לפני
כבוד השופט בן שלו
תובע (ונתבע)
ט' ת"ז XXX
באמצעות ב"כ עו"ד שרית ישר
נגד
נתבעת (ותובעת)
א' ת"ז XXX
באמצעות ב"כ עו"ד אביטל אדרי
ובעניין הקטינים: מ' ילידת 25.X.X
א' יליד 24.X.X
ס' ילידת 24.X.X
באמצעות האפוטרופא לדין עו"ד נטע ממן
החלטה
החלטה זו ניתנת בראייה כוללת של בחינת תוחלת המשך ניהול שני ההליכים שבכותרת. הראשון שבהם, תובענה שהגיש האב בתחום האחריות ההורית למשמורת משותפת וזמני שהות ; השני, תובענה למזונות קטינים שהגישה האם. כל אלה, עת ברקע נתק מתמשך בין האב ובין הקטינים, שמקורותיו וקורותיו הלכו והתבררו ככל שהתמשך ניהול ההליכים.
החלטה אחרונה, מרכזית ומפורטת, ניתנה בתלה"מ 54830-03-21 ביום 8.9.24. אף שאמנם אין צורך של ממש לשוב על ההשתלשלות העובדתית של הדברים, יש הצדקה לשוב ולהביע דאגה לקטינים הניצבים במוקד ההליכים ; קטינים, שלמרבה הצער אין הטבה במצבם, וקשר בינם לבין אביהם – אין.
גורמי טיפול ורווחה היו מעורבים בעניינם של הקטינים לרבות מרכז הורים וילדים (ראו: דיווח המרכז שהוגש ביום 22.12.22). כן מונו גורמי טיפול מהמגזר הפרטי שהתחלפו (ראו: החלטתי מיום 3.1.23 למינוי ד"ר X; והחלטות מיום 6.3.23 ומיום 15.6.23 למינוי המטפלת הגב' Y). זאת, עד למינויה של המטפלת הנוכחית, הגב' Z בהחלטה מיום 11.1.24.
כך גם ניתנו החלטות אופרטיביות שנועדו ליצור מסגרת מחייבת לתהליך טיפולי עקבי לרבות בדרך של נקיטה בצעדי אכיפה כספיים (ראו: החלטות מרכזיות קודמות מיום 15.6.23 ומיום 14.9.23).
כל אלה לא הועילו.
הקטינים מצויים בנתק מהאב מראשית שנת 2022 וניסיונות לייצר בחדר הטיפולים מרחב לחידוש קשר, לרבות בשילוב התערבות סמכותית, לא צלחו (ראו: עדכונים של המטפלת הגב' Z מיום 5.6.24 ומיום 18.6.24).
ההורים שניהם מצויים עתה בהליכי חדלות פירעון.
במהלך הדרך אף בוצעה התערבות שיפוטית סמכותית לצד הליך חידוש הקשר, לרבות חיוב בהטלת סנקציה כספית על הורה שלא יתייצב או לא יביא את הקטינים למפגש טיפולי; בעיכוב ההליכים בתביעה למזונות קטינים שהוגשה כאמור על ידי האם ; וכן בקביעת מנגנון למימון טיפול שבחלקו בר קיזוז ממזונותיהם הזמניים של הקטינים ובחלקו אף מאפשר נקיטה בהליכי אכיפה מצד האב (ראו שוב, החלטות מיום 15.6.23 ומיום 14.9.23).
