בפני
כב’ השופטת תמר סנונית פורר
התובע:
האב
ע”י ב”כ עו”ד שדה
נגד
הנתבעת:
האם
ע”י ב”כ עו”ד בליטי
פסק דין
פסק דין זה עניינו הכרעה בתביעת האב (להלן: “האב” או “התובע”) לביטול רטרואקטיבי של חיובו במזונות בנו הקטין שנפסקו בפסק דין מיום 4.8.2017 בתמ”ש 18524-05-16 (להלן: “פסק הדין למזונות”) בשל שינוי מהותי שחל בזמני שהותו עם הקטין.
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
לצדדים בן משותף אחד, קטין יליד 2012 כיום בן כ-11 שנים.
הסכסוך בין הצדדים רב שנים והחל עוד בשנת 2013 מיד לאחר לידת הקטין והוא מאופיין בעוצמת קונפליקט גבוהה וחוסר אמון עמוק בין הצדדים.
ביום 4.8.2017 ניתן פסק הדין למזונות במסגרתו חויב האב לשלם לידי האם (להלן: “האם” או “הנתבעת”) סך של 1,700 ₪ עבור מזונות הקטין ו-1,200 ₪ עבור מדורו (בסה”כ 2,900 ₪) לחודש וכן מחצית הוצאות חינוכיות ורפואיות חריגות של הקטין.
במועד מתן פסק הדין למזונות היה הקטין בן פחות מ-5 שנים ולאב היו זמני שהות מצומצמים עימו בהתאם לפסק דין מחודש 11/16: סופ”ש פעם בשבועיים כולל לינה ביום ו’ וביום ג’ בין השעות 14:00-17:00 (פס”ד מיום 1.11.2016 באפ”ח 18783-08-16).
לאחר מתן פסק הדין למזונות המשיכו הצדדים לנהל הליכים שונים ורבים בעצימות גבוהה, ובכלל זה לגבי זמני שהות הקטין. בהתאם להחלטות שיפוטיות שונו מעת לעת זמני השהות כמפורט להלן והקטין אף הוצא ממשמורת הוריו לאחר שהוכרז כקטין נזקק ושהה מספר חודשים במרכז חירום. בעניינו של הקטין נוהלו הליכי נזקקות שהסתיימו בפסק דין ביום 30.4.2023 (תנ”ז 29550-12-21).
האם נקטה כנגד האב בהליכי הוצל”פ לגביית מזונות הקטין.
בחודש 2/2022 הגיש האב תביעה זו לביטול חיובו במזונות הקטין ולהותרת חיוב הצדדים לשאת בחלקים שווים בהוצאות חינוכיות ורפואיות חריגות של הקטין .
ביום 12.10.2022 ניתן סעד זמני של ביטול חיוב האב במזונות החל מחודש 8/2022. בין היתר צויינו בהחלטה הדברים הבאים:
“21. אשר על כן אני קובעת כי מאחר והקטין שוהה אצל האב החל מחודש 12/2021, והאם גבתה מזונות בהוצל”פ גם על תקופה מאוחרת מכך, ומאחר והאם מקבלת את קצבת הילדים של הקטין למרות מגוריו אצל האב, ומאחר והאב נושא בהוצאות באופן ישיר ומאחר והקטין מעל גיל 6, אין מקום בעת הזו לתשלום נוסף של האב למזונות ומדור שוטפים של הקטין לידי האם.
22. האם לא הוכיחה כי יש לה הוצאות נוספות משמעותיות על הקטין ולאור גילו של הקטין ובע”מ 919/15 – המחלק את הנטל בין ההורים – איני רואה מקום גם בסעד זמני כי האב ימשיך לשאת בתשלום המזונות והמדור שנקבע.
23. מועד השינוי – הכלל בפסיקה הוא כי מזונות נועדו לספק צרכים של קטין ועל כן אין מקום להורות על השבתם. עם זאת ומאחר והתנהלו הליכי גביה של המזונות על ידי האם וכאשר הקטין לא גר עם האם מחודש 12/2021 (וטרם לכך גם שהה מספר חודשים בקלט חירום בהתאם להחלטות על פי חוק הנוער) – אני סבורה כי איזון מסויים בין הצדדים בעת הזו וטרם נשמעו ההוכחות הוא קביעה כי החל מחודש 8/2022 האב לא ישלם לאם עבור מזונות ומדור הקטין כלל. בחודש זה ניתנה החלטה על הקפאת הליכי הגביה. החלטה זו תחול עד למתן פסק הדין או החלטה אחרת.
24. האב יוכל להציג החלטה זו להוצאה לפועל.
25. הכרעה בשינוי הרטרואקטיבי הכולל שביקש האב במסגרת התביעה – תתברר בהוכחות ותוכרע בפסק הדין, לרבות בחינה האם יש מקום באופן חריג להשבת המזונות.
26. האם תמשיך לקבל את קצבת המל”ל עבור הקטין ואין מקום בעת הזו לשינוי בכך. בכך הדבר יהווה השתתפות מסויימת בהוצאות הקטין.
27. בכל הנוגע למחציות – התשלום ימשיך להיות בעת הזו בהתאם לפסק הדין למזונות ולא מצאתי כי יש מקום לשנותו”.
בתיק התקיימו דיון קד”מ ודיון הוכחות, הצדדים הגישו הרצאת פרטים, הוגשו סיכומים בכתב ובהתאם ניתן פסק הדין.
טענות הצדדים
האב עותר לביטול רטרואקטיבי של חיובו במזונות הקטין שנקבעו בפסק הדין למזונות לאור שינוי נסיבות מהותי: הראשון, הרחבת זמני שהותו עם הקטין והשני, שינוי במצבו המשפחתי. כן עותר האב להותרת חיובם של הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חינוך ורפואה של הקטין.
לטענת האב לאור שינוי הנסיבות יש לבחון מחדש את חיוב המזונות בהתאם לכללי בע”מ 919/15 ובכלל זה בחינת זמני השהות, גיל הקטין, הוצאותיו וצרכיו והכנסות הצדדים.
לטענת האב כל צד נושא בהוצאות הקטין בעת שהותו עמו ולאור זמני השהות השווים של הצדדים עם הקטין ומצבה הכלכלי האיתן של האם אין טעם לחייבו במזונות הקטין גם בעת שהותו בבית האם. ובוודאי שאין לחייבו במזונות הקטין בתקופה שהקטין לא שהה כלל בבית האם.
בכתב התביעה עתר האב לסעד של ביטול המזונות בלבד תוך ציון מפורש שאינו עותר לחיוב האם במזונות על מנת שלא להחריף את המאבק המתקיים על גב הקטין (סעיפים א ו-ד בפרק הסעדים וסעיף 36 לכתב התביעה) וחזר על עמדתו גם בדיון קד”מ (ראו: פרוטוקול מיום 8.9.22 עמוד 1, שורות 18-19).
