לפני
כבוד השופטת מיכל סער
תובע
האב
נגד
נתבעת
האם
פסק דין
לפניי תביעה שהגיש האב, במסגרתה עתר להורות על אחריות הורית משותפת וזמני שהות שווים בין ההורים.
רקע כללי
הצדדים הורים לשני ילדים קטינים: י’ יליד 00.00.2011, ו- נ’ יליד 00.00.2013 (להלן: “הקטינים”).
הצדדים התגרשו, וחתמו על הסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 7.11.2018 בבית משפט לענייני משפחה (להלן: “הסכם הגירושין”).
במסגרת הסכם הגירושין נקבע, כי זמני השהות של האב עם הקטינים יתקיימו בימי ב’ כולל לינה ובימי ה’ עד השעה 19:30. בנוסף, כל סוף שבוע שני מיום ו’ ועד ליום א’.
כמו כן נקבע כי החל מיום 1.1.2021 יורחבו זמני השהות, ויתקיימו בימי ב’ ו-ה’ כולל לינה, וכל סוף שבוע שני מיום ו’ ועד יום שבת בשעה 17:30.
לטענת האב, הצדדים הרחיבו את זמני השהות בהסכמה החל מחודש ינואר 2021 כפי שנקבע בהסכם הגירושין. האב עתר במסגרת התביעה שהגיש, להרחבת זמני השהות עם הקטינים כך שיתקיימו באופן שוויוני. לטענתו, זהו רצון הקטינים ובשים לב לכך כי בשונה מהמצב בעת אישור הסכם הגירושין, כיום הקטינים מעל גיל 6 שנים.
מנגד, לטענת האם, יש לדחות את התביעה מהטעם של סופיות הדיון ונוכח הסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים. האם מאשרת כי הצדדים הרחיבו את זמני השהות בחודש ינואר 2021, אך מתנגדת להרחבת זמני השהות כך שיתקיימו באופן שוויוני.
בדיון שהתקיים ביום 10.11.21 הפנה בית המשפט את הצדדים בהתאם להסכמתם ליחידת הסיוע כדי לנסות ולהגיע להסכמות בסוגיית זמני השהות, אולם הצדדים לא הגיעו להסכמות. בדיווח שהתקבל מאת יחידת הסיוע צוין כי “בפגישה לא הייתה נכונות למי מהצדדים לנהל שיח על שינוי בחלוקת זמני השהות, והובעה דרישה כי החלוקה תישאר לפי ההסכם שאושר בבית המשפט בעת הגירושין.” (ראו: דיווח יחידת הסיוע מיום 16.12.21).
לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות ביחידת הסיוע, בית המשפט הורה על הגשת תסקיר עו”ס לסדרי דין.
ביום 31.5.22 הודיע עו”ס לסדרי דין כי התקיימו שלוש פגישות פרטניות עם כל הורה, נערך ביקור בית בבית כל הורה, צפייה באינטראקציה הורה ילדים ושיחה עם הקטינים. כמו כן, התקבלו דוחות חינוכיים ודוחות מגורמי טיפול. ביום 29.8.22 התקיים מפגש משותף עם ההורים בנוכחות רכזת סדרי דין עירונית. בסיכום הפגישה התקבלו המלצות מסוימות אך לאחר המפגש פנה האב לעו”ס לסדרי דין ואמר כי חש שלא הביא לידי ביטוי את מלוא עמדתו וההמלצות שהתקבלו אינן לשביעות רצונו. האב ביקש לשוב ולהתכנס ולדון בבקשותיו. עו”ס לסדרי דין צינה כי נוכח בקשת האב מצאו גורמי הרווחה לנכון לערוך מפגש נוסף עם ההורים, ולאחר המפגש יוגש התסקיר.
ביום 20.10.22 הוגש תסקיר עו”ס לסדרי דין.
