בפני
כב’ השופטת לורן אקוקה
תובעים
1. ג
2. ג
נגד
נתבעים
1. היועץ המשפטי לממשלה, משרדי ממשלה 513442037
2. משרד המשפטים/ הממונה על קשרי משפחה, משרדי ממשלה 570001930
פסק דין
ההליך שלפני נפתח בבקשת המבקשים מיום 30.4.2024 ל”מתן צו לביצוע בדיקות גנטיות לפי נוהל חו”ל וקביעת הורות המבקשים”.
רקע וטענות הצדדים:
המבקשים, אזרחים ותושבי מדינת ישראל, נשואים זל”ז, ביקשו להרחיב את התא המשפחתי ולהביא ילדים משותפים. בשל קשיים שחוו השניים, פנו להליך של פונדקאות חו”ל (ב…..) (להלן: “הליך הפונדקאות”).
בהליך הפונדקאות, ביציות של המבקשת 2 הופרו בזרעו של המבקש 1 בהפריה חוץ גופית והעוברים הושתלו ברחמה של פונדקאית …… (להלן: “הפונדקאית”). בין המבקשים ובין הפונדקאית אין כל קשר משפחתי, בין קרבת דם ובין בנישואין.
ביום 12.8.2024 נולדה הקטינה (להלן: “הקטינה”).
המבקשים פנו בבקשה למתן צו לבדיקת סיווג רקמות הנחוץ להוכחת אבהותו של המבקש 1 ואימהותה של המבקשת 2. יש לציין כי הוכחת ההורות כי נדרשת כתנאי להענקת אזרחות ישראלית ולהנפקת דרכון ישראלי לוולד. בתמיכה לבקשתם צורף העתק הסכם הפונדקאות.
ביום 9.6.2024 הוגשה תגובת המשיבה אשר הותירה לשיקול דעת בית המשפט את ההכרעה בשאלת מתן צו לבדיקה גנטית וכי נטילת הדגימה מהקטינה תהיה בנציגות ישראל בחו”ל בכפוף להסכמתה של האם היולדת לביצוע הבדיקה ולהצגת תעודת לידה מאומתת ומתורגמת כדין.
באשר לסעד המבוקש בדבר קביעת אימהות, נטען כבר בעמדה זו של המשיבה כי על סמך תוצאותיה של הבדיקה הגנטית, מתן צו לבדיקה גנטית נותר לשיקול דעת בית המשפט אולם ככל שיוכח האמור מבקשים הם להגיש בקשה נפרדת לצו מכונן את ההורות של המבקשת 2 ביחס לקטינה בדרך של צו הורות פסיקתי או צו אימוץ.
לטענת המשיבה, המחוקק הישראלי לא הכיר בקשר של הורות, הנוצר מכוח הסכם פונדקאות ביחס למי שנולד מחוץ לישראל וכי הוא אינו מכיר בקשר של הורות מכוח הסכם הפונדקאות או בהליך כשלעצמו, בזאת במובחן מילד שנולד בישראל מכוח הליך של פונדקאות, על שלל מנגנוני הבקרה והפיקוח הקבועים בו.
כמו כן, המשיבה הפנתה לאזהרת מסע באשר לביצוע הליכי פונדקאות בחו”ל ועל האחריות המוטלת על ישראלים בכלל ועל המבקשים בפרט לוודא כי הליכי הפונדקאות מוסדרים בחוק המתיר ביצועם במדינה בה ביקשו לבצע זאת ובעניינו, ב…….
באשר למבקש 1 לא עלה קושי הן באשר לביצועה של הבדיקה לקביעת ההורות על פי המטען הגנטי וכך גם לא במתן פסק דין הצהרתי הקובע זאת. הקושי עלה בעניינה של המבקשת 2 בלבד.
לטענת המשיבה, המלצות הצוות המקצועי לבחינת התנאים למתן צו הורות פסיקתי (להלן: “הצוות המקצועי”) אומצו על ידי שר הרווחה והביטחון החברתי ושר המשפטים ובהתאם להנחיית היועצת המשפטית לממשלה הובאה העמדה עד כה לפני בתי המשפט בערכאות השונות. בהתאם לעמדה זו יש המלצה להצהיר על האבהות בלבד על בסיס בדיקה גנטית אולם ביחס לאימהות, המשיבה מבקשת מהמבקשים להגיש הליך שיכונן את הורותה של המבקשת 2 ביחס ליילוד.
