לפני
כבוד השופטת דיאנה פסו-ואגו
תובעת:
ד.ז.
נגד
נתבע:
א.ד.
פסק דין
עסקינן בתובענה שהגישה התובעת, האם, ביום 07.04.24, כנגד הנתבע, האב, לפסיקת מזונות בנם הקטין של הצדדים (יהודיים), יליד 11.8.23, כבן שנה וחמישה חודשים, (להלן: “הקטין”), שנולד מקשר שקיימו, ללא נישואין וזאת מיום לידתו. כן עותרת לחייבו במחצית הוצאות שנלוו לכך, הם: עלות אירוע ברית המילה שערכה לקטין ורכישת הציוד הראשוני בעבור הקטין.
ביום 06.05.24 הוגשה בקשה למזונות זמניים ובהחלטה מיום 25.06.24, חויב האב בסך 1,750 ₪, דמי מזונות חודשיים עבור הקטין, מיום הגשת התביעה. סכום זה כולל הוצאות מדור ואחזקתו. כן חויבו הצדדים בתשלום הוצאות רפואיות חריגות והוצאות חינוך, בחלקים שווים.
האב נשוי ומתגורר במושב XX, יחד עם רעייתו ושני ילדיה הקטינים מנישואיה הקודמים.
ביום 19.01.25 התקיים דיון הוכחות, במעמד הצדדים, בתיק דכאן ובתובענה הקשורה מתחום האחריות ההורית וזמני השהות (תלה”מ 39393-09-24). בתובענה הקשורה ניתן פסק דין הקובע, כי הקטין ישהה בהחזקת האם, עד הגיעו לגיל 18; בית האם יחשב הבית העיקרי וזמני השהות עם האב, כפי תביעתו של האב והסכמות הצדדים, יהיו כך שהאב ישהה עם הקטין בכל סופ”ש שלישי, מהשעה 14:00 ביום שישי ועד לצאת השבת. כן נפסקו זמני שהות שווים במהלך חגי ישראל וחלוקה נוספת במהלך החופש הגדול, בחודשים יולי ואוגוסט.
פסק דין זה ניתן, לאחר שנקבע, בהחלטה מיום 30.09.24, שהאב יחל במפגשים הדרגתיים עם הקטין, נוכח נתק ממושך בין השניים. מפגשים אלו התקיימו, שלא באופן סדיר.
טענות האם בתמצית:
בכתב התביעה, האם טענה כי נוכח מצבה הכלכלי, שבין היתר נבע מאי תשלום דמי מזונות על ידי האב, היא מתגוררת אצל אביה, הסובל ממחלות שונות ונושאת בהוצאות השוטפות של הנכס, כאשר לקטין אין חדר משלו ואין מקום לחפציו ועם פסיקת מזונות הקטין, תפעל לשכור דירה בנפרד. התובעת הוסיפה כי נוכחות הקטין בבית אביה, מפריעה ומכבידה על אביה.
התובעת עובדת כ**, ושכרה כ – 7,500 ₪ ללא תוספת שעות נוספות ובבעלותה רכב הונדה שנת 2008.
לטענתה האב בעל הכשרה של שמאי ומעבודתו בתחום זה ובעבודות מזדמנות נוספות, משתכר בסך כולל של כ – 15,000 ₪. לדבריה לאב רכב חדש והוא בעל זכויות בנכסי משפחתו.
כן הוסיפה שנוכח זמני השהות המצומצמים שנפסקו בין האב לקטין יש להוסיף ולחייב בדמי טיפול בקטין.
סופו של דבר, בכתב התביעה, טענה כי יש לחייב את האב בתשלום חודשי של 3,500 ₪, המורכב מסכום של 1,750 ₪ דמי מזונות, 1,150 ₪ מדור ואחזקתו ו – 600 ₪ דמי טיפול וזאת בנוסף לתשלום מחצית הוצאות חינוך ורפואה. אציין כי בסיכומים, טענה באת כוח, כי יש להעמיד את מזונות הקטין על סך 2,200 ₪ בתוספת הוצאות חינוך ורפואה והכל נכון להיום, עת מתגוררת האם עם אביה, בביתו.
טענות האב בתמצית:
האב טען, כי נוכח מקום מגוריו והמרחק מהקטין וכן בשל התחייבויותיו למשפחתו החדשה, קיים קושי לקיים זמני שהות רציפים עם הקטין.
האב טען כי שכרו, כיום, אינו עולה על 3,200 ₪ כהתחלה, וזאת עת מועסק כ ++ וכי לבת זוגו הנוכחית נקבעה דרגת אי-כושר בשיעור של 100% ונכות רפואית בשיעור של 46%, קרי הכנסתה כ – 6,400 ₪ מקצבת נכות. לדבריו אמורים להתקבל לידי בת זוגו, בגין מזונות הקטינים, מנישואיה הראשונים, סך של 3,300 ₪, אותם גובה באמצעות הליכי הוצל”פ.
לטענת האב, הוא נושא בהוצאות לצורך קיומו ולקיום משפחתו, לרבות דמי שכירות חודשיים על סך 3,800 ₪.
האב הוסיף, כי האם אינה ממצה את ההטבות להן היא זכאית, כאשר לדבריו אין בכוונתה לעזוב את בית אביה, שם מתגוררת מאז ומתמיד, כאשר בית זה מרווח ולאביה הכנסה גבוהה, בנוסף להטבות והנחות שונות, להן זכאי.
