לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בפני

כב’ השופטת הילה גלבוע

תובע

ג’.ג. ת”ז …

ע”י ב”כ עו”ד ציפי אמיתי

נגד

נתבעת

ל.ג. ת”ז …

ע”י ב”כ עו”ד עודד ברדוגו

פסק דין

תביעה לחיוב הנתבעת בפיצויי נזיקין בסך 570,000 ש”ח בגין סרבנותה לקבל את גטה ועיכוב הגירושין למשך כארבע שנים.

רקע עובדתי

הצדדים נישאו ביום 14.4.2005 ולהם שלושה ילדים (כבני 18.5, 15 ו-12.5).

במהלך שנת 2018 נתגלע משבר עמוק בנישואיהם שהוביל לפתיחת הליך יישוב סכסוך בביה”ד הרבני על ידי הנתבעת בשלהי 2018.

תקופת עיכוב ההליכים הוארכה על ידי הצדדים מתוך ניסיון להגיע לפשרה, ניסיון שלא צלח.

ביום 11.6.2019 הגישה התובעת תביעת גירושין כרוכה עם תביעת מזונות, משמורת ורכוש לבית הדין הרבני.

בבית הדין הרבני התנהלו הליכים ממושכים, שיפורטו בהרחבה להלן, ובין היתר עסקו בסוגיית עיכוב היציאה מהארץ של התובע, עולה חדש מאוסטרליה אשר משפחתו מתגוררת שם, והבטוחות ההולמות לביטולו.

במסגרת ההליכים העלה התובע מספר פעמים בפני ביה”ד את בקשתו לסדר גט פיטורין בין הצדדים, אולם הוא לא הגיש תביעה מטעמו לגירושין וזאת עד ליום 8.1.23, לאחר הגשת תביעת הנזיקין דנן.

ביום 9.11.22 הגיש התובע את תביעתו הנזיקית דנן, במסגרתה עתר לחייב את הנתבעת לפצותו בגין עיכוב בקבלת הגט החל מיום 18.7.2019, מועד הדיון הסמוך להגשת תביעת הגירושין בו הביע הסכמתו לגירושין – ועד למועד הגשת התביעה (סה”כ 38 חודשים) בסך של 10,000 ₪ לחודש (בסה”כ 380,000 ₪), ובנוסף לחייבה בסך 5,000 לחודש בגין פיצויים מוגברים לתקופה האמורה (בסה”כ 190,000 ₪), ובסה”כ 570,000 ₪. והחל ממועד הגשת התביעה ועד למתן הגט – סך של 15,000 ₪ לחודש (הכולל פיצוי רגיל ופיצוי מוגבר).

לבסוף, הגט בין הצדדים סודר בבית הדין הרבני ביום 22.3.2023.

יריעת המחלוקת

טענת התובע בתמצית היא, כי סרבנותה של הנתבעת לקבל את גטה הייתה עטופה ב”הסכמה” מטעה, באופן מניפולטיבי, כאשר הנתבעת היא שעתרה בתביעת הגירושין והיא זו שהסכימה לכאורה לקבל את גטה, אולם בפועל בכל פעם כשהגיע העניין לכדי מעשה התנתה הנתבעת את הסכמתה לקבל את הגט בכך שהתובע יתחייב על כך שעיכוב היציאה מהארץ שלו לא יבוטל גם לאחר הגירושין. לטענת התובע, בית הדין הוטעה אף הוא על ידי הנתבעת שכן לא מצא מקום לחייב אותה לקבל את גטה בנסיבות בהן היא הכריזה על הסכמתה לקבל הגט, ולכן שלח את הצדדים להסתדר ביניהם וכפתרון לחששה של הנתבעת הציע לתובע להפקיד ערבויות שאין ידו משגת; הנתבעת חששה שהוא ינהל נגדה הליך באוסטרליה ולכן נלחמה שלא יצא מהארץ בכל דרך אפשרית ולא בגין חשש לעגינות, שהרי הוא לכתחילה הסכים להתגרש. משמע- הנתבעת השתמשה בגט כקלף מיקוח כנגדו (ראו סעיף 17 לתצהיר התובע). כך לדבריו, מצא עצמו התובע מסורב גט במשך למעלה מארבע שנים. הא ראיה לכך שהנתבעת סירבה למעשה לקבל את גטה היא העובדה כי רק לאחר שהוגשה נגדה התביעה הנזיקית דנן היא הודיעה לבית הדין כי היא מסכימה לקבל את גטה ללא תנאים, כאשר בבקשתה לבית הדין מיום 16.1.23 היא מודה בפעם הראשונה שההבנה שלה כי צו עיכוב יציאה מהארץ קשור לגט והיא זו שמנעה ממנה לתת הסכמה לגירושין, ולאחר שהבינה כי צו עיכוב יציאה מהארץ לא יבוטל לאחר הגירושין אלא רק בתום חלוקת הרכוש ולאחר הותרת ערבויות לתשלום המזונות, הבהירה כי אין מניעה לסידור הגט.

הנתבעת טענה מנגד, כי תביעה זו נעדרת עילה, עת היא מצידה הייתה מוכנה לסידור הגט ואף נתנה לכך הסכמתה המפורשת. לדברי הנתבעת לא היא זו שעיכבה או מנעה את הגט בין הצדדים אלא דווקא התובע הוא שעיכבו – בהציבו תנאי בל יעבור – מתן גט רק בכפוף לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ. לטענתה, חששה המוצדק לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ נבע משתי סיבות עיקריות: החשש מפני הברחת רכוש משותף של הצדדים באוסטרליה, והחשש כי תיוותר בארץ לגדל את ילדיהם ללא תשלום מזונות. בית הדין הרבני אף הוא סבר כמוה, והבהיר לתובע בשורה של החלטות כי צו עיכוב היציאה מהארץ יבוטל רק לאחר שיפקיד ערבויות מתאימות, לצורך שמירה על זכויות הנתבעת; היא עצמה לא הייתה צריכה את העילה של “חשש עגינות” לצורך הוצאת צו עיכוב היציאה מהארץ שכן בית הדין הרבני הבהיר היטב כי הצו לא יבוטל ללא ערבויות שיגנו על חלקה ברכוש ועל מזונות הקטינים. מכאן, שעיכוב הגט נבע אך ורק בשל סירובו של התובע ליתן גט כל עוד קיים צו עיכוב יציאה מהארץ נגדו ולא הפקיד הערבויות הדרושות לשם ביטולו. לפיכך, התביעה נעדרת כל עילה ויש לדחותה.

פירוט ההליכים בבית הדין הרבני

אסקור להלן את ההליכים הענפים שהתנהלו בין הצדדים בבית הדין הרבני, האזורי והגדול, אשר חיוניים להבנת הרקע לתביעה הנזיקית דנן.

בדיון הראשון שהתקיים בבית הדין הרבני ביום 18.7.2019, הסכימו הצדדים שניהם לגירושין, האישה ציינה בראשית הדיון “אני מבקשת גירושין, משמורת, ורכוש……אני רוצה להתגרש. אין בינינו יחסי אישות כבר ארבע שנים. בעלי לא נמשך אלי…”; הבעל הצהיר לפרוטוקול מיד לאחר מכן “אני מסכים עקרונית לגירושין”. (ראו: נספח 1 לתביעה).

מאחר ובמועד האמור טרם הפרידו הצדדים את מגוריהם, ממילא לא ניתן היה לסדר את הגט, כפי שהבהירה ב”כ הנתבעת באותו דיון “על מנת שהצדדים יתגרשו הם צריכים להפריד את דירת המגורים השכורה….” (ראו: פרוט’ הדיון בביה”ד מיום 18.7.19 צורף כנספח 1 לתביעה).

ביום 10.10.2019, הנתבעת עזבה את דירתם השכורה, לאחר שהתובע העלה קושי לעוזבה.

ביום 23.10.19, בסמוך לאחר עזיבת הנתבעת את הבית, עתר התובע בבקשה לסידור גט לבית הדין הרבני. (נספח 4 לסיכומים).

באותו היום (23.10.19) הגישה הנתבעת תגובתה לבקשה זו (ראו נספח 5 לסיכומי התובע) וטענה בפני בית הדין, כי:

ביום 24.10.19 ניתנה החלטת בית הדין הרבני לפיה “באם הצדדים יגיעו להסכמות יקבע ביה”ד מועד מוקדם לסידור גט ולאישור הסכם. עד להסכמות, הבקשות ידונו במועד הדיון”.

ביום 8.12.19 התקיים בבית הדין הרבני דיון נוסף בתביעת הגירושין הכרוכה. מעיון בפרוטוקול שצורף כנספח ב’ לכתב ההגנה עולה כי עניין הגט לא הועלה מפורשות על ידי מי מהצדדים (הצדדים חלוקים בעניין זה עת התובע טען כי הוא העלה זאת בפני ביה”ד, ראו סעיף 19ז’ לתביעה; ואילו הנתבעת הכחישה זאת, סע’ 21 ו-57 לכתב ההגנה).

בסוף אותו הדיון ניתנה החלטת ביה”ד, בה ניתנו הוראות שנועדו לקדם הדיון בהליך הרכושי בנוגע לשמאות על הדירה באוסטרליה ותשלום שכ”ט האקטואר שמונה, ולעניין סידור הגט נקבע בסוף ההחלטה כי: “בית הדין ממליץ לצדדים לנהל מו”מ ולהגיע להסכם גירושין קודם הדיון”. (נספחים ב’ ו-ג’ לכתב ההגנה).