בסעיף 15 לתצע”ר ביקש האב לראשונה לחייב את האם במזונות הקטין. בסיכומיו האב הוסיף ועתר לקבוע כי הוא ההורה המרכז ולחייב את הצדדים בחלקים לא שווים בהוצאות חינוך ורפואה של הקטין (60% האם – 40% האב) בשל פערי הכנסותיהם, החל מחודש 7/2020.
לטענת האם, מדובר בתביעת נקם של האב שיש לדחותה ולהותיר את חיוב המזונות על כנו. לטענת האם, התביעה לביטול חיוב המזונות סותרת הסכמה מפורשת בין הצדדים, שכן ביום 12.7.2020 בדיון בערעור האם (ענ”א 47059-11-21), הגיעו הצדדים להסכם בדבר זמני שהות שלא כלל ויתור מצידה על תשלום מזונות ומדור.
לטענת האם, פסק הדין למזונות ניתן זמן קצר לאחר בע”מ 919/15 וכך גם ההסכם הזמני בין הצדדים ועל כן אין בהלכת הבע”מ כדי להוות עילה לשינוי ההסכם בין הצדדים.
לטענת האם, חוסר תום-לב מצד האב אשר בא לידי ביטוי בסירובו לשלם דמי מזונות ומחציות בהתאם לפסק הדין והאם נאלצת לגבותם באמצעות הליכי הוצל”פ, ובא לידי ביטוי גם בשל הסתרת מידע כלכלי שחובה על התובע לביטול מזונות לחשוף.
לטענת האם, יש שיפור במצבו הכלכלי של האב שנישא בשנית לאישה שהכנסתה החודשית גבוהה. לעומת הרעה במצבה הכלכלי ובהשתכרותה של האם.
לטענת האם חל שינוי מינורי בלבד בזמני השהות של האב ממועד מתן פסק הדין למזונות והדבר אינו מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי חיוב במזונות.
לעניין עתירת האב לשמש הורה מרכז טוענת האם כי יש לדחות את הבקשה ולקבוע שהאם היא ההורה המרכז כפי המצב בפועל וכפי שנקבע לטענתה בפסק הדין.
כמו כן מחד גיסא טוענת האם כי יש להותיר על כנו את פסק הדין למזונות ומאידך גיסא עותרת בסיכומיה לשינוי פסק הדין למזונות ולהורות שהצדדים יישאו בהוצאות החינוך והרפואה לא בחלקים שווים אלא בהתאם ליחס הכנסות הנטען על-ידה: 80% האב – 20% האם.
דיון והכרעה
במסגרת פסק הדין יש לבחון ראשית את טענת האב כי זמני השהות עם הקטין השתנו במידה העולה כדי שינוי נסיבות מהותי. בשלב הבא, ככל ויימצא כי חל שינוי נסיבות מהותי יש לקבוע את דמי המזונות בהתאם לזמני השהות, הכנסות הצדדים וצרכי הקטין.
שינויים בזמני שהות ממועד מתן פסק הדין למזונות
ביום 4.8.2017 ניתן פסק הדין למזונות.
במועד מתן פסק הדין למזונות שהה הקטין עם האב בזמני שהות מצומצמים: שעות ספורות פעם בשבוע ובסופ”ש פעם בשבועיים לן בביתו לילה אחד (פס”ד מיום 1.11.2016 באפ”ח 18783-08-16).
ביום 12.7.2020 הורחבו זמני השהות של האב עם הקטין ונקבעו כדלהלן: יום ג’ כולל לינה, יום ד’ – לסירוגין ללא לינה/כולל לינה ובכל סופ”ש שני מיום ו’ עד יום א’ למסגרת החינוכית (פסק דין בתמ”ש 22692-06-16).
ביום 16.12.2020 במסגרת ערעור שהגיש האב נקבע כי זמני שהותו עם הקטין יורחבו בהדרגה ובתוך חודשיים (החל מאמצע חודש 2/2021) יתקיימו זמני שהות שווים לשני ההורים (פסק דין בעמ”ש 42469-09-20).
מעת שניתן פסק הדין בערעור חלה נסיגה משמעותית בקשר שבין האב לבין הקטין. נסיגה זו הובילה בסופו של יום ולאחר מיצוי כל האפשרויות לפתיחת הליכים לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש”ך-1960.
ביום 26.7.2021 הוצא הקטין ממשמורת הוריו והועבר למרכז חירום (החלטה מיום 13.7.2021 בתלה”מ 50174-01-21).
ביום 7.12.2021 בסופו של דיון בערכאת הערעור במסגרת ערעור חוק נוער (ענ”א 47059-11-21) הסכימו הצדדים על מעבר הקטין להתגורר בבית האב תוך קביעת זמני שהות מצומצמים ומפוקחים לאם וניתן להסכמתם תוקף של פסק דין כדלהלן:
“ב”כ הצדדים:
לאחר ששמענו את דברי בית המשפט ולאור המלצתו, מוסכם עלינו ההסדר כדלקמן:
1. מבלי שהדבר מהווה אינדיקציה כלשהי וכל צד שומר על מלוא טע נותיו ועל מנת לבקשותיו ותחינותיו של הקטין לצאת ממרכז החירום, הקטין יצא היום ממרכז החירום, לאחר שיקבל הכנה מתאימה ע”י גורמי הטיפול, ויעבור להתגורר בביתו של האב.
2. האם תקיים הסדרי שהות עם הקטין כמה פעמים בשבוע במרכז החירום, בפיקוח מרכז החירום במועדים שיתואמו.
3. העו”ס הגב’ נטלי בוסין תוסמך לצמצמם או להרחיב את הסדרי השהות של האם עם הקטין בהתאם לטובת הקטין.
4. וועדת התכנון, טיפול והערכה תתכנס כמתוכנן והיא תקבל את החלטתה לאחר שתישמע את הצדדים כמתוכנן וכל צד רשאי כמובן לפנות בכל הליך לבית משפט קמא בכל הקשור להמלצות וועדת התכנון.
5. מובהר בזאת שאין בהסכמת האם בכדי להוות הודאה כלשהי בטענות בדבר ניכוי הורי וכל צד כאמור שומר על מלוא טענותיו.
6. היום האב ייקח את הקטין למצעד הלפידים ב***.
7. הקטין ימשיך ללמוד בבית הספר שבו הוא למד בשנה שעברה, בית ספר *** ב***.
8. אנו מבקשים מבית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכמה זו.
פסק דין
1. יש לשבח את האם על שהסכימה למתווה שעולה בקנה אחד עם רצונו של הקטין ותקוותי כי שני הצדדים יעלו חזרה על דרך המלך וישתפו פעולה לטובתו של הקטין.
