לפני
כבוד השופטת רונית גורביץ
מבקש:
המחלקה לשירותים חברתיים- עו”ס נוער רשויות מקומיות 500298120
נגד
משיבים
1.ת”ז
ע”י ב”כ עוה”ד שלום כהן ועו”ד מור זיידן
2.ת”ז
ע”י ב”כ עוה”ד שולה אלמוזנינו
הקטינים באמצעות אפוט’ לדין – עו”ד קלאודיה שלאבנה
פסק דין
האם מתקיימות העילות למתן צו נזקקות כדי להורות על דרכי אבחון והבטחת טיפול והשגחה בקהילה לקטינים הסובלים ממצב רגשי ותפקודי קשה, על רקע פרידת הוריהם וחילוקי הדעות ביניהם בנוגע לאופני הטיפול והחינוך המתאימים עבורם בנוסף למורכבות לגבי זמני השהות.
רקע
ביום 18.6.24 הוגשה בקשה ע”י עו”ס לחוק הנוער לקבוע כי הקטינים בגילאים : הבכור 12.8, האמצעי 11 והצעיר 8, הינם נזקקים על פי סעיפים 2(2) (6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה) תש”ך – 1960 ולהורות על דרכי הטיפול וההשגחה בהם.
ההורים פרודים למעלה משנתיים. שני הקטינים, הבכור והצעיר, מתגוררים בבית האב והקטין האמצעי מתגורר בבית האם.
העו”ס ציינה בבקשה כי המשפחה מוכרת באגף הרווחה מחודש 03/22, לאור פניות ההורים עקב קשיים סביב המשבר המשפחתי ומצבם של הקטינים.
על רקע הליכי גירושין ביניהם המשפחה מלוויית ע”י עו”ס לסדרי דין בנוגע לזמני שהות ודאגה למצבם הרגשי והתפקודי של שלושת הקטינים.
העו”ס מציינת כי בשנה האחרונה מגיעים דיווחים מדאיגים לגבי הקטינים מהגורמים הרלוונטיים אשר מעלים דאגה רבה למצבם הרגשי ותפקודי. בין ההורים קיימים חילוקי דעות ואי הסכמות בנוגע לדרכי הטיפול בילדיהם.
העו”ס תיארה את השתלשלות ההליכים הטיפוליים במשפחה, שעברה אבחון במרכז הטיפולי, ממנו עלתה ההתרשמות כי שלושת הילדים מצויים במצב רגשי מורכב, כאשר הם בטאו התנגדות למפגש, קושי בוויסות, קושי בקבלת סמכות והצפה רגשית. עוד עלתה דאגה ממשית למצבם הרגשי של הילדים וצוין הצורך להמשך תהליך אבחוני תוך חשיבה משותפת עם גורמי החינוך.
ביום 9.8.23 התקיימה וועדה לתכנון טיפול בהשתתפות ההורים ברווחה, בסופה התקבלה המלצה להפניית המשפחה ליחידה ייעוצית טיפולית אקסטרנית לצורך הערכה וטיפול בקשיים בתוך הקשר הורה-ילד, הטיפול החל בחודש 01/24 אך לא הושלם במלואו.
ביום 10.4.24 התקיים מפגש ביחידה הייעוצית בנוכחות ההורים, והתקבלה החלטה לנסות להשלים את תהליך ההערכה, וביום 5.5.24 התקבל דו”ח מהיחידה בו נמסר כי המטפלת לא הצליחה לפגוש את המשפחה על כלל הרכביה : “דבר אשר מעלה שאלות כבדות משקל לגבי מסוגלות ההורים להיכנס לתהליך טיפולי ביחידה ולרתום אליו את ילדיהם. מעבר לקשיים אובייקטיבים של הגעה, ניכרת החולשה בביסוס עמדה הורית אשר לוקחת אחריות, מכירה במצוקתם של ילדיהם ובצורך לפעול בדחיפות וברצינות לטובתם ורווחתם”.