ככל שחלף הזמן, הלכה והעמיקה ההבנה שהאם אינה מאפשרת תהליך טיפול אפקטיבי לשם חידוש והבניית הקשר בין הקטינים ובין אביהם. לצד הצהרות חוזרות מצידה בדבר חשיבות הקשר בין האב לקטינים בפועל, המטפלת הגב' Z התרשמה שהאם אינה פועלת לשינוי המגמה, אלא מובילה להסלמה בהסתכלות שלה על התהליך הטיפולי ; הסתכלות שמשפיעה באופן ישיר על הקטינים. להתרשמותה :"…חוסר היכולת של האם לראות את הטיפול כמקום שגם נתן גבולות שומרים ומכבדים וגם נתן פתח לשיח מתוך מגמת שיפור הקשר היא למעשה הבעיה המרכזית. האם מדברת על הטיפול באמונה שלימה כאילו היה פוגעני. היא מאמינה בזה וגם סבורה שילדיה חשים כך בצדק. היא אינה מנסה בכלל לתווך בצורה הוגנת ואינטגרטיבית את הטיפול בדומה מאוד לאופן בו מתווכת את דמות האב כדמונית ופוגענית. היא עושה כל מאמץ להרוס אותי כדמות מטפלת ולסמן אותי כמסוכנת עבור הילדים ומהלך זה כלל אינו לטובת הילדים משום שפוגע בתחושת האמון שלהם כלפי העולם בכלל וכלפי דמויות טיפוליות מיטיבות בפרט".
להתרשמות המטפלת הגב' Z, חזרה לטיפול במצב שכזה אף תהיה פוגענית כלפי הקטינים והומלץ על ידה שבית המשפט ימשיך במהלכים של סנקציות כלפי האם בתקווה שאלו יצליחו לגייס אותה (ראו: עדכון המטפלת מיום 30.9.24).
בהחלטה דלעיל מיום 8.9.24, לא בכדי הבהרתי שקיימת חשיבות שגורמי הרווחה יתנו דעתם למצבם של הקטינים וישקלו היטב האם אין מקום להידרש לקטינים כאל נזקקים ולבחון בהתאם דרכי טיפול מתאימות ; זאת בחסות הוראות חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך- 1960 (להלן: "חוק הנוער").
דומה, כי זו גם הייתה התרשמות האפוטרופא לדין בדיון שהתקיים ביום 7.8.24. אף הבעתי דעתי, כי האם אינה יכולה להוסיף ולאחוז במקל משני קצותיו. מחד, לעתור לחיוב האב במזונות קטינים ומנגד, לא לפעול כדבעי לחידוש הקשר ביניהם והלכה למעשה לסכלו.
לאם ניתנה בהחלטה דלעיל שהות ליצירת שינוי בר קיימא בהירתמות שלה ושל הקטינים לתהליך הטיפולי, לרבות בהפעלת סמכותה ההורית אל מול הקטינים לשם כך. הזדמנות נוספת זו, כך נראה, נדחתה על ידה לרבות במעשים בפועל כפי התרשמות המטפלת הגב' Z, ובשתי ידיים.
כיום, האם מבקשת לשקול שילוב המשפחה במרכז חירום ומוסיפה לטעון כי עשתה כל שלאל ידה לגייס את הקטינים אלא שיש התנגדות קשה מצדם.
האב מבקש להפנות את האם לבחינה של מסוגלותה ההורית ועותר לביטול חיובו במזונות הקטינים.
האפוטרופא לדין בעמדתה מצטרפת לעמדת המטפלת הגב' Z לפיה המשך שילוב הקטינים באפיק הטיפולי הנוכחי אינו נכון עבורם. האפוטרופא לדין התייחסה לניתוק הקשר בראי זמן ילד, עת הקטינים הופכים נוקשים יותר ומקובעים יותר וכי ככל שייקבע אפיק טיפולי אחר, יצריך הדבר בניית אמון וקשר אל מול החשש לסיכוייו של תהליך נוסף לחידוש קשר במורכבות הקיימת.
שקלתי את עמדות הצדדים, לרבות עתירת האב לביטול חיובו במזונות הקטינים (זאת לאחר שכבר נדרשתי בעבר לאפשרות שכתבי טענותיו של הורה יכול ויימחקו ככל שלא ימלא אחר הוראות שיפוטיות).
