לפני כבוד הרשמת בכירה אביגיל ון-קרפלד
התובע
רפאל סמואל ת”ז 024617300
נגד
הנתבעת
מועצה אזורית מטה יהודה רשויות מקומיות 500210265
<#2#>
נוכחים:
התובע
נציג הנתבעת/עובד הרשות בני צברי
פרוטוקול
השעה כעת 9:11.
בית המשפט מבהיר לצדדים ולקלדנית כדלקמן: יש לדבר לאט וברור על מנת שהקלדנית תוכל לתעד בפרוטוקול. ככל שלא יעשו כן, אין יכולת להבטיח שהפרוטוקול ישקף את הדברים שנאמרים. ככל שהקלדנית אינה מספיקה להקליד, עליה לעצור את הדיון מיוזמתה, ולבקש מהצדדים לחזור על דבריהם, ולתעד כנדרש.
בית המשפט מבהיר עוד, שהוא קרא את כתבי הטענות באופן יסודי, ובשל הזמן הקצר שנקבע לדיון ביומן על ידי המזכירות, אין צורך לחזור על הטענות. על כן, בית המשפט מורה לצדדים שאין לחזור על טענות שכבר נטענו. בית המשפט ישאל את הצדדים שאלות שהוא מעוניין לברר.
הצדדים הוזהרו כדין לומר את האמת.
בשלב זה נכנס החתן התובע /מלווה מלאכי כהן.
התובע: אני חוזר על כל הטענות שכתבתי בכתב התביעה, כל האמור אמת. קראתי את כתב ההגנה.
הצדדים: לשאלת בית המשפט תקופת החוב היא מיום 8.4.19 עד ליום 1.10.21, אנו משיבים, שנכון.
התובע: אני חושב שדבר בסיסי זה לוודא שאני קבלתי את הודעת החוב. אני רוצה להבהיר אני בעצם לא בעל החוב בדירה ,היו שוכרים שלצערי לא שילמו ארנונה שהיו רשומים וגם לא מיסי יישוב. אני הבנתי את זה שהם לא שלמו מיד אחרי שהם עזבו, והגיעו החתן שלי בא לגור שם עם ביתי. לאורך כל התקופה לא קבלתי שום טלפון או דואר רשום או שום בקשה לתשלום חוב ארנונה.
אני הייתי בטוח שהשוכרים משלמים, אני לא טיפש. הם היו שוכרים שלי, לא בדקתי אם הם שילמו, אני בדקתי אם הם שילמו את השכירות. כיוון שהייתי חייב לרשום את הדירה בטאבו ולצורך כך , נאלצתי לשלם גם את החוב וגם את ההצמדה וריבית, מתוך כוונה שאח”כ אתבע את המועצה על הריבית והצמדה למרות שאני לא בעל החוב , בעל החוב הוא מי שמתגורר בדירה.
נציג הנתבעת: אני חוזר על כל הטענות שבכתב ההגנה , כל האמור אמת. מעולם לא התקבל הסכם שכירות במועצה אזורית לצורך החלפת מחזיקים בנכס , שוכרים , לכן בחיובים בחובות שהצטברו שייכים לבעל הנכס. שלחנו חיוב כל חודשיים לנכס. השוכרים מבחינתי לא קיימים כי לא התקבלו הסכם שכירות , אין לי מושג מי אלה השוכרים.
בהסכמה מתנהל דיון מחוץ לפרוטוקול. בית המשפט מעיר הערות לכאורה שלא נרשמות בפרוטוקול.
נציג הנתבעת: קיימת הבחנה אצלנו בין בעל הנכס לבין מחזיק בנכס וזאת במידה והתקבלה אצלנו הודעה על מחזיק שאינו בעלים.
בית המשפט נותן המלצה שתוכנה אינו נרשם בפרוטוקול.
בשלב הזה התובע מעלה טענות לגבי תיבת הדואר , וטענות אלו לא מופיעות בכתב התביעה ולכן בית המשפט לא ידון בהם.
בשלב זה התובע מעלה טענות לגבי כך שילדי השוכרים למדו בגני הרשות , ובית המשפט מציין שטענות אלו לא נטענו בכתב התביעה.
