לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
תובע
ב’ ת”ז ==== (האב)
ע”י ב”כ עוה”ד מרדכי נשיא
נגד
נתבעת
ט’ ת”ז ===== (האם)
ע”י ב”כ עוה”ד אסי סגל
פסק דין
לפניי תביעה להפחתת מזונות שהגיש אביהם של שני קטינים, כנגד אימם, בגין שינוי שלטעמו מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק זאת.
רקע בתמצית
הצדדים הם הורי שני הקטינים: ד’ יליד 2013 ול’ יליד 2016.
הצדדים נישאו בשנת 2012 ובחלוף כשבע שנים, התגרשו בגט פיטורין.
בחודש ינואר 2019 אישרו הצדדים הסכם גירושין בבית הדין הרבני (נספח 1 לכתב התביעה), במסגרתו הסדירו את כלל המחלוקות שביניהם, לרבות “החזקת הילדים, מזונותיהם, חלוקת הרכוש” – כך בהואיל החמישי להסכם.
מספר חודשים לאחר אישור הסכם הגירושין, האב הגיש בקשה לישוב סכסוך לבית משפט זה (תיק י”ס 65061-06-19). תיק זה נסגר לאחר שהסתיימה תקופת עיכוב ההליכים עליה הסכימו הצדדים.
ביום 7.7.20 הגיש האב תביעה בענין הקטינים (תלה”מ 13059-07-20), אותה הגדיר כתביעה למשמורת משותפת ובמסגרתה עתר לקבוע כי “הקטינים יהיו במשמורת משותפת של ההורים וכי תשלום המזונות יותאם למשמורת משותפת” – כך בסעיף 51 לאותה תביעה. בהמשך הבהיר כי במסגרת אותו הליך הוא מבקש להידרש רק לשאלת חלוקת זמני השהות. לאחר שהוגש תסקיר והצדדים מיצו זכויותיהם בעניין שאלות הבהרה, הם השכילו להגיע להסכמות בעניין חלוקת זמני השהות, כאשר הסכמות אלו פורטו לפרוטוקול הדיון בחודש פברואר 2022 וקיבלו תוקף של פסק דין.
סמוך לאחר שניתן פסק הדין האמור, הגיש האב תביעה זו, במסגרתה עתר ל”ביטול או למצער הפחתה ניכרת בתשלום דמי המזונות” (הגדרת מהות התביעה וכן סעיף 47(א) לתביעה).
תמצית טענות האב
האב טען כי “ההסכם לא נתן מענה ראוי ומספק לתמורות הזמן” והסביר כי האם והקטינים בקשו שיקבל יותר אחריות על הקטינים וגם הוא רצה בכך, לפיכך, בפועל הצדדים “חלקו הורות משותפת מלאה ואף יותר מכך” (סעיפים 11-12 לתביעה).
האב ציין כי חרף האמור, האם לא נאותה להסדיר את השינויים האמורים באופן רשמי ולכן הוא נאלץ להגיש את התביעה הנ”ל, בעניין הקטינים.
האב פירט את שינוי הנסיבות המהותי שחל לטעמו ביחס למספר רכיבים, כך: נקבע כי המשמורת תהא משמורת משותפת מלאה; הוא נישא ונולד לו ילד נוסף; האם פתחה נגדו בהליכי הוצל”פ בטענה שקרית.
בדיון הראשון הבהיר האב כי הגיש את התביעה בגלל השינוי שנעשה, לטענתו, בזמני השהות וגם בגלל מצבו הכלכלי (פרוטוקול עמ’ 1 שורות 14-15).
בא כוחו ביקש לחדד זאת והבהיר כי “מדובר על הורות משותפת מלאה, הם מתחלקים בזמנים חצי חצי, כולל חגים” (פרוטוקול עמ’ 2 שורות 3-4).
בתצהירו שינה האב מעט את טענותיו ותיאר את שינוי הנסיבות המהותי כך:
“משמורת משותפת מלאה, פסק דין 919/15, העובדה שהכנסות הצדדים כמעט זהות לחלוטין, נישואיי החדשים והולדת בני הנוסף”, כך בסעיף 22 לתצהירו.