הגעתי לכלל מסקנה, כי הסעד והתרופה הראויים – הן לאב והן לקטינים עצמם – במקרה שלפני, שבו התנהלותה של האם מסכלת למעשה את אפשרות חידוש הקשר ביניהם, אינם בדרך של ביטול החיוב במזונות (או במלים אחרות – דחיית העתירה לחייבו בתשלום לאם עבור מזונות הילדים). התרופה אף איננה בהרחבה נוספת של צעדי האכיפה השונים לרבות בדרך של הטלת הגבלות שונות (דוגמת הגבלות לפי פרק ו1' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967), מקום בו צעדים אלה לא יהיו אפקטיביים דיים עת האם מנהלת הליכי חדלות פירעון עת בנקיטתם יהא לכל היותר משום סעד הצהרתי בפועל; הליכים אשר יכול ואף יפגעו שלא לצורך באינטרסים של צדדי ג' הנושים באם.
הסעד הראוי אף איננו בהותרת תמונת המצב בחדלונה הנוכחי.
הסעד הראוי לשיטתי במקרה זה, במיוחד ממבט העל המצופה משופט בבית המשפט לענייני משפחה, עליו מוטלת החובה לנהל את ההליכים בעניין המשפחה בראי הכלל היסודי בדבר "שופט אחד למשפחה אחת", הוא במחיקת תביעתה של האם למזונות.
שכן שתי התובענות שבכותרת קשורות אינהרנטית – ולא רק לאור זהות המותב המטפל – זו בזו. תנאי יסודי להכרעה בשאלות מתחום מזונות קטינים, במיוחד עת לפי הדין האישי החל על הצדדים ולאור גילם של הקטינים החיוב הוא מדין צדקה, הוא מהו אופי הקשר שבין קטין ובין הורהו. מקום בו האם נקטה וממשיכה לנקוט בצעדים לעיכוב והכשלה של הסדרת הקשר בין האב ובין הקטינים, פעולותיה ומחדליה אלה מונעים דה-יורה ודה-פקטו גם את האפשרות להסדיר שיפוטית את האינטרס העיקרי הנוסף שלה – הוא האינטרס שבית המשפט יידרש לתביעתה לחייב האב במזונות הילדים.
לא בכדי, על מנת לאפשר תהליך לחידוש הקשר בין האב ובין הקטינים הוריתי על עיכובם של ההליכים בתביעת המזונות, הגם שההחלטה למזונות זמניים נותרה על כנה (בשינויים מסוימים).
אלא שבמשך ארבע שנים בהם מתנהלים הליכים שבמוקדם הנסיון לחדש ולייצב את הקשר שבין האב ובין הקטינים, דומני שהאם מסתמכת יתר על המידה על הסיכוי, שהזמני יוותר למעשה וגם אם לא להלכה, קבוע.
שכן למרבה הצער האם בוחרת להמשיך במגמה של העמקת הנתק בין האב לקטינים. בעשותה כן היא ממשיכה לאחוז במקל משני קצותיו ; עותרת לסעד בהליך אחד, מסתמכת על החלטה ארעית גרידא בדבר תשלום כספי מתחדש ומנגד מונעת אפשרות לסעד בהליך שני, הקשור בטבורו להליך הראשון.
כפי שהבהרתי לעיל, צעדי אכיפה בעלי נפקות כלכלית ישירה אינם אפקטיביים בהסדרת מחויבות האם והקטינים להליך חידוש הקשר עם האב. זאת, בראש ובראשונה עת האם עצמה מנהלת הליכי חדלות פירעון.
מנגד הכרזה, כעתירת האב, לפיה הוא איננו חייב לשלם דבר עבור מזונות ילדיו, אף היא איננה מחויבת המציאות שעה שההורים שניהם אחראים במשותף על ילדיהם כמתחייב מברירת המחדל שבחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות התשכ"ב – 1962 ; וממילא יתכן שהמקום הראוי לה איננו במסגרת תקיפה עקיפה של עתירת האם עצמה.
הפתרון המאוזן יותר, שהוא גם בבחינת "מונע הנזק הזול ביותר" – הן בראי התא המשפחתי והן בראי האינטרס הציבורי ; מצוי לא בהותרת המצב ב"סטאטוס קוו" חדלוני כאמור ולא בהכרזה בדבר הפטרת האב מכל חיוב שהוא בגין צרכי ילדיו.