סופו של דבר עתר האב, לדחות תביעתה של האם, על כלל רכיביה וביקש לקבוע סכומים מופחתים וזאת ממועד פתיחת תיק יישוב הסכסוך (19.11.23) כאשר בסיכומים טענה באת כוחו, עתרה לקבוע, כי המזונות הזמניים יוותרו על כנם ויהפכו קבועים, עת יש לתת משקל למרחק בין האב לקטים וההוצאות בגין נסיעות שיהיה על האב לבצע.
באשר לחיוב הכספי בגין אירוע הברית ורכישות שנעשו בעבור הקטין, טען כי לא היה שותף לאירוע, לא לקח חלק בקבלת ההחלטה טרם תשלום העלויות הנטענות ולכן אין לחייבו בכך.
דיון והכרעה
סעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) תשי”ט-1959 מחיל חובת הדין העברי בענייננו, כאשר עד ההלכה שנקבעה בבע”מ 919/15, 1709/15 פלוני נ’ פלונים (19.7.17) [פורסם במאגרים המשפטיים]; (להלן: “בע”מ 919/15”) חויב אב לבדו במזונות ההכרחיים של ילדיו עד גיל 15 שנים ומעבר לכך חלו דיני הצדקה. אולם בהמשך להלכה שנקבעה בבע”מ 919/15 , נקבע כי בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בהתייחס לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. עד גיל 6, חב האב באופן אבסולוטי במזונות ילדיו.
אטעים כי אשר לילדים מעל גיל שש שנים , תחול ההלכה בכל מקרה בו דנים במזונות ילד מעל גיל 6 ולא אך במקרה בו קיימת משמורת משותפת (ראו: עמ”ש (ת”א) 33549-04-16) פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו]. עם זאת יש להתחשב בכל מקרה לנסיבותיו הפרטניות כאשר הקביעה תעשה על ידי הסתייעות בחישובים חשבונאיים, ככלי עזר בלבד.
בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי כבוד השופט שנלר, בעמ”ש (ת”א) 33549-04-16 פלוני נ’ פלונית, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו], נקבע:
“אכן, בית המשפט ציין כי עניינו של פסק הדין במשמורת משותפת… עם זאת, מעת שבית המשפט קבע את השינוי בתפיסה העקרונית, אודות מקור החיוב של המזונות לאחר גיל 6, סבורני כי יש להחיל את העיקרון בכל מקרה בו דנים אנו בשאלת מזונות ילד מעל גיל 6. כמובן, שבבואנו ליישם את החלת העיקרון דלעיל, יש להתחשב במכלול הנסיבות לרבות שאלת יכולתם הכלכלית היחסית של כל אחד מההורים מכלל המקורות, כולל הכנסה מעבודה, כמו גם יתר נסיבות העניין (פסקה 142 לפסק דינו של כבוד השופט פוגלמן), ובעת שמדובר בזמני שהייה שאינם שווים, הרי יהיה מקום כמובן להתחשב גם באותם זמני שהייה כפי שהינם בפועל. בנוסף לאמור יש להפנות גם לקביעותיה של כב’ השופטת ברק ארז אודות יישום חלוקת האחריות וההוצאות תוך התייחסות הספציפית לנושא המדור, וכפי שהדברים באו לידי ביטוי בפסקה 61 לפסק דינה והעקרונות המפורטים שם, תוך הדגשה “… הכל לפי שיקול דעתה של הערכאה הדיונית על פי הנסיבות המשפחתיות…” לרבות בחינת שאלת הוצאות המדור ותשלום המזונות. נוכח אשר נקבע בפרשת פלוני, על הערכאה הדיונית לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו, ובהתאם לקבוע את אופן חלוקת הנשיאה במזונות בין ההורים, ובמיוחד לקבוע הקשור לאותו הורה אשר יוטל עליו להיות “הורה מרכז” כפי שציינה כב’ השופטת ברק ארז. יוער, כי באופן מעשי תוצאת פסק הדין בפרשת פלוני כי מעל גיל 6 יחולו אותם עקרונות יישום אשר נקבעו בסעיף 3א לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי”ט 1959 וראו הקשור ליישום בחינת הנדרש בהחלת הסעיף האמור, בע”מ (ת”א) 1098/07, פלוני נ’ אלמוני [פורסם בנבו] (31.08.08) והנוסחה כפי שנקבעה בעמ”ש (חי’) 42513-09-14 א.ש נ’ י.ש [פורסם בנבו] (04.01.15)” (ההדגשות אינן במקור – ד.פ.ו.).
בענייננו, הקטין כיום בן שנה וחצי, ומלוא נטל גידולו מוטל על כתפי האם ובהתאם לכך על האב לשאת במלוא מזונותיו, כאשר לאחר גיל 6 ניתן ויש להתחשב בהכנסות שני הצדדים ויתר הפרמטרים הרלוונטיים.
כבר עתה אציין כי בעדותה של האם בפני בית המשפט, הן בישיבת הקדם ביום 30.09.24 ובישיבת ההוכחות ביום 19.01.25, העידה, כי לקטין חדר נפרד ומסודר בבית אביה, כי היא מתגוררת עם אביה מאז ילדותה ומעולם לא התגוררה בגפה וכי אין בכוונתה לעזוב את בית אביה, בייחוד נוכח מצבו הרפואי.
כן יצוין, כי במועד הדיון שהתקיים לשמיעת עדותם של הצדדים, לא הוגשו על ידם מסמכים נוספים על אלו שהוגשו לתיק, בצרוף לתצהירי הצדדים.
