בבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
בפני הרכב כבוד השופטים:
חננאל שרעבי, אב”ד
אספרנצה אלון
אריה נאמן
בעניין הקטינה: קטינה, ילידת 2015
עיר אפוטרופוס לדין עו”ד עמית לוי
המערער:
האב
ע”י בייכ עוייד רפאל עמר
נגד
המשיבות:
1. היועצת המשפטית לממשלה
ע”י ב”כ עוה”ד מהלשכה המשפטית משרד הרווחה והביטחון החברתי
2. האם
ע”י ב”כ עוייד דורון ברקוביץ
פסק דין
עמייצ 15040-12-24
השופט חננאל שרעבי, אב”ד:
עסקינן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב’ השופטת הבכירה שושנה ברגר), מיום
19.11.2024 בתיק אמייצ 14/17 (59236-02-17) – (להלן: “פסק הדין”), במסגרתו שב והכריז בית משפט קמא על
הקטינה כבת אימוץ כלפי אביה, המערער, והורה על צמצום תוצאות האימוץ באופן שיתקיימו שישה מפגשים
בשנה, בין המערער לקטינה, והכל כפי שיפורט להלן.
10
11
12
13
14
15
16
17
287
18
220
19
21
22
22
22
23
24
25
26
27
28
2222 22
29
8
7
6
1
2
3
4
5
רקע
.2
.5
.6
הקטינה נולדה להוריה, המערער ומשיבה 2 (להלן יכונו אף “האב” ו”האם” בהתאמה; ביחד יכונו להלן: 2
“הצדדים”), הסובלים מתחלואה כפולה – המערער מתמודד עם מאניה-דיפרסיה וכן השתמש בסמים; משיבה
2 מתמודדת עם סכיזופרניה פראנואידית ואף היא השתמשה בסמים. תקופה קצרה לאחר הולדת הקטינה,
אושפזו הצדדים בשל מחלותיהם, והקטינה עברה לבית הסב מצד אביה. לאחר תקופה קצרה נוספת, ביקשו
הסב ואשתו וכן הצדדים, כי הקטינה תוצא מחזקתם לאור קושי בגידולה.
הקטינה הועברה למשפחת אומנה, עמה היא מתגוררת עד היום. משפחת האומנה הביעה רצון לאמצה אם תוכרז 7
הקטינה כבת אימוץ.
היות שהצדדים לא הצליחו להשתקם, נפתח תיק האימוץ קמא בפברואר 2017, במסגרתו מונתה גב’ אתיה חיות
כמומחית מטעם בית המשפט, לבדיקת מסוגלותם ההורית של הצדדים (להלן: “המומחית חיות’).
חוות דעתה של המומחית חיות מיום 19.11.2017 הוגשה לתיק קמא (להלן: “חוות הדעת הראשונה”).
לגבי משיבה 2 נקבע בחוות הדעת הראשונה, כי היא בעלת רמת אינטליגנציה כוללת בטווח הגבוה של התחום
3
4
5
6
8
9
10
10
11
12
13
14
15
הממוצע, בעלת עולם פנימי עשיר ובעל ייחודיות, אולם לא בנויה ובשלה מספיק. חשיבתה אינה סדורה וישנן
בעיות בשמירה על בוחן מציאות מתאים. מסוגלותה ההורית אינה בשלה, אין מספיק תנאים להבטיח שהיא
תתפקד באופן יציב, עקבי ומכוון מציאות. לא ניתן לנבא האם חוסר הבשלות הוא רק שלב או קבוע. אין ביכולתה
למלא פונקציות הוריות באופן מלא, מתאים ולאורך זמן; יתכן שכיום (נכון למועד עריכת חוות הדעת הראשונה) 16
ילד אינו הדבר הרצוי ביותר עבורה.
17
לגבי המערער נקבע בחוות הדעת הראשונה, כי הוא בעל רמת אינטליגנציה כוללת מעולה. עם זאת צוינו הפרעות 18
במהלך החשיבה, והפרעות בתוכן החשיבה, המערער לא מצליח להשתמש ביכולותיו הגבוהות להבנת העולם, 19
ארגון החשיבה ותפקוד במציאות, ואלה משמשות אותו לבריחה מהממשות. קיימים בתוכו זעם ותוקפנות,
המהווים בעיה גדולה עבורו – כשמתקיף זה לא מתוך כוח אלא פגיעות גדולה. הפרוגנוזה עבורו אינה טובה;
תנודות אפקטיביות והפרעות החשיבה צפויות להימשך. זקוק לטיפול נפשי מעמיק וארוך טווח. מסוגלותו
ההורית חלשה, אינה פסולה לגמרי, אולם גם לא מיטיבה ומותאמת. נתוני המערער – קשר לא מספיק טוב עם
המציאות, סכנה של הידרדרות נפשית וקושי להחזיק יחסים יציבים לאורך זמן – לא יאפשרו לו לספק הורות
טובה דיה עבור הקטינה.
20
21
22
23
24
25
26
כעולה מהתיק קמא, במהלך שמיעת ראיות (סוף שנת 2017 ותחילת שנת 2018), החלו הצדדים בהליך שיקומי
ועל כן הוחלט להשהות את ההליכים קמא למשך שנה, כשהצדדים ממשיכים במאמצי השיקום ונפגשים עם 27
הקטינה במרכז קשר (כאמור בפסיקתא בתיק קמא, מיום 8.2.2018).
28
ההליך המשפטי חודש לאחר מספר חודשים, משעלה כי הצדדים לא הצליחו לשקם את מסוגלותם ההורית כלפי 29
הקטינה.
30
עם חידוש ההליכים בתיק קמא, ביקש בית משפט קמא מהמומחית חיות חוות דעת עדכנית בעניין הצדדים. 31
ביום 21.10.2018 הודיעה המומחית חיות כי נבצר ממנה להגיש חוות דעת עדכנית בעניין הצדדים, עקב עומס 32
בעבודתה והתחייבויות קודמות.
33
.32
לכן פסק הדין זה יתייחס לאב המערער בלבד, תוך לקיחה בחשבון כי האם תומכת בערעורו, כפי שצוין
בתשובתה להליך זה.
2
3
שאלה א’ – הוכחת היעדר מסוגלותו ההורית של האב המערער והצדקת הכרזת הקטינה כבת אימוץ
נאמר לא אחת בפסיקה על אודות תיקי אימוץ, כי אלה תיקים קשים להכרעה, בבחינת “משפט שלמה”, דיני 5
נפשות המה הגורמים ליחיתוך בבשר החי. אנו עוסקים כאן בחיים, המהווים חיים צעירים שעתידם לפניהם, 6
ובמתח הקשור בשאלה היכן יגדל הילד/ה – בבית הוריו הביולוגיים, הגם שישנה אפשרות כי אינם הורים 7
.33
מיטביים, או שמא בבית הוריו המאמצים.
במילים אחרות, כשעסקינן בתיקי אימוץ, השאלה שעל הפרק היא – האם נחצה ייקו המסוגלותיי, באופן המחייב
שהקטין לא יגדל בבית הוריו מולידיו או מי מהם.
ראן לענין זה:
דנייא 1892/11 היועמ”ש נ’ פלונית, פד”י סד(3) 356,463 (2011).
בעיימ 2709/17 פלוני נ’ היועמ”ש משרד הרווחה (7.5.2017) – (להלן: “ענין פלוני”).
4
8
9
10
11
12
13
יש להדגיש ולהבהיר – ההכרעה בתיקי אימוץ אינה כרוכה בשאלה אם ההורה רוצה לדאוג לילדו, אלא האם 14
ההורה מסוגל לדאוג לו כראוי. היינו – המסוגלות ההורית של ההורה לגדל את ילדו נבחנת גם מבחינה
אובייקטיבית, על פי העיקרון המנחה של טובת הילד. לכן רצון ההורה לגדל את ילדו אינו תמיד מספיק כדי
להגיע לתוצאה הקשה של ניתוק הקשר.
15
16
17
17
18
19
20
21
222
23
225
24
26
27
28
29
30
31
ראן לענין זה:
בעיימ 223/20 פלונית נ’ היועמ”ש, פסקה 9 (10.2.2020);
בעיימ 2283/20 פלונית נ’ היועמ”ש, פסקה 4 (30.3.2020) – (להלן: “בע”מ 2283/20″)
במצב דברים זה ובמקרה דנן אין די באהבתו של המערער לקטינה, ושוכנעתי כאמור כי אהבתו אליה קיימת,
וברצונו לגדלה. השאלה היא האם הוא מסוגל לגדלה באופן מלא ועצמאי, אפילו תוך הסתייעות בשירותי
הרווחה.
עילת האימוץ של העדר מסוגלות הורית, הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ זכתה להבהרה והרחבה בענין
פלוני, בו גם נסקרה פסיקה קודמת לענין עילה זאת.
ראוי להרחיב קצת בענין, כיוון שבכך גם מתמקד ערעורו של המערער דנן.
אתמצת את תנאיי עילת האימוץ של העדר מסוגלות הורית, כפי שפורטו בענין פלוני, כדלקמן:
א.
סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ מונה שני תנאים מצטברים:
התנאי הראשון – העדר מסוגלות הורית לדאוג לצרכי הילד בהווה;
התנאי השני – העדר סיכוי לשינוי בעתיד הנראה לעין, גם אם תינתן עזרה כלכלית וטיפולית סבירה על
ידי רשויות הסעד והרווחה.
.34
.35
.36
התקיימו תנאים אלה – קמה עילת האימוץ; לא התקיימו התנאים – לא קמה העילה.
1
כעולה מן הסעיף, במישור הזמן חולשים תנאיו הן על התקופה הנוכחית והן על העתיד הנראה לעין”; 2
שילוב המונח “מסוגלות” עם בחינת השפעתה של עזרה מטעם רשויות הרווחה, מלמד כי רק במקרה
קיצוני בו אין אפשרות לשנות את המצב, תקום עילת אימוץ.
אפילו נסיק כי קמה עילת האימוץ, עדיין ההכרזה על הילד כבן אימוץ נתונה לשיקול דעתו של בית 5
המשפט, והכל במסגרת סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ (“רשאי בית המשפט”).