ביום 4.6.24 התקיימה וועדה לתכנון טיפול נוספת, סוכם על פנייה על ידי העו”ס לחוק הנוער, לבימ”ש לענייני משפחה להכרזה על הקטינים XXX, XXX וXXX כקטינים נזקקים בכפוף לצו השגחה וטיפול בקהילה. סוכם כי XXX וXXX יעברו אבחון פסיכו-דיאגנוסטי מקיף ע”י פסיכולוג, XXX יופנה ליחידה להתערבות במשבר בביה”ח XXX, בהתאם להמלצות האבחונים יקבעו דרכי הטיפול בקטינים. מרגע הגשת צו הנזקקות יינתנו להורים חודשיים ליישום התוכנית הטיפולית. במידה והתוכנית הטיפולית לא תתקיים, תישקל פנייה לבית משפט להוצאת הקטינים למסגרת של מרכז חירום.
בסיכום התבקשו הסעדים הבאים:
להכריז על הקטינים כנזקקים ולעגן את התוכנית הטיפולית שהומלצה בוועדה מיום 4.6.24 בצו השגחה בקהילה.
להורות לקטינים ולהוריהם לשתף פעולה עם עו”ס נוער והגורמים הטיפוליים הרלוונטיים.
תוקף הצו המבוקש הינו לשנה.
ממצאי הוועדה שהתקיימה ביום 4.6.24 מעידים על מצבם הבעייתי של הקטינים ועל חוסר היכולת של ההורים לספק את הצרכים הבסיסיים הנדרשים. עו”ס תיארה “זה אחד מהמקרים הקשים שאני ראיתי. אני בדרך כלל יכולה לנהל שיח פונקציונלי על ביה”ס, לא יכולתי. הילדים ביחס לבני גילם לא מתפקדים, לא ניתן לדבר איתם” העו”ס ציינה כי צריך גם אבחונים וגם מסוגלות הורית.
האפוט’ לדין של הקטינים התנגדה להמלצות הוועדה ובקשה הוצאה מיידית של הקטינים למרכז חירום.
ביום 29.7.24 התקיים דיון במעמד הצדדים, באי כוחם והגורמים המטפלים במשפחה.
עמדת האב
מסכים להמלצות האופרטיביות מתנגד להכרזת הקטינים כנזקקים שכן לשיטתו, אין בסיס להוצאת הקטינים מביתו.
לטענתו האפוטרופוס לדין לא שוחחה עם הקטינים, ולא ברור כיצד היא משמיעה את קולם.
טוען כי האם היא המקור לבעיות הילדים, והרווחה מתייחסת אך ורק לתוצאה שהיא מצבם הרגשי של הילדים.
מפרט את התנהלות הבעייתית של האם: פרידת הצדדים החלה במכתב הנחזה להיות “מכתב התאבדות” שהשאירה האם לקטינים, האם פנתה לבית משפט בבקשה למתן צו הגנה שנדחה, האם מסרבת לשהות עם שלושת ילדיה ביחד, לטענתה אינה יכולה להחזיק את המפגש עם שלושתם ביחד להבדיל מהאב שעושה כן, מבקשת להכפיש את האב ביישוב, מערבת את הקטינים בסכסוך, נשכה את הקטין הבכור ומאיימת עליו כי תזמין לו משטרה, מפחידה את הקטינים, מדאיגה את הילדים מספרת להם שהיא חולה, נטלה את הבכור למיון פסיכיאטרי ללא ידיעת האב.
מאז ינואר 2024 שוהה הקטין האמצעי עם האם בלבד ואינו מגיע כלל לבי”ס.
וחרף החלטות בימ”ש אשר הורו לאם כי האמצעי אמור לשהות אצל האב, היא לא מכבדת אותן, ומותירה אותו אצלה ימים שלמים אצלה לבדו בביתה מול המסך. בתקופה האחרונה החלה להביא אותו למושב ביום שבת בבוקר ולאסוף אותו במוצ”ש.
