בפני
כב’ השופטת תמר סנונית פורר
התובעת:
האם
ע”י ב”כ עו”ד גריידי
נגד
הנתבע:
האב
ע”י ב”כ עו”ד לאור
פסק דין
בפניי שתי תביעות שהגישה האישה כנגד האיש (להלן: “האם” או “האישה” או “התובעת”, להלן: “האב” או “האיש” או “התובע”) תביעה לפסיקת מזונות ומדור עבור שלושה קטינים ותביעה רכושית.
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים נישאו זל”ז כדמו”י בשנת 2005. מועד הקרע נקבע ליום 19.5.20 (יום הגשת הבקשה לי”ס בהתאם להחלטה מיום 19.10.21 בתלה”מ 61981-10-20).
לצדדים שלושה ילדים משותפים: קטינה ילידת 2007, קטין יליד 2012 וקטין יליד 2017. במועד הגשת התביעה היו הקטינים (בהתאמה) בגילאי 13, 9 ו-3 ובמועד מתן פסק הדין בגילאי 17, 13 ו-8.
ביום 19.5.2020 הגיש האב בקשה לי”ס (י”ס 43364-05-20) התיק נסגר ביום 19.8.20.
ביום 29.10.20 הגישה האישה את שתי התביעות נשוא פסק דין זה: תלה”מ 61965-10-20 תביעה למזונות ותלה”מ 61981-10-20 תביעה רכושית.
כמו כן התנהלו בפניי ההליכים שלהלן:
תלה”מ 47189-09-20 – תביעת האב לזמני שהות אשר פסק דין ניתן בה ביום 4.1.22.
תמ”ש 9828-12-20 – תביעת הורי האב להחזר הלוואה שהעניקו לצדדים לרכישת דירת מגוריהם אשר פסק דין ניתן בה ביום 20.1.23.
מזונות זמניים – ביום 23.2.21 ניתנה החלטה למזונות זמניים בה נקבע כי האב יישא במזונות ומדור 3 הקטינים בסך של 3,400 ₪ לחודש החל מחודש 2/21 והצדדים יישאו בחלקים שווים בכל הוצאות חינוך ורפואה של הקטינים. בקשות רשות ערעור הדדיות לשינוי ההחלטה למזונות זמניים נדחו (רמ”ש 52021-03-21).
ביום 2.8.21 לאור מחלוקות בין הצדדים ניתנה החלטה לפיה החל מחודש 2/21 לא ניתן לקזז מתשלומי המזונות אלא בהסכמת שני הצדדים ואילו מהוצאות חינוך ורפואה חריגות רשאי הצד אשר נשא במלוא ההוצאה לקזז.
זמני שהות – בהתאם לפס”ד מיום 4.1.22 לצדדים זמני שהות שווים עם הקטינים כדלהלן: אמצ”ש – בימים א+ג שוהים הקטינים עם האב, בימים ב+ד עם האם וביום ד’ שוהים הקטינים עם ההורה שעימו אינם שוהים בסופ”ש העוקב. בסופ”ש שוהים הקטינים עם כל הורה לסירוגין מיום ו’ עד יום א’ למסגרת החינוכית (פס”ד מיום 4.1.22 בתלה”מ 47189-09-20).
בשני התיקים התקיימו שני דיוני קדם משפט ודיון הוכחות במאוחד. הוגשה חוות דעת מומחה לאיזון משאבים. הוגשו רשימת פלוגתאות וסיכומים בכתב ובהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין כעת.
פסק דין בתביעת המזונות – תלה”מ 61965-10-20
בכתב התביעה ובסיכומים עתרה האם לחיוב האב במזונות הקטינים בסך של 12,200 ₪ לחודש ובהוצאות חינוך ורפואה חריגות של הקטינים החל ממועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. בתצע”ר עתרה האם לחיוב האב בסך של 14,278 ₪ בחודש וב-75% מהוצאות חינוך ורפואה חריגות.
לטענת האב מדובר בתביעה מופרכת ומוגזמת ולאור זמני השהות ופערי ההשתכרות בין הצדדים יש לחייבו במזונות בסך של עד 480 ₪ לחודש.
לצדדים הלוואת משכנתא שנטלו לשם רכישת דירת המגורים. בין הצדדים מחלוקות בעניין זה וכלל טענותיהם לגבי תשלומי המשכנתא ידונו במסגרת פסק הדין הרכושי, על אף שהועלו גם במסגרת תביעה זו. מטעם זה גם לא הבאתי בחשבון את תשלומי המשכנתא בעת קביעת הכנסתם הפנויה של הצדדים.
גילאי הקטינים
לצדדים שלושה ילדים משותפים: קטינה ילידת 2007, קטין יליד 2012 וקטין יליד 2017.
במועד הגשת התביעה (10/20) היו הקטינים (בהתאמה) בגילאי 13, 9 ו-3 ובמועד פסק הדין בגילאי 17, 13 ו-8.
האם טענה בכתב התביעה ובתצע”ר לעניין חיוב המזונות בהתאם לגילאי הקטינים בכלליות בלבד ובסיכומיה לא התייחסה כלל לגילאי הקטינים. האב הקדיש חלק משמעותי מכתב ההגנה שלו לטיעונים משפטיים לפיהם אין מקום לחיוב אבסולוטי של האב במזונות קטין גם מתחת לגיל 6.
הכנסות האם
לטענת האם היא עובדת כמורה ב—– בבי”ס וממוצע הכנסתה עומד ע”ס של כ- 7,800 ₪ נטו לחודש.
בחקירתה השיבה האם כי בנוסף החלה לעבוד בניקיון חדרי מדרגות אך לא נקבה בשיעור הכנסתה ולא נשאלה על כך (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24 עמ’ 33 שורות 32-33 ועמ’ 34 שורות 1-12), וכי ייתכן שבעתיד תוכל למצוא עבודה נוספת בשעות אחה”צ ובחודשי הקיץ (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24 עמ’ 34 שורות 24-29).
בחקירתה נשאלה האם לגבי השאת הכנסתה והשיבה כי בעת הזו אין באפשרותה להגדיל את היקף משרתה בהוראה (90%) ואינה רשאית לשעות נוספות מעבר למכסה מצומצמת במסגרת עבודתה בקייטנה (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24, עמ’ 26 שורות 10-18). כמו כן השיבה האם כי אינה מלמדת שיעורים פרטיים מאחר שלאור ניסיון העבר ישנם ביטולים רבים ולא מדובר בהכנסה קבועה שהיא יכולה להסתמך עליה (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24, עמ’ 31 שורות 18-24).
לטענת האם היא בחרה לעבוד במקום עבודה קרוב לבית בשעות עבודה מצומצמות על מנת לאפשר לאב להתקדם בעבודתו.
לטענת האב בכתב ההגנה ובתצע”ר הכנסתה של האם הינה בסך של 10,449 ₪ נטו לחודש בהתאם לדפי בנק שצירפה. בסיכומיו טען האב כי האם הפחיתה את הכנסתה לצורך ההליך.
לטענת האב האם אינה ממצה את פוטנציאל הכנסתה היא יכולה לעבוד בחודשי הקיץ ובחופשות ולאור זכאותה לשנת שבתון פוטנציאל הכנסתה של האם משתווה להכנסתו בפועל. לטענת האב שכרה של האם עולה מדי שנת לימודים לאור ותק שצוברת.
לטענת האב לאור חקירתה של האם להכנסתה החודשית של האם יש להוסיף הכנסה משיעורים פרטיים אשר האב לא נקב בשיעורה וכן הכנסה ע”ס 1,370 ₪ לחודש מענק שמקבלת האם ממשרד השיכון.
לטענת האב יש להביא בחשבון כחלק מהכנסת האם את קצבת המל”ל, הטבות מס ואחרות אותם מקבלת האם אשר שווים המצטבר הינו בסך של 1,000 ₪ בחודש למצער.
לטענת האב בסיכומיו יש לייחס לאם הכנסה של למעלה מ-10,000 ₪ נטו לחודש. האב אף טוען כי לאור עבודת האם בהוראה היא יכולה להגדיל את הכנסתה בחופשות מבי”ס לפחות ב-50%.
לטענת האב במהלך חייהם המשותפים של הצדדים הוא היה המטפל העיקרי בקטינים ואיפשר לאם לטפח את הקריירה שלה ואת ענייניה האישיים.
לטענת האב הוצאותיה הגבוהות של האם בפרט על שכ”ד ורכישת ריהוט חדש אינן מתיישבות עם טענותיה בדבר קושי כלכלי. כמו כן בבחינת מצבה הכלכלי של האם יש להביא בחשבון שבבעלות הצדדים דירת מגורים ולאחר מכירתה יוותר בידי הצדדים סכום כסף נכבד.