הפתרון מצוי דווקא, כפי התראות שניתנו לא פעם במסגרת ניהול ההליכים, במחיקת התובענה למזונות הקטינים. ההנמקות וההצדקות לכך רבות הן, הן מנקודת מבטם של בעלי הדין עצמם ; הן מנקודת מבטם של הקטינים (שהלכה למעשה כפי שאראה, הן במבט על והן קונקרטית טובתם איננה צפויה להיפגע); והן בבחינת האינטרס הציבורי עצמו, לרבות תשומות שיפוט ומינהל המושמות לאל נוכח התנהלותו של בעל דין.
הבהרתי לעיל, כי הן תובענת האם והן תובענת האב קשורות זו בזו ותלויות האחת בשניה. כאשר בית המשפט לענייני משפחה בוחן את השאלות הכרוכות אחר יחסי הורים וילדים, השאלות הללו נבחנות בראייה הוליסטית – אחודה ; עת סעד שניתן באפיק אחד משפיע וכרוך אחר הסעד המבוקש בהליך האחר. במובנים אלה, ולא בכדי, נידונות תובענות אחריות הורית ומזונות בצוותא חדא, שכן ממצאי עובדה בהליך אחד (למשל – האחריות ההורית) משליכות אינהרנטית על שאלת החבות בתשלום מזונות מהורה אחד להורה האחר.
לא בכדי מצא המחוקק להסדיר בחקיקה את הכלל היסודי בדבר "שופט אחד למשפחה אחת" (ראו למשל סעיף 6(ד) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 וכן תקנה 2(א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א – 2020).
לא בכדי אף מצא מחוקק המשנה להבהיר, כי על בעל דין מוטלת חובה לנהל הליכים בתום לב, ויותר מכך – לסייע לבית המשפט להשיג "…תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך…" [תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"); ראו בהרחבה תקנות 1 – 5 לתקנות אלה וכן תקנות 1 – 2 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ"א – 2020 (להלן: "תקנות המשפחה")].
כפועל יוצא, משק כנפי הפרפר בהליך האחד, שולח אדוות בהליך האחר – גם בכל הקשור עם ניהולו בפועל.
כך, מקום בו בעל דין איננו ממלא אחר הוראות שיפוטיות או מתנהל באופן החורג מהחובה לניהולם של ההליכים בתום לב בהליך אחד הקשור בטבורו כמפורט לעיל בהליך אחר, נוטל הוא סיכון, שמא אדוות אלה תגענה גם למרחב הדיוני של ההליך שבו הוא עצמו חפץ בקבלת סעד במסגרתו, ולא רק בהליך הספציפי שהסעד במסגרתו התבקש על ידי בר הפלוגתא שלו [על החובה לניהול הליך בתום לב השוו, למשל בש"א 6479/06 בנק דיסקונט לישראל נ' שנפ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 15.1.07)].
בהתאם, מורנו הדין, כי בין היתר בית המשפט רשאי למחוק כתב תביעה מקום בו "… התובע מתמיד, באופן שאינו מניח את הדעת, להימנע מלקיים הוראה מתקנות אלה או נמנע מלקיים החלטה או הוראה של בית המשפט…" (תקנה 41(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי).
ודוקו – החלטה או הוראה שיפוטית, ככלל, ולא החלטה או הוראה בתובענה ספציפית דווקא.
בהתאם, אף מורנו הדין כי אם "… סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט רשאי הוא, מטעם זה בלבד, למחוק את כתב טענותיו כולו או מקצתו…" (תקנה 42 לתקנות סדר הדין האזרחי).
ודוקו – שימוש לרעה בהליכי משפט ככלל, ולא בהליך משפטי ספציפי.
מקום בו תמונת המצב העובדתית היא שבין היתר מעשיה ומחדליה של האם בתובענת האב מונעים להלכה ולמעשה את אפשרות חידוש הקשר בינו ובין ילדיהם הקטינים, הדין מאפשר – ובמקרה שלפני אף מחייב – את מחיקת תביעתה שלה למזונות.
