בעניין תלה”מ 24497-01-24
ותלה”מ 56665-01/24
תובעת
ב.
נגד
נתבע
ב.
ובעניין תלה”מ 55140-01-24
תובעב.
נגד
נתבעתב.
פסק דין
עיקרו של פסק דין זה בתובענה שהוגשה על ידי האם (שתכונה להלן: “התובעת”/”האם”), להתיר לה לעבור מחוץ לישראל ביחד עם הקטינה, לתקופה של שנתיים, כשברקע תביעה נוספת לקביעת חיובי מזונות ותובענה של האב (שיכונה להלן: “הנתבע”/”האב”) לקבוע כי החזקת הקטינה תהיה בידו תוך קביעת חלוקת זמני השהות.
יש לציין כי הצדדים התרכזו בתובענות שהוגשו על ידי האם ואולם תביעת האב קשורה קשר ישיר בתביעת האם ומתבררת במאוחד. כך גם ממילא התסקיר של העו”ס לסדרי דין עוסק באשר להחזקת הקטינה וחלוקת זמני שהות.
רקע:
האב והאם, ילידי ……, נישאו בנשואים אזרחיים, ב….., בשנת 2012 ועלו לישראל בשנת 2013. הצדדים שניהם מחזיקים באזרחות … ו…… עם זאת יוער כי האם נוצריה, האב יהודי ובתם של הצדדים, שנולדה ביום 1.8.2020 והיא בעלת אזרחות ישראלית, חסרת דת.
האם בעלת תואר דוקטור בלימודים …… והיא עובדת כ…… האב ….במקצועו, בעל תואר שני ב…….
ביום 15.8.2023, לאחר שהצדדים נפרדו עת עזב האב את מקום המגורים המשותף ועוד בחודש ינואר 2023, פתח האב הליך יישוב סכסוך. הצדדים לא הגיעו להסכמות ובהידברות ביניהם עלתה בקשת האם להתיר לה לצאת מישראל ולעבור ל…….לתקופה של שנתיים, ביחד עם הבת הקטינה, לטובת לימודי פוסט דוקטורט. בהעדר הסכמה הוגשו תובענות, ראשית על ידי האם להעתקת מגורי הקטינה (באופן זמני) ,לאחר מכן על ידי האב להעברת החזקת הקטינה לידיו וקביעת זמני שהות חדשים ואחר כך הוגשה תביעת האם לפסיקת מזונות הקטינה.
ביום 10.1.2024 ניתן פסק דין להתרת נישואי הצדדים.
תביעת הגירה – תלה”מ 24497-01-24
האם בתביעתה מפרטת כי מאז לידת הקטינה היא הייתה ההורה המטפל העיקרי בקטינה.
מסבירה האם כי האב בעל נטיות להתפרצויות זעם ושינויים תכופים במצב רוחו, מאובחן עם ADHD וכי נוכח פגיעתו בתאונת דרכים והטיפולים שהוא נדרש להם, גם מעשן גראס רפואי מה שהביא גם להחמרה בהתנהגותו של האב כלפיה.
מסבירה האם כיצד התפתחה מבחינה מקצועית לאחר שהשלימה תואר ראשון ו…… והתקבלה בישראל ללימודי תואר שלישי ב…….. ובשנת 2022 קיבלה תואר דוקטור ב……..
מסבירה האם כי פנתה בשנתיים האחרונות בבקשות לקבלת מלגות ללימודי פוסט דוקטורט בחו”ל והכל בידיעת האב שאף תכנן עמה את המעבר לטובת השלמת הלימודים כאמור כאשר רק לאחר פרידתם של השניים, קיבלה האם את התשובה החיובית לקבלתה ללימודים ב……. מדגישה האם כי מדובר בפרק זמן של שנתיים בלבד שעתידים להתחיל בחודש 08/2024.
מסבירה האם כי מדובר בהמשך ישיר ללימודיה ובהזדמנות שלא תחזור כאשר גם העיתוי באשר לגיל הקטינה הוא אופטימלי, הלימודים בגן לעומת בית ספר נעשים בגמישות יותר וכי צפויה היא לשוב לישראל לקראת עלייתה של הקטינה לכיתה א’ שאז ממילא תשולב במסגרת חדשה.
מסבירה האם כי בדקה את מקום המגורים הצפוי ב….. וכך גם האפשרות לנהל קשרים חברתיים עם הקהילה ה….. שם.
האם מתארת את ההידברות בין השניים והתנגדותו של האב למעבר תוך שהוא מבקש לקבל את הקטינה לחזקתו בעוד התנהלותו מלמדת כי אינו מסוגל לכך ומתקשה להתמודד עם הקטינה והטיפול בה על כל הכרוך בכך.
עוד מדגישה האם כי מדובר בקטינה כבת 3 בעניינה מתקיימת “חזקת הגיל הרך” ובעניינו, לטענתה, לא קיימות סיבות משמעותיות ומיוחדות לסטות מחזקה זו.
כבר בכתב התביעה הציעה האם תכנית לשמירת קשר של הקטינה עם האב תוך שהאם גם הציעה תכנית שעלתה על הכתב בתסקיר וכפי שיפורט בהמשך.
בכתב הגנתו מסביר האב כי הצדדים עלו לישראל על מנת להשתקע בה ולגדל בה ילדים.
באשר לשימוש בגראס רפואי מסביר האב כי עושה באמור שימוש מידתי ואינו מעשן כשהבת באחריותו. מוסיף כי הוא דואג ומטפל בקטינה וכך היה גם כשהאם הייתה שקועה בלימודיה ובקריירה שלה.
האב מסביר כי עבר להתגורר בסמוך למקום מגוריה של האם על מנת להיות קרוב לבתו ואין לראות בסירובו לקבל את הנתק שמבקשת האם לכפות עליו כגישה תוקפנית.
ככל שמדובר “בתקופה של שנתיים בלבד” מציע האב כי האם תשאיר את הקטינה במשמורתו ותיסע לבדה. ממילא, כך מוסיף, האם לא הציגה כל נימוק מדוע הורותה גוברת על הורותו.
מדגיש האב כי הצדדים, בהסכמה, חולקים באחריות הורית משותפת ואת זמני השהות עם הקטינה כך שהקטינה בחזקתו פעמיים בשבוע וכל סופ”ש שני מיום שישי ועד מוצ”ש.
לסיכום מבהיר האב כי מתנגד למעבר הקטינה עם האם מחוץ לישראל ומחשש לנתק הקטינה, שמעבר זה יביא.
תביעה לקביעת החזקת הקטינה בידי האב וחלוקת זמני שהות – תלה”מ 55140-01-24
תביעת האב להעברת החזקת הקטינה לידיו הוגשה ברקע תביעתה של האם להגר עם הקטינה, לתקופה של שנתיים.
בתביעתו מסביר האב עד כמה הגירת הקטינה מחוץ לישראל מסכנת את טובתה, את הקשר שלה עם אביה ועם משפחת המוצא שלו, עם סביבתה ועם חבריה.
לטענת האב טובתה של הקטינה מחייב הותרתה בישראל ועל כן יש לקבוע כי החזקת הקטינה תהיה בידי התובע ובהתאמה לכך לקבוע זמני שהות הקטינה אצל כל אחד מההורים.
האם בפתח כתב ההגנה מדגישה כי אינה חולקת על חשיבות הקשר של האב עם הקטינה אולם נימוקיה הובאו בפירוט ובהרחבה בכתב תביעתה לשינוי מקום מגורים באופן זמני ועל כן לא אחזור על כל נימוקיה כאן.
