לפני
כבוד השופט שמואל בורנשטין
מערער
דוד וזנה
ע”י ב”כ עו”ד ערן חסיד
נגד
משיב
מנהל מס ערך מוסף – היחידה לפשיעה חמורה
ע”י ב”כ עו”ד הגר אסף
פסק דין
לפני ערעור על החלטת המשיב להטיל כפל מס על המערער מכוח סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף, תשל”ו-1975 (להלן: “החוק”), בשל חשבוניות שהוציא המערער לקבוצת העתקות בע”מ (להלן: “קבוצת העתקות”) בין השנים 2012 – 2016 בגין אספקת שירותי שליחים.
סכום החיוב בכפל מס הועמד תחילה על סך של 5,950,630 ₪, אך לאחר ששולם על ידי קבוצת העתקות, לה הוצאה שומת תשומות, תשלום במסגרת הסכם פשרה, הופחת סכום החיוב לסך של 4,095,038 ₪.
לטענת המשיב, העוסקים, שעל שמם הוצאו חשבוניות המס הנדונות (להלן: “העוסקים”), אינם בעלי פעילות כלכלית והם לא סיפקו לקבוצת העתקות שליחים או שירותי שליחויות. לפיכך, החשבוניות אינן משקפות את העסקאות שבוצעו בפועל, העוסקים אינם צד לעסקאות הנדונות, והמערער, שהוציאן שלא כדין, חייב בכפל מס. לטענת המשיב, קבוצת העתקות היו בקשר אך ורק עם המערער ולא הכירו אדם אחר כלשהו מאותם עוסקים, המערער הוא שגייס את השליחים, הוא ששילם את שכרם (מחצית במזומן ומחצית בהמחאות), הוא אשר שיבץ את השליחים בסניפים השונים של קבוצת העתקות ואף טיפל בתיקון כלי הרכב בו נסעו השליחים. לטענת המשיב, המערער הקים למעשה עסק של שליחויות, אך בשל הליך גירושין בו היה מצוי ובשל היותו מוגבל באמצעים, כמו גם מאחר שרצה להימנע מיחסי עובד מעביד בינו לבין השליחים, הפעיל את עסקו זה באמצעות עוסקים אחרים על מנת להסתיר הכנסות ולהימנע מתשלום זכויות סוציאליות לעובדיו. לגישת המשיב, השימוש שהמערער עשה בחשבוניות המס של העוסקים, היה לצורך כיסוי חשבונאי גרידא, באופן שאפשר לו לעבוד מול קבוצת העתקות ולספק להם את השליחים.
המערער, מנגד, טען, כי החשבוניות משקפות עסקאות אמת, כי השליחים אכן סופקו לקבוצת העתקות, וכן כי העוסקים שעל שמם הוצאו החשבוניות לקבוצת העתקות, הם שהעסיקו את השליחים, במישרין, או במיקור חוץ. לטענתו, היה עובד שכיר של העוסקים שסיפקו את השליחים, ותפקידו היה “לתווך” בין אותם עוסקים לבין קבוצת העתקות וכן כי אדם אחר בשם יוסף וייס, שבינתיים הלך לבית עולמו, הוא שהיה הרוח החיה מאחורי העוסקים ומאחורי הפעילות הנדונה, והוא זה שאפשר למערער להוציא חשבוניות בשם אותם העוסקים.
אקדים ואומר – מחומר הראיות שהיה בפניי הגעתי למסקנה כי החיוב שהוטל על המערער הוטל כדין. המערער טען לפגמים שונים בהתנהלותו של המשיב, ובין היתר כי נמנע מלערוך חקירות ובדיקות נוספות שיש בהן כדי לתמוך בטענתו באשר לתפקידו שלו, באשר לתפקידם של העוסקים, ובאשר למעמדו של וייס. עם זאת, די בהודעות שמסר המערער בעצמו במהלך חקירתו אצל המשיב, ובדברים שהשמיע במסגרת עדותו בפניי, כדי להצדיק את החלטתו של המשיב. מדברי המערער עולה בבירור, כי המטרה הבלעדית שעמדה מאחורי הוצאת החשבוניות על שמם של אותם עוסקים, היא על מנת לשמש כיסוי חשבונאי לפעילותו הענפה באספקת שליחים.
לכך יש להוסיף את העובדה, שהמערער עשה שימוש בלא פחות משמונה (!) עוסקים שונים, בזה אחר זה, להוצאת החשבוניות, וזאת בלא שום הסבר המניח את הדעת לחילופין תכופים אלה. גם בעובדה זו לבדה, ועל אחת כמה וכמה כשהיא מצטרפת ליתר הראיות, כדי להוביל למסקנה כי אין ולא היה דבר מאחורי אותם עוסקים.
מהראיות שעמדו בפניי עולה באופן מובהק שהמערער, אשר עמד בקשר בלעדי עם קבוצת העתקות לצורך אספקת השליחים, ערך עמה התחשבנות לגבי התמורה המגיעה, ושילם לשליחים את שכרם – הפעיל הלכה למעשה עסק לכל דבר ועניין של שליחים, וזאת תוך שנמנע מסיבות שונות להירשם כעוסק, וחלף זאת עשה שימוש מלאכותי בעוסקים השונים מתוך מטרה אחת ויחידה – לצורך הוצאת חשבוניות מס וכיסוי חשבונאי.
המערער חזר וטען – וזו למעשה הייתה טענתו העיקרית בסיכומיו – כי מדובר בעסקאות אמת וכי השליחים סופקו לקבוצת העתקות וביצעו בפועל את עבודות השליחות. לפיכך, לדידו, החשבוניות הוצאו כדין ואין מקום להטיל עליו כפל מס. דא עקא שאף המשיב לא חלק על כך שהעסקאות התבצעו, השליחים אכן סופקו ועבודות השליחות אכן התבצעו. עם זאת, הפסיקה בעניין זה ברורה וחד משמעית – העובדה שהעסקאות בוצעו בפועל, אין בה, כשלעצמה, כדי להכשיר את החשבוניות. נדרש כי חשבוניות אלו ישקפו באופן מלא ושלם עסקת אמת, ובראש ובראשונה כי הצדדים הרשומים באותן חשבוניות, הן הצד שהנפיק את החשבונית, וחייב לפיכך במס עסקאות, והן הצד שקיבל את החשבוניות ורשאי לפיכך לקזז את מס התשומות הכלול באותן חשבוניות, יהיו הצדדים הנכונים והאמיתיים לעסקה. הראשון סיפק את השירות הרשום בחשבונית בתמורה לסכום הנקוב בה, והשני קיבל את השירות. במקרה שהדבר אינו כך, משמע כי החשבוניות פיקטיבית, ומי שהוציאה – חייב בכפל מס, וזאת גם אם עסקה (כלשהי) התבצעה, השירות סופק והתשלום שולם.
סעיף 50(א) לחוק מע”מ קובע כהאי לישנא:
“אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס, והוציא חשבונית מס, יהיה חייב בתשלום כפל המס המצוין בחשבונית או המשתמע ממנה”.
