לפני כבוד השופטת זהר דולב להמן
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשמים
.1 חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אריה נייגר ועו"ד נוי גומבינר
.2 שמחה קורן – לא בעניינו
.3 שלמה לוי
ע"י ב"כ עו"ד שרון קלינמן ועו"ד הילה פרנקו
.4 ארתור וייס – לא בעניינו
.5 חיים בר סלע
ע"י ב"כ עו"ד עופר ברטל ועו"ד חן וייסמן
גזר דין לנאשמים 1, 3 ו-5
כתב האישום, הכרעת הדין והשתלשלות ההליך
ב-17.1.24 הוצגו והוגשו בפניי הסדרי טיעון, במסגרתם חזרו בהם נאשמים 1, 3 ו-5 מכפירתם והודו בעובדות כתבי אישום מתוקנים, כאשר לכל נאשמת ונאשם הוגש כתב אישום מתוקן נפרד בצירוף הסדר טיעון חתום. נאשמים 3 ו-5 צרפו גם נספחים. טרם דיון בעובדות כתבי האישום, אציין כי נאשמים 1, 3 ו-5 הורשעו על-פי הודאתם בעבירות כמפורט להלן:
נאשמת 1
זיהום מים בנסיבות מחמירות, בהתאם לסעיפים 20ב, 20כא(א) ו-20כא(ג) ל-חוק המים, התשי"ט–1959 (להלן: חוק המים).
השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך לרשות הרבים, בהתאם לסעיפים 2 ו-13(ג)(1) ל-חוק שמירת הניקיון, התשמ"ד–1984 (להלן: חוק הניקיון).
גרימת ריח חזק או בלתי סביר, בהתאם לסעיפים 3 ו-11(א)(1) ל-חוק למניעת מפגעים, התשכ"ה–1965 (להלן: חוק מניעת מפגעים).
נאשם 3
זיהום מים מכוח אחריות נושאי משרה, בהתאם לסעיפים 20ב, 20כא(א) ו-20כב ל-חוק המים.
הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות על חוק שמירת הניקיון, בהתאם לסעיף 15 ל-חוק הניקיון.
הפרת חובת נושא משרה לפקח ולמנוע עבירות על חוק למניעת מפגעים, בהתאם לסעיף 11ג ל-חוק למניעת מפגעים.
נאשם 5
זיהום מים, בהתאם לסעיפים 20ב ו-20כא(א) ל-חוק המים.
סיוע להשלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ולכלוך לרשות הרבים, בהתאם לסעיפים 2 ו-13(ג)(1) ל-חוק הניקיון.
גרימת ריח חזק או בלתי סביר, בהתאם לסעיפים 3 ו-11(א)(1) ל-חוק למניעת מפגעים.
להשלמת התמונה אציין כי כתב האישום המקורי נגד הנאשמים הוגש ב-2.11.21. ב-24.7.22, לאחר שהתקבלה טענת פגם בניסוח כתב האישום הוגש כתב אישום מתוקן (סומן כא/1). כאמור לעיל, במסגרת הסדר הטיעון, ב-17.1.24 הוגשו 3 כתבי אישום מתוקנים (נגד נאשמת 1 סומן כא/2, נגד נאשם 3 סומן כא/3 ונגד נאשם 5 סומן כא/4). כמו כן הוגשו הסדרי טיעון ונספחים (הסדר טיעון חתום עם נאשמת 1 סומן טל/1, הסדר טיעון חתום עם נאשם 3 סומן טל/2 ונספח עובדות מוסכמות סומן טל/3, הסדר טיעון חתום עם נאשם 5 סומן טל/4 ונספח עובדות מוסכמות סומן טל/5). טיעוני הצדדים לעונש נדחו ליום 30.4.24 וחלק מהטיעונים נשמעו בהקלטה, אשר נעלמה. משכך נדחה מועד השלמת הטיעונים מעת לעת (גם על רקע המצב הבטחוני) והשלמתם נקבעה ליום 23.12.24.
נאשמים 1, 3 ו-5 הורשעו בעבירות שונות וקיים שוני בחלק מהעובדות המפורטות בכתבי האישום המתוקנים ובנספחים – אולם מאחר שחלק מהעובדות משותפות לכולם, בשינויים כאלו או אחרים, ייסקרו אלו במאוחד, תוך התייחסות לשינויים, כמפורט להלן –
המקום בו התרחש האירוע – שמורת ערבת עברונה היא שמורת טבע כ-10 ק"מ מצפון לאילת, ממזרח לכביש הערבה. הערבה משתרעת על כ-40 קמ"ר בערבה הדרומית, וניתן למצוא בה מגוון אקולוגי ובעלי חיים: סוואנות של עצי שיטה ובהן עדרי צבאים, עופות מים, ברכות מלח, צמחייה מיוחדת ואתרי עתיקות. נוסף על כך, בשמורה קבוצת עצי דקל דום, הצפונית ביותר בעולם שצומחת בטבע, ומערכת חקלאית עתיקה לאגירת מים מהתקופה האסלאמית הקדומה (להלן: שמורת עברונה).
קו צינור אילת אשקלון – במועדים הרלוונטיים לכתב האישום עסקה נאשמת 1 בתחום האנרגיה, ובכלל זה בהובלה ואחסון של נפט גולמי ומוצרי דלק, באמצעות מערכת קווי דלק ומתקני תשתית. הנאשמת החזיקה בבעלותה ובניהולה צינור 42 אינטש באורך 254 ק"מ, המחבר בין נמל אילת בים סוף לנמל אשקלון בים התיכון ומשמש להובלת דלק גולמי (להלן: הצינור).
הפרויקט – במסגרת בניית שדה תעופה "רמון" בערבה ולצורך סלילת שביל גישה, נדרש שינוי תוואי של חלק מהצינור, באמצעות הסטה מערבה והנמכה של מקטע הצינור, המצוי סמוך לצומת "באר אורה" (להלן: הפרויקט).
תמצית האירוע – ביום 3.12.14, במסגרת עבודות הסטת הצינור בפרויקט, אירע כשל הנדסי, בגינו התפרק הצינור ופרצו ממנו 5,000 מ"ק דלק גולמי, שזרמו על פני הקרקע וזיהמו שטחים נרחבים בשמורת עברונה (להלן: האירוע).
הגורם העיקרי לכשל ההנדסי הוא ביצוע העבודה באופן לקוי, בהעדר תכנון מפורט, תוך הפרת כללי בטיחות ונהלים, ובהיעדר תיאום מספק בין גורמי התכנון והביצוע בנאשמת 1 (סעיף זה נוסח באופן מעט שונה ב-כא/2 ו-כא/4 ולא נרשם ב-כא/3).
במהלך השעות שלאחר מכן פעלה נאשמת 1 בדרכים שונות לסכירת הדלק ואצירתו. בהמשך בוצעה שאיבה של הדלק ומי הגשם המזוהמים מערוצי השמורה, במהלכן פונו כ-2,000 מ"ק דלק גולמי ומי נגר מזוהמים וכ-54 אלף טון קרקע מזוהמת.
תפקידי הנאשמים במועד האירוע – נאשם 3 היה סמנכ"ל ביצוע בנאשמת 1 ועמד בראש אגף ביצוע, שהיה אחראי על הוצאת התכנון לפועל ועל כל היבטי הביצוע הכרוכים בכך. ב-כא/2 וב-כא/4 נרשם בנוסף כי לכל המאוחר עד יולי 2013 היה נאשם 3 סמנכ"ל הנדסה ובאותה עת היה אחראי על תכנון הפרויקט בשלביו הראשונים.
נאשם 5 היה מנהל יחידת אחזקת הקווים של נאשמת 1 ומונה על ידי נאשם 3 לשמש מנהל ביצוע הפרויקט מטעם נאשמת 1.
מעובדות כתבי האישום בהן הודו נאשמים 1 ו-5 עלה, כי לכל המאוחר עד יולי 2013 היה נאשם 2 סמנכ"ל ביצוע בנאשמת 1 ולאחר מכן מונה להיות סמנכ"ל הנדסה – כך שלמעשה נאשמים 2 ו-3 התחלפו בתפקידיהם בנאשמת 1. כסמנכ"ל הנדסה היה נאשם 2 אחראי על תכנון הפרויקט בשלביו המתקדמים ועל הפיקוח העליון בתקופת ביצוע הפרויקט, על כל ההיבטים ההנדסיים של ביצועו. מחודש פברואר 2013 ובכל תקופת הפרויקט היה נאשם 4 מהנדס באגף הנדסה בנאשמת 1 – כך שתחילה היה כפוף לנאשם 3 ולאחר החלפת התפקידים בין נאשמים 2 ו-3, היה נאשם 4 כפוף לנאשם 2. על פי החלטת נאשם 2 עובר לדצמבר 2013 הופקד נאשם 4 על הליווי ההנדסי של הפרויקט ועל הפיקוח העליון בתקופת הביצוע. נאשם 4 היה אחראי גם על הקשר עם משרד תכנון חיצוני שנשכר לתכנון הפרויקט (פסקאות אלו, המתייחסות לנאשמים 2 ו-4, לא נרשמו ב-כא/3).
בכל הנוגע לתפקידי נאשמים 2 ו-4 ברי שעל המאשימה להוכיח כל עובדה (שנאשמים 2 ו-4 לא הודו בה) המתוארת בכתב האישום בהליך הממשיך להתנהל נגד נאשמים 2 ו-4. כפי שנקבע בהחלטתי מיום 17.1.24, הודאות נאשמים 1, 3 ו-5 התייחסו רק לאחריותם לאירוע ולא לאחריות נאשמים 2 ו-4. ההתייחסות אל אלו בגזר הדין נעשית במסגרת תיאור העובדות בהן הודו נאשמים 1, 3 ו-5 ולהשלמת התמונה. ודוקו, אין בכוחו של תיאור זה, כפי שאין בכוחן של הודאות נאשמים 1, 3 ו-5, כדי להשליך בדרך כלשהי על ההליך המתנהל נגד נאשמים 2 ו-4 בכל הנוגע לאחריותם או העדרה להתרחשות האירוע.
הקבלן והמפקחים מטעם נאשמת 1 – לשם ביצוע הפרויקט, שכרה נאשמת 1 שירותי חברה חיצונית בשם "הגבעה י.ח. בע"מ" כקבלן ראשי (להלן: הקבלן) ושירותי שני מפקחים מטעמה, שהיו כפופים לנאשם 5.
הפרויקט – כחלק מהפרויקט תוכננה הנחת מקטע צינור חדש באורך 800 מטרים (להלן: המקטע החדש) במרחק כ-6 מטרים מערבה לצינור וחיבורו לצינור באמצעות 2 גופי מתכת בצורת "S" (להלן: הפיגורות). לפי התכנון הפיגורות היו אמורות להתחבר למקטע החדש באמצעות ריתוך, ולאחר מכן להתחבר לצינור באמצעות מחבר PLIDCO W+E (להלן: פלידקו או המחבר). פלידקו הוא אביזר ייעודי שמטרתו חיבור שני צינורות דלק, באמצעות הכנסת שני קצוות צינור למחבר, הידוק המחבר בברגים וריתוכו לצינור לשם יצירת חיבור של קבע. בשל סיכוני פעולת הריתוך בסביבת אוירה נפיצה, מבוצעת פעולה זו בדרך כלל תוך הזרמת דלק בצינור לשם הוצאת גזים וקירור הצינור – פעולה היוצרת לחצים פנימיים בצינור. על פי מפרט העבודה, יש לבצע התקנת פלידקו לפי הוראות היצרן. הוראות היצרן קובעות במפורש את מגבלות הלחץ בו יכול לעמוד המחבר ולפיהן במקרה של הפעלת לחץ גבוה מהלחץ המירבי המותר יש לעגן את הצינור או לחלופין ניתן להיעזר באביזר מותאם של חברת פלידקו.
מעובדות כתבי האישום המתוקנים בהם הודו נאשמים 1, 3 ו-5 עולה כי עובר לאירוע נעשו מעשים ומחדלים כמפורט להלן:
על אף הוראה טכנית 2-11-35 של נאשמת 1 "התקנת מחבר 'פלידקו WELL+END'" והוראת בטיחות 2-30-037 של נאשמת 1 "ביצוע ריתוכים בקצוות קווי דלק" – לא הוכנה תכנית מפורטת דיה על ידי גורמי התכנון להתקנת פלידקו וריתוכם, ובכלל זאת לא נלקחו בחשבון מגבלות הלחץ המירבי המותר ולא נעשה חישוב הלחץ הנוצר בעת הזרמת דלק. כפועל יוצא, לא נלקח בחשבון נכונה על ידי גורמי התכנון הצורך בעיגון הצינור למניעת התפרקות המחברים או שימוש באביזר חלופי של חברת פלידקו, המסוגל לעמוד בלחצים המתפתחים בעת הזרמת דלק (סעיף זה נוסח באופן מעט שונה ב-כא/2, כא/3 ו-כא/4).
הוראת טכנית 2-11-035 צורפה כנספח 5 ל-טל/3.
סמוך לתחילת ביצוע העבודות, בחודש יולי 2014, ביקש הקבלן לבצע חיבור הפיגורות גם למקטע החדש באמצעות 2 מחברי פלידקו, כך שסך הכל יותקנו 4 מחברי פלידקו חלף 2 בתכנון המקורי. לשינוי זה משמעויות הנדסיות מורכבות. משמעותו היא הוספת נקודות כשל לצינור והגברת הצורך בעיגונו לפני הזרמת דלק (המשפט האחרון לא נרשם ב-כא/3).