בדיקת ממוצע תלושי המשכורת של האם שצורפו לכתב התביעה מעלה כי שכרה של האם בחודשים 9/19-9/20 היה בסך ממוצע של 8,383 ₪ נטו לחודש. בדיקת ממוצע תלושי המשכורת של האם שצורפו לתצע”ר מעלה כי שכרה של האם בחודשים 9/20-10/21 היה בסך ממוצע של 8,205 ₪ נטו לחודש. מדפי חשבון שצירפה האם לכתב התביעה ולתצע”ר עולה כי אין לה הפקדות ממקורות קבועים מלבד משכורתה ממשרד החינוך והיא גם לא נשאלה לגבי עניין זה בחקירתה.
אשר על כן אני קובעת כי הכנסתה החודשית של האם מעבודתה כמורה הינה בסך של 8,294 ₪ נטו לחודש.
מדור האם – לאם הוצאה על שכ”ד בסך של 6,500 ₪ לחודש החל מחודש 1/24 (ראו: פרוטוקול מיום 1.2.24 עמ’ 59 שורות 3-6). האם מתגוררת באותה דירה מאז עזבה את דירת המגורים המשותפת ושכר הדירה עולה מדי שנה כעולה מהסכם שכירות שצירפה האם לתצע”ר.
בתצע”ר ובחקירתה אישרה האם שקיבלה מענק ממשרד השיכון אך לטענתה למשך שנה אחת בלבד עד לסוף שנת 2021 ומאז אינה זכאית (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24 עמ’ 38 שורות 15-27). בנסיבות הללו יוחס לאם תשלום מדור מלא ללא המענק.
לטענת האם היא ממשיכה להתגורר ב*** על מנת שלא לשנות את מסגרות החינוך וסביבת חייהם של הקטינים ועל מנת שלא להרחיקם מהאב אשר ממשיך להתגורר בדירת הצדדים בפרט כאשר אין לה רישיון נהיגה (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24, עמ’ 58 שורות 28-33, עמ’ 59 שורות 1-6. האב טוען כי יש לראות בתשלום שכירות בשיעור זה אות לאיתנות כלכלית של האם.
אשר על כן אני קובעת כי לאם הוצאה בגין שכ”ד ע”ס 6,500 ₪ לחודש.
מצבה הכלכלי של האם – לטענת האם מצבה הכלכלי עגום. הכנסתה מספיקה למחייה בסיסית בלבד ואין בידה לשאת במלוא צורכי הקטינים ובהוצאות מדור, חשבון הבנק שלה מצוי ביתרת חוב של כ-20,000 ₪, היא נזקקת לקבל סלי מזון מעיריית *** ובעלת חוב ע”ס של כ-60,000 ₪ בגין הלוואות שנטלה מהבנק ומקרובי משפחה. האם לא צירפה ראיות להוכחת ההלוואות שנטלה, לא הביאה עדים שיתמכו בטענה זו ולא נשאלה על כך בחקירתה. על כן אין מקום לתת משקל לטענה זו לגבי הלוואות שנטענה על ידי האם.
לטענת האם בהשוואה לבית האב ביתה הוא “בית עני” ובית האב הוא “בית עשיר” דבר שיביא לניכור כלפיה מצד הקטינים.
אשר על כן ולאחר בחינת התמונה הכוללת הכלכלית של האם הראיות שהובאו וחקירות הצדדים אני קובעת כי הכנסתה הממוצעת של האם עומדת על סך של 8,294 ₪ נטו בחודש.
בניכוי שכר הדירה אותו משלמת כאמור לעיל בסך של 6,500 ₪ בחודש, הכנסתה הפנויה עומדת על סך 1,794 ש”ח בחודש.
הכנסות האב
לטענת האם בכתב ההגנה האב עובד כ ***** בחברת **** וממוצע הכנסתו החודשית עומד ע”ס של 30,479 ₪ ברוטו לחודש ו-17,200 ₪ נטו לחודש.
לטענת האם, האב מקבל בונוס שנתי ממקום עבודתו אשר מהווה תוספת של כ-3,000 ₪ נטו להכנסתו החודשית אשר בהתאם עומדת ע”ס של 20,000 ₪ נטו לחודש. להוכחת טענתה האם צירפה תלוש משכורת יחיד של האב לחודש 3/20 ממנו עולה כי סך כל התשלומים שקיבל האב בחודש זה עומדים ע”ס של 30,622 ₪ ואילו הנטו לתשלום עמד ע”ס של כ-17,000 ₪.
לטענת האם יש להוסיף לשיעור הכנסתו החודשית של האב גם הוצאות שונות אשר מגולמות במשכורתו כדוגמת אש”ל, ביטוח בריאות, סבסוד קייטנה ואחזקת רכב וזאת בהתאם למסמכים שצירף האב למומחה, אולם האם לא נקבה בשיעורן.
לטענת האם בנוסף לאב זכויות סוציאליות בשווי רב וכן מניות ואופציות בשווי של למעלה מ-100,000 ₪. יצויין כי הטענה לגבי מניות ואופציות לא הועלתה על האם בתביעה הרכושית וגם לא ביחס לחוו”ד המומחה לאיזון משאבי הצדדים.
לטענת האם בסיכומיה יש לייחס לאב הכנסות בסך של 20,000 ₪ לחודש וכי סביר להניח שבחלוף הזמן משכורתו אף עלתה.
לטענת האב אין לו תואר אקדמאי והכנסתו החודשית מעבודתו בחב’*** עומדת ע”ס של 17,200 ₪ נטו לחודש. בחקירתו השיב האב ששכרו לא עלה בצורה משמעותית בשנים האחרונות והוא עומד ע”ס שבין 17-18 אלף ₪ (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24, עמ’ 62 שורות 17-24), ושלא קיבל בונוס שנתיים האחרונות (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24 עמ’ 65 שורות 2-11).
לטענת האב בקביעת שיעור הכנסתו אין להתחשב ברכיבי הכנסה שאינם הכנסתו נטו כנטען ע”י האם מהטעמים שלהלן:
לגבי הבונוס – האב אישר שקיבל בונוס שנתי בסך של 30,000 ₪ אולם זה אינו רכיב קבוע ותלוי במספר משתנים. לגבי מניות או אופציות ממקום עבודתו – בתצע”ר הכחיש האב שיש לו מניות או אופציות ובסיכומים טען כי מדובר טענה חדשה שלא נטענה בכתב התביעה, שגם לאם זכויות סוציאליות והטבות ממקום עבודתה, שהטענה אינה מפורטת ואינה קשורה לשאלת המזונות וכן שהדברים התבררו בדו”ח המומחה כעורבא פרח. לגבי הוצאות נוספות הכלולות בהכנסתו – האב אישר הטבה בגין ביטוח בריאות וטען כי לא מקבל הטבות נוספות.
בדיקת ממוצע תלושי המשכורת של האב שצורפו לכתב התביעה מעלה כי שכרו של האב בחודשים 10/19-10/20 היה בסך ממוצע של 20,270 ₪ נטו לחודש וכולל את תשלום הבונוס בחודש 3/20 בו עמדה הכנסתו של האב ע”ס של 52,690 ₪ נטו. ממוצע הכנסתו של האב ללא התחשבות בהכנסתו בחודש 3/20 עמד ע”ס 17,569 ₪ נטו לחודש.
בדיקת ממוצע תלושי המשכורת של האב שצורפו לתצע”ר מעלה כי שכרו של האם בחודשים 11/20-12/21 היה בסך ממוצע של 20,330 ₪ נטו לחודש. וכולל תשלום בונוס בחודש 3/21 בו עמדה הכנסתו של האב ע”ס של 52,390 ₪ נטו. ממוצע הכנסתו של האב ללא התחשבות בהכנסתו בחודש 3/21 עמד ע”ס 17,863 ₪ נטו לחודש.
האב צירף לתצע”ר תלושי משכורת אקראיים משנים 2014-2016 בהם היה שכרו נמוך כפי הנראה על מנת להפחית את ממוצע הכנסתו ואשר לא הובאו בחשבון על ידי בחישוב הכנסתו.
לאור כך שהאב קיבל בונוס בסכום דומה מדי חודש מרץ במשך שנתיים רצופות ולאור העובדה שמדובר בחברת הייטק יציבה אני קובעת כי יש להביא בחשבון את הבונוס השנתי שמקבל האב בחישוב הכנסתו החודשית.
אשר על כן אני קובעת כי הכנסתו החודשית של האב מעבודתו בחברת *** הינה בסך של 20,300 ₪ נטו לחודש.
מדור האב – האב נותר להתגורר בדירה שבבעלות הצדדים ואין לו הוצאה בגין שכ”ד. התחשבנות לגבי המשכנתא ששילם תהיה להלן בחלק הרכושי ועל כן אין מקום לראות בה מדור ולהתייחס לכך באופן כפול.
