזונות שהתנהל בבית המשפט. ההסכם שכותרתו ‘הסכם מזונות קטינות וחלוקת זמני שהות’ (להלן: “ההסכם”) קיבל תוקף של פסק דין בו ביום.
בין היתר במסגרת ההסכם, הסכימו הצדדים בסעיף 4 ז להסכם, כי נכון למועד אישור ההסכם, לא קיים חוב מזונות פרט לסך של 9,000 ₪ אשר ישולם תוך 10 ימים מיום אישור ההסכם ולאחר מכן, ייסגר תיק ההוצאה לפועל.
עוד הוסכם בסעיף 4 יא להסכם כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך של הקטינות תוך שהוצאות אלו פורטו בהסכם. בנוסף הוסכם, כי ההוצאות הללו יהיו לפי תעריף עירוני ולאחר מיצוי מלוא ההנחות והזכאויות מכל מין וסוג שהוא, ככל שאין הסכמה אחרת בכתב.
טענות המערער
לטענת המערער, שגתה כבוד הרשמת עת קבעה כי סך של 9,000 ₪ בהסכם הינו ביחס לתשלומי מזונות שוטפים ולא ביחס לתשלומי מחציות חינוך. סכום זה שנקבע בסך של 9,000 ₪, מהווה התחשבנות סופית המתייחס לכלל רכיבי החוב הקיים בין הצדדים לרבות משכנתא, מזונות, תשלומי חינוך ועוד נכון ליום 10/07/2023 וכולל גם את הסך שנקבע על ידי כבוד הרשמת בהמשך לדיון שהתקיים לפניה בחודש מאי 2023.
בהחלטתה לעיל נקבע שלאחר שישולם החוב, ייסגר תיק ההוצאה לפועל ואין כל הצדקה להחייאתו.
בהחלטת הרשמת נשוא הערעור מיום 30/06/2024, קבעה כי אין לכלול במסגרת חובו של האיש את הסך ששילם עבור גנים בגין חודשים יולי-אוגוסט 2023, שכן סכום זה אינו נכלל במסגרת הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי והורתה על החייאת תיק ההוצאה לפועל.
כאמור לעיל, סכום הפשרה בסך 9,000 ₪ כלל את סך חובותיו נכון למועד הפשרה ומטעם זה, לא היה מקום שכבוד הרשמת תורה על החייאת התיק ועל הגדלת חובו בגין אי תשלום גן לחודשים יולי-אוגוסט 2023.
עוד הוסיף וטען המערער כי שגתה כבוד הרשמת בקובעה בניגוד להסכם, שיש לחייבו במחצית עלות גן הילדים בתעריף פרטי וזאת בניגוד להסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת ההסכם שאושר בבית המשפט.
לטענתו, אין קשר בין זהות הגן בו שוהה הקטינה לחלקו בתשלום. חלקו בתשלום עלות הגן נגזר אך מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. משכך, עליו לשלם מחצית תעריף גן עירוני בלבד.
בנסיבות אלו, טען כי יש לקבל הערעור ולהורות על ביטולה של החלטת כבוד הרשמת מיום 30/06/2024.
טענות המשיבה
פסק הדין של בית משפט אושר ביום 10/07/2023. ביום 03/07/2023 הועברה קבלה בגין הגן של הקטינה למערער. המערער רשאי היה לשלם התשלום עבור הגן עד עשרה ימים ממועד הדרישה, בהתאם להוראות ההסכם. משכך, סכום זה לא נכלל במסגרת 9,000 ₪ אליהם הגיעו הצדדים בהסכם הפשרה ביום 10/07/2023 ועליו לשלמו.
הקבלה מחודש אוגוסט 2023 חורגת ממועד אישור ההסכם וודאי שאינה נכללת בסכום שנקבע בהסכם הפשרה.
סעיף 4 ז להסכם הקובע כי:
“נכון למועד אישור הסכם זה, לא קיים חוב עבר בגין מזונות הקטינות פרט לחוב בסך של 9,000 ₪ אשר ישולם בתוך 10 ימים מיום אישור ההסכם” מתייחס למזונות שוטפים בלבד ואינו כולל תשלום מחציות חינוך בהן נכלל חלקו של המערער בתשלום עבור הגן.
משכך, טענה כי חוב המזונות בסך 9,000 ₪ עליו הוסכם ביום 10/07/2023 במסגרת ההסכם שאושר בבית משפט אינו כולל את תשלום החוב עבור הגן.