חרף זאת הוסכם על דעת המתכנן ונאשמים 4 ו-5 (ב-כא/2 הושמטה המילה "המתכנן") להוסיף 2 מחברי פלידקו [הניסוח ב-כא/3 שונה ונרשם "הגורם האחראי על הליווי ההנדסי של הפרויקט ועל הפיקוח העליון ("המהנדס המלווה") אישר" הוספת 2 המחברים, ללא אזכור מי מהנאשמים], ללא שנבחנו במלואן המשמעויות ההנדסיות, הבטיחותיות והביצועיות (ב-כא/4 הושמטה המילה "והביצועיות"), כמו גם השלכותיהן על יכולתם של המחברים לעמוד בלחצים הנובעים מהזרמת דלק. בנוסף לא תוקן התכנון המקורי, לא הוכנה תכנית לביצוע העבודה באופן זה (ב-כא/4 נרשם כי "הוכנה תכנית חלקית לביצוע העבודה"), בניגוד להוראות 2-11-35 ו-2-30-037 הנ"ל (ב-כא/3 נרשם "לא עודכנו התכנון והמפרט המקוריים ולא הוכנה תכנית לביצוע העבודה בהתאם לתכנון ומפרט מעודכנים, תוך יישום הוראות 2-11-35 ו-2-30-037 הנ"ל ביחס לתכנון ומפרט מעודכנים כאמור").
מ-טל/3 עלה, כי לשם תכנון הפרויקט נעזר אגף ההנדסה בנאשמת 1 במתכנן חיצוני – המהנדס זאב ספוז'ניקוב (להלן: ספוז'ניקוב), מחברת פז הנדסה בע"מ (להלן: פז הנדסה). ספוז'ניקוב ופז הנדסה נתנו לנאשמת 1 שירותים דרך קבע. ספוז'ניקוב הכין את התוכניות המפורטות הסופיות ומפרטי הביצוע של הפרויקט וכן ביצע פיקוח עליון על הפרויקט מטעם אגף הנדסה. ההחלטה להוסיף 2 פלידקו ולבצע את הפרויקט באמצעות 4 מחברים היתה גם על דעתם של ספוז'ניקוב ושל נאשם 2. העתק תכתובת מייל אליה צורף סיכום פגישה מיום 13.8.14 בנספח 8 ל-טל/3.
ב-3.12.14, הסתיים חיבור המקטע החדש לצינור באמצעות 4 מחברי פלידקו והחלו הכנות לריתוך המחברים לצינור תוך הזרמת דלק בצינור. תנאי ביצוע ההזרמה נקבעו בהיתר עבודה כללי שנערך על ידי ממונה בטיחות של הפרויקט מטעם נאשמת 1 ב-9.7.14, שתוקפו עד 30.12.14 (להלן: ההיתר), בניגוד לנוהל 9-11-01 "היתר ביצוע עבודות עם סיכונים וסיכוני אש במתקני החברה", הקובע כי תוקף היתר כללי יהיה לכל היותר 3 חודשים, עם אפשרות הארכה ל-3 חודשים נוספים. לא ניתנה הדעת למשמעויות תנאי ההזרמה על ידי אף אחד מגורמי התכנון או הביצוע של הפרויקט (חלף המילים "גורמי התכנון או הביצוע של הפרויקט" נרשמה ב-כא/3 בתחילת המשפט המילה "בהיתר", שלא מופיעה ב-כא/2 ו-כא/4) ובכלל זה על כיוון ההזרמה ומהירותה, על הצורך לעגן את המחברים, שלא עוגנו, על אף שמגבלת הלחץ על הפלידקו במצב לא מעוגן נמוכה מהלחץ הנמוך ביותר המיוצר בזמן הזרמת דלק בצינור.
תיאור פרטי התרחשות האירוע:
בשעות אחר הצהרים של יום 3.12.14 החלה נאשמת 1 בתהליך הזרמת דלק גולמי, שהוא חומר מסוכן, כהגדרתו ב-חוק החומרים המסוכנים, התשנ"ג-1993 לשם השגת התנאים המאפשרים ריתוך בצורה בטיחותית. לאחר תחילת ההזרמה עזב נאשם 5 את אתר העבודות בלי ליידע את נאשם 3 על כך, על אף שההיתר חייב נוכחותו בעת ביצוע עבודות הריתוך (המשפט האחרון נרשם רק ב-כא/3).
במהלך ההזרמה, עם התגברות הספיקה, כתוצאה מהטופוגרפיה של הקו, נוצרו בצינור לחצים פנימיים הולכים וגדלים, אשר הפעילו כוחות דחף על המחברים בערך גבוה מפי 4 מהלחץ המירבי המותר להפעלה על פלידקו במצב לא מעוגן. כתוצאה מכך, סמוך ל-20:20 החלה דליפת דלק גולמי מהפלידקו הצפוני של הפיגורה הצפונית, בזה אחר זה, הצינור החל לזוז בתעלה, תוך שהוא נצמד לדופן התעלה, בזמן שעובדים היו בתוך התעלה. בתגובה הורה אחד מעובדי נאשמת 1 על עצירת ההזרמה ועל הידוק נוסף של ברגי האטימה של המחברים. כ-8 דקות לאחר מכן, סמוך ל-20:28, בשל הלחץ שנוצר, התנתק אחד ממחברי הפלידקו שחיבר את הפיגורה הדרומית לצינור וכתוצאה מכך נשלף הצינור מתוך המחבר, ופרץ ממנו דלק גולמי לסביבה בעצמה רבה, בכמות של כ-5,000 קוב (5 מיליון ליטרים), בזמן שעובד היה בתוך התעלה. הדלק שפרץ מהצינור זרם לכיוון דרום בצד המערבי של כביש 90, לאורך כ-5 ק"מ עד חצייתו לכיוון מזרח על כביש 90 (ב-כא/4 נרשם כי הדלק זרם כ-1 ק"מ עד חצייתו לכיוון מזרח על כביש 90 ועוד כ-4 ק"מ לכיוון דרום מזרח), דרך אפיק מרכזי של נחל רחם הגדול אל שמורות הטבע הסמוכות – מסיב אילת וערבת עברונה.
על פי עובדות כתבי האישום כא/2, כא/3 ו-כא/4, אירוע פריצת הדלק הוא תוצאה של מעשים ומחדלים שהביאו להתפרקות הצינור כמפורט להלן:
בתהליכי התכנון והביצוע של העבודה לא ניתנה הדעת על מגבלת השימוש במחברי הפלידקו, נוכח יכולתם המוגבלת של המחברים לעמוד בלחצים, הנוצרים כתוצאה מהזרמת דלק בקו, ועל הצורך בעיגון הצינור או בבחירת סוג אחר של מחבר, שביכולתו לעמוד בלחצי ההזרמה.
בניגוד לנהלי נאשמת 1 בהוראה טכנית 2-11-35 "התקנת מחבר 'פלידקו WELL+END'" לא הוכנה תוכנית מפורטת לתכנון כל פרטי ההתקנה, ובכלל זה תנאי ההזרמה ועגוני המחברים.
ההחלטה על ביצוע העבודה באמצעות 4 מחברי פלידקו במקום 2, כפי שתוכנן במקור, לא לוותה בתכנון הנדסי (ב-כא/3 נרשם "בעדכון התכנון ההנדסי"), על אף משמעותיה המורכבות, ובהן יכולת המחברים לעמוד בלחצים הנוצרים כתוצאה מהזרמת הדלק בקו ובניגוד להוראה טכנית 2-11-35 הנ"ל.
ההכנות לריתוך נעשו ללא שהוכנה תכנית על ידי הגורם ההנדסי המוסמך, ללא שהוכנה תכנית בטיחות לצורך ביצוע העבודה – תכנית אשר אמורה היתה לכלול התייחסות לתנאי ההזרמה והלחץ – זאת בניגוד להוראות בטיחות של נאשמת 1 שמספרן 2-30-004 "ביצוע חיבורים, תיקונים ושינויים בקווי דלק ומתקנים מלאים בדלק" ו-2-30-037 "ביצוע ריתוכים בקצוות קווי דלק" (משפט זה לא נרשם ב-כא/3).
הוראות בטיחות 2-30-004 ו-2-30-037 נוגעות להיבטי בטיחות בעת ביצוע עבודות על מתקנים וקווי דלק חיים, ובכלל זה בעת ריתוך הפלידקו, ומטרתן למנוע סיכוני גוף ורכוש בעת ביצוע עבודות אלו. העתקיהן צורפו כנספחים 6 ו-7 ל-טל/3.
הוראות בטיחות 2-30-037 "ביצוע ריתוכים בקצוות קווי דלק" קובעת כי עבודה מסוג זה תבוצע אך ורק על פי הוראת העבודה, שצריכה היתה להכתב על ידי נאשם 5, על פי תכנון (תוכנית משורטטת), כולל הנחיות לביצוע, ולהיות מאושרת על ידי נאשם 2 או רמ"ח בטיחות והגנ"ס בהנהלת נאשמת 1 (משפט זה נרשם בסוף הסעיף הקודם רק ב-כא/2).
ב-כא/4 הוסף הסעיף הבא: בעת מילוי הקו לצורך ריתוך מחברי הפלידקו הוזרם הדלק מצפון לדרום, מבלי שנעשו על ידי התפעול והתכנון החישובים הנדרשים ביחס ללחצים המתפתחים בצינור – החלטה זו (שהתקבלה על ידי גורם אשר זהותו לא ידועה במדויק למאשימה) תרמה ליצירת פער לחצים גבוה מזה שהיה מתקבל לו ההזרמה היתה בכיוון ההפוך – פער שהיה ביכולתו למנוע את התפרקות הפלידקו.
חלף העובדות דלעיל (מסעיף 31.ד ב-כא/2 ומסעיפים 31.ד ו-31.ה ב-כא/4), נרשמו ב-כא/3 העובדות הבאות (בסעיף 26.ד): כפועל יוצא מאלו, ההכנות לריתוך ובכלל זה תוכניות והוראות הבטיחות לצורך ביצוע העבודה, לא כללו התייחסות מתאימה לתנאי ההזרמה והלחץ, על אף הוראת בטיחות 2-30-004 של נאשמת 1 "ביצוע חיבורים, תיקונים ושינויים בקווי דלק ומתקנים מלאים בדלק" ועל אף הוראת בטיחות 2-30-037 "ביצוע ריתוכים בקצוות קווי דלק", הקובעת כי עבודה מסוג זה תבוצע אך ורק על פי הוראת עבודה, שבנסיבות העניין צריכה היתה להיכתב ע"י נאשם 5 (מכוח תפקידו כמנהל יחידת אחזקת הקוים), על פי תכנון (תוכנית משורטטת) כולל הנחיות לביצוע, ולהיות מאושרת ע"י סמנכ"ל ההנדסה של נאשמת 1 או רמ"ח בטיחות והגנ"ס בהנהלת נאשמת 1.
כעולה מעובדות כא/2, כא/3 ו-כא/4 בהן הודו והורשעו – האירוע והנזקים שנגרמו בעקבותיו, נגרמו עקב מעשיהם ומחדליהם של נאשמת 1 ועובדיה, ובכלל זה נאשמים 3 ו-5, כמפורט להלן:
נאשמת 1 ביצעה את העבודה, באמצעות עובדיה ומנהליה, תך הפרת נהלים פנימיים והוראות בטיחות, ובכלל זה חיבור 2 צינורות, ללא שהוכנה תכנית משורטטת ומפורטת, הכוללת פרטים שונים ובהם התייחסות לעיגונים ולתנאי ההזרמה השונים. בנוסף, נאשמת 1 שינתה את התכנון המקורי לביצוע העבודה באמצעות 2 מחברי פלידקו, באופן שיש לצידו השלכות הנדסיות – ללא שנערכו החישובים הנדרשים וללא התייחסות לשינוי בתכנית מפורטת ומשורטטת. כפועל יוצא בוצעה העבודה ללא שימת לב לצורך בעיגון הצינור ותוך הזרמת דלק, אשר יצרה לחצים גבוהים פי כמה מאלו בהם מסוגלים המחברים לעמוד (פסקה זו לא נרשמה ב-כא/3).
נאשם 2, כסמנכ"ל הנדסה, כשל בכך שתחת ניהולו התאפשר כשל הנדסי, אשר גרם לנזק סביבתי גדול, שנבע מחוסר תיאום עם גורמים שונים ובהם גורמי הביצוע של הפרויקט; שתחת ניהולו התאפשרה הפרה מהוראות נאשמת 1 לאופן בו יש לתכנן ולבצע פרויקט הכרוך בהרכבת מחברי פלידקו ובכך שתחת ניהולו התאפשר שינוי התכנון המקורי, ללא שניתנה הדעת על משמעויותיו השונות של התכנון, תחומים שהם באחריותו של נאשם 4 (עליו נאשם 2 ממונה) (סעיף זה נרשם רק ב-כא/4).
