בפני
כב’ השופטת לורן אקוקה
תובע
ש.
נגד
נתבעת
ש.
פסק דין
תובענה זו עוסקת בדינו של הסכם בין בני זוג, שקיבל תוקף של פסק דין וטענתו של התובע באשר לפגמים שנפלו במעמד החתימה ובאישור ההסכם.
רקע וטענות הצדדים:
הצדדים הם בני זוג אשר נישאו ביום 6.3.2003 ומקשר זה נולדו להם 4 ילדים.
ביום 18.5.2022 הוגשה בקשה משותפת מטעם הצדדים יחדיו לטובת קביעת מועד לאישור הסכם שנחתם ביום 18.5.2022 הנושא כותרת “הסכם שלום בית לחילופין גירושין”.
ביום 26.5.2022 התייצבו הצדדים לפני המותב לאישור הסכם.
בפתח הדיון הציגו הצדדים הסכם מתוקן מיום 20.5.2022 כשהתיקונים סומנו בקו תחתון בגוף ההסכם עצמו (להלן: “ההסכם”).
עוד בפתח הדיון ובשים לב כי הנתבעת התייצבה עם בא כוחה, נשאל התובע וענה כי התייעץ עם בא כוח הנתבעת, הגם שהוא מייצג את הנתבעת, וכי ידוע לו שיכול היה לפנות לקבלת יעוץ משפטי נפרד.
המותב הקריא את הוראות ההסכם ואף הייתה התייחסות פרטנית לפרק שלם בהסכם והצדדים העירו מספר הערות לטובת הפרוטוקול. בתום הדיון ולאחר שבית המשפט התרשם כי הבינו הצדדים את המשמעות של הוראות ההסכם והתוצאות הנובעות ממנו, ולאחר שהצהירו כי ההסכם נחתם מרצון חופשי והסכמה חופשית, ניתן ביום 26.5.2022 להסכם תוקף של פסק דין (להלן: “פסק הדין”).
טענות התובע:
התובע פנה בתובענה זו בסעד לפיו מבקש הוא לקבוע כי ההסכם אשר נחתם על ידי הצדדים ביום 20.5.2022 וקיבל תוקף של פסק דין בטל מיסודו כמו גם פסק הדין בתיק עת נערך ונחתם בחוסר תום לב, תוך הפעלת לחץ לא לגיטימי על התובע, תוך הטעיה ואיומים וכי הופר על ידי הנתבעת עצמה מיד עם חתימתו ובתוך 24 שעות ממתן תוקף של פסק דין.
עוד נתבקש בין סעדי התביעה כי בית המשפט יקבע הסכם מאוזן בין הצדדים, העומד בהוראות הדין ועל מנת לנסות למנוע סכסוך ארוך בין הצדדים.
התובע התייחס לכך שהצדדים חזרו בתשובה לפני כעשור ובחרו להתגורר במסגרת קהילה שומרת מצוות.
טען התובע כי לפני מספר שנים חל ריחוק ביחסי הצדדים כאשר האישה הוציאה את האיש ממיטתם המשותפת ללון בסלון הבית, הפסיקה להכין לו אוכל כשהיא דואגת רק לילדים. כך לטענתו לן שש שנים בנפרד מהנתבעת ולא קיימו השניים יחסי אישות.
לטענת התובע, הנתבעת תכננה להשתלט על רכוש הצדדים וכך העבירה על שמה את רכב המשפחה שנרכש מכספים משותפים והיה רשום על שם שני הצדדים, הוציאה את דמי קרן ההשתלמות שלו, שהופקדו לחשבון המשותף והעבירה אותם להוריה ללא ידיעתו של התובע ופעלה להרחקת הילדים ממנו. כך גם טען התובע כי הנתבעת ביזתה אותו ברבים ולעתים אך ניסתה להתגרות, נקטה כלפיו באלימות ובניסיון לגרור ממנו תגובה אלימה.
לטענת התובע, בתחילת שנת 2022 פנתה אליו אישה זרה שביקשה את עזרתו בדבר מה והוא בתמימותו עזר לה באותו עניין ונוצר בין השניים קשר של הודעות ושיחות טלפון. לטענת התובע, כך בכתב התביעה, הדבר היה במזימה של הנתבעת הואיל ובידי הנתבעת הקלטות שהמקור להן הוא אותה אישה זרה.
לטענת התובע ביום 23.4.2022 גילתה האישה חליפת הודעות בינו ובין אותה אישה זרה ונוצר משבר בין השניים ולכן הם פנו לרב לכאורה לטובת שלום בית.
ביום 14.5.2022 התנהלה שיחה בין הצדדים כשלטענת התובע, הנתבעת טענה כי היא מעוניינת בשלום בית וביקשה שהצדדים יחתמו על הסכם להוכחת רצינותם בשלום בית. התובע טען כי בעודו מאוהב באשתו הסכים לשלום בית, דבר שמראש היה רצונו.
ביום 18.5.2022 טען התובע כי הנתבעת לקחה אותו לעורך דין שהציג עצמו כמייצג את שני הצדדים והציג הסכם אותו כינה “הסכם שלום בית ולחילופין גירושין” עליו נדרש לחתום. לטענתו, במעמד זה, הנתבעת דרשה את החתימה שאם לא כן היא תפריד בינו ובין ילדיו ותפרסם בפני כל מכריהם כי הוא בגד בה כך שתבייש אותו בקהילה, דבר שיוביל לנידויו. כך הרגיש את הלחץ לחתום מתוך מקום שנתן אמון בנתבעת כי ברצונה בשלום בית אמיתי. כך חתם התובע על ההסכם.
ביום 20.5.2022 טען התובע כי הנתבעת שוב לקחה אותו למשרד עורך הדין והפעם ל”מספר חתימות נוספות דרושות”, ללא שהוסברו לו כלל השינויים בהסכם, ללא שניתן לו לקרוא את ההסכם המתוקן, ללא שהיה מודע לחלקם של השינויים.
לטענת התובע, ההסכמים שניהם, עשקו אותו מכל מה שיש לו ומכל מה שיהיה לו בעתיד ונעשו בחוסר תום לב עת לטענתו, כבר במעמד המשא ומתן בין השניים, לא הייתה לנתבעת כל כוונה אמיתית לשלום בית.
ביום 22.5.2022 הוגש ההסכם לבית המשפט ונקבע דיון כבר ליום 26.5.2022. בתקופה זו מיום החתימה ועד ליום אישור ההסכם, נטען על ידי התובע כי הנתבעת התנהגה כלפיו במתק שפתיים, פינקה אותו, הוא חזר לישון במיטתם המשותפת ואף נקבעה פגישת יעוץ זוגי ליום 27.5.2022.
ביום 26.5.2022 במעמד אישור ההסכם, כך טוען התובע, למד כי עורך הדין אינו מייצג אותו על אף שסבר כי כך הדבר וכי הוא דואג לאינטרסים של שני הצדדים בצורה מאוזנת והנחה אותו להשיב בחיוב לשאלות בית המשפט וכך הוא עשה לטובת אישורו של ההסכם. לטענת התובע, עורך הדין המייצג את האישה כנראה הכין את ההסכם מראש עוד בתקופה שבין סוף אפריל ליום 18.5.2022 והכל לבקשת הנתבעת.
ביום 27.5.2022 פנו הצדדים לפגישת היעוץ הזוגי אצל מי שהסתבר כי הוא בעלה של חברה של הנתבעת ולאחר מכן, טרם חלפו 24 שעות מאישור ההסכם, הודיעה הנתבעת כי מעוניינת להתגרש וכך החליטה ועל כן דרשה ממנו באותו היום לעזוב את הבית. הכל בניגוד להסכמות בין השניים שקיבלו תוקף של פסק דין.
לטענת התובע סבר וכך הוסבר לו במעמד החתימה לפני עורך הדין במשרדו, כי ההסכם הוא לטובת שלום בית ולכן הוא חסר משמעות כך גם העברת דירת המגורים על שם הנתבעת הינה טכנית בלבד שכן ממשיכים הם להתגורר יחדיו.
לטענת התובע, על אף הנטען בפתח הדיון, התיקונים שנעשו בסעיפים 41 ו – 42 להסכם, שהם שינויים מהותיים הפוגעים בזכויותיו של התובע, לא הודגש התיקון באופן שמדובר גם בהטעיה של בית המשפט.
התובע מעלה פגמים גם בהליך אישור ההסכם עצמו עת מרמז לכך שהמותב בתיק היה מותב חדש והכין אותו ב”כ הנתבעת לכך שלא יישאל שאלות באשר לתוכן ההסכם.
למחרת אישור ההסכם, ביום 27.5.2024, פנו הצדדים יחדיו אל מטפל זוגי שהסתבר לאיש כי מדובר בבעלה של חברה של הנתבעת כשהחברה אף נכחה במפגש. התובע מאשר כי הסכים לקיים את המפגש ודיבר בחופשיות מתוך כוונה אמיתית לשלום בית אולם בדרך חזרה מהפגישה הודיעה הנתבעת על רצונה להתגרש וביקשה מהתובע עוד באותו היום ולפני כניסת שבת כי יעזוב את דירת המגורים. כל הפניות שנעשו על מנת לרכך את הנתבעת לא סייעו לתובע.
לטענת התובע נפלו פגמים בהסכמות הצדדים, לא הייתה גמירות דעת שכן התובע לא הבין ולא יכול היה להבין המשמעות של ההסכם, לא ניתנה לו האפשרות להיוועץ עם עורך דין, ההסכם הושג תחת לחץ ואיומים ומתוך מרמה, ואף אם יש לראות בהסכם כהסכם פשרה, תנאי ההסכם אינם סבירים.
טענות הנתבעת:
הנתבעת מאשרת בכתב הגנתה כי מערכת היחסים בינה ובין התובע ידעה עליות ומורדות טרם הפרידה. עם זאת הצדדים הסכימו לסיים את הדברים בהסכמה ונפגשו עם עו”ד …… לצורך הכנת הסכם גירושין.
לטענת הנתבעת לאחר מס’ פגישות והתייעצות עם צדדים שלישיים הגיעו להסכמה כי יש לאפשר סיכוי נוסף לחיים המשותפים טרם החלטה לפרידה. על כן הגיעו הצדדים להסכם כפי שהוגש לבית המשפט לאישור.
לטענת הנתבעת, התובע הבין היטב את משמעות הסעיפים הן לגבי מזונות קטינים, דמי מדור ורכוש הצדדים, היינו העברת זכויותיו בדירת המגורים לידי הנתבעת ללא קשר למועד הפירוד.
הנתבעת מסבירה כי הצדדים שניהם משכילים, התובע בעצמו עובד כמתכנת מחשבים והוא הבין את הוראות ההסכם וחתם עליו מרצונו כפי שגם היא.
הנתבעת מאשרת רצונה להתגרש נוכח התנהלות התובע ומעשיו, עת זה לא היה נוכח בבית, ניהל קשר עם אישה שאינה מוכרת לנתבעת ועל אף השיחות הרבות בין השניים טרם הפרידה, לא שינה דרכיו.
לטענת הנתבעת, בין אותה אישה זרה, אשר בתמימותו מסביר התובע כי עזר לה, נוצר קשר בתחילת שנת 2022 והוא אף מודה בניהול קשר טלפוני וחילופי הודעות בין השניים. הנתבעת מכחישה היכרות עם אותה אישה.
