ג’קי ספורטס, לין קורזינר, פלונית, פלוני, רועי נודל,ע”י ב”כ עוה”ד צחי אסרף, אמריקן איירליינס, אינק,ע”י ב”כ עוה”ד קרן מרקו, פסק דין

לפני כבוד השופט ערן טאוסיג

התובעים:

1. ג’קי ספורטס

2. לין קורזינר

3. פלונית

4. פלוני

5. רועי נודל

ע”י ב”כ עוה”ד צחי אסרף

נגד

הנתבעים:

1. אמריקן איירליינס, אינק

ע”י ב”כ עוה”ד קרן מרקו

2. אל על נתיבי אויר לישראל בע”מ

ע”י ב”כ עוה”ד לירון בריזל

פסק דין

לפניי תביעה כספית בסך של 55,001 ₪ שהגישו התובעים, שעניינה ביטול טיסתם על־ידי הנתבעת 1 וסירוב להטיסם בטיסה של הנתבעת 2, כמו גם הנזקים הנטענים בקשר לכך.

קיצור טענות התובעים

התובעים 4-1 הינם בני משפחה שרכשו כרטיסים לטיסה מס’ AA145 של הנתבעת 1, חברת התעופה American Airlines (להלן: “אמריקן”) לעיר ניו יורק, שהייתה אמורה לצאת ביום 7.8.2022 בשעה 00:50 (להלן: “הטיסה המקורית”). מניו יורק היו התובעים אמורים לטוס בטיסת המשך לקאלי שבקולומביה. עבור התובע 5, בנה של התובעת 2, נרכש כרטיס נוסף מחברת תעופה אחרת, לטיסה מיום 10.8.2022 מהעיר לוס אנג’לס לקאלי.

לטענת התובעים, במסגרת החופשה המתוכננת בקולומביה הוזמנו חדרים במלונות, רכב שכור, וכן כרטיסים לטיסה נוספת מקאלי לאי סאן אנדרס.

ביום 6.8.2022, כ־14 שעות לפני המועד שנקבע לטיסה המקורית, הובא לידיעת התובעים במסרון ביישומון שמפעילה אמריקן, כי הטיסה מבוטלת. לטענתם, דבר ביטול הטיסה לא נמסר להם באופן ישיר או בכל דרך אחרת, במועד הקבוע בדין. אף לא נמסרה סיבת הביטול או הצעה לטיסה חלופית.

התובעים יצרו קשר עם אמריקן, על־מנת להקטין את נזקיהם ככל האפשר. לדבריהם הוצעה להם טיסה חלופית שלא התאימה, שבעה ימים לאחר מועד הטיסה המקורית. התובעים טענו כי הודיעו לאמריקן כי יסכימו לטוס בכל טיסה חלופית, לרבות באמצעות חברת תעופה אחרת, לכל יעד בארצות־הברית. מאוחר יותר אמריקן העבירה את התובעים 4-1 לטיסה של הנתבעת 2 (להלן: “אל על”), מתל אביב למיאמי (טיסה LY17, להלן: “הטיסה החלופית”) באופן שהתובעים 4-1 היו אמורים להגיע לקאלי באיחור של כיממה.

כ־24 שעות טרם הטיסה החלופית, ביצעו הנתבעים 4-1 צ’ק אין ואף הונפקו להם כרטיסי עלייה למטוס, עליהם נכתב (בשפה האנגלית) “מקומות ישיבה יקבעו בדלפקי החברה”. כאשר הגיעו התובעים 4-1 לדלפקי אל על בשדה התעופה, נמסר להם כי עליהם להמתין עם מסירת כבודתם עד הגעתו של נציג החברה. לאחר המתנה בת חמש שעות, הודיעו נציגי אל על לתובעים כי הם אינם יכולים לטיסה החלופית בשל רישום יתר, וכי אין מקום גם בכל טיסה אחרת.

התובעים טענו כי בהתאם לסעיף 5(א) לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע”ב־2012 (להלן: “חוק שירותי תעופה” או “החוק”), מפעיל טיסה או מארגן טיסה המסרב להטיס נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה, לרבות בשל רישום יתר, זכאי לקבל ממפעיל הטיסה או מהמארגן שירותי סיוע ופיצוי כאמור בתוספת לחוק. נטען כי אל על לא הציעה לתובעים טיסה חלופית ולא שילמה לתובעים כל פיצוי.

התובעים טענו כי נגרמו להם נזקים רבים עקב ביטולי הטיסות, ובית המשפט התבקש לחייב את הנתבעות בפיצוי הסטטוטורי הקבוע בחוק וכן לפצותם בגין העדר הסיוע ואי־מציאת חלופות מתאימות.

עוד נטען בכתב התביעה כי חובתו של המוביל האווירי לפצות את הנוסעים בגין ביטול טיסה תוך 45 ימים, דבר שלא נעשה, על אף פניות שנשלחו לנתבעות.