מצבו הכלכלי של האב – לטענת האב לאור יתרת חוב גבוהה בחשבונו בחודש 7/21 ולצורך מימון ההליכים המשפטיים הוא נטל הלוואה ע”ס 60,000 ₪. בחקירתו טען האב כי ההוצאות החודשיות שלו הינן בסך של 20-25 אלף ₪ כולל החזר משכנתא ע”ס של כ-5,000 ₪ לחודש (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24 עמ’ 78 שורות 5-6 ועמ’ 79 שורות 1-13מ ). בחקירתו אישר האב כי ב-5 השנים האחרונות טס לחו”ל יחד עם הקטינים 3 פעמים ופעם נוספת ללא הילדים ולא במסגרת עבודתו (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24 עמ’ 95 שורות 4-7).
האב צירף לתצע”ר תדפיס מחשבון הבנק שלו ואישור נטילת הלוואה.
אשר על כן ובבחינת התמונה הכוללת הכלכלית של האב הראיות שהובאו וחקירות הצדדים אני קובעת כי הכנסתו הממוצעת של האב עומדת על סך 20,300 ₪ נטו בחודש. לאב אין הוצאה בגין שכ”ד והכנסתו החודשית מעבודתו זהה להכנסתו הפנויה.
יחס ההשתכרות בין הצדדים
אשר על כן, אני קובעת כי יחס ההכנסות בין ההורים ללא התחשבות במדור הוא 30% האם – 70% האב. יחס ההכנסות בין ההורים בהתחשבות בהכנסה הפנויה ובמדור הוא 8% האם – 92% האב.
חלוקת זמני שהות
זמני שהות – בהתאם לפס”ד מיום 4.1.22 לצדדים זמני שהות שווים עם הקטינים כדלהלן: אמצ”ש – בימים א+ג שוהים הקטינים עם האב, בימים ב+ד עם האם כולל לינה וביום ד’ שוהים הקטינים עם ההורה שאינם שוהים עימו בסופ”ש. בסופ”ש שוהים הקטינים עם כל הורה לסירוגין מיום ו’ עד יום א’ למסגרת החינוכית (פס”ד מיום 4.1.22 בתלה”מ 47189-09-20).
אף אחד מהצדדים לא עתר לשינוי זמני השהות ולא הגיש תביעה על הפרתם, ועל כן איני נדרשת לטענות הצדדים בעניין זה.
צרכי הקטינים
הצדדים לא טענו באופן מספק לעניין גילאי הקטינים בסוגיית חיוב המזונות, ולא הפרידו בין צרכים תלויי שהות ושאינם תלויי שהות של הקטינים ובין צרכים הכרחיים להוצאות חריגות והותירו מלאכה זו לבית המשפט.
בכתב התביעה ובסיכומים עתרה האם לחיוב האב במזונות הקטינים בסך של 12,200 ₪ ובהוצאות חינוך ורפואה חריגות של הקטינים ובתצע”ר עתרה לחיובו בסך של 14,278 ₪ בחודש וכן ב-75% מהוצאות חינוך ורפואה חריגות לאור פערי השתכרות משמעותיים.
האם לא הפרידה בין הוצאות תלויות שהות ושאינן תלויות שהות של הקטינים עירבה בין הוצאות עבור צרכים בסיסיים והוצאות חינוך ורפואה חריגות לא התייחסה לגילאי הקטינים ובסיכומיה אף לא הפרידה בין הוצאות כ”א מהקטינים והותירה מלאכה זו לבית המשפט.
האם פירטה את צורכי הקטינים ואת הוצאות המדור כדלהלן:
לגבי הקטין ***:
בכתב התביעה:
בתצע”ר:
לגבי הקטינים *** ו*** (ללא הפרדה בין שניהם):
בכתב התביעה:
בתצע”ר:
בסיכומיה אמדה האם את שיעור צורכי כ”א מהקטינים לחודש ללא הפרדה כדלהלן:
מזון – 1,500 ₪
ביגוד והנעלה – 700 ₪
היגיינה ואסתטיקה – 400 ₪
תרבות ופנאי – 250 ₪
נסיעות – 250 ₪
תרופות משחות ורפואה – 100 ₪
תשלומי הורים לבי”ס – 250 ₪
ספרי לימוד וכלי כתיבה – 150 ₪
תלבושת אחידה – 100 ₪
חוגים – 300 ₪
שירותי בריאות בקופ”ח תרופות ורפואה – 150 ₪
וכן:
שיעורים פרטיים לקטינה *** – 300 ₪
טיפול פסיכולוגי לקטין *** – 200 ₪
טיפולי שיניים פרטיים – 300 ₪
בסיכומיה טענה האם כי בהתאם לפירוט שלעיל שיעור מזונותיו של כ”א מהקטינים עומד ע”ס של 3,500 ₪ לחודש (בסה”כ 10,500 ₪ עבור 3 קטינים) ומבוקש כי האב יישא בשיעור של 75% מסכום זה דהיינו 8,000 ₪ לחודש (כך לטענת האם בסיכומיה).
בנוסף עתרה האם לחיוב האב בשיעור של 50% מהוצאות מדור ואחזקתו בהתאם לפירוט שלהלן.
הוצאות מדור:
בכתב התביעה
בתצע”ר
בסיכומיה אמדה האם את הוצאות המדור ואחזקתו כדלהלן:
שכ”ד – 6,500 ₪
ארנונה – 600 ₪
חשמל – 500 ₪
מים – 100 ₪
כבלים – 160 ₪
גז – 100 ₪
ועד בית – 200 ₪
___
סה”כ 8,160 ₪
האם צירפה אסמכתאות חלקיות עבור הוצאות המדור ואחזקתו ופירוט חיובי אשראי להוכחת הוצאות הקטינים.
לטענת האם שיעור המזונות להם עותרת הינו בהתאם לרמת החיים לה הורגלו הקטינים.
לטענת האם מצבה הכלכלי גרוע היא מצויה ביתרת חוב של למעלה מ-20,000 ₪ מקבלת סיוע בסלי מזון מהעירייה ויש לה חוב ע”ס של כ-60,000 ₪ בגין הלוואות שנטלה והיא אינה יכולה לספק את צורכי הקטינים לעומת האב שיכול לשאת בתשלומים אלו. לטענת האם ביתה הוא “בית עני” לעומת בית האב שהינו “בית עשיר” ואין לאפשר זאת.
בסיכומיה טענה האם ההחלטה למזונות זמניים קיפחה אותה מאוד, ויש להשית על האב מזונות בשיעור ריאלי.
לטענת האב הסכומים אליהם עותרת האם קיצוניים מופרזים מנותקים מהמציאות ואינם נתמכים בראיות, חלק מההוצאות שפירטה האם לא הוצאו מעולם עבור הקטינים וחלק מההוצאות אינן בגדר מזונות כי אם הוצאות חינוך ורפואה בהם נושאים הצדדים בחלקים שווים.
לגבי הוצאות מדור טען האב כי מדובר בסכום מופרז והאם יכולה לשכור דירה קטנה בשכ”ד נמוך משמעותית. כמו כן פירט האב את הוצאות מדורו וטען כי לאור הכנסות הצדדים וזמני השהות השווים אין לחייבו במזונות ובמדור הקטינים מעבר לסכומים הגבוהים בהם נושא באופן ישיר בעת שהות הקטינים עמו.
לגבי הוצאות חינוך ורפואה חריגות טען האב כי על הצדדים לשאת בהוצאות אלו בחלקים שווים כפי שעתרה האם בכתב התביעה וכי עתירה של האם לחלוקה לא שוויונית של הוצאות אלו היא בבחינת הרחבת חזית אסורה.
בתצע”ר ובסיכומים טענה האם כי האב אינו מקיים את החלטת בית המשפט לגבי מזונות מקזז כספים מתשלום המזונות וכן אינו משלם את תשלומי המשכנתא.
האב אישר בחקירתו כי אינו מעביר לאם את מלוא סכום המזונות שנקבע ומקזז מסכום זה ללא הסכמת האם (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24 עמ’ 86 שורות 7-11, עמ’ 87 שורות 6-9).
האב לא העמיד גרסה סדורה משלו להוצאות הקטינים על אף שלטענתו הוא ההורה אליו פונים בעת הצורך והוא אשר רוכש עבורם את צורכיהם והסתפק בהעלאת טענות כנגד ההוצאות שפורטו ע”י האם תוך פירוט חלק מהוצאות הקטינים ללא הפרדה ביניהם. האב טען בכלליות כי עפ”י ידיעת בית המשפט ובהתאם לרמת חייהם של הקטינים צורכי הקטינים הינם ע”ס של 1,600 ₪ וכי לאור זמני השהות ופערי ההשתכרות אין לחייבו מעבר לסך של 480 ₪ לקטין, ומחצית הוצאות חינוך ורפואה חריגות.
לטענת האב טרם פרידת הצדדים הוא שימש בפועל כהורה מרכז והקטינים פונים אליו בכל הנוגע להוצאות ותשלומים. לטענת האב הוא רכש לקטינים ביגוד והנעלה בסך של 6,143 ₪ בחודשים 6- 11/21 בהתאם לאסמכתאות שצירף לטענתו (סך של כ-1,023 ₪ לחודש עבור ביגוד לשלושתם), משלם לבדו עבור ביטוח בריאות פרטי לקטינים סך של 230 ₪ בחודש תרופות ושיעורים פרטיים לקטינה ***, נושא במחצית עלות תחב”צ ועוד.
