לפני
כבוד השופטת דיאנה פסו-ואגו
תובע:
ש.י.
נגד
נתבעת:
ב. א.
פסק דין חלקי
עסקינן בתובענה שהגיש האב, לביטול או הפחתת מזונות בעניינם של שלושת ילדיהם של הצדדים: ל. ליד ___, א. יליד ____ וא. ילידת ____.
בעניינם של שני הקטינים, טען האב לשינוי נסיבות (הן באשר למצבה הכלכלי של האם, למצב הכלכלי של האב, ההלכה שנקבעה בבע”מ 919/15 שהביאה לשינוי באופן בחינת נטל תשלום המזונות שעל כל הורה לשאת בו וכי הקטינים עובדים ומתפרנסים כאשר אינם פוקדים את המסגרות החינוכיות).
בעניינו של הבגיר, עתר האב לקבוע כי פטור מתשלום מזונותיו, וזאת בהתאם להוראת סעיף 7.3 להסכם הגירושין, הקובע לדבריו, חובתו של האב בתשלום 1/3 מגובה המזונות שנפסקו, במהלך השירות הצבאי והיות והבן ל. לא התגייס לצבא, אין עליו לשלם חיוב זה.
התובענה הוגשה ביום 16.11.23, ולאחר ניהול התובענה, לרבות קיום ישיבת קדם, בפני המותב הקודם – הועברה הטיפול בה, למותב הנוכחי וזאת בהתאם להחלטה מיום 07.07.24.
בדיון שהתקיים ביום 12.01.25, בפני מותב זה, ולאחר שלושה קדמי משפט (האחד התנהל בפני המותב הקודם), ומתן אורכות לנתבעת לשכור שירותי עורך דין ולהגיש כתב הגנה והשלמות, ולאחר שנשמעו הצדדים נתנו הסכמתם, כי בעיינו של הבגיר, ל. ינתן פסק דין, על בסיס המצוי בפני בית המשפט ובעניינם של הקטינים ימשך הליך ברור התובענה וישמעו ראיות.
לפיכך פסק דין זה יעסוק אך בעניינו של ל..
הסכמות הצדדים, כאמור, התגבשו לאחר שביניהם, בסופו של יום, לא עלתה מחלוקת עובדתית כי הבגיר לא שירת שירות צבאי ואינו עתיד לשרת שירות צבאי, כאשר בשל כך אין מקום לחייב האב והמחלוקת שניטשה היא מה הוא המועד שממנו יש להורות על כך.
נוכח האמור, בעניינו של הבגיר, הסכימו הצדדים, כי לא יחויב האב מקום שהבן לא גויס לשירות צבאי חובה.
בין הצדדים נחתם הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין בבית משפט זה, ביום ____, כאשר מפנה האב להוראת סעיף 7.3 להסכם, הקובע חובת האב, חובה שלדבריו “קמה” עם גיוסם של ילדיו לשירות צבאי ובהעדר אין עליו לשלם חיוב זה.
בתביעתו נכתב כך: “42. לחילופין ו/או במצטבר יתבקש ביהמ”ש הנכבד להורות על ביטול החיוב בסעיף 7.3 להסכם הגירושין כולו ו/או לחילופין ובמצטבר על ביטול החיוב בגין הבן ל. מיום הגיעו לגיל 18 (12.3.22) ועד היום ו/או על הבהרת ס. 7.3. להסכם הגירושין כאמור בסעיף 40 לעיל”.
בסעיף 40 מבקש האב להבהיר כי סעיף 7.3 קובע כי הוא יחול אך אימת שהקטינים יתגייסו לשירות צבאי.
כבר עתה אציין כי יש לתהות האם אין עסקינן בבקשה שדינה היה להתברר כטענת “פרעתי” במסגרת תיק ההוצל”פ המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל, כנגד האב, כאשר אין עסקינן בתביעה לשינוי נסיבות ובחינתן, ובכך שיש בהן להביא לשינוי פסק הדין או לביטולו ולמצער חלקו – אלא תובענה לקבוע כי בהתאם להוראות פסק הדין “אין על האב לשלם החיוב הנטען כלפיו”.
לטענת התובע אין הסעיף קובע חיוב במזונות מקום בו הבגיר אינו משרת שירות צבאי ואין הוא מחייבו, בהתאמה, גם בעניינם של הקטינים, לעתיד לבוא.
עוד יובהר, כי פניה בדבר הבהרה של פסק הדין יכולה להיעשות אך ורק על ידי רשם ההוצאה לפועל, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל ולא על ידי מי מהצדדים.