הכנסות הצדדים:
האם – התובעת עובדת כ***, כאשר ממוצע הכנסתה 9,108 ₪ (בהתאם לתלושי שכר לחודשים 01-08/2023 ועבור חודשים 01-02/2024 בניכוי תשלומי חובה (מיסים) , נספח 5 לבקשה למזונות זמניים מיום 6.5.2024). התובעת טענה כי חלק מתפקידה מחייב או מאפשר שעות נוספת בגין כוננות וימי שישי, כאשר לדבריה, כיום מתקשה לקחת בו חלק, אך נוכח אופי התביעה (לבטח רכיב דמי הטיפול) ואופי הפתרונות הקיימים, יש להוסיף רכיב זה לשכרה, כפי שהוסף בעבר. ובנוסף לתובעת רכב מסוג הונדה שנת ייצור 2009.
התובעת מתגוררת עם אביה, בבית בבעלותו, ללא הוצאה של דמי שכירות או משכנתא.
נוכח האמור, אני קובעת כי הכנסתה החודשית הממוצעת של האם עומדת על סך של 9,000 ₪ במעוגל בחודש.
התובעת הגישה מסמכים וכן תדפיסי כרטיס אשראי מהם עולה כי נושאת בתשלומי אחזקת מדור, כך שעבור חודש 1/24 ניתן לראות תשלומי מים בסך 102 ₪ ארנונה 109 ₪ חשמל 203 ₪. יש להוסיף כי חשבונות בגין חיובי חשמל, מים וארנונה הוגשו, מהם עולה שהאב מממש ההטבות להן זכאי. כן עולה כי הסכומים דומים לאורך החודשים ובממוצע משולמות הוצאות מדור בסך של כ – 500 ₪.
בעניין זה העידה התובעת, כי:
“לשאלת בית המשפט כל ההוצאות של הבית יוצא לי קרוב ל 5,000 ₪ כולל הקניות לבית. הוצאות שוטפות יוצא לי קרוב ל 2,000 ₪. ארנונה בערך 290 ₪ לחודשיים בערך, חשמל אין לנו הנחה, יוצא 700 ₪ לחודשיים, מים 400 ₪ לחודשיים. יש את הענין של כבלים, אינטרנט.
לשאלת בית המשפט מהן ההוצאות שוטפות של החזקת מדור, אני משיבה אני משלמת גם גז, אנו קונים גלון, זה יוצא 500 ₪ אחת ל 4 חודשים. הגענו ל 800 ₪ חשבתי שזה כולל כבלים וכלכלה.”
סכומים נטענים אלו אינם מבוססים במסמכים.
מאחר והתובעת מתגוררת בבית אביה, יש לחשב חלקה, בהתאם למחצית הוצאות אחזקת הנכס וזאת בסך של כ – 250 ₪.
בהעדר פירוט הוצאות אישיות של התובעת אתייחס להכנסתה הפנויה, לאחר ניכוי חלקה באחזקת המדור, ואעמידה משכך, על 8,825 ₪ ובנוסף 112 ₪ בסך כולל של 8,862 ₪.
האב – מחודש 10/22 החל האב לעבוד בחברת “A”, חברת ++, וממוצע הכנסתו לדבריו 3,200 ₪ (לא הוגשו תלושי שכר או כל מסמך לבסס הטענה). לדבריו ברשותו תעודת שמאי כללי והכשרה בשמאות רכוש (מצורף כנספח לתגובה למזונות זמניים מיום 13.6.24).
הנתבע לא הגיש דפי חשבון בנק שלו או של בת זוגו, יתרות חשבון בנק או דוחות של חברות אשראי. הנתבע הגיש מסמכים בחודש 09/2024 שמעדותו ביום 19.01.25 עולה כי בחלקם אינם אקטואליים ורלוונטיים להכרעה שבפני, שכן אז טען כי אינו עובד מזה מספר חודשים. כן צרף טופס הרצאת פרטים שם ציין כי לו חשבון בנק, אך כאמור, תדפיסים לא הוגשו. כמו כן לא הוגשה כל התייחסות מאת הנתבע באשר להשתכרות ב – 12 חודשים טרם הגשת התביעה. בעניין זה נדרש להשיב, בחקירתו והעיד, כי:
“לשאלת בית המשפט לפני שהכרת את אשתך ועברת איפה עבדת, אני משיב שלא עבדתי. עבדתי לפני כן בפיקוח קבלני משנה. השכר שלי היה משתנה 6,000 ₪ 7,000 ₪ 8,000 ₪ 9,000 ₪.
כמו כן העיד:
“ש. בהמשך לטענה שלך עכשיו אני מציגה לך תעודת קורס מאוקטובר 2023?
ת. יש קורס שמאות שלמדתי שמאי, את זה התחלתי ב יוני 2023 וסיימתי באוקטובר 2023 מאז לא עבדתי יש לי אישור מביטוח לאומי, התחתנתי ביוני 2024, עברתי לצפון למושב. אשתי חיפשה לי עבודה מצאה לי עבודה דומה לשמאות, יותר למדתי נזקי רכוש, אבל עבודה הזו דומה לבוא לבתים ולאמוד בתים התכולה, התחלתי הכשרה מטעם העבודה מה שאני עובד.
ש. אני מפנה אותך באתר שכר של שמאי מתחיל מוערך כ 15 אלף ש”ח אתה טוען שהכנה שלך 3,000 ₪ זה לא פער קיצוני, למעשה הלכת והרחבת את הידיעות שלך עשית תעודה והכשרה נוספת כדי לקבל 3,000 ₪ ?