נקבע בפסיקה, כי יש לפרש את סעיף 50(א) באופן רחב, כך שאפילו לא נגרם נזק לקופת המדינה (ובמקרה זה הדבר לא הוכח, למעט הסכום ששולם על ידי קבוצת העתקות אשר הופחת, כאמור, מהסכום לחיוב), יש מקום להשתת החיוב בכפל מס בשל הצורך בהרתעה ונוכח חשיבות התיעוד המלא והמדויק של הפעילות המסחרית ולמניעת הונאות. וכך נקבע בע”א 2823/18 מונדר בדיר נגד רשות המיסים (3.3.2020) (ההדגשה הוספה):
“קריאה פשוטה של סעיף 50(א) מעלה כי כפל המס מוטל באחד משני מקרים אלו: (1) כאשר מוציא חשבונית המס איננו עוסק מורשה לפי סעיף 47 לחוק; או (2) כאשר החשבונית שהוצאה היא פיקטיבית במובן זה שאיננה משקפת עסקה אמיתית בין מוציאה למקבלה (ראו: ע”א 1497/01 הובר נ’ הממונה האזורי מע”מ, חיפה, פ”ד נז(5) 947, 957 (2003) (להלן: עניין הובר); ע”א 10071/16 מנהל מס ערך מוסף – תל אביב 3 נ’ טי.גי.די. הובלות בע”מ (9.5.2018); ראו גם : ע”א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע”מ נ’ מנהל מכס ומע”מ, פ”ד נט(5) 836, 850 (2005)). הסעיף מנוסח בצורה רחבה כאיסור על מעשה לבדו – הוצאת חשבונית שלא כדין – אשר חל, יחד עם הסנקציה הכספית שלצידו, על כלל מפריו, לרבות אלו אשר לא דיללו, ואולי אפילו לא ניסו לדלל את קופת המדינה. אין חולק, אמנם, כי כפל המס נועד, בראש ובראשונה, לעזור למדינה להתמודד עם הונאות מס שמדללות את קופתה, אך מכך אין להסיק כי זוהי מטרתו הבלעדית. האיסור על הוצאת חשבוניות פיקטיביות נועד להבטיח את אמינותו של תיעוד במסחר ובמתן שירותים באופן כללי – זאת, כדי למנוע מעשי הונאה מכל הסוגים. בעניין גולד, למשל, הסנקציה הופעלה נגד מנפיקי חשבוניות מס פיקטיביות אשר ניסו לקבל במרמה מענקים והלוואות מהרשות להשקעות ולפיתוח התעשייה והכלכלה”.
יתר על כן, נקבע בפסיקה, כי חשבונית תחשב כפיקטיבית, לא רק כאשר מדובר בחשבונית שאינה משקפת עסקה כלשהי, אלא אף בחשבונית שאינה משקפת עסקה אמיתית, ובכלל זאת כאשר הצדדים הרשומים בחשבונית אינם הצדדים הנכונים של העסקה וכאשר החשבונית נועדה לשמש ככסות חשבונאית גדידא. כך נקבע בע”א 10071/16 מנהל מס ערך מוסף תל אביב נ’ טי.ג’י. די. הובלות בע”מ (9.5.2018):
“אכן בענייננו לא מדובר בחשבוניות פיקטיביות לגבי עסקאות שלא התרחשו, אלא בחשבוניות שלא משקפות את העסקאות שפורטו בהן. דהיינו הפיקטיביות שבחשבוניות הינה לגבי מהות העסקה. ברם אין בכך בכדי להפוך את החשבונית לכזו שהוצאה כדין. חוק מס ערך מוסף מכיר בשתי אפשרויות – חשבונית שהוצאה כדין, וחשבונית שלא. אין אפשרות שלישית מסוג “הוצאה כדין ושלא כדין”.
וכפי שקבעתי בעניין ע”מ 33598-01-17 פינוי (ר.ע.מ.) בע”מ נ’ מנהל מע”מ פתח תקווה (21.4.2019):
“על פי הדין נדרש שהחשבונית תוצא על ידי עוסק מורשה אשר זכאי להוציאה, וכן שכל הפרטים בה יהיו נכונים, לרבות תיאור השירות וזהות הצדדים לעסקה. על החשבונית לשקף עסקת אמת בין הצדדים הנכונים והאמיתיים לעסקה, במובן זה שמוציא החשבונית הוא שביצע בפועל את השירות שבגינו ניתנה החשבונית (ראו: ע”א 4069/03 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע”מ נ’ מנהל המכס ומע”מ פ”ד נט(5) 836 (2005) (להלן: “עניין מ.א.ל.ר.ז”)). כמובן שאף נדרש כי החשבוניות תהיינה מצויות בידיו של העוסק, שאם לא כן הוא אינו רשאי לנכותן. במצב בו אין זהות בין מוציא החשבונית לבין מבצע העבודה בפועל, נחשבת החשבונית לפיקטיבית, ואין נפקא מינא אם מדובר בעסקה בדויה לחלוטין, במובן זה שמאחורי הוצאת החשבונית לא עמדה כל עסקה, או אם מדובר בעסקה שאמנם התבצעה בפועל ואף שולמו כספים במסגרתה, אך נעשה שימוש ב”חשבונית זרה”, היינו שהחשבונית הוצאה על ידי גורם אחר שאינו הצד אשר מולו נערכה העסקה וזאת לצורך “כיסוי חשבונאי” גרידא…”
לעניין דרישת הזהות בין מוציא החשבונית למבצע השירות או העבודה, ראו גם ע”מ 10750-01-10 זוהר ש.ב.א. סחר ותעשיות מחזור בע”מ נ’ מנהל מס ערך מוסף ומס קנייה עכו (1.9.2013) בו נקבע כדלקמן:
“החוק מחייב איפוא כי תהא זהות בין ספק הסחורה לבין מוציא החשבונית, וזאת כדי להבטיח תשלום מס עסקאות ורישום העסקה בספרי הספק וכן תשלום מס ורישום אצל העוסק המבקש את ניכוי התשומות. ועוד, כי תהא התאמה חד-ערכית בין מבצע העבודה או נותן שירות לבין חשבונית המס שניתנה על ידו. הוצאת חשבונית על ידי אחר, שאינו “הספק” או “נותן השירות”, נעשה לפחות לכאורה לשם “כיסוי חשבונאי” של ספק אחר, כאשר האחרון נמנע מלהוציא חשבונית מס כדין; ואילו מוציא החשבונית, לא ביצע פעילות כלכלית המצדיקה הוצאת החשבונית. החשבונית במקרה כזה היא בגדר “כיסוי” חשבונאי בלבד, שאין לקבלו לצורך קיזוז תשומה. באופן זה מקום בו אין התאמה בין מוציא החשבונית למספק הסחורה, הרי שיראו בחשבונית שהוצאה כחשבונית מס שלא כדין”.
