בית משפט לענייני משפחה בקריית גת
תלה”מ 16854-02-24 י. נ’ י.
מספר בקשה:20
בפני
כב’ השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
מבקש
י. י.
מיוצג ע”י עו”ד מור כהן ממשרד עו”ד גיל שחף
נגד
משיבה
א.י.
מיוצגת ע”י עו”ד שירה גואטה
החלטה
לפני בקשה שכותרתה “בקשה לתיקון טעות בהכרעה”. (להלן-הבקשה).
הבקשה הוגשה על ידי התובע בתיק זה (הנתבעת דכאן הגישה גם היא תביעה לאחריות הורית והסדרי שהות- תלה”מ 29558-02-24) מכוונת לפסק דיני מיום 6.7.2024 (להלן-פסק הדין). פסק הדין קבע אחריות הורית והסדרי שהות וסיים את ההליכים בשני התיקים.
הרקע העובדתי:
מבוא:
1. בפסק הדין מובא הרקע העובדתי בהרחבה, אך עיקרי הדברים יובאו כאן ובהקשרה של ההחלטה.
2. הצדדים הם הורים לילד כבן 4. התובע והנתבע יכונה להלן-האב, הנתבעת והתובעת תכונה להלן-האם וילדם המשותף יכונה להלן-הבן.
צווי ההגנה:
3. ראשיתם של ההליכים בבית משפט זה הם בהגשת בקשה לצו הגנה שהוגשה על ידי האב ב-ה”ט 42091-12-23. בבקשתו לצו ההגנה טען האב למסוכנות האם לעצמה ולסביבה ובפרט לבן. תיאר ניסיונות אובדנות של האם לעיני הבן הן באמצעות סכין והן בניסיון קפיצה ממרפסת הדירה. האב הפנה להודעות ווטסאפ מהטלפון הנייד של האם אותן פירש כהודעות המודיעות על רצון להתאבד.
האם הכחישה את המיוחס לה וטענה שעד גיל 3 גידלה את הבן לבד ולמעשה לאחר שחדר האב לפרטיותה וקרא את יומנה האישי וסבר שיש לה מאהב חרט על דגלו להפך אותה לבלתי כשירה על מנת לשלול ממנה את הורותה ואימהותה על הבן כתמול שלשום.
לבן מונתה אפוטרופא לדין. הגם שלא התרשמה בסכנה כלשהי לבן המליצה על בדיקה פסיכיאטרית בשים לב להודעות האם בווטסאפ שלטעמה של האפוטרופא לדין “אין להקל ראש בדאגה העולה מהודעותיה”.
לתיק הוגש תסקיר עו”ס לסדרי דין שלא הצביע על ממצאים מיוחדים השונים מהליכים בהם מחליטים הורים לפגוע האחד בשני תוך התעלמות מטובת הילד.
האם צרפה לתיק חוות דעת פסיכיאטרית שהתייחסה הן להודעות הווטסאפ והן לבדיקתה של האם ולפיה המסקנה ש”אין אבדנות, אין דכאון אין מחשבות שווא, או מחלת נפש כלשהי”.
האב לא השלים עם חוות הדעת של הפסיכיאטרית, טען שהפסיכיאטרית לא נחשפה לעברה של האם והפנה למטפלים אשר טיפלו, לכאורה, באם.
לאחר דיון במעמד הצדדים בהחלטה מיום 4.2.2024 הצו שניתן במעמד צד אחד (ע”י שופט תורן) בוטל והאב חויב בהוצאות האם.
4. בין הצדדים התקיים הליך נוסף של צו הגנה ב-ה”ט 31835-02-24 אותו הגישה האם כנגד האב בטענה לדחיפתה והרמת יד בכוונה להכותה. הצו במעמד צד אחד ניתן ע”י שופט תורן. התקיים דיון במעמד הצדדים וחקירות ובכללן אביה של האם שתמך בגרסת האב. בהחלטתי בהמשך לדיון הצפתי את הקשיים בעדות אביה של האם, מתחתי ביקורת על סגנון דיבורה של האם אך לגופו של עניין הצו הזמני (במעמד צד אחד) הוארך כנגד האב ב- 60 יום נוספים.