לטענת המשיבה, יש צורך בהליך משפטי אשר יביא לניתוק הקשר המשפטי בין האם היולדת ובין הקטינה טרם ייצור הקשר המשפטי בין הקטינה ובין האם הגנטית, שמהביצית שלה נולדה הקטינה.
לטענת המשיבה יש קושי בקביעת אימהות ביחס לתינוק אשר נולד בהליך פונדקאות אשר גם לאם היולדת קשר ביולוגי לקטינה.
עוד נטען כי מדובר בהליך מורכב הטעון להסדרה משפטית ולפיקוח על מנת לוודא כי לא נוצלה האם הפונדקאית בהליך, בשים לב כי גם לה זכויות כאדם בפני עצמו. שעה שההליך בוצע מחוץ לישראל, ההסדר הקבוע בחוק הפונדקאות אינו חל עליו ואין נבחנים מנגנוני הפיקוח שנועדו להבטיח זכויות כל הצדדים לרבות הפונדקאית.
טענה נוספת של המשיבה הייתה באשר לכך שעל פי הדין הישראלי האם היולדת נחשבת אמו של היילוד ועל כן יש חשש מקביעת אימהות משפטית באופן אוטומטי על סמך קשר גנטי כך שבהעדר ניתוק הקשר ההורי עם האם הפונדקאית קיים חשש לקיומם של שלושה הורים פוטנציאלים לילד בה בעת, באופן המנוגד לדין הישראלי.
לטענת המשיבה דווקא טובת הקטינה, למניעת טענות עתידיות, מצדיקה קבלת הסכמת האם היולדת לאחר הלידה, לוויתור על זכויותיה כלפי הילד והצהרתה על הסכמתה לפני נציג קונסולרי.
המשיבה אף התייחסה בתגובתה להמלצות וועדת מור יוסף, אשר לפיה הסוגיה מורכבת ומעוררת קשיים משפטיים ומוסריים.
לאחר קבלת עמדה זו של המשיבה, ניתן צו המפנה לבדיקת הרקמות במסגרת החלק הראשון מבין סעדי התביעה. חוות הדעת נתקבלה ביום 25.9.2024 ונקבע בה כי בסבירות של 99.9% הקטינה נושאת את המטען הגנטי של המבקשים שניהם ואלו מצביעים על האפשרות על אבהותו של המבקש 1 ואימהותה של המבקשת 2 על הקטינה.
נכון לעתה ניתן פסק דין הקובע את אבהותו של המבקש 1 ונותרה מחלוקת באשר לאימהותה של המבקשת 2.
דיון והכרעה:
ביום 13.11.2024 התקיים דיון במעמד הצדדים.
המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא באשר למתן פסק דין הצהרתי הקובע את אימהותה של האם הגנטית או לכונן את הורותה באמצעות צו הורות פסיקתי. נחזה כי עסקינן בבירור שאלה משפטית שאפשר כי אין לה כל השלכה מעשית באשר למבקשת 2 ולקטינה אלא באופן שאימהותה של המבקשת 2 תקבע. עם זאת, יש מקום להבין את עמדתה של המבקשת 2 להכיר באימהותה, בדומה לאופן שבו הוכרה אבהותו של המבקש 1.
הצדדים שניהם הפנו לפסקי דין שנתנו על ידי מותבים שונים בסוגיה דומה. כך המבקשים הפנו בין היתר לפסק הדין של כב’ השופטת, סגנית הנשיא, רותם קודר עיאש בתמ”ש 42196-10-23 אשר פורסם במאגרים משפטיים ב 1.10.2024, לפסק הדין של כב’ השופט טל פפרני תמ”ש 23772-05-24 מיום 10.11.2024 , בעוד המשיבים הפנו לפסק דינה של כב’ השופטת בתמ”ש 69083-01-24, שפורסם במאגרים משפטיים ב 22.9.2024.
במעמד הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם כאשר המבקשים, במענה לעמדתה הכתובה של המשיבה, הדגישו כי אימהותה של המבקשת 2 תירשם אם במסגרת הליך של פסק דין הצהרתי ואם במסגרת הליך של צו הורות פסיקתי ועל כן אין למנוע ממנה את ההכרה כי הקטינה נושאת את מטענה הגנטי, וודאי נוכח ההליך המורכב והארוך שעברו המבקשים על מנת להרחיב את התא המשפחתי.