לטענת הנתבעת במהלך חול המועד פסח 2022 נסעה עם הילדים המשותפים לנופש בצימר, נופש אליו לא התלווה התובע ובדיעבד למדה הנתבעת כי הוא בילה עם אותה אישה זרה עת מצאה התכתבות מיום 14.5.2022 בה הודיע לאותה אישה בשעה 03:00 “הגעתי”. הנתבעת ממשיכה ומסבירה כי התקשרה לאותו מספר וגילתה כי מדובר באותה אישה עמה מנהל התובע רומן מאחורי גבה של הנתבעת. התובע הודה בפניה בדבר הבגידה.
הנתבעת טענה כי התובע הודיע לה ולמר ….. , עוזרו של הרב, כי אינו מעוניין בשלום בית ועל כן ביקשה הנתבעת לערוך הסכם ולקדם את הפרידה. עקרונות ההסכם גובשו יחדיו בדירת הצדדים עת הגיעו השניים להבנות ורק לאחר שסיכמו את העקרונות פנו לעו”ד ….. (להלן: “עו”ד ….”) שינסח עבורם את העקרונות. בהתאם לאותם עקרונות, סוכם כי התובע ישוב ללון בחדר השינה המשותף ויקיימו השניים יחסי אישות וזאת לאחר שבמשך 7 שנים סירב התובע לישון בחדר המשותף לו ולנתבעת.
לאחר שסוכמו העקרונות והועלו על הכתב על ידי עו”ד ר. הוגש האמור לאישורו של בית המשפט.
הנתבעת מסבירה כי הסתבר לה כי התובע ממשיך את הקשר הצמוד עם אותה אישה זרה, לה נתן יחס חם ואוהב בניגוד ליחס לו זכתה הנתבעת. ביקשה הנתבעת כי יפנו השניים לרב ….. (להלן: “הרב…..”) . לנסות להגיע לתהליך של שלום בית אולם לפניו טען התובע כי הוא עדיין מאוהב באותה אישה זרה וכי אינו אוהב את הנתבעת. בתום הפגישה עבר התובע להתגורר בבית אמו.
הנתבעת טענה כי הייתה מעוניינת בשלום בית אולם התובע הוא זה שלא שינה דרכיו והמשיך לנהל רומן עם אישה זרה.
הנתבעת דחתה כל טענה בדבר טעות או הטעייתו של התובע וכך גם דחתה את טענת העושק. התובע אף פעל בהתאם לאותן הסכמות, שיתף פעולה עם הבנק ופעל להעברת זכויותיו בדירת המגורים על שמה. התובע ביצע פעולות המאוחרות למעמד אישור ההסכם והודעת הפרידה המאשרות כי הבין את משמעות ההסכם וקיבל את תנאיו באופן מלא.
ההליכים בתיק:
בתום הישיבה המקדמית, נוכח המחלוקת העובדתית, נקבעה ישיבת הוכחות. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ולאחריו הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן תצהיר אביה, עד מטעמה. התובע ביקש להשיב על שנטען על ידי הנתבעת ולשיטתו מהווה הרחבת חזית ועל כן התרתי לצרף תצהירי עדות ראשית נוספים.
כך התובע ביקש להזמין עדים נוספים מטעמו ואף הנתבעת הגישה תצהיר משלים מטעמה ומטעם אביה.
על אף שמיעת התובע, הנתבעת ועדיהם, יש לציין כבר כאן ונוכח החשיבות שבדבר בשל הנטל להוכיח טענותיו בשל הכלל “המוציא מחברו עליו הראיה”, כי עוה”ד …. לא זומן להעיד וכך גם לא זומנה להעיד אותה אישה זרה שעמדה בבסיס הקרע בין בני הזוג.
ביום 14.1.2024 התקיימה ישיבת הוכחות ועתה מונחים לפני סיכומי הצדדים.
כמה דגשים באשר לסיכומי התובע ומעבר לנטען בכתב התביעה:
לטענת התובע ההסכם נחתם בחוסר תום לב של הנתבע תוך שהוא מפנה לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל”ג – 1973 (להלן: “חוק החוזים”) וכי נפלו פגמים במשא ומתן לקראת כריתתו של ההסכם. בנוסף לכך הנתבעת נהגה בחוסר תום לב גם במעמד עריכת ההסכם וחתימתו.
לטענת התובע הוכח כי הנתבעת גמרה בליבה להיפרד מהתובע ולהתגרש ממנו ועל כן פעלה בכוונת מכוון כל העת להשתלט על חלקו ברכוש והכל לא מחמת “אישה אחרת” ואף לא מחמת “אלימות”.
התובע מדגיש בסיכומיו כי הנתבעת לא המתינה 24 שעות מרגע שאושר ההסכם וקיבל תוקף של פסק דין ועד שביקשה להוציא לפועל את הוראות ההסכם במקרה של פרידה ללא מתן הזדמנות אמיתית לשלום בית כשלמעשה לא הייתה לה כל כוונה אמיתית לשלום בית.
לטענת התובע הוכח כי פעולותיה של הנתבעת נבעו ממטען של שנים שנשאה נגד התובע וכי היא חתמה כבר בחודש מאי 2022 על הסכם שכר טרחה הכולל את חלק הגירושין כראיה לכוונתה האמיתית בניגוד לגרסתה כי רצונה היה בשלום בית.
התובע חוזר ומדגיש בסיכומיו כי לא ידע ולא חשב כי יש משמעות להסכם עת רצונו היה בשלום בית. על כן, לא הייתה כל גמירות דעת בעניין סעיפי ההסכם. לעיין זה טוען התובע כי הוראות ההסכם מקפחות וכל בר דעת לא היה חותם על הסכם שכזה המעביר את מלוא הזכויות בדירת המגורים לאישה בעודו ממשיך לשאת בתשלומי המשכנתא וכן גובה תשלומי המזונות הגבוהים מלמדים על העדר הבנה של התובע משמעות ההסכם.
לטענת התובע המקרה דנן הוא המקרה המצדיק התערבות בית המשפט עת מירב הראיות מצביעות על קיומו של פגם ברצון.
בסיכומיו מבקש התובע לבטל את גובה חיובי המזונות ו”לקבעם כדין” כאשר הוא מפנה לגובה ההוצאות המוכחות של הקטינים ומבסס טענותיו על ההלכה הפסוקה באשר לגובה מזונות עבור כל קטין.
בסיכומיו חזר התובע על עילת התביעה באשר לחוסר תום הלב של הנתבעת קודם להתקשרות בהסכם ולאחר מכן ולהעדר גמירות הדעת באשר לתנאי ההסכם. עוד נטען להטעיה לפי סעיף 14 לחוק החוזים
דגשים בהתייחס לסיכומי הנתבעת:
מדגישה הנתבעת כי התובע בתצהירו ובסיכומיו זנח טענות באשר לאיומים מצד האישה, לחץ רב וחשש כבד לניכור.
מפנה הנתבעת לעדויות ולהוכחות כי התובע נהג כלפיה באלימות מילולית ופיזית עד כדי התערבות הוריה שהגישו תלונה במשטרה כנגד התובע.
מדגישה הנתבעת כי הרצון בהסכם עלה מצד התובע על מנת לשכנעה לעשות עמו שלום בית כשאת פרטי ההסכם הם עצמם קבוע מרצון חופשי ועו”ד ….. רק ערך את ההסכם.
מפנה הנתבעת לסתירות בעדויות של התובע עצמו ולמעשה כי הוכח שהנתבעת היא זו שהייתה מעוניינת בשלום בית וזו הייתה מטרת ההסכם בעוד התובע מפגין זלזול במסמך כבד משקל זה וממציא תנאים לא כתובים ונותן פרשנויות סובייקטיביות להתנהגות הנתבעת בניגוד למציאות.
הנתבעת מפנה לעדויות ולכך שהמשבר שאירע יום המחרת לאישור ההסכם, והבקשה שלה כי התובע ילך לבית הוריו, אינה במטרה להיפרד באופן סופי אלא כמצב זמני על מנת לעבוד על שלום הבית בין השניים.
מפנה הנתבעת בסיכומיה לעדותו של התובע באשר לטענות התובע בהתייחס להפעלת לחץ ואיומים מצד הנתבעת כמפורט בכתב התביעה וכי הן תולדה של ייעוץ משפטי ולא טענות אמת של התובע.
בסיכומי תשובתו, בין היתר, מתייחס התובע לסתירות בעדותה של הנתבעת עצמה באשר לכך שלא היה רצון אמיתי לשלום בית וכי לא היה כל ניסיון של הנתבעת להשיב את התובע לביתו על אף אותו משבר שאירע יום למחרת אישור ההסכם. כך גם כל טענות האלימות, לכאורה, לא הוכחו.
לטענת התובע, כך סיכומי תשובה, לאחר שגילתה הנתבעת את דבר הקשר שלו עם האישה הזרה בחג הפסח, היא ביקשה את ההסכם ומכאן שהיא מחלה לו על התנהגותו. כך גם לא הוכחה טענת הנתבעת כי התובע המשיך לנהל קשר עם אותה אישה זרה.
מדגיש התובע בסיכומי תשובתו כי הנתבעת לא צירפה אלו מההקלטות הלא חוקיות שביצעה ועל אף טענתה כי מחזיקה בהקלטות של התובע מנהל קשר עם אישה זרה לא צורפה כל ראיה לעניין זה. כך גם טען כי מעמד הדיון של אישור ההסכם הוקלט על ידי הנתבעת.
דיון והכרעה:
הדיון בהליך זה עוסק בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין. ההסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין הוא זה שנחתם ביום 20.5.2022 עם זאת, בין הצדדים נחתם הסכם ראשון ביום 18.5.22
ההסכם מיום 20.5.2022 אשר קיבל תוקף של פסק דין קובע בין היתר כך:
“והואיל ויחסי בני הזוג נקלעו למשבר עמוק עד מאוד ונתלגעו ביניהם חילוקי דעות;
[…]
והואיל ואין הצדדים מוכנים לפרט מטעמי צנעת הפרט, ועל מנת לשמור על כבודו של האב, אבי הקטינים, את הסיבות לחתימתם על הסכם שלום בית לחלופין גירושין;
והואיל והאישה מוכנה (ולמרות התנהגותו ומעשיו של הבעל) וכאשר טובת הקטינים לנגד עיניה לנסות ניסיון אחרון כן ואמיתי על מנת לשמור על התא המשפחתי.
[…]
2. הצדדים מסכימים בזאת ליתן סיכוי נוסף לחיים משותפים כזוג נשוי תוך ניסיון לחיות בשלום בית מתוך יחסי אמון ואהבה, וחיי אישות כזוג מושלם. הצדדים מתחייבים לפעול במשותף, בניסיון כן ואמיתי לשיקום חיי הנישואין תוך התחשבות הדדית האחד בצרכי הצד השני.
[…]
7. מוסכם כי זכותו של כל צד למסירת הודעת הפירוד, הינה זכות ללא תנאי והצדדים מסכימים כי אין צורך בהנמקה או תקופת זמן מינימאלית מיום אישור הסכם זה או הוכחה כלשהי על מנת להביא את נישואיהם לידי סיום, ולא תהא למי מהצדדים טענה כלשהי לעניין זה.
[…]
מזונות הקטינים
29. הוראות סעיף זה יחולו רק לאחר מסירת הודעת הפירוד.
30. האב ישלם מה- 01 לכל חודש ממועד הודעת הפירוד עבור מזונותיהם, לכל אחד מהקטינים, סך של 3,000 ₪ (שלושת אלפים ₪) בכל חודש (להלן: “סכום המזונות”).
[…]
רכוש הצדדים
39. הוראות סעיף זה יחלו במועד אישור הסכם זה, וכן לאחר מסירת הודעת הפירוד.
40. בבעלות הצדדים ובחלקים שווים ביניהם דירת מגורים ברחוב ….. דירה … ב…. הידועה כגוש: …. חלקה …. תת חלקה … (להלן: “הדירה”).
