לפני
כבוד השופטת ליאת דהן חיון
מבקש
***
נגד
משיבה
**
החלטה
לפניי בקשה זמנית להפחתת דמי מזונות עבור שתי קטינות, שנפסקו בפס”ד מיום 12.1.22 מסגרתו חוייב המבקש במזונות בסך 2,800 ₪ לכל קטינה.
המשיבה (להלן: “האם” או “הנתבעת”) והמבקש (להלן: “האב” או “המשיב”) יהודים, נישאו זל”ז כדמו”י ביום **.** והתגרשו זמ”ז ביום *** . מנישואין אלה נולדו שתי הקטינות מושא הבקשה, *** , ילידת .*** (בת כ- 13 שנים ); *** , ילידת *** (בת כ- 11 שנים).
בין הצדדים התנהלו הליכים קודמים לרבות בשאלת מזונות הקטינות. לאחר שנשמעו ראיות והוגשו סיכומים ניתן ביום 12.1.22 פס”ד מנומק מסגרתו חויב האב במזונות הקטינות בסך 2,800 ₪ לכל קטינה, וכן ב- 75% מהוצאותיהן החריגות (תלה”מ 9272-03-17). על פס”ד הוגש ערעור, אשר התקבל בחלקו וזאת ביחס לשיעור ההוצאות החריגות, תוך שנקבע כי הצדדים יישאו בהן בחלקים שווים (פס”ד מיום 20.7.22 עמ”ש 30907-02-22).
כיום מונחת לפניי בקשת האב להפחתה זמנית של דמי המזונות שנקבעו. עיקר טענותיו קשורות בשינוי במצבו הכללי וזאת על רקע פרישתו מקריירת *** וירידה במצבו הכללי. לדבריו, ביום 31.1.24 פרש מעיסוקו כ*** ב*** ואיבד את מקור הכנסתו העיקרי. מאז אינו מצליח להשתכר בסכומים אותם השתכר. כיום עובד במשרה חדשה שאינה קשורה לעולם ה***, ומשתכר ב- 10,000 ₪ לחודש, קרי ירידה של כ- 70% מהכנסתו הקודמת. בנוסף, היה זכאי לדמי אבטלה בסך 10,000 ₪ וזאת עד חודש 11/24. לטענתו, הינו חסר השכלה אקדמאית או מקצועית ובשל כך על אף שמנסה, מתקשה למצוא עבודה. כך גם קיימת לו אחריות למשפחתו החדשה הכוללת עוד 2 ילדים, וגם עובדה זו מהוה לדידו שינוי נסיבות. מכאן, עותר להורות על הפחתת דמי המזונות לסך של 1,300 ₪ עבור כל קטינה וכן לעכב את הליכי ההוצל”פ המתנהלים כנגדו.
האם התנגדה לבקשה וטענה כי בין הצדדים התנהל הליך ארוך מסגרתו בית המשפט נדרש לכלל טענות הצדדים לרבות אלה הנטענות בבקשה, ובכל זה בחינת הכנסותיהם, צרכי הקטינות וזמני השהות. בפועל, זמני השהות השתנו באופן בו האב אינו לוקח את הקטינות בסופ”ש ואלה אינן ישנות בביתו. בנוסף, גם זמני השהות באמצע השבוע אינם מתקיימים והאב פוגש רק בקטינה אחת ולא באופן סדיר. מכאן, האם היא שנושאת לבדה בנטל גידול הקטינות. האם סבורה שהבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים שעה שלא פירט את פוטנציאל השתכרותו, הצפי להכנסות, והכנסות התא המשפחתי כולו. זאת ועוד, המבקש הסתיר שעדיין לא פרש מקריירת ה***, תוך שהפנתה לכתבה במרשתת. האם סבורה שלא עלה בידי האב להוכיח שינוי נסיבות מהותי לבטח כזה אשר לא היה ניתן לצפות אותו. כן גורסת שהאב לא פירט כי אחת מהקטינות סובלת מבעיה בריאותית- נפשית, בגללה התפטרה מעבודתה הקודמת, תוך שהוא מונע טיפול בה דבר שמעמיס עליה עוד יותר. כך גם האב ניסה מהיום הראשון להימנע מתשלום המזונות כמו גם מלפגוש בקטינות. אשר על כן עותרת לדחיית הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאותיה.
דיון והכרעה;
בקשה להפחתת מזונות אשר נקבעו בפס”ד הינה בגדר בקשה זמנית; בשלב זה של ההליך, ועת עולה הצורך במתן הכרעה בבקשה זמנית אין בית המשפט עורך ניתוח מקיף של הראיות בפרט שאלה לא מוצגות לפניו במלואן, ומכאן, יערך איזון בין הצורך במתן סעד זמני אל מול הפגיעה האפשרית בנתבעת. לענין זה אפנה לדברי כבוד השופט שמגר בע”א 342/83 גלוזמן נ’ גלוזמן, פ”ד לח(4), 105: שם נקבע: “בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף, אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית.
כידוע, בהתאם לפסיקה, פס”ד בשאלת המזונות אינו חוסם את דרכו של מי מהצדדים לבוא בשערי בית המשפט, תוך שנקודת המוצא לבחינת השינוי תהא למן היום בו ניתן פסק הדין בשאלת המזונות ועד לעת הנוכחית. לעניין זה יפים דברי בית המשפט בבע”מ 3148/07 פלונית נ’ פלוני [פורסם בנבו] (13.6.07) שם נקבע; “פסק המזונות אינו יוצר מחסום סופי מפני חידוש ההתדיינות, וניתן לחזור ולפנות לבית המשפט בקשר לנושא המזונות, בכפוף להוכחת התנאי כי חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק את שינוי הקביעה המקורית. את המושג “שינוי נסיבות” בהקשר זה נהוג לפרש באורח דווקני, שאם לא כן עשוי להיות מופר האיזון בין המגמה להביא לסופיות הדיון לבין הצורך להתאים את גובה המזונות לצרכי חיים ולמצבי חיים משתנים בין של הצד הזכאי להם, ובין של הצד החייב בהם” (מ”א (ירושלים) 410/94 הלוי נ’ הלוי (לא פורסם) – השופטת פרוקצ’יה; עמ’ 49 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה).” (הדגשה אינה במקור, ל.ד-ח).