במסגרת התסקיר צוין כי בהתאם לקבוע בהסכם הגירושין, מיום 1.1.21 מתקיימים זמני השהות בימים שני וחמישי כולל לינה, וכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד ליום שבת בשעה 17:30. העו”ס ציינה בתסקיר כי הצדדים התנהלו בהתאם לקבוע בהסכם הגירושין. ואולם, עם התבגרותם של הבנים האב מבקש להגביר את מעורבותו בחייהם ולנהל זמני שהות שווים. האם מצידה מתנגדת לשינוי, טוענת שהשינוי יגרום לקטינים לבלבול ורואה בבקשתו של האב מסע נקמה נגדה.
העו”ס התרשמה כי מדובר בשני הורים מעורבים ומיטיבים, כאשר כל אחד מהם מעניק לבנים כמיטב יכולתו, והקטינים יכולים לצאת נשכרים מהקשר הטוב ותשומת הלב ההורית אלמלא הסכסוך שבין ההורים אשר מעיב על התפתחותם הרגשית של הקטינים. בשני הבתים הקטינים מרגישים בנוח, ובשיחה עימם מבקשים לשהות יותר זמן עם האב.
העו”ס המליצה על השארת ההסדרים הקיימים (בימי שני וחמישי), בתוספת יום נוסף אחת לשבועיים (בימי שלישי) כולל לינה, והחזרת הקטינים במוצ”ש בשעה 20:00. עוד הומלץ, כי בתום שמונה חודשים, ההחזרה תהיה ביום ראשון למסגרות.
האב נתן הסכמתו ליתן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר, ואילו האם התנגדה להמלצות התסקיר, וביקשה לקבוע מועד לדיון הוכחות אשר במהלכו ייחקרו עו”ס לסדרי דין וכן עו”ס מחוזית.
בהחלטתי מיום 27.11.22 נקבע כי אין מקום בשלב זה לזימון העו”ס לחקירה. נקבע כי זמנה של עו”ס לסדרי דין הנו זמנו של הציבור ויש לנמק הצורך בהזמנתה לבית המשפט ומדוע עמדתה אינה בהירה דיה בתסקיר שהוגש. בית המשפט התיר לאם לשלוח לעו”ס שאלות הבהרה, ונקבע כי לאחר מכן תישקל הבקשה לזמן העו”ס לחקירה, ככל ויעלה הצורך.
האם הגישה לעו”ס שאלות הבהרה, ולאחר קבלת תשובות העו”ס חזרה ועמדה על רצונה בזימון העו”ס לחקירה. לטענת האם, העו”ס לא הבהירה מדוע שינתה המלצתה לאחר המפגש האחרון עם הצדדים. כמו כן, לטענתה העו”ס לא הבהירה כיצד אלימות האב כלפי האם משפיעה על הקטינים, מלבד טענת העו”ס כי לא ידוע לה על מקרי אלימות, למעט מקרה אחד במהלך נישואי הצדדים.
בהחלטתי מיום 25.1.23 ולאחר שהאם עמדה על דרישתה לחקירת העו”ס, הוריתי על קביעת מועד להוכחות לצורך ביצוע החקירה. לצד זה נקבע בהחלטה, כי לאחר עיון בתסקיר ובשים לב להסכמת ההורים כפי שצוינה בתסקיר, ונוכח גיל הקטינים, מצאתי להורות כי כבר בשלב זה האב ישיב את הקטינים לבית האם במוצ”ש בשעה 20:00.
להשלמת התמונה יצוין, כי האב הגיש על החלטה זו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה. (ראו: החלטה מיום 14.5.23 בתיק רמ”ש 14506-03-23).
ביום 7.9.23 התקיימה חקירת העו”ס. במהלך דיון ההוכחות בית המשפט עשה ניסיון להביא הצדדים להסכמות, אולם הדבר לא צלח. לפיכך הגישו הצדדים סיכומים מטעמם.
דיון והכרעה
הצדדים חתמו על הסכם גירושין אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 7.11.2018, ובמסגרתו קבעו את זמני השהות שבין האב לקטינים. עם זאת, בפסיקה נקבע כי פסק דין בנושא אחריות הורית וקביעת זמני שהות עם קטינים לרבות פסק דין המאשר הסכם בעניינים אלה, איננו סופי ולא מהווה מעשה בי”ד, וכי השיקול המנחה את בית המשפט בהכרעה בסוגיית אחריות הורית וזמני שהות הוא עקרון טובת הילד.