האב צירף לתצע”ר קבלות ופירוט חיובי אשראי בגין תשלומים ששילם עבור צורכי הקטינים.
בחקירתו אישר האב כי ב-5 השנים האחרונות טס לחו”ל יחד עם הקטינים 3 פעמים.
לגבי גיל הקטינים טען האב כי בניגוד למקובל אין חובה אבסולוטית על אב לזון את ילדיו אשר מתחת לגיל 6.
לטענת האב הוא משלם את דמי המזונות כסדרם ואינו מקזז אלא בהסכמה האם ורק כאשר מדובר בהוצאות חינוך ורפואה. לטענת האב הוא המטפל העיקרי בקטינים וכי הותרת שיעור המזונות בהתאם להחלטה למזונות זמניים תגרום לחיסרון כיס שמופחת ישירות מצורכי הקטינים.
בסיכומיו עתר האב להורות כי כל צד יישא בהוצאות הקטינים בעת שהותם עימו תוך קיזוז ההפרשים כנגד קצבת המל”ל וההטבות להן זכאית האם, הוא ישמש כהורה מרכז והצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חינוך ורפואה. כמו כן עתר האב לחלק בין הצדדים את קצבאות ומענקי המל”ל וההטבות הנוספות בגין הקטינים או לבצע קיזוז רעיוני.
יש לקחת בחשבון זמני שהות שווים וכן פערי הכנסות בין ההורים כאמור לעיל 92% האב – 8% האם.
מזונות הקטין *** עד הגיעו לגיל 6 – במועד מתן ההחלטה למזונות זמניים היו הקטינים *** ו*** מעל לגיל 6 והקטין *** מתחת לגיל 6. ל*** מלאו 6 ביום 7.10.23. פסיקת המזונות הזמניים הייתה על דרך המינימום של 1,133 ₪ לחודש בלבד לכל אחד מהקטינים כולל מדורם וללא התחשבות בגילם. אני סבורה בנתונים שהוצגו, בהתחשב בהשתכרות הצדדים ובפערים ביניהם, בזמני השהות ועל מנת שלא להרבות מחלוקות, שיש מקום להותיר פסיקה זו על כנה. על כן עד למועד מתן פסק הדין יעמוד סכום המזונות כולל מדורם של הקטינים ע”ס 3,400 ₪ עבור שלושת הקטינים.
מזונות כל הקטינים מעל לגיל 6 – בהתאם לאמור בבע”מ 919/15 בחישוב מזונותיהם של קטינים מעל גיל 6 יש ליתן משקל לזמני השהות הקיימים ולפערי ההכנסות בין ההורים ולצרכי הקטינים בהתאם לרמת חייהם בחלוקה הנדרשת (גם אם לא פורטה עד תום כנדרש על ידי ההורים).
הפערים בהכנסות הצדדים מחייבים פסיקת מזונות משמעותית שתאפשר לקטינים לגדול אצל שני הוריהם, גם אם לא באופן שווה מאחר ולאב יכולות משמעותיות גבוהות משל האם. על כן גם שוכנעתי כי יש מקום לקביעת תשלום עבור המדור, שיאפשר לצדדים להתגורר במקום מגוריהם הרגיל של הקטינים גם אם בשיעור גבוה מהשיעור המקובל בפסיקה ולמרות חלוקת הזמנים השוה. יש לראות את צרכיהם וטובתם של הקטינים הספציפיים. לאב יש יכולת מוכחת ומשמעותית לשאת בסכום מזונות זה תוך שיש בידו עבור עצמו ודי והותר ואף מעבר לכך. הפערים בין ההורים הם משמעותיים מאוד: 30%-70% ללא מדור, ועם מדור 8%-92%. גם אם אקח בחשבון את התוצאה בהליך הרכושי ועל כך שלאב יתווסף תשלום מדור – או בשכירות או באמצעות משכנתא רק שלו – עדיין מדובר בפערים משמעותיים מאוד.
ללא פסיקת מזונות משמעותית ייווצר פער שאין להסכים עימו בין ההורים. טובתם של הקטינים היא הותרת רמת החיים אצל שני הוריהם באופן מספק ובפרט כאשר האב יכול ומסוגל לעמוד בסכום שנפסק וללא קושי.
ההורים לא הפרידו את צרכי הקטינים להוצאות תלויות שהות ושאינן תלויות שהות והם הותירו את המלאכה לבית המשפט.
בכל הנוגע לחלוקה של התשלום על פי הוצאות תלויות שהות ושאינן תלויות שהות – לקחתי בחשבון את פערי ההכנסות בין ההורים ואת זמני השהות השווים. בהתאם לנתונים שהובאו ע”י האם ושלא נסתרו ע”י האב אני פוסקת כי עבור מזונות הקטינים כולם כעת מעל גיל 6 – עבור הוצאות תלויות שהות סך של 350 ₪ לכל קטין, עבור הוצאות שאינן תלויות שהות – 450 ₪. סה”כ יישא האב עבור מזונות הקטינים (תלויות שהות ושאינן תלויות שהות) בסך של 800 ₪ לקטין לחודש.
פסיקה זו מגלמת את פערי ההכנסות בין ההורים ואת העובדה אשר לא נסתרה כי שני ההורים רוכשים רכיבים עבור הקטינים. כמו כן ניתן משקל לזמני השהות השווים. עם זאת ולצורך הגדלת השוויון האם תמשיך ותקבל את קצבת הילדים מהמל”ל עבור הקטינים עד הגיעם לגיל 18.
מדור והוצאות אחזקת מדור – לאם תשלומי שכירות ע”ס 6,500 ₪. האב מתגורר בדירת הצדדים אשר עליה רובצת משכנתא שההחזר החודשי בגינה הינו ע”ס של כ-5,000 ₪ לחודש אולם מדובר בחיוב רכושי של שני הצדדים שהאב אף ביקש לערוך לגביו התחשבנות בתיק הרכושי. האם מדגישה כי היא נותרת להתגורר בשכירות ב*** על מנת שלא להרחיק את הקטינים ממוסדות החינוך וממרכז חייהם ומהאב. האם עתרה לחיוב האב במדור הקטינים בשיעור של מחצית מדמי השכירות וכן מחצית מהוצאות אחזקת המדור – סה”כ 4,100 ₪ ל-3 הילדים יחדיו. לטענת האב אין מקום לפסיקת מדור כלל לאור זמני השהות השווים ועל כן מאחר ולשני ההורים הוצאות עבור מדור ואחזקתו והילדים מחלקים את זמנם בין שני הבתים אין מקום להתחשבנות בעניין זה בין ההורים ויש לדחות את הדרישה לפסיקת מדור.
כאמור לעיל לקחתי בחשבון כי המשכנתא מחושבת להלן בפן הרכושי בין הצדדים ושבעת הזו אין לאב הוצאה עבור מדור. עם זאת יש לקחת בחשבון כי הוצאה עבור מדור תתווסף לאב לאחר פירוק השיתוף בדירת המגורים או באמצעות משכנתא או באמצעות שכירות. כמו כן יש לקחת בחשבון כי האם תקבל כספים מפירוק השיתוף בדירת המגורים וכן את התוצאה הכוללת בתיק הרכושי לרבות האיזון המיידי של הזכויות הרכושיות. לאחר כל זאת סברתי כי לאור הפערים הכלכליים בין הצדדים יש מקום לפסיקת מדור והוצאות אחזקתו בין האב לאם שתאפשר לקטינים קורת גג ראויה ובהמשך קרבת המקום למגורי האב.
על כן יתווסף תשלום בסך של 550 ₪ לחודש עבור כל אחת מהקטינים עבור מדור ואחזקת מדור.
סה”כ האב יישא בסך של 1,350 ₪ לכל אחד מהקטינים מחודש 9/2024 עבור מזונות ומדור (800 ₪ עבור מזונות ו-550 ₪ עבור מדור ואחזקתו).
לאור הפערים המשמעותיים ביכולות הכלכליות של הצדדים האם תמשיך ותקבל את קצבת הילדים מהמל”ל עבור כ”א מהקטינים עד הגיעו לגיל 18.
מועד החיוב המזונות – האם עתרה לחיוב האב במזונות ממועד הגשת הבקשה לי”ס. בסיכומיה עתרה האם לחיוב האב במזונות בשיעור ריאלי באופן רטרואקטיבי ממועד פסיקת המזונות הזמניים. האב לא התייחס למועד ממנו יש לחייב במזונות. לאחר בחינת טענות האם ובשים לב כי המזונות הזמניים נפסקו בהתאם לבקשת האם החל ממועד הפרדת מגורי הצדדים בחודש 2/2021 ולא במועד מוקדם יותר, אין מקום לשנות את מועד החיוב כפי שנקבע בהחלטה למזונות זמניים. אשר על כן החיוב במזונות יהיה החל מחודש 2/2021, מועד הפרדת מגורי הצדדים.