בחקירתו הדגיש את התוספת שיש לטעמו מבחינת חלוקת זמני השהות בחגים, לטענתו לפני פסק הדין שניתן בתביעה שהגיש הוא נהג לקחת את הילדים לפי חלוקת ימי השהות הרגילה, “הייתי לוקח אותם רק בחגים שהם ספציפית היו ימים שלי, זאת אומרת אם ערב חג היה נופל ביום שלי, אם לא – אז לא” (פרוטוקול עמ’ 14 שורות 8-9).
בסעיף 12 לתצהירו הוסיף האב וטען כי בשל הרחבת זמני השהות, הוא נדרש לשכור דירה גדולה יותר.
עוד הוסיף האב וטען בעת חקירתו כי הוא נוהג לקחת את הקטינים לבדיקות רפואיות, כשהם שוהים אצלו ובעבר זה לא קרה (פרוטוקול עמ’ 19 שורה 16).
האב הוסיף והעלה טענות וטרוניות כנגד האם, שלטעמו אינה פועלת לפי ההסכם.
תמצית טענות האם
האם טענה כי מדובר בתביעה מסולפת וקנטרנית, שאין בה כדי להצביע על שינוי נסיבות, לא כל שכן, שינוי נסיבות מהותי, המצדיק שינוי בגובה המזונות.
לטענת האם השינוי היחיד שנעשה בעקבות הגשת התביעה הקודמת שהגיש האב, מבחינת חלוקת זמני השהות, הינו הוספה של יום אחד, אחת לשבועיים ואין לראות בכך שינוי מהותי המצדיק שינוי בגובה המזונות.
האם הוסיפה וטענה כי עצם הגשת התביעה מעידה על חוסר תום ליבו של האב וכי יש בה כדי להעיד שאת השינוי בזמני השהות הוא בקש בשל שיקולים כלכליים בלבד (סעיף 13 לכתב ההגנה), כפי שטענה גם במסגרת ההליך הקודם.
האם הדגישה כי לא היה כל שינוי נסיבות, לא כל שכן, שינוי מהותי, המצדיק שינוי בגובה המזונות שנקבעו בהסכם.
האם הוסיפה וטענה כי האב הפסיק לשלם את המזונות והחיובים שנקבעו בהסכם והיא נאלצה לפתוח נגדו תיק הוצאה לפועל, כך שהוא פועל בחוסר תום לב. לדידה, די בכך כדי להצדיק דחיית תביעתו.
השאלות שבמחלוקת
אף שהאב הוסיף תוך כדי ההליך מספר טענות שלא עלו בכתב התביעה, נדרשתי לכלל הטענות שעלו על ידו ומצאתי להכריע במספר שאלות עובדתיות ומשפטיות:
איזה שינוי חל בחלוקת זמני השהות, לאחר חתימת ההסכם ואישורו והאם מדובר
בשינוי נסיבות מהותי?
האם בשל השינוי בזמני השהות נדרש האב לשכור דירה גדולה יותר והאם יש בכך
שינוי נסיבות מהותי?
האם נישואי האב והולדת ילד נוסף מהווים שינוי נסיבות מהותי?
איזה משמעות יש לייחס לשינויים האמורים, לאור בע”מ 919/15?
האם קיים שינוי מהותי בהכנסות מי מההורים?
האם מי מהצדדים פעל בחוסר תום לב, האב – בכך שלא שילם את מלוא הסכומים
שנקבעו בהסכם, או האם – בכך שפתחה תיק הוצאה לפועל?
דיון
המסגרת הנורמטיבית
ככלל, ידוע ונקבע לא אחת כי פסק דין שניתן בעניין מזונות קטינים איננו חלוט וניתן לעתור לשינויו, מקום בו העובדות שהיו קיימות עת ניתן, השתנו ובמצב הדברים החדש שנוצר, פסק הדין שניתן כבר אינו מתאים. עם זאת, על מנת שבית המשפט ישוב ויידרש לעניין שכבר הוכרע, יש להוכיח קיומו של שינוי נסיבות מהותי.
ברי כי השאלה אם חל שינוי נסיבות (באיזה מן הרכיבים), צריכה להיבחן ביחס למועד בו נקבעו המזונות.
עוד בשנות ה-80 של המאה הקודמת נדרש לכך בית המשפט העליון וקבע כי אף לאחר שניתן פסק דין בעניין מזונות, אין מניעה לשוב ולעתור לבית המשפט באותו עניין ואולם הודגש כי ניתן לעשות כך רק ביחס ל”אותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר” ע”א 363/81 פייגה נ’ פייגה, פ”ד לו(3), 187.
