לפני
כבוד השופט אריאל ממן
המבקשת
ב”כ היועצת המשפטית לממשלה
במשרד הרווחה והביטחון הכלכלי
נגד
המשיבים
1. מ. ל.
2. ד. ל. (אשל”א)
באמצעות עוה”ד קלריס דביר- אפוטרופוס לדין
בעניין ד. ל. (אשל”א)
החלטה
להלן אכריע בבקשת המבקשת לביטול מינויה של המשיבה 1 כאפוטרופוסית על כלל ענייניו של בנה, המשיב 2, ולהמיר מינוי זה במינוי שיינתן למרכז הישראלי לאפוטרופסות.
הרקע לבקשה:
המשיבה 1, אמו של המשיב 2, מונתה בשנת 2007 כאפוטרופוס על כלל ענייניו.
המשיב 2, יליד 1965, רווק, ללא ילדים, מתגורר עם המשיבה ואינו משולב במסגרת תעסוקתית או יומית אחרת; מוכר למערכת בריאות הנפש שנים רבות כסובל מסכיזופרניה אשר התפרצה בעת שירותו הצבאי ועל כן מוכר במשרד הביטחון כנכה צה”ל, היה בעבר באשפוזים כפויים ובטיפול מרפאתי כפוי במערכת בריאות הנפש.
ביום 5.6.2023 הגישה המבקשת בקשה למתן הוראות לפי סעיף 44 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ”ב – 1962 (להלן: “החוק”), בה עתרה להורות למשיבה 1 להביא את המשיב 2 לטיפול ומעקב פסיכאטרי בשירות הציבורי, וזאת עקב דיווחים מדאיגים אודות הזנחה ואי מתן טיפול הולם.
על פי הנטען אז, המשיבה 1 אינה משתפת פעולה עם עו”ס אגף השיקום ממשרד הביטחון ועל כן, זו פנתה לעו”ס לסדרי דין בבבקשה לבחינת תפקודה של האם כאפוטרופוסית.
עוד נטען כי בדיקת עו”ס סדרי דין החלה כבר בחודש 12/2021, אך הבדיקה התעכבה והתארכה עקב קושי בשיתוף פעולה עם המשיבה 1 וכן עקב קשיים בניהול שיחות ענייניות עמה.
לשיטת המשיבה 1, בנה זקוק לטיפול ממוקד בהפרעת PTSD, ממנה סובל לטענתה, זאת חרף חוסר הכרה במשרד הביטחון, והעובדה כי אינו מקבל טיפול דרך האגף, המותאם לאבחנה נטענת זו, דבר אשר הוביל, גם לחוסר אמון וחוסר שיתוף פעולה מצד המשיבה 1.
בנסיבות אלה ובחוסר ברירה, ביום 5.6.2023, פנתה המבקשת בבקשה האמורה, אשר התבררה לפניי במסגרת א”פ 10749-06-23.
לנוכח הנסיבות, עם הגשת הבקשה האמורה ובהתאם להוראות סעיפים 36 ו-68(א) לחוק, הוריתי על מינוי עו”ד מייצג למשיב 2 מטעם הלשכה לסיוע משפטי.
בדיון שהתקיים לפניי ביום 12.9.2023 ולאחר שיח ארוך שהתקיים מחוץ לפרוטוקול, הגיעו הצדדים, בעזרת ביהמ”ש להסכמות, שניתן להן תוקף של החלטה, כדלהלן:
המשיבה 2 תדאג לקחת את המשיב 2 לטיפולים אצל הפסיכיאטרית המטפלת, לטיפול שתואם ליום 18.09.2023 וכן לכל טיפול עוקב.
הפסיכיאטרית המטפלת תבצע אבחון בדבר מצבו הפסיכיאטרי של המשיב 2 ותיתן לו טיפול תרופתי התואם את מצבו.
הפסיכיאטרית המטפלת תשלח את המשיב 2 לבדיקות דם על מנת לבחון האם הוא נוטל את הטיפול התרופתי בהתאם להמלצותיה.
המשיבה 1 תוודא מתן הטיפול הדרוש למשיב 2, בהתאם להמלצת הפסיכיאטרית המטפלת.
הפסיכיאטרית המטפלת תודיע לעו”ס לסדרי דין בעוד 3 חודשים מה מצבו הרפואי והנפשי של המשיב 2.
ביהמ”ש יורה לפסיכיאטרית המטפלת לפגוש במשיב לכל הפחות אחת לחודש.