התובעים הוסיפו וטענו כי לפי חוק שירותי תעופה הם זכאים לשירותי סיוע בשווי של לכל הפחות 500 ₪ לכל נוסע, השבת תמורת הכרטיס, כרטיס טיסה חלופי ולפיצוי כאמור בתוספת המקורית לחוק בסך של 3,340 ₪ לכל נוסע בעבור כל טיסה. כן ביקשו התובעים לפסוק להם פיצויים בגין עגמת נפש או פיצויים לדוגמה בהתאם לסעיף 11(א) לחוק, בסך 3,000 ₪ לנוסע.

בנוסף, התובעים ביקשו לפסוק להם פיצוי בגין הנזקים הנטענים הבאים: הפרש עלות הכרטיסים בטיסה בחברת אמריקן שנדחתה לחודש אוקטובר בסך של 2,800 ₪; תוספת עבור שינוי כרטיס טיסה עבור תובע 5 מלוס אנג’לס לקאלי בסך 1,400 ₪; שינוי מועדי מלונות שהוזמנו בסך 2,698 ₪; כרטיסי סים לחו”ל 350 ₪; קייטנה לשני ילדי התובעים 2-1 בעלות של 2,400 ₪; ביגוד שנרכש לאירוע חתונה בסך 3,800 ₪; שתי מוניות לשדה התעופה בסך 280 ₪; שתי בדיקות קורונה בסך 556 ₪.

קיצור טענות הנתבעת 1

אמריקן טענה כי אין לתובעים עילה בכל הנוגע לטיסה המקורית, משום שהיא סיפקה להם טיסה חלופית ונאותה לשלם להם פיצוי לפי חוק שירותי תעופה. נטען כי בהתחשב בכך שמדובר היה בחודשי הקיץ העמוסים, הטיסה החלופית שנבחרה היוותה אפשרות סבירה ומהירה. בכל הנוגע לתובע 5, נטען כי אין לו כל עילת תביעה, משום שאין בינו לבין אמריקן כל חוזה והוא לא היה “נוסע”, כהגדרתו בחוק שירותי תעופה.

אמריקן טענה כי הטיסה המקורית בוטלה בשל מחסור באנשי צוות. לדבריה, לא עלה בידה ליצור קשר ישיר עם התובעים על־מנת לעדכן אותם בדבר, משום שכתובת הדואר האלקטרוני שהוזנה במערכת ההזמנות על־ידי סוכנות הנסיעות של התובעים הייתה שגויה ומספר הטלפון שסופק היה של סוכן הנסיעות. למרות זאת, התובעים עודכנו בדבר ביטול הטיסה המקורית כ-14 שעות קודם לשעת ההמראה המתוכננת ובטרם יצאו לשדה התעופה.

בהתאם לזמינות כרטיסי טיסה במערכת ההפצה האלקטרונית הגלובלית (להלן: “מערכת ההזמנות”), אמריקן הציעה לתובעים 4-1 לטוס יום למחרת בטיסת אל על ולבקשתם הונפקו להם כרטיסים לטיסה זו באמצעות מערכת ההזמנות. לטענת אמריקן מערכת ההזמנות מבצעת את התיאום הנדרש בין חברות התעופה באופן אוטומטי ולא היה צורך בתיאום נוסף מול אל על.

עוד נטען כי מלבד אישור מערכת ההזמנות בדבר תיאום הטיסה החלופית, קיבלו התובעים 4-1 מאל על הודעה בדואר אלקטרוני המאשרת את הזמנת כרטיסי הטיסה, אישור מנציג אל על שהזמנת הטיסה החלופית אושרה וכן הונפקו להם כרטיסי עלייה למטוס.

באשר לטיסה החלופית, אמריקן טוענת כי אין לתובעים 4-1 כל עילה נגדה, משום שהם סורבו לעלות לטיסה זו על־ידי אל על בשל רישום יתר. נטען כי אמריקן לא ידעה כי הטיסה ברישום יתר וכי מכל מקום מדובר בפרקטיקה מקובלת בעולם התעופה שנועדה להפחית את חשיפות חברות התעופה לאי־הופעה לטיסה של נוסעים ויציאת טיסה עם מקומות פנויים.

אמריקן סבורה כי ניתן לראות בטיסת אל על המשך לטיסת אמריקן וכי התובעים זכאים לפיצוי סטטוטורי אחד, אך ככל שייקבע אחרת האחריות לסירוב להטיס את התובעים בטיסה החלופית, חלה על אל על.

כן טענה אמריקן כי יש לדחות את טענת אל על כי לא קיבלה תשלום בגין הטיסה החלופית, הואיל ובהתאם להליך הזמנת כרטיסי טיסה בין חברות תעופה, התשלום מתבצע לאחר ביצוע הטיסה. הזמנת הכרטיסים לטיסה החלופית היוותה התחייבות לתשלום המקוזז במועד נדחה, בהתאם להסכם בין החברות.

לאחר שאל על סירבה להטיס את התובעים בטיסה החלופית, הם קיבלו מאמריקן לבקשתם נקודות זיכוי אותם הם ניצלו במועד מאוחר יותר. בנוסף, אמריקן הציעה לתובעים 4-1 פיצוי כספי בגין הטיסה המקורית בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק שירותי תעופה, אך לא התקבל כל מענה לפנייתה.

