בפני
כב’ השופטת תמר סנונית פורר
התובע:
האב, ת”ז
ע”י ב”כ עו”ד שיליאן
נגד
הנתבעת:
האם, ת”ז
ע”י ב”כ עו”ד כהן
פסק דין
בפניי שתי תביעות שהגיש האב כנגד האם (להלן בהתאמה: “האב” ו”האם”): הראשונה, תביעה לביטול חיוב האב במזונות הקטינים החל מחודש 9/21 ולחילופין ביטול מזונות שתי קטינות החל מחודש 12/21 עת עברו להתגורר עמו (תלה”מ 7270-03-22). השנייה, תביעה לחיוב האם במזונות הקטינים החל מחודש 12/21 (תלה”מ 23353-08-23).
בהתאם להחלטתי מיום 23.1.23 תלה”מ 7270-03-22 נסגר וכלל הטענות לגבי מזונות הקטינים מתבררות במאוחד במסגרת תיק זה.
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים היו נשואים זל”ז כדמו”י בין השנים 2008-2015.
מנישואיהם נולדו לצדדים שלושה ילדים משותפים: *** ילידת 2010, *** ילידת 2011 ו*** יליד 2014.
האב מתגורר ב—- והאם מתגוררת ב—-.
ביום 11.11.2015 ניתן תוקף של פסק דין להסכם בין הצדדים (להלן: “ההסכם”) במסגרתו נקבעו זמני שהות ומזונות הקטינים (תמ”ש 57843-05-15). צורף כנספח 1 לתצע”ר של האם.
לגבי המזונות נקבע בהסכם כי האב ישלם לאם סך של 5,500 ₪ לחודש עבור מזונות והוצאות רפואה חינוך וקייטנה של שלושת הקטינים (1,833 ₪ עבור כל קטין) ללא תשלומי מדור לאור מגורי האם בבית הוריה. יודגש כי בהסכם לא נקבעו מחציות ונקבע כי הסכום כולל את כל צרכי הקטינים לרבות רפואה, חינוך, קייטנה וכיוצ”ב. כמו כן נקבע כי קצבת הילדים מהמל”ל עבור 3 הקטינים תועבר לידי האם.
לגבי זמני שהות נקבע בהסכם כי האב ישהה עם הקטינות בימי ג’ כולל לינה ובכל סופ”ש שני מיום ו’ כולל לינה עד מוצ”ש ועם הקטין עד הגיעו לגיל שנתיים ביום ד’ בין השעות 16-19 ומהגיעו לגיל שנתיים בהתאם לזמני השהות של הקטינות.
ביום 25.11.2021 הגיש האב בקשה לי”ס אשר נסגרה ביום 23.1.22 בהעדר הסכמות.
ביום 27.12.21 במסגרת הליך י”ס הגישה האם בקשה לסעד זמני להבטחת קשר עם הקטינות וטענה כי החל מיום 1.12.21 שוהות הקטינות עם האב בלבד ואינן בקשר עמה.
ביום 3.3.22 הגיש האב תביעה לביטול מזונות שלושת הקטינים החל מחודש 9/21 לאור שינוי זמני השהות (תלה”מ 7270-03-22).
ביום 10.8.22 הגיש האב תביעה זו לחיוב האם במזונות הקטינים החל מחודש 12/21.
ביום 1.11.22 במסגרת תלה”מ 7270-03-22 לאור מעבר הקטינות להתגורר עם האב הוריתי על הפחתת מזונות הקטינות שמשלם האב לסך של 500 ₪ לכל קטינה (במקום 1,833 ₪) עבור הוצאות שוטפות והוצאות חינוך, החל מחודש 11/22. מזונות הקטין נותרו בהתאם להסכם.
האב לא פעל בהתאם להחלטה והפסיק את תשלומי המזונות, וזאת על אף שנדחתה בקשתו לביטולם והצדדים מנהלים הליכי הוצל”פ לגבייתם.
בחודש 6/2023 ניתן פסק הדין (תלה”מ 13299-05-22) בו נקבע כי הקטינות תעבורנה להתגורר עם האב באופן קבוע ב***. נקבעו זמני שהות עדכניים להורים על כל הקטינים לאור המעבר.
ביום 23.1.23 הוריתי על איחוד תביעות המזונות אשר ידונו במסגרת תיק זה.
ביום 8.8.24 לאור הסכמת האם הוריתי על מחיקת חוב המזונות בהוצל”פ החל מיום 8.6.23 – מועד פסק הדין בו נקבע כי הקטינות תעבורנה להתגורר בבית האב באופן מלא (תלה”מ 13299-05-22). כמו כן הובהר כי לגבי החוב שנוצר עד ליום זה הוא יישאר על כנו והאם רשאית לגבותו.
בתיק התקיים דיון קד”מ ודיון הוכחות, הוגשו סיכומים בכתב ובהתאם לכך ניתן פסק הדין כעת.
יודגש שנעשו מאמצים רבים ע”י בית המשפט וב”כ להביא את הצדדים להסכמות וזאת לאור מורכבותו ולאור גילם ומצבם של הקטינים, למרבה הצער הניסיונות לא צלחו ונדרשת הכרעה שיפוטית.
דיון והכרעה
האב עתר לסעדים שלהלן לאור שינוי זמני השהות וזאת רטרואקטיבית החל מחודש 12/2021: ביטול חיובו במזונות הקטינות וחיוב האם במזונותיהן בסך של 1,800 ₪ לחודש לכ”א מהקטינות בתוספת 40% מדור; חיוב האם בהוצאות חינוך ורפואה של הקטינות בהתאם ליחס הכנסות הצדדים; קצבאות בט”ל עבור הקטינות ישולמו לידיו. לגבי הבן עתר בסיכומים להפחתת הסכום המשולם לאור זמני השהות ויחס ההכנסות בין ההורים.
לטענת האם יש לדחות את תביעת האב. מדובר בתביעת סרק לשם התחמקות מתשלום מזונות הקטינות. לטענת האם היא ממשיכה לשאת בהוצאות הקטינות גם לאחר שעברו להתגורר עם האב. כמו כן הקטינות עברו להתגורר עם האב לאחר שפעל לניתוק הקשר בינן לבין האם על מנת שלא לשאת במזונותיהן ויש להביא זאת בחשבון בעת חיוב המזונות.
בתצע”ר עתרה האם לחיוב כל הורה בהוצאות הקטינים השוהים עמו ובכלל זה הוצאות חינוך ורפואה מיוחדות ללא תשלומי מזונות, ובסיכומים עתרה להותיר את דמי המזונות כפי שנקבעו בהחלטה מיום 1.11.22 בתלה”מ 7270-03-22, קרי תשלום של 500 ₪ למזונות כ”א מהקטינות והותרת הסכום שנקבע בהסכם לקטין.