האפוטרופסית תימנע מהפסקת הטיפול, על דעת עצמה, ויֻתַּר לה לעשות כן רק בהמלצת הפסיכיאטרית המטפלת או פסיכיאטר אחר.
עד ליום 01.01.2024 יוגש תסקיר משלים, במסגרתו יינתנו המלצות להמשך ויובהר האם בנסיבות הקיימות קיים עוד צורך בהמשך ניהול ההליך.
ביום 1.1.2024 הוגש תסקיר משלים, בו דיווחה עו”ס סדרי דין כי המשיבה 1 אינה מצליחה להתנהל על פי ההסכמות האמורות, שקיבלו תוקף של החלטה, והיא הפסיקה לתת למשיב 2 את הטיפול התרופתי, שנרשם לו ע”י הרופאים הפסיכיאטרים.
עוד דיווחה העו”ס כי מדיווחי הרופאים הפסיכאטרים, עולה כי ישנה בעייתיות קשה בהתנהלות מול המשיבה 1, אשר ניכר כי אינה פועלת לטובתו של המשיב 2 ומשוכנעת כי הוא אינו חולה; סבורה כי לבנה “לא מתאים תרופות כימיות”; אינה מאפשרת מתן טיפול תרופתי עקבי ומיטבי למשיב 2, באופן הפוגע באיכות חייו, בתפקודו ובאפשרות לשקמו, ומשכך הודיעה כי תפנה לב”כ היועמ”ש על מנת שהאחרון יגיש בקשה להחלפת אפוטרופוס.
בתגובת עוה”ד המייצגת לתסקיר המשלים מיום 17.1.2024, הודיעה כי לנוכח מצבו של המשיב 2 לא ניתן לקבל עמדתו באופן קוהרנטי ומשכך עתרה להמיר את המינוי שניתן לה מעו”ד מייצגת לאפוטרופוסית לדין.
לנוכח המפורט לעיל, ביום 3.3.2024 הגישה המבקשת הבקשה דנן, בה עתרה להחלפת אפוטרופוס, כאמור ברישא.
ביום 4.3.2024 הוריתי על מינוי אפוטרופוס לדין למשיב 2 וניתנה הוראה להגיש עמדה לבקשה בהתאם.
ביום 5.5.2024 הוגשה עמדת האפוטרופוסית לדין, אשר סברה כי לנוכח מצבו של המשיב 2 וחוסר תפקודה של המשיבה 1, יש להורות על החלפת המינוי כמבוקש, ולהורות על מינוי המרכז הישראלי לאפוטרופסות כאפוטרופוס על כלל ענייניו של המשיב 2.
בנסיבות אלה, הוריתי למשיבה 1 להגיש עמדתה לבקשה וזו הוגשה באמצעות ב”כ מטעם הלשכה לסיוע משפטי (עוה”ד חגית אלוש) ביום 16.5.2024.
לנוכח עמדתה והתנגדותה של המשיבה 1 לבקשה והכחשתה את הנטען, קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 13.6.2024.
בעקבות בקשה מוסכמת, הוריתי על דחיית מועד הדיון ליום 8.7.2024.
ביום 7.7.2024 (יום לפני מועד הדיון הקבוע) הגישה המשיבה 1 בקשה לדחות את הדיון, בטענה כי אינה חשה בטוב.
לנוכח התנגדות יתר הצדדים, ובשים לב לפגרת בתי המשפט הקרבה, הוריתי על קיום הדיון במועדו, והתרתי למשיבה 1 להשתתף בדיון באמצעות היוועדות חזותית (תוך שהתרתי גם לבאת כוחה להשתתף בדיון בהיוועדות חזותית, על מנת לסייע למשיבה 1 בהתחברות יעילה לדיון).
ביום 8.7.2024 התקיים דיון במעמד ב”כ הצדדים בלבד ובהעדרם של המשיבים עצמם.
בפתח הדיון מיום 8.7.2024 עמדה ב”כ המשיבה 1 כי יש להורות על דחיית הדיון וכי לא קיימת כל דחיפות המצדיקה קיומו ללא נוכחות המשיבה 1.
במועד זה ולאחר ששמעתי את ב”כ הצדדים ואת כלל הנוכחים לרבות נציגת משרד הביטחון ועו”ס לסדרי דין, מצאתי כי קיימת דחיפות ליתן החלטה, ולו זמנית, על מנת להבטיח את טובתו של המשיב 2.