3
6
7
כל זאת כיוון שהליך ההכרזה על ילד כבר-אימוץ בנוי משני שלבים:
השלב הראשון הוא בדיקת קיומה של עילת אימוץ, כשבהעדר עילה – אין הכרזה. השלב השני נשקל רק 8
בהתקיים עילת אימוץ. אז בית המשפט “רשאי” – כלומר, מפעיל שיקול דעת אם להכריז על הילד כייבן- 9
אימוץ’, אם לאן.
שילוב הדברים מלמד, כי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, שעניינו חוסר מסוגלות הורית, נשען על שלושה
אדנים, כדלקמן:
האחד – רצונה של המדינה שלא להתערב בקשר הטבע שבין ההורה הביולוגי לבין ילדו, אלא רק במצב
של ”אין ברירה”‘;
השני – הזכות להורות – מעמדה, חשיבותה וגבולותיה;
10
11
12
13
14
15
השלישי – טובת הילד.
16
17
18
19
האדן האחרון – טובת הילד – מהווה “עיקרון-עליי, השזור כחוט השני בהליכי אימוץ. מקומו לא נפקד
גם כאשר בוחנים קיומה של עילת אימוץ, לרבות העדר מסוגלות הורית, אך אינו מהווה עילת אימוץ
עצמאית. עם זאת, ההנחה היא כי זכות ההורה ורצון המדינה שלא להתערב בתא המשפחתי משתלבים
עם טובת הילד ואינם עומדים בסתירה לה. לאמור: עסקינן לא רק בזכות ההורה, אלא גם בזכות הילד. 20
לשון אחרת – בשלב הראשון של הכרזה על קטין כבר-אימוץ טובת הילד אינה אחד מהתנאים של איזו 21
מן העילות, אלא שיקול שעל בית המשפט לשקול במסגרת העילות הקיימות והמפורשות.
רק לאחר שנקבע כי מתקיימת עילת אימוץ, עובר בית המשפט לשלב השני, לבחון האם טובת הקטין
תומכת בהכרזתו כבר אימוץ.
אם כן דרך הילוכנו בערעור תהיה לבדוק תחילה, האם מתקיימים שני התנאים המצטברים של עילת האימוץ
של העדר מסוגלות הורית, הקבועה בסעיף 13(א)(7) והמצויינים בסעיף 36(א) לעיל.
22
א
א
א
א
23
24
25
26
2228
רק אם נסיק כי שני התנאים הנ”ל מתקיימים בענייננו, כקביעת בית משפט קמא, נפנה לשלב הנוסף אשר 27
הוא – בחינת שיקול הדעת של בית המשפט קמא, להכריז על הקטינה כבת אימוץ.
28
29
30
31
32
.37
התקיימות שני תנאיי עילת האימוץ של העדר מסוגלות הורית במקרה דנן
שני התנאים המצטברים של עילת האימוץ בדבר העדר מסוגלות הורית הקבועה בסעיף 13(א)(7), מצוינים בסעיף
36(א) לעיל.
.38
בנדון יש לזכור, שוב בהסתמך הלכת ענין פלוני (שסיכמה ונשענה על פסיקה קודמת בנדון), את הנקודות הבאות : 1
בחינת המסוגלות ההורית היא לגידול ראוי של הילד הספציפי, לגביו הוגשה בקשת האימוץ;
א.
הגם שסעיף 13(א)(7) אינו קצוב בזמן, בניגוד לתתי הסעיפים האחרים שבסעיף 13 לחוק האימוץ, עדיין
הוא מורה על בחינת המסוגלות ההורית בייעתיד הנראה לעין”. היינו בית המשפט יבחן האם קיימת
מסוגלות הורית לגידול ראוי של הילד הספציפי בהווה – ואם אין, האם יש סיכוי לשינוי המצב בעתיד
הנראה לעין, אם יתקבל סיוע סביר מהרשויות הרלוונטיות.
ענין היימסוגלותיי שבסעיף האמור בוחן את פוטנציאל ההורות, להבדיל מרצון ההורה. כך, לא רק בהווה 7
אלא גם בעתיד הנראה לעין. תחימת בדיקת המסוגלות לייעתיד הנראה לעין”, אף היא נועדה לשמור על 8
זכות הילד. אורך התקופה עשוי להשתנות ממקרה למקרה ואולם בכל מצב אין עסקינן בפרק זמן
שגבולותיו פתוחים או פרוצים.
תנאי נוסף שבסעיף הוא, שאין סיכוי לשינוי יעל אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות
הסעדי’.
היינו, יש לבחון את המסוגלות ההורית גם מבעד לעדשת ההורה היימסתייעי ולא רק ההורה הייעצמאייי.
2
3
4
9
9
10
11
==
12
13
שילוב המונח “מסוגלות” עם בחינת השפעתה של עזרה מטעם רשויות הרווחה מלמד שרק במקרה 14
15
קיצוני – כאשר יכלו כל הקיצין” – תתהווה עילת אימוץ.
שאלת המסוגלות ההורית אינה מופשטת, והיא לעולם קונקרטית כלפי קשר משפחתי מסוים, בנקודת 16
זמן מסוימת בזיקה שבין ההורה לילד המסויים.
17
18
19
השופטת קמא, הן בפסק הדין הראשון והן בפסק הדין השני קבעה כי התקיימו שני התנאים המצטברים שבסעיף
13(א)(7) לחוק האימוץ בהתייחס למערער.
השופטת קמא השתכנעה שכך הוא המצב לגבי המערער בהסתמך על קביעות המומחיות בעניינו, הפסיכולוגיות 20
דייר אתיה חיות ודייר חנה קמינר, שבחנו את מצבו הנפשי והאישיותי של המערער, וקבעו כי מסוגלותו ההורית 21
מוגבלת מאוד, ולמעשה הוא נעדר מסוגלות הורית בהווה ובעתיד הנראה לעין.
בנדון נפנה לשלוש חוות הדעת, וחקירות המומחים, כמפורט לעיל, תוך שימת דגש על חוות הדעת העדכנית,
האחרונה, של המומחית קמינר וחקירתה המקיפה בבית המשפט.
ודוק – עניינו של המערער נבחן כבר על ידי ערכאת הערעור ביום 23.11.2021, לאחר מתן פסק הדין הראשון על
ידי בית משפט קמא ביום 31.10.2021, בו קבע את העדר מסוגלותם ההורית של ההורים בהסתמך בעיקר על
שתי חוות דעת שעמדו בפניו – המומחית אחיה חיות והמומחית קמינר. שתי המומחיות נחקרו בפניו על חוות
דעתן, וחוות דעת לא נסתרה, כך בעיני בית משפט קמא לענין העדר מסוגלות ההורים.
למרות זאת, ולנוכח טענותיו של המערער בערעור הראשון, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט, בעיקר לנוכח
טענות המערער (שהיה המערער היחיד אז, האם כאמור לא ערערה) לענין השיפור במצבו, המשפיע לחיוב על
מסוגלותו ההורית, כי עניינו של המערער יוחזר למומחית קמינר, שתכין חוות דעת עדכנית בדבר מסוגלותו
22
23
22
24
25
26
2222
27
28
29
30
31
32
33
ההורית.
בנדון כבר רואים הילוך משפטי זהיר ומעמיק בעניינו של המערער בהתייחס למסוגלותו ההורית.
.39
.40
.41
המומחית קמינר נתנה את חוות דעתה העדכנית ביום 1.3.2024, לאחר שקיימה מפגשים עם המערער, עם 1
הקטינה ובחנה אינטראקציה של הקטינה עם המערער.
2
בחוות דעתה העדכנית, המומחית קמינר אף התייחסה למצבו הנפשי של המערער (פרק ה1 לחוות הדעת).
מסקנתה בחוות הדעת העדכנית נותרה בעינה, כבחוות דעתה הראשונה, על פיה מסוגלותו ההורית של 4
5
6
7
8
המערער מוגבלת, למרות רמיסיה במחלתו הפסיכיאטרית (מאניה דיפרסיה).
אם לאחר קריאת חוות הדעת העדכנית של המומחית קמינר נותר ספק בליבו של מישהו, למה הכוונה במסוגלות
הורית מוגבלת של המערער, והאם היא שקולה להעדר מסוגלות הורית, הבהירה המומחית בחקירתה הנגדית
ביום 31.7.2024, כי:
א. המערער נעדר מסוגלות הורית. כך היא השתכנעה מקצועית לקבוע לאור כל החומר שעמד לפניה, 9
כמפורט בחוות דעתה (עמ’ 7 לפרו’ שו’ 1-3);
10
11
12
13
14
המערער נעדר מסוגלות הורית גם אם יסתייע בשירותי הרווחה, שכן יש לו יכולת מוגבלת עקב מצב
אישיותי בסיסי, שלא מאפשר לו להיות הורה מיטיב לקטינה (עמ’ 7 לפרו’ שו’ 10-15);
למערער יש קושי להתמודד עם כעסים, וזה יכול לבוא לידי ביטוי גם ביחסיו מול הקטינה (עמ’ 8 לפרו’
שוי 26-28);
.42
.43
ד. בשביל לגדל את הקטינה דנן, החווה קשיים רגשיים וחרדות, יש צורך במיומנות הורית טובה, שהמערער 15
נעדר אותם עקב מבנה אישיותי בסיסי (עמ’ 21 לפרו’ שו’ 16-20; עמ’ 22 לפרו’ שו’ 4-9, ושוי 21-24);
מודגש, שהגם שכעת המערער ברמיסיה במחלתו הפסיכיאטרית (מאניה דיפרסיה), יש אפשרות בעתיד
לאשפוזים נוספים, תוך אפשרות להיכנס למאניה ולמצב פסיכוטי, ואז להוות סיכון לקטינה (עמ’ 30
לפרו’ שו’ 19-22; עמ’ 31 לפרו’ שו’ 12-14).
16
17
18
19
20
20
21
222
23
25
222
השופטת קמא בפסק הדין נשוא הערעור עמדה על כל הדברים הנייל.
השופטת קמא ציינה כי פסק הדין הראשון ניתן בהסתמך על חוות הדעת של המומחית חיות והמומחית קמינר
בחוות דעתה הראשונה), מהן “עולה בבירור העדר מסוגלותו ההורית של האב לגדל את הקטינה”, אך גם 22
בהסתמך על יתר הראיות שהובאו בפניי ועדויות הגורמים הטיפוליים…” (סעיף 13 לפסק הדין).