יחד עם זאת ולמרות הפער בין פסיקת המזונות הזמניים לפסיקה הקבועה סברתי שבנסיבות הליך זה, כי אין מקום לקבוע כי תהיה התחשבנות רטרואקטיבית וכי הדבר בעיקר אינו לטובת הקטינים. על כן אני מורה כי מועד חיוב המזונות בהתאם לפסק הדין יהא החל מחודש 9/2024. כמו כן לקחתי בחשבון גם בתמונה הכוללת כי בהוצאות הנוספות החיוב הוא בחלקים שווים ולא ביחס ההכנסות בין ההורים על אף הפערים המשמעותיים ביניהם. בסופו של יום טובת הקטינים מכריעה כי עד לפסק הדין תיוותר על כנה ההחלטה למזונות זמניים בתביעה זו ולא יוותר כעת מחלוקות נוספות בענייני מזונותיהם.
בכל הנוגע לחלוקת ההוצאות הנוספות בין ההורים – האם עתרה כי חלוקת ההוצאות הנוספות תהיה בהתאם לפערי ההכנסה שבסיכומיה העמידה אותם על 75% האב, 25% האם. האב טען כי יש להורות בהתאם גם להחלטה הזמנית על חלוקה שווה של ההוצאות הנוספות בין ההורים. בהתחשב במכלול נתוני ההכנסות, פערי ההכנסות, זמני השהות, תשלום המזונות ותשלום המדור – אני קובעת כי חלוקת ההוצאות הנוספות תהיה בחלקים שווים בין ההורים. סברתי כי באיזון בין ההורים ובתמונה הכוללת יש מקום להורות על חיוב שווה ביניהם, וכי חלוקה אחרת עלולה אף לעודד הליכים משפטיים נוספים עתידיים.
על כן שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחים הקטינים, לרבות איבחונים, טיפול רגשי/פסיכולוגי, טיפולי שיניים, טיפול אורתודנטי, ביטוח בריאות פרטי של הקטינים. ההורה ששילם יציג להורה השני אסמכתאות לתשלומים וההורה השני יעביר לו מחצית התשלום. חיוב זה יהיה החל מחודש 2/2021.
שני ההורים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוכיות של הקטינים המפורטות להלן: קייטנה בחופשת הפסח ו-2 מחזורים בחופשת הקיץ, חוגים לכל קטין, צהרון לבן הצעיר עד כיתה ג’ (כולל), כל התשלומים לבי”ס (לרבות ועד, תשלומי הורים), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, שיעורים פרטיים/עזר. מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל”ל לתחילת שנה”ל ככל שיתקבל. ההורה ששילם יציג להורה השני אסמכתאות לתשלומים וההורה השני יעביר לו מחצית התשלום. חיוב זה יהיה החל מחודש 2/2021.
התחשבנויות ככל שתהיינה לגבי המזונות – שוטפים והוצאות נוספות – יערכו בהוצאה לפועל. טרם לכך מצופה מב”כ הצדדים לקיים הידברות בונה ביניהם.
לאור האמור, ניתנות בזה ההוראות הבאות באשר לדמי המזונות:
החל מחודש 9/2024 יישא האב במזונות כ”א מהקטינים בסך של 1,350 ₪ לחודש (800 ₪ עבור מזונות ו-550 ₪ עבור מדור ואחזקתו).
(להלן יחד : “המזונות”).
עד למועד פסק הדין תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 23.2.21.
ההחלטה מיום 2.8.21 לעניין קיזוז מזונות והוצאות חינוך ורפואה חריגות תיוותר על כנה.
תשלומי המזונות ישולמו ישירות לאם בכל 1 לחודש ומראש ועד הגיעו של כל קטין לגיל י”ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. מהגיעו של כל קטין לגיל י”ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. ועד לתום תקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד החודש הידוע במועד בו נפסקים דמי מזונות אלה, והתחשיב ייעשה לעומת המדד היודע בעת עריכת תחשיב ההצמדה.
האב יישא במחצית ההוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחים הקטינים, לרבות איבחונים, טיפול רגשי/פסיכולוגי, טיפולי שיניים, טיפול אורתודנטי, ביטוח בריאות פרטי של הקטינים. ההורה ששילם יציג להורה השני אסמכתאות לתשלומים וההורה השני יעביר לו מחצית התשלום. חיוב זה יהיה החל מחודש 2/2021.
האב יישא במחצית מהוצאות החינוכיות של הקטינים המפורטות להלן: קייטנה בחופשת הפסח ו-2 מחזורים בחופשת הקיץ, חוגים לכל קטין, צהרון לבן הצעיר עד כיתה ג’ (כולל), כל התשלומים לבי”ס (לרבות ועד, תשלומי הורים), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, שיעורים פרטיים/עזר. מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל”ל לתחילת שנה”ל ככל שיתקבל. ההורה ששילם יציג להורה השני אסמכתאות לתשלומים וההורה השני יעביר לו מחצית התשלום. חיוב זה יהיה החל מחודש 2/2021.
סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.
קצבת הילדים מאת המל”ל תשולם לידי האם, בנוסף לדמי המזונות.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה, היקפו של הליך זה והצורך שלא להסלים את היחסים בין הצדדים והיותם יחסים נמשכים, סברתי כי אין מקום ליתן צו להוצאות, וכ”א יישא בהוצאותיו (ראו: ע”א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע”מ ואח’ נ’ תפן מדיקל בע”מ (24.2.2022) סעיף 7 לפסק דינו של כב’ השופט עמית).
המזכירות תסגור את תלה”מ 61965-10-20.
פסק דין בתביעה הרכושית – תלה”מ 61981-10-20
בין הצדדים שורה של נושאים רכושיים שנויים במחלוקת. לאחר דיון ההוכחות ובהתאם להחלטת בית המשפט הגישו הצדדים רשימת פלוגתאות מוסכמות אשר ידונו להלן כסדרן:
אופן פירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת;
הכרעה בין החלופות לאיזון בחוו”ד רו”ח;
אופן חלוקת המיטלטלין של הצדדים;
איזון שווי טיסנים של הנתבע;
השגות על חוות הדעת בעניינים שלהלן:
ה1. הוספת תשלומי המשכנתא לאיזון המשאבים
ה2. גריעת משכורת חודש 6/20 מאיזון המשאבים
ה3. גריעת כספים וזכויות שהתקבלו לאחר מועד הקרע מאיזון המשאבים
ה4. איזון שווי רכב של הצדדים
ה5. איזון ימי חופשה של הצדדים
הצדדים נישאו זל”ז כדמו”י בשנת 2005 ובהתאם חל עליהם הסדר איזון משאבים הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג – 1973 (להלן: “חוק יחסי ממון”). מועד הקרע נקבע ליום 19.5.20.
ביום 10.7.22 הוגשה חוות דעת לאיזון משאבים אשר נערכה ע”י מומחה מטעם הבית המשפט רו”ח רונן קדר.
פירוק השיתוף בדירת המגורים
לצדדים דירה משותפת הרשומה ע”ש שניהם בחלקים שווים ברחוב *** ב***** (להלן: “הדירה”) עליה רובצת הלוואת משכנתא.
האישה עתרה בכתב התביעה לפירוק שיתוף מיידי בדירה. בסיכומיה עתרה האישה למינוי ב”כ הצדדים ככונסי נכסים למכירת הדירה והסכימה כי כלל החובות בגין הדירה ישולמו מתמורת המכר. האיש הסכים לפירוק שיתוף ולחלוקת התמורה בין הצדדים לאחר פירעון כלל החובות בגין הדירה ובכלל זה החזר חוב הלוואה להוריו. כמן כן עתר האיש כי יובהר כי לכ”א מהצדדים זכות ראשונים לרכישת חלקו של השני בדירת המגורים.
בכל הנוגע לפירוק השיתוף ולאור ההסכמה ניתן צו לפירוק השיתוף בדירת המגורים ב**** וזאת באמצעות מכירתה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר.
לאור רמת הקונפליקט בין הצדדים וחוסר היכולת להידברות ולו מינימלית אני מורה על מינוי ב”כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה. זאת בכפוף להסכמתם בכתב של ב”כ הצדדים בתוך 20 יום. לא יסכימו ב”כ הצדדים למינוי משותף ימונה כונס נכסים חיצוני אובייקטיבי על ידי בימ”ש ככונס נכסים.
מובהר כי לכל אחד מהצדדים זכות ראשונים לרכישת הדירה. אולם זכות זו אינה גוברת על המכירה בשוק החופשי. ירצה אחד מהצדדים להשוות בהתמחרות שתתבצע למחיר הגבוה ביותר ולקחת בחלק בהתמחרות פתוחה בפניו הדלת לעשות כן. אין מקום לקבוע כפי שעותר האיש כי זכות הראשונים תבטל למעשה את המכירה בשוק החופשי. יש זכות לשני הצדדים להשאת תמורת הנכס ובפערים הכלכליים בין הצדדים העתרות לבקשת האיש, מבטיחה כי הוא ייקבע ויחליט את מחיר הדירה ואין וודאות לתשואת המחיר. לכך אין להעתר.
