לפני
כבוד השופטת דיאנה פסו-ואגו
תובע:
י. ד.
נגד
נתבעת:
י.ד.
פסק דין
שלוש תובענות הוגשו על ידי הצדדים: התובע הגיש תובענה להחזקת הקטין וקביעת זמני שהות (תלה”מ 10921-09-23), התובע הגיש תובענה לאכיפת הסכם ממון שנחתם בין הצדדים ומן הוראה לחלוקת רכוש (תלה”מ 11095-09-23), והנתבעת הגישה תובענה לפסיקת מזונות הקטין, מדור ואחזקתו (תלה”מ 29208-11-23).
תמצית העובדות הצריכות לעניין:
הצדדים הינם בני זוג שנישאו כדמו”י ביום ____ מנישואים אלה נולד קטין א.י.ד. יליד XX כבן 4. הקטין בעל צרכים מיוחדים וזכאי לקצבת נכות מהמל”ל, לאחר שאובחן באוגוסט 2022, כבעל הפרעה בספקטרום האוטיסטי, בתפקוד בינוני.
לאם בת מיחסים קודמים, כבת 12, המתגוררת עם אימה ועם הקטין. לאב, שאלו נישואיו הרביעיים, שלושה ילדים מנישואין קודמים וכן 14 נכדים. האב מתגורר לבדו ב Y ולו דירה גם ב X, שם מקיים את זמני השהות עם הקטין.
במהלך החיים המשותפים התגוררו הצדדים ב X, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים, כי מועד עזיבת התובע את בית המגורים, _____, הוא מועד “הקרע”.
ביום ___ התקיים דיון בתיק ה”ט 69491-07-23 אז הגיעו הצדדים להסכמות בסוגיית זמני השהות, הסכמות שעד כה מיושמות ומהוות את המסגרת לפיה מתנהלים הצדדים.
בהתאם להסכמות:
“הגענו להסכמה לפיה הקטין ישהה אצל המבקשת בימים א’, ג’ וד’ ובכל סופ”ש שני ואצל המשיב בימי ב’ וה’ וכל סופ”ש שני לסירוגין עד ליום א’ ישירות למסגרת החינוכית ובהעדר מסגרת ישירות לבית האם בהתאם לשעות פעילות המסגרת, כאשר בימים שישהה הקטין אצל האב יכללו לינה.
בסופ”ש הקרוב מיום חמישי עד ליום ראשון ישהה הקטין אצל האב.
בין התאריכים 12-8-23 עד 16-8-23 ישהה הקטין עם האב בטיול מתוכנן, האב ישיב את הקטין ביום 16-8-23 לבית האם עד לשעה 10:00.
הוסכם כי בכל יום תתקיים שיחה בין הקטין לבין ההורה שאצלו לא נמצא הקטין (ככל וניתן תתקיים שיחת וידיאו). אורך כל שיחה לא תעלה על 5-10 דקות.
ביום חמישי הקרוב 3-8-23 ישהה הקטין עם האם וביום שישי 4-8-23 האם תביא את הקטין לבית האב בשעה 08:00.
איסוף והשבה של הקטין על ידי מי מהצדדים תיערך בפתח הבניין מבלי שמי מהצדדים יעלה ויכנס לבית של משנהו.
נסכים כי חלוקת זמני השהות בין הצדדים כפי שפורטה לעיל תקבל תוקף של החלטה ונפעל בהתאם לאמור וזאת עד למתן החלטה אחרת ככל ויפתח הליך אחר בין הצדדים.”
התובע עותר לשינוי זמני השהות כך שיחולקו באופן שיוויוני בין הצדדים.
ביום 22.01.24, בתום דיון קדם שהתקיים בפני כב’ הסגנית, השופטת רותם קודלר עיאש, ניתנה החלטה המורה על עריכת תסקיר לבחינת התא המשפחתי ומתן המלצות בשאלת זמני השהות.