מעובדות כא/3 עלה, כי נאשם 3, כסמנכ"ל ביצוע, כמי שהיה מופקד על ביצוע הפרויקט וממונה על נאשם 5, כשל בכך שתחת ניהולו התאפשרה הרכבת מחברי פלידקו ללא קיומה של תכנית מפורטת דיה, בניגוד להוראות נאשמת 1 וכפועל יוצא מכך, אף בניגוד להנחיות היצרן, ללא שהצינור עוגן ותחת תנאי הזרמת דלק, שיצרו לחץ גבוה פי כמה מהלחץ המרבי המותר. כמו כן התאפשר שינוי הביצוע ביחס לתכנון המקורי, באופן של הוספת מחברי פלידקו, ללא עדכון התכנון ומבלי שתיבחן המשמעות ההנדסית של השינוי על הביצוע (סעיף זה נוסח באופן מעט שונה ב-כא/3 ו-כא/4 ולא נרשם ב-כא/2). ב-כא/4 נרשם בנוסף, כי נאשם 3, כשל בכך שתחת ניהולו התאפשר כשל הנדסי שגרם לנזק סביבתי גדול, שנבע מחוסר תיאום של אנשי אגף הביצוע ונאשם 5 עם גורמי התכנון, הבטיחות והתפעול בנאשמת 1 ושתחת ניהולו התאפשר שינוי הביצוע ביחס לתכנון המקורי, בהוספת מחברי פלידקו, ללא דרישת שינוי התכנון, שיבחן המשמעויות השונות של השינוי על הביצוע. כמו כן, תחת ניהולו התאפשרה סטייה נוספת מהוראות נאשמת 1, שכללה בצוע עבודה תחת היתר כללי, שלא קיים תנאי נאשמת 1 לעניין תוקפו.
נאשם 4, כמי שהופקד על תכנון הפרויקט מטעם נאשמת 1, כשל בכך שתרם להיווצרות כשל הנדסי שגרם לנזק סביבתי גדול, בכך שלא דאג לקיום תכנון מפורט ומסודר של ביצוע הרכבת מחברי הפלידקו, המתייחס גם לצורך בעיגון הצינור ותנאי ההזרמה, אפשר שינוי מהתכנון המקורי בהוספת מחברי פלידקו, מבלי ליזום בחינה הנדסית ותכנונית של משמעות השינוי, בניגוד להוראות ונהלי נאשמת 1 (גם סעיף זה נרשם רק ב-כא/4).
נאשם 5, כמי שהיה מופקד על ניהול ביצוע הפרויקט, כשל בכך שתחת ניהולו, בשל מעשיו ומחדליו, התאפשר כשל הנדסי שגרם לנזק סביבתי גדול, אשר נבע מחוסר תיאום בין גורמים שונים ובהם גורמי התכנון של הפרויקט, שלא דרש התייחסות מפורשת בכתב מטעם התכנון ביחס להוספת מחברי הפלידקו, אף שידעו על ההוספה; שהמשיך בביצוע הפרויקט תוך סברה מוטעית כי הצינור מעוגן, אך מבלי שגורמי התכנון נתנו דעתם לעניין עיגון הצינור ובניגוד להוראות היצרן, תחת תנאי הזרמת דלק שיצרו לחץ גבוה פי כמה מהלחץ המירבי המותר; שתחת ניהולו התאפשרה סטייה נוספת מהוראות נאשמת 1, ובכלל זה ביצוע עבודה תחת היתר עבודה כללי שלא מקיים נהלי נאשמת 1 לענין תוקפו. לבסוף, אחריותו נובעת מכך שעזב את מקום ביצוע הפרויקט לאחר תחילת הזרמת הדלק, בניגוד להיתר העבודה של הפרויקט, אך בהתאם לנוהל פנימי של נאשמת 1, המאפשר עזיבתו אם נוכחים במקום מפקחים במקומו.
במעשיהם המתוארים לעיל –
נאשמת 1 לא נמנעה מפעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן; השליכה בקרבתו של מקור מים חומר נוזלי – הכל באופן או בנסיבות מחמירות, שכתוצאה מהם נגרם, או עלול להיגרם, נזק או פגיעה מהותית בסביבה.
נאשמת 1 השליכה פסולת המכילה חומר מסוכן ברשות הרבים ולכלכה את רשות הרבים.
נאשמת 1 גרמה לריח חזק ובלתי סביר, שהפריע לאנשים המצויים במקום.
נאשם 3 לא נמנע מפעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן; השליך בקרבתו של מקור מים חומר נוזלי.
נאשם 3 הפר חובתו לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירת השלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ברשות הרבים ולכלוך רשות הרבים על ידי תאגיד.
נאשם 3 הפר חובתו לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירת גרימת ריח חזק ובלתי סביר, שהפריע לאנשים המצויים במקום.
נאשם 5 יחד עם אחרים לא נמנע מפעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן.
נאשם 5 סייע להשלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ברשות הרבים וסייע ללכלך את רשות הרבים.
נאשם 5 גרם לריח חזק ובלתי סביר, שהפריע לאנשים המצויים במקום.
קביעת מתחם העונש ההולם
כאמור לעיל מדובר ב-3 כתבי אישום נפרדים ויש שוני בחלק מהעובדות המפורטות בהם ובנספחים להם – אולם מדובר באירוע אחד, בו במהלך ביצוע פרויקט שינוי תוואי של חלק מהצינור אירע כשל הנדסי, בגינו התפרק הצינור ופרצו ממנו 5,000 מ"ק (5 מיליון ליטרים) דלק גולמי, שזרמו על פני הקרקע וזיהמו שטחים נרחבים (כ-144 דונם) בשמורת עברונה. הגורם העיקרי לכשל ההנדסי הוא ביצוע העבודה באופן לקוי, בהעדר תכנון מפורט, תוך הפרת כללי בטיחות ונהלים, ובהיעדר תיאום מספק בין גורמי התכנון והביצוע בנאשמת 1. מידת האשם ומידת התרומה של כל אחד מהנאשמים שונה. משכך, יסקרו במאוחד אמות המידה ואבני הבוחן בהן התחשבתי, בהתאם לסעיף 40ג(א) ל-חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), תוך התייחסות נפרדת לחלקם של נאשמים 1, 3 ו-5 באירוע, הכל כמפורט להלן:
הערכים החברתיים שנפגעו מביצוע העבירות – במעשיהם פגעו הנאשמים בערכי השמירה על איכות הסביבה, משאבי הטבע, בריאות האדם ואיכות חייו, כמו גם חיי הדורות הבאים ואיכות חייהם. יש הסבורים כי הגנה על איכות הסביבה היא חלק מהגנה על כבוד האדם וחירותו, כך נקבע כי "הפוגע באיכות הסביבה באופן הגורם לפגיעה במינימום הקיום האנושי, פוגע בכבוד האדם ובחירותו" [ראו סעיף 17 לפסק דינו של כב' הנשיא ברק ב-בג"ץ 4128/02 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש-ממשלת ישראל ואח', פ"ד נח(3) 503, 518ג (להלן: בג"ץ אדם טבע ודין), אליו הפנה ב"כ המאשימה]. בסעיף 10 לפסק דינו ב-בג"ץ אדם טבע ודין (512ז–513א), קבע כב' הנשיא ברק את הדברים הבאים, הרלוונטיים אף לעניינו (וראו גם האסמכתאות שם) –
"האדם הוא חלק מסביבתו. הוא מקיים עם סביבתו יחסי גומלין. הוא משפיע על סביבתו והוא מושפע ממנה. הקרקע, המים, האוויר הם היסודות לקיום האנושי. במסגרתם 'מנהלים הפרט והחברה את כל מעגל חייהם' (…). הם הבסיס לקיום הפיזי. הם הבסיס לקיום הרוחני. איכות החיים נקבעת על-פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה – לכל פרט ופרט ולחברה ככלל – בשמירה על איכותה של הסביבה שבה מתנהלים חיינו. 'איננו מדברים עוד – כבעבר – אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר' (…)".
מידת הפגיעה בערכים החברתיים היא משמעותית. בתי המשפט עמדו לא אחת על החומרה הרבה שבפגיעה בסביבה ועל "חובתנו, כחברה וכבני-תרבות, להקפיד ולשמור על נקיונה, חוסנה ושלמותה של הסביבה בה אנו חיים" [ראו סעיף 18 להחלטת כב' הש' מלצר ב-רע"פ 362/13 גמיל נ' מדינת ישראל (27.8.13), אליו הפנה ב"כ המאשימה]. עמד על כך כב' הש' ג'ובראן בסעיף 4 להחלטתו ב-רע"פ 1223/07 מורשד נ' מדינת ישראל (12.2.07), אליו הפנה ב"כ המאשימה, בקובעו הדברים הבאים, הרלוונטיים אף לעניינו בשינויים המחוייבים –
"הצורך החברתי הגובר בשמירה על משאבי הטבע ההולכים והמתדלדלים וההכרה בנזק שנגרם לכלל הציבור בשל זיהום הטבע והסביבה, חייבה את המחוקק לקבוע רמת ענישה משמעותית לעוברים עבירות אלו, ואת בית-המשפט בתורו לנקוט מדיניות ענישה מחמירה כלפי אותם עבריינים".
מדיניות הענישה הנהוגה – במהלך הטיעונים לעונש הפנו ב"כ הצדדים לפסיקה התומכת בעמדתם לגבי מדיניות הענישה הנהוגה ועליה הוספתי פסיקה. ברי שכל מקרה לנסיבותיו, אך מחלק מהמקרים ניתן לגזור אמת מידה עונשית הולמת לעניינו – הכל כמפורט להלן:
רע"פ 1402/21 חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ נ' מדינת ישראל (12.8.21) – נדחו ערעור ובקשת רשות ערעור על גזר הדין ב-ת"פ (שלום-אי') 13283-03-15 מדינת ישראל – רשות הטבע והגנים נ' חברת קו צינור אילת אשקלון ואח' (14.7.20), אליו הפנתה ב"כ נאשם 3 (להלן: אירוע האלמוגים באילת) – בגין הרשעתם, לאחר ניהול הוכחות, בפגיעה בערך טבע מוגן נקבע קנס במתחם 30,000 ₪ עד 60,000 ₪ והתחייבות. על כל אחד מהמבקשים הושתו 50,000 ₪ קנס ו-30,000 ₪ התחיייבות, תוך התחשבות בכך שלא נטלו אחריות מלאה ובקשת משיב 2 לבטל הרשעתו נדחתה, חרף תרומתו לחברה בעברו הצבאי והאזרחי וחלוף הזמן. מדובר באירוע בו במהלך עבודות של הסרת מפגעים בנקודות קשירה של מכליות נפט בנמל, שבוצעה ללא קבלת היתר כדין וללא תיאום וקבלת אישור מתאים, חתכה חברת קבלן שהועסקה על ידי נאשמת 1 כלונסאות, אשר נפלו לקרקעית הים. העבודות, לרבות חיתוך הכלונסאות, גרמו לפגיעה קשה בערכי הטבע שגדלו על הכלונסאות וכן לשונית אלמוגים שנמצאת למרגלותיהן, בה נפגעו למעלה מ-2600 אלמוגים וכמות רבה יותר של בעלי חיים, כגון דגים וחסרי חוליות.
רע"פ 8971/15 כל בו חצי חינם בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל – המשרד לאיכות הסביבה (27.1.16) (להלן: ענין חצי חינם), אליו הפנה ב"כ המאשימה – נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דין במסגרתו התקבל חלקית ערעור על גזר דין ב-ת"פ (שלום-ראשל"צ) 29682-08-12 המשרד לאיכות הסביבה תל אביב נ' כל בו חצי חינם בע"מ ואח' (19.2.15), אליו הפנתה ב"כ נאשם 3 – על מי שהורשעו, לאחר ניהול הוכחות, בזיהום מים ולכלוך רשות הרבים הושתו על מבקשת 1 קנס בסך 230,000 ₪ (חלף 300,000 ₪) ו-200,000 ₪ התחייבות, על מבקש 2 קנס בסך 35,000 ₪ ו-50,000 ₪ התחייבות, על מבקשים 3 ו-5 קנס בסך 20,000 ₪ ו-50,000 ₪ התחייבות ועל מבקשת 4 קנס בסך 133,000 ₪ (חלף 200,000 ₪) ו-200,000 ₪ התחייבות. נקבע שאין מקום להימנע מהרשעת המבקשים, נוכח חומרת מעשיהם, כאשר סוג העבירה, בנסיבותיה, לא מאפשר לוותר על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים, בהינתן סירובם העיקש לקחת אחריות על מעשיהם ולהביע חרטה ומאחר שלא הוכח כי תיגרם למי מהם פגיעה קונקרטית. כב' הש' שהם קבע בסעיף 14 להחלטתו, כי "אין להקל ראש בחומרת מעשיהם של המבקשים, ובפגיעה הקשה שגרמו לערכי הנוף ולאיכות הסביבה", תוך הפניה למובאה מ-בג"ץ אדם טבע ודין שצוטטה דלעיל.
האירוע: חברה בשליטת מר צבי קופר-לי (להלן: קופר-לי) התקשרה בחוזה עם עיריית הוד השרון, לביצוע עבודות פיתוח תשתיות בשטח הסמוך לנחל קנה (להלן: השטח). מבקשת 1, אף היא בשליטת קופר-לי, פיקחה על ביצוע הפרויקט וניהלה אותו, באמצעות בעלי תפקידים שונים, ביניהם מבקשים 2–5. המבקשים ידעו כי בשטח עברו צינורות של חברת "מקורות" וקווי סניקה. המבקשים לא ביקשו, וממילא לא קיבלו, היתר או אישור לחפור בשטח. מבקשים 3 ו-5 סימנו נקודות בהן יבוצעו קידוחים לביסוס הספסלים באזור שאותר על ידי מבקשים 2, 3 ו-5 (להלן: הקידוחים). מפקח מטעם העירייה הורה למבקשים להפסיק את הקידוחים וכי ביסוס ספסלים יש לבצע באמצעות חלופת ביסוס רדודה עד עומק של 1.5 מטרים חלף 4 מטרים שתוכננו בקידוחים. כתוצאה מהקידוחים שבוצעו חרף זאת נפגע קו סניקת ביוב, ועקב כך זרמו מקו הסניקה שפכים גולמיים לתוך נחל קנה וזיהמו את מי הנחל.