הבקשה למינוי מומחה:
5. האב שלא רווה נחת מהקביעות בתיק הגיש ביום 12.2.2024 “בקשה למינוי מומחה למסוגלות הורית”. בבקשתו ביקש למנות מומחה לצורך בדיקת המסוגלות ההורית של הצדדים אשר תיתן “…חוות דעת מעמיקה ויסייעו לבית המשפט לעשות משפט ובעיקר לשמור על הקטין ולדאוג להתפתחותו התקינה”.
האם התנגדה למינוי שכן סברה שאין בכך צורך והדגישה שלאור התנהלות האב בהליכים המשפטיים ביניהם ראוי שהוא יעבור בחינה של מסוגלות הורית.
6. ביום 22.2.2024 מיניתי כמומחה מטעם בית המשפט את ד”ר שפיק מסאלחה – פסיכולוג קליני מומחה ומדריך (להלן-המומחה).
המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 14.4.2024. חוות הדעת מרשימה במקצועיותה. מדובר בחוות דעת מקיפה שכללה ראיונות קליניים עם ההורים, הסבתות (של הבן), הבן עצמו; מבחנים פסיכולוגיים להורים, אינטראקציות של ההורים עם הבן, דיון מקיף בתוצאות והמלצות (להלן-חוות הדעת).
7. חוות הדעת הועברה לעיון הצדדים ונקבע לדיון ליום 27.5.2024. לדיון לא התייצבו האם ובאת כוחה וכפי שהוסבר לאחר מכן נבע הדבר מטעות של ב”כ האם. התיק נקבע לדיון נוסף ליום 15.7.2024.
8. בין לבין הוגשו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה שהוגשו לו על ידי האב ובתשובתו לא מצא לשנות מחוות דעתו וההמלצות בה.
9. האב הגיש בקשות למתן החלטה בשאלות הנובעות ממגורי האם עם הבן בהוד השרון שכללו 3 בקשות למתן החלטה בשאלות כמו חיוב האם בהסעת הבן אליו, העלויות הכרוכות בכך, הזמן שהוא מקדיש לכך. בבקשותיו הדגיש האב ” תשומת לב בית המשפט הנכבד כי על מנת לפגוש את הקטין על האב לצאת מוקדם מהעבודה ולנהוג כשעה וחצי לכל כיוון וזאת במקרה הטוב בו אין פקקים וזאת במשך כ-4 חודשים!! […] אין עוד ביכולתו הנפשית, הפיזית והכלכלית של האב להמשיך ולשאת לבדו בנטל הנסיעה בפרט שהאם העתיקה את מגוריה להוד השרון במרחק בלתי סביר של 60 ק”מ לכל כיוון ועליה לשאת באחריות ולהביא את הקטין למקום מגורי האב ולהבטיח את הקשר ביניהם”.
10. יובהר שאין באיזו מהבקשות בקשה לזמן את המומחה להיחקר על עדותו לדיון שנקבע או לדיון נדחה לצורך כך.
הבקשה:
11. ביום 11.7.2024 הגיש התובע את הבקשה בה עתר במבוא לה לתיקון טעות סופר במספרי התביעות של האם. כן ביקש לראות בכותרת פסק הדין כפסק דין טעות שכן מדובר בהחלטה ו”להורות על מחיקת שורה 3 (עמ’ 10 סעיף 23) ולהורות על פתיחת התיק ולקבוע את התיק לשמיעת ראיות”. האב נימק את בקשתו בכך ש “…אין ספק שמדובר בשגגה שהרי פסק דין לא יכול להינתן בשלב בו אנו נמצאים שהרי: א. לא התקיים קדם משפט אחד בתביעות דלעיל. ב. לא נשמעו ראיות. ג. לא הוגשו סיכומים. ד. לא הייתה הסכמה של מי מהצדדים לפיה מתייתר איזשהו שלב מהמפורט לעיל”.