שינויים בזמני שהות ממועד מתן פסק הדין למזונות
מזונות הקטינים נקבעו בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין. על כן יש לבחון תחילה האם חל שינוי מהותי בזמני השהות ממועד פסק הדין. בעניין זה בחינת טענות הצדדים מעלה כי אין באמת מחלוקת ביניהם כי חל שינוי מהותי ונקודת המוצא של שניהם הייתה של שינוי והצורך לבחון מחדש את המזונות.
זמני השהות השתנו ממועד אישור ההסכם ועד לחודש 12/21 היו כמפורט להלן:
ביום 11.11.15 ניתן תוקף של פסק דין להסכם במסגרתו נקבעו זמני השהות של האב עם הקטינים כדלהלן: עם הקטינות *** ו*** – ביום ג’ כולל לינה ובכל סופ”ש שני מיום ו’ כולל לינה עד מוצ”ש. עם הקטין *** – עד הגיעו לגיל שנתיים ביום ד’ בין השעות 16-19 ומהגיעו לגיל שנתיים בהתאם לזמני השהות של הקטינות.
בחודש 12/21 עברו שתי הקטינות להתגורר עם האב (ראו בקשת האם לסעד זמני מיום 27.12.21 בתיק י”ס 62256-11-21 בה טענה כי הקטינות עברו להתגורר עם האב ביום 1.12.21 ומאז לא פגשה אותן).
לטענת האב החל ממועד זה הקטינות אינן שוהות עם האם או למצער שעות ספורות בלבד בזמנים שאינם קבועים. לטענת האם הקטינות לנות בבית האב אך שוהות בביתה מדי יום בין השעות 13-20. כמו כן לטענת האם שהיית הקטינות בבית האב היא תוצאה של הסתה מצד האב ויש להתחשב בכך בעת פסיקת המזונות.
ביום 8.6.2023 ניתן פסק דין לזמני שהות בתלה”מ 13299-05-22 במסגרתו הוריתי כי הקטינות *** ו*** תעבורנה להתגורר בבית האב באופן מלא והקטין *** ימשיך להתגורר בבית האם תוך קביעת זמני שהות לכל אחד מההורים עם הקטינים שאינם מתגוררים עמו.
ביום 23.7.23 ניתן פסק דין בערעור האם (עמ”ש 25520-07-23) ובהתאם להסכמות הצדדים שונו במידה מועטה בלבד זמני השהות שנקבעו בפסק הדין מיום 8.6.22 באופן שלזמני השהות של הקטינות עם האם הוסף יום ב’ וככל שהאם תתגורר בנפרד מהוריה ילונו הקטינות בבית האם ביום ד’, כדלהלן: *** (עם האב) – אמצ”ש: יום ב’ – מהשעה 17 כולל לינה. סופ”ש: בכל סופ”ש שני לסירוגין מיום ו’ עד מוצ”ש. *** ו*** (עם האם)-אמצ”ש: בעת מגורי האם בבית הוריה – בימים ב’+ד’ – בין השעות 17-20 / בעת מגורי האם ללא הוריה – ביום ב’- בין השעות 17-20 ביום ד’ – מסיום המסגרות עד למחרת בבוקר כולל לינה. סופ”ש: בכל סופ”ש שני עם האם כדלהלן: בעת מגורי האם בבית הוריה –יום ו’ מסיום המסגרת ועד שעה לפני כניסת שבת. ללא לינה. בעת מגורי האם ללא הוריה –יום ו’ מסיום המסגרות ועד מוצ”ש.
יוער כי לאחר פסק הדין בערעור הצדדים לא ניהלו הליכים נוספים לגבי זמני שהות והאם לא עתרה להטלת סנקציות על האב על אף שניתנה לה אפשרות לעשות כן במסגרת פסק הדין.
מהמפורט לעיל עולה כי ממועד פסק הדין למזונות חל שינוי מהותי בזמני השהות של הקטינות בלבד ואילו זמני השהות של הקטין נותרו כפי שנקבעו בהסכם בין הצדדים. נקודת מוצא זו הייתה גם בסיכומי הצדדים. בהתאם לכך יש לבחון מה משמעות השינוי.
חישוב גובה דמי המזונות
משקבעתי כי חל שינוי מהותי בזמני שהותן של הקטינות עם האב יש מקום לשוב ולבחון את גובה דמי המזונות. בהתאם להלכת בע”מ 919/15 בחישוב גובה דמי המזונות ייבחנו הרכיבים שלהלן: יחס הכנסות הצדדים, זמני שהות הקטינות עם כל הורה וצרכי הקטינות. יודגש – מדובר בשינוי מהותי היורד לשורשי חיוב המזונות, המשנה את מרכז חייהן של הקטינות מבית האם לבית האב ושינה את מערך ההוצאות שמשולמות על ידי כל הורה. גם שני ההורים הסכימו לעניין זה והתייחסו לכל סוגיות החיוב ולא רק לחלקן.
הכנסות האב
בכתב התביעה טען האב כי בשנת 2021 עבר אירוע לב אשר בגינו נקבעה לו דרגת נכות של 100% הכנסתו מקצבת נכות עומדת ע”ס 5,504 ₪ לחודש ואין לו הכנסות, זכויות ורכוש נוספים. בתצע”ר טען האב כי בבעלותו רכב מאזדה ששוויו כ-5,000 ₪. האב צירף לכתב התביעה מכתב מבט”ל לגבי שיעור נכות ולגבי שיעור קצבת נכות שמקבל.
בתצע”ר ובסיכומים טען האב כי החל מחודש 9/22 הופסקה קצבת הנכות שקיבל, נקבעה לו דרגת נכות צמיתה של 51% והוא עובד בדוכן פלאפל במשך כ-5 שעות ביום ובתמורה בעל הדוכן נושא בתשלומי שכר דירתו ואחזקת מדורו ששיעורם נמוך מ-5,000 ₪.
לטענת האב מצבו הכלכלי דחוק הוא מתקיים בדוחק. הוריו נושאים בעיקר הוצאותיו. שני חשבונות בנק שבבעלותו ביתרת חובה והוא בעל חובות. האב צירף לתצע”ר הודעה מהבנק בדבר יתרת חובה בחשבונו ע”ס כ-1,000 ₪ וטען בחקירתו כי החובות שיש לו הם חובות משפחתיים ואין בידיו ראיות להוכחתם (ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24 עמ’ 30 שורות 7-13).
