לפני
כבוד השופט ניר זיתוני
בעניין המנוחה
התובעות
הבת
הנכדה
ע"י ב"כ עוה"ד בעז חבקין
נגד
הנתבעת
העמותה
ע"י ב"כ עוה"ד בועז סובול
פסק דין
עניינו של פסק דין תביעה כספית – נזיקית.
רקע עובדתי בקצרה,
התביעה במקור הוגשה מטעם התובעות ומטעם מר ****** שהוא אחיה של התובעת 1 ( להלן "הבן") . הבן והתובעת 1 הם אחים , בניה ויורשיה של המנוחה (להלן: "המנוחה"). התובעת מס' 2 היא נכדתה של המנוחה ובתה של התובעת 1. הנתבעת הינה עמותה לאפוטרופסות במעמד מלכ"ר. הנתבעת הייתה אפוטרופא לגוף ולרכוש של המנוחה. המנוחה התגוררה בבית אבות, הכולל בית חולים גריאטרי .
ביום 21.9.2020 הגישו התובעות והבן תביעה כספית נזיקית על סך 530,000 ₪ כנגד הנתבעת. לשיטת התובעים, התביעה לחיוב הנתבעת הוגשה בגין נזק לא ממוני ופיצוי עונשי בגין אי מסירת הודעה על פטירת המנוחה. התביעה הוגשה לבית המשפט השלום בחיפה. כתב הגנה מטעם הנתבעת הוגש ביום 15.11.2020. ביום 2.3.2021 התקיים דיון בפני בית המשפט השלום בחיפה. ביום 15.3.2023 הוגשה בקשה לתיקון כתב תביעה שהתקבלה בהחלטה מיום 28.3.2021. ביום 15.2.2022 התקיים דיון נוסף בבית המשפט השלום בחיפה. בגמר הדיון ניתנה החלטה על העברת התביעה לסגנית הנשיאה לענייני משפחה, לאחר שנקבע כי הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. התיק הועבר לטיפולי בהתאם להחלטה מיום 17.2.2022. תצהירים ומסמכים מטעם התובעים הוגשו ביום 2.3.2022. תצהיר מטעם הנתבעת הוגש ביום 29.11.2022. ביום 13.9.2023 התקיים דיון בו נשמעו התובעות ונציגה מטעם הנתבעת. בגמר הדיון ניתנה החלטה על הגשת תצהירים ועל קביעת התיק להוכחות. עוד נקבע בהחלטה כי ב"כ התובעים יודיעו באם בכוונתם למחוק את הבן מרשימת התובעים ולתקן בהתאם את כתב התביעה. בזיקה לאמור בהחלטה, ביום 21.9.2023 הוגש כתב תביעה מתוקן שבו נמחק הבן מרשימת התובעים. תצהיר עדות ראשית מטעם התובעות הוגש ביום 17.11.2023. תצהיר מטעם הנתבעת הוגש ביום 26.11.2023. ביום 28.3.2024 התקיים קדם משפט לאחר הגשת תצהירים. ביום 11.9.2024 התקיימה ישיבת הוכחות בה נחקרו התובעות והעדות שזומנו מטעם הנתבעת – הרכזת מטעם העמותה , עו"ס בית האבות וסמנכ"לית הנתבעת . בגמר הדיון ניתן צו להגשת סיכומים. סיכומי התובעות הוגשו ביום 31.10.2024 . סיכומי הנתבעת הוגשו ביום 5.1.2025. מכאן, נדרשת ההכרעה דנן.
תמצית סיכומי התובעות,
תביעה זו לא הייתה באה לעולם לו רק לקחה הנתבעת אחריות על המחדל, הייתה מתנצלת ונוקטת גישה פייסנית כלפי משפחה פגועה. משהוגשה התביעה, נכתב כתב הגנה שיקרי, תוקפני, שכולו מהווה טיוח והסתה נגד התובעות, מתנער מאחריות ומתכחש למחדל ולעובדות מוכחות כבר בכתב ההגנה המלא סתירות. כל התביעה מתמקדת בדבר אחד ואחד בלבד, האם ידעה או יכלה לדעת הנתבעת כיצד ליצור קשר עם מי מהתובעות, במקרה זה עם הנכדה ? הידע על קיומה ברור גם ממסמכי הנתבעת, שכן דיברו איתה בטלפון. גם אם לטענתה של הנתבעת לא היה מספר טלפון, היו הזדמנויות לא מעטות להשיגו כפי שהם מחויבים לעשות בהתאם לנוהל האפוטרופוס הכללי, בו הם חייבים להיות בקיאים, הם לא טרחו לעשות כן. כפי שעולה מעדות של סמנכ"לית הנתבעת, המנוחה "נקברה כערירית", היינו כאדם שאין לו כל קרובים או שלא ניתן להשיגם. הייתה "הברקה" של הסמנכ"לית ושל הרכזת, שדיברו איתה במספר הטלפון של הדוד שלה, רעיון מבריק אך מופרך לחלוטין. כפי שיוסבר בהמשך אין לזה כל היתכנות. כתב ההגנה הוגש על התביעה המקורית ולא הוגש כתב הגנה מתוקן בהתאם לכתב התביעה המתוקן . אי לכך קיימים בו חלקים שאינם רלוונטיים לכתב ההגנה המתוקן ולכן אין התייחסות אליהם. רובו, מהווה השמצה אחת גדולה של הנתבעות ושל כתב התביעה. כאשר נוצר הקשר עם הנכדה או בעת ביקוריה, הייתה חובה לבקש את מספר הטלפון שלה ולא לזרוק אמירה סתמית שהיא לא השאירה מספר טלפון . בכלל במכתב, בו נרשמו רק חלק קטן מהביקורים, לא צורפו אסמכתאות לנכונות האמור בו בהקשר לביקורים ולכתובת . שלא לדבר על כך שבמכתב אין כל תאריך, אין צילום של יומן הביקורים.