המשיכה השופטת קמא ופירטה בפסק הדין השני, כי לנוכח תוצאת הערעור הראשונה, התבקשה המומחית 24
קמינר להכין חוות דעת עדכנית בדבר מסוגלותו ההורית של המערער, ופרטה את ממצאיה בהרחבה בפסק הדין,
מהן עולה העדר מסוגלות הורית של המערער, כמסקנתה של המומחית קמינר בחוות דעתה העדכנית.
הדגישה השופטת קמא בפסק הדין השני, כי המומחית קמינר נחקרה על חוות דעתה העדכנית וממצאיה, בדבר 27
העדר מסוגלותו ההורית של המערער אף אם יסתייע בשירותי הרווחה, ואלה לא נסתרו.
השופטת קמא גם התייחסה בפסק הדין, וציטטה מחוות הדעת העדכנית, על אודות הקשיים עמם מתמודדת
הקטינה, ובסופו של דבר הגיעה למסקנה כדלקמן :
.20″
חוות דעת המומחית נשוא פס”ד זה עולה בקנה אחד עם חוות דעתה הקודמת, וכן עם
חוות דעתה של הגב’ אתיה חיות. למרבה הצער, חרף רצונו של המשיב לגדל את
26
28
29
30
31
32
.44
.45
.46
.21
הקטינה, עולה בבירור כי אין לו את היכולות ההוריות הנדרשות לצורך כך. אמנם, חל
שיפור במצבו של המשיב, אך אין לדעת מה ילד יום, שכן מצבו הנפשי שברירי, לעיתים
הוא מאוזן יותר ולעיתים פחות ובשל כך, אין לו יכולת לספק לקטינה רגיעה ויציבות
בחייה. הקטינה הינה ילדה בסיכון גבוה ואין מקום לחשוף אותה להיעדר יציבות
וקביעות ובפרט, נוכח העובדה שבעת הקרובה היא נכנסת לגיל ההתבגרות. האב סובל
מתחלואה כפולה, אושפז בעבר מספר אשפוזים במרכזים פסיכיאטריים ועל כן, למרות
הרמיסיה והשיקום, מסוגלותו ההורית מוגבלת. הקטינה שוהה מרבית ימיה חייה
אצל משפחת האומנה, המטען הגנטי אותו היא נושאת מלמד על סיכויים גבוהים
לחלות במחלה/הפרעת נפש ועל כן אם תועבר לאב, עלולה להיגרם לה טראומה ואף
חלילה התפרצות של מחלה נפשית. קשייו האישיותיים של האב אינם ברי תיקון ואין
מקום שהקטינה תשמש שפן נסיונות לצורך העמדת יכולותיו הוריות במבחן המציאות.
אין ספק שיש לאב מוטיבציה גבוהה לגדל את הקטינה. הוא רואה עצמו ראוי לשמש
לה כאב ורצונו לענין זה כן לחלוטין… ואולם למרבה הצער אין לו את היכולות לעשות
כן. כישוריו ההוריים מוגבלים ואין לו את היכולת להיות מותאם לצרכים הרגשיים
שלה ולעמוד במטלות הקשות הכרוכות בטיפול יומיומי בקטינה.
22. החומר הראייתי שהונח בפני בית המשפט טרם מתן פסק הדין מיום 31.10.21 והחומר
הראייתי בהליך הנוכחי נשוא פסק הדין מובילים למסקנה זהה לפיה לא עלה בידי
המשיב לסתור את עילת האימוץ הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים. מנגד,
עלה בידי ב”כ היועמ”ש להוכיח כדבעי את עילת האימוץ הנ”ל”.
בחינת פסק הדין מלמדת, כי בית משפט קמא בחן תחילה את התקיימות שני תנאיה המצטברים של עילת
האימוץ הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, המפורטים בסעיף 36(א) לעיל, והשתכנע כי הם קיימים.
ודוק – בחינת התקיימות התנאים היתה בהתייחס למערער עצמו, הן כהורה “עצמאי” והן כהורה יימסתייעי’
(ראו סעיף 39(ד) לעיל), ולא בחינה אל מול ההורים המאמצים, בניגוד לטענת המערער בנדון (ולנקודה זאת
נתייחס גם להלן).
1
2
3
5
6
7
8
6
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
20
21
22
222
23
24
בכל אופן, כך לטעמי, מסקנותיו של בית המשפט קמא בנדון לענין התקיימות שני התנאים המצטברים של 25
עילת האימוץ הקבועים בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ משכנעות, בדין נקבעו, ולא נפל בהן מתום.
בחינת שיקול דעתו של בית משפט קמא בהכרזת הקטינה כבת אימוץ
משנמצא כי בדין קבע בית משפט קמא כי התקיימו שני התנאים המצטברים של עילת האימוץ הקבועה בסעיף
13(א)(7) לחוק האימוץ (המפורטים בסעיף 36(א) לעיל), יש לעבור ולבחון, אם בדין הפעיל בית משפט קמא את
שיקול דעתו בהכריזו על הקטינה כבת אימוץ, תוך בחינת טובתה בהמשך הגדילה במשפחת האומנה שתהפוך
להיות משפחה מאמצת.
הכל כדברינו בסעיפים 36 (ג-ה) לעיל, בהסתמך על ענין פלוני.
26
27
28
29
30
31
32
33
ודוק – במסגרת שיקול דעתו (עת בוחן את שאלת הכרזת הקטינה כבת אימוץ), על בית המשפט לבחון את טובת 1
הקטינה המיוחדת דנן, על מורכבותה הרגשית ושבריריותה הנפשית, כפי שהוכחו לו.
47. בחינת סדר הפעולות של בית משפט קמא, כמו גם של המומחית קמינר בחוות דעתה, מלמד כי תחילה נבחנה 3
התמלאות שני התנאים המצטברים של עילת האימוץ בדבר העדר מסוגלות הורית, ורק לאחר מכן נבחנה טובת 4
.48
הקטינה.
מכאן שאין זה מדוייק לומר, כטענת המערער בערעורו (ראו סעיף 18(ב) לעיל), כי המומחית קמינר ו/או בית
משפט קמא לא בחנו את מסוגלותו ההורית של המערער באופן עצמאי, אלא תוך השוואתה למסוגלותם ההורית 7
הטובה של הורי האומנה.
אין הדבר כך.
2
5
9
8
9
11
מסוגלותו ההורית של המערער נבחנה הן בחוות דעת המומחים והן על ידי בית המשפט, הן כמסוגלות הורית 10
עצמאית והן כמסוגלות הורית המסתייעת בשירותי הרווחה, והיא נשללה על שני רכיביה.
משכך, יכולה היתה המומחית קמינר, וכך בית המשפט במסגרת שיקול דעתו אם להכריז על הקטינה כבת
אימוץ, לבחון את טובת הקטינה הספציפית דנן על מורכבותה הרגשית ו/או הנפשית. בכלל זה לבחון גם את
טובתה בהתייחס למשפחת האומנה שתהפוך להיות משפחה מאמצת.
12
23
13
14
כעולה מחוות הדעת ומפסק הדין, בית המשפט מצא, לאחר התקיימות שני התנאים המצטברים כאמור, כי 15
בנסיבות דנן, עם הקטינה המיוחדת דנן ושיקולי טובתה, המהווים אדן מרכזי בשיקולי הפעלת שיקול הדעת 16
בנדון (ראו סעיף 36(ה) לעיל), יש מקום להכריז על הקטינה כבת אימוץ.
17
בנדון לא מצאתי טעות בהפעלת שיקול דעתו של בית משפט, בהסתמך על חוות דעת המומחים, גורמי הטיפול 18
ויתר החומר הראייתי שעמד בפניו, כמפורט בפסק הדין נשוא הערעור.
בחנתי גם את טענותיו של המערער בדבר ליקויים וכשלים בעבודתה של המומחית קמינר, לרבות טענה להיעדר
מהימנות (כי לא זכרה לומר אם נפגשה עם דייר קי, הפסיכיאטר המטפל של המערער) ולא מצאתי בהן ממש (ראו
בנדון טענות המערער בסעיפים 18(ב)+(ג)+(ה), וכן טענות בא כוחו בדיון בערעור).
19
20
21
222
23
24
חוות דעתה העדכנית של המומחית קמינר מפורטת ומנומקת (ועסקינן בחוות דעת שניה של המומחית קמינר
בנדון), עליה נחקרה ארוכות בבית משפט קמא, מבלי שנסתרה – כקביעת השופטת קמא בפסק הדין.
ככל שסבר המערער כי על המומחית קמינר היה להיחשף לחומר נוסף המלמד על מסוגלותו הורית היה יכול 25
להציג חומר זה בפניה (לדוגמא – דוחות מרכז הקשר – עמ’ 25 לפרו’ שו’ 12-15), ולא עשה כן.
נזכיר כי תקנה 25(ג) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה, תשפ”א-2020 (להלן: “תקנות משפחה”) קובעת כי
26
27
28
222
29
29
30
31
32
“הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו, רשאי בעל דין להביא לפניו סוגי מסמכים הנוגעים לעניין לפי
הוראות בית המשפט, בתוך ארבעה עשר ימים מיום מינויו’.
משלא העביר המערער למומחית כל חומר נוסף, מעבר למה שהעביר לה, אינו יכול לבוא בטרוניה, כי המומחית
התעלמה מחומר כזה ואחר.
2
3
17
יותר מזה – היה יכול המערער לפחות להציג למומחית את החומר בשעת חקירתה הנגדית, לקבל את דעתה
המיידית בדבר רלוונטיות אפשרית לשאלת מסוגלותו ההורית, אך גם זאת לא עשה, וטענותיו בנדון הן בעלמא.
בכלל ראוי לציין, כי כל טענותיו של המערער כלפי המומחית לא נטענו בזמן אמת, במטרה לפוסלה או לפסול
את חוות דעתה, נוכח הליקויים האמורים, ורק טען כך בסיכומיו. עמדה על כך ב”כ היועמ”ש בתשובתה לערעור
(ראו סעיף 19(ז) לעיל).