כבר אז הבהרתי, כי בכל הכבוד הראוי, דומה שמצבה של המשיבה 1 אינו מאפשר לה להעניק לבנה את הטיפול הדרוש וזאת גם אם לא נפל שום פגם בשיקול דעתה, כאשר אין מחלוקת שעל אף החשיבות שבהתייצבות לדיון, המשיבה 1 אינה מסוגלת לעשות כן, ומשכך ביהמ”ש נדרש להעניק למשיב 2 סעד גם לתקופת הביניים וזאת לכל הפחות עד שהמשיבה 1 תתחזק ותוכל להציג לביהמ”ש תמונה מלאה, שתניח דעתו של ביהמ”ש ועד שיתברר כי היא פועלת ויכולה לפעול על מנת להעניק לבנה את כל הדרוש לו.
עוד מצאתי כבר אז, כי עיון במסמך שהוגש מבית החולים סורוקה מיום 07.07.2024, מעלה כי בביקורים האחרונים, לרבות בביקור מיום 15.05.2024 ומיום 18.04.2024 תיעד הרופא במרפאה לבריאות הנפש, כי המשיבה 1 מתנגדת למתן טיפולים למשיב 2, באופן שמלמד כי גם ההסכמות מחודש 09.2023 שניתן להן תוקף של החלטה אינן מיושמות.
מדיווחי נציגת משרד הביטחון והאפו’ לדין שהונחו בפני כבר אז עלה כי מצבו של המשיב 2 חמור ומחייב מתן החלטה וזאת אף בטרם ניתן למשיבה יומה בבית המשפט, בשעה שביהמ”ש נדרש ליתן סעד שיבטיח שמצבו של המשיב 2 לא ימשיך להתדרדר ושהוא לא יהווה סכנה לעצמו או לסביבה.
אשר על כן, סברתי שטובתו של המשיב 2 מחייבת מינוי אפוטרופוס זמני חיצוני לתקופה של 6 חודשים, וקבעתי דיון נוסף, שבו תישמע המשיבה ותיבחן האפשרות להשיב את מינויה על כנו, או לחילופין להידרש לבקשה למינוי המרכז הישראלי לאפוטרופוסות כאפ’ של קבע.
ביום 1.10.2024 הוגש לתיק ביהמ”ש ייפוי כוח בו מינתה המשיבה 1 עורכת דין אחרת לייצגה, חלף המינוי שניתן לה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אולם ביום 1.12.2024 הוגשה בקשה להורות על הפסקת הייצוג.
במקביל, הגישה המשיבה 1 בקשה לדחיית מועד הדיון, אך לא נעתרתי לה.
בהתאם לאמור, ביום 9.12.2024 התקיים לפניי דיון נוסף, בו נכחה המשיבה 1 ובתחילתו נכח גם המשיב 2 (אשר בשלב מסוים ביקש לצאת לשירותים, ולא שב, וע”פ בחירתו לא נכח בהמשך הדיון).
בדיון זה שמעתי באריכות את המשיבה 1 וכן את יתר הנוכחים (וזאת בהמשך לקריאת טענות המשיבה 1, שהוגשו בכתב מספר פעמים לתיק ביהמ”ש).
להלן עיקרי טענות המשיבה 1:
הטיפול שניתן למשיב 2 ע”י גורמי הטיפול אינו מתאים לו ולא ניתן להעניק לו טיפול פסיכאטרי בזריקה, בגלל מצבו הרפואי.
המשיבה 1 התקשתה להבין את מהות הדיון והשיבה לשאלת בית המשפט בעניין זה ש”זה בקשר לתרופה, לזריקה הזו.”, אולם לאחר שנשאלה באופן ספציפי, אישרה שהיא יודעת כי הוגשה בקשה להחלפת אפוטרופוס.
המשיבה מתנגדת להחלפת המינוי, שכן לדבריה המינוי הזמני שניתן למרכז הישראלי לאפוטרופוסות גרם “נזק עצום” למשיב 2, כאשר לדבריה: “הוא משתגע מזה”. אולם לא יכלה לתמוך טענה זו בממצא אובייקטיבי כלשהו.
המשיבה 1 ציינה כי היא זו שמטפלת במשיב ועשתה זאת במשך 30 שנה, ובזמן הזה צברה ידע רב.
כמו כן ציינה המשיבה 1 כי המשיב 2 רגיל אליה, ושבכל לילה היא “מביאה לו חמצן”.