41. מוסכם על הצדדים כי מייד עם אישור הסכם זה ע”י בית המשפט לענייני משפחה יעביר הבעל את חלקו בדירה וללא תשלום לאישה ומתחייב בזה לחתום על כל מסמך אשר יידרש לכך על מנת לבצע ההעברה כאמור בסעיף זה, למען הסר ספק הוצאות העברת הדירה לאישה ישולמו על ידה בלבד.
42. בנוסף הוסכם כי המשכנתא אשר רובצת על הדירה תעבור על שם הבעל ו/או תשולם על ידו.
[…]”
(כל ההדגשים במקור, ל.א.)
יש לציין כי ההסכם שהוגש לתיק בית המשפט ונחתם לראשונה בין הצדדים, זה מיום 18.5.2025, אינו קובע בסעיף 2 את ההוראה, שהוספה והודגשה בהסכם מיום 20.5.2022, כי בני הזוג מסכימים לנסות ולחיות בשלום בית מתוך יחסי אמון ואהבה וחיי אישות כזו מושלם.
עוד יש לציין כי ההסכם מיום 18.5.2022 העמיד את מזונות כל אחד מהקטינים על סך של 2,000 ₪ ולא כפי שצוין בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין, 3,000 ₪ עם זאת התיקון הודגש בהסכם המתוקן.
ההסכם מיום 18.5.2022 לא כלל את הוראת סעיף 42 כפי שצוטטה לעיל והוראת סעיף 41 נוסחה באופן שונה וכך:
“מוסכם על הצדדים כי מייד עם אישור הסכם זה ע”י בית המשפט לענייני משפחה יעביר הבעל את חלקו בדירה לאישה ומתחייב בזה לחתום על כל מסמך אשר יידרש לכך על מנת לבצע ההעברה כאמור בסעיף זה, למען הסר ספק הוצאות העברת הדירה לאישה ישולמו על ידה.”
התיקון מיום 20.5.2022 למעשה הוסיף התחייבות הבעל להעברת חלקו בדירת המגורים וללא תמורה תוך שהוא מתחייב להמשיך ולשאת בהחזר תשלומי המשכנתא.
ביום 26.5.2022 התייצבו הצדדים לפני מותב זה לטובת אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין. בפתח הדיון הציג ב”כ הנתבעת דאז את ההסכם המתוקן תוך ציון כי התיקונים סומנו בקו תחתון למען הנוחיות. הנתבע נשאל והשיב כבר בפתח הדיון כי “אני התייעצתי עם עו”ד …., יודע שהייתה לי אפשרות לקבל את הייעוץ את (נכתב בכפל ובטעות) מכל עו”ד אחר.”
בתום הדיון, לאחר הבהרות של הצדדים לפרוטוקול בית המשפט והתייחסות מפורשת לסעיפים מסוימים לרבות אלו לגביהם נטען כי הסכמת התובע נבעה מלחץ, איומים, טעות או הטעיה, ניתן אישור וההסכם קיבל תוקף של פסק דין.
הסעדים:
כבר בפתח הכרעתי אתייחס לסעד השני שנתבקש על ידי התובע בכתב תביעתו – כי בית המשפט יקבע הסכם מאוזן בין הצדדים – יובהר ויודגש כי בית המשפט אינו עורך הסכמים במקום הצדדים, אינו מנסח את ההסכמות ואינו מתערב באלו כאשר מדובר ברצונם החופשי של הצדדים. בית המשפט אינו שוקל את כל השיקולים של הצדדים, אלו המשפטיים ואלו הלבר-משפטיים, ובוודאי שאינו מבטל את חופש החוזים של הצדדים.
בסיכומיו התייחס התובע למשמעות ביטול ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין ולשיטתו יש לקבוע הוראות אחרות תחת אלו שנקבעו בהסכם (ראו סעיפים 58-68 לסיכומים). כך למשל ביקש הוא לקבוע את מזונות כל אחד מהקטינים על סך של 1,660 ₪ עבור כל קטין הכוללים גם את דמי המדור עבורו. עוד ביקש הוא לבצע חלוקה של הכספים והזכויות הפנסיוניות של הצדדים בחלקים שווים, לבצע פירוק שיתוף ברכב הצדדים ולקבוע כי ככל שישנן הלוואות בחשבונות המשותפים נכון ליום הפירוד על הצדדים לשאת בהם בחלקים שווים. באשר לזמני השהות, אין התובע מבקש את התערבות בית המשפט.
סעדים אלו חורגים מההליך שלפני העוסק אך ורק בתוקפו של ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין. לכל היותר בית המשפט יכול לבחון האם תנאי ההסכם חורגים מהסביר אך קביעות מאלו המבוקשות בכתב התביעה, עליהם גם חזר התובע ביתר שאת בסיכומיו, חורגים מההליך שלפני ודינם להידחות.
עם זאת, ובכך עוסק פסק הדין, בודק בית המשפט האם ישנן עילות שבחוק המצדיקות התערבות בפסק הדין וביטולו של ההסכם בשל פגמים בכריתתו או באישורו.
אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין
ההליך שלפני עוסק בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין ומעמדו המיוחד עם מתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים. מעמדו של הסכם בין בני זוג אשר קיבל תוקף של פסק דין נדון רבות בפסיקה ובשים לב לפן החוזי ההסכמי אל מול הפן השיפוטי עם אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין. בהתאם לאמור גם להליך תקיפה של פסק הדין המאשר את ההסכם שני ערוצים שונים. זה התוקף את הפן החוזי יתברר לפני בית המשפט אשר אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין בעוד הערוץ שנועד לתקוף את הפן השיפוטי של מעמד אישור ההסכם יתברר לפני ערכאת הערעור.
וכך נפסק ברע”א 3960/05 נפתלי נשר נ’ שיבלי ראיף בן פאיז , פורסם במאגרים משפטיים, 26.12.2005 :
” פסק דין שמאשר הסכם או פשרה אליהם הגיעו הצדדים אף הוא בגדר פסק דין, גם כאשר ניתן בערכאת הערעור (ע”א 236/76 “אלוניה” קואופרטיב לעבודות נגרות נ’ שלכט, פ”ד לא(2) 44, 47). אכן, מבחינה מסוימת פסק דין שבהסכמה שונה מפסק דין “רגיל”. פסק דין שבהסכמה מורכב משני חלקים – ההסכם שבין בעלי הדין, והחלטת בית המשפט אשר נתנה להסכם זה תוקף של פסק דין (ב”ש 215/83 ספטי נ’ ספטי, פ”ד לז(2) 181, 183; י’ זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995) 549, 787). על המבקש לתקוף פסק דין שבהסכמה לבחור באחת משתי דרכים, בהתאם לסוג העילה בה הוא משיג על פסק הדין (זוסמן בספרו הנ”ל, בע’ 786-787). עמד על כך בית המשפט ברע”פ 7148/98 עזרא נ’ זלזניאק, פ”ד נג(3) 337:
“באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואיפיונה כ”הסכמית” או “שיפוטית”. כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה”הסכמי” מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק הדין…הפן ה”שיפוטי” – היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט – כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים” (שם, בע’ 344-345).
רואים אנו אם כן, וכך גם מקובל מימים ימימה, כי שתי דרכים אלו – תקיפת ההסכם שבבסיס פסק הדין באמצעות הגשת תביעה עצמאית ונפרדת, או תקיפת פגמים שנפלו בהליך השיפוטי שאישר את ההסכם, בדרך של הגשת ערעור – הן הדרכים העומדות לו למבקש להתערב בפסק דין שנתן תוקף להסכם בין הצדדים.”
ראו גם תה”ס (צפת) 25243-01-20 פלוני נ’ פלונית, פורסם במאגרים משפטיים, 1.3.2022;
תמ”ש (תל אביב-יפו) 12542-03-16 כ.ד נ’ ג.א.ד, פורסם במאגרים משפטיים, 7.10.2018;
הפסיקה עקבית בסוגיה של ביטול הסכמים לאחר שקיבלו תוקף של פסק דין ועניין זה שמור למקרים חריגים:
“כידוע, הלכה היא כי לא בנקל יבוטל פסק דין שניתן בהסכמה (ע”א 7387/22 נתאי נ’ מוסא, פסקה 11 [פורסם בנבו] (5.7.2023) (להלן: עניין נתאי); וראו גם: דנ”מ 8183/20 בנימין נ’ ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מרכז [פורסם בנבו] (30.12.2020)). ”
רע”א 10773-11-21 פלוני נ’ האפוטרופוס הכללי כמנהל נכסים עזובים (פורסם במאגרים משפטיים, 19.09.2023(.
ראו גם רע”א 2919/01 אושרוביץ נ’ ליפה, פ”ד נה(5) 592, 597 ;
ע”א 11750-05 יעל שמר נ’ בנק הפועלים בע”מ, פורסם במאגרים משפטיים 15.11.2007.
כאמור 2 דרכים אפשריות לתקוף פסק דין המאשר ונותן תוקף להסכמות הצדדים. הראשונה, להצביע על פגם שנפל בפן השיפוטי בהליך המאשר את הסכמות הצדדים. השניה, להצביע על פגם בפן ההסכמי, פגם מהותי שנפל בהסכם העשוי להביא לביטולו של הסכם על פי דיני החוזים. ולא לחינם מציינת אני את 2 הדרכים. שכן, ההולך בדרך הראשונה, זה המבקש להצביע על פגם בהליך השיפוטי נדרש לפנות לערכאת הערעור בעוד ההולך בדרך השנייה ומבקש לתקוף את הפן ההסכמי של פסק הדין, יכול לפנות בפניה עצמאית, בדרך של תובענה, לערכאה השיפוטית שנתנה את פסק הדין.
הלכה למעשה, טוען התובע לפגמים בכריתה והם: הסכמה שניתנה שלא על דעתו, הוא לא היה מודע למשמעות הוראות ההסכם, נרמז כי לא הבין את הלך הרוח בדיון והסכמתו ניתנה מתוך עושק, טעות או הטעיה. לתובע היו טענות גם באשר לאופן אישורו של ההסכם ומעמד קבלת תוקף של פסק דין הגם שלא טען לביטולו של ההסכם מכוח זאת.
פגמים בהליך אישור ההסכם וקבלת תוקף של פסק דין
התובע בסעיף 39 לתביעתו מצטט אמירה של ב”כ האישה כי בדרכם לאולם בית המשפט נאמר לו “קבעו לנו שופטת חדשה, זה טוב כי יהיה יותר קל לאשר את ההסכם, כי שופט ותיק היה שואל יותר שאלות”. יש לציין כי אמירה זו מכוונת לתפקידו של בית המשפט ולמותב זה באופן שמטיל ספק בהליך עצמו ובניגוד לאמור בפרוטוקול.
פגמים שנפלו בהליך עצמו אינם מצויים בסמכות המותב אשר אישר את פסק הדין והיה על התובע, לו סבר כי אכן נפלו פגמים שכאלו, לפנות בהליך ערעורי על פסק הדין ולא לבקש את ביטולו בהליך שלפני. אולם מצאתי להתייחס לטענות אלו באשר אלו מלמדות גם על אומד דעתו של התובע במעמד אישור פסק הדין ומצביעות על גמירות דעתו והבנתו את משמעויות פסק הדין באופן שיש בהן לדחות את גרסתו באשר לטעות, הטעיה או עושק המצדיקים התערבות וביטול ההסכם.