קיימות סתירות בין שלושת המצהירות מטעם הנתבעת . גם עו"ס בית האבות בחקירתה וגם סמנכ"לית הנתבעת , בסיום חקירתה, הודו כי קברו את המנוחה בנוהל " ערירית" חסרת משפחה. היינו , אין למנוחה כל בני משפחה או לחילופין, יש , אך לא ניתנים לאיתור. זו מהות קבורה בנוהל ערירי. עוד מתייחסות התובעות לכתב הטענות שהוגשו מטעם הנתבעת. עוד מפנות התובעות לפסקי דין ולאסמכתאות משפטיות וטוענות כי מדובר על כבוד המת שהינו כבוד המשפחה והוכרה זכותה של המשפחה לקבל פיצוי. פגיעה בכבוד המת אינה בהכרח רק פגיעה פתולוגית. גם אי מתן אפשרות של המשפחה להיות נוכחים בהלוויה ולשבת שבעה הינה פגיעה לא פחותה. סכומי הפיצוי שהתבקשו לא נלקחו מדמיונו של ב"כ התובעות, הם נלקחו מהתקדימים המשפטיים, כפי שמופיעים בפסקי הדין. בבוא בית המשפט לקבוע את גובה הפיצוי, מן הראוי היה להתייחס לכל ניסיונות הטיוח והשקרים, של ב"כ הנתבעת ושל שלושת המצהירות, תחת להודות במחדל. בית המשפט מתבקש בזאת לקבל את התביעה במלואה ולפסוק הוצאות התואמות את המאמץ, את האגרה הגבוהה והשעות הרבות שהושקעו בתביעה זו.
תמצית טענות הנתבעת,
התביעה דנן היא אחת מהתובענות אשר ראוי היה כי לא באה לעולם מלכתחילה. עסקינן בניסיון נואל להטיח על הנתבעת מחדלים ארוכי שנים בשמירת קשר סביר בין קרובי המשפחה של המנוחה לבין המנוחה עצמה תוך חיובה בגין תוצאות קשר משפחתי רעוע זה, במקרה הטוב. המדובר בטענה בתחום דיני הנזיקין לפיה הנתבעת לא מילאה נאמנה את תפקידה, כאפוטרופוס של המנוחה, כאשר לא עדכנה את קרובי משפחת המנוחה אודות פטירתה, מועד קבורתה ואזכרתה. בגין אלה דורשים קרובי המנוחה פיצויים בגובה מאות אלפי שקלים, ויחס פיצוי כולל של 530,000 ₪. אף מבלי להיכנס לעובי הקורה, עולה השאלה הראשונית האם זו אחריות הנתבעת כאפוטרופסית של המנוחה, לדאוג לעדכן את קרובי המנוחה בדבר מצבה הרפואי או אודות פטירתה או שמא (לפי ההיגיון הסביר והשכל הישר) זוהי משימה המונחת על כתפיהם של קרובי המשפחה . בעניין זה יצוין כי דבר אשפוזה ומצבה הרפואי (כולל פטירתה) אינם עניין סודי הנשמר רק אצל המוסדות הרפואיים והנתבעת, אלא מידע שכל קרוב משפחה יכול לקבל על נקלה, בשיחת טלפון או בביקור אצל המנוחה. שאלה שנייה שיש לשאול, האם זה מתפקידה של הנתבעת כאפוטרופסית, לפעול באופן אקטיבי, לחקור ולדרוש, על מנת לאתר את קרוביה של המנוחה, ולעדכן אותם (במיוחד כאשר הם אינם טורחים להיות בקשר עם הנתבעת / המנוחה). השאלה השנייה אינה סתם שאלה מוסרית או משפטית ויש מאחוריה גם אלמנט כלכלי ברור . הנתבעת הינה עמותה הפועלת בתחום האפוטרופסות ומנהלת מאות תיקים כגון אלה במינוי בתי המשפט. פעולות חקירה ובדיקה כגון אלה עולה כסף רב, שהינה הוצאה שאמורה להתגלגל אל כתפי האנשים הממנים את העמותה כאפוטרופוס. שאלה שלישית ראשונית שיש להעלות, הינה האם בכלל ניתן לדון בעניינים כגון דא, שאינם משפטיים בעליל, אלא אישיים –רגשיים. הלכה למעשה, דורשים התובעות פיצוי בגין אובדן היכולת להשתתף בהלווייתה של המנוחה. במקרה דנן, לאור הראיות שהוגשו, ניכר כי טיב היחסים בין התובעות למנוחה היה רעוע, במקרה הטוב. לפיכך, השאלה האם התובעות היו אכן טורחות להתייצב לטקס ההלוויה של המנוחה, הינה לכל היותר שאלה תיאורטית בלבד, הרחוקה מאוד מוודאות כלשהי מקום בו הוכח כי על אף שידעו על הפטירה, ובטרם מלאת 30 לפטירה – לא ערכו למנוחה כל אזכרה במלאת 30 לפטירתה. התביעה נשענת על מספר רבדים של בעיות מורכבות בעצם הגשתה וקיומה . מעיון בחומר הראיות ובסיכומי התובעות, נראה כי התובעות לא פתרו בעיות אלה. התביעה הוגשה ע"י שני ילדיה של המנוחה ונכדתה. בהמשך , כפי שפעל לכל אורך הדרך בחייה של המנוחה, הבן זנח את התביעה ונותרו רק הבת והנכדה.