בפתח ההחלטה יש להפנות להנחיות פנימיות של היועצת המשפטית לממשלה שהן למעשה נוהל שפורסם ביום 21.10.2021 על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי (להלן: “הנוהל”) ובו פורט מתווה לעניין הליכי צו הורות פסיקתי המורה כי בנסיבות של פונדקאות המבוצעת בחו”ל קיים צורך בהליך של צו הורות פסיקתי לטובת ניתוק הקשר הגנטי עם האם הפונדקאית טרם תקבע אימהות. יש לציין כי נוכח האמור, הייתה הוראת מעבר, לטובת הסתגלות לאמור, ובהתאם לאותה הוראה צוין כי בנסיבות בהן שני בני הזוג הם בעלי קשר גנטי ליילוד, מתייתר הצורך למתן צו הורות פסיקתי עבור כינון ההורות של בת הזוג ודי בבדיקת רקמות והצהרת הפונדקאית (להלן: “הוראת המעבר”). תוקפה של הוראת המעבר פקע ביום 1.4.2024 ועל כן המשיבה עומדת על כך שההליך המתאים בו תכונן ההורות הוא במסגרת הליך של צו הורות פסיקתי ולא במסגרת פסק דין הצהרתי.
בהקשר לנוהל ולהוראת המעבר יש להבהיר כי המצב המשפטי ממילא לא השתנה והמחוקק הישראלי לא שינה את המצב המשפטי שהיה קיים ערב פקעה הוראת המעבר ואף קודם לכן.
אין מחלוקת בהקשר לכך שהמחוקק הישראלי טרם נדרש לסוגיה המורכבת מבחינה רפואית ואתית כשלעצמה וכי הפסיקה עצמה אינה אחידה בעניין זה. גם עיון בפסקי הדין אליהם הפנו הצדדים מלמדת על אי אחידות באשר למעמדה של האם תורמת המטען הגנטי, תורמת הביצית.
הקושי העיקרי שבית המשפט מוצא בהליך שלפני הוא באפשרות התיאורטית שהפונדקאית תחשב כאם באשר הדין ישראלי רואה באם היולדת כאם ומכאן האפשרות התיאורטית של “הורות משולשת” שהדין הישראלי קבע שאינה מתאפשרת (ראו לעניין זה בע”מ 3518/18 ב”כ היועמ”ש נ’ פלוני ואח’, פורסם במאגרים משפטיים, 3.2.2020 וכן עמ”ש (תל אביב-יפו) 23848-05-19 פלוני נ’ פלונית, פורסם במאגרים משפטיים, 2.4.2020).
הגם שבענייננו אין תחולה להוראות החוק המסדירות זאת בישראל, בהתאם להוראות חוק תרומת ביציות, תש”ע – 2010 (להלן: “חוק תרומת ביציות”) והוראות חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור ההסכם ומעמד היילוד), תשנ”ו – 1996 (להלן: “חוק הפונדקאות”) מציינת המשיבה כי ניתן ללמוד על ההכרה של הדין הישראלי באם היולדת כאם וכי נדרש ניתוק של האם היולדת מהתינוק לכינון ההורות עם האם הביולוגית (תורמת הביצית). עם זאת בענייננו היולדת אינה מבקשת להכיר באימהותה, נחתם הסכם המוותר על האמור ו”תורמת הביצית” היא מזוהה, היא המבקשת 2, כך שהליך הפונדקאות נועד לאפשר לה לממש את רצונה וזכותה להפוך לאם ללא שנדרשת להסתייע בתורמת ביצית אנונימית. המשיבה למעשה מבקשת להחיל רק באופן חלקי את המנגנונים המיושמים במסגרת הליכי הפונדקאות בישראל על הליכי פונדקאות בחו”ל ואולם העדר הסדר חוקי להליך הפונדקאות בחו”ל אינו בהכרח שאיבת רק חלק מן ההוראות הקבועות בחוק ביחס להליך פונדקאות בישראל.