אעיר בהקשר זה כי למרות שלעיתים נעשה שימוש במונח “חשבונית זרה” לצורך תיאורה של חשבונית המשקפת עסקה “אמתית”, אך לא את העסקה הרשומה בחשבונית, כגון כאשר הצדדים הנכונים לאותה עסקה אינם אלה הרשומים בחשבונית, אין בכך כדי לגרוע מאי החוקיות הגלומה בה. למעשה, הקושי הגלום באיתור וזיהוי חשבוניות “זרות” יכול שיהיה גדול יותר מזה הנוגע לחשבוניות שאינן משקפות עסקה כלשהי, ובכל מקרה הנזק הנגרם לקופת המדינה בשל אותן חשבוניות, אינו בהכרח נופל מזה הנגרם מהחשבוניות שהן פיקטיביות “באופן מוחלט ומלא”, דהיינו שאינן משקפות עסקה כלשהי. כך או כך, וכפי שהוסבר, הפסיקה מתייחסת לחשבוניות שאינן משקפות נאמנה את הצדדים הנכונים והאמיתיים לעסקה כחשבוניות שהוצאו שלא כדין לעניין סעיף 50(א) לחוק (ראו גם ע”מ 1031-07 קסוטו שי נגד מנהל מע”מ רחובות (17.11.2015)) זאת ועוד, נוכח הלשון הנקוטה בסעיף האמור, ניתן להשית את החיוב בכפל מס על כל “אדם” שהוציא את החשבונית הפיקטיבית, גם אם אינו רשום כאורגן של החברה. כך גם הבהרתי בע”מ 58913-07-18 חמודי בדיר נ’ מנהל מס ערך מוסף – היחידה לפשיעה חמורה (19.4.2020) בפסקה 57:
“אבהיר כי מאחר שסעיף 50(א) לחוק מכוון ל”אדם”, בשר ודם, שהוציא את החשבונית, ולאו דווקא לעוסק המורשה (ובמקרה דנן – חברה), אין מניעה עקרונית להטיל כפל מס על כל מי שהוציא את החשבונית, גם אם אינו בעל מניות או מנהל בחברה או אורגן אחר בה. עם זאת, נראה כי במקרה זה נדרשת ראיה פוזיטיבית כי אותו אדם אכן כתב והוציא את החשבונית, ובהעדר ראיה לכך, לא יהיה ניתן להטיל עליו כפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק (ראו למשל ע”מ 26082-07-14 אגבאריה נ’ מנהל מע”מ חדרה (14.8.2014). אך כשמדובר בבעל מניות או במנהל רשום, ראיה כזו אינה נדרשת, והחזקה לפי הוא הוציא את החשבונית, או איפשר לאחר להוציא את החשבונית, די בה על מנת לחייבו בכפל המס”.
במקרה שלפנינו לא העלה המערער טענה כלשהי כנגד קביעתו של המשיב לפיה הוא, המערער, היה אחראי באופן בלעדי לכל ההתחשבנויות הכספיות מול קבוצת העתקות, וסיפק להם באופן בלעדי את מכלול החשבוניות הנדונות. טענותיו כי הוא אינו הרוח החיה מאחורי אותן חשבוניות, וכי העוסקים שעל שמם הוצאו החשבוניות העסיקו את השליחים, כאשר תפקידו, כשכיר באותם עוסקים, היה אך ורק “לתווך” בין העוסקים ובין קבוצת העתקות, כלל לא הוכחו.
אבהיר בהקשר זה, כי מאחר שעניין לנו בהחלטה הנוגעת להטלת כפל מס, ולפיכך כי נטל הבאת הראיה רובץ על כתפי המשיב, דהיינו – כי עליו להציג את התשתית העובדתית המבססת את טענתו לפיה המערער הוציא חשבוניות פיקטיביות וזאת ברף של “מאזן הסתברויות”, הרי שנטל השכנוע, מתחילתו ועד סופו, מוטל על כתפי המערער (ע”א 3886/12 זאב שרון קבלנות בניין ועפר בע”מ נ’ מנהל מע”מ (26.8.2014)). על יחסי הגומלין שבין נטל השכנוע, המוטל על המערער, ובין נטל הבאת הראיות, המוטל על המשיב, הערתי בע”מ 11736-06-14 דגני סחר בינלאומי בע”מ נ’ רשות המסים (13.10.2014) את הדברים הבאים:
“מאחר שנטל השכנוע עדיין מוטל על כתפי הנישום, ואף נטל זה נדרש לעמוד ברף של “מאזן הסתברויות”, ניתן לאור האמור לעיל לדמות את הצדדים כמנהלים מעין מאבק כוחות שבו מנסה כל צד להדוף את יריבו אל מעבר לקו הדמיוני של 50%. עוצמת ההדיפה הנדרשת היא כעומק החזקה העובדתית או המשפטית שהעבירה את נטל הבאת הראיות מזה הנושא בנטל השכנוע, דהיינו הנישום, ליריבו, דהיינו רשות המס. כעולה מפסק דינו של בית המשפט העליון, ככל שמדובר בסנקציה כבדה יותר (כגון קנס), כך “עמוקה” יותר החזקה העומדת לטובת הנישום כי לא נפל פגם בהתנהלותו, ולפיכך נדרשת הרשות למאמץ רב יותר על מנת להדפה. עם זאת, בסופו של יום, על הנישום מוטל הנטל לשכנע כי לא נפל פגם בהתנהלותו”.
מכלול הראיות שעמדו בפניי מלמד כי המשיב עמד בנטל הבאת הראיות המוטל עליו, אך המערער לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו. למעשה, וכפי שציינתי לעיל, גרסתו של המערער וכן עצם העובדה כי עשה שימוש בעוסקים שונים, בזה אחר זה, לשם הוצאת החשבוניות המתייחסות לאותה פעילות ממש של אספקת שליחים לקבוצת העתקות, ובלא שניתן על ידו הסבר משביע רצון לכך, די בה כדי להצדיק את העברת הנטל לכתפי המערער. בנסיבות אלה היה על המערער להוכיח כי השליחים אכן הועסקו על ידי אותם עוסקים, במישרין או במסגרת מיקור חוץ, והם אלה שהעמידו את השליחים לקבוצת השקעות. אך המערער לא הוכיח דבר בעניין זה. טענתו התמקדה, כאמור, בכך שלקבוצת העתקות אכן סופקו שליחים. אלא שכפי שהובהר לעיל, אין בכך כדי להכשיר את החשבוניות.
כאמור, החשבוניות הנדונות הוצאו על שמם של לא פחות משמונה עוסקים שונים ונמסרו לקבוצת העתקות על ידי המערער בעצמו. כך מסר מנהל הקבוצה, מר אסף אמינפור, בחקירתו במשרדי המשיב ואף הוסיף כי השליחים היו עובדים של המערער, והוא זה שטיפל בהם ושלט בהם (עמ’ 231-239 לתיק המוצגים מטעם המשיב; להלן: תיק המוצגים). אמינפור תיאר את שיטת ההתחשבנות עם המערער: מדי חודש מנהל התפעול של הקבוצה, קלוד אברג’ל, היה מוסר למערער דוח מעקב שעות עבודה של השליחים והיה מקבל כנגדו חשבוניות מס. אמינפור אף הוסיף כי “שאלתי את קלוד למה דוד מחליף כל הזמן חברות, חשדתי שמשהו לא בסדר, לא יכול להיות שמישהו מחליף חברות כל הזמן” (שורה 65 להודעתו), וזה השיב לו כי למערער “בעיות עם העובדים”. למותר לומר כי אין בנימוק זה כדי להסביר בשום דרך את הוצאת החשבוניות על שם עוסקים שונים בתדירות כה גבוהה, וגם במסגרת ההליך דנן לא סיפק המערער הסבר משכנע כלשהו להוצאת החשבוניות בדרך האמורה.
סימוכין לכך שלא היה קיימת זיקה של ממש בין העוסקים ובין השליחים, ולכך שהמערער הוא ששלט באופן מלא ומוחלט בהם ובפעילותם, ניתן למצוא בדברים שמסר בחקירתו אחד השליחים, מר בן קליינמן (עמודים 296-270 לתיק המוצגים). הלה תיאר כי עבד בקבוצת העתקות, קיבל את שכרו מהמערער ומאחיו, יוסי וזנה, מחצית במזומן ומחצית בהמחאה, וכלל לא הכיר את החברות השונות שהוציאו את תלושי השכר. קליינמן אף סיפר כי התראיין למשרה אצל המערער ואחיו, כאשר המערער היה אחראי על הנושא הכספי.