לטענת האם היא אינה יודעת מהו שיעור הכנסתו של האב אולם יודעת שהיה שותף בעסקים שונים הרשומים ע”ש חבריו ולבקשתו הכנסתו משולמת לו במזומן ואינה מדווחת והוא חי חיי מותרות ונופש בארץ ובחו”ל. בתצע”ר ובסיכומים טענה האם כי האב עובד מדי יום במשך שעות רבות בעסק למכירת מזון בכפ”ס משתכר היטב ומשכורתו משולמת לו במזומן לשם התחמקות מעיקולי הוצל”פ. לטענת האם, גרסת האב לפיה מצבו הכלכלי דחוק והוא חסר הכנסות אינה מתיישבת עם כך כי האב “מתנדב” בעסק של חברו, נושא בהוצאות שכ”ד, וטס לחו”ל ואף הפקיד סכום של 10,000 ₪ בהוצל”פ כתנאי ליציאתו מהארץ.
הוצאות מדור של האב – בתצע”ר טען האב כי עד לחודש 12/23 התגורר בבית הוריו ללא הוצאות מדור והחל מחודש 12/23 מתגורר בדירה שכורה תמורת שכ”ד בסך של 3,800 ₪ לחודש בהתאם להסכם שכירות שצירף. אשר על כן אני קובעת כי לאב הוצאה בגין שכ”ד ע”ס 3,800 ₪ לחודש.
יוער כי לטענת האב שכר הדירה משולם ע”י מעסיקו חלף תשלום משכורת. האב לא צירף ראיות התומכות בגרסתו, תצהיר מאת מעסיקו או צילומי המחאות, על אף שיכול היה לעשות זאת בנקל. גם בחקירתו כאשר נשאל בעניין זה השיב האב תשובות מעורפלות ומתחמקות (ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24, עמוד 19 שורות 22-34 ועמוד 20 שורות 1-8).
בחקירתו טען האב כי אינו מוגדר כעובד ועוזר בלבד לחבר שעוזר לו בתמורה בשכר דירה. לטענת האב הוא אינו יכול לעבוד במקום עבודה מסודר בשל הגבלות ועיקולים שמטילה עליו האם:
“עו”ד כהן: לא שילמת. איפה אתה עובד?
העד, מר ***: אני לא מוגדר כעובד, אני עוזר לחבר שיש לו מקום בכפ”ס.
עו”ד כהן: ממתי?
העד, מר ***: לפני כמה חודשים.
עו”ד כהן: כמה?
העד, מר ***: 4-5 חודשים.
עו”ד כהן: 5 חודשים וכמה אתה משתכר?
העד, מר ***: אני לא משתכר. הוא עוזר לי בשכר הדירה והוא נתן לי את הצ’קים, גם שמנו את זה בתוך הפרוטוקול. הוא עוזר לי בכל ה,
[…]
עו”ד כהן: [..]כשהיינו בדיון בינואר לפני למעלה משנה, אמרת שאתה לא עובד כי שום מקום לא יקבל אותך בגלל הנסיעות.
העד, מר ***: נכון.
עו”ד כהן: הנה אנחנו שנה אחרי, הבנות עברו אליך. היום אין לך נסיעות, אז למה אתה לא עובד במקום מסודר?
העד, מר ***: בגלל ההגבלות שאתם עושים. אנחנו לא יכולים לעבוד, לא יכולים לעשות שום דבר. אנחנו מעוקלים, אז מה את רוצה?”. (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24, עמוד 16, שורות 25-34 ועמוד 17 שורות 1-11)
וכן:
“העד, מר ***: אני לא קיבלתי שכר. אמרתי לך שכל השכר שקיבלתי ממנו זה בעזרה בכלכלת הבית ובאחזקת המבנה. זהו.
עו”ד כהן: לא, אמרת שהוא משלם את השכירות.
העד, מר ***: נכון, יש לזה הוכחה גם. את רוצה לראות?
עו”ד כהן: אבל לא הייתה שכירות לפני זה, אז איך קיבלת כסף?
העד, מר ***: אה, לא קיבלתי. עזרתי לו.
עו”ד כהן: אה, הבנתי. 3 חודשים עבדת בהתנדבות.
העד, מר ***: כן, ומה שהייתי צריך הוא היה עוזר לי בכספים.” (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24, עמ’ 22 שורות 26-33)
האב אישר בהמשך חקירתו לאחר שהשיב תשובות מפותלות ומתחמקות כי אינו מעוניין לעבוד במקום עבודה מסודר על מנת שלא יעקלו את משכורתו:
“עו”ד כהן: אז זה לא שאתה לא יכול לעבוד, אני שוב מדייקת את זה. אתה לא רוצה לעבוד כדי שלא יעקלו לך את המשכורת.
העד, מר ***: ודאי.”
(ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24, עמוד 18, שורות 15-17)
בחקירתו אישר האב כי הוא משלם את כל הוצאות הקטינות השוהות עמו במזומן, אולם כשנשאל מהיכן כספי המזומן סיפק גרסה תמוהה:
“עו”ד כהן: ואני עברתי חשבונית חשבונית ולמעט חשבונית אחת, כל ההוצאות שלהן משולמות במזומן. כולל סופר 1,300 שקל מזומן וחשבונות של 400 שקל,
העד, מר ***: נכון.
עו”ד כהן: מאיפה יש לך כל כך הרבה כסף מזומן?
העד, מר ***: ההורים שלי, אמרתי לך. אני חי עם ההורים שלי.
עו”ד כהן: אז למה לא,
העד, מר ***: אני כבר 10 שנים שם, 10 שנים.
עו”ד כהן: צירפת לנו אישור העברה שרואים שההורים שלך מושכים כספים מזומנים מהחשבון ונותנים לך? למה לא נתת תצהיר של ההורים שלך שהם עוזרים לך בכספים?
[..]
העד, מר ***: כי שיש אבא, שאבא שלי מקבל כסף מזומן מ,
עו”ד כהן: מאיפה?
העד, מר ***: מהחתן שלו.
עו”ד כהן: אמרת שהוא עובד באלבר.
העד, מר ***: או ממישהו, מה זה משנה?
[..]
העד, מר ***: מה זה משנה מאיפה הכסף מזומן מגיע להורים שלי?
עו”ד כהן: מאוד משנה.
