מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת דיאנה פסו-ואגו
מבקשת:
י.ע.ד.
נגד
משיב:
מ.ד.
החלטה
בפניי בקשת האם, להורות על חיוב, האב, במזונות זמניים של הקטינות: מ.מ.ד. ילידת ____ ומ.ס.ד ילידת ___ ( להלן: “הקטינות”), הן ילדותיהן המשותפות של הצדדים, אשר נישאו זל”ז כדמו”י ביום 26.1.2021.
המשיב פנה להליך יישוב סכסוך, במסגרתו הצדדים לא הגיעו להסכמות ובחלוף תקופת עיכוב ההליכים נסגר התיק.
בתאריך 6.10.2024 התקיים דיון, בתיק קשור תלה”מ 29602-04-24, בעניין זמני שהות בין הקטינות למשיב, אז הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין.
המבקשת טענה, כי מערכת היחסים של הצדדים ידעה עליות ומורדות, כאשר בשנת 2022 פירקו התא המשפחתי ולהם קטינה אחת, מיה. הצדדים ניהלו הליכים משפטיים ובמסגרת תלה”מ 36449-08-22 ניתנה החלטה בדבר מזונות זמניים לקטינה מ., בסך 1,600 ₪ (ללא רכיב המדור). בתאריך 27.2.2022 הודיעו הצדדים, כי חזרו לשלום בית ובהתאם לכך התובענה נמחקה והתיק נסגר.
המבקשת טוענת כי הצדדים נפרדו, פעם נוספת, ביום 16.2.2024, עת עזב המשיב את בית הצדדים ועבר להתגורר בבית אמו ב XX. לדבריה במהלך החיים המשותפים חוותה השפלות ואמרות קשות מצד המשיב אשר הביאו לסיום מערכת היחסים.
המבקשת טענה, כי ממועד הפרידה ועד לחודש נובמבר 2024, שילם המשיב את תשלומי השכירות בעבור הדירה בה מתגוררת המבקשת עם הקטינות וזאת בנוסף לתשלומי מסים ומעון של הקטינה מ.ס. (בשנה שעברה שילם המשיב גם עבור מעון של הקטינה מיה ) ולכן, לדבריה, ניתן להסיק שלמשיב יכולות כלכליות גבוהות לספק צורכיהן של הקטינות.
המבקשת מוסיפה, כי החל מחודש דצמבר 2024, חדל המשיב מתשלומים אלו ודרש שתעביר על שמה את כלל החשבונות שאם לא כן, לא יישא בתשלומם.
לטענת המבקשת, היא עובדת כפקידה בסוכנות ביטוח (המבקשת לא מציינת מהו שכרה החודשי אלא צרפה תשלומי שכר). המשיב לדבריה מנהל סניף “A” ב XX ומשתכר כ – 15,000 ₪ לחודש. בנוסף, למיטב ידיעתה, עוד מתקופת החיים המשותפים, אמו של המשיב מעבירו לו מידי חודש 5,000 ₪ במתנה.
המבקשת עתרה לחיובו של המשיב בתשלום דמי מזונות זמניים, בסך 3,700 ₪. בעבור הקטינה מ.מ. 1,700 ₪ ועבור הקטינה מ.ס. 2,000 ₪, בהם: מזון 900 ₪, מוצרי ניקוי וכביסה 100 ₪, ביגוד והנעלה 300 ₪, משחקים 100 ₪ נסיעות 200 ₪ קופת חולים 100 ₪ טיטולים ובקבוקים (300 ₪ עבור הקטינה מאלי).
בנוסף, שוכרת דירה בעיר YY בסך 3,300 ₪ לחודש ועל המשיב לשאת בשיעור 40% מדמי מדור שהם 1,320 ₪ ומתשלומי אחזקת המדור. כן תשלום מחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגות ומחצית הוצאות שני מחזורי קייטנה בחופש הגדול. כמו כן על המשיב לשאת בתשלום חוגים ותשלום דמי טיפול בסך 600 ₪ חריגות וכי קצבת ילדים מהמל”ל אשר תעבר לידיה וזאת מיום הגשת התובענה.
המשיב טען מנגד, כי נקלע למצוקה כלכלית וחי בצמצום בשל “סחטנות” של המבקשת עד שנאלץ לקחת הלוואה ובגינה משלם מדי חודש החזר של 2,100 ₪. לעומת זאת, שכרה של המבקשת גבוה משלו, מתגוררת בדירה שכורה ביישוב מזכה מס ולכן מצבה הכלכלי טוב ולראיה לא בכדי המתינה המבקשת עם הגשת התובענה לדמי מזונות.