תסקי זה הוגש ביולי 2024 ולאחר מכן התקיים דיון קדם משפט נוסף, במעמד הצדדים, ביום 09.09.24 בו נידונו שלושת התובענות וניתנו הוראות שונות, לרבות, כאלו הקובעות כי בתובענה שלפני, שעניינה זמני שהות, בהסכמת הצדדים, ינתן פסק דין, על בסיס כתבי בי-הדין, טענות הצדדים ובאי כוחם, בדיון ותסקי עו”ס לסדרי דין שהוגש, כאשר הצדדים ויתרו על חקירותיהם וחקירת העו”ס.
טענות הצדדים:
ראשית לכל יובהר כי האב, התובע, תבע תחילה, בנוסף, כי “המשמורת” של הקטין תועבר במלואה אליו ולאחר מכן חזר בו וביקש כי יחולקו זמני השהו באופן שיוויוני. זו ההכרעה הנדרשת בעניינינו.
לטענת התובע, הנתבעת מתוגררת יחד עם הקטין וילדה נוספת ממערכת יחסים קודמת. הקטין אובחן על הרצף האוטיסטי ונדרש לטיפולים ומעקב בידי גורמים רפואים והתפתחותיים, אולם הקטין לא נדרש ליטול תרופות באופן קבע.
התובע טוען, כי לא פעם, הנתבעת נוהגת להשאיר את הקטין בהשגחת הילדה הקטינה, ללא השגחה, ולצאת לבילויים ואף מקרה בו הקטין היה חולה ונזקק להשגחת מבוגר השאירה אותו בליווי הקטינה בלבד. מוסיף התובע, כי הילדה הקטינה של התובעת סובלת מהתפרציות וכעסים גם כלפי הקטין וגם מעצם היותה קטינה, אינה יכולה להשגיח על הקטין.
עוד מוסיף התובע, כי התובעת בעצמה סובלת מהפרציות זעם ואלימות והכל בפני הקטין ואף הכתה את הקטין מספר לא מבוטל של פעמים, לדבריו הנתבעת אינה סבלנית כלפי מצבו הרפואי של הקטין שכן נוהגת להביא לקטין כדורי שינה על אף שהרופאה המטפלת אינה ממליצה לעשות זאת אלא במקרים חריגים.
התובע מוסיף, כי הנתבעת נתנה הסכמתה מפורשת לכך שהקטין ישהה עם התובע, לכל הפחות ארבע פעמים בשבוע באופן קבוע אולם, כשהבינה שזה ימעיט מתשלומי המזונות, חזרה בה מהסכמתה תוך שנוהגת בחוסר תום לב וטענות שווא.
לדברי התובע, ביום 01.08.23 נקבעו זמני שהות זמניים עד להחלטה שיפוטית אחרת, והתובע עומד בזמנים אלו באופן דווקני ואף מעבר לכך, בעוד הנתבעת מסירה אחריות ומתעלמת ממצבו של הקטין.
מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע נהג כלפיה באלימות והשפלות ובמועד הפירוד מצב זה הסלים כאשר ביום ____ נאלצה לעזוב את בית הצדדים ולעבור להתגורר בשכירות. התובעת מוסיפה, כי עד להגשת בקשה למזונות זמניים, במסגרת התיק הקשור, התובע לא העביר “ולו שקל אחד” לטובת צרכיו של הקטין ולמעשה מטרת תביעה זו שזורה כאחד עם החלטה בעניין גובה המזונות שייפסקו.
הנתבעת טוענת, כי חייה נורמטיבים, כאשר מזה כעשור עובדת כסייעת בגן ילדים עם צרכים מיוחדים, בעריית באר שבע, מגדלת את הקטין וילדה נוספ,ת ממערכת יחסים קודמת ,דואגת לכלל צורכי הקטין לרבות לטיפולים רפואיים. התובעת מציינת, כי מצבו של הקטין מצריך נטילת כדורי שינה, בהוראת רופא.