2. אני נותן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים המפורטת לעיל.
3. כל צד רשאי לפנות לבית משפט קמא בבקשה מתאימה בכל הקשור להסכמה הנ”ל שקיבלה תוקף של פסק דין.
4. אין צו להוצאות.
5. המזכירות תסגור את התיק”.
(ראו: ענ”א 47059-11-21 פרוטוקול מיום 7.12.21, עמוד 8 שורות 17-32 ועמוד 9, שורות 1-24)
לאחר מעבר הקטין לאב, המשיכו והתקיימו הליכי נזקקות בעניינו של הקטין. זמני השהות עם האם השתנו עם הזמן וכללו זמנים מצומצמים בפיקוח – בתחילה במרכז קשר ולאחר מכן בבית האם בפיקוח פרטי מקצועי שאושר. בהמשך הורחבו זמני השהות באופן מדורג.
ביום 16.4.2023 ניתן פסק דין (תנ”ז 29550-12-21) כי זמני השהות החל מיום 30.4.23 יהיו בהתאם לפסיקת בימ”ש המחוזי בעמ”ש 42469-09-20 מיום 16.12.2020, קרי חלוקת זמני שהות שווה.
לטענת האב, זמני השהות השתנו במידה ניכרת ומהותית הקטין שוהה עימו מחצית מהזמן והשינוי בזמני השהות מצדיק בחינה מחדש של חיובו במזונות הקטין. לטענת האם, השינוי בזמני השהות של האב עם הקטין הוא מינורי ואינו עולה כדי שינוי מהותי המצדיק בחינת חיובו של האב במזונות.
לאחר בחינה עולה כי האב הוכיח לאור ההחלטות שניתנו כי חל שינוי נסיבות מהותי בזמני השהות. זמני השהות שהיו בעת ניתן פסק הדין למזונות היו מצומצמים. כפי שפורט לעיל חל שינוי מהותי שכלל קביעה בבימ”ש המחוזי עוד בחודש 12/2020 כי זמני השהות יהיו שווים. בהמשך נפתחו הליכי חוק נוער במסגרתם הוצא הקטין מהבית ושהה במרכז חירום. לאחר מכן בעטיה של הסכמה בבימ”ש המחוזי שקיבלה תוקף של פסק דין יצא הקטין ממרכז החירום לאב בחודש 12/2021. מאותה העת היה הקטין רובו ככולו של הזמן עם האב ולאם היו זמנים בפיקוח. ברבות הזמן השתנו זמני השהות והורחבו עד אשר ביום 30.4.2023 נקבע כי זמני השהות יהיו שווים.
על כן הוכח שינוי נסיבות מהותי בזמני השהות של הקטין עם האב.
חישוב גובה דמי המזונות
משקבעתי שאירע שינוי מהותי בזמני שהותו של הקטין עם האב יש מקום לשוב ולבחון את גובה דמי המזונות. בהתאם להלכת בע”מ 919/15 בחישוב גובה דמי המזונות ייבחנו הרכיבים שלהלן: יחס הכנסות הצדדים, זמני שהות הקטין עם כל הורה וצרכי הקטין.
הכנסות הצדדים ומצבם הכלכלי
הכנסות האב
לטענת האב, הכנסתו מעבודתו כ*** ב*** הינה ע”ס 14,000 ₪ נטו לחודש ובשל מענק מחקר עלתה הכנסתו לתקופה מוגבלת כך שבתקופה 10/2020 – 9/2022 עמדה ע”ס 18,000 ₪ נטו לחודש ובתקופה 10/2022 – 9/2023 עמדה ותעמוד ע”ס 16,450 ₪ נטו לחודש.
לטענת האב הוא מתגורר עם זוגתו ושני ילדיהם המשותפים יש להם חשבון בנק משותף והם מתנהלים בהפרדה רכושית. לטענת האב הוא וזוגתו חולקים את הוצאות משק הבית המשותף וכל אחד מהם מעביר לחשבון המשותף כ-12,000 ₪ בחודש מהם משולמים כל צורכי משק הבית המשותף.
לכתב התביעה לא צירף האב מסמכים המעידים על מצבו הכלכלי והרצאת הפרטים שהגיש הייתה חסרה ולא כללה פרטים בנוגע להכנסת זוגתו החולקת עמו משק בית משותף. להרצאת הפרטים ולתצע”ר צירף האב תלושי משכורת שלו בלבד, תדפיס חשבון בנק על שמו ותדפיס חשבון בנק משותף לו ולזוגתו.
בחקירתו נמנע האב מלהבהיר את מצבו הכלכלי לאשורו. כך לדוגמא בחקירתו טען האב כי מאז פסק הדין טרם פרע במלואו חוב של 1 מיליון ₪. אולם האב לא ציין חוב זה בכתבי טענותיו וטען שאין בידו ראיות לקיומו של החוב.
“עו”ד בליטי : אני חוזר רגע על החוב של המיליון שקל, ממאי 17′ ועד היום, אתה יכול להסביר לי איך סילקת את החוב של מיליון שקל?
העד, התובע: עוד לא סילקתי אותו.
עו”ד בליטי : לא סילקת אותו?
העד, התובע: לא.
עו”ד בליטי : אתה יכול להראות לי איפה בכתב התביעה או בתצהיר שלך זה כתוב?
העד, התובע: לא.
עו”ד בליטי : למה לא כתבת בעצם אם יש לך חוב? אז אמרת ‘יש לי חוב מיליון’, למה היום לא הצגת את החוב? אתה יכול להציג לי ראיה שהחוב קיים?
העד, התובע: לא.”
(ראו פרוטוקול מיום 27.4.23 עמ’ 8 שורות 27-35 ועמ’ 9 שורה 1)
בחקירתו של האב הוא העיד כי חל שיפור במצבו הכלכלי מאז מועד מתן פסק הדין למזונות: “הצגתי תלושי שכר, יש לי משרה שלא הייתה לי אז. היה לי מזל גדול וזכיתי לקבל משרה ב*** ***. אז יש לי משכורת, מה שלא היה לי אז. יש לי רכב, לא היה לי אז רכב. זה השינוי שאתה מדבר עליו?” (ראו פרוטוקול מיום 27.4.23 עמ’ 8 שורות 18-20).
מתדפיס תנועות בחשבונות הבנק שצירף האב עולה כי הן חשבונו הפרטי והן החשבון המשותף מצויים שניהם באופן עקבי ביתרת זכות, ומשני החשבונות מועברים ומשולמים מדי חודש סך של אלפי שקלים עבור תשלומים שונים. מתדפיסי התנועות בשני החשבונות ניכר כי האב אינו מצוי במצוקה כלכלית.