העד, מר ***: זה לא משנה, מה זה משנה? מה? אם אני מקבל כסף מזומן מההורים שלי, אז מה זה משנה איך זה מגיע? מה, הם עוזרים לי.” (ההדגשות בקו – הוספו)
(ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24, עמוד 31, שורות 12-33)
איני נותנת אמון בגרסת האב לגבי שיעור הכנסתו החודשית. טענת האב כי עבד באותו מקום עבודה מספר חודשים בהתנדבות ואח”כ תמורת “עזרה כלכלית” מאת מעסיקו אשר אינה משולמת לידיו תמוהה. טענה זו לא נתמכה בראיות. האב לא הסביר את היעדרן של הראיות, על אף שניתנה לו הזדמנות לעשות כן בחקירתו.
האב לא הביא את החבר/ המעביד לעדות. כמו כן נמנע מהבאת הוריו שלטענתו תומכים בו כלכלית בצורה נרחבת לעדות.
מחקירת האב עולה כי הוא בעל יכולת ומסוגלות לעבוד וכי הוסר הקושי שהיה לו בעבר למצוא עבודה בשל הסעת הקטינות בין בתי הצדדים. האב שוכר דירה על אף שבעבר התגורר בבית הוריו, טס לאומן ונושא לבדו בהוצאות הקטינות בכספי מזומן. על אף הפער המשמעותי הנטען ע”י האב בין שיעור הכנסתו לבין הוצאותיו, האב לא הוכיח כי הוא בעל חובות וטען בחקירתו כי אין בידיו ראיות לגבי חובותיו.
אשר על כן ובבחינת התמונה הכוללת הכלכלית של האב החסר הראייתי והמשקל שיש לתת לו והראיות שהובאו וכן חקירת האב אני קובעת כי פוטנציאל הכנסתו של האב עומד על סך של 10,000 ₪ נטו בחודש. מדובר בשכר שלא על הרף הגבוה הנמוך בכ-2,000 ₪ מהשכר הממוצע במשק בעת הזו, לגבר בגילו ובמצבו של האב עבור עבודה שאינה דורשת מיומנות מיוחדת. אני סבורה כי זו אף הערכה שמרנית ביחס להכנסות האב ועל הצד הנמוך.
בניכוי שכר הדירה אותו משלם האב כאמור לעיל בסך של 3,800 ₪ בחודש החל מחודש 12/23, הכנסתו הפנויה עומדת על סך של 6,200 ₪ נטו בחודש.
הכנסות האם
בכתב התביעה ובתצע”ר טען האב כי הכנסתה של האם מעבודתה בחנות עומדת ע”ס כ-10,000 ₪ לחודש (לא צוין אם ברוטו או נטו). כמו כן לאם זכויות סוציאליות שצברה מעבודתה וכן רכב מסוג קיה פיקנטו שנת 2017.
בסיכומים טען האב כי פוטנציאל הכנסתה של האם הינו 10,000 ₪ ואין להתחשב בהכנסתה הפחותה של האם כפי שהוכחה על ידה.
לטענת האם בכתב ההגנה אשר הוגש בחודש 10/22, היא פוטרה מעבודתה בחודש 4/22 ונרשמה בלשכת התעסוקה. לטענת האם טרם פיטוריה עבדה כמוכרת בחנות והשתכרה סך של 9,000 ₪ לחודש (לא ציינה אם ברוטו או נטו). כמו כן אישרה האם בכתב ההגנה כי בבעלותה דירה המושכרת לצד ג’ אך לא נקבה בשיעור שכר הדירה.
לטענת האם, מצבה הכלכלי גרוע היא נאבקת על מנת לשרוד ונאלצה לעבור להתגורר בבית הוריה, הדירה שבבעלותה מושכרת לצד ג’ והיא נדרשת לפרוע הלוואות שנטלה מבני משפחתה לשם רכישת הדירה. האם לא נקבה בשיעור ההלוואות שנטלה ולא ביתרת החוב לפירעון.
על אף שיכלה לעשות זאת בנקל האם לא צירפה לכתב ההגנה מסמכים המעידים על הכנסותיה כגון תלושי משכורת והסכם שכירות, לא צירפה מסמכים להוכחת שיעור ההלוואות שנטלה והיתרה לתשלום ולא צירפה מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי כגון תדפיס תנועות בחשבון בנק. האם צירפה לכתב ההגנה מכתב פיטורין וכן קבלות חלקיות על הוצאות הקטינות לחודש 7/22 בלבד.
בתצע”ר אשר הוגש בחודש 2/23 טענה האם כי היא עובדת כמוכרת ובחודשים 1-10/23 השתכרה בממוצע סך של 4,200 ₪ נטו לחודש והחל מחודש 1/24 עובדת במשרה חלקית ומשתכרת בממוצע סך של 4,600 ₪ נטו לחודש.
בתצע”ר ובחקירתה העידה האם כי עובדת בחברה של מוצרי חשמל כ-6 שעות ביום וטענה כי אינה יכולה להשיא את הכנסתה לאור זמני השהות עם הקטינים ובפרט הבן שרוב הזמן נמצא עימה (ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24 עמ’ 42 שורות 8-19).
בסיכומים טענה האם באופן לאקוני כי פוטרה מעבודתה ביום 1.8.24 ומקבלת דמי אבטלה. האם לא הסבירה מדוע פוטרה ולא נקבה בשיעורם של דמי האבטלה שמקבלת.
מתלושי משכורת שצירפה האם לתצע”ר עולה כי ממוצע הכנסתה בחודשים 1-10/23 (לא כולל חודש 10/23 בו החלה מלחמת חרבות ברזל) עמד ע”ס 4,300 ₪ נטו לחודש. כמו כן צירפה האם תלוש משכורת עבור חודש 1/24 ממקום עבודתה האחרון ע”ס 4,632 נטו לחודש.
מצבה הכלכלי של האם – לטענת האם מצבה הכלכלי גרוע והנטל המוטל על כתפיה כבד מאד בין היתר לאור סירובו של האב לשלם את דמי המזונות כפי שנפסקו ע”י ביהמ”ש.
לאם דירה בבעלותה. שיש עליה משכנתא והייתה מושכרת רובו של ההליך.
בחקירתה העידה האם כי רכשה את הדירה בשנת 2019-20 תמורת סך של כ-1.5 מיליון ₪ בין היתר באמצעות הלוואת משכנתא והון עצמי בסך של 150,000 ₪. האם לא הסבירה מהיכן עמד לרשותה סכום זה ולא נשאלה על כך בחקירתה (ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24, עמ’ 40 שורות 4-20).
בחקירתה אישרה האם כי בשנתיים האחרונות טסה לחו”ל מדי שנה וטענה כי חברותיה מממנות את החופשה, אך לא צירפה ראיות:
“עו”ד שיליאן: [..] כמה פעמים היית בחו”ל בשנתיים האחרונות?