בהקשר זה אציין כי מבלי שאני ממעיטה מהחשיבות שבטענת המשיבות באשר לעובדה כי מדובר בהליך פונדקאות המהווה הליך חריג, מורכב, המעלה שאלות רפואיות, משפטיות, חבריות ומוסריות וראוי כי יוסדר משפטית ותחת פיקוח בין היתר בשל “החשש הטבוע לניצולה של אישה, המאפשרת לאחרים להשתמש באיבר מאיברי גופה (הרחם) על מנת להגשים את מאוויהם של אותם אחרים, מחייב בחינה קפדנית ורגישה” (ראו סעיף 28 לתגובת המשיבה מיום 9.6.2024) עם זאת אין אני מוצאת רלוונטיות דווקא בטיעון זה שכן אין עסקינן בהליך אשר עלה בו החשש לניצול צד ג’, הפונדקאית, אין נערכת בדיקה כאמור וממילא ישנה הסכמה למתן פסק דין הצהרתי בהתייחס למבקש 1 כך שככל שהיה הליך של ניצול כאמור, היה מקום לטעון האמור גם ביחס אליו ולא כך הם הדברים.
עיינתי בפסק הדין אליהם הפנו הצדדים. בין היתר עיינתי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד, בעמ”ש 34119-06-22 היועצת המשפטית לממשלה נ’ ה.ל. (פורסם במאגרים משפטיים 17.1.2024) (להלן: “עמ”ש 34119-06-22”). הקובע כי על פי הדין העברי, הגם שיש בסיס לראות באם הגנטית כאם כמו האם היולדת, אין בהכרעה באותו הליך, שם הכיר בית המשפט באם הגנטית כאם בדיוק כמו האם היולדת, “בכדי לקבוע מסמרות בהקשרים אחרים כגון כאשר יש להכריע בין שתיהן כמו בפרשת החלפת העוברים” או כאשר יש אם יולדת, אב ידוע ואם גנטית, שאז “לא תוכר האם הגנטית כאם על אף הסכם שחתמו עליו כל הצדדים, מאשר שהדין הישראלי לא מכיר בהורות משולשת”. עם זאת וכפי שנקבע כבר באותו פסק דין, “קביעה זו אין משמעה שלעולם לא תוכר אם גנטית שאינה היולדת כאם. ההכרה באם גנטית כאם אינה מוחלטת. היא תלוית נסיבות והקשר וההכרעה תיגזר בהתאם לטובת הילד”.
הפסיקה אינה אחידה בעניין ולמעשה גם אין הלכה מחייבת. עם זאת יש להדגיש כי מרבית פסק הדין שהונחו לעיוני עסקו במעמדה של האם נושאת המטען הגנטי כאשר אין חשש מפני “הורות משולשת” באשר בעניין “עמ”ש 34119-06-22” עסקינן באם גנטית ואם יולדת אשר היו בנות זוג שהביאו ילד לעולם על ידי הפריית ביצית של אחת בזרעו של תורם אנונימי. כך גם בתמ”ש (משפחה חיפה) 23772-05-24 שניתן ביום 10.11.2024 שם דובר ברווקה אשר הביצית שלה הופרתה בזרעו של תורם אנונימי והשתלת הביצית המופרית נעשתה ברחמה של אם פונדאית בחו”ל.
בענייננו אין מדובר בתורם זרע אנונימי אלא במי שהוא המבקש 1, בן זוגה של המבקשת 2, אשר אבהותו כבר הוכרה בפסק דין הצהרתי. על כן, על פניו, מצויים אנו בפני האפשרות שהפונדקאית תחשב אף היא אמה של הקטינה ומכאן עלתה דרישתה של המשיבה כי ההליך הראוי לכינון הורותה של המבקשת 2 תעשה במסגרת צו הורות פסיקתי שאז לא יהא עוד חשש מפני האמור.
בהעדר מענה מתאים בהוראות החוק נדרשו בתי המשפט מעת לעת להכרעה במעמדם של מי שמבקשים לקבוע את הורותם וכך נוצר בפסיקה מוסד “צו הורות פסיקתי” . כך למשל ניתן להכיר בהורות של בת זוג של מי שיש לה זיקה ביולוגית לילד שנולד מתורמת זרע אנונימית או להכיר בהורות של בן זוג חסר זיקה ביולוגית ביחס לילדים שלבן זוגו זיקה מכוח “זיקה לזיקה”. מוסד זה נוצר “כורח המציאות” וכ”עזרה ראשונה” בהעדר מענה בחוק (ראו דנ”א 1297/20 פלוני נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פורסם במאגרים משפטיים, 25.7.2022). המחוקק כאמור טרם נתן מענה ובתי המשפט נדרשים עדיין לתת מענה במסגרת אותה “עזרה ראשונה”.