האב נמנע מגילוי מידע כלכלי הנוגע לזוגתו עימה הוא חולק משק בית משותף, לא פירט לגבי הכנסת זוגתו, נמנע מהבאת מסמכים המעידים על הכנסתה ועל מצבה הכלכלי והתחמק מלהשיב בענייניות כשנשאל בנוגע למצבה הכלכלי:
“עו”ד בליטי: *** מה זה בדיוק?
העד, התובע: זה חלק מההכנסה של *** לחשבון המשותף. היא מכניסה עשרת אלפים וזה חלק מזה.
עו”ד בליטי: למה הם צד שלישי משלם את זה? אתה יכול להסביר לי.
העד, התובע: עניינים של ***, לא שלי.
עו”ד בליטי: אתה לא יודע למה?
העד, התובע: זה עניין של ***, לא שלי.
עו”ד בליטי: אולי זו דירה שלכם שאתם משכירים למקום שמתעסק בבניית ציפורניים?
העד, התובע: אין לי שום דירה בבעלותי.
עו”ד בליטי: אולי בבעלות של ***?
העד, התובע: עניינים של ***, לא שלי.
עו”ד בליטי: אתה לא יודע
העד, התובע: זה עניינים של *** לא שלי. יש לנו הפרדה רכושית.”
(ראו: פרוטוקול מיום 27.4.23 עמ’ 19 שורות 5-20).
לטענת האם, האב משתכר פי 3 ממנה וזוגתו משתכרת מעל ל-50,000 ₪ בחודש. לטענת האם בסיכומיה האב מסתיר את מצבו הכלכלי האמיתי ובכלל זה מסתיר נכסים כדוגמת כלי רכב, דירה שבבעלותו, תוכניות חיסכון ועוד הכנסות ומטעם זה לא צירף מסמכים המעידים על הכנסת אשתו ומצבם הכלכלי. האם לא ציינה על מה נסמכות טענותיה ולא תמכה אותן בראיות.
לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעתם התרשמתי כי מצבו הכלכלי של האב איתן, ומשופר במידה ניכרת מהנטען בכתבי טענותיו ובוודאי שהשתפר ממועד מתן פסק הדין למזונות. לאב משרה קבועה כ*** ב***, הכנסתו עלתה, הוא רכש רכב, הוא פרע את חובותיו וחולק עם זוגתו את הוצאות משק הבית ושני חשבונות הבנק שבבעלותו מצויים ביתרת זכות.
האב צירף להרצאת הפרטים תלושי שכר מהם עולה כי הכנסתו לתקופה 2/21-1/22 הינה ע”ס 17,915 ₪ נטו לחודש. לתצע”ר צירף האב תלושי שכר מהם עולה כי הכנסתו לתקופה 8-12/22 הינה ע”ס 16,793 ₪ נטו לחודש. מדובר בממוצע השתכרות מוכח גבוה ממה שנקבע בפסק הדין למזונות (שהוערך אז בסך של 15,000 ₪ נטו).
לטענת האב, חלק משכרו בסך של כ-2,400-4,000 ₪ (משתנה ע”פ תקופות) הינו מענק מחקר שעתיד להסתיים בחודש 9/23. המענק הינו חלק אינטגרלי מהמשכורת של האב ואין מקום להתעלם ממנו. מאחר וממילא נבדק ממוצע הרי שהדברים מקבלים את המשקל המתאים בממוצע שמחושב.
אשר על כן מהמסמכים שצורפו עולה כי הכנסתו של האב מעבודתו הינה לכל הפחות סך של 17,354 ₪ נטו לחודש. כאשר יש לקחת בחשבון את אי הגילוי המלא של האב לגבי מצבו הכלכלי ולתת לכך משקל מתאים.
האב צירף הסכם שכירות עבור התקופה שבין 7/22 – 6/24 לפיו הוא וזוגתו שגם היא צד להסכם ביחד עימו משלמים שכר-דירה ע”ס 5,850 ₪ לחודש.
לטענת האב הוא נושא בהוצאות שלושה קטינים ויש להביא זאת בחשבון בחישוב הכנסתו הפנויה אולם לא נקב בשיעור הוצאותיו החודשיות או הכנסתו הפנויה הנטענת ועל כן איני נדרשת לטענה זו.
הכנסת האם
האם *** עובדת בהיקף חצי משרה כ***. האם עובדת בין יום אחד לשלושה ימים בשבוע בלבד, זאת לטענתה בשל עיסוקה בהליכים המשפטיים והיעדר גמישות מצד האב בזמני השהות (ראו פרוטוקול מיום 27.4.23 עמ’ 25 שורות 26-35 ועמ’ 26 שורות 1-8 ושורות 24-33).
לטענת האם בכתבי טענותיה ובחקירתה, הכנסתה החודשית היא בסך של כ-7,098 ₪ נטו לחודש, אין לה מקורות הכנסה נוספים וזהו מלוא פוטנציאל הכנסתה כל עוד יימשכו ההליכים המשפטיים.
האם העידה בחקירתה כי בינה לבין בעלה מתקיים שיתוף רכושי חלקי וכי הכנסתו של בעלה היא ע”ס 9,000 ₪ נטו לחודש מקצבת פנסיה מ***. לטענת האם בעלה תומך בשלושת ילדיו ומסייע להם ברכישת דירה, כלי רכב ומימון טיסות.
לכתב ההגנה לא צירפה האם מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי והרצאת הפרטים שהגישה הייתה חסרה ולא כללה פרטים בנוגע להכנסת בן זוגה החולק עמה משק בית משותף. להרצאת הפרטים ולתצע”ר צירפה האם תלושי משכורת שלה בלבד המעידים על מצבה הכלכלי וכן טופס שמהותו אינה ברורה ואשר לטענת האם הינו החזר מס שמקבל בן זוגה מהרשויות ב***.
בבעלות האם ובן זוגה במשותף בית קרקע ביישוב ***. לטענת האם החזר המשכנתא החודשי שהיא משלמת עומד ע”ס של כ-7,000 ₪ לחודש (ראו פרוטוקול מיום 27.4.23 עמ’ 23 שורה 28). האם לא הסבירה כיצד בהכנסה הנטענת שלה ושל בן זוגה תשלום המשכנתא הוא כה גבוה.
האם העידה כי היא רוכשת עבור הקטין בגדים ממותגים בשווי של מעל ל-500 ₪ מדי חודש, כי רכשה עבורו ציוד נגינה בשווי עשרות אלפי שקלים, טרקטורון, מכשיר אייפון, מחשב אישי ועוד מוצרי מותרות (ראו פרוטוקול מיום 27.4.23 עמ’ 21 שורות 14-34, עמ’ 22, עמ’ 23 שורות 1-14). האם צירפה אסמכתאות המעידות על חלק מההוצאות הנטענות.