נדמה כי דיי היה באמור כדי להביא לדחיית התובענה בעניינו של הבגיר, עת אין עסקינן בבקשה לביטול/שינוי של ההסכם – אלא תביעה לביצוע ההסכם, בהתאם לסעיף 7 לחוק בית משפט לענייני משפחה, בדרך של קביעה כי הוראת הסעיף אינה מאפשר גביית חוב על ידי האישה, בהוצאה לפועל, בהתאם לפרשנות האב.
עם זאת, נוכח הזמן שחלף ממועד הגשת התביעה וההליכים שכבר ננקטו על ידי הצדדים, ועל מנת למנוע עיוות דין, מצאתי לברר התובענה, בכל הנוגע לשאלת החיוב של האב, כאמור.
למען שלמות התמונה אציין כי התובע עתר, בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ביום 01.12.23 ובהחלטה מיום 09.01.24, שניתנה על ידי המותב הקודם, בקשה זו נדחתה. בקשה לעיון מחדש בהחלטה הוגשה וזו נידונה, על ידי המותב הקודם, בדיון שהתקיים ביום 01.04.24 ושם נקבע, כדלקמן:
“לעניין הבקשה לעיון מחדש, קבעתי ביום 14.01.2024, כי זו תתברר בדיון היום.
אשר על כן ולאחר ששמעתי את הצדדים ובשעה שהנתבעת הודתה כי הבן ל. לא התגייס לצה”ל, בניגוד להצהרתה בתגובתה מיום 08.01.2024 וכי אין צפי לגיוסו בשעה שלדבריה, חווה טראומה שבגינה נדחה מועד גיוסו למועד בלתי ידוע, אני מורה כי הבקשה לעיון מחדש, בהתייחס לבן ל. מתקבלת ומשכך אני מורה כי בנסיבות אלה, לעת עתה ועד לגיוסו של הבן ל. לצה”ל, פטור התובע מתשלום מזונותיו (שליש מהמזונות ששלומו עד למועד הגיעו לגיל 18 שנה או סיום לימודיו התיכוניים, לפי המאוחר).
תוקף החלטתי זו בעניין ביטול מזונותיו של הבן ל. הינה מיום 01.12.2023, מועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע.
בהתייחס ליתר רכיבי הבקשה לעיון מחדש, בשעה שבקשה לעיון חוזר ניתן להגיש מקום בו השתנו הנסיבות ממועד מתן ההחלטה ו/או התגלו עובדות חדשות לאחר שניתנה ובשעה שהבקשה נושאת אופי של ערעור, דינה להידחות.”
מכאן כי בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע החיוב בעניינו של הבן ל., בלבד, מיום 01.12.23, כאשר בעניינם של הקטינים נותרה החלטתו, בדבר דחיית הבקשה, על כנה.
ולגופה של המחלוקת, נשוא פסק הדין – כאמור, הצדדים הגיעו להסכמות כין אין לחייב האב ונותרה השאלה בדבר המועד.
הליך יישוב הסכסוך נפתח על ידי האב בחודש אוגוסט 2023 והאב עותר לביטול החיוב מתום לימודי התיכון, יוני 2022, כאשר מנגד טענה האם, לביטול החיוב ממועד מתן ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, הן מהטעם שתביעת האב הוגשה בשיהוי, היות והמזונות “נאכלו” ומטעמים נוספים ושונים, המתייחסים להתנהלות האב, במהלך השנים, לרבות באשר לזמני השהות עם הקטינים (אותם לא קיים לטענתה).
לצורך ההכרעה אביא הוראה סעיף 7.3 במלואה:
נוכח הסכמות הצדדים ובהינתן אלו, אין מקום לבחון הוראות ההסכם, בנוגע לתחולת החיוב עצמו, כאשר עניין זה יוותר בצריך עיון, אך זאת לא מבלי שאציין, כי קיימת תהייה, העולה מלשון הסעיף, לפיו לכאורה, חיוב האב בשליש מגובה דמי המזונות יכול להיות בהתאם לשתי חלופות. האחת “ו”. השנייה “או”. ככל והקטין משרת בשירות חובה יפקע החיוב עם הגיעו לגיל 21 במהלך השירות הצבאי או עם סיום השירות, ככל וזה קדם לגיל 21 (“על פי המוקדם יותר”). ככל והקטין אינו משרת בשירות צבאי חובה – יפקע החיוב עם הגיעו לגיל 21. ברור זה ייתכן ומחייב ברור של אומד דעת הצדדים.
כאמור, שאלה זו תיוותר בצ.ע., נוכח הסכמות הצדדים בעניינו של הבגיר, על בסיסם ינתן פסק הדין.
אין מחלוקת כי ל. לא התגייס לשירות החובה ולא ברור אם עתיד כלל להתגייס.
בהינתן האמור ניתן לקבוע, כבר עתה, כי בניגוד לטענת האב, לא פעלה האם החוסר תום לב, עת פנתה לפעול לגביית רכיב המזונות בגובה שליש בעניינו של הבן ל..