ת. זה רק התחלה בע”ה זה ילך ויגדל.”
בדברי האיש יש כדי להעיד ולבסס פוטנציאל השתכרותו.
נוכח העובדה כי הנתבע לא הציג מסמכים לבסס טענותיו בדבר הכנסותיו בפועל ואלו שהיו בעבר, כן לא הציג נימוק בדבר העדר יכולת למצות את פוטנציאל השתכרותו, עת, כאמור, אף לדבריו פוטנציאל השתכרותו גבוה מזה שמתקבל בפועל כיום – אני מעמידה את הכנסתו של האב, לצורך ההכרעה בתובענה שלפני, על השכר הממוצע במשק.
בעניין זה אפנה להלכה שיצאה מבית מדרשו של בית המשפט העליון, לפיה על האב להתאמץ עד קצה-גבול-יכולתו ואף להשכיר עצמו כפועל פשוט, כדי שיוכל לזון את ילדיו הקטינים, אף היא ישימה בענייננו (ראה, למשל: ע”א 378/80 הנ”ל, וע”א 364/62 דגני נ’ דגני, פ”ד יז 1989).
כן מפנה לדברי כב’ השופט א’ רובינשטיין בבע”מ 3432/09 פלוני נ’ פלונית [פורסם בנבו] (23.6.09):
“… בעת קביעת גובה המזונות, השיקול המנחה הוא צרכי הילדים (ד”ר בנציון שרשבסקי, דיני משפחה (מה’ 4, 1993), 379-381). לצד זאת, ישנה התחשבות ביכולת הכלכלית. בעת הערכתה של זו ההסתכלות היא רחבה; היא נגזרת לא רק מן המשכורת – בוודאי לא משורת ה”נטו” במשכורת שלעתים קרובות אינה משקפת תמונה מלאה, ואין צורך להכביר על כך מילים – אלא מסך כל המקורות הכלכליים העומדים לרשות משלם המזונות, כולל נכסים, חסכונות, ואף פוטנציאל ההשתכרות (ע”א 130/83 פרייס נ’ פרייס, פ”ד לח(2) 721, 725; ע”א 239/85 עמיצור נ’ עמיצור, פ”ד מ(1) 147, 151). בכגון דא הדגש אינו בשאלה כמה משתכר האב או מהי משכורתו הפנויה, אלא כמה כספים יכול הוא להקצות לצרכי ילדיו”.
אשר על כן אעמיד את כושר השתכרותו על סך של 13,153 ₪ לחודש.
האב מתגורר בשכירות עם בת זוגו ושני ילדיה, בדמי שכירות חודשיים בסך 3,800 ₪. הנתבע הציג חוזה שכירות החתום על ידי בת זוגו, תוך שטען שהחוזה החדש יישא גם את שמו, והוא עתיד היה להיחתם בינואר 2025. דא עקא, הנתבע לא מצא להציג חוזה שכירות כאמור חרף הצהרתו. לא הובהר בדיונים שהתקיימו וכן לא הוגשו מסמכים הנותנים מענה לשאלה, האם בת זוגו של הנתבע, זכאית להנחות/הטבות או סיוע בכל הנוגע להוצאות השוטפות של בית מגוריהם. בדיון, השיב הנתבע, לשאלת בית המשפט, כי למיטב ידיעתו, זכאית בת זוגו, להנחה בארנונה בלבד.
לא נעלם מעיני בית המשפט כי בחוזה השכירות דמי השכירות כוללים תשלומי ארנונה ומים אולם לא הוגשו מסמכים המעידים על ההוצאות השוטפות של התא המשפחתי של האב, כיום ובכלל.
נוכח האמור אניח, כי דמי השכירות מתחלקים באופן שבעבור שני ילדי בת זוגו משולמים 40%, וביתרה חולקים הנתבע ובת זוגו במחצית ולכן אני מעמידה את חלקו על 1,140 ₪.
בהעדר פירוט הוצאות אישיות של הנתבע אתייחס להכנסה הפנויה שלו, לאחר ניכוי חלקו במדור ואחזקתו, ואעמידה על 12,013 ₪.
אם כן יחסי הכנסות הצדדים – 57% לאב 43% לאם.
חלוקת זמני השהות:
בענייננו, מתקיימים זמני שהות מצומצמים ביותר, עת בשגרה מתקיימים זמני שהות עם האב בכל סופ”ש שלישי בלבד. כן נקבעה חלוקת זמני שהות בחגים (בחלקים שווים) ובחופש הגדול. כתוצאה מכך, כאמור, נטל גידולו של הקטין, מוטל במלואו, על כתפי האם.
בית המשפט עשה ניסיונות רבים להבהיר לאב חשיבות הקשר בינו לבין הקטין, כיום ושנים קדימה ונעשו ניסיונות למצוא פתרונות שונים, לימי השגרה, שיאפשרו הרחבת זמני השהות אך ללא הועיל.
האיש מצידו העיד כך:
“לשאלת בית המשפט לקחת את הקטין ביום חמישי ולהחזיר אותו מוצ”ש לא יודע אם זה רלוונטי, כי האוטו לא רק אצלי אלא גם אצל אשתי ויש לה עוד ילדים ומטופל גם בסופי שבוע, יש לו איזושהי בעיה, יש לו בעיה בהפרעות קשב, ואשתי לוקחת אותו. הבעיה שלי בעיה אחרת, לעשות את כל הנסיעה הזו לא הגיוני. אני לא מנהל קשר יותר רציף עם הילד בגלל האמא, היא החריכה וכפתה, ילד צריך להתקרב אליו רגשית ואם בית המשפט קובע, אני בא ומכבד, אבל המטרה של האמא ושל השופטת שאתקרב לילד אבל אם האמא על כל דבר קטן מערבת בית משפט מבחינתה זה שהתחתנתי היא באה להרוס את החיים.