לטענת הנתבעת, אינה נוהגת להשאיר את הקטין ללא השגחת מבוגר ובליווי הקטינה בלבד ומכחישה את תאורו של התובע, בכל הנוגע לתנהגות הקטינה וכי טענותיו הן מסכת שקרים ותו לו. כך בנוסף, הנתבע מציג מצג שווא, עת הוא זה אשר נהג להיעדר מהבית ולא נטל חלק בגידול הקטין וכל טענותיו של התובע לאלימות והתפרציות בפני וכלפי הקטין, נטענו בעלמא.
הנתבעת מוסיפה, כי מעולם לא אישרה את שהות הקטין עם התובע למשך ארבעה ימים רצופים, בנוסף, פועלת לטובת טיפול הקטין ומעריפה עליו חום ואהבה ושלל טענותיו של התובע לחוסר מסוגלות שלה לעשות כן, עניינן להשליך על גובה המזונות, שייקבעו בתיק הקשור.
תסקיר עו”ס לסדרי דין מיום 30.07.24
בתסקיר פרטה העו”ס כי קיימת חלוקה ברורה של זמני שהות בין התובע לקטין, על אף הקושי של הקטין להסתגל. לדבריה בין הנתבעת לקטין קשר מיטיב, חם ואוהב כך גם הקשר בין התובע לקטין. הנתבעת מביעה רגישות, מודעות לתפקודו של הקטין ויודעת כיצד לסייע לו ופועלת רבות לקידום מצבו הרפואי.
העו”ס מציינת, כי בביקור בבית התובע נמצא כי לקטין חדר משלו, וציוד המותאם לצורכיו לרבות משחקים. בביקור בביתה של הנתבעת, נמצא כי לקטין חדר משלו וכלל הציוד הנדרש לצורכיו.
מדובר בקטין שאובחן על הרצף האוטיסטי, הקטין חכם ומתקדם מבחינה התפתחותית, לו נדרשת יציבות שתיצור אצלו תחושת ביטחון ושליטה.
עוד הוסיפה כי ככלל, מדובר בשני הורים שמאוד אוהבים את הקטין, דואגים לו ורוצים בטובתו וכך גם נמסר מצוות הגן, בו שוהה הקטין, כי ההורים מודעים לצורכי הקטין ומשתפים פעולה בענייני הקטין. לאור אופי עבודתה של הנתבעת מפעילה ומפתחת את הקטין.
סופו של דבר, המלצות העו”ס, היו להותיר את זמני השהות על כנם והכל בכדי לשמור על יציבות אצל הקטין, וכי בימים שיש חופש בגן ומתקיימים זמני שהות בין האב לקטין יאסוף את הקטין החל מהשעה 8:00 בבוקר. לעניין החגים יש לבצע חלוקה שוויונית כך שהקטין ישהה במחצית מהחגים אצל האם ומחצית החגים אצל האב.
ב”כ הנתבעת ביקש לאמץ את המלצות התסקיר, בעוד ב”כ התובע ביקשה לדחותן.
הכרעה
נקודת המוצא הנורמטיבית, בעת דיון במחלוקת אצל הורים, בסוגיית חלוקת זמני שהות של קטינים, היא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב – 1962 (להלן: “החוק”). בהתאם לסעיפים 14 ו- 15 לחוק, ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים וכפועל יוצא מכך הם נדרשים לקבוע את מקום מגוריהם ובהעדר הסכמה, נדרש בית המשפט המוסמך לעשות כן, מראי טובתם של הקטינים.
“טובת הקטין” היא טובתו הקונקרטית של הקטין העומד בפני בית המשפט (ראו בג”צ 5227/97 דויד נ’ בית הדין הרבני הגדול בירושלים פ”ד נה(1) 453), כאשר עיקרון זה הוא ערטילאי, וההכרעה בו מבוססת על מכלול הראיות המונחות בפני בית המשפט.