אמריקן טענה כי הואיל והתובעים 4-1 עודכנו על ביטול הטיסה המקורית למעלה מ-10 שעות קודם הגעתם לשדה התעופה, לא נדרשו שירותי סיוע בכל הנוגע לטיסה המקורית. לטענתה, ההוצאות בגינן ביקשו התובעים שיפוי אינן ברות פיצוי לפי חוק שירותי תעופה וכי אין מקום לפסוק כל פיצוי מעבר לפיצוי ללא הוכחת נזק שמקנה החוק.

אמריקן סבורה כי אין במקרה דנן עילה להשית עליה פיצויים לדוגמה, הואיל והיא סיפקה לתובעים 4-1 טיסה חלופית ונאותה לשלם להם פיצוי סטטוטורי בגין ביטול הטיסה המקורית. לחילופין מבוקש לקבוע פיצוי נמוך מהפיצוי המקסימלי האמור בסעיף 11(א) לחוק שירותי תעופה.

קיצור טענות הנתבעת 2

אל על טענה כי לתובעים אין כל עילת תביעה נגדה, הואיל והם רכשו את כרטיסי הטיסה מאמריקן. אל על טענה כי הטיסה החלופית המריאה במועד המתוכנן, כי היא לא אישרה לתובעים את כרטיסי הטיסה לטיסה החלופית וכי השיבוץ לטיסה זו נעשה על־ידי אמריקן או על־ידי סוכן הנסיעות של התובעים, על אף רישום היתר לטיסה.

לטענת אל על, כרטיסי העלייה למטוס לטיסה החלופית לא הונפקו על־ידיה. אל על מסתמכת על כך שבכרטיסי העלייה למטוס לא נבחרו עבור התובעים מקומות ישיבה בטיסה החלופית, להבדיל מלטיסה המקורית.

עוד נטען כי אחריותה של אל על יכולה להיבחן אך ורק על בסיס הוראות חוק שירותי תעופה או על בסיס הוראות אמנת מונטריאול, מכוח חוק התובלה האווירית.

אל על הוסיפה וטענה כי היא לא קיבלה כל תשלום בגין כרטיסי הטיסה החלופיים של התובעים וכי היא אינה אחראית כלפיהם כ־”מפעיל טיסה” או “מארגן”. לטענתה, בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק שירותי תעופה, נוסע לא יהיה זכאי להטבות שמקנה החוק, אם קיבל את הכרטיס בלא תשלום או אם כרטיס הטיסה נרכש בתעריף מיוחד שלא ניתן לציבור לרכוש במישרין או בעקיפין.

עוד נטען כי על־פי סעיף 3(א)(3) לחוק כרטיס טיסה חלופי כפוף לקיומם של מקומות פנויים בטיסה. לכן נטען כי היה על אמריקן לוודא כי קיימים מקומות פנויים בטיסה טרם שיבצה את התובעים לטיסת אל על. אל על הסתמכה אף על סעיף 5(א) לחוק, הקובע עילה מזכה של “סירוב להטיס נוסע בטיסה”, וטענה כי היא לא סירבה להטיס את התובעים אלא שהם שובצו לטיסה על־ידי אמריקן מבלי שאל על אישרה את השיבוץ, כאשר רישום היתר השתקף למבצע הפעולה כבר במועד השיבוץ.

אל על הוסיפה וטענה כי אין מקום לפסוק פיצויים לדוגמה לפי סעיף 11(א) לחוק, משום שלא הוכח כי אל על פעלה מתוך כוונה להפר את חוק.

במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 1.12.2024, העידו התובעת 2, נציגת הנתבעת 1 – הגב’ עדי שפרן (להלן: “שפרן”) ונציג הנתבעת 2 – מר אבי זמיר (להלן: “זמיר”). ההפניות להלן הינן לתמלול דיון זה.

לאחר שמיעת העדויות סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה כנגד שתי הנתבעות להתקבל בחלקה.

כבר בראשית הדברים, אציין כי לא ניתן לפסוק כל פיצוי לטובת התובע מס’ 5, שלא היה בידו כרטיס טיסה – לא לטיסה המקורית ולא לטיסה החלופית. מעיון בכתב התביעה עולה כי התובעים ביקשו לפסוק לתובע 5 פיצוי בגין תוספת העלות לטיסת Avianca מלוס אנג’לס לקאלי וחזרה, בשל שינוי המועד טיסתו שנגרם כתוצאה מביטול טיסת התובעים 4-1. טיסתו של התובע 5 אינה עומדת בהגדרת “טיסה” בחוק שירותי תעופה, ואף לא ניתן לפסוק פיצוי בגין רכיב זה בקשר עם טיסתם של התובעים 4-1.

בהקשר זה יש לציין, כי בהתאם לפסיקה הנוהגת לא ניתן לתבוע פיצוי, מעבר להטבות המפורטות בחוק שירותי תעופה ובאמנת מונטריאול הכוללת סעיף ייחוד עילה (סעיף 10 לחוק התובלה האווירית, התש”ם־1980). ראו למשל: ת”צ (מחוזי מרכז) 2767-08-16 ועקנין נ’ אל על נתיבי אוויר לישראל בע”מ (פורסם במאגרים, 16.3.2023); ת”א (שלום ת”א) 7262-10-18 חזיזה נ’ ארקיע קווי תעופה ישראליים בע”מ (פורסם במאגרים, 10.1.2021); ת”ק (פ”ת) 33770-11-14‏ ‏ שורץ נ’ אליטליה – קומפגניה איראה איטליאנה אס. פי. איי בע”מ (פורסם במאגרים, 3.8.2015).