תמורת הדירה לאחר תשלום המשכנתא והוצאות המכירה – תתחלק בין הצדדים בחלקים שווים, ובכפוף לאיזונים שיפורטו להלן בהמשך פסק הדין שישולמו מחלקו של כ”א מהצדדים למשנהו ממכר הדירה.
בכל הנוגע לבקשת האיש כי הצדדים ישלמו את החוב להוריו שנקבע בתמ”ש 9828-12-20 ולאחר מכן בהסכמת הצדדים האישה חזרה בה מהערעור (עמ”ש 10015-03-23) וערעור הורי האיש התקבל בחלקו (עמ”ש 14824-03-23) – דין בקשה זו להדחות. ראשית הדבר לא הוכרע בתביעה מול ההורים ואין מקום למקצה שיפורים. שנית, רק לאחרונה התבקש על ידי ההורים בעמ”ש 14824-03-23 פסיקתא שנחתמה ביום 4.8.24 ואין מקום להפוך את פסק הדין הנוכחי להליך נוסף הקשור להלוואה שהוכרעה ופסק הדין לגביה לאחר הערעורים ולפי תוצאתם – חלוט.
הכרעה בין החלופות לאיזון בחוו”ד רו”ח
ביום 10.7.22 הוגשה חוו”ד מומחה מטעם ביהמ”ש לאיזון משאבים במסגרתה נקבע כי על האיש לשלם לאישה תשלומי איזון באחת משתי חלופות: הראשונה, היוון זכויות ותשלום מיידי ע”ס 434,964 ₪ (להלן: “החלופה הראשונה”). השנייה, תשלום מיידי של נכסים נזילים ע”ס 65,634 ₪ ותשלום נדחה במועד גמלת הזכויות של נכסים שאינם נזילים (להלן: “החלופה השנייה”) כדלהלן:
הצדדים הגישו תגובותיהם בכתב לחוות הדעת.
האישה מבקשת לפעול בהתאם לחלופה הראשונה. לטענת האישה בסיכומיה יש להורות על ביצוע תשלום מיידי חד פעמי מהטעמים הבאים: 1. אופי הסכסוך והתנהגותו האלימה של האיש כלפיה המחייבים להעדיף חלופה המקדמת ניתוק סופי בין הצדדים, ולא הישארות בתלות הדדית שנים ארוכות. 2. מצבה הכלכלי של האישה קשה ויש להעדיף חלופה שתאפשר לה לשקם את חייה כספית, כלכלית ונפשית. 3. נוכח שיעורם הנמוך באופן יחסי של תשלומי האיזון, ויכולתו הכלכלית של האיש אשר מתכוון לרכוש את חלקה של האישה בדירה בסיוע הוריו, הרי שיש לאיש יכולת לשלם לאישה באופן מיידי את הכספים על פי החלופה הראשונה.
האיש מבקש לפעול בהתאם לחלופה השנייה. לטענת האיש אין ברשותו כספים נזילים לפעול בהתאם לחלופה הראשונה, והוכח כי חשבון הבנק שלו מצוי ביתרת חובה. כמו כן לטענתו על פי דין אין כופים על צד במסגרת איזון משאבים לשלם בגין כספים לא נזילים.
לטענת האיש נימוקי האישה שעניינן אלימות מצד האיש ומצבה הכלכלי הקשה מופרכות ואינן רלבנטיות לאיזון משאבים. כמו כן התשלומים במועד גמלת הזכויות ישולמו באמצעות צדדים שלישיים וממילא לא נוצרת תלות בין הצדדים. לטענת האיש לאחר מכירת דירת המגורים של הצדדים תקבל האישה סכומי כסף משמעותיים ומצבה הכלכלי ישתפר ועל כן מצבה הכלכלי כיום אינו מהווה טעם לכפות עליו תשלום בגין זכויות שטרם גמלו.
אף אחד מהצדדים לא פנה בשאלות הבהרה למומחה ולא ביקש לחוקרו על חוות הדעת. על כן יש לקבל את מסקנות חוות הדעת ככתבן וכלשונן.
לאחר בחינת טענות הצדדים האם יש להורות על חלוקה מיידית או חלוקה עתידית בהתאם לחלופות בחוו”ד – שוכנעתי כי מקרה זה נופל במסגרת החריגים בהם יש להורות על איזון משאבים מיידי, תשלום חד פעמי בהתאם לחלופה הראשונה של חוות הדעת וסיום הקשר הכלכלי בין הצדדים כעת ללא התחשבנות עתידית.
בתמ”ש (נצ’) 7801-11-08 ח.צ. נ’ מ.צ. מפרט כב’ השופט ג’יוסי את השיקולים בין הבחירה באיזון מיידי לאיזון דחוי:
“13. באשר לדרך איזון המשאבים, קובע סעיף 6 לחוק יחסי ממון, כי :
(ג)באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים.
סעיף 6(ד) הוסיף וקבע, כי “בהחלטתו לפי סעיף קטן (ג) יתחשב בית-המשפט או בית-הדין בכל הנסיבות הקשורות במצבו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג ובטובת ילדיהם הקטינים, ובאופן שימנע ככל האפשר –
(3)פגיעה בצבירת הזכויות הסוציאליות של אחד מבני הזוג.
כן יש לציין, כי סעיף 8 לחוק יחסי ממון מאפשר לבית המשפט ב”נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת” לסטות מהכלל שנקבע בסעיף 5 לחוק; ודוק, מטרתו של סעיף 8 לחוק יחסי ממון, הינה להקנות לבית המשפט שיקול דעת לביצוע איזון משאבים צודק בין בני זוג, מתוך גמישות והתחשבות בשיקולים של צדק והוגנות (השווה ע”א 1915/91 יעקובי נ’ יעקובי, פ”ד מט(3) 529, 614).”
ובהמשך:
25. בית המשפט ער לחסרונות שבשיטה של איזון זכויות דחוי, שהם למעשה יתרונותיה של השיטה של איזון זכויות מיידי וחד פעמי. על אלה אעמוד בקצרה:
ראש לכל, בשיטה של איזון דחוי נשמר למעשה קשר בין הצדדים על אף שהתגרשו זה מזו. בעוד שהשיטה של תשלום מיידי, מקלה על הפירוד של בני הזוג ומאפשרת אף ניתוק כלכלי מוחלט ביניהם ומאפשרת בכך רצף שיקומי (השווה הגישה האחרת הנהוגה בין היתר באנגליה, של Clean break –ראה תמ”ש 21382/01); בנוסף לכך, היא מונעת פתיחת ההסדר הכלכלי ביניהם בעתיד בעת הפרישה ובתוך זה לעשות כל חודש חישובים לגבי חלקו של אחד מהצדדים בפניסה של האחר. וכמו שקבע בית המשפט בתמ”ש (י-ם) 21382/01 “הדרך של היוון מאפשרת את הכריתות המוחלטת של היחסים הכלכליים בין הצדדים”.
ראו: תמ”ש (נצ’) 7801-11-08 ח.צ. נ’ מ.צ. (18.10.2011), סעיפים 13 ו-25 לפסק הדין.
בענייננו שוכנעתי כי לאור גילם של הצדדים, רמת הקונפליקט ביניהם הבאה לידי ביטוי גם בהימשכות ההליכים זמן ארוך, חוסר אמון רב, פערים כלכליים ניכרים ומשמעותיים לטובת האיש וסכום האיזון בחלופה הראשונה, שאין בו על מנת למוטט את האיש כלכלית ויש בו מן הצד השני להוות גורם מאזן במקצת בפער הכלכלי בין הצדדים ואפשרות מיטיבה יותר לאישה לסיים פרק זה בחייה ולהתחיל בפרק חדש – כי כל הנתונים תומכים בפרידה סופית, מיידית וחד פעמית בין הצדדים בהתאם לחלופה הראשונה בחוות הדעת.
כלל הנתונים שכנעוני בתמונה הכוללת של הסכסוך הנמשך בין הצדדים כי טובת שניהם וטובת הקטינים הוא בפרידה סופית, מיידית וחד פעמית ולא היוותרות התחשבנויות לאורך השנים שוב ושוב ושוב. גם הסכום שנקבע בחוו”ד בחלופה הראשונה הוא סכום אפשרי לאיש לתשלום. על מנת להקל על שני הצדדים אני קובעת כי תשלום האיזון ישולם באמצעות תשלום מחלקו של האיש בזכויות בדירת המגורים. אני סבורה כי בנתוני הצדדים יש מקום והכרח לסטות מהכלל של התחשבנות רק במועד הבשלת כל זכות וזכות ובחירה בחלופה השניה.