זהו לטעמי הסעד המאוזן ביותר בנסיבות העניין. סעד אשר מחד גיסא ישמש כהליך בעל נפקות אכיפתית, נוכח משמעותו הדיונית בהקשרנו ; ומאידך גיסא, לא יהיה בבחינת מעשה בית דין של ממש (כפי שמלמדת תקנה 41(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי).
יותר מכך, במחיקתה של התביעה יהא משום הצבת האינטרס הספציפי של האם בפריזמה מאוזנת הרבה יותר ; אשר תביא בחשבון לא רק את עניינה המוצהר שהאב ישלם לה עבור צרכי ילדיהם, כי אם תידרש לתשומות השיפוט והמינהל הרבות – תשומות ציבוריות במובהק – אשר הוכברו בהליכים שלפני על חשבונם של מתדיינים אחרים, ואשר הושמו לאל במעשיה ומחדליה של האם עצמה [בהקשרים אלה השוו: ע"א 6460/21 פרץ נ' כהן (מצוי במאגרים המשפטיים ; 18.6.23)].
ישאל השואל מה יעלה בגורל אינטרס הקטינים למלא צרכיהם. האם אין במחיקתה של תביעת המזונות משום פגיעה בקטינים עצמם? על שאלה זו יש להשיב בשלילה, מצבר של נימוקים – מהותיים ודיוניים כאחד.
ראשית, מקום בו כאמור לעיל, מחיקתה של תביעה איננה בבחינת מעשה בית דין, על כל המשתמע מכך.
שנית, בנסיבות בהן במשך שנים לא מעטות, התנהלותה של האם הובילה לכך שבפועל, ניתן בעיקר (ואולי אך ורק) דגש לצרכיהם החומריים של הקטינים אצל אימם בדמות המשך יישום החלטה זמנית למזונות גרידא. מקום בו האם סיכלה את האפשרות להידרש לצרכיהם הרגשיים וההתפתחותיים בקשר עם אביהם, מחיקת התביעה תביא ולו בכח לאפשרות שצרכים אלה יקבלו גם הם את מקומם הראוי בבחינת טובתם. שכן כידוע, טובתם של קטינים איננה מתמצה אך ורק בשאלה מי יישא בצרכיהם ובאיזה שיעור ; טובת קטינים היא בבחינת אגד שלם של זכויות, צרכים ואינטרסים, שלכל הפחות את מילוי חלקם איננה מאפשרת האם במשך שנים לא מעטות.
שלישית, יש לזכור כי תביעת המזונות היא למעשה תביעה כספית לחיוב מתחדש בין הבגירים שבחיי הקטינים. עסקינן בקטינים שגם בהליך שלפני זוכים לייצוג, ועל פי הדין, אין כל מניעה שקטינים יעתרו למילוי צרכיהם החומריים בדמות הגשת תביעה עצמאית למזונות. יותר מכך, בנסיבות שלפני, בהן ממילא הקונפליקט ההורי הוביל למיקוד הפריזמה בראש ובראשונה על עניינם של הקטינים תוך שבית המשפט שב והציע לגורמי הרווחה לשוב ולעשות שימוש בסמכות הקנויה להם בהתאם להוראות חוק הנוער ולבחון הכרזתם כקטינים נזקקים, יותר מסבירה המסקנה שגם השאלה מי יישא בצרכיהם ובאלו שיעורים, תיבחן באמצעות פריזמה ישירה זו, ולא בהמשך ההתכתשות האדברסרית שבין ההורים עצמם.
רביעית, כאמור לעיל, מקום בו התנהלותה של האם מעכבת ובפועל מונעת אפשרות לקבוע ממצאי עובדה בכל הנוגע לתובענת האב ובפועל לקבוע מסמרות בשאלות היום-יום מתחום האחריות ההורית, ממילא נמצאת האם מסכלת את האפשרות לקדם את קביעת הממצאים והמסקנות בתובענה שהיא עצמה הגישה. שכן במיוחד בהתחשב בדין החל על עניין ההורים והילדים, חדלונה של תביעת האב לאחריות הורית בהכרח מוביל לחדלון תביעתה של האם למזונות.