העדה, גב’ ***: כמו **** בדיוק. פעם בשנה שהוא נוסע לאומן, יש לי חברה טובה שמגיעה לארץ. החברה הכי טובה שלי חיה בארצות הברית וכל שנה שהיא מגיעה לאזכרה של אמא שלה, היא מממנת לי וזה גם הוכח. הם מממנות לי את החופשה של החברות של הילדות.
עו”ד שיליאן: איפה הייתם?
העדה, גב’ ***: היינו באתונה כמה חברות, אם אתה יודע אתונה מאוד מאוד זולה ושנה לפני זה היינו באמסטדם. החופשה של **** יותר יקרה ולי יש הוכחות ששילמו עליי.” (ההדגשות בקו – הוספו).
(ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24, עמ’ 37 שורות 4-12)
גרסת האם לגבי שיעור הכנסתה אינה מהימנה. האם לא העלתה טעם מניח את הדעת לכך שהכנסתה מעבודתה פחתה במחצית מאז תחילת הליך המזונות.
ההון העצמי שעמד לרשות האם בעת רכישת הדירה בשנת 2019 כמו גם הלוואת המשכנתא שנטלה ושיעור ההחזר החודשי וכן חופשות האם בחו”ל אינם מתיישבים עם שיעור הכנסתה הנטען של האם ומחזקים את הסברה כי הכנסת האם עולה על הנטען על ידה.
כמו כן איני מקבלת את טענת האם כי בשל הצורך לטפל בקטין היא אינה יכולה להשיא את הכנסתה. מדובר בקטין כבן 10. האם התגוררה בעבר בבית הוריה שהיו מעורבים מאד בגידול הקטינים כפי שעלה בתביעה לזמני שהות ובחקירתה העידה האם כי כיום מתגוררת בצמוד לבית הוריה (ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24 עמ’ 41 שורות 32-33).
האם לא הביאה לעדות את הוריה ולא כל ראיה או עדות של מי מחברותיה לגבי הנסיעות לחו”ל.
אשר על כן ובבחינת התמונה הכוללת הכלכלית של האם החסר הראייתי והמשקל שיש לתת לו ומיעוט הראיות שצורפו ע”י האם וחקירות הצדדים אני קובעת כי פוטנציאל השתכרותה של האם מעבודתה עומד על סך של 8,000 ₪ נטו בחודש. מדובר בפוטנציאל השתכרות שהינו על הרף הנמוך עבור עבודה במשרה מלאה שאינה דורשת מיומנות מיוחדת ואשר תואם את שכרה של האם בעבר. אני סבורה כי זו אף הערכה שמרנית ביחס להכנסות האם ועל הצד הנמוך.
הכנסה משכר דירה –לטענת האם בתצע”ר ובחקירתה הכנסתה משכ”ד עומדת ע”ס 4,400 ₪ לחודש בהתאם להסכם שכירות שצירפה (ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24 עמ’ 41 שורות 15-20) והיא משלמת תשלומי משכנתא ע”ס 4,300 ₪ לחודש. האב לא חלק על נתון זה ובהתאם אני קובעת כי לאם הכנסה משכ”ד בסך של 100 ₪ לחודש בלבד. יש להתחשב בתשלומי המשכנתא המשולמים על הדירה. על כן אין זו הכנסה משמעותית שיש להתחשב בה לאור הפער הנמוך.
הוצאות מדור ואחרות של האם – לאם הוצאה בגין שכ”ד ע”ס 4,900 ₪ לחודש בהתאם להסכם שכירות שצירפה. האב לא חלק על נתון זה. אשר על כן אני קובעת כי לאם הוצאה ע”ס 4,900 ₪ בגין שכ”ד מחודש 3/24.
לטענת האם היא פורעת בתשלומים חודשיים קבועים הלוואה שהעניקה לה אמה לרכישת הדירה ע”ס 650,000 ₪. האם לא פירטה את תנאי ההלוואה, לא ציינה מהו הסכום שנפרע, היתרה לתשלום ושיעור התשלום החודשי לאמה.
האם צירפה לתצע”ר תדפיס מבנק טפחות משנת 2020 ממנו עולה כי אכן הועבר לחשבונה סך של 650,000 ₪ מאת הגב’ ***, אולם לא צירפה ראיות לתמיכה בגרסתה, הסכם הלוואה עם אמה או תצהיר מאת אמה, על אף שיכלה לעשות כן בנקל ולא נשאלה על כך בחקירתה.
תדפיסי בנק שצירפה האם לתצע”ר אינם מתיישבים עם גרסת האם, שכן עולה מהם כי העבירה לאמה סכומים משתנים בזמנים לא קבועים כדלהלן:
חודש
סכום
6/21
4,166 ₪
8/21
4,460 ₪
11/21
4,200 ₪
2/22
4,200 ₪
9/22
4,200 ₪
10/22
4,200 ₪
12/22
4,200 ₪
5/23
4,400 ₪
8/23
4,400 ₪
סה”כ:
38,426 ₪
האם לא הוכיחה את גרסתה כי הכספים שהתקבלו מאמה ניתנו לה כהלוואה וכן לא פירטה וממילא לא הוכיחה מהי יתרת החוב לפירעון ושיעור ההחזר החודשי לאמה. אשר על כן איני מביאה בחשבון רכיב זה כחוב של האם או לחילופין כהוצאה חודשית קבועה של האם.
בניכוי שכר הדירה אותו משלמת האם כאמור לעיל בסך של 4,900 ₪ בחודש החל מחודש 3/2024, הכנסתה הפנויה עומדת על סך של 3,100 ₪ נטו בחודש.
יחס ההשתכרות בין הצדדים
יחס ההכנסות בין ההורים ללא התחשבות במדור הוא 44% האם – 56% האב. בהוספת המדור ובהתחשב בהכנסה הפנויה הפערים גדלים משמעותית לטובת האב.
יחד עם זאת יש להביא בחשבון כי לאם דירה בבעלותה אשר במועד רכישתה עמד שוויה ע”ס של 1.5 מיליון ₪, גם בהבאה בחשבון את תשלום המשכנתא עם השכרת הדירה, ובהתאם למצב שוק הנדל”ן בישראל צפוי להאמיר.
חלוקת זמני שהות
זמני השהות פורטו במסגרת סעיפים 23-24 של פסק הדין.
לצדדים טענות הדדיות לגבי זמני השהות. כ”א מהצדדים טוען כי הקטינים שהו עמו מעבר לזמנים שנקבעו בהחלטות בית המשפט בעניין זה. הדברים נדונו והוכרעו במסגרת הליך מורכב לזמני שהות. על פסק הדין הוגש ערעור וניתן פסק דין בהסכמת הצדדים.