תביעה לחיוב במזונות הקטינה – תלה”מ 56665-01-24
האם בתביעתה ביקשה לחייב את האב במזונות הקטינה ובמדורה עד הגיעה לגיל 6 וכן בחלקו שבהוצאותיה החריגות. כמו כן ביקשה לחייבו, החל מהגיע הקטינה לגיל 6, בהוצאות תלויות שהות וחיוב הצדדים שניהם בהוצאות שאינן תלויות שהות, בחלקים שווים.
מסבירה האם כי במסגרת ההידברות בין הצדדים הייתה הסכמה, לצרכי פשרה, על חלוקת זמני שהות וכי האב ישא בתשלום בסך של 3,600 ₪ לחודש כאשר סכום זה כולל גם את ההוצאות החריגות של הקטינה. בפועל שילם האב רק סך של 3,000 ₪ לחודש. עם הפחתת עלויות המסגרת החינוכית הסכימה האם ללחצי האב וכי זה ישא בתשלום בסך של 2,500 ₪ לחודש. עם זאת המשיך האב לשאת באופן לא סדיר בתשלומים.
מסבירה האם כי היא שכירה, …… כששכרה בממוצע כ – 10,775 ₪ לחודש.
מסבירה האם כי היא נושאת בתשלום דמי שכירות בסך של 4,400 ₪ לחודש, הוצאות אחזקת מדור בסך של כ – 700 ₪ לחודש בממוצע, עלות אחזקת רכב המשמש אותה ואת הקטינה בסך של כ – 1,100 ₪ לחודש כך שהכנסתה הפנויה עומדת על סך של כ – 4,500 ₪ לחודש.
האם פירטה כי היא נושאת בהחזר הלוואה בסך כולל של כ – 24,000 ₪ והחזר הלוואה נוספת בסך של 10,000 ₪ בהחזר חודשי של כ – 125 ₪ לחודש כפי שמצוין בתלוש שכרה והחזר הלוואה מאמה בסך של כ- 14,000 ₪.
לטענת האם האב, …. במקצועו, בעל פוטנציאל השתכרות של כ – 9,500 ₪ לחודש הגם שלמיטב ידיעתה סמוך להגשת התביעה הוא קיבל דמי אבטלה.
האם פירטה את הוצאותיה והוצאות הקטינה וביקשה להתחשב בפערי השכר ובכך שהקטינה שוהה עמה זמן ממושך יותר מאשר עם אביה וביחס של 65:35.
לטענת האב דרישת האם לחיוב במזונות קטינה בסך של 2,940 ₪ לחודש בתוספת סך של 1,830 ₪ הוצאות מדור וכן מחצית הוצאות חינוך ורפואה היא דרישה מוגזמת שנטענה תוך הערכת סכומים מוגזמים ללא שיש אסמכתאות התומכות בכך.
בניגוד לטענת האם שביקשה חיוב האב בהתאם לדין האישי החל עליו, טוען האב כי חיוביו הם מכוח חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט – 1959 (להלן: “חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות)”) הקובע כי החיוב על שני ההורים בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא.
באשר להסכמות שהיו בין הצדדים לנשיאת האב במזונות הקטינה הסביר כי החיוב היה ללא שידע את הדין והיעדר ידיעתו באשר לזכויותיו בנוגע לזמני שהות וגם נוכח דרישת האם לשילובה של הקטינה במסגרת גן פרטי, הסכים תחילה ועד לפיטוריו לשאת בתשלום חודשי של 3,000 ₪ שכלל גם את מחצית עלות הגן הפרטי.
האב מסביר כי פוטר מעבודתו והעביר בהתאם ליכולתו תשלומים. בהשלמה לכך מוסיף כי פוטר מעבודתו בחודש 08/23 אז הכנסתו מעבודתו עמדה על סך של 9,200 ₪ לחודש ומאז פיטוריו קיבל דמי אבטלה.
נוכח גיל הקטינה, הדין החל על הצדדים באשר למזונותיה של הקטינה, ונוכח יחסי ההכנסות של הצדדים מכל מקור, מבקש לקבוע כי כל צד יישא במזונות הקטינה כשהיא שוהה עמו ולחילופין כי יישא במזונות הקטינה, עד הגיעה לגיל 6, בסך של 1,000 ₪ לחודש ומגיל 6 של הקטינה, כל צד יישא במזונותיה באופן ישיר.
ההליכים בתיק:
מיד בסמוך לפתיחת ההליכים הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות באשר למינוי מומחה שיתן דעתו בתביעת האם להעתקת מגורי הקטינה מחוץ לישראל, גם אם באופן זמני. בהתאמה לכך ניתנה החלטתי מיום 1.2.2024 המורה על מינוי מומחה בהתאם ובמקביל לאמור מצאתי להזמין תסקיר עו”ס לסדרי דין.
נוכח השיקולים הכלכליים וטענות הצדדים באשר להכבדה הכלכלית בנשיאת שכר טרחת המומחית והמחלוקת ביניהם על מי הנטל לשאת באמור, עת ממילא כבר הוזמן תסקיר עו”ס לסדרי דין, השהיתי את מינויה של המומחית בהחלטה מיום 25.2.2024.
בין לבין, ניתנה החלטתי מיום 15.2.2024 לעניין מזונות זמניים של הקטינה, בהתאם להוראות חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), שם הורתי על חיובו של האב בתשלום חודשי בסך של 1,000 ₪ לחודש בנוסף לנשיאה שווה בהוצאות חינוך ורפואה חריגות של הקטינה.
ביום 2.6.2024 הוגש תסקיר עו”ס לסדרי דין (להלן: “התסקיר”) תוך התייחסות כבר בפתח התסקיר לחלוקת זמני שהות מוסכמים בין ההורים.
בתסקיר, בפרק 5 שם, התייחסה העו”ס לסדרי דין ל”כוחות מעכבים וגורמי סיכון במשפחה בעת המשבר העשויים להשפיע” ולכך שהצדדים שניהם מתמודדים עם פרידה טריה כאשר עוד קודם לכן תוארו הקשיים של כל אחד מהם במהלך הקשר הזוגי ולאחר הפרידה. עוד ציינה העו”ס לסדרי דין כי סוגית העתקת מקום המגורים העמיקה את הקונפליקט הזוגי וההורי כאשר ההתרשמות הייתה שהאב עדיין מתקשה להשלים עם הפרידה, פגוע מהפרידה ודואג לקשר שלו עם הקטינה ועם זאת מתקשה לשתף פעולה עם האם והתנהלותו אינה מווסתת דיה עד לכדי הגעה לדפוסים אלימים.
העו”ס התעכבה בעניינו של האב באשר קיימים כוחות מעכבים, קושי בויסות עצמי, קושי כלכלי וחוסר יציבות תעסוקתית, קושי בהתארגנות בעיקר במצבי שינוי ומשבר, קושי לעתים לקחת מלוא האחריות ההורית ולטפל בקטינה בכוחות עצמו וכי הוא זקוק לסיוע ותמיכה לשם כך, למשל בעת קשיים בריאותיים של הילדה. מהעבר השני התרשמה העו”ס לסדרי דין מתפקודה של האם ומקומה המשמעותי בחיי הקטינה וכן התרשמה מנכונותה של האם לשתף פעולה והבנה בחשיבות הקשר הקבוע והרציף של האב עם הקטינה לטובתה.
בתסקיר הובאו מספר חלופות וההמלצה אימצה את החלופה שהוצעה על ידי האם וכי האמור משרת את טובת הילדה מבחינת היציבות בחייה התומכת בהישארותה עם האם למרות הפגיעה מהיעדר קירבה קבועה לאב. בין היתר ניתנו המלצות באשר לאופן שמירת הקשר של האב עם הקטינה ותכנית ביקורים שהוצעה על ידי האם שבין היתר הסכימה להבאתה של הקטינה לישראל תכופות ולשמור על קשר טלפוני קבוע עם האב. עוד הוצע להפנות את ההורים למרכז …. ליחסים בטוחים ולפנות להדרכה הורית.