רע"פ 3515/12 מדינת ישראל נ' שבתאי ואח' (10.9.13) (להלן: הלכת שבתאי), אליו הפנו ב"כ המאשימה וב"כ נאשם 3 וב"כ נאשם 5 – נדחתה בקשת רשות ערעור (לאחר שנתנה רשות ערעור) על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר ביטל הרשעת מי שהיו אחראים לאירוע, בו במהלך חפירה נגרמה פגיעה בקו סניקה ראשי, האוסף שפכים מישובי הסביבה אל מכון טיהור שפכים בחיפה. נגרמה התפרצות ביוב גולמי, אשר הציף את האזור וזרם ישירות אל תעלת הניקוז ומשם לאפיק נחל גדורה. בשל הפגיעה והצורך בתיקונו המיידי של קו הסניקה – הושבתו כל מערכות הולכת השפכים בישובים רבים שמצפון לנחל הקישון. במהלך היממה שבה נותקו מערכות הולכת הביוב, זרמו שפכי הישובים שמצפון לנחל הקישון אל נחל גדורה וממנו לנחל הקישון.
ע"פ (מחוזי-ב"ש) 22457-06-22 לוי ואח' נ' מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה (4.6.23), אליו הפנה ב"כ המאשימה – אושרו המתחמים שנקבעו ב-ת"פ (שלום-ב"ש) 34682-01-16 מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ ואח' (26.4.22), שגם אליו הפנה ב"כ המאשימה. בערעור הופחת עונשם לחלקם התחתון של המתחמים, תוך התחשבות בקבלת ערעורם לגבי האחריות לאירוע, היחס בינם לבין אחרים ובהתחשב בחלקה של הרשות להגנת הטבע באירוע וחקירתו.
בהפרש של כ-9 שבועות התרחשו 2 מקרים (לגביהם נקבע כי מדובר באירוע 1), במסגרתו במהלך עבודות שיפוץ קו דלק סילוני (להלן: דס"ל) בו החזיקה נאשמת 1 נפגע הצינור מכלי הנדסי כבד וכתוצאה זרם מהצינור 722 מ"ק ועוד כמה מאות מ"ק דס"ל, על פני שטחים נרחבים והוביל לזיהום נחל צין וסביבותיו בשטח של כ-60 דונם. מתוך אלו נשאבו בפעולות חירום כ-100 מ"ק דס"ל, פונו מהנחל וסביבותיו כ- 26,500 טון קרקע מזוהמת במקרה ה-1 ו-7,200 טון קרקע מזוהמת במקרה ה-2. על אף פינוי הקרקע המסיבי, חלק של הדס"ל נשאר בערוץ ובגדות הנחל גם לאחר סיום עבודות השיקום. פריצת הדס"ל העלתה חשש לאפשרות של זיהום האקוויפרים המצויים מתחת לנחל צין. כתוצאה מפריצת הדס"ל שרר בנחל צין ובסביבתו ריח חריף של דלק, שהפריע לאנשים שהיו באזור במשך תקופה ארוכה של מספר חודשים, נגרם אובדן בתי גידול לצומח ולחי בערוץ הנחל, נשקפה סכנה לבעלי חיים וביצי בעלי חיים שבאו עמו במגע, ולבעלי חיים שניזונים מצמחיה אשר נפגעה מהדס"ל.
נקבע כי מעשי נאשמת 12, חברת מובילי הר הנגב בע"מ (להלן: הר הנגב), מנהלה (נאשם 13) ועובדיה (נאשמים 14 ו-15) הם שגרמו ישירות לנזקים ואילו נאשמת 1 נמצאה אחראית לטיפול בחירום וכי אחריותה "במעגל משני" – ומשכך נקבע מתחם קנס 1,000,000 ₪–2,000,000 ₪ והתחייבות לחלקה של נאשמת 1.
בגין חלקו של מנכ"ל נאשמת 1 (נאשם 2) נקבע מתחם 35,000 ₪–150,000 ₪ לצד התחייבות, תוך התחשבות בכך שאחריותו היחסית היתה כללית, הוא נמצא אחראי במישור הטיפול באירוע ולא במישור מניעת האירוע, ולגביו נקבע כי אחריותו יחסית נמוכה בהתחשב במיקומו הגבוה בפירמידת הניהול של נאשמת 1.
ערעורי נאשם 3 (מערער 1) ונאשם 4 (מערער 2) התקבלו חלקית והם זוכו מהאחריות לגרימת (או אי מניעת) פריצת הצינור. ערעוריהם נדחו והם נמצאו אחראים במישור ההיערכות לטיפול בפריצות והפחתת הנזק.
מערער 1 (נאשם 3) היה מנהל אגף הנדסה ובהמשך סמנכ"ל אגף הנדסה בנאשמת 1. מתוקף תפקידו היה אחראי על שיפוץ הצינור, אחראי על נאשם 4 (מנהל הפרויקט) ופיקח על החלטות נאשם 4 (מערער 2). אושר מתחם 50,000 ₪–350,000 ₪ והתחייבות, תוך התחשבות בכך שנאשם 3 היה המנהל הבכיר האחראי על הפרויקט באופן ישיר ואף היה אחראי במידת מה במישור מניעת הפריצה ובמישור הטיפול בפריצה, אשר לא פעל בשטח ברמה היומיומית. עונשו הופחת מ-150,000 ₪ ל-70,000 ₪ קנס.
אושר גם מתחם 40,000 ₪–200,000 ₪ והתחייבות שנקבע למעשי מנהל הפרויקט (מערער 2, נאשם 4) שהיה אחראי על תכנון הפרויקט והוצאתו לפועל, לרבות כתיבת מפרט טכני, בחירת קבלני ביצוע ומפקחים מטעם נאשמת 1, אשר קיבל כל ההחלטות ההנדסיות והניהוליות הנוגעות לפרויקט (בפיקוח נאשם 3), תוך התחשבות בהיותו הנציג הבכיר של נאשמת 1 בשטח, מי שאמור לקבוע ולהגדיר היקף הפיקוח של נאשמת 1 בשטח על פועלי הר הנגב ובמי שאמור ליתן מענה בחירום גם במסגרת המפרט ונהלי העבודה בפרויקט. נקבע כי מאחר שנאשם 4 לא היה מהנדס בכיר אצל נאשמת 1 והיה כפוף לנאשם 3 ופעל תחת הדרכתו ובפיקוחו – אחריותו פחותה משל נאשם 3, אך גבוהה מהמנכ"ל. עונשו הופחת מקנס בסך 100,000 ₪ ל-50,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תחתיו.
להשלמת התמונה אציין כי ב-עפ"ג (מחוזי-ב"ש) 27068-08-19 מובילי הר הנגב בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (7.10.19) – למעשה אושרו המתחמים שנקבעו ב-ת"פ (שלום-ב"ש) 34682-01-16 מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ ואח' (1.7.19), אך עונשם של הר הנגב ושל מנהלה הופחת, כך שעל הר הנגב (נאשמת 12) הושת קנס בסך 500,000 ₪ ועל מנהלה (נאשם 13) הושת קנס בסך 35,000 ₪. בגין מעשי הר הנגב, שנמצאה אחראית ישירה לנזק, נקבע מתחם קנס 500,000 ₪–1,500,000 ₪ והתחייבות. בין מעשי מנהלה של הר הנגב (נאשם 13) נקבע מתחם קנס 50,000 ₪–350,000 ₪, התחייבות ושל"ץ ולעובדי הר הנגב (נאשמים 14 ו-15) נקבע מתחם קנס 10,000 ₪–50,000 ₪, התחייבות ושל"ץ.
פסקי הדין ב-ע"פ (מחוזי-ב"ש) 22457-06-22 לוי ואח' נ' מדינת ישראל – המשרד להגנת הסביבה (4.6.23), עפ"ג (מחוזי-ב"ש) 27068-08-19 מובילי הר הנגב בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל (7.10.19) ו-ת"פ (שלום-ב"ש) 34682-01-16 מדינת ישראל נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ ואח' (26.4.22) יקראו להלן: אירוע נחל צין.
במסגרת קביעת המתחם יש ליתן משקל לנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, כאמור בסעיף 40 יט ל-חוק העונשין. האירועים שתוארו בפסיקה אליה הפנו ב"כ הצדדים שונים בנסיבותיהם מהאירוע שלפניי. נסיבות האירוע תוארו בכתבי האישום כא/2, כא/3 ו-כא/4 ובנספחים להם טל/3 ו-טל/5 בהרחבה ולהלן תמציתם –
הנזקים שנגרמו באירוע הם עצומים, הם פוגעים בציבור כולו והם חמורים עשרות מונים מאלו שנגרמו באירועים בפסיקה שנסקרה לעיל – מעשי הנאשמים פגעו בזכות הציבור לחיות בסביבה נקיה ממפגעים, כאשר סך השטח אשר ספג את הפגיעה הגדולה ביותר הוא כ-144 דונם, מהם כ-100 דונם נחלים וכ-44 דונם שטח מלחה.
לשמורה ולמערכת האקולוגית נגרמו נזקים מיידים, שכללו פגיעה בבעלי חיים וצמחים וזיהום מקור מים – דלק זרם והתפשט לאורך ערוצי הפזרות המתנקזים באזור, משולי הערבה אל מרכז מלחת עברונה, ובכך נגרם זיהום מקור מים, נוצר חשש כי זיהום מדלק גולמי יישטף בתווך המחלחל של התשתית הטבעית ויגיע אל מי התהום, המצויים במרחק מטרים ספורים מתחת לפני הקרקע. זרימת הדלק סחפה עמה צמחים ובעלי חיים, לרבות מינים מוגנים, גרמה לפגיעה במבנה הקרקע ובמיקרו בתי גידול. כתוצאה ממגע עם הדלק ושאיפת אדיו, נפגעו בעלי חיים, חרקים, זוחלים, צמחים ואורגניזמים נוספים עד כדי תמותה.
כתוצאה מפריצת הדלק, שרר באזור הסמוך לפריצה ריח כבד של דלק, באופן שהפריע או עשוי היה להפריע לאנשים המצויים במקום, במשך 6 חודשים לפחות.
כתוצאה מהאירוע נגרמו נזקים בעלי השפעה ארוכת טווח בשל הפגיעה בערוצי זרימה בשמורה ובעצי השיטה, המוגדרים מבחינה אקולוגית כ"מיני מפתח" בשל חשיבותם האקולוגית והשפעתם הרחבה על ההרכב הביוטי של בית הגידול, ותנאי המחיה בו, על בעלי החיים ועל צמחייה נמוכה אחרת, ואף על משטר המים ותכסית השטח. מנגנוני פגיעה נוספים שנגרמו עקב דליפת הדלק הם פגיעה בקרום פני הקרקע ובזמינות המים באזור, פגיעה בצמחיה בשל שינוי תכונות הקרקע ומניעת חדירת מים, פגיעה משמעותית במארג המזון, בשל הפגיעה בצומח, אשר עלולה להביא לפגיעה במערכת האקולוגית כולה (פסקה זו לא נרשמה ב-כא/3).
האירוע הוביל לפגיעה כלכלית עקיפה בציבור כולו, בשל הצורך לבצע פעולות בעלות כלכלית גבוהה כדי לתקן את הנזקים העצומים שנגרמו – בעקבות פריצת הדלק קיבלה ממשלת ישראל ב-28.12.14 החלטה מס' 2381, בנושא "שיקום הערבה והיערכות לאומית לטיפול באירועי זיהום סביבתיים בעקבות אירוע פריצת צינור הנפט בבאר אורה" במטרה לשקם את האזור שנפגע, לוודא כי פעולות השיקום ימזערו את הנזקים וההשפעות הסביבתיות והאקולוגיות וישיבו את המצב לקדמותו, וכדי למנוע נזקים סביבתיים מאירועים עתידיים. עלות הנזקים הוערכה בסך העולה על 100 מיליון ₪ ועלות פעילות שיקום לצמצום הנזק הוערכה בכ-65 מיליון ₪.
הנזק שהיו צפויים להיגרם רבים ומשמעותיים אף יותר – אין חולק כי אלמלא פעולות שביצעה נאשמת 1 לסכירת הדלק ואצירתו מיד עם קרות האירוע ובמהלך הימים והשבועות שלאחר מכן, כמו גם פעולות שבוצעו על ידי נאשמת 1 וגופים נוספים במשך כעשור לצמצום הנזק – היקף הנזק היה רב ומשמעותי אף יותר מזה שנגרם בפועל.