לשאלת בית המשפט מה הרצון שלך לראות את הילד אני משיב שיש רצון, פעם בשלושה שבועות.
האמא כפתה לי את הילד אבל מה זה רלוונטי לבית המשפט ברמה הרגשית יש לי התרחקות.
לשאלת בית המשפט אני משיב אני יודע שהילד לא אשם, בוודאי. זה בעיה שבעתיד אפתור מולו.
לשאלת בית המשפט אני משיב שאני לא יכול להבטיח הבטחות וזה שאני מגיע אליו פעם בשבוע אחרי 3 שעות נסיעה, אני גמור מעייפות להסתכל עליו, צריך להגיע אליו עם כוחות.”
בנסיבות אלו אני קובעת שיש לתת ביטוי, בסכום המזונות, לעובדה שהאם נושאת ותישא במלוא נטל גידול הקטין.
צרכי הקטין:
בבע”מ 919/15 ציין כב’ השופט פוגלמן כי צרכיהם ההכרחיים של קטינים עומדים על סך של בין 1,300 ל – 1,400 ₪ לחודש, כאשר סכום זה אינו כולל הוצאות בגין מדור ואחזקת מדור. בתי המשפט, בעניין זה, העמידו צרכיו הבסיסיים של קטין על סכום שבין 1,600 ₪ ל- 1,900 ₪ לחודש (ראה עמ”ש 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני (09.10.17) ועמ”ש 44496-10-20 א. נ’ ב. (ניתן במיום 11.08.2021 פורסם במאגרים)). סכומים אלו עניינם קטין שהורגל לרמת חיים “רגילה” ושאינו מתגורר בשני בתים.
בעמ”ש (ת”א) 32172-11-17 ע.ש. (קטינה) נ’ נ.ש, עמ’ 11 (10.01.19) [פורסם במאגרים המשפטיים] קבעה כב’ השופטת י. שבח כי צרכי הקטינים שאינן טעונים הוכחה עומדים על 1,600 -1,700 ₪ :
“לגישתי, אין לדחות עוד את הגדלת הסכום, ועד שייקבע הסכום המשקף את עלות צרכיו של הקטין, בשני הבתים גם יחד, זה שאינו טעון הוכחה, באופן אמפירי ובהתבסס על חוות דעת כלכליות, אין מנוס מהפעלת שיקול הדעת השיפוטי וניסיון החיים, ומהעלאת הסכום, שלא עודכן מזה שנים, לכדי סך של 1600-1700 .₪.”
לאמור יש להוסיף, כי לבית משפט שיקול דעת לפסוק צרכיו של קטין, בהתאם להערכה סבירה, גם מקום בו לא מוכחים מלוא הצרכים, כאשר שיקול זה מבוסס על כך שבית המשפט “יושב בתוך עמו” (ראו: ע”א 687/83 מזור נ’ מזור, פ”ד לח (3) 29, 33; ע”א 130/85 ניסים סבן כהן נ’ שמעון כהן, פ”ד מ(1) 69; ע”א 93/85 שגב נ’ שגב, פ”ד לט(3) 822, 825). כן נקבע, כי אין עוד מקום לחלק בין צרכים הכרחיים לאלו שאינם כאלה, כאשר ניתן ויש לקבוע הצרכים בכללותם.
אומדן צורכי הקטין:
הוצאות המדור
כאמור, התובעת מתגוררת עם הקטין בבית אביה, ללא שמשולמים (על ידי האב ולכן על ידה) דמי שכירות או משכנתא. ולכן בגין רכיב זה, כל עוד האם תמשיך ותתגורר עם אביה, לא יחוייב הנתבע בהוצאות רכיב המדור בעבור הקטין. עם זאת היות ועסקינן במצב זמני אין להמנע מפסיקת חיוב בגין רכיב זה עם מעבר האם להתגורר בדירה שכורה.
לפיכך ככל והתובעת תפעל לשכור דירה, האב יחויב בשיעור 30% מגובה שכר הדירה, החודשי, עד לסכום שכירות של 2,500 ₪, סכום שנתבע על ידי התובעת, בכתב תביעתה וזאת בניכוי כל זכאות של האם בסיוע בשכר דירה, ככל ותימצא זכאית לכך.
הוצאות החזקת המדור
התובעת העמידה הוצאות החזקת המדור החודשיות, נכון להיום, נוכח מגוריה עם אביה, על סך 500 ₪ כל עוד מתגוררת בבית אביה, כפי הפירוט הבא: ארנונה – 140 ₪, חשמל- 150 ₪, מים- 150 ₪, כבלים 265 ש”ח, בזק – 160 ש”ח.
שעה שביהמ”ש בתוך עמו יושב, בהינתן מספר הנפשות המתגוררת בדירה וגודלה, מצאתי להעמיד הוצאות החזקת המדור החודשיות על 1,000 ₪, ואת חלקו של הקטין בהוצאות על 150 ₪.