הנתבעת התייחסה לרקע העובדתי כפי שהביאו התובעות. נטען כי אין חולק כי המנוחה הייתה מאושפזת זמן ממושך בבית חולים סיעודי ב ***** וכי נפטרה במהלך שהותה בבית החולים ביום ******. המנוחה הייתה לאורך שנים בטרם פטירתה במצב סיעודי, סובלת מדמנציה מתקדמת, ואיננה מסוגלת להתנייד, ואף לקום ממיטתה. הנתבעת מונתה כאפוטרופסית על גופה ורכושה של המנוחה, בהחלטת בית המשפט מיום 8.2.2016 בתיק א"פ 14584-02-16. יודגש כי המינוי החל לצורך קבלת טיפול רפואי דחוף לאחר שלא נמצא כל קרוב משפחה אותו ניתן היה למנות כאפוטרופוס על המנוחה או לקבל את הסכמתו לבצע במנוחה את הטיפול הרפואי הדחוף. המנוחה אושפזה בבית חולים נהריה ביום ******* בעקבות דלקת ריאות ונפטרה חמישה ימים מאוחר יותר בעודה מאושפזת ביום ******. את הידיעה אודות הפטירה, קיבלה הנתבעת מבית החולים בערב יום הפטירה. נציגת הנתבעת ניסתה להשיג את בן המנוחה טלפונית מספר פעמים אך ללא הצלחה. פרטי איש הקשר היחידים שהיו אצל הנתבעת ובבית האבות בו שהתה המנוחה טרם פטירתה, היו הפרטים של הבן בלבד . בשנים שטרם פטירתה, היו התובעים המקוריים חלקם מנותקים מהמנוחה, וחלקם מבקרים אותה לעיתים רחוקות מאוד. לפי מרשמי בית האבות חדלו התובעים לבקר את המנוחה כלל החל משנת 2018 . איש מהם לא טרח להשאיר פרטי קשר בבית האבות ו/או אצל הנתבעת על מנת שניתן יהא להתקשר אליהם במידת הצורך. תשומת לב תופנה למכתב מיום 18.10.2020 שם הובהר כי הבן ביקש בשעתו שלא להתמנות כאפוטרופוס, ואיננו מעוניין לשתף כל פעולה בנושא המנוחה. עוד נמסר לבית האבות, כי בת המנוחה , התובעת 1 , מתגוררת בחו"ל ומנותקת קשר, ולא נמסר דבר וחצי דבר אודות הנכדה. עוד עולה ממכתב בית האבות, כי לפי רישומיהם (המדובר בבית אבות מסודר בו יש שומר בכניסה המקפיד לרשום את שמות המבקרים) לאורך השנים 2014-2018 ביקרו התובעים במאוחד בסה"כ 17 פעמים בלבד , תוך נתק מוחלט החל משנת 2018. עו"ס בית האבות אף ציינה במכתבה הנ"ל ובהמשך בעדותה בבית המשפט כי באחד מהניסיונות להשיג טלפונית את הבן, השיבה לטלפון שלו התובעת 2 שציינה כי הבן לא יענה לטלפון וכי היא זו שתהיה עמם קשר . חרף האמור הנכדה לא מסרה מספר טלפון משלה, ויצרה נתק מול בית האבות לאחר הביקור האחרון שלה את המנוחה ביום 16.12.16 . הנתק האמור גם גובה בתקשורת בין עו"ס בית האבות לנציגת הנתבעת מיום הפטירה (נספח 3 לכתב ההגנה) ממנו עולה כי ביום הפטירה נעשו ניסיונות לעדכן את הבן אולם זה כהרגלו לא טרח לענות לשיחות הטלפון, וסינן את בית האבות כפי שנהג לעשות. כפי שהובהר ועוגן בראיות ( נספח 4 לכתב ההגנה) ביום שבת ה ******* ( לאחר פטירת המנוחה ) התקשרה הנכדה אל רכזת הנתבעת וזו ענתה לה למרות שמדובר ביום מנוחה שלה. הרכזת הסבירה לנכדה כי איננה במשרד ביום שבת, ולפיכך, ביקשה כי הנכדה תיצור עימה קשר ביום ראשון, כאשר תהיה במשרדה מול החומר הרלוונטי. למחרת ביום ראשון, שלחה הנכדה הודעת ווטסאפ וזו השיבה לה לאחר 4 דקות, בניגוד לטענות השווא שעלו בתביעה.
נכונה אמנם העובדה שלא היה בידי רכזת הנתבעת למסור טלפונית פרטים אישיים ביחס למנוחה, כולל מקום הקבורה, בהעדר הזדהות נאותה . הנכדה לא העבירה אסמכתא לקשר המשפחתי אלא ניהלה שיחת טלפון בלבד, לפיכך לא הייתה מסוגלת לעדכן בכך את הנכדה. עם זאת, דבר לא מנע מהתובעות לבצע שיחת טלפון אחת לחברה קדישא *****, ולקבל את מקום הקבורה. בכל מקרה, אילו הייתה רכזת הנתבעת מוסרת פרטים אישיים של המנוחה לפי שיחה טלפונית, ללא הזדהות נכונה של הפונה, הייתה מועלת בתפקידה וחשופה לתביעות לגיטימיות. לעניין הזמנת המצבה, הרי שהנתבעת עשתה כך מתוך כבוד ודאגה, ולאחר שראתה כי איש מקרוביה של המנוחה לא טרח לפנות ו/או ליזום את הדבר. לאחר שיצרה הנכדה קשר טלפוני עם רכזת הנתבעת, העבירה הרכזת את מספר הטלפון של הנכדה לקבלן המצבות (שעדיין היה בשלבי בניית המצבה), וזה קבע פגישה עם הנכדה לפני השלמת העבודה, אולם מי מהתובעים המקוריים , לא טרח להגיע לפגישה . לפיכך, קבלן המצבות השלים את העבודה לפי הנתונים שבפנינו. בניגוד לטענות שהועלו בתביעה, שם המנוחה הינו "*י*י**" ולא "*י*י*י*" ואביה מעולם לא היה תושב ישראל ושמו מעולם לא תורגם רשמית לעברית כך שהתרגום לצורך הרישום על המצבה, בוצע למיטב השמיעה של השם הרוסי. בכל מקרה הנתבעת לא ידעה, וגם לא אמורה הייתה לדעת, כי העיברות הנכון (כביכול) של השם הרוסי הינו "*י**יי" ולא "**י*י". התובעים זנחו בראיותיהם טענה זו בדבר הטעות לכאורה בכיתוב על המצבה ובכל מקרה לא הוכח מהו הכיתוב הנכון. יתרה מכך, התובעים לא תיקנו עד היום את הכיתוב אשר גרם להם לעוול כה נוראי, ואף לא טרחו לברר מהי עלות התיקון המסתכמת בכמה מאות שקלים בודדים. הלכה למעשה כל הבחינה של טענות התביעה, אף בחינה מקלה ביותר, איננה מקימה זכות תביעה ממשית, וכל הראיות מצביעות על כך שהנתבעת פעלה כשורה, כמתחייב ממנה תחת המידע שעמד לרשותה וללא פגיעה בזכויות איש.