הליך אישור ההסכם לא היה אוטומטי כפי שמכוון התובע באמירתו ובאופן שמרמז על פגמים בהליך אישור ההסכם עת הפנה לציטוט שנאמר לכאורה מפי בא כוח הנתבעת, ויש לאמר כי בא כוחה לא זומן לעדות בהקשר לאמירות אלו. ממילא, אף לו נאמרו הדברים כך, הרי באמור יש אך לפגוע בגרסתו של התובע כאילו יש פסול בהסכם שהוגש לאישור ומכאן, שאם אכן נאמרו הדברים, ואין אני קובעת כך, הרי לשיטת התובע עצמו היו מניעים להסכם זה שלא הובאו לפני בית המשפט.
עיון בפרוטוקול הדיון אף ילמד כי הדברים רחוקים מגרסתו של התובע וכי בית המשפט התעכב דווקא על אותם סעיפים שנטען כי הם מקפחים את התובע ועליהם הסכים מתוך לחץ וכפיה. בית המשפט הקריא את הוראות ההסכם ובדק עם התובע בעצמו כי מבין את משמעות הדברים על אף הכותרת לפיה מדובר ב”הסכם שלום בית לחילופין גירושין”.
נטל ההוכחה:
הנטל להוכיח את עילות התביעה כולן הן על התובע. מבקש התובע להישען על עובדה אחת משמעותית והיא פרק הזמן שחלף מאז נחתם ההסכם ועד שהודיעה הנתבעת על כוונתה להיפרד (להלן: “הודעת הפירוד”) ולשיטתו פרק הזמן הקצר מלמד על היעדר כוונה אמיתית לשלום בית ומשכך, כל מהותו של ההסכם אינו תקף ויש לבטלו.
משעה שטענות התובע עולות לכדי טענת מרמה מצד הנתבעת אני מוצאת להפנות לדברים שכתבו בפסק דינו של בית המשפט הנכבד ב עמ”ש (מרכז) 28731-04-23 פ. ש נ’ ר. ש. ש, פורסם במאגרים משפטיים, 9.11.2023:
” 22. בע”א 7410/23 ברוך איפרגן נ. יהונתן סנדרס ואח’ [פורסם בנבו] (2023) חזר בית המשפט העליון על ההלכה הידועה ולפיה בכל הקשור להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הרי שיש לייחס משקל רב לסופיותו של ההליך, וזאת על מנת להגשים את ציפיותיהם הסבירות של הצדדים, וכי ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין יעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד בהם מתקיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת (וראו לעניין זה כדוגמה – ע”א 2495/95 בן לולו נ’ אטראש, [פורסם בנבו] (1997) להלן: עניין בן לולו; ע”א 647/20 אלישקוב נ’ א.ר.א.ב בונוס בע”מ, פסקה 7 לפסק דינה של השופטת ד’ ברק-ארז ופסקה 5 לפסק דינו של כב’ הש’ סולברג [פורסם בנבו] (2021); ע”א 5858/19 פסגות קופות גמל ופנסיה בע”מ נ’ אופיר, פסקה 28 [פורסם בנבו] (2022)). כאשר הנטל להוכחת הצדקה לביטול מוטל על המבקש מחמת הכלל “המוציא מחברו עליו הראייה”. כלל זה עומד בתוקפו גם כאשר נטענת טענת מרמה שאז הנטל על מבקש הביטול אף מוגבר יותר (רע”א 6837/23 בוארון נ’ וינד, פסקה 8 [פורסם בנבו] (2023); ע”א 2139/21 קדומי נ. עו”ד מוחמד סייד אחמד, פסקה 15 [פורסם בנבו] (2023)). למותר לציין כי קושי מיוחד יש בביטולו של הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין שכן לעניין זה יש ראייה מוכחת שבית המשפט עמד על טיבו של ההסכם ובירר עם כל אחד מהצדדים שהוא מבין אותו ואת השלכותיו (בר”ע 359/85 קוך ואח’ נ’ קוך [פורסם בנבו] (1987); ע”א 2495/95 הנ”ל; עמ”ש (ת”א) 38753-06-19 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] (2020); תה”ס (ירושלים) 27071-11-19 – פלונית נ’ אלמוני, [פורסם בנבו] (2022)).
23. תביעות שעניינן ביטול פסק דין מחמת המרמה נכנסו לרוב בפסיקה הישראלית לגדרן של תביעות לניהול משפט חוזר בהליך אזרחי, וכדברי המלומדים בן נון וחבקין בספרם הערעור האזרחי, מהד’ 3, 2012, עמ’ 434 –
“הכוח להורות על משפט חוזר בעניין אזרחי נובע מסמכותו הטבועה של בית-המשפט לחזור ולדון, בנסיבות מיוחדות, בעניין שהכריע בו בעבר. סמכות זו אינה מעוגנת בחוק החרות ולבית המשפט מסור שיקול דעת מתי ובאיזו מידה יעשה בה שימוש.” (בן נון וחבקין הערעור האזרחי (מהד’ 3, 2012) עמ’ 434)
נקבע כי מקור הסמכות לבטל פסק דין מחמת המרמה שאול מדיני היושר והצדק ומתוך הוראתו של הכלל הלטיני fraus omnia corrumpit, כלומר: המירמה מבטלת את הכול (ע”א 4958/99 עין גב קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע”מ נ’ מקורות חברת מים בע”מ [פורסם בנבו] (2000)) וכמאמרו של כב’ הש’ זוסמן מזה עידן בעניין ע”א 254/58 אינגסטר נ’ לנגפוס [פורסם בנבו] (1959) –
“כוחו של בית משפט של יושר למנוע בעל דין מלאכול את פירותיו של פסק דין אשר השיג בתרמית – עתיק יומין הוא ואינו מוטל בספק”
כדרכה של התפתחות נורמטיבית, אף לגבי ביטול פסק דין מחמת המרמה, נקבעו מבחנים להחלת הכלל. פסק הדין המרכזי שעסק בעניין זה, ואשר התייחס לתנאים הנדרשים לקבלת תביעה מהסוג המדובר, הוא פסק הדין בעניין ע”א 6019/07 טורג’מן נ’ אחים עופר (ניהול) בע”מ [פורסם בנבו] (2010) להלן: עניין טורג’מן) ולאחריו באו פסק דין רבים אשר אימצו את המבחנים האמורים שעיקרם –
א. קיומה של אמינות לכאורית של הראיות. היינו, כדי לבסס טענת תרמית שתצדיק ביטולו של פסק דין חלוט לא די בטענות בעלמא אלא יש צורך בטענות המגובות בראיות בעלות אמינות לכאורית (ראו: המ 445/80 אברהם נ’ יוחאי, [פורסם בנבו] (1980); ע”א 8171/13 מצדה מ.מ. בע”מ נ’ מגנוס [פורסם בנבו] (2014); דנ”א 5387/14 מצדה מ.מ. בע”מ נ’ מגנוס [פורסם בנבו] (2014)).
ב. על טענת המרמה לקיים את דרישת החיוניות. היינו יש לבחון האם במידה שטענת המרמה תתקבל יהיה בדבר להוביל לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהליך המקורי (רע”א 33/08 לוי נ’ מינהל מקרקעי ישראל, [פורסם בנבו] (2008)).
ג. מקוריות הראיות, רוצה לומר על הראיות המבססות את טענת המרמה להיות ראיות חדשות אשר לא ניתן היה להשיגן בהליך המקורי. בהקשר זה, ראיות חדשות הן ראיות המתייחסות לאירוע שהתרחש לאחר מתן פסק הדין שביטולו מתבקש, או לחילופין ראיות שהתגלו אמנם לאחר מתן פסק הדין, אך לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה בעת ניהול ההליך המקורי (ראו: ע”א 428/74 מלבין נ’ זונטג [פורסם בנבו] (1974); ע”א 8024/17 ב.י.מ חברה לבניה והשקעות (חיפה 1993) בע”מ נ’ מדינת ישראל-רשם הקבלנים [פורסם בנבו] (2020).”
טענות באשר לפגמים בכריתת ההסכם
לטענת התובע ההסכם נכרת נוכח איומים ומחשש לנידויו מהקהילה בשל פרסום דבר הקשר עם אישה זרה, כך גם טען כי חשש מהרחקת ילדיו ממנו וכי ההסכם נכרת בשל חוסר תום לבה של הנתבעת ומתוך הטעייתה בדבר רצונה בשלום בית כשכל כוונתה הייתה לנשלו מרכושו.
העדר ייצוג התובע והייצוג של הנתבעת במעמד עריכת ההסכם ואישורו
לטענת התובע עו”ד …. ערך את ההסכם לבקשת הנתבעת וייצג אותה בעוד הוא עצמו נותר ללא ייצוג משפטי ראוי.
הפסיקה אמנם הכירה במצב של העדר ייצוג כחלק מהשיקולים שבית המשפט שוקל עת מברר גמירות דעת הצדדים להסכם בבחינת כלל הפגמים שנפלו בכריתתו של ההסכם ואולם העדר ייצוג כשלעצמו אין בו די כדי להביא לביטולו של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין (ראו לעניין זה תה”ס 963-07-13 ש.מ. נ’ ו.מ (פורסם במאגרים משפטיים, 16.02.2017). בית המשפט נדרש לבחון את הנסיבות לגופן ואינו בוחן את העדר הייצוג בנפרד.
התובע העיד בתצהירו (סעיף 11) כי ביום 18.5.2022 “לקחה אותי האישה לעורך דין, אשר הוצג כמייצג של שנינו, והציג בפניי הסכם שכונה ‘הסכם שלום בית ולחילופין גירושין’, עליו נדרשתי לחתום….תוך שמוסבר לי על ידי בא כוח האישה, שלכאורה יצג גם אותי, שההסכם חסר משמעות, עת החלטנו על שלום בית”.
עדותו של התובע בעניין זה עמומה ואף בעלת סתירה פנימית.
מעדותו של התובע לא ברור כיצד זה סבר שעו”ד …. מייצג גם אותו שעה שהוא לא טען כי שוחח עמו קודם למפגש דנן. כך גם לא העיד התובע דבר בהקשר לשאלות שהפנה לעו”ד … באשר לתוכן ההסכם ומשמעותו. התובע לא טען דבר באשר לתשלום שכר טרחת עו”ד …. , לא טען כי עמד בקשר עם עו”ד … לפני ואף לא אחרי החתימה וכך גם לא נטען כי חתם על יפוי כוח המייפה את כוחו של עו”ד ….. לייצגו. למעשה בעדותו ובמסגרת החקירה החוזרת אישר כי לא היה בקשר עם עו”ד … כלל וכי נפגש עמו רק במעמד החתימה על ההסכם (ראו עמוד 50 לפרוטוקול מיום 13.1.2024). מעדות זו ברור כי הבין התובע שעו”ד …. אינו משמש כעורך דינו. מה גם שבפתח הדיון ועת ציין עו”ד … כי הוא מייצג את הנתבעת לבדה, נשאל התובע וענה כי מודע לדבר ובחר שלא לבקשת ייצוג או ייעוץ משפטי אחר.