נציג הנתבעת: אנו ידענו שהוא הבעלים של הנכס, היה לנו גם ת”ז. לשאלת בית המשפט, מדוע אחרי שאתם שולחים עוד הודעות אתם לא שולחים דרישה לכתובת מרשם. יש לנו עשרה עובדים שעוסקים בגבייה.
בית המשפט מסביר שכל הערותיו עד כה היו , הוא חשב שהנתבעת לא ידעה מי בעל הנכס אך מתברר שלא כך הדבר.
המשך דיון מחוץ לפרוטוקול.
נציג הנתבעת: ידענו כל התקופה שהוא בעל הנכס , המחזיק בנכס , ושלחנו לו התראות לנכס , אלא היה לנו הסכם שכירות.
התובע: עשרה הודעות.
נציג הנתבעת: שלחנו משהו כמו עשרה הודעות.
התובע: מצפה נטופא בגליל
התובע: אני רוצה להציג אישור מסירה שהוא קיבל את הדירה, מוגש ומסומן נ/1. זה מגיע אלינו דרך הקבלן או מבעל הנכס. ידענו שהכתובת בצור הדסה.
התובע: אני חתום על הטופס , הוא לא מדבר על כתובת המגורים שלי , אלא על כתובת שלי. כדי להקטין את הנזק עליו למצוא את כתובת בעל הנכס.
התובע: אני לא יודע איך נ/1 הגיע לנתבעת.
נציג הנתבעת: יש לנו כמעט 65 אלף תושבים, ואין לנו גישה למרשם אוכלוסין.
התובע: סכום החוב בתביעה , הקרן של ריבית והצמדה, עמד על 3,000 ₪ , אני מסכם עם טענת הנתבעת שהסכום המדויק הוא רק 2,427 ₪ . אני בקשתי שכר טרחה , עוגמת נפש של 1,500 ₪.
ביהמ”ש מקליד בעצמו את פסק הדין במעמד הצדדים.
<#3#>
פסק דין
לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות עולה כדלקמן:
לטענת הנתבעת בנכס התגורר שוכר שלא נרשם כמחזיק. מנגד, הנתבעת ידעה שהתובע רכש את הנכס ואת מספר הזיהוי שלו, כך לפי דבריה (נ/1). הנתבעת מודה ששלחה כל חודשיים דרישות לתשלום ארנונה. מדובר בלפחות 10 הודעות ארנונה שונות. החוב לא שולם ובכל פעם נשלחה עוד הודעה לכתובת הנכס.
במאמץ לא גדול במיוחד יכולה הייתה הנתבעת לאתר את כתובת הבעלים, התובע, במרשם אוכלוסין תמורת תשלום סמלי עבור הנפקת תמצית רישום. הנתבעת רשאית לגבות את הוצאות האיתור, עלות תמצית הרישום וזמן האיתור, מהתובע או לפחות לפעול מול הגורמים המוסמכים לאשר גבייה כזו. הנתבעת לא עשתה כן.
עמדת הנתבעת כפי שעלתה בדיון היום שהיא יוצאת ידי חובתה במשלוח הודעות חוזרות שוב ושוב לכתובת הנכס אינה יכולה להתקבל.
הנתבעת עוסקת בגביית ארנונה והיא נדרשת לעשות כן ביעילות ומידתיות. צודק התובע בטענתו שהמינימום הוא משלוח מכתב לכתובת מרשם אוכלוסין ועל כן התביעה מתקבלת. אם תנהג כך הנתבעת כמו גם יתר הרשויות והעיריות במדינת ישראל יש לצפות לצמצום משמעותי של הליכים משפטיים בבתי המשפט השונים דבר שעולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי ויעלה את אמון הציבור ברשויות/עיריות.
לא מצאתי מקום לקבוע אשם תורם לתובע שלא דיווח על בעלות שעה שהנתבעת ידעה על כך לפי דבריה.
התביעה מתקבלת. הנתבעת תשלם לתובע סך של 3,927 ₪ ובנוסף אגרת פתיחת תיק בסך של 50 ₪ בתוך 30 יום.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לכב’ ביהמ”ש המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.
הצדדים וויתרו על הפרוטוקול.
<#4#>
ניתן והודע היום ב’ אדר תשפ”ה, 02/03/2025 במעמד הנוכחים.
אביגיל ון-קרפלד, רשמת בכירה