האם טענה לתמונה של אישה השרויה במצוקה כלכלית אשר אינה מתיישבת עם ההוצאות הנטענות על ידה ובכלל זה פירוט הוצאותיה עבור הקטין שהינן מעבר להוצאות עבור קטין ממוצע, וכן החזר משכנתא חודשי ע”ס 7,000 ₪ לחודש אשר הוא לבדו עולה כדי הכנסתה הנטענת.
הדבר נכון גם לגבי הכנסתו הנטענת של בן זוגה של האם אשר לטענת האם בתצע”ר ובחקירתה עומדת ע”ס של כ-108,000 ₪ לשנה, כ-9,000 ₪ לחודש (האם לא ציינה אם ברוטו או נטו) והוא תומך בשלושת ילדיו ברכישת רכב, סיוע בשכ”ד וטיסות לישראל.
בחקירתה העידה האם במפורש כי נמנעה מלצרף מסמכים בנוגע למצבה הכלכלי:
“עו”ד שדה: גם לזה לקחתם הלוואות?
העדה, הנתבעת: כן.
עו”ד שדה: צירפת את זה לבית המשפט את כל הפירוטים האלה של הלוואות, על מה הולכת כל הלוואה?
העדה, הנתבעת: לא.
עו”ד שה: למה לא?
העדה, הנתבעת: מבחינתי אם התובע בתיק הזה משחק עם קלפים סגורים, אז יש קושי לדרוש שהנתבעת תשחק עם קלפים פתוחים.
עו”ד שדה: דפי חשבון צירפת לבית המשפט כאן? לראות את חשבון הבנק, כמה נכנס, כמה יוצא, מי נגד מי?
העדה, הנתבעת: לא.
עו”ד שדה: למה לא צירפת?
העדה, הנתבעת: שוב עונה.
עו”ד שדה: ראית את החלטת בית המשפט שבית משפט אומר לצרף דברים מסוימים?
העדה, הנתבעת: ראיתי כמה החלטות.”
(ראו פרוטוקול מיום 27.4.23 עמ’ 29 שורות 27-34 ועמ’ 30 שורות 1-7)
לטענת האב, האם מסתירה את הכנסתה את היקף רכושה וכן את הכנסת ורכוש בן-זוגה שלהם משק בית משותף שהיקפם עולה במידה ניכרת מהנטען על ידי האם ועל כן לא חשפה מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי. לטענת האב, לאם רכוש רב ובכלל זה וילה משופצת בבעלותה בשווי מיליוני שקלים, 2 כלי רכב, 2 חשבונות בנק בבעלותה או בבעלות עם אחרים וכן כספים ורכוש שירשה מאביה המוחזקים עבורה בנאמנות.
לטענת האב סך ההוצאות החודשיות הנטענות ע”י האם כ-13,000 ₪ לכל הפחות אינו מתיישב עם שיעור הכנסתה החודשית הנטענת על-ידה ע”ס כ-8,000 ₪ בלבד. לטענת האב רמת החיים של האם מעידה כי הכנסתה עולה בהרבה על זו הנטענת על ידה. כך לדוגמא האם טסה לחו”ל לחופשות ממושכות עם הקטין ובלעדיו ומתאכסנת עמו במלונות יוקרה, רוכשת עבורו בגדי מעצבים, האם רכשה לקטין כלי נגינה וציוד מתאים, טלפון נייד נוסף וטרקטורון כל אחד מאלו בשווי אלפי שקלים. לטענת האב גם העדפת האם לקיום פיקוח פרטי על מפגשיה עם הקטין ולא פיקוח ללא עלות ע”י רשויות הרווחה מעידה על איתנותה הכלכלית של האם והיעדר מגבלה כלכלית.
לטענת האב האם עובדת מבחירה בהיקף חצי משרה בלבד ומרוויחה לטענתה סך של 8,000 ₪ נטו לחודש ועל כן פוטנציאל השתכרותה הינו כ-16,000 ₪ נטו לחודש בתוך האקדמיה ומחוץ לאקדמיה כ-25,000 ₪ נטו לחודש.
האם נמנעה מלצרף מסמכים בסיסיים הנדרשים בתביעת מזונות ולא גילתה פרטים לגבי כלל מקורות הכנסתה.
האם צירפה לתצע”ר תלושי שכר מהם עולה כי הכנסתה החודשית לתקופה 1/22-1/23 עומדת ע”ס 7,452 ₪ נטו לחודש עבור 50% משרה.
לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעת הצדדים ולאור מכלול הראיות בתיק שוכנעתי כי רמת חייה של האם כפי שנטענה על-ידה בהליך זה ובכלל זה סך הוצאותיה החודשיות אינה מתיישבת עם הכנסתה הנטענת.
אשר על כן אני מעמידה את פוטנציאל השתכרותה של האם מעבודתה ע”ס של 16,000 ש”ח נטו לחודש. כאשר יש לקחת בחשבון את אי הגילוי המלא של האם לגבי מצבה הכלכלי ולתת לכך משקל מתאים.
מדובר בממוצע השתכרות מוכח של האם הגבוה ממה שנקבע בפסק הדין למזונות (שהוערך אז בסך של 15,000 ₪ נטו).
לאם החזר משכנתא חודשי ע”ס 7,000 ₪ עבור דירה שבבעלות משותפת לה ולבן-זוגה ואני מעמידה את חלקה של האם בהוצאה זו בגובה מחצית ההחזר החודשי ע”ס 3,500 ₪.
האם יש מקום לבדיקת יחס ההכנסות הצדדים?
בין ההורים יש פער של כ-1,400 שח נטו בחודש (לטובת השתכרותו של האב). אין מדובר בפער משמעותי. מדובר אצל שניהם בעלייה בשכרם יחסית לפסק הדין למזונות.
יש להביא בחשבון כי שני הצדדים לא הוכיחו את הכנסות בני זוגם החיים עימם, ושניהם לא גילו באופן מלא ומהימן את מצבם הכלכלי לאשורו. שני הצדדים נמנעו מהבאת ראיות פשוטות, ישירות וברורות שבשליטת כל אחד מהם.
ההתרשמות מהראיות שכן צורפו ומחקירות הצדדים, שמצבם הכלכלי של שני הצדדים איתן והשתפר בשנים שחלפו ממועד פסק הדין למזונות.
אשר על כן שוכנעתי כי על אף קיומו של פער הכנסות בין הצדדים מעבודתם, מדובר בפער של 1,400 ₪ בנטו בלבד תוך ששני הצדדים נמנעים מלצרף את מלוא הנתונים ותוך שההתרשמות היא כי מצבם הכלכלי של שניהם הוא מצב איתן ושפיר ומעל לממוצע. בנסיבות הללו אין מקום להתחשב בפער זה בחישוב גובה המזונות ויש לראות את הכנסות הצדדים מכלל המקורות כזהות.