ביום 4.3.2020 ניתנה החלטת בית הדין הרבני בבקשת הנתבעת למתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד התובע לפיה “יוצא צו עיכו”י למשך שנה. במידה והבעל מבקש לצאת עליו להפקיד ערבויות”. (נספח ד’ לכתב ההגנה).

ביום 24.3.21 עתר התובע לבית הדין הרבני בבקשה לקביעת מועד לסידור הגט; במסגרת בקשה זו עתר התובע גם לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ; וטען בין היתר כי “הצדדים הודיעו לבית הדין הנכבד כי הם מעוניינים להתגרש. אין שום עילה לסחוב את העניין ויש לקבוע מועד דחוף לסידור הגט. בנוסף, הבעל הותיר באוסטרליה את הוריו הקשישים שאינם בקו הבריאות והוא חושש לשלומם וחפץ לבקר אותם. האישה תופסת את הבעל בכוח בארץ כשהם בעצמם מזמן נשואים רק על הנייר ומונעת ממנו לבקר את הוריו הקשישים…”. (ראו: נספח 8 לכתב התביעה).

במסגרת נספח 10 לתביעה צורפו 5 בקשות נוספות שהוגשו על ידי התובע לבית הדין הרבני לאורך התקופה, ובהן הוא עותר פעם אחר פעם לקביעת מועד לסידור הגט. הבקשות הוגשו ללא תאריך הגשה כך שלא ניתן להתרשם באילו מועדים בדיוק הוגשו לבית הדין; אך הנתבעת לא כפרה בעובדת הגשתן וטענותיה במישור זה היו כי התובע הוא זה שקשר בין סידור הגט לבין ביטול צו עיכוב יציאה מהארץ (ראו סעיף 57 לכתב הגנתה).

ביום 15.9.20 עתר התובע לבית הדין הרבני ב”בקשה לביטול עיכוב יציאה”, במסגרתה הציע ערבות לשם יציאתו מהארץ:

ביום 17.9.20 הוגשה לבית הדין הרבני תגובת הנתבעת לבקשת התובע, ובה הבהירה כי סלע המחלוקת שבין הצדדים הינה הדירה המשותפת וחשבון בנק משותף באוסטרליה, כי בית הדין הורה לצדדים למנות שמאי מאוסטרליה כבר ביום 9.12.19 אולם המבקש (התובע בהליך זה) לא שיתף פעולה עם מינוי השמאי, ואף ביחס לחשבון המשותף חרף החלטת בית הדין המורה לו להמציא תדפיסי חשבון, הוא לא עשה כן. לאור האמור טענה הנתבעת בתגובתה זו ביחס לדירה באוסטרליה:

כך טענה גם ביחס לחשבון המשותף באוסטרליה, כי “ישנו חשש ממשי כי בנסיעת האב לאוסטרליה הוא יעשה מהלכים חד צדדים גם ביחס לחשבון זה והאישה תישאר מול שוקת שבורה”.

בנוסף, כפרה האם בערבות שהציע התובע מהנימוקים שפורטו בתגובתה, וציינה בנוסף כי:

בקשת התובע לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ נידונה בדיון שהתקיים בביה”ד ביום 10.11.20, במסגרתו התובע העלה מספר פעמים בקשתו לסידור הגט, ואילו לעניין בקשתו לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, בעוד שבבקשת התובע הוא נימק את רצונו לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ ברצונו לבקר את משפחתו בחגי תשרי, הרי בדיון הבהירה באת כוחו כי הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה הוגשה למטרה אחרת (ראו ש’ 48-52 לפרוט’), כדלקמן:

מצד הנתבעת לא מופיעה בפרוטוקול כל אמירה בנוגע לסידור הגט, אלא אך במישור הרכושי ובעניין צו עיכוב יציאה מהארץ, אשר הנתבעת התנגדה לביטולו, מהטעם שציינה בפרוטוקול– “הבעל אמר לבתו שהוא נוסע לתקופה ארוכה לאוסטרליה, ועל כן אנחנו מתנגדים לבטל את הצע”י מהארץ. אנחנו חוששים שהוא הולך להיעלם” (ש’ 59-60 לפרוט’ מיום 10.11.20; נספח ו’ לכתב ההגנה).

לקראת סוף הדיון מיום 10.11.20 ציין בית דין בפרוט’, כי “בקשר לביטול צע”י שהבעל יגיש ערבויות מתאימות” (שורה 74 לפרוט’ שצורף כנספח ו’ לכתב ההגנה) .

בהחלטת בית הדין בתום הדיון מיום 10.11.20 קבע בית הדין הרבני לעניין ביטול צו עיכוב היציאה כי “על הבעל להגיש ערבויות מתאימות להבטחת חזרתו לארץ, ולאחר מכן יתן בית הדין את החלטתו בבקשה לביטול צע”י מהארץ” (סעיף ג’ להחלטה מיום 10.11.20; נספח ז’ לכתב ההגנה).

ביום 15.11.20 ניתנה החלטת בית הדין הרבני בבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ ונקבע כי “בפנינו בקשה לביטול צו עיכו”י. תוזכר החלטת ביה”ד מתאריך 10/11/20 בה נאמר בין היתר: “על הבעל להגיש ערבויות מתאימות להבטחת חזרתו לארץ ולאחר מכן יתן בית הדין את החלטתו בבקשה לביטול צע”י מהארץ” (נספח ח’ לכתב ההגנה).

ביום 25.4.21 התקיים דיון בבית הדין הרבני האזורי בנושא הדירה באוסטרליה. במהלך הדיון עתר ב”כ התובע בבקשה כי הצדדים יתגרשו (ש’ 62 לפרוט’), וביה”ד הורה: “הכל נידון בפנינו א”א לכרוך את הרכוש בגט הגט הוא לא קלף מיקוח תתגרשו ובה”ד יפסוק בענין הרכוש תגישו סיכומים. את תבעת גירושין תתגרשו” (ש’ 63-65 לפרוט’); בתשובה לכך השיבה הנתבעת “יש הרבה דברים אם יהיה גט הוא יברח לאוסטרליה ולא נראה את האיש לעולם” (ש’ 66 לפרוט’); וב”כ הנתבעת הצהירה לאחר מכן לפרוטוקול “אנו רוצים להתייעץ בזה” (ש’ 67 לפרוט’); לאחר הפסקה בדיון ב”כ האישה הצהירה לפרוטוקול כדלהלן: “מסכימים לסידור גט היום ובלבד שיישאר צו עיכוב יציאה יישאר בתוקף וכל זכויות ותביעות וטענות של הצדדים יישארו בתוקף” (ש’ 70-71 לפרוט’); ב”כ התובע ציין בתגובה “צו עיכוב מתנגדים יש כליים [צ”ל – כללים] לצו עיכוב היציאה” (ש’ 7 לפרוט’); בית הדין הרבני קבע “שיגיש ערבויות” (ש’ 73 לפרוט’). ראו: נספח ט’ לכתב ההגנה.

בדיון שהתקיים בבית הדין הרבני האזורי ביום 1.6.21, העלה התובע שוב בקשתו לסידור הגט והנתבעת בתגובה הבהירה שוב כי מסכימה לגט רק אם יהיה צו עיכוב יציאה מהארץ גם לאחר הגט, או לחילופין ערבויות לתשלום המזונות:

ביום 19.7.21 ניתן בבית הדין האזורי פסק דין בתביעה הרכושית (נספח כ’ לכתב ההגנה), במסגרתו נקבע ביחס לדירה באוסטרליה כי “בהתאם לחוק יחסי ממון, יש לחלק את הדירה בין הצדדים” (פסקה 19 לפסה”ד). בנוסף קבע בית הדין כי על הצדדים להגיע להסכמה מה הסכום שיש להפחית מחלקה של הנתבעת בגין תשלומי משכנתא ותחזוקת הדירה בהם נשא התובע לטענתו, ובהתחשב בכך שהתובע קיבל את שכר הדירה, וככל שלא יגיעו להבנות יפנו לביה”ד על מנת למנות מומחה שיחשב את האמור. ביה”ד הורה כי הדירה תימכר למרבה במחיר ותמורתה תחולק שווה בשווה בין הצדדים לאחר הפחתת עלויות המכירה ויתרת המשכנתא מחלקה של הנתבעת בתמורה.

לטענת התובע, מחודש ספטמבר 2021 מתנהל הליך ערעור בבית הדין הרבני הגדול, עת הוגש מטעמו ערעור אחר פסק הדין למזונות שניתן ביום 28.6.21, במסגרתו הוא פנה לבית הדין הגדול להתערבות גם בעניין הגט.

הדיון מיום 20.2.22 בבית הדין הרבני הגדול

בדיון נידונו הערעור והערעור שכנגד על פסק המזונות, בית הדין הגדול קיבל את ערעור הנתבעת בראשית הדיון; לאחר מכן פנה לצדדים בשאלה – האם “יש סיכוי לעשות שלו”ב ביניכם?”; הנתבעת השיבה כי “אני ניסיתי שנים ועבדתי והתאמצתי שנים….עדיף שלא נהיה ביחד” (ש’ 19 ו-21 לפרוט’); לאחר מכן נשאלה הנתבעת על ידי בית הדין הרבני הגדול האם “יש סיכוי שיסודר הגט היום?”, תוך שהבהיר כי לגבי הדירה זה ידון בית הדין האזורי ואין מה לעכב את הגט. ב”כ הנתבעת הצהירה לפרוטוקול “אנו מוכנות לגט ורוצות אבל נבקש צו עיכוב יציאה נגד האיש ונסביר” (ש’ 23 לפרוט’); בשלב זה חזר בית הדין הגדול לדון בערעור מצד התובע על פסק המזונות.