מעצם טבען וטיבן לא קדם לעבירות תכנון מוקדם – אך לא ניתן להתעלם מכך שלו היו הנאשמים מבצעים את תפקידיהם באופן מלא וראוי, פועלים בהתאם להוראות ולנהלי הבטיחות של נאשמת 1 – היה בכך כדי למנוע התרחשות האירוע, על תוצאותיו והנזקים המשמעותיים שנגרמו בעטיו. הנאשמים הם אמנם לא מחוללי האירוע, אולם הם המחוללים הישירים של הנזקים שנגרמו, כל אחד לפי חלקו, כפי שפורט לעיל ויפורט להלן. הצינור נמצא בהחזקתה ובניהולה של נאשמת 1 ועובדיה. העבודות נעשו תחת אחריותם, ניהולם ופיקוחם של הנאשמים ובהתאם לתכנון הפרויקט. לצד זאת, מקובלת עלי טענת ב"כ נאשם 3, כי העבירות לא בוצעו בשל כדאיות כלכליות מתוך מדיניות מזהמת. בסופו של יום אין מחלוקת, כפי שטענה בצדק ב"כ נאשם 3, כי האירוע הוא "תוצאה של תאונה מצערת" ולא מתוך כוונת מי מהנאשמים.
על חלקם היחסי של הנאשמים עמדתי בפירוט כתבי האישום בפתח גזר הדין. ב"כ הצדדים עמדו על כך במהלך טיעוניהם לעונש והדברים עולים גם מהנספחים שהוגשו (ט"ל/3 ו-ט"ל/5), בנוגע ליכולת הנאשמים להמנע מחלק מהמעשים ולהשפיע על ההתרחשות עובר לאירוע ובאירוע עצמו. בענין זה נתתי דעתי לעובדות המוסכמות לגבי חלקם של נאשמת 1 ונאשם 3, כפי שעלה מ-טל/3 שתמציתן –
בנאשמת 1 קיימת מערכת ענפה וסדורה של נהלים, הוראות ופקודות, במסגרתה הוגדרו תחומי אחריות, שיטות עבודה, הוראות בטיחות, מסמכים ישימים ועוד. בשנים 2013–2014, עובר לאירוע, נערכה בנאשמת 1 עבודת מטה לשיפור תורת ניהול פרויקטים בהשתתפות נאשמים 2 ו-3. במסגרת זו נדונו תהליכי עבודה בנושאי תכנון, ביצוע ופיקוח על פרויקטים, גובשו נהלים, תוך מתן דגש על חלוקת אחריות בין גורמים שונים ומידת המעורבות הנדרשת בכל שלב בפרויקט. גובש נוהל תכנון פרויקטים, שהבהיר תחומי אחריות אגף הנדסה בשלבי התכנון (העתק טיוטת נוהל תכנון ממרץ 2014 בנספח 1). גובש נוהל פיקוח על ביצוע עבודות, שהגדיר תחומי אחריות אגף הנדסה בשלב ביצוע העבודות, בפיקוח על גורמי הביצוע (העתק טיוטת נוהל פיקוח ממרץ 2014 בנספח 3). בשנים 2012–2013 נערכה בנאשמת 1 עבודת מטה להפקת לקחים מאירועי פגיעה בקווי דלק (ככל הנראה הכוונה לאלו שנדונו ב-אירוע נחל צין). לצורך כך מונה צוות שהגיש ב-18.3.12 דוח מסכם, הכולל המלצות שאומצו על ידי נאשמת 1 (נספח 4).
לאחר קרות האירוע, נאשמת 1 מינתה ועדת בדיקה בלתי תלויה בראשות כב' הש' בדימוס וינוגרד ז"ל (להלן: ועדת וינוגרד), שלצידו, שהחווה דעתו לגבי גורם הכשל. מסקנותיו שוקפו לנאשמת 1 ב-17.9.15 (במצגת שהעתקה צורף כנספח 9). בעקבות ממצאי ועדת וינוגרד הסתיימה העסקת נאשמים 2 ו-4. נאשמת 1 לא ייחסה לנאשם 3 אחריות לאירוע.
על פי נהלי נאשמת 1, תפקיד אגף הביצוע היה להוציא את התכנון ההנדסי לפועל, בהתאם לנהלי והוראות נאשמת 1, הנוגעים לביצוע העבודות, תוך תיאום בין הקבלן המבצע לגורמים הרלוונטיים בחברה. נאשם 3 כסמנכ"ל ביצוע שימש גורם מטה, אשר מינה את מנהל ביצוע הפרויקט והיה אחראי עליו. נאשם 3 לא עסק ולא נדרש לעסוק בפרויקט באופן יום יומי ושוטף.
נאשם 3 פעל למימוש חובותיו בביצוע הפרויקט, בין היתר, בהיבטים הבאים:
1) נאשם 3 מינה כמנהל הפרויקט את נאשם 5, שהיה הגורם הביצועי הבכיר והמקצועי ביותר בחברה בנושא עבודות על קווי דלק חיים. השניים קיימו פגישות שבועיות במסגרתן קיבל נאשם 3 עדכונים על התקדמות הפרויקט, נתן מענה לצרכים שחייבו התייחסותו, קיבל דיווחים פרטניים בנושאים שלדעת נאשם 5 הצריכו ידיעתו או מעורבותו של נאשם 3.
2) נאשם 3 שכר לפיקוח השוטף על הפרויקט 2 מפקחים מטעם נאשמת 1, אשר הונחו לנכוח בשטח במשך כל זמן ביצוע העבודות. לפרויקט נבחר מפקח בכיר, בעל ניסיון רב בפרויקטים מסוג זה ומהנדס נוסף מטעם אגף הביצוע לפיקוח, שביקר בשטח ודיווח לנאשם 3 על התנהלות והתקדמות הפרויקט.
3) נאשם 3 ביקש לקבל עדכונים ישירים מגורמים נוספים שביקרו ופיקחו על הפרויקט בהיבטיו השונים. בהתאם קיבל דיווחים גם מסיירי יחידת החזקת הקווים (הכפופים לנאשם 5), מרמ"ח בטיחות בנאשמת 1 וממונה בטיחות באגף הנדסה. נאשם 3 וידא מול נאשם 5 שהערות אשר הוצפו מטעמם של גורמים אלו יטופלו. נאשם 3 עמד על כך שספוז'ניקוב יבצע פיקוח עליון לפרויקט ואף סייר בעצמו מעת לעת בשטח לצורך פיקוח וטיפול בבעיות שהתעוררו. נאשם 3 סיפק מענה לבעיות שהוצפו לפתחו והקצה משאבים, לעיתים אף מעבר למקובל בנסיבות הענין.
אף לגישת ב"כ המאשימה חלקו של נאשם 3 הוא של מי שכשל בפיקוח על הכפופים לו ואין לנאשם 3 אחראיות ישירה לכשלים שהובילו לאירוע.
באשר לחלקו של נאשם 5, נתתי דעתי לטיעוני ב"כ נאשם 5 בדיום מיום 23.12.24 ולעובדות המוסכמות שב-טל/5, שתמציתן –
נאשם 5 הוא מנהל יחידת אחזקת הקווים בנאשמת 1 והיה מנהל הביצוע של הפרויקט, בכפיפות לנאשם 3 – סמנכ"ל הביצוע בנאשמת 1. כמנהל החזקת הקווים נאשם 5 אחראי על סיירים אשר מוודאים שאין זרים ליד מקטעי הצינור של נאשמת 1 ושאין דליפות מהצינורות. תפקידו כמנהל הביצוע היה דומה.
מקובלת עלי טענת ב"כ נאשם 5 לפיה השינוי של הגדרת התפקיד הוא שינוי מהותי. מנהל פרויקט הוא מי שמתכלל את כלל מרכיביו, התכנוניים, ההנדסיים והשלכות שינויים. בסמכותו לקבוע כיוון ההזרמה ובכלל זה האם יעשה דרדור או הזרמה, עוצמתה – לעומתו נאשם 5 היה מנהל הביצוע, קרי מי שאחראי על ביצוע התוכניות. תפקידו זה כלל פיקוח על עבודת הקבלן הראשי באמצעות מפקחיו ובכלל זה עמידת הקבלן בלוחות הזמנים ובנהלי נאשמת 1. מתוקף תפקידו, נאשם 5 לא עסק בתכנון הפרויקט, לא חישב לחצי הזרמה ולא החליט מה יהיה עיגון הצינור. תפקיד הקבלן היה לזהות בעיה תכנונית או אי התאמה לאפשרויות הביצוע, בנוסף למתכנן. כך עשה הקבלן בעניין המחברים – ביקש להוסיף 2 מחברי פלידקו, כדי לאפשר חיבור המקטע החדש לצינור. בהתאם לתיקון, נאשם 5 דיווח על השינוי למתכננים ולממונים עליו, אך לא קיבל התייחסותם בכתב.
במקרה אחר, כשנאשם 5 סבר שהקבלן לא מתאים לפרויקט עקב התנהלות מנהלי העבודה וקבלני המשנה שלו, פנה נאשם 5 לגורמים שמעליו ונענה בסירוב. לאחר מכן פנה אף למנכ"ל ושוב סורב. כשזיהה נאשם 5 על ידי המפקחים חריגות מהוראות נאשמת 1, כגון חסרון אישור עבודה יומי לפועל – הורה לעצור את העבודה באופן מיידי. כשזיהה ביצוע לקוי של קבלן משנה – שוב הורה לעצור את העבודה.
נאשם 5 ניהל תיעוד מוקפד של מעשיו במהלך הפרויקט. הוא ניסח תוכנית עבודה שכללה הוראות לגבי עיגון הצינור בהתאם לאמור במפרט המתכנן וכן התייחסות לכמות המחברים החדשה.
נוכח דרגתו של נאשם 5 הוא לא נוכח בישיבת ההנהלה שנערכה יממה לפני האירוע, ביום 2.12.14, בה דווח על ההחלטה להפוך כיוון הזרמת הדלק לצורך שלב הריתוך. אף שאנשי אגף ההנדסה היו מודעים לכך והכירו היטב את התכנון – שינוי זה לא נבלם. לנאשם 5 נודע החלטה זו לאחר האירוע ולאחר שלא היה בידיו למנוע אותה.
בנוסף, נאשם 5 ניסה "להגדיל ראש" ולהוביל שינוי של שיטת מילוי הקו לצורך הריתוך, כך שבמקום ההזרמה יבוצע "דרדור" של נוזל לצינור, מטעמי חיסכון אנרגיה ושיפור יעילות העבודה בשטח. הצעתו התקבלה עבור שלב מוקדם בפרויקט, אך בשלב הריתוך – השלב בו אירעה פריצת הקו – סורבה. לו היו נוקטים בשיטה אותה הציע – לא היה נפרץ הצינור והאירוע היה נמנע.
מתחמי העונש ההולמים
הנאשמים הורשעו בכמה עבירות המהוות אירוע אחד, אולם חלקם של הנאשמים באירוע שונה ומשכך יש לקבוע 3 מתחמים נפרדים, תוך התחשבות במספר העבירות, בזיקה ביניהן ובשוני במידת האשם של נאשמת 1, נאשם 3 ונאשם 5. בקביעת המתחמים נתתי דעתי לכך שבמסגרת טיעוני ב"כ הצדדים לקביעת מתחם הקנס לא היתה מחלוקת שהאירוע הוא תוצאה של תאונה, ולא בשל כדאיות כלכלית כחלק ממדיניות מזהמת של נאשמת 1.
על פי הוראות סעיף 40ח' ל-חוק העונשין, בקביעת מתחם הקנס ההולם שומה על בית המשפט לבחון היכולת הכלכלית של הנאשמים, כחלק מהשיקולים לקביעת מתחם הקנס, שכן לא הרי פלונים כאלמונים. מטעם נאשם 3 הוגש מכתב של אחותו (טל/6) ונטען כי הוא מפרנס את ילדיו הקטינים ומסייע בפרנסת אחותו וילדיה, כך שמדובר במצב כלכלי מורכב.
לכל אלו יש להוסיף, כי אמנם ב-אירוע נחל צין מדובר היה ב-2 מקרים של פריצת דס"ל בעוד שבעניינו מדובר במקרה 1 – אולם בעניינו מדובר בנזק בהיקף העולה עשרות מונים על הנזק שנגרם ב-אירוע נחל צין בשטח נרחב יותר ובאחריות לגרימתו במובחן מהקביעות ב-אירוע נחל צין. במצב דברים זה היה מקום לקבוע מתחמי ענישה גבוהים מאלו שנקבעו ב-אירוע נחל צין – אך חרף זאת לא מצאתי לחרוג מהמתחמים להם עתרה המאשימה. זאת ועוד, נתתי דעתי לכך שגם לגישת המאשימה אחריות נאשם 3 היא במחדל, בכך שנאשם 3 כשל בחובת הפיקוח על הכפופים לו ולא אחריות ישירה לכשלים. קיים שוני בהיקף האחריות של נאשמים 3 ו-5 ובהיקף החובות שלהם, אולם חרף זאת ביקש ב"כ המאשימה להעמיד את שניהם במתחם זהה וגם מטיעון זה לא ראיתי לנכון לסטות. משכך המתחמים הם:
לנאשמת 1 – קנס במתחם 1,000,000 ₪–2,000,000 ₪ לצד התחייבות משמעותית.
לנאשם 3 – קנס במתחם 20,000 ₪–75,000 ₪ והתחייבות בסכום כפול מגובה הקנס.
לנאשם 5 – קנס במתחם 20,000 ₪–75,000 ₪ והתחייבות בסכום כפול מגובה הקנס.