בכל אופן, לא מצאתי ליקויים ו/או פגמים של ממש בעבודת המומחית קמינר, שיחייבו החזרת עניינו של המערער 6
לבחינה מחדש על ידה.
גם סוגיית פגישתה או אי פגישתה של המומחית עם דייר קי, הפסיכיאטר המטפל של המערער (היא לא ידעה 8
בעדותה למסור בוודאות, אם נפגשה עימו אם לאו, למרות שלמיטב זכרונה נפגשה איתו – עמ’ 32 לפרו’ חקירתה
1-3), אינו גורע ממשקלה של חוות דעתה. זאת כיוון שבכל מקרה בחוות דעתה העדכנית, בפרק ה1, היא
התייחסה לסיכום הטיפול הפסיכיאטרי של המערער אצל דייר קי ולאבחנה שלו.
לא מצאתי ממש גם בטענות המערער, בדבר אופן עריכת או ביצוע חוות דעתה של המומחית.
המומחית נחקרה ארוכות על חוות דעתה ואופן עריכתה. נשאלה מדוע לא ערכה מבחן MMPI ועל אלו מבחנים
פסיכו-דיאגנוסטיים נסמכה בחוות דעתה, והשיבה בהרחבה תשובות שהניחו את דעתו של בית משפט קמא, וכך
גם את דעתי (ראו לענין זה עמ’ 16 לחקירתה הנגדית).
st
4
5
7
9
10
11
12
13
14
15
כך גם שללה המומחית את הצורך בעיון בדוחות מרכז הקשר, שכן “יש לי את הנסיון של עשרות שנים. אחד 16
הדברים שלמדתי ולימדתי ומלמדת ומנהלת בית ספר ליחסי הורי ילד. המקצועיות היא להתבונן ביחסים 17
ולהתבונן במה שרואים. אני לא צריכה את העדויות האחרות כדי להבין מה שאני רואה מול העיניים” (עמ’ 25 18
לפרו’ שו’ 12-15; ובכלל כדאי לקרוא את עדותה של המומחית בנדון, בעמ’ 25-27).
היינו המומחית התבוננה בשתי פגישות האינטראקציה בין המערער והקטינה, ודי היה לה בכך, לנוכח נסיונה
לקבוע ממצאים ולהסיק מסקנות ממפגשים אלה בחוות דעתה.
השופטת קמא נתנה אמון במומחית קמינר ובמקצועיותה, שעלתה בקנה אחד עם מסקנות המומחית הראשונה
בתיק, הגב’ אתיה חיות. השופטת קמא אכן נסמכה בעיקר על ממצאיה ומסקנותיה של המומחית קמינר, אך גם
על גורמי הטיפול הנוספים, לשם קביעת עילת האימוץ של העדר מסוגלות הורית והכרזתה של הקטינה כבת
אימוץ.
דרך הילוכו זה של בית משפט קמא עולה עם ההלכה הפסוקה, הקובעת בתיקי אימוץ, כי:
“הלכה מושרשת היא שיש להעניק משקל ממשי לחוות דעת המומחה … בתיקי אימוץ. אין
הדבר אומר שבית המשפט אינו מפעיל שיקול דעת עצמאי. ההפך הוא הנכון. ברם, ניסיון
החיים ושורת ההיגיון מלמדים שישנה חשיבות רבה לחוות דעת המומחה שהיא פרי בדיקה
קונקרטית של המעורבים בהכרעה – ההורה והקטין” (בעיימ 3741/11 פלונית נ’ היועמ”ש,
פסקה 7 (14.9.2011) – להלן : (יבע”מ 3741/11″י).
2222
21
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
סאאא
29
30
31
32
32
33
.49
.50
18
וכן:
“…בסוגיות הקשורות לאימוץ על בית המשפט לסמוך ידו על חוות דעתם של המומחים
שמונו מטעמו, נוכח הרגישות, המקצועיות והניסיון הרב שהסוגיה דורשת. רק טעמים
ממשיים ונכבדים יצדיקו סטייה של הערכאות המשפטיות מהמלצות הנוגעות לטובת
הקטין, הכרוכות לרוב גם בשאלת המסוגלות ההורית. עם זאת, בית המשפט הוא המכריע
בדין, ומתפקידו לבחון את המומחה ואת חוות דעתו…” (בעיימ 2795/18 פלונית נ’ היועמ”ש,
פסקה 3 (10.5.2018) – להלן: “בע”מ 2795/18″).
2
3
4
56
6
7
לכן טענותיו של המערער בדבר הסתמכותה הנרחבת של בית משפט קמא על חוות דעתה של המומחית קמינר 8
אינן במקום (ראו סעיף 41 להודעת הערעור).
6
כאמור בית משפט קמא בפסק הדין מתייחס בהרחבה לחוות דעתה העדכנית של המומחית קמינר, אך אין בכך 10
פסול, במיוחד בתיק אימוץ, כאמור בפסיקה דלעיל.
11
יחד עם זאת, ויש להדגיש זאת, בית משפט קמא לקח לתשומת ליבו ושקל אף את חוות הדעת האחרות שעמדו 12
בפניו, כמו גם חומר ראייתי אחר שעמד בפניו, לרבות של גורמי הטיפול.
במכלול החומר הראייתי שעמד בפני בית משפט קמא, בחר הוא לתת משקל משמעותי לממצאי חוות הדעת
העדכנית, בין יתר החומר הראייתי האמור, בקביעתו לענין העדר מסוגלותו ההורית של המערער, ובחירתו,
במסגרת שיקול דעתו, להכריז על הקטינה כבת אימוץ.
במצב דברים זה לא נפל כל פגם בעבודת בית משפט קמא בנדון.
לאור כל האמור לעיל, ובמענה לשאלה א’ כהגדרתה לעיל, שוכנעתי, וכך אמליץ לחבריי להורות, כי לא נפלה
טעות בקביעת השופטת קמא כי הוכחה עילת האימוץ של העדר מסוגלות הורית בהתייחס למערער, ויש
הצדקה במקרה דנן להכריז כי הקטינה היא בת אימוץ.
משכך, דין ערעור של המערער בנקודה זאת להידחות.
13
14
15
16
17
18
19
20
20
21
21
22
22
23
24
22
25
.51
שאלה ב’ – האם היה מקום להורות על צמצום גדול יותר של תוצאות האימוץ, ולהגדיל את מספר
המפגשים השנתיים שבין המערער לקטינה?
.52
כזכור בפסק הדין נשוא הערעור הורתה השופטת קמא על צמצום תוצאות האימוץ באופן שיתקיים בין הקטינה
לבין המערער שישה מפגשים בשנה, ואף נתנה סמכות לעוייס לחוק האימוץ להגדלת המפגשים בתנאים שפורטו 26
בפסק הדין.
27
זאת הגם שהמומחית קמינר המליצה על 12 מפגשים בשנה בין המערער לבין הקטינה, בעוד שהיועמ”ש עתרה 28
בסיכומיה להורות על קיום של עד ארבעה מפגשים בשנה.
הכל כמפורט בסעיפים 17(ה-ו) לעיל.
29
30
31
32
33
על סטייה זאת מהמלצות המומחית קמינר בחוות דעתה העדכנית, והפחתת מפגשי המערער עם הקטינה ממספר
הימים המומלצים, מלין המערער. לטעמו היה מקום להגברת ימי המפגשים עימו, כהמלצת המומחית.
.53
למעשה המערער מביעה פליאה על סטייה זאת של בית משפט קמא מהמלצות המומחית קמינר בחוות דעתה
העדכנית, ללא נימוק מספיק, הגם שבממצאיו ומסקנותיו לענין עילת האימוץ של העדר מסוגלות הורית, הסתמך
בית משפט קמא על חוות דעת זאת (ראו סעיף 18(1) לעיל).
54. במסגרת ערעורו אף תקף המערער את אי השוואת מספר ימי הפגישות שלו לאלה של האם, שלא ערערה כאמור 4
.55
.56
על פסק הדין הראשון (ראו סעיף 18(ו) לעיל).
1
2
3
5
ברם היות שעניינה של האם הוא חלוט, אין זה ראוי כי האב יכניס ייבדלת האחורית” טענות המתייחסות לאם 6
(וראו דברנו בנדון בסעיף 31 לעיל).
לכן לא אתייחס לטענה זאת של המערער, הנוגעת למעשה לעניינה של האם.
במסגרת ערעור זה אתייחס רק לטענתו של המערער הרלוונטית אליו, המפורטת בסעיף 52 לעיל.
סעיף 16 לחוק האימוץ, העוסק בתוצאות האימוץ, קובע כדלקמן:
“האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין
ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם;
הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות
הנתונות להם ביחס אליו;
ואולם –
(1) רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות;
;…
(2)
(3)
7
8
6
1100
11
12
13
14
15
16
17
18
19
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
תקנה 84 לתקנות משפחה, הדנה בצמצום תוצאות האימוץ, קובעת כדלקמן :
“(א) לא יצמצם בית המשפט את תוצאי האימוץ, אלא אם כן הורה בית המשפט בצו להכרזת
הקטין כבר-אימוץ, כאמור בתקנה 72, כי לטובת הקטין יש לצמצם את תוצאי האימוץ
בדרכים שהורה בצו.
(ב) הורה בית המשפט בצו להכרזתו של הקטין כבר-אימוץ כי לטובת הקטין יש לצמצם
את תוצאי האימוץ, רשאי בית המשפט הדן בצו האימוץ לדון מחדש בצמצום תוצאי
האימוץ ובדרכים לביצועו, אם ראה, בעצמו או לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא
כוחו, כי בשל נסיבות חריגות שיירשמו, טובת הקטין מחייבת לעשות זאת.
(ג)
לא ייתן בית המשפט החלטה בדיון מחדש לפי תקנת משנה (ב) ולא יורה על המשך
קיומה או על ביטולה של חובה, זכות או סמכות, בין הקטין לבין הורו או קרובו, אלא
לאחר שנתן ליועץ המשפטי לממשלה או לבא כוחו, למאמץ, לאפוטרופוס לדין, אם
התמנה, להורה או לקרוב, הזדמנות להביע את דעתם על כך”.