הנתבעת נחקרה ארוכות, כך גם אביה, באשר לקשר של הנתבעת עם עוה”ד …. קודם ליום 18.5.2022 וזו אישרה כי נפגשה עם עו”ד … 3 פעמים. הפעם הראשונה נפגשה עמו לבד ולאחר מכן פגשה בו פעמיים ביחד עם התובע, ביום 18.5.2022 עם החתימה על ההסכם לראשונה וביום 20.5.2022 עם החתימה על ההסכם המתוקן. אמנם ניסה ב”כ התובע בחקירה הן של הנתבעת והן של אביה להצביע על כך שהנתבעת התכוננה להסכם, התכוננה למעשה לפרידה וכי האמור מעיד על רצונה להתגרש עת גם נשאה בתשלום שכר הטרחה של עורך הדין בעבור האמור אולם מעדותה של הנתבעת וכך גם מעדות אביה, אני למדה כי עוה”ד …. סייע אך ורק בעריכת ההסכם ועד לאישורו בבית המשפט, בעבור האמור שולם שכר טרחתו וממילא הרי עם הפרידה ועד ההליכים המשפטיים שלפני, הייצוג המשפטי לא היה על ידי עו”ד ….. . העיד אביה של הנתבעת כי הוא זה אשר קישר בין הנתבעת ובין בא כוחה הנוכחי רק לאחר הפרידה ועדות זו מתיישבת עם האירועים ומצביעה על הכרונולוגיה שיש בה גם אישוש לטענת הנתבעת, כפי שגם יובא בהרחבה בהמשך, כי עריכת ההסכם לא הייתה חלק מתכנית גדולה של הנתבעת לנשל את התובע מרכושו במסגרת הסכם גירושין המסווה כהסכם שלום בית אלא לטובת שלום בית אמיתי.
התובע כאמור נשאל בפתח הדיון באשר לאופן ייצוגו בעריכת ההסכם וכך גם התעכב בית המשפט על הוראות סעיפים אשר להם משמעות כבר בשלב “שלום הבית” ולא רק במקרה של בקשה לאכיפת ההסכם לטובת גירושין, ובשום שלב מכל אלו, על אף שהתעכב בית המשפט על הדברים, לא מצא לנכון התובע לבקש להיוועץ עם עורך דין מטעמו.
נוכח כל זאת, אין בהעדר הייצוג כנטען כדי להוות עילה בעלת משקל רב בבחינת כלל הנסיבות המצדיקות אם בכלל התערבות בהסכם.
גמירות דעת
בהתאם להוראת חוק החוזים, נדרשים 2 יסודות בכריתת חוזה: גמירות דעת ומסוימות. לטענת התובע ההסכם כולו נחתם ללא שהבין את המשמעות המלאה של הוראותיו ומכאן שנעדר הוא גמירות הדעת הדרושה לפי חוק החוזים לטובת כריתתו של ההסכם וודאי לטובת התוקף שניתן לו כפסק דין.
בעדותו, חזר התובע, ולא אחת, על כך שסבר כי ההסכם נועד לטובת שלום בית וכי אין להסכם כל משמעות (ראו עמודים 32-33 לפרוטוקול הדיון מיום 14.1.2024). דווקא בטענה זו יש כדי להצביע על הבנת התובע את ההסכם ומשמעויותיו המלאות שהרי אחרת מדוע לערוך את ההסכם ומדוע להתייצב לפני בית המשפט ולבקש לתת לו תוקף של פסק דין. על אף כל הנטען והעדויות שנשמעו, לא הוכח כי הנתבעת היא זו שסברה כי להסכם אין משמעות ומבחינתה.
לטענת התובע לא הבין את משמעות ההסכם כי עסקינן גם בהסכם גירושין ולא רק בהסכם שמטרתו שלום בית ועל כן לא נתן לדבר משמעות רבה אולם הדברים מנוגדים הן ללשון ההסכם והן למעמד מתן התוקף של פסק דין. ההסכם כולל הוראות אשר כניסתן לתוקף היא מיידית ועם החתימה על ההסכם וקבלת תוקף של פסק דין. כך למשל באשר להעברת זכויות דירת המגורים על שם הנתבעת. עם זאת ההסכם גם כולל הוראות שעניינן רק לאחר הפרידה כגון תשלומי מזונות ופירוק שיתוף בנכסים אחרים של הצדדים. ועניין נוסף הוא באשר לשאלות שהופנו אל התובע במעמד אישור ההסכם על מנת להבהיר בדיוק את האמור – כי ישנן הוראות שכניסתן לתוקף מיידית וכך גם ביצוען ויש הוראות דחויות.
עוד טען התובע כי סעיף 2 להסכם תוקן ונוספו לו המילים “חיי אישות כזוג מושלם” בהמשך להצהרת הצדדים כי הם מסכימים ליתן סיכוי נוסף לחיים משותפים כזוג נשוי תוך ניסיון לחיות בשלום בית מתוך יחסי אמון ואהבה. אין בפי התובע כל טענה לחלק הראשון של הסעיף. לטענתו התוספת היא זו אשר לא הייתה בידיעתו ובהבנתו ואולם לא מצאתי ממש בטענה זו. ראשית, המחלוקת בין הצדדים היא באשר לאמון שביניהם כאשר לטענת הנתבעת אמון זה נשבר עת נתגלה לה דבר הקשר עם אותה אישה זרה. שנית, גם לשיטת התובע התנהלה עמו הנתבעת באופן שמילא את החלק הנוסף להסכם בימים שקדמו לאישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין (ראו סעיף 10 לתצהיר התובע). שלישית, הוכח כי הנתבעת פעלה בהתאם להוראות ההסכם וללא דיחוי עת פנתה יחד עם התובע כבר ביום למחרת שקיבל ההסכם תוקף של פסק דין ליעוץ זוגי.
עיון בהצהרות הצדדים בפתח ההסכם מלמד על מטרת ההסכם ועל הנסיבות שהביאו את הצדדים לערוך את ההסכם. הדברים היו גלויים וברורים לצדדים וכך גם המטרה האמיתית של ההסכם לא הוסתרה כלל ועיקר. משעה שהנסיבות שהובילו לעריכת ההסכם היו ברורות ועלו גם מתוך פרק ההצהרות בפתח ההסכם, היה על התובע להוכיח כי אכן פעל לטובת שלום הבית. התובע לא הוכיח כי הוא פעל בהתאם לחלק הראשון של ההסכם. כך לא הוכיח איזה ניסיון לשלום בית נעשה מצדו ולא הוכיח כלל אופי הקשר עם אותה אישה זרה ופרק הזמן שנמשך הקשר. משעה שלא טרח לפרט דבר בעניין זה, לא הביא את העדה הרלוונטית בעניין זה וכך גם לא הציג כל אסמכתה שיש בה לתמוך בגרסתו, לא מצאתי לתת אמון בטענתו כי הקשר נגדע לטובת שלום בית עם הנתבעת.
התנהגות הצדדים קודם לכריתת ההסכם
בהמשך ישיר לפרק הקודם, הרי התנהלות הצדדים קודם לכריתת ההסכם, מעבר שיש בה ללמדני על גמירות דעתו של התובע, יש בה ללמד על נסיבות עריכת ההסכם, הבנת הצדדים את משמעויותיו ורצונם האמיתי והדברים חשובים בזיקה לעילות התביעה לביטול ההסכם מחמת עושק, טעות והטעיה. בסיכומיו זנח התובע את עילת “עושק” ולמעשה עיקר טענתו בסיכומיו כי הפגמים שנפלו בכריתת ההסכם הם בגמירות הדעת ובחוסר תום הלב של הנתבעת כשהוא מפנה לעניין זה לסעיף 12 לחוק החוזים. התובע למעשה מכוון להטעיה ולמצגי שווא מצדה של הנתבעת בטענותיו לחוסר תום לבה הן לפני והן אחרי כריתת ההסכם.
בין היתר נטען כי ההסכם נחתם תחת לחץ ואיומים ואולם כאמור חלק מהטענות נזנחו בסיכומים ועל אף זאת מצאתי להתייחס לאמור ובקצרה. התובע בתצהירו העיד כי חשש מביושו בקהילה ומיישום האיום של הנתבעת באשר לריחוק וניכור ילדיו. עם זאת בעדותו מאשר הוא כי ידע הבין והסכים להוראות ההסכם באשר היה מעוניין בשלום הבית:
” עו”ד …. : ז”א, אתה חתמת ברצון טוב, בלי איומים, בלי לחץ, על ההסכם, ואישרת אותו בבית המשפט, בלי לחץ, בלי איומים.
העד, מר …..: בראש שקט אפילו.
עו”ד …. : בראש שקט לגמרי.
העד, מר …: כן, כי אני חשבתי שזה הסכם שלום בית, וכל החיים שלי הולכים להשתנות עכשיו לטובה.
[…]
עו”ד ז…. : אז תראה, בסעיף 30 לכתב התביעה, אתה כותב “לחץ שהופעל עליך, חשש מניקור בקהילה”, אתה חתמת פשוט, איימו עליך, אז זה לא נכון מה שכתבת? 30-31, זה לא נכון. מה שאתה אומר עכשיו זה הפוך ממה שאתה כתבת גם בתצהיר וגם בתביעה. אז איך נוכל להאמין לך שמה שאתה אומר זה נכון, אם פה אתה אומר דברים הפוכים ממה שאמרת בתביעה?
כב’ הש’ אקוקה: אדוני צריך את השאלה עוד פעם?
עו”ד … : הבנת את השאלה שלי?
העד, מר ….: בוא תשאל שוב.
עו”ד … : אתה הרגע אתה הוזהרת לומר את האמת בעדות שלך,
העד, מר ..: אם אני מבין נכון את השאלה, אז אני אענה מה שהבנתי.
עו”ד … : שאלה נורא פשוטה. אמרת שחתמת בונה פידה, והכל היה בסדר, ברצון טוב, וגם אמרת לבית המשפט שלא הופעל עליך לא איום ולא לחץ. וכל זה בניגוד מוחלט לסעיף 30 ו-31 לכתב התביעה, ו-32, כשאתה מתאר איומים ולחצים. אז תסביר לי את ההבדל בין העדות לבין,
כב’ הש’ אקוקה: תסביר את ההבדל בין מה שאמרת לי באולם בזמן אישור ההסכם, לבין מה שאתה כותב בתצהיר. זה מה שהוא שאל אותך.
עו”ד …. : בתביעה או בתצהיר.
העד, מר ….: בתביעה, זה מה שהעו”ד אמר לי להגיד.
עו”ד … : או-קיי, אז שוב פעם עו”ד?
העד, מר ..: כן. אז לא, מאיפה אני אגיד את הדברים האלה? אני לא עו”ד,”
(שורות 25-30 עמוד 25 ושורות 1-20 עמוד 26 לפרוטוקול מיום 14.1.2024)
יש עוד לציין ולהפנות לעדותו של התובע באשר נשאל על ידי בית המשפט לאיומים שהפנתה אליו הנתבעת קודם לעריכת ההסכם על מנת להשיג את חתימתו על ההסכם על פי התנאים, שלטענתו היא הכתיבה, אולם התקשה התובע להשיב וניסה ליתן הסברים שיש לומר נשמעו מגומגמים ומהוססים:
” כב’ הש’ אקוקה: לפני ההסכם. שאלתי אותך את כל השאלות לפני ההסכם. מה היא מאשימה אותך לפני ההסכם? כשאתם עושים את ההסכם הזה, האם יש האשמות על בגידה? האם יש האשמות על המערכת יחסים הזוגית ביניכם?
העד, מר …. סמוך כאילו לחתימה של הסכם?
כב’ הש’ אקוקה: אתה תגיד לי.
העד, מר …: אם את אומרת שנים לפני שניסינו,
כב’ הש’ אקוקה: סעיף 26 לתצהיר שלך.
העד, מר …: כן, זה כאילו בתקופה שכבר זה, שהיינו במעמד של עו”ד, בתקופה הזאת האחרונה כאילו.
כב’ הש’ אקוקה: או-קיי, אבל אתה אומר שכשאתם הולכים לעו”ד זה השבוע הורוד, שהכל טוב. אז מה היא מאיימת עליך? מתי היא מאיימת עליך? זוכר אדוני? אנחנו מחכים .זוכר? זוכר מתי היא מאיימת עליך?
העד, מר …: לא בטוח שזה, כן בעצם כן, זה לפי מה שאני הבנתי זה היה בתור איום כזה, כן.