למעשה בית המשפט נדרש לאזן בין החשיבות שיש לתת לחובה לקיים פסקי דין חלוטים לבין הצורך להתאים את סכום המזונות שנפסק למצב החדש, אם השתנו הנסיבות.
נמצא כי הדרך לאזן בין שני יסודות אלו הינה באמצעות צמצום המקרים, בהם בית המשפט ישנה סכום מזונות שנפסק בעבר, רק לאותם מקרים בהם התקיים שינוי נסיבות מהותי ומשמעותי, כזה שלאור השינוי, הותרת פסק הדין הקיים על כנו מהווה פגיעה מהותית באחד הצדדים.
שינוי מהותי ייחשב רק שינוי שלא ניתן היה לצפות בעבר, שהרי אם השינוי היה צפוי, היה מקום להתייחס אליו במסגרת ההכרעה הקודמת (בין אם במסגרת פסק הדין שניתן לאחר הכרעה ובפרט אם מדובר בהסכם שהצדדים ערכו).
לעניין זה, בתי המשפט הבחינו בין תובענות לשינוי סכום מזונות שנפסק על ידי בית המשפט, על סמך המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, לבין תובענות לשינוי סכום שנפסק בהסכם, שאז מתעורר קושי מוגבר גם מבחינת ההשלכות שיש לשינוי ברכיב אחד, על יתר הרכיבים שפורטו בהסכם וכן מבחינת עקרון ההסתמכות של שני הצדדים על הוראות ההסכם.
כך למשל הבהיר כב’ השופט שילה, בפסק הדין בעניין עמ”ש (ת”א) 17590-01-20 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרי המידע): “כידוע, הנטל להוכחת שינוי נסיבות מהותי אף גדול יותר, שעה שעסקינן במזונות שנקבעו בהסכם שהצדדים הסתמכו עליו והוא כולל מארג של איזונים עדינים, מאשר מזונות שנקבעו בפסק דין….”.
עוד יש להזכיר כי לאחר השינוי המהותי שעשה בית המשפט העליון בשנת 2017, בכל הנוגע למזונות, במסגרת בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית (פורסם במאגרי המידע), החלה מחלוקת בפסיקה באשר לאפשרות לראות בשינוי ההלכה משום שינוי מהותי שמצדיק דיון מחדש בשאלת גובה המזונות, אשר נפסקו לפני השינוי בהלכה.
לאחר שורה של פסיקות שונות, הכריע בית המשפט העליון במחלוקת האמורה ומעבר לכך שקבע שאין לראות בשינוי ההלכה משום שינוי נסיבות מהותי שמצדיק בחינה מחדש של גובה המזונות, שב כב’ השופט הנדל והזכיר את פסק הדין הנ”ל בעניין פייגה והבהיר ש”יש להותיר את מבחן שינוי הנסיבות המהותי על כנו”, בע”מ 7670/18 פלונית נ’ פלוני (פורסם במאגרים).
זאת ועוד, בתי המשפט נתנו משקל מיוחד לחובה לבוא לדיון בעניין זה בידיים נקיות, ראו לדוגמה פסק הדין בעניין בע”מ 3148/07 פלוני נ’ פלוני (פורסם במאגרי המידע), שם הבהיר כב’ השופט רובינשטיין כי “לחיוב המזונות היבט חוזי…. הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973”.
לפיכך, על התובע הפחתת מזונות לפעול בתום לב ולבוא בידיים נקיות ולהציג את מלוא הפרטים הרלוונטיים לעניין מזונות – אם זה בעניין רכושו, הכנסותיו וכיו”ב.
לא זו אף זו, אם החליט, על דעת עצמו וללא החלטה שיפוטית שמאפשרת זאת, להפחית את המזונות בהם חויב, או להפסיק לשלמם, יש בכך משום חוסר תום לב.
לצד זאת, יש לבחון גם את תום ליבה של הנתבעת, אם יעלה למשל, כי פתחה בהליכי הוצאה לפועל, ללא סיבה, רק כדי ליצור מצג שווא שהתובע אינו משלם מזונות, יהיה בכך כדי להעיד דווקא על חוסר תום ליבה.