לטענת המשיב, נאלץ לעזוב את בית הצדדים מחשש להתגברות עצימותו של הקונפליקט בו מצויים הצדדים וביום 16.2.24 עבר להתגורר בבית אמו, אשר נרתמה לעזור לבנה, בשל מצבו הכלכלי הרעוע.
המשיב מוסיף, כי למבקשת דפוס התנהגות לפיו מתחייבת לשאת במחצית תשלומים, אך בפועל חוזרת בה ואינה עושה כן, כך לדוגמה בחוזה השכירות וכן בתשלומי הגן של הקטינה מיה. לדבריו המבקשת דרשה ממנו לשאת בתשלומים עד שמצבה הכלכלי יתייצב ואכן כך היה, לדבריו נשא בתשלומי בדמי השכירות בה מתגוררת עם הקטינות ותשלומי הגן של הקטינה מ.ס.
לדברי המשיב, נקבעו זמני שהות עם הקטינות ביחס של 5/8. המשיב משתכר 12,000 ₪ נטו. המבקשת משתכרת 15,423 ₪ נטו (בהתאם לתלוש שכר חודש 10/24).
המשיב טען, כי הוצאות הקטינות, כפי שהוצגו בבקשה, מופרזות, אינן תואמות את המציאות ואינן מגובות באסמכתאות. בנוסף, מפירוט כרטיסי אשראי של המבקשת עולה כי מבזבזת כספים רבים על בגדים (כ – 4,000 ₪ בשנה) בזמן שאינה עובדת והוא, מנגד, קורס תחת הנטל הכלכלי ועל כן יש לקבוע מזונות מינימליים אשר יותירו לו הכנסה פנויה לשכור דירה ולעמוד בהתחייבויות.
הכרעה
הלכה היא, כי הדיון במזונות זמניים נערך בשלב ראשוני בו טרם נשמעו ראיות וכי מדובר בסעד זמני המבוסס על ראיות לכאוריות בלבד (ראו: ע”א 2398/97 אייל נ’ אייל (פורסם בנבו, 17.12.97) עמ’ 608; בע”מ 1326/12 פלוני נ’ פלונית (פורסם בנבו, 28.3.12)). בית המשפט אינו נכנס בעובי הקורה, ואינו מנתח באופן מקיף את הראיות שבפניו וקביעותיו “שנקבעו בשלב זה אינן מחייבות כאשר התובענה תתברר לגופה” [ראה: ע”א 542/68 בן סירה נ’ בן סירה, פ”ד כג(1) 169 (1969)].
צרכי הקטינים כמו גם הכנסות הצדדים ופוטנציאל השתכרותם, יתבררו בהמשך ההליך, לרבות בשלב שמיעת הראיות ככל וידרשו לכך.
הכנסות הצדדים: המבקשת צרפה תלושי שכר עבור חודשים 8-10/24 מהם עולה, כי שכרה החודשי 11,816 (בקיזוז ניכויי חובה בלבד) כאשר עבור חודשים אוגוסט ואוקטובר 2024 קיבלה בונוסים. בנוסף צרפה אישור זכאות תשלומי אבטלה עבור חודשים 11/23-6/24 ומסמך אישורי תשלומי אבטלה לשנת 2024 עבור חודשים 3-7/2024 מהם עולה ששכרה החודשי 4,000 ש”ח בעיגול.
בנוסף, המבקשת צרפה הסכם שכירות לפיו דמי השכירות החודשיים 3,300 ₪, תדפיס עובר ושב מבנק פועלים עבור חודשים 11/23-11-24 ותדפיס כרטיס אשראי עבור חודשים 11/23-12/24.
המבקשת לא צרפה חשבוניות, קבלות, תשלומים מהם ניתן ללמוד על הוצאות הקטינות.
המשיב צרף תלושי שכר עבור חודשים 12/23-12/24 מהם עולה כי שכרו החודשי 12,400 ₪ (בקיזוז ניכויי חובה בלבד). בנוסף צרף תדפיס עובר ושב מבנק פועלים, עבור חודשים 6-12/24, תדפיסי כרטיסי אשראי 0926 עבור חודשים 9-12/24 ותדפיס כרטיס אשראי 0347 עבור חודשים 9-12/24.