תכליתו של חוק שירותי תעופה, שחוקק בעקבות הנחיות הדירקטיבה האירופאית, הינה ליצור ודאות משפטית ופשטות בניהול התביעות לפיצוי בגין תביעה ב־”עילות מזכות”. המחוקק מצא לנכון לקבוע פיצוי כספי אחיד לכל נוסע בלא תלות במידת הנזק האישי שאפשר שנגרם לו ועל בסיס אמות מידה אחידות (ראו למשל: תא”מ (שלום ת”א) 65439-03-17‏ ‏ברמי נ’ קרן הדרים בע”מ, פס’ 14 (פורסם במאגרים, 25.7.2017)). משכך, מרבית רכיבי הפיצוי המבוקשים בכתב התביעה אינם ברי תביעה, ולמעשה פיצוי בגינם נכלל בפיצוי הסטטוטורי שניתן ללא הוכחת נזק.

כעת אסקור בקצרה את הוראות חוק שירותי תעופה הרלוונטיות במקרה של ביטול טיסה, וכן במקרה של סירוב מפעיל טיסה להסיע נוסע:

סעיף 1 לחוק מגדיר “טיסה” כ”טיסה הממריאה מתחומי מדינת ישראל או אליה, לרבות טיסה הכוללת חניית ביניים”; “טיסה שבוטלה” מוגדרת “טיסה שלא התקיימה” או “טיסה שהמריאה באיחור של שמונה שעות לפחות מהמועד הנקוב בכרטיס הטיסה או באיחור שנקבע לפי סעיף 6(ח)”.

סעיף 2(א) לחוק קובע כי נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה לטיסה שמתקיימת לגביה עילה מזכה, זכאי להטבות, כולן או חלקן, אם התייצב במועד בדלפק הבידוק של מפעיל הטיסה בנמל התעופה (המשך הסעיף כולל תנאים שאינם רלוונטיים לענייננו).

סעיף 3 לחוק מגדיר את סוגי ההטבות שנוסע זכאי להן: שירותי סיוע בלא תשלום, השבת תמורה בסכום ששולם בעד כרטיס הטיסה, כרטיס טיסה חילופי ליעד הסופי של הנוסע, פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה לחוק.

סעיף 5 לחוק דן במצב בו מפעיל טיסה מסרב להטיס נוסע שהונפק לו כרטיס טיסה, לרבות בשל רישום יתר.

סעיף 6 קובע כי נוסע שהונפק לו כרטיס ל־”טיסה שבוטלה”, יהיה זכאי לקבל ממפעיל הטיסה את ההטבות האלה במצטבר: (1) שירותי סיוע; (2) השבת תמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירת הנוסע; (3) פיצוי כספי כאמור בתוספת הראשונה לחוק.

סעיף נוסף אליו מתייחס כתב התביעה הינו סעיף 11(א) לחוק, המקנה לבית המשפט סמכות לפסוק פיצויים לדוגמה, בסכום שלא יעלה על 10,270 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה), אם מצא כי ביודעין לא נתן מפעיל הטיסה הטבות לנוסע שטיסתו בוטלה, בניגוד להוראות סעיף 6 לחוק (סעיף 11(א)(1)(ב) לחוק).

סעיף 11(ב) לחוק קובע כי בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט בשיקולים אלה: (1) אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; (2) עידוד הנוסע למימוש זכויותיו; (3) היות ההפרה הפרה חוזרת; (4) חומרת ההפרה ונסיבותיה; (5) שוויה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה.

הטיסה המקורית

הצדדים אינם חלוקים ביניהם על כך שהטיסה המקורית הינה “טיסה שבוטלה”, כהגדרתה בחוק שירותי תעופה. אף אין מחלוקת בין התובעים לבין אמריקן כי החברה סיפקה לתובעים כרטיסי טיסה חלופיים (לאחר שלא הועלו לטיסה החלופית) וכי הם אינם זכאים לשירותי סיוע, משום שקיבלו הודעה על ביטול הטיסה כ־14 שעות טרם הטיסה וכלל לא התייצבו לשדה התעופה.

אמריקן טענה כי פנתה אל התובעים 4-1 והציעה להם, עוד בטרם הגשת התביעה, פיצוי כספי בהתאם לאמור בתוספת הראשונה לחוק, אך לא נענתה (הפנייה צורפה כנספח 3 לכתב ההגנה). בא־כוח התובעים הבהיר בדיון כי לא ידוע לתובעים על הפנייה המדוברת.

בנסיבות אלה, ובכל הנוגע לטיסה המקורית, אין מחלוקת כי על אמריקן לפצות את התובעים 4-1 בפיצוי ללא הוכחה נזק, בסך של 3,340 ₪ לכל נוסע, וסה”כ 13,360 ₪ (התעריף בתוספת הראשונה לחוק נכון למועד הגשת התביעה).