בנוסף, לטענתו העולה מתסקירי הרווחה אינו משקף את יומם המלא של הקטינים.
וגם אם סביב ביה”ס של הקטינים קיים קושי, הרי שחיי היום יום שלהם פעילים ומעידים על חיים שלמים וטובים.
הקטין הבכור – משתתף בחוג טיפוס, משתתף בתוכנית העשרה במתמטיקה באוניברסיטת בר אילן, ילד חברותי, יוזם פעילות עם החברים, פעיל בשיעורים, תלמיד חכם וחד, ילד אנרגטי בעל סקרנות. צורף מכתב מיום 19.6.24 מהמורה שלו בתוכנית העשרה.
הקטין קיבל תעודת הצטיינות והקים לאחרונה עם חבריו מיזם במהלכו אחת לשבוע הם מוכרים לחברי המושב אוכל שהם מכינים בעצמם.
הקטין הצעיר – משתתף בחוג כדורגל מתאמן שם כבר שלוש שנים, נעים הליכות אחראי, מסור, ממושמע, “כוכב הקבוצה” לדברי המאמן, מצטיין בתכונות חברתיות חשובות, מקבל סמכות ומרות של מאמנים. צורף מכתב מחודש 6/24 של מאמן הקבוצה.
לפני תום שנת הלימודים הקטין העביר שיעור בכיתה לאחריו המורה שלחה סרטונים לאב ושיבחה אותו.
הקטין האמצעי – מאז ינואר 2024 שוהה כמעט באופן בלעדי עם האם, לא מגיע לבי”ס ומצבו אכן מאוד מדאיג. לאחרונה החל להגיע לבית האב בכל יום שבת עד מוצ”ש, ולדעתו זמן זה מיטיב עמו שכן הוא חשוף לחברים ונראה כילד אחר.
לטענת האב, הצורך בטיפול באמצעי לא יכול לגרור בחובו גם הוצאתם של שני הקטינים האחרים ממנו וכי יש להתייחס לכל ילד לגופו.
לאור ההתנהלות הבעייתית של האם כלפי הילדים, מבקש להורות על ביצוע מסוגלות הורית ואבחון פסיכיאטרי לצדדים. ואם אכן הבעיה היא במסוגלות ההורית של אחד ההורים, יש להעביר את הילדים להורה בעל המסוגלות.
עמדת האם
מסכימה למתן צו נזקקות על ידי לשכת הרווחה ותחתיו יינתנו הצווים לעריכת אבחונים.
מבקשת לקחת את הקטין XXX ליחידה לטיפול במשבר ומבקשת כי האב ייקח את הקטינים האחרים לאבחון כאשר מועד וזהות המאבחנים ייקבעו ע”י לשכת הרווחה כמו גם המועדים.
מבקשת כי יינתן צו הסרת חיסיון לכל מידע שנוגע לקטינים והרווחה תהיה רשאית להעביר את המידע לכל הגופים המאבחנים.
בדיון הוסיפה כי היו התנגדויות מצד האב לטיפול בקטינים.
לאמצעי היו אמירות אובדניות וגם אז האב התנגד לטיפול.
כיום “זה נס גדול שהשתלב בקייטנה, ביקש אתמול ללכת לבריכה, שבוע שעבר עשה טיפול שורש. יש שיפור אדיר במצבו של הילד”.
הבכור במצב קשה יותר, מדובר בילד בן 13 עם בריחת צואה והתנהגויות אלימות.
עמדת האפוטרופוס לדין
האפוטרופוס לדין סיפרה בדיון כי ערכה ביקור בית בשני הבתים.
להתרשמותה עולה תמונה מדאיגה לפיה הקטינים צמודים למסכים, לא מתקשרים, מראים סימנים למצוקה רגשית ולחוסר תפקוד הנובעים מחוסר תקשורת בין ההורים וחוסר שיתוף פעולה מצדם.