באשר לסיבות בגינן לא גוייס או לא התגייס ל. – אלו לא הובהרו עד תום, כאשר האם הגישה מכתב דחיה אחד, מאת הצבא, לפיו הגיוס נדחה ליולי 2022 וזאת בתגובה שהוגשה לתיק בדצמבר 2024.
האב, הוא התובע, לא הציג כל מסמך המעיד כי הבן ל. השתחרר מגיוס ומה הסטאטוס של הבן, ברישומי הצבא, מה הסיבות לדחיית גיוסו וכיוצא בזה.
מהנתונים שבפני בית המשפט, עולה כי לכאורה בעניינו התנהל הליך פלילי, שייתכן ואף הוא הביא לדחיית הגיוס או לביטולו, וכי הבן, אף באישור אביו, בגיל 20, סרב להתגייס נוכח גילו.
כך או כך – אין בפני בית המשפט כל ראיה בנוגע לסיבה בגינה הבן לא התייצב בתחילה ולאחר מכן וכיום, כאשר האב שהגיש התביעה לא פעל להשלים בעניין זה, אף לא בדרך של עתירה לגילוי מסמכים מאת הצבא או בכל דרך רלוונטית אחרת, להוכיח תביעתו, אשר בתחילה, נשענה, בין היתר, על שאלת הפרשנות של סעיף 7.3 להסכם. שאלה שננטשה, בעניינו של הבגיר, נוכח הסכמות אליהם הגיעו הצדדים.
בדיון מיום 01.04.24 העידה האם:
“ל. בן 20 היום, הוא ב 12.03 היה אמור להתגייס וב 7.10, הוא ראה את המחבל מולו והוא קיבל טראומה, דחו לו את הגיוס, עדיין אין לו תאריך. הוא עובד כרגע.
אני עדיין מפרנסת אותו, ליאם לעולם לא קנה לעצמו בגדים, ילד בן 20 שאפילו אם הוא יוצא עם חברים והוא צריך להביא אוכל אני משלמת.”
בדיון מיום 03.11.24 העידה האם:
“הבן שלי נקרא בשלב זה משתמט, למרות הסיבות הרפואיות, לא הגשנו בקשה לפטור.
אני מדברת איתו והאבא מנגד בשביל השליש שהוא אמור להעביר לי, הוא משכנע את הבן שלו לא להתגייס, אני בקשיים מאד עם בני הבכור. זה לא שהוא חי איתי, ההוצאות שלי הרבה יותר איתו.
הילד לא עוזר לי, אבל בסופו של דבר הוא לא הגיש בקשה לפטור.”
האב בדיון זה העיד:
“לגבי הילד הבגיר, הוא אמר לי אני לא יתגייס בגיל 20 והוא צודק.”
אוסיף, כי האם אינה מכחישה כי הבן ל. עובד.
ב”כ הנתבע טענה, כי השיהוי בסוגיית המזונות עניינה שנתיים. ככל הנראה בהפניה להוראת סעיף 11 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות). טענה זו נטענה באופן רפה ואך בתום הדיון השלישי.
למען לא יצא הדף חסר, סעיף זה עניינו המוטב של המזונות, אשר מנוע לפעול פוזיטיבית לגבייתם, ללא טעם סביר, בחלוף שנתיים. אין עניינו מקום בו עותר המחויב במזונות, להשיבם.
נוכח כלל האמור לעיל, ומאחר והתביעה הוגשה בנובמבר 2023, בחלוף למעלה משנה ממועד גיוסו הרשמי השני, של הבן ל. (יולי 2022), עת קיימת אי בהירות באשר לסיבת אי התגייסותו של ל. ומעמדו כיום בסוגיה זו, כאשר קיימת אף אי בהירות בנוגע לפרשנות הסעיף, כאשר עניין לנו במזונות ש”נאכלו”, שסכומם לכל היותר כ – 8,000 ₪ נומינאלי – לא מצאתי כי צודק לקבל טענותיו של התובע בדבר ביטול החיוב ממועד סיום לימודי הבגיר או ממועד הגשת התביעה ליישוב סכסוך ולכן הן נדחות.
לפיכך נקבע כי המועד ממנו יבוטל החיוב הוא מחודש 04/24, מועד מתן ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע של רכיב זה.
בסופו של יום נדחו מרבית טענות האב, והתקבלה תוצאה שקיבלה את טענות האם ועמדתה, ולכן אני קובעת, כי האב ישא בהוצאות ההליך בעניינו של הבן ליאם בסך 1,500 ₪.
מתירה פרסום החלטה זו תוך השמטת הפרטים המזהים ובהתאם לנוהל.
ניתן היום, ט”ו טבת תשפ”ה, 15 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