.57
1
העולה מהסעיפים האמורים הוא – הכלל הוא אימוץ יסגור”. יחד עם זאת חוק האימוץ מכיר באפשרות של
אימוץ “פתוח”, בנסיבות חריגות ויוצאות דופן, תוך שמירה על קשר כלשהו בין הקטין להוריו הביולוגיים, או 2
מי מהם, כשטובת הקטין מחייבת זאת.
3
ודוק – אימוץ פתוח, וממילא היקפו, נגזרים מטובת הקטין ולא מרצונותיהם של הוריו הביולוגיים. אכן 4
רצונותיהם של ההורים הביולוגיים רלוונטיים, אך גם הם כפופים לטובת הקטינים, ואינם יכולים לגבור עליה.
כך – בשאלת עצם הקביעה אם האימוץ יהיה סגור או פתוח, וכך – בשאלת היקף האימוץ הפתוח.
ראן לענין זה
בעיימ 8743/20 פלונית נ’ היועמ”ש, פסקה 5 (24.12.2020) – (להלן: “בע”מ 8743/20″);
בעיימ 2283/20, פסקה 2;
בעיימ 1410/19 פלונית נ’ פלוני, פסקה 2 (14.3.2019);
בעיימ 3741/11, פסקה 8.
5
6
7
8
6
10
10
11
58. במקרה דנן על נסיבותיו, המומחית קמינר המליצה בשתי חוות הדעת על אימוץ פתוח, והמלצתה התקבלה על 12
.59
ידי בית משפט קמא בשני פסקי הדין.
13
14
למעשה גם היועמ”ש הסכים, אף לאחר קבלת חוות דעתה הראשונה של המומחית קמינר, לאימוץ פתוח.
ברם בחוות דעתה הראשונה המליצה המומחית קמינר על שישה מפגשים בשנה, המלצה שנתמכה על ידי 15
המערער, בעוד שהיועמ”ש הסכימה לתדירות מפגשים של עד פעמיים בשנה.
בסופו של דבר פסק בית משפט קמא במסגרת פסק הדין הראשון כדלקמן :
.28″
לאחר ששקלתי בדברים, מקבלת אני את עמדת ב”כ היועמ”ש … לפיו מטרתו של
האימוץ הפתוח איננה להעמיק את הקשר עם ההורים הביולוגיים, אלא לפגוש אותם
ולדעת מי הם ומנגד, לנהל חיים שלמים ושייכות למשפחה המאמצת את הקטינה.
29. נוכח האמור לעיל, תדירות מפגשים של פעמיים בשנה די בה לצורך שימור הקשר
כאמור. הואיל וכיום כל אחד מההורים פוגש את הקטינה בנפרד אחת לשבועיים במרכז
קשר, על מנת שלא ליצור שינוי דרסטי מדי עבור הקטינה, הנני מורה כי למשך תקופה
של שנה מהיום יתקיימו 6 מפגשים בין המשיבים לבין הקטינה, בתדירות של אחת
לחודשיים. בתום שנה כאמור, למשך שנה נוספת, יתקיימו 4 מפגשים בין המשיבים
לבין הקטינה, בתדירות של אחת ל-3 חודשים. בתום תקופה זו ועד לבגרותה של
הקטינה, יתקיימו שני מפגשים בשנה, בתדירות של אחת ל-6 חודשים…”.
16
17
18
19
20
20
21
22
23
24
25
26
262
27
בחוות דעתה העדכנית של המומחית קמינר היא המליצה על 12 מפגשים בין הקטינה למערער, בתדירות של 28
אחת לחודש, ואילו היועמ”ש בסיכומיו הסכים לעד ארבעה מפגשים בשנה.
29
בפסק הדין השני, נשוא ערעור זה, הגדיל בית משפט קמא את תדירות המפגשים של הקטינה עם המערער, 30
והעמידם על שישה מפגשים בשנה באופן קבוע, עם מתן סמכות לעו”ס לחוק האימוץ לקבוע תדירות מפגשים
גבוהה יותר משישה מפגשים בשנה (סעיף 28 לפסק הדין).
31
32
1
2
3
בפסק הדין השני פירט בית משפט קמא את נימוקיו לקביעתו הנייל של שישה מפגשים בשנה, כדלקמן:
יש לקחת בחשבון:
שיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים (בחינת מסוגלותם ההורית לכבד את האימוץ על ידי המשפחה
המאמצת, להשלים עם גבולות קשר מוגבל עם הקטין ולהתמודד עם הקשיים שקשר כזה עלול לעורר); 4
שיקולים הנוגעים להורים המאמצים (בחינת התייחסותם לאפשרות שמירת הקשר בין הקטין לבין 5
6
משפחתו הביולוגית, וההשפעה שעשויה להיות לכך על הגשמת תכלית האימוץ);
שיקולים הנוגעים לקטין עצמו (בחינת התועלת שעשויה לצמוח לקטין המאומץ מקיום קשר עם הוריו 7
הביולוגיים).
ב. בחינת כל מקרה על פי נסיבותיו, כשהמוקד הוא הקטין, טובתו ורווחתו.
ג.
8
9
לקחת בחשבון שמטרתו של האימוץ הפתוח אינה העמקת הקשר בין הקטין להוריו הביולוגיים, על דרך 10
של קביעת זמני שהות עימם, אלא לפגוש אותו, לדעת מיהו, ומנגד לאפשר לו לנהל חיים שלמים ולפתח 11
שייכות למשפחה המאמצת.
בחינת כל השיקולים הנייל הובילה את בית משפט קמא לקבוע במקרה דנן תדירות מפגשים של שש
פעמים בשנה, וזאת “לצורך שימור הקשר כאמור. תדירות מפגשים כאמור לעיל תשמר את דמותו של
האב בחיי הקטינה ומנגד, תאפשר לה לנהל חיים עצמאיים אצל המשפחה המאמצת ולגבש את זהותה
כחלק ממשפחה זו. תדירות מפגשים גבוהה יותר עלולה גם להכביד על המשפחה המאמצת ובכך לפגוע
ביכולתה להשקיע את כל שמנה ומשאביה בגידול הקטינה. כמו כן האב אינו משלים עם הלך האימוץ
וגם מטעם זה אין מקום להורות על מפגשים בתדירות גבוהה יותר מאשר 6 מפגשים בשנה” (סעיף 28
לפסק הדין השני).
12
13
14
15
16
17
18
19
סבורני כי בית משפט קמא שקל בנדון שיקולים רלוונטיים.
ראן לענין זה:
בע”מ 2283/20, פסקה 4 ;
בע”מ 2795/18, פסקה 3 ;
בית משפט קמא נימק את החלטתו בנדון בבהירות (בניגוד לנטען על ידי המערער בערעורו – ראו סעיף 18(1)
לעיל), והנמקתך מקובלת עלי.
לכן, כך לטעמי, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא לענין תדירות המפגשים.
20
22
21
22
22
23
24
22
25
26
26
27
מעבר לכך אוסיף, כי בקביעת תדירות המפגשים בין המערער לקטינה והעמדתם על שישה במספר (הגדלה לעומת
פסק הדין הראשון) נתן בית משפט קמא דעתו לנסיבותיו של המקרה הנדון והקשר הרגשי שכבר נוצר עם חלוף 28
השנים ביניהם.
בהקשר זה נפנה שוב ל-בע”מ 8743/20, פסקה 5, שם בית המשפט העליון ציין, כי ניתן ללמוד מהעובדה שנקבע
אימוץ פתוח ונקבעו לאם שישה ביקורים בשנה, שבית משפט קמא, לצד קביעותיו בדבר העדר מסוגלות הורית
של האם, נתן משקל לא מבוטל לאהבתה ומסירותה לקטינים.
222
29
30
31
32
.60
.61
.62
יפים הדברים גם לענייננו.
במקרה דנן עסקינן בקשר קיים בין המערער לבין הקטינה המתפרש על פני כתשע שנים. אין מדובר בתינוק
שנמסר לאימוץ בחודשי חיותו הראשונים, אלא על קטינה כבת 10 שנים. ברם שיקול זה כשלעצמו אין בכוחו
להצדיק הגדלת מספר הביקורים ל-12 בשנה, כהמלצתה של המומחית קמינר בחוות דעתה העדכנית, שכן עלול
לפגוע בהצלחת האימוץ (ועמדה על כך השופטת קמא בשיקוליה, והזכרנו זאת לעיל).
בנסיבות דנן טוב עשתה השופטת קמא כשהעניקה סמכות לעוייס לחוק האימוץ לקבוע תדירות מפגשים גבוהה 6
יותר משישה מפגשים בשנה, ככל שמצבו של המערער ומצבה של הקטינה יאפשר זאת.
1
3
4
5
7
לאור כל האמור לעיל, ובמענה לשאלה ב’ שהוצגה לעיל, שוכנעתי לקבוע, וכך אמליץ לחבריי להורות, כי אין 8
מקום להורות על צמצום גדול יותר של תוצאות האימוץ, וממילא אין מקום להגדיל את מספר המפגשים שבין
המערער לקטינה, כפי שנקבע בפסק הדין נשוא הערעור. לכן דין הערעור גם בנקודה זאת להידחות.
9
10
11
12
13
34
14
15
16
.63
סיכום הדברים
לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחבריי להרכב להורות על דחיית הערעור על כל מרכיביו, ובנסיבות העניין ללא צו
להוצאות.
17
17
18
19
220
20
21
22
22
23
22
24
25
22
26
27
28
29
29
השופט חננאל שרעבי
השופטת אספרנצה אלון
השופט אריה נאמן
.64
כב’ השופטת אספרנצה אליך
אני מסכימה.
כב’ השופט אריה נאמן :
אני מסכים.
2
3
5
6
7
8
6
10
11
23
אין צו להוצאות.
לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה פה אחד כאמור בפסק דינו של כב’ השופט חננאל שרעבי, אבייד.
12
13
14
15
16
17
18
19
20
20
21
21
פסק דין זה מותר לפרסום בהשמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים.
ניתן היום, 12 ינואר 2025, יייב בטבת תשפייה
השופט חננאל שרעבי, אבייד
השופטת אספרנצה אלון
השופט אריה נאמן
.9
בהחלטה קמא מיום 7.11.2018, מונתה דייר חנה קמינר (להלן: “המומחית קמינרי) כמומחית מטעם בית 1
המשפט לצורך בחינה בשנית של מסוגלותם ההורית של הצדדים, והגשת חוות דעת עדכנית בעניין.