כאמור, במסגרת תלה”מ 29602-04-24 ניתן פסק דין, בו נקבעו זמני שהות, לפיהם האב ישהה עם הקטינות בכל יום ב’ ו-ד’ מיום המסגרות החינוכיות וישבם למחרת למסגרות החינוכיות. בשבוע השני זמני השהות יתקיימו בכל יום ב’ ושישי שבת מסיום המסגרות החינוכיות וישבם למסגרות החינוכית. זמני השהות שנקבעו הם בעלי משקל לצורך ההכרעה שבפניי ולפיהם תוכרע הבקשה.
המבקשת פרטה הוצאות הקטינות בהם כלכלה, ביגוד והנעלה, נסיעות, משחקים, הוצאות רפואיות, מוצרי ניקוי והיגיינה, בגין כל קטינה, כמובא לעיל.
בעניינו, הקטינות מתחת לגיל 6, ובעניין זה קובע, הדין וההלכה, כי חובתו של אב, במזונות קטין עד גיל 6 שנים, עת חל הדין האישי, הוא הדין העברי, לפיו לפיו האב חייב במזונותיו ההכרחיים של ילדו מעיקר הדין. חובה זו לא שונתה בפרשת פלונית בבע”מ 919/15. [בע”מ 919/15, 1709/15 פלונית נ’ פלוני ואח’ (19.7.17) להלן: “בע”מ 919/15”].
לנוכח כלל האמור, לאחר שבחנתי כתבי טענות הצדדים, על נספחיהם, והבאתי בחשבון את מכלול השיקולים, כאשר עדיין נותרו פרטים נסתרים שיהיה לבררם – אני קובעת כדלקמן:
המשיב ישלם לידי המבקשת עבור דמי מזונות הזמניים של הקטינות, סך של 3,200 ₪ הכוללים דמי מדור ואחזקתו.
הצדדים יישאו, כל אחד, במחצית הוצאות החינוך של הקטינות, הם: שכר לימוד בעלות ציבורית, תשלומי חובה לבי”ס, שיעורים פרטיים (בהסכמה, ובהעדר הסכמה לפי המלצת המחנך או המורה המקצועי הרלוונטי), על בסיס של שיעור אחד בשבוע, חוג אחד, בעלות מתנ”ס, ומחזור אחד של קייטנה בחודשי הקיץ בעלות של קייטנת מתנ”ס.
התשלום יבוצע בקיזוז כל הטבה לה זכאית המבקשת.
קצבת המל”ל שתשולם עבור חינוך בגין הקטינות, בתחילת שנה תשמש עבור צרכי החינוך (כולל ציוד לימודי) של הקטינים ויתרת ההוצאות תחולק בין הצדדים כאמור.
הצדדים ישאו, כל אחד, במחצית הוצאות הרפואיות החריגות של הקטינות, אשר אינן מכוסות על-ידי הביטוח הרפואי הממלכתי או הביטוח הרפואי המשלים שבו הם מבוטחים, לרבות אבחונים, טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים או אחרים, משקפיים, טיפולי שיניים לרבות אורתודנט וכיו”ב. בהעדר הסכמה אודות הוצאה רפואית, יפעלו בהתאם להמלצת רופא ילדים או מומחה מקצועי רלוונטי.
תוקף החיוב החל מיום הגשת התביעה, 19.12.2024.
הפרישי העבר שנצברו, ממועד הגשת התביעה ( 19.12.2024) ועד לחודש ינואר 2025 כולל, ועד למתן החלטה אחרת, בניכוי תשלומים ששילם המשיב לאחר מועד תחילת החיוב בקבוע לעיל, ישולמו ב-4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים ויצטרפו לתשלומי המזונות השוטפים.
התשלומים יבוצעו ביום ה – 28 לכל חודש עבור כל חודש מראש, ויהיו צמודים למדד שבסיסו המדד הידוע ביום מתן החלטה זו. חישובי הצמדה ייערכו אחת ל – 3 חודשים, ללא תשלום הפרשים למפרע.
תשלום ראשון של דמי המזונות השוטפים, ישולם ביום 28.1.2025.
קצבת הילדים המשולמת מטעם המל”ל תתווסף לדמי המזונות ותשולם לידי אם הקטינים.
מובהר כי, החלטה זו היא החלטה זמנית אשר ניתנה על סמך החומר שבפניי ומבלי שנכנסתי לעובי הקורה, ואין בה כדי לקבוע מסמרות בדבר גובה המזונות שיפסקו בסופו של ההליך.
ניתנה היום, ט”ו טבת תשפ”ה, 15 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