באשר למעמד תסקיר העו”ס, כלל ידוע הוא, שככלל, יאמץ ביהמ”ש את המלצת המומחים שמונו על ידו “אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה” (רע”א 4575/00 פלונית נ’ אלמוני, פ”ד נה(2) 331, 332).
בעניינינו, ובייתר שאת, טובתו של הקטין מחייבת קשר רציף, משמעותי וקרוב עם שני הוריהם ויש לעשות המרב כדי להבטיח ששני ההורים ימלאו את תפקידם המשמעותי בחיי הקטינים, יגדלו אותם ויממשו את אחריותם ההורית (ראו: י”ס (נצרת) 71706-11-21 פלוני נ’ פלונית (מאגרים משפטיים, 15.01.2022), תוך הקפדה על כך, נוכח צרכיו המיוחדים וההשפעה על ביטחונו ויציבותו של הקטין.
בעניינינו עותר האב, אשר שוהה עם הקטין 6 ימים מתוך 14 ימים, באופן עיקש ודווקני לחלק באופן שווה ומדוייק את זמני השהות בין הצדדים עם הקטין בטענה כי “אין הבדל ביני לבינה” (הכוונה לנתבעת – ד.פ.ו.) וכי יש בכך להטיב עם הקטין.
בדיון העיד התובע: “הילד אצלי פעמיים בשבוע, אני מגיע לב’ ונשאר איתו פה בבית, כמו היום. היום אני מוציא אותו ולמחרת אני מחזיר אותו. בסוף השבוע או שאני לוקח אותו לאחותו במושב ש.ש. ואז אני נשאר שם, ישן שם, זה תפילות, ברכות, זה אווירה אחרת. הילדים שלי נמצאים שם, לבת שלי יש ילדים, יש לי 14 נכדים. במוצאי שבת אני חוזר לב. וביום ראשון בבוקר אני שם אותו בגן. הילד הזה מאוד קשור אליי, אני אמרתי שהיא לא יותר טובה ממני ואני לא יותר טוב ממנה.”
כן העיד כי אך לאחרונה שהה עימו הקטין בחופשה, שהיתה מעבר לזמני השהות וכדבריו:
“אני הייתי לפני שבועיים ויש לי תמונות, היינו חמישי-שישי-שבת ובמוצאי שבת יצאנו לט. אחרי שלושה ימים והחזרתי אותו אליה, זה היה גם באישור שלה”.
עת נשאלה הנתבעת מדוע סבורה, כי יש מניעה לאפשר שהות של לילה נוסף, תוך הרחבת זמני השהות השיבה:
“אני יודעת שבשביל הילדים האלה צריך קיבוע ודברים שהם מאוד מסודרים. מסודר לו שהוא פעמיים בשבוע אצל אבא וכל שבת שנייה וכל השאר הוא אצלי. נכון שבחופש נתתי לו להיות יותר אצל האבא. הוא אצל האבא בימים שני וחמישי. נכון שבחופש אפשרנו שהוא ייצא לחופשה עם הילד, הוא יצא לחופשה, אבל גם במהלך החופשה עשינו שיחות וידאו והייתי בקשר רציף עם הילד, השתדלתי כל הזמן לדבר איתו ובכל שיחה שדיברנו הוא שאל “אמא מתי את באה” לא הייתה שיחה שהילד רצה להבין מתי הוא חוזר הביתה. אני לא חושבת שלא טוב לו אצל אבא שלו, לא אומרת שכל יומיים נכנסות נשים חדשות הביתה, וזה לא תקין גם אצל ילדג רגיל, גם ילד רגיל לא מכניסים לו דמות חדשה הביתה ועל כך לא אמרתי כלום ולא עשיתי עם זה שום דבר כי אני מאמינה שהוא אבא אוהב ומשתדל לעשות את הכי טוב עבור הילד.