אשר על כן אני מורה בהתאם לחלופה השניה של חוות הדעת: האיש יעביר לאישה תשלום איזון חד פעמי כולל בסך של 434,964 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הקרע ועד לתשלום בפועל. מעבר לכך יישאר כל אחד מהצדדים הבעלים של כל הנכסים וההתחייבויות הרשומים על שמו. סכום האיזון ישולם מחלקו של האיש בדירת המגורים.
אופן חלוקת המיטלטלין של הצדדים
בכתב התביעה עתרה האישה להורות על פירוק השיתוף במיטלטלין בחלקים שווים באופן שיקבע בית המשפט. לאחר פתיחת ההליך עברה האישה להתגורר בדירה אחרת והמיטלטלין נותרו בדירת המגורים המשותפת בה מתגורר האיש. בהחלטה מיום 2.8.21 קבעתי כי בהסכמת הצדדים תהיה חלוקה בעין של המיטלטלין בדרך של 2 רשימות שתכין האישה והאיש יבחר אחת מהן. הצדדים לא ערערו על ההחלטה. אולם גם לא פעלו על פיה.
בתצע”ר חזרה בה האישה וטענה כי אינה מעוניינת להוציא מיטלטלין מהדירה ועתרה לתשלומי איזון ע”ס של 20,000 ₪ ע”ח חלקה. בסיכומיה עתרה האישה לתשלומי איזון ע”ס של 50,000 ₪ ע”ח חלקה. לטענת האישה ההחלטה מיום 2.8.21 הייתה החלטה זמנית ונבלעת בפסק הדין.
האישה לא הביאה הוכחות לתמיכה בטענותיה לגבי סכום המיטלטלין המבוקש על ידה. הטענה כי הסכום המבוקש על ידה של 50,000 ₪, לו עתרה לראשונה בסיכומיה – אין לה מקום ואינה נסמכת על נתונים מבוססים כלשהם.
בחקירתה אישרה האישה כי לא הכינה שתי רשימות בהתאם להחלטת בית המשפט וכי לא רצתה להוציא מיטלטלין מהדירה על מנת שלא להעמיד את הילדים במצב שבו מוציאים חפצים מהדירה (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24 עמ’ 42, שורות 10-20 ועמ’ 43 שורות 16-21.
לטענת האב בתצע”ר ובסיכומים האם לא קיימה את החלטת בית המשפט מיום 2.8.21 ולא ערכה 2 רשימות על אף פניות חוזרות ונשנות מצד האב והוא מתנגד לתשלומי איזון חלף חלוקה בעין של המיטלטלין. כמו כן לטענת האיש נטלה האישה מדירת הצדדים תכשיטים ורכוש בשווי רב. יחד עם זאת בחקירתו אישר האב כי כל המיטלטלין המשותפים של הצדדים נותרו בדירת הצדדים (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24 עמ’ 91 שורות 25-30)
לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעתם ועיון בחומר הראיות איני מוצאת לנכון לשנות מהחלטתי מיום 2.8.21. הצדדים לא ערערו על ההחלטה והאישה לא העלתה טעם שבגינו יש לשוב ולהידרש לעניין זה ואף לשנות את ההחלטה מיסודה תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר. הסכום בו נקבה האישה בסיכומיה כתשלומי איזון הינו מעל לפי שניים מהסכום בו נקבה בתצע”ר. שני הסכומים לא מבוססים ולא לוו בראיות, וגם מטעם זה איני מוצאת לנכון להורות על תשלומי איזון חלף חלוקה בעין.
אשר על כן אני מורה על חלוקת המיטלטלין שבדירת הצדדים בדרך של שתי רשימות שתערוך האישה מתוכן יבחר האיש אחת. חלוקה זאת תבוצע בתוך 30 יום. לא תעביר האישה לאיש בתוך 30 יום 2 רשימות, יראו אותה כמוותרת על רכיב תביעה זה ללא טענות והתחשבנויות בין הצדדים בעניין זה.
איזון שווי טיסנים של הנתבע
בסיכומים עתרה האישה לראשונה לתשלום איזון ע”ס 30,000 ₪ ע”ח חלקה בטיסנים של האיש אותם רכש מכספם המשותף של הצדדים.
לטענת האיש מדובר בטענה שלא נטענה בכתב התביעה ובתצע”ר ומכל מקום אין לו טיסנים למעט טיסן אחד בשווי מאות שקלים שרכש עבור הקטינים לאחר מועד הקרע.
לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעתם ולאור חומר הראיות וכן לאור השלב המאוחר בו העלתה האישה את הטענה באופן שנמנע מבית המשפט לברר הדברים לאשורם טרם הכרעה – דין הטענה להידחות. מדובר בהרחבת חזית שלא התבקשה ולא נטענה ועל כן אין מקום לדון בה או להעתר לה.
אשר על כן אני קובעת כי שווי הטיסנים של האיש ככל שישנם כאלו לא יאוזן בין הצדדים.
השגות על חוות דעת המומחה
ביום 10.7.22 הוגשה חוו”ד לאיזון משאבים שנערכה ע”י רו”ח קדר מומחה מטעם בית המשפט.
ביום 2.12.22 הגיש האיש תגובה לחוות הדעת במסגרתה הודיע שמסכים לחלופה השנייה בחוו”ד תוך הסתייגות לגבי שלושה נושאים: משכורת חודש 6/20, כספים וזכויות שהתקבלו לאחר מועד הקרע ואיזון שווי הרכב. האישה הגישה תגובתה במסגרתה הודיעה כי מסכימה לחלופה הראשונה בחוו”ד.
שני הצדדים לא פנו למומחה בשאלות הבהרה ולא ביקשו לחקור אותו. משמעות הדבר היא כי חוות דעת המומחה לא נסתרה (ראו: ת”ע (ת”א) 46769-04-14 (נבו, 2017)). בנסיבות הללו, למעט הנושא שהוכרע לעיל לגבי אופן האיזון, יש לראות בצדדים ככאלה שלא חלקו על חוו”ד, ולא הפריכו את ממצאיה.
על אף כל זאת במסגרת רשימת הפלוגתאות המוסכמות ובסיכומיהם טענו שני הצדדים כנגד קביעות חוות הדעת.
על אף שדי במפורט לעיל בכדי לדחות את כלל טענות הצדדים לגבי עניינים שבחוות הדעת אתייחס ואכריע להלן בהתאם לרשימת הפלוגתאות המוסכמות:
ה1.הוספת תשלומי המשכנתא לאיזון המשאבים
הצורך להכריע בסוגיית תשלומי המשכנתא ממועד הקרע הוסכמה בין הצדדים במסגרת רשימת הפלוגתאות המוסכמות. מאחר והמומחה לא הכריע בעניין זה ישירות יש מקום להידרש לסוגיה זו.
לטענת האיש בסיכומים מאז מועד הקרע האישה אינה נושאת בחלקה בתשלומי המשכנתא והביטוח, והמומחה התעלם מעניין זה במסגרת חוות הדעת ועל כן יש להוסיף להתחשבנות את תשלומי המשכנתא בתוספת הפרשי ריבית והצמדה עד למועד מכירת הדירה.
בסיכומיה ובחקירתה לא חלקה האישה על חיובה לשאת בתשלומי המשכנתא ואישרה כי לא שילמה את חלקה מאז פרידת הצדדים (ראו: פרוטוקול מיום 2.1.24 עמ’ 23, שורות 4-7). לטענת האישה מאז עזבה את דירת המגורים המשותפת היא נושאת בתשלומי שכ”ד הגבוהים מהחזר המשכנתא. כמו לטענת האישה חב לה האיש דמי שימוש בגין מגוריו הבלעדיים בדירה.
לאחר בחינת טענות הצדדים וכאשר לקחתי בחשבון כי מדובר בדירת מגורים משותפת שבה הזכויות שוות, כי אין מחלוקת כי האישה לא נשאה בהחזר המשכנתא מאז שיצאה מדירת המגורים, כי האיש נשא לבדו בהחזרי המשכנתא – לאישה אין טענת הגנה משכנעת מדוע אין היא חייבת בתשלומי המשכנתא. הזכויות של הדירה מתחלקות באופן שווה ועל כן על האישה לשאת גם בתשלומי המשכנתא.
אשר על כן החל ממועד הקרע ועד לביצוע מכר הדירה שני הצדדים חבים בחלקים שווים בתשלומי המשכנתא (תשלום שוטף + ביטוח). לתשלומי המשכנתא יתווספו הפרשי ריבית והצמדה בכל חודש בחודשו ממועד הקרע ועד לתשלום בפועל. האישה תשיב לאיש מחצית מהתשלום עבור חלקה בתשלומי המשכנתא מחלקה בדירת המגורים.
בהיעדר תביעה לדמי שימוש ואף לא פירוט מינימלי מצד האישה לכל אורך התביעה והסתפקות במשפט אחד בסיכומיה, אני מקבלת את עמדת האיש וקובעת כי מדובר בהרחבת חזית ועל כן איני נדרשת כלל לטענת האישה בעניין זה במסגרת פסק דין זה.