הנתבעת התייחסה לגרסאות שהעלו התובעות. נטען כי אין חולק שהתובעות ידעו על הזמנת המצבה עוד לפני שהוצבה מעל הקבר. לפיכך, תמוהה מאוד הטענה לפיה נבצר מהן לקיים למנוחה אזכרה ו/או כי "באשמת" הנתבעת לא זכו לטקס גילויי מצבה. מהאמור עולה תמונה ברורה של משפחה שביקרה את המנוחה לעתים רחוקות, ורק כאשר הדבר היה נוח מבחינתם. זאת אל מול דו"ח מסודר של בית האבות, שגובה פרטים מכל מי שנכנס וחייב לעבור דרך דלפק הקבלה . עוד כי התובעים המקוריים ביקרו את המנוחה יחד 17 פעמים, וכי החל משנת 2018 לא טרחו לבקרה כלל . הדבר לא נסתר בכל דרך סבירה. התובעים ניסו נואשות לצייר תמונה אחרת – של משפחה חמה ודואגת אך בעדויותיהם קיימות סתירות רבות מאוד. הבן ניתק כל מגע מהתיק . התובעות לא היו מסוגלות אפילו לזכור היכן מוקמה המנוחה בבית האבות, מתי היו הביקורים, או אפילו באילו ימים. אם התובעות היו כה דואגות למנוחה, מדוע לאורך השנים לא טרחו לעדכן את בית האבות ביחס לקיומן, מדוע לא מסרו פרטי אנשי קשר לבית האבות, ומדוע לא טרחו לעדכן בקיומן את הנתבעת כאפוטרופסית, למרות שהיו מודעות לקיומה ולתפקידה.
עו"סית בית האבות טענה כי פעם אחת כשהתקשרה אל הטלפון של הבן, ענתה התובעת 2, טענה שהיא הנכדה, אך לא מסרה פרטים . בזה תם ונשלם כל הקשר עמה עד לאחר פטירת המנוחה. מי מהתובעות לא טרחו להסביר, מדוע לא ביקשו ליטול על עצמן את תפקיד האפוטרופוס של המנוחה, ומדוע הדאגה " העמוקה" נולדה פתאום רק לאחר שגילו באקראי כי המנוחה כבר איננה בחיים. אם לא די בכך, עדיין נותרו בגדר תעלומה, שאלות מהותיות כגון מדוע לא התקיים טקס אזכרה למנוחה (למרות שיום ה- 30 לפטירה היה ידוע לתובעות היטב). יוזכר כי טקס האזכרה היה כה "מהותי" לתובעים עד כדי שהוא מהווה אחד מראשי הנזק בתביעתם המנופחת. עוד לא ברורה התעלומה, אם השגיאה בשמות על המצבה (אותן 2 אותיות "י" חסרות) הייתה כה מהותית, והן נפגעו מכך בצורה כה "אנושה" המצדיקה פיצוי, מדוע לא טרחו לתקן את העניין עד היום, ואף לא טרחו לברר מה העלות של תיקון מינורי כגון זה. חייבת לעלות השאלה מה היה מצופה מהנתבעת לעשות בעת קבלת הודעת בית החולים כי המנוחה נפטרה, ואיש הקשר היחיד, הבן, מסנן את ניסיונותיהם להשיגו. הלכה למעשה וגם לאחר ההליך המשפטי הארוך, עדיין לא ברור לנתבעת כיצד הייתה מסוגלת לפעול אחרת, ברמת הסבירות, על מנת לכסות מחדלי התובעים המקוריים עצמם. בעניין זה עמדת הנתבעת כי יש מקום להעדיף את גרסת גורם אובייקטיבי, על גרסתם הסובייקטיבית של התובעים. בעניין זה יופנה בית המשפט לגרסת העו"ס של בית האבות בתצהירה מיום 26.11.2023 ובעדותה בבית המשפט. בית האבות איננו צד להליך ולפיכך, אין לו אינטרס להעיד לטובת מי מהצדדים. בתצהיר העו"ס הובהר היטב כי זו קיבלה את המנוחה לבית האבות, ליוותה אותה לאורך שנות שהותה בו וכי הגיעה ללא כל ליווי משפחתי. השערת בית האבות (לפי ניסיונו רב השנים) הינה כי הסיבה לכך הינה ניכור של המשפחה. העו"ס הבהירה כי המידע שעמד לרשותה הינו של בן מנותק קשר, בת המצויה בחו"ל, וללא קרובי משפחה אחרים. הקשר עם הנכדה נוצר פעם אחת באקראי, בניסיון להתקשר לתובעת וזו לא טרחה למסור פרטים ו/או טלפון. לפי גרסתה של עו"ס בית האבות, הייתה זו התובעת (הנכדה) שביקשה שלא להיות בקשר.