לשאלת בית המשפט, הוא צריך מקום נכון ויציב. הוא לא נותן לו טיפול תרופתי בלילה ובימים שהוא חוזר מאבא שלו הוא מרביץ בגן. אז אולי הוא אבא אוהב ומחבק אבל אבא לא שם ב100%. אני נותנת לו אפשרות להיות פעמיים בשבוע ואני כן רוצה שהוא יגדל עם אבא, ואני לא רוצה שהוא יהיה כמו הבת שלי שאין לה אבא. אם אני מוסיפה עוד יום זה אומר שכל השבוע הילד עקום והוא לא מצליח לתפקד. אני לא חושבת שהוא פוגע בו מתוך הרצון לפגוע.
אני חושבת באמת נטו לטובת הילד, אנחנו הולכים לטיפול משפחתי ושדיברתי עם המטפלת היא הכי הסבירה את זה וזה היה הכי נכון בעיניי, היא אמרה טוב לו כרגע ובואי לא נשנה את הטוב שיש לו, תעמדי על זה שככה זה יישאר. בגלל זה אני מתעקשת ורוצה שזה יישאר כפי שקיבלנו בתסקיר. אני לא חושבת שהוא לא אבא טוב, הוא משתדל להיות טוב, נכון שהדמויות משתנות, נכון שבשבת הוא לא הרבה עם הילד ומטפלים בילד, אבל טוב לילד ואני משתדלת להסתכל על איפה טוב לילד”.
אם כן הנתבעת סומכת ידיה על המלצת הגורמים המטפלים המבססים עמדתם על הצורך ביציבות בחיי הקטין ואין בפיה טענות המעלות חשש מפני פגיעה בקטין ככל ויוגשלו זמני השהות, על ידי הוספת לילה אחד נוסף, בתקופה של 14 ימים, כך שכל אחד מההורים ישהה עם הקטין 7 ימים.
הנתבעת לא הצליחה להראות כי שהותו של הקטין עם אביו, אינה לטובת הקטין, עת טענה כי האב אינו מקפיד על נטילת תרופותיו ובכך, אינו מטיב עימו, טובה גם ליתר הימים בהם שוהה עימו הקטין. כן טובה היא גם לימי החופשה בהם שהה הקטין עם אביו, ברצף ומעבר לזמני השהות הקבועים.
קטינים באשר הם (ועל אחת כמה וכמה הקטין שבפני) זקוקים לקביעות, רצף ויציבות, הכוללים הבנה באלו ימים הם נמצאים עם כל הורה ויש לפעול לכך שלא יהיה במעברים ובקיומם של זמנים אלו, ו/או שינויים, כדי לפגוע בו, בצרכיו ובטיפולים הנדרשים לו, להתפתחותו התקינה ולטיפולים הנדרשים לו.
האם לא הציגה כל ראיה המעידה כי אי נטילת כדורי השינה במהלך ששת הלילות בהם לן הקטין בבית אביו, מרעה את מצבו, באופן המחייב התערבות וכי תוספת לילה שגם בה לא יטול התרופה, תביא לשינוי כלשהו, אף אם קל, בסדר יומו של הקטין, בצרכיו, בהתפתחותו וכיוצא בזה.
אם כן, וכפי שציינתי לעיל, השיקול אותו על בית משפט לשקול בעת הכרעה בסוגיות הנוגעות לזמני שהות הוא טובת הקטין כאמור בהוראות סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב- 1962.
לעניין התסקיר שהוגש והקשיים הנטענים אביא מהתסקיר, שם נכתב, בין היתר: “ניכר כי קשה לו (לקטין – ד.פ.ו.) הסכסוך בין הוריו וגם כאשר זמני השהות יציבים, הוא מתקשה בעניין. בספרות המקצועית הנוגעת לילדים על הרצף האוטיסטי, עולה כי סדר יום קבוע וקביעות ויציבות בכלל הינם קריטיים לילדים רבים על הספקטרום שמתקשים עם שינויים. הקפדה על כך יוצרת תחושת הביטחון של הילד ומצריכים הסתגלות מחודשת… בעניין זמני השהות ובהמשך לספרות המקצועית אשר מדברת על קושי להתמודד עם שינויים, ובהמשך לדיווח שמסרה הגננת כי לאמרי גם כך קשה עם הסידורי הנוכחי והוא מבולבל, אין אנו ממליצים על כל שינוי בזמני השהות”.