כאן המקום לציין כי אותו קליינמן הגיש כנגד קבוצת העתקות וכן כנגד המערער תביעה בביה”ד האזורי לעבודה (סע”ש (ת”א) 35166-04-16 בן קליימן נ’ קבוצת העתקות בע”מ ואח’ (2.4.2020); מש/1), וכך נפסק שם (סעיף 28 לפסק הדין; ההדגשה הוספה):
“אשר לזהות מעסיקו של התובע – מעדותם של מנכ”ל העתקות אמינפור ומנהל התפעול אברג’יל עולה כי את שירותי השליחויות הם רכשו מדוד וזנה, וממנו ישירות, לו הם שילמו את התמורה החוזית ועימו באו בדברים לצורך הבטחת תקינות השירות. אנשי העתקות לא העידו על התקשרות כלשהי עם אדם בשם וייס או עם כל חברה קונקרטית, אלא העידו כי לא נתנו דעתם לכך שדוד וזנה המציא להם חשבוניות ממספר חברות שונות, וסברו כי אלה שיקולים מסחריים לגיטימיים שלו, שכן וזנה אמר שהוא בעלים של מספר חברות בענף השליחויות. אשר על כן, לדידנו, ומשדוד וזנה לא הוכיח כי התקשר עם קבלן משנה, או כי העסיק עצמאים, הרי שמעסיקו של התובע היה דוד וזנה. אמנם דוד עשה שימוש בשמות של חברות שונות לצורך הפקת תלושי שכר לתובע וכן לעצמו (וכך גם לשם המצאת חשבוניות להעתקות), אלא שהתרשמנו כי מדובר בתלושים שהופקו למראית עין בלבד, מבלי שהתקיימו יחסי עבודה אותנטיים בין התובע לבין איזו מהחברות שהפיקו לו תלושי שכר או מי מבעלי מניותיהן”.
העוסקים על שמם הוצאו החשבוניות אשר נמסרו על ידי המערער לקבוצת העתקות הם אלה: 1. אביחי עוקשי ת”ז 038585105 (שם העסק נקרא “סקויה”; להלן: “סקויה”); 2. א. טל לוגיסטיקה והשמה בע”מ ח.פ. 514720481 (להלן: “טל לוגיסטיקה”; 3. נ.ד מגדלים חברה לבניה ואחזקות בע”מ, ח.פ. 514999127 (להלן: “מגדלים”); 4. שי גריידי יהושע ת”ז 301370276 (להלן: “גריידי”); 5. אירינה קזנוביץ’-מלפייב ת”ז 337764583 (להלן: “קזנוביץ”); 6. א. בן שלמה אחזקות בע”מ ח.פ. 514876259 (להלן: “בן שלמה”); 7. מוזס עינת אחזקות בית כלל בע”מ ח.פ. 514917939 (להלן: “עינת אחזקות”); 8. א.י. דיוור והשמה בע”מ ח”פ 515356830 (להלן: “דיוור והשמה”).
כפי שצוין לעיל, המערער עשה שימוש בעוסקים בזה אחר זה: לאחר שהוציא חשבוניות על שם עוסק אחד במשך תקופה מסוימת, תקופה קצרה דרך כלל, המשתרעת על פני מספר חודשים בודדים, הפסיק להוציא חשבוניות על שם אותו עוסק, והחל להוציא חשבוניות על שם עוסק אחר, וכן הלאה, מחשבוניות של עוסק אחד, לחשבוניות של העוסק הבא אחריו בתור, וכך על פני כל תקופת החיוב. חקירתם של העוסקים העלתה כי המערער או בנו, ליאור וזנה, “השתלטו” על העסק המדובר בתמורה לתשלום חודשי או אחוז מסוים מכל חשבונית שיצאה על שם העסק. כך למשל מסר אביחי עוקשי בחקירתו (עמ’ 365 לתיק המוצגים):
“קבוצת העתקות זה היה קשור לדוד ואזנה, אבא של ליאור, היו לו שליחים שכמובן ליאור ודוד דאגו שכל השליחים והאופנועים יהיה רשום על שמי כדי לכסות על התחת שלהם, קבוצת העתקות היה אחד הלקוחות של סקויה את הבעלים איני מכיר. דוד היה מגיע למשרד ואומר לליאור מה להוציא וליאור היה מוציא חשבוניות מהמחשב של סקויה וליאור או הילה היו חותמים. אין לי קשר בכלל לחשבוניות הממוחשבות. אני כתבתי בכתב ידי את החשבוניות הידניות בהוראתו ובהנחייתו של יאור ואזנה..” ובהמשך: “היו מקרים שבהם ביקש ממני ליאור או דוד לרשום רק המלל הפירוט והחתימה והם מילאו את המספרים, בשאר המקרים הזה היה בהנחייתו של ליאור או דוד. אין לי מושג של מי הכתב”.
יש לציין כי המערער ויתר על עדותו של עוקשי (פרוטוקול מיום 4.5.2021).
מחומר הראיות אף עולה כי בחלק גדול מהמקרים העוסקים לא הכירו את קבוצת העתקות, ולא ידעו דבר אודות החשבוניות שהוצאו תחת שמם. כך למשל מסר בעליה של בן שלמה, ג’חון אלקברוב, כי אינו מכיר את קבוצת העתקות ןחתימתו אינה על גבי החשבוניות שהוצאו לה (עמוד 337 לתיק המוצגים). אלקברוב אף סיפר כי מעת לעת התבקש לחתום על מסמכים שונים, בלא שהבין את תוכנם, וזאת תמורת הבטחה לתשלום חודשי. וכיוצא בזה גריידי לא הכיר את קבוצת העתקות (עמוד 378 לתיק המוצגים) ואף לא הכיר את השליחים שבגין הספקתם לקבוצת העתקות הוצאו החשבוניות הנדונות (עמ’ 390 לתיק המוצגים).
וכיוצא בכך טל לוגיסטיקה, שנרשמה תחילה על שם בן משפחתו של המערער, אך לאחר מכן על שם גרשון וייס, בנו של יוסף וייס. האחרון מסר בחקירתו כי טל לוגיסטיקה לא סיפקה שליחים לקבוצת העתקות וכי מדובר בחשבוניות פיקטיביות (עמ’ 282 לתיק המוצגים), ואילו גרשון וייס מסר בחקירתו כי לא ידע דבר אודות הנעשה בחברה (עמוד 290 לתיק המוצגים). מבדיקה שערך המשיב הסתבר כי טל לוגיסטיקה לא העסיקה עובדים בתקופה הרלוונטית מלבד שלושה, ביניהם המערער ובנו (עמודים 22-26 לתיק המוצגים), ואילו עדותו של המערער לפיה נעשה שימוש בעובדים במיקור חוץ לא רק שהותירה רושם של ניסיון להתחמק ממתן תשובה עניינית, אלא הלכה למעשה לימדה היא עצמה כי השימוש בעוסקים השונים נעשה למראית עין בלבד, הן העוסקים שהוציאו את החשבוניות והן אלו שלפי הנטען סיפקו עובדים לאותם עוסקים. כך העיד (פרוטוקול מיום 30.5.2022, ע’ 46 ש’ 22 – עמ’ 47 ש’ 23):
עו”ד אסף: תודה אדוני. אני מציגה לך תדפיסים, זה עמוד 22 עד 25 לתיק המוצגים של המשיב.
העד, מר וזנה: 22?
עו”ד אסף: כן. אני מראה לך,
העד, מר וזנה: כן.