אשר על כן איני נדרשת לטענות הצדדים בסוגיית זמני השהות אשר נטענו במסגרת הליך זה והדברים יוכרעו בהתאם להחלטות השיפוטיות שניתנו.
הוצאות הקטינים
בכתב התביעה טען האב כי שיעור צורכי הקטינות זהה לשיעור המזונות שנקבע בהסכם ע”ס 1,833 ₪ עבור כ”א מהקטינים, ולא פירט את הוצאותיהם.
בתצע”ר ובסיכומים פירט האב את שיעור צורכי הקטינות לחודש כדלהלן:
תלויי שהות
כלכלה – 1,250 ₪
ביגוד – 250 ₪
הנעלה – 100 ₪
נסיעות בתחב”צ – 150 ₪
מוצרי היגיינה – 100 ₪
בילויים ופנאי – 400 ₪
הוצאות חינוך – 90 ₪
______
סה”כ: 2,340 ₪
שאינם תלויי שהות
טלפון נייד – 50 ₪
מדור הקטינות
2,000 ₪
בנוסף ציין האב בתצע”ר כי עד לחודש 12/23 השתתפה כ”א מהקטינות בחוג שעלותו 250 ₪ לחודש. כמו כן רכש האב עבור כל קטינה מכשיר נייד בסך של 1,800 ₪ ובנוסף הוא נושא בעלות חופשות של הקטינות אשר אינו יכול לתמחר.
בכתב התביעה ובתצע”ר עתר האב לחיוב האם במזונות שתי הקטינות בהתאם לשיעור המזונות שנקבע בהסכם ע”ס 1,833 ₪ לכל קטינה ולחילופין בהתאם לסכום שנקבע בפסיקה ע”ס 1,600-2,100 ₪ לכל קטינה. בסיכומים עתר האב לחיוב האם במזונות ע”ס 1,800 ₪ עבור כ”א מהקטינות בהתאם לשיעור המזונות שנקבע בפסיקה. כמו כן עתר האב לראשונה במסגרת הסיכומים לחיוב האם ב- 40% מהוצאות מדור ואחזקתו החל מחודש 12/21.
בכתב התביעה עתר האב להורות כי הצדדים יישאו בהוצאות חינוך ורפואה של הקטינות בהתאם ליחס הכנסותיהם. בתצע”ר עתר האב לחיוב הצדדים בחלקים שווים ובסיכומים לא התייחס להוצאות אלו.
בנוסף עתר האב להורות כי קצבת בט”ל עבור הקטינות ובכלל זה קצבת חינוך תועבר לידיו רטרואקטיבית החל מחודש 12/21.
בתצע”ר טען האב כי לאור זמני השהות של שלושת הקטינים יש לחייב את האם במזונות שתי הקטינות בקיזוז החלק היחסי אשר האב צריך לשאת בו עבור הקטין. בסיכומים טען האב כי לאור השינוי בזמני השהות יש לחייב את האם במזונות הקטינות וכן להפחית את שיעור חיובו במזונות הקטין באופן שישקף את זמני השהות ויחסי ההכנסות בין הצדדים – וזאת החל מחודש 12/21.
עתירת האב להפחתת מזונות הקטין נטענה על-ידו לראשונה במסגרת הסיכומים ללא פירוט והנמקה ובכותרת המסמך בלבד והינה בבחינת הרחבת חזית אסורה.
לטענת האם בכתב ההגנה ובתצע”ר גם לאחר שהקטינות עברו להתגורר עם האב היא המשיכה לשאת בהוצאותיהן, ונשאה לבדה בהוצאות חינוך וביגוד של הקטינות. בסיכומים טענה האם כי האב לא הוכיח את צורכי הקטינות.
בתצע”ר פירטה האם את שיעור כ”א מצורכי הקטינים כדלהלן:
האם צירפה קבלות לגבי חלק מההוצאות.
לטענת האם, האב אינו מקיים את החלטות בית המשפט בעניין מזונות והיא נאלצת לגבות את מזונות הקטינים באמצעות הוצל”פ. כמו כן לטענת האם גם לאחר מעבר הקטינות להתגורר עם האב היא המשיכה לשאת בחלק מהוצאותיהן ובנוסף נשאה לבדה בכל ההוצאות החינוכיות והרפואיות חריגות של הקטין לאור סירובו של האב להשתתף בהם.
הצדדים נחקרו במידה מועטה על הוצאות הקטינים.
בחקירתו אישר האב כי מאז מועד מתן ההחלטה על הפחתת מזונות הקטינות ביום 1.11.22 לא שילם לאם דמי מזונות עבור שלושת הקטינים (ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24, עמ’ 15 שורות 24-27) וכן לא נשא כלל בהוצאות חינוך של הקטינים (ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24, עמ’ 16 שורות 5-12) ונשא באופן חלקי בלבד בהוצאות רפואיות של הקטינים (ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24, עמ’ 15 שורות 28-29).
בחקירתה העידה האם כי היא נותנת לקטינות כסף לרכישת חלק מצורכיהן בהתאם לבקשתן (ראו: פרוטוקול מיום 3.3.24 עמ’ 39 שורות 14-21).
מכל המפורט לעיל עולה כי הצדדים עתרו לסכומי מזונות שונים בכתבי בי דין שהגישו. אף אחד מההורים לא הוכיח בראיות מספיקות את כלל ההוצאות שמוציא עבור הקטינים.
התרשמתי כי צורכי הקטינים מסופקים במלואם כאשר כל אחד מהצדדים נושא בעיקר הוצאות הקטינים השוהים עמו ובכלל זה הוצאות מדורם. לגבי הקטינות מחקירת שני הצדדים עלה כי האם נושאת בחלק מהוצאותיהן ישירות בהתאם לבקשתן.
יודגש, ושני הצדדים לא דייקו בעניין זה, שבהסכם לא נקבעו מחציות אלא סכום כולל. הצדדים ציינו מפורשות שהסכום (1,833 ₪ לקטין) כולל את כל צרכי הקטינים לרבות רפואה, חינוך, קייטנה וכיוצ”ב. הסכום לא כלל מדור לאור מגורי האם בבית הוריה.
בכל הנוגע למדור – ברובו המכריע של ההליך שני הצדדים התגוררו בבית הוריהם ולא שכרו דירות. האב שכר דירה בחודש 12/2023, האם שכרה דירה בחודש 3/2024.