ביישומו של עקרון טובת הילד נדרש בית המשפט לשקול כל מקרה על פי נסיבותיו ולהכריע ביחס לטובתו של הילד הספציפי נשוא הדיון (ראו: בג”צ 5227/97 דוד נ’ ביה”ד הרבני הגדול, פד”י נה(1) 453 (1998), בע”מ 10060/07 פלונית נ’ פלוני (02.10.2008), בע”מ 5072/10 פלוני נ’ פלונית (26.10.2010).
לצורך הכרעה בסוגיית טובתם של קטינים, נדרש בית המשפט כדבר שבשגרה לעזרתם של מומחים לדבר, שיסייעו בידו באיסוף הנתונים, בעריכת מבדקים ובהגשת חוות דעת מקצועית. ככלל, בית המשפט יאמץ את המלצת המומחה שאותו מינה, אלא אם כן מתקיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטייה מאותה המלצה (ראו: בג”ץ 5227/97 דויד נ’ בית הדין הרבני הגדול, פ”ד נה (1) 453, רע”א 4575/00 פלונית נ’ אלמוני, פ”ד נה (2) 331, 332), בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני (1.5.06)).
אמנם התסקיר אינו בגדר חוות דעת, ואולם נקבע בפסיקה כי יש לתסקיר מעמד מיוחד, שכן העו”ס מהווה גורם ניטראלי הממלא את חובתו בהתאם לחוק ועפ”י החלטות בית משפט, וכן מהווה גורם המביא את המלצותיו לאחר בחינת הנתונים בשטח. לפיכך נקבע, כי בית המשפט ייטה לאמץ את המלצות התסקיר (כמו את חוות דעת המומחה), וזאת בהיעדר ראיות כבדות משקל לסתירת האמור בו (ראו: בע”מ 5072/10 פלוני נ’ פלונית (26.10.2010), בע”מ 4259/06 פלונית נ’ היועמ”ש (13.7.2006), רמ”ש (חיפה) 16708-05-20 פלוני נ’ פלונית (18.5.2020), רמ”ש (חיפה) 14050-10-23 פ.ס נ’ א.ו (11.10.2023).
בענייננו, לאחר עיון בטענות הצדדים, בתסקיר עו”ס לסדרי דין ובתשובות שהגישה העו”ס לשאלות ההבהרה, ולאחר שמיעת חקירת העו”ס ועיון בסיכומי הצדדים, מצאתי לדחות טענות האם ולאמץ את המלצות התסקיר במלואן.
ואסביר.
עסקינן בקטינים כבני 12 ו-10 שנים. כאמור, העו”ס מצאה כי שני ההורים הם מיטיבים ומעורבים, וציינה כי כל אחד מהם מעניק לקטינים כמיטב יכולתו והקטינים יכולים לצאת נשכרים מהקשר הטוב ותשומת הלב ההורית אלמלא הסכסוך בין ההורים אשר מעיב על התפתחותם הרגשית של הקטינים. העו”ס ציינה בתסקיר כי בשני הבתים הקטינים מרגישים בנוח וכי בשיחה עימם מבקשים לשהות יותר עם האב (ראו: בעמ’ 6 לתסקיר). לטענת העו”ס, הדבר תואם אף את רצון הקטינים כפי שהתרשמה מפגישותיה עימם בבית האב ובבית האם.
העו”ס ציינה בתסקיר כי הקטין נ’ סיפר כי בסופי שבוע עם האב הם הולכים לקאנטרי, משחקים כדורגל עם האב, לפעמים הולכים לים. לטענת הקטין, “לא נוח לו לחזור אל האם בשבת בשעה חמש וחצי, היה שמח אם היו נשארים כל השבת, לפעמים הם באמצע דברים וצריך להפסיק וללכת. לפעמים בשבת הם הולכים לסרט, לפעמים חבר מצטרף וצריך למהר ולחזור לאם. היה רוצה ‘שבת שלמה’ להישאר לישון אצל האב ולחזור ביום ראשון לביה”ס” (ראוף בעמ’ 3 לתסקיר).