בהמשך הפרוטוקול שב בית הדין הגדול לסוגיית הגט ושואל הצדדים – “אם יהיה צו עיכוב יציאה תעשו גט היום?” (ש’ 127 לפרוט’); ב”כ האישה הבהירה אז לבית הדין הגדול את המורכבות מבחינתה “….הרכוש שלהם נמצא באוסטרליה. הבית נרשם לצורכי מס על שם הבעל בלבד. יש פסק דין של בית הדין האזורי, שמגיע לאישה 50% והאיש לא מוכן לממש את פסק הדין” (ש’ 128-130); בתגובה לכך מפנה אותם בית הדין הגדול להוצל”פ, אולם ב”כ הנתבעת הבהירה כי “זה לא פסק דין כספי, עליו למכור את הדירה באוסטרליה. ולא נשאיר את האישה ושהוא יעלם לאוסטרליה. שיביא ערבויות ואז ילך” (ש’ 132-133 לפרוט’); ביה”ד אז פונה לתובע בשאלה – “אתה יכול לתת ערבות” (ש’ 135); והתובע הבהיר “אין לי מישהו כאן בארץ” (ש’ 136);

בית הדין הרבני הגדול שב והעלה הצעות נוספות להבטחת זכויות האישה בדירה באוסטרליה שנועדו לקדם את הגט ביניהם (ש’ 137-138, 145, 151-159); ב”כ האישה הבהירה כי לעמדתה מאחר ויש לצדדים עו”ד באוסטרליה הם צריכים להיות אלה שימכרו שם את הדירה ולשם כך ימונו ככונסי נכסים (ש’ 160-161); בשלב זה מבהיר התובע כי “לפי החוק לא מגיע לאישה שקל ואני רוצה שהיא תבוא לבית המשפט שם וידונו שם ואז היא לא תקבל שקל” (ש’ 162-163); בית הדין הגדול אומר בתגובה לכך “זה לא קשור לכאן” (ש’ 164 לפרוט’),בית הדין ממשיך ומציע לצדדים כדלהלן- “לשניכם יש עו”ד באוסטרליה ואנו נמנה אותם ככונסי נכסים שימכרו את הדירה ובינתיים אתה תביא הערת אזהרה ויעשו גט לאחר מכן” (ש’ 165-166). הצדדים נתנו הסכמתם להצעת בית הדין הרבני הגדול (ש’ 167).

לאור הסכמת הצדדים להצעת בית הדין הגדול בדיון, הכתיב בית הדין הגדול החלטתו לפרוטוקול, לפיה:

בתום הדיון מיום 20.2.22 ניתנה החלטת בית הדין הרבני הגדול (נספח י”ב לכתב ההגנה), לפיה:

ביום 27.3.22 ניתנה החלטת בית הדין הרבני הגדול (נספח י”ד לכתב ההגנה), לפיה:

דיון נוסף מיום 23.10.22 שהתקיים בבית הדין הרבני הגדול

התובע ביקש בדיון “את עזרת בית הדין הרבני לגבי גט. האיש ממתין כבר כמה שנים”. ביה”ד משיב “תסיימו את עניין הדירה” (ש’ 17-19 לפרוט’).

ביה”ד הגדול הבהיר לתובע כי ככל שהוא עמד על חיוב הנתבעת לקבל הגט היה עליו לפתוח הליך לחיוב גט מצידו “כשאחד פותח תביעה והשני מסכים, פתוחה לפניו דלת לפתוח תביעת גירושין לחייבה. מדוע לא עשה זאת?” (ש’ 31-32 לפרוט’). ביה”ד הבהיר לתובע כי אם הנתבעת פתחה את תביעת הגירושין לא ניתן לחייבה בתיק שלה ו”הדרך היא שהוא יפתח תביעה לחייבה בגט ולא עשיתם זאת” (ש’ 34-36 לפרוט’).

בהמשך הדיון הבהיר ביה”ד הגדול כי על מנת לקדם הגט יש להסדיר את עניין הדירה באוסטרליה ולהגיע להסכמות לגבי הניכויים להם טען התובע מחלקה של הנתבעת ונוכח כי “אז אין הסכמות כי יש ויכוח על תשלומים מה מגיע ומה לא” (ש’ 70 לפרוט’). ביה”ד העלה הצעות שונות שנועדו לקדם את מכירת הדירה וחלוקת התמורה בין הצדדים לצורך קידום סידור הגט ביניהם (ראו ש’ 89, 94, 99, 105, 109-111, 122, 141-145, 181, 186-187, 189, 202 לפרוט’ הדיון בביה”ד).

כן הבהיר ביה”ד לעניין עיכוב היציאה מהארץ כי הוא יבוטל “לאחר הגט” (ש’ 134 לפרוט’), לעניין הרכוש הבהיר “תסבירו לו שהצו עיכוב יבוטל ברגע שעו”ד שלישי יאמר שהעסק התקדם ואין חזור” (ש’ 146 לפרוט’), וביחס למזונות שאל את התובע – “איזה ערבות תתנו למזונות?” (ש’ 149 לפרוט’).

ביום 26.10.22 ניתנה החלטת ביה”ד הרבני הגדול (נספח כ”א לכתב ההגנה) – לעניין ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בדיון “במהלך הדיון וכפי שעולה מהפרוטוקול, הושגו הסכמות לגבי חתימה על ייפוי כח ואולם בסוף הדיון סירב הבעל לחתום על ייפוי כוח לעו”ד, אף שנאמר לו שייפוי הכוח יישאר בידי בית הדין הגדול בנאמנות עד שיתייעץ עם עו”ד מטעמו. בסיום הדיון הושגה הסכמה כי הצדדים ימנו רו”ח מוסכם מומחה מטעמם על מנת לבדוק תשלומים שונים והפחתות לקיזוז מהתמורה של מחיר הדירה….”.

ביום 5.1.23, כחודשיים לאחר שהוגשה התביעה הנזיקית דנן, עתרה הנתבעת בבקשה לעיכוב יציאה מהארץ כנגד התובע לבית הדין הרבני, בשל החשש כי התובע יבריח נכס באוסטרליה שנקבע בפסק דין מיום 19.7.21 שהוא משותף ובשל חששה כי יותיר את הקטינים ללא מזונות. (נספח נ/15 לתצהיר עדות התובע).

ביום 5.1.23 ניתנה החלטת בית הדין הרבני האזורי בבקשת הנתבעת לעיכוב יציאה מהארץ של התובע, (נספח 2 לתצהיר הנתבעת), לפיה:

ביום 8.1.23 עתר התובע בתביעת גירושין מטעמו לבית הדין הרבני (ראו נספח נ/11 לתצהיר עדותו הראשית מיום 17.4.23).

ביום 10.1.23 עתרה הנתבעת בבקשה לביה”ד הרבני לתיקון החלטתו מיום 5.1.23 ביחס לעיכוב יציאת התובע מהארץ, ולהבהיר כי עיכוב היציאה מהארץ התבקש בגין החשש להברחת נכסים משותפים המצויים באוסטרליה ורשומים ע”ש האיש בלבד ובשל החשש לבריחת האיש מהארץ ללא בטוחה לתשלום מזונות הקטינים, ולא בשל “חשש עגינות”. זאת לטענתה, מאחר והתובע מטעה את בית המשפט בתביעתו הנזיקית כנגדה לפיה היא מעכבת את יציאתו מהארץ בשל “חשש עגינות”, בעוד שהיא מנעה את יציאתו מאחת משתי הסיבות האמורות, כפי שעולה מבקשה נוספת שהגישה ביום 5.1.23, וצורפה כנספח א’ לבקשת התיקון. (נ/15 לתצהיר עדות ראשית של התובע).

ביום 15.1.2023 ניתנה החלטת בית הדין הרבני האזורי בבקשת הנתבעת בנוגע לעיכוב יציאה מהארץ כדלהלן:

ביום 16.1.23 פנתה הנתבעת לבית הדין האזורי בבקשה לסידור גט (נספח 1 לסיכומי התובע), ובה טענה כי:

“התובע מטעה את בית המשפט וטוען כי האישה מעכבת את יציאתו מהארץ, בשל “חשש עגינות” זאת כאשר הוא מוכן להתגרש בכל עת. מדובר כמובן בשקר גמור, שכן האישה לאורך כל הדרך מעוניינת להתגרש ומונעת יציאתו מהארץ בשל שתי סיבות:

חשש להברחת נכסים משותפים של הצדדים המצויים באוסטרליה ורשומים ע”ש האיש בלבד.

חשש לבריחת האיש מהארץ ללא בטוחה לתשלום מזונות הקטינים.

ביום 15/1/23 ניתנה החלטה שאינה משתמעת לשתי פנים: “ביה”ד מבהיר כי צע”י נגד הבעל ניתן בשל חשש הברחת נכסים באוסטרליה וכן חשש הותרת הקטינים ללא מזונות”.