מהכלל אל הפרט
כאמור, המזונות במקרה שלפניי נקבעו בהסכם שנכרת בין שני הצדדים, אושר בבית הדין הרבני וקיבל תוקף של פסק דין.
מדובר בפסק דין שניתן בהסכמת הצדדים ובמסגרתו הסכימו על שורה של עניינים הנוגעים לפרידתם –בעניין עצם הגירושין, חלוקת זמני השהות, מזונות וחלוקת הרכוש.
שינוי בחלוקת זמני השהות
בהסכם קבעו הצדדים כי המשמורת ביחס לקטינים תהיה בידי האם וכי הקטינים ישהו עם האב פעמיים בשבוע, כולל לינה ובכל סוף שבוע שני (סעיפים 6,7 להסכם):
“6. הקטינים יהיו במשמורת של האם.
7. הקטינים ישהו אצל האב, בימים א’ ו- ה’, החל מסיום לימודיהם, או החל מהשעה 16.30, בימים בהם מסגרתם החינוכית אינה פעילה.
הקטינים ילונו אצל האב והאב יפזר את הילדים במסגרות הלימודיות ביום שלאחר מכן.
בכל סוף שבוע שני, הילדים ישהו אצל האב, החל מיום שישי. את ד’ האב יאסוף מסיום הלימודים ואת ל’, שאינו נמצא במסגרת בימי שישי, יאסוף האב מהאם בשעה 10.30 לכל המאוחר.”
בסעיף 9 להסכם נקבע כי תהיה חלוקה שווה של החגים והחופשות, באופן ש”הקטינים ישהו עם כל אחד מההורים במחצית מהחופשות והחגים לסירוגין, לפי נספח א ‘הסדרי ראיה בחופשות ובחגים’, אשר מצורף להסכם…”.
בנספח המצורף קבעו הצדדים כי בחופשות חול המועד, “האב יקח את הקטינים לפחות יום אחד, החל משעות הבוקר …ועד לשעות הערב.. אחרי מקלחות וארוחת ערב..”.
עת הגיש האב את תביעתו לקביעת משמורת משותפת (תלה”מ 13059-07-20) הוא התבקש להבהיר את בקשתו בדיון הראשון, ושם דייק את תביעתו וביקש להוסיף עוד יום באמצע השבוע, אחת לשבועיים, בו ישהו עימו הקטינים (פרוטוקול מיום 17.12.20 עמ’ 2 שורה 7) והאם נתנה הסכמה לכך (פרוטוקול עמ’ 3 שורות 2-3).
על מנת לסייע לצדדים להגיע להסכמות בעניין היום שיתווסף, מיניתי, בהסכמתם, עו”ס לסדרי דין, מעיריית X, שהגישה תסקיר מקיף ונתנה המלצות.
הצדדים הסכימו להמלצות האמורות ועל פיהן הוספתי לזמני השהות שנקבעו בהסכם עוד שהות של הילדים, בימי שלישי, אחת לשבועיים וכן הוריתי על שינוי בחלוקת זמני השהות במהלך חופשת הקיץ, כשאין קייטנות (באופן שהקטינים יחלקו את זמנם, בחלוקה של שבוע אצל האב ושבוע אצל האם).
המלצות אלו קיבלו תוקף של פסק דין.
עולה אם כן, כי השינויים שנעשו ביחס לחלוקת זמני השהות הם השינויים הבאים:
32.1 בימי שגרת לימודים – אחת לשבועיים נוסף עוד יום אחד בשבוע, כלומר במקום שהילדים ישהו אצל האב חמישה ימים במערך של שבועיים, הם שוהים אצלו שישה ימים.
32.2 במהלך חופשת הקיץ – במקום חלוקה של פעמיים בשבוע כולל לינה, כפי שנקבע בהסכם, הוסכם על חלוקה שווה באופן שהקטינים ישהו עם כל הורה למשך שבוע רצוף.
יוצא אם כן, שבמהלך חופשת הקיץ, כשאין מסגרות של קייטנות, תהיה בין ההורים חלוקה שוויונית, מדובר בתוספת של שני לילות אחת לשבועיים, כאשר בשבוע העוקב לא תהיה שהות של הקטינים אצל האב בכלל.
למעשה במקום חלוקה של 6 לילות בשבועיים בימי שגרה, תהיה חלוקה של 7 לילות בשבועיים, במהלך החופשה, כשאין קייטנות.