2
10. ביום 25.3.2019 הוגשה חוות דעתה של המומחית קמינר לתיק קמא (להלן: “חוות הדעת השנייה”). במסגרת 3
חוות דעת זאת צוין כי מתקבל הרושם כי מצב הצדדים יציב יותר בהשוואה לדיווחים מהעבר, אך עדיין לא ניכר
החוסן שיאפשר להם להתמודד עם גידול ילד המצוי בטראומה, ולסמוך על כך שלא יקרסו עקב מחלותיהם או
4
5
חזרה לשימוש בסם. מסוגלותם ההורית של הצדדים לגדל את הקטינה, מוגבלת, ואין מקום לנתק את הקטינה 6
ממשפחת האומנה ולהחזירה לצדדים.
קשיי הצדדים להתמודד בצורה יעילה עם הרגשות שלהם עצמם, יהיו לרועץ אם יצטרכו להתמודד עם רגשות
קשים וסוערים של ילדה קטנה. שני הצדדים עשויים לסגת בעקבות המצוקה הצפויה, לחוסר תפקוד מותאם,
גם אם לא למחלה או לסמים. הקטינה מצויה בתקופה שלהורים בעלי מסוגלות הורית תקינה קשה להתמודד,
על אחת כמה וכמה להורים בעלי מסוגלות הורית מוגבלת.
7
8
9
10
11
עוד צוין, כי מתוך הממצאים התקבל הרושם כי הקשיים הרגשיים המשמעותיים, יקשו על הצדדים להתאים 12
עצמם לצרכי הקטינה. שני הצדדים זקוקים לטיפול נפשי אינטנסיבי לאורך זמן להתמודד עם טראומות הילדות
שלהם, הקשיים הרגשיים והמצוקות בהווה. לנוכח זאת, נראה כי אין לצדדים המסוגלות הנדרשת לגדל את
הקטינה.
13
14
15
המומחית קמינר המליצה על מסירת הקטינה לאימוץ, תוך צמצום תוצאות האימוץ כך שהקטינה תפגוש בהוריה 16
.11
.12
הביולוגיים שש פעמים בשנה.
17
18
19
20
21
22
שתי המומחיות – חיות וקמינר – נחקרו על חוות דעתן בתיק קמא.
במסגרת חקירתה הנגדית מימים 30.1.2018 ו- 5.8.2020, שבה וחזרה המומחית חיות על עמדתה המקצועית
לעניין היעדר מסוגלותם ההורית של הצדדים, נוכח הקשיים האישיותיים שלהם והבעיות עמן הם מתמודדים.
עוד ציינה בחקירתה, כי הקטינה, בהיותה צאצאית של שני הורים המתמודדים עם תחלואה נפשית, בעלת
חולשה גנטית העשויה להוביל התפרצות מחלה נפשית אף בקרב הקטינה; חשיבות הסביבה המגדלת עולה פי
כמה מאשר במצב רגיל. ככל שתופרד הקטינה מהוריה האומנים ותועבר לרשות הצדדים, ייאלצו הצדדים
להתמודד עם תחושות נטישה, אובדן ואבל מצד הקטינה, ונושאים אלה חלשים ולא מעובדים אף בקרב הצדדים
עצמם. ההתמודדות הצפויה תעלה בצורה ברורה ומיוחדת בקרב שני הצדדים את הקשיים בנושאי נטישה 25
ואובדן. המומחית חיות לא הביעה עמדתה לעניין צמצום תוצאות האימוץ.
המומחית קמינר נחקרה על חוות דעתה (חוות הדעת השניה, כהגדרתה לעיל) בישיבת יום 5.8.2020, במסגרתה
חזרה על המלצתה לאימוץ הקטינה על ידי משפחת האומנה, תוך צמצום תוצאות האימוץ. לדבריה, לשני
הצדדים יש קשיים במבנה האישיות, שקשה לשנות גם אם יהיו במסגרת טיפולית 3 עד 5 שנים. המומחית קמינר
חיזקה את עמדתה של המומחית חיות, לעניין הצורך ביציבות עבור הקטינה, על מנת להפחית את הסיכוי
שתתפתח בקרבה מחלה נפשית.
13. ביום 31.10.2021, ניתן פסק הדין הראשון בתיק קמא, במסגרתו נפסק כי הוכחה עילת האימוץ הקבועה בסעיף
13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ”א-1981 (להלן: “חוק האימוץ’), ועל כן הוכרזה הקטינה כבת אימוץ כלפי
23
24
88
26
27
28
29
30
31
32
33
2
3
4
5
7
9
10
11
12
13
14
המומחית קמינר על חוות דעתה העדכנית, וכן תינתן להם זכות טיעון לאחר החקירה (עמייצ 38689-01-21).
חוות דעתה העדכנית של דייר חנה קמינר הוגשה לתיק קמא ביום 18.4.2024 (להלן: “חוות הדעת השלישית”
או “חוות הדעת העדכנית”). חוות הדעת השלישית עסקה כאמור רק במערער. להלן עיקריה:
המערער מתמיד בקיום הקשר עם הקטינה, אך בעיקר רואה את טובתו שלו. הוא מעריך את משפחת 15
האומנה של הקטינה ומבין כי טוב לה שם, ולא רוצה להרע לקטינה, אך חוזר וטוען לזכותו לגדלה.
א.
ה.
16
המערער רוצה להיפגש עם הקטינה באופן יותר אינטנסיבי, פעם בשבוע לפחות, והיה רוצה שיאפשרו לו 17
לקיים מפגשים מחוץ למרכז הקשר, כמו בפארק או בקניון.
הקטינה מכירה את המערער כאביה הביולוגי, נהנית להיפגש איתו ונהנית מהמתנות הרבות שמביא לה.
נראה כי היא ילדה עם חרדות גבוהות, רגישויות שיוצרות אי שקט וציפייה חרדה שיקרה משהו שישנה
את הקיום הבטוח שלה. באבחון נראה כי הוריה האומנים מותאמים לצרכיה ועוזרים לה להתמודד עם
פחדיה.
בתקופה זו (תקופת עריכת חוות הדעת, חייש) המערער נמצא ברמיסיה ממחלתו הפסיכיאטרית (מאניה
דיפרסיה), כשלאורך השנים היה מאושפז מספר פעמים. כיום מאוזן בעזרת תרופות. לאחר האשפוז
האחרון התגורר עם אחיו כשנה, ובתקופה זו התרחק ממשפחתו התומכת, כך לדבריו.
כישוריו של המערער להיות הורה והבנתו את המורכבות של נפש הילד, הינם מוגבלים ביותר, דבר
18
19
20
21
2222
22222
23
24
25
26
הקשור גם בחוויותיו מעולמו האישי. מסוגלותו ההורית של המערער מוגבלת ולא תוכל להוות תחליף 27
למסגרת המיטיבה בה גדלה הקטינה.
28
29
30
לנוכח כך ההמלצות הן, בין השאר, כי הקטינה תאומץ באימוץ פתוח על ידי משפחת האומנה שגידלה
אותה. יש להמשיך במפגשי הקטינה והמערער, לפחות אחת לחודש. רצוי לאפשר לעשות את המפגשים
בקרבת מגורי הקטינה, ואז ניתן אף להגביר את תדירותם לאחת לשבועיים. הגברת התדירות מותאם 31
למצבה של הקטינה ולרצונה.
32
33
.14
.15
פסק הדין נשוא הערעור
1
.16
ביום 19.11.2024 ניתן פסק הדין השני בתיק קמא, אשר שב והכריז על הקטינה כבת אימוץ כלפי אביה, המערער. 2
כן הורה בית משפט קמא על צמצום תוצאות האימוץ באופן שיתקיימו בין המערער לקטינה שישה מפגשים
3
בשנה.
4
.17
בפסק הדין צוינו הנקודות הבאות
S
ב.
האם לא הגישה ערעור על פסק הדין הראשון ואף לא היתה נוכחת בדיון המקדים שנערך בערעור מיום 6
23.11.2021. פסק הדין הראשון הפך לחלוט כלפיה, ופסק הדין התייחס לאב בלבד.
פסק הדין התבסס על ראיות ועדויות הגורמים הטיפוליים, וכן על שלוש חוות דעת בעניין המסוגלות
ההורית של האב – בדיקת מסוגלות הורית שנערכה לאב על ידי המומחית חיות במסגרת חוות הדעת
הראשונה; וכן שתי חוות דעת שנערכו על ידי המומחית קמינר. שתי המומחיות נחקרו על חוות דעתן,
ומשתי חוות הדעת עולה בבירור היעדר מסוגלותו ההורית של האב לגדל את הקטינה.
7
8
9
10
11
המומחית קמינר נחקרה על חוות הדעת השלישית, העדכנית, ביום 31.7.24, וחוות דעתה לא נסתרה 12
במהלך חקירתה נגדית. במסגרת חקירתה העידה, כי למערער אין מסוגלות הורית לגידול הקטינה, וכי
אף אם ינסה המערער לשקם את יכולותיו בעזרת שירותי הרווחה, מצבו האישיותי הבסיסי לא מאפשר
לו להיות הורה מיטיב עבור הקטינה.
החומר הראייתי שהונח בפני בית המשפט טרם מתן פסק הדין הראשון, והחומר הראייתי בהליך נשוא
פסק הדין, הובילו למסקנה זהה, לפיה לא עלה בידי המערער לסתור את עילת האימוץ הקבועה בסעיף
13(א)(7) לחוק האימוץ. מנגד, עלה בידי ב”כ היועמ”ש להוכיח כדבעי את עילת האימוץ הנייל. הקטינה
הוכרזה שוב כבת אימוץ כלפי אביה.
כל הצדדים הסכימו כי יש להורות על צמצום תוצאות האימוץ, באופן שיתקיים קשר בין הקטינה
למערער. המומחית קמינר המליצה בחוות דעתה העדכנית, על תדירות של 12 מפגשים בשנה, בעוד בייכ
היועמ”ש עתרה להורות שלא יתקיימו יותר מ-4 מפגשים בשנה, בית משפט קמא הורה על תדירות
מפגשים של 6 פעמים בשנה.