אשר לדרישת התובעים לפיצוי בגין ההפרש בין מחיר כרטיסי טיסה חלופיים שרכשו מאמריקן לבין מחיר כרטיסי הטיסה המקורית – דין הדרישה להידחות. התובעים היו יכולים לבקש לקבל את כספם בחזרה, אך בחרו בכרטיס טיסה חלופי משיקוליהם הם, על כל המשתמע מכך. משבחרו התובעים לתבוע פיצוי סטטוטורי שהוא פיצוי ללא הוכחת נזק ותביעתם התקבלה, הם אינם זכאים, ככלל, לקבל פיצוי נוסף בגין נזקים נוספים כתוצאה מביטול הטיסה. לעניין זה ראו למשל: רת”ק (מחוזי ת”א) 9416-09-19 השטיח המעופף נ’ חמיאס ואח’ (פורסם במאגרים, 21.11.2019); ת”ק (הרצ’) 68228-03-17 מושקטל נ’ ארקיע קווי תעופה ישראליים בע”מ, פס’ 31 (פורסם במאגרים, 28.12.2017);  תא”מ (שלום ת”א) 65439-03-17 ברמי נ’ קרן הדרים בע”מ (חל”צ) (פורסם במאגרים, 25.7.2017); ת”ק (הרצ’) 51337-11-21 רהב נ’ אל על נתיבי אויר לישראל בע”מ (פורסם במאגרים, 10.8.2022).

בכל הנוגע לטיסה המקורית, אינני סבור כי יש מקום להורות על תשלום פיצויים לדוגמה בהתאם לסעיף 11(א) לחוק. כאמור, בקביעת פיצויים מסוג זה יש לאזן, לפי נסיבות המקרה, בין שיקולים הנוגעים לאכיפת החוק, הרתעת חברות התעופה מפני הפרת החוק ועידוד הנוסע לממש את זכויותיו (סעיף 11(ב) לחוק; ת”א (י-ם) 5017-09-16 אייל אבידן נ’ Small Planet Airlines (פורסם במאגרים, 8.8.2019)).

כאמור בעדות שפרן שלא נסתרה, אמריקן שלחה הודעה אוטומטית בדבר ביטול הטיסה המקורית לתובעים, אך הואיל ומספר הטלפון שהופיע היה של סוכן הנסיעות, ההודעה נשלחה אליו (עמ’ 11, שו’ 32-30 לתמלול). בנוסף הוכח בפניי כי אמריקן דאגה לתובעים לטיסה חלופית סבירה (גם אם לא היה בידי התובעים לטוס בה בשל רישום יתר), הן מבחינת מועד הטיסה והן מבחינת היעד, שהיה מקובל על התובעים.

כשהתברר לאמריקן שהתובעים לא עלו לטיסה החלופית, היא זיכתה את התובעים בגין הטיסה. כמו כן, גם במסגרת הליך זה שבה אמריקן והודיעה לתובעים כי היא מוכנה לפצות את התובעים בהתאם לאמור בתוספת הראשונה לחוק. ב”כ התובעים התייחס בסיכומיו להגינותה של אמריקן, אף בכל הנוגע להתנהלותה הדיונית. על כן, נראה כי אין מדובר במקרה בו מפעיל הטיסה לא נתן הטבות ביודעין לנוסע שטיסתו בוטלה, המצדיק פסיקת פיצויים לדוגמה.

הטיסה החלופית

בכל הנוגע לטיסה החלופית, העילה המזכה הרלוונטית מופיעה בסעיף 5 לחוק שירותי תעופה – סירוב להטיס נוסע שלא הסכים לוותר על מקומו בטיסה בתמורה מוסכמת, לרבות בשל “רישום יתר”. סעיף זה מקים זכות להטבות הבאות: השבת התמורה או כרטיס טיסה חלופי, לפי בחירתו של התובע, פיצוי כספי ללא הוכחת נזק בהתאם לתוספת הראשונה לחוק וכן שירותי סיוע. ייאמר מיד, כי במקרה זה משמדובר בטיסה חלופית, אין רלוונטיות להשבת התמורה או למתן כרטיס טיסה חלופי.

כעת אדון בטענות אל על בנוגע לטיסה החלופית, אחת לאחת.

יש לדחות את הטענה כי יש להתייחס למאורעות מושא כתב התביעה כאירוע מתגלגל אחד, להבדיל משתי טיסות נפרדות, הואיל ומדובר בשתי טיסות שבוצעו על־ידי חברות תעופה שונות ובמועדים שונים.

זאת ועוד, מן הראיות שהוצגו בפניי עולה כי לאחר שהטיסה המקורית בוטלה, קיבלו התובעים הודעה בדואר אלקטרוני מאל על (כתובת השולחת מופיעה בראש ההודעה) המאשרת את רישומם לטיסה (כולל הכיתוב “reservation confirmed”), ולאחר מכן אף הגיעו התובעים 4-1 לדלפק אל על בשדה תעופה לשם ביצוע צ’ק אין וקיבלו כרטיסי עלייה למטוס (עדות התובעת 2, עמ’ 3, שו’ 34-27 לתמלול). בנסיבות אלה, נגרם לתובעים נזק עודף מביטולה של הטיסה החלופית, כאשר הגיעו לשדה התעופה במועד המתוכנן, שהו בו במשך שעות עד שנאמר להם כי אינם יכולים לעלות לטיסה, מסיבה שאינה קשורה אליהם כלל. בנסיבות אלה, יש להתייחס לכל אחת מהטיסות בפני עצמה. ראו: ת”ק (ת”א) 56351-01-16‏ נוימן נ’ דיזינהאוז בי.טי.סי. בע”מ (פורסם במאגרים, 12.2.2017); ת”ק (חי’) 48229-11-22 ג’רייס ואח’ נ’ אל על נתיבי אויר לישראל בע”מ (פורסם במאגרים, 6.6.2023).