לפי גרסת העו"ס של בית האבות, עם פטירת המנוחה נמסרו לנתבעת פרטי הבן בלבד שהיה מנותק קשר ממילא. כך שגם אם בית האבות ידע על קיומה של נכדה כלשהי המסרבת לקשר, הדבר לא הועבר לידיעת הנתבעת . לפיכך לא ברור מדוע מואשמת הנתבעת בכך שלא ידעה שיש ליצור קשר עם נכדה כלשהי. גם לפי עדותה האובייקטיבית של עו"סית בית האבות, שאיננה צד לתיק, משפחה המנוחה הייתה מנותקת קשר, למעט מספר ביקורים ספורדיים לאורך השנים שקדמו לשנת 2018 ומאז שנת 2018 היו מנותקי קשר לחלוטין. פרטי הקשר של בית האבות לא כלל את התובעות אלא רק את פרטי הבן. דו"חות הביקורים חשופים לעיון כב' בית המשפט וכן עדות העו"סיות . מהם עולה כי התובעים המקוריים מנותקי קשר מהמנוחה מאז שנת 2018 . לפיכך לא ברור כיצד ומדוע עליו להעדיף את הגרסה בע"פ של התובעות, לפיה, הגיעו מעת לעת לבקר את המנוחה, תמיד תוך הסתננות ומבלי לתעד את הביקור בדלפק הכניסה לבית האבות כנדרש, בימים ובמועדים לא ברורים (אשר נסתרו בגרסאות התובעות). המדובר בתמונה ברורה של נתק תקשורת רב שנים. באשר לנזקים בגינם דורשים התובעים פיצוי, נטען כי גם אם נניח כי עדיין נותרה תלויה ועומדת בתיק סוגיית "הנזק" שנגרם טכנית – מושגית, וחובת הזהירות הקונקרטית, אשר נדונו בסיכומים אלה, לא נראה כי התובעות הצליחו להוכיח כי נגרם להן נזק כלשהו, ככל ש"נמנע" מהן להשתתף בטקס ההלוויה או בגלל שנפלו 2 שגיאות דפוס (לדעתם) במצבת המנוחה (אין כל כוונה להיכנס לסוגיית "הנזק" באי קיום אזכרה, שעת שהתובעות אישרו כי ידעו על מועד ה – 30 מראש, אך בחרו במודע שלא לקיים את טקס האזכרה). לעניין הפגיעה "בנפשן" של התובעות, שעה שלא השתתפו בטקס ההלוויה, הרי שלא ברור כיצד ניתן לקצוב נזק, ואם היה הדבר בנפשם של התובעים, דבר לא מנע לקיים טקס נוסף בסמוך לפטירה, ועוד לפני הצבת המצבה.
סיכומו של דבר, לסיכום הדברים ולמען הסדר הטוב, תטען הנתבעת כי התביעה לא הייתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה והינה כל כולה, ניסיון חסר תום לב להתעשר שלא כדין. הלכה למעשה, התובעות לא הצליחו להוכיח כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעת בעניין המנוחה. הנתבעת הינה תאגיד לענייני אפוטרופסות, המטפלת כדבעי במאות חסרי ישע. עובדיה עושים עבודת קודש של ממש. מטופלים אצלה מאות מקרים, ללא דופי, תחת פיקוח אדוק של האפו"כ ותחת פיקוח של בית המשפט. גם במקרה זה, דאגה הנתבעת למנוחה בחייה עת נזנחה ע"י משפחתה. גם לאחר לכתה לבית עולמים דאגה לה הנתבעת . אשר על כן, עותרת הנתבעת מבית המשפט להורות על דחיית התביעה תוך חיוב התובעות ביחד ולחוד בהוצאות משפט, ובמקרה דנן ראוי לפסוק הוצאות משפט לדוגמא, בגין ניהול הליך תוך בזבוז זמנם היקר של בית המשפט ושל הנתבעת כאחד.
דיון והכרעה,
לאחר שעיינתי ושקלתי טענות הצדדים, לאור התרשמותי מעדותם של הצדדים ושל העדים שנחקרו ועל יסוד כל התשתית העובדתית שהונחה בפני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. מיד יפורטו הנימוקים.
באשר לטענות התובעת 1 כי היא לא ידעה כי למנוחה אפוטרופוס, אינני סבור כי טענות מסוג זה מסייעות לתובעות. ער אני לתשובתה של התובעת בכך שהיא לא ידעה כי למנוחה מונה אפוטרופוס וכי לכל היותר מדובר בשירות סוציאלי [ש' 4-5 בעמ' 17]. אינני סבור כי אי ידיעת התובעת באשר למהות וטיב המינוי, מצדיק הטלת מלוא האחריות על הנתבעת שכן גם אם היה מקום ללכת על פי גישת התובעות, עדיין היה מתחייב מהן לברר ולבדוק את מהות וטיב הייצוג / השירות הסוציאלי שיש למנוחה. טענת התובעות לפיהן, לא ידעו כי מדובר במינוי אפוטרופוס , אין בה לשחרר אותן מהחובות המוטלות עליהן ובטח לא להטיל את מלוא האחריות על הנתבעת.
אף גרסתה של התובעת 1 בעניין זה אינה עקבית שכן בהמשך עדותה ניתן להבין כי היא ידעה כי למנוחה מונה אפוטרופוס. להלן חלק רלוונטי מעדותה של התובעת 1 " ש. את כותבת בסעיף 4 לתצהירך שנאמר לך שמונה לאמא שלך אפוטרופוס מטעם המדינה. מי אמר לך את זה? ת. עובדת סוציאלית אמרה לי … הערת בית המשפט: … ת. המשך תשובה לשאלה הקודמת בה נשאלתי מי אמר לי שמונה לאימי אפוטרופוס תשובתי היא הבת. ש. מה היא בדיוק אמרה לך? תסבירי לנו ת. אני לא יודעת מה זה אפוטרופוס. עובדת סוציאלית שאני מדברת עליה היא עובדת סוציאלית של המדינה כפי שאני מכירה באוקראינה…" [ש' 6-18 בעמ' 18].