עו”ד אסף: שבין השנים 2013 עד 2014 ל-א. טל לוגיסטיקה לא היו עובדים שכירים למעט 3 עובדים. אחד מהם זה דוד, אתה. השני זה ליאור הבן שלך, אם אני לא טועה. והשלישי, יוסי צפתי. אם אתה אומר שא. טל לוגיסטיקה היא זו שהעסיקה את העובדים, איך עולה בקנה עם המסמכים של המשיב, של מע״מ, של-א. טל לוגיסטיקה לא היו עובדים מלבדך ומלבד הבן שלך ועוד אחד.
העד, מר וזנה: מאוד פשוט. כל העובדים היו במיקור חוץ. אני בגלל התביעות שהיו של העובדים, לא הייתי, במיוחד שתבעו אותי אישית, לא הייתי מוכן יותר לעשות את זה. לקחתי עובדים במיקור חוץ.
עו”ד אסף: מאיפה?
העד, מר וזנה: מכל מיני חברות.
עו”ד אסף: תגיד לי שם של חברה.
העד, מר וזנה: אתה אמרת כרגע איזה חברה, משהו שם, איזה חברה אמרת? לא זוכר כרגע. לא זוכר כרגע איזה חברה אבל לקחנו אותם מבחוץ.
עו”ד אסף: אוקיי. אז אני אעזור לך.
העד, מר וזנה: יצאו להם תלושים מבחוץ, וזה החשבונית שלהם שזה, וזה מה שהיה התשומות. איזה תשומות יש במשרד שליחויות?
עו”ד אסף: אז אני מפנה לכתב התשובה של המשיב, לנספח איתור ספקים של-א. טל לוגיסטיקה, בין השנים 2013 עד 2016 ואני רואה פה ספקים של חברות כוח אדם שנקרא ל.ש אחזקה ניהול וניקיון, ע.מ לימא בע”מ, יהלום שירותי שמירה, א.ב, אני מקריאה מתוך העמוד הזה, ואני רואה פה בערך 14 חשבוניות ש-א. טל לוגיסטיקה ניכתה כחברות שרשומות בחברות כוח אדם. אז אני מראה לך שאותן חברות ל.ש ו-ע.מ,
העד, מר וזנה: מה זה קשור אליי? לא הבנתי.
עו”ד אסף: א. טל לוגיסטיקה ניכתה, אתה אומר לי לקחתי עובדים מקבלן חיצוני,
העד, מר וזנה: נכון.
עו”ד אסף: והם סיפקו לי את העובדים. אז אני מראה לך שאלה שסיפקו לך את העובדים לכאורה, הורשעו.
העד, מר וזנה: מה את רוצה? הם הורשעו אני, הם עשו פעילות לא חוקית, אני אשם בזה?
עו”ד אסף: שלא היו עובדים, אלה חשבוניות פיקטיביות.
העד, מר וזנה: לא היו עובדים? הבנתי אותך, הבנתי אותך. עכשיו אמרת את הדבר הנכון. עד לפני 10 דקות, היה מסוכם שיש עובדים, עכשיו כבר אין עובדים?
ובהמשך (עמ’ 52 ש’ 19 – עמ’ 53 ש’ 22):
עו”ד אסף: אני אשאל שאלה, שאלה כדי שיהיה לך קל. אתה הוצאת והבאת לקבוצת העתקות את החשבוניות של א. טל?
העד, מר וזנה: כן.
עו”ד אסף: אתה קיבלת תשלומים של א. טל ושילמת לשליחים?
העד, מר וזנה: כן
עו”ד אסף: קיבלת כלומר מקבוצת העתקות, ושילמת לשליחים?
העד, מר וזנה: הופקד בבנק, ויצא להם צ’קים ותלושים.
עו”ד אסף: אתה,
העד, מר וזנה: ואם הם עבדו דרך מקור מחוץ, אז הצ’ק עבר לזה.
עו”ד אסף: זה בדיוק השאלה הבאה. אתה קיבלת את החשבוניות מ-ל.ש, מ-ע.מ, מיהלום שעכשיו הזכרת את השמות שלהם בעבור עובדים,
העד, מר וזנה: אני לא זוכר בדיוק, זה היה כבר לפני 10 שנים, אבל כן, אם זה רשום כן.
עו”ד אסף: אוקיי. אז עכשיו, בוא תגיד לי אם בתיק המוצגים שלך, הגשת תיק מוצגים זה הרבה מסמכים לבית המשפט, אם יש מסמך שמוכיח של-א. טל הייתה פעילות עסקית שבמסגרתה היא סיפקה, היא, א. טל, סיפקה את השליחים לקבוצת העתקות?
העד, מר וזנה: לא מאמין שאת שואלת את הדבר הזה. אני לא מאמין שאת שואלת את זה. אנחנו כבר דנים מהבוקר על זה שיש עובדים וסיפקנו עובדים והכל, ועכשיו את שואלת אותי אחרי 4 שעות של חקירה, את שואלת אותי אם יש עובדים או אין עובדים? אני לא מאמין שאת שואלת אותי, לא מאמין.
עו”ד אסף: טוב, אני יכולה להתקדם?
כב׳ הש׳ בורנשטין: איך קשורים העובדים ל-א. טל?
העד, מר וזנה: בבקשה?
כב׳ הש׳ בורנשטין: הם קשורים לא. טל, עובדים?
העד, מר וזנה: איך הם קשורים.
כב׳ הש׳ בורנשטין: כן, השליחים, איך הם קשורים ל-א. טל? באיזה דרך הם קשורים ל-א. טל?
העד, מר וזנה: אני לא מצליח להבין את השאלה כבודו.
כב׳ הש׳ בורנשטין: איך הם קשורים? אדוני אומר יש חברה ויש עובדים.
העד, מר וזנה: נכון.
כב׳ הש׳ בורנשטין: אני שואל איך הם קשורים לחברה הזאת? הם לא עובדים של החברה כי הם עובדים [ה]שייכים לחברות אחרות.
העד, מר וזנה: נכון הם קשורים לחברות,
כב׳ הש׳ בורנשטין: אז איך הם קשורים לחברה הזו, א. טל? מה הקשר שלהם לחברת א. טל?
העד, מר וזנה: כי אני נתתי להם את הוראות. הם היו עובדים שלהם והם באו לעבוד בקבוצה, ואני טיפלתי בהם. אני טיפלתי בהם, אם היו צריכים להיכנס למוסך, אם היו צריכים לעשות כל מיני דברים, אם היו צריכים כספים, ליצור מקדמות, כל בעיה שיש אני טיפלתי כדי שלא יהיה תקלות לשירות. בגלל זה, זה מה שעשיתי כל הזמן, לתת שירות. כל הזמן שירות, שירות, שירות, זה הכל. הנה גם היום שאנחנו יושבים פה עכשיו, יש לי בעיה עם 5 עובדים שלא הגיעו היום ואני צריך לשבור את הראש, גם ככה אני עם כאבי ראש פצצה, בשביל לתת שירות.
אין זאת אלא, שהמערער תולה את יהבו בהליך זה בטענה, שכלל אינה מוכחשת, כי סופקו עובדים לקבוצת העתקות, ולא רק זאת אלא שהוא, המערער, דאג לגיוסם, להסדרת כל ההתחשבנות מול קבוצת העתקות, לתשלום שכרם של השליחים וכל כיוצא בכך. ממילא הוא חוזר ומתרעם כאשר על הפרק עומדת שאלת עצם קיומם של העובדים (או יותר נכון עומדת לכאורה, שכן, וכאמור, המשיב כלל אינה חולק על כך). אלא, וכפי שהובהר, אין בכך כדי להכשיר את החשבוניות.