כב’ הש’ אקוקה: שאלתי מתי.
העד, מר …: כשחתמנו על ההסכם.
כב’ הש’ אקוקה: אבל זה בשבוע שהכל טוב ביניכם.
העד, מר …: נכון, אבל זה אחרי שחתמנו אז באמת היא הראתה, שאני בדיעבד אני מבין, שבשביל להגיע למעמד חתימה פה בבית המשפט, היא עשתה את הכל ורוד.
כב’ הש’ אקוקה: מתי היא מאיימת עליך? כשאתה כותב פה ‘היא איימה עליי שהיא תוציא דיברתי, לא חתמתי את זה מרצון חופשי כי היא איימה עליי’. מתי היא איימה עליך?
העד, מר …: באותו ערב לפני שהלכנו לעו”ד.
כב’ הש’ אקוקה: בסדר, וכשאתה אומר סעיף קודם לכן ‘לא הייתי במצב נפשי של הבנה על מה אני חותם’. באיזה מצב נפשי היית? ולמה לא היית במצב נפשי להבין על מה אתה חותם?
העד, מר ..: ככה קרה, ככה יצא, זה לא,
כב’ הש’ אקוקה: מה זה אומר? איזה מצב נפשי היית? תתאר לי.
העד, מר .. אני אומר שלא ידעתי להאמין לה, לא להאמין לה, מה קורה, מה עם מה, בלבלה אותי לגמרי, לא הבנתי מה הולך לקרות, מה את רוצה.”
(ראו שורות 1-30 עמוד 53 לפרוטוקול מיום 14.1.2024).
חוק החוזים קובע עילות בגינן בית המשפט רשאי להורות על ביטול החוזה או לקבוע כי הוא בטל ולענייננו, סעיף 14 לחוק החוזים מתייחס למי שכרת הסכם מחמת טעות:
” (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.
(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.
(ג) טעות אינה עילה לביטול החוזה לפי סעיף זה, אם ניתן לקיים את החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן.
(ד) “טעות”, לענין סעיף זה וסעיף 15 – בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה.”
סעיף 15 לחוק החוזים דן בהתקשרות מחמת הטעיה:
“מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, “הטעיה” – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן.”
על התובע, במסגרת תביעתו לפי סעיף 14 וסעיף 15 לחוק החוזים להוכיח מספר יסודות – טעות, הטעיה וקשר סיבתי, כאשר לעניין הקשר הסיבתי מדובר בהוכחה כפולה הקושרת את מצג השווא לטעות ואת הטעות להתקשרות בהסכם ראו ע”א 2469/06 סויסה נ’ חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע”מ, פורסם במאגרים משפטיים, 14.08.2008; ת”א (תל אביב-יפו) 28598-01-13 אדוין טיש נ’ אורי יוגב,פורסם במאגרים משפטיים, 13.03.2016, פסקה 68 שם נקבע עוד :
“המבחן לבחינת הקשר הוא מבחן סובייקטיבי – כאשר על התובע הטוען לכך להוכיח כי לו היה יודע את העובדות לאשורן, הוא לא היה מתקשר בהסכם (פס”ד סויסה בס’ 9 ושלו בעמ’ 314).
69. קיומו של קשר סיבתי בין הטעות ביחס למצג מסוים לבין ההתקשרות בחוזה נשלל בדרך כלל – במקרה כמו המקרה דנן – כאשר התובע לא עמד על הכללתו של מצג זה כמצג חוזי. כפי שהובהר, אילו היה מדובר במצגים שהתובע התבסס עליהם לצורך ההתקשרות – חזקה עליו כי היה דורש כי הם ייכללו במסגרת ההסכם כחלק מהמצגים ההסכמיים.”
התובע בכתב התביעה וכך גם בעדותו מלין על הנתבעת כי זממה לנשלו מכלל הרכוש לרבות הרכוש המשותף ומסביר כי הקשר בינו ובין אותה אישה זרה הייתה תכנית של הנתבעת. טענות אלו הועלו בעלמא, לא הוכחו כלל וכלל ואותה אישה זרה אף לא הוזמנה לעדות.
בתצהירו התובע לא הסביר הנסיבות בהן הכיר את אותה אישה זרה אלא טען בקצרה כי היא פנתה אליו לקבלת עזרה (סעיף 8 לתצהירו) ללא שהסביר מהי אותה עזרה שנתבקשה ממנו ומדוע תמימותו היא שהביאה להסכמה. האם מדובר היה בעזרה שאין נהוג לבקש מגבר זר, נשוי? טען התובע ואישר כי המשיך לשמור על קשר עם אותה אישה אך לא הציג כל הודעה המפרטת את טיבו של אותו קשר.
בחקירתו נשאל ארוכות באשר לטיב מערכת היחסים עם אותה אישה זרה, כיצד נוצרה, איך התפתחה ומתי הסתיים קשר זה ואולם כל תשובותיו היו ניסיון להתחמק ממתן תשובות ברורות מתוך הבנה של משמעות הודאתו בקשר הרומנטי שניהל עם אישה מחוץ לנישואין. ממילא הכחשה זו מנוגדת להוראות ההסכם שלשיטתו נועד לפייס את האישה ולהביא לשלום בית.
מה גם שתשובותיו מנוגדות לתצהירו באשר לאופן שנוצרה ההיכרות עם אותה אישה זרה (בתחילת שנת 2022) וכי העזרה ניתנה רק לאחר מכן במהלך חודשים מרץ או אפריל:
” כב’ הש’ אקוקה: איך התוודעת לדבר הזה? סליחה שאני מתערבת אדוני, אבל איך התוודעת לרמת ניקיון ולאיכות חיים שלה בבית?
העד, מר … היא קראה לי אליה הביתה.
כב’ הש’ אקוקה: היית אצלה בבית?
העד, מר …: כן, הייתי אצלה בבית אולי בחודש מרץ, משהו כזה.
[…]
העד, מר …: לא ישר הגעתי אליה הביתה. הקשר התחיל בערך בינואר 2022,
כב’ הש’ אקוקה: אתה תגיד לי תאריכים, אני לא הייתי שם.
העד, מר …: 2022, אז זה התחיל מתוך קבוצת וואטסאפ שהיינו ביחד, בכלל לא מכיר אותה, לא יודע מה היא רוצה. אני לא רוצה שום קשר, אני מתכתב שמה כל מיני עניינים שאני חושב שהם נכונים בקבוצה, ואז אנשים מזדהים איתך, לא מזדהים איתך, את יודעת כאילו. אז היא קפצה וכאילו בלי שום ניסיון ליצור קשר, פרטים ודברים כאלה, היא התחילה לדבר על הנושאים שאני כתבתי. אז כן, אז ראינו שאנחנו די באותו ראש, זה המשיך והמשיך הרבה זמן, חודש-חודשיים ככה, כן? ואז באותו זמן, בדיוק אותה אישה התגרשה. והיא מטבע הדברים מחפשת שוב קשר חדש, וזהו, אז היא התחילה להתעניין על החיים הפרטיים שלי.
כב’ הש’ אקוקה: ושיתפת אותה?
העד, מר ….. ושיתפתי אותה, כן. זהו, לא מעבר לזה.
עו”ד …… וכמה פעמים היית אצלה בבית?
העד, מר ….: בערך, 3 פעמים בערך.
עו”ד … : וזה נכון שהיו ביניכם התכתבויות? גם בלילות, היית שולח, היית מקבל הודעה, שולח הודעות, נכון?
העד, מר …: פחות, כי בזמנו לא היה לי סמארטפון, לא היה לי טלפון כזה, היה לי טלפון חצי כשר כזה.
כב’ הש’ אקוקה: מה זה אומר חצי כשר למי שלא מבין?
העד, מר ….: זה אומר שאין לו מערכת הפעלה של אנדרואיד. זה רק טלפון פשוט עם הודעות אסמס, זה הכל.
כב’ הש’ אקוקה: או-קיי, אפשר להתכתב בלילה, הודעות אס אם אס בלילה?
העד, מר …: כן אבל גם האישה בבית בלילה.
כב’ הש’ אקוקה: בסדר, אבל היו הודעות כאלה? הוא שאל אותך אם היו הודעות בלילה?
העד, מר …: לא ממש בלילה. בערבים מדי פעם.
(ראו שורות 3-7 עמוד 15 ובהמשך שורות 4-29 עמוד 17 לפרוטוקול מיום 14.1.2024)
עדותו זו כאמור מנוגדת לתצהירו של התובע ומנסה להרחיק אותו מהאירועים והמשבר במערכת היחסים עם הנתבעת ולגמד את חלקו שכן אחרת, מתמוטטת כל הטענה של התובע למצג שווא מצד הנתבעת.
התובע ביקשה להותיר את מערכת היחסים עם אותה אישה זרה תחת ערפל ועם זאת הודה הוא לבסוף כי היא הייתה מעוניינת בקשר רציני עמו לאחר גירושיה (שורות 23-27 עמוד 20 לפרוטוקול מיום 14.1.2024). ויש להניח כי רצון זה היה מבוסס על קשר שהתפתח עם התובע ורצון להעמיקו.
התובע כאמור לא הציג כל אסמכתה התומכת בגרסתו באשר להעדר קשר רומנטי עם אותה אישה זרה וכפי שהנתבעת ייחסה לו בטענותיה וכך גם דחה כל אפשרות להבאת ראיות לתמוך בגרסתו:
” כב’ הש’ אקוקה: אתה יכול להראות לי הודעות ביניכם? למה לא?
העד, מר ….: זה טלפון אחר ממה שהיה לי אז, הטלפון ההוא הלך. טלפון פשוט שהיה לי זמנית. החלפת, טלפון ואין בו שום הודעות.
כב’ הש’ אקוקה: מתי החלפת טלפון?
העד, מר …. זה טלפון, לפני חצי שנה בערך. משהו כזה.
כב’ הש’ אקוקה: לפני חצי שנה?
העד, מר … בערך.
כב’ הש’ אקוקה: אבל כשהגשת את התביעה, היה לך עדיין את הטלפון ההוא, נכון?
העד, מר …: זה טלפון שבעיקר את ההודעות נכנסות נעשות לך עבודה בעבודה, עם וואטסאפ של המחשב, זה לא נעשו שיחות דרך,
כב’ הש’ אקוקה: וואטספ של העבודה נעשו שיחות? או-קיי, זה וואטסאפ שיש לו גיבוי? אם אני רוצה לראות הודעות וואטסאפ, אפשר להראות לי על מה התכתבתם?
עו”ד … : מספיק את השעות שהם דיברו.
כב’ הש’ אקוקה: יכול להיות, אני שואלת אם יש לו את ההודעות, כדי לראות שהם באמת דיברו על עניינים של הקבוצה.
העד, מר ..: אני חושב שצריך לעשות גיבוי, לא עשיתי גיבוי.
כב’ הש’ אקוקה: לא עשית.”
(שורות 5-21 עמוד 19 לפרוטוקול מיום 14.1.2024)
ובהמשך:
“עו”ד .. : אתה תסכים שנוציא תדפיס לראות את הזמן שדיברת עם הטלפון של אותה אישה? את הזמנים ושעות ומועדים, יש הסכמה לזה?
העד, מר …: לא.
כב’ הש’ אקוקה: למה לא?
העד, מר …: כי אני לא מוכן לערב פרטים אישיים בכל זה.”