כעת, כאשר ברור שצו עיכוב היציאה מהארץ איננו קשור כלל ועיקר לגט והוא לא יבוטל לאחר שיסודר גט בין הצדדים, אלא רק בתום חלוקת הרכוש ולאחר הותרת ערבויות ראויות לתשלום מזונות, אין כל מניעה לסידור גט”. (ההדגשה במקור- ה.ג.).

לבסוף, ביום 22.3.23 סודר גט פיטורין בין הצדדים בביה”ד הרבני .

דיון והכרעה

המסגרת המשפטית

פסיקה ענפה הכירה בתופעת סרבנות הגט כמקימה עילת תביעה נזיקית בשתי עוולות מרכזיות: העיקרית שבהן עוולת הרשלנות, ועוולה נוספת היא הפרת חובה חקוקה.

לעניין עוולת הרשלנות , מעשה של סרבנות ליתן או לקבל גט הוכר בפסיקה כהפרה של חובת הזהירות המושגית ונקבע כי ככלל, “…בין בני זוג קיימים יחסים מיוחדים, מערכת של תלות וקירבה, הגינות ואנושיות, היוצרת ביניהם חובת זהירות מושגית, כמעט ברורה מאליה, הנובעת מעצם קיומו של קשר הנישואין ביניהם, מהיותם בעל ואישה” . ראו: תמ”ש (משפחה ירושלים) 39371-09-12 ש.ב.ע נ’ י.צ.ב.ע (10.12.2013((להלן – “עניין ש.ב.ע.”); תמ”ש (משפחה ירושלים) 19270/03 כ.ש. נ’ כ.פ. (21.12.2004)‏; ביחס לבני זוג ספציפיים – הוכר מעשה זה גם כהפרה של חובת זהירות קונקרטית, כל מקרה לפי נסיבותיו.

לעניין הפרת חובה חקוקה – ככל שמדובר בהפרת הוראת שיפוטית של בית הדין הרבני המורה לסרבן לתת גט. החובה החקוקה היא על פי סעיף 287 לחוק העונשין, תשל”ז -1977. ראו: עמ”ש (מחוזי חיפה) 23464-10-09 א’ ש’ נ’ ד’ ש’ (6.10.2011); עמ”ש (מחוזי תל אביב-יפו) 46625-01-16 פלונית נ’ פלוני (30.11.2016)‏, פסקה 22 לפסק הדין.

בנוסף, נקבע בפסיקה כי סרבנות גט עשויה להצמיח חבות (של סרבן הגט) לפצות את בן זוגו (מסורב הגט), אף מכוח דיני החוזים ועקרון תום הלב, החולש על כלל היחסים בין בני האדם, וכל שכן בין בני זוג, אשר לאור חוזה הנישואין שכרתו ביניהם והקרבה המיוחדת ביניהם מחויבים לנהוג האחד כלפי רעהו בכבוד, בהגינות ובתום לב. נקבע, כי ככל זכות, אף בזכות שלא ליתן גט, יש להשתמש בתום לב; לפיכך, במקרים בהם ניתן יהיה להתרשם כי מי מבני הזוג נמנע לתת או לקבל את הגט ללא צידוק ובחוסר הגינות, הרי הוא עשוי להיחשב כמפר את חובת תום הלב. ראו: תמ”ש (משפחה ירושלים) 44248-05-10 כ.ש נ’ כ.ש (5.9.2011)‏; ותלה”מ (משפחה ירושלים) 50420-02-20 ר.א נ’ מ.א (3.1.2022)‏ (להלן – “עניין ר.א.”)

בפסיקה הובהר כי אין מקום להבחין בין גבר מסורב גט, לבין אישה מסורבת גט, לעניין עצם קיומה של עוולה; אם כי יש לכך השלכה לעניין שיעור הנזק (בפרט לנוכח ההבדלים הקיימים בדין העברי באשר לאפשרות להעניק לגבר היתר להינשא לאישה נוספת). ראו: בע”מ 997/15 פלונית נ’ פלוני (27.4.2021)‏, פסקאות 35-36 לפסה”ד (להלן – “בע”מ 997/15”); תמ”ש (משפחה ירושלים) 46459-07-12 ז’ ג’ נ’ ש’ ג’ (17.8.2014)‏ פסקה 28 לפסק הדין, והאזכורים שם; עניין ר.א.

על אף ההכרה העקרונית בסמכות בית המשפט למשפחה לדון בתביעות לסרבנות גט בעילת תביעה נזיקית או חוזית, הפסיקה עמדה על המורכבות הרבה בתביעות מעין אלה, לנוכח נקודות ההשקה שתביעה מעין זו יוצרת בין “שתי מלכויות”: זו ההלכתית – שעניינה גירושין וסידור הגט בהיבטים הדתיים המצויים תחת סמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני; וזו האזרחית – שעניינה עוולות נזיקיות המקנות לנפגע זכאות לפיצויי מקום שבו מעוול אדם כנגדו באופן העולה כדי עוולה הקבועה בדין. ראו: עמ”ש (מחוזי מרכז) 63059-02-20 י. כ נ’ ר. כ (2.12.2020)‏, פסקה 27 לפסק דינו של כב’ הש’ צבי ויצמן (להלן – “עניין י.כ.”); ותלה”מ (משפחה י-ם) 29191-05-19 פלונית נ’ אלמוני (6.2.2022)‏ (להלן – “עניין פלונית”), פסקה 35 לפסק הדין.

בהקשר זה הובהר כי פסיקת פיצויי נזיקין ע”י בתי המשפט המחייבת את הסרבן לפצות את בן זוגו בשל סרבנותו, ואף עצם הגשת התביעה הנזיקית בעילה של סרבנות גט, עלולה להוות “גורם מכשיל” להמשך הליך הגירושין בין הצדדים בבית הדין, עת היא יוצרת, מעצם טיבה וטבעה – “….נקודת חיכוך בין הערכאה האזרחית לזו הרבנית שעניינה בחשש שעצם הגשת תביעה עלולה ליצור מעמסה כספית על בן הזוג הסרבן שתביא לעישוי הגט אשר נתינתו היא בסמכות הערכאה הרבנית וזאת נוכח פסיקה הלכתית הרואה גם באיום בתביעה כספית  משום סנקציה הפוגמת ברצונו החופשי של נותן הגט”. ראו: עניין י.כ. פסקאות 30-31 לפסה”ד; בע”מ 7557/15 פלונית נ’ פלוני (15.12.2015)‏, פסקה ה’ לפסה”ד של כב’ הש’ רובינשטיין.

על רקע המורכבות האמורה, הובעו בפסיקה ובספרות המשפטית, שלוש גישות עיקריות לעניין זה: גישה אחת – “הגישה הקפדנית” – הקושרת בין הערכאה האזרחית לערכאה הרבנית וסבורה כי תביעה בגין סרבנות גט קמה אך ורק כאשר יש חיוב בגט (פסק דין המורה על גירושין בדרך של “כפייה” או “חיוב”, להבדיל מ”המלצה” או “פסק מצווה”); גישה שנייה – המכונה גם “גישת הביניים” – המסתפקת גם בפסק דין רבני ה”מצווה” להתגרש ואף “ממליץ” להתגרש, כתנאי מספק להקמת עילה נזיקית; וגישה שלישית – “הגישה הליברלית” – זו שאינה קושרת כלל בין ההליך האזרחי להליך בבית הדין הרבני ורואה במסלול האזרחי של תביעה נזיקית בגין סרבנות גט מסלול עצמאי, המנותק לחלוטין משאלת קיומן של עילות הלכתיות למתן הגט; ולפיה, יש לבחון את ההתנהגות ב”משקפיים” אזרחיות בלבד, המונחות על פי אמות מידה של סבירות ותום לב. (ראו עניין י.כ. פסקאות 10, 32 ו-35 לפסה”ד, והאזכורים שם).

הנה כי כן, הפסיקה נוטה להתחשב בקיום החלטת בד”ר לעניין הגט, לנוכח עקרון כיבוד הערכאות ההדדי, אם כי עדיין מכירה בנסיבות בהן ניתן יהיה להכיר בסרבנות גט גם בתקופה שקדמה להחלטה מהותית לעניין מתן הגט שניתנה על ידי בד”ר, או בניגוד להחלטה שניתנה לעניין זה בבד”ר, וזאת במקרים בהם קיימת ‘זעקה’ בנושא הסרבנות, שאין להתעלם הימנה, ובהתחשב בנסיבות הספציפיות של כל מקרה, בשים לב למשך הזמן בו חיים הצדדים בנתק, היעדר הצדקה חיצונית למניעת הגט, כגון טעם כלכלי או אחר, כנות או תום לב, או היעדרם, בבקשת בן הזוג המתנגד לגט לשלום בית וכיוצ”ב. ראו: עניין י.כ. פסקאות 37-39 לפסה”ד; עניין ר.א.

כפי שקבע לעניין זה כב’ הש’ שנלר בעמ”ש (מחוזי תל אביב-יפו) 46631-05-11 פלונית נ’ פלוני (23.1.2014)‏: “בנסיבות המקרה דנן, סבורני כי אין אני נצרך להכרעה ואשאיר זאת לעת מצוא, הגם שדעתי נוטה לכיוון של “כיבוד” קביעת בית הדין, הגם שבמקרים חריגים, יכול ובית המשפט ימצא לנכון להורות בניגוד לאותה הוראה של בית הדין, וזאת כאמור, במקרים בהם קיימת “זעקה” בנושא הסרבנות, שאין להתעלם הימנה.” (הדגשות שלי- ה.ג.)