וכיוצא בכך גם באשר לעוסקים הנוספים. ניכר כי המערער, שטיפל בכל עניין הקשור לשליחים, לא נתן כלל דעתו לזהותם ומיהותם של העוסקים שלפי טענתו העסיקו את השליחים וסיפקו אותם לקבוצת העתקות. כך העיד בהמשך (עמ’ 82 ש’ 12 – עמ’ 83 ש’ 3):
העד, מר וזנה: אם היה תלוש אחד, להגיד לך שאני זוכר את הדבר הזה? קשה לי להאמין. אבל אני יודע שלא, בפירוש לא, לקחנו את כל העובדים במיקור חוץ.
כב׳ הש׳ בורנשטין: וככה בכל החברות האחרות שאנחנו מדברים עליהם? כולם במיקור חוץ?
העד, מר וזנה: לא, יש סך הכל 2 חברות. יש א. טל ו-א.י.
כב׳ הש׳ בורנשטין: ב-א.י, לא הגענו לשם אני מבין, אבל החברות האחרות שדיברנו עליהם הקזנוביץ’ ועל גריידי שעכשיו אנחנו מדברים עליו,
העד, מר וזנה: זה אני לא יודע, אני לא מכיר, אני לא יודע.
כב׳ הש׳ בורנשטין: והמגדלים, אדוני לא יודע אם זה מיקור חוץ או שזה עובדים שלהם?
העד, מר וזנה: לא יודע אדוני, לא יודע, לא מכיר אותם, לא יודע, באמת שלא יודע. אני לא רוצה להגיד משהו שיכשיל או משהו שהוא לא דבר אמת.
כב׳ הש׳ בורנשטין: אבל התלושים,
העד, מר וזנה: ברגע שאני לא יודע, אני לא יודע.
כב׳ הש׳ בורנשטין: התלושים, אתה קיבלת את התלושים והעברת אותם לעובדים? לא ראית ממי התלושים?
עו”ד אסף: בדיוק.
העד, מר וזנה: אני יודע מקזנוביץ׳ ומזה, ברור, מה זאת אומרת? יש צ׳קים גם שלהם.
כב׳ הש׳ בורנשטין: התלושים הם מקזנוביץ׳?
העד, מר וזנה: בוודאי. התלושים והצ’קים שלהם גם, החשבון בנק שלה.
כב׳ הש׳ בורנשטין: הצ׳קים אני מבין, אבל דיברנו על תלושים. מי היו מועסקים? כי אדוני אמר שכמו בטל לוגיסטיקה, ככה אני הבנתי, גם בחברות האחרות, הם לא השתמשו בעובדים שלהם,
העד, מר וזנה: יכול להיות.
כב׳ הש׳ בורנשטין: אלא לקחו עובדים מבחוץ.
העד, מר וזנה: יכול להיות, אני לא יודע להגיד לך, אני לא יכול להעיד על זה כבודו. לא יכול, משהו שאני לא יודע, אני לא יודע. לא יודע איך הם ניהלו את זה. לא יודע איך הם עשו את זה, אין לי מושג
מכלול החומר שעמד בפניי במסגרת הליך זה מלמד – ודומה כי הדבר ברובו הגדול אף אינו שנוי במחלוקת – כי לעוסקים שעל שמם הוצאו החשבוניות כמעט ולא היו עובדים, איש לא הכיר ולא טיפל בשליחים זולת המערער שגייס אותם שליחים לשם אספקתם לקבוצת העתקות עמה היה בקשר, קבע את שכרם של השליחים, ערך התחשבנות עם קבוצת העתקות, גבה את התמורה עבור אספקת השליחים, דאג כי יוצאו חשבוניות על שם העוסקים ומסר אותן לקבוצת העתקות, שילם את שכרם של השליחים וטיפל בכל עניין הנוגע אליהם.
דומני כי המסקנה האחת והיחידה העולה מהאמור היא כי המערער, ולא אחר זולתו, הוא שהפעיל את עסק השליחים, ולפיכך כי החשבוניות שהוצאו על שם העוסקים, לא היו אלא בבחינת כיסוי חשבונאי עבורו. ממילא מדובר בחשבוניות פיקטיביות, ומי שהוציאן חייב בכפל מס.
על היותם של השליחים, הלכה למעשה, שליחיו של המערער, ניתן ללמוד מהדברים שאמר הוא עצמו בחקירתו (חקירה מיום 27.6.2016 בעמוד 114 ש’ 6 – 25 לתיק המוצגים):
שאלה: אני מבינה מדבריך כי כל העובדים שהיו לך בחב’ א.טל לוגיסטיקה עברו אתך לחברות בהן עבדת כשכיר ועד שפתחת את חב’ א.י.דיוור בע”מ?
תשובה: נכון אכן העובדים עבדו איתי, אולם ישנה פרישה וחלופה של עובדים, אולם הגרעין של העובדים עבר איתי מחב’ א. טל לוגיסטיקה לחברות בהן הייתי מועסק כשכיר כיועץ לוגיסטי, עדיין בכתובת החשמונאים 5 בני ברק ועד ינואר 2016 כאשר פתחנו את חב’ א.י. דיוור בע”מ. מדובר בכ-40 עובדים. מדובר בחברות שפרטתי בעדותי הקודמת, א. בן שלמה, גריידי, מגדלים, אירנה קוזנוביץ ועוד. את חב’ א.י. דיוור פתחנו מכיוון שחב’ קבוצת העתקות לא הסכימו לקבל ממני חשבוניות על שמות שונים (של החברות בהן הייתי יועץ לוגיסטי) וביקשו ממני שאביא חשבוניות רק מחברה אחת על שמי. ברצוני לציין כפי שאמרתי בחקירתי הקודמת אני קיבלתי את החשבוניות מחברות אלו הנן הייתי יועץ לוגיסטי והעברתי אותם לקבוצת העתקות וללקוחות הנוספים שלי בעצמי.
שאלה: האם יש לך רשימה של כ-40 עובדים?
תשובה: יש לי רשימה מסודרת כולל טופס 101 והסכם עבודה, צילום ת.ז. צילום רשיון נהיגה ובמידה ועבד עם קטנוע שלנו גם פוליסת ביטוח על שמו.
שאלה: אני מציגה בפניך צילום חשבונית מס ע”ש ד.ב. שהוצאו לקבוצת העתקות – סומנה 5 ו’ ז. מיום 27.6.2016. של מי החשבונית והאם אתה הוצאת ו/או נתת לחב’ קבוצת העתקות?
תשובה: אני מאשר בחתימת ידי את הצגת החשבוניות וסימונה חשבונית זו נתנה ונכתבה ע”י שי גריידי. החשבונית נתנה לי ע”י שי גריידי ואני העברתי אותה לקבוצת העתקות כפי שהסברתי לך קודם. החשבונית הא עבור משלוחים שנעשו לקבוצת העתקות הכל רחבי הארץ ע”י כ-35 עובדים שלי עם קטנועים ורכבים שלי וחלק של השליחים. הרכבים והקטנועים היו רשומים ע”ש חב’ א.טל לוגיסטיקה. רק כאשר פתחתי את חב’ א. דיוור הקטנועים והרכבים עברו אליה”.
הנה כי כן – המערער מאשר, אולי מבלי משים, כי מדובר בשליחים “שלו”, לא בשליחים של אף עוסק אחר. יתר על כן, אך ברור הוא כי לצורך סעיף 50(א) לחוק גם מי שהורה לאחר להנפיק את החשבונית הפיקטיבית, בכתב יד או במדפסת, או אפילו מי שידע בדיעבד כי מדובר בחשבונית פיקטיבית, אך הוא זה אשר מסר את החשבונית לעוסק אחר, ייחשב כמי שהוציא את החשבונית. המבחן הרלוונטי לעניין הוראת סעיף 50(א) לחוק הוא מבחן מהותי ובוודאי שלא טכני וצורני (השווה עניין חמיד בדיר הנ”ל).