ציינה כי גורמי החינוך הציגו אף הם תמונת מצב מדאיגה אודות הקטינים.
הבכור – “נעדר, אם הוא מגיע, מגיע באיחור.. לא עושה מטלות.. לא משתף פעולה.. ראו שגם כאשר הוא מגיע אין לו כוחות לתפקד. לא יכול לתפקד.. XXX כשנמצא מול הגורמים בלי נוכחות של הורים מסוגל להיפתח ולשתף בקשיים שלו. כאשר נמצא בנוכחות ההורים יש גישה שונה למטפל או שיש לו חרדה מההורה או פחד מהתגובות”.
האמצעי – “פשוט לא הוריד את האוזניות ולא רצה לומר מילה.. לא הזיז את הראש מהמסך לא יכולתי בכל דרך”.
הצעיר – “לא משנה באיזה דרך מנסים לתקשר איתו לא הצלחתי”.
האפוטרופוס סיכמה במילותיה: “אני יכולה להגיד שעובדת בתפקיד הזה שנים רבות, קורה שילדים מבחינה רגשית מתקשים לשתף אבל יכולים לדבר על מסגרת חינוכית, חברים, פעילויות אחרי הצהריים. עם הילדים האלה לא יכולתי… עיינתי בחומר הרב שיש, המציאות בה חיים הילדים היום הם גם לא יכולים לגבש רצון כן ואמיתי כי לאורך כל המסמכים רשום לא רק שמדובר בסכסוך זוגי חריף, ושלכל הורה יש טענה לגבי הורותו של השני, חושב שרק ההורות שלו מיטיבה ומזינה. אין תקשורת בכלל בין ההורים. אבל התפקוד במצבם הרגשי של הילדים זאת תעודה של מסוגלות הורית…”.
עוד הוסיפה “..ישבתי בוועדה מול נציגת …ואני שאלתי ולא הסתפקתי בדוח שהונח בפנינו.. שאלתי שאלות לגבי התפקוד… הילדים לא מתפקדים… רציתי שיגידו בסולם אחד עד 10 איך יכולים לומר את רמת התפקוד של הילד, במסגרת החינוכית נאמר בקושי 5, אני מדברת לגבי כולם”. דיווחה כי בוועדה סוכם שבתוך שלושה חודשים יהיו אבחונים מקיפים על הילדים וזה לא קרה “לא היה שיתוף פעולה לא הייתה פגישה, מי אמר שלאורך השבועות הבאים יהיה שינוי? ראינו מהחומר שלא היה שיתוף פעולה ולא יהיה”.
הכרעה
חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש”ך-1960 קובע מיהו קטין נזקק :
“קטין הוא נזקק כשנתקיים בו אחד מאלה:
(1)לא נמצא אחראי עליו;
(2)האחראי על הקטין אינו מסוגל לטפל בו או להשגיח עליו או שהוא מזניח את הטיפול או ההשגחה;
(3)הוא עשה מעשה שהוא עבירה פלילית ולא הובא בפלילים;
(4)הוא נמצא משוטט, פושט יד או רוכל בניגוד לחוק עבודת הנוער, תשי”ג-1953;
(5)הוא נתון להשפעה רעה או שהוא חי במקום המשמש דרך קבע מקום עבירה;
(6)שלומו הגופני או הנפשי נפגע או עלול להיפגע מכל סיבה אחרת.
(7)הוא נולד כשהוא סובל מתסמונת חסר בסם (סינדרום גמילה)”.
מהבקשה עולה כי עו”ס לחוק הנוער מבקשת להכריז על הקטינים נזקקים על פי סעיפים 2 ו-6 ולפיהם ההורה האחראי אינו מקיים כראוי את חובותיו כלפי ילדו, מזניח את הטיפול וההשגחה עליו, או ששלומו הנפשי או הגופני של הקטין נפגע או עשוי להיפגע מכל סיבה.