בדעה זו תמך גם כב’ הש’ ויצמן בעניין י.כ: “דעתי קרובה לדעתו המוצעת של כב’ הש’ שנלר ואשר עיקרה כי על דרך הכלל יש להקפיד על “כיבוד”  קביעתה של הערכאה הרבנית ככזו שניתנה לה סמכות ייחודית  לדון בענייני נישואין וגירושין.  כלל “כיבוד הערכאות” אינו חל אך ורק בפרק הזמן בו ממתינה הערכאה האחת להכרעתה של הערכאה השנייה אלא גם, ויש אף מי שיאמר בעיקר, כאשר הערכאה המקדימה נתנה את החלטתה, שאז ראוי שהערכאה האחרת לא תיתן החלטה הסותרת והופכת את החלטת הערכאה המקדימה על פניה. החריג יהיה כאשר יתקל בית המשפט במקרה קיצוני וקשה בו, כדוגמה,  הסרבנות זועקת ופגיעתה קשה, במקרה שכזה אפשר שיהיה מקום לעשות מעשה גם כאשר אין בנמצא פסק דין לגירושין.”

בית המשפט העליון טרם נדרש להכריע בסוגיה זו, ואך קרא למחוקק להסדירה, ולנהוג בזהירות, כדברי ביהמ”ש העליון בבע”מ 997/15 פלונית נ’ פלוני (27.4.2021)‏: “סוגיית הפיצויים האזרחיים הניתנים בגין סרבנות גט היא מהסוגיות הסבוכות שצמחו על הקרקע מלאת החתחתים של שיטתנו, וטוב יעשה המחוקק אם יידרש לה בעצמו. בינתיים, על בית המשפט לנהוג באופן זהיר, ולהימנע מקביעת מסמרות, שאחריתן עלולה להזיק יותר מאשר להועיל.” (הדגשות שלי – ה.ג.)

מן הכלל לעניינינו אנו –

לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות ובהליכים שקיימו בבית הדין הרבני, לא התרשמתי כי התנהלות הנתבעת המתוארת בתביעה עלתה כדי עוולה נזיקית של “סרבנות גט”, ולא מצאתי כי הנתבעת הפרה שלא כדין את חובת תום הלב החלה על נישואי הצדדים, או כי סירובה לקבל את הגט בנסיבות האמורות היה שלא כדין. להלן אבאר.

ראשית, בעניינינו, איש מהצדדים לא הפנה להחלטה כלשהי של בית הדין הרבני בעניין סירוב גט, אשר הפרתה יכולה להקים חבות מכח עוולת הפרת חובה חקוקה. לפיכך דומה כי עוולה זו אינה רלוונטית לעניינינו. השוו: תלה”מ (משפחה תל אביב-יפו) 7769-03-22 פלונית נ’ פלוני (21.6.2022)‏.

על פי עוולת הרשלנות, אדם חב חובת זהירות כלפי משנהו “כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של הדברים להיפגע מהתנהגותו” (סעיף 36 לפקודת הנזיקין). בגדרה של עוולה זו, על-פי הגדרתה, נופלים אפוא מעשים החורגים מסטנדרט ההתנהגות של “אדם סביר”: ויש להשיב על השאלה האם אדם סביר יכול היה, וצריך היה, לצפות, בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי, את התרחשות הנזק, כאשר מבחן זה משלב היבטים פיזיים ונורמטיביים כאחד, תוך התחשבות במזיק הספציפי, בניזוק הספציפי, בנזק הספציפי ובהתנהגות הספציפית. ראו: ע”א 145/80 שלמה ועקנין נ’ המועצה המקומית, בית שמש, פ”ד לז(1) 113 (1982)‏; עניין ש.ב.ע, פסקה 25 לפסה”ד; עניין פלונית, פסקה 39 לפסה”ד של חברתי כב’ השופטת מיכל דבירי רוזנבלט.

כפי שקבעה כב’ הש’ בדימוס נילי מימון בעניין ש.ב.ע.: “…המענה על שאלה זו יעשה דרך אספקלריה של תום לב וסבירות לפי נסיבות העניין. לא מן הנמנע כי סירוב להתגרש מנימוק כזה או אחר ייחשב סביר ותם לב בנקודת זמן ספציפית ותחת נסיבות מסויימות, אך עם חלוף הזמן, ילך נימוק זה ויאבד מן הלגיטימיות שלו עד אשר יהפוך בשלב מסויים לבלתי סביר וחסר תום לב, באופן שיעלה כדי רשלנות מצד הסרבן כלפי הצד המבקש להתגרש….”

כדי להוכיח קיומה של עוולת הרשלנות, הקבועה בפקודת הנזיקין, יש למלא אחר שלושה תנאים הקבועים בחוק:

קיומה של חובת זהירות של המעוול כלפי הניזוק.

הפרת חובת הזהירות.

גרימת נזק.

קיומה של חובת הזהירות

קיומה של חובת הזהירות נבחנת בשני מישורים: חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית; חובת זהירות מושגית נקבעת על פי מבחן הצפיות. האם הסוג הכללי אליו משתייכים המזיק והניזוק יכולים להקים חובת זהירות. לאחר מתן תשובה חיובית לחובה המושגית, מתבררת חובת הזהירות הקונקרטית, המתייחסת למזיק ולניזוק הספציפי נשוא הדיון.

בעניינינו, חלה חובת זהירות מושגית, שעה שסטנדרט ההתנהגות של האדם הסביר הוא ליתן גט לבן הזוג שמאס בחיי הנישואין ורצונו לצאת מהם והמתין זמן סביר ואין עוד תכלית לנישואיו שיוכל לצאת ממסגרת זו ולנהל את חייו כפי שהינו חפץ.

כאמור לעיל, בין בני זוג קיימת חובת זהירות מושגית, המחייבת את כל אחד מבני הזוג לנהוג בכבוד ובהגינות כלפי הצד השני. השארת בן הזוג במסגרת כובלת בנישואין של חסרי תוכן ממשי, הינה התנהלות שאינה התנהלות סבירה.

כבני זוג חלה על מערכת היחסים שביניהם חובת זהירות קונקרטית, המחייבת כל אחד מהם לאפשר לרעהו להתיר את קשר הנישואין, משהגיעו הנישואין לקיצם.

הפרת חובת הזהירות

חובת הזהירות כלפי בן הזוג הינה כאמור לנהוג בהגינות כלפיו ולהתיר לו לצאת ממסגרת הנישואין; בסירובו הלא מוצדק למתן גט מפר בן הזוג את חובת הזהירות המוטלת עליו.

אולם, מבחינה מדוקדקת של נסיבות המקרה דנן, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות וסירבה לקבל את גיטה, וכפי שיבואר להלן, לא ניתן לראות בהתנהלותה ככזו המצדיקה להכיר בה כסרבנית גט.

השתלשלות ההליכים בבית הדין הרבני המפורטת בהרחבה לעיל מלמדת כי הסיבה שהצדדים לא התגרשו משך זמן ממושך, אינה רובצת לפתחה של הנתבעת.

התובע לא הצביע על סירוב של הנתבעת להתגרש; ההיפך הוא הנכון, מהפרוטוקולים של הדיונים שהתקיימו בביה”ד עולה כי הנתבעת היא זו שהגישה את תביעת הגירושין ונכונה לקבל את גיטה בעת עת ובכל דיון.

התובע לא נקט בתביעת גירושין מטעמו, עד לאחר הגשת תביעת הנזיקין דנן גם לאחר שביה”ד הורה לו לעשות כן; לכשנקט התובע צעד קונקרטי לעבר הגירושין והגיש תביעה מתאימה, הצדדים התגרשו תוך פרק זמן קצר ביותר.

מעיון במסמכים שהוגשו מההליכים בביה”ד הרבני עולה כי התובע הוא זה אשר התנה את מתן הגט בביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, וזאת מבלי שהעמיד בטוחות ראויות, כפי שביה”ד הבהיר לו פעם אחר פעם.

ודוק, עיכוב היציאה מהארץ יכול שיינתן מכח עילות שונות; בעניינינו, כפי שהבהירה הנתבעת, עיכוב היציאה מהארץ נדרש מעבר לסוגיית העגינות (שממילא תבוא על פתרונה עם סידור הגט) גם כדי להבטיח את תשלום מזונות הקטינים והסדרת ההליך הרכושי, שהיה תלוי ועומד בביה”ד הרבני, לגבי כלל נכסי הצדדים לרבות הנכסים באוסטרליה.

אף לו יש ממש בטענת התובע לפיה הנתבעת היא זו שהתנתה את קבלת הגט מצידה בהותרת צו עיכוב היציאה מהארץ על כנו; הרי לא די בכך כדי ללמד על סירוב שלא כדין לקבלת הגט באופן המצדיק פסיקת פיצויים – ויש לבחון האם בנסיבות המקרה התניית הגט בתנאי האמור, הייתה מוצדקת או שמא חרגה מהתנהגות סבירה, ועולה על כן כדי רשלנות.

בנסיבות דידן לא מצאתי כי בקשת הנתבעת להותרת צו עיכוב היציאה מהארץ לאחר סידור הגט מכח העילות האחרות הנדונות בפני ביה”ד חרגה מהתנהגות סבירה, ודומה כי היא אך מתבקשת לנוכח היעדר בטוחה ראויה שהועמדה מטעם התובע להבטחת שובו ארצה או קיום חובותיו בהתאם להחלטות השיפוטיות.