אוסיף עוד, כי גרסתו של המערער באשר לקשר שלו עם העוסקים מעוררת קושי. המערער העלה גרסאות מעורפלות אודות תפקידו בעוסקים השונים, ובכלל זאת טען כי שימש כשכיר ו”יועץ לוגיסטי” באותם עוסקים (תפקיד שלא הובהר מה פשרו ומהי משמעותו), ואף סיפק אישורי ביטוח לאומי בעניין זה. כך למשל, טען המערער כי היה שכיר של העוסק קזנוביץ. עם זאת, לא רק שאישורי ביטוח לאומי אינם יכולים לשמש, כשלעצמם, הוכחה כי המערער אכן הועסק בפועל על ידי העוסקים השונים (הרישומים אצל המשיב לימדו שחלק מאותם עוסקים כלל לא העסיקו עובדים, וכי המערער הועסק רק על ידי שני עוסקים, ובכל מקרה לא על ידי קזנוביץ’)), אלא שגרסה זו אינה מתיישבת עם עדותו, כי כלל ועיקר אינו מכיר את קזנוביץ’. כך העיד (פרוטוקול מיום 30.5.2022, עמ’ 58 ש’ 24 – 59 ש’ 4):
עו”ד אסף: ובמקרה של אירנה קזנוביץ’?
העד, מר וזנה: לא מכיר אותה, לא יודע, לא העברתי אליה כלום. בחיים שלי לא שמעתי עליה, לא ראיתי אותה, לא דיברתי איתה, לא יודע איך היא הוציאה, ומה שילמה ומה דיווחה. אין לי קשר אליה בשום דרך, בשום צורה, לא איתה ולא עם מגדלים.
כב׳ הש׳ בורנשטין: היית מועסק שלה, מה זאת אומרת איך לך קשר? היית שכיר שלה, היית עובד שלה.
העד, מר וזנה: נכון, נכון.
כב׳ הש׳ בורנשטין: אז איך אתה יכול להגיד שאין לך שום קשר אליה?
העד, מר וזנה: כבודו, אם אני שכיר בעלית אני יודע את ההתנהלות של עלית? אני מכיר מי הבעלים? אני מכיר אותו? ראיתי אותו?
כב׳ הש׳ בורנשטין: אז אירנה זה כמו עלית? זה מה שאתה אומר לי?
העד, מר וזנה: מה שאני אומר זה לקחת את זה בדוגמה. לבוא להגיד לי שאני הכרתי אותה? הכרתי את וייס, לא הכרתי אותם. למה לשקר? אני לא מכיר אותה בכלל, לא ראיתי אותה בחיים שלי. ואנחנו מדברים פה על חודש-חודשיים, זה לא שעבדנו איתה 10 שנים ואני לא יודע מה מדובר.
עו”ד אסף: אם אתה עובד בעלית, אתה מכיר את,
העד, מר וזנה: בבקשה אדוני, סך הכל חודש אחד קזנוביץ׳, חודש אחד.
הרושם הנוצר הוא, איפוא, כי המערער אינו מייחס חשיבות, לא רק לזהותו של העוסק שהוציא את החשבוניות, אלא גם לזהותם של מעסיקיו שלו. מבחינתו, כך נדמה, מדובר בעניין רישומי גרידא, שאין צורך כי תעמוד מאחוריו מהות כלשהי. יתר על כן, בעדותו הזכיר המערער שמות של אנשים שונים מטעם העוסקים שמהם קיבל את החשבוניות, אך מלבד שמם הפרטי, לא ידע פרטים נוספים עליהם ואף לא טרח לבדוק את הקשר שלהם לעוסק שעל שמו הוצאה החשבונית. ראו למשל עדותו בהתייחסו לחברת בן שלמה (פרוטוקול עמ’ 59 ש’ 23 – עמ’ 60 ש’ 3):
עו”ד אסף: שואלת אותך מי נתן לך את הפורמט הזה של בן שלמה?
העד, מר וזנה: אז אמרתי לך אלכס, זה כתוב, יש בעדות.
עו”ד אסף: אלכס, לא וייס.
העד, מר וזנה: לא, לא.
עו”ד אסף: איך הכרת, מה השם משפחה של אלכס?
העד, מר וזנה: אני אחזור על זה בפעם השנייה והאחרונה. עד 2016 הכל היה וייס, מ-2016 אין וייס. עכשיו זה אחרי 2016?
עו”ד אסף: אני אבל אני אומרת לך 2015.
העד, מר וזנה: לא.
עו”ד אסף: אוגוסט 15׳ עד דצמבר 15׳ בן שלמה. אתה אומר אלכס, מה השם משפחה של אלכס?
העד, מר וזנה: לא יודע.
עו”ד אסף: מה זאת אומרת? הוא נתן לך חשבוניות ואתה לא יודע מה המשפחה שלו?
העד, מר וזנה: לא.
עו”ד אסף: בדקת מה הקשר של אלכס לבן שלמה?
העד, מר וזנה: אם בדקתי? לא.
כפי שצוין לעיל, המערער טען כי הרוח החיה מאחורי הפעילות ומאחורי הוצאת החשבוניות היה יוסף וייס והוא היה רק בבחינת עושה דברו. כן טען כי הדברים שמסר וייס בחקירתו לפיה מדובר בחשבוניות פיקטיביות, הם דברי שקר, ואין לתת בהם כל אמון.
מר וייס זומן לעדות, אך לא התייצב לדיון מפאת מחלתו הקשה. לאחר שדיוני ההוכחות בהן היה אמור מר וייס למסור עדות נדחו שוב ושוב בשל מחלתו, אף נעשה ניסיון להעידו ממיטת חוליו באמצעות היוועדות חזותית, אך גם ניסיון זה לא צלח. בסופו של יום יוסף וייס לא העיד בפניי ולא נחקר בחקירה נגדית בנוגע לדברים שמסר בחקירתו. משכך, נקבע התיק להגשת סיכומים, כאשר בהחלטתי מיום 14.8.2023 ניתנה לצדדים אפשרות לטעון באשר לדברים שאמר וייס בחקירותיו, כמו גם באשר למשמעות שיש לייחס לעובדה כי לא העיד במסגרת ההליך, מטעמים שאינם קשורים למערער.
המערער אמנם לא התייחס בסיכומיו לעניין זה של חוסר האפשרות לחקור את יוסף וייס, אך מטעמי זהירות מצאתי לנכון לייחס משקל נמוך באופן יחסי לדברים שמסר וייס בחקירותיו, וליתן משקל מרכזי ליתר הראיות ובאופן מיוחד לגרסתו של המערער עצמו באשר לחלקו בפעילות השליחים. כאמור, די בגרסתו של המערער ולעובדה שעשה שימוש בעוסקים שונים בתדירות גבוהה ללא הסבר מניח את הדעת, כדי להצדיק את החלטת המשיב להשית כפל מס על המערער. לכך יש כמובן להוסיף את שאר הראיות שהוצגו על ידי המשיב, שהמערער לא הפריך ולא סתר, לרבות באשר לחלקו שלו בהוצאת החשבוניות לעומת חלקו הנטען של יוסף וייס.