ככל שמצבם של המערער והקטינה יאפשר מפגשים בתדירות גבוהה יותר, ויהיה רצון לכך מטעם
המערער וכן הקטינה, ניתנה הסמכות לעו”ס לחוק אימוץ ילדים לקבוע תדירות מפגשים גבוהה יותר
מאשר 6 בשנה. בהתאמה, ככל שמצבם של המערער והקטינה, או רצונה של הקטינה, לא יאפשר
מפגשים בתדירות של 6 בשנה, מסורה לעוייס הסמכות לקבוע תדירות מפגשים נמוכה יותר, אך לא
פחות מ-4 בשנה.
231
13
14
15
16
17
18
19
20
21
2223
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
הערעור דנן
.18
להלן עיקרי טענות המערער בערעורו :
א.
שגה בית משפט קמא בקבעו כי הוכחה עילת האימוץ כלפי המערער, בהתאם לסעיף 13(א)(7) לחוק 32
האימוץ.
33
ג.
ח
6
שגה בית משפט קמא, כאשר הסתמך על חוות דעת המומחית קמינר, למרות הליקויים והכשלים הרבים 1
והמשמעותיים שנמצאו בה ובתהליך עריכתה. המומחית התעלמה מסדר הדברים במבחן הדו-שלבי 2
הקבוע בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ. תפקיד המומחית היה לבחון, בראש ובראשונה, את מסוגלותו
3
4
ההורית של המערער, בראי התנאים הקבועים בסעיף הנייל, כאשר נשאלה המומחית על מסוגלותו
ההורית של המערער, העבירה את כובד המשקל לקטינה וסברה שהמעבר ממשפחת האומנה יהיה משבר 5
בלתי ניתן לאיחוי מבחינתה.
כמו כן השוותה המומחית בין הורותו “המוגבלת” לכאורה של המערער לבין המסוגלות ההורית הטובה
מאד לכאורה של הורי האומנה; אין זה קנה המידה הנכון, שעה שיש להתייחס למסוגלות ההורית של
המערער לעומת “הורות מינימלית”. מסוגלותו ההורית של המערער לא נשללה, ואף לא נקבעה מתחת
לרף של הורות מינימלית.
בנוסף, המומחית העידה כי לא קיבלה, ולא ביקשה לקבל, מידע עדכני ורלוונטי ביחס למצב המערער
מאת גורמי הטיפול – עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים, מדריכי שיקום, דיווחי מרכז הקשר
וכו’. כן לא נבדקו על ידי המומחית מכלול התנאים בראי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, לרבות היעדר
6
7
8
9
10
10
11
12
13
הסיכוי שהתנהגותו או מצבו של המערער ישתנו בעתיד הנראה לעין, על אף עזרה כלכלית וטיפולית 14
סבירה, כמקובל ברשויות הסעד לשיקומו.
15
המערער הגיש לתיק קמא מסמכים עדכניים, אשר הצביעו על תהליך השיקום החיובי שעבר, ובו הוא 16
ממשיך. מצבו של המערער שונה בתכלית מזה שהיה בתחילת ההליך קמא, קצב התקדמותו בתהליך 17
הטיפולי והשיקומי משביע רצון. רמת המוטיבציה שלו גבוהה, ותפקודו בתחומי חייו השונים, טוב. בית 18
משפט קמא התעלם מכל זה, וכך למעשה, נמנעה מהמערער כל הזדמנות להוכיח את השיפור במסוגלותו
ההורית.
19
20
21
22
23
24
אבחנתה של המומחית בחוות דעתה, כי הקטינה נמצאת בסיכון גבוה, לוקה בחרדות, אי שקט וחרדה
מפני שינויים בחייה – נמצאה כשגוייה או לכל הפחות מופרזת ומנותקת. טעה בית משפט קמא עת
התעלם מראיות אחרות הסותרות לחלוטין עמדתה זו של המומחית, באשר למצב הקטינה. למשל, דיווח
הפסיכולוגית המטפלת של הקטינה מיום 22.10.2021, שם נרשם כי לקטינה ביטחון ויציבות בעולמה,
מסתגלת בצורה טובה לשינויים. בפרוטוקול ועדת תכנון טיפול מחודש פברואר 2024, לא עלה זכר 25
לבעיות מיוחדות, כל שכן היות הקטינה בסיכון.
26
תמוה כי בית משפט קמא, אשר נסמך על חוות דעת המומחית קמינר באופן מוחלט באשר להכרזת 27
הקטינה כבת אימוץ, סטה מהמלצות חוות הדעת דווקא בנושא תדירות מפגשי המערער עם הקטינה.
אף בעניין זה מסקנות בית משפט קמא אינן מבוססות ואינן מנומקות דיין, ונעדרות כל תימוכין
מקצועיים או משפטיים.
המומחית ובית משפט קמא לא נדרשו לכך שקיים טעם לפגם, משלא הוגברה תדירות מפגשי הקטינה
עם האם, באופן סימטרי לתדירות מפגשי הקטינה עם המערער. השוואת תדירות מפגשי הקטינה עם
שני הצדדים, משרתת את טובת הקטינה ומתכתבת עם רצונותיה.
חלק ניכר מפסק הדין מהווה ציטוט של חוות דעת המומחית או של עדותה, אך איננו מנומק ולא
מתייחס ליישום הוראות החוק ופסיקת בתי המשפט, בהתייחס למקרה דנן. התייחסות בית המשפט
28
29
30
31
32
33
34
35
לגופם של דברים (מעבר לציטוט מתוך חוות דעת המומחית קמינר) מונה כארבעה סעיפים בלבד, לוקה 1
בחסר ונעדרת אסמכתאות משפטיות התומכות במסקנות.
2
3
תשובות המשיבות לערעור
.19
להלן עיקרי טענות משיבה 1, היועצת המשפטית לממשלה – משרד הרווחה והביטחון החברתי
א.
ה.
לא נפל כל פגם בחוות דעתה המומחית קמינר, מהן (לרבות חוות הדעת העדכנית) עולה כי המערער לא
5
מסוגל לדאוג כראוי לקטינה בשל מצבו, ואין סיכוי כי מצבו ישתנה בעתיד הנראה לעין, על אף עזרת 7
שירותי הרווחה. טובת הקטינה היא בהכרזתה בת אימוץ אף כלפי אביה, המערער.
אין ולא היה מקום לצרף את האם (משיבה 2) כמשיבה בערעור זה, מאחר שקיים בעניינה פסק דין
חלוט. בייכ המערער מייצג אותו בלבד, ואין מקום להמשיך ולהעלות טענות שקשורות בעניין האם.
המערער בערעורו, זורה חול בעיני בית המשפט, ומציג תמונה חלקית בלבד מהראיות שהוצגו בבית
משפט קמא. כעולה מחוות דעת המומחית קמינר וכן מחקירתה בבית משפט קמא על חוות דעתה,
מסוגלותו ההורית של המערער נמוכה, מוגבלת ואינה מספקת לקטינה. בחקירתה, אמרה המומחית
מפורשות כי אין למערער את המסוגלות לגדל את הקטינה, אף ביחס לעצמו ולא רק ביחס להורי
האומנה.
9
8
9
10
11
22
12
13
14
15
16
17
בית משפט קמא אכן פעל במבחן הדו-שלבי, לצורך הכרזה על הקטינה כבת אימוץ, וצדק עת הכריז על
הקטינה, כבת אימוץ עפ”י העילה הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, לנוכח הראיות שהוצגו בפניו.
עת מונתה המומחית, ניתנו לה הוראות בית משפט קמא, אך לא ניתנה לה כל הוראה בדבר דרך עריכת 18
חוות הדעת או התייחסות להעברת מסמכים על ידי הצדדים. המומחית, לפי שיקול דעתה, בחרה אם 19
לבקש אם לאו, מסמכים נוספים לאלה שהועברו אליה על ידי הצדדים.
המומחית אף חזרה מספר פעמים בחקירתה הנגדית, שאינה זקוקה לממצאים נוספים על מצבו של
המערער ושיקומו, וכי אלו בכל מקרה לא יובילו לשינוי מסקנתה הסופית בנוגע למסוגלותו ההורית של
המערער, הנובעת ממבנה אישיותו הבעייתי.
למומחית לא היה ידע משלה לעניין הטיפולים שעובר המערער, וככל שהמערער, היה מביא בפניה את
המסמכים שברשותו, סביר כי היתה מעיינת בהם. המערער בחר לא לעשות כן, וכעת מלין כי המומחית
לא ביקשה לקבל מסמכים – שכלל לא היו בידיעתה.
המערער ציין כי עבר תהליך שיקום חיובי, אולם מדובר לכל היותר בטיפול בבעיות שליטה בכעסים של
המערער, ואין בין תהליך טיפולי זה לבין מסוגלותו ההורית כל קשר. ככל שחל שיפור במצב המערער,
הרי שזה שיפור עצמי ואישי הנוגע אליו בלבד – ואין כל קשר או השפעה על מסוגלותו ההורית.
בערעורו, העלה המערער טענות רבות בדבר דרך עריכת חוות הדעת העדכנית של המומחית קמינר ראי
קבלת מסמכים הנוגעים אליו; המערער לא ביקש בבית משפט קמא לפסול את חוות הדעת, אלא טען
בסיכומיו את הטענות שטוען כעת. ככל שסבר כי נפלו פגמים מהותיים בחוות הדעת, היה על המערער
20
21
22
23
23
24
222
25
26
27
28
29
30
31
32
ח.
לטעון בעניין כבר בסמוך לאחר הגשת חוות הדעת; או להגיש בקשה לפסילת חוות הדעת לאחר חקירת 1
המומחית. משלא עשה כן, מנוע לטעון בנדון כעת.
2
מעבר לכך, הלכה פסוקה היא, כי פסילת חוות דעת מומחה תיעשה רק במקרים נדירים, בהם עלול 3
להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין, או כשהמומחה פעל בחוסר תום לב, ואין זה המצב בענייננו.
4
המומחית, בהיעדר הנחיות אחרות, ערכה את חוות הדעת על פי שיקול דעתה המקצועי, ואין בדרך 5
עריכת חוות הדעת כל פגם, ובוודאי לא פגם היורד לשורשו של העניין, המעלה צורך לפסול את חוות 6
הדעת.