בדיון שהתקיים לפניי בערעור ביום 12/11/2024 הוסיפה וטענה כי סך של 9,000 ₪ כולל את חובו של המערער בהתאם להחלטת כבוד הרשמת מחודש מאי 2023 ותשלום מזונות שוטפים בלבד ומשכך נקבע סכום זה בהסכם.
בכל הנוגע לתעריף הגן, טענה המשיבה כי אומנם נקבע בסעיף 4 יא להסכם כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך של הקטינה על פי תעריף מתנ”ס, אולם בסיפא לסעיף נקבע שכך יפעלו הצדדים ‘ככל שאין הסכמה אחרת בכתב’.
המערער הסכים שהקטינה תהיה במעונות פרטיים כעולה מתשובתו לבית הדין ביום 01/01/2024 עת ציין כי: ‘התרשם מגן הילדים והיום אין מניעה מצידו כי הקטינה תשהה בגן ילדים זה’. אשר על כן, שעה שמדובר בהסכמה בכתב, די בכך.
בנסיבות אלו, טענה כי דין הערעור להידחות.
במסגרת הדיון שהתקיים לפניי בתיק ביום 12/11/2024, חזר בו המערער מטענותיו בנוגע להחייאת התיק. עוד חזר בו בחלק מטענותיו והסכים לשלם את עלות המסגרת החינוכית של הקטינה החל מחודש ינואר 2024.
למרבה הצער, על אף האמור, לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות ובית המשפט נדרש להכריע בבקשה.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והכרעת כבוד הרשמת, מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו ואנמק בתמציתיות.
תחילה אדרש לטענת המערער לפיה סכום הגן של חודשים יולי-אוגוסט 2023 נכלל במסגרת הסכום של 9,000 ₪, אשר נקבע בהסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בבית המשפט.
אין מחלוקת שהמערער שילם למשיבה סך של 9,000 ₪ ביום 16/07/2023. בהנמקתה קבעה כבוד הרשמת כי הסך של 9,000 ₪ כולל את סכום המזונות השוטפים בלבד ומשכך, אינו כולל כל תשלום עבור הגן לחודשים יולי-אוגוסט 2023.
אומר כבר עתה כי מקובלת עליי עמדת כבוד הרשמת כי החיוב עבור הגן לחודש אוגוסט 2023 חורג ממועד אישור ההסכם וממועד התשלום של המערער ובוודאי שאין לקבל כל טענה הנוגעת לחיוב זה ודינה דחייה.
לא כך הם פני הדברים בכל הנוגע לתשלום עבור גן הקטינה לחודש יולי 2023. אין מחלוקת בין הצדדים שהמשיבה שלחה למערער הודעה על החיוב ביום 03/07/2023 טרם אישורו של ההסכם בבית המשפט. כאמור לעיל, ביום 10/07/2023 הגיעו הצדדים להסכם לפיו ישלם המערער למשיבה סך של 9,000 ₪ עבור ‘חוב מזונות עבר בגין מזונות קטינות’. הסכום שולם ביום 16/07/2023.
בהחלטתה קבעה כבוד הרשמת כי הסכום לעיל מתייחס לחוב מזונות שוטף בלבד ואינו כולל מחציות, אלא שאין דעתי כדעתה ואנמק.
דרישת המשיבה לקבלת תשלום בגין גן עבור חודש יולי 2023 מתייחסת לחיוב שנקבע בהחלטת בית משפט בהחלטה למזונות זמניים מיום 18/07/2022, עת נקבע כי המערער יישא, בין היתר, במחצית הוצאות חינוך של הקטינות.
דרישה זו, לחיוב המערער בתשלום עבור גן לחודש יולי 2023 נסמכת על ההחלטה למזונות זמניים מיום 18/07/2022 ולא על ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהסכם מיום 10/07/2023 שכן דרישה כאמור הועברה למערער ביום 03/07/2023, טרם אישורו של ההסכם ביום 10/07/2023.
סעיף 9 לאותה החלטה קובע כי:
“דין החיובים בסעיף זה (מחצית הוצאות חינוך-הערה שלי ע.ג) כדין חיוב במזונות לצורך גבייתם”
סעיף 4 ז להסכם מיום 10/07/2024 קובע כי:
“נכון למועד אישור הסכם זה לא קיים חוב עבר בגין מזונות הקטינות פרט לחוב בסך 9,000 ₪ אשר ישולם תוך 10 ימים מיום אישור ההסכם ולאחר מכן התיק בהוצאה לפועל ייסגר”.