גזירת העונשים המתאימים לנאשמים במסגרת המתחמים
בגזירת העונשים המתאימים לנאשמים התחשבתי, בהתאם לסעיף 40ג(ב) ל-חוק העונשין, בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות כאמור בסעיף 40יא ל-חוק העונשין. חלק מהנסיבות רלוונטיות לכל אחד מהנאשמים בנפרד וחלקן משותפות ל-3 הנאשמים ואדון באלו תחילה:
חלוף הזמן: יהיו הטעמים אשר יהיו, לא ניתן להתעלם מכך שמביצוע העבירות חלפו למעלה מ-10 שנים. ב"כ הצדדים התייחסו לכך שבמהלך התקופה שחלפה מביצוע העבירות נחקר האירוע גם על ידי ועדת חקירה פנימית ועצמאית שמינתה נאשמת 1 (ועדת וינוגרד) וקויימו הליכי שימוע בתיק. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שכתב האישום הוגש ביום 2.11.21 – קרי בחלוף כמעט 7 שנים מיום האירוע. ב"כ הנאשמים בכלל ובפרט ב"כ נאשם 5 עמדו על כך שחלוף הזמן השליך על יכולת ההגנה להיערך, בין היתר בשל אובדן חומרים מהותיים.
קשיים ראייתיים שהובילו לשינויים משמעותיים בכתבי האישום: 3 כתבי האישום המתוקנים שהוגשו במסגרת הסדרי הטיעון שונים מהותית ומשמעותית מכתב האישום המקורי ומכתב האישום המתוקן, הן מבחינת אחריות כל אחד מ-3 הנאשמים לאירוע, ובמיוחד אחריותם של נאשמים 3 ו-5, והן מבחינת העבירות שיוחסו לכל אחד מהם, כמותית ואיכותית. ברי כי שינויים מהותיים אלו יזקפו לזכות הנאשמים.
פגמים שונים בהליך: בנוסף לפגם בנוסחו המקורי של כתב האישום, אשר בעקבות החלטת בית המשפט תוקן ביום 24.7.22, אין חולק כי לא כל מי שהחליט על הוספת 2 מחברי פלידקו ללא ביצוע שינוי בתכנית של הפרויקט (או הכנת תכנית חדשה) ולא כל מי שהחליט על שינוי כיוון ההזרמה הועמדו לדין. ב"כ נאשמים 3 ו-5 ביקשו להצביע על אחראים נוספים, אולם בשלב זה לא נכון לקבוע אם היה מקום להעמיד לדין מי מעובדי אגף התכנון והתפעול, או ממונה הבטיחות בנאשמת 1, או מי מעובדי הקבלן או מי מעובדי פז הנדסה. די בכך שעולה מכתבי האישום המתוקנים כי לא כל האחראים הועמדו לדין.
בנוגע לנאשמת 1, נתתי דעתי למאמצים לתיקון תוצאות העבירות ופיצוי הציבור בגין הנזקים שנגרמו בשלן:
אין חולק, והדבר עולה גם מעובדות כתבי האישום וגם מ-טל/3, כי נאשמת 1 ביצעה פעולות רבות למיזעור הנזקים באמצעות עובדיה (ובכלל זה נאשמים 3 ו-5). במהלך השעות שלאחר האירוע פעלה נאשמת 1 בדרכים שונות לסכירת הדלק ואצירתו. בהמשך בוצעה שאיבה של הדלק ומי הגשם המזוהמים מערוצי השמורה, במהלכן פונו כ-2,000 מ"ק דלק גולמי ומי נגר מזוהמים וכ-54 אלף טון קרקע מזוהמת.
זאת ועוד, כעולה מסעיפים 8 ו-9 ל-טל/3, האירוע טופל על ידי נאשמת 1 באופן משביע רצון, בין היתר מאחר שנאשמת 1 היתה ערוכה להתמודדות עם אירוע מסוג זה בהיבטי נהלים, ציוד מתאים בשטח, הכשרה כוח האדם רלוונטי ותרגול עובדי הקבלן בשטח להתמודדות עם אירועים מסוג זה. לאחר האירוע השקיעה נאשמת 1 משאבים רבים בטיפול השלכותיו ובשיקום שמורת עברונה, הן בטווח המיידי והן לאורך 10 השנים שלאחר מכן (ועד היום). אלו הביאו להקטנה משמעותית של הזיהום בקרקע בכ-50%.
לכך יש להוסיף, כעולה מ-טל/9 שמאז האירוע הוציאה נאשמת 1 כ-32,000,000 ₪ בביצוע פעולות והתקשרויות בהתאם להנחיית המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע ורשויות מדינה נוספות לטובת פעולות שיקום בשמורה ופעולות מחקר. בוצעה שאיבה של כ-2,100 מ"ק נפט וכ-54,000 טון קרקע מזוהמת הועברה לאתרים חיצוניים לצורך טיפול בה. נשכרו יועצים לסייע בבחינת דרכים לשיקום הקרקע. כל הסכומים שהוציאה נאשמת 1 הגיעו לכ-52,000,000 ₪. נאשמת 1 התחייבה בנוסף לשלם פיצוי לטובת הציבור והקבוצות בתביעה היצוגית ולמימון פעולות שיקום השמורה בסך כולל של 53,752,000 ₪. מנספח ג' עלה כי נאשמת 1 תשקיע סכום של עד 10,000,000 ₪ בביצוע עבודות בקווים 16" ו-18" בגדת נחל אלכסנדר, גדת נחל תנינים ובנחל קישון.
עבר פלילי של נאשמת 1 – נתתי דעתי לכך שאין זו הסתבכותה הראשונה של נאשמת 1 באירוע במסגרתו ביצעה עבירות הפוגעות בסביבה, כעולה הן מ-אירוע נחל צין והן מ-אירוע האלמוגים באילת.
בעניינו של נאשם 3 נתתי דעתי לנסיבות שעלו מנספח טל/3 בכל הנוגע למאמצים בהקטנת הנזק, לראיות לעונש ובכלל זה טל/6, טיעוני ב"כ הצדדים לעונש ודברי נאשם 3, כמפורט להלן:
נאשם 3 הודה בביצוע העבירות בטרם הסתיימה פרשת התביעה. הודאתו מגלמת חרטה וחסכון משמעותי במשאבי הציבור, ובכלל זה חסכון בזמנם היקר של העדים ושל בית המשפט. בדבריו האחרונים לעונש אמר נאשם 3 "אני בהחלט מצר על כל מה שקרה, מאז הופקו הלקחים ואני נמצא במקום אחר".
נסיבות חייו של נאשם 3 מורכבות, כעולה בין היתר מטיעוני באת כוחו ומ-טל/6. נאשם 3 נולד בשכונה לא פשוטה בעיר אשקלון, התקבל ללימודים בפנימיית "בויאר" וסיים לימודי הנדסה. למעשה מדובר במי שהצליח לבנות את עצמו בעבודה קשה.
לכל עונש תהיה השפעה על נאשם 3 ומשפחתו – נאשם 3 כבן 61, נשוי ואב ל-2 ילדים קטנים בגילי 6 ו-11, איש משפחה המסייע ותומך כלכלית ורגשית באחותו ובילדיה, בשיגרה ובחירום, לרבות במצב החירום לאחר 7.10.23, כעולה מ-טל/6.
כמו כן נתתי דעתי לתרומת נאשם 3 למדינה – ראשית בשירות צבאי משמעותי כלוחם וקצין בצנחנים, בהמשך ביחידת "איתן" של איתור נעדרים. לאחר השחרור, התנדב במילואים במשך שנים ארוכות עד לפני כ-5 שנים. על רקע אירועי 7.10.23 ביקש לשוב ולהתנדב, אבל הצבא לא היה ערוך לקלוט את בני המחזור שלו. בשבועות הראשונים לאחר פרוץ המלחמה, עבד נאשם 3 סביב לשעון בהתמודדות עם איומים על מתקני נאשמת 1 בעיר אשקלון, בהיותם יעד אסטרטגי במצבי חירום. במסגרת הזו, היו הוא וכל אלו שנכחו במקום אותה עת חשופים לסיכונים רבים. לכל אלו יש להוסיף כי נאשם 3 מתנדב שנים ארוכות באופן קבוע מדי שבוע בחלוקת מזון לנזקקים.
מבחינת הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מביצוע העבירות – לנאשם 3 היה קשה להתמודד עם האירוע על תוצאותיו. האירוע מלווה אותו למעלה מעשור. המשכות ההליכים השפיעה על שגרת חייו בעבודתו, גם בשל הצורך להקדיש זמן להליכים שהיו לאורך הדרך, הליכי חקירה ושימוע וההליכים המשפטיים שנמשכו כ-3 שנים.
מאמצים לתיקון תוצאות העבירות ופיצוי בגין הנזקים שנגרמו בשלן – מטיעוני באת כוח נאשם 3 עלה כי לנאשם 3 היה חלק מרכזי בתיקון ושיקום השמורה. סמוך לאירועים נאשם 3 טיפל באירוע על ידי נאשמת 1 כמפורט לעיל. גם בשנים שלאחר מכן נאשם 3 היה מעורב בשיקום השמורה, כולל קשר עם המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים בכל הנוגע למשאבים שהשקיעה נאשמת 1 בתיקון הנזקים כמפורט לעיל.
לבסוף נתתי דעתי לכך שאין זו מעורבותו הראשונה של נאשם 3 וכי לחובתו עבר פלילי הכולל הרשעה ב-אירוע נחל צין, שפורט לעיל ואשר התרחש כ-3 שנים לפני האירוע בתיק שבכותרת, בגינו הושתו עליו 70,000 ₪ קנס ו-250,000 ₪ התחייבות.
בעניינו של נאשם 5 נתתי דעתי לנסיבות האישיות כפי שאלו עלו מהראיות לעונש (טל/8), תסקיר שירות המבחן, טיעוני הצדדים לעונש ודברי הנאשם, הכל כמפורט להלן –
הפגיעה של העונש בנאשם ובבני משפחתו – הנאשם כבן 59, נישא לפני כ-30 שנה, בגיל 29, וכיום נשוי ואב ל-3 ילדים, מתגורר עם משפחתו במושב גאליה. הנאשם גדל במשפחה המונה זוג הורים ו-3 ילדים, כשהוא השני בסדר הלידה. אביו כבן 89, עבד בקמ"ג ואמו כבת 84 עבדה כמנהלת חשבונות. תיאר משפחתו כמשפחה נורמטיבית. שלל שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים ובחומרים משני תודעה. ברי כי עצם מעורבותו, קל וחומר כל עונש שיושת עליו, יהיה בו כדי להוות פגיעה בו ובמשפחתו, אך לא מדובר בפגיעה שהיא מעבר לפגיעה הנגרמת לנאשמים שזו הסתבכותם הראשונה עם החוק.
התנהגותו החיובית ותרומתו לחברה – נאשם 5 סיים 12 שנות לימוד, עם זכאות לבגרות מלאה. שירת כלוחם בחייל השריון, בהמשך כקצין בשירות קבע. בתפקידו האחרון היה מפקד פלוגה, שוחרר בדרגת סרן והתנדבר לשירות מילואים במסגרתו שירת כמג"ד. תרומתו של נאשם 5 לביטחון המדינה בא לידי ביטוי גם בשירות הצבאי של ילדיו, לרבות שירות הקבע של בנו כלוחם ביהל"ם.
נאשם 5 סיים תואר ראשון כמהנדס אזרחי ותואר שני במדיניות ניהול אנרגיה, עבד במספר מקומות בתחום הנדסה אזרחית ומזה כ-18 שנים עובד בקצא"א. לאורך השנים עבד בתפקידים רבים, הכוללים אחריות רבה. בשנת 2012 מונה להיות מנהל יחידת קווי הדלק בקצא"א ועובד בתפקיד זה עד היום.
לנאשם 5 נגרמו נזקים מביצוע העבירות ומהרשעתו – נאשם 5 לא הצליח להתקבל לתפקיד בכיר יותר במהלך במהלך 10 השנים שחלפו מהאירוע, זאת לצד המשיך עבודתו בנאשמת 1, באותו התפקיד ובאותה רמת אחריות. נאשם 5 מניח שלא ניתנה לו אפשרות להתקדם לתפקיד בכיר יותר בשל ההליך המשפטי. בנוסף חושש שאם יעזוב עבודתו בנאשמת 1, יתקשה למצוא עבודה אחרת אם יורשע, מאחר שתחום עיסוקו מוגבל. על סערת הרגשות שעברה ועוברת על נאשם 5 הוא עמד בהרחבה במסמך טל/11. כאן המקום לציין כי לדאבון הלב אבד פרוטוקול הדיון המוקלט מיום 30.4.24, בו נשמעו טענות ב"כ נאשם 5 ודברי נאשם 5 לעונש. משכך אלו נקבעו שוב ומטעמים שונים נדחו פעם אחר פעם (לרבות בשל מצב החירום). במצב דברים זה נאלץ נאשם 5 לחזור על דבריו, אותם העלה על הכתב במסמך טל/11.