(שורות 12-16 עמוד 20 לפרוטוקול מיום 14.1.2024)
גרסתו של התובע, לפיה ההיכרות נוצרה בשל תכנית הנתבעת לנשלו מרכושו, כוללת סתירה בתוכה שכן מחד טוען שההיכרות עם אותה אישה זרה – היכרות שהחלה בתחילת שנת 2022 – היא חלק מתכנית גדולה יותר של הנתבעת אולם באותה נשימה טען כי האישה גילתה על הקשר הזה רק ביום 23.4.2022 עת מצאה את חליפת ההודעות בינו ובין אותה אישה. יש להניח שהמשבר שנוצר הוא בגין תוכן ההודעות ועל כך יש ללמדני שהעדר הבאת ההודעות לעיוני משמעה אי רצונו של התובע לחשוף את תוכנן וכי יש ממש בטענות האישה באשר לשבר הגדול באמון שנתנה בתובע.
בין היתר טען התובע כי הנתבעת פעלה מתוך כוונת מכוון ובחוסר תום לב על מנת להביאו להסכים להוראות ההסכם כפי שקיבל תוקף של פסק דין. כך טען ובאופן לא מרומז כי הנתבעת היא זו שהביאה לכך שאותה אישה זרה יצרה עמו קשר. התובע בטענות אלו מבקש להרחיק את עצמו מהתנהלותו, מעשיו ודבר הבגידה שכלל לא הוכחשו ולהטיל את האחריות על פירוק התא המשפחתי על הנתבעת לבדה. אף לו היו נכונים הדברים, שלא הוכחו, באשר לפניה של אותה אישה אל התובע, הרי לאחר אותה פניה, הבחירה של התובע האם לפתח עמה קשר רומנטי, להעמיק את הקשר ולהמשיך עמו היא באחריותו בלבד.
כך למשל התובע טוען כי לא הצליחה הנתבעת להוכיח כי לא ניתק את הקשר עם האישה הזרה (ראו סעיף 24 לסיכומים) ואולם התובע עצמו אינו מכחיש את הקשר עם אותה אישה, את היחסים שרקם איתה ואת שימורו של הקשר על אף הצגת הרצון מול הנתבעת לטובת שלום בית. הנטל להוכיח את כל אלו על התובע והוא לא עמד בנטל.
התובע אף ניסה לצייר את הנתבעת כמי שפעלה מאחורי גבו על מנת להוציא כספים ולפדות כספים מקופת הפנסיה שלו (ראו סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית) אולם אישר כי כספים שהועברו להוריה היו לטובת החזר הלוואה, הגם שביקש להוסיף שהדבר לא היה בידיעתו קודם לפעולת השבת כספי ההלוואה (ראו עמוד 48 לפרוטוקול מיום 14.1.2024) וכך גם אישר כי את כספי הפנסיה משך לאחר החתימה על ההסכם ולאחר הפרידה, רק בחודש 09/2022, בהרשאה טלפונית, לטובת סילוק יתרת חובה בחשבון הבנק המשותף (ראו עמוד 49 לפרוטוקול מיום 14.1.2024).
התנהלות הצדדים לאחר אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין
סעיף 39 לחוק החוזים קובע כי “בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב והוא הדין לגבי השימוש הנובעת מחוזה”. כאמור תום הלב נבחן גם באופן שבו הצדדים מבצעים את ההסכם כאשר בענייננו, נטען על ידי התובע כי פעולותיה של הנתבעת לאחר כריתת ההסכם מלמדות על העדר תום לבה.
לטענת התובע, הנתבעת לא המתינה מיום שניתן להסכם תוקף של פסק דין על מנת להוציא תכניתה לפועל וכבר ביום למחרת דרשה ממנו לעזוב את דירת המגורים אליה לא שב. עם זאת, התנהלות הצדדים מלמדת כי הנתבעת דווקא ביקשה לפעול על פי הוראות ההסכם לטובת שלום בית ופנתה עם התובע ליעוץ זוגי ללא דיחוי. מעדותה של הנתבעת למדתי כי מטרת ההסכם מבחינתה הייתה להבטיח את הישארותו של התובע, אשר הייתה לו כוונה להיפרד ממנה לטובת אישה אחרת, ולהבטיח את שלמות התא המשפחתי:
” עו”ד ..: תקשיבי עד סוף לשאלה שלי. עכשיו תסבירי לי, אם את הולכת לשלום בית, מה זה היה משנה, ולמה היה חשוב לך כל כך, בין ה-18 לבין ה-20 לחודש, להוסיף סעיף שבו אחרי שאת קיבלת את הדירה, הוא ממשיך לשלם את המשכנתא?
העדה, גב’ …: זה לא היה לי חשוב, כמו שזה היה לי חשוב יותר שהיה לי תקווה שהוא יהיה איתנו. וזה אתם לא מבינים, ואתם גם לא תבינו, כי אתם לא חייתם 20 שנה במכות, ובביזיון ובהתעללות.
כב’ הש’ אקוקה: מה רצית להשיג בהסכם?
העדה, גב’ …: אני רציתי שיהיה לי ביטחון, שהוא יהיה איתי. הוא רצה לעזוב אותי בשביל אישה אחרת.
כב’ הש’ אקוקה: ההסכם הזה נועד לתת לך ביטחון?
העדה, גב’ ….: גם ביטחון וגם להרגיש שהוא רוצה להיות איתי. הוא לא שכב איתי המון שנים, ופתאום הוא נכנסתי לי לחדר ומבטיח לי הבטחות, ואני מאמינה לו. והוא שיקר אותי. הוא שיקר אותי בהכול. הוא לא הלך לעבודה, הוא לא היה בשיעורי תורה, אני מגלה שהוא הולך אליה. איך אני אאמין לו?
כב’ הש’ אקוקה: אז ההסכם הזה בעצם נועד מה? איך הוא ייתן לך ביטחון?
העדה, גב’ …: איך זה ייתן לי ביטחון? שהוא יבין שהוא צריך לחזור בתשובה, שהוא צריך להבין שהוא צריך להיות עם המשפחה שלו, עם הילדים שלו.”
(שורות 9-27 עמוד 83 לפרוטוקול מיום 14.1.2024).
נטענו טענות על ידי התובע באשר להיכרות המוקדמת בין הנתבעת ובין היועץ הזוגי בהיותו בעלה של חברתה ואולם לא שמעתי טענות לפיהן לא היה מקובל על התובע אותו יועץ זוגי או כי ביקש יועץ זוגי אחר. למעשה השלים התובע עם היעוץ הזוגי דנן והוא שיתף בחדר היועץ הזוגי בדברים אשר בעקבות זאת שוב נשבר האמון בינו ובין הנתבעת. יש לציין בהקשר זה כי התובע לא ביקש לזמן את היועץ הזוגי.
מכלל העדויות מצטיירת דווקא התמונה כי התובע היה מודע להוראות ההסכם, לתנאיו, לנסיבות שהובילו להוראותיו והסכים עמם כשכוונתו להמשיך ולחיות עם הנתבעת אולם לא הוכח כי הייתה לו כוונה לשלום בית וכי פעל לטובת השגת שלום הבית עם הנתבעת.
העובדה שהנתבעת ביקשה מהתובע, כבר ביום למחרת שניתן להסכם תוקף של פסק דין, לעזוב את דירת המגורים, מלמדת על המשבר הגדול שבין השניים ואולם שלא כפי שהתובע מבקש להציג זאת, לא ראיתי בנתבעת כמי שנהגה בחוסר תום לב עם התובע.
הנתבעת העידה בחקירתה כי מיד לאחר שניתן תוקף של פסק דין להסכמות ביניהם קיים התובע קשר עם אותה אישה זרה (עמוד 84 לפרוטוקול מיום 14.1.2024) ונוכח זאת פעלה הנתבעת באופן מידי לטובת שיקום הקשר באמצעות יעוץ זוגי (בהמשך בעמוד 85 לפרוטוקול). בהמשך העידה הנתבעת כי בשל הויכוח שפרץ בין השניים בתום הפגישה אצל הרב …., אותו יועץ זוגי, החלה גם אלימות כלפיה כשהתובע זורק עליה חפצים ובשל החשש מהתדרדרות המצב, ביקשה ממנו שיעזוב (עמוד 86 לפרוטוקול מיום 14.1.2024).
בתום שמיעת העדויות השתכנעתי כי ההסכם הוא תולדה של מערכת יחסים מורכבת בין השניים, כזו שידעה משברים רבים כשהאחרון הוא בשל הקשר שניהל התובע עם אישה זרה מחוץ לנישואין. על המשמעות העמוקה שנתן התובע לקשר עם אותה אישה זרה והרגש שפיתח כלפיה למדה הנתבעת לאחר החתימה על ההסכם והמשבר אך העמיק והניסיון לשלום בית נכשל כך שלא השתכנעתי כי לתובע עצמו הייתה כוונה אמיתית לשלום בית. התובע אמנם העיד כי רצה לשמר את הקשר הזוגי עם הנתבעת וכי אהב אותה, על כן ערך את ההסכם, אולם מעשיו דווקא לאחר ההסכם מלמדים כי השלים עם הפרידה באופן מידי ולא פעל על מנת לפייס את הנתבעת ברגע כאבה על גילוי דבר אהבתו של התובע לאותה אישה זרה והתנהגותו האלימה כלפיה לא השתנתה.
התובע כאמור עזב את דירת המגורים ועבר לבית אמו. הודעת הפרידה הכתובה נשלחה על ידי הנתבעת רק ביום 6.6.2024 ועל אף עדותו בעמוד 38 לפרוטוקול מיום 14.1.2024, לא מצאתי כי פעל התובע על מנת לפייס את הנתבעת. במסגרת אותה הודעה שנשלחה לתובע על ידי בא כוחה, נתבקש התובע להשלים את הוראות ההסכם הן לעניין העברת זכויות הבעלות בדירה על שם הנתבעת והן בדבר תשלום דמי המזונות הקובעים בהסכם. עוד חתם התובע ביום 7.6.2022 על שטרות מכר בצד בקשה לרישום הערת אזהרה ויפוי כוח בלתי חוזר לטובת העברת דירת המגורים על שם הנתבעת.
לטענת התובע לנתבעת לא הייתה כל כוונה לחזק את הקשר בין השניים ולקדם שלום בית ואולם דווקא מנסיבות עריכת ההסכם ולאחר ששמעתי את העדויות, שוכנעתי כי דווקא הנתבעת היא זו שהאמינה כי ההסכם יביא את התובע לרצות את חיזוק הקשר ולהשלים עמה אולם פגיעתה הייתה כה עמוקה והעמיקה לאחר החתימה על ההסכם עת הבינה את משמעות הקשר של התובע עם אותה אישה עד כדי הבנה כי גם בהוראות ההסכם אין כדי לקדם שלום בית.
העדים מטעם התובע
הנתבעת כאמור טענה כי מערכת היחסים בין השניים ידעה משברים והיא האשימה את התובע כמי שנהג באלימות כלפיה לרבות אלימות פיסית. כך תיארה בתצהירה אירוע אלימות קשה משנת 2013 שבעקבותיו גם הוגשה תלונה במשטרה ונמסרה עדותה. לנתבעת כאמור היו טענות בדבר אירועי אלימות נוספים (כך למשל אירוע משנת 2019) אותם הכחיש התובע.
על מנת להפריך את גרסתה של הנתבעת, הובא לעדות מר … (להלן: “מר ….) מי שנטען כי הוא חבר של המשפחה , אשר הנתבעת התוודתה בפניו באשר למערכת היחסים הטובה שלה עם התובע.