האב לא הציג כל אסמכתה ממנה ניתן ללמוד על כמה ימים מדובר בפועל, ביחס לתקופה בה הקטינים לא במסגרת במהלך הקיץ.
התרשמתי כי השינויים האמורים הם שינויים מינוריים ואין לראות בהם שינויים מהותיים, הן בשים לב לשינוי הקטן, מבחינה אובייקטיבית והן מבחינת המדיניות השיפוטית הרצויה.
ואסביר – יש לשאוף למצב בו הורה שמבקש לשנות שינויים מינוריים בזמני השהות (הוספה או שינוי של יום, שינויים קלים בשעות וכיו”ב) יבקש זאת תוך ראיית טובת הילדים וההורה האחר יבחן את הבקשה לשינוי כאמור, באותה ראייה.
אם בית המשפט יערוך חישובים אריתמטיים עם כל שינוי קל, ככל שיהיה, תוספת של יום כאן, הרחבה ללינה שם וכיו”ב, עלול להתפתח דיון לא ענייני בין ההורים בעקבות השינוי המבוקש, תוך בחינת שיקולים כלכליים והעדפתם על פני שיקולים של טובת הילד.
לסיכום רכיב זה – לא מצאתי כי השינוי שנערך בתוספת של לינה אחת באמצע השבוע מהווה שינוי מהותי המצדיק הפחתת מזונות וודאי שאינו מצדיק ביטולם.
האב הוסיף וטען כי בעקבות השינוי שנערך בזמני השהות והקביעה שתהיה חלוקת זמנים שווה, הוא שוהה עם הקטינים גם בימי מחלה ולוקח אותם לבדיקות, באופן שלדידו נוספו לו עוד “11 ימי שהות בחודש”.
האב ערך תחשיב של התוספת של יום בשבועיים וכן של ממוצע של 10 ימי מחלה ו- 5 ימים בשנה בהם מתקיימות בדיקות רפואיות ובהם הוא שוהה עם הילדים – סעיפים 17-18 לתצהירו.
אין בידי לקבל תחשיב זה, שהוצג ללא כל ביסוס, ואני דוחה אותו מכל וכל.
לא רק שהאב לא הוכיח כי הוא לוקח את הקטינים בימי מחלה, לבדיקות ובעת שביתות, אלא שברור כי לא ניתן לכמת ימים אלה ולקבוע כי מדובר במספר הימים שנטען על ידי האב בעלמא.
ברי כי לא ניתן לקבוע בכמה ימים בשנה מדובר ואין באפשרותנו לצפות פני עתיד. זאת ועוד, אף שניתן היה להציג, למשל, את מספר הימים בהם היו הקטינים חולים, או שהיו בבדיקות, בשנים שקדמו למועד הגשת התביעה, כדי לנסות וללמוד מכך על מספר הימים שלטענת האב נוספו לאחריותו. הדבר לא נעשה.
עוד טען האב כי יש תוספת של 22 יום בשנה, בגין החגים (סעיף 14 לתצהירו).
אינני מקבלת טענה זו היות וגם לפי ההסכם המקורי עליו חתמו הצדדים, החגים נחלקו בחלקים שווים בין שני ההורים (כך בנספח שצורף להסכם).
לאור האמור, אינני מקבלת את טענות האב כי חל שינוי נסיבות משמעותי בכל הנוגע לחלוקת זמני השהות והתרשמתי כי לאחר השינוי שנעשה לבקשתו בחלוקת זמני השהות, הוא ביקש להצדיק הפחתת מזונות, ללא כל ביסוס משפטי.
כולי תקווה כי בקשתו לשנות את זמני השהות נעשתה מתוך טעמים ענייניים ולא חלילה כי ביקש לשנות את סכום המזונות עליו הסכימו הצדדים, עובר לחתימת ההסכם.
אזכיר בעניין זה, כי כבר בדיון הראשון שבו נדרשתי לתביעת האב לשנות את זמני השהות, טענה האם, באמצעות בא כוחה, כי מדובר בתביעה שהוגשה רק מתוך כוונה לנסות ולבטל את חיובו לשלם את מזונות הילדים (פרוטוקול מיום 17.12.20, עמ’ 2 שורות 16-17).
האב ובא כוחו מחו על כך.