לאחר בחינת ראיות הצדדים והחקירות המועטות בעניין זה – שני הצדדים לא הוכיחו את צרכי הקטינים כדבעי. האב אף שינה משמעותית את עמדתו ללא נימוק לגבי צרכיהן של הקטינות (לא רק ביחס להוספת רכיב המדור).
שקלתי את השיקולים הבאים: זמני השהות; הכנסות הצדדים והפער ששוכנעתי כי כן קיים ביניהם; קיומה של דירה על שם האם; גילם של הקטינים (15, 13 וחצי, 10) והזמן שנותר לתשלום המזונות עבור כל קטין; טובת הקטינים בסיום הסכסוך; ההתרשמות כי במצב הנוכחי כאשר לא מועברים דמי מזונות בין האב לאם תקופה ארוכה בפועל עדיין מסופקים צרכי כל הקטינים ע”י ההורים; ההסכמה כי החל מחודש 6/23 עת ניתן פסק הדין לגבי מעבר הקטינות החוב בהוצאה לפועל ממועד זה ואילך יימחק – שוכנעתי כי צרכי הקטינים בכל בית מסופקים במלואם. הדבר גם משקף את הפער בין זמני השהות ובין ההכנסות והולם אותו, קרי האם נושאת בהוצאות הקטין והאב נושא בהוצאות הקטינות.
שוכנעתי שהמחלוקת בעניין מזונות הקטינים חורגת מעבר לצורך לספק את צורכי הקטינים והיא מחלוקת שמשמשת עבור הצדדים כר להמשך הקונפליקט ביניהם.
שוכנעתי כי צרכיהם של כל הקטינים מסופקים ולא קיימת פגיעה בטובתם ודווקא המשך הסכסוך וההתחשבנות יפגע בהם. בבע”מ 919/15 בית המשפט העליון שם דגש רב על כך שעקרון טובת הילד חולש גם על סוגיית פסיקת המזונות:
“טובת הילד – “עקרון העל” החולש על סוגיית פסיקת המזונות הוא עקרון טובת הילד. עקרון זה משמש מימים ימימה כ”מפתח” לפתרון מחלוקות שונות בתחום דיני המשפחה. כך, נקבע לא פעם כי על אף שהעימות הישיר בעת גירושין הוא בין ההורים לבין עצמם, השיקול המרכזי שיש לשקול בעת הכרעה בסכסוך הוא טובתו וזכויותיו של הילד. הדבר מתחייב הן מעקרונות היסוד במשפט הישראלי והן ממחויבותה של ישראל לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד מיום 20.11.1989 (להלן: האמנה בדבר זכויות הילד), שאושררה ונכנסה לתוקף בשנת 1991. לכאורה, מה רבותא בכך? מדוע לומר את המובן מאליו? בחרתי בכל זאת להקדים את הדברים משום שבבואנו ליישם את עקרון השוויון שומה יהיה עלינו לבחור – מבין החלופות שבפנינו – אותה חלופה שתקדם באופן המיטבי את טובת הילדים הנוגעים בדבר, ובכלל זה תבטיח כי לא ייחשפו למצבים של מחסור, מחד גיסא, ואף לא לדין ודברים יומיומי בין ההורים באשר ל”התחשבנות” ביניהם בסוגית ההוצאות, מאידך גיסא.” (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית, פסקה 13 לפסק דינה של כב’ השופטת ברק-ארז (19.7.2017).
שוכנעתי שמבין החלופות השונות (תשלום מזונות מהאב לאם; תשלום מזונות מהאם לאב; התחשבנות לגבי שורה של הוצאות בין ההורים; נשיאה של כל צד במזונות הקטינים לפי זמני השהות) – החלופה שתקדם באופן מיטבי את טובת הקטינים, ולאחר ששוכנעתי שצרכיהם מסופקים ואין להם מחסור, ועל מנת לא ליצור דין ודברים יומיומי בין ההורים באשר ל”התחשבנות” ביניהם בסוגית ההוצאות – היא החלופה שבה האם תישא בהוצאות הקטין והאב בהוצאות הקטינות. מכתבי הטענות בכלל ההליך עולה כי עקרון זה מוסכם על ההורים. העובדה כי כל אחד הקצין עמדתו בסיכומיו מעידה כי יש לסיים את ההליכים ויפה שעה אחת קודם לטובת הקטינים, ולטובת הצדדים – אין היא מעידה כי שינוי עמדות אלה מוצדק.
אשר על כן לאור כל האמור לעיל אני מורה כי החל מחודש 6/2023 האם תישא במזונות ומדור הקטין, והאב יישא במזונות ומדור שתי הקטינות וזאת עד הגיע כל קטין לגיל 18 ו/או סיום המערכת החינוכית וכן בתקופת השירות הצבאי חובה או שירות לאומי.
בכל הנוגע למחציות – מאחר והצדדים קבעו בהסכם כי לא ישולמו מחציות והסכום הוא כולל, וגם האב בכתב התביעה לא עתר לסעד זה כלל (רק הוסיף ושינה לאחר מכן ללא נימוק מספק מה פשר שינוי החזית בעניין זה) – אני מורה כי לא יהיה תשלום נוסף של מחציות בין הצדדים. בהוצאות הנוספות של חינוך ורפואה ישא כל צד בהתאם לחיובו במזונות ומדור: האם של הקטין, האב של שתי הקטינות.
בכל הנוגע לחיוב המזונות ביחס לתקופה החל מחודש 12/2021 ועד לחודש 5/2023 – האב עותר כי ייקבע חיוב רטרואקטיבי החל מהמועד בו עברו הקטינות להתגורר עמו – חודש 12/2021. לטענת האם, הקטינות עברו להתגורר עם האב בשל שכנוע משמעותי מצד האב ויש להביא זאת בחשבון בעת קביעת המועד לתחילת החיוב.
יוער כי האם הסכימה לביטול חוב המזונות של האב החל מחודש 8.6.2023 המועד בו ניתן פסק הדין במסגרתו קבעתי כי הקטינות יעברו להתגורר עם האב באופן מלא והחלטה ניתנה בהתאם.
יש לקחת בחשבון כי ניתנה החלטה על הפחתה משמעותית בתשלום המזונות עוד ביום 1.11.22 במסגרת תלה”מ 7270-03-22 ושלאור מעבר הקטינות להתגורר עם האב מזונות הקטינות שמשלם האב הופחתו לסך של 500 ₪ לכל קטינה (במקום 1,833 ₪). מזונות הקטין נותרו בהתאם להסכם.