ואכן, המערער יכול גם יכול היה להביא לעדות עדים אחרים כדי לתמוך בטענותיו באשר למעמדו של יוסף וייס ולתפקידו שלו בהוצאת החשבוניות. כך למשל, המערער לא דאג לזימונו במועד הנדרש על פי הדין של יועץ המס שאול עבודי (ראו החלטתי מיום 28.5.2022), ונראה כי לאחר מכן אף ויתר על זימונו (ראו בקשתו הנוגעת ליוסף וייס מיום 7.6.2022), למרות שטען כי וייס הודיע למערער כי הוא ועבודי “הם אלו אשר ידאגו במסגרת החברה וכחלק מהליווי העסקי למעטפת אותה הבטיחו למערער שהחברה תנפיק תלושי שכר כדין ותדאג לכל ההפרשות הסוציאליות לעובדים בהתאם לחוקי העבודה השונים” (סעיף 53.1 לסיכומים) וכן כי עבודי הוא “יד ימינו” של וייס (סעיף 56.1).
כן לא הובא לעדות גרשון וייס, בנו של יוסף וייס, כאשר לפי הנטען “גרשון וייס ניסה להציל את עורו שכן שימש “קוף” למעשים החמורים של אביו וייס ז”ל וכל תשובותיו שאינו יודע מי מגיש דוחות מע”מ ואיפה החומר החשבונאי של החברה הנ”ל (טל לוגיסטיקה – ש.ב.) ב”לא יודע” ניתן להיווכח כי גרשון וייס יודע אף יודע אבל הצלת עורו ועורו של אביו הובילו אותו להעלות טענות כוזבות” (סעיף 52.4). גם את עוקשי, שלטענת המערער “היה מעורב בהנפקת חשבוניות פיקטיביות” (סעיף 58.1) המערער, כאמור, בחר שלא לזמן לעדות.
את אי הבאתו של יוסף וייס לעדות לא ניתן, כמובן, לזקוף לחובת המערער, אך את אי הבאתם של העדים הנ”ל, על מנת לחקרם בחקירה נגדית אודות הנטען בקשר לתפקידו ומעמדו של יוסף וייס, או בקשר לכל עניין אחר שיש בו כדי לתמוך בגרסתו של המערער בדבר היקף אחריותו על פעילות אספקת השליחים, או לסתור את הנטען על ידי הנחקרים השונים, יש גם יש לזקוף לחובתו.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי טענתו של המערער בדבר אחריותו של יוסף וייס הועלתה גם במסגרת התביעה שהוגשה נגדו על ידי קליינמן הנ”ל, ובית הדין קבע כהאי לישנא (סעיף 29 לפסק הדין):
“ניסיונו של וזנה להטיל את האחריות על צד ג’ (וייס) והטענה כי הוא עצמו נפל קרבן למר וייס העלום הוא בבחינת המצאה מהזמן האחרון, אשר לא נתמכה בכל ראיה או עדות שניתן ליחס לה מהימנות, ממילא איננה ניתנת לבדיקה ואנו איננו נותנים בה כל אמון”.
כאמור, גם במסגרת ההליך דנן לא עלה בידי המערער להוכיח כי האחריות להוצאת החשבוניות הפיקטיביות נופלת על כתפיו של אחר.
המערער העלה במסגרת הערעור טענות נוספות על אלה הנזכרות לעיל, אך גם בהן לא היה כדי לשנות מהמסקנה לפיה לא נפל פגם בהחלטתו של המשיב להטיל על המערער כפל מס בשל כך שהוציא חשבוניות פיקטיביות.
ראשית, העלה ב”כ המערער על נס את פועלו הרב ותרומתו של המערער למדינה ולקהילה במשך השנים. למותר לומר כי זכויותיו של המערער שמורות לו, אך אין בכך כדי לגרוע מהחובות הקיימות לו לפי דיני המס.
שנית, נטען כי מעולם לא הוטל כפל מס על עובד שכיר ועל אחת כמה וכמה לא בסכום החיוב דנן. על כך יש לומר כי כפל המס לא הוטל על המערער במעמדו כשכיר, ככל שהיה שכיר של מי מאותם העוסקים, אלא כמי שהפעיל עסק עצמאי ונפרד של שליחים, והוציא חשבוניות פיקטיביות תחת שמם של העוסקים, ככסות לאותו עסק.
רביעית, נטען ל”מחדלי חקירה” כאשר המשיב נמנע מלבדוק ולאמת את גרסתו של המערער, ובכלל זאת לא ניתנה לו אפשרות להציג את גרסתו המלאה לגבי נושאים שונים, כגון באשר לחשבוניות שהוצאו על שם סקויה. אלא שמלבד הקושי הנוגע לחקירתו של יוסף וייס, כפי שהבהרתי לעיל, לא היה דבר שמנע מהמערער להציג כל ראיה שבידו ולבקש להעיד כל עד היכול לתמוך בטענתו. יתר על כן, גם אם היה המשיב יכול להעמיק חקר ולבדוק עניינים נוספים, די במה שכבר קיים בידי המשיב כדי להצדיק את החלטתו.
חמישית, נטען להתיישנות החשבוניות שהוצאו על שם העוסק סקויה לאור סעיף 77(ב) לחוק ומאחר שחלפו מעל חמש שנים ממועד הגשת הדו”ח. עם זאת, סבורני שצודק בעניין זה המשיב הטוען, כי לעניין סעיף 50(א) לחוק מועד ההתיישנות הינו מועד ההתיישנות הרגיל של שבע שנים בהתאם לחוק ההתיישנות, תשי”ח-1958 וכפי שנקבע בעניין זאב שרון הנ”ל (סעיף 35 לפסק הדין). כמו כן, כי יש למנות תקופה זו של שבע שנים ממועד הדיווח על החשבונית ולא ממועד הוצאתה, וזאת לאור הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות.
שישית, נטען כי היה על המשיב להציג בפני המערער את הסכם הפשרה שנחתם עם קבוצת העתקות לה הוצאה שומת תשומות. לא מצאתי בסיס משפטי לכך בהתחשב בחובת הסודיות המוטלת על המשיב.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי מהחומר שבפניי עולה לכאורה, מבלי שאקבע בעניין זה מסמרות, כי הנסיבות הנוגעות להתנהלותה של קבוצת העתקות אינן דומות לאלו הנוגעות להתנהלותו של המערער. מכל מקום, הסכום ששולם על ידי קבוצת העתקות הופחת מהחיוב בכפל מס שהוטל על המערער, ולא נטענה על ידו איזו טענה באשר לנכונותו של אותו סכום.
אך, וכאמור, טענתו העיקרית של המערער, לגביה הגיש את ראיותיו ושעלתה וחזרה גם לאורך כל סיכומיו, נוגעת לעובדה כי המערער אכן סיפק שליחים לקבוצת העתקות ולפיכך מדובר בחשבוניות אמת. כפי שהובהר בהרחבה לעיל, על עובדה זו אין חולק, אך אין בכך כדי לשנות מהמסקנה לפיה מדובר בחשבוניות שהוצאו שלא כדין.
סוף דבר – על סמך מכלול הראיות שעמדו בפניי מצאתי כי קיים בסיס להחלטתו של המשיב לפיה יש להשית כפל מס על המערער בשל כך שהוציא חשבוניות פיקטיביות. לא הוצגה בפניי כל טענה או ראייה שיש בה כדי להצדיק את התערבותי בהחלטתו זו של המשיב ולפיכך היא תעמוד בעינה.
הערעור נדחה. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך של 60,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן לפרסם את פסק הדין.
ניתן היום, כ”ח אב תשפ”ד, 01 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