לגבי עדכון פרטי התובעת 2 במקום הבן, בעניין זה רכזת הנתבעת העידה כי מטעמה נעשו המון ניסיונות להתקשר למספר הטלפון של הבן אך המספר לא היה זמין. עוד העידה כי היא שאלה את בית האבות ולבית האבות לא היה מספר טלפון אחר [ראה עדותה העדה רכזת העמותה ב ש' 5-10 בעמ' 30]. עוד אציין כי לא שוכנעתי כי אכן עלה בידי התובעת 2 להוכיח כי הייתה מטעמה פניה לעדכון פרטי יצירת הקשר , שכן התובעת 2 לא הוכיחה טענותיה בעניין זה , קרי היא לא הציגה כל פניה או מכתב בעניין זה. על כן, מקבל אני את גרסתה של רכזת הנתבעת על כך שלא הייתה פניה זו. בעניין זה נשאלה העדה " ש. האם היית מודעת שהנכדה אמרה לא ליצור קשר עם הבן כי הוא לא יענה ויש ליצור קשר איתה ת. לא" [ש' 11-13 בעמ' 30].
גרסתה של רכזת העמותה מקבל חיזוק גם בעדותה של עו"ס בית האבות . מדובר בצד ניטרלי ואובייקטיבי במובן זה שלא הוגשה תביעה נגד בית האבות . מכאן, אני מעניק משקל מכריע לגרסתה העובדתית של עו"ס בית האבות המתיישבת עם שאר העדויות בתיק. נוכח פירוט הפעולות והבירורים שעשתה העו"ס ובשים לב לכך שהאפוט' מחויבת לעבוד מול הנתבעת בהיותה האפוטרופוס , וכי פרטי יצירת הקשר המעודכנים ברישומי בית האבות הם של הבן וכי מטעם העו"ס נעשו ניסיונות ליצור קשר עם הבן , אזי דומני כי עו"ס בית האבות נקטה בכל האמצעים שעמדו לרשותה . לגבי עדכון פרטי הנכדה ליצירת קשר, ככל ואכן התובעת 2 ביקשה לעדכן את פרטי יצירת הקשר , אזי לא ברור מדוע לא נעשה כל ניסיון למסור את הפרטים לעו"ס בית האבות . יש לזכור כי התובעת 2 לא הוכיחה טענותיה בעניין זה ולא הוכיחה כי אכן היא ביקשה מהעו"ס לעדכן את פרטיה. גם על פי עדותה של עו"ס בית האבות מתקשה אני לקבל כל הסבר ענייני המניח את הדעת לסירובה של העו"ס לעדכן פרטים ככל ואכן היו נמסרים לה על ידי התובעת 2.
יש לזכור כי למנוחה מונתה הנתבעת שהיא גוף חיצוני כאפוטרופוס, דבר המחזק את טענות הנתבעת לכך שהמנוחה הייתה במצב של ערירית. בעניין זה נשאלה סמנכ"לית הנתבעת – " ש. העובדה שהעו"ס יצרה קשר עם הנכדה, זה עדיין מגדיר אותה ערירית? ת. ההגדרה של ערירית זו הגדרה של אדם שאין לו אף קרוב משפחה לא מקרבה ראשונה ולא שנייה. אני מפנה אותך למילה כ- ערירית. מכיוון שבני המשפחה עלומים מבחינתנו התייחסנו אליה כערירית. ש. מכאן נובעת כל הצרה שנפלתם אליה. האם כשהיא נקברה היא נקברה כערירית, נוהל הקבורה נעשה כערירית? ת. כן".
עם זאת, אכן יש ממש בטענות הנתבעת בכל הנוגע לטיב הקשר המשפחתי "הרעוע" בין התובעות לבין המנוחה. עוד הבאתי בחשבון כי לא רק שהתובעות לא ידעו להעיד במדויק כמה פעמים בהן הן ביקרו את המנוחה , אלא שגם לא שוכנעתי כי עלה בידיהן לסתור את התיעוד שהוצג בעניין הביקורים. התובעות לא טרחו לזמן מי מבית האבות שיש בו בכדי לסתור את המידע הנלמד מהתיעוד. האמור לעיל מחזק טענות הנתבעת בכל הנוגע לקשר המשפחתי שהיה בין המנוחה לבין התובעות. יש לזכור כי נטל ההוכחה קרי הנטל להוכיח את כל רכיבי התביעה מוטל על הצד הטוען לכך . במקרה דנן, הנטל מוטל על התובעות. התובעת 2 בעצמה לא ידעה להעיד מתי נודע לה במדויק מתי מונה למנוחה אפוטרופוס. בעניין זה נשאלה " מתי הבנת שלסבתא יש אפוט'?" והיא ענתה " אז כמו שאמרתי לפני זה, כמו שהסבירו לי שהיא נכנסת למוסד מדיני ובתחילה חשבתי שזה תחת בית אבות. אבל בהמשך ואני לא זוכרת מתי הבנתי שמינו לה אפוט' " [ש' 28-30 בעמ' 23]. אף אחרי שהתובעת 2 ידעה כי לסבתה מונה אפוטרופוס היא לא טרחה לפנות לאפוטרופוס [ראה עדות התובעת 2 בש' 1-4 בעמ' 24]. התובעות לא זימנו עדים מטעמן כגון אנשי הצוות או מי מטעם בית האבות . התובעות לא הציגו כל אסמכתא שיכולה ללמד על פניות כלשהן שנעשו לנתבעת או לבית האבות על מנת לעדכן את פרטי יצירת הקשר המופיעים ברישומי בית האבות. מחדלי התובעות אינם מצדיקים להטיל את מלוא האחריות על הנתבעת.