הבקשה הועברה לתגובת האם שהשיבה ש”ראשית יצוין כי לא ברורה בקשתו של המבקש, שעה שקיבל זמני שהות נרחבים, בדיוק כפי שביקש […] פסק הדין ניתן לאחר בדיקת מסוגלות הורית שנעשתה בהתאם לבקשת המבקש, וכן לאחר מענה על שאלות הבהרה מטעם המומחה […] אמנם בתיק זה לא התקיימו דיונים מלבד הדיון הקבוע ליום 27/5/24, אך יחד עם זאת, עניין האחריות ההורית וזמני השהות נידון פעמים רבות בתיקים הקשורים, כאשר בעניינם של הצדדים התקיימו לא פחות מ-5 דיונים! […] חוות דעת רבות הנוגעות לזמני השהות הוגשו בתיק (לרבות חוות דעת פסיכיאטרית, מומחה למסוגלות הורית ואפוטרופוס לדין) ועל כן לא ברור לשם מה יש לקיים דיון הוכחות”. האם ביקשה לדחות את הבקשה.
דיון והחלטה:
12. ההחלטה תתמקד הן בצד הפרוצדורלי-מהותי והן בצד המהותי.
13. כאמור, האב לא ביקש לחקור את המומחה על חוות הדעת ולאחר חלוף הזמן להגשת בקשה שכזו החזקה היא שהאב מסכים עם חוות הדעת.
תקנה 25 (ו) לתקנות בית המשפט לענייני משפח (סדרי דין) תשפ”א-2020 קובעת “(ו) מומחה שמינה בית המשפט לא יוזמן להיחקר על חוות דעתו אלא ברשות בית המשפט, לאחר שהוגשה בקשה מנומקת לחקור אותו בתוך ארבעה עשר ימים מיום קבלת התשובות לשאלות ההבהרה, למעט אם הורה בית המשפט כי בעל הדין יהיה רשאי לחקור את המומחה גם אם לא הגיש שאלות הבהרה.”
כאמור התשובות לשאלות ההבהרה של האב הוגשו ביום 2.6.2024, כך שהמועד חלף כבר ביום 16.6.24. ער אני לכך שעל פי החלטתי קבעתי מועד לדיון ליום ,15.7.2024 אולם אין בקביעה זו כדי לשלול חובת האב להודיע אם בדעתו לחקור את המומחה. כך או כך, כאמור, האב שהסתפק בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה שלו נתפס כמי שמקבל ומסכים עם חוות הדעת.
14. אמירה זו מעבירה את דיוננו למעמדה של חוות דעת ככלל ובבית משפט זה בפרט. יוקדם ויאמר שמינוי המומחה נעשה לבקשת האב עצמו.
ב-ת.א.(ת”א)163882/07 ראן ויואל דנאל ואח’ נ’ שיכון ופיתוח לישראל בע”מ (18.11.2007) נפסק ש” הכלל הוא שלחוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט יש מעמד מיוחד, ואין לסטות ממנה אלא אם היא לוקה בטעות בולטת”. בית המשפט שם מצטט מ: ע”א 3056/99 “משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ מימצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט.
אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות הדעת של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן”.(ע”א 3056/99 שטרן נ’ המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ”ד נ”ו (2) 936)) כן ראו דברים דומים ב-ע”א 293/88 חברת יצחק נימן להשכרה בע”מ נ’ רבי ואח’ (31/12/88)). ראו להלן.
ב- ת.א. (מחוזי ת”א) 1727/02 מאסי נ’ בנק דיסקונט לישראל בע”מ (2.10.2005) נפסק : “הלכה היא שעצם ויתור על חקירה נגדית משמעה שאין חולקים על האמור בתצהירו של העד, והדברים יפים גם לגבי אי חקירת מומחה על חוות דעתו [ראו: י’ קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה (חלק שלישי, מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת, תשס”ד) 1702-1709 והאסמכתאות המובאות שם]”.(ס’ 50 לפסה”ד). (ראו גם: ת”א (ת”א) 43198-04-13 רועי נחום הולנד נ’ י.צ. תורג’מן פרויקטים בע”מ ( 23.6.2016) בו נקבע שמקום בו לא נחקר מומחה על חוות דעתו לא יסטה בית המשפט מחוות דעתו של המומחה).
גישה דומה התקבעה בפסיקה עקבית של בתי משפט למשפחה (תע (ת”א) 33028-12-12 עזבון המנוחה ו.ק. ז”ל נ’ ביועמ”ש (29.1.2014 ס’ 27 ומפנה ל- ע”א 1188/92 הוועדה המקומית נ’ ברעלי פד מט (1)448)).