למרות החלטה זו שקיבלה את טענות האב כבר בסעד זמני והפחיתה את החיוב עבור הקטינות מסכום של 3,666 ₪ לסכום של 1,000 ₪ בלבד, האב העמיד את האם ואת בימ”ש בפני עובדות מוגמרות ולא קיים את ההחלטה. התנהלות זו של בעל דין המבקש סעד מבימ”ש, אינה במקומה ואין להשלים עימה.
בתקופה שבין 12/2021 ועד לחודש 5/2023 נצבר חוב בהוצאה לפועל שהוא המשמעותי כעת להכרעה. האם עדכנה את החוב והוא צבר גם ריביות ועומד על כ-67,000 ₪. האב מתנגד לכל תשלום ועותר לשינוי רטרואקטיבי החל מחודש 12/2021.
בחנתי את השיקולים הבאים: קיומו של הסכם בין הצדדים; זמני השהות של הקטין היו בהתאם להסכם; זמני השהות של האם עם הקטינות היו מועטים והתנהל על כך הליך בעצימות גבוהה בין ההורים עד להכרעה בחודש 6/2023 שבסופו של יום התקבלה על ידי שניהם; לקחתי בחשבון את טענות ההורים בתקופה זו לגבי תרומת כל אחד מהם למצב שנוצר עם הקטינות, אולם מדובר בנסיבה אחת והיא איננה בעלת משקל מכריע אלא מצטרפת לכלל הנסיבות; החלטת האב חד צדדית שלא לקיים את החלטת בימ”ש ואי תשלום על ידו בפועל; שוכנעתי כי האם נשאה בחלק מהוצאות הקטינות בתקופה זו למרות זמני השהות המועטים; הכנסות שני הצדדים באותה עת היו נמוכות יותר ממה שנקבע על ידי כעת; גובה החוב בהוצאה לפועל כעת וסכומים שהאב שילם במסגרת התיק שנפתח על ידי האם; התקופה כולה של 18 חודשים סה”כ; הראיה הכוללת של הסכסוך וטובת הקטינים בסיומו; הצורך להפחית בהתחשבנויות והליכים נוספים בין הצדדים; האם המשיכה לקבל בהתאם להסכם את קצבאות המל”ל עבור 3 הקטינים בכל התקופה – לאחר בחינת כל זאת אני קובעת כי עבור תקופה זו יוותר מהחוב בהוצאה לפועל סך כולל של 22,500 ₪, לפי החישוב הבא: 1,250 ₪ בחודש למזונות כל הקטינים שישולמו על ידי האב לאם לפי החלוקה הבאה: 800 ₪ עבור הקטין, 225 ₪ עבור כל קטינה.
סכום זה ממצה את חיובו של האב עבור כל התקופה מחודש 12/2021 ועד לחודש 5/2023. חוב זה יעודכן במקום הסכום הנוכחי בתיק ההוצאה לפועל.
לגבי קצבאות מל”ל של הקטינים – לגבי קצבאות מל”ל שעברו לאם עבור כל התקופה: לגבי התקופה של 12/2021-5/2023 לקחתי בחשבון את קבלת הקצבאות וזה חלק מהנימוק להפחתה משמעותית של החוב של האב בהוצאה לפועל עבור תקופה זו. לגבי התקופה החל מחודש 6/2023 עד למועד הסדרת קבלת הקצבאות על ידי האב וככל והדבר טרם הוסדר יש מקום להשבת הסכומים בגין הקצבאות שהתקבלו על ידי האם.
החל מחודש 6/2023 קצבאות המל”ל של הקטינות יועברו לידי האב, קצבת המל”ל של הקטין תועבר לידי האם, זאת לרבות מענקים בתחילת שנה”ל.
האם תשיב לאב את הקצבאות עבור הקטינות מחודש 6/2023 ואילך עד להסדרת העברת הקצבאות של הקטינות אליו. השבה זו תהיה באמצעות קיזוז מהחוב שנותר לאב בהוצאה לפועל בסך של 22,500 ₪ כפי שנקבע על ידי כעת לעיל.
ככל והצדדים לא ישכילו להגיע להסכמות לגבי גובה קיזוז זה, יבורר הסכום שיש להפחית בהוצאה לפועל בכפוף להצגת אסמכתאות על ידי האם.
סיכומם של דברים:
מזונות ומדור הקטינים – אשר על כן לאור כל האמור לעיל אני מורה כי החל מחודש 6/2023 האם תשא במזונות ומדור הקטין, והאב יישא במזונות ומדור שתי הקטינות; וזאת עד הגיע כל קטין לגיל 18 ו/או סיום המערכת החינוכית וכן בתקופת השירות הצבאי חובה או שירות לאומי.
בהוצאות הנוספות של חינוך ורפואה ישא כל צד בהתאם לחיובו במזונות ומדור: האם של הקטין, האב של שתי הקטינות.
בכל הנוגע לחיוב המזונות ביחס לתקופה החל מחודש 12/2021 ועד לחודש 5/2023 – יוותר מהחוב בהוצאה לפועל סך כולל של 22,500 ₪, לפי החישוב הבא: 1,250 ₪ בחודש למזונות כל הקטינים שישולמו על ידי האב לאם לפי החלוקה הבאה: 800 ₪ עבור הקטין, 225 ₪ עבור כל קטינה. חוב זה יעודכן במקום הסכום הנוכחי בתיק ההוצאה לפועל.
קצבאות המל”ל – החל מחודש 6/2023 קצבאות המל”ל של הקטינות יועברו לידי האב, קצבת המל”ל של הקטין תועבר לידי האם, זאת לרבות מענקים בתחילת שנה”ל.
האם תשיב לאב את הקצבאות עבור הקטינות מחודש 6/2023 ואילך עד להסדרת העברת הקצבאות של הקטינות אליו. השבה זו תהיה באמצעות קיזוז מהחוב שנותר לאב בהוצאה לפועל בסך של 22,500 ₪ כפי שנקבע לעיל.
ככל והצדדים לא ישכילו להגיע להסכמות לגבי גובה קיזוז זה, יבורר הסכום שיש להפחית בהוצאה לפועל בכפוף להצגת אסמכתאות על ידי האם.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה, היקפו של הליך זה והצורך שלא להסלים את היחסים בין הצדדים והיותם יחסים נמשכים, סברתי כי אין מקום ליתן צו להוצאות, וכ”א יישא בהוצאותיו (ראו: ע”א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע”מ ואח’ נ’ תפן מדיקל בע”מ (24.2.2022) סעיף 7 לפסק דינו של כב’ השופט עמית).
המזכירות תסגור את תלה”מ 23353-08-22.
ניתן היום, כ”ב אלול תשפ”ד, 25 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 11.12.24.