באשר לאדן השוויון, אני סבורה כי הורותה של המבקשת 2 צריכה להיות זהה לזו של המבקש 1 באשר הקטינה נושאת את המטען הגנטי של שניהם. הלכה למעשה ולו היה מדובר בתורם זרע אנונימי, לא הייתה כל מניעה להכיר, גם על פי הפסיקה שהונחה לעיוני דווקא מצד המשיבה, באימהותה של המבקשת 2 מכוח בדיקת הרקמות, שבוצעה זה מכבר.
עם זאת לא מצאתי להסתפק רק בהשוואת מעמדה של המבקשת 2 למבקש 1. למעשה יש להשוות מעמדה של המבקשת 2 למעמדן של אימהות אחרות אשר עברו את המסלול הדומה למבקשת 2 בדרך להפוך לאם ולהחזיק תינוק הנושא את המטען הגנטי שלה, כאלו אשר עברו מסלול זהה למבקשת 2 ביחד עם בן זוגן ללא שנדרשו לתורם זרע אנונימי ואשר המשיבה הסכימה עד לפקיעת תוקפה של הוראת המעבר ביום 1.4.2024 להכיר באימהותן במסגרת פסק דין הצהרתי.
בהקשר לאמור יש לזכור כי הן הנוהל והן הוראת השעה לא שינו את המצב המשפטי שכן עסקינן בעמדה של המשיבה אשר לא הייתה מבוססת על הוראה חוקית ונועדה לספק מענה עד שהמחוקק הישראלי יידרש לסוגיה.
יש לזכור כי הוראת המעבר הוארכה מעת לעת והגם שלא הוארכה שוב ופקע תוקפה ביום 1.4.2024, הרי הליך הפונדקאות החל עת הוראת מעבר הכירה באפשרות שתסתפק המשיבה בבדיקת רקמות לקביעת אימהותה של המבקשת 2. כפי שנקבע על ידי כב’ השופטת קודלר עיאש בתמ”ש 23772-05-24 (מיום 1.10.2024) ממילא “הבסיס והניתוח המשפטי שהביא לכינונה של אותה הוראת מעבר לא השתנה, שכן ממועד שבו פקע תוקף הנוהל לא נערך כל הסדר חוקי אחר ע”י המחוקק… אף בהעדרו של נוהל זה, ללא קשר למועד פקיעתו, אין כל הסדר חוקי המונע מביהמ”ש לקבוע הורות על יסוד תוצאות בדיקה גנטית וזאת שעה שנותק הקשר המשפטי בין האם היולדת (הפונדקאית) ובין הקטינה…”.
אין להקל ראש בדרך שעשתה המבקשת 2 על מנת להפוך לאם וברצונה כי אימהותה תוכר בשל העובדה כי הקטינה נושאת את המטען הגנטי שלה, בדומה למבקש 1, באופן עצמאי ובלתי תלוי במבקש 1 ולא שאימהותה תוכר רק בזכות ההכרה באבהותו של המבקש 1 בדרך של צו הורות פסיקתי. אפשר להבין כי קביעת האימהות על דרך של צו הורות פסיקתי יתפרש כאילו מדובר בתורמת ביצית אנונימית.
בבחינת ההורות על פי הבדיקה הגנטית יש משמעות גם בהקשר לטובתה של הקטינה שכן בהעדר חשש מפני “הורות משולשת” הרי יש לאמור גם השלכה מהותית על עתידו של הקטינה. לעניין זה ראו עמ”ש 43811-11-12 היועץ המשפטי לממשלה ואח’ נ’ פלונית (פורסם במאגרים משפטיים 9.5.2013), שם אמנם הדיון היה באשר למעמד הבדיקה הגנטית אם זאת נקבע כי מקום בו מדובר בפונדקאות חו”ל, שטרם הוסדרה בחקיקה, יש לדרוש כתנאי לקביעת ההורות, בדיקה גנטית של האב המיועד ויש מקום לעודד גם בדיקה ע”י האם המיועדת ונפסק באשר לחשיבות הבדיקה כך:
” ככל שמדובר בבדיקה גנטית של האב בלבד, הרי בדיקה זו תסיר כל ספק, ולו ספק קלוש זה או אחר, כי יכול והילד אינו נושא את המטען הגנטי של אחד מהוריו המיועדים לפחות.