ב- תמ”ש (קריות) 1326/01 פלונית נ’ פלוני (16/6/2009) נקבע:
“19. א. משמונה מומחה מוסכם ע”י בית המשפט (בוודאי בפס”ד או למימושו), יש לחוות דעתו משקל נכבד ביותר. ב. ככלל, בהיעדר טעם מיוחד, “נכבד”, כהגדרת הפסיקה, יאומצו הממצאים; ראה לעניין זה ע”א 293/88 חב’ יצחק ניימן נ’ רבי (פורסם בנבו). ובהמשך “20.כלל זה הוחל גם בהליכים לפני בתי המשפט לענייני משפחה, ואומץ גם בפסיקת כב’ בית המשפט העליון; ראה בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני; בע”מ 9358/04 ; רע”א 4575/00 ; כל אלו פורסמו בנבו. ראה גם בע”מ 10060/07 (כב’ השופט דנציגר) אשר פורסמה לאחרונה בנבו, והחלקים במסגרת פסה”ד המתייחסים למשמעות מומחה מטעם ביהמ”ש. 21.מקל וחומר אמורים הדברים במומחה אשר לא נחקר ואשר הצדדים ויתרו על חקירתו[…]”.
גם בהיבט התכליתי נקבע ש “…ישנם תחומים שבהם לבית המשפט כלים נוספים להעריך מצבים שונים, בהיותו בקיא ובעל ניסיון בתחומים אלה. מאחר ששופטי בית המשפט לענייני משפחה נחשפים, כדבר שבשגרה, לתסקירים של עובדים סוציאליים ולחוות דעת מקצועיות של מומחים ומכונים שונים, יש ליתן משקל להצטברות הידע והניסיון של השופט, בקבלו או בדחותו חוות דעת מסוימת.” (שאול שוחט ודוד שאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (2009) 291) דברים אלו שנכתבו עובר לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין ) תשפ”א – 2020 כוחן יפה ונכון גם לאחר התקנתן.
15. שימת לב למעמדה של חוות הדעת והפסיקה הקובעת משמעות ויתור על חקירת מומחה מובילה לדחיית הבקשה. בכך לא די, גם בבקשת האב מציין הוא שהוא מבקש לקבוע התיק לשמיעת ראיות ולא טוען לזימונו של המומחה או רצונו לעשות כן.
16. בשנת 2018 תוקנו תקנות סדר הדין האזרחי. מקובל לכנות את תקנות סדר הדין האזרחי תשע”ט-2018 ‘התקנות החדשות’ (להלן-תקסד”א). הגם שאינן חדשות עוד חדשנותן בסעיפים 1- 5א המהווים כהגדרתם עקרונות יסוד: תקנה 5 לתקסד”א קובעת: “בית המשפט יאזן, לפי הצורך, בין האינטרס של בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי; לעניין זה, “אינטרס ציבורי” – נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות, מניעת הכרעות סותרות ומניעת שימוש לרעה בהליך השיפוטי.”
17. מתן פסק הדין ממלא בדיוק אחר מצוות תקנה זו. לא ברור מה מבקש האב להוכיח בראיות כאשר השאלות המרכזיות בתובענה וביניהן הכשרות ההורית, אחריות הורית והסדרי השהות כל אלו נקבעו בפסק הדין בהתבסס על ההליכים בתיק והקשורים לו ובעיקר על חוות הדעת של המומחה שאומצה על פי האמור לעיל.
לא בכדי נקבע שבענייני משפחה יהא שופט אחד למשפחה אחת שהרי הדיונים הנדונים לפני אותו שופט כרוכים זה לזה מזינים זה את זה ומקרינים האחד על השני.
היעתרות לבקשה תשרת דווקא היפוך רצונו של האב להגיע לשקט שכן על פי בקשותיו תשו כוחותיו. הנה דווקא מתן פסק הדין הנותן מענה ופתרון ראוי משרת את טובתו של האב . משכך הבקשה כשלעצמה מעלה תמיהה מה טעם מבקש האב שתש כוחו, כאמור, להמשיך ולנהל הליך שלא בטובתו אך בוודאי לא בטובתו של הבן. במקום לפנות לדרך חדשה שתביא שקט למערכת, שקט הדרוש לבן שלא יטלטל עוד בחוסר וודאות אך דרוש בוודאי גם להורים עצמם שבתחושותיהם והתנהגותם בהכרח משפיעים על טובת הבן.