לא מצאתי ממש אף בטענת אל על כי לא קיימת עילת תביעה נגדה, משום שלא אישרה את הטיסה החלופית. כאמור, התובעים הציגו אישור לטיסה שנשלח אליהם ביום 6.8.2022 במייל מ- Call Center Direct Sales של אל על (נספח 4 לכתב התביעה). אל על טענה כי בהודעה מופיע שמו של התובע 1 בלבד, וכי ייתכן שיש בכך כדי להצביע על כך שהטיסה אושרה רק לגביו. ברם, משלא הוגשה כל ראייה מצד אל על כי היה מקום במטוס רק לתובע 1, אין מקום להניח הנחות בעניין.

אף לא מצאתי ממש בתמיהה של אל על בסיכומיה כיצד ההודעה נשלחה בשבת, הגם שאל על אינה עובדת בשבת, הואיל והטענה לא הוכחה כדי הצורך ובהינתן שאין מחלוקת כי המייל נשלח מכתובת מייל הנמצאת בשימוש אל על (עדות זמיר, עמ’ 26, שו’ 7-4 לתמלול).

אם כן, נותרה המסקנה כי ההזמנה לטיסה החלופית אושרה על־ידי אל על בשלב מסוים, כפי שמשתקף מהיסטוריית הזמנת כרטיסי הטיסות (עדות שפרן, עמ’ 14-13 לתמלול). הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר, כאמור, התובעים 4-1 ביצעו צ’ק אין לטיסה החלופית ואף הציגו כרטיסי עלייה למטוס שהנפיקה להם אל על. כרטיסי העלייה למטוס הינם בבחינת “רשומה מוסדית”, המהווה ראייה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה (סעיפים 36-35 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל”א־1971).

אמנם בכרטיסי העלייה למטוס לא מצוינים המושבים שהוקצו לתובעים 4-1 אלא נכתב “Seat Zone – Will be assigned at the airport”, אולם השתכנעתי כי רישום מעין זה יכול היה להופיע מסיבות שונות (אליהן התייחסה שפרן בעדותה, עמ’ 18 שו’ 15-12 לתמלול), ובכל אופן אין בו כדי לגרוע מזכויותיהם של התובעים 4-1 לפי החוק, משנמנע מהם לעלות לטיסה החלופית.

להשלמת התמונה אבהיר כי על־מנת להגיע למסקנה אליה הגעתי אין צורך בתכתובת הווטסאפ שצורפה לכתב התביעה (נספח 3), שאכן מעוררת קושי מסוים בשל העדר תאריך ההתכתבות וכן בדבר זהותו של הגורם המתכתב מצד אל על (המזוהה בחשבון הווטסאפ של התובעת 2 “עופר משירות לקוחות אל על”, להבדיל ממינוח כללי כגון “שירות לקוחות אל על”).

מן האמור מעלה עולה כי כאשר אל על נחזית כמי שאישרה את הזמנת המקומות בטיסה החלופית עבור התובעים (הן בהודעת דואר אלקטרוני והן באמצעות הפקת כרטיסי עלייה למטוס), ולבסוף סירבה להעלותם לאותה הטיסה שהוזמנה בשל רישום יתר, הרי שעליה לפצות את התובעים בהתאם לקבוע בחוק.

לא מצאתי כי הוכחה כדי הצורך בהליך אזרחי טענת זמיר בעדותו, כי אמריקן עשתה שימוש לרעה את מערכת ההזמנות העולמית עת רשמה את התובעים לטיסה החלופית. ממילא סברתי כי אין בטענה זו כדי לאיין את אחריותה של אל על כלפי התובעים בגין טיסה זאת.

אין חולק כי מערכת ההזמנות העולמית מאפשרת לחברות תעופה לרשום נוסעים לטיסות של חברות אחרות. כפי שאישר זמיר, הדבר נעשה כדבר שבשגרה (עמ’ 23, שו’ 19-14 לתמלול) ולדברי שפרן, כך נעשה בענייננו (עמ’ 12, שם). בין כך ובין כך, טענותיה של אל על כנגד אמריקן אינן מעניינם של התובעים, אשר קיבלו אישור על הזמנת הטיסה במייל ולאחר מכן גם כרטיסי עלייה למטוס. זמיר העיד לעניין זה:

“ש. תאשר לי שזה כרטיסי בורדינג שהתקבלו מתוך מערכת אל על …

ת. זה בורדינג שהוא ברגע שיש הזמנה שמאושרת הוא מונפק זה באופן אוטומטי כן”. [הטעויות במקור – ע”ט] (עמ’ 27, שו’ 38-37 לתמלול).