המשיבה 1 לא הסבירה מדוע ככל שביהמ”ש יעתר לבקשה למינוי אפ’ חיצוני, יימנע ממנה להמשיך ולטפל בבנה ככל יכולתה וכפי שעשתה עד כה והשיבה שהרווחה התערבה על אף ש”לא הייתה שום בעיה”, תוך שניכר כי היא מתכחשת למצבו של בנה ולקשיים בתפקודה שלה.
לדבריה, הפנייה לבית המשפט לצורך החלפתה, אינה אלא נקמה בלבד, בשעה שהתריעה בפני משרד הביטחון כי הטיפול שניתן לבנה אינו מתאים.
לדברי המשיבה 1, משרד הביטחון מסרב לסדר למשיב 2 מסגרת מתאימה (אך לא ידעה להשיב מדוע בכל שנות מינויה כאפוטרופוס לא יזמה פנייה לביהמ”ש, על מנת להתאים למשיב 2 את הטיפול ועל מנת לוודא שניתן לו טיפול מתאים).
עוד הוסיפה המשיבה 1 לתאר את המסירות שלה כלפי בנה ואת הטיפולים שהיא מעניקה לו, ללא סיוע ממשרד הביטחון, כאשר לדבריה משרד הביטחון מסרב להכיר בבנה כנפגע PTSD.
המשיבה 1 זכרה את ההסכמות שקיבלו תוקף של החלטה בנוכחותה ובהסכמתה, אך לדבריה “הם” מנעו ממנה לקחת אותו לטיפולים הנדרשים (כשדומה שהיא מתייחסת לרשויות הרווחה או לנציגי משרד הביטחון) וזאת הגם שעד לאחרונה הייתה ממונה כאפ’ על כלל ענייניו של בנה והיא זו שנדרשה לקחת אותו לרופא פסיכיאטר ולהעניק לו את הטיפול הנדרש, בהתאם להמלצות שהתקבלו.
במענה לשאלה בעניין, שינתה המשיבה 1 עמדתה וטענה שהיא נזכרת שלקחה את בנה לרופאה בהתאם להסכמות שקיבלו תוקף של החלטה, אך “הם הרימו ידיים”, שכן לדבריה, הרופאה אמרה שאין טיפול שיכול לסייע למשיב 2.
המשיבה 1 התקשתה לענות לשאלת בית המשפט האם המשיב 2 עשה בדיקת דם, בהתאם להסכמות.
המשיבה 1 נשאלה ע”י בית המשפט אודות חלקה באי קיום ההסכמות שניתן להן תוקף של החלטה, לרבות ההוראה שלא להפסיק את הטיפול על דעת עצמה, והשיבה: “כאשר העבירו אותו למרפאתי כפוי, ניגשתי לביה”ח, אף אחד לא רצה לקבל את הטיפול בו, הם אמרו שהוא מסובך מידי, רק הרופא אמר שהוא מקבל את התיק. אבל הוא צריך לדבר איתו קודם לא רק לתת זריקות. הוא נתן לו את הזריקות וזה הוריד לו את הדופק ל-40. הוא בדק אותו ואמר שנפסיק מיד”, תוך שגם ביהמ”ש התקשה להבין מה חלקה באי קיום ההסכמות שניתן להן תוקף של החלטה.
כשבית המשפט הפנה את המשיבה 1 לדיווח עו”ס סדרי דין מחודש 1.2024, במסגרתו דווח שהיא זו שאמרה שלא מתאים למשיב 2 תרופות כימיות ושהיא זו שאינה מסכימה ליתן לו תרופה כלשהי, השיבה, תוך כדי שהיא בוכה “שלא כל תרופה. הבחור הזה מטפל בפסיכיאטרים מאז הצבא, הוא עבר אונס קשה בלבנון.” תוך שניכר עד מאוד שהיא דואגת לבנה, אך עסוקה בעברו, מתקשה להפריד בין כאבה על מצבו של המשיב 2 לבין הצורך להקשיב לגורמי הטיפול והרפואה, שמבקשים להעניק לו טיפול רפואי, או למצער, לבחון באופן קוהרנטי את המלצותיהם, שניתנות מעת לעת, על פי שיקול דעתם המקצועי.