האב ביקש והצליח לשכנע כי כוונתו הכנה הינה לשהות עם ילדיו יותר וכי שאלת המזונות איננה העיקר (פרוטוקול שם, עמ’ 1 שורה 21).
בעניין זה, מצאתי להתייחס גם לטענת האב כי בשל השינוי בזמני השהות הוא שכר דירה גדולה יותר. אינני מקבלת טענה זו, עת האב אישר בחקירתו כי שכר את הדירה ביחד עם זוגתו החדשה, כשנתיים לפני הגשת התסקיר, שבו ניתנו המלצות לעניין השינויים בזמני השהות.
התרשמתי כי ההחלטה המושכלת לשכור דירה גדולה יותר, קשורה לנישואיו ולהרחבת התא המשפחתי החדש שיצר ולא להרחבת זמני השהות (פרוטוקול עמ’ 17 שורה 31 עד עמ’ 18 שורה 22) – “זה שזה קרה אחרי זה לא אומר שלפני, הם לא היו באים, עדיין בצורה מסוימת שהיא אמנם יותר נמוכה, אבל הם היו באים”.
שינוי במצבו האישי של האב
אין חולק כי האב נישא ויש לו ילד נוסף.
עם זאת, כאמור, כדי ששינוי מסוים ייחשב שינוי מהותי, המצדיק הפחתת מזונות, יש לבחון אם מדובר בשינוי שהצדדים לא צפו ולא היו יכולים לצפות, עת חתמו על ההסכם.
מציאות החיים מלמדת כי לאחר גירושין נוהגים בני הזוג, או לפחות אחד מהם, להתחיל זוגיות חדשה, לעיתים גם להינשא שוב ולהביא עוד ילדים לעולם.
העובדה שהאב נישא מחדש ונולד לו ילד נוסף משמחת, אין בכך ספק.
עם זאת, לא מדובר באירוע חריג שלא ניתן היה לצפות מראש.
לאור האמור, אינני מקבלת את טענת האב כי מדובר בשינוי נסיבות מהותי, המצדיק הפחתת מזונות.
זאת ועוד, האב סירב להביא מידע באשר להכנסותיה של אשתו, מידע שיש לו רלוונטיות ישירה לטענתו כי יש להתחשב בגובה הכנסתו לאור הוצאותיו החדשות, הוצאות בהן אמורה גם רעייתו לשאת.
התנהלות זו של האב מחזקת את התרשמותי כי הוא ביקש להסתיר מידע מהותי מבית המשפט ולמנוע מבית המשפט לקבל תמונה כוללת של המצב לאשורו.
אבהיר כי אין מניעה שהתובע ורעייתו החדשה יחיו בהפרדה רכושית, אם זו בחירתם, אלא שמצאתי כי יש חוסר תום לב בטענות האב כי יש להפחית את תשלום המזונות, שאותו התחייב לשלם בהסכם עליו חתם (לפני שנישא בשנית), בין היתר בטענה ששכר דירה למגוריו ולמגורי משפחתו החדשה (בה מתגוררים עימו גם הקטינים כשהם שוהים עימו), מבלי להציג כיצד נחלק החיוב בינו לבין רעייתו, אם ביחס לתשלומי הבית והוצאות אחזקתו ואם לעניין ההוצאות השוטפות.
כך ניסה (ולא בהצלחה יתירה) להסביר את ההתנהלות הכלכלית שלו ושל רעייתו, בדיון (פרוטוקול עמ’ 21 שורה 30 עד עמ’ 23 שורה 29):
“ש. כמה היא (אשת התובע – נ.ג) משתכרת?
ת. אין לי מושג. אנחנו חולקים משק בית אמנם, יש הוצאות שאנחנו שותפים בהן, אבל יש לנו הפרדה כלכלית מלאה, אין לי גישה לחשבון הבנק שלה, אין לי מושג מה ההוצאות שלה, מעבר להוצאות המשותפות, ואני לא יודע כמה היא מרוויחה וכמה היא מוציאה, אין לי גישה לחשבון שלה.
ש. נשואים?
ת. כן.
ש. הבנתי, יש לכם הסכם ממון?
ת. לא. אין לנו נכסים בשביל שיהיה לי הסכם ממון.
:
:
ש. ואתה לא יודע כמה היא מרוויחה?
ת. לא, אין לי מושג, לא שאלתי מעולם.