כאמור לעיל, בנסיבות המקרה דנן לא מצאתי כל החלטה של בית הדין בלשון המורה או מצווה, על הנתבעת, וודאי לא כזו המחייבת אותה, לקבל את גטה, ודומה שלא בכדי, ועניין זה משקף את אומד דעת ביה”ד הרבני לעניין זה.

כב’ הש’ ויצמן קבע לעניין זה בעניין י.כ.: “… ראוי ככלל כי לפסיקה המכירה בעוולת רשלנות בשל סרבנות גט תעמוד כעוגן תומך פסיקת בית הדין הרבני המורה לסרבן, בלשון כזו או אחרת, לתת גט לבן זוגו, שאם לא תאמר כן עקרת את ליבו של הדין החל בהלכות הגירושין. נרצה או לא נרצה, הגירושין בדין העברי אינם נעשים כבמטה קסם, רוצה האחד ומיד חובה על השני להיעתר למבוקש, נדרשת לנו העילה.  אכן לא פעם זהירותו של בית הדין במציאת העילה וקביעתה מביאה לכך שבן זוג מוצא כר נוח להציק למשנהו, ואולם לא פעם הזהירות הנזכרת יש בה להועיל לבן הזוג החלש, על מנת שהצד שכנגד לא יתנער מחובותיו הכלכליות כלפיו  לעת פרידה. בצד זה אין להתעלם מהעובדה שעילת הנזיקין עליה מופקדת הערכאה האזרחית אינה בסמכותו של בית הדין הרבני והיא עומדת בפני עצמה. לפיכך לטעמי ראוי לנהוג בסוגיה באמת המידה שהתווה כב’ הש’ שנלר בעניין שעיקרה, כאמור, “כיבוד” קביעת בית הדין, הגם שבמקרים חריגים, יכול ובית המשפט ימצא לנכון להורות בניגוד לאותה הוראה של בית הדין, וזאת כאמור, במקרים בהם קיימת “זעקה” בנושא הסרבנות, שאין להתעלם הימנה”.

משלא ניתנה במקרה דנן כל החלטה המחייבת את הנתבעת לקבל את גטה, אף לא החלטה בלשון ציווי או המלצה בלבד, הרי שיש לבחון האם נסיבות המקרה דנן אכן נופלות לאותם מקרים חריגים המצדיקים פסיקת פיצויים כאמור.

בעניינינו, לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן נופלות לאותם מקרים חריגים בהם קיימת “זעקת סרבנות”.

למעשה, מהשתלשלות העניינים המפורטת לעיל של ההליכים וההחלטות שניתנו על ידי ביה”ד הרבני עולה כי הן ביה”ד הרבני האזורי, והן ביה”ד הרבני הגדול, שניסה אף הוא לסייע לצדדים לסדר את הגט ביניהם – מצאו כי יש הצדקה עניינית לטיעוני הנתבעת במקרה דנן להותיר את צו עיכוב היציאה כנגד התובע על כנו לצורך הבטחת זכויותיה הרכושיות ומזונות הקטינים, מבלי קשר לסוגיית העגינות, בהיעדר העמדת בטוחה ראויה מטעם התובע.

ודוק, ככל שהיה מדובר בעיכוב יציאה לשם הבטחת סידור הגט ומניעת עגינות, כי אז ניתן להבטיח מניעת עגינות באמצעות השלשת גט טרם היציאה מהארץ, ולא נדרשת בטוחה לעניין זה.

יפים לעניין זה דברי הנתבעת בסעיף 31 לתצהירה מיום 11.6.23 לפיהם “…צו עיכוב יציאה מהארץ היה קיים כנגד ג’ משנת 2019. ואני דאגתי לכך באופן אישי על מנת שלא חלילה יצא מהארץ וישאיר אותי ללא מזונות, ללא ערובה למזונות וללא רכושי שמצוי באוסטרליה על שמו. כל שביקשתי לוודא טרם סידור הגט, הוא שכל התביעות וההחלטות שניתנו עד כה ע”י בית הדין לא יפגעו עקב סידור הגט ובפרט עיכוב היציאה מהארץ. קרי: ביקשתי לשמור על המצב הקיים. מי שביקש לשנות את המצב הקיים ולשנות את מצבי לרעה טרם סידור הגט, ע”י ביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, היה ג’. כאמור, לא הייתה צריכה את עילת “חשש עגינות” לצורך הטלת צו עיכוב יציאה כנגד ג’. בית הדין הבין כי צו העיכוב הוא על מנת למנוע הברחת רכוש והותרת הקטינים ללא מזונות והדבר עולה משורה ארוכה של החלטות”.

משלל ההחלטות של ביה”ד הרבני האזורי אליהן הפנתה הנתבעת, המורות לתובע להמציא ערבויות מספקות לצורך ביטול עיכוב היציאה וכן לשתף פעולה בכל הנוגע לרכוש באוסטרליה, עולה כי ביה”ד קיבל את עמדת הנתבעת כי הדברים כרוכים האחד בשני.

גם בית הדין הרבני הגדול השתכנע כאמור, והדבר עולה מפורשות מהחלטותיו בסוף הדיון מיום 20.2.22; וגם מדבריו המפורשים בדיון מיום 23.10.22 בו הבהיר ביה”ד הגדול לעניין עיכוב היציאה מהארץ כי על התובע להמציא בטוחות ראויות – “תסבירו לו שהצו עיכוב יבוטל ברגע שעו”ד שלישי יאמר שהעסק התקדם ואין חזור” (ש’ 146 לפרוט’); בנוסף שאל ביה”ד הגדול את התובע ביחס למזונות – “איזה ערבות תתנו למזונות?” (ש’ 149 לפרוט’) – באופן המלמד בבירור על הקושי שמצא ביה”ד הגדול לבטל את עיכוב היציאה בטרם יובטחו זכויות הנתבעת ברכושה המצוי באוסטרליה, וטרם יובטחו מזונות הקטינים.

בין יתר השיקולים שמנה כב’ הש’ ויצמן בעניין י.כ., על מנת ללמוד האם מתקיים החריג לכלל האמור, נמנה גם השיקול – האם הייתה הצדקה חיצונית למניעת הגט, כגון טעם כלכלי או אחר.

אמנם, לא ניתן לקבל סרבנות גט מטעמים של סחטנות כלכלית או כאשר “… מועלת דרישה כספית שאין בן הזוג זכאי לה על פי דין, הסכם או פסק-דין, ומועלת כתנאי לגירושין כאמצעי מיקוח בלתי לגיטימי על מנת להגיע להישגים רכושיים ללא זכאות לכך כדין”. ראו: עניין ש.ב.ע.

אולם, ייתכנו בהחלט מצבים בהם קיים טעם כלכלי או אחר המצדיק את מניעת הגט, ובמקרה כזה לא ייחשב בן הזוג העומד על כך כסרבן גט. יפים לעניין זה דברי כב’ הש’ זילברטל בבע”מ 3151/14 פלונית נ’ פלוני (5.11.2015)‏, לפיהם: “יש להבחין בין סרבנות שמקורה בנקמנות אישית או בסחטנות, לבין סרבנות שמקורה בהיעדר הגנה כלכלית מספקת לבן הזוג החלש כלכלית לעת גירושים.”

בנסיבות המקרה דנן, שתוארו בהרחבה לעיל, נראה כי אכן הייתה הצדקה לבקשת הנתבעת להותרת צו עיכוב היציאה על כנו לאחר הגט, לנוכח חששה להברחת הנכסים שנקבע בבית הדין האזורי כי הם משותפים, ומצויים באוסטרליה, לרבות דירה וכן למזונות הילדים שנטען שלא שולמו כסדרם.

בדיון שהתקיים בביה”ד הגדול ביום 20.2.22 הביא ביה”ד הגדול את הצדדים להסדר, לפיו לאחר שיוגש אישור על רישום הערת אזהרה על הדירה באוסטרליה לטובת האישה, יוסדר גט הפיטורין בין הצדדים בביה”ד האזורי. דא עקא, התובע עצמו הודה כי אותה הערת אזהרה לא יצאה לפועל, ולא הוצגה על ידו בטוחה ראויה אחרת להנחת דעת ביה”ד ודומה כי בעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו.

משלל ההחלטות שניתנו על ידי ביה”ד הרבני, הן האזורי והן הגדול, עולה כי ביה”ד שב והבהיר לתובע, פעם אחר פעם, כי צו עיכוב היציאה מהארץ יבוטל אך ורק בכפוף להמצאת ערבויות מספקות – שלא הומצאו על ידי התובע. (ראו: סע’ 20-25 לסיכומי הנתבעת; ונספחים ד’, ו’-ט’, י”א-י”ב, י”ד לכתב ההגנה).

למותר לציין כי בכל הכבוד, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הרבני, וככל שהיו בידי התובע השגות על החלטות בית הדין האזורי, כפי שעולים מדבריו בדיון (עמ’ 14 לפרוטוקול) לרבות ביחס להפקדת ערובה מספקת לשם ביטול עיכוב היציאה מהארץ וההחלטות המורות לצדדים ‘להסתדר’ ביניהם ולהגיע להסכמות שיאפשרו מתן הגט, היה עליו להשיג עליהן כדין, וכמובן שאין בטענות אלו לעניין אופן התנהלות בית הדין או בהחלטותיו, ככל שנפל בהן פגם כלשהו, כדי להטיל את האחריות לאי סידור הגט על האישה.