ביום 5.6.2024 התקיים קדם משפט בו שמעתי בעל פה עמדתם של הצדדים לתסקיר. עת האב התנגד להמלצות התסקיר וניסיונות בית המשפט לצמצם את הפערים בין הצדדים לא צלח, נקבעה ישיבת הוכחות. הצדדים הסכימו כי הישיבה תתקיים פרק זמן קצר לאחר הישיבה המקדמית נוכח מועד הנסיעה הצפוי של האם בחודש 08/2024.
ביום 24.6.2024 התקיימה ישיבת הוכחות, הצדדים הגישו סיכומיהם המונחים לפני עתה ומכאן הכרעתי בתובענות הקשורות.
דיון והכרעה:
תלה”מ 24497-01-24 ותלה”מ 55140-01-24
עת עניין לנו בתביעה להעתקת מקום מגורים של הקטינה אל מחוץ לישראל, יש להפנות להוראות הקבועות בסעיפים 14 ו – 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 (להלן: “החוק”) הם המסגרת הדיונית. הוראות החוק קובעות, בהתאמה, כי “ההורים הם האפוטרופסיים הטבעיים של ילדיהם הקטינים” וכי “אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו”.
עוד יש להפנות להוראת סעיף 18 לחוק הקובעת כי על ההורים לשתף פעולה ובהשלמה לכך מורות לנו הוראות סעיפים 24 ו – 25 לחוק כך:
“24. היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו, בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט.
25. לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.”
טובתה של הקטינה הוא העיקרון שמנחה את בית המשפט כשהוא דן בעניינה ובסוגיה האם להתיר לאם להגר עם הקטינה, אף אם מדובר בפרק זמן קצוב של שנתיים ובחינה זו נעשית תוך בחינה מדוקדקת של כל החלופות כאשר ממקרה למקרה, לרבות הקשר של הקטין עם ההורה הנוסע מול הקשר של הקטין מול ההורה הנותר בישראל ובין היתר ההשפעה על ההורים והאפשרות שהדבר ישפיע גם על יחסם לקטין.
ברור ונהיר כי כל תוצאה אינה בבחינת התוצאה האופטימלית ואולם כבר נקבע בהלכה ברע”א 4575-00 פלונית נ’ אלמוני , פ”ד נה(2) 321 כי מדובר בבחינת “הרע במיעוטו” :
“עם זאת, לרוב, שקילת טובתם של ילדים שהוריהם נפרדו אינה אלא תפיסת הרע במיעוטו מכיוון שטובת הילדים מחייבת כי יגדלו במחיצת אביהם ואמם במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, ואילו בפרדה של הורים כרוכה מידה של ניתוק בין אחד ההורים לילדיו. ראו ע”א 503/60 וולף נ’ וולף [1], בעמ’ 764. לפיכך במציאות הנוצרת לאחר פרדת ההורים על בית-המשפט לקבוע הסדר משמורת המגשים במידה המרבית האפשרית את אינטרס הילדים ליהנות ממסגרת יציבה במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר ועם זאת לשמור קשר בין הילדים לבין ההורה האחר. לשם כך על בית-המשפט לערוך בחינה מדוקדקת של מכלול ההיבטים של כל אחת מהאפשרויות הקיימות, לרבות השפעתה על ההורים, ככל שהדבר עשוי להשפיע על יחסם אל הילדים. ראו פ’ שיפמן דיני המשפחה בישראל (כרך ב) [6], בעמ’ 220.”
עת בית המשפט בוחן את עקרון טובת הילד, משתנה זה נבחן בהתאם לנסיבותיו הסובייקטיביות של כל מקרה ומקרה, בית המשפט נדרש לבחון מהם צרכיו של הקטין, האינטרסים שלו באיזון מול האינטרסים של הוריו והכל על מנת להגשים את טובתו של הקטין המסוים בעניינו דן בית המשפט. ממילא, כתוצר אגבי של ההכרעה, מחויב בית המשפט להתייחס לקשר של הקטין עם שני הוריו (ראו בע”מ 8132/08 פלוני נ’ פלונית (פורסם במאגרים המשפטיים, 12.10.2008). על כן בית המשפט בוחן גם את איכות הקשר של הקטין עם כל אחד מהוריו, היכולת לשמור על קשר עם ההורה השני תוך הבטחה עד כמה שניתן לשמור על מעורבות ההורה השני והיותו גורם משמעותי בחיי הקטין וגידולו ( ראו בעמ”ש (י-ם) 35652-07-12 א’ ב’ ח’ נ’ מ’ ב’ ח’ [פורסם במאגרים משפטיים, 9.12.12]).
שעה שטובת הקטין היא העיקר, שאלת ההכרח בהגירת ההורה אינה נבחנת, כשלעצמה, אלא אם בית המשפט ישתכנע כי ההורה המבקש להגר אינו שוקל כלל את טובת הקטין אלא רק את טובתו שלו.
לעניין זה אפנה לדברים שנכתבו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד ב עמ”ש (תל אביב-יפו) 1016-12 י’ ש’ נ’ ס’ ש’, פורסם במאגרים המשפטיים, 18.02.2013:
” ממניין השיקולים שפורטו לעיל נעדרים השיקולים שעמדו ביסוד ההחלטה להגר ובכללם שאלת ההכרח בהגירה. שיקולים אלה אינם רלוונטיים אלא אם ניתן ללמוד מהם שההורה המבקש להגר אינו מייחס חשיבות לשמירה על טובת הילד. מסביר בית המשפט ברע”א 4575/00 הנ”ל: “אמנם להחלטת ההורה להגר השפעה ניכרת על חיי הילדים, אך על בית-המשפט להכריע מהי האפשרות הטובה ביותר בעבור הילדים במצב שנוצר, מבלי להסיט את מבטו מטובת הילדים להתנהגות נאותה בעיניו של ההורה. זאת, אלא אם ניכר מהתנהגות ההורה, כי הוא אינו שוקל את טובת הילד ומרוכז הוא בטובתו שלו בלבד, ובמקרה זה ממילא אין זה מטובתו של הילד להיות עם הורה זה”. צא ולמד, ההחלטה של הורה משמורן להגר, אין בה, כשלעצמה, כדי להטיל ספק במסוגלותו ההורית, וממילא אין בה כדי להשליך על שאלת המשמורת, המסורה בידיו, כל עוד טובתו של הילד בראש מעייניו.”
בית המשפט עורך בחינה מדוקדקת של כלל ההיבטים הקשורים בקטין, אורחות חייו, הקשר שלו עם הוריו וסביבתו, בחינת תכנית על שמירת קשר ישימה והיכולת של הקטין להסתגל לנסיבות החדשות, ועל מנת לעשות כן יכול בית המשפט להסתייע במומחים – ובעניינו מינוי המומחה הושהה בשל בקשות הצדדים ותחת זאת הוגש תסקיר עו”ס לסדרי דין – וזוהי העמדה המקצועית שלפני. ראו את שנקבע בפסקה 11 לפסק הדין רע”א 4575-00 פלונית נ’ אלמוני , פ”ד נה(2) 321:
“בחינה זו צריכה להתבסס על תשתית עובדתית נאותה. חשיבות רבה במיוחד יש לחוות-דעת של מומחים הן בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית והן בשל היותם גורם ניטרלי לעומת ההורים היריבים. יפים לעניין זה דבריו של השופט מ’ חשין בבג”ץ 5227/97 דויד נ’ בית-הדין הרבני הגדול בירושלים [2], בעמ’ 462:
“טובתו של ילד אינה מושג תאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת מימצאים-שבעובדה. מימצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקובעם – על דרך הכלל – אלא אם יובאו לפניו ראיות וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות-דעת של מומחים”.