כל אלה מובילים למסקנה שלהלכה ולמעשה, דווקא במחיקתה של תביעת האם למזונות יש משום פוטנציאל חיובי לעשייה לטובת מכלול צרכיהם, זכויותיהם והאינטרסים של ילדי הצדדים עצמם – והפעם בראש ובראשונה מנקודת מבטם ולא מנקודת מבטם של ההורים.
אלה גם ההנמקות שלפיהן, גם אם בעתיד הנראה לעין תוגש תביעה חדשה בעניין מזונות הקטינים, על תביעה שכזו להתנהל "דה-נובו", בראיה ממוקדת צרכי הילדים, ומבלי שהסכסוך ההורי דווקא הוא שיעמוד במרכז.
לאם ניתנו התראות רבות לאורך ההליכים. בעת הזו, לאור מכלול האמור לעיל ; לאחר קרוב לארבע שנים מאז החל הליך מזונות הקטינים שהוגש על ידי האם ועוכב בינתיים; לאחר שכלו כל הקיצין והאם מתמידה בהתנהלות שאינה מאפשרת הבניית קשר בין האב לקטינים ; בנסיבות בהן בנקודת הזמן הנוכחית ספק אם מתן היתר להמשיך מאותה נקודה את עתירתה לחיוב האב במזונות עולה בקנה אחד עם חובתה לנהל הליך בתום לב ; בשים לב להוראות תקנות 41 ו- 42 לתקנות סדר הדין האזרחי; באיזון בין האינטרס של האם לבין האינטרס הציבורי כמו גם אינטרס האב עצמו ואינטרס הילדים גם לבסס קשר עם האב – זכות שלעת הזו יש להמשיך וליתן לה בכורה ; וכשאמצעים קודמים שננקטו לא הוכיחו אפקטיביות ; אני מוצא להורות על מחיקת התובענה למזונות קטינים, תלה"מ 42869-03-21.
בשים לב להנמקותיי דלעיל ובראי האמור בסיפא לתקנה 41(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני קובע כי ככל שתוגש תובענה חדשה בעניינם של מזונות הקטינים, זו תנוהל מראשיתה, ולא מהשלב שבו נמחקה תובענת המזונות שבכותרת.
החלטה זו הינה בבחינת פסק דין בתלה"מ 42869-03-21, ואני מורה על סגירת התיק.
נוכח מכלול האמור בהחלטה זו כמו גם בהחלטותיי הקודמות, נוכח הנתק המתמשך שבין האב ובין הילדים, והפגיעה הנמשכת בהם, תעביר המזכירות העתק מהחלטתי זו לעו"ס לחוק הנער כמו גם למפקחת המחוזית לחוק הנוער, אשר מתבקשות לבחון – פעם נוספת – את האפשרות להציב את עניינם של הקטינים במוקד, בראי ההליכים הייעודיים מתחום חוק הנוער.
בהתחשב במכלול האמור לעיל, שעה שלא מן הנמנע כי עניינם של הקטינים מצריך בחינה בראי חוק הנוער, ככל שהאב לא יפנה בכל בקשה אחרת בתביעת האחריות ההורית עד ליום 10.1.25, בחלוף המועד שנקצב יונח כי גם ההליך הנוסף מוצה, מבלי שיהא בכך למנוע גם מגורמי הרווחה לנקוט בהליכים אחרים על פי חוק הנוער.
בנוסף, וככל שהאם לא הסדירה את חלקה בתשלום חוות הדעת למטפלת הגב' Z, תעשה כן ללא דיחוי תוך שמובהר כי מדובר בחיוב בר אכיפה של ממש על כל המשתמע מכך ככל שיידרש.
החלטה זו מותרת בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחתם.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים; לאפוטרופא לדין; לעו"ס לחוק נוער ; למפקחת המחוזית לחוק הנוער ; לעו"ס לסדרי דין ולמטפלת הגב' Z. כן תסגור המזכירות את תיק תלה"מ 42869-03-21.
ניתנה היום, כ"ח כסלו תשפ"ה, 29 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.