לכשנשאלה האם יכול להיות שהיא זקוקה לעזרה, במתן הטיפול למשיב 2, השיבה:
“ברור שאני צריכה עזרה”. והוסיפה: “מישהו אמר לי שאני צריכה לקחת אותו לבדוק האם יש לו פוסט טראומה, הם אמרו שהם ישחררו אותו ממה שהוא עבר. הם אמרו לי לפנות למשרד הביטחון ולקבל אישור כי הוא שייך למכבי ולא לכללית, קיבלתי איום ממשרד הביטחון שאסור לטפל בי. הם זרקו אותו. עו”ס צריכה לבוא הביתה, היא לא מגיעה. אני התחננתי לפסיכולוג והיא אמרה לי שהוא לא יקבל.”.
כשבית המשפט ניסה למקד את המשיבה 1 בסוגיית האפוטרופוסות והבקשה להחלפתה, השיבה: “אתה תדאג לי, הבן שלי ניסה להתאבד, למה אתם רוצים שהוא ילך להרבה רופאים…” והוסיפה, תוך כדי שהיא בוכה: “למה אתם רוצים להרוס את חייו? אני יודעת שהניהול שלי הוא 100 אחוז”.
לבסוף, הוסיפה המשיבה 1: “מי יקום באמצע הלילה לבדוק לו סטרוציה ולתת לו חמצן. אני חייבת להישאר אפו’ עד סוף ימיי.” וזאת תוך טענה כי: “משרד הביטחון לוקח את החבר’ה אחרי שהם נפצעים וזורקים אותם לים.”.
המשיבה 1 התנגדה גם לאפשרות שנציג המרכז הישראלי לאפוטרופסות ייתלווה אליה ואל המשיב 2 לביקור אצל קרדיולוג, על מנת לבדוק טענותיה בעניין התאמת הטיפול למשיב 2 ופנתה לנציגים באולם: “מה אני צריכה אתכם? אתם תבואו בלילה לטפל בו? רק אני יכולה לטפל בבן שלי.”
את דבריה חתמה המשיבה 1 באיום מפיו של המשיב 2 לכאורה, ולפיו: “הבן אמר לי שאם זה יקרה הוא יתאבד”.
דיון והכרעה:
הוי ידוע כי עקרון העל המנחה בסוגיה של מינוי אפוטרופוס לאדם הזקוק לכך, הינו עקרון “טובת האדם”, המחייב בחינה אובייקטיבית של המציאות הקיימת, תוך זיהוי צרכי האדם הזקוק למינוי וזיהוי המועמד אשר יספק מענה הולם לצרכים אלו.
סעיף 35 לחוק קובע:
“בית המשפט ימנה לאפוטרופוס מי שנראה לו בנסיבות הענין מתאים ביותר לטובת האדם, תוך התחשבות ברצונו”.
בעניין שמיעת רצונו של המשיב 2, כפי שניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון, הגם שהאחרון הוזמן והתייצב לדיון וביהמ”ש סבר כי יוכל לשוחח עמו ביחידות על מנת לנסות ולברר את רצונו ואת יכולתו להביע זאת, לדאבון הלב, המשיב 2 עזב את אולם ביהמ”ש ולא שב אליו, הגם שהדיון התארך ובנסיבות אלה, נמנעה מביהמ”ש האפשרות לשמוע את קולו באופן ישיר.
עם זאת, מהמעט שבו נכח המשיב 2, ניתן ללמוד כי אינו מבין כלל את פשר ההתכנסות בביהמ”ש ודומה כי לא הבחין שאורח חייו התשנה באפן כלשהו, בטח לא לרעה, מעת מינויו של המרכז הישראלי לאפוטרופסות, וזאת כאשר המסגרת הבסיסית, של מגורים בבית אמו נשמר, לכל הפחות, לעת עתה (וסוגייה זו אינה מצויה בבירור בעת הזאת).
סעיף 80 לחוק מגדיר “טובתו של אדם- מכלול הזכויות, האינטרסים והצרכים של האדם”.
הגדרה זו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 33(א)(4) לחוק, שללא מינוי עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם.
אין מחלוקת כי המשיב 2 זקוק למינוי אפוטרופוס, והעניין אינו מצוי במחלוקת כלל, אולם בעת הזאת, נדרש ביהמ”ש לבחון ולהכריע האם המשך מינויה של המשיבה 1 כאפוטרופוס על כלל ענייניו של בנה, מיטיב עמו, אם לאו, והאם יוטב למשיב 2 ככל שיומר המינוי במינוי חיצוני, כפי עתירת המבקשת.