הנה כי כן גם מטעם זה דין הבקשה להידחות.
18. ב-עת”מ 55231-05-15 בן שושן ואח’ נ’ משרד הבריאות / המשרד הראשי ואח’ (19.7.2019) נקבע : “אכן, בהינתן העומס הרב על בתי המשפט, סמכותו הטבועה של היושב בדין היא לנהל את הזמן העומד לרשותו (רע”א 7659/14 משטרת ישראל נ’ עובד רופל [פורסם בנבו] 22.3.2015; כן ראו כלל 12(ד) לכללי אתיקה לשופטים, תשס”ז-2007). ניהול זמן – באופן הלוקח בחשבון את האינטרסים והצרכים של כל בעלי הדין ושל הציבור. “הזמן השיפוטי הוא משאב יקר” ( HYPERLINK “http://www.nevo.co.il/case/5592524” בש”מ 6141/12 פסיפיק מערכות מחשב נ’ עיריית הרצליה [פורסם בנבו] (כב’ הנשיא א’ גרוניס, פס’ 5)); “משאב ציבורי” (כב’ השופטת ד’ ברק-ארז ב-בע”מ 329/15 פלוני נ’ פלוני [פורסם בנבו] (25.2.2015, פס’ 31). “הזמן השיפוטי משאב מוגבל הוא והוא שייך לא רק לכל אחד ואחד מבעלי-הדין אלא גם לציבור בכללותו” (כב’ השופטת מ’ נאור (כתוארה אז) ב-ע”א 3725/04 דיבה נ’ עדווין [פורסם בנבו] (31.8.2006)). ניצול נכון ויעיל של הזמן השיפוטי יש בו כדי לתרום לזכות הגישה לערכאות של כל בעלי הדין (ראו ע”א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע”מ (בפירוק) נ’ נ. אלה חברה קבלנית לבניין (1972) בע”מ [פורסם בנבו] (12.4.2015, בפס’ 24)). […] בפס’ 31 לפסק דינה של כב’ השופטת ברק-ארז; אבישי הדר, שימוש לרעה בהליכי משפט – הגנה דיונית מפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות (2013)); והן במישור הזכות החוקתית לגישה לערכאות (ראו למשל רע”א 3454/04 ורקר נ’ הראל [פורסם בנבו] (5.6.2005); בש”א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל בע”מ נ’ שנפ [פורסם בנבו] (15.1.2007, פס’ 8 לפסק דינה של כב’ הנשיאה ד’ ביניש)).
19. הרושם המתקבל מבקשת האב הוא הכברת הליכים ללא צורך (ראו תקנה 4 לתקסד”א). יודגש שהאם, שגם ה יא הגישה תביעה לאחריות הורית והסדרי שהות שנסגרה אף היא בפסק הדין לא התנגדה ואינה מתנגדת למתן פסק הדין, אופן נתינתו ומתנגדת לבקשה.
20. לא מצאתי בבקשה כל הסבר מה טעם עלי לסטות מאימוץ חוות הדעת על פי הקבוע בפסק הדין, אין לפני כל הסבר באשר לאותן ראיות שבדעת האב להציג או לחקור עליהן (ראו תקנה 17 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ”א – 2020).
21. לא בכדי הובאו בפתח החלטה זו ההליכים הקשורים בצווי ההגנה. במסגרת אותם הליכים באופן חריג נדונו גם שאלות שבמהות התביעות לאחריות הורית כדי לנסות ולהביא הצדדים לתובנה המתבקשת של אחריותם למימוש טובת בנם המשותף.
22. בשולי הדברים מצאתי להעיר שטעות בהכרעה שיפוטית של בית משפט זה אמורה להיבחן על ידי בית המשפט המחוזי ולא על ידי ה”טועה”, לכאורה, שהרי לו חשב כדברי האב ומחשבותיו לא היה מחליט כפי שהחליט.
אחרית דבר:
23. הבקשה נדחית.
24. לאור התוצאה אליה הגעתי המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪ .
25. מתיר פרסום ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים.
26. תואיל המזכירות לשלוח ההחלטה לצדדים ולסגור את הבקשה.
ניתנה היום, ט’ אב תשפ”ד, 13 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