נטילת האחריות על מעשיו ומאמציו לתיקון הנזקים שנגרמו – נאשם 5 היה מנהל ביצוע הפרויקט באירוע, אשר נחקר לפני כעשור. מבין חומרת התנהלותו והשלכותיה ומביע חרטה עמוקה על כך. לאורך השנים תפקד באופן תקין, במסירות, תוך היצמדות לנהלי העבודה. באירוע שגה בכך שלא דרש חלק מהדברים או שינויים בנוגע לפרויקט בכתב. לאחר האירוע, ביצע נאשם 5 כל פעולה אפשרית לתיקון הנזק שנגרם עד לאפשרות השלמת הפרויקט. אמנם להערכת שירות המבחן בבסיס התנהלות נאשם 5 עמדות מקלות ביחס להליכים בירוקרטיים, אך להתרשמותם נאשם 5 לא מקל ראש, לוקח אחריות על מעשיו, מכיר בכך ששגה בהתנהלותו ונראה שהפיק לקחים מותאמים. נאשם 5 שב והודה במעשיו הן בפני בית המשפט, הן בפני שירות המבחן, הן בדבריו האחרונים לעונש "אני שוב מבקש להצטער על כל האירועים שהתרחשו בעבודה בבאר אורה בדצמבר 2014". גם במסמך טל/11 שב נאשם 5 על דברים אלו וכתב "אני שוב מבקש להצטער על כל האירועים והתוצאות שתרחשו בעבודה בבאר אורה בדצמבר 2014 ואשר על חלקי בהם אני לוקח אחריות מלאה… לפני 10 שנים עשיתי טעות, על הטעות הזו אני משלם עד היום. אני יודע שאקבל עונש ומקבל את זה בידיים פתוחות, זה מגיע לי על הטעות"
עברו של נאשם 5 נקי, זו הסתבכותו הראשונה והיחידה עם החוק.
סוגיית ביטול הרשעת נאשם 5
בהתחשב באמור לעיל ועל רקע התרשמות שירות מבחן כי נאשם 5 לוקח אחריות על התנהלותו, הפיק לקחים מותאמים ועל מנת שלא תהיה פגיעה באפשרויות העסקה עתידיות – המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעת נאשם 5. שירות המבחן העריך כי נאשם 5 יכול לעמוד באפיק ענישה קונקרטי, חינוכי, שיש בו כדי להציב גבול להתנהלותו ולפצות על הנזק שגרם באמצעות נתינה לחברה. משכך גובשה עבורו תוכנית לביצוע 180 שעות של"צ במסגרת "מגשימים חלום מתגייסים לצה"ל" בתפקיד חונכות אישית. הגם שנפסק לא אחת, כי "אי הרשעה אינה עונש" ו-"שאלת אי הרשעה היא שאלה עצמאית ונפרדת אשר נבחנת במחוזותינו בהתאם לתנאי הלכת כתב" (ראו רע"פ 3195/19 אגוזי נ' מדינת ישראל (4.7.19), ההדגשות במקור–זד"ל) – מצאתי כי בתיק זה יש לדון בעתירת ההגנה לביטול ההרשעה כעת, גם בהתחשב בכך שבקשה זו רלוונטית רק לנאשם 5.
הלכה היא, כי הליך יסתיים ללא הרשעה רק במקרים חריגים, שהם נדירים ביותר [ראו ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342ג'-ד' (להלן: הלכת כתב) ו-הלכת שבתאי]. מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, לפיה "כלל הוא כי מקום שהוכחה אשמתו של אדם בפלילים – יש להרשיעו בדין" [ראו סעיף 14 לפסק דינו של כב' הש' פוגלמן ב-הלכת שבתאי]. בסעיף 7 לפסק דינה ב- הלכת כתב קבעה כב' הש' דורנר, כי ניתן להימנע מהרשעה בהתקיים שני גורמים מצטברים: הראשון – על ההגנה להוכיח כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בנאשם; השני – סוג העבירה, בנסיבותיה, מאפשר ביטול הרשעה, בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. בסעיף 9 לפסק דינו ב-ע"פ 8690/15 מדינת ישראל נ' פלוני (6.6.16) (להלן: פס"ד פלוני), עמד כב' הש' ג'ובראן על המתח בין שני השיקולים – "האינטרס הציבורי, הכולל את הצורך להגשים את מטרות המשפט הפלילי ולמצות את הדין באמצעות הרשעת העבריין; והאינטרס הפרטי, הכולל את הנזק הצפוי לנאשם מהרשעתו תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות". בפסיקה נקבע כי בין שתי דרישות אלו מתקיימת "מקבילית כוחות", אליה התייחס ב"כ נאשם 5 בטיעוניו, ולפיה "ככל שהעבירה שעבר הנאשם ונסיבות ביצועה הן ברף הנמוך, כך פוחת האינטרס הציבורי שבהרשעה. כפועל יוצא, ניתן להקל על הנטל המוטל על כתפי הנאשם להראות את עצמת הפגיעה שתיגרם לו כתוצאה מן ההרשעה כתנאי לאי הרשעתו בדין" [סעיף 39 לפסק דינו של כב' הש' פוגלמן ב-הלכת שבתאי וכן ראו פסקי הדין של כב' הש' דנינו בעפ"ג (מחוזי-ב"ש) 66903-07-20 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל (30.12.20) (להלן: פס"ד אבו מדיעם); כב' הש' אינפלד ב-עפ"א (מחוזי-ב"ש) 61054-07-21 חמו נ' מדינת ישראל (7.11.21), אליו הפנה ב"כ נאשם 5 (להלן: פס"ד חמו) וכב' הש' ברסלר גונן בעפ"ג (מחוזי-ב"ש) 27326-12-21 קיזר נ' מדינת ישראל (9.3.22) (להלן: פס"ד קיזר)]. אמנם ב-פס"ד אבו מדיעם, ב- פס"ד חמו וב-פס"ד קיזר בוטלו הרשעות בעבירות שונות מאלו שלפני (ב-פס"ד אבו מדיעם בוטלה הרשעה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש יחד עם אחיו ואדם נוסף; ב-פס"ד חמו ניתנה אפשרות לביטול הרשעה בעיסוק ללא רישיון, הפעלת תחנת מעבר ללא תשתיות ופינוי פסולת שלא כדין וב-פס"ד קיזר בוטלה הרשעה במסירת ידיעה כוזבת על פשע) – אך הקביעות לגבי "מקבילית הכוחות" בין תנאי הלכת כתב רלוונטיות גם לענייננו.
באשר לשיקול האינטרס הציבורי – כפי שקבעתי לעיל, מדובר בנזק רחב היקף, המתפרס על פני שטח עצום, אירוע שתוצאותיו הרעות נמשכות וימשכו על פני שנים רבות. על הערכים המוגנים ומידת הפגיעה בהם עמדתי בהרחבה בעת קביעת מתחם העונש ההולם. נפיצות עבירות הפוגעות בסביבה והצורך בהרתעת היחיד והרבים מובילים למסקנה כי יש מקום להותיר את ההרשעה על כנה. אולם שיקול זה הוא לא השיקול היחיד.
כך לדוגמא ב-רע"פ 1721/12 איראשי נ' מדינת ישראל (30.3.14) נקבע "…כי כאשר מדובר בהשתתפות אלימה בהתפרעות שמטרתה לפגוע בכוחות הביטחון, בסדר הציבורי ושלטון החוק, יש להעדיף את האינטרס הציבורי במיגור התופעה באמצעות עונשים מרתיעים", אך חרף זאת בוטלה ההרשעה. בין המקרים שנסקרו (בסעיף 9) בהם בוטלו הרשעות, היו מקרי אלימות במשפחה שגרמו לחבלות של ממש לבת זוג ואף מקרה של תקיפה בנסיבות מחמירות של ילדים. בית המשפט העליון אף מצא ליתן משקל עיקרי להמלצה הראשונה של שירות המבחן להימנע מהרשעה, הגם שבתסקיר המשלים לא הייתה המלצה לאי הרשעה.
ב-ע"פ 8169/20, 8447/20 שלום וגיורא נ' מדינת ישראל (26.8.21) – בוטלה הרשעה בסיוע להפרת אמונים בגין מתן מתנות לעובדות ציבור שטיפלו בבקשות קבלת אישורי ייבוא שהגיש אחר בשם המבקשים. נקבע כי "סיוע כזה חמור במידה שמצדיקה הרשעה כשלעצמה". אך בהינתן כי "ההרשעה עלולה לפגוע באפשרות המערערים להמשיך ולקבל רשיון ייבוא או רשיון מקצועי" והגם ש-"ככלל אין לקבל טענה זו, הן משום שמדובר בכלל של שיקול דעת של הגורם המינהלי ובאפשרות שאינה וודאית, והן מפני שהעניין אכן קשור בטבורו להרשעה בעבירות שבוצעו. ועוד – אין להפוך את היוצרות ולהתאים את ההרשעה להשלכותיה". בהינתן גילם (בן למעלה מ-80 ובן 58), היותם נעדרי עבר פלילי, שזו הסתבכותם החד-פעמית "יש לשקול אפוא את הפגיעה במערערים אל מול 'נסיבות עושה' אלה" ומשכך בוטלה הרשעת המערערים.
לא זו אף זו, אלא שנפסק כי "הלכת כתב תוחל אפוא בגמישות רבה יותר בעבירות אסדרתיות של אחריות קפידה", תוך התחשבות גם בחלוף הזמן [סעיף 13 לפסק דינו של כב' הש' פוגלמן ב-הלכת שבתאי וראו גם סעיפים 24-36 לפסק דינו של כב' הש' פוגלמן ב-הלכת שבתאי והאסמכתאות שם]. בסעיף 15 להחלטתו ב-ענין חצי חינם, קבע כב' הש' שהם, תוך הפניה ל-הלכת שבתאי, כי "בעבירות של אחריות קפידה, דוגמת עבירות איכות הסביבה, ניתן להגמיש את התנאים הנדרשים להימנעות מהרשעה… ואולם, ההלכה, לפיה הימנעות מהרשעה בפלילים היא החריג, בעוד שהכלל הוא הרשעה, נותרה בעינה, גם בסוג כזה של עבירות".
ב-פס"ד חמו קבע כב' הש' אינפלד כי ניתן לבטל הרשעת בעלים של עסק לעבודות עפר, פינוי פסולת ואספקת מכולות לפינוי פסולת, אשר במשך כ-3 שבועות הפעיל עם אחרים תחנת מעבר בלתי חוקית לפסולת בנין, ללא התשתיות הנדרשות ותוך גרימת נזק סביבתי. נקבע כי חרף הנסיבות המקלות בביצוע העבירות, עדיין מדובר בעבירות חמורות, והימנעות מהרשעה תפגע במסר אותו יש להעביר – לכן מבחינה חומרת העבירה לא התקיימו תנאי הלכת כתב. לא היה די גם בנסיבות האישיות (עבר נקי, המלצת שירות המבחן, הוצאת רישיון לפינוי פסולת, הנזק הכלכלי שנגרם מתפיסת משאית שבבעלותו לשנתיים והנזק שיגרם לו מהרשעתו, כמו גם התקופה הקצרה בה בוצעו העבירות ומידת האשם הפחותה בביצוען) כדי לקיים את תנאי הלכת כתב. אך מאחר שבהגשת כתב האישום נפל פגם, הדומה להגנה מן הצדק, שהצטרף לנתונים נוספים שפורטו – הוחזר התיק לבית משפט השלום לבחינת ביטול הרשעה, בכפוף לעמידת המערער בתנאים שנקבעו בפסק הדין. בסעיף 78 לפסק דינו, קבע כב' הש' אינפלד, כי כאשר מדובר בפגמים חמורים בהליך "אפשר שההרשעה תבוטל, כדרך ליתן מענה מידתי לפגם באישום או בניהול ההליך. זאת, אף אם נסיבות העבירה ונסיבות הנאשם אינן עומדות במבחן הקלאסי של הלכת תמר כתב" (ההדגשה במקור – זד"ל). ראו בענין זה הניתוח המקיף של כב' הש' אינפלד בסעיפים 53–60 ל-פס"ד חמו ומסקנתו בסעיף 61 –
"המסקנה היא אם כן, שפגם בהליך הפלילי, פגם בכתב האישום, הגנה מן הצדק או כד', אשר בעטיו רשאי בית המשפט לבטל את ההליך כולו, מסמיך את בית המשפט גם להעניק סעד פחות דרמטי. זאת, בעיקר בהקלה בעונש, אף תוך חריגה כלפי מטה ממתחם העונש הראוי, ובמקרים המתאימים – גם הימנעות מהרשעה או ביטול ההרשעה, עם צווים מתאימים, למבחן, שירות לתועלת הציבור או התחייבות"
בענייננו, כפי שציינתי לעיל, חלוף הזמן הוא משמעותי. מביצוע העבירות חלפו למעלה מ-10 שנים, 7 מהן עובר להגשת כתב האישום. גם ב-פס"ד אבו מדיעם ניתן משקל לחלוף הזמן מהאירוע, שם דובר ב-4 שנים ובוטלה הרשעה בתקיפה שגרמה לחבלה ממשית (המטומה בקרקפת, פצעים שטחיים, נפיחות בלסת ורגישות מעל הכתף) באירוע עם שניים אחרים (בעקבות דין ודברים בין המתלונן לאחי המערער, דחף האח את המתלונן, המערער תפס את המתלונן וחנק אותו, האח בעט במתלונן ותוקף שלישי היכה מכת אגרוף בגבו של המתלונן). עולה מהמקובץ כי בנסיבות מסוימות, גם בעבירות חמורות מאלו שבהן הורשע נאשם 5 – ניתן לסיים הליך בביטול ההרשעה. אשר על כן, סוג העבירה, בנסיבותיה שפורטו לעיל, לרבות תוצאותיה כמפורט לעיל, מאפשר סיום ההליך ללא הרשעה, בתחשב בחלוף 10 שנים מהאירוע ובהתחשב בכך שלא כל האחראים לאירוע הועמדו לדין (ממכלול טעמים שלא כולם הובהרו).