בפסיקה נקבע כי בדרך כלל חוות דעתו של מומחה שמונה ע”י בימ”ש תאומץ על ידו, אלא אם ישנה סיבה משמעותית ובולטת לעין שלא לעשות כן [ע”א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ מונטי רבי (מאגרים משפטיים, 31.12.1988)].
בענייננו, עמדת העו”ס והאפ’ לדין שביהמ”ש מינה לייצג את המשיב 2 מתיישבת עם עמדת ב”כ היועמ”ש, וכולם תממי דעים כי המשך מינויה של המשיבה 1 אינו מתיישב עם טובתו של המשיב 2 וכי יש להורות על מינוי המרכז הישראלי לאפוטרופסות כאפוטרופוס על כלל ענייניו וזאת על מנת שהמשיב 2 יוכל לקבל את כל הדרוש לו.
אין ספק כי המשיבה 1, פעלה לאורך שנים במסירות וטיפלה בבנה באהבה רבה, אולם הדיווחים המדאיגים אודות מצבו ותפקודו של המשיב 2 וחוסר שיתוף הפעולה של המשיבה 1 עם גורמי הטיפול והרפואה, לצד חוסר ביצוע של ההסכמות שהתגבשו בין כותלי ביהמ”ש ושנועדו להימנע מהחלפת המינוי, מביאים למסקנה חד משמעית, כי לא נותרה ברירה אלא להיעתר לבקשה ולהורות על החלפת המינוי.
הגם שעל פי הפסיקה, יש להעדיף מינוי של בן משפחה על פני גורם חיצוני (ראו: א”פ (נצרת) 5691/04 ז.ק. נ’ הקרן לטיפול בחסויים, פסק דין מיום 17.4.2011, [מאגרים משפטיים]; א”פ (נצרת) 2262-02-12 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פ.כ, פסק דין מיום 22.8.2012 [מאגרים משפטיים]; והשוו א”פ (אשדוד) 54920-05-17 ב’ ואח’ נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב ואח’, פס”ד מיום 15.6.2020 [מאגרים משפטיים]), נהיר כי ביהמ”ש נדרש לשקול כל מקרה ומקרה לגופו, ולכשאין בן משפחה שיכול לקיים את תפקיד האפוטרופוס, באופן מייטבי, יש להיעזר בגורם חיצוני.
בנסיבות שבפניי, בשעה שהדיווחים הרבים מעידים על כי המשיבה 1, אינה מצליחה לקיים את כל הדרוש מתוקף תפקידה כאפוטרופוס, ונתקלת בקשיים אובייקטיבים, כפי הנראה עקב גילה המתקדם וחוסר ההבנה את שעליה לעשות לטובת בנה, זאת לצד קשיים בירוקרטיים, שאינה מצליחה לצלוח, אין מנוס ממינוי גורם חיצוני שיוכל להעניק למשיב 2 את אשר דרוש לו.
חשוב להדגיש כי המשיבה 1 תוכל להמשיך ולהעניק לבנה את הטיפול האימהי והמסור שהיא מעניקה לו ושהעניקה לו משך כל חייו, ואין במינוי אפוטרופוס חיצוני, כשלעצמו, כדי למנוע ממנה להמשיך ולעשות כן.
אשר על כן ומכל האמור והמקובץ לעיל ובראי טובתו של המשיב 2, אני נעתר לבקשה ומורה על מינוי המרכז הישראלי לאפוטרופסות כאפו’ של קבע על כלל ענייניו.
צו מינוי קבוע יינתן בנפרד.
האפוטרופוס ייפעל בדחיפות הראויה על מנת לבחון מהן הפעולות הנדרשות על מנת להיטיב עם המשיב 2 ולאלו טיפולים הוא זקוק ובמידת הצורך יגיש תובענה מתאימה.
כמו כן והגם שטרם הונחה תובענה מתאימה בעניין, האפוטרופוס יבחן מהם צרכיו הכלכליים של המשיב 2 ויתאים את סל המחייה שלו לעובדה שהוא מתגורר בבית אמו ושהיא נדרשת לממן חלק מהוצאותיו מכיסה.
בכך מסתיים הטיפול בתובענה. המזכירות תסגור התיק.
מתיר העברה למאגרים משפטיים, בהשמטת פרטים מזהים ושמות הצדדים ובכפוף לתיקוני עריכה.
ניתנה היום, כ”ט כסלו תשפ”ה, 30 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
אריאל ממן, שופט