כמו כן, אין להתעלם מהקשיים שעלו מהסבריה של נציגת העמותה שכן היא לא ידעה להבהיר מדוע עצם העובדה כי למנוחה היו ביקורים מצד התובעות , אין בו בכדי להשפיע על הגדרת המנוחה כערירית. תשובת הנציגה בעניין זה אינה מספקת בעיני. כך נשאלה נציגת הנתבעת בעניין זה " ש. זה שהיה קשר עם הנכדה וזה שהם ביקרו, הנכדה, האמא ביקרו אותה ולא חשוב כמה פעמים. עדיין זה לא שכנע אתכם שיש לה קרובי משפחה? ת. אני חוזרת שוב על דבריי, מכיוון שלא היה טלפון או כל דרך קשר עם הבת והנכדה וגם לא עם הבן למרות שהיה לנו את הטלפון. וגם לא היה עם הבן כיוון שלא ענה לטלפונים, המשכנו להתייחס אליה כערירית על אף המידע על הביקורים שהוצגו פה" [ש' 16-28 בעמ' 34]. לדעתי, כאן היה מצופה ואף מתחייב מהנתבעת לפעול להביא בחשבון קיומם של ביקורים מטעם בני משפחתה של התובעת , גם אם אין מדובר בביקורים שהם בתדירות גבוהה ולנצל ביקורים אלה כדי לבקש מבית האבות לבקש פרטים ליציאת קשר מכל בן משפחה שמבקר את המנוחה בבית האבות. נימוק זה הביא אותי לקבל באופן חלקי את התביעה.
עוד הבאתי את מחדלי הנתבעת כפי שהדבר עולה מעדותה של נציגת הנתבעת בכל הנוגע לאי יישום הוראות הנוהל עליו נשאלה ונחקרה. להלן חלק רלוונטי מעדותה של נציגת הנתבעת " ש. האם במסגרת תפקידך כסמנכ"לית העמותה, את לא צריכה לוודא שיוצרים קשר עם בני משפחה, או במייל או בטלפון או בדואר רשום? ת. הנוהל בסעיף 77 א2 אומר שישלח התאגיד מכתב, כיצד אשלח מכתב אם אין בידי שום דרכי קשר? ש. בשיחה הראשונית בקליטה הבן היה נוכח, תפקידכם היה לקחת ממנו כתובת כי לקחתם טלפון. האם לקחתם ממנו כתובת? ת. אינני יודעת אם לקחו כתובת אבל הבן אמר לא להתקשר אליי, אני לא רוצה שום קשר בעניינה של אמא שלי. והדבר אף נכתב בתסקיר. ש.האם בורר בשיחה שהייתה מה הכתובת של הנכדה, הבת, האם יש מייל ומספר טלפון. ניסיתם לברר בהתאם לנוהל את הדברים? אם עשיתם איפה התיעוד? ת. אינני יודעת אם הרכזת עשתה את זה, אם היא שאלה את השאלה. אני יודעת שבידינו לא היה שום דרכי התקשרות עם המשפחה. ש.הרכזת שייכת לעמותה ת. כן ש.מי שמדבר עם הלקוח הוא ההנהלה. אם הרכזת לא דיווחה למעלה זו פאשלה שלך כי את הבוסית שלה. ת. אני לא מסירה אחריות מעצמי. עדיין, אני חושבת שגם חובתו של אדם כלשהו כבן משפחה כל כך אוהב ומסור ליצור איתנו קשר כדי להתעניין בבן המשפחה שלו ש. ואם הוא לא עושה את זה, זה פוטר אתכם מלעשות את זה? ת. שום דבר לא פוטר אותנו. אבל בעת שאנחנו מקבלים בכל פעם מידע שאין קשר ולא רוצים שיהיה קשר, לפחות הבן. אין לנו דרך להשיג. " [ש' 3-23 בעמ' 35].
לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי שני הצדדים גרמו בהתנהלות שלהם לרבות על דרך מחדליהם לניהולו של הליך זה. מצד אחד, התרשמתי כי בהתנהלות הנתבעת נפלו מחדלים שכן לאור ביקוריהן של התובעות בבית האבות , על אף שאין המדובר בביקורים בתדירות גבוהה, עדיין היה מצופה ומתחייב מהנתבעת לפעול בהתאם לצורך בירור פרטי קשר נוספים לפחות אלה של בני המשפחה שביקרו את המנוחה . אלו ביקורים שיש בהם פוטנציאל בכדי לשנות את הגדרת המנוחה כ"ערירית" . אלו מחדלי הנתבעת מלפעול כמתחייב ממנה בהתאם לאמור בנוהל.
אולם מצד שני, הבאתי בחשבון את תרומתן של התובעות על דרך המחדל. מחדליהן של התובעות תרמו תרומה משמעותית ליצירת "הנתק בתקשורת" אשר בסופו של יום גרם להגשת התביעה. אכן הצדק עם הנתבעת כפי שהרחיבה בעניין זה במסגרת סיכומיה. לא מצאתי כי עלה בידי התובעות להוכיח כי מטעמן נעשו פניות כלשהן לצורך עדכון פרטי הקשר עת שהיה מצופה ואף מתחייב מהתובעות מכוח קשר הקרבה המשפחתית ביניהן לבין המנוחה, לפעול בהתאם לצורך בירור פרטי יצירת הקשר המעודכנים ברישומי בית האבות. עדותה של עו"ס בית האבות ושל רכזת העמותה , נמצאו מהימנות עלי שכן קשה לקבל את גרסת התובעת 2 לפיה היא ביקשה לעדכן את פרטיה של התובעת 2 ובכל זאת לא נעשה העדכון. לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח טענותיה בעניין הפניות והביקורים מעבר לביקורים שתועדו. התובעת 2 לא זימנה עדים כלשהם ולא הציגה אסמכתאות ומסמכים שיכולים להעיד אודות פניותיה הנטענות בעניין זה. לקחתי בחשבון טיב ומהות המינוי בכך שלמנוחה מונה כאפוטרופוס גוף חיצוני שהוא הנתבעת, מינוי המחזק טענות הנתבעת בכל הנוגע להגדרת המנוחה כ"ערירית" . נימוקים אלה מצדיקים קבלת התביעה , אך באופן חלקי.