כלומר, הנפקת כרטיסי העלייה למטוס מהווים אישור של אל על כי ההזמנה מאושרת.

כאמור, אל על העלתה טענות שונות כנגד אמריקן. דא עקא, שהיא לא ביקשה רשות להגיש הודעה לצד שלישי נגדה, והעלתה את האפשרות לעשות זאת לראשונה רק לאחר שנשמעו סיכומי הצדדים.

כידוע, נתבע הסבור כי צד שלישי (לרבות נתבע אחר) חב לו בהשתתפות או שיפוי, צריך לשלוח לו הודעה לצד שלישי. החריג לכלל זה הוא כאשר מוגשת תביעה בנזיקין נגד מספר מעוולים, שאז אין חובה להגיש הודעה לצד שלישי, ובית המשפט רשאי לחלק את מידת האחריות ולקבוע את מידת ההשתתפות של כל אחד מהמעוולים. כלל זה חל רק בתביעות נזיקיות (ראו למשל: ע”א 477/85 בוארון נ’ עיריית נתניה, פ”ד מב(1) 415, 423 (1988); א’ רוזן צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים 190-189 (מהדורה שנייה, 2023)). הואיל ועסקינן בתביעה לפי חוק שירותי תעופה ולא לפי פקודת הנזיקין, הרי שלו אל על סברה כי היא זכאית להשתתפות או שיפוי מאמריקן, היה עליה לבקש רשות לשלוח לה הודעה לצד שלישי, על־מנת ליצור יריבות ביניהן, ומשלא עשתה כן היא אינה רשאית להעלות טענות בדבר אחריות אמריקן.

למעלה מן הצורך, אציין כי גם לו היה מדובר בתביעה מכוח פקודת הנזיקין, הרי גם אז הפסיקה קבעה כי בית המשפט לא חייב להכריע במחלוקות בין הנתבעים כאשר לא הוגשה הודעה לצד שלישי. ראו: רע”א 2237/12 שירותי בריאות כללית נ. מוחמד טוויל ואח’, פס’ 5 לפסק דינו של כב’ השופט צ’ זילברטל (פורסם במאגרים, 14.6.2012).

משכך, יש לקבוע כי הטענות שהעלתה אל על כנגד אמריקן בנוגע לטיסה החלופית חורגות מגדר הליך זה. יחד עם זאת, במישור היחסים בין אמריקן לבין אל על, לרבות הטענה כי אמריקן לא פעלה כנדרש, פתוחה לאל על הדרך להעלות את טענותיה בפני ערכאה מתאימה, ככל שהחברות לא ימצאו דרך ליישב המחלוקת ביניהן.

לאור האמור מעלה, הואיל והטיסה החלופית היא טיסת אל על, ואל על אישרה את רישום התובעים לטיסה ואף הנפיקה להם כרטיסי עליה למטוס, הרי שיש לראות בה כמי שסירבה להטיס נוסע בטיסה ומשכך עליה לפצות את התובעים 4-1 בגינה.

אין ממש בטענת אל על כי היא אינה צריכה לפצות את התובעים, הואיל ואין מדובר בכרטיסים ששולמה בגינם תמורה או כי מדובר בכרטיסים שנרכשו בתעריף מיוחד, ויש לדחות את טענת אל על כי בנסיבות אלה היא איננה “מפעיל הטיסה” או “המארגן” שלה.

סעיף 2(ב) לחוק, הקובע כך:

“על אף האמור בסעיף קטן (א), נוסע לא יהיה זכאי להטבות –

(1) …

(2) אם קיבל את כרטיס הטיסה בלא תשלום או אם כרטיס הטיסה נרכש בתעריף מיוחד שלא ניתן לציבור במישרין או בעקיפין, אלא אם כן הכרטיס הונפק לו מתוקף חברותו בתכנית למתן הטבות של מפעיל טיסה או מארגן”.

שאלת התשלום עבור כרטיסי הטיסה אינה נבחנת בדיעבד, לאחר שידוע כי נמנע מן התובעים לעלות לטיסה בשל רישום יתר, אלא לכתחילה, כאשר התובעים קיבלו אישור על צירופם לטיסה, ביצעו צ’ק אין וקיבלו כרטיסי עלייה למטוס, כל זאת כחלופה לטיסה המקורית, עליה שילמו מחיר מלא.

לו אל על הייתה מאפשרת לתובעים לטוס בטיסה החלופית, אין חולק שהיא הייתה מקבלת תמורה מאמריקן בשלב מאוחר יותר (ומנגד אמריקן לא הייתה מזכה את התובעים בגין הטיסה המקורית), וזאת במסגרת ההתחשבנויות בין החברות (עדות שפרן, עמ’ 20 שו’ 27-23; עדות זמיר, עמ’ 24, שו’ 10-8 לתמלול). הואיל ולא כך היו פני הדברים, אמריקן השיבה את עלות הכרטיסים לתובעים. בנסיבות אלה, יש לדחות את טענת אל על כי כרטיסי הטיסה ניתנו “בלא תשלום”.