על-כן, בהיעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות-דעת המומחים ייטה בית-המשפט לאמץ את מימצאי חוות-הדעת ומסקנותיהן.”
בית המשפט כדרך קבע עושה שימוש בחוות דעת מומחה או בתסקירי עו”ס לסדרי דין לטובת גיבוש מסקנות והמלצות כאשר מבקש הוא לקבוע טובתו של הקטין שלפניו – מהי. בהלכה עקבית בעניין זה, נקבע כי מעמדם של תסקירי עו”ס לסדרי דין כמעמד חוות דעת מומחה, הגם שאין הם חוות דעת מומחה, וכי נדרשים נימוקים כבדי משקל לסטות מהמלצתם (בע”מ 4259/06 פלוני נ’ היועמ”ש [פורסם במאגרים משפטיים 13.7.06].
על אף האמור אני מוצאת להדגיש כי המלצות תסקיר עו”ס לסדרי דין – כמו גם מסקנות בחוות דעת מומחה – אינם מחליפים בהקשר זה את שיקול הדעת העצמאי של בית המשפט (ראו ת.א 48437-12-17 יצחק שום נ’ סתיו שחם, פורסם במאגרים משפטיים, 24.2.2021) .
לענייננו וכפי שאביא את הדברים בהמשך ובהרחבה, יפים דבריו של בית המשפט הנכבד ב בע”מ 10060-07 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים משפטיים, 2.10.2008):
“32. אם לא די בכך, הרי שההכרעה בדבר טובתו הקונקרטית של הקטין דורשת מבית המשפט לחזות את שעתיד להתרחש בעולמו של ילד, על סמך אירועי העבר. מיומנויות “נבואיות” אלה אינן ממיומנויותיו הטבעיות של בית משפט זה אשר לרוב מתבקש להכריע בסכסוכים הנובעים מאירועי העבר [בע”מ 27/06 הנ”ל, פסקה 13, וראו גם: שיפמן, עמ’ 230]. קושי זה, המתווסף לקושי המובנה בעצם ההחלטה על הרחקת הקטין מאחד מהוריו, בין אם יתיר בית המשפט את הגירתו ובין אם לאו, מחייב את בחינת טובתו של הקטין בהתבסס על תשתית עובדתית לאחר שבוצעו כל הבדיקות הנדרשות לשם ההכרעה ונבחנו כל התרחישים האפשריים, כמו גם כל הנזקים העלולים להיגרם לקטין כתוצאה מכל אחד מהתרחישים הללו [בע”מ 27/06 הנ”ל, שם], כאשר עיקר הראיות נלמדות מחוות דעת של מומחים, שלהם האפשרות לבחון את המקרה בעין מקצועית ואשר הינם אובייקטיבים בהשוואה להוריו של הקטין [רע”א 4575/00 הנ”ל, עמ’ 331 וראו גם: בג”צ 5227/97 דויד נ’ בית הדין הרבני הגדול ([פורסם בנבו], 15.9.98), פסקה 13 ובג”צ 4238/03 לוי נ’ בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ”ד נח(1) 481, 488 (2003)]. למעשה, חוות דעת מומחה הינה הכלי המרכזי המאפשר לבית המשפט להכריע בשאלת הגירתו של קטין והיא מהווה חלק מהותי מן התשתית הראייתית עליה מתבססת ההחלטה בסופו של יום.
33. ככלל, לאור חשיבותן הגדולה של חוות דעתם של מומחים במקרים כגון זה שלפנינו, נוטים בתי המשפט לאמץ את הממצאים שאותם קבעו המומחים בחוות דעתם ואת מסקנותיהם של המומחים הנגזרות מממצאים אלו. ואולם, יתכנו מקרים בהם אין מנוס מהכרעה המנוגדת לאמור בחוות הדעת, כאשר קיימות ראיות בעלות משקל מהותי המצדיקות זאת [רע”א 4757/00 הנ”ל, עמ’ 331]. יתר על כן, בית המשפט הוא שמכריע בסופו של יום בשאלת ההגירה, ולא המומחה שהעניק את המלצתו, מקצועית ואובייקטיבית ככל שתהיה:
“ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי […] אין בית המשפט משמש “חותמת גומי” לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה […] משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה… אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו… תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל – תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה.”
[בע”מ 27/06 הנ”ל, פסקה 15 והאסמכתאות הכלולות בה לעניין זה וראו גם: בע”מ 5579/07 פלונית נ’ פלוני ([פורסם בנבו], 7.8.07); בע”מ 3329/08 פלונית נ’ היועץ המשפטי לממשלה ([פורסם בנבו], 18.6.08), פסקה ט”ו(3) לפסק דינו של כבוד השופט א’ רובינשטיין והאסמכתאות הכלולות בה]. ”
ומן הכלל אל הפרט:
בענייננו הצדדים הגיעו להסכמות, אמנם לא כאלו שקיבלו תוקף של פסק דין, אם כי הסכמות המיושמות בפועל, באשר לזמני השהות של הקטינה עם כל אחד מהוריה. פועל יוצא שהאב פוגש את הקטינה פעמיים בשבוע וכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד מוצאי שבת. יתר הזמן הקטינה באחריות אמה.
נקודת המוצא הנוספת בפסק דיני היא כי האם עשתה את בחירתה ובכוונתה לצאת, ובקרוב, מישראל לתקופה של שנתיים במהלכם תשלים …… באשר למועד דנן העידה האם, ועדותה מלמדת בעיני על היותה מחושבת גם באשר טובת הקטינה המונחת לפניה, כי יש משמעות למועד היציאה המתוכנן בשלב זה של חיי הקטינה, כאשר הקטינה צפויה לשוב לישראל עם עלייתה לכיתה א’ בישראל.
בסיכומיו טען האב כי הן האם והן העו”ס לסדרי דין לא הצליחו להצביע כיצד יש בהגירת הקטינה עם האם לג…. לתקופה של שנתיים ובכלל כדי להטיב עם הקטינה ואולם האב טועה בנקודת המוצא שלו שכן בית המשפט אינו בוחן האם טובת הקטינה להגר כעניין עצמאי אלא בוחן מהי טובת הקטינה בנסיבות שנוצרו בהן כל אחד מהוריה של הקטינה בחר להתגורר במדינה אחרת. וכפי שצוטטה העו”ס גם בסיכומי האב (ראו סעיף 21 לסיכומים), על בית המשפט המלאכה הקשה לקבוע מהו “הרע במיעוטו” היינו, כיצד בסיטואציה הקשה שנוצרה בה כל אחד מהוריה מתגורר במדינה אחרת, תובטח טובת הקטינה גם לטובת מילוי צרכיה היומיומיים וגם באשר להבטחת הקשר עם כל אחד מהוריה.
הקשר של הקטינה עם כל אחד מהוריה – חזקת הגיל הרך
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע כי בהעדר הסכמות בין ההורים, באשר לענייני קטינים, ” רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”.
עסקינן בקטינה כבת 4 אשר מבוקש להוציאה מישראל לתקופה של שנתיים וזאת עד שתגיע לגיל 6 שעם חזרתה לישראל תעלה לכיתה א’. כפי שנפסק כבר ברע”א 4575-00 פלונית נ’ אלמוני , פ”ד נה(2) 321 , ” כמובן, אף בדיון בבקשה להגירת הילדים, שהם עדיין בגיל רך, יש להוסיף לשיקולים אלה את חזקת הגיל הרך”. (ראו גם עמ”ש (תל אביב-יפו) 1016-12 י’ ש’ נ’ ס’ ש’, פורסם במאגרים משפטיים, 18.02.2013). “חזקת הגיל הרך” כשמה כן היא, חזקה, ועל כן יש לבחון האם במקרה זה, מתקיימות הנסיבות המיוחדות לפיהן נסוגה חזקת הגיל הרך.