מכאן, שיעור המזונות אינו מהווה מעשה בית דין, ועת אירע שינויי נסיבות מהותי ובלתי צפוי, ניתן לשוב ולעתור בעניין המזונות (ע”א 363/82 פייגה נ’ פייגה). בבע”מ 7670-18 פלונית נ’ פלוני, שב בית המשפט והבהיר כי הלכת פייגה עומדת בעינה והכלל הוא שהצורך בשינוי נסיבות מהותי הינו תנאי לדון בבקשה להפחתת דמי מזונות זמניים. עוד נקבע בפסיקה כי “השינוי המדובר נדרש להיות מהותי ומתמשך ולא אך זמני”.
בעניינו, לאחר שנתתי דעתי לנסיבות וטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות; ראשית, הבקשה הוגשה כבקשה זמנית במסגרת הליך י”ס. מעיון בה, בשלב מקדמי זה של ההליך לא מצאתי כי נדרש סעד דחוף כקבוע בתקנה 12 לתקנות להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה, תשע”ו- 2016, ודי בכך בכדי להורות על דחייתה.
מבלי לפגוע באמור; טענות הצדדים עובדתיות ואין מקום להכריע בהן בשלב ראשוני זה של ההליך, בו בית המשפט אינו נכנס לעובדי הקורה; המבקש מחד טוען שמצבו הכלכלי קשה, באופן בו חל שינוי בהכנסותיו וזאת על רקע פרישתו מעולם ה***. המשיבה מאידך מציינת שטענת המבקש אינה נכונה, כמו גם שחל שינוי בזמני השהות של המבקש עם הקטינות, בצרכיהן וכן בהכנסותיה שכן נאלצה לעזוב את עבודתה על רקע מצבה הבריאותי של אחת הקטינות. כמו כן, בצדק טענה כי העובדה שלאב נולד ילד נוסף דורשת בחינה של הכנסות התא המשפחתי החדש כולו, וגם לעניין זה, לא הוצגו מסמכים. מכאן, טענות הצדדים דורשות בירור עובדתי בטרם מתן החלטה בבקשה לפניי, אותו אין מקום, ולא ניתן לערוך בשלב מקדמי זה.
יתר על כן, גם מעיון בבקשה, לא מצאתי שעלה בידי המבקש להוכיח ולו בראשית ראייה כי חל שינוי במצבו הכלכלי. עיון במסמכים אותם צירף אינם מלמדים על מצבו הכלכלי הכולל, פוטנציאל השתכרותו ורכושו, שכן זולת צירוף דוח רווח והפסד, לא הציג כל מסמך ספציפי ממנו ניתן ללמוד על הכנסותיו מכל מקור.
ועוד; מבקשת האב עולה כי מנהלים כנגדו הליכי גבייה בלשכת הוצאה לפעול הקשורים בתשלום מזונות, ומכאן עותר לעיכובם. עובדה זו יש בה בכדי ללמד על תום לבו של המבקש בעת הגשת הבקשה שכן כידוע, בבואו של ביהמ”ש לבחון בקשה להפחתת מזונות שומה עליו לבחון האם הוגשה בתום לב. אפנה בהקשר זה, לקביעותיו של כבוד השופט א’ רובינשטיין בבע”מ 3148/07 פלוני נ’ פלוני [פורסם בנבו] (13.6.2007) שם קבע:
“במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב.
…
כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי…, הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973; … ולדרישות נוספות, כגון תקנת הציבור הקבועה בסעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי)…”
בפסק הדין בעניין עמ”ש 53288-03-18 פלוני נ’ פלונית [פורסם במאגרים] (13.11.2018), פירט כבוד השופט ח’ שרעבי את השיקולים בהם נדרש בית המשפט להתחשב לצורך בחינת קיומו של תום לב, לרבות אופן התנהלות המבקש לאורך השנים ביחס לתשלומי המזונות החודשיים שנקבעו בפסק הדין, וקבע כדלקמן:
“תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות:
…
כיצד התנהל בתשלום מזונותיו השוטפים מאז פסק הדין הפסוק למזונות. האם יצר חובות או הקפיד על תשלומים שוטפים ובמועד …”
מכל המפורט לעיל, ושעה שהמבקש עותר לקבלת סעד זמני שהינו דה-פקטו הסעד לו יעתור במסגרת התביעה העיקרית, ככל ותוגש; ומשלא מונחת לפניי התשתית הראייתית הדרושה, ולו לשם דיון בסעד זמני, בשלב זה של ההליך, וזאת למצער בכדי להידרש לשאלת שינוי נסיבות מהותי, הבקשה נדחית. המבקש יוכל להידרש לטענותיו במסגרת ההליך לגופו, תוך שככל ובקשתו תתקבל, יוכל לטעון להפחתה החל למן המועד בו הוגשה הבקשה, וטענותיו לעניין זה יבחנו לגופן.
על מנת שלא להעמיק את הקרע בין הצדדים ולאפשר להם לבוא בדין ודברים במסגרת הליך י”ס, איני עושה צו להוצאות.
ההחלטה מותרת לפרסום בכפוף לתיקוני הגהה והשמטת כל פרט מזהה.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתנה היום, י”ד טבת תשפ”ה, 14 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