האם מצטרפת לבקשת הרווחה להכריז על הקטינים כנזקקים והאב מתנגד בתוקף.
השאלה המונחת לפתחי הינה האם מתקיימות העילות למתן צו נזקקות כדי להורות על דרכי אבחון והבטחת טיפול והשגחה בקהילה לקטינים, ובלשון אחר, האם נסתרה ההנחה כי ההורים פועלים לטובת ילדיהם באופן שמצדיק פגיעה באוטונומיה ההורית שלהם.
כאמור, האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין.
סמכותם של בתי-המשפט ושל רשויות הסעד להתערב– בנסיבות מוגדרות – בתא המשפחתי כאשר הדבר מתחייב לשם רווחתו של הילד. (רע”א 5587/97 היועץ המשפטי לממשלה נ’ פלוני (קטין), פ”ד נא(4) 830 בעמ’ 860-861). סמכות זו של רשויות המדינה להגן על עניינם של קטינים לובשת צורות שונות. ההתערבות נעה על ציר של היקפים, מהתערבות צרה (הפעלת שיקול דעת שיפוטי לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות) ועד התערבות מוחלטת (חוק אימוץ ילדים) ודנ”א 6041/02 פלונית נ’ פלוני, פ”ד נח(6)246).
מהשתלשלות העניינים כמפורט בבקשה ובתסקיר שצורף לה, עולה כי מדובר בטיפול מתמשך במשפחה מעל לשנה תחילה במרכז טיפולי שהפסיק, מתן המלצות על טיפול רגשי פסיכותרפויטי לקטין הבכור מלווה בטיפול תרופתי וביצוע הערכה פסיכיאטרית חוזרת, ולאחר מכן ניסיון לשילוב המשפחה ביחידה טיפולית ייעוצית אשר לא צלח, וזאת בשל חוסר הסכמות בין ההורים ומצבם הרגשי של הקטינים.
בנוסף הדיווחים מבית הספר מצביעים על מצוקה וחוסר תפקוד של הקטינים.
גם מאז התכנסות הוועדה האחרונה לטיפול ותכנון ומתן המלצותיה לגבי תכנית טיפול, חלפו כחודשיים, והאב התנגד לחתום על כתב ויתור סודיות להעברת מסמכים רפואיים למאבחנת, ולגבי הקטין האמצעי שלא פוקד את ספסל הלימודים מאז 2/24, טרם מסר הסכמתו לשילובו ביחידה לטיפול במשבר בבי”ח ויש חשש לאשפוזו בכפייה.
אמנם מצבו של האמצעי שמצוי בבית האם קשה ביותר אך גם מצבם של השניים האחרים שגדלים אצל האב, חמור.
עם זאת העו”ס דיווחה בדיון על התפתחות חיובית לצד הקשיים:
הקטינים הבכור והצעיר החלו אבחון פסיכולוגי כבר היו שני מפגשים.
אך האב סירב לחתום על כתב ויתור סודיות, הסכים להעביר חומרים על הקטינים רק בסוף האבחון.
הקטין האמצעי אמור להיכנס ליחידת ההתערבות במשבר והמנהל דורש נוכחות של שני ההורים. היה קושי בתיאום מול האב.
העו”ס ציינה כי קבועה פגישה נוספת.
ההורים ספרו כי לקטין הצעיר נקבע אבחון פסיכולוגי פרטי, ולאחריו ייערך אבחון לבכור.
ולXXX נקבע מפגש ביחידה לטיפול במשבר בבי”ח.
העו”ס הסבירה כי נדרש צו נזקקות כדי להתגבר על חוסר שתוף הפעולה של ההורים וכדי להתקדם בתוכנית הטיפול למרות התנגדויות והעדר הסכמות.
המטרה היא לא להוציא את הקטינים לקלט חירום או משפחת אומנה אלא לחייב את ההורים לטפל בילדים כי רמת שיתוף הפעולה ביניהם היא חלקית. ככל ולא תמומש התוכנית ותהיה דאגה למצבם של הקטינים תישקל אפשרות הוצאתם.