צורכי הקטין
בתצע”ר פירט האב את הוצאות הקטין כדלהלן:
לטענת האב מאז ניתן פסק הדין למזונות הוא נושא לבדו בהוצאות חינוכיות ורפואיות של הקטין והאם מסרבת להשתתף בהן. האב צירף לתצע”ר קבלות על הוצאות שונות עבור הקטין ובין היתר עבור חוג ***, ***, ***, קייטנת ***, סדנת ***, קייטנת *** וקייטנת חנוכה משולבת ל*** ו***.
לטענת האם, האב לא רוכש דבר עבור הקטין ולא צירף ראיות על הוצאות אלו. לטענתה האב אינו משתתף במחציות כפי שנקבעו בפסק הדין למזונות ועל כן היא נדרשת גם לנהל הליכי הוצאה לפועל (מזונות) נגדו.
בסיכומים לא חזר האב על גרסתו לעניין הוצאות הקטין אלא עתר לקבוע את צורכי הקטין בהתאם לשיעור אומדן צורכי קטין בשני בתים כפי שנקבע בפסיקה ע”ס 2,250 ₪ לחודש.
האם עתרה להותיר על כנו את סכום המזונות כפי שנפסק בפסק הדין למזונות: 1,700 ₪ עבור מזונות הקטין ו-1,200 ₪ עבור מדורו. בסיכומיה הוסיפה האם ועתרה לשינוי יחס נשיאת הצדדים בהוצאות חינוכיות ורפואיות של הקטין ל-80% האב ו-20% האם.
האם פירטה בתצע”ר הוצאות שאינן תלויות שהות של הקטין וכן את כלל הוצאות משק הבית מדור ואחזקת מדור כדלהלן:
האם בחקירתה אישרה שלא הגישה קבלות עבור הוצאות מזון של הקטין וטענה כי הוצאות האוכל של הקטין הינן מעבר לממוצע עבור ילד, ועל כן האב אינו צריך לשאת בהם, והסכימה להגביל את חבותו להוצאות מזון מקובלות של קטין ממוצע:
“בתביעת מזונות שאני הגשתי צרפתי אליה, אני לא זוכרת מתי זה היה, 2015 או 16′, צירפתי אליה עשרות קבלות מסופרמרקטים וכל מיני דברים כאלה, כי אני חשבתי שצריך לשמור את זה. ההבנה שלי היא שכיום יש איזשהם הערכות קבועות כמה עולה הכלכלה, כמה עולה כלכלה האוכל של ילד. יש הערכות קבועות כמה עולה להחזיק ילד מבחינת, כמה עולה להאכיל אותו וכולי. אני חושבת שההזמנות שאנחנו עושים וכולי הם מעבר לזה. אני לא אגיש את זה כאן, כי אני לא חושבת שזה משהו ש*** בהכרח צריך לשלם לפי ה-TAKE OUT שאנחנו עושים בשביל ***, כי זה פינוק שאנחנו נותנים לו והוא, זה לא נראה לי זה, אני מבחינתי מוכנה להסכים שההוצאות של *** על אוכל בבתים הוא לפי ההערכות המקובלות.”
(ראו: פרוטוקול מיום 27.4.23 עמ’ 42, שורות 19-28)
גם בעניין חופשות נקטה האם בעמדה דומה והשיבה בחקירתה כי היא אינה סבורה שעל האב לשאת בהוצאות שהינן בגדר מותרות “פינוקים” לקטין:
“עו”ד שדה: שוב אני שואל, למה לא צירפת? זה הוצאות שיש, למה לא צירפת אותם.
העדה, הנתבעת: כי אני לא חושבת שהפינוקים שאנחנו נותנים ל*** שאנחנו לוקחים אותו למלון ***, זה משהו שהוא צריך לשאת בו.”
(ראו: פרוטוקול מיום 27.4.23 עמ’ 46, שורות 12-14)
רמת החיים של הקטין – מטענות הצדדים ניכר כי הקטין חי ברמת חיים גבוהה וצרכיו בשני הבתים מסופקים ביד רחבה וללא צמצום. מדובר בילד בעל כישורים יוצאים מגדר הרגיל שזוכה להשקעה וטיפוח משמעותיים על ידי שני הוריו בחוגים, בתחביביו ובפעילויות השונות. מטענות, חקירות וראיות שני הצדדים עולה כי מדובר בילד שזוכה בכל טוב ובשפע משני הוריו.
הוצאות תלויות שהות והוצאות שאינן תלויות שהות – בכל הנוגע להוצאות תלויות שהות ולאור זמני השהות השווים ולאור ההכנסה השווה אין מקום לחיוב במזונות לגבי רכיב זה. בכל הנוגע להוצאות שאינן תלויות שהות לא שוכנעתי כי יש הורה שנושא יותר מההורה האחר בהוצאות אלה של הקטין ואיש מהם לא הוכיח זאת בצורה מספקת. יתרה מכך, לאור האמור בפסק הדין למזונות לגבי הוצאות החינוך והרפואה הרי שניתן מענה לחלק מההוצאות שאינן תלויות שהות לרבות חוגים בהוראות לגבי רכיבים אלה.
מדור – לקטין זמני שהות שווים עם שני הוריו הנושאים שניהם בעלות מדורו בעת שהותו עימם. שני ההורים במשק בית משותף עם בן/בת זוג. לאב תשלום שכירות ולאם משכנתא. אין פערי השתכרות בין ההורים. בנסיבות הללו אין מקום להורות על חיוב בכל הנוגע למדורו של הקטין.
דמי המזונות נועדו לשם סיפוק צורכי הקטין ולטובתו. לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעתם ולאור מכלול הראיות בתיק שוכנעתי כי צורכי הקטין מסופקים במלואם ומעבר לכך בשני הבתים. האם העידה ברורות ומפורשות כי היא מספקת לקטין את צרכיו מעבר לצרכיו של קטין ממוצע ובהיבטים מסויימים אישרה מפורשות כי אין מקום כי האב ישלם עבור כך.
שוכנעתי כי המחלוקת בעניין מזונות הקטין חורגת מעבר לצורך לספק את צורכי הקטין אלא משמשת עבור הצדדים כר להמשך הקונפליקט ביניהם.