יתר הוצאות הקטין
בסיכומיה העמידה התובעת יתר צורכי הקטין על סך 2,200 ₪ לחודש, כאשר לא עשתה כן תוך פרוט הרכיבים, את אלו ניתן ללמוד מכתב תביעתה, על נספחיו, כדלקמן: כלכלה: 2,000, רכב: 300, דלק: 700, ביטוחים: 700 ₪, הוצאות נלוות: 500 ₪, טיטולים 300 ₪ , תחליפי חלב 500 ₪ מוצרי היגיינה 120 ₪ צעצועים 200 ₪ ביגוד 300 ₪. קופ”ח 25 ₪. נסיעות 200 ₪. כן עתרה לחייב את האב בדמי טיפול בקטין בסך 600 ₪ ומחצית הוצאות חינוך (כיום הקטין משולב במעון בעלות חודשית של 2,400 ₪) ומחצית הוצאות רפואה חריגות.
התובעת צרפה קבלות עבור הוצאות הקטין בהם טיטולים, תחליפי חלב, בקבוקים, תכשירי היגיינה, ביגוד והנעלה וכו. בנוסף תשלומים בגין פעוטון הקטין בסך 2,400 ₪ בעבור חודשים 2-3/24 .
האב לא הצליח לסתור טענות התובעת, בדבר הוצאות אלו ולאחר עיון באשר מונח לפניי, שעה שבית המשפט בתוך עמו יושב, עת הקטין אינו מתגורר בשני בתים או מקיים זמני שהות רחבים ולאחר ששוכנעתי כי הקטין לא הורגל לרמת חיים גבוהה אני אומדת צרכיו, לא כולל הוצאות מדור ואחזקתו וכן הוצאות חינוך ורפואה חריגות, כדלקמן:
1,850 ₪ : כלכלה- 800 ₪, ביגוד והנעלה- 300 ₪, קופ”ח והוצאות רפואיות שוטפות – 100 ₪, הוצאות היגיינה ו/או טיפוח – 200 ₪, נסיעות – 100 ₪, תרבות ופנאי, ספרים, בילויים, מתנות ימי הולדת וכו’ – 150 ₪, הוצאות בלתי צפויות, חידוש ריהוט וכיוצא בזה – 100 ₪, צעצועים – 100 ₪.
בנוסף אני קובעת, על יסוד הממצאים שנקבעו לעיל, בשים לב לגיל הקטין, לחלוקת זמני השהות עם כל אחד מן ההורים ולעובדה שהאם נושאת במלוא הנטל של גידול הקטין וליחס בין היכולות הכלכליות של הצדדים – כי האב יישא במלוא הוצאות הקטין עד הגיעו לגיל 6 ובמלאת לו 6 שנים, יישא ב-65% מגובה צרכיו.
כן מצאתי להוסיף ולחייב את הנתבע ברכיב דמי הטיפול, בעניינו של הקטין, המתחשב בחיוב הצדדים במחצית הוצאות חינוכיות, וזאת נוכח הפער בזמני השהות וגיל הקטין, המטיל נטל מוגבר בטיפול בו וכן להוסיף ולחייב בתשומות עודפות בהן נושאת האם, בשל נשיאתה במלוא נטל גידולו של הקטין, לרבות הוצאות שאינן ברות כימות, והכל בסכום של 250 ש”ח.
הסכום שעל האב לשאת בו:
מזונות הקטין עד גיל 6
עד גיל 6 על האב לשאת במלוא צרכיו ההכרחיים של הקטין נוכח הוראות החוק והדין האישי החל על הצדדים והם 2,250 ₪.
ככל והאם תשכור דירה ישא האב בשיעור של 65% משיעור של 30% מדמי השכירות עד לסכום של 2,500 ₪, כפי תביעתה של התובעת והכל בניכוי כל הטבה לה זכאית, קרי 750 ₪. כן ישא בתוספת הוצאות מדור בסכום נוסף של 150 ₪, על דרך האומדנא (תוך התחשבות שסך של 150 ש”ח כלולים בסכום של 2,250 ₪ כאמור בסעיף 27).
מזונות הקטין מעל גיל 6:
החל מגיל 6 ועד בגירת הקטין וסיום שירותו הצבאי/לאומי, חבים שני ההורים במזונותיו, מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם נקבעת בהתאם ליכולותיהם הכלכליות, מכל מקור העומד לרשותם, לרבות שכר עבודה, ובהתאם לייתר הנסיבות, בהן זמני שהות.
כפי האמור מצאתי לחייב את הנתבע בשיעור 65%. כמו כן גם בשלב זה, מצאתי לתת ביטוי לפער בזמני השהות ונטל הגידול המוטל על כתפי האם, אם כי באופן מופחת, נוכח גילו, לכן אני קובעת, כי האב יישא בסכום של 1,800 לחודש במעוגל (מהווה 65% מהמזונות שנקבעו, חלקו של הקטין בדמי החזקת מדור, כאמור, ותשלום בגין הוצאות שאינן ברות כימות בשל הנטל המוטל על האם). סכום זה כולל דמי החזקת מדור, כל עוד האם תמשיך להתגורר בבית אביה.
ככל והאם תשכור דירה או לחילופין תרכוש מדור עצמאי ותשא בדמי משכנתא חודשיים – ישא האב בשיעור של 65% משיעור של 30% מדמי השכירות עד לסכום של 2,500 ₪, כפי תביעתה של התובעת והכל בניכוי כל הטבה לה זכאית, קרי 500 ₪. כן ישא בתוספת הוצאות מדור בסכום נוסף של 150 ₪, על דרך האומדנא (תוך התחשבות ששיעור יחסי של 150 ש”ח (חלקו של הקטין בהוצאות כיום) כלולים בסכום של 1,800 ₪ כאמור בסעיף 31).