בכל הקשור לסוגיית צמצום תוצאות האימוץ, עמדת המשיבה היא כי יש מקום להפחתת ביקורי
המערער ל-4 בשנה; עם זאת, המשיבה בחרה לא לערער בנקודה זו על פסק הדין שקבע שישה ביקורים
בשנה.
משיבה 2 – האם – הגישה את עמדתה בערעור. להלן עיקריה :
7
80
9
10
11
13
14
משיבה 2 מצטרפת לטענות שהועלו בכתב הערעור, ועומדת על רצונה להצטרף להליך כמערערת. האם 12
מבקשת לראות בתגובתה דנן, בקשת אורכה להגשת ערעור מטעמה. מהאם נשללה הזכות לעבור בדיקת
מסוגלות הורית, בשים לב לנסיבות התיק קמא.
מצבו הבריאותי הקשה של בא כח האם, גרם לניתוק הקשר בינו לבין האם, עד תחילת שנת 2021. האם 15
לא זכתה לליווי ותמיכת הרווחה, ככל שמדובר בהדרכה הורית, שיקום ומימוש זכויותיה. איש לא בירר 16
את פשר היעדרות האם מהמשך ההליכים, והיא מעוניינת להמשיך בהליך כפי שהמערער עשה ועושה.
כיום, האם מתגוררת עם המערער והם חולקים חיים משותפים. היא נגמלה מסמים לאורך שנים,
ונמצאת במעקב. היא מבקשת לעבור בדיקת מסוגלות, ולנוכח ניסיון החיים שצברה, גילה וכישוריה,
היא תעבור את הבדיקה בהצלחה. בבדיקה הראשונה, לא נשללה מסוגלותה ההורית של האם, אלא
נקבע כי מסוגלותה טרם בשלה.
גם הערייס לחוק האימוץ, הגישה תסקיר עדכני מיום 15.12.24 (הוגש במסגרת נספחי תשובתה של משיבה 1
לערעור), שעיקריו כדלקמן:
17
18
19
20
21
2222
23
24
25
26
88
א.
המערער מוכר במחלקת הרווחה ב… מזה כשנה, לאחר שביצע כמה מעברי דירה, מה שמצביע לדעת
העוייס על היעדר יציבות בחיי המערער. במחלקת הרווחה ב…, נמצא המערער בקשר עם עוייס משפחה
וכן עם מתאמת סל שיקום.
28
ככל הידוע, המערער הצליח להפסיק להשתמש בסמים, אך אין מידע ודאי על כך. המערער מצליח לעבוד 27
בתקופות שמצבו הנפשי יציב. המערער מטופל אצל הפסיכיאטר שלו, פרופ’ ק’.
למרות השיקום היחסי, והשיפור של המערער במספר תחומים בחייו, מסוגלותו ההורית לא הצליחה 29
להשתפר ביחס לקטינה. חרף הצהרות המערער כי הוא משוקם ומסוגל לגדל את הקטינה, התנהלותו
בדיון ההוכחות בבית משפט קמא ביולי 2024 היתה סוערת, כעוסה והוא לא הפסיק להתפרץ, עד שבית
משפט קמא הוציאו במהלך הדיון.
30
31
32
.20
.21
גם במרכז הקשר יש תקופות שהמערער מגיע סוער, לא מווסת ומגיב באופן שלא תואם את נהלי המקום. 1
המערער גם לא מצליח להתאפק מול הקטינה.
2
3
4
5
6
ה.
להתרשמות העוייס, התהליך השיקומי שעובר המערער הוא בעיקר כלפי עצמו כאדם, אולם אין בכך
כדי להשליך על מסוגלותו ההורית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בבדיקתו אצל המומחית קמינר
ובהתנהלותו בביקורים. התנהגות זו מצטרפת להערכת המסוגלות ההורית, שהמערער לא יצליח
להתמודד עם גידול הקטינה.
לסיכום המסקנה היא שהאב לא מסוגל לגדל את הקטינה, כפי שנצפה גם בשלוש בדיקות מסוגלות 7
הורית שנעשו לו על ידי מומחי בית המשפט לאורך השנים.
אין גם מקום להגדיל את תדירות המפגשים, מעבר למה שנקבע בפסק הדין השני, ההולמת את הנסיבות 9
8
10
10
11
11
12
13
14
דנן.
דיון בערעור מיום 26.12.2024
.22
לדיון התייצבו כל הצדדים ובאי כוחם. בראשית הדיון בערעור, טענה ב”כ היועמ”ש, כי פסק הדין נגד האם הינו
חלוט. האם לא נכחה בדיון שהיה בערעור הקודם שהגיש המערער, ואין מקום, כך לטענת ב”כ היועמ”ש, כי האם
תהיה צד להליך זה.
.24
23. בהחלטה שנתן ההרכב, נקבע כי לנוכח תקנה 136(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע”ט-2018, על האם, משיבה 16
2, להיות משיבה בערעור זה, בהיותה צד להליך קמא.
17
15
18
19
20
ב”כ המערער חזר על נימוקי הודעת הערעור והתמקד בכשלים שנפלו לטענתו בחוות דעת המומחית, וכי בית
משפט קמא לא התמודד עם טענותיו. לטענתו, המומחית לא אוטוריטה בתחום הפסיכיאטריה, הגם שהיא
פסיכולוגית בהשכלתה, ומכירה מחלות נפש. המערער הוא אדם ספציפי שמתמודד עם מצב נפשי מסוים,
21
21
והפסיכיאטר המטפל בו ציין במכתב מטעמו את מצבו ואת הרמיסיה בה שרוי.
עוד לטענתו, מאז הערעור הראשון נעשה ניסיון שייחטא למטרה” ולא חיזקו ושיקמו מספיק את המערער. 22
המפגשים עם הקטינה מצומצמים, וגורמי הרווחה לא הובילו את המערער בדרך הנכונה.
25. ב”כ משיבה 2, האם, טען כי למרות שכתב בתגובתו לערעור, שהוא מבקש לראות את תגובתו כבקשה להארכת
מועד, הוא מבין כי הדרך הנכונה היא להגיש בקשה נפרדת להארכת מועד, מפורטת ומנומקת, שתידון בפני
המותב המתאים. הוא ציין כי האם תומכת בערעור המערער, ומבקשת להשוות את תדירות מפגשי המערער עם
הקטינה לאלו שלה, על מנת שתהיה אחידות בין הצדדים, וזה אף משרת את טובת הקטינה.
26. ב”כ היועמ”ש טענה, כי הבקשה בעניין השוואת תדירות הביקורים עלתה לראשונה רק בדיון בערעור דנן.
לדבריה, האם מקפידה על ימי הביקור שלה, כשהיא מרגישה טוב, אולם לאחר שהסתיים הדיון בעניינה וניתן
פסק דין, היא לא הגישה דבר ולא הגיעה לדיונים האחרים. האם אף לא חקרה את המומחית בתיק קמא ולא
.27
שלחה שאלות הבהרה.
המערער אף הוא נשא דברים בישיבת הערעור. לדבריו, הוא מכבד את משפחת האומנה המגדלת את הקטינה,
וחושב על טובת הקטינה כל העת. לטענתו, הרשויות לא בדקו את העניין ייכמו שצריך” עת הוציאו את הקטינה,
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
שהיתה פעוטה, מרשות הוריה; הוא רואה אותה רק פעם בשבועיים למשך שעה ולדבריו הקטינה מאד שמחה 1
במפגשיהם.
המערער טען עוד, כי “הצד השני משקר במצח נחושה במשך שמונה שנים”. לדבריו הוא לא מושלם אבל עשה
2
3
כברת דרך, כדי שיהיה חזק ויוכל לתת הכל לבתו, הקטינה. לטענתו הוא ומשיבה 2 נפרדו בשנת 2011 ולפני 4
חמישה חודשים הודיעו שחזרו לחיות יחד.
דיון והכרעה
.28
.29
5
6
7
8
לאחר עיון בכל החומר שעמד בפני, שוכנעתי לדחות את הערעור, וכך אמליץ לחבריי להורות.
אקדים ואציין, כי אין ספק בליבי באהבת המערער לבתו, כפי שאף שטח ליבו בפנינו בישיבת הערעור, וברצונו 9
לגדלה בעצמו.
יחד עם זאת שוכנעתי גם אנוכי, כבית משפט קמא, באי מסוגלותו ההורית של המערער לגדל את בתו, כמשמעות
עילת האימוץ הקבועה בסעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ, שלשונו כדלקמן :
“באין הסכמת הורה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת היועץ המשפטי לממשלה או נציגו,
להכריז על הילד כבר-אימוץ, אם נוכח כי נתקיים אחד מאלה:
10
11
2
12
13
21
14
(7) ההורה אינו מסוגל לדאוג לילדו כראוי בשל התנהגותו או מצבו, ואין סיכוי שהתנהגותו
או מצבו ישתנו בעתיד הנראה לעין על אף עזרה כלכלית וטיפולית סבירה כמקובל ברשויות
הסעד לשיקומו”.
נעמוד על הדברים להלן.
15
16
17
18
19
20
20
.30
ערעור זה מציב בפנינו שתי שאלות עיקריות כדלקמן:
האם בדין קבע בית משפט קמא את חוסר מסוגלותו ההורית של המערער, קביעה שהובילה להכרזת 21
הקטינה כבת אימוץ בהסתמך על סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ ?
האם היה מקום להורות על צמצום גדול יותר של תוצאות האימוץ, ולהגדיל את מספר המפגשים
השנתיים שבין המערער לקטינה?
22
23
22
24
25
31. טרם שנצלול לבירור שתי השאלות דלעיל, נציין, את שכבר הבין בייכ האם בישיבת הערעור.
האם לא הגישה ערעור על פסק דינו הראשון של בית משפט קמא, אלא רק האב. לכן פסק דין זה הוא חלוט 26
כלפיה.
88
ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הערעור הראשון התייחסו רק לאב, ורק לגביו עדכנה המומחית קמינר
את חוות דעתה.
ככל שברצון האם לנקוט בהליך ערעורי על פסק הדין הראשון, שרק הוא התייחס לגביה, עליה לעשות זאת בהליך
משפטי נפרד.
27
28
29
30
31