שוכנעתי כי צרכיו של הקטין מסופקים ולא קיימת פגיעה בטובתו. לפסיקת מזונות יש השפעה ישירה על טובתו ועל סיפוק צרכיו של הקטין. בבע”מ 919/15 בית המשפט העליון שם דגש רב על כך שעקרון טובת הילד חולש גם על סוגיית פסיקת המזונות:
“טובת הילד – “עקרון העל” החולש על סוגיית פסיקת המזונות הוא עקרון טובת הילד. עקרון זה משמש מימים ימימה כ”מפתח” לפתרון מחלוקות שונות בתחום דיני המשפחה. כך, נקבע לא פעם כי על אף שהעימות הישיר בעת גירושין הוא בין ההורים לבין עצמם, השיקול המרכזי שיש לשקול בעת הכרעה בסכסוך הוא טובתו וזכויותיו של הילד. הדבר מתחייב הן מעקרונות היסוד במשפט הישראלי והן ממחויבותה של ישראל לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד מיום 20.11.1989 (להלן: האמנה בדבר זכויות הילד), שאושררה ונכנסה לתוקף בשנת 1991. לכאורה, מה רבותא בכך? מדוע לומר את המובן מאליו? בחרתי בכל זאת להקדים את הדברים משום שבבואנו ליישם את עקרון השוויון שומה יהיה עלינו לבחור – מבין החלופות שבפנינו – אותה חלופה שתקדם באופן המיטבי את טובת הילדים הנוגעים בדבר, ובכלל זה תבטיח כי לא ייחשפו למצבים של מחסור, מחד גיסא, ואף לא לדין ודברים יומיומי בין ההורים באשר ל”התחשבנות” ביניהם בסוגית ההוצאות, מאידך גיסא.” (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית, פסקה 13 לפסק דינה של כב’ השופטת ברק-ארז (19.7.2017).
בנסיבות משפחה זו וכאשר גם המזונות הפכו להיות מקור להתחשבנות, הליכים משפטיים וגורם נוסף לקונפליקט חריג בין ההורים וכאשר כל צרכיו של הקטין ומעבר לכך מקבלים מענה כולל, שלם, בשפע וביד רחבה – הרי שגם טובתו של הקטין הינה בסיום חיוב המזונות.
אשר על כן לאור זמני השהות השווים של הקטין עם שני הוריו ומצבם הכלכלי האיתן של ההורים וללא פער הכנסות ביניהם, וסך צרכיו ובשים לב לגילו של הקטין, אין מקום להמשך חיוב האב לשלם לידי האם עבור מזונות הקטין.
מועד ביטול החיוב במזונות
בקביעת המועד לביטול חיוב האב במזונות הקטין יש להביא בחשבון את מועד השינוי בזמני השהות, את עובדת השיהוי בהגשת התביעה ע”י האב ואת ההלכה לפיה אין מורים על השבת מזונות שנאכלו.
בסעיף 14 לתצע”ר עותר האב לשלושה מועדים חלופיים לביטול חיובו במזונות: (1) החל מיום 12.7.2020 – מועד פסק הדין בערכאה זו להרחבת זמני שהותו עם הקטין (תמ”ש 22692-06-16); לחילופין (2) החל מיום 16.12.2020 – מועד פסק הדין בעמ”ש 47059-11-21 שקבע זמני שהות שווים לצדדים; לחילופי חילופין (3) החל מיום 26.7.2021 – מועד הוצאת הקטין למרכז חירום.
מאז עזיבת הקטין את מרכז החירום ביום 7.12.21 ועד ליום 30.4.23 הקטין עבר להתגורר בבית האב ולאם נקבעו מפגשים מפוקחים עם הקטין למשך שעות מספר, שהורחבו מעת לעת עד להחלטה סופית לחלוקת זמן שווה.
לטענת האב בתקופה זו האם המשיכה לנקוט נגדו בהליכי הוצל”פ לגביית מזונות על אף פניות מצד האב שתחדל מכך.
לטענת האם השינויים בזמני השהות היו קצרי טווח ואינם מצדיקים החזר או ביטול מזונות ועל כן היא מתנגדת לביטול חיוב המזונות החל מיום 12.7.2020 או החל מיום 16.12.2020. באשר לביטול החל ממועד העברת הקטין למרכז חירום בחודש 7/2021, טוענת האם כי גם בעת שהיית הקטין במרכז החירום היא נשאה לבדה במלוא הוצאותיו, אולם אין ברשותה קבלות בגין הוצאות אלו.
כמו כן לטענת האם הקטין שהה במרכז החירום באופן מלא חודש אחד בלבד והחל מחודש 9/2021 הוא חלק זמנו בין שני ההורים למעט לילה בשבוע בו לן במרכז החירום. לטענת האם ממועד הוצאת הקטין ממרכז החירום ועד לחודש 8/22 האב מנע כל קשר בינה לבין הקטין.
טענות האם בעניין שהות הקטין עימה בעת ששהה במרכז החירום אינן תואמות את דיווחי צוות מרכז החירום, ואת ההתנהלות שהייתה בפועל, ועל כן אין בידי לקבל את טענות האם בעניין זה.
בסופו של יום עמדתה של האם הינה כי יש להורות על דחיית התביעה והמשך תשלום המזונות בהתאם לפסק הדין למזונות.
האב הגיש תביעתו כשנה וחצי לאחר המועד המוקדם ביותר ממנו הוא עותר לביטול המזונות (ביום 12.7.2020) וכחצי שנה לאחר המועד המאוחר ביותר (ביום 26.7.2021).
בסעיף 35 לכתב התביעה אישר האב כי השתהה בהגשת התביעה ונימק זאת ברצונו להימנע מהסלמת הסכסוך תוך כדי ניהול הליך אחר הקשור לקטין. בחקירתו טען האב כי השתהה בשל צורך לטפל בעניינים אחרים הנוגעים לקטין ולאור ייעוץ משפטי שקיבל (ראו: פרוטוקול מיום 27.4.23 עמ’ 10 שורות 27-35 ועמ’ 11 שורות 1-2).
יחד עם זאת בחקירתו העיד האב כי בסמוך לאחר הוצאת הקטין למרכז חירום פנה לאם ולבא-כוחה בבקשה להפסיק את תשלומי המזונות אך לא נענה (ראו: פרוטוקול מיום 27.4.23 עמ’ 7 שורות 9-13). האם לא הכחישה טענה זו.
מעת שהוצא הקטין מבית האם למרכז החירום ביום 26.7.2021 מזונותיו סופקו שם ויש לראות את גביית המזונות על ידי האם כפעולה בחוסר תום-לב שאין לה הצדקה.
בכל הנוגע לטענת האם כי הסכימה לשאת בתשלום עבור הפיקוח הפרטי לאחר שהקטין עבר לאב ממרכז החירום על יסוד העובדה שהאב ימשיך לשלם מזונות (סעיף השתכרות האם בסיכומיה) – הרי שההסכמות שניתנו בדיון בבימ”ש המחוזי ביום 7.12.2021 (ענ”א 47059-11-21) לא כללו כל הסכמה שכזו וגם אין התייחסות לעניין זה בפרוטוקול. כמו כן באותה העת הפיקוח עליו סוכם בבימ”ש המחוזי היה במרכז קשר.