מועד תחילת החיוב במזונות הקטין:
כפי שהובא לעיל, האם עתרה לחיוב האב מיום לידתו של הקטין 11.08.23, והאב עתר לעשות כן מיום פתיחת הליך יישוב הסכסוך 19.11.23. אם כן הפער בין הצדדים עומד על 3 חודשים.
ההלכה קובעת, כי אישה לא נשואה יכולה לתבוע מאבי ילדה סכומים שהוציאה למחייתו, להבדיל מאישה נשואה. בע”א 1375/93 אביטבול נ’ אביטבול פ”ד נ’ (1) 215, עמוד 217, נפסק :
“…הטעם לכך שאין פוסקים לאישה מזונותיה למפרע הוא ש”דרך נשים לגלגל עם בעליהן (ב”ש שו”ע אה”ע, ע’, ס”ק, כ”ט (ב), כלומר : מתוך ציפיה לשלום בית אין האישה עומדת על מלוא זכויותיה לשעבר, ואם לא “מסרה מודעא” בפני עדים שאינה מוחלת, היא מוחזקת כמוחלת, עד שתתבע. דין זה הנוגע למזונות האישה עצמה הורכב על ידי המהרש”ם (רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון, מגדולי חכמי גליציה במאה שעברה), גם על הוצאות שהוציאה האישה למזונות הילדים (תשובות מהרש”ם ח”ב רלו (ג)) ואולם, הנחה זו שדרך אישה לגלגל עם בעלה ניתנת לסתירה, לפי נסיבות כל עניין ועניין, כך למשל נפסק לאישה החזר הוצאותיה על מזונות ילד למפרע, מפני “דב נידון שלנו… ניכר הדבר שלא מחלה כלל, ולכן הוחלט לחייבו במזונות הילד החל מיום לידתו…” – ראה בענין זה גם ע”א 366/77 פלוני נ’ פלונית, פ”ד ל”ד (1) 229 בעמוד 236 וכן תמ”ש (חד’) 3710/06 ש.ח. נ’ ר.נ. [פורסם בנבו] מפי כב’ השופטת גליק.
בכל הנוגע לתביעה “למפרע”, קודם למועד הגשת התביעה, נפסק:
“…ואולם, כמו בכל חוב כספי רגיל, לא יום הגשת התביעה קובע, אלא יום היווצר העילה ומעשים בכל יום שאדם תובע היום וזוכה למפרע למיום היווצר העילה (כל עוד לא התיישנה) נכון, שכאשר ילדים תובענים מזונותיהם, המזונות נפסקים בדרך כלל רק מיום הגשת התביעה. הסיבה לכך היא שעד אותו יום, עמד אדם אחר, לרוב בן הזוג האחר ופירנס אותם ומכיוון שקיבלו את סיפוקם, אין הם יכולים לתבוע על העבר… מי שיכול לתבוע שעבר – הוא בן הזוג שפירנס את הילדים כפי שהדבר נעשה כאן” – ראה בענין זה גם ע”א 468/88 שרייר נ’ נקש (פורסם במאגר נבו).
אם כן תביעה למזונות למפרע כמוהה כ”תביעת מזונות” ואינה תביעה כספית. נוכח שיקולים שונים, בהם: העובדה שבפועל האם זנה את הקטין לבדה ממועד לידתו, החלת הכללים החלים על תביעת מזונות, לרבות חיוב על דרך ה”אומדנא”, התובעת הגישה מסמכים בדבר חלק מהרכישות הנטענות וההוצאות השוטפות, התחשבות בצורך לרכוש לקטין פריטים רבים ושונים לאחר ילדתו, חובת האב בתשלום מזונות ההכרחיים והשתתפות בהוצאות אחזקת הבית – אני מקבלת את תביעת האם כך שהאב מחוייב בתשלום חודשי של 1,900 לש”ח, לתקופה שבין הולדת הקטין ועד ליום הגשת התביעה, אז נקבע כי יחול חיוב המזונות הזמניים. קרי בעבור התקופה שמיום 11.08.23 ועד 07.04.24.
חיוב בעבור אירוע הברית:
התובעת תבעה רכיב זה, באופן לאקוני וכללי, ללא כל תימוכין או בסיס משפטי. כך גם באשר לטענה כי נטלה הלוואה לשם מימון האירוע.
דיי באמור ובכך שהתובעת לא צרפה כל מסמך המעיד על ההוצאות בגין אירוע נטען זה ולצד זאת לא הציגה וגם לא טענה, באשר לתקבולים שהתקבלו במסגרת האירוע, קרי מה היתה ההוצאה בפועל – כדי לדחות התביעה וזאת עוד טרם הדיון בסוגיה האם כלל עסקינן ברכיב המהווה “מזונות” הקטין, או שמא עניין לנו בתביעה כספית “רגילה”.
אוסיף ואטעים, כי התובעת לא פרטה דבר ההכרח בהוצאה זו, האם נעשה כל שניתן על מנת להוזיל העלויות וכן האם פנתה להתייעץ עם האב קודם לקבלת ההחלטה בעניין זה.
נוכח כלל האמור אני דוחה את תביעת התובעת בגין רכיב זה.
אשר על כן אני קובעת כדלקמן:
האב יישא במזונות הקטין מיום לידתו 11.08.23 ועד ליום 07.04.24, בסך של 1,900 ₪ בחודש. (ממועד הגשת התביעה חלה ההחלטה בדבר המזונות הזמניים).