הרציונל מיצוי כל הטיפולים האפשריים בקהילה כדי שהילדים יישארו בבית בצורה מיטבית.
לקחתי בחשבון במסגרת שיקוליי גם את עמדת האב, כי לא ניתן להכריז על ילד נזקק בשל הדיסוננס מבחינתו בין הקשיים, היעדרות מרובה וחוסר התפקוד של הילדים במערכת החינוכית אל מול תפקודם הנורמטיבי בחוגים ובמסגרות בלתי פורמאליות.
לצד זאת, יש אוסף של גורמים טיפוליים רשמיים שמדווחים על מצבם הקשה של הקטינים כמו המערכת החינוכית שהגישה דיווחים מעוררי דאגה לגבי כל אחד מהקטינים (הבכור מגיע יומיים בשבוע לבי”ס, באיחור לא עושה מטלות, חוסר תפקוד מצדו) המרכז הטיפולי, העוסיו”ת שליוו את המשפחה, האפוט’ לדין השנייה במספר שלא הצליחה ליצור תקשורת עם מי מהקטינים והיחידה הייעוצית אשר לריאיון אצלה הקטין הבכור סירב להגיע כמו גם אל עו”ס נוער ואבחון פסיכודיאגנוסטי לא בוצע בשל אי הגעה של הקטינים.
הדיווחים ממסגרות החינוך לגבי הקטינים הוצגו בתסקיר מיום 16.8.23.
ניתנה חוות דעת לגבי כל קטין בנפרד, להלן סקירה תמציתית:
הבכור, על פי הערכה פסיכיאטרית, סובל משילוב קשיים של לקות למידה בתחום השפה יחד עם קושי רגשי מתחום החרדה אשר משנית אליו הפרעת התנהגות מרדנית. המלצות למשך חצי שנה טיפול רגשי פסיכותרפויטי אשר מלווה בהדרכת הורים נפרדת לכל אחד מההורים, המשך מעורבות הרווחה, כולל עו”ס לחוק הנוער על מנת לבחון עד כמה הקשיים המשפחתיים מונעים ממנו להמשיך בהתפתחותו התקינה, הערכה פסיכיאטרית חוזרת בעוד כחצי שנה.
האמצעי, על פי דו”ח חינוכי מתקופת פסח ניכר כי חלה נסיגה משמעותית מאוד בתפקודו. הוא נוטה לשוטט יותר, לא עובד בכיתה, מתוסכל בקלות וחסר מוטיבציה. מאז הנסיגה ניכר כי קשה לו לאסוף את עצמו הוא נראה מוטרד יותר, וההתרשמות הינה כי הוא במצוקה רגשית.
הצעיר, עולה דאגה משמעותית לגבי מצבו הרגשי ולחוסר תפקודו. קושי גדול בקבלת סמכות. כמעט ולא נוכח בכיתה. מתוארת נסיגה משמעותית, פחות נוכח בכיתה, קיימת התנגדות וחוסר שת”פ בפעילויות חברתיות שונות, קבלת סמכות והתגייסות לעבודה.
לא חל שינוי כיום בדיווחים של הגורמים החינוכיים כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה לתכנון וטיפול.
מהדיווח עולה כי גם אם יש התקדמות והשתדלות כלשהיא, מגיעה ירידה חדה לאחר מכן.
וישנה דאגה למצב הילדים.
הבכור התנהגויות שלו לא מתואמות לגילו, נוכחות מועטה בבי”ס וכשמגיע מאחר, לא ניתן למדוד את הישגיו כי לא משתף פעולה עם מטלות ומבחנים.
האמצעי לא מגיע לבי”ס מאז 2/24 יש חשש מנשירה.
הצעיר יש לו התקדמויות קטנות, קשה לו לקבל סמכות, מצוי במצוקה, נדרשים להזעיק את האב כדי להעמידו במקומו.