אף לאחר חקירת העו”ס התרשמתי כי המלצותיה ניתנו לאחר שבחנה את טובת הקטינים ובהתבסס על רצונם. חקירת העו”ס הייתה אמינה והתיישבה עם ההמלצות כפי שפורטו בתסקיר. התרשמתי כי העו”ס פעלה באופן מקצועי, כאשר טובת הקטינים עומדת לנגד עיניה.
למעשה טענת האם העיקרית כנגד המלצות התסקיר נסבה על שינוי המלצותיה לאחר הפגישה האחרונה שהתקיימה עם שני הצדדים, כך שזמני השהות עם האב יורחבו. לטענת האם, העו”ס העבירה לעיון הצדדים תחילה המלצות שלא כללו הרחבה של זמני השהות, ולאחר שהאב ביקש פגישה נוספת, שינתה את המלצותיה כך שזמני השהות של האב עם הקטינים יורחבו. לטענת האם בשל כך יש לפסול את המלצות התסקיר. יש לדחות טענת האם.
העו”ס הסבירה בעדותה, כי הפגישות הראשונות עם ההורים התמקדו במצבם הרגשי של הקטינים ובבקשת האב להחליף את יום חמישי ליום רביעי. העו”ס סברה כי האב אינו מעוניין בהרחבת זמני השהות וכי זוהי הסכמת הצדדים ולפיכך כתבה במסגרת ההמלצות את הסכמת הצדדים, כפי שהבינה, אשר כללה את שינוי היום ללא הרחבה. אולם לאחר שהעבירה לעיני ההורים את המלצותיה, התקשר האב וביקש פגישה נוספת במעמד שני ההורים כדי לבחון את בקשתו להרחבת זמני השהות.
העו”ס הבהירה כי לפי התרשמותה המקצועית ובשים לב לטובת הקטינים, יש להרחיב את זמני השהות של האב עם הקטינים כפי שהומלץ בתסקיר. עוד הבהירה העו”ס כי סברה גם לאחר הפגישה הראשונה עם ההורים כי יש להרחיב את זמני השהות, אולם שעה שהתרשמה כי הצדדים מסכימים שלא להרחיב את זמני השהות, אמרה להורים כי תמליץ בהתאם להסכמתם. לאחר שהתברר לה כי האב מעוניין בהרחבת זמני השהות, קיימה עם ההורים פגישות נוספות ונוכח התרשמותה כי זוהי טובת הקטינים, המליצה על הרחבה כפי שפורט בתסקיר.
ראו עדות העו”ס:
ש. “אני מסכימה אתך ולא חולקת על זה. טובת הקטינים נשמרה כאשר המלצתם להרחיב רק את השעות של מוצאי שבת כן או לא.
ת. לא. חשבתי שטובת הקטינים לבלות יותר זמן עם האב וזה לבקשת הקטינים.
ש. אז למה המלצתם
ת. לא המלצנו, אלא זה נרשם כהסכמה של שני הצדדים.
ש. את אומרת אני הייתי בבית של האבא, הקטינים אמרו לי שהם רוצים לבלות יותר עם האב.
ת. גם אצל האם אמרו לי אותו דבר.
ש. אז למה לא כתבת בתסקיר
ת. לא יודעת, זה כתוב בתסקיר.
ש. אם את אומרת שבפגישה הראשונה את ו- ט’ החלטתם לבצע הרחבות של מוצאי השבת כי הבנת שיש הסכמה בין ההורים וזו היתה אמורה להיות ההמלצה?
ת. נכון
….
ת. אני סברתי שהילדים צריכים לבלות יותר זמן עם אביהם
ש. אם סברת שהילדים זקוקים לדמות אב, ושהם צריכים לבלות יותר זמן איתו למה זה לא היה בהמלצה הראשונית.
