לפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשת
ד. ה. פ
ע”י ב”כ עו”ד אבי אמר
נגד
משיב
א. א. פ
החלטה
1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב’ השופט ניר זיתוני) מיום 22.9.2024 שניתנה בתיק תלה”מ 17707-12-23 (להלן: “ההחלטה קמא” ו-“התיק קמא” בהתאמה), במסגרתה אושר מכר דירת הצדדים לקונים צד ג’, תמורת 2.45 מיליון ₪, כפי שיפורט להלן.
רקע בזעיר אנפין וההחלטה קמא
2. המבקשת והמשיב (להלן גם: “הצדדים”) נישאו בשנת 2009 ומנישואיהם נולדו להם 3 ילדים, קטינים. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם מנהלים הליכים בביה”ד הרבני ובתיק קמא.
3. במסגרת הליכי רכוש בתיק קמא, מונו שמאי מקרקעין להערכת שווי בית הצדדים ב… (להלן: “הבית”) וכן אקטואר לאיזון הזכויות והחובות. השמאי העריך שווי הבית ע”ס 2.2 מיליון ₪.
4. ביום 14.6.24 ניתנה החלטה בתיק קמא, לפיה ניתנה לצדדים שהות בת 30 ימים למצות מו”מ להסכם כולל בעניין הבית עד 14.7.24, בטרם תיכנס לתוקפה ביום 16.7.24 החלטה על מכירת הבית למרבה במחיר ע”י הצדדים תוך 90 יום, ולאחר מכן מכירה בהליך כינוס.
5. ביום 24.6.24 הודיעה המבקשת כי הליכי מו”מ בין הצדדים לא צלחו, קיים לעמדתה חוסר אמון בין הצדדים, ולא יעלה בידיהם לשתף פעולה למכירת הבית; על כן עתרה למינוי ב”כ ככונסי נכסים. ביהמ”ש קמא קבע כי ללא הסכמה אין לשנות את ההחלטה מיום 14.6.24.
6. בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת כאן, על החלטה קמא מיום 22.7.24 לאפשר למשיב להציג את הבית לקונים פוטנציאליים – נדחתה אף ללא תשובה, בהחלטת כב’ השופט ניצן סילמן מיום 13.8.2024 (רמ”ש 21143-08-24).
7. ביום 16.9.24 ביקש המשיב לאשר את מכר הבית לקונים, הזוג ב’, תמורת 2.45 מיליון ₪. המשיב הפנה לחוות דעת השמאי קמא מיום 7.3.24 לפיה שווי הבית המוערך הוא 2.2 מיליון ₪.
8. ביום 17.9.24 הוגשה תגובת המבקשת, לפיה קיימת קנוניה בין הקונים לבין המשיב, לפיה התמורה גבוהה יותר מהסך המוצע, והמשיב יקבל את ההפרש במזומן. לכן, לעמדתה, יש להעדיף מכר בכינוס ע”י ב”כ הצדדים כדי שההליך יהיה שקוף והוגן. כמו כן, המבקשת טענה כי היא צפויה לקבל מלוא הכתובה בקיזוז מה שנכתב בחוות דעת האקטואר, ובתנאים אלה המבקשת רוצה לרכוש את חלקו של המשיב בבית.
9. ביום 22.9.24 הוגשה תגובת המשיב לתגובת המבקשת, במסגרתה טען כי טענת המבקשת לקנוניה בין הקונים לבין המשיב אינה נתמכת בדבר ואין לה כל יסוד. כן טען כי האישה “מורדת” ולא זכאית לכתובה, וכך טען אף בבית הדין הרבני.
10. בו ביום, 22.9.24, ניתנה ההחלטה קמא בבקשה, להלן החלק האופרטיבי:
“5. לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בתיק החלטתי לקבל את בקשה האיש ולאשר את מכר הדירה לקונים [הזוג ב’] תמורת 2.45 מיליון ₪ מהטעמים שיפורטו להלן .
6. ראשית , הוכח כי נפתח תיק מימוש בהוצל”פ בחודש 7.24 וישנה זיקה בין ההחלטות בתיק זה לבין הליכי המימוש בהוצל”פ נוכח החלטת כב’ רשמת ההוצל”פ . לצדדים אמור להיות אינטרס משותף כי הדירה תימכר בתיק זה ללא הליכי כינוס במחיר העולה על השמאות תוך הפחתה משמעותית של הוצאות נלוות שיופחתו מיתרת התמורה . לפי הנתונים שלפני הבנק הממשכן לא אמור להיפגע כיוון שסכום המכר גבוה מחוב המשכנתא .
7. שנית , טענות האישה לפיה צפויה בקרוב החלטה של בד”ר המזכה את האישה במלוא סכום הכתובה בניכוי הסכום המגיע לאישה לפי חוות דעת האקטואר אינן נתמכות בדבר . כך גם הטענה לקנוניה בין האיש לבין הקונים .
8. על כן , אני מורה כאמור בסעיף 5 של ההחלטה . לאור תוכן ההחלטה ניתן להציג אותה לקונים , לבנק הממשכן ולתיק ההוצל”פ”.
בקשת רשות הערעור דנן הוגשה בגין החלטה זו.
11. להשלמת התמונה יצויין, כי ביום 24.9.24 הגישה המבקשת בתיק קמא, בקשה לעיכוב ההחלטה קמא; במסגרת הבקשה טענה המבקשת כי ברצונה לרכוש את חלקו של המשיב בבית ולשם כך זקוקה לפרק זמן בן 14 ימים “על מנת למסור הודעה סופית על כוונתה לרכוש את חלקו של המשיב”.