אליהם מצטרפת גם האם, שמספרת על העדר שיתוף פעולה של האב עם גורמי טיפול, לאורך כל הדרך. גם כעת, תיארה שהפסיכולוגית פתחה קבוצה הציעה תאריכים והאב לא הגיב ולא הציע כי היא תיקח את הקטין הצעיר למפגשים.
אף בסיכום הערכה של המשפחה עוד מיום 10.7.23 מלפני כשנה, נרשם שהאב נוטה להסתכל על הכוחות של הילדים ומעביר מסר שהוא יודע להסתדר איתם, ולתפיסתו זה לא הזמן לטיפולים עבורם.
אכן יש קושי בכך שהאב לא מכיר בקשיים של הקטינים, לפחות לגבי שניים מתוכם שביתו הוא ביתם העיקרי, וטוען בתקיפות כי הם מתפקדים כשורה.
לאחר ששקלתי את המכלול, התרשמתי כי חוסר שיתוף הפעולה בין ההורים מונע או מעכב מהקטינים קבלת טיפולים להם הם נדרשים ולכן פוגע בהם. גם אם האב חושב שבהתנהלותו ובדרכו החינוכית הוא מיטיב עם הקטינים, הרי שבמשך השנתיים שחלפו נסתרה הנחה זו.
בית המשפט “ניזון” מן המידע המובא בפניו. אין הוא בקיא בהווייתו של הקטין כהוריו. משכך, קובע חוק הנוער את הצורך בתשתית עובדתית רחבה ובחוות דעת מקצועיות, אשר תוצגנה בפני בית המשפט בטרם יקבל החלטה בעניין: החל בתסקיר שהכין פקיד הסעד, דרך שמיעת הקטין באמצעות האפוט’ לדין ופקיד הסעד, וכלה בחוות דעת של מומחים שבדקו את הקטינים.
ההתרשמות היא חד משמעית, הקטינים צריכים אבחונים שיתנו מענה לקשיים שלהם ויפה שעת אחת קודם. ואולם, מעבר לאבחונים יש לוודא כי גם יקבלו את הטיפולים המומלצים לאורך זמן ככל שנדרש.
בהסתכלות במבט על בחלוף למעלה משנה, לא ניתן לקטינים כל טיפול.
זמן טיפול בילד הוא זמן קריטי, וטובת הקטינים לא יכולה לסבול דחייה נוספת, בפרט ששנת הלימודים בפתח ונדרשת השמת הקטינים במסגרת המתאימה לצורכיהם.
אין כל דרך לפקח על ביצוע אבחונים מלאים לקטינים ומתן טיפולים לאורך זמן, זולת מתן צו נזקקות בתוך הקהילה (ויודגש, ללא הוצאת הקטינים מרשות הוריהם). נדרש גורם שיוסמך לגבש תכנית טיפולית, יאכוף הגעת הקטינים לטיפולים באמצעות בית משפט ואף יסייע במימון הוצאתה לפועל.
על כן, אני מורה על מתן צו נזקקות לקטינים בכפוף לצו השגחה וטיפול בקהילה אשר כולל תכנית שעל ההורים ליישמה תוך חודשיים, אך הצו יעמוד בתוקפו לחצי שנה:
הבכור והצעיר יעברו אבחון פסיכו-דיאגנוסטי מקיף ע”י פסיכולוג, האמצעי יופנה ליחידה להתערבות במשבר בביה”ח העמק בעפולה, בהתאם להמלצות האבחונים יקבעו דרכי הטיפול בקטינים אשר יועברו לבית משפט כדי להבטיח שהקטינים יטופלו.
עוד מורה לקטינים ולהוריהם לשתף פעולה עם עו”ס נוער והגורמים הטיפוליים הרלוונטיים.
להמציא לצדדים ולעו”ס נוער.
ניתן היום, ט”ו אב תשפ”ד, 19 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