:
:
ש. אז אתם מתחלקים חצי חצי בשכירות?
ת. כן.
ש. הבנתי, לגבי ההוצאות של הבית?
ת. בהוצאות השוטפות של הבית, כן.
ש. וגם באוכל?
ת. יש לי מעבר לזה, הוצאות שלי.
ש. גם באוכל?
ת. זה באופן יחסי אתה יודע, שוב היא משלמת על עצמה ועל עוד ילד ואני משלם על עצמי ועל עוד שלושה ילדים.
ש. הבנתי.
ת. זה יחסי.
:
:
לשאלת בית משפט: מה זה אומר יחסי? כשאתם הולכים לסופר, אתם מחלקים את החשבון שליש, שני שליש? או מה?
ת. לא.
ש. אלא? חצי חצי?
ת. מה שיוצא, יוצא בסופו של דבר.
ש. מה זה אומר? חצי חצי? או מה? אתם הולכים יחד לסופר?…
ת. לא, אנחנו לא הולכים יחד לסופר.
ש. אז כשאתה הולך, אתה משלם וכשהיא הולכת, היא משלמת?
ת. כן.
ש. אוקיי, וזה מתחלק חצי חצי? מישהו בודק אם זה מתחלק חצי חצי?
ת. זה לא בדיוק עכשיו יצא זה, אז נחייב את זה, על השקל הספציפי.
….
ההוצאות לרוב מתחלקות הוצאות משותפות כחצי חצי…”
ניתן להסיק מחקירתו של התובע כי הוא מתנהל עם אשתו בשיתוף ולא מתחשבן איתה, באשר להוצאות השוטפות של הבית וכלכלתו, למרות שהוא מפרנס בנוסף לבנם המשותף גם את שני ילדיו הגדולים יותר, ילדיה של הנתבעת.
אמנם כך ראוי, אלא שכאשר הוא מבקש להפחית מזונות ומציג את הוצאותיו החודשיות, כדי להוכיח טענתו שהוא “קורס” בעקבות החיוב במזונות, מן הראוי שיציג לצד ההוצאות שבהן הוא נושא, גם את ההכנסות של אשתו החדשה ואת ההוצאות בהן היא נושאת.
משבחר להסתיר מידע זה, יש לראות בו כמי שנמנע מהבאת עד, משום שלו היה העד מעיד, היה בעדותו כדי לחזק את דווקא עמדת הצד השני, ראו למשל פסה”ד בעניין ע”א 9656-05 שוורץ נ’ רמנוף (פורסם במאגרים).
הדברים מקבלים משנה תוקף, עת אשתו של האב הגיעה לדיון ההוכחות והמתינה מחוץ לאולם, האב ובא כוחו סירבו לבקשת האם ובא כוחה, לבקש ממנה להיכנס כדי להשיב למספר שאלות מהותיות שהיה בהן כדי לחזק את טענותיו (פרוטוקול עמ’ 22 שורות 19-23) והדבר אומר דרשני.
האב לא הוכיח כי היה כל שינוי, לא כל שכן שינוי מהותי באשר לגובה השתכרותו, לא הציג ראיות לעניין ההשתכרות שהייתה לו עובר לחתימת ההסכם ולא לזו שהייתה לו עת הוגשה התביעה וכאמור הסתיר מידע שיכול היה להיות מהותי, בכל הנוגע להכנסות של רעייתו.
בע”מ 919/15
אף שעניין זה לא הועלה מלכתחילה בכתב התביעה, על מנת שלא להותירו ללא מענה, אחזור ואבהיר, כאמור, כי אין מקום לראות בשינוי שנעשה בפסק הדין בעניין בע”מ 919/15 כשינוי שמצדיק דיון מחודש בשאלת גובה המזונות.
זאת ועוד, האב לא הציג ראיות לכך שהסכום שעליו הסכימו הצדדים בשנת 2019, עת חתמו על הסכם הגירושין, אינו סכום סביר, בשים לב לפערי ההשתכרות ביניהם – גם אם חלוקת זמני השהות היא שווה.
אינני מקבלת את טענת האב (כך למשל בסעיף 27 לתצהירו) כי יש לראות באם כמי שהכנסתה עומדת על 11,500 ₪, כאשר בפועל הכנסתה עומדת על ממוצע של כ-8,200 ₪ לחודש, כפי שהצהירה ואף תמכה באסמכתאות.