מהאמור לעיל עולה כי למעשה, התובע הוא זה שהתנה את סידור הגט בתנאי לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, מבלי שהעמיד בטוחה ראויה להבטחת יתר זכויותיה של הנתבעת שטרם התבררו (לעניין המזונות והרכוש, לרבות הרכוש באוסטרליה). ראו לעניין זה סירובו המפורש של התובע להצעת הנתבעת לסדר את הגט בכפוף להותרת צו עיכוב היציאה מהארץ על כנו בדיון מיום 25.4.21: “צו עיכוב מתנגדים…” (ראו: ש’ 72 לפרוט’ שצורף כנספח 15 לתצהיר הנתבעת מיום 30.10.23);

דומה כי התנהלות זו של התובע דווקא היא מלמדת על חוסר תום לב, שהרי די היה לו לתובע להסכים להותרת צו עיכוב היציאה על כנו לאחר הגט או להעמיד ערבויות מספקות, או לחילופין לקדם את חלוקת הרכוש בחו”ל על פי פסק הדין הרכושי שניתן, על מנת שניתן יהיה לסדר הגט, כפי שהובהר לו, שוב ושוב, על ידי בתי הדין הרבניים, האזורי והרבני הגדול.

הדברים אמורים אף ביתר שאת לנוכח דברי התובע בעצמו באחד מהדיונים בביה”ד הרבני הגדול שם הודה מפורשות כי הוא מעוניין להגיע לאוסטרליה על מנת לשלול מהנתבעת את זכויותיה בדירה ששייכת לו לטענתו, על אף שנקבע בפסק דין מפורש בביה”ד האזורי כי שייכת לצדדים שניהם. ראו דברי התובע בפרוטוקול מיום 20.2.22 (נספח י”א לכתב ההגנה), לפיהם “לפי החוק לא מגיע לאישה שקל ואני רוצה שהיא תבוא לבית המשפט שם וידונו שם ואז היא לא תקבל שקל” (ש’ 162-163 לפרוט’).

בסופו של יום, לאחר שהובהר לנתבעת כי צו עיכוב היציאה מהארץ יוותר על כנו גם לאחר הגט, להבטחת ההליכים הנוספים שהתקיימו בין הצדדים (מזונות ורכוש), היה ניתן להסדיר את הגט באותו הרגע, והגט כאמור אכן סודר ביום 22.3.2023, תוך הותרת עיכוב היציאה מהארץ על כנו.

סיכום

סיכומם של דברים – לא שוכנעתי כי התובע הרים את הנטל להוכחת סרבנות הגט וקיומה של עוולה נזיקית בנסיבות דנן;

התרשמתי כי הנתבעת פעלה כאדם סביר עת ביקשה להגן על זכויותיה הרכושיות ועל זכויות ילדיה הקטינים למזונות ועמדה על הותרת צו עיכוב היציאה על כנו, גם לאחר סידור הגט; אף אם תמצי בכך משום תנאי, הרי שבנסיבות המקרה דנן התרשמתי כי היה טעם כלכלי שהצדיק את התניית הגט בעיכוב יציאת התובע מהארץ להגנה על הזכויות הרכושיות ולהבטחת המזונות.

כאמור, לא מצאתי כי הנתבעת סירבה לקבל את גיטה באופן לא מוצדק ולא הפרה את חובת הזהירות או חובות האמון ותום הלב כלפי התובע; משעה שלא ניתנה החלטה כלשהי על ידי ביה”ד הרבני המורה או מצווה וכמובן שלא מחייבת את האישה בגט, לא מצאתי כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים בהם קיימת ‘זעקת סרבנות’ המצדיקה פסיקת פיצויים חרף היעדר החלטה כאמור של ביה”ד הרבני.

בנסיבות המקרה דנן, ההיפך הוא הנכון, ובפועל התובע הוא שמנע את סידור הגט כל עוד צו עיכוב היציאה יוותר על כנו (אף שדובר על צו עיכוב להבטחת המזונות והרכוש ולא לשם מניעת העגינות); עמדה זו של התובע אכן גרמה לעיכוב סידור הגט בין הצדדים לשווא, שכן בסופו של יום סודר הגט ועיכוב היציאה נותר על כנו.

אשר על כן, משלא הוכחו יסודות העוולות הנזיקיות הנטענות ולא התרשמתי כי האישה סירבה לקבלת הגט – התביעה דנן נדחית.

לאור מסקנה זו אין מקום להידרש לסוגיית הנזק שנטען כי נגרם לתובע.

לאחר ששקלתי את סוגיית הוצאות המשפט, בנסיבות העניין, על מנת לאפשר לצדדים לקיים ביניהם תקשורת בריאה ותקינה, למען טובת ילדיהם המשותפים, לא מצאתי לפסוק הוצאות משפט.

הותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ט”ו טבת תשפ”ה, 15 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.