אל על תלתה את יהבה בטענה כי גם לו אל על הייתה מקבלת תשלום על הטיסה, היה מדובר בתעריף מיוחד כמקובל בין חברות התעופה וכי מסיבה זו התובעים 4-1 אינם זכאים להטבות. גם בטענה זו אין ממש – שאלת התעריף צריכה להיבחן גם היא מנקודת מבטם של הנוסעים, אשר אין זה מעניינים מהו התעריף לפיו מתקזזות ביניהן חברות התעופה. הואיל ואין טענה כי התעריף ששילמו התובעים לאמריקן “נרכש בתעריף מיוחד שלא ניתן לציבור במישרין או בעקיפין”, הרי שיש לדחות אף טענה זאת.

אל על טענה כי לאור האמור בסעיף 3(א)(3) לחוק שירותי תעופה, ההטבות מותנות בכך שהיו מקומות פנויים בטיסה החלופית. אף סעיף זה אינו יכול לסייע לאל על.

סעיף 3(א) עוסק בהטבות האפשריות לפי החוק. סעיף 3(א)(3) קובע כי אחת ההטבות האפשריות היא: “כרטיס טיסה חלופי ליעד הסופי של הנוסע, בתנאים הדומים ככל האפשר לתנאי כרטיס הטיסה המקורי שהונפק לו ובמועד המוקדם ביותר שניתן, או במועד מאוחר יותר בתיאום עם הנוסע, ובכפוף לקיומם של מקומות פנויים בטיסה”.

אם כן, הסעיף קובע כי אחת ההטבות לה עשוי להיות זכאי נוסע לפי החוק, היא כרטיס לטיסה חלופית שיש עליה מקומות פנויים. כלומר, אם אין בטיסה החלופית מקומות פנויים – החברה אינה יוצאת כדי חובתה כלפי הנוסע (ואכן אמריקן זיכתה את התובעים 4-1, לאחר שהודיעו לה כי נמנע מהם לעלות לטיסה החלופית). לשון אחרת, הסעיף עוסק בזכויות התובעים אל מול הנתבעת 1 ולא במחלוקת שהתגלעה בין הנתבעות – האם אמריקן הייתה רשאית לצרף את התובעים לטיסת אל על והאם היא פעלה קשורה. מנקודת מבטם של התובעים, הם זכאים להטבות המגיעות להן מאל על, מפעילת הטיסה החלופית.

המסקנה היא, אם כן, כי התובעים 4-1 זכאים לפיצויים ללא הוכחת נזק וכן לדמי סיוע, כמפורט בסעיף 3(א)(1) לחוק. מבין ההוצאות המפורטות בכתב התביעה, מצאתי להורות כי יש להשיב ברכיב של שירותי סיוע סך של 280 ₪ בגין נסיעות לשדה התעופה וחזרה. כך, על רקע עדותה של התובעת 2, אשר העידה כי התובעים 4-1 התייצבו מבעוד מועד בדלפק אל על, בהתאם להזמנה ולכרטיסי העלייה למטוס שקיבלו. שאר הרכיבים הנטענים אינם ברי פיצוי או לא הוכחו כנדרש.

בנוסף, בנסיבות העניין ניתן היה לשקול להורות על פיצוי לדוגמה לפי סעיף 11(א) לחוק, הואיל ואל על לא פיצתה את התובעים ביודעין. יחד עם זאת, לא מצאתי לנכון לעשות זאת לאור הנסיבות שתוארו מעלה, לרבות הטענה, שכאמור זה לא המקום לבררה כדי צרכה, לעניין רישום התובעים לטיסת אל על, הגם שהיה קיים לכאורה רישום ביתר לטיסה זו – טענה אשר יש בה כדי להשליך על “חומרת ההפרה ונסיבותיה” (סעיף 11(ב) לחוק). מנגד, התנהלותה של אל על טרם הגשת התביעה ולאחריה, תישקל במסגרת הוצאות המשפט שתשלם כל נתבעת לתובעים 4-1.

עוללות

אל על טענה בסיכומיה כי מי שלקח חלק בשיחות עם נציגיה הוא התובע 1, והלינה על כך שלא הוגש תצהיר מטעמו ועל שלא התייצב להעיד בדיון ההוכחות. משהתובעת 2 העידה כי היא הייתה עדה לכל השיחות שהתקיימו, ומעדותה עלה כי אכן כך הם פני הדברים, הרי שלא מצאתי כי יש ליתן נפקות לטענה האמורה.

התוצאה

לאור האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן:

הנתבעת 1 תשלם לתובעים סך של 13,360 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (27.12.2023) ועד יום התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 2,340 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. בקביעת סכום ההוצאות לקחתי בחשבון את העובדה שהנתבעת 1 פנתה לתובעים עוד בטרם הוגשה התביעה והסכימה לשלם להם את הפיצוי ללא הוכחת נזק, אך מסיבה טכנית הפנייה לא הגיעה לתובעים.

הנתבעת 2 תשלם לתובעים סך של 13,640 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (27.12.2023) ועד יום התשלום בפועל. בנוסף, לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 4,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשגר את פסק־הדין לצדדים. 

      

ניתן היום, ז’ כסלו תשפ”ה, 08 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.