בכל הנוגע לנזק הנטען בגין הטעות ברישום על המצבה, לא רק שהתובעות זנחו טענותיהן לגבי הנזק הנטען שנגרם להן מהכיתוב הלא נכון על המצבה , אלא שגם טענותיהן בעניין זה לא הוכחו . לא ברור כיום מהו הנזק שנגרם לתובעות. לא מצאתי בתשובתן של התובעות בעניין זה כל הצדקה לחיוב הנתבעת בנזק , שכן לא ברור מהו הנזק שנגרם לתובעות. להלן חלק רלוונטי מעדותה של התובעת 1 " ש. את טוענת בתביעה שלך שנגרמה לך עוגמת נפש בגלל הכיתוב על המצבה. תסבירי מה הבעיה עם הכיתוב ואיזה עגמת נפש נגרמה לך. ת. כן. נכון כי לא רשמו נכון. ש. את מה? ת. את השם. יש ברוסית דבר כזה שכאילו שם, שם של אבא ושם משפחה. ולא רשמו את שם האב. ש. כותבת הבת שלך שהיא צריכה ניירת תעודת פטירה כדי לסדר…" [ש' 23-29 בעמ' 22].
כמו כן, לא ברור מדוע התובעת 2 לא פעלה כמתחייב ממנה לפנות לקבלן המצבות לאחר שנודע לה על פטירת המנוחה. פנייתה של התובעת היה בה בכדי למנוע ולחילופין להקטין את הנזק הנטען. אין להתעלם כי נכון למועד כתיבת שורות אלו, טרם נעשה כל ניסיון לתיקון הטעויות הנטענות על המצבה . עצם העובדה כי הנזק הנטען עודנו קיים, יש בכך בכדי להחליש את טענות התובעות שכן על פי ההיגיון הבריא והשכל הישר, ככל ואכן מדובר בנזק מהותי , כפי שטענו התובעות בכתב התביעה, אזי סביר להניח כי התובעות היו פועלות בהתאם לתקנו מאז התגלה ובטרם עתרו לחיוב הנתבעת בהוצאות תיקון / ריפוי הנזק.
להלן חלק רלוונטי מעדותה של התובעת 2 " ש. חלק מהתביעה שאתם אומרים שיש טעויות בכיתוב על המצבה שגרמו להם לעגמת נפש? את מסכימה איתי היה לך קשר עם קבלן המצבות לפני שהמצבה הקומה על הקבר? לא הלכת למצבה לבדוק את הכיתוב נכון? ת. נכון. ש. למה לא עשיתם לה אזכרה ב 30? ת. היינו גם כך בשוק, לא ספרתי את הימים. אנחנו לא אנשים ששומרים מסורת, יש דברים שזה כבוד. ואני הייתי בשוק ואמא הייתה בשוק. אני לא חשבתי על ה30 יום. מה שחשוב זה לתת כבוד לסבתא שלי. ש. הכיתוב על המצבה, את מצהירה כי יש 2 בעיות עם הכיתוב. פעם אחד הוסיפו י' ופעם אחת החסירו י' ת. לא נכון ש. אז בואי תסבירי מה הבעיה עם הכיתוב על המצבה ת. כי היא לא *י*י** אלא *יי*י** וזה חסר יוד. לאבא שלה קראו **י**י ולא *י*י*י או משהו כזה ש. ששם חסר יוד? ת. כנראה…" [ש' 16-36 בעמ' 26].
לא זו אף זו, התובעת 2 בעצמה העידה ואישרה כי האופן שבו נרשם שמה של המנוחה על המצבה ככל הנראה נעשה בהסתמך על הרישום הקיים עם עלייתה של המנוחה לארץ. מכאן, לא ברור מדוע יש מקום להטיל את האחריות בעניין זה על הנתבעת שעה שהיא פעלה בהתאם למידע הקיים במרשם האוכלוסין שהוא המידע הקובע. כך נשאלה התובעת 2 בעניין זה "ש. אז גם לא היה לאבא של סבתא שם בעברית? ת. נכון. ש. תאשרי לי שהשם של סבתא שלא נולדה עם שם בעברית, כשעלתה לארץ הפקיד החליט לכתוב את השם שלה כפי שנכתב על המצבה. ת. ככל הנראה כן." [ש' 2-6 בעמ' 27].
טענות התובעות לגבי היקף הפיצוי הנטען אינן מבוססות ונטענו בעלמא. הטענה אינה מגובה בכל תחשיב או בכל אסמכתא. מכאן, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת 2 להוכיח את היקף הפיצוי הנטען והמבוקש . לא ברור כיצד התובעות הגיעו לאותו סכום. מצאתי לנכון להביא חלק עדותה של התובעת 2 בעניין זה. " ש. נכון שעד היום לא תקנתם את המצבה ת. כרגע לא ש. את יודעת כמה עולה למחוק י'? ת. לא ש. את יודעת כמה עולה להוסיף י'? ת. לא…" [ש' 8-12 בעמ' 27].
על יסוד כל המפורט לעיל, אני מעמיד את מלוא הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובעת באופן גלובלי על בסיס התשתית העובדתית והראייתית המונחת בפני ועל דרך האומדנא בסך של 20,000 ₪. מסכום זה יש להביא בחשבון כי לתובעות אכן היה אשם תורם בשיעור של 50% בהתרחשות הנזקים הנטענים נוכח מחדליהן כפי שעמדתי בהרחבה עליהם לעיל , כך שבסופו של יום אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות ביחד ולחוד סך של 10,000 ₪.
סיכום ומסקנה,
דין התביעה להתקבל באופן חלקי. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות סך של 10,000 ₪ . סכום זה ישולם בתוך 30 ימים אחרת יישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.
נוכח תוצאת פסק הדין לפיה התביעה התקבלה בחלקה הקטן , אין צו להוצאות .
זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.
פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת כל פרט מזהה .
נוסח מותר לפרסום של פסק הדין יוכן על ידי ביום 13.1.25 או בסמוך לאחר מכן ויעמוד לעיון הצדדים בתיק .
פסק הדין המקורי ניתן ביום 9.1.25 .
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק שבכותרת.
ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ה, 16 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
חתימה