תמונה של פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!
ניתן להשתמש בחצי המקלדת בכדי לנווט בין כפתורי הרכיב
",e=e.removeChild(e.firstChild)):"string"==typeof o.is?e=l.createElement(a,{is:o.is}):(e=l.createElement(a),"select"===a&&(l=e,o.multiple?l.multiple=!0:o.size&&(l.size=o.size))):e=l.createElementNS(e,a),e[Ni]=t,e[Pi]=o,Pl(e,t,!1,!1),t.stateNode=e,l=Ae(a,o),a){case"iframe":case"object":case"embed":Te("load",e),u=o;break;case"video":case"audio":for(u=0;u<$a.length;u++)Te($a[u],e);u=o;break;case"source":Te("error",e),u=o;break;case"img":case"image":case"link":Te("error",e),Te("load",e),u=o;break;case"form":Te("reset",e),Te("submit",e),u=o;break;case"details":Te("toggle",e),u=o;break;case"input":A(e,o),u=M(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"option":u=B(e,o);break;case"select":e._wrapperState={wasMultiple:!!o.multiple},u=Uo({},o,{value:void 0}),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;case"textarea":V(e,o),u=H(e,o),Te("invalid",e),Ie(n,"onChange");break;default:u=o}Me(a,u);var s=u;for(i in s)if(s.hasOwnProperty(i)){var c=s[i];"style"===i?ze(e,c):"dangerouslySetInnerHTML"===i?(c=c?c.__html:void 0,null!=c&&Aa(e,c)):"children"===i?"string"==typeof c?("textarea"!==a||""!==c)&&X(e,c):"number"==typeof c&&X(e,""+c):"suppressContentEditableWarning"!==i&&"suppressHydrationWarning"!==i&&"autoFocus"!==i&&(ea.hasOwnProperty(i)?null!=c&&Ie(n,i):null!=c&&x(e,i,c,l))}switch(a){case"input":L(e),j(e,o,!1);break;case"textarea":L(e),$(e);break;case"option":null!=o.value&&e.setAttribute("value",""+P(o.value));break;case"select":e.multiple=!!o.multiple,n=o.value,null!=n?q(e,!!o.multiple,n,!1):null!=o.defaultValue&&q(e,!!o.multiple,o.defaultValue,!0);break;default:"function"==typeof u.onClick&&(e.onclick=Fe)}Ve(a,o)&&(t.effectTag|=4)}null!==t.ref&&(t.effectTag|=128)}return null;case 6:if(e&&null!=t.stateNode)Ll(e,t,e.memoizedProps,o);else{if("string"!=typeof o&&null===t.stateNode)throw Error(r(166));n=yn(yu.current),yn(bu.current),Jn(t)?(n=t.stateNode,o=t.memoizedProps,n[Ni]=t,n.nodeValue!==o&&(t.effectTag|=4)):(n=(9===n.nodeType?n:n.ownerDocument).createTextNode(o),n[Ni]=t,t.stateNode=n)}return null;case 13:return zt(vu),o=t.memoizedState,0!==(64&t.effectTag)?(t.expirationTime=n,t):(n=null!==o,o=!1,null===e?void 0!==t.memoizedProps.fallback&&Jn(t):(a=e.memoizedState,o=null!==a,n||null===a||(a=e.child.sibling,null!==a&&(i=t.firstEffect,null!==i?(t.firstEffect=a,a.nextEffect=i):(t.firstEffect=t.lastEffect=a,a.nextEffect=null),a.effectTag=8))),n&&!o&&0!==(2&t.mode)&&(null===e&&!0!==t.memoizedProps.unstable_avoidThisFallback||0!==(1&vu.current)?rs===Qu&&(rs=Yu):(rs!==Qu&&rs!==Yu||(rs=Gu),0!==us&&null!==es&&(To(es,ns),Co(es,us)))),(n||o)&&(t.effectTag|=4),null);case 4:return wn(),Ol(t),null;case 10:return Zt(t),null;case 17:return It(t.type)&&Ft(),null;case 19:if(zt(vu),o=t.memoizedState,null===o)return null;if(a=0!==(64&t.effectTag),i=o.rendering,null===i){if(a)mr(o,!1);else if(rs!==Qu||null!==e&&0!==(64&e.effectTag))for(i=t.child;null!==i;){if(e=_n(i),null!==e){for(t.effectTag|=64,mr(o,!1),a=e.updateQueue,null!==a&&(t.updateQueue=a,t.effectTag|=4),null===o.lastEffect&&(t.firstEffect=null),t.lastEffect=o.lastEffect,o=t.child;null!==o;)a=o,i=n,a.effectTag&=2,a.nextEffect=null,a.firstEffect=null,a.lastEffect=null,e=a.alternate,null===e?(a.childExpirationTime=0,a.expirationTime=i,a.child=null,a.memoizedProps=null,a.memoizedState=null,a.updateQueue=null,a.dependencies=null):(a.childExpirationTime=e.childExpirationTime,a.expirationTime=e.expirationTime,a.child=e.child,a.memoizedProps=e.memoizedProps,a.memoizedState=e.memoizedState,a.updateQueue=e.updateQueue,i=e.dependencies,a.dependencies=null===i?null:{expirationTime:i.expirationTime,firstContext:i.firstContext,responders:i.responders}),o=o.sibling;return Mt(vu,1&vu.current|2),t.child}i=i.sibling}}else{if(!a)if(e=_n(i),null!==e){if(t.effectTag|=64,a=!0,n=e.updateQueue,null!==n&&(t.updateQueue=n,t.effectTag|=4),mr(o,!0),null===o.tail&&"hidden"===o.tailMode&&!i.alternate)return t=t.lastEffect=o.lastEffect,null!==t&&(t.nextEffect=null),null}else 2*ru()-o.renderingStartTime>o.tailExpiration&&1t)&&vs.set(e,t)))}}function Ur(e,t){e.expirationTimee?n:e,2>=e&&t!==e?0:e}function qr(e){if(0!==e.lastExpiredTime)e.callbackExpirationTime=1073741823,e.callbackPriority=99,e.callbackNode=$t(Vr.bind(null,e));else{var t=Br(e),n=e.callbackNode;if(0===t)null!==n&&(e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90);else{var r=Fr();if(1073741823===t?r=99:1===t||2===t?r=95:(r=10*(1073741821-t)-10*(1073741821-r),r=0>=r?99:250>=r?98:5250>=r?97:95),null!==n){var o=e.callbackPriority;if(e.callbackExpirationTime===t&&o>=r)return;n!==Yl&&Bl(n)}e.callbackExpirationTime=t,e.callbackPriority=r,t=1073741823===t?$t(Vr.bind(null,e)):Wt(r,Hr.bind(null,e),{timeout:10*(1073741821-t)-ru()}),e.callbackNode=t}}}function Hr(e,t){if(ks=0,t)return t=Fr(),No(e,t),qr(e),null;var n=Br(e);if(0!==n){if(t=e.callbackNode,(Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));if(lo(),e===es&&n===ns||Kr(e,n),null!==ts){var o=Ju;Ju|=Wu;for(var a=Yr();;)try{eo();break}catch(t){Xr(e,t)}if(Gt(),Ju=o,Bu.current=a,rs===Ku)throw t=os,Kr(e,n),To(e,n),qr(e),t;if(null===ts)switch(a=e.finishedWork=e.current.alternate,e.finishedExpirationTime=n,o=rs,es=null,o){case Qu:case Ku:throw Error(r(345));case Xu:No(e,2=n){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}}if(i=Br(e),0!==i&&i!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}e.timeoutHandle=Si(oo.bind(null,e),a);break}oo(e);break;case Gu:if(To(e,n),o=e.lastSuspendedTime,n===o&&(e.nextKnownPendingLevel=ro(a)),ss&&(a=e.lastPingedTime,0===a||a>=n)){e.lastPingedTime=n,Kr(e,n);break}if(a=Br(e),0!==a&&a!==n)break;if(0!==o&&o!==n){e.lastPingedTime=o;break}if(1073741823!==is?o=10*(1073741821-is)-ru():1073741823===as?o=0:(o=10*(1073741821-as)-5e3,a=ru(),n=10*(1073741821-n)-a,o=a-o,0>o&&(o=0),o=(120>o?120:480>o?480:1080>o?1080:1920>o?1920:3e3>o?3e3:4320>o?4320:1960*Uu(o/1960))-o,n=o?o=0:(a=0|l.busyDelayMs,i=ru()-(10*(1073741821-i)-(0|l.timeoutMs||5e3)),o=i<=a?0:a+o-i),10 component higher in the tree to provide a loading indicator or placeholder to display."+N(i))}rs!==Zu&&(rs=Xu),l=yr(l,i),f=a;do{switch(f.tag){case 3:u=l,f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var w=Ar(f,u,t);ln(f,w); break e;case 1:u=l;var E=f.type,k=f.stateNode;if(0===(64&f.effectTag)&&("function"==typeof E.getDerivedStateFromError||null!==k&&"function"==typeof k.componentDidCatch&&(null===ms||!ms.has(k)))){f.effectTag|=4096,f.expirationTime=t;var _=Ir(f,u,t);ln(f,_);break e}}f=f.return}while(null!==f)}ts=no(ts)}catch(e){t=e;continue}break}}function Yr(){var e=Bu.current;return Bu.current=Cu,null===e?Cu:e}function Gr(e,t){eus&&(us=e)}function Jr(){for(;null!==ts;)ts=to(ts)}function eo(){for(;null!==ts&&!Gl();)ts=to(ts)}function to(e){var t=Fu(e.alternate,e,ns);return e.memoizedProps=e.pendingProps,null===t&&(t=no(e)),qu.current=null,t}function no(e){ts=e;do{var t=ts.alternate;if(e=ts.return,0===(2048&ts.effectTag)){if(t=br(t,ts,ns),1===ns||1!==ts.childExpirationTime){for(var n=0,r=ts.child;null!==r;){var o=r.expirationTime,a=r.childExpirationTime;o>n&&(n=o),a>n&&(n=a),r=r.sibling}ts.childExpirationTime=n}if(null!==t)return t;null!==e&&0===(2048&e.effectTag)&&(null===e.firstEffect&&(e.firstEffect=ts.firstEffect),null!==ts.lastEffect&&(null!==e.lastEffect&&(e.lastEffect.nextEffect=ts.firstEffect),e.lastEffect=ts.lastEffect),1e?t:e}function oo(e){var t=qt();return Vt(99,ao.bind(null,e,t)),null}function ao(e,t){do lo();while(null!==gs);if((Ju&(Wu|$u))!==Hu)throw Error(r(327));var n=e.finishedWork,o=e.finishedExpirationTime;if(null===n)return null;if(e.finishedWork=null,e.finishedExpirationTime=0,n===e.current)throw Error(r(177));e.callbackNode=null,e.callbackExpirationTime=0,e.callbackPriority=90,e.nextKnownPendingLevel=0;var a=ro(n);if(e.firstPendingTime=a,o<=e.lastSuspendedTime?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:o<=e.firstSuspendedTime&&(e.firstSuspendedTime=o-1),o<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),o<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0),e===es&&(ts=es=null,ns=0),1u&&(c=u,u=l,l=c),c=Ue(w,l),f=Ue(w,u),c&&f&&(1!==k.rangeCount||k.anchorNode!==c.node||k.anchorOffset!==c.offset||k.focusNode!==f.node||k.focusOffset!==f.offset)&&(E=E.createRange(),E.setStart(c.node,c.offset),k.removeAllRanges(),l>u?(k.addRange(E),k.extend(f.node,f.offset)):(E.setEnd(f.node,f.offset),k.addRange(E)))))),E=[];for(k=w;k=k.parentNode;)1===k.nodeType&&E.push({element:k,left:k.scrollLeft,top:k.scrollTop});for("function"==typeof w.focus&&w.focus(),w=0;w=t&&e<=t}function To(e,t){var n=e.firstSuspendedTime,r=e.lastSuspendedTime;nt||0===n)&&(e.lastSuspendedTime=t),t<=e.lastPingedTime&&(e.lastPingedTime=0),t<=e.lastExpiredTime&&(e.lastExpiredTime=0)}function Co(e,t){t>e.firstPendingTime&&(e.firstPendingTime=t);var n=e.firstSuspendedTime;0!==n&&(t>=n?e.firstSuspendedTime=e.lastSuspendedTime=e.nextKnownPendingLevel=0:t>=e.lastSuspendedTime&&(e.lastSuspendedTime=t+1),t>e.nextKnownPendingLevel&&(e.nextKnownPendingLevel=t))}function No(e,t){var n=e.lastExpiredTime;(0===n||n>t)&&(e.lastExpiredTime=t)}function Po(e,t,n,o){var a=t.current,i=Fr(),l=su.suspense;i=jr(i,a,l);e:if(n){n=n._reactInternalFiber;t:{if(J(n)!==n||1!==n.tag)throw Error(r(170));var u=n;do{switch(u.tag){case 3:u=u.stateNode.context;break t;case 1:if(It(u.type)){u=u.stateNode.__reactInternalMemoizedMergedChildContext;break t}}u=u.return}while(null!==u);throw Error(r(171))}if(1===n.tag){var s=n.type;if(It(s)){n=Dt(n,s,u);break e}}n=u}else n=Al;return null===t.context?t.context=n:t.pendingContext=n,t=on(i,l),t.payload={element:e},o=void 0===o?null:o,null!==o&&(t.callback=o),an(a,t),Dr(a,i),i}function Oo(e){if(e=e.current,!e.child)return null;switch(e.child.tag){case 5:return e.child.stateNode;default:return e.child.stateNode}}function Ro(e,t){e=e.memoizedState,null!==e&&null!==e.dehydrated&&e.retryTime