אם כך, בשים לב לגיל הקטינה והקשר שלה הקרוב והצמוד לאם, טובת הקטינה תבחן גם בזיקה לחזקת הגיל הרך ועל כן היה על האב להצביע על טעמים המצדיקים לשקול העברת החזקת הקטינה לידיו וזאת מעבר לחשש מניתוק מהקטינה או השינוי בקשר שלו עם הקטינה, שהוא תוצר של הנסיבות.
התסקיר מתאר את הקשר של הקטינה עם כל אחד מהוריה ועל היכולות של כל אחד מהם לספק גם את הצרכים הרגשיים של הקטינה. כפי שעולה מהמלצות התסקיר, לאחר חקירת העו”ס לסדרי דין ולאחר עדות הצדדים, אני סבורה כי לא הצליח האב לסתור את חזקת הגיל הרך לו לא הייתה מבקשת האם להגר עם הקטינה ולתקופה קצובה. לא הוכח כי האם אינה אם מיטיבה וכל טענות האב המופנות כנגד האם הם בזיקה לרצונה להשלים …… מחוץ לישראל ולצאת עם הקטינה מישראל לתקופה של שנתיים ואלו כשלעצמם אינם מהווים טעם המצדיק סטייה מחזקת הגיל הרך.
בחינת טובת הקטינה ככל שלא תותר הגירת הקטינה
בהמשך ישיר לפרק הקודם, האב ביקש להותיר את הקטינה בישראל ולהעביר את החזקה של הקטינה אליו. אולם, המלצות התסקיר לא תמכו בכך והצביעו על הקשיים של האב בבחינת אפשרות זו.
בחקירתו בין היתר נשאל האב על הקשרים המשפחתיים שלו עם אמו, אביו ואחיו וכך גם על גילויי אלימות נטענים מצד האם. האב השיב בכנות לכל השאלות וממילא אין טענה כי אין מקום לאב בחייה של הקטינה והבחינה היא רק באשר לטובת הקטינה, הפניות של כל הורה כלפיה, היכולת של ההורה ליתן מענה לצרכיה של הקטינה ביתר שאת עם הגירתה של האם לתקופה קצובה, והיכולת לדאוג על שמירת הקשר של הקטינה עם ההורה השני.
מעדותו של האב עולה כי כיום בגידולה של הקטינה מבין הוא את מקומה של האם בחייה של הקטינה ובצד זאת נדרש הוא לסיוע בסיפוק צרכיה של הקטינה תוך שלעתים נחזה כי יש ציפייה שהאם תסייע באמור (ראו עמוד 34 לעדותו מיום 24.6.2024).
האב העיד כי ככל שהחזקה של הקטינה תהיה אצלו, יסתייע באמו שגם לגביה סבור שיש לשמר את הקשר עם הקטינה.
מסכימה אני עם שניים. ראשית כי הקשר של הקטינה עם משפחת המוצא של האב – ובענייננו עם אמו – חשוב מאד. שנית, כי רשאי האב להסתייע בבני משפחה על מנת לספק את צרכי הקטינה.
יחד עם זאת, האמור מלמד כי האב אינו יכול לספק את צרכי הקטינה לבדו וכי יידרש להסתייע עם צדדים שלישיים ולטובת האמור בוחן הוא גם את הצורך לבצע התאמות באזור המגורים הנוכחי ושינוי אפשרי על מנת לעבור לסביבת מגורי אמו, שתוכל לסייע לו. מעבר מקום המגורים כפי המוצע על ידי האב ממילא יערער את היציבות בסביבה המוכרת של הקטינה, תידרש הקטינה גם להסתגל לסביבה חברתית חדשה והכל כשהיא מרוחקת מאמה. נוכח האמור הרי אין יתרון בבחינת טובת הקטינה בהותרתה בחזקת אביה.
אמו של האב לא התייצבה לעדות ונותרתי עם התרשמות העו”ס לסדרי דין באשר למעורבותה האפשרית של הסבתא, אמו של האב, בסיוע. מדברי העו”ס לסדרי דין עולה כי יהיו קשיים גם בגיוסה של הסבתא לטובת האמור (ראו עמוד 17 לפרוטוקול מיום 24.6.2024). קשיים אלו עלו כאשר נדרשה היא לסייע כיום לאב בזמני השהות המצומצמים יותר ולכן מעורבותה תהיה קשה אף יותר ככל שהחזקה תהיה בלעדית בידי האב בישראל. גם האב עצמו העיד על הקשיים במערכת היחסים שלו באופן ישיר מול אמו הנובעים גם בצל המחלוקות מול האם (ראו עמוד 29 לפרוטוקול מיום 24.6.2024).
ויובהר, אין כל פסול בכוונה להסתייע בבני משפחה, כפי שגם העידה האם, ויש להעריך את ההורים שניהם אשר בכוונתם לשתף בני המשפחה השונים בנסיבות החדשות, עם זאת אין די באמור בקביעת טובת הקטינה בנסיבות שנוצרו ויש לבחון את ההתאמות של כל אחד מההורים בגידול הקטינה עת הנטל על ההורה עמו תיוותר הקטינה מן הסתם יגדל.
תסקיר העו”ס לסדרי דין כלל בין היתר התייחסות ליציבות הכלכלית והתעסוקתית של האב בזיקה לטובת הקטינה ועל כך גם נתבקשה להיחקר העו”ס לסדרי דין. בעדותה הסבירה את שרואה מנקודת מבטה באשר ליציבות שתנתן לקטינה ולהתרשמות הכללית מהאב בהקשר זה (ראו שורות 1-8 עמוד 13 לפרוטוקול מיום 24.6.2024). עוד הוסיפה העו”ס לסדרי דין בעדותה כי התרשמה כי ככל שהפערים בין הצדדים העמיקו בניהול ההליך, על אף הקושי המובן של האב באשר לתוצאות מימוש רצונה של האם להגר לתקופה קצובה עם הקטינה, חלה הסלמה בתגובותיו (ראו שורות 15-23 עמוד 14 לפרוטוקול מיום 24.6.2024). לטעמי, יש בכך להצביע גם על הקשיים של האב עצמו בראיית טובת הקטינה והתגברות על קשיים ככל שהקטינה תיוותר בחזקתו בישראל.
בחינת טובת הקטינה ככל שתתקבל תביעת ההגירה
האם העידה כי עוד קודם לפרידה מהאב עלתה האפשרות להשלים …… מחוץ לישראל כך שבקשתה אינה אמורה להפתיע את האב. גם האב אישר את האמור בעדותו וידע להוסיף כי ליווה את האם בתהליך עת היו עדיין בני זוג (ראו שורות 5-13 עמוד 38 לפרוטוקול מיום 24.6.2024). אף אם הייתה הסכמה מוקדמת להגירה משותפת של ההורים עם הקטינה, הרי הסכמה כאמור הייתה כאשר הנסיבות היו של תא משפחתי מאוחד ללא שבית המשפט נתבקש לבחון את טובת הקטינה בשאלת המעבר כשלעצמו, ועתה בשל הפרידה, העיקר הוא בהבטחת טובתה של הקטינה הן באשר ליכולתה להסתגל למעבר והן בשמירת הקשר של הקטינה עם הוריה.