באשר לעמדת הגננת, שם צויין כי “כאשר הוא חוזר מבית האב אחרי סופשבוע, הוא מגיע “אנטי לגן”, מתוסכל, מסרב לעשות פעולות מסויימות, מוצף מאוד. גם כאשר מגיע מהאם יש לו ימים כאלה אך פחות”.
הגננת ציינה כי לקטין יש קושי עם ההבנה באילו ימים הולך לאביו ובאילו לאימו, ונדרשת הבהרה, מדי פעם.
כפי שעולה מהעו”ס, הרי שמדובר בשני הורים מיטיבים ומשמעותיים בחיי הקטין ואף מתסקיר העו”ס שהתנגדה להרחבת זמני השהות ביום אחד, עולה כי המניעה היחידה לכך, היא עמדת הגננת והספרות המקצועית. גם האם, כאמור, לא הצליחה לבסס התנגדות משמעותית ומהותית, לכך.
אומר כבר עתה, כי אין דעתי כדעת העו”ס. קיים קושי בקונפליקט בין ההורים, כפי שעולה מהתסקיר, וכפי שגם עולה מכתבי בי-הדין שהוגשו על ידי הצדדים, קונפליקט שיש בו להשפיע על הקטין, בין אם ישהה לילה אחד אצל אביו ובין אם ישהה שבעה לילות. אין בספרות כדי להעיד על מצבו הפרטני של הקטין בעניינינו ולא הוצגו פרטים המעידים על השפעה שלילית על הקטין, כאשר אף הגננת מעידה כי התנהלות הקטין, אינה בעלת קשר ישיר ללינה בבית אביו, בלבד. סבורתני כי אין בדברי העו”ס, בנסיבות המקרה שלפני, כדי למנוע הרחבת זמני השהות, עת מדובר בהוספה של יום אחד בשבועיים ואיני רואה בכך שינוי משמעותי, שיהיה בו להשפיע על מצבו של הקטין, שגם היום חווה בלבול ונרשות הבהרות בשל מיוחדותו.
התסקיר אינו מצביע על חוסר נוחות של הקטין עם האב. ההיפך. כך גם השוני בתפיסת עולמם של ההורים, אין בו בכדי להצדיק המנעות משינוי בזמני השהות ביניהם או העדפת הורה אחד על פני משנהו. לא הוכח שיש בכך להשפיע על מצבו של הקטין. הקטין הסתגל למעבר בין הבתים השונים ואני סבורה שידע לעשות כן ובהצלחה רבה, גם באשר ליום נוסף.
בנסיבות אלו, אני מוצאת להוסיף יום נוסף בו ישהה הקטין עם אביו וזאת ביום א’ בשבוע בו אינו לן אצל אביו במהלך סוף השבוע, כך שבכל 14 ימים, ישהה הקטים עם אביו, 7 ימים. האם יקח את הקטין מהמוסד החינוכי וישיבו ביום למחרת, אל המוסד החינוכי.
א. האב מחוייב להמשיך ולהשתתף בכל תוכנית טיפולית שתדרש בעניינו של הקטין, בין אם יחד עם הנתבעת והקטין ובין אם בנפרד וכך גם האם. טוב יעשו הצדדים לו יפנו יחדיו, להליך טיפולי, שיאפשר סיוע להכיל את הצרכים של הקטין, השוני באורחות חייהם ושיתוף פעולה לטובת הקטין תוך שימנעו משיתוף הקטין בסכסוך.