ת. כי האבא הסכים בפגישה הראשונה ומבחינתי מה שההורים מסכימים זה מה שמקובל”.
העו”ס הבהירה כי שעה שסברה כי אלו המלצות ההורים, לא תצא נגד הסכמותיהם, וזאת על אף שסברה כי יש להרחיב את זמני השהות של האב עם הקטינים (בעמ’ 9 שורות 32-36 לפרוטוקול).
העו”ס הבהירה כי גם לאחר הפגישה הראשונה עם הצדדים סברה כי רצון הקטינים הוא להרחיב את זמני השהות עם האב. ראו עדותה:
לשאלת בית המשפט, מה היתה ההתרשמות לאחר הפגישה הראשונה כפי שבאה לידי ביטוי בסיכום הפנימי.
ת. ששני ההורים עדיין נושאים את משקעי הפרדה, ונוצר שיבוש בהיררכיה של המשפחה שהילדים מובילים את המאבק, ושזה תהליך שהילדים יצביעו ברגליים ויעברו לגור אצל האבא, זו היתה התחושה שלנו. (בעמ’ 10 שורות 20-24 לפרוטוקול).
כמו כן טענה האם, כי העו”ס לא התייחסה בתסקירה לטענותיה לאלימות בה נקט האב כלפי האם טרם פרידתם. יש לדחות אף טענה זו. העו”ס הבהירה כי בחנה את החומרים והטענות של האם, אולם לפי התרשמותה המקצועית קיימת הפרדה בין החלק הזוגי לבין החלק ההורי, והעו”ס לא מצאה כי יש בטענות האם כדי למנוע את הרחבת זמני השהות. (ראו: עדות העו”ס בעמ’ 11 שורות 10-27 לפרוטוקול). כאמור, התרשמתי כי עדות העו”ס הייתה אמינה ומקצועית וכי טובת הקטינים לנגד עיניה.
יתרה מכך, מצאתי כי נוכח הקונפליקט בין ההורים, אשר משפיע על מצבם הרגשי של הקטינים כפי שציינה העו”ס, הרי שההמלצה לפיה האב ישיב את הקטינים ביום א’ ישירות למסגרת החינוכית חלף השבתם לבית האם, הינה לטובת הקטינים, תסייע לחיזוק היציבות והוודאות, וכן תסייע לצמצום החיכוך בין ההורים והצורך בתיאומים למיניהם.
לפיכך, אני קובעת כי האחריות ההורית על הקטינים תהא משותפת.
זמני השהות של האב עם הקטינים יהיו כדלקמן:
בימי שני וחמישי האב יאסוף את הקטינים מהמסגרות החינוכיות והם ישהו עמו כולל לינה. האב יחזיר הקטינים למסגרות החינוכיות למחרת בבוקר.
אחת לשבועיים, בשבוע שבו האב אינו שוהה עם הקטינים בסוף השבוע, האב ישהה עימם אף ביום שלישי, כולל לינה. האב יאסוף את הקטינים מהמסגרת החינוכית וישיבם למסגרת החינוכית למחרת בבוקר.
בנוסף, בכל סוף שבוע שני, האב ישהה עם הקטינים מיום שישי בסיום המסגרת החינוכית. בשים לב לפרק הזמן שחלף ממועד מתן ההמלצות על ידי העו”ס ועד למועד מתן פסק הדין, מצאתי לקבוע כבר כעת, כי האב ישיב את הקטינים ביום ראשון למסגרת החינוכית.
חגים וחופשות – כפי שהומלץ בתסקיר.
כמו כן מצאתי ליתן סמכויות לעו”ס על פי הוראות סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ”ב – 1962, לעניין זמני השהות שנקבעו בין האב לקטינים. תוקף ההסמכה למשך שנה מהיום.
נוכח התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב לקיום דיון הוכחות בהתאם לבקשת האם לצורך חקירת העו”ס, האם תישא בתשלום הוצאות האב בסך 7,000 ₪ שישולמו תוך 30 יום מהיום.
תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים ותיקוני ניסוח.
ניתן היום, י”ט טבת תשפ”ד, 31 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