העד העיד כי הוא בעברו עבד כשותף עם הדוד של התובע ואולם השותפות התפרקה לפני כעשור (ראו שורות 33-34 עמוד 6 לפרוטוקול מיום 14.1.2024). עוד העיד העד כי הנתבעת עבדה אצלו בשנים 2009 או 2010, למיטב זכרונו (שורה 10-11 עמוד 7 לפרוטוקול מיום 14.1.2024). עוד ביקש העד למסור כי פגש את הנתבעת במהלך ימי השבעה לאחר פטירת הסבתא של התובע ושם זו סיפרה לו על הקשר הטוב עם בעלה ולטענתו לא נטען דבר באשר לאירועי אלימות (שורות 24-26 עמוד 7 לפרוטוקול מיום 14.1.2024).
מעבר לעדות זו, העידה אמנם גם אמו של התובע ואולם התובע לא בחר להביא עדים נוספים שקרבתם לבני המשפחה ובפרט לנתבעת עצמה יש בהם כדי לחזק את אמינות גרסתו של התובע באשר להעדר אירועי אלימות מצידו. לא מצאתי לתת אמון בגרסתו של העד באשר להעדר אירועי אלימות כלפי הנתבעת ובשל 3 טעמים עיקריים: העד אינו בעל היכרות קרובה ומעמיקה עם הנתבעת, כזו אשר יכולה ללמד על היותו איש סודה ודווקא נוכח זאת שהובא עד מרוחק על פני עדים אחרים מקורבים יותר, חברים קרובים או בני משפחה נוספים יש בה כדי להצביע ע העדר יכולת להפריך טענות הנתבעת; עדותו של העד מנוגדת לגרסת יתר העדים והראיות שהוצגו לפני בהתייחס לאירועי אלימות כלפי הנתבעת;עדותו של העד באשר למערכת היחסים הטובה של הנתבעת עם התובע מנוגדת לעדותו של התובע בעצמו כי היחסים בינו ובין הנתבעת במהלך נישואיהם ובמשך מספר שנים קודם לפרידה לא היו טובים ואף לא קיימו יחסי אישות (סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית של התובע וכן עמוד 21 לפרוטוקול מיום 14.1.2024 ).
הנתבעת כאמור הציגה את תיק החקירה שם מופיעה חקירת החשוד, חקירת אביה של הנתבעת כמי שהגיש את התלונה וחקירתה של הנתבעת עצמה. התובע בחקירתו מיום 10.03.2013 העיד כך:
“ת: אשתי החליקה על הקפה שנשפך ונפלה התחילה לבכות אמרתי לה תסתמי כי היא צעקה בקול רם תוך כדי שאני תופס לה את הפה משני צדי הלסת.
ש: למה שאשתך תטען כי איימת עליה כי תחתוך לה את הגרון ואתה מכחיש
ת: כי היא רצתה לעשות הכל שאני אצא מהבית.
ש: מדוע חנקת באותו ארוע?
ת: שתפסיק לצעוק אני אומר לך תפסתי לה את הלסת לא חנקתי אותה רציתי רק שתפסיק לצעוק כי הילדה נכנסה לפחדים
ש: האם אמרת לה אני אראה לך מה זה?
ת: יכול להיות
[…]
ש: מדוע אמרת לה אני אהרוג אותך בחוץ ליד כולם?
ת: להפחיד אותה קצת. ”
מכל האמור אני מסיקה שניים: ראשית, מדובר באירוע אלימות, כפי שטענה הנתבעת, כזה אשר הוביל להרחקתו של התובע מדירת המגורים והודאתו כאן בחקירתו בזמן אמת מנוגדת לגרסתו המאוחרת ולעדותו הן של התובע והן של העד מטעמו; כבר בשנת 2013 טען התובע כי האירוע הנטען על ידי הנתבעת והאשמה שלה כי הוא איים עליה שיחתוך לה את הגרון היא רק כדי “לעשות הכל שאני אצא מהבית” (ראו שורה 17 להודעת חשוד מיום 10.3.2013) ועל כן ככל שסבר כי כך נוהגת הנתבעת, הרי לא היה מקום כי זה ייתן בה אמון נוסף.
אמנם באשר להודעת חשוד משנת 2013 השיב התובע בחקירתו כי לא זוכר שמסר את הגרסה כפי שצוטטה לעיל ואולם נחזה כי התובע עתה בוחר בגרסה אשר לשיטתו יש בה לשרת את מטרתו ולהביא לביטול ההסכם.
מטעם התובע העידה גם אמו ומעדותה עולה כי במהלך שנות הנישואים של התובע והנתבעת ידעה על תלונות באשר לאלימות של התובע כלפי הנתבעת. כך העידה כי מספר פעמים אך נקראה על ידי הוריה להתערב (ראו עמודים 58-59 לפרוטוקול מיום 14.1.2024).
עדותה של האם דווקא תומכת בגרסתה של הנתבעת באשר לנסיבות הפרידה לאחר החתימה על ההסכם ואישור ההסכם בבית המשפט מתוך רצון של הנתבעת להמשיך ולנסות לשקם את היחסים על אף אותו משבר אמון ובקשתה כי התובע יעבור לבית אמו. אישרה האם כי הנתבעת היא זו אשר הודיעה לה שהתובע יגיע לשהות אצלה לתקופת מה ולא כפרידה סופית בין השניים:
” העדה, גב’ …: עוד לפני ש… בא אלי, ….התקשרה אלי, ‘הוא בא לכמה זמן’.
כב’ הש’ אקוקה: היא התקשרה אלייך לפני שהוא הודיע לך?
העדה, גב’ …: היא התקשרה,
כב’ הש’ אקוקה: מה היא אמרה לך?
העדה, גב’ …: ואני לא ידעתי כלום, אני הייתי בעבודה.
כב’ הש’ אקוקה: מה היא אמרה לך?
העדה, גב’ …: היא אמרה ‘… בא אליכם הביתה, ולכמה זמן זה, אנחנו נסדר עניינים’, לא יודעת, משהו, דבר כזה.”
(ראו שורות 31-34 עמוד 59 ושורות 1-4 עמוד 60 לפרוטוקול 14.1.2024).
העידה האם כי הפרידה הייתה אירוע זמני וכך הציגו לה את הדברים הצדדים (עמוד 62 לפרוטוקול הדיון מיום 14.1.2024) אולם על אף האמור ועל אף כל הנטען בעדותה, כל האמירות באשר לרצונו של בנה לפייס את הנתבעת ולשקם את “הבית” לא נעשה בעניין זה דבר והדברים נותרו כאמירות בלבד.
תנאי ההסכם בלתי סבירים
חלק מטענותיו של התובע, עדותו וכך גם בסיכומים, נסבו סביב טענתו כי הוראות ההסכם מקפחות וכי רצונו להגיע להסדר מאוזן. מעבר לכך שהבהרתי כבר כי בית המשפט אינו עורך הסכמים במקום הצדדים, הרי גם בית המשפט מוגבל בהתערבות בחופש החוזים של הצדדים. התערבות זו מוגבלת לעילות הקבועות בחוק וכך גם בית המשפט אינו בודק את “כדאיות העסקה”. סבירות תנאי ההסכם והאם אלו חורגות מהמקובל בצורה בלתי סבירה נבחנים בזיקה להוראת סעיף 18 לחוק החוזים הקובעת כי ” מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה”.
הוראת סעיף 18 מצביעה על 3 מבחנים שנדרשים להתקיים לטובת ביטול הסכם והם כוללים ניצול מצוקת המתקשר, כי למתקשר חולשה שכלית, גופנית או חוסר ניסיון והתנאי הנוסף הוא כי תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל. כאמור לא מצאתי כי התובע היה במצוקה או בחולשה שכן אי רצונו לשקם את המערכת הזוגית בה היה מצוי עם הנתבעת אינה מלמדת על חולשה או מצוקה. ממילא לא הוכחה כל חולשה או מצוקה מצד הנתבע. מעבר לכך גם לא מצאתי מקום להתערב בהוראות ההסכם באשר לתנאיו שכן אלו אינם חורגים מהמקובל באופן בלתי סביר.
אמנם ההסכם מתייחס לזכויות הבעלות בדיקת המגורים ועם זאת ההסכם מתייחס גם לנכסים נוספים צבורים של הצדדים, חשבונות בנק חסכונות והתחייבויות ובאשר לחלק מאלו, נקבע כי ישנה הפרדה רכושית. לא נטען באשר ליתר הנכסים דנן.
כך גם ניסה התובע להצביע כי שיעורי המזונות הפסוקים גבוהים וחורגים מהמקובל ואולם שעה שלא נערך בירור באשר לצרכי הקטינים, היקף הוצאות וצרכיהם של הצדדים, לא ניתן לקבוע כי בנסיבות העניין כי חיובי המזונות חורגים מהמקובל באופן בלתי סביר. במעמד הדיון אשר נועד ליתן תוקף של פסק דין להוראות ההסכם, ועל מנת לוודא יכולת עמידה של התובע בחיובי המזונות, נשאל הוא באשר לגובה הכנסתו. לא נטען ביחס לאמור דבר וממילא לא נדרש להוכיח אולם נחזה כי אין מחלוקת כי הנתבעת אינה עובדת כאשר התובע, לעומת זאת, בחקירתו מיום 14.1.2024 אישר כי הכנסתו כיום (כ – 17,000 ₪) עולה על הכנסתו מהעבר (אז כ – 14,000 ₪) ונכון ליום אישור ההסכם ולמעשה כי חיובי המזונות הם רק בעבור 3 קטינים באשר אחד מארבעת ילדיהם כבר בגיר וכי למעשה גם החיובים עבור הגדולה מבין השלושה עתידים לרדת לפחות לשיעור של שליש כך שחיובי המזונות יעמוד על סך של 7,000 ₪ לחודש במקום סך של 9,000 ₪ לחודש (לא כולל מדור).
עוד יש לציין כי חלוקת זמני השהות עם הקטינים היא חלק מהותי שיש לתת לו דגש והתובע, אף לו סבר שיש להתערב בחיובים, מתעלם בסיכומיו מהאמור. הן לפי ההסכם והן לפי עדות הנתבעת, הקשר של האב עם הקטינים מצומצם וכך גם זמני השהות עמם (ראו למשל עדותה של התובעת בעמוד 81 לפרוטוקול מיום 14.1.2024).
בתום שמיעת העדויות למעשה כל טענות התובע נסמכות על עובדה נסיבתית אחת והיא מועד הפרידה הסמוך כל כך ליום אישור ההסכם ומתן תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט. סמיכות זו אינה יכולה להוות ראיה יחידה המצדיקה התערבות בית המשפט בהוראות ההסכם. כפי שהעידה הנתבעת, לו הייתה רוצה להסוות את חוסר תום לבה, היה עליה להמתין עד לבקשה לכניסת ההסכם לתוקף ואולם עדותה באשר לאירועים שלאחר אישור ההסכם אמינים ומקובלים עלי. כך גם לא מצאתי כי התובע עצמו ביקש את שלום הבית מאת הנתבעת ולמעשה השלים עם הפרידה עוד קודם שהנתבעת עצמה השלימה עמה.
לא מצאתי כי הצליח להצביע התובע על הטעיה מצדה של הנתבעת ועל חוסר תום לב בצורה קיצונית המצדיקה התערבות עד כדי ביטולו של ההסכם.
לסיכום
לאור כל האמור לעיל ובתום שמיעת העדויות לא מצאתי כי עמד התובע בנטל ההוכחה להצביע על עילות המצדיקות התערבות בהוראות ההסכם וביטולו. דין התביעה להידחות.
ההליך מוצה עד תום עת נשמעו עדויות והוגשו הסיכומים. על כן, ראוי כי יפסקו הוצאות הנתבעת בשל ניהול ההליך עד תומו. בשל תוצאות פסק הדין, אני מורה על חיובו של התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 35,000 ₪.
המזכירות תמציא נא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.
מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, י”ז סיוון תשפ”ד, 23 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