האב יישא במזונות הקטין בסך של 2,250 ₪ לחודש החל מחודש 02/2024, שעד אז תעמוד בתוקף ההחלטה בדבר המזונות הזמניים וזאת עד אשר ימלאו לקטין 6.
מיום בו ימלאו לקטין 6 יישא האב במזונותיו בסך של 1,800 ₪ לחודש ועד הגיע הקטין לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים.
ככל והאם תשכור דירה או לחילופין תרכוש מדור עצמאי ותשלם דמי משכנתא חודשיים – ישלם האב שיעור 30% מדי השכירות עד לסכום של 2,500 ₪ או שיעור 65% משיעור של 30% עד לסכום של 2,500 ₪ , בניכוי כל הטבה לה זכאית התובעת, בהתאמה וכמפורט בסעיפים 29 ו – 32.
ככל שהקטין ישרת בצה”ל ו/או בשירות הלאומי/שנת שירות, ימשיך האב לשלם את מזונות הקטין עד לתום תקופת שירות החובה ו/או השירות הלאומי/שנת שירות כאמור וגם בתקופת הביניים שעד לגיוס לצה”ל ו/או השירות הלאומי, כשהסכום יעמוד על שליש מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד כאמור בס”ק ג להלן.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כאשר מדד הבסיס לצורך חישובו הינו המדד הידוע היום, והוא יעודכן אחת לשלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין עדכון למשנהו והסכום לא יהיה קטן מזה שנקבע, גם אם המדד יהיה שלילי.
דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי האם בנוסף לקצבת הילדים המשולמת לה ע”י המל”ל ו/או בנוסף לכל קצבה, גימלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין, בשים לב כי בית האם הינו בית המגורים העיקרי של הקטין נוכח זמני השהות שנקבעו כמפורט לעיל, וזאת אלא אם נקבע אחרת, ובאופן מפורש בפסק הדין.
המזונות ישולמו עד לכל 10 בכל חודש עבור מזונות החודש השוטף.
הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בצרכים רפואיים מיוחדים ו/או הוצאות חריגות בגין בריאות פיסית ונפשית, שאינם כלולים ומכוסים ע”י הביטוח הרפואי וסל הבריאות והמתייחסים לבריאותו הפיסית ו/או הנפשית של הקטין, כגון: תרופות, משקפיים, עדשות מגע, טיפולי שיניים, טיפולי אורתודנט, טיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי, אבחונים וטיפולים בהפרעות קשב וריכוז, ואם יהיו כאלה, עד הגיעו של הקטין לגיל 18 או עד גיוסו לצה”ל/שירות לאומי, במידה ויתגייס, לפי המאוחר מבניהם.
הצדדים יידעו האחד את השני 14 יום מראש לפחות על כל הוצאה רפואית צפויה שעלותה גבוהה מ- 100 ₪, על מנת לאפשר לצד השני לבחון נחיצותה ולהציע חלופות זולות יותר, למעט במצב חירום שאינו בר דיחוי.
בכל מחלוקת בין הצדדים בקשר להוצאה רפואית חריגה, נחיצותה והיקפה, הם יפעלו בהתאם להמלצות רופא המשפחה או הרופא המטפל, לפי העניין.
הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בהוצאות החינוך של הקטין בתחילת כל שנת לימודים, לרבות אגרות חינוך, תשלומי בית ספר, דמי שכלול, השתתפות בטיולים או פעילויות מטעם בית הספר וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים וכן צהרון (ציבורי) עד סיום כיתה ג’, חוגים, שיעורי עזר (על פי המלצת הגורם הרלוונטי) ותנועת נוער, בקיזוז ההטבה שתקבל האם מהמל”ל ו/או מהצד השלישי. האם תמצה זכויותיה לקבלת הטבות/הנחות, ככל שישנן.
הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בעלות של מחזור קייטנה אחת בחופשת הקיץ וכן קייטנה אחת בפסח או סוכות וזאת בכפוף להמצאת קבלה ו/או חשבונית. טרם רישום לקייטנה, על הצדדים להסכים לעלותה של הקייטנה ובהעדר הסכמה התשלום יהא בהתאם לעלות קייטנה עירונית/ מתנ”ס.
בנוסף, יישאו הצדדים, בחלקים שווים, בתשלום עבור חוג אחד לקטין וזאת בכפוף להמצאת קבלה ו/או חשבונית. טרם רישום לחוג, על הצדדים להסכים לעלות החוג ובהעדר הסכמה, התשלום יהא בהתאם לעלות מתנ”ס.
כל אחד מן הצדדים יישא בחלקו (מחצית) מן ההוצאות המנויות כאמור לעיל במישרין לגוף או לגורם באמצעותו ניתן השירות. הורה אשר יישא בסכום העולה על שיעור חלקו בגין ההוצאות המפורטות לעיל (“ההורה המשלם”) יקבל מההורה השני (“ההורה החייב”) את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב דרישה בצירוף אסמכתה הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.
למען הסר הספק, מובהר כי דין כל ההוצאות הרפואיות החריגות, הוצאות החינוך, הקייטנות והחוגים כדין מזונות לכל דבר ועניין, לרבות בנוגע לגבייתן.
לאור התוצאה אליה הגעתי, סבורני כי אין מקום ליתן צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כוח הצדדים.
54678313
המזכירות תודיע לצדדים ותסגור את התיק.
פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ”ה טבת תשפ”ה, 25 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