ב. כן יפעלו ההורים לאפשר כל טיפול רלוונטי שנקבע, שעניינו של הקטין, על ידי גורמים מוסמכים.
ג. הצדדים הגיעו להסכמות בנוגע לחגים הקרבים, במהלך חודש אוקטובר 2024 ולהלן תפורט חלוקת החגים, להמשך ולאחר מכן, כך שזמני השהות בחגים יתחלקו שווה בשווה בין הצדדים באופן שהקטין יבלה חג לסירוגין ובמהופך אצל הורה אחר ביחס לחלוקה שנתית וכמפורט להלן:
פירוט החג
מספר ימים אצל הורה ברציפות
ראש השנה
3 ימים
יום כיפור
יומיים
סוכות – מחצית ראשונה
מערב סוכות ועד ב’ חול המועד סוכות – 4 ימים
סוכות – מחצית שניה
מ-ג’ חול המועד סוכות ועד שמחת תורה – 5 ימים
חנוכה – מחצית ראשונה
מערב חנוכה ועד ד’ חנוכה – 5 ימים
חנוכה – מחצית שניה
מ-ה’ חנוכה ועד ח’ חנוכה – 4 ימים
פורים
יומיים
פסח – מחצית ראשונה
מערב פסח ועד ב’ פסח – 4 ימים
פסח – מחצית שניה
מ-ג’ פסח ועד שביעי של פסח – 4 ימים
יום הזכרון ויום העצמאות
יומיים
ל”ג בעומר
מערב החג ועד למחרת – 1 יום
שבועות
ימים
ד. במקרה של התנגשות של הסדרי השהייה בין ימי החול בסופ”ש לבין החגים, ינהגו הצדדים בהתאם להסדרי השהייה שנקבעו ביחס לחגים, כאשר סדר סופ”ש לא ישתנה.
ה. הסדרי השהייה שלעיל יתקיימו גם בעת שהקטין, חס וחלילה חולה. בעת מחלתו, יסעד אותו ההורה האחראי עליו באותו היום במשך כל היום.
ו. בזמן שהות הקטין אצל כל אחד מההורים, יהיה אותו הורה אחראי לדאוג לרווחתו, בריאותו, פעילותו השוטפת לרבות חוגים, מפגשים עם חברים, הכנת שיעורים ולימוד למבחנים וכיו”ב וידאג לצייד את הילד בכל ציוד הדרוש לו לשם שהייה עם אותו הורה בביתו, לרבות ציוד לימודי וספרי לימוד בהתאם למערכת השעות במוסד החינוכי. כמו כן, יהיה אותו הורה אחראי למצוא סידור חלופי על חשבונו, במידה ויידרש שינוי ההסדר וההורה האחר לא יכול לשהות עם הקטין באותו מועד.
ז. ההורים מתחייבים לא לקבוע פעילות לקטין בזמן שהותה עם ההורה השני מבלי לתאם זאת מראש עם ההורה השני וללא הסכמתו המפורשת.
ח. היה ואחד ההורים יהיה מעוניין לקחת את הקטין מסיבה מיוחדת כגון אירוע, ביום בו הסדרי השהייה עם ההורה השני, יגלה ההורה השני גמישות כדי לאפשר זאת.
יא. ההורים מתחייבים לנהוג בגמישות הדדית על מנת לאפשר לקיום הסדרי שהות תוך התחשבות בצרכי ההורים ועיסוקיהם וצרכי הקטין ופעילותה החינוכית והחברתית ותוך כיבוד רצונו של הקטין בהתאם לגילו ומידת הבנתו ומתחייבים לתאם ביניהם באופן רציף ולעדכן זה את זו בהקדם האפשרי ככל שעולה צורך בשינוי או התאמה של הסדרי השהות.
משתם ברור התובענה מורה על סגירת התיק.
המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים ולעו”ס לסדרי דין.
ניתן היום, ח’ אלול תשפ”ד, 11 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