על אחת כמה וכמה, בעת שמדובר בבדיקה גנטית גם של האם המיועדת. בדיקה שכזו יש בה חשיבות גם לנושאים אחרים הקשורים בטובתו של הילד, כגון בשאלות הקשורות לרפואה ותורשה, על כל המשתמע מכך, וככל שמדובר ביהודים, תימנע בדיקה שכזו את הצורך אשר יכול ויתעורר בשאלת גיורו של הילד, ואין צורך, כאמור, להכביר מילים בנושא אחרון זה לרבות נוכח אשר נטען היום, אודות קושי בגיור מעת שמדובר בפונדקאות חו”ל.
יתר על כן, דומה כי עצם הדרישה, בעת שהאב בלבד ערך בדיקה גנטית, כי האם תנקוט בהליכי אימוץ, יש בה אף לקומם, מעת שאכן מדובר בילד הנושא את המטען הגנטי של האם, באופן ברור וחד משמעי.”
מסכימים הצדדים שניהם, באשר למעמדה של בדיקה גנטית. גם המשיבה הפנתה לבג”ץ 566/11 דורון ממט-מגד ואח’ נ’ משרד הפנים ואח’ ו – בג”ץ 6559/11 ד”ר אילן טבק אבירם ואח’ נ’ שר המשפטים, פ”ד סו (3) 493 ולכך ש”הבדיקה הגנטית מהווה אמצעי מידע, יעיל, פשוט ואמין להוכחת הורות ביולוגית, וראוי שתהיה בבחינת ‘דרך המלך’ לבירור קיומו של קשר גנטי”. עם זאת אין הכרה זהה במעמדם של המבקשים שניהם.
למעשה גם מבחינת הפסיקה העדכנית, בית המשפט מצא כי אין מניעה להכיר באם הנושאת את המטען הגנטי כאם, אם כי לא כהכרה אוטומטית אלא במסגרת עתירה למתן סעד הצהרתי, ואולם האמור מותנה בבחינה של בית המשפט לשלילת החשש לקיומה של הורות משולשת.
בענייננו אין מחלוקת באשר לחתימתה של הפונדקאית על הסכם לפיו מסכימה היא לניתוק הקשר בינה ובין הקטינה. וזה העיקר. משעה שזו וויתרה על זיקתה ההורית, החשש מפני “הורות משולשת” נותרה תיאורטית בלבד. והרי יש לזכור כי כבר במסגרת הבקשה למתן צו לבדיקת רקמות ובדיקת המשיבה את הבקשה ומתן הסכמתה לבדיקה, הן עבור המבקש 1 והן עבור המבקשת 2, הרי נעשתה בדיקה של כלל המסמכים המעידים הליך הפונדקאות לרבות בדיקת הסכם הפונדקאות ובכלל זה בדיקת תעודת הלידה המאומתת ובדיקת הפרוצדורה של ניתוק הזיקה בין הפונדקאית לקטינה (ראו סעיף 2 לתגובת המשיבה לבקשה המתנה את בדיקת האמור לטובת קיומה של הבדיקה וביתר שאת את האמור בסעיף 18 ו – 19 לתגובה).
נותרנו עם שאלה תיאורטית שכן למעשה הגם שישנה וודאות באשר לזהותה של היולדת, אין היא דורשת להכיר בה כאם או להירשם כאמה של הקטינה. אם כך, אין עוד מכשול העומד בפני המבקשת 2 להכיר בה כאם בהתאם לבדיקה שבוצעה וקבעה את הקשר הגנטי שלה לקטינה.
נוכח האמור, בנסיבות הפרטניות שלפני, התביעה מתקבלת במלואה ובהשלמה לפסק הדין שניתן ביום 25.9.2024 הקובע את אבהותו של המבקש 1, ניתן בזאת פסק דין לפיו המבקשת 2 היא אמה של הקטינה. פסיקתא תחתם בנפרד.
בנסיבות העניין ועל אף שהתקיים דיון במעמד הצדדים, בשל הסוגיה העקרונית שנדרשה להכרעה, אין אני עושה צו להוצאות.
מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת כל הפרטים המזהים.
המזכירות תמציא נא לצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ”ג חשוון תשפ”ה, 24 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