ה2.גריעת משכורת חודש 6/20 מאיזון המשאבים
לטענת האיש לאור מועד הקרע יש לגרוע מאיזון המשאבים בחוו”ד את משכורת חודש 6/20 בסך של 17,200 ₪ המיוחסת לתקופה שלאחר מועד הקרע (5/20). בסיכומיה טענה האישה כי יש לכלול את משכורת 5/20 אך לא התייחסה למשכורת 6/20 כפי הנראה בשל טעות בהיסח הדעת.
מועד הקרע נקבע ליום 19.5.20. גם האיש הסכים בסיכומיו כי המשכורת מתקבלת תמורת עבודה בחודש שקדם לקבלתה ועל כן גם לדידו של האיש, חלקה הארי של משכורת חודש 6/20 נכלל במסגרת האיזון.
אשר על כן לאור כלל טענות הצדדים ומשלא נשלחו למומחה שאלות הבהרה בעניין זה אין מקום להידרש לעניין זה. אני מורה כי קביעת חוו”ד לעניין משכורת חודש 6/20 תיוותר על כנה, וטענת האיש בעניין זה נדחית.
ה3.גריעת כספים וזכויות שהתקבלו לאחר מועד הקרע מאיזון המשאבים
הצדדים לא פירטו לגבי עניין זה במסגרת רשימת הפלוגתאות והסתפקו בכותרת בלבד לא הפנו לקביעת חוות הדעת בעניין זה ובמסגרת סיכומיהם שני הצדדים לא התייחסו כלל לעניין זה.
אשר על כן איני נדרשת לפלוגתא זו במסגרת פסק הדין.
ה4.איזון שווי הרכב של שהצדדים
מדובר ברכב *** שנת 2016 (להלן: “הרכב”) אשר נרכש לפני מועד הקרע ונמכר לאחר מועד הקרע. במסגרת חוות הדעת (סעיף 15) אוזן שווי הרכב בהתאם למחירון לוי יצחק עם התאמות למועד הקרע ממנו נוכתה יתרת הלוואה מוערכת ליום הקרע, אשר לטענת האיש נטל לשם רכישת הרכב וזאת בהתאם למסמכים שצורפו לגבי ההלוואה.
בתגובת האיש לחוות הדעת מיום 2.12.22 נטען כי יש לאזן את שווי הרכב בהתאם למחיר מכירת הרכב בפועל ולא בהתאם למחיר המחירון כפי שנעשה בחוו”ד. האישה לא חלקה על חוות הדעת אולם בסיכומיה טענה כי אין להביא בחשבון במסגרת האיזון את ההלוואה שנטל האיש אשר לא הופיעה בהרצאת הפרטים של האיש ונטענה רק בשלב מאוחר של ההליך.
כאמור הצדדים לא פנו בשאלות הבהרה למומחה ולא ביקשו לחקור אותו.
יוער כי הצדדים הכבירו בטענות לעניין הרכב ושינו את גרסתם ואת טענותיהם עם התקדמות ההליך. יחד עם זאת האישה לא התנגדה לחוות הדעת ובכלל זה לקביעות לגבי הרכב, גם לא במסגרת סיכומיה.
לאחר בחינת כלל טענות הצדדים ושמיעתם ושעה ששווי הרכב אוזן במסגרת חוות הדעת בהתאם למסמכים שהוגשו למומחה וצורפו לחוות דעתו אני סבורה כי אין מקום לשנות את קביעת חוות הדעת לגבי איזון שווי הרכב אשר נעשתה בהתאם למסמכים שעמדו בפני המומחה.
כמו כן אני סבורה כי קביעת שווי הרכב ע”פ מחיר המחירון במועד הקרע בהתאם לעמדת האישה בניכוי יתרת ההלוואה המוערכת ליום הקרע בהתאם לעמדת האיש מהווה איזון ראוי בין כלל טענות הצדדים.
אשר על כן אני קובעת כי שווי רכבם של הצדדים יאוזן בהתאם לחוות הדעת. מאחר והרכב נכלל באיזון המשאבים הכולל (סעיף 15(ט) לחוו”ד) לא נדרשת הוראה אופרטיבית נוספת לגבי איזונו.
ה5.איזון ימי חופשה של הצדדים
לטענת האיש המומחה כלל באיזון את ימי החופשה של האיש אך לא את של האישה ויש לתקן את חוות הדעת ולגרוע מאיזון המשאבים את שווי ימי החופשה של האיש ע”ס של 36,543 ₪. האישה לא התייחסה לעניין זה במסגרת סיכומיה. האיש עותר כי אין להתחשב לאורך כך בימי החופשה של שני הצדדים במסגרת איזון המשאבים ביניהם ולהפחית סך של 36,543 ₪.
מעיון בחוות הדעת עולה כי בעמ’ 15 לחוות הדעת המומחה התייחס באופן מנומק ומפורש לעניין ימי החופש של הצדדים וקבע במפורש כי לאישה אין זכאות לימי חופש:
האיש לא חלק על קביעת המומחה במסגרת תגובתו לחוות הדעת ולא ביקש את הבהרת המומחה לעניין זה. על כן אין מקום לשינוי חוו”ד של רו”ח בעניין זה.
על כן טענת האיש לגבי איזון ימי החופשה – נדחית.
סיכום
אשר על כן בכל הנוגע לעתירות ולנושאים שנדונו בתביעה הרכושית אני מורה בסיכומו של דבר כדלקמן:
פירוק השיתוף בדירת המגורים – ניתן צו לפירוק השיתוף בדירת המגורים ברח’ *** ב*** וזאת באמצעות מכירתה בשוק החופשי לכל המרבה במחיר. אני מורה על מינוי ב”כ הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירת הדירה. זאת בכפוף להסכמתם בכתב של ב”כ הצדדים בתוך 20 יום. לא יסכימו ב”כ הצדדים למינוי משותף – ימונה כונס נכסים חיצוני אובייקטיבי על ידי בימ”ש ככונס נכסים. מובהר כי לכל אחד מהצדדים זכות ראשונים לרכישת הדירה. תמורת הדירה לאחר תשלום המשכנתא והוצאות המכירה – תתחלק בין הצדדים בחלקים שווים, ובכפוף לאיזונים שיפורטו להלן שישולמו מחלקו של כ”א מהצדדים למשנהו ממכר דירת המגורים.
הכרעה בין החלופות לאיזון בחוו”ד רו”ח – האיש יעביר לאישה תשלום איזון חד פעמי כולל בסך של 434,964 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הקרע ועד לתשלום בפועל. מעבר לכך יישאר כל אחד מהצדדים הבעלים של כל הנכסים וההתחייבויות הרשומים על שמו. סכום האיזון ישולם מחלקו של האיש בדירת המגורים.
אופן חלוקת המיטלטלין של הצדדים – אני מורה על חלוקת המיטלטלין שבדירת הצדדים בדרך של שתי רשימות שתערוך האישה מתוכן יבחר האיש אחת. חלוקה זאת תבוצע בתוך 30 יום. לא תעביר האישה לאיש בתוך 30 יום 2 רשימות, יראו אותה כמוותרת על רכיב תביעה זה ללא טענות והתחשבנויות בין הצדדים בעניין זה.
איזון שווי טיסנים של הנתבע – שווי הטיסנים של האיש ככל שישנם כאלו לא יאוזן בין הצדדים.
הוספת תשלומי המשכנתא לאיזון המשאבים – החל ממועד הקרע ועד לביצוע מכר דירת המגורים שני הצדדים חבים בחלקים שווים בתשלומי המשכנתא (תשלום שוטף + ביטוח). לתשלומי המשכנתא יתווספו הפרשי ריבית והצמדה בכל חודש בחודשו ממועד הקרע ועד לתשלום בפועל. האישה תשיב לאיש מחצית מהתשלום עבור חלקה בתשלומי המשכנתא מחלקה בדירת המגורים.
גריעת משכורת חודש 6/20 מאיזון המשאבים – קביעת חוו”ד לעניין משכורת חודש 6/20 תיוותר על כנה, וטענת האיש בעניין זה נדחית.
גריעת כספים וזכויות שהתקבלו לאחר מועד הקרע מאיזון המשאבים – איני נדרשת לפלוגתא זו במסגרת פסק הדין.
איזון שווי הרכב של שהצדדים – שווי רכבם של הצדדים יאוזן בהתאם לחוות הדעת. מאחר והרכב נכלל באיזון המשאבים הכולל (סעיף 15(ט) לחוו”ד) לא נדרשת הוראה אופרטיבית נוספת לגבי איזונו.
איזון ימי חופשה של הצדדים – על כן טענת האיש לגבי איזון ימי החופשה – נדחית.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה הגעתי ובשל טיב ההליך לא מצאתי כי יש מקום לחייב בהוצאות מי מהצדדים, וכל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תסגור את תלה”מ 61981-10-20.
ניתן היום, ה’ אב תשפ”ד, 09 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים בהחלטה מיום 02 בדצמבר 2024.