בית משפט קמא דחה את הבקשה אף ללא קבלת תגובת המשיב, בהחלטה מאותו יום, 24.9.24.
12. כעבור יומיים, ביום 26.9.24, הגישה המבקשת “בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעיכוב מכר הדירה” במסגרתה חזרה על כוונתה, לבדוק האפשרות לרכישת חלקו של המשיב בבית; עוד טענה המבקשת בבקשה, כי בחוק המקרקעין נקבע כי חלוקה בעין עדיפה על מכר הנכס ומכך יש להסיק כי המחוקק העדיף ליתן לבעלים להישאר בנכס חלף סילוקו מהמקרקעין.
אף בקשה זו נדחתה בהחלטת בית משפט קמא (מיום 26.9.24), ללא תגובת המשיב.
טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור
13. להלן תמצית טענת המבקשת:
א. שגה בימ”ש קמא עת התעלם בהחלטתו מסעיף 40א לחוק המקרקעין, תשכ”ט-1969 (להלן: “חוק המקרקעין”). לפי סעיף זה, זכות הקטינים וההורה המחזיק בהם, המתגוררים בבית, גוברת על הזכות לפירוק שיתוף, עד אשר יימצא להם סידור חלופי למגורים.
ב. מהוראות חוק המקרקעין עוד ניתן להסיק, כי המחוקק העדיף להתיר לבעלים להישאר בנכס חלף סילוקו מהנכס, לאור מספר מנגנונים שבחוק המקרקעין, לרבות סעיף 101 לחוק האמור.
ג. שגה בית משפט קמא עת בחר להתעלם מרצון המבקשת לרכוש את חלקו של המשיב בבית. רצון שהובע הן בדיונים והן בבקשות שונות.
דיון והכרעה
14. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא, שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא תשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018.
15. הטענה שהעלתה המבקשת, לפיה בית משפט קמא התעלם בהחלטה קמא מסעיף 40א לחוק המקרקעין, איננה מדויקת כלל ועיקר. עיון בתיק קמא מלמד, כי טענה זו לא נטענה בתיק קמא ברחל בתך הקטנה, אלא המבקשת בחרה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע ולאחריה בקשה לעיון חוזר (ראו סעיפים 11-12 לעיל) – ובאף אחת מהן לא טענה כל טענה בהסתמך על סעיף 40א לחוק המקרקעין.
לא ראוי להעלות טענה זו לראשונה בכתב רשות הערעור, ומסיבה זו בלבד ניתן לדחות את בקשת רשות הערעור דנן.
16. אף לגופם של דברים, דין בקשת רשות הערעור דחייה.
לטעמי אין ממש בטענות המבקשת המפורטות בסעיף 13 לעיל, שעלו כאמור בגלוי ובמפורש רק כעת.
זאת לנוכח ההחלטה קמא מיום 14.6.24 ולוח הזמנים שפורט במסגרתו, למכר הבית (ראו סעיף 4 לעיל). בראשית לוח הזמנים, ניתנה למבקשת הזדמנות לנהל עם המשיב משא ומתן לקניית חלקו בבית, ומשלא הבשיל המו”מ פנה המשיב, במסגרת אותו לוח זמנים, למכר עצמאי לצדדי ג’.
דרך זו למכור את הבית עדיפה בשלב זה על דרך כינוס נכסים, הליך יקר וממושך שהוצאותיו מנוכות מסך המכר; על המבקשת לבכר את מכירת הבית באופן עצמאי, ובתמורה הגבוהה מהערכת שווי השמאי, מה שיחסוך את הוצאות הכינוס (כפי שפירט אף כב’ השופט סילמן בהחלטתו ברמ”ש הקודם, 21143-08-24).
17. עוד מלמד עיון בתיק קמא, כי הבית עתיד להימכר במחיר של 2.45 מיליון ₪, וכי רובצת עליו משכנתא בסך של כ- 1.09 מיליון ₪; לאחר ניכוי המשכנתא, יוותר בידי המבקשת סך של כ- 650,000 ₪. סך זה יש בו לטעמי כדי להבטיח מדור הולם עבור המבקשת והקטינים, ובכך למלא אחר תכלית סעיף 40א לחוק המקרקעין (ראו לעניין זה: ע”א 7326/10 חגית אגמון נ’ עו”ד ערן אטלס נפתלי נשר, (16.6.2011) פסקה 10 להחלטה).
18. לא זו אף זו – ככל שהמבקשת תקבל לידה את כתובתה, כפי שטענה כי כך ייפסק בקרוב על ידי בית הדין הרבני, הרי שהבטחת מדורה ומדור הקטינים תגבר ותתחזק.
ודוק – ככל שהסך בידי המבקשת לא מספק, וככל שתסבור שעל המשיב לספק את צרכי מדור הקטינים, פתוחה בפניה הדרך להגיש תובענה נפרדת למדור ודמי מדור בעניין זה, ככל שלא הוגשה עד היום.
בנקודה זו אף אעיר, כי היה מצופה מהמבקשת, שהגישה בקשתה לפי סעיף 40א לחוק המקרקעין, לגלות ולפרט במסגרת הבקשה האם נפסקו מזונות לקטינים, באיזה גובה, האם כוללים הם מדור ודמי מדור וכיו”ב. זאת על מנת שהתמונה העומדת בפני בית המשפט תהא שלמה ומדויקת ככל הניתן בנסיבות.
19. לנוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בהחלטה קמא, ואני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
20. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר החלטה זו לצדדים.
החלטה זו מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.ד
ניתנה היום, כ”ח אלול תשפ”ד, 01 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