האם העידה על כל המהלכים שהיא עשתה טרם הגשת התביעה מול האב בניסיון להגיע להסכמות וכך גם המהלכים שעשתה על מנת להבטיח את שמירת הקשר של הקטינה עם אביה עת השתנו הנסיבות והשניים נפרדו. כך בדקה היא את הסביבה החברתית במקום אליו מבקשת לעבור. ההורים במוצאם מ…. והם העידו כי הם נוהגים לשוחח עם הקטינה בשפת אמם ובהתאמה לכך למדתי כי שניהם מבקשים לשמור על זיקה לקהילה ב….. ובהתאם לכך האפשרות להשתלב עם יושבי המקום שמוצאם ב….., אף אם מדובר בקהילה קטנה. באשר לשפת האם של הקטינה, מעדותם של השניים למדתי כי הקטינה משולבת כיום במסגרת חינוכית דו לשונית (עברית-ערבית) כך שנחזה כי לקטינה תהא יכולת הסתגלות טובה גם בהקשר לקליטת שפה זרה נוספת. בהקשר לחיבור לקהילה העידה האם כי אף מצאה בית כנסת בקרבת מקום המגורים המיועד לטובת שמירת הזיקה של הקטינה לקהילה (ראו שורות 8-10 עמוד 7 לפרוטוקול מיום 24.6.2024)
כמו כן העידה האם על כך שבדקה את מסגרות החינוך הקיימות באזור המגורים המיועד, את ההיתכנות לשלב את הקטינה וההתאמה של הקטינה לכל אחד מהם ולמעשה בחרה את הגן שאליו מבקשת לשלב את הבת באופן המיטבי ביותר (שורות 15-29 עמוד 8 לפרוטוקול מיום 24.6.2024). כך גם בדקה את אזור המגורים העתידי והאפשרות להיות קרובה גם לאחותה שתוכל לסייע בעת הצורך (שורות 4-6 עמוד 8 לפרוטוקול מיום 24.6.2024).
מעדותה של האם השתכנעתי כי האם ערכה את כל הבדיקות המקדמיות על מנת לוודא כי טובתה של הקטינה תשמר בעת המעבר.
אמנם האב נשאל האם ערך בדיקות לטובת בחינת מעבר ל….. ללוות את האם והקטינה ולהישאר בקרבתה של הקטינה ואולם שיקוליו של האב האם לעשות כן אם לאו אינם יכולים להוות מדד שכן כפי שאין האם מבקשת שאקבע שנסיעתה אינה הכרחית ואמנע ממנה את המעבר, על אותו משקל, אין מקום שבית המשפט ישקול את ההצעה ובכך, בעקיפין, יכפה על האב את המעבר.
הבטחת שמירת הקשר עם כל אחד מההורים
כאשר עסקינן בשני הורים מיטיבים, על פניו אין עדיפות להורה אחד על פני משנהו ולפעמים נסיבות החיים מאלצות מי שאינם עוד בני זוג להתגורר במדינות נפרדות כאשר הילדים הם המכנה המשותף היחיד. בנסיבות אלו, הריחוק והחשש מהנתק של הקטין מאחד מהוריו קיים בין אם הקטין יהגר ביחד עם הורה אחד או יוותר בישראל ביחד עם ההורה השני בעוד ההורה הראשון יהגר לבדו. ועל כן בענייננו, הצד השני למטבע שמציג האב מהחשש לנתק מבתו, הוא החשש של האם מהנתק מבתה ככל שלא תתקבל התובענה שלה. ובנסיבות שנוצרו בשל הצורך לצאת מישראל לפרק זמן של שנתיים, טובת הקטינה תבחן גם בזיקה לקשר של הקטינה עם כל אחד מהוריה.
בתסקיר התייחסה העו”ס לסדרי דין לתכנית הסדורה שהציגה האם לטובת הבטחת שמירת הקשר של הקטינה עם אביה ולמעשה זו כוללת ביקורים תכופים של הקטינה בישראל וכן מאפשרת ביקורים של האב ב…… האב התנגד לתכנית ולשיטתו אין לו את האפשרות לממן את הנסיעות לביקור הקטינה ב…. ואולם אני סבורה כי כשם שהאב מבקש לגדל את הקטינה – וממילא האמור כרוך בהוצאות – הרי יכול הוא לפנות את הכספים שיחסכו על חשבון הוצאות שוטפות לטובת ביקוריה. עוד בעניין זה ובשים לב לכך שממילא יש חובת תשלום מזונות, הרי שעה שהאם מבקשת לכפות את הריחוק של הקטינה מאביה ולו לפרק זמן קצוב, אפשר לראות בכך כתוצאה שנכפתה על האב ועל כך שהוא יידרש לממן את נסיעות לטובת ביקוריה של הקטינה, ואלו יפחיתו את ההכנסה הפנויה שלו באופן שישפיע על חיובי המזונות.
האם, בניגוד לאב, הציגה תכנית לטובת שמירת הקשר של הקטינה עם אביה. במענה לכך, לשיטת האב, גם האם יכולה להגיע לישראל לביקורים ועל כן אין מניעה כי תיוותר הקטינה בחזקתו והאם תגיע לבקרה ואולם בניגוד לאם, תכניתו של האב אינה סדורה ואין הוא מציג פעולות אקטיביות שיש בהן כדי להבטיח את הקשר של הקטינה עם האם ככל שלא תותר נסיעתה של הקטינה. כשם שהורה המבקש לנסוע נבחן האם בנסיעה מעדיף הוא בכל מחיר את רווחתו האישית – ורק בהתאמה לכך נבחנות מטרות הנסיעה – על פני טובת הקטין שיש בה כדי להצביע על פגיעה אפשרית בקטין, כך גם הורה המבקש לקבל לחזקתו את הקטין מבלי שיש לו תכנית כלשהי להבטחת הקשר עם ההורה השני מעלה ספק האם טובת הקטין היא הטובה היחידה שמול עיניו.
בין היתר טען האב כי חושש שעם המעבר ובשל המצב הביטחוני הלא יציב בישראל, תבחר האם שלא לחזור בתום השנתיים בהם יותר לה להוציא את הקטינה מישראל. בטענה זו שם האב דגש גם על בקשתה של האם להוציא לקטינה דרכון זר. יצוין כי על אף האמור, המצב הביטחוני בישראל הוא מן המפורסמות וקשה במרחק של 9 חודשים מאז פרצה מלחמת “חרבות ברזל” להתייחס למצב הביטחוני הנוכחי ככזה אשר מעלה את החשש להגירה לצמיתות לאפשרות ממשית. אין אני שוללת כמובן את האפשרות אולם הגם שיש סיכון כי הקטינה לא תושב לישראל בתום פרק הזמן של שנתיים כמבוקש בתובענה, הרי ישנן דרכים להבטיח את שובה של הקטינה לישראל.
עת ג…. חתומה על אמנת האג בדבר החזרת ילדים חטופים, יש להפנות, בין היתר, לכך לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ”א – 1991 אשר נועדה להבטיח שילד, שנלקח על ידי הורה אחד במטרה להרחיקו מהורה אחר יוחזר למדינה שבה הוא מתגורר מהר ככל האפשר והרי היעתרות לסעד המבוקש היא לטובת פרק זמן קצוב שלאחר מכן ניתן יהיה לראות באמור כ”חטיפה”.
כמו כן ולטובת הבטחת קיומם של הסדרי הביקור והשהייה של האב עם הקטינה, רשאי האב לפנות לקבלת “צו מראה” ב…….
נוכח כל האמור מצאתי לקבל את בקשת האם ולהתיר לה להגר ל….עם הקטינה לתקופה של שנתיים החל מחודש 08/2024.