בכל הנוגע לפגיעה בנאשם 5 – בעבירות הקשורות בהגנה על איכות הסביבה, המים והניקיון אמות המידה בבחינת קיום התנאי הראשון (לפיו על הגנה להראות כי תיגרם פגיעה חמורה בשיקום הנאשם) שונות מאמות המידה בעבירות "רגילות". בסעיף 39 לפסק דינו ב-הלכת שבתאי קבע כב' הש' פוגלמן "בעבירות מעין אלו, שאלת שיקום העבריין – כשיקול מרכזי שעליו עמדה הפסיקה ביחס לנושא ההימנעות מהרשעה – אינה רלוונטית. מכיוון שבמצב הדברים הרגיל…, אין מדובר, ככלל, בסיטואציה של עבריין טעון שיקום" (ההדגשות לא במקור – זד"ל).
זאת ועוד, בפסיקה לא נקבעו מסמרות באשר לצורך להצביע על פגיעה קונקרטית במקום העבודה. התכלית היא שלא לשים מכשול בפני נאשמים ולאפשר להם לחזור ולהשתלב בחברה יצרנית ובקהילה, גם באותם מקרים בהם לא הוכח נזק קונקרטי [ראו לדוגמא ע"פ 3554/16 יעקובוביץ' נ' מדינת ישראל (11.6.17); רע"פ 8215/16 יצחק נ' מדינת ישראל (29.3.17) (להלן: רע"פ יצחק); ע"פ 4466/13 פורטל נ' מדינת ישראל (22.5.14); רע"פ 3446/10 אלחלים נ' מדינת ישראל (6.4.11) ו-ע"פ 9090/00 שניידרמן נ' מדינת ישראל (22.2.01)].
ב-רע"פ יצחק קבע בית המשפט העליון כי אף בעבירה חמורה מזו שלפניי, כאשר מדובר היה במי שהורשע בעבירות סיוע לאחר מעשה ושיבוש מהלכי משפט בפרשת רצח קשה וכואבת, בהינתן ש"עשויה להיות השפעה שלילית להרשעתו של המערער על עבודתו המקצועית ועל סיכוייו להיקלט בעבודה…" – יש מקום להורות על ביטול הרשעה. ב-ענין קיזר קבע כב' הש' ברסלר-גונן –
"…גם בהקשר של הנזק הקונקרטי מצאנו בשנים האחרונות אפשרויות הגמשה במקרים המתאימים, כאשר כאמור עוצמתה של הפגיעה בערכים המוגנים אפשרה זאת, על מנת לאפשר לעבריין להשתקם ולחזור להשתלב בחברה היצרנית ובקהילה…
בהקשר של הנזק הקונקרטי, נכון להתבונן על כל נאשם ונאשם. לכל אדם קיימים מאפיינים אחרים, הוא נמצא בסביבה מסויימת ואורח חייו ייחודי. על כן, נזקו יהיה לא אחת תלוי בנתוניו האישיים, בנתוני סביבתו, הקהילה, התרבות וכיוצ"ב נתונים המשפיעים על יכולת התקדמותו והתפתחותו של אדם בסביבתו…"
כך, הסתייעות ב"מקבילית הכוחות" ב-ענין קיזר הובילה למסקנה כי גם באותם מקרים בהם לא הוכח נזק קונקרטי, אך מדובר במי שנעדר עבר פלילי ואשר תרם לחברה – כמו נאשם 5 שלפניי – נכון וראוי להורות על ביטול ההרשעה וכלשונו של כב' הש' ברסלר-גונן –
"ההליך אינו נקמני, וכאמור יש לעודד אפשרויות חרטה במהלך מעשה עברייני. האופן שבו פעל המערער במהלך חייו והתנדבותו ושירותו בקהילה, בהחלט צריכים לעמוד לזכותו בעת שהוא נותן את הדין על עבירה שביצע. המקרה שלפנינו מדגים לטעמי את האיזון הנכון במקבילית הכוחות שבה יינתן משקל רב יותר לכך שמדובר באירוע חד פעמי שאינו מאפיין את אורח חייו של המערער, לחרטה המוכחת במהלך האירוע… הכל מבלי להקל ראש מחומרת העבירה עצמה.
לטעמי לא יהיה בביטול ההרשעה כדי לפגוע בהרתעה הנדרשת ובמסר הנובע מראיית בית המשפט את חומרת האירוע ואת הפגיעה בערכים המוגנים הנובעים מהמעשה אלא, מתן ביטוי קונקרטי גם לשיקולים האישיים בנסיבות העניין".
גם ב-ענין אבו מדיעם קבע כב' הש' דנינו, כי קיימים מקרים בהם ניתן –
"לבחון את הפגיעה בשיקומו של הנאשם בפריזמה מרוככת יותר, במובן זה שגם אם לא מוכח נזק קונקרטי או אף מידת וודאות קרובה לקיומו של נזק קונקרטי, אלא אך 'השפעה שלילית להרשעתו של המערער על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה, לפחות במגזר הציבורי'…, הרי העולה מהמקובץ יניב מסקנה כי בנסיבות מקרה נתון, על מאפייניו, יהא בכוחו של בית המשפט לשקול את ביטול ההרשעה".
כך, די בקיום "הסתברות קרובה למדי" שנאשם "ייתקל בקושי ממשי" להתקבל לעבודה "על רקע הרשעתו. למצער, ניתן לומר כי להרשעתו תהא 'השפעה שלילית' על עתידו המקצועי ועל סיכוייו להיקלט בעבודה…" כדי להוביל למסקנה שניתן לסיים את התיק בביטול הרשעה.
בענייננו, נאשם 5 עובד בקצא"א שנים רבות. הוא מונה להיות מנהל יחידת הקווים בקצא"א כשנתיים לפני האירוע ומאז לא התקדם בתפקידו. לא נעלם מעיניי כי לא הוכח שנאשם 5 לא קודם בשל קיומו של ההליך. החשש שהביע מפני פגיעה בקידומו ובסיכוייו להתקבל למקום עבודה אחר אם יעזוב את מקום עבודתו או יפוטר לא נתמך בראיות, אולם שוכנעתי שקיימת "הסתברות קרובה למדי" כי הרשעתו תוביל לפגיעה בסיכויי קידומו או באפשרויות תעסוקה אחרות. ברי, כי לפגיעה בפרנסתו תהא השלכה ישירה על נאשם 5, בפרט נוכח גילו, ומטבע הדברים אף על בני ביתו, אשתו וילדיו. לכך יש להוסיף כאמור את חלוף הזמן והעובדה שלא כל המעורבים שכשלו באירוע הועמדו לדין (מטעמים שונים, שלא כולם הובהרו). אשר על כן, אני מורה על ביטול הרשעת נאשם 5, כך שההליך יסתיים ללא הרשעה. נוכח מסקנה זו, מצאתי כי מקום לקבוע פיצוי גבוה ב-50% מסכום הקנס עליו סוכם, התחייבות בסכום גבוה מזה שסוכם עליו ולהשית על נאשם 5 כפל שעות של"ץ עליהם סוכם.
סוף דבר
מכל המקובץ לעיל, תוך התחשבות בצורך בהרתעה אישית ובהרתעת הרבים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, מצאתי כי הסדר הטיעון נוטה משמעותית לקולא בעניין נאשמים 1 ו-3, אשר כשלו בעבר בעבירות דומות. חרף זאת, ולא בלי היסוס, מצאתי לכבד את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בהליך גישור. נאשמים 1 ו-3 הודו בשלב מוקדם של ההליך, בעיצומה של פרשת התביעה. כאמור לעיל, יש ליתן משקל לחלוף הזמן המשמעותי ולפגמים בהליך, בפרט בנוגע לכך שלא כל המעורבים שכשלו באירוע הועמדו לדין (כמפורט לעיל). לכך יש להוסיף נתונים אלו:
נאשמת 1 הסכימה לשלם קנס בסכום הקרוב לקנס המירבי. זאת ועוד, נאשמת 1 פעלה במשך למעלה מעשור על מנת להקטין את הנזקים שנגרמו באירוע והתחייבה להמשיך ולפעול עוד להקטנתם ולתרום בדרכים שונות ורבות לחברה, כעולה גם מ-ט"ל/9.
נוכח תפקידו של נאשם 3 מדובר במי שאחריותו לאירוע היא במדרג נמוך והוא הורשע בעבירות מכוח אחריותו כנושא משרה. נאשם 3 הצליח להגיע להישגים משמעותיים חרף נקודת פתיחה לא פשוטה, תרומתו לחברה משמעותית כמפורט לעיל ולעצם הרשעתו, כמו גם לעונש שיושת עליו, יש השלכה עליו ועל בני ביתו. גם לחרטה שהביע בדבריו לעונש יש ליתן משקל לא מבוטל – הכל כמפורט לעיל.
בנוגע לנאשם 5 הגם שנסיבות האירוע קשות, הנזקים שנגרמו עצומים ויש אינטרס ציבורי בהוקעת המעשים כטענת ב"כ המאשימה – נוספו נתונים המטים את הכף לעבר ביטול ההרשעה. במסגרת זו, עלה בידי ההגנה להראות כי חלקו באירוע, היקף אחריותו והיקף השפעתו על ההתרחשות לא היו בעלי רמת האשם הגבוהה ביותר. בנוסף התחשבתי בפגמים בהליך ובכלל זה חלוף הזמן ואי-העמדה לדין של כל מי שכשל באירוע. זאת ועוד, שוכנעתי מקיום "הסתברות קרובה למדי" שנאשם 5 עלול להיתקל בקושי ממשי בקידומו בעבודתו הנוכחית וכי להרשעתו תהיה השפעה שלילית על עתידו המקצועי ועל פרנסתו. אכן, כטענת ב"כ המאשימה, שיקולי בית המשפט רבים ורחבים מאלו של שירות המבחן [ראו רע"פ 3058/07 פז נ' מדינת ישראל (3.5.07); רע"פ 5115/13 שרון נ' מדינת ישראל (8.9.13)] – אך בענייננו, לא רק המלצת שירות המבחן מטה את הכף לקולה, אלא שיקולים רבים נוספים, כמפורט לעיל, ובראשם – הודאתו, החרטה הכנה שהביע, נטילת האחריות, הזמן הניכר שחלף מביצוע העבירות, תרומתו לחברה במשך שנים רבות, עברו הנקי, היות האירוע חד-פעמי, כשמדובר במי שעד לביצוע העבירה ניהל אורח חיים תקין ויצרני והיותו מורתע מאוד מההליך המתנהל נגדו. בהקשר זה נתתי דעתי גם לדברים שעלו ב-טל/11. הכפלת משך שעות השל"ץ תהווה מסר ברור להימנעות מהישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד, לצד מתן פיצוי הגבוה מסכום הקנס.
אשר על כן אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשמת 1
קנס בסך 1,562,000 ₪.
הקנס ישולם עד ליום 1.4.25.
1,562,000 ₪ התחייבות, למשך 3 שנים מהיום, שלא תעבור כל עבירה בה הורשעה.
על נאשמת 1 להגיש התחייבות חתומה על ידי מורשה חתימה מטעמה עד ליום 1.4.25.
נאשם 3
קנס בסך 35,000 ₪, או 70 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 2.3.25 וכל 2 בחודש שלאחריו.
אם לא יבוצע תשלום במועדו – תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.
70,000 ₪ התחייבות, למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור כל עבירה בה הורשע.
על נאשם 3 להצהיר על ההתחייבות היום. לא יצהיר על ההתחייבות היום – יהיה על נאשם 3 לרצות 30 ימי מאסר בפועל, על מנת לכפות אותו לעשות כן.
נאשם 5
פיצוי בסך 30,000 ₪, לקרן לשמירת הניקיון, כהגדרתה בפרק ה' ל-חוק הניקיון.
הפיצוי ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 2.3.25 וכל 2 בחודש שלאחריו.
אם לא יבוצע תשלום במועדו – תעמוד כל יתרת הפיצוי לפירעון מיידי.
60,000 ₪ התחייבות, למשך שנה מהיום, שלא יעבור כל עבירה בה הורשע.
על נאשם 5 להצהיר על ההתחייבות היום. לא יצהיר על ההתחייבות היום – יהיה על נאשם 5 לרצות 30 ימי מאסר בפועל, על מנת לכפות אותו לעשות כן.
נאשם 5 יבצע 360 שעות שירות לתועלת הציבור (להלן: צו של"ץ). צו השל"ץ יבוצע במשך שנה, בהתאם לתכנית שנבנתה על ידי שירות המבחן. אם יהא צורך בשינוי מקום ההשמה – יבצע שירות המבחן את השינוי וידווח עליו לבית המשפט.
מובהר לנאשם 5 כי אם לא יבצע את צו השל"ץ כנדרש, יוחזר עניינו לדיון בבית המשפט ודינו ייגזר מחדש.
תשומת לב הנאשמים כי ניתן לשלם את הקנסות והפיצויים באחת הדרכים הבאות:
בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייהwww.eca.gov.il .
מוקד שירות טלפוני (בשרות עצמי) מרכז גבייה – במספר *35592 או073-2055000 .
במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בהצגת בשוברי תשלום).
לא תשמע טענה שהנאשמים לא קיבלו שוברי תשלום בדואר.
מיום 10.7.2012
המזכירות מתבקשת להעביר עותק גזר הדין לשירות המבחן.
זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 יום.
ניתן היום, ט"ו טבת תשפ"ה, 15 ינואר 2025, במעמד הנוכחים.