לאם אין נימוק מספק מדוע על האב להמשיך ולשאת בסכום של 2,900 ₪ מזונות ומדור שעה שהבן היה במרכז חירום ולאחר מכן את רובו ככולו של הזמן אצל האב שנשא ישירות בהוצאותיו. האם לא הצביעה היכן התלתה את הפיקוח הפרטי ששולם על ידה בתנאי שהאב ימשיך ויישא במזונות. וכאמור מדובר בהליך ברמת קונפליקט חריגה ביותר ובתיק הנזקקות בו התנהל הפיקוח הפרטי ניתנו 261 החלטות (תנ”ז 29550-12-21). המשך תשלום מזונות לשיטתה של האם משמעותו המעשית כי לא רק שהאב נושא בתשלום הוצאותיו של הבן ישירות מתוקף שהייתו עימו אלא שהוא גם יישא בהוצאות הפיקוח הפרטי על האם. לכך אין כל תמיכה בהליך שהתנהל וכל ראיה המעידה על הסכמת האב לכך או הסתמכות האם כי כך יהיה.
בשל שיהוי האב בהגשת התביעה משיקוליו, ומשעסקינן במזונות קטין שנאכלו אין מקום להורות על ביטול חיוב המזונות החל מאחד משני המועדים המוקדמים יותר אליהם עתר האב. אולם שעה שהקטין הוצא במסגרת תיק נזקקות למרכז חירום בחודש 8/2021 אין מקום כי האב יישא במזונות ומדור הקטין החל ממועד זה. לאחר שהקטין יצא ממרכז החירום הוא עבר באופן מלא לאב שנשא בהוצאותיו ישירות וגם על תקופה זו אין כל עילה לחייב את האב במזונות הקטין. החל ממועד הגשת התביעה הלכו זמני השהות בין ההורים והתרחבו עד לזמני שהות שווים שנקבעו בחודש 4/2023. בהינתן מצבם הכלכלי של ההורים וסיפוק צרכיו המלא של הקטין על ידי שניהם והפיכת הזמנים לשווים ולאור המפורט לעיל, אין גם עילה לחיוב ממועד הגשת התביעה.
בכל הנוגע לדרישת האב שלא הופיעה בכתב התביעה לחיוב האם במזונות – יש להורות על דחיית רכיב זה שעה שהאב לא ביקש לתקן את כתב התביעה ואין מדובר באחד מסעדיה.
בכל הנוגע לדרישת האם לחלוקה לא שווה של הוצאות החינוך והרפואה – שעה שלא מצאתי כי יש פערי הכנסות בין ההורים ובמצבם הכלכלי אין מקום גם לשינוי ברכיבים אלה. לכך יש להוסיף כי טענה זו עומדת בסתירה לטענת האם כי יש להורות על דחיית התביעה מאחר ולשיטתה לא חל שינוי נסיבות מהותי מפסק הדין למזונות.
האם יש מקום להורות על חיובה של האם בהשבת המזונות שכן נגבו על ידה החל מחודש 8/2021? – הכלל הוא שמזונות ילדים ששולמו אין מקום להורות על השבתם. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בעניין זה, אני סבורה כי מקרה זה הינו חריג שבשל הנסיבות יש להורות על השבה של המזונות ששולמו.
החל מחודש 8/2021 הקטין לא שהה עם האם את זמני השהות על בסיסם נקבעו המזונות בפסק הדין למזונות ולו בקירוב. בתחילה היה במרכז חירום ולאחר מכן עבר לאב באופן מלא ולאם נקבעו זמנים שהלכו והתרחבו עד לקביעה בחודש 4/2023 לזמני שהות שווים.
האם טענה כי היו לה הוצאות עבור הקטין למרות שלא שהה עימה וגם עת היה במרכז החירום. לתקופת שהותו של הקטין במרכז החירום שם הוצאותיו כוסו במלואם על ידי מרכז החירום לא הוכיחה האם כי היו לה הוצאות בוודאי לא בשיעור המזונות ששילם האב. לא שוכנעתי גם כי בעת שעבר הקטין לאב, והוא נשא בהוצאותיו באופן ישיר, היו לאם הוצאות המצדיקות חיוב במזונות. גם אם אקח בחשבון כי היו לאם הוצאות הדבר אינו מגיע כדי החיוב של האב בפסק הדין למזונות בשיעור של 2,900 ₪ לחודש. בנוסף במצב הכלכלי של הצדדים כפי שפורט לעיל גם אין מקום לחייב את האב לשאת במזונות במצב זה.
עמידתה של האם על הדרישה להמשיך ולחייב את האב לשאת במזונות הבן שעה שאין מחלוקת כי הבן באותה עת היה במרכז חירום ולאחר מכן עבר לאב, הינה עשיית עושר שלא במשפט וניתן אף לראות בה עמידה על מימושה של זכות שלא בתום לב. האם לא הוכיחה כי הדבר ייפגע בקטין ושוכנעתי כי העדר ההשבה מהווה מצב שאין להשלים עימו שעה שאין עילה לחייב את האב לשלם החל מחודש 8/2021.
על כן אני מורה כי האם תשיב לאב את התשלומים עבור המזונות והמדור ששולמו על ידו החל מחודש 8/2021.
קצבת הילדים – קצבת הילדים עוברת בהתאם לפסק הדין למזונות לאם. בתמונה הכללית ועל מנת להימנע מהתחשבנויות נוספות ומאחר והאב לא טען לגבי רכיב זה באופן מספק, אני מורה כי הוראה זו מפסק הדין למזונות תישאר על כנה וקצבת הילדים תמשיך ותעבור לאם.
מחלוקות בין הצדדים לגבי ההשבה, לגבי המחציות – ימשיכו ויתנהלו בהוצאה לפועל.
אשר על כן חיובו של האב במזונות ומדור הקטין בטל החל מחודש 8/2021.
האם תשיב לאב את הסכומים שגבתה עבור מזונות ומדור בהתאם לפסק הדין למזונות החל מחודש 8/2021 ואילך.
יובהר כי אין בפסק דין זה לשנות את שאר רכיבי פסק הדין למזונות ובכלל זה את חיוב הצדדים לשאת בחלקים שווים בהוצאות חינוכיות ורפואיות חריגות של הקטין בהתאם לפסק הדין למזונות ואת תשלום קצבת הילדים לאם.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה הגעתי – ועל מנת שלא ללבות את להבות הסכסוך, בסופו של יום אין מקום לחיוב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, כ”ד כסלו תשפ”ד, 07 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 02 בדצמבר 2024.