באשר לחלוקת זמני השהות, כל עוד הקטינה שוהה בישראל, זמני השהות יוותרו בין ההורים כפי הסכמותיהם, בשבוע האחד הקטינה שוהה עם האב בימים שני וחמישי ובשבוע לאחריו בימים שני, שלישי וכן מיום שישי ועד מוצאי השבת. וחוזר חלילה.
אני מוצאת שהמלצות התסקיר מאוזנות ולא מצאתי, על אף עדותו של האב, כי לא ניתן לקיים את המפגשים בהתאם להוראות התסקיר, גם שעה שהאמור יבוא לידי ביטוי בשיעור חיובי מזונותיו.
הצדדים כאמור רשאים לקבוע את מועדי המפגשים של הקטינה עם אביה בישראל או במקום שהותה ב….. אני סבורה כי אף לו האב לא יבקר את הקטינה במקום שהותה ב…, יש במפגשים הנוספים והגעת האם והקטינה לביקורים בישראל כדי לספק מענה לשמירת קשר יציב של האב עם הקטינה. אני מפצירה בצדדים לגלות את הגמישות הראויה על מנת לשמר את מקומם של שני הוריה כדמויות משמעותיות בחייה.
בהקשר להיקף המפגשים והגעת הקטינה לישראל, אני ערה להצעות שעלו מטעם הצדדים שניהם ולגביהם הייתה התייחסות העו”ס לסדרי דין גם בחקירה בדיון ואולם אני סבורה כי העדר היכולת הכלכלית הנטענת על ידי שני הצדדים ובשים לב כי תכיפות מפגשים גם תקשה על הקטינה, אני סבורה כי המלצות התסקיר משקפות הן את היכולת והן את הצרכים של הקטינה בשמירת הקשר עם אביה. ועוד יצוין בעניין זה כי הקשר עם ההורים ראוי שלא יימדד רק כמותית אלא באיכות המפגשים כאשר אלו יתקיימו ובשמירה גם על קשר באמצעים אחרים, טלפוניים וויזואליים (שיחות וידאו) וטוב יעשו ההורים שניהם ככל שישמרו על מעורבות בחיים של הקטינה בכל האמצעים העומדים לרשותם.
על כן, בהעדר הסכמה אחרת בין הצדדים:
המפגשים עם האב יערכו לסירוגין בג… ובישראל אחת לחודש/חודש וחצי:
בחודשים 09/2024 או 10/2024 2024 – ביקור של האב ב……
בחודש 12/2024 – ביקור של האם והבת בישראל.
בחודש 01/2024 או 02/2024 – ביקור של האב ב……
בחודש 03/2025 – ביקור של האם והבת בישראל.
בחודש 04/2025 – ביקור של האב ב…….
בחודש 05/2025 – ביקור של האם והבת בישראל.
בחודש 06/2025 – ביקור של האב ב…..
בחודש 07/2024 או 08/2024 – ביקור של האם והבת בישראל.
שנת 2025 יתקיימו הביקורים במתכונת זהה.
במהלך כל התקופה על האם להעביר לאב דיווחים שוטפים אודות הקטינה ולכל הפחות אחת לשבועיים בכתב באמצעות דואר אלקטרוני.
במהלך הביקורים בישראל אצל האב, יש לשמר גם את הקשר והתקשורת של הקטינה עם אמה לטובת הרצף והעדר תחושת ניתוק.
על האם לדאוג לשמירת הקשר הטלפוני של הקטינה עם אביה ולאפשר קיומן של שיחות טלפוניות ושיחות וידאו לכל הפחות פעמיים בשבוע.
עם החזרה לישראל, ישובו זמני השהות המוסכים על כנם.
אני ערה למועד הנסיעה המתוכנן הקרוב אולם ככל שהמעבר של האם והקטינה מתעכב, בהתאם להמלצות התסקיר, עד המעבר של האם והקטינה, יפנו הצדדים למרכז ….. ליחסים בטוחים לקבלת טיפול.
תביעת מזונות הקטינה – תלה”מ 56665-01-24
ביום 15.2.2024 ניתנה החלטתי לקביעת מזונות זמניים ועד למועד הדיון המקדמי שהתקיים ביום 5.6.2024. באותה החלטה קבעתי כי נוכח זמני השהות הנטענים על ידי הצדדים, בחינת הפרשי השכר בין הצדדים ונוכח צרכי הקטינה כפי שמצאתי אותם באותה העת, קבעתי כי בזיקה להסכמת האב לשאת בסכום של 1,000 ₪, יעמדו חיובי המזונות הזמניים של הקטינה על סך זה ועד להחלטה אחרת.
ביום 5.6.2024 התקיים הדיון המקדמי ולאחריו נקבעה ישיבת הוכחות ובשל פרק הזמן הקצר שבין מועד הדיון ועד לישיבת ההוכחות וההכרעה עתה לא מצאתי להידרש להחלטה נוספת לחיוב במזונות זמניים וזו מיום 15.2.2024 נותרה על כנה.
סעיף 3(ב) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט – 1959 קובע כי “אדם שאינו חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות האישי החל הדין עליו, או שלא חל עליו דין אישי, חייב במזונותיהם, והוראות חוק זה יחולו על מזונות אלה”. עוד אפנה להוראת סעיף 3א’ לחוק שם נקבע כי “(א) אביו ואמו של קטין חייבים במזונותיו. (ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא”.
כפי שפורט עוד בפתח פסק הדין, הצדדים אינם בני אותה הדת ובין הצדדים הייתה מחלוקת באשר לחיובי המזונות של הקטינה בהתאם לדין האישי החל על האב בהיותו יהודי או שמא, כפי עמדת האב, חיובו רק בהתאם לפערי השכר בין השניים ללא שמוטל עליו חיוב אבסולוטי בזיקה לגיל הקטינה.
הקטינה כיום כבת 4 ובהתאם לדין החל על יהודים, נחשבת היא מקטני קטינים זאת עד הגיעה לגיל 6, ועל פניו הוצאותיה ההכרחיות מוטלות על פי הדין האישי, החל על יהודים , על האב. עם זאת, בחלקו הראשון של פסק הדין התרתי לאם להגר עם הקטינה לפרק זמן של שנתיים עד הגיעה של הקטינה לגיל 6. עניין זה הוא בעל משמעות גם באשר לחיובי המזונות ואף לשיטת האם, את החיובים שמבקשת היא, מבקשת לקבוע עם חזרת הקטינה לישראל ועד אז מבקשת את החיובים בהתאמה לתביעת ההגירה. נסיעת הקטינה והגירתה עם אמה תחייב גם האב להתחייבויות ונשיאה בהוצאות משמעותיות שיש לקחת בחשבון.
נכון להגשת התביעה ובירורה האם היא שכירה, עובדת כ…. ושכרה הממוצע כ – 10,775 ₪ לחודש. עם זאת אני ערה לכך שהאם מבקשת לצאת להשלמת ….. שיש בהם כדי להשביח את הכשרתה המקצועית של האם, כפי שאף היא מעידה בעצמה שזו מטרת רצונה להשלמת האמור. אם כך, הרי בעתיד הכנסתה של האם צפויה לעלות על זו הנוכחית.
מנגד, האב העיד כי הוא כיום מתקיים מקצבת אבטלה אולם גם לשיטתו הוא בעל הכשרה מקצועית כ…., עסק בתחום ואף במשרות במגזר הציבורי ועל כן, על אף סיום העסקתו – על אף המחלוקת באשר לנסיבות סיום העסקתו – לאב פוטנציאל כושר השתכרות. אמנם אין לאב כיום יציבות תעסוקתית – ועניין זה עלה גם במסגרת השיקולים שנבחנו במסגרת תביעת ההגירה – ואולם מצופה ממנו לעשות את כל המאמץ על מנת לשוב ולהשתלב בשוק העבודה ואף לקחת על עצמו את האחריות כחלק מהאחריות ההורית לעשות כן.