משכך, שעה שדרישת התשלום בגין תשלום גן עבור חודש יולי 2023 נשלחה למערער בטרם אושר ההסכם בבית משפט ביום 10/07/2023, הרי שתשלום עבור גן יחשב כהוצאות ולא כחלק מהמזונות השוטפים ממועד אישור ההסכם ואילך. אשר על כן, אין לקבל טענות המשיבה לפיה דרישת החיוב עבור תשלום לגן לחודש יולי שהועברה למערער ביום 03/07/2024, טרם אישורו של ההסכם אינה חלק מהמזונות נכון למועד אישור ההסכם.
ויודגש, בהחלטת בית משפט המורה על חיוב במזונות זמניים מיום 18/07/2022 נקבע באופן מפורש כי מחצית הוצאות חינוך יחשבו כמזונות לצורך גבייתם. משכך, שעה שחיוב עבור תשלום הגן לחודש יולי הועבר לדרישת תשלום מאת המערער טרם אישורו של ההסכם, הרי שחלות עליו הוראות החלטתי מיום 18/07/2022 ורק עבור דרישות תשלום שהועברו למערער מיום 10/07/2023 ואילך חלות הוראות ההסכם אשר אושר בו ביום בבית המשפט.
משכך, בדין סבר המערער כי החיוב בגין תשלום הגן עבור חודש יולי נכלל במסגרת הסך של 9,000 ₪ שישולמו כחוב מזונות עבר בהסכם הפשרה. לא כך כאמור בנוגע לחיוב עבור חודש אוגוסט 2023 שכן חיוב זה מתייחס למועד מאוחר להסכם ובוודאי שאינו נכלל במסגרת הסכם הפשרה ועל המערער לשלמו.
אשר על כן, החלטת כבוד הרשמת בנוגע לחיובו של המערער עבור חודש יולי 2023 בטלה והינני מורה על הקטנת חובו של המערער בתיק ההוצאה לפועל בגין חיוב זה.
לא כך בנוגע לטענות המערער בגין חיובו עבור גן פרטי ולא בגין גן ציבורי. ראשית, יצוין כי המערער חזר בו מרוב טענותיו בעניין זה ולפיכך, לא מצאתי להרחיב לעניין זה. שנית ולמעלה מן הצורך, אוסיף ואציין כי המערער לא הציג בפני בית המשפט כל אסמכתא אשר יש בה בכדי להעיד על הפער בעלות המסגרות החינוכיות ואף מטעם זה, דין טענותיו בנוגע לתשלום עבור גן פרטי, דחייה.
לא זו אף זו, עיון בהסכם הפשרה מלמד כי הוסכם בין הצדדים שבכפוף להסכמה בכתב, ניתן יהיה לרשום הקטינה למסגרת פרטית. עיון ב’תגובתו של האיש לבקשה דחופה לעניין רישום הקטינה לביה”ס, העברת הקטינה לגן ולעניין זמני שהות’ שהוגשה לבית הדין הרבני בסעיף 2 ט, מלמד כי האיש התרשם מהגן והסכים כי הקטינה תשהה בגן זה.
אשר על כן, די באמור בכדי לדחות כלל טענותיו בנוגע לתשלום עבור הגן הפרטי להידחות וכך הינני מורה.
סוף דבר
הערעור מתקבל בחלקו בלבד, ביחס לחיובו של המערער בחוב עבור תשלום לגן לחודש יולי 2023 בלבד.
יתר טענות המערער נדחות כמפורט לעיל.
בשים לב לכך שהמערער לא פרט במסגרת ערעורו ההפרש בין עלות גן עירייה ובין עלות גן פרטי ואף לא ציין כי שילם למשיבה כל תשלום בגין עלות גן ציבורי עד למועד הגשת הבקשה בתיק ההוצאה לפועל, לא מצאתי לנכון להורות על ביטול ההוצאות שנקבעו בעניינו בתיק ההוצאה לפועל והן יוותרו על כנן.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין, לבאי כח הצדדים ולעיון כבוד הרשמת בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 524698-09-22.
מורה על סגירת התיק שבכותרת.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינויי הגהה ונוסח בלבד.
ניתן היום, י”ג חשוון תשפ”ה, 14 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.