הניסיון להוסיף להכנסתה את סכום המזונות שהאב נדרש לשלם, לצורך חישוב פערי ההשתכרות, נובע מטעות (שלא לומר מניסיון להטעות).
כדי לבחון את פערי ההשתכרות יש לבחון את גובה ההשתכרות של כל אחד מהצדדים ורק אז ניתן לקבוע איזה סכום ישולם מצד אחד למשנהו, עבור מזונות הילדים.
מכל מקום, לאור האמור בפסק הדין הנ”ל בעניין בע”מ 7670/18 פלונית נ’ פלוני ,ברי כי אין לראות בפסק הדין בעניין בע”מ 919/15 משום שינוי נסיבות המצדיק בחינת גובה המזונות מחדש, בהתאם לפערי ההשתכרות וחלוקת זמני השהות, שכן האב כאמור לא עמד בנטל המוטל עליו, על מנת להוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק זאת.
תום לב
ככלל, צודק ב”כ הנתבעת בטענתו כי כאשר אב מבקש להפחית מזונות, עליו לבוא בידיים נקיות ואם מסתבר שהפסיק לשלם מזונות על דעת עצמו, יש בכך כדי להשליך על תום ליבו, או שיותר מדויק לומר- על חוסר תום ליבו.
בענייננו, התרשמתי כי האב לא בא בידיים נקיות לבית המשפט.
להלן אבהיר התרשמותי:
האם טענה כי כנגד האב נפתח תיק הוצל”פ היות ואינו משלם את הסכומים שנפסקו
כמזונות ילדיו. האב מצידו טען כי האם פתחה את התיק בחוסר תום לב.
האב אישר כי נפתח נגדו תיק הוצל”פ וטען כי האם עשתה זאת בחוסר תום לב
מצידה.
להוכחת טענתו צירף האב את הבקשה שהגיש לרשם ההוצאה לפועל בטענת פרעתי (נספח 3 לכתב התביעה).
לא רק שאין בבקשה שצירף כדי ללמד על חוסר תום לב מצד האם, אלא שבאופן תמוה, נמצא כי בבקשתו שם, טען האב שההסכם אינו מחייב אותו היות ומדובר בהסכם “מפוקפק ומבולבל”.
זאת למרות שכידוע האב לא הגיש, בשום שלב, תביעה לביטול ההסכם.
טענת האב כי האם פתחה את התיק ללא כל הצדק, בחוסר תום לב מצידה, נטענה
בעלמא ולא יכולה לעמוד כשהוא לכאורה מתכחש להסכם וטען שמדובר בהסכם “מפוקפק”.
לפיכך, משנפתח נגד האב תיק הוצאה לפועל, בגין אי תשלום מלוא החיובים בהם חויב בגין מזונות ילדיו, בהתאם להסכם עליו חתם ושקיבל תוקף של פסק דין, אני קובעת כי יש בהתנהלותו חוסר תום לב.
אינני מקבלת את טענת האב לפיה האם פתחה את תיק ההוצאה לפועל, בחוסר תום לב מצידה.
כך גם אציין, במסגרת פרק זה, שטענות האב בעניין התנהלות לא תקינה של האם שלטענתו אינה רוכשת לקטינים את הציוד הנדרש, גם היא נטענה בעלמא ולא הוכחה.
סיכום
התובע לא עמד בנטל הנדרש כדי להוכיח שהתקיים שינוי נסיבות מהותי המצדיק ביטול או הפחתת המזונות בהם חויב על פי הסכם עליו חתם ואשר אושר בבית הדין הרבני.
התובע לא בא לבית המשפט בידיים נקיות, כאשר אישר כי קיים ביחס לחיוביו תיק הוצאה לפועל ובפרט כאשר במסגרת טענת פרעתי שהגיש ללשכת ההוצאה לפועל העלה טענות כנגד ההסכם עליו חתם ואותו אישר בבית הדין הרבני.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה לביטול מזונות, כמו גם את הסעד החלופי – להפחתתם.
לאור התוצאה אליה הגעתי ובשים לב להתמשכות ההליך, במשך כשנתיים, אני מחייבת את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת בגין ההליך, בסך כולל של 24,000 ₪.
פסק הדין ניתן לפרסום, ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ”ד סיוון תשפ”ד, 30 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