הצדדים שניהם צעירים ובעלי הכשרה מקצועית אשר מאפשרת להם להשתלב במקומות עבודה המבטיחים שכר מעל שכר מינימום במשק ולמעשה לטעמי ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני מוצאת שהכושר הפוטנציאלי של כל אחד עולה על הכנסתם הנוכחית בשל הכשרתם המקצועית. האם בעצמה העידה כי המעבר נועד על מנת לאפשר לה לשפר את מצבה הכלכלי ולקבל יציבות תעסוקתית וכלכלית כאחד לטובתה ולטובת הקטינה וכך גם להשתלב במשרות ב….. (ראו עדותה בעמודים 5 ו – 6 לפרוטוקול הדיון מיום 24.6.2024). אני מוצאת כי כפוף להשלמת ….ה…..של האם הוא לפחות בגובה השכר הממוצע במשק העומד כיום על סך של 12,492 ₪ כפי שפורסם בחודש ינואר 2024 על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
עם המעבר, בשל …. בחו”ל, לא תהא בידי האם הכנסה שוטפת מעבודה ועם זאת צפויה היא לקבל מלגות ותמיכה כספית ואין חולק על כך כי אלו מסתכמים בסך של כ – 3,350 אירו לחודש כלומר סך של 13,400 ₪ לחודש. בנוסף מאשרת האם כי היא עתידה לקבל סך של נוסף של כ – 260 אירו עבור ביטוח בריאות עבורה ועבור הקטינה וסך של 100 אירו לטובת נסיעות. מאשרת האם כי היא אף פועלת לקבלת מלגה נוספת בשיעור של 80,000 ₪. מכל האמור עולה כי הכנסותיה של האם עם המעבר עולות על הכנסותיה כיום ואף מאלו שקבעתי בסעיף 79 לעיל. נחזה אם כך כי הכנסתה של האם תעלה משמעותית על ההכנסה הנוכחית בצל המעבר.
באשר לצרכי הקטינה, העידה האם בדבר גובה ההוצאות כל עוד השתיים מתגוררות בישראל והן בדבר ההוצאות עם הגירתן. האם העידה ולא הוכח אחרת כי הוצאותיה של הקטינה בישראל עבור מדור, אחזקתו בצירוף שיעור צרכי הקטינה עומדים על סך של 4,400 ₪ והוצאות אחזקת המדור כ – 700 ₪ לחודש. עוד טענה האישה ולא הוכח אחרת כי הוצאות נסיעה ואחזקת רכב מסתכמות בסך של 1,100 ₪ לחודש. בין היתר טענה האם להחזר הלוואות.
אל מול הוצאות האם, הוצאות האב כוללות כיום הוצאות עבור מדור ואחזקתו בשיעור של כ – 3,000 ₪ לחודש בעוד שלטענת האב צפוי לעבור לאזור מגורים אחר והצפי שעלויות המדור יעמדו על סך של כ – 3,600 ₪ עד 3,800 ₪ לחודש. האם אינה חולקת על כך ואני מוצאת כי שיעור הוצאות זה סביר. נחזה אם כך כי בבחינת ההכנסות וההוצאות של הצדדים אל מול חלוקת זמני השהות (65%-35%), הפער מצטמצם ובעתיד אף צפוי כי הכנסתה של האם תעלה על זו של האב כיום.
באשר לזמני השהות הרי כל עוד הקטינה מתגוררת בישראל, מסכימים הצדדים כי החלוקה הראויה באשר לזמני השהות היא לסירוגין כאשר בשבוע האחד הקטינה שוהה עם האב בימים שני וחמישי ובשבוע לאחריו בימים שני, שלישי וכן מיום שישי ועד מוצאי השבת. וחוזר חלילה. ההסדרים כוללים לינה. משמעות הדבר כי זמני השהות, הגם שאינם שוויוניים, הם 5-9 ( 35%-65%) במחזור של שבועיים.
לצדדים שניהם הוצאות עבור מדור והפער כיום בהכנסה הפנויה אינו משמעותי עם זאת, לאב פוטנציאל כושר השתכרות שאינו ממומש ועליו לפעול לממשו.
על כן, נוכח פערי השכר הנוכחיים, אלו הצפויים בעתיד וחלוקת זמני השהות, כך המעבר של הקטינה עם האם מחוץ לישראל לתקופה זמנית, שיעור ההכנסה החודשי הצפוי של האם בצל המעבר, גם הנשיאה בנטל הנסיעות הצפויות לצדדים שניהן לטובת שמירת הקשר של הקטינה עם אביה, אני מוצאת לפסוק כדלקמן:
עד הגיע הקטינה לגיל 6 וכל עוד היא מתגוררת בישראל, האב ישלם לידי האם מזונות עבור הקטינה בסך של 1,000 ₪ לחודש כשסכומים אלו כוללים גם את הוצאות המדור ואחזקתו.
עם מעבר הקטינה עם אמה מחוץ לישראל ולתקופה של שנתיים יפסקו חיובי המזונות של הקטינה.
עת ימלאו לקטינה 6 שנים, יסתיימו חיובי מזונותיה השוטפים כאמור לעיל.
נוכח שיעור ההכנסה הפנויה הנוכחית וזו הצפויה, שעה שאין מדובר בהוצאות תלויות שהות, הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך של הקטינה: הוצאות למוסד החינוכי (אגרות, תשלומי חובה, סל תרבות וכל הוצאה שתשולם ישירות למוסד החינוכי), חוג אחד בעלות עירונית/מתנ”ס, מחזור אחד קייטנה בקיץ, קייטנה בפסח וסוכות, שיעורים פרטיים עפ”י המלצת גורם חינוכי או צורך באבחון. ככל שתהיה זכאות למענק לימודים, זה יתקבל בידי האם לטובת מימון ציוד לימודים כאשר הנשיאה בחלקים שווים תושת על הצדדים רק בעבור ההפרש. ככל שתהא זכאות להנחה, על האם למצות את כל הזכאות להנחה טרם תדרוש מחצית מהחיוב.
הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בכל ההוצאות רפואיות שאינן ממומנות באמצעות הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים בכפוף להצגת קבלות ו/או כל הוצאה רפואית מעבר להשתתפות הקופה כפוף להפניה או מרשם רפואי. באמירה הוצאות רפואיות חריגות, נכללות גם הוצאות לטיפול אורתודנטי, טיפול שיניים וטיפול נפשי ורגשי. במקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר נחיצות ההוצאה, עלותה או ביצועה שלא באמצעות הביטוח הרפואי תכריע עמדת הרופא המטפל בקטין דרך קבע.
קצבת הביטוח הלאומי תשולם לידי האם. הקצבה דנן תתווסף לסכום המזונות בתקופת החיוב.
דמי המזונות ישולמו לידי האם החל מיום הגשת התביעה ועד ה – 10 לכל חודש, בניכוי כל תשלום שנפרע בפועל.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה זה הידוע ביום פסק הדין.
לסיכום –
מורה כאמור בסעיפים 75-81 לעיל באשר להגירת הקטינה וקביעת זמני שהות מותאמים.
מורה כאמור 95 לעיל בהקשר לתביעת המזונות.
באשר להוצאות – על אף תוצאות פסק הדין בתביעת ההגירה, בשים לב לאופן שבו בחרו הצדדים לנהל את ההליכים ביניהם באופן יעיל ומהיר, אין אני קובעת חיוב בהוצאות.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור נא התיקים.
מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, ט”ו תמוז תשפ”ד, 